Devarim 32 – דברים לב‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא שכא]

אספה עלימו רעות – הריני מכניס ומביא עליהם כל הפורעניות כולם כאחת.

דבר אחר: הריני כונסם כולם לתוך מצודה ומביא עליהם כל פורעניות כלם כאחת.

דבר אחר: אסוף עלימו רעות אין כתיב כאן אלא אספה שיהו כל פורעניות כלות והם אינם כלים וכן הוא אומר חצי אכלה בם, חצי יכלו אותם אין כתיב כאן אלא חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים.

דבר אחר: חצי אכלה בם אלו חצי רעב וכן הוא אומר (יחזקאל ה׳:ט״ז) בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם.

[Piska 321]

"I will join evils upon them": I will gather together and bring upon them all of the evils at once.

Variantly: It is not written "asuf ('join') upon them evils,⁠" but "asfah ('end') upon them evils" — all of the punishments will end, but they (Israel) will not end. And thus is it written (Ibid.) "My arrows achaleh ('I will end') in them.⁠" It is not written "My arrows 'yichlu' ('will end') them, but "My arrows I will end in them" — My arrows will end, but they (Israel) will not end.

Variantly: "My arrows achaleh in them" — these are arrows of famine, as it is written (Ezekiel 5:16) "when I send the evil arrows of famine against them.⁠"

אספה על׳ רע׳ אמ׳ הקב״ה הריני מכנס כל פורעניות שבעולם ומביאן עליהן בת אחת:

ד״א אס׳ על׳ אמ׳ הקב״ה הריני מכנסן במצודה ומביאן עליהן בת אחת:

ד״א אס׳ על׳ רע׳ שיהו כל הרעות מתכנסות זאת אומרת אני באה עליהן וזאת אומ׳ אני באה אליהן אמ׳ להן הקב״ה המתינו עצמכם שכל אחת ואחת עתידה לעשות את שלה:

ד״א אס׳ על׳ רע׳ אוסיף אין כת׳ כן אלא אספה הרי זו מדת רחמים כלפי ישראל פורעניות כלות והגוף קיים:

חצי אכ׳ בם חצי מכלין אותן אין כת׳ אלא חצי אכלה פורעניות כלות והגוף קיים:

ד״א חצי אכ׳ בם הרי אלו חצי רעב שנ׳ (יחזקאל ה׳:ט״ז) בשלחי את חצי הרעב הרעים בכם:

אֲסִיף עֲלֵיהוֹן בִּישָׁן מַכְתָּשַׁי אֲשֵׁיצֵי בְהוֹן.

and I will multiply calamities upon them, My plagues will I send forth among them;

אמרת במימרי למייתייה עליהון בישן גירי מחוות^א פורענותי^ב אגרה בהון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מחוות״) גם נוסח חילופי: ״מחוובת״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״פורענותי״) גם נוסח חילופי: ״פורענותהון״.

וכד הינון יהיבין בבבל הוון פלחין לטעוותהון בגין כן אמרית במימרי למכנשא עליהון בישתא גירי מחת פורענותי אישיצי בהון.

And when they dwell in Babel they will serve their idols; for I have spoken in My Word to array calamities against them, the plague-arrows of My vengeance to destroy them. I will make them go into captivity in Media and Elam, in the captivity of Babel, the house of Agag who are like demons gaping with famine, and to corpses devoured by birds, and to stricken evil spirits of the noon, to Lillin and to spirits big with evil.

אמרית במימרי למיתיא עליהון בישין גירי פורענותין אגרי בהון.

I have spoken in My Word to bring evil upon them, the arrows of My vengeance will I send among them: gaping with famine, devoured by unclean fowl, filled with evil spirits,

אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת – הֲרֵינִי מַכְנִיס וּמֵבִיא עֲלֵיהֶן כָּל הַפֻּרְעָנִיּוֹת כֻּלָּן כְּאַחַת. דָּבָר אַחֵר: אָסוּף עָלֵימוּ רָעוּת אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אַסְפֶּה שֶׁיְּהוּ כָּל הַפֻּרְעָנִיּוֹת כָּלוֹת וְהֵם אֵינָם כָּלִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם, חִצַּי יְכַלֶּה אוֹתָם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם שֶׁיְּהוּ חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָם כָּלִין. דָּבָר אַחֵר: ״חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם״ חִצֵּי הָרָעָב וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״בְּשַׁלְחִי אֶת חִצֵּי הָרָעָב הָרָעִים בָּהֶם״.

כד׳אך אזידהם שרורא וסהאמי אפרקהא פיהם

כך אוסיף עליהם רעות, ואכלה¹ בהם את חציי עד תומם.

1. רס״ג תרגם אכלה - בשורש ف-ر-ق (פרק) בערבית המתייחס בדרך כלל ל״הפרדה״ או ״חלוקה״. אולם, בהקשר של חצים או נשק, המשמעות מתפתחת ל״לכלות״ או ״להשתמש עד תום״.

אספה עלימו רעות – כלומר: שלא אניח רעה שלא אפגיעם בה, כמו שאמר: חִצי אכלה בם (שם). (ספר השרשים ״ספה״)

אספה עלימו רעות. לשון עתיד, ״אספה״ כבד נאמר במשמעות ״לספות עוד״ (במדבר לב, יד) ולא הזכירו אבן חיוג׳¹. ולמר יצחק בן מר (שמואל) [שאול] יש בו פירוש, שהוא במשמעות הסילוק והגזירה², ומה שהוביל אותו לזה היה סברתו שהמחצית הראשונה של הפסוק מוכפל על השנייה, ולכן השווה אותם [ופירש ״אספה״ במשמעות ״אכלה״³, ויותר נראה שהוא] ממשמעות ההוספה ל...⁠⁴

1. לפירוש זה מפנה ריב״ב גם בפירושו לבמדבר לב, יד, על הפסוק ״לספות עוד״ המובא גם כאן: וכבר הזכרתי ב״אספה עלימו רעות״ כי הוא כבד ממובן זה, כמו ״וארבה אותך״ (בראשית יז, ב).

2. כן פירש בספר השרשים לר״י אבן ג׳נאח שורש ספה, אך לא הביא את הפירוש בשם רבי יצחק בן שאול.

3. כן כתב ר״י אבן ג׳נאח שם שראייתו מהמחצית השניה של הפסוק, ״חצי אכלה בם״, שפירושו לדעתו שיכלה בהם את חיציו, כלומר שיגמור אותם.

4. כן פירש רס״ג: כד֗אך אזידהם שרורא – כן אוסיף עליהם רעות, וגזרו מן ״וסף״, לשון הוספה. וכן הביא גם ראב״ע בשפת יתר בשם יש אומרים.

אספה עלימו רעות – אחביר רעה על רעה, לשון: ספו שנה על שנה (ישעיהו כ״ט:א׳), ספות הרוה וגו׳ (דברים כ״ט:י״ח), ספו על זבחיכם וגומ׳ (ירמיהו ז׳:כ״א).

דבר אחר: אספה – אכלה, כמו: פן תספה (בראשית י״ט:ט״ו).

חציי^א אכלה בם – כל חציי אשלים בהם. וקללה זו ברכה היא לפי הפורענות,⁠^ב חיציי כלים ורעותיי ספות, והם אינם כלים.

א. כן בכ״י לייפציג 1, המבורג 13, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, דפוס רומא, וכן בפסוק: ״חצי״.

ב. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י לייפציג 1: ״שהפורענות״. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917 (בהיפוך סדר המלים): ״לפי הפורענות ברכה היא״.

אספה עלימו רעות – This means, I will join evil to evil, אספה having the same meaning as in "add you (ספו) year to year" (Yeshayahu 29:1); "in order to add (ספות) the drunkenness to the thirst" (Devarim 29:18); "Add (ספו) your burnt offerings to your sacrifices" (Yirmeyahu 7:21).

Another explanation of אספה: it means, "I will expend" (bring to an end so that there will be no more evils to bring upon them); similar to "lest you be brought to an end (תספה)" (Bereshit 19:15).

חצי אכלה בם – means all my arrows I will use to the full against them (i.e., there will be no arrows left). This curse according to the wording in which the punishment is expressed, implies a blessing: My arrows will come to an end, but they themselves will not come to an end (i.e. they will never be exterminated) (Sifre Devarim 321:2; Sotah 9a).

פס׳: אספה עלימו רעות – אמר הקב״ה אני מכנס כל פורענות שבעולם ומביאן עליהם בבת אחת.

ד״א: אספה עלימו רעות – מלמד שהיו כל הרעות מתאספות זאת אומרת אני באה עליהם וזאת אומרת אני באה עליהם. אמר להם הקב״ה המתינו שכל אחת ואחת עתידה לעשות את שלה.

חצי אכלה בם – אלו חצי הרעב. כענין שנאמר (יחזקאל ה) בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם אשר היו למשחית.

ד״א: חצי אכלה בם – ¹חצי כלין והם אינן כלין. וכן הוא אומר (מלאכי ג) כי אני ה׳ לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם:

1. חצי כלין והסאינסכלים. (סוטה ט׳) והוא ברכה בתוך הקללה כי ישארו אחר כל הצרות לברכה:

אספה עלימו רעות {חצי} אכלה {בם} – כן^א דרך המקראות לכפול לשונם, כלומר: כל מיני רעות שיש בידי להזיק, כולם אשים בהם.

א. כך תיקן רוזין. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון: כי.

אספה עלימו רעות חצי אכלה בם I WILL SWEEP MISFORTUNES ON THEM, FINISH UP MY ARROWS ON THEM: Biblical verses commonly repeat [the same idea in different] words.⁠¹ In other words, “I will bring upon them all the different kinds of misfortunes which I have in My power, to do harm to them.”²

1. Rashbam often uses parallelism as an exegetical tool, and sometimes, like here, he explains that that is what he is doing. The parallelism of the verse teaches him what אספה means. See also his commentary to Genesis 18:23 and note 3 there.

2. Rashi offers two explanations for the word אספה here – that it means “to add” or that it is a synonym of אכלה, to finish off. Rashbam agrees with the second explanation.
Rashi (following Sifre 321) explains further that there is a blessing hidden in the punishment announced in this verse. The phrase “I will finish off my arrows in them” implies that all of God’s arrows will be used up and the Jewish people will not be destroyed. As Rashi puts it, “My arrows will be gone; they will not be gone.” Following Rashbam’s understanding of אכלה there is no room for that explanation. According to Rashbam all it means is that God will use every available part of His arsenal, but not necessarily that He will deplete His arsenal.

אספה – יש אומרים, כמו: אוסיף.

והנכון, כמו: אכלה, מגזרת: האף תספה (בראשית י״ח:כ״ג), ואף הוא מבנין אחר. והטעם: שלא תשאר רעה שלא תבואם. ודימה^א הרעות לחצים^ב שתבאנה פתאום,⁠^ג ואין יכולת להשמר מהם.

א. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, לוצקי 827. בכ״י פריס 177: ודמו.

ב. כן בכ״י פריס 176, לוצקי 827. בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150: בחצים.

ג. מלת ״פתאום״ חסרה בכ״י פריס 177 והושלמה מכ״י פריס 176.

I WILL HEAP. Some say that the word aspeh (I will heap) means I will add. However, it really means I will consume.⁠¹ Compare, tispeh (sweep away) in Wilt Thou indeed sweep away (Gen. 18:23). The aforementioned is so, even though aspeh and tispeh differ in conjugation.⁠² It means³ that there will be no evil that will not come upon them.⁠⁴ Scripture⁵ compares the evils to arrows that suddenly appear and there is no way to guard oneself against them.⁠⁶

1. So too Rashi in one interpretation.

2. Aspeh is a hifil. Tispeh is a kal.

3. The meaning of aspeh alemo ra'ot (I will heap evils upon them).

4. According to Ibn Ezra the meaning of aspeh alemo ra'ot (I will heap evils upon them) is, I will consume (use up) all evils upon them.

5. In the second half of the verse.

6. In other words, arrows is not to be taken literally. It is a metaphor for evils.

אספה עלימו רעות – כלומר: כל הרעות שבעולם, עד שיספו הרעות, שלא ישאר מין הרעה בעולם שלא אביא עליהם.

וחיצי אכלה בם – שלא הניח חץ שלא ירה בהם, ויכלו הרעות, והם אינם כלים.

אספה עלימו רעות – I WILL HEAP EVILS ON THEM – Meaning: All of the evils that are in the world, until the evils are exhausted, that there will not be any category of evil in the world that I shall not bring upon them.

וחיצי אכלה בם – I WILL USE UP MY ARROWS ON THEM – That no arrow will remain that He did not shoot at them, but [though] the evils will all be spent, they will not be wiped out.

אספה – לשון אסיפה כמו לספות עוד על חרון אף י״י (במדבר ל״ב:י״ד).

אספה, "I will heap;⁠" from the word אסיפה, collecting. The root is used also in Numbers 32,14: לספות עוד על חרון אף ה', "to augment still further God's anger.

אספה עלימו רעות – לשון כליון כמו ספו תמו והוא כפול לשון במלות שונות עם חצי אכלה בם, ג״ן.

אספה עלימו רעות – כלו׳ כל רעות שבעולם שאמצא עד שיספו. לא אשאיר שום רעה שלא אביא עליהם.

חצי אכלה בם כפל מלה. שלא אניח חץ שלא אכלה בהם.

אספה עלימו רעות – כלומר לא אשאיר שום רעה בעולם שלא אביא עליהם.

חצי אכלה בם – כפל מלה הוא שלא אניח חץ שלא אהיה יורה בהם.

אספה עלימו רעות, "I will heap evils upon them;⁠" in other words: "I will not spare them any of the evils that are in existence.⁠"

חצי אכלה בם, "I will use all My arrows against them.⁠" By repeating himself, apparently, Moses stresses that G–d will use all the destructive power at His disposal.

אספה – כמו אכלה. שלא ישאר רעה בעולם, שכולם אביאם עליהם.

הנה מרוב כעסי עליהם אביא עליהם מיני הרעות כלם וחצי הצרות אכלה בם שלא ישאר מין אחד שלא אביאנו אליהם כדי שיכירו שזה בא להם מאתי על צד העונש להשיב להם גמול כרוע מעלליהם.

אספה – אכלה.

חצי – רמז אל הצרות והמכות והעיר בזה שהם יתיישרו להכותם כמו שיתיישר החץ אל המקום אשר יורוהו וזה לאות כי המכות האלה לא יבואו עליהם בקרי.

ד״א אספה אכלה כמו פן תספה וכליית הרעות עליהם הוא תכלית הרעה כי לא ישארו מהרעות מאומה אלא כלם יכלו עליהם על דרך חצי אכלה בם שכל חצי אזרקם בם:

ויש אומרים פירוש^א אספה, אכלה מלשון (פרשת וירא) האף תספה. דומה למה שאמר חיצי אכלה בם כי קרא הצרות חצים לפי שיבאו פתאום ולא יוכל האדם להשמר מהם. ומה טוב אמרו אספה וכן אכלה בם להגיד שהם, רצוני לומר ישראל, לא יכלו מחמת החצים והצרות אבל שיכלו החצים בהם.

א. כן בדפוס ראשון (סביונטה). בדפוסים לאחר מכן צונזר קטע שלם: ״ואפשר לפרש הם קנאוני... ועל זרעם רעות ויש אומרים פירוש״, ובמקומו נדפס רק: ״ולכן אעניש אנשי בית ראשון שאקניאם בלא עם שהם הכשדים כמו שאמר (ישעיהו כ״ג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה ואעניש אנשי בית שני כי בגוי נבל אכעיסם.⁠״

וכנגד אלו הארבעה טובות שזכרנו שעשה להם. הביא עליהם ד׳ מיני רעות. וזהו אספה עלימו רעות. אחר שלא רצו באלו הטובות. והם מזי רעב ודבר וחיה רעה וחרב. מזי רעב כנגד הלחם הנזכר. כאומרו מדבר באופל יהלוך וכו׳. ואמר ויאכל תנובות שדי. לפי שבסבת ריבוי הפירות המעופשים יולידו ליחות והם סבות הדבר. וכנגד הבשר הנזכר באומרו עם חלב כרים וגו׳. אמר ושן בהמות אשלח בם לנושכם ולהמיתם. וכנגד היין הנזכר באומרו ודם עינב תשתה חמר. אמר מחוץ תשכל חרב. והיא חרב לה׳ מלאה דם המעותדת כנגד הגוים ושונאי ישראל. כדכתיב כי כוס ביד ה׳ ויין חמר וכו׳. הוא חרב לה׳ מלאה דם והוא כנגד ודם עינב תשתה חמר. וזהו גם עליך תעבור כוס. וכנגד כנשר יעיר קנו. אמר חיצי אכלה בם. לפי שהחץ משימים בו נוצת העוף בענין שילך בדרך למקום העוף. וכמו שאמרו מהרסיך ומחריביך ממך יצאו. שדומה לרובה קשת שראה נשר באופן אחד והיה ירא להשליך החץ לפי שלא היה בו נוצה. מה עשה העוף התחיל למרט נוצתו ונפל לארץ ולקחה בעל החץ. ותחבה בחץ והרג העוף בנוצתו. והיינו דכתיב מהרסיך ומחריביך ממך יצאו. וכן בכאן בטובה כתיב כנשר יעיר קנו. ואחר שלא הכירו חסדי השם. חצי אכלה בם. שהיו מתוקנות בנוצת הנשר לקיים מהרסיך ומחריביך ממך יצאו. וכנגד על גוזליו ירחף וכן ויניקהו דבש מסלע. אמר גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה. וכנגד ישאהו על אברתו. אמר אמרתי אפאיהם. אשיתם בפאת הארץ מדוכאים ומעונים ושפלים. תחת אשר היו גבורים ונשאים על השמים שהם אברתי. בענין שבזה אשביתה יותר מדור אנוש זכרם. לולי שיש בדבר זה חלול ה׳ כי כעס אויב שהוא מלכות אדום אגור פן יאמרו ידינו רמה. ויד ישראל למטה ויתלו דבר זה בהם ויאמרו ולא ה׳ פעל כל זאת. בין בדבר שלא אמר ולא ה׳ פעל (כל) זאת. אלא ולא ה׳ פעל כל זאת. שאפילו אוה״ע ברשעתם הם מכירים יכולת השם ואומרים שמאתו יבואו קצת אלה הדברים. ולכן אין אומרים ולא השם פעל זאת. אלא כל זאת. אבל זאת פעל. וישראל גוי אובד עצות המה ואומרים שעצת השם אינה טובה. וזהו אובד עצות שאובדים העצות. ואין בהם תבונה להבין זה הדבר שאפילו העו״ג מודים ביכולת השם. לו חכמו ישכילו זאת. כלומר ואע״פ שאין בהם תבונה להבין דבר מתוך דבר. אם חכמו שיהיו חכמים שהוא למטה מנבון. בחכמתם שלמדו מרבם ישכיל זאת האמור למעלה באויבי השם. ולא ה׳ פעל כל זאת. אבל זאת פעל. והיה להם לעשות ק״ו ולומר. אם שונאינו מכירים ומודים בקצת יכולת השם. כל שכן אנחנו שיש לנו להודות ביכלתו הגמור. ולומר כי ה׳ פעל כל זאת. וזהו לו חכמו ישכילו זאת הנזכר. ואם חכמו יבינו לאחריתם דבר מתוך דבר. איכה ירדוף אחד אלף אם לא כי צורם מכרם. וזה כנגד צור ילדך תשי. וה׳ הסגירם כנגד ותשכח אל מחוללך. וא״ת שאע״פ שיודה שהגוים מודים בקצת יכולת השם. עם כל זה לא יודו כי צורנו הוא הצור האמיתי אלא צורם. לזה אמר אינו כן. כי לא כצורנו צורם. ואע״פ שהיו אויבינו פלילים יודו זה. וישראל לא ידע עמי לא התבונן. וכל זה לפי שמגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה. שזה רמז על שרשם הרע שורש פורה ראש ולענה מצד תרח ואבותיו. עד שכמעט כסדום היינו לעמורה דמינו. חמת תנינים יינם. זהו כנגד מה שאמר ודם עינב תשתה חמר. ואחר שלא רצו בזה היין. ראוי לתת להם מגפן סדום ומשדמות עמורה מורכב זה בזה. באופן שענבימו ענבי ראש. מצד סדום שהיא ראש החמשה כרכים. אשכלות מרורות למו. מצד שדמות עמורה. ואם כן היין שיעשה מזה היא חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר. כי הסם המות היותר רע והיותר קשה. הוא אותו שנותנים אותו ביין. לפי כששותים אותו מצד דקותו הוא הולך אצל הלב וממית. וזהו חמת תנינים יינם הראוי להם. אחר שלא רצו ביין התורה שהוא יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. אשר עליו נאמר סוד ה׳ ליריאיו שעולה כמנין יי״ן. הנרמז באומרו ודם עינב תשתה חמר הם רמ״ח מצות. ואחר שהם לא רצו לדעת סוד התורה והמצוה. הלא הוא כמוס עמדי וגו׳ כאומרם עת לעשות לה׳ וגו׳. הלל אמר אם ראית דור שהתורה חביבה עליו כנס שנאמר עת לעשות לה׳. וזהו הלא הוא כמוס עמדי:

או שיאמר הלא הוא כמוס עמדי – לפי שאמר חמת תנינים יינם. והוא להשלים בהם המכות כאומרו חצי אכלה בם. ולפי שסם המות השתוי ביין הוא רע ואכזר מאד כמו שאמרנו. אמר כי השם ברחמיו לא רצה להשקותו לישראל ולעשות בהם כלה. אבל כום זה היין כמוס עמו חתום באוצרותיו להשקותו לגוים ולכלותם. כאומרו ישתו כל הגוים סביב. ועל זה אמר כי כוס ביד ה׳ ויין. כלומר זה הכוס שמור ביד ה׳ עם חמת תנינים. ולמי הוא שמור אך שמריה ימצו ישתו וגו׳. ובזה יעשה בהם נקמה. וזהו לי נקם ושלם:

או שיאמר הלא הוא כמוס עמדי – לפי שסיפר למעלה צרות ישראל כאומרו אספה עלימו רעות וכן אמרתי אפאיהם. וחתם פורענותם בפסוק חמת תנינים יינם וגו׳. שכל זה היה בעונותינו בגלות רביעי זה שאנו בו. ולפי שהוא ארוך יותר מכל הגליות. ואולי ישאל שואל עד מתי ה׳. או מתי יהיה קץ הפלאות. לזה השיב ואמר לא מחכמה שאלת על זה. כי זה דבר לא שזפתו עין רואי. והוא כמוס עמדי חתום באוצרותי. ולא גליתי דבר זה לשום אדם. אלא אני הרואה והצופה. וזהו לי נקם ושלם ולא לאחר. כאומרם יום נקם בלבי ליבא לפומא לא גלי. וכן אמרו ללבי גליתי לפומי לא גליתי והוא סוד. וזה לי נקם ושלם. ואימתי הוא העת. לעת תמוט רגלם. כלומר כשתמוט היתד והיסוד שלהם שהיא רומי רשיעא. וארכובתיה דא לדא נקשן מיד קרוב יום אידם. וכמו שפירשתי בפסוק כי יקרא קן צפור לפניך. כי עיקר גאולתינו תלויה בחורבן רומא שהיא רגלם ויסודם. וזהו לעת תמוט רגלם ואז ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. וכמו שאמרנו כד יפול דין יקום דין. ואז כל העולם יתנבאו עליה לרע. וזהו וחש עתידות למו.

ד״א אספה אכלה כו׳. כלומר כל רעות אכלה בם, שלא תשאר שום רעה מהרעות אלא כלם יכלו עליהם, ע״ד חצי אכלה בם שכל חצי אזרוק בם. והוצרך לד״א, כי לטעם ראשון קשה היה לו ליכתוב אספו מלשון ספו שנה על שנה, ולא אספה בה״א מלשון תספה. ולד״א לחוד נמי קשה, דהא כתיב אחריו חצי אכלה בם, דהא החצים נמי בכלל רעות הם. ויש מקשים לעיל בפ׳ אתם נצבים (דברים כ״ט:י״ח) פירש״י ספות הרוה לפי שאוסיף לו וכו׳, וכאן פי׳ ספות הרוה מלשון חיבור. וי״ל דכל הוספה שהוא מוסיף על דבר אחר, ממילא הוא מתחבר אליו. ולפי זה יהיה הוספה וחיבור פי׳ אחד, וענין אחד להם. ופי׳ לעיל לשון הוספה, לפי עניינו, דלא שייך לומר אחביר, דהא אין לו עונש על השוגג, ואיך יאמר אחביר פורענות לפורענות, משום הכי פירש לשון הוספה, וכאן שלא הזכיר שום שוגג אלא המזיד, פירש לפי עניינו לשון חיבור. ועוד נ״ל ליישב די״ל דפשוטו של אספה הוא בכ״מ לשון הוספה הוא, אך כאן א״א לפרש לשון הוספה, דהוי משמע הקב״ה יוסיף עליהם פורענות יותר ממה שחטאו, וזה אינו, דאין הקב״ה נפרע אלא כפי שהרשיע האדם לפניו. לכן הוכרח לפרש כאן שהוא לשון חיבור. ולכן הביא רש״י כל הני קראי ופירש אותן מלשון חיבור, כדי שלא תקשה בתחלת המחשבה על פירושו שפי׳ מלת אספה מלשון חיבור מכל הני מקראות שהביא ודו״ק. וכעין זה פרשתי לעיל (בראשית י״ד:י״ד) גבי וירק את חניכיו ע״ש:

Another interpretation of אספה, "I shall consume, etc. In other words, I will deploy all the evils against them; no evil of the evils will be left, but all of them will be deployed against them. This is similar to "I shall deplete my arrows against them" which means that I will throw all My arrows against them. Rashi needed the alternative explanation because according to the first explanation it is difficult, for it should have written אספו from the term "ספו (you join) year on year" (Yeshayah 29:1), and not אספה with a hei, which is from the term "תספה (destroy)" (Bereishis 18:23). And according to the second explanation alone it is also difficult because it is written afterwards, "I shall deplete my arrows against them.⁠" But the arrows have already been included in the [aforementioned] evils! Some ask that earlier in parshas Nitzavim (Devarim 29:18) Rashi explained the phrase ספות הרוה "so that I shall punish him additionally, etc.⁠" but here Rashi explains ספות הרוה as meaning "to join the sated.⁠" One could answer that every addition means adding to something else, and therefore it joins it. Accordingly, "addition" and "join" have the same meaning and are the same concept. Earlier Rashi explained that it is a term meaning "addition" because of its context, since it is not plausible to say "I will join,⁠" for there is no punishment for unintentional sins. So how could it say "I will join punishment to punishment"? Therefore Rashi explained it as "additionally.⁠" But here, there is no mention of unintentional sin, but rather intentional sin, so according to its context he explains it as "joining.⁠" It also appears to me that one could answer that the plain meaning of אספה whenever it appears is "addition.⁠" However, here one cannot explain it to mean "addition,⁠" because that would mean that would imply that Hashem will add greater punishments than what they have sinned, but this is not so. Hashem only punishes according the wickedness the person commits before Him. Therefore Rashi was forced to explain here that it means "joined.⁠" Therefore Rashi brought all of these verses and explained them as meaning "joined" so that at first glance you would not ask regarding his explanation, because he explains that the word "אספה" as "joined/linked" in all the verses that he cites. I explained similarly above on the verse "He armed his trained servants" (Bereishis 14:14). See there.

אספה עלימו רעות חצי וגו׳ – רעות הם הבאים מהש״י בעצמו. וחצי. הוא הבא ע״י שליח כמו חיה רעה חרב ודומיהן.

אספה עלימו – פי׳ אכניס כל הרעו׳ עליהם. כדמפרש ואזיל.

אספה עלימו רעות – אוסיף עליהם רעה אחר רעה, או שהוא מלשון סוף, וענינו אביא עליהם כל הרעות עד סוף הרעות ותומם, שלא תשאר רעה שלא אביא עליהם, וכן אי׳ בספרי, הריני מכניס ומביא עליהם כל הפורעניות כלם כאחת:

חצי אכלה בם – שלא תשאר חץ שלא יירה בם, וטעם הלשון הזה כי הוא בא בפסוק הסמוך למנות כל ראשי מיני הפורעניות שיש בעולם, וכמו שיתבאר:

אספה וגו׳ – ״ספה״, ״להוסיף דבר על דבר״, קרוב ל״ספח״ (עיין פירוש לעיל כט, יח). אני המביא עליהם את הצרות התכופות; כל אחת היא חץ שלוח מאתי.

אכלה בם – אגזור עליהם סוגים שונים של צרות, אך בה בעת אתן להם את הכוח לשרוד את כולן: ״חצי כלים והם אינם כלים״ (ספרי).

[כג] הנה אז אספה עלימו רעות עד שחצי אכלה בם בפעם אחד:

אספה עלימו רעות חצי אכלה בם – ומה המה החצים:

אספה: מלשון ׳אוסיף׳¹. ״עלימו רעות״, דמלבד שנענשו בקללת הארץ בשביל עבודה זרה, עוד נענשו על חורבן הארץ² שגרמו בעונותיהם, והקב״ה רוצה בישובה, ועונש עבירה עבירה³. נמצא הוסיף הקב״ה (עון) על עוונם, על כן ״חצי אכלה בם״, לסוף יכלה החצים בם בעצמם, לבד קללת הארץ.

1. כך דעה אחת בראב״ע, רס״ג, וכנראה זו גם דעת רש״י.

2. ייענשו על תוצאת עוונותיהם – שהיא חורבן האדם.

3. על דרך המשנה באבות (ד,ב) ׳שכר עבירה עבירה׳.

חצי אכלה בם – חצי כלים והם אינם כלים.⁠¹ (סוטה ט׳.)

1. יתכן טעם הדרשה דמדייק מדלא כתיב חצי יכלו אותם, והוא ע״ד מש״כ בפ׳ תבא ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגו׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון