×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(מג) הַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ כִּ֥י דַם⁠־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹםוְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ׃
Rejoice, you nations, with his people, for He will avenge the blood of his servants. He will render vengeance to his adversaries, and will make expiation for his land, for his people.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחיימנחת יהודההדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא שלג]
הרנינו גוים עמו – למחר כשהקדוש ברוך הוא מביא גאולה לישראל אומות העולם מתרגזים לפניו ולא זו תחילה להם שכבר רגזו מקדם כענין שנאמר (שמות ט״ו:י״ד) שמעו עמים ירגזון.
דבר אחר: הרנינו גוים עמו – עתידים אומות העולם להיות מקלסים לפני ישראל שנאמר הרנינו גוים עמו. ואף שמים וארץ שנאמר (ישעיהו מ״ד:כ״ג) רנו שמים כי עשה ה׳ הריעו תחתיות ארץ מנין אף הרים וגבעות שנאמר (שם נ״ה:י״ב) ההרים והגבעות יפצחו לפניהם רנה מנין אף האילנות שנאמר (שם) וכל עצי השדה ימחאו כף מנין אף אבות ואמהות שנאמר (שם מ״ב:י״א) ירונו יושבי סלע מראש הרים יצוחו.
כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו – שתי נקמות נקם על הדם ונקם על החמס, מנין שכל חמס שחמסו אומות העולם את ישראל מעלה עליהם כאילו דם נקי שפכו שנאמר (יואל ד) וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ישראל (שם ד׳:י״ט) מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה, מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם באותה שעה (שם) ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור ונקיתי דמם לא נקיתי וה׳ שוכן בציון.
וכפר אדמתו עמו – מנין שהריגתם של ישראל ביד אומות העולם כפרה להם לעולם הבא שנאמר (תהלים ע״ט:א׳) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך נתנו את נבלת עבדיך שפכו דמם כמים.
דבר אחר: וכפר אדמתו עמו – מנין אתה אומר שירידתם של רשעים לגיהנם כפרה היא להם שנאמר (ישעיהו מ״ג:ג׳) נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך. היה רבי מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר (שם ל״ג:כ״ד) העם היושב בה נשוא עון עדין הדבר תלי בדלא תלי אין אנו יודעים אם פורקים עוונותיהם עליה ואם נושאים עוונותיהם עליה כשהוא אומר וכפר אדמתו עמו הוי פורקים עונתיהם עליה ואין נושאים עוונותיהם עליה, וכן היה רבי מאיר אומר כל הדר בארץ ישראל וקורא קרית שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקדש הרי הוא בן העולם הבא.
אמרת גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא.
סליק פיסקא
[Piska 333]
"The nations will praise His people": In the future, when the Lord brings redemption to Israel, the nations will be wroth before Him, viz. (Psalms 99:1) "The Lord has reigned; the peoples will be wroth.⁠" And this will not be the first time, for they were already wroth in the past, viz. (Shemot 15:19) "The peoples heard (of the splitting of the sea); they were wroth.⁠"
But in the end, the peoples will praise Israel (for the fulfillment of their faith in the Lord), viz.: "The nations will praise His people.⁠" And whence (do we derive the same for) heaven and earth? From (Isaiah 44:23) "Sing, O heavens, for the Lord has wrought; shout (for joy), foundations of the earth!⁠" And whence, mountains and hills? From (Ibid. 55:12) "The mountains and hills will break out in song before You, and all the trees of the field will clap hands.⁠" And whence, the (fore-) fathers and mothers? From (Ibid. 42:11) "The dwellers of the rock will sing; from the peaks of the mountains will they shout.⁠"
"For the blood of His servants shall He avenge, and vengeances will He return to His adversaries": two vengeances — one for the blood; one for the despoiling. And whence is it derived that every despoiling of Israel by the nations is accounted to them as having spilled innocent blood? From (Joel 4:2) "I will gather all of the nations, and I will bring them down to the valley of Yehoshafat and I will contend with them there for My people and My inheritance, which they scattered … (Ibid. 19) Egypt will become a desolation, and Edom a desolate desert, because of the despoiling of the children of Judah, their spilling of innocent blood in their land.⁠" At that time (Ibid. 20-21) "And Yehudah will dwell (secure) forever … And cleanse their blood (i.e., to forgive this bloodshed by the nations) — I will not cleanse it.⁠"
"and His earth will atone for His people": Whence is it derived that the killing of Israel by the nations atones for them (Israel) in the world to come? From (Psalms 79:1) "A psalm of Asaf: O G-d, nations have entered Your inheritance … (3) They have shed their blood like water … (8) Do not remember against us (our) first sins, etc.⁠" R. Meir was wont to say: All who dwell in Eretz Yisrael are atoned for by the land, as it is written (Isaiah 33:24) "The people that dwell in it (Eretz Yisrael) nesu sin.⁠" But I still would not know whether sin were removed from it or borne upon it, ("nesu" being susceptible of both meanings) — were it not written "and His earth shall atone for His people.⁠" And thus was R. Meir wont to say: "Whoever lives in Eretz Yisrael and recites the Shema morning and night, and speaks the holy tongue is a son of the world to come.⁠"
Great is "song,⁠" which obtains in the past, and obtains in the future, and obtains in time to come (the time of the Messiah) and obtains in the world to come.
[End of Piska]
הרנינו גוים עמו עתידין אומות העולם להיות מתרגזין למחר כשתבוא גאלה לישראל שנ׳ (תהלים צ״ט:א׳) ה׳ מלך ירגזו עמים ואין זו תחלה להם שכבר רגזו מקודם שנ׳ (שמות ט״ו:י״ד) שמעו עמים ירג׳:
ד״א הרנינו גוים עמו עתידין אומות העולם להיות משבחין לפני ישראל למחר כשתבוא גאלה לישראל שנ׳ הרנינו גוים עמו אין לי אלא אומות העולם שמים וארץ מנ׳ שנ׳ (ישעיהו מ״ד:כ״ג) רנו שמים כי עשה [ה׳]:
חמה ולבנה מנ׳ שנ׳ (ישעיהו ל׳:כ״ו) והיה אור הלבנה כאור החמה:
הרים וגבעות מנ׳ שנ׳ (שם נ״ה:י״ב) כי בשמחה תצ׳ ובשלום תוב׳ ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה:
שדות מנ׳ שנ׳ (תהלים צ״ו:י״ב) יעלז שדי וכל אשר בו:
אילנות מנ׳ שנ׳ (שם) אז ירננו עצי היער:
נהרות מנ׳ שנ׳ (שם צ״ח:ח׳) נהרות ימח׳ כף:
מעינות מנ׳ שנ׳ (שם פ״ז:ז׳) ושרים כחוללים כל מעיני בך:
מדברות מנ׳ שנ׳ (ישעיהו ל״ה:א׳) ישושם מדבר:
אבות מנ׳ שנ׳ (שם מ״ב:י״א) ירנו יושבי סלע:
נביאים מנ׳ שנ׳ (שם) מראש הרים יצווחו:
צדיקים מנ׳ שנ׳ (תהלים ל״ג:א׳) רננו צדיקים בה׳:
ישרים מנ׳ שנ׳ (שם) לישרים נאוה תהלה:
חסידים מנ׳ שנ׳ (שם קמ״ט:ה׳) יעלזו חסידים בכבוד:
ישראל מנ׳ שנ׳ (ירמיהו ל״א:י״א) ובאו ורננו במרום ציון:
כי דם עב׳ יק׳ ונק׳ הרי כאן שתי נקימות נקם על הדם ונקם על החמס מנ׳ אתה אומ׳ שכל חמס וחמס שאומות העולם חומסין מישראל הקב״ה מעלה עליהם כאלו דם נקי שפכו בתוכם שנ׳ (עוב׳ א׳:י׳) מחמס אחיך יעקב:
וקבצתי את כל הגוים והורדתים (יואל ד׳:ב׳) מהוא אומ׳ מצרים לשמה תהיה ויהודה לעולם תשב (יואל ד יט - כא ע״ש):
ונקיתי דמם לא נקיתי מפני מה וה׳ שוכן בציון:
מנ׳ אתה אומ׳ שירידתן שלאומות בתוך גיהנם כפרה על נפשותיהן שלישראל בעולם הזה שנ׳ (ישעיהו מג ג - ד) כי אני ה׳ אלהיך קדוש ישראל מפני מה מאשר יקרת בעיני:
מנ׳ אתה אומ׳ שהריגתן שלישראל בעולם הזה כפרה על עונותיהם לעתיד לבוא שנ׳ (תהלים ע״ט:א׳) מזמור לאסף אלה׳ באו גוים:
נתנו את נבלת עבד׳ שפכו דמם כמים (שם ב - ג) ובסוף הענין מהוא אומר (שם ט) עזרינו אלהי ישעינו:
וכפר אדמתו עמו מיכן אמ׳ כל הנקבר בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח כת׳ התם (שמות כ׳:כ״א) מזבח אדמה תעשה לי וכת׳ הכא וכפר אדמתו עמו:
ד״א וכפר אדמתו עמו מיכן אמ׳ כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנ׳ (ישעיהו ל״ג:כ״ד) העם היושב בה נשוא עון ואדין הדבר תלי בדלא תלי אין אנו יודעין אם פורקים עונותיהם עליה ואם נושאין עונותיהן עליה וכשהוא אומ׳ (ירמיהו נ״א:ה׳) כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל הוי שפורקין עונותיהן עליה מיכן היה ר׳ מאיר אומ׳ כל הדר בארץ ישראל וקורא קרית שמע שחרית וערבית ומדבר בלשון הקדש מבושר הוא שיש לו חלק לעולם הבא:
נמצינו למידים שגדולה השירה הזו שיש בה עכשו ויש בה לשעבר ויש בה לימות המשיח ויש בה לעתיד לבוא ויש בה לעולם הזה ויש בה לעולם הבא:
שַׁבַּחוּ עַמְמַיָּא עַמֵּיהּ אֲרֵי פּוּרְעָנוּת עַבְדּוֹהִי צַדִּיקַיָּא יִתְפְּרַע וּפוּרְעָנוּתָא יָתִיב לְשָׂנְאוֹהִי וִיכַפַּר עַל אַרְעֵיהּ וְעַל עַמֵּיהּ.
Give praise, you Gentiles, with His people, because the avengement of His righteous servants will have been made; for He will bring retribution on them who hate Him, and will show mercy to His land and His people.
קלסו קדמוי אומייה שבחו יתיה עמיה ביתא ישראל ארום עולבן ודם עבדוי צדיקייה הוא תבע ונקמתה יחזר לבעלי דבביכון ובחובי עמא ארעא לקייא וברחמוי טביה הוא מכפר עלב ארעא ועל עמא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עמיה בית״) גם נוסח חילופי: ״דבית״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וברחמוי טביה הוא מכפר על״) גם נוסח חילופי: ״ויכפר על״.
שבחו אומיא עמיה בית ישראל ארום אדם עבדוי דאשתדי הוא פרע ונטר וניקמא דפורענותא יחזר על בעלי דבבוי והוא במימריה יכפר על חובי ארעיה ועמיה.
Rejoice, ye nations, (and) ye people of Beth Israel; for the blood of His servants which was shed, He hath avenged. He hath kept (in mind) and returned just vengeance upon His adversaries, and by His Word will He make Atonement for His land, and for His people.
קלסו קדמוי עמא שבחו יתיה עמיה דבית ישראל ארום עלבון עבדוי צדיקיא הוא תבע ונקמתא יחזיר לבעלי דבבוי ובחובי עמא לקייה ארעא ויכפר על ארעיה ועל עמיה.
Let the nations give praise before Him, let the people of Beth Israel glorify Him; for He hath made inquisition for the trouble of His righteous servants, and brought vengeance upon His enemies; for the sins of His people He smote the land; but He will make Atonement for the land, and for His people.
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ – לְמָחָר כְּשֶׁהַמָּקוֹם מֵבִיא גְּאֻלָּה לְיִשְׂרָאֵל עוֹבְדֵי אֱלִילִים מִתְרַגְּזִין לְפָנָיו, וְלֹא זוֹ תְּחִלָּה לָהֶם אֶלָּא שֶׁכְּבָר רָגְזוּ מִקֶּדֶם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט״ו:י״ד) ״שָׁמְעוּ עָמִים יִרְגָּזֻן״. דָּבָר אַחֵר: ״הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ״ [שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת מְקַלְּסִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר ״הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ״], וּמִנַּיִן שֶׁאַף שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מ״ד:כ״ג) ״רָנוּ שָׁמַיִם כִּי עָשָׂה ה׳ הָרִיעוּ תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ״, וּמִנַּיִן אַף הָרִים וּגְבָעוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (שם נ״ה:ב׳) ״הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה״, וּמִנַּיִן אַף הָאִילָנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר ״וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחַאוּ כָף״, וּמִנַּיִן אַף אָבוֹת וְאִמָּהוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מ״ב:י״א) ״יָרוֹנוּ יֹשְׁבֵי סָלַע״.
כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם – שְׁתֵּי נְקִימוֹת נָקָם עַל הַדָּם וְנָקָם עַל הַחָמָס, וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁכָּל חָמָס שֶׁחָמְסוּ עוֹבְדֵי אֱלִילִים אֶת יִשְׂרָאֵל מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ דָּם נָקִי שָׁפְכוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם״ וְגוֹ׳, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (שם, כ-כא) ״וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וְגוֹ׳ וְנִקִּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי״.
וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ – מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהֲרִיגָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הָעוֹבְדֵי אֱלִילִים כַּפָּרָה הִיא לָהֶן לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ע״ט:ב׳-ד׳) ״נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ וְגוֹ׳, שָׁפְכוּ דָּמָם כַּמַּיִם״.
דָּבָר אַחֵר: ״וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ״ – מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁיְּרִידָתָן שֶׁל רְשָׁעִים בְּגֵיהִנָּם כַּפָּרָה הִיא לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר ״וָאֵתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ״.
הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְכַפֶּרֶת עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (שם ל״ג:כ״ד) ״הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשׂוּא עָוֹן״ וַעֲדַיִן תְּלִי בִּדְלָא תְּלִי (ירמיהו נ״א:ה׳) ״כִּי אַרְצָם מָלְאָה אָשָׁם מִקְּדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל״, וַעֲדַיִן אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם פּוֹרְקִין עֲווֹנוֹתֵיהֶן עָלֶיהָ וְאִם נוֹשְׂאִין עֲווֹנוֹתֵיהֶן עָלֶיהָ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ הֲרֵי פּוֹרְקִין עֲווֹנוֹתֵיהֶן עָלֶיהָ וְאֵין נוֹשְׂאִין עֲווֹנוֹתֵיהֶן עָלֶיהָ, וְכֵן הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וּמְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הֲרֵי הוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. אָמַרְתָּ גְּדוֹלָה שִׁירָה שֶׁיֵּשׁ בָּה עַכְשָׁו וְיֵשׁ בָּהּ לֶעָבָר וְיֵשׁ בָּהּ לֶעָתִיד לָבֹא וְיֵשׁ בָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיֵשׁ בָּהּ לָעוֹלָם הַבָּא.
הַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ כִּ֥י דַם⁠־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹם וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ
רשב״י מטהר שוקי טבריה,
רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה מְטַהֵר אֶת שׁוּקֵי טְבֶרְיָה, וְכָל שֶׁהָיָה שָׁם מֵת, הָיָה מַעֲלֶה אוֹתוֹ וּמְטַהֵר אֶת הָאָרֶץ. לָמַדְנוּ, כָּתוּב וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְגוֹ׳.
אשרי מי שזכוה בחייו להשרות מדורו בארץ הקודש
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁזּוֹכֶה בְחַיָּיו לְהַשְׁרוֹת מְדוֹרוֹ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. שֶׁכָּל מִי שֶׁזּוֹכֶה לָהּ, זוֹכֶה לְהַשְׁפִּיעַ מִטַּל הַשָּׁמַיִם שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁיּוֹרֵד עַל הָאָרֶץ. וְכָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִקָּשֵׁר בְּחַיָּיו בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ, זוֹכֶה לְהִקָּשֵׁר אַחַר כָּךְ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הָעֶלְיוֹנָה.
וְכָל מִי שֶׁלֹּא זוֹכֶה בְחַיָּיו, וּמְבִיאִים אוֹתוֹ לְהִקָּבֵר שָׁם, עָלָיו כָּתוּבּ וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה. רוּחוֹ יָצְאָה בִרְשׁוּת נָכְרִיָּה אַחֶרֶת, וְגוּפוֹ בָּא תַּחַת רְשׁוּת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה כִּבְיָכוֹל, עָשָׂה קֹדֶשׁ חֹל, וְחֹל קֹדֶשׁ.
הזוכה להוציא נשמתו בארה״ק מתכפרים חטאיו
וְכָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהוֹצִיא נִשְׁמָתוֹ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, מִתְכַּפְּרִים חֲטָאָיו, וְזוֹכֶה לְהִקָּשֵׁר תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁכָּתוּב (דברים לב) וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אִם זוֹכֶה בְחַיָּיו, זוֹכֶה לִמְשֹׁךְ עָלָיו רוּחַ קְדֻשָּׁה תָּמִיד, וְכָל מִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּרָשׁוּת אַחֶרֶת, נִמְשֶׁכֶת עָלָיו רוּחַ אַחֶרֶת נָכְרִיָּה.
(זהר ויקרא דף עב:)
אאמדחו יא איהא אלאמם שעבה לאנה ינתקם דמא עבידה פירד תלך אלנקמה עלי אעדאיה ויגפר לבלאדה ועבאדה.
א. מן האות ד׳ ב״אמדחו״ עד ״שעבה״, ״דמא עבידה פירד״, והמלה ״ויגפר״ נקרעו מכ״י סנקט פטרבורג והושלמו מכ״י אוקספורד.
הללו, הוי העמים, את עמו, כי הוא נוקם דם עבדיו וישיב נקמה על אויביו, ויכפר על ארצו ועמו.
הרנינו – כמו רָנוּ. (ספר השרשים ״רנן״)
גוים – שבטי ישראל, שהם עמו של הקב״ה. (ספר השרשים ״רנן״)
כי דם עבדיו יקום – נוקם לדם עבדיו. (ספר השרשים ״רנן״)
אהרנינו גוים עמו – לאותו הזמן ישבחו האומות את ישראל: ראו מה שבחה של אומה זו שדבקה בהקב״ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו, יודעים היו מה טיבו ושבחו.⁠ב
כי דם עבדיו השפוךג יקום – שפיכות דמם, כמשמעו.
ונקם ישיב לצריו – על הגזל ועל החמס, כעניין שנאמר: מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה מחמס בני יהודה (יואל ד׳:י״ט), ואומר: מחמס אחיך יעקבד (עבדיה א׳:י׳).
וכפר אדמתו עמו – ויפייס אדמתו ועמו על הצרות שעברו עליהם ושעשה להם האויב.
וכפר – לשון ריצוי ופיוס, כמו: אכפרה פניו (בראשית ל״ב:כ״א), אניחנה לרוגזיה.
וכפר אדמתו – ומה הוא אדמתו? עמו. כשעמו מתנחמין ארצו מתנחמת, וכן הוא אומר: רצית י״י אתה ארצך (תהלים פ״ה:ב׳) – במה רצית? שבת את שבות יעקב (תהלים פ״ה:ב׳).
א. בכ״י מינכן 5 נוסף כאן: ״רבותינו פירשו מקרא זה להרבה פנים, ונראה לי שאינן מיושבים על סופו של מקרא. ודברי תורה יוצאין לכמה ניצוצות, ואני לא באתי אלא לפשוטן של מקראות ולמדרשן המיושב עליהן מראשן ועד סופן. שאם באתי לכתוב מדרשן של מקראות, מה באתי להתחדש, אלא באתי לפרש הפשט כפי כחי והשג ידי.⁠״ משפט זה חסר בכ״י אחרים.
ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34: ״בטיבו ושבחו״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34 חסרה מלת: ״השפוך״.
ד. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״ואומר מחמס אחיך יעקב״.
ה. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 34. בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, לונדון 26917 חסרה מלת: ״את״.
הרנינו גוים עמו SING ALOUD, O YOU NATIONS, OF HIS PEOPLE – At that time (when I shall take vengeance on them) the nations will praise Israel (Sifre Devarim 333:2): "See, how praiseworthy is this people, – that they have cleaved to the Holy One, blessed be He, amidst all the troubles which have passed over them, and have not forsaken Him, for they had constantly experienced His goodness and His excellence".
כי דם עבדיו יקם FOR HE WILL AVENGE THE BLOOD OF HIS SERVANTS – i.e., the shedding of their blood, as the phrase usually implies.
ונקם ישיב לצריו AND HE WILL RENDER VENGEANCE TO HIS ADVERSARIES – for their robbery and their violence, just as it is stated, "Egypt shall be a desolation and Edom shall be a desolate wilderness, for the violence against the children of Judah …" (Yoel 4:19), and it states in another passage "For the violence against your brother Yaakov [shame shall cover you]" (Ovadyah 1:10) (cf. Sifre Devarim 333:3).
וכפר אדמתו עמו – means, and He will appease His land and His people for the miseries that have passed over them and for that which the enemy has caused them.
וכפר – is an expression denoting appeasing and calming, as e.g. (Bereshit 32:21) אכפרה פניו which is rendered in the Targum by "I will appease his anger" (cf. Rashi on that verse).
וכפר אדמתו AND HE WILL PROPITIATE HIS LAND – and what is His land? עמו HIS PEOPLE – when His people receives comfort His land, too, receives comfort, and so, too, it states, "You have been favorable, Hashem, unto Your land" (Tehillim 85:2) – whereby have You been favorable unto Your land? The words that follow in the text give the answer: "You have brought back the captivity of Yaakov" (Your people).
פס׳: הרנינו גוים עמו – עתידין אומות העולם ליתן שבח לבורא הכל על גלותם של ישראל.
כי דם עבדיו יקום ונקם – שתי נקימות למה. נקם על הדם נקם על החמס שנאמר (עבדיה א׳) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם. ואומר (יואל ד) וקבצתי את כל הגוים 1והורדתים אל עמק יהושפט וגו׳ (עד) אשר שפכו דם נקיא בארצם ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור. ונקיתי דמם לא נקיתי וה׳ שוכן בציון.
וכפר אדמתו עמו – מלמד 2ששפיכות דמם היא כפרתם. שנאמר (תהלים עט) שפכו דמם כמים סביבות ירושלים וכתיב (שם) עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך.
וכפר אדמתו עמו – וכן הוא אומר (ישעיה לד) העם היושב בה נשוא עון. למדנו שהשירה הזאת יש בה עדות בכל דור ודור ויש בה לימות המשיח ויש בה לעתיד לבוא. אשריהם ישראל שהם חשובים לפני קונם לדבר עליהם דברים אשר לא נאמרו על כל אומה ולשון: (תהלים קמד) אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳ אלהיו:
1. והורדתים אל עמק יהושפט. ואח״כ כתיב מחמס בני יהודה (היינו הגזילות שעשו) אשר שפכו דם נקי בארצם ונקיתי דמם כו׳ כצ״ל:
2. ששפיכות דמם היא כפרתם. (סנהדרין מ״ז.) כיון דאקטלי קריה להו עבדיך:
הרנינו גוים – על עמו, כמו: הללו את י״י כל גוים שבחוהו כל האומים (תהלים קי״ז:א׳), והאמינו בו, שהרי גבר עלינו חסדו (תהלים קי״ז:ב׳) יותר משאר האומות, ולפיכך שבחוהו והאמינו בו ויגבר עליכם כמונו. אף כאן: הרנינו – ושבחוהו ועבדוהו, וכן יעשה לכם אם ת⁠{י}⁠ראוהוא ותעבדו אותו.
וכפר אדמתו עמו – יקנח דם עמו מן האדמה על ידי שפיכת דם אויבים, כדכתיב: ולארץ לא יכופר לדםב אשר שופך בה כי אם בדם שפכו (במדבר ל״ה:ל״ג).
א. השלמת האות מרוזין.
ב. כן בפסוק. בדפוס ראשון ובמהדורת רוזין: בדם.
הרנינו גוים O NATIONS, EXTOL: [God]⁠1 for [what He has done for] HIS PEOPLE. [The idea of this verse is] like [the idea of] (Ps 117:1-2) “Praise the LORD all you nations; extol Him all you peoples” – and believe in Him, since2 – “great is His steadfast love towards us,” more than to other nations. That is why you [other nations] should praise Him and believe in Him, so that [His steadfast love] will be great towards you [too], as it was towards us. Here also [this verse means] “Extol Him, praise Him and worship Him. Then, if you fear Him and worship Him, He will do similar things for you.”3
וכפר אדמתו עמו HE WILL CLEANSE HIS PEOPLE’S LAND: He will wipe away4 the [stain of the] blood of His people from the land,⁠5 by spilling the blood of the enemies.⁠6 So it is written (Numbers 35:33) “The land can have no expiation for the blood that was spilled on it except by the blood of him who shed it.”
1. Rashbam’s explanation of the verb הרנינו here is the most unusual aspect of his comment on this difficult verse. The syntax would seem to be clear on one point – that the word עמו is the direct object of the verb הרנינו. But Rashbam says that עמו should be seen as the indirect object, and that God is the implicit direct object (or, perhaps, that the verb הרנינו in and of itself means “to praise God”). So while Rashi and NJPS both see this verse as asking gentiles to praise or acclaim the Israelites, Rashbam says that they are being asked to praise God.
2. Rashbam paraphrases the word כי of the verse in Psalms 117 as שהרי, in order to clarify what the causal connection is between vss. 1 and 2 in that Psalm. Both Rashi and Rashbam see a causal connection between the two verses. Cf. Rashi’s commentary there, which reads the verses as saying “All nations should praise God, but especially Israel should, for [= כי] they have benefited most from His grace.”
3. It is noteworthy that Rashbam’s theology includes the possibility of gentiles receiving a reward from God that is comparable to the reward received by the Israelites.
4. Rashi often explains that the biblical root כ-פ-ר is connected to the idea of “wiping.” (See e.g. his commentary to Genesis 32:21, Exodus 32:30 and Isaiah 28:15.) This explanation is based on the meaning of the root כ-פ-ר in Aramaic. In one of those passages (ad Genesis 32:21), Rashi says that he interprets the verb כ-פ-ר as connected to “wiping” only when its direct object is “face” or “sin.”
Here Rashi does not offer the “wiping” explanation, but writes that the meaning of the verb is connected to appeasement (לשון ריצוי ופיוס). Specifically here, when Rashi does not connect the verb to wiping, Rashbam does, for the one and only time in his Torah commentary.
5. The syntax of this phrase is difficult. Most interpreters read it as if God is the subject and as if וכפר אדמת עמו were written, yielding “He will cleanse His people’s land.” (See e.g. NJPS.) Others suggest either that the subject of the verb is אדמתו and the object is עמו, or the other way around, yielding either that the land will cleanse the people or the people will cleanse the land. (Both explanations are mentioned by Ibn Ezra.) Rashbam’s explanation appears to be unique: the subject is God, who will wipe the stain of the people’s blood from the land.
6. Rashbam’s interpretation is implicitly based on the juxtaposition of ideas in the biblical text. The previous two clauses of our verse (and some of the preceding verses) describe the destruction that God will bring upon the enemy. This clause suggests to Rashbam that it is that destruction that atones for (or “wipes the bloodguilt away from”) the land.
הרנינו גוים – אז ישבחוהו כאשר יקום השם דמם.
ויש אומרים, מגזרת: ויעבורא הרנה (מלכים א כ״ב:ל״ו). והטעם: הכירום והכריזו עליהם בכל מקום שיהיו.
וכפר אדמתו עמו – יש אומרים: שהוא חסר ו״ו, כטעם: אדמתו ועמו.
ובדרש:,⁠ב כי הארץ תכפר בעד עמו. גם הוא נכון בטעם, רק איננו מטעם המקום. ועוד, כי האדמה לשון נקבה, והה״א העד הנאמן, ותחתיו התי״ו. והנה איננה: וכפרה.
ולפי דעתי: שפירושו, שהעם יכפר על האדמה, כי כן מצאנו: אבנים שחקו מים (איוב י״ד:י״ט). גם נמצא כפור בלא מלת על: וחטאת אותו וכפרתהו (יחזקאל מ״ג:כ׳). והטעם: כי ישראל יעשו נקמה בגוים, והם יכפרו על ארץ ישראל בעבור הדם ששופך בה. כמו: ולארץ לא יכופר (במדבר ל״ה:ל״ג), והוא דבר בטעם המקום.
או פירוש וכפר – כמו: וטהר, כמו: וכפרתהו. וכן אמר יחזקאל על סוף המלחמות: וטהרו הארץ (יחזקאל ל״ט:ט״ז), והנה ישראל יטהרוה.
א. כן בפסוק. בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150: ותעבור.
ב. כן בכ״י פריס 176, סרבל 29. בכ״י פרנקפורט 150: ובדרך דרש. בכ״י פריס 177: ״ובדעת אחרת״ (עם נקודות על הע׳ ות׳ של ״ובדעת״).
SING ALOUD, O YE NATIONS. Then, when God avenges Israel's blood, the nations will praise Him.⁠1 Some say that the meaning of harninu (sing aloud) is similar to the word rinnah (cry) in And there went a cry (I Kings 22:36). It means the herald.⁠2 Proclaim about them in every place where they are.⁠3
AND DOTH MAKE EXPIATION FOR THE LAND OF HIS PEOPLE. Some say that a vav4 is missing.⁠5 Our verse should be interpreted as if written ve-khipper admato ve-ammo (and doth make expiation for His land and for His people). According to the midrash6 the meaning of ve-khipper admato ammo (and doth make expiation for His land of His people) is that the land makes expiation for His people.⁠7 This interpretation is true in itself.⁠8 However, it is not the meaning of the verse.⁠9 Furthermore, the word adamah (land) is a feminine.⁠10 The heh at its end11 is proof of this. The tav12 takes the place of the heh.⁠13 Now, Scripture does not read vekhipperah (and doth make expiation).⁠14 In my opinion the meaning of our clause is that the people will make expiation for the land,⁠15 for we find Scripture stating, avanim shachaku mayim (The waters wear the stones) (Job 14:19).⁠16 The word kippur (expiate) is also found without the word al (for),⁠17 as in ve-khippartahu (and make atonement for it)⁠18 in, thus shalt thou purify it and make atonement for it (Ezek. 43:20). The meaning of ve-khipper admato ammo is that Israel will execute vengeance upon the nations and they will make atonement for the Land of Israel because of the blood that was shed in it. Compare, and no expiation can be made for the land [for the blood that is shed therein, but by the blood of him that shed it] (Num. 35:33). This interpretation is in keeping with the meaning of the context.⁠19 On the other hand, the meaning of ve-khipper (and doth make expiation) is, and will purify, as in ve-khippartahu (and make atonement for it) (Ezek. 43:20). Ezekiel similarly said, regarding the end of the wars,⁠20 Thus shall they cleanse the land (Ezek. 39:16). Israel will thus purify the land.⁠21
1. When Israel suffered, the nations said, Where are their gods, The rock in whom they trusted (v. 37). However, now that God has revealed His might, they will praise Him. It should be noted that Ibn Ezra renders our clause, "Sing aloud, O ye nations,⁠" because of what He did for His people.
2. According to Ibn Ezra, I Kings 22:36 should be rendered, and there went a herald (proclaiming). See Radak.
3. That God avenges the blessed of His servants. According to Ibn Ezra our clause should be rendered: "Proclaim, O you nations,⁠" concerning His people.
4. A connective vav.
5. From the word ammo (his people).
6. Ketuvot 111a. Rabbi Anan says: "Whoever is buried in the Land of Israel is considered to be buried beneath the altar.⁠"
7. According to this interpretation ve-khipper does not refer to God but to admato (His land).
8. The Land of Israel will atone for Israel's sins. See Ibn Ezra on Gen. 23:19 (Vol. 1, p. 232): "Scripture tells of the purchase of the field of Machpelah to teach us of the superiority of the Land of Israel over all the countries, both for the living and the dead.⁠"
9. The verse serves as a means by which to transmit the idea. See Ibn Ezra on Gen. 1:26 (Vol. 1, p. 47).
10. Ve-khipper is a masculine. Hence it cannot govern admato.
11. At the end of the word adamah. Adamah is the absolute form of the word admato.
12. In admato.
13. Of adamah.
14. A feminine. If ve-khipper governed admato as the midrash says, then our verse would read, ve-khipperah admato.
15. In other words, ve-khipper governs admato. Our verse should be interpreted as if written, ve-khipper ammo admato.
16. Avanim shachaku mayim (the waters wear the stones) literally reads, the stones wear the waters. This makes no sense. Hence we must rearrange the words in order to interpret the clause and interpret it as if written, mayim shachaku avanim. Similarly in our verse.
17. Our verse reads, ve-khipper admato. This literally means and doth make expiation His land. This makes no sense. Our clause should read, ve-khipper al admato (and make expiation for his land). Hence Ibn Ezra's comment.
18. Ve-khippartahu is a combination of ve-khipparta oto (literally, and you shall make atonement it). Scripture should have read, ve-khipparta alav (and you shall make atonement for it). We thus see that Scripture sometimes leaves out the word al. It assumes that the reader will supply it.
19. Which speaks of executing justice upon the nations.
20. Waged by Gog against Israel.
21. From the impurities of the nations (Krinsky). Or purify it by avenging the innocent blood shed by the heathens (Cohen).
הרנינו גוים עמו – שישבחו הגוים את עמו של הקב״ה, ויאמרו: אשרי העם שככה לו אשרי העם שי״י אלהיו (תהלים קמ״ד:ט״ו), שכך יש להם אחרית טוב.
וכן הקב״ה נפרע מצריהם, ודם עבדיו יקום – ויקח נקמתם מכל הקמים עליהם.
ונקם ישיב לצריו – של עמו.
וכפר אדמתו מכל חט⁠{א} ועון עמו – אדמתו הוא עמו, שיכפר על עמו, ולכך אדמה מכופרת, כיון שהעם מכופר, כמו: למה נמות לעיניךא גם אנחנו גם אדמתינו (בראשית מ״ז:י״ט). כי כשהעם מת – האדמה מתה, וכשהעם מכופר ומטוהר – האדמה מטוהרת ומכופרת. וזה יהיה לימות המשיח.
א. בכ״י מינכן 52: נגדך.
הרנינו גוים עמו – REJOICE YOU NATIONS WITH HIS PEOPLE – That the nations shall praise the people of the Blessed Holy One, and shall say: “Happy are the people who are in such a situation. Yes, happy are the people whose God is Hashem” (Tehillim 144:15), for therefore, the have a good end.
And likewise the Blessed Holy One exacts retribution from their oppressors, and דם עבדיו יקום – HE WILL AVENGE THE BLOOD OF HIS SERVANTS – and He will avenge them from all who rise against them.
ונקם ישיב לצריו – AND HE WILL RENDER VENGEANCE TO HIS ADVERSARIES – Of His people.
וכפר אדמתו HE WILL MAKE EXPIATION FOR HIS LAND from every sin and iniquity of עמו – HIS PEOPLE – His land is His people, that He will atone for His people, and therefore the land will be atoned, since the nation is atoned. As in: “Why should we die before your eyes, we, as well as our lands” (Bereshit 47:19). Because when the nation dies – the land dies, and when the nation is atoned and purified – the land is purified and atoned. And this will happen in the Messianic era.
הרנינו גוים עמו – לשון יללה כמו קומי רוני בלילה (איכה ב׳:י״ט), הלילו אותם גויים ששעבדו לישראל. למה? כי דם עבדיו יקום.
דבר אחר: הרנינו – לשון שבח, הרנינו גוים – לפני הקב״ה. ומי הם הגוים, ישראל עמו – שהרי דם עבדיו יקום.
דבר אחר: כל הגוים הרנינו והללו עמו של הקב״ה שהרי הוא נפרע מצריהם, היינו כי דם עבדיו יקום.⁠1
וכפר – לשון פיוס כמו אכפרה פניו (בראשית ל״ב:כ״א).
אדמתו עמו – יש תבות חסרות וי״ו בתחילתן, כמו וחללה זונה (ויקרא כ״א:י״ד), שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג׳:י״א). אף כאן אדמתו עמו כמו אדמתו ועמו,⁠2 כלומר ירצה ויפייס אדמתו ועמו בהנקמו מאויביהם.
1. שאוב מר״י בכור שור.
2. שאוב מאבן עזרא.
הרנינו גוים עמו "sing aloud o you nations!⁠" this is not a song of joy but a lament, similar to what we read in Lamentations 2,19: קומי רני בלילה, "arise cry out in the night!⁠" These words are addressed to the nations which have enslaved the Jewish people. Why are these nations now to sing songs of mourning? Because God is avenging the innocent blood of Jews that has been spilled by them. An alternate interpretation of the words הרניו, etc.; "sing a song of praise nations, before the Lord!⁠" Who are the "nations" that are supposed to sing this song of praise? The Israelites His people, seeing that He has avenged their blood. A third interpretation of this line: all the nations are urged to sing of praise of God's people, the Jewish people. He has avenged their oppressors, i.e. the blood of His servants.
וכפר, "and make expiation;⁠" the word is used as one indicating pacification, appeasement. Compare Genesis 32,21, when Yaakov sends costly gifts to his brother Esau in order to make him forget that he had once taken his blessing The word by which he described this was אכפרה פניו, "I wish to appease him.⁠"
אדמתו עמו, "for the land of His people.⁠" In classical Hebrew we find words where the letter ו is missing at the beginning of the word, such as Leviticus 21,14 וחללה זונה where we would have expected a connective letter ו at the beginning of the word זונה. Another example of that letter being missing is found in Chabakuk 3,11:, שמש ירח עמד זבולה, "sun (and) moon stand still on high,⁠" where the connective letter ו is missing before the word ירח, "moon.⁠" In our verse also the letter ו is missing at the beginning of the word עמו, His people. God wishes to appease the earth of the Holy Land for having burdened it with absorbing blood shed of innocent Jews, by taking His revenge from the antisemites.
וכפר אדמתו עמו – פי׳ וכפר מעון עמו ואז ינוח דם עמו זהו אדמתו אותיות את דמו כלומר שיכפר על עונם כמשפטו ואז ינוח דמם אשר שופך כי כענין אחר אין כפרה לארץ כדכתיב ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם וגו׳, ג״ן.
הרנינו גוים עמו – כי האומות ישבחו לישראל ויפצחו עליהם רנה כאשר החזיקו באמונתם הטובה ולא סרו מהדרך בזמן הגלות. או יהיה הרנינו מלשון הכרזה שיכריזו האומות עליהם בכל מקום שהן, כלשון (מלכים א כ״ב) ויעבור הרנה.
כי דם עבדיו יקום – התנבא משה בכאן על הצרות והמקרים העתידים לעבור עלינו בגלותנו זה בשפיכות דמם של ישראל שיהרגום האומות, ובאבוד ממונם בגזל ובחמס שיעשו להן, וכענין שכתוב בזרעו של עשו (עבדיה א׳) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם, ועל זה אמר כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו.
וכפר אדמתו עמו – פירוש אדמתו ועמו. ובמדרש וכפר אדמתו על עמו. ובסוף כתובות דרשו רז״ל וכפר אדמתו עמו, כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח, כתיב הכא וכפר אדמתו עמו, וכתיב התם (שמות כ׳:כ״א) מזבח אדמה תעשה לי. וזה היה מסוד יצירת האדם שבראו יתברך ממקום כפרתו, שכן כתיב בו (בראשית ב׳:ז׳) עפר מן האדמה, וזהו מעלת הארץ שהיא פלטין של מלך ונקראת ארץ ה׳ ונחלת ה׳, וכל שהוא חוצה לה נקראת בלשון הכתוב תוצאות ואהלי רשע, ובלשון רז״ל ארץ העמים, והנה היא טמאה ומטמאת מצד עפרה ואוירה, וכן אמרו בפרק קמא דגטין, ארץ העמים גזרו בה טומאה על גושה ועל אוירה, אבל סוריא על גושה גזרו על אוירה לא גזרו, וכבר הזכרתי מזה בפסוק (דברים ל״א:ט״ז) אלהי נכר הארץ.
וכפר אדמתו עמו – כלומר שתהיה הארץ מטוהרת מחללי האויבים, ולשון וכפר כמו וטהר, וכן כתיב (יחזקאל מ״ג) וחטאת אותו וכפרתהו, וכתיב ביחזקאל (שם ל״ט) וטהרו הארץ, ואמר זה על ישראל שהם יטהרו את הארץ בסוף המלחמות.
ואמר ואין אלהים עמדי, כלומר אני אחד ואין אחר עמי, ואמר זה כנגד מה שאמרו האויבים יקומו ויעזרוכם, בלשון רבים, ולכך הוצרך לומר כי הוא יתברך אחד ואין אחר עמו. וממה שאמר אני אמית ואחיה אני הוא שהמתי את ישראל ואני אחיה אותם, מכאן דרשו רז״ל ענין תחיית המתים, וכן אמרו מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה ותחיה באחד, והוא כענין שכתוב (שמואל א ב) ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. והכונה לרז״ל שאמרו מה מחיצה ורפואה באחד לפי שלא אמר הכתוב אמחץ ואני ארפא שהיה במשמע אמחץ לראובן וארפא לשמעון ומתוך ששנה ואמר מחצתי ירצה לומר אותו בעצמו שאמית אני אחייהו.
ודע כי רבים יתמהו וישאלו למה לא נזכר ענין תחיית המתים בתורה בפירוש כיון שהוא עקר גדול ופנה גדולה בתורה, וכמה פרשיות התורה יאריך בהן הכתוב ויכפול אותן ואין בהן צורך כל כך, ואם כן למה יקצר הכתוב בענין הזה וימסור עקר גדול לרמז מועט, ותשובת הדבר הוא הענין שכתבתי לך פעמים כי דרך התורה לקצר בענינים הנעלמים, וכל מה שהוא נעלם יותר יקצר בו הכתוב יותר ואין הדבור בו אלא ברמז ובקצרה, כי כן תמצא במעשה בראשית שקצר בענין האור הראשון והאריך ביום שלישי בבריאת האילנות והצמחים, וכן תמצא בדוד ע״ה שאחז הדרך הזה ודבר מן האור בקצרה, הוא שאמר (תהלים ק״ד:ב׳) עוטה אור כשלמה. וקצר גם כן במים העליונים והאריך במים התחתונים, קצר במים העליונים, הוא שאמר (שם) המקרה במים עליותיו, כי עליותיו שהם העולמות שברא קרה אותן בתוך המים, והאריך במים התחתונים, הוא שאמר (שם) תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים מן גערתך ינוסון וגו׳ יעלו הרים וגו׳ גבול שמת בל יעבורון וגו׳ המשלח מעינים בנחלים וגו׳. זאת ועוד אחרת, שכל היעודים שבתורה הנאמרים על ידי משה אינן אלא יעודים גופניים שאפשר לבני אדם להעיד עליהם בזמן קרוב כדי לקבוע בלב אמתת נבואתו של משה ומתוך היעודים ההם הגופניים יתאמתו אצלם הענינים השכליים הנעלמים ולכך קצר בהם מתוך העלמתן, זה טעם העלמת ענין תחיית המתים. גם ענין העוה״ב שלא נזכר בתורה בפירוש גם כן מתוך העלמתו, כי התורה נתנה להמון, ודעת ההמון לא יכילו הענינים השכליים, וכן תמסור התורה אותם אל רמז קטן ודק, יעברו ההמון עליו והיחיד המשכיל יתעורר אליו. ואם תשכיל במלת סתר״ה רא״ו עת״ה כ״י, תמצא בו השם המיוחד רשום למפרע, ובא לרמוז על מדת הדין המתוחה על האומות בזמן הגאולה, והוא שהזכיר מיד ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי, ואמר אשכיר חצי מדם וחרבי וגו׳.
ותמצא בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל שמונה עשר שמות בין בסדר בראשי תיבות ובסופן בין למפרע בראשי תיבות ובסופן. ומפני שזה הוא אחרון לכלן ראיתי לסדר כלן בכאן ולהעיר אותך עליהם, כי השמונה הם כסדר ארבעה בראשי תיבות וארבעה בסופי תיבות, ואלו הן (בראשית ב׳:א׳) יום הששי ויכלו השמים, (שם ל״ח) יהודה הוציאוה ותשרף היא, (שמות ד׳:י״ד) ידבר הוא וגם הנה (דברים י״א:ב׳-ג׳) ידו החזקה וזרועו הנטויה, (בראשית י״ט:י״ג) את פני יהוה וישלחנו יהוה, (שמות ג׳:י״ג) לי מה שמו מה (דברים כ״ד:ה׳) נקי יהיה לביתו שנה, (שם ל) מי יעלה לנו השמימה. והעשרה הם למפרע, ובכל מקום שנזכר השם המיוחד למפרע הוא מדת הדין, ואלו הן (בראשית י״א:ט׳) הארץ ומשם הפיצם יהוה, כי נמתחה עליהם מדת הדין לפי שחטאו בקצוץ נטיעות, וכן (שם מ״ד) ה מה וחמוריהם הם יצאו, כי נמתחה עליהם בחטא המכירה, וכן (שמות ד׳:ט״ז) העם והיה הוא יהיה, כי נמתחה על משה על הסרוב, וכן כתיב (שם) ויחר אף ה׳ במשה, וכן (שם) ארצה וישליכהו ארצה ויהי, כי אות המטה שנהפך לנחש היה בהפוך אותיות השם הגדול, וכן (שם ט״ז) יהוה ונחנו מה כי, כי נמתחה כנגדם על שאלת הבשר, וכן התחיל הכתוב במדת הדין (שם) ובקר וראיתם את כבוד ה׳, וכן (שם כ״ו) ה אחד ולירכתי המשכן ימה, כי השכינה שהיא מדת הדין היה במערב, וכן (במדבר א׳:נ״א) הלוים ובחנות המשכן יקימו, (שם) הלוים והזר הקרב יומת, נמתחה כנגדם שהיה הארון מכלה בהם, וכן (שם ה) היא וביד הכהן יהיו, נמתחה כנגד הסוטה אם נטמאה, וכן (שם י״ד) שמה וזרעו יורישנה והעמלקי, נמתחו כנגד ישראל בעון מרגלים והוצרכו לחזור לאחור דרך ים סוף, והוא שאמר (שם) כי על כן שבתם מאחרי ה׳, וכן בכאן סתרה ראו עתה כי, על שם שעתיד שתמתח מדת הדין כנגד האומות, והוא שהזכיר מיד אשכיר חצי מדם. השמונה שהם כסדר ויש בהם רמז למדת הרחמים והעשר שהם למפרע כלן מורים על מדת הדין, והנה הם בין כולן י״ח, והסימן בהם ח״י ה׳, וזה מבואר.
הרנינו גוים עמו, "O nations, sing the praises of His people!⁠" When the Jewish people are loyal to their traditions, to the Torah, then the nations of the world sing their praises. They admire the fact that even when exiled, the Jewish people hold fast to their beliefs and do not try to assimilate themselves (compare Rashi). Alternatively, the word הרנינו is derived from רנה in the sense of "proclamation,⁠" i.e. the nations everywhere will proclaim about this people that the Lord has avenged their blood. The word would be used here in the same manner as in Kings I 22,36 ויעבור הרנה, "a shout went through (the camp).⁠"
כי דם עבדיו יקום, "for He will avenge the blood of His people.⁠" Moses prophesied in these verses about the troubles which would befall the Jewish people during our exile and all the bloodshed that the people would become victims of at the hands of their host nations. They would lose their money through violence, both physical and through discriminatory legislation. These events have been specifically forecast by Ovadiah 10 as being perpetrated by Yaakov's brother Esau (the Edomites) when he wrote: "for the outrage (violence perpetrated) to your brother Yaakov, disgrace shall engulf you and you shall perish forever.⁠" In anticipation of this retribution, Moses says "He will avenge the blood of His people.⁠"
וכפר אדמתו עמו, "and He will appease His land and His people.⁠" According to both Onkelos, Ibn Ezra, and Rashi, the words אדמתו עמו are to be understood as אדמתו ועמו, "His land and His people.⁠"
The Midrash (Sifri on our verse) understands the words as if the Torah had written וכפר אדמתו על עמו, "its land will be atonement for its people.⁠"
According to Ketuvot 111 the meaning is that if a Jew is buried in the land of Israel, his sins will be transferred to the soil, i.e. the land of Israel will act as a Mikveh, a ritual bath, cleansing him from his impurities. The wording there is "that being buried in the land of Israel is equivalent to being buried beneath the Holy Altar.⁠" This is an extension of the verse "You shall build an altar of earth for me" (Exodus 20,24). This is also understood to be the meaning of the sages' comment that the reason God created Adam out of earth was that the place which would serve as the means of his atonement was his origin. [by making him out of earth, God facilitated his eventual atonement when he would return to earth. Ed.] This is the advantage of ארץ ישראל, that it is the palace of the King (God) and therefore is also known as ארץ ה', (Joshua 22,19). It is also known as נחלת ה', "the Lord's heritage.⁠" Anything outside the boundaries of the land of Israel is always referred to as something "outside, external.⁠" The Scriptures refer to such countries as חוצות, (compare Proverbs 8,26 where the word ארץ and חוצות appear side by side to make this distinction and is even called אהלי רשע "tents of the wicked,⁠" in Psalms 84,11).
In the parlance of our sages in Gittin 8, any land outside the land of Israel is referred to as ארץ העמים. To make the distinction crystal clear, the sages decreed ritual impurity on any produce imported from these countries and even its airspace was considered as ritually impure, so that by having traversed it one needs to purify oneself. The only exception to this ruling was Syria because it adjoins the land of Israel. I have already mentioned this in connection with 31,16 אלוהי נכר הארץ.
וכפר אדמתו עמו; this means that the Jewish people will purify their land of the corpses of the enemies (Ibn Ezra). The word וכפר therefore has to be understood in the sense of וטהר, "and it purifies.⁠" The word also appears in that sense in Ezekiel 39,16 וחטאת אותו וכפרתהו. Ezekiel speaks specifically of וטהרו הארץ, "they (the Israelites) will cleanse the earth" (of these bodies of the slain pagans who were killed during the final confrontation with Gog and Magog preceding the messianic age).
ואין אלוהים עמדי, "and there is no other deity with Me.⁠" (verse 39). God says this versus the pagans who had taunted the Israelites to ask their deities to help them. Seeing the nations had spoken of deities in the plural, God had to emphasize the uniqueness of His being in the singular, having no assistants or junior partners. When God said: "I kill and I revive,⁠" He specifically referred to the Jews whom He had killed, (allowed to be killed) pointing out that He would revive them. [since that is so, even their "death" was not a regular death. Ed.] Our sages in Sanhedrin 91 claim that here we have incontrovertible proof from the Torah that there will be a resurrection. They said further that just as when the Torah speaks about God being a Healer, this is demonstrated by someone who had first been afflicted with disease or injury, so describing Himself as someone who brings to life also implies that the person brought to life had first died.
This is made plain in Samuel I, 2,6 where Chanah speaks about God being ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל, "killing and reviving,⁠"' consigning to the grave (nether regions), and to raise up again.
The reason that the sages felt called upon to spell out that the Torah speaks about one and the same person being killed and revived, is that from the words מחצתי ואני ארפא, "I have struck with injury and I will heal,⁠" (32,38) the impression could have been formed that God speaks about two different individuals; the sages wanted to make clear that this is not the case. Seeing that God employs the past tense in that verse, it is clear that He speaks about the same person He had first struck down being healed again.
There are many people who are wondering why such an important concept as that of the resurrection has not been spelled out in the written Torah in detail. Seeing that the Torah has spelled out in detail many less important concepts, sometimes repeating them several times, the failure to spell out the concept of resurrection of the dead is considered especially puzzling. The fact is that Torah addresses first and foremost terrestrial matters of concern to us. When you recall the Torah's report of the creation you will note that the description of the creation of light on the first day was condensed to a minimum, seeing that this light was not significant in terrestrial terms. When the Torah returns to that subject on the fourth day of creation, it goes into greater detail seeing that this light, the sun's and the moon's, is of concern to our life on earth. Similarly, even on the third day, the Torah explained details about the coming into existence of vegetation as it grows in areas of our human habitat. David follows a similar pattern when he describes the original light as merely עוטה אור כשלמה, "something God draped over His universe, much like a mantle" (Psalms 104,2). He also gives short shrift to the מים העליונים, "the waters in the celestial regions,⁠" contenting himself with writing המקרה מים עליותיו, "Who sets the rafters of His lofts in the waters,⁠" (Psalms 104,3) whereas he becomes far more specific when discussing the waters in our globe. Compare verse 6 in the same psalm: "You made the deep cover it as a garment, the waters stood above the mountains, They fled Your blast; You set bounds they must not pass so that they never again cover the earth.⁠" The עליות which David speaks of are the universes we call outer space, whereas the psalmist elaborates on waters which exist in our terrestrial universe. Hence, in verse 6 of that same psalm, David was so much more specific.
There are numeous more verses of that nature. All the targets described by Moses in the Torah are primarily of interest to our physical existence on earth. These targets man can attest to, i.e. see if God's promises were fulfilled provided he (the people) acted in accordance with the Torah's laws, or if the nation fell victim to the dire threats if they did not. When people realise that these targets have been met and realised, they will be more likely to accept on faith promises which by their very nature cannot be proven while they are one earth. For the reasons mentioned, the Torah understandably was very brief in its allusions to matters whose fulfillment lies beyond our present life on earth. The life of disembodied souls in the celestial regions while awaiting the resurrection, has similarly been alluded to only in the vaguest manner. The average reader may not even notice these allusions whereas the elite may notice their significance. The truth is that the written Torah was given to and for the multitude who do not concern themselves overly with abstract matters, matters of interest primarily to the intellect rather than to the senses.
If you will take an analytical look at the words, or rather the letters in the words (verse 39) סתרה ראו עתה כי, you will find that the respective final letters in these four words spelled backwards spell out the tetragrammaton. We have stated repeatedly that whenever this name appears backwards, it is an allusion to the attribute of Justice also contained in that name. In this instance, it is a hint of the retribution in store for the Gentile nations at the time of the redemption. Immediately after this allusion (verse 41), Moses refers directly to ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי, "I shall sharpen My flashing sword and My hand grasps judgment. I shall wreak vengeance upon My enemies.⁠"
You will find a total of 18 sequences in the written Torah in which the tetragrammaton has been spelled either forward or backward either in the last letters of the words or the first letters of the words of a sequence of four words, such as the ones we showed you in verse 39. Seeing that our verse (39) is the last of these 18 examples, I have used the opportunity to list all of them and to elaborate a little about them.
The following is the sequence in which these 18 groups of four words each appear in the Torah; I am listing first four examples in which the first letters of the respective words read forward spell the tetragram 1) (Genesis 1,31) יום הששי ויכולו השמים. 2) (Genesis 38,24-25) יהודה הוציאוה ותשרף היא. 3) (Exodus 4,14) ידבר הוא וגם המה. 4) (Deut. 11,2) ידו החזקה וזרועו הנטויה. These are the four examples in which the letters of the tetragram appear in the proper sequence, i.e. right to left and as the first letters in each of the words. The next 4 examples refer to the last letters of the four words respectively, but they too are read from right to left. They are: 5) Genesis 19,13) .פנ'י ה-' וישלחה-ו ה-'. 6) (Ex. 3,13) ל-י מ-ה שמ-ו מ-ה. 7) (Deut. 24,8) נק-י יהי-ה לבית-ו שנ-ה. 8* מ-י יעל-ה לנ-ו השמימ-ה, (Deut. 30,12). The next 10 examples all feature the sequence of the letters of the tetragram from left to right, i.e. backward. (sometimes these letters are at the beginning of the words in question, sometimes at the end, such as in our example in the verse above). In all these examples the allusion is to the attribute of Justice. You can figure these out for yourselves by looking at: 9) Genesis 11,9 ו-משם ה-פיצם י'-ה;ה-ארץ it is clear from the context that the attribute of Justice had been poised to strike at all these people at that time. The same is true of 10) (Genesis 44, 3-4) ה-מה ו-חמוריהם ה-ם י-צאו. The Torah already alludes to the impending crisis when the goblet will be found in Binyamin's sack. [I am only pointing to the verses now without elaborating. Ed.] Exodus 4,15; Exodus 4,14; Exodus 4,3; Exodus 16,7; Exodus 26, 21-22; Numbers 1,51 (compare commentary by author). Numbers 5,18 (compare commentary by author). Numbers 14,24-25 (compare commentary by author). Numbers 14,43. Finally, there is our verse here completing the ten occasions when he Torah provides allusions that the attribute of Justice, as an appendix of the tetragram, was invoked by God. By way of contrast, the eight examples we quoted first, in which the respective letters of the tetragram appear in their usual order, i.e. from right to left, are indications that the subject matter is the attribute of Mercy. Seeing that between them we have a total of 18 such 4-word sequences, the easy way to remember this is by reference to the short line חי ה'.
ונקם ישיב לצריו – פירש״י על הגזל ועל החמס כענין מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה מחמס בני יהודה וגו׳ למען לא יפליא בעיני רואי דברי רש״י הרי סוף אותו פסוק מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם א״כ אין זה החמס אלא שפיכות דמים בעבור כן הוצרכתי לכתוב שבסוף מס׳ ב״ק דורש ר׳ יוחנן מאותו פסוק כל הגוזל את חבירו אפילו שוה פרוטה מעלה עליו הכתוב כאלו נוטל נשמתו הרי לך שהכתוב מדבר בחמס אעפ״כ שכתוב בו שפיכות דמים. כ״פ ר״ת מאורליינא״ס.
וכפר אדמתו עמו – כלומר כאשר נקם ישיב לצריו אז וכפר אדמתו עמו כמו שנא׳ ולארץ לא יכופר לדם וכו׳ כי אם בדם שופכו אך כאשר ישופך בה דם הרוצח אז לארץ יכופר ורש״י פי׳ בע״א.
הרנינו גוים עמו אז ישבחו הגוים אומו של הקב״ה ויאמרו הכי אשרי העם שככה לו (תהלים קמ״ד:ט״ו) שהקב״ה נפרע מצריהם.
כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו – של הקב״ה שהם צרי עמו. וכאשר ישפך דם מאותם ששפכו דם עבדיו אז וכפר אדמתו עמו כלומר וכפר אדמתו מעון עמו ומעון דם עבדיו אשר שופך כי בענין אחר אין כפרה לארץ. כדכתיב ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו (במדבר ל״ה:ל״ג).
הרנינו גוים עמו – אז ישבחו האומות לישראל שהם עמו של הקב״ה ויאמרו אשרי העם שככה לו שהקב״ה נפרע מצריה׳ כדמפרש ואזיל כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו שישפך דמם כמו ששפכו דמם של ישראל וזש״ה ידין בגוים מלא גויות שעתיד הקב״ה שיאמר לאומות למה שפכתם דמן של ישראל והם ירצו לכפור שלא עשו כך והקב״ה מראה להם מלבושיו שהוא מלא גויות פי׳ גופי הקדושים ולא יוכלו לכפור ואז ידין לכל אחד כדין שעשה לישראל וזהו שייסד הפייט התאזר בקדושים וכן בעקידה אל דמי לדמי גם בפורפירא מלא גויות.
וכפר אדמתו עמו – ישראל עמו יכפרו אדמתו של הקב״ה דכתיב ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו.
הרנינו גוים עמו, sing aloud, o you nations;⁠" then the nations of the universe will break out in a song of jubilation, praising the Jewish people for whom G–d has taken vengeance, as will be spelled out forthwith.
כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצוריו, "for He avenges the blood of His servants, and renders vengeance to His adversaries.⁠" He will spill the blood of the gentile adversaries of Israel just as they had done to the Israelites. This is what David spoke of in Psalms 110,6 when he said: ידין בגוים מלא גויות, "He works judgment on the nations, heaping up bodies;⁠" In the future when the Almighty will ask the gentiles why they spilled the blood of His people, and they will deny it, He will show them "His garments;⁠" (if I understand correctly, the ones G–d saved up) as full of blood stains and use this as evidence. Authors of poetic poems in our liturgy have repeatedly alluded to this illustration of how G–d has preserved evidence of the murder committed against His people. They referred to the victims as קדושים, "holy martyrs.⁠"
וכפר אדמתו עמו, "His people Israel will serve as atonement for G–d's 'Holy Land;' as is written in Numbers 35,33: ולארץ לא יכופר אשר שופך-בה כי אם בדם שופכו, "for no expiation can be made for the blood that is shed therein but by the blood of him who has shed it.⁠" The Israelites, in due course, will spill the blood of the nations who had been guilty of spilling their blood. Compare also on this subject Ezekiel 25,14: ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל, "I will wreak My vengeance on Edom through My people Israel, and they shall take action against Edom.⁠"
הרנינו גוים עמו – אז ישבחו הגוים עמו של הקב״ה ויאמרו אשרי העם שככה לו שהקב״ה נפרע מצריהם כדמפרש ואזיל. כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו שישפוך דמן כמו ששפכו דמן של ישראל זש״ה ידין בגוים מלא גויות שעתיד הקב״ה לו׳ לאומות למה שפכתן דמן של יש׳ כו״כ והם ירצו לכפור שלא עשו והקב״ה מראה להם מלבושיהם שצייר בהם כל הקדושים קצת נקדשו ובאיזה דין דנום להאומות ואז כשיראו מלבושיו שהוא מלא גויות פי׳ מלא גופות הצדיקים לא יוכלו לכפור ואז ידין לכל א׳ כמו שעשו לישראל וזהו שיסד הפייט התאזר בקדושים וכן בעקידה אל דומה לבי לדמי גם לפורפירך מלא גויות.
וכפר אדמתו עמו – ישראל עמו כפרו אדמתו של הקב״ה דכתיב ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו וישראל ישפכו דמן של אומות כמו ששפכו דמן של ישראל דכתיב ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל וא״כ עמי יכפרו אדמתו ועוד כל המקראות של מעלה לישראל.
וכפר אדמתו עמו – פי׳ ר׳ אברהם יש אומר שהוא חסר וא״ו והטעם אדמתו ועמו. ובדרש כי הארץ תכפר בעד עמו. ולפי דעתי פי׳ יכפר על אדמתו מי עמו פי׳ שישראל יעשו נקמה בגוים והם יכפרו על ארץ ישראל בעבור הדם ששפך בה כמו ולארץ לא יכופר. או פי׳ וכפר אדמתו יטהר אדמתו כמו וכפרתהו וכן אמר יחזקאל על סוף המלחמות וטהרו בארץ והנה ישראל יטהרוה.
כתב הרמב״ן והנה השירה הזאת אשר הוא בנו לעד אמת וכו׳ עד סוף הפרשה:
וכפר אדמתו עמו, "He will grant atonement to His land and for His people.⁠" According to some commentators mentioned by Ibn Ezra, the word עמו should really have the letter ו in front of it, so that the meaning of the phrase would be: "He will provide atonement for its land and for its people.⁠" An allegorical approach taken by the Midrash is that the land is seen as atoning of behalf of its people. [The idea is that the land, for many years neglected, serves as the scapegoat for the Jewish people who had neglected to observe the laws of sh'mittah. Ed.]
Ibn Ezra personally, understands the phrase as a promise that in due course, the gentiles who had shed so much innocent Jewish blood on that land, will at that time atone for all this when the Jews will take their vengeance on them. The retribution for innocent blood spilled must be undertaken by the victimized party or their offspring, (their blood avengers), whose blood had been shed, so that in the war preceding the redemption, Jews will kill their adversaries, the ones who had contaminated the soil of the Holy Land in former years. Ibn Ezra quotes Job 14,19 and Ezekiel 43,20 as verses in which such concepts also appear.
Yet another interpretation of our phrase understands the word as meaning the same as וטהר, "it will purify, cleanse.⁠" Israel, when the time comes, will cleanse its soil from all kinds of contaminations it had been exposed to in the interval since its people went into exile.
הרנינו – דברי משה על העתיד בהציל השם ישראל מיד שוסיהם.
עמו – ועמו.
אמר {המחבר}: אחר אשר בארנו המלות אחבר הענין, ואמת כי זה הענין היה כמה פעמים לישראל, בימי השופטים ובימי המלכים, אבל היותר מופלג שבכולם היה בימי נבוכד נצר, שאו היה תכלית מפלתינו, ולא היה זה בצדקת נבוכד נצר ולא מכח אלוהו, רק כי השם אלהינו הסגירנו בידו כמו שכתוב מפץ אתה לי (ירמיהו נ״א:כ׳). וכאשר תראה ותדקדק מלה במלה ספורי ירמיה ובפרט בנפילת נבוכד נצר, וכן בישעיה שגילה סוד אחד, והוא כי נבוכד נצר ואם חרב הבית והגלה ישראל במצות השם, הנה הוא עשה יותר ממה שרצה השם, ולכן נענש אחר כן ונשחת גם הוא בקום הצלחת החיה השנית, וזה היה לעת תמוט רגלם (דברים ל״ב:ל״ה), כמו שניבא עליו ירמיה וישעיה. והשם אז נקם דם עבדיו ונקמת היכלו והשיב נקם לצריו, הוא החיה הראשונה על יד החיה השנית, ושבו ישראל לארצם בבית שני. והבן כל זה כי הם סודות נפלאות.
כשיהיה זה שיקום השם יתעלה דם עבדיו שבחו הגוים עמו ישראל כי הוא ישיב נקם לאויבי ישראל על אשר הרעו להם ויטהר טומאת אדמתו וטומאת עמו וזה יהיה בעת קבוץ גליות שיטהרו הארץ ביום בא גוג על אדמת ישראל כמו שזכר זכריה.
הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום – רוצה לומר: שבחו הגוים עמו כאשר יקום דם עבדיו כאמרו אז יאמרו בגוים הגדיל י״י לעשות עם אלה.
וכפר אדמתו עמו – רוצה לומר: וטהר אדמתו אדמת עמו כטעם וכלה מכפר את הקדש שהוא מענין טהרה כאמרו וטהרו וקדשו מטמאות בני ישראל או יהיה הרצון בזה וכפר אדמתו עמו רוצה לומר: שיטהר טומאת אדמתו וטומאת עמו.
ומעתה יאמר בגוים הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום וגו׳ – ירצה כמו שבאו ורננו הגוים עד הנה בעמל ישראל יבאו עכשיו וירנינו את עמו זה במה שיקום מהם דם עבדיו הנהרגים על ידם על קדושת שמו ונקם ישיב לצריו על כל רעתם אשר הרעו אותם כי שלם עונם ואז וכפר עמו ואדמתו כי חטא הארץ אשר עליו היא יושבת ושוממה כל זה הזמן הארוך אינו רק חטא העם אשר חטאו עליה וכאשר יכופר חטא העם הנה העם עצמו יכפר בעד הארץ ויהיה הכל מכופר ושב אל קדמותו ומכונתו ויהיה עם זה סוף הפסוק הפוך בראשו והוא פירוש נכון הנה שנתבארה השירה הזאת יפה בהמשך כונותיה אל מה שייעדו תחלה בה מהיות כל הקורות אותנו בכל המשך הזמנים הרבים שעברו מראש ועד סוף הכל צפוי וגלוי לפניו ית׳ ולא עוד אלא מכוון ממנו להביאני על פי דרכנו אל תכלית הנסיונות אשר בהם ימול לבבנו הערל ונקום ונחיה לפניו מבלי נפול עוד אל החטאים והמרדים שהיו רגילין בהם וכמו שאמר הנביא בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה׳ (ירמיהו נ׳:כ׳) יבקש את עין ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה וכמו שאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגו׳ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך (ישעיהו נ״ד:ט׳) כי אין קיום שבועה כמו שיהיה בהסכמת הטבע כאשר כתבנו זה בשער צ״ט ובשאר מקומות אשר זה מה שיחייב אמתת ההבטחות האלו בלי שום פקפוק כלל. ומה נמלצי דברי הרמב״ן ז״ל שכתב זה לשונו ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית כן היו ראויין להאמינה מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה לא נפל דבר אחד אף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדבר האלהים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו ע״כ. וכל שכן במה ששנה ושלש בפרשת כי תוליד ובפרשת התשובה כמו שכתבנו בשער פ״ח ובשער ק׳ כי כל זה מה שמקיים שאין הדבר תלוי רק בשיעשה הגלות רושם בלבנו כמו שעושה בכבודנו ובממוננו כלומר שהדבר כלו תלוי במה שנאמר או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם (ויקרא כ״ו:מ״א).
ונקם ישיב לצריו על הגזל ועל החמס. לא על שפיכות דמם כי כבר אמור למעלה כי דם עבדיו יקום.
וכפר אדמתו עמו ויפייס אדמתו עמו על הצרות שעברו עליה׳ ושעשה להם האויב. שפי׳ אדמתו עמו אדמתו שהוא עמו כאילו אמר וכפר עמו והוא דבק עם נקם ישיב לצריו ופירושו שעם הנקמה שישיב לצריו יפייס את עמו כי יקבלו עם זה תנחומין על כל הצרות שעברו עליהם מן האויב:
ואמר אחר זה הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום וגו׳. להגיד שעושי הרע בעיני ה׳ עם היות שינקם הש״י מהם והנה לא יצרו לישראל על זה ולא ישנאהו עליו, אבל ישתדלו להחניף את ישראל ולרצותם כדי שהם ירננו, וזה על שלשה דברים.
הא׳ נקמת דם השפוך מישראל וזהו כי דם עבדיו יקום. הב׳ שה״י ישיב נקם לצריו על מה שעשו ודברו כנגדו לא בעבור נקמת ישראל כי אם בעבור חלול כבוד השם. והג׳ וכפר אדמתו עמו רוצה לומר שיכפר השם יתברך לאדמתו ולעמו וישיבהו על הארץ לבטח.
הנה אם כן כמו שבאו ורננו עד הנה השמחים לעשות רע בעמל ישראל יראו עכשו וירנינו את עמו זה על שלשת הדברים האלה. על נקמת המתים בגלות שישפך דם הגוים על נקמתם, ועל נקמת חלול השם, ועל כפרת העם והארץ. שעם היות כלם עונשים גדולים אליהם לא יעצרו כח להתרעם ולהתלונן אבל בהפך שירנינו את עם ה׳.
ואפשר לפרש וכפר מלשון טהרה כמו שפירשו ר״א, וטהר את אדמתו עמו ושעם ה׳ יטהרו את הארץ מגלולי העמי׳ שישבו עליה בזמן הגלות.
הנה יצאו לנו מדברי השירה הזאת ז׳ כללים באמונתנו:
האחד שהנקמה והשלום עתידים להיות בהכרח בכל הצרי׳ אותנו וכמו שאמר לי נקם ישלם.
ואמר אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם. אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר. כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וגו׳ והכלל הזה מבואר ידוע שלא נתקיים בבית שני ולא בזמן אחר:
הכלל הב׳ שנקמת האויביהם וגאולת ישראל יש להם זמן מוגבל וידוע נגזר בחכמתו העליונה אי אפשר שיעבור ממנו ולא גלה אותו לשום נוצר. והתבאר זה מאמרו הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי כלומר שהיה סתום וחתום שלא ידעהו אדם וכמו שאמר לדניאל (סימן י״ב) כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ.
ואמר עוד מסכים לזה לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם והרי שיש לדבר עת ידוע וזמן מוגבל לא ידעהו בלתו. וגם זה מורה שלא נאמר זה על פקידת בית שני כי היה יודע כל שער עמי כי לשבעים שנה יפקדו:
הכלל הג׳ שגאולת ישראל תהיה אחרי שכפי הדין ירצו את עונם ויקחו ככל חטאתם. וכמו שאמר כי ידין ה׳ עמו כפי הכונה הראשונה. והב׳ שזכרתי בפירושו.
ואמר כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב כי יגיע מצבם לתכלית הפלגת השפלות ואז כפי הדין יזכו לגאולה. ומסכים לזה אמר הנביא ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. והיה זה אחרי שאמר ואשיבה ידי עליך ואסירה כל בדיליך וגו׳. וגם זה לא נתקיי׳ בבית שני כי לא ירדו ישראל קודם בואם לבנין הבית לדלות ולשפלות המופלג אבל היו בבבל בעושר וכבוד ומעל׳ רבה כאשר נפקדו:
הכלל הרביעי שבגלותנו זה תמה זכות אבות כמו שכתב הרב רבינו משה בר נחמן ואין לנו הצלה מיד העמי׳ רק בעבור שמו הגדול והתבאר זה מאמרו לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה ולא ה׳ פעל כל זאת.
ואמר גם כן על זה עצמו ואמר אי אלהימו צור חסיו בו אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה. ראו עתה כי אני אני הוא וגו׳. ומסכים לזה אמר יחזקאל הנביא (סימן כ׳) וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם שם ונקדשתי בכם לעיני הגוים וידעתם כי אני ה׳ בעשותי אתכם למען שמי לא כדרככם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל. וכן אמר עוד ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים. וכבר נתן הרב טעם נכון ונכבד בזה מאשר האומה הישראלית היא המפורסמת והמודיעה אמתת השם יתברך ואמונתו ובבטולה תהיה בריאת המין האנושי לבטלה:
הכלל החמישי שתחיית המתים תהיה סמוכה וקרובה בזמן לקבוץ הגליות. והנה יראה זה מאמרו כי ידין עמו ועל עבדיו יתנחם.
ואמר אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא. וכבר העיר עליו המלאך (סי׳ י״ב) לדניאל באמרו ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. וכדברי ישעיהו (סימן כ״ו) יחיו מתוך נבלתי יקומון וגו׳. ואמר (שם כ״ז) ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו׳ וכמו שפירשתי בספר ישעיהו:
והכלל הששי שהגאולה והכפרה אשר ידענו בשיר׳ הזאת אינה בתנאי התשובה ולא כשנשמע בקול ה׳ ונשמור מצותיו ונעבדהו אבל השירה הזאת אינה רק שטר עדות שנעשה הרעות והחטאים עד אין די. ושהוא יתעלה יעשה בנו בתוכחות חימה ועונשים רבים אבל לא ישבית זכרוננו מני ארץ. ושאחרי כן הוא יתברך למען שמו הגדול ובלתי החל לעיני הגוים ישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה ויכפר על חטאתינו ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. ואם כן השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה בעל כרחן של מינין. וכן אמרו בספרי גדולה שירה שיש בה מעכשו ויש בה לשעבר ויש בה לעולם הזה ויש בה לעולם הבא וכמו שזכר כל זה הרמב״ן ז״ל:
הכלל השביעי שכל דברי השירה הזאת נתקיימו ולא יפול דבר ממנה ארצה לא במה שיעד מירושת הארץ ודשנותה והצלחותי׳ שהוא חלק החסדי׳ ממנה כי כלם נתקיימו בשלמות רב. ואם בעונות והחטאים שיעשו מהעבודה זרה. ומהשדי׳ האנשים והנשים שהוא חלק הפשע הכל בא כמו שספר. ואם בעונשים הרעות והצרות שיעד עליהם שהוא בחלק הענש כי בכלם לקו וזה אם בבית ראשון ואם בבית שני ובגלות. ומאחר שראינו שכל חלקי השירה ויעודיה נתקיימו ככל הכתוב בה ראוי שנאמין אמונת אומן שגם כן יתקיים החלק האחרון ממנה מהגאולה ונקמת האויבים. ומה נמלצו דברי הרמב״ן שכתב ז״ל. ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מהחוזים בככבים שהגיד מראשית היו ראויין להאמין בה מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה ולא נפל דבר אחד. אף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדבר האלהים מפי נביאו נאמן ביתו אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו. ע״כ. הנה נתתי לך בדבר הזה ז׳ הכללים הכוללים אמתת השירה ויעודיה והם באמת לכל בעל דעת ז׳ פנינים יקם ה׳ את דברו הטוב אמן:
הרנינו גוים – אתם חצי ה׳ וחרבו, הרנינו גויים, שיכירו כולם כי ישר ה׳ ולא עולתה בו (ע״פ תהלים צ״ב:ט״ז), כאמרו ״ישמחו וירננו לאמים, כי תשפט עמים מישור״ (תהלים ס״ז:ה׳).
עמו – ו״הרנינו״ עמו, שיתנו תודה וקול זמרה על כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו – ורננת עמו תהיה על נקמת דם עבדיו, ועל נקם שישיב לצריו, בשביל מה שעשו לישראל דרך נקמה.
וכפר אדמתו – בהשמה מהם, ממה שנעשה בה.
עמו – ויכפר גם כן עמו מכל מה שעשו בגלותם מחלול ה׳ וזולתו, במה שסבלו בגלות, באופן שישיב שכינתו בתוכם, כאמרו ״יחדו ירננו, כי עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון״ (ישעיהו נ״ב:ח׳).
הרנינו גויים, “you who are the arrows of the Lord and His sword make the nations acclaim, sing aloud! So that they will realise that God is fair and does not commit any injustice. Compare Psalms 67,5 ישמחו וירננו לאומים כי תשפוט עמים מישור,”nations will exult and shout for joy, for You rule the peoples with equity”
עמו, His people shall give thanks with shouts of joy and music, כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו, for He does avenge the blood of His servants. God punishes the nations by avenging what they have done to the Jewish people.
וכפר אדמתו, for the soil of the Land of Israel having been desolate and barren while its people were in exile and for what had occurred on that soil in the interval.
עמו, His people will also have to atone for all the wrongs they did during the long years they had been in exile. The purpose of this dual atonement by both the soil and the people is to bring back the Shechinah, God’s benevolent presence to the Land of Israel, as envisioned in Isaiah 52,8 כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון,”for every eye will see when God returns to Zion.”
גֿוֹיִם: הגימ״ל רפה. [גוֹיִם].
כי דם עבדיו יִקּוֹם: כת׳ הרמ״ה1 נְקֹם נקמת2 בני ישראל חס׳ וי״ו כתי׳, כי דם עבדיו3 יִקוֹם מל׳ וי״ו כתי׳ בנוסחי דיקי, ואית דמסרי איפכא, ושיבושא הוא, ע״כ. ובמס׳ דילן4 יִקוֹם ב׳, גוי חס׳, ר״ל יִקֹם גוי אֹיְבָיו5 (דיהושע י׳) חס׳, <כי לא היתה הנקמה שלמה שאין אחריה צרה, אבל לעתיד תהיה מלאה, כמ"ש בעל מסה"ה6 ביהושע סי׳ תתקי״ט.> [יִקּוֹם].
1. הרמ״ה: נק״ם.
2. נְקֹם נקמת: במ׳ לא ב.
3. כי דם עבדיו: פסוקנו.
4. ובמס׳ דילן: מ״ק-ד על אתר.
5. יִקֹם גוי אֹיְבָיו: יהו׳ י יג.
6. בעל מסה״ה: מסרת הברית הגדול, סי׳ תתקיט (על יהו׳ י יג), חלק שני, כד ע״ג.
על הגזל כו׳. לא על שפיכת דמים, שכבר נאמר כי דם עבדיו יקום:
ויפייס אדמתו ועמו כו׳. פירש אדמתו דהיינו עמו:
For theft, etc. Not for bloodshed, for it already stated, "He will avenge the blood of His servants.⁠"
He will pacify His land and His people, etc. The meaning of "His land" is "His people.⁠"
With a different viewpoint this is expounded, etc. R' Yehuda expounds, etc. This implies that there is no difference between his explanation and that of Rashi except for the verse (28) "for those nations squander counsel.⁠" Rashi explains that the verse is referring to the idolater, and R' Yuda explains that it is referring to Yisroel. Even though they differ on the meaning of the verse, "for the grapevine of Sedom their grapevine is" (Devarim 32:32) where Rashi explains that their behavior is like the actions of Sedom and Amorah. And Rabbi Yuda explains [the verse] as "Are you from the grapevines of Sedom, or from the plantings of Amorah? Are you not from holy plantings?⁠" They both agree, however, that it refers to Yisroel. However, in the verse (v. 37) "where is their god?⁠" Rashi explains that Hashem says to Yisroel, "Where is [your God]?⁠" and Rabbi Yuda explains that this is what Yisroel is saying to the idolaters. One can explain that when Rashi writes that the words of Rabbi Yuda are exactly like his words, completely, except for (v. 28) "those nations squander counsel" only refers to the meaning of (v. 37) "He shall say.⁠" Rashi and R' Yuda both hold that "He shall say" are not the words of the idolaters, which is Rabbi Nechemyah's opinion, who says that ["He shall say"] refers to the enemy, e.g. Titus and those like him. But not with regard to the verse, "Where is their god?⁠" For if so, what does it mean that Rabbi Yuda expounds it towards Yisroel? He expounds it as referring to idolaters! But nevertheless Rashi's and Rabbi Yuda's explanations are not completely identical, for Rashi explains "He shall say" as referring to Yisroel. (Re"m)
In this usage, כי is understood as, etc. I.e. it gives an explanation of what precedes it.
Understood as "for.⁠" An explanation of [Rashi's] explanation is that Rabbi Nechemyah explains the verse "For ... will judge, etc.⁠" as referring to when He represents them in their struggle, and the meaning of כי is "for.⁠" And the meaning of (v. 35), "Vengeance is with Me, and shall administer retribution" (v. 34) refers to the idolaters, because Hashem fights the fight of Yisroel against those who persecuted them.
The Holy One, may He be blessed, will then unveil His salvation, etc. According to Rashi's explanation of (v. 39) "Now observe!⁠" means "that it is in My power to bring death or give life, unlike those idols that you worship. But according to the opinion of Rabbi Nechemyah who explains that (v. 37) "Where is their god?⁠" refers to the enemy, who says to Yisroel, "Where is your God?, etc.⁠" how can it say "Now observe!⁠" such that they will understand that it is in His hand to bring death or give life? Therefore he adds that "the Holy One, Blessed Is He will then unveil His salvation" which means that then the designs of the enemy will be overturned from what they thought prior to the revelation of His salvation.
It is from Me that your ruin emanated. Meaning, against the idolaters.
And from Me that your benefaction will come. Meaning, to Yisroel
Like "I have raised,⁠" etc. I.e., My hand is already raised in heaven, meaning, constantly I rest my Divine Presence etc. But it is not possible to explain that it is a phrase meaning making an "oath" because the punishments have already been written, (v. 33) "Like caustic serpents' venom is their wine, etc.⁠" and (v. 39) "Now observe, etc.⁠" If so, why would He swear now? But according to the plain meaning which Rashi explained above, that it refers to Yisroel, it works well. He swears to avenge them. And similarly according to R' Yuda. But according to the opinion of R' Nechemyah, who explains the entire section as referring to idolaters, it is impossible to explain this as an oath.
הרנינו גוים וגו׳ – פירוש כי בעשות ה׳ נקמה באויבי ישראל וירומם מדרגת ישראל ירננו הגוים על עמו ישראל לשבחם ולרוממם כאומרו (תהלים קמ״ד) אשרי העם וגו׳.
ואומרו כי דם וגו׳ ונקם וגו׳ פירוש שלא דם לבד אלא גם צריו אשר חרשו און לו ישיב ה׳ להם נקם שחשבו לעשות, על דרך אומרו (שם ז׳) ישוב עמלו בראשו.
ואומרו וכפר אדמתו עמו הוא גמר הדברים שהתחיל לומר כי ידין ה׳ עמו וגו׳ וגמר אומר כי הנמצא עדיין מהחטאים על ישראל תכפר עליהם הארץ אשר היתה לשמה ולחרפה שנים רבות זה יהיה לכפרת עון עם ה׳.
הרנינו גוים עמו, "O nations, sing the praises of His people, etc.⁠" Moses means that when the time comes that God exacts retribution from the nations, from the enemies of the Jewish people, the other nations will praise the Israelites and jubilate and elevate them, as we know from Psalms 144,19: "Hail to the people who experience this.⁠"
כי דם עבדיו יקום, "for He will avenge the blood of His servants.⁠" The verse tells us that God will not only avenge the blood Israel's enemies have shed but also the other afflictions they have caused the Jewish people. God will even avenge evil intentions against the Jewish people which have not been carried out as indicated in Psalms 7,17: ישוב עמלו בראשו, "His mischief will recoil upon his own head.⁠" [The Psalmist had previously spoken about people who dug a pit intended for a third party to fall into (verse 16). Ed.]
וכפר אדמתו עמו, "Any residual sins of His people, its land will atone for.⁠" The desolation of ארץ ישראל for many many years was part of the atonement process for its people.
הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום – בגואל ראשון.
ונקם ישיב לצריו – בגואל אחרון.
וכפר אדמתו עמו – לתחיית המתים כמבואר כי הקבורה מכפר׳ על העינות. והרנינו גוים עמו קאי לעתו׳ לבא. אלא שמקדים התכלית כי דם עבדיו יקום. ממה שעשו להם בגוף שהכו אותם. ונקם ישיב לצריו. ממה שגזלו אותם כמ״ש דמם לא נקיתי. וכפר אדמתו. מה שהרגו אותם כמ״ש ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו. ואותן שלא עשו כלום. הרנינו גוים ישבחו לעמו כי ארבעה כתות יהי׳ לעתיד לבא ג׳ לכריתות ולצמיתות. וזהו דם עבדיו יקום שהכו אותם וזהו דם חלל. ונקם ישיב לצריו. זהו השבי. וכפר אדמתו עמו. אותן שהרגו מראש פרעות אויב. ואותן שלא הריעו כלל לישראל הרנינו גוים עמו שהם ישבחו לעתיד לבא את ישראל. וכן ג׳ עלמין. הרנינו גוי׳ עמו נגד בי״ע. כי דם עבדיו יקום. זהו השרים שהריעו לישראל. וכפר אדמתו עמו. ארץ התחתונה. וכן ד׳ קליפין ג׳ שני ערלה יהי׳ לכריתה. והרביעי תחזור לקדושה והוא קודש הילולים וזהו הרנינו גוים עמו וכאן נשלם השם ה׳ י׳ ועם אות האחרון הוא ה״ו ומנין התיבות של השירה כמנין והמשכילי׳ והוא פנים ואחור. וכן שם השילוב פנים ואחור ומנין התיבות של כל הסדרא הוא מנין התורה עם כל המצות צדקתך כהררי אל שהם שדי בשני שינין י״ה של שם י״ב בח״י אותיות נקרא ח״י עלמין.
הרנינו – כמו ולב אלמנה ארנין (איוב כ״ט:י״ג) – עשיתיו מרנן, מוצאי ערב ובקרא תרנין (תהלים ס״ה:ט׳) – תעשה אותם מרננים, כך אתם הגוים עשו את עמו מרננים (מאכט זיין פאלק פריידען זינגען). אבל הרנינו לאלהים וגו׳ (תהלים פ״א:ב׳) הוא להפליג הרנון, במקום רננו.
א. בפסוק: ״בקר וערב״.
הרנינו – יראה כפי פשטות הכתוב שאינו לשון שבח, כי מה טעם לשבח ישראל בעבור שהשם ינקום נקמתם, והיה יותר ראוי שיתנו שבח לה׳ יתברך על זה, אולם הפסוק הזה הוא כמו תולדה הנמשכת מכל האמור עד הנה, וכך אמר משה כנגד אומות העולם, עתה שהשמעתי אתכם כי באחרית יחשוף השם את זרוע עוזו לנקום נקם מזדים ועושי רשעה, השמרו לכם מעשות חמס לעמי שהגליתים בתוככם, אבל אתם, גוים. הרנינו את עם ה׳, כלומר דברו על לבם בצרותיהם ושמחו את לבם, כמו ולב אלמנה ארנין (איוב כ״ט י״ג) ואם לאו תבואו במשפט על מה שהרעותם עמהם, כי דם עבדיו יקום:
ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו – כבר אמר אשיב נקם לצרי, אבל הכונה כאן לומר, ודעו עוד כי כאשר ישיב נקם לצריו כמו שאמרתי, אז ישוב לשוש ולרחם על עמו ועל ארצו, כי יכפר אדמתו ועמו, כענין רצית ה׳ ארצך שבת שבית יעקב (תהלים פ״ה ב׳). והנה ביארנו את כל הפרשה הזאת כפי שיטת ר׳ נחמיה בספרי, שדרשה כלפי האומות עובדי ע״ז, ור׳ יהודה דורשה כולה כלפי ישראל, אלא שמשמעות פשטות הכתובים כר׳ נחמיה, ועל פי דרכו תכלול השירה הזאת כל עניני האומה, וכל המוצאות אותה מיום צאתה מארץ מצרים עד סוף כל הדורות, וכן ארז״ל בספרי, גדולה שירה זו שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבא, ויש לעולם הבא. והוא ענין נפלא עד מאד כאשר יוסיף הקורא המשכיל להגות ולהתבונן בפרשה הזאת, כן יוסיף להפליא עליה ולשמוח בה ולהנחם על ידה מכל התלאות והצרות אשר עברו עלינו מיום גלותינו עד עתה, כי אין בהם דבר אשר לא הוגד מראש בשירה הזאת הקטנה בדבור והנשגבה בענין, וכאשר באתנו לשעבר גלות ושעבוד וטלטול, כמו שהעיד בנו מלכנו מחוקקנו, כן תתחזק בלבבנו התקוה לעתיד, שיתנחם השם עלינו לעת הכמוס אצלו להוציא למרחב רגלינו, ולהקים אותנו לו לעם כשנים קדמוניות:
הרנינו גוים עמו – הרנינו וגילו גוים שאתם עמו, ישראל בגלותם נקראים גוים, כי אינם עוד גוי אחד, להיותם מפוזרים בארצות שונות; והנה אע״פ שאתם עתה גוים, דעו כי אתם עמו, והוא אלהיכם, ודם עבדיו יקום. וגוי נקרא ע״ש גיא, כלומר להיותו יושב על ארץ אחת. אבל אין רננה ל׳ שבח, אלא ל׳ גילה ושמחה, גם הרנינו לאלהים עוזנו {תהלים פ״א ב׳}, ענינו שמחו לפניו, וכן כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע {איוב כ׳:ו׳}, וכן ולב אלמנה ארנין {איוב כ״ט:י״ג}, ואין לפרש מלשון הפסוק האחרון הזה ולעשותו יוצא (כפירוש רנ״ה וייזל ברוח חן י״ב:כ״ב והרכסים לבקעה והחכם יש״ר {ריגייו}) אתם גוים הרנינו את עמו אשר ביניכם בגלות; כי מה טעם לומר שירנינו אותנו? ואם יחוסו וירחמו עלינו הלא דיינו. גם לא יתכן לפרש הרנינו גוים ועמו, כי הגוים איך ישמחו כשישיב נקם לצריו? גם אי אפשר לפרש (כמחשבת הנוצרים) הרנינו גוים שנהייתם עמו, שהרי אם הגוים עמו, במי יהיה הנקם ומי הם צריו?
וכפר אדמתו עמו – עמו הוא בעצמו יכפר ויטהר את אדמתו מן הדם אשר שופך בה, בנקמו נקמת אבותינו, וכן הוא פירוש ראשון של ראב״ע, והיה קשה לי שתהיה הפעולה מיוחסת אל העם, אחר שאמר כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו, שהפעולה מיוחסת אל האל; אך {עתה שנת תר״ב}א נראה לי כי הפעולה מצד היותה נקמת דם עבדי ה׳ היה נכון ליחס אותה אל האל, אבל מצד היותה כפרת האדמה לטהרה מעון הדם הנקי אשר שופך בה, היה מן הראוי שתיוחס אל העם עצמו, כי הכפרה ראוי שתהיה נעשית בידי אדם.
{ורשב״ם פירש האל יקנח דם עמו מעל אדמתו, אך אין זה מתישב על מלות הכתוב. ואולי אפשר לפרש וכפר יוצא לשלישי, האל יעשה שעמו יכפר אדמתו. וראז׳ וגעז׳ פירשו אדמתו של עמו, אדמת עמו.}ב
א. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), 673(ב).
ב. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), 673(ב).
הרנינו גוים עמו – השווה: ״בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן״ (איוב כט, יג, ועיין ג״כ פירוש, תהילים סה,ט).
לכן, גם כשה׳ מפזר את ישראל בין העמים, הוא קורא אליהם: ״הביאו אושר לגורל עמי! אל תנהגו בהם באכזריות ובחוסר אנושיות!⁠״
שלושה נימוקים ניתנים כאן לאזהרה ״הרנינו גוים עמו״:
כי דם עבדיו יקום – פזורי ישראל עומדים בקרב העמים כ״עבדיו״, כנושאי שם ה׳ שחותמו עליהם, ואלוקי ישראל נוקם כל טיפה שתישפך מדמם הנקי.
ונקם ישיב לצריו – ה׳ יעניש על כל הפרה של דרישות הצדק והאנושיות; הוא ישלם נקם ל״צריו״, הכופרים בחובות הצדק והאנושיות ובכך שוללים את ריבונותו. ובסופו של דבר –
וכפר אדמתו עמו – עמו יכפר על עולם האדם. על ידי התנהגות טובה יותר של הגויים כלפי עם ה׳, הרי הם עושים כציוויי המוסר של תורתו, ובכך מביעים הכנעה לשלטון ה׳ עלי אדמות. או אז יבוא הקץ ותהיה כפרה לחטאים נגד הצדק והאנושיות שנעשו על ידי הכופרים במלכות ה׳ עלי אדמות. התנהגות הגויים כלפי ישראל תהיה קנה המידה שבו נמדדת הנאמנות לה׳ עלי אדמות; וכאשר יחדלו הגוים להתעלל בישראל, תתחיל להתגלות מלכות ה׳ על הארץ. כך מסיים ישעיהו: ״וְהֵבִיאוּ אֶת⁠־כָּל⁠־אֲחֵיכֶם מִכָּל⁠־הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה׳ וגו׳ עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם אָמַר ה׳ כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת⁠־הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית ה׳⁠ ⁠⁠״ (ישעיהו סו, כ).
האזהרה לאומות, ״הרנינו גוים עמו״, מבוססת על ההנחה – שלבסוף הפכה למציאות קיימת – שספר זה של תורת ה׳ ייוודע בעולם על ידי נושאיו הפזורים וייהפך למורשת כל האומות. בכך תובא גם אזהרה זו לאומות לתשומת לבם, ולבסוף יבינו אותה. שכן ספר זה יפיץ בין העמים את האמונה באל האחד והיחיד ואת האמיתות הנובעות ממנה: שוויון ואחווה, וחובות הצדק והאנושיות. כתוצאה מכך תיסלל הדרך להבנתה של אזהרה זו, לפעולה על פיה, ולהבאתה צעד אחר צעד לידי קיום.
מכל זה אנו למדים שהעם היהודי נושא את ספר הספרים אל תוך תוכם של העמים, ובהשפעתו הוא מאיר את עיני העמים ומחנך אותם להנהגות מתוקנות. נמצא שהעם היהודי עצמו סולל את הדרך לשערי הגאולה.
בספרי, בסוף ביאור השירה, אומרים חז״ל: ״גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבא ויש בה לעולם הבא״.
שירת האזינו נאמרה על ידי הלויים על הדוכן כשיר המלווה את הקרבת מוסף של שבת, והם היו מחלקים את השירה לשישה פרקים, שסימנם הזי״ו ל״ך, על פי האותיות שבראשי הפרקים: ״האזינו״ (פסוק א), ״זכור״ (פסוק ז), ״ירכבהו״ (פסוק יג), ״וירא״ (פסוק יט), – לדעה אחרת: ״וישמן (פסוק טו), ״לולי״ (פסוק כז), – ולדעה אחרת: ״לו״ (פסוק כט), ״כי ידין״ (פסוק לו). עיין מסכת ראש השנה (לא.; רש״י ותוספות שם ד״ה הזי״ו ל״ך). וחז״ל אומרים שם: ״כדרך שחלוקים כאן כך חלוקין בבית הכנסת״, היינו בשעת קריאת פרשה זו בשבת. (הלכה זו איננה לפי הדעה שהחלק הרביעי מתחיל בפסוק טו; שכן לפי דעה זו, החלק השלישי כולל רק שני פסוקים, בניגוד להלכה בהלכות קריאת התורה.)
בדרך זו מתחלקת השירה לחלקיה הטבעיים. פסוקים א–ו מדברים על ה׳ ועל המגמה הכללית והמיוחדת של הנהגתו כלפי העולם וכלפי ישראל. פסוקים ז–יב עוסקים בישראל, ייעודו ומקור מוצאו. פסוקים יג–יח מספרים על הצלחת ישראל ועל חטאיו בתקופות הצלחתו. פסוקים יט–כו מתארים את נפילת ישראל כתוצאה מחטאים האלה. פסוקים כז–לה מבארים את מטרת פיזור ישראל בין האומות כאזהרה המופנית אליהם. פסוקים לו–מג מספרים על שיבת ישראל ויש בהם מבט לעתיד ישראל והעמים.
[מג] סיים מ״מ אחר שלא העניש בידים. והגוים נהגו בהם מנהג, הנה גם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי:
הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום – ולא יתנהג עמהם שיענישם בהסתרת פנים כישראל רק ונקם ישיב בעצמו לצריו. ובזה וכפר בין אדמתו מה שעשו האומות לאדמת הקדש ובין עמו מה שעשו לעמו:
הרנינו כתרגומו שבחו. לכשיעשה ה׳ דין עמו יהללו הגוים עמו עם ה׳. והשבח יהיה כי דם עבדיו יקום שה׳ בעצמו יעשה נקמת דמם. ונקם הנקם שעשה לפנים בישראל ישיב עתה לצריו עד״ה (לעיל ל ז) ונתן ה׳ אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך. וכפר לשון פיוס והנחת הדעת עד״ה (בראשית לב כא) כי אמר אכפרה פניו:
אדמתו וגם יכפר אל עמו כי אחר שיתישבו בא״י יביא שונאיהם עליהם למלחמה והיא מלחמת גוג ומגוג. ושם על הרי ישראל יפלו. ואז יתפייסו יחד אדמתו ועמו: ויש להמתיק יותר אחרי שנפרש הפסוקים האלה באופן זה. כי יראה כי אזלת יד. שיתרוששו בנ״י ומטה ידם ואפס אך עצור שיחיו בדחקות ועזוב שיהיו כהפקר ע״ד לעני ולגר תעזוב. ואמר הגוי שזכר לעיל:
אי אלהימו שישפיע להם ההכרחיות. שלא יחיו בעניות:
צור חסיו בו שיגן עליהם מאויביהם:
אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם – אף שחטאו לפניו. אבל הלא הביאו כפרתם זבחים ונסכים (ויחשבו תועה שהמשפיע אינו המגין והמגין אינו המשפיע) יקומו המשפיע והמגין ויעזרכם. ואם לא יוכלו לעזור אבל יהי עליכם סתרה לפחות יעשו שיתהוה עליכם סתרה כנ״ל. ועתה כשעל עבדיו יתנחם אז הרנינו גוים עמו שיהללם בזה. כי דם עבדיו יקום ולא יהיו כהפקר. ונקם ישיב לצריו הצרות שסבלו ישראל על חטאם ישיב ה׳ לצריו, והמה יחיו בטוב:
וכפר אדמתו עמו שקודם הכפרה היו מתיסרים על חטאם וקללת אלהים רבצה על אדמתם כאלו חטאתיהם על אדמתם. אבל כשיכפר להם יסיר חטאתם גם מן האדמה עד״ה (מיכה ז יט) ישוב ירחמנו פי׳ לעת ירחם עלינו אז יכבוש עונותינו שיכניסם למקום אחד ואח״כ ותשליך במצולות ים כל חטאתם שלא ישאר מעונותיהם מאומה לא עליהם ולא על אדמתם: ויתכן לפרש שיצוה לישראל להתפלל בשלום מלכי החסד שאינם עצורים ועזובים בארצם וניתן להם הרשיום לאחוז ידם בכל מלאכה וקנין ואם יעוז אחד לשפוך דמם או להצר להם. ישפט כאילו עשה לאחד מאזרחי הארץ. ויעשו עוד יותר כאשר ישמעו שבארצות הפראים נעשה לישראל דבר רע ישתדלו להוציא לאור צדקת ישראל. גם ישתדלו בישוב ארץ ישראל. וז״ש הרנינו מלשון תפלה עד״ה (מלכים א ח כט) לשמוע אל הרנה ואל התפלה. גוים בשלום הגוים מלכי החסד. עמו עם ה׳. וכאלו כתוב הרנינו עמו גוים:
כי דם עבדיו יקום – בעד אלה שינקום דם עבדיו של ה׳. ונקם הידוע שהוא חוק הנימוס ישיב המלכות לצריו של ישראל. וכפר מלשון הנחת הדעת כמו אכפרה פניו (בראשית לב כא). אדמתו שמשתדלים בישוב הארץ. עמו ובטובת עמו ישראל:
הרנינו גוים עמו: שבחו1 והודו לישראל. ״כי דם עבדיו יקום״, שהרי אתם רואים כמה נוקם דם עבדיו שנשפכו בהריגה וכדומה. וגם ״ונקם ישיב לצריו״ – מי שעושה עמם רע ומיצר להם2, משיב גם כן נקם.
וכפר אדמתו עמו: ומ״מ הרי אתם יודעים3 כמה דם ישראל נשפך גם בכם4, וכמה צרות סבלו, ואע״ג שאותם האנשים והדורות ספו תמו, מ״מ הרי האדמה לעולם עומדת, ומהראוי היה אשר ׳לארץ לא יכופר דם ישראל ששופך בה׳5. אבל מ״מ ׳יכופר אדמתו ע״י עמו׳6 שישבו בקרבם בשלוה7. וא״כ עליכם ׳להרנין׳ ולהודות לעם ה׳.
1. הגויים שלא הרעו לישראל, שישבו ישראל בקרבם בשלוה.
2. גם אם לא שפך את דמם.
3. הגויים שלא הרעו לישראל, שישבו ישראל בקרבם בשלוה.
4. בארצכם, ע״י דורות קודמים לפניכם.
5. במדבר (לה,לג) ״ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה, כי אם בדם שופכו״.
6. לא כרש״י שפירש ׳וכפר אדמתו ועמו׳, או ׳ומה היא אדמתו – עמו׳.
7. כפי שכתב רבינו (פסוק מ״א) שבמקומות שעם ישראל יישבו בשלוה בתקופת טרם בוא המשיח, יכופר על מה שנעשה שם לעם ישראל ע״י דורות קודמים להם.
הרנינו גוים עמו – שד״ל פירש גילו אתם ישראל, שבגלות אתם נפרדים כגוים הרבה, רק אתם תמיד עמו; ויש לפרשו ג״כ הרנינו פעל יוצא כמו ולב אלמנה ארנין (איוב כ״ט:י״ג); אתם גוים שהשררה בידכם, אל תכבידו עולכם על עמו, רק הרנינו אותו, פן יִקֹּם דמו מידכם.
וכפר אדמתו כמו – ע״ד בני בעור (פרשת בלק), אדמת עמו יכפר וינקה מחטאותיה.
כי דם עבדיו יקום כו׳ – בספרי מנין אתה אומר שהריגתן של ישראל כפרה הוא לישראל שנאמר מזמור לאסף אלוהים באו גוים בנחלתך שפכו דמם כמים כו׳ אל תזכר לנו עונות ראשונים כו׳. עפ״ז יבואר הפסוק שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר, דאיתא בסנהדרין דף מ״ז הרוגי ב״ד כיון דבדין קא מקטלי כו׳ תדע דתנן לא היו קוברין אותו בקברות אבותיו ואי ס״ד כיון דאקטול הוה ליה כפרה לקברו כו׳, ואיתא בפסחים כ״ב על הארץ תשפכנו כמים דם הנשפך כמים מכשיר פרט לדם קדשים שאינו נשפך כמים דלכפרה אתי, וזה שאמר שפכו דמם כמים, דלאו לכפרה אתיין, סביבות ירושלים, דאינה מביאה עגלה ערופה וא״צ כפרה על שפיכות דמים, ואין קובר, ואי ס״ד דכפרה אית להו לקברו, וע״כ דמיתתן אינה מכפרת, ובאמת הוא כפרה לעולם הבא לכלל האומה הישראלית, רק הנביא מקונן ששפכו כאילו לא אתיין לכפרה, וקבורה יקרא דחיי, לכן אמר ואין קובר, ע״כ הוא כפרה לנו החיים, לכן אל תזכר לנו עונות ראשונים שגם לנו תכפר שאנו מתבזים מה שלא נקברו.
וכפר אדמתו עמו – אמר רב ענן כל הקבור בא״י כאלו קבור תחת המזבח, כתיב (פ׳ יתרו) מזבח אדמה תעשה לי וכתיב וכפר אדמתו עמו.⁠1 (כתובות קי״א.)
וכפר אדמתו עמו – רבי בר קריא ורבי אליעזר ראו ארונות שבאו מחו״ל לארץ להקבר, אמר ליה רבי לר״א, מה הועילו אלו קורא אני עליהם (ירמיהו ב׳) ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם ותבאו ותטמאו את ארצי במיתתכם, אמר ליה, כיון שמגיעין לא״י הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן, דכתיב וכפר אדמתו עמו.⁠2 (ירושלמי כלאים פ״ט ה״ה)
וכפר אדמתו עמו – תניא, היה ר׳ מאיר אומר, כל היושב בא״י א״י מכפרת עליו שנאמר (ישעיהו מ״ג) העם היושב בה נשוא עון, ועדיין אין אנו יודעין אם פורקין עונותיהם עליה או נושאים עונותיהם עליה,⁠3 כשהוא אומר וכפר אדמתו עמו, הוי אומר פורקים עונותיהם עליה4 (ספרי).
1. כלומר כל אדמת א״י מכפרת לו כמו אדמת המזבח, דהמזבח ידוע הוא שמכפר כמ״ש כתובות י׳ ב׳ מזבח מכפר, ועיין בחא״ג.
2. נראה דר״ל כיון שמגיעים לגבול א״י נותנים עליהם עפר א״י ובזה הם מתכפרים, ומכיון שבאים לתוך הארץ שוב באים בטהרה.
3. ר״ל אין אנו יודעים באור המלה נשוא עון אם הוא מלשון משא והיינו שמשא עונות עליו או מלשון הטבה ומחילה כמו נושא עון ועובר על פשע (פ׳ תשא).
4. דטעינת עונות הוא העדר כפרה, ומכיון דכתיב וכפר ע״כ שהעונות עוברות ואינן, והוי ממילא באור המלה נשוא עון לשון הטבה ומחילה.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחיימנחת יהודההדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144