He made him ride on the high places of the earth. He ate the produce of the field. He caused him to suck honey out of the rock, oil out of the flinty rock,
א. עַל־[בָּ֣מֳתֵי] (במותי) =ל <יתיר ו׳> • א=<עַל־בָּ֣מֳותֵי> מ״ק-א=<ג׳ מל׳> • לגבי הקמץ הרחב בבי״ת ראו ויינברג 3.1.1, ושם בהערה 15 (ויש לשים לב למקום הטעם).
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםלקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותצרור המורר״ע ספורנוכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא שטז]
ירכיבהו על במתי ארץ – זו ארץ ישראל שגבוהה מכל הארצות כענין שנאמר (במדבר י״ג:ל׳) עלה נעלה וירשנו אותה ואומר (שם י״ג:כ״א) ויעלו ויתורו את הארץ, ויעלו בנגב ויבא עד חברון ואומר (בראשית מ״ה:כ״ה) ויעלו ממצרים.
ויאכל תנובת שדי – אלו פירות ארץ ישראל שהם קלים לאכול מפירות כל הארצות.
ויניקהו דבש מסלע – כגון סכני וחברותיה מעשה שאמר רבי יהודה לבנו צא והבא לי קציעות מן החבית אמר לו אבה של דבש היא אמר לו השקע ידך לתוכה ואתה מעלה קציעות מתוכה.
ושמן מחלמיש צור – אלו זיתים של גוש חלב, מעשה שאמר רבי יוסי לבנו בצפרי עלה והבא לנו זיתים מן העליה הלך ומצא את העליה שצפה בשמן.
סליק פיסקא
[Piska 316]
"He made him ride on the high places of the earth": This is Eretz Yisrael, which is higher than all the lands, as it is written (Bemidbar 13:30) "Let us go up and inherit it," (Ibid. 21) "and they went up and spied out the land," (Ibid. 22) "and they went up in the south."
"and he ate the shoots of the field": These are the fruits of Eretz Yisrael, which are easier to eat than the fruits of all of the lands.
"and He gave him to suck (fig-) honey from the rock": such as (is found in Sichni and its neighbors. Once R. Yehudah said to his son in Sichni: "Go and bring me figs from the barrel." The son: "Father, but it is (a barrel) of honey!" The father: "My son, stick your hand into it and you will bring up figs from it."
"And oil from the flint of the rock": These are the olives of Gush Chalav. Once R. Yossi said to his son in Sepphoris: Go up and bring us olives from the attic." He went and found the attic flooded with oil.
[End of Piska]
ירכיבהו על במ׳ ארץ זו ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות שנ׳ (במדבר י״ג:ל׳) עלה נעלה וירש׳ אותה:
ויאכל תנו׳ שדי אלו פירות ארץ ישראל שהן קלים לאכול מכל הארצות:
ויניקהו דבש מסלע זו סכנית וחברותיה:
ושמן מחל׳ צור אלו זיתי גוש חלב:
מעשה שאמ׳ ר׳ יהודה לבנו [בסכנית] צא והביא לנו קציעות מתוך החבית והלך ומצא החבית צפה עליהן דבש אמ׳ לו אבא של דבש היא אמ׳ לו השקע ירך לתוכה ואת מעלה קציעות מתוכה:
מעשה שאמ׳ ר׳ יוסי לבנו בציפורין עלה והביא לנו גרוגרות מתוך העלייה הלך ומצא את העלייה צפה עליהן דבש:
חמאת בקר וחלב צאן אלו ימי שלמה עשרה בקר בריאים (מלכים א ה׳:ג׳):
עם חלב כר׳ אלו ימי עשרת השבטים שנ׳ (עמוס ו׳:ד׳) אוכלים כרים מצאן:
עם חלב כל׳ חטה אלו ימי שלמה שנ׳ (מלכים א ה׳:ב׳) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת ועשרים כור קמח:
ודם ענב תש׳ חמ׳ אלו ימי עשרת השבטים שנ׳ (עמוס ו׳:ו׳) השותים במזרקי יין:
ד״א ירכיבהו על במ׳ ארץ זה בית המקדש שהוא גבוה מכל העולם כולו שנ׳ (דברים י״ז:ח׳) וקמת ועלית אל המ׳ קומו ונעלה ציון (ירמיהו ל״א:ה׳) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ (ישעיהו ב׳:ג׳):
ויאכל תנו׳ שדי אלו בכורים:
ויניקהו דבש מס׳ ושמן מחל׳ אלו נסכי שמן:
חמאת בקר וחל׳ צאן אלו חטאות ואשמות וקדשים קלים:
עם חלב כל׳ חטה אלו הסלתות:
ודם ענב תש׳ חמר אלו נסכי יין:
ד״א ירכיבהו על במ׳ ארץ זו תורה:
ויאכל תנו׳ שדי זה מקרא:
ויניקהו דב׳ מס׳ זו משנה:
ושמן מחל׳ צור זה תלמוד:
חמאת בקר וח׳ צאן אלו הדינין והעבודות והטמאות והטהרות והעריות:
עם חלב כל׳ חטה אלו ההלכות שהן גופה של תורה:
ודם ענב תש׳ חמ׳ אלו האגדות שהן משכרות את האדם כיין:
ד״א ירכיבהו על במ׳ ארץ אלו האומות:
ויאכל תנו׳ שדי אלו ארבע מלכיות:
ויניקהו דבש מס׳ ושמן מח׳ צור אלו הבלשיים שבללו עם המלכות ובאו והחזיקו בארץ ישראל והוציאו אותן מבתיהם והן קשים להוציא מהן פרוטה כצור הזה ובאחרונה ישראל יורשין את נכסיהן ומנחילין לבניהן והן עריבין עליהם כשמן וכדבש:
חמ׳ בק׳ וח׳ צאן אלו איפטיקין והגמונין שלהן:
עם חל׳ (כל׳) [כר׳] אלו בלירכין שלהן:
ואילים אלו קינטרונין שלהן:
בני בשן אלו בני פיקורין המוציאין מבין שניים:
ועתודים אלו סנוקליטין שלהם:
עם חלב כל׳ חטה אלו מטרניות שלהן ובאחרונה ישראל יורשין את נכסיהן ומנחילין לבניהם כיין וכדבש:
ד״א עם חלב כל׳ חטה עתידה שתהא כל חטה וחטה כשתי כליותיו של שור הגדול שהן משקל ארבע ליטרה בציפורין ואל תתמה שהרי מעשה ששקלו ראשה שללפת שלשים ליטרה בציפורין:
מעשה בשועל אחד שקינן בראשה שללפת ושקלוה ששים ליטרין בליטרה של ציפורין:
אמ׳ ר׳ יוסי בן חנינה מעשה בשיחין באחד שהניח לו אביו קלח של חרדל והיה בו שלשה בדין ונפשח אחד מהן ונמצא בה תשעה קבין חרדל ועציו סיכך בהן סוכת יוצרין:
אמ׳ ר׳ שמעון בן חלפתא קלח של כרוב היה בבית אבא והיינו עולין ויורדין בה כסולם וכעולה לראש התאנה:
ודם ענב תשת׳ חמ׳ שלא תהו יגיעין לא לבצור ולא לדרוך אלא מביא עניבה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו ותהא שותה ממנה והולך כשותה מתוך הפיטס הגדול ועצה מסיקו תחת תבשילו.
ד״א ודם ענב תש׳ חמר – אין לך כל עניבה ועניבה שפחותה משלשים גרבי יין שנ׳ חמר אל תקרא חמר אלא חומר:
He made them to dwell in the strong places of the earth, to eat the spoil of their enemies: He gave them the spoil of the rulers of cities, and the wealth of them who dwelt in strong defences.
ארכב יתהון על במסיהא דארעא ואייכל יתהון עללת תפנוקי מלכין ואיינק יתהון דבשהב מן כיפה ומשח (משח) יתהון {משח} מן כיף שמיר טינרה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״במסיה״) גם נוסח חילופי: ״תקפה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דבשה״) גם נוסח חילופי: ״דוב׳ ״.
He made them to dwell in the strong places of the land of Israel, and gave them to eat of the goodly produce of His field, and nourished them with the honey of its fruits which grow even upon the rocks, with the oil of its olive trees, and from branches (growing) out of the rocks.
ארכבינון על במתא דארעא ואייכל יתהון עללת תפנוקי מלכין ואייניק יתהון דבש מן כיפא ומשח יתהון מן כוף שמיר טינרא.
He made them ride upon the high places of the earth, and gave them to eat of royal delicacies, and nourished them with honey out of the rock, and with oil from their olives (growing) out of the flinty stone of the rock.
וארכבה עלי קמקם אלארץ׳ חתי אכל מן נמו אלריאץ׳ וכאנה ארצ׳עה אלעסל מן אלצכ׳ר ואלסמן מן אלצואן אלצלד
והרכיב אותו על מרומי ארץ עד שאכל מתנובת השדות, וכמו האכיל אותו את הדבש מהסלע והשמן מהאבן הקשה והמוצק.
אחר כך הכניס אותם לארץ ישראל, כמו שאמר ״ירכיבהו על במתי ארץ״.
פס׳: ירכיבהו על במתי ארץ – זו ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות.
ויאכל תנובות שדי – אילו פירות ארץ ישראל שהן קלין לאכול מכל מאכל הפירות של שאר הארצות.
ויניקהו דבש מסלע – זו סכנית וחברותיה שמהם הפירות שמנות עד מאד.
ושמן מחלמיש צור – אלו 1זיתי גוש חלב. מעשה שאמר רבי יהודה לבנו בסכנית צא והבא לנו קציעות מתוך החבית הלך ומצא את החבית שצף עליה דבש. 2מעשה שאמר רבי (יהודה) לבנו בציפורי צא והבא לנו גרוגרות מתוך העליה הלך ומצא את העליה שצפה עליה דבש:
1. זיתי גוש חלב. ששמנן מרובה עיין (מנחות פ״ה.) המעשה מאנשי לודקיא ששלחו לגוש חלב לקנות שמן ע״ש בארוכה:
2. מעשה שאמר ר׳ יהודה לבנו בצפורי. בספרי הג׳: ר׳ יוסי והוא נכון כי ר׳ יוסי דר בצפורי (סנהדרין ל״ב:) אחר ר׳ יוסי לצפורי:
על במותי ארץ – במתי ארץ (עמוס ד׳:י״ג).1 ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.
דבש – תמרים.
ושמן – זיתים שגדילים על ההרים.
1. ייתכן שרשב״ם מעיר כאן על היחס בין הקרי והכתיב.
על במותי ארץ [HE SET THEM] ATOP THE HIGHLANDS:1 [i.e., in] the land of Israel [which is called the highlands, because it] is more elevated than any other country.2
דבש [HE FED THEM] HONEY: The honey of dates,3
and שמן OIL from olives, which grow on the mountains.4
1. According to Rosin, the ms. here reads: במותי ארץ במתי ארץ. Both Rosin and Katzenellenbogen (in the notes in the Torat hayyim Miqra’ot gedolot) offer possible explanations for this repetition, but I presume that it is simply a scribal error.
2. So also Rashi (following Sifre 316), and see also Rashi ad Deuteronomy 1:25. See similarly Andrew of St. Victor, p. 206. Cf. Onq., who sees here a reference to the Israelites vanquishing the “high and mighty” people of the land.
3. On Rashbam’s understanding of דבש as date-honey, see his commentary to Leviticus 2:11 and note 46 there. Because of the reference to “honey from the crag,” many commentators, medieval and modern, see here a reference to bees’ honey. See e.g. NJPSC: “honeycombs found in the land’s countless caves and fissures.”
4. Rashbam is explaining the image of honey and oil flowing from the crags and the flinty rock. It might be seen as a reference to a miraculous source of these foods. See Onq. who interprets the phrases metaphorically, as references to the plunder that Israelites found in the land. Rashbam explains that all it means is that these trees – dates and olives – grow on rocky, high places. See NJPSC: “oil-producing olive trees that flourish in its rocky limestone soil.”
ירכיבהו על במותי ארץ – ארץ כנען שהיא אמצעית כל היישוב, וירכיבהו – לשון צחות.
במותיא – לא ישתנה, מגזרת: על במותימו תדרוך (דברים ל״ג:כ״ט). ואין כמוהו: ואת רשעים {וגו׳} במותיו (ישעיהו נ״ג:ט׳).
תנובתב – כמו: פרי, מגזרת: חיל כי ינוב (תהלים ס״ב:י״א).
שדי – תואר השם, על משקל: חכם, והיו״ד תחת ה״א כו״וג שלו הייתי (איוב ט״ז:י״ב). והעד: יעלז שדי (תהלים צ״ו:י״ב), שהוא לשון יחיד.
ויניקהו דבש – דרך משל, כמו: יטפו ההרים עסיס (יואל ד׳:י״ח). והטעם: רוב הדבש והשמן, כי מארץ כנען יובלו, כי כן כתוב (יחזקאל כ״ז:י״ז).
HE MADE HIM RIDE ON THE HIGH PLACES OF THE EARTH. The land of Canaan, which is in the center of the inhabited world. He made him ride is metaphorical.
The reading of the word bamote (high places) does not change because of the vav.1 It is related to the word bamotemo2 (their high places) (Deut. 33:29). The word bemotav3 (with…his tomb) in the wicked4…with…his tomb (Is. 53:9) is not related to our word.
FRUITAGE. The word tenuvot (fruitage) means fruit. It is related to the word yanuv (increase) in If riches increase(Ps. 62:11).
FIELD. Sadai (field) is an adjective.5 It follows the paradigm of chakham (wise).6 The yod of sadai is in place of a heh.7 It is similar to the vav of shalev8 (at ease) in I was at ease(Job 16:12). The clause ya'aloz sadai (let the field exult) (Ps. 96:12) wherein ya'aloz is in the singular proves this.9
AND HE MADE HIM TO SUCK HONEY OUT OF THE CRAG. This is a metaphor. It is like That the mountains shall drop down sweet wine10 (Joel 4:18). The reference is to the abundance of honey and oil which, as is clearly stated in Scripture,11 were exported from the land of Canaan
OUT OF THE FLINTY ROCK. The lamed in chalmish (flinty) has no dagesh12 because the word is in the construct. Me-chalmish tzur (out of the flinty rock) is the reverse of mi-tzur ha-challamish (out of the rock of flint) (Deut. 8:15).13 The same is true of charvot tzurim (knives of flint) and tzur charbo (his sword of flint)14(Ps. 89:44).
1. The vav is silent, for the vowel is beneath the mem which precedes it.
2. Here the vav serves as a cholam.
3. Be-motav is connected to the word mavet (death). Its bet is a preposition. It has nothing to do with the word bamot, which means a high place.
4. Is. 53:9 reads, And they made his grave with the wicked, And with the rich his tomb. Ibn Ezra apparently quoted from memory.
5. Modifying tenuvot (fruitage). The ending ai usually indicates a plural. Compare, nashai (my wives); benotai (my daughters); banai (my sons). Hence Ibn Ezra's comments.
6. Both words are vocalized kametz, kametz.
7. The Hebrew word for field is sadeh. Sadeh is spelled with a heh. Hence Ibn Ezra's comment.
8. The vav of shalev is in place of a vav, for the root of shalev is shin, lamed, heh.
9. That sadai is singular, not plural.
10. Which is not to be taken literally.
11. See Ezek. 27:17.
12. Even though it follows a pattach. Compare the word challamish (flint).
13. The order of tzur and challamish changes. However, the import of the phrase remains the same.
14. Translated according to Ibn Ezra.
ירכיבהו על במותי ארץ – שהשליטו על שדי הארץ, שהם גבוהים כבמות, ועל מבצריהם, כמו: ואתה על במותימו תדרך (דברים ל״ג:כ״ט).
ויאכל תנובות שדי – מאחר שבאו לארץ אכלו תנובות שדה, כדכתיב: וישבות המן ממחרתא באוכלם מעבור הארץ (יהושע ה׳:י״ב). כיון שבאו לארץ לא רצה להאכילם מן, שלא יתרשלו לכבוש את הארץ, אבל כיון שפסק להם המן, התחזקו לכבוש הארץ, שיהא להם מאכל ובתים מלאים כל טוב.1 לטובתם נתכוון, ולכך מונה אותם עם החסדים שעשה להם.
ויניקהו דבש מסלע – הדבורים עושים דבש בנקיקי הסלעים, ואף התמרים גדילים בסלעים, שעושין מהם {דבש}.ב
ושמן מחלמיש צור – שיהיו הז{י}תים גדיליםג בסלעים, ואותם שבסלעים טובים מן אותם שבבקעה, לפי שהשמש זורח עליהם תדיר וממתקם. כדכתיב: וממגד תבואות שמש (דברים ל״ג:י״ד), וכתיב: במרעה טוב ארעה אתםד {ו}בהר{י} מרום ישראל (יחזקאל ל״ד:י״ד), כי פירות שבהרים מתוקים, והיינו חזקים ומשתמרים, לפי שאינם גדילים על רוב מים.2
א. כן בפסוק ובספר הג״ן. בכ״י מינכן 52 בטעות: ממחרות. ואולי רצה לכתוב: ממחורת.
ב. ההשלמה מספר הג״ן.
ג. כן בספר הג״ן. בכ״י מינכן 52: גדולים.
ד. בכ״י מינכן 52: אתכם.
ירכיבהו על במותי ארץ – HE MADE HIM RIDE ON THE HIGH PLACES OF THE EARTH – That He gave him dominion over the fields of the land, which are high like high places, and over their fortifications, as in: “You shall tread on their high places” (Devarim 33:29).
ויאכל תנובות שדי – AND HE ATE THE PRODUCE OF THE FIELD – After they came to the land they ate the produce of the field, as it is written: “And the manna ceased on the morrow, after they had eaten of the produce of the land” (Yehoshua 5:12). Once they came to the land, He did not want to feed them manna, so that they would not be lax in conquering the land, but once the manna ceased for them, they were strengthened to conquer the land, so that they would have food and houses full of all good things. For their good He intended, and therefore it is enumerated with the kindnesses that He did for them.
ויניקהו דבש מסלע – HE CAUSED HIM TO SUCK HONEY OUT OF A ROCK – The bees make honey in the crevices of the rocks, and even the date palms, from which {honey} is made, grow in the rocks.
ושמן מחלמיש צור – OIL OUT OF THE FLINTY ROCK – For the olives grow among the rocks, and those among the rocks are better than those in the valley, since the sun shines on them constantly and sweetens them. As it is written: “with the precious yield of the sun” (Devarim 33:14), and is written: “I will feed them with good pasture; {and} on the mountain{s} of the height of Israel” (Yechezkel 34:14), because the fruit in the mountains is sweet and strong and long-lasting, since they do not grow near excessive water.
ירכבהו על במותי ארץ – עליו נאמר והרכבתיך על במותי ארץ וגו׳ (ישעיהו נ״ח:י״ד).
ירכבהו על במותי ארץ – שרי ארץ כמו ואתה על במותימו תדרוך (דברים ל״ג:כ״ט).1במותי – יתר וא״ו והמ״ם בחטף קמץ.
דבר אחר: דבש מסלע – הוא דבש דבורים, שהדבורים מביאים בנקיקי הסלעים3 כדמתרגם רב יוסף כאשר תעשינה הדבורים (דברים א׳:מ״ד) כמה דנתזן דברייתא ושיטן ברום עלמא ומייתן דובשא מעשבא טוריא.
ושמן מחלמיש צור – דרך זיתים להיות גדלים במקום אבנים וצורים.4
1. השוו ר״י בכור שור.
2. בדומה ברשב״ם.
3. שאוב מר״י בכור שור.
4. בדומה בר״י בכור שור.
ירכיבהו על במותי ארץ, "He would make him ride on the high places on the earth;" we have a parallel of this promise in Isaiah 58,14: והרכבתיך על במותיך תדרוך, "I'll set you astride the heights of the earth."
במותי ארץ, "the princes of the earth;" as in Deuteronomy 33 29: ואתה על במותימו תדרוך, "and you shall tread on their high places." The letter ו is extraneous, and the letter מ should have a short vowel kametz, chataf kametz.
ויניקהו דבש מסלע, "He made him suck honey from a rock;" this is a reference to the honey from dates which grows on palm trees between rocks and in the mountains. An alternate interpretation: the honey found in the crags of rocks is bee honey, as the bees hide it there. (B'chor shor) This would be in accordance with Rabbi Joseph quoted in the Targum when interpreting the line; כאשר תעשינה הדבורים, "as the bees produce", on Deuteronomy 1,44.
ושמן מחלמיש צור, "and oil out of a flinty rock." It is the habit of olive trees to grow in areas surrounded by rocky earth., on Deuteronomy 1,44.
ירכיבהו על במתי ארץ – השליטו על ארץ מעולה שהיא אמצעות הישוב וגבוהה מכל הארצות. וענין פסוקים אלו כי השפיע להם טובה ושלוה והם בעטו בו. וענין חלב כליות חטה, הוא שומן חטים, ואמר כליות לפי שגרגרי החטה דומין לכליות. ודרשו רז״ל שהיו חטים ככליות של שור הגדול בדורו של שמעון בן שטח.
ירכיבהו על במתי ארץ, "He makes it ride on the heights of the earth." This is a simile describing Israel as having received control of a choice piece of real estate on earth, a central part of the civilized world, a land "higher" than all other countries. [If the earth is considered as a globe and Jerusalem its center, instead of the equator or longitude 180 degrees, then this is literally true. Ed.] (The author bases himself on Sifri 316). The thrust of these verses is that in spite of the advantages conferred on the Jewish people in every sphere, they trampled it and thereby kicked out (at God). The meaning of the words כליות חטה in verse 14 is "the fat part, choicest part," of the wheat kernels. The reason Moses uses the comparison with kidneys, כליות, is because the wheat kernels resemble the shape of the kidney. According to Taanit 23, in the days of Shimon ben Shetach there was such prosperity in Israel that the wheat kernels were as large as oxen.
ירכיבהו על במותי ארץ – כדכתיב על במותימו תדרוך (דברים ל״ג:כ״ט).
ויאכל תנובות שדי – מאחר שבאו לארץ אכלו תנובות השדה ופסק המן. דכתיב וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ (יהושע ה׳:י״ב) כדי שיתחזקו לכבוש הארץ.
וינקהו דבש מסלע שהיו הדבורים עושים בנקיקי הסלעים. ואף התמרים העושים הדבש גדלים בסלעים.
ושמן מחלמיש צור שהזיתים כמו כן גדלים בסלעים וטובים מאותם שבבקעה לפי שהחמה זורחת עליהם וממתקן כדכתי׳ וממגד תבואות שמש (דברים ל״ג:י״ד).
ירכיבהו על במתי ארץ – כד״א ואתה על במותימו תדרוך.
ויאכל תנובות שדי – מאחר שבאו לארץ אכלו תנובת השדה ופסק המן כדכתיב וישבות המן ממחרת הפסח ויאכלו מעבור הארץ כדי שיתחזקו לכבוש את הארץ ואמרינן התם דקריב עומר והדר אכול. והקשה הרב נתן האופניא״ל למה המתינו עד לאחר הקרבת העומר יבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה לא תעשה דולחם וקלי וכרמל וכו׳ כמו שעשה דמילה דוחה לא תעשה דצרעת ותירץ גזרה כזית ראשון אטו כזית שני דמכזית ראשון שיאכל מן המצה אקיים ליה עשה ונמצא עובר לאו בכזית שני דבכי האי גוונא אמרינן ביבמה שנפלה לפני כהן גדול דלא מיבמה יבא עשה דיבמה יבא עליה וידחה ל״ת דאלמנה לא יקחו ומשני גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה דמביאה ראשונה אקיים ליה עשה הכא נמי דכותה.
ויניקהו דבש מסלע – שהיו עושים הדבורים דבש בנקיקי הסלעים. וגם התמרים גדלים על הסלעים ויוצא הדבש.
ושמן מחלמיש צור – שהזתים הגדלים בסלעים הם טובים מאותן שבבקעה לפי שחמה זורחת עליהם תמיד וממתקן כד״א וממגד תבואות שמש.
ירכיבהו על במתי ארץ, "He made him ride on the high places of the earth." Moses repeated this metaphor again in Deuteronomy 33,29, ואתה על במותימו תדרוך, "and you shall tread on their high places."
ויאכל תנובות שדי, "he ate of the fruitage of the field;" Here Moses speaks of the future, after the Israelites had conquered the land of Canaan and grown their own crops. By that time the manna had ceased to descend from heaven, as stated in Joshua 5,12: וישבות המן ממחרת הפסח ויאכלו מעבור הארץ, "the manna ceased immediately after the Passover, and they began to eat from the produce of the land." This enabled them to strengthen their bodies in anticipation of fighting to conquer the land. Concerning this subject we read in the Talmud, tractate Kidushin, folio 38, that as soon as they offered the first omer offering, (a measure of the new barley harvest) they were permitted to eat from the produce of the land. This statement in the Talmud was challenged by Rabbi Nathan Ophniel, who asked why they had to wait until they had offered that offering, seeing that the positive commandment of eating matzot on the first night of the Passover festival (Exodus 12,18) should override the negative commandment (Leviticus 23,14) of not eating from the new barley harvest, just as the positive commandment of circumcising oneself on the eighth day (overrides the negative commandment of not tampering with the foreskin of the newly born if it had displayed signs of the skin affliction known as tzoraat. The answer to his objection is that the sages decreed the prohibition on account of the second piece of matzah, i.e. once the amount of an olive's size of matzah had been eaten, the commandment in Exodus is no longer mandatory, and it would be too easy to transgress the commandment of not eating from the new barley harvest prior to offering the omer. We find a similar situation with the widow of brother a of the High Priest who had died without child, and who would be in line for the levirate marriage to her brother-in-law the High Priest. (Compare Talmud tractate Yevamot folio 20) You could argue that the positive commandment of performing such a rite (Deuteronomy 25,5) should override the negative commandment that a High Priest must not marry a widow. (Leviticus 21,14) There too the sages forbade the levirate marriage as after the first marital union the High Priest would have fulfilled the whole commandment, and if he were to sleep with his wife by levirate marriage a second time, he would have committed a very serious sin. The sages therefore forbade such a levirate marriage in order to make sure that the High Priest would not become guilty of such a sin.
וינקהו דבש מסלע, "and He made him suck honey from a crag in the rock." The honey mentioned here is bee's honey. If date trees had grown in rocky areas their honey would also have been included.
ושמן מחלמיש צור, "as well as oil out of a flinty rock." Olives growing in such rocky areas are superior in taste to those growing from trees in the field. This is most likely due to the heat of the sun's ray being reflected from the rocky surface instead of being absorbed by the soil.
ירכיבהו – כד״א: ואתה על במותימו תדרוך ויאכל תנובות שדי מאחר שבאו לארץ אכלו תנובות השדה ופסק המן כדכתיב וישבות המן ויאכלו מעבור הארץ כדי שיחזקו לכבוש הארץ ואמרינן דאקרוב עומר והדר אכול וקשיא למה המתינו עד לאחר הקרבתו של עומר ליתי עשה דבערב תאכלו מצות ולידחי לא תעשה דולחם וקלי וכרמל כמו העשה דמילה שדוחה ל״ת בצרעת. ותירץ גזרינן כזית א׳ אטו כזית ב׳ דמכזית ראשון שיאכל מן המצוה מקיים עשה דבערב תאכלו מצות ונמצא עובר בכזית ב׳ וכה״ג אמרי׳ ביבמה שנפלה לפני כהן דלא מיבמה משום דכתיב אלמנה לא יקח ומשני גזרינן ביאה א׳ אטו ביאה ב׳ דמביאה ראשונה מתקיים ליה עשה.
ויניקהו דבש – מסלע שהיו הדבורים עושין דבש בנקיקי הסלעים וגם התמרים הגדלים על הסלעים שמהם יוצא הדבש ושמן מחלמיש צור שהזתים הגדלים על הסלעים שמהן יוצא השמן טובים מאותן שבבקעה לפי שחמה תמיד זורחת עליהן מנגדם כד״א וממגד תבואות שמש.
על במותי ארץ – מלא וי״ו, על ששה עממים.
וינקהו – חסר יו״ד. מיו״ד דכרות יונקת כל התורה.
שדי – כמו שדה.
דבש מסלע ושמן מחלמיש – מה שאין כן בטבע הנהוג.
ואחר זה הרכיבם השם יתעלה על במותי ארץ לתת להם ארץ הגוים האלה עם תכלית חוזק הרי הארץ ההיא וגובהם וחוזק הערים הבצורות אשר שם ושם אכל ישראל תנובות שדי עם היותם באותם ההרים שאינם ראויים על הרוב לנתינת פירות וזה רמז אל השלל הרב אשר מצאו שם והנה הניק אותם דבש מהמקום שהיה בלתי ראוי שיצא ממנו והוא הסלע והשקה אותם שמן מהמקום שהיה בלתי ראוי שיצא ממנו והוא צור החלמיש.
ירכיבהו על במתי ארץ – רוצה לומר: שינחילהו ארץ כנען שהיא גבוהה.
ויניקהו דבש מסלע – רוצה לומר: מהמקום שהוא בלתי ראוי לצאת ממנו דבש וזה רמז לארץ סיחון שזכו ישראל על ידו להיות להם קצת ארץ מואב ובני עמון ולולי היותם מסיחון לא היו זוכים בו כי כבר הזהירם השם יתעלה שלא יגעו בנחלת מואב ובני עמון ואפשר שאמר זה על כל ארץ ישראל כי לא היתה ראויה להם עדיין לולי דבקות ההשגחה האלהית בהם ולזה אמר שהאכילם דבש מסלע.
ושמן מחלמיש צור – והוא הסלע החזק.
וזהו שנאמר בכאן ירכיבהו על במותי ארץ. שהיא ארץ ישראל הגבוהה מכל הארצות כדכתיב הרים סביב לה.
ולפי שבהרים לא ימצאו התנובות. אמר בכאן ויאכל תנובות שדי. לרמוז שאע״פ שהיא ארץ הרים. ימצאו בה כל הפירות והתענוגים וכל מיני מתיקה ושמן ונהרי דבש וחמאה שלא כמנהג העולם. לפי שה׳ אלהיך דורש אותה ומברך אותה ברכות שמים מעל. לרמוז שאין ברכתם תלויה בשמים כמנהג העולם. לפי שאין מזל לישראל. אבל ברכתם למעלה מן השמים. וזהו ברכות שמים מעל.
ולפי שכל ברכתם שלא כמנהג העולם. אמר ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור. הראיתם מימיכם שמן ודבש יוצא מן הסלעים או מצור החלמיש. אבל ברכת ה׳ היא תעשיר. שאע״פ שארץ כנען טרשים וסלעים מכל מקום היא זבת חלב ודבש. וזהו חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים אע״פ שהיא ארץ הרים. ולפי שאלו דברים נופלים לתענוגי האדם בדבש וחלב תחת לשונם. אבל עיקר חיי האדם הוא הלחם והיין להסעיד ולשמח לבות האדם. לזה אמר כי לא יחסר כל בה. כי כל אלו התענוגים הם עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר. שיש שם לחם רב ויין חמר כיד המלך. ואחר זה יש בה שאר התענוגים. וזה ג״כ שלא כמנהג העולם היות מצוי בה גרעין חטה גדולה ככוליא וענב אחד גדול כחבית מים. עד שבזה וישמן ישורון ויבעט. לפי שחשב שאלו הדברים טבעיים בארץ. ויטוש אלוה עשהו. רוצה לומר שעשה אותו ובראו. ועשה כל אלו הטובות בהשגחה ובברכה:
ירכיבהו על במתי ארץ – וזה יעשה מאחר שלא השיג חפצו במתן תורה הנזכר, ויבקש זה שנית בתת להם הארץ ״בעבור ישמרו חקיו״ (תהלים ק״ד:מ״ה), להשלימם בהרכיבם על חלק מהארץ, נשא במקום ובמעלה על שאר ארצות, כאמרו ״צבי הוא לכל הארצות״ (יחזקאל כ׳:ו׳), וזה בהכנסם לארץ עתה.
ויאכל תנובת שדי – שלא טרחו בם, כאמרו ״כרמים וזיתים אשר לא נטעתם אתם אוכלים״ (יהושע כ״ד:י״ג).
ירכיבהו על במתי ארץ, this is something He has to do seeing that He did not achieve the desired result at the time He gave the Torah to the Jewish people at Mount Sinai. He will make a second attempt at achieving this as we know from Psalms 105,45 בעבור ישמרו חקיו, “in order that they may observe His statutes.” God gave them the land of nations in order that they keep His statutes.” Ezekiel 20,6 extols the land of Israel as ארץ צבי, the choicest of all the countries
ויאכל תנובות שדי, Moses mentions only the eating, not referring to the labour in the fields leading up to this, eventually. He meant that it would not take any effort to reach the state of eating the produce the land has to offer. Compare Joshua 24,13 “vineyards and olive trees which you did not plant you are eating from.”
ירכיבהו על במותי ארץ וגו׳ – במלת במתי כתיב וי״ו יתירה ופירש בה בעל הטורים מה שפירש ואני אומר שוי״ו יתירה זו רמז אל ו״פ ארץ שנזכרו בפר׳ עקב (ח׳:ז׳-ט׳) בשבח א״י לכך אמר במותי ארץ כאלו אמר ששה ארץ וקל להבין. ואח״כ אמר וינקהו דבש מסלע, במלת ויניקהו חסר יו״ד, נ״ל שרמז בזה שבעבור שהניק להם דבש מסלע ישמן ישורון ויבעט ושכחו התורה הכלולה בעשרת דברות וזה יותר נכון ממה שפירש בעל הטורים, וכן צור ילדך תשי יו״ד קטנה כי בעבור שעברו על י׳ דברות גרמו תשות כח כלפי מעלה כביכול, ובמלת יצב גבלת עמים פירש בעל הטורים גבלת חסר וי״ו לומר י״ב מזלות יצב למספר בני ישראל פירוש לפירושו כשתכתוב ו״ו הנעלם ממנו ג״כ ו׳ ככה המזלות ששה משרתים ביום הנגלה וששה משרתים בלילה הנסתרת ולפי שאין מזל לישראל (שבת קנו.) ע״כ גבלת חסר ו״ו לומר שאין להם ממשלה על י״ב שבטים כי אם על העמים לכך נאמר יצב גבלת עמים.
בָמֳותֵי: בהעתק הללי ובכל ספרי׳ מדוייקי׳ כתי׳ בוי״ו, וכ״כ ן׳ עזרא1. ולשון החזקוני2, יתר וי״ו, והמ״ם בחטף קמץ. גם הרמ״ה3 ז״ל בכללים שמסר בהקדמת ספרו כתב כלשון הזה, וכל אתיא דקריא חטף באורייתא לא סמיך לה מבתרא אתא דכתיבא ולא קריא, בר מן חד ירכבהו על במֳותי ארץ, דמ״ם חטף קמץא נמצא ו״ו בתרא דכתיבא ולא קריא, ע״כ. וכ״כ בשרש במה4. והמדפיס5 טעה שכתבו בלא וי״ו, והוא עצמו6 כת׳ עליה ג׳ יתיר וי״ו, וכן מס׳ בישעיה7 סי׳ נ״ח, בָמֳותֵי, ג׳ מל׳ בקריאה, וסי׳ ירכבהו8 על במותי ארץ, והרכבתיך9 על במותי ארץ (ישעיה נ״ח), ודרך10 על במותי ארץ (דריש מיכה), וכן מצאתי במסרות כ״י. ומאן דמסיר ג׳, ב׳ מל׳ וא׳ חס׳, שבושא הוא. ובמסר׳ רבתא11 במערכת אות הוי״ו חשיב נמי לכולהו בהדי תיבותא דיתירין וי״ו וחטפין קמצין. [עַל־בָּמֳותֵי].
וַיֵנִקֵ֤הוּ: השופר בקו״ף. [וַיֵּנִקֵ֤הוּ].
1. ן׳ עזרא: על אתר, ד״ה במותי.
2. החזקוני: על אתר.
3. הרמ״ה: הקדמה (בעמוד שלפני א ע״א).
4. בשרש במה: רמ״ה, במ״ה.
5. והמדפיס: ונציה ש״ז (אך ד מלא כראוי).
6. והוא עצמו: מ״ק-ד על אתר.
7. וכן מס׳ בישעיה: מ״ג-ד יש׳ נח יד.
8. ירכבהו: פסוקנו.
9. והרכבתיך: יש׳ נח יד.
10. ודרך: מי׳ א ג.
11. ובמסר׳ רבתא: מ״ס-ד ו 30.
א. [המילה ׳קמץ׳ אינה נמצאת בדברי הרמ״ה שלפנינו, ואפשר שגם נורצי סימן עליה סימן מחיקה.]
The entire passage should be understood as Targum [Onkelos] translates. Meaning, that Hashem will give them Eretz Yisroel. And if so you might ask, that it should have written "He will cause them to inherit, etc." Why [write] "He shall transport them"? And Rashi goes on and explains.
This refers to the fruits of Eretz Yisroel, etc. Rashi is answering the question: Does Hashem not give them food to eat in other places? Therefore he explains that "this refers to the fruits, etc."
There was an incident. Rashi is answering the question: How could this come about, that they would suck honey from a rock?
Someone said to his son in Sichoni. "In Sichoni" refers to the name of a place.
Bring me dried fig preserves from the barrel, etc." Dried figs are hard like rock, and even so there was honey on them. Therefore they would suck honey from them [like] from a rock.
When non-adjunctive to the following word the vocalization is chalumish ("the mighty part of"), etc. Rashi is answering the question: Why is the word chalmish vocalized with a sheva under the lamed? It would ordinarily be vocalized as chalumish with a kamatz [under the lamed], as in "the flint [chalumish] into a fountain of waters" (Tehillim 114:8). Therefore he explains that "when it is not connected to the following word, etc." But here it is connected to the word following.
This refers to the olives of Gush Chalav. Gush Chalav is the name of a place.
ירכיבהו על במתי וגו׳ – אין זה נמשך עם האמור למעלה אלא התחלת ענין ונמשך למטה, וגזירת הדברים הוא וישמן ישרון וגו׳.
ירכיבהו על במותי ארץ, He makes him ride on the heights of the earth." This verse is not the continuation of what has been written immediately before, but it is the beginning of a new subject and the verse belongs to what follows. The basic subject being introduced here is וישמן ישורון, "Yeshurun became fat and kicked."
ירכבהו על במותי ארץ – פי׳ הכניסם לא״י והמשילם על א״י. ונקרא במותי ארץ מפני שהיא גבוהה מכל הארצות.
ויאכל תנובת שדי – הם פירות א״י המשובחים ומפני שמזונות האדם הם מב׳ דברים צומח או חי כמ״ש ארץ זבת חלב ודבש. דבש הוא מצומח וחלב מבע״ח. וכאן חשב ה׳ דברים מצומח וה׳ דברים מבע״ח. ה׳ אכילות וה׳ שתיות. ויאכל תנובת שדי. חלב כרים. ואילים. ועתודים. וחלב כליות חטה. וה׳ שתיות. חמאת בקר. וחלב צאן. ודם ענב. דבש. ושמן.
ירכבהו על במתי ארץ – זה התורה בכלל כמ״ש שאין תורה כתורת א״י.
ויאכל תנובת שדי – זה מקרא כמ״ש לכו לחמו בלחמי.
וינקהו דבש מסלע – זו משנה כמ״ש ושים בסלע קנך.
ושמן מחלמיש צור – זה גמרא כמ״ש הן הכה צור ויזובו מים.
ע״ד הרמז
סלע זה נער זה מט״ט.
ומלמעלה למטה דבש ושמן בדעת. והשאר הכל כסדר ואמר בקו האמצעי עם חלב וגו׳ וכנגד הארץ שהוא רביעית אמר לשדים לא אלה שהם תחת האדם ואלו ב׳ שמות אלוה אלהים הם שמות ההנהגה שהן אותיות שניות ושלישית דאהי״ה וזה שמו של בצלאל בצל אל קוצו של יו״ד.
דבש מסלע – הצומח מבין נקיקי סלעים, חום השמש משביחו וממתיקו ביותר. וארץ ישראל ארץ טרשין.
ירכבהו – עד כאן הזכיר המתנות הרוחניית שזכו להן מדי צאתם ממצרים, ועתה יזכיר כל הטובות הגופניות אשר הנחילם בבואם אל ארץ נושבת, ואמר ירכיבהו וגומר על שם שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות:
ויאכל תנובת שדי – אלו פירות ארץ ישראל שהם קלים לנוב ולהתבשל מכל פירות הארצות, ותנובות שדי ענינו מה שיוציא השדה:
וינקהו דבש מסלע – דרך משל כמו יטפו ההרים עסיס (יואל ד׳ י״ח), והטעם רוב הדבש והשמן, כי מארץ כנען יובלו:
מחלמיש צור – פעמים יסמך צור אל חלמיש, וענינו כמו תואר, צור חזק ותקיף, ופעמים שיסמך חלמיש אל צור, והכונה חוזק הצורים, דרך מליצה, וכן חרבות צורים עם צור חרבו:
ירכיבהו על במתי ארץ – ההליכה על כל דבר שיהיה תִקָרא רכיבה, ובמתי ארץ הם המקומות הגבוהים, והמקומות הגבוהים היו בטוחים מאויב, והעד לשון נשגב ומשגב; והנה הטעם נתן בידו ארץ עמים חזקים.
ירכבהו על במותי ארץ – כבר אמרנו בפירושנו לבראשית (א, כד–כו) שלא כל מקום גבוה קרוי ״במה״; אלא ״במה״ היא מקום גבוה המשמש כבסיס להגבהת מה שעליו. נמצא ש״במותי ארץ״ אינן שם נרדף ל״הרי ארץ״, ״גבעות ארץ״, אלא הן רמות נישאות שהעלייה אליהן ממלאת שאיפה. מכאן ש״במות״ הוא הכינוי לכל עמדה גבוהה שאדם שואף להגיע אליה ומשיג אותה. ״וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי״ (תהילים יח, לד), ״וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי״ (חבקוק ג, יט), ״על במותימו תדרך״ (להלן לג, כט).
צורת הסמיכות של לשון הרבים, ״במתי״, מורה על לשון רבים כפולה [הווי אומר, שתיים, אך לא יותר משתיים], כדוגמת ״יַרְכְּתֵי״ מ״יַרְכָתַיִם״ (שמות כו, כב–כג). לשון הרבים הפשוטה של ״במה״ היא ״בָּמוֹת״ – גם בצורת סמיכות; כך: ״במות ארנן״ (במדבר כא, כח), ״במות בעל״ (שם כב, מא). ב״ירכתים״, לשון הרבים הכפולה מורה על החלל בחלק האחורי, המחבר את שני צדדי האורך. לפי זה יהיה פירוש ״בָּמֳּותֵי״: במות כפולות, אלא שהכתיב של ״במותי״ כאן [עם הוא״ו] כולל גם את סימן לשון הרבים הפשוטה (עיין להלן). לשון הרבים הכפולה, ״במתי״, באה רק בקשר לְעלייה או דריכה על במות, ותמיד במובן סמלי; כך כאן, וכך: ״וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל־בָּמֳותֵי אָרֶץ״ (ישעיהו נח, יד), ״וְדֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי־אָרֶץ״ (עמוס ד, יג), ״וְדֹרֵךְ עַל־בָּמֳותֵי אָרֶץ״ (מיכה א, ג), ״וְדוֹרֵךְ עַל־בָּמֳתֵי־יָם״ (איוב ט, ח), ״אֶעֱלֶה עַל־בָּמֳתֵי עָב״ (ישעיהו יד, יד). כל הפסוקים האלה מתארים מצב המעניק רוממות, כוח ושלטון. לפי זה, נראה שלשון הרבים הכפולה מבטאת את שתי בחינותיו של המצב הזה. ״במתי ארץ״, ״במתי ים״ ו״במתי עב״, בקשר לה׳, מבטאים את בחינות שלטון ה׳: מאחר שה׳ רם ונישא על הארץ, על הים ועל השמים, הוא שולט הן על עולם הטבע והן על עולם האדם. ״במתי ארץ״ בקשר לאדם מבטא את שתי הבחינות של הברכה הניתנת לאדם: משהגיע לפסגת המצבים הארציים, הוא מתברך בנכסים חומריים־חושניים, והוא גם קונה את המעלות הרוחניות־המוסריות.
ניתן להביא ראיה לכך שפסוקנו אינו דן בכיבוש חבל ארץ, על ידי השוואה עם הפסוק הדומה לו בישעיהו (נח, יד). שם מתאר הכתוב את שפע הברכה שיגיע לישראל על ידי חיי נאמנות לחובה, ופסגת הברכה היא בהבטחה: ״אָז תִּתְעַנַּג עַל־ה׳ וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל־בָּמֳותֵי אָרֶץ״.
ראוי להעיר שכאן וגם שם, הכתיב מבטא גם את לשון הרבים הפשוטה לצד לשון הרבים הכפולה. דבר זה מציין ששתי בחינותיהן של מטרות מעשי האדם – הבחינה הגופנית־חושנית והבחינה הרוחנית־מוסרית – הן בעצם דבר שלם אחד ואחיד, ולא ניתן להגיע אל האחת ללא השנייה. יש להעריך את שתיהן באופן שווה, והן מושגות רק על ידי תחושה אחת של חובה, שהיא היסוד לכל מעשי האדם. לפי זה:
לאחר שה׳ העיר את רוח עמו במדבר וחינך אותו להתמסר אך ורק לכנפי הנשרים של הנהגתו, הרי ״ירכבהו על במֳותי ארץ״ – הוא הביא אותו לטפס אל פסגתה הכפולה של העשייה הארצית: להשיג מעלות מוסריות ורוחניות, ובה בעת בריאות גופנית ורווחה חומרית.
ויאכל תנובת שדי – ניתן לאומה, לצורך מזונותיה והנאתה, כל מה ששדות המעובדות על ידי עמל האדם יכולות להציע.
״תנובת״ נגזר משורש ״נוב״ (קרוב ל״נוף״, התנועה האופקית של ההגשה; ומכאן, ״נוף״ בלשון חכמים: ענף): הענקת הפירות והגשתם.
״שדי״ – עיין פירוש, בראשית יז, טו.
וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור לא יכול להתייחס להאכלתו הנסית של העם במדבר, שהרי הכתוב אמר זה עתה: ״ויאכל תנובת שדי״. מלבד זאת, במדבר מצאנו שרק מים ניתנו מתוך הצור. אלא פירוש הכתוב הוא, שהפוריות יוצאת הדופן של הארץ היא מעל לדרך הטבע, היא נס. ה׳ העניק ברכה מיוחדת לארץ תורתו לצורך עם תורתו, וכתוצאה מכך עלתה פוריות הארץ מעבר למה שניתן היה לצפות מהאיכות הטבעית של האדמה. סלעים ואבנים הפכו לאדמה פורייה, המניבה תמרים וזיתים. עיין פירוש, בראשית כו, א–ד.
[יג] ואיה המקום אשר הניחם הנשר הנושא אותם? על במתי ארץ. ונתן להם שם כל טוב. ויאכל וגו׳:
ירכבהו על במתי ארץ – הערים שישבו בהם רובם היו על ההרים ששם האויר זך, ומותרות האדם והבהמה יורד אל העמקים, וגם ההר הוא חוזק נגד האויב:
ויאכל תנובת שדי – שרוב אדמת הארץ היה מקום זרע ותבואות השדה:
וינקהו דבש מסלע – במקום שהאדמה היתה קשה כסלע, צמחו שם דקלים וגדלו תמרים שהוא הדבש:
ושמן מחלמיש צור – במקום הצורים שאינם מגדלים אילנות גדולים, צמחו שם עצי זית, עץ לא גבוה שממנו השמן:
ירכיבהו וגו׳: עתה מבאר היאך נקרא ״ויכוננך״1, שמשמעו ש׳כונן׳2 את ישראל ביחוד באופן שלא יבואו לידי חטא. והעיקר של זה המאמר נגד קלקול שהיה בבית שני3, כמו שפירשו ז״ל (יומא ט,ב) שהיה שנאת חנם, ומבואר בתוספתא שלהי מסכת מנחות (יג,ד) שהיתה אהבת הממון יותר מדי4, וזה בא משום שהיו עוסקים ביותר במסחור. ובאמת אהבת המסחור בארצות אחרות5 בא לאדם או מחמת דוחק הפרנסה, או להיפך משום בטלה שאין לאדם במה לבלות עתותיו. והקב״ה ראה טוב לישראל6 ויתן להם ארץ שהעסק בה מרובה עד שנדרש לבלות ימיהם בעבודת הארץ, וכמו שכתבתי בספר ויקרא פרשת בחוקותי (כו,ה) שזהו כוונת המקרא ״והשיג לכם דיש את בציר וגו׳ וישבתם לבטח בארצכם״, אמנם במשך עתות הזריעה כונן המקום יתברך גם כן שיהא העסק מרובה7.
והיינו ״ירכיבהו על במתי ארץ״ – גובה שבארץ, שהיא ארץ הרים ובקעות, ואי אפשר לחרוש בבקרים8, וכלשון משנה פאה פ״ב (ב) ׳וכל ההרים אשר במעדר יעדרון׳. ״ויאכל תנובות שדי״ – מ״מ לאחר שעבדו כל צרכם אכלו מן ההר כל תנובות שדי, ולא היו מוכרחים להביא מחסורם ממדינה אחרת9.
ויניקהו דבש מסלע: מאדמה קשה כסלע, והיה נצרך לעזק ולסקל ולרכך10. אבל לא כשאר ארץ שאדמתה קשה כסלע שפירותיה חריבים, לא כן ארץ ישראל ש״ויניקהו דבש מסלע״11.
ושמן מחלמיש צור: היא אבן יבשה ביותר עד שמוציאים ממנה אש, ומ״מ נתן בהם כח להוציא שמן. ועיין מנחות (פה,ב) באותו עשיר שהיה לו טורח ועסק הרבה בזיתיו12 משום שהיתה מלאה אבנים, ומ״מ אחר השגחתו לסקל הוציא עושר רב.
הרי מבואר היאך נקרא שהקב״ה ויכוננך – העמידך על כן13 יפה.
1. וכפי שכתב רבינו בתחילת פסוק ז׳ – מפרש והולך ד׳ דברים שאמר הקב״ה, שהוא ״אביך, קנך, עשך ויכוננך״.
4. ... אבל באחרונה (אנשי בית שני) מכירין אנו בהן שהן עמלים בתורה וזהירין במעשרות, מפני מה גלו – מפני שאוהבין את הממון ושונאין איש את רעהו...
5. שאינם ארץ ישראל.
6. שלא יהיו בטלים, וגם שלא יסבלו מדוחק פרנסה.
7. שלא יהיו בטלים.
8. ולכן העסק בה מרובה (ואין זמן לבטלה).
9. וא״כ לא סבלו גם מדוחק פרנסה.
10. ולכן העסק בה מרובה (ואין זמן לבטלה).
11. וא״כ לא סבלו גם מדוחק פרנסה.
12. בשדה זיתים שלו.
13. הכ״ף בפת״ח – בסיס. וכך פירש רש״י שם (פסוק ו׳).
ירכיבהו על במתי ארץ – כמו ״ועל במותי יעמידני״ (תהלים י״ח:ל״ד), וענינם הסר כל מונע מלפני איש כדי שיגיע למגמתו, ובהשגבו במקום גבוה בחגוי סלע ימנע מרודפיו להורידו משם.
דבש מסלע – ר״ל הצליחו הצלחה נפלאה, שאפילו הסלעים שבמדבר היו נותנים לו דבש ושמן, וכן בתהלים (סוף פ״א) ומצור דבש אשביעך, ורומז בזה גם לעתיד בשבתם בטח בארץ נחלתם.
וינקהו דבש – תניא, מניין לדבש שהוא משקה שנאמר ויניקהו דבש מסלע.1(תוספתא שבת פ״ט)
וינקהו דבש וגו׳ – דרש רבי עוירא, בשעה שהיו נשי ישראל שבמצרים יולדות2 היה הקב״ה שולח להם שני עגולים, אחד של שמן ואחד של דבש, שנאמר ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור.3(סוטה י״א:)
1. מדכתיב ביה לשון הנקה שהוא כמו שתיה, ונ״מ בזה לענין הכשר זרעים, כי כידוע כל אוכל הראוי למאכל אדם אינו מקבל טומאה עד שיבא באחד משבעה משקין, וזה הוא הנקרא בחז״ל הכשר לטומאה, ומבואר ענין זה במלואו לפנינו ס״פ שמיני בפסוק וכי יתן מים על זרע. ואחד משבעה משקין הוא דבש משום דכתיב ביה כאן כעין לשון שתיה דהיינו הנקה. וע״ע בתוספתא כאן יליף לשמן דנחשב משקה מפסוק משתה שמנים (ישעיהו כ״ה) ותמה אני שלא יליף מפסוק זה שבתורה דכתיב ושמן מחלמיש צור, והלשון ויניקהו מוסב גם על שמן וכמו שהיה כתוב ויניקהו דבש מסלע ויניקהו שמן, ואולי ניחא ליה למילף משום דמפורש ביה לשון שתיה ואף שהוא בדברי קבלה.
2. והיו מחביאות את לידתן מהמצרים ולכן לא היו יכולות להכין הכל מה שדרוש לפקח על התולדה.
3. דבש להנקה ושמן לסיכה, וכתב מהרש״א, אעפ״י דפשטות הכתוב איירי בשבח א״י, אך מדלא מצינו זה הנס דבש מסלע וכו׳ בטובת א״י לכן דריש ליה לענין זה שאז היו צריכות לזה שלא ירגישו המצרים וכו׳, עכ״ד.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםלקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותצרור המורר״ע ספורנוכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהתורה תמימההכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.