"See now that I, even I, am he; there is no god with me. I kill, and I make alive. I wound, and I heal. There is no one who can deliver out of my hand.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחיימנחת יהודהדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיצרור המורר״ע ספורנוכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהאם למקראתורה תמימהעודהכל
[פיסקא שכט]
ראו עתה כי אני אני הוא – זו תשובה לאומרים אין רשות בשמים. האומר שתי רשויות בשמים משיבים אותו ואומרים לו והלא כבר כתוב ואין אלהים עמדי. או כענין שאין בו כח לא להמית ולא להחיות ולא להרע ולא להטיב תלמוד לומר ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה, ואומר (ישעיהו מ״ד:ו׳) כה אמר ה׳ מלך ישראל וגואלו ה׳ צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים.
דבר אחר: אני אמית ואחיה – זה אחד מארבע הבטחות שניתן להם רמז לתחית המתים.
אני אמית ואחיה – (במדבר כ״ג:י׳) תמות נפשי מות ישרים, (דברים ל״ג:ו׳) יחי ראובן ואל ימות, (הושע ו׳:ב׳) יחיינו מיומים, שומע אני מיתה באחד וחיים באחד תלמוד לומר מחצתי ואני ארפא, כדרך שמכה ורפואה באחד כך מיתה וחיים באחד.
ואין מידי מציל – אין אבות מצילים את הבנים לא אברהם מציל את ישמעאל ולא יצחק מציל את עשו אין לי אלא אבות שאין מצילים את הבנים אחים את אחים מנין תלמוד לומר (תהלים מ״ט:ח׳) אח לא פדה יפדה איש לא יצחק מציל את ישמעאל ולא יעקב מציל את עשו ואפילו נותן אדם לו כל ממון שבעולם אין נותנין לו כפרו שנאמר (שם) אח לא פדה יפדה איש ויקר פדיון נפשם יקרה היא נפש זו שכשאדם חוטא בה אין לה תשלומים.
סליק פיסקא
[Piska 329]
"See, now, that I, I am He!": If one says there are two Authorities in heaven, he is rebutted — "and there is no god with Me!" — But perhaps He cannot bring to life or put to death or bring harm or benefit; it is, therefore, written "I put to death and I bring to life; I wound and I heal, etc." And it is written (Isaiah 44:6) "Thus has said the Lord, King of Israel, and its Redeemer, the Lord of hosts: I am the first and I am the last, and besides Me there is no G-d."
Variantly: "I put to death and I bring to life": I put to death those of whom it is written (Bemidbar 23:10) "Let my soul die the death of the just," and I bring to life, viz. (Devarim, Ibid. 33:6) "Reuven shall live and he shall not die," (Hoshea 6:2) "He will make us live from the two times, etc."
Variantly: "I put to death and I bring to life": I hear (i.e., I understand) death to one and life to another; it is, therefore, written "I wound and I heal." Just as the wounding and the healing is in one, so the death and the life is in one — a proof for the resurrection from the Torah.
"and there is no saving (from sin) from My hand": Fathers do not save sons. Abraham does not save Yishmael, and Israel does not save Esav. This tells me only that fathers do not save sons. Whence do I derive that brothers do not save brothers? From (Psalms 49:8) "A brother cannot redeem another": Isaac cannot redeem Yishmael, and Yaakov cannot redeem Esav. Even if he gives all the money in the world, he cannot ransom him, viz.: "A brother cannot redeem another … (9) Too costly is their souls' redemption and forever unattainable." How precious is this soul! When one sins, there is no payment for it!
[End of Piska]
ראו עתה כי אני אני הוא הרי זו תשובה לאומר אין מלכות בשמים משיבין אותו ואומ׳ לו ראו עתה כי אני אני הוא:
האומר שתי רשיות הן משיבין אותו ואומ׳ לו ואין אלה׳ עמדי:
האומ׳ יש מלכות בשמים אבל אין בו כוח לא להמית ולא להחיות משיבין אותו ואומ׳ לו אני אמית ואחיה יכול שהוא ממית את זה ומחיה את זה ת״ל מחצ׳ ואני ארפא [מה] מכה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד:
ד״א ראו עתה כי אני אני הוא זה אחד מעשרה דברים שיש בהן רמז לתחית המתים ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה:
יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו׳:ב׳):
לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמ׳ ה׳ הנני פתח את קב׳ וידעו כי אני ה׳ בפת׳ את קב׳ ונתתי רוחי בכם וחייתם (יחזקאל לז יב - יד):
ר׳א ראו עתה כי אני אני הוא ר׳ אליעזר אומ׳ וכי מה ראה הכת׳ לומ׳ אני אני שני פעמים אלא אמר הקב״ה אני בעולם הזה ואני לעולם הבא אני הוא שגאלתי את ישראל מיד מצרים ואני הוא עתיד לגאלן בסוף מלכות רביעית:
ואין אלהים עמדי כל גוי שיאמר שיש אלוה שני אני אמיתם במות השני שאין בו תחיה וכל גוי שיאמר אין אלוה שני אני אחיים בתחיית המתים לעתיד לבוא ממית אני את אלו ומחיה אני את אלו שנ׳ אני אמית ואחיה:
מחצ׳ ואני אר׳ מחצתי את ירושלם ואת עמה ביום אפי וברחמים גדולים ארפא להם ואין מידי מציל אין אבות מצילין את הבנים לא אברהם מציל את ישמעאל ולא יצחק מציל את עשו מידי אין לי אלא אבות את הבנים אחים את אחיהם מנ׳ לא יצחק מציל את ישמעאל ולא יעקב מציל את עשו שנ׳ (תהלים מ״ט:ח׳) אח לא פדה יפדה איש מפני מה ויקר פדין נפשם יקרה היא נפש זו לכל באי העולם שמשעה שאדם חוטא בה אין לו תשלומים:
See, now, that I, even I, am He, and there is no God beside Me. I kill and make alive, I wound but also heal, and there is none who can deliver out of My hand.
חמון כען ארום אנה אנה בממרי הוא ולית אלהא אחרן בר מיני אנה הוא דממית חיין בעלמא הדין ומחיי מיתי בעלמאא דאתי אנה הוא דמחי ואנה הוא דמסי ולית דמישיזיב מן ידיי.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בעלמא״) גם נוסח חילופי: ״לע׳ ״.
כד יתגלי מימרא די״י למפרוק ית עמיה יימר לכל עממייא חמון כדון ארום אנא הוא דהוויי והוית ואנא הוא דעתיד למהוי ולית אלקא חורן בר מיני אנא במימרי ממית ומחי מחיתי ית עמא בית ישראל ואנ(י){א} אסי יתהון בסוף יומיא ולית דמשזיב מן ידי גוג ומשיריתיה דאתן למסדרא סדרי קרבא עמהון.
When the Word of the Lord shall reveal Himself to redeem His people, He will say to all the nations: Behold now, that I am He who Am, and Was, and Will Be, and there is no other God beside Me: I, in My Word, kill and make alive; I smite the people of the Beth Israel, and I will heal them at the end of the days; and there will be none who can deliver them from My hand, Gog and his armies whom I have permitted to make war against them.
חמו ארום כדון אנא במימרי הוא ולית אלהא אוחרן בר מיני אנא הוא דממית חיין בעלמא הדין ומחיי מתיא לעלמא דאתי אנא הוא דמחי ואנא הוא דמסי ולית דמשזיב מן ידי.
See now that I in My Word am He, and there is no other God beside Me. I kill the living in this world, and make alive the dead in the world that cometh; I am He who smiteth, and I am He who healeth; and there is none who can deliver from My hand.
אנט׳רו אלאן אנני הו וחדי אלא אלאה מעי אנא אמית ואחיי כמא טאלמא אוהנת ולם אזל אשפי וליס מן ידי מכ׳לץ
א. מכאן עד סוף פסוק זה נקרע מכ״י סנקט פטרבורג והושלם מכ״י אוקספורד.
ראו עתה כי אני הוא לבדי, אין אלוהים עמדי. אני אמית ואחיה, כפי שהכיתי פעמים רבות, ולא אחדל לרפא, ואין מידי מציל
ראו עתה – הבינו מן הפורענות שהבאתי עליכם ואין לכם מושיע, ומן התשועה שאושיעכם ואין מוחה בידי.
כי אני אני הוא – אניא הוא להשפיל ואני הוא להרים.
ואין אלהים עמדי – עומד כנגדי למחות.
עמדי – דוגמתי, כמני.
ואין מידי מציל – הפושעים בי.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״אין״.
ראו עתה SEE NOW – Realize now from the punishment which I have brought upon you and from which there was no one to save you, and, on the other hand, from the help which I will render you and there will be none who can prevent Me,
אני אני הוא [THAT] IT IS I, EVEN I – I am He Who have the power to abase (make low) and it is I who have the power to raise,
ואין אלהים עמדי AND THERE IS NO GOD WITH ME – i.e. standing against Me to prevent this.
עמדי – means, who is my equal and like Me.
ואין מידי מציל AND THERE IS NONE WHO CAN DELIVER OUT OF MY HAND – those who rebel against Me.
פס׳: ראו עתה כי אני אני הוא – אני ראשון ואני אחרון. אני הוא שהוצאתי אתכם ממצרים. אני הוא שפיזרתי אתכם בין האומות. אני שעתיד לקבצכם.
ואין אלהים עמדי – יחיד בעולמו שליט במעשיו ואין לו שני כמו שאומות העולם אומרים שיש חבר.
ואין אלהים עמדי – הרי תשובה לאומות.
אני אמית ואחיה מחצתי וגו׳ – מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומר אין תחיית המתים מן התורה.
ואין מידי מציל – 1אין אברהם מציל את ישמעאל ואין יצחק מציל את עשו מיום הדין. שנאמר (תהלים מט) אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם. יקרה היא לכל בני העולם שמשעה שהן חוטאין 2אין להם תשלומין:
1. אין אברהם מציל. (סנהדרין ק״ד.) ברא מזכה אבא ואין אבא מזכה ברא:
2. אין להם תשלומין. בממון אבל תשובה דוקא מועלת:
ראו עתה כי אני אני הוא – הקב״ה {אומר} לאומות העולם: אתם אומרים אי אלהימו (דברים ל״ב:ל״ז), הלא עתה יכולים אתם לראות בהנקמי בכם לעיניכם.
ראו עתה כי אני אני הוא SEE, NOW, THAT I, I AM HE: God says these words to the gentiles:1 “You say (vs. 37) ‘Where is their God?’ NOW (עתה) you will be able to see [where I am,] when before your very eyes I take My vengeance on you.”
1. Rashi sees this verse as God addressing the Israelites. Rashbam emphasizes that he sees it as God addressing the gentiles. This disagreement is a natural outgrowth of their dispute about vss. 37 and 38. See note 121 above. Nahmanides, who interpreted vss. 37 and 38 as the words of the gentiles, still sees our verse as directed to the Israelites. Perhaps the reason that so many medieval exegetes want to see this verse as directed towards the Israelites is because the verse is used by the Talmud (Sanh. 91b and other passages) as one of the clearest proofs for the doctrine of resurrection of the dead, and it would be strange for God to announce the doctrine of resurrection in a speech to the gentiles. Like Rashbam, see Luzzatto.
אני אני – פעמים, כמו: אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיהו נ״א:י״ב).
או: כי אני אני הוא – לא אשנה, והוא הנכון.
כי אין עמו פועל, אני הוא שהמתי את ישראל, ואני אחיה אותם.
והנה הם לא נצלו, ואין מציל אותם גם אתם מידי – עד עשיתי המשפט בכם.
ורבים אמרו: כי מזה הכתוב נלמוד חיי העולם הבא. והעד, שאמר בתחלה: אמית, ואחר כן: אחיה. וכן: י״י ממית ומחיה (שמואל א ב׳:ו׳). והעד: י״י מוריד שאול ויעל (שמואל א ב׳:ו׳).
ורבינו בחייא אמר: לא הוצרך הכתוב לפרש חיי העולם הבא, כי היה ידוע בהעתקה.
ולפי דעתי: שהתורה ניתנה לכל, ולא לאחד לבדו. ודבר העולם הבא לא יביננו כל אדם, כי עמוק הוא. ושכר הבא תלוי בדבר הנשמה, והנה הוא חלף עבודת הלב, ועבודתו להתבונן מעשי השם, כי הם הסלם לעלות בו אל מעלה דעת השם, שהוא העיקר. והנה גם התורה ביארה למשכיל דבר עץ החיים, והנה יש כח לנצח הכרובים, והאוכל מעץ החיים וחי לעולם כמלאכי השם. וכן במזמור לבני קרח, שמעו זאת כל העמים (תהלים מ״ט:ב׳). והסוד: אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה (תהלים מ״ט:ט״ז), וכן: ואחר כבוד תקחני (תהלים ע״ג:כ״ד). והנה עם שניהם לקיחה, כאשר עם דבר חנוך ואליהו. ואחר שאמר: ויקר פדיון נפשם (תהלים מ״ט:ט׳), איך אמר: יפדה נפשי. והמשכיל יבין.
א. כך בכ״י פריס 177 ועדי נוסח אחרים. בדפוס וורשא: האיי.
I, EVEN I.1 The word I is written twice.2 Compare, I, even I3 (Is. 51:12). On the other hand, its4 meaning might be, I am He, and I do not change.5 The latter is the correct interpretation, for God has no co-worker.6 I am He that put Israel to death, and I will bring them back to life. Look, they were not saved.7 There is none that can deliver you out of My hand, even you out of My hand,8 until I execute My judgment upon you. Many say that we can derive the existence of life in the future world from this verse.9 They offer proof from the fact that Scripture first states, I kill and then, I make alive.10 It similarly reads, The Lord killeth, and maketh alive(I Sam. 2:6). He bringeth down to the grave, and bringeth up (Ibid.) is proof.11Others offer proof12 will I require (Gen. 9:5).14 Also from And it shall be righteousness unto us (Deut. 6:25);15 for that is thy life (Deut. 30:20) in the world to come,16and the length of thy days (Ibid.) in this world;17that it may go well with thee(Deut. 5:15).18 Rabbi Hai Gaon, of blessed memory, says that Scripture had no need to state clearly that a future world exists because it was known by tradition. I believe that [Scripture does not speak of a future world] because the Torah was given to all. It was not given to an individual alone. The topic of the world to come is not comprehended by even one in a thousand, for it is very abstruse. The reward in the world to come is contingent on the nature of the soul.19 The reward20 is given for the service of the heart.21 The latter consists in comprehending the works of God,22 for they are the ladder whereon one ascends to the level of understanding the knowledge of God, which is what is most important. Observe, the Torah itself explains to the intelligent the topic of the tree of life.23 Behold, there is a power by which one can overcome the cherubim.24 The one who eats from the tree of life25 gains eternal life like the ministering angels. The psalm of the sons of Korah similarly reads, Hear this, all ye peoples…(Ps. 49:2).26 The secret27 is But God will redeem my soul from the power of the nether-world; For He shall receive (take) me. Selah(Ps. 49:16).28 Scripture similarly states, And afterward receive (take) me with glory(Ps. 73:24). Both verses employ the word "taking" as Scripture does in the account of Enoch29 and Elijah.30 Now, since Scripture states, But God will redeem my soul [from the power of the netherworld] (Ps. 49:16), how could it say, For too costly is the redemption of their soul(Ps. 49:9)?31 The intelligent will understand.32
1. Literally, I, I am He.
2. For emphasis.
3. Literally, I, I.
4. The meaning of I, I am He.
5. I, I am always He. I do not change.
6. To whom one can attribute certain acts of God. This clause paraphrases And there is no god with Me.
7. The Israelites whom God put to death.
8. If it is not a scribal error then Ibn Ezra is repeating himself for purposes of emphasis.
9. See Talmud Sanhedrin 91b; Peshachim 68a, and Sifre on this verse.
10. According to this interpretation, I kill and I make alive refers to the same person.
11. That Scripture speaks of one and the same person.
12. Of the existence of life after death. from: And surely your blood of your lives (nafshotekhem)Nafshotekhem may be rendered, your souls.
13. Nafshotekhem may be rendered, your souls.
14. This verse proves that man has a soul.
15. According to this interpretation it shall be implies a future world, for otherwise Scripture employs the present rather than the future tense.
16. The Talmudic interpretation of the clause quoted. See Kiddushin 40a.
17. The Talmudic interpretation of the clause quoted. See Kiddushin 40a.
18. According to the rabbis this verse alludes to life in the word to come. See Kiddushin 40a.
19. According to Ibn Ezra one cannot understand the nature of the soul unless he has mastered the sciences. "[A]…person who did not study psychology will not understand the five ways in which a human being's soul is similar to its creator. One cannot know the latter if one has not studied the very intricate sciences dealing with the heavens and the earth" (Yesod Mora 1, Strickman translation, p. 22).
20. Given in the future world.
21. Observing the commandments with one's heart, for they develop the soul. "Pay attention and note that all precepts written in the Torah, transmitted by tradition, or enacted by the Rabbis, aim at perfecting the heart" (Yesod Mora, Chapter 8, p. 100).
22. The reference appears to be to the sciences. "Man's soul is unique. When given by God, it is like a tablet set before a scribe. When God's writing, which consists of the categorical knowledge of the things made out of the four elements, the knowledge of the spheres, the throne of glory, the secret of the chariot, and the knowledge of the Most High, is inscribed on this tablet the soul cleaves to God the Glorious while it is yet in man and also afterward when its power is removed from the body." (Yesod Mora, Chapter 10, p. 143. See also Chapter 7, p. 107, "The intelligent person will…study the scienees…he will isolate himself for the purpose of studying and meditating upon God's law and observing the Lord's precepts…God's right hand of bliss will be eternally upon his soul when it separates from the body."
23. The tree of life alludes to eternal life. See Ibn Ezra on Gen. 3:24 (Vol. 1, p. 78). Also see previous note.
24. Which prevent man from reaching the tree of life. See Gen. 3:24. According to Ibn Ezra the cherubim symbolize the distractions (e.g., lust, materialism) which prevent man from developing His soul.
25. The person who acquires wisdom and develops his soul.
26. And goes on to speak of the future world.
27. To this psalm.
28. In other words, this psalm teaches that there is a future world. Ibn Ezra makes this same point in his commentary on Psalms.
29. See Gen. 5:24.
30. II Kings 2:2-10.
31. This verse implies that there is no future world.
32. That Ps. 49:9 applies to physical death and Ps. 49:16 to deliverance from spiritual extinction (Weiser). See Ibn Ezra on Ps. 49:16.
ואני אומר: אתם אומרים: אי אלוהימו, ראו עתה כי אני אני הוא – אלהימו, ואראה לכם גבורתי.
ואין אלהים עמדי – אין אלהים זולתי, ואין בלעדי. שאתם מצרפים אחרים עמי, לומר: יקומו – כאילו אחרים עמי, אין אלוה אלא אני.
אני אמית ואחיה – בידי להמית ולהחיות, למחוץ ולרפאות, ואם המתי אותם – אני אחיים, ואם מחצתים אני ארפאם. וכשם שמחצתי אני מרפא,א כך מה שאני ממית אני מחיה, מכאן לתחיית המתים מן התורה (בבלי סנהדרין צ״א:).
ואין מידי מציל – כנגד {מה}ב שאמרתם: יקומו ויעזרוכם, כלומר: אין מי שיכול לעזור אתכם, אני אעזור אותם, אבל אתכם: אין מידי מציל.
And I say: You [the enemies] say: “Where are their gods,” ראו עתה כי אני אני הוא – SEE NOW THAT I EVEN I AM HE – their God, and I will show you My might.
ואין אלהים עמדי – AND THERE IS NO GOD WITH ME – There is no God except for Me, and none apart from Me. For you join others with Me, saying: “Let them rise up” – as if there are others with Me; there is no God except for Me.
אני אמית ואחיה – I KILL AND I MAKE ALIVE – It is in My hand to kill and to bring to life, to wound and to heal, and if I kill them – I can revive them, and if I WOUND THEM I can HEAL them. And just as what I wound I heal, so too what I kill I bring back to life; from here that resurrection of the dead is derived from the Torah (Bavli Sanhedrin 91b:13).
ואין מידי מציל – THERE IS NO ONE WHO CAN DELIVER OUT OF MY HAND – corresponding to {what} you said: “Let them rise up and help you”. Meaning: there is no one who can help you; I will help them, but you: there is no one who can deliver out of My hand.
ראו עתה כי אני וגו׳ – כך יאמר הקב״ה לאלה ששעבדו בישראל.
כי אני אני הוא – אני הוא אשר לא אשתנה.1
אני אמית ואחיה – עליו נאמר ובלע המות לנצח אמית לשעבר בישראל ועכשיו ואחיה מחצתי – אותם לשעבר ואני ארפא – להם מכאן ואילך.
1. שאוב מאבן עזרא.
ראו עתה כי אני אני הוא, "See now that I, even I am He;" thus says the Lord to the nations that had enslave Israel.
כי אני אני הוא, "I am the One Who will not change, always remain the same;"
אני אמית ואחיה, "I kill and I resurrect;" about Him it has been said: ובלע המות לנצח, "He will do away with death forever;" (Isaiah 25,8) now the time has come that I will bring to life מחצתי, "I have wounded;" a reference to what He did to the Israelites in the not too distant past; ואני ארפה, "and I heal;" from now on I will heal them to remain well permanently.
אני אמית ואחיה – אמית בחילוף א״ת ב״ש הוא ג״כ אמית וכן צדקה ישוב בחילוף א״ת ב״ש לתיבת צדקה לומר כי הצדקה תציל משתי מיתות בעוה״ז ובעוה״ב.
ואין אלהים עמדי – בזה יש תשובה לנוצרים וכן במאמר חי אנכי לעולם ותיפח רוחם, ג״ן.
וסימן פרשיות הללו הזי״ו ל״ך, והוא שם א׳ משמותיו של הקב״ה ואמרו במדרש שמשה אמר לשירה זו ע״פ ע״ח זקנים כמנין הזי״ו ל״ך, מצאתי.
ראו עתה כי אני אני – מלת אני מורה על נמצא כמו אתה, וכן מלת הוא מורה על נמצא ג״כ, כלומר הוא קיים לעולם, והנה שניהם שמות, כלשון (סוכה פרק ד) אני והו הושיעה נא, וכבר בארתי לך בסדר ויהי בשלח (שמות ט״ו:ב׳) בפסוק זה אלי ואנוהו כי פעולת השמות האלה לאהבה ולקבץ פזורים, ורצה משה לחתום השירה הזו בהבטחת הגאולה העתידה בקבוץ פזורי ישראל ועל כן יאמר ראו עתה כי אני אני הוא, כלומר אני השם היודע בקבוץ הפזורים, ואחר כך אמר אני אמית ואחיה רמז לתחיית המתים הסמוך לגאולה, ואחר אמר חי אנכי לעולם לרמוז אל העוה״ב שלאחר התחיה, שהרי בני התחיה יחיו לעוה״ב ולא ימותו, וכמו שאמרו רז״ל מתים שעתיד הקב״ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן, אלא יהיו נעתקים מן העוה״ז של תחיה אל העוה״ב בגוף ובנפש, ועל העוה״ב של אחר התחיה אומרים רז״ל תמיד מזומן הוא לחיי העוה״ב, והוא רב טוב הצפון, תכלית השכר והעונג לבית ישראל, ועליו אמר הנביא ע״ה (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלהים זולתך, ואמר כן לרוב העלמתו, ומזה נכתב לעלם חסר וא״ו בפסוק (שמות ג׳:ט״ו) זה שמי לעלם, שדרשו בו רז״ל לעלם כתיב. ולפי שעד כאן דברי משה שמתוכח עם ישראל ומודיעם העתידות בא הכתוב עתה לדבר בלשון הקב״ה ולבשר אותם בעצמו בהבטחת הגאולה בקבוץ פזורי ישראל, ובענין תחיית המתים ובעולם הבא, ואז ירנינו אותן האומות.
ראו עתה כי אני אני הוא, "see now, that I, I am He." The word אני, as well as the words אתה or הוא, describe a presence, an existence of the subject. They are both nouns [as opposed to pronouns. Ed.] just as in Sukkah 48: אני והו הושיעה נא. I have already explained that verse in Exodus 15,2 when discussing the words זה א-לי ואנוהו.
Moses is at the point where he sums up what he has been saying in this song. The function of these nouns (names) here is to express love and foretell that those who have been scattered will once again be gathered in and united [describing Himself in the first person as well as in the third person is God's way of hinting at the fact that what had been scattered can be fused together again. Ed.]
Subsequently, God continues with: "I kill, but I also revive." This is an allusion to the resurrection which will follow the redemption after a relatively brief interval. He then continues, quoting the Lord, with: "I am the One Who lives forever." (verse 40). This is an allusion to the world of the future which will follow the era of the life of the resurrected bodies. This is in accordance with the view expressed in Sanhedrin 90 that the dead who will be resurrected at the time of the resurrection will not die again. (See lengthy treatment of the subject on Deut. 30,15). These people will be transferred to a celestial region with body and soul intact, where they will continue a life which knows no death. Concerning this life, our sages always say that "people destined for it have been 'invited' to the world of the future." This is the ultimate purpose of the whole system of reward and punishment, and concerning this experience even the prophet Isaiah 64,3 already said that it is beyond the powers of any prophet to describe, as none has been privileged to have been shown a vision of it. It is something reserved exclusively for God to show to the people so honored.
To give us an even stronger hint of the concealed nature of what life in that region will be like, the word לעלם, "forever," has been spelled without the letter ו. Our sages compare this to the first vision of God Moses experienced in Exodus 3,15 where God also used this word when He said זה שמי לעלם, "this is My Name forever." There too our sages point to he absence of the letter ו, i.e. at the concealed elements of such a future. Whereas up until now, Moses had been speaking, at this juncture, God resumes speaking. Hearing the promise of a redemption from God directly is more reassuring than hearing it through the words of an intermediary. It convinces the listeners that the ingathering will be orchestrated by God Himself, not through one of His agents. If and when this occurs, all the nations will sing the praises of His people (verse 43).
ראו עתה כי אני אני הוא – אני הראשון מוסב על ענין אני אמית והשני מוסב על ואני ארפא כפר״מ מקוצי.
ואין אלהים עמדי – אומר הר״ר ברכיה הנקדן לפי שאמרו האויבים יקומו ויעזרוכם לשון רבים ישיב הקב״ה אין אלהים עמדי ולפי שאמר האויבים ישתו יין נסיכם אמר הקב״ה אשכיר חצי מדם כלומר איני שותה כאשר אמרתם אבל אשכיר חצי מדם שישתו דמכם עד שישתכרו ולפי שאמרו אשר חלב זבחימו יאכלו אמר הקב״ה איני אוכל אבל חרבי תאכל בשר. כפר״מ מקוצי.
ראו עתה כי אני אני הוא – והקב״ה משיב אל האויבים אתם אומרים אי אלהימו ראו עתה כי אני אלהיכם אני הוא שאראה לכם גבורתי. ומה שאתם מצרפין שאר אלוהות אלי.
ואין אלהים עמדי – אלא אני אמית ואחיה בידי להמית ולהחיות ואם המתי אני בעצמי אחיה אותם. מחצתי ואני ארפאם. ועל מה שאמרתם יקומו ויעזרוכם אין מי שיוכל לעזור להם כי אני לבדי אעזור להם אבל אתם אין מידי מציל.
ראו עתה כי אני אני הוא, "See, now, that I, I am He;" As to those who had mockingly asked where the Israelites' G–d was when they were in exile and persecuted, now they would see that He is not only the G–d of the Israelites but the G–d over the whole universe and what it contains. He is about to demonstrate this. And as far as considering themselves as His junior partners,
ואין אלהים עמדי, "there is no other deity beside Me."
אני אתית ואני אחיה, "I cause death, and I resurrect (exclusively)." I alone possess this power, and only I am able to resurrect the dead.
מחצתי ואני ארפא, "I have wounded and I am able to heal." I will heal them, (My people). Concerning what you gentiles have said sarcastically: יקומו ויעזרכם, "let them arise and help you," there is no one who can help other than I who can help you. By the same token, no one can save you from Me. (if I decide your destruction).
ראו עתה כי אני אני הוא – שאראה להם גבורתי ומה שהם מצרפים שאר אלהות אלי ואין אלהים עמדי אלא אמית ואחיה בידי להמית ולהחיות ואף המתים אני אחיה מחצתי אותם ואני ארפא ועל מה שאמרתם יקומו ויעזרכם אין מי שיוכל לעזור להם כי אם אני אבל אתם אין מידי מציל.
ראו – עמים כולם:
כי אני אני הוא – יחיד:
ואין אלהים עמדי – לעזור ואין כנגדי להציל ולמחות בידי מלעשות כל רצוני להמית ולהחיות ולמחוץ ולרפוא. ור׳ אברהם אמר אני אני הוא פי׳ אני הוא ולא אשנה אני שהמתי את ישראל ואני אחיה אותם הם ינצלו ואין מציל אתכ׳ מידי. ורבים אמרי כי מזה הפסוק נלמוד חיי העול׳ הבא וראיי׳ שיאמר תחלה אמית ואחר כך אחיה וכן אמר מוריד שאול ויעל:
ראו, "See!" Moses addresses the nations collectively, hence the plural mode.
כי אני אני הוא, "that I, I am He;" I am unique, have no duplicate.
ואין אלוהים עמדי, "and no deity is with Me." I do not have nor need any helper. There is no one who can effectively oppose Me, and prevent Me from carrying out anything I have set My mind to do.
Ibn Ezra says that the meaning of the repetition in the phrase אני אני הוא, is that God announces that He is constant and will not undergo any change. I am the God, Who, when the need arises brings death to Israel, and I am the same God, Who, when the situation warrants it, brings this people back to life. They will be saved, but from no other source than Myself. Many commentators say that the concept of a future world, one beyond death, is derived plainly from this verse. They prove this from God saying first: "I will kill," and then "I will revive," and not the reverse order according to which physical death is the end of the human existence. The same thought is expressed in the same sequence as מוריד שאול ויעל, "He brings death and gives life." (Samuel I 2,6 Channah's prayer of thanksgiving.)
כי אני אני הוא אני אמית – ג״פ אני, כנגד ג׳ גליות. ואני, כנגד גלות ד׳. דכתיב ואני בתוך הגולה. לומר שבכל הגליות הקב״ה עמנו להצילנו.
ואין מידי מציל – מידי בגימטריא דין. שאין ניצול מיום הדין.
ראו עתה – דברי השם, וזה לתשובה לאויב האומר אי אלהימו, כאלו חשבו שאינו, או שאין לו כח לעזור לישראל, לכן יאמר ית׳ כי הוא הממית לישראל והוא אשר השפילם, לא האויב אבל שבח על דרך כלל, כי הוא הממית כל מת, והוא המחיה כל חי כי כן הוא האמת.
ראו עתה כי אני אני הוא תמיד באופן אחד בלא שנוי ולזה הקמותי את דברי כאשר גזרתי אם תעברו מצותי ותעבדו עבודה זרה ואין עמדי אל אחר שיעשה האחד רעות והאחד טובות כי אני אמית ואענישם ואני אחייה הנכונים למות בהיותיכם בתכלית השפלות ולזה אתם מוכנים מאד אל הכליון אשמרכם מן המות אשגיח בכם להצילכם ממנו וזהו מה שאמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם מחצתי אתכם בזה הרע הנפלא שהבאתי עליכם וידי תרפינה להשיבכם כקדם בארציכם ולזה הוא מבואר שאין מידי מציל כי אם היה שם אלוה אחר בדרך שיהיה האחד עושה הרעות והאחד עושה הטובות יכול להציל מהרע אשר יביא עושה הרעות ואולם כשנתבאר שאין שם כי אם אלוה אחד וממנו מסודר הטוב והרע נתבאר שאין מידו מציל לעשות כל אשר יחפוץ.
ראו עתה כי אני אני הוא – רוצה לומר: כי אני הוא בעניין אחד תמיד בזולת שנוי. ואני מי שהוא תמיד ואין לי סבה קודמת.
אני אמית ואחיה – אמר זה להעיר שהוא הביא עונש המות לישראל על חטאיהם והוא יחיה אותם אחר זה ימחץ וידיו תרפינה ולזה אין לחשוב שיהיו שם שני אלהות האחד פועל הטובות והאחד פועל הרעות כמו שחשבו המצריים וטעו בו קצת ישראל כמו שזכרנו במה שקדם ולזה אמר ואין אלהים עמדי.
התועלת השתים עשרה הוא להודיע שאין בכאן שני פועלים יפעל האחד הרעות והאחד הטובות כמו שחשבו קצת הקודמים אבל הכל מסודר מפועל אחד וזה מבואר באלו הרעות אשר יעד השם יתעלה על חדושם והם הבאות על צד ההשגחה ואם אלו הרעות עלולות מהשם יתעלה העושה הטובות הנה בזה יתחייב שיהיו הרעות עלולות ממנו ועוד שאנחנו רואים שהוא גם כן יעד ברעות אשר חדושם הוא מצד ההשגחה הכוללת והיודע הדבר טרם חדושו בעצמות וראשונה הוא הפועל אותו כאמרו מי פעל ועשה קורא הדורות מראש כי לא יתכן שידע זה הפועל מעצמו מה שיעשה אחר אם לא יהיה האחד תחתיו ועלול ממנו ולזה אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא כמו שביארנו בביאורנו לזה הפסוק.
התועלת השלש עשרה הוא להודיע שהשם יתעלה אינו מקבל שנוי כלל אבל רצונו הוא תמיד בעניין אחד ולזה מצאנו שמה שיעד בימים הקודמים קיים אותו בימים האחרונים וזהו אמר ראו עתה כי אני אני הוא כמו שביארנו.
התועלת הארבע עשרה הוא מה שרמז בזה המקום לתחיית המתים כי לא אמר אני אחייה ואמית אבל אמר אני אמית ואחיה ואמר אחר זה מחצתי ואני ארפא וזה יורה לפי השרשים הכוללים כי כמו שמחץ וידיו תרפאנה אשר מחץ כן ימית ויחיה אשר ימית וכבר נתבאר זה השרש ביאור שלם מדברי הנביאים ומצאנו גם כן באליהו ואלישע שהחיו המתים וידמה שזה המופת יהיה נעשה בעת שירצה השם יתעלה להפוך אל עמים שפה ברורה ויראה להם אז זה המופת הנפלא על ידי מלך המשיח כדי שידעו כלם כי הוא י״י ויכנעו כלם לעבודתו יתעלה.
והנה כאשר יחליטו הגוים המאמר הזה על האופן הנזכר הוא העד המיועד שיעשה השם למען שמו הגדול כי איך יחל ותהיה תשובתו להם ע״פ דבריהם ראו עתה כי אני אני הוא האוכל חלב זבחימו והשותה יין נסיכם אמנם אין רבוי אלהים עמדי כמו שאמר אי אלהימואשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרוכם וכמו שאמר זבח לאלהים יחרם בלתי לה׳ לבדו (שמות כ״ב:י״ט)אני אמית מכם מה שאמית ואחיה מה שאחיה ומחץ מכת עמי אשר מחצתי אני ארפא ואין מידי מציל מעשות כל אלה.
ראו עתה כי אני אני הוא אז יגלה ישועתו כו׳. הוצרך לפרש פה המקרא הזה על דעת ר׳ נחמיה בתוספ׳ אז יגלה ישועתו מה שלא עשה כן בפירושו הוא מפני שלפי מה שפי׳ ואמר הקב״ה לישראל איה העבודות כוכבים שעבדתה יתחייב שיהיה פי׳ ראו לכן ראו והבינו מזה כי אני אני הוא שבידי להמית ולהחיות ולא כאותן עבודת כוכבים שעבדתם אבל לדעת רבי נחמיה שפי׳ ואמר האויב אי אלהימו של ישראל לא יתכן לומר ראו והבינו כי אני אני הוא שבידי להמית ולהחיות אלא כשיוסיף אז יגלה ישועתו שפירושו שאז תתהפך מחשבת האויב ממה שהיתה טרם הגלות ישועת י״י והה״נ אליבא דר׳ יהודה אלא שמפני שלא פי׳ קרא דואמר אי אלהימו אלא אליבא דר׳ נחמיה ולפי פירושו ואליבא דר׳ לא פירוש כלום לא הוצרך לפר׳ ג״כ קרא דראו עתה כי אני אני הוא מכיון דהא בהא תליא אבל שלא פי׳ כלום בקרא דואמר אי אלהימו אליבא דר׳ יהודה שמא י״ל מפני שפי׳ ר׳ יהודה במקרא הזה אינו לא כדברי רש״י ולא כדברי רבי נחמיה והפירושים של שאר המקראות הם או כדברי רש״י או כדברי רבי נחמיה לפיכך לא רצה להזכירו כלל:
וכשיראו שאין קול ואין עונה. יאמר השם ראו עתה. כלומר ראו בעיניכם כי אני אני הוא. היכול והגואל. והם אין בהם ממש. וזהו ואין אלהים עמדי:
או שיאמר ראו עתה כי אני אני הוא – היכול לעשות דברים הפכיים כרגע אחד. מה שאינו יכול לעשות אלוה אחר. וזהו ראו עתה כי אני אני הוא. העושה אלו הדברים. ולא שניתי בשום זמן מהזמנים. ובעת וברגע אחד אמית ואחיה מחצתי וארפא. ואני הוא המוחץ. ואני הוא הרופא:
או יאמר ראו עתה כי אני אני הוא – הקיים לעולם. ואני אני הוא. אותו שהייתם אומרים עלי כבר הזקין. כמוזכר באחשורוש שאמר להמן מתירא אני מאלהיהם של אלו וכו׳. והשיב לו המן כבר הזקין וכו׳. וכן הוא בפרק חלק שביבי בישי הוו עמון ומואב לישראל וכו׳. לפי ששלחו לנבוכדנצר שיבא. ושלח להם מתירא אני מאלהיהם של אלו שלא יעשה לי כמו שעשה לפרעה וסיסרא. שלחו ליה כי אין האיש בביתו כבר הזקין כמוזכר שם. ולכן אמר בכאן ראו עתה כי אני אני הוא. אותו זקן שהייתם אומרים. וככחי אז כחי עתה. וכל הדברים נמשכו ממני לישראל כפי עונם. אני אמית אותם כשהם רעים. ואחיה אותם כשהם טובים. מחצתי אותם בעבור עונם. ואני ארפא משובתם כששבים אלי. ואע״פ שאני הוא העושה. אני אעניש אתכם כאלו אתם העושים. לפי שאני קצפתי מעט וגו׳. ולכן ואין מידי מציל מכולכם:
או יאמר ראו עתה כי אני אני הוא – הגואל הראשון בגלות ראשון. ואני הוא הגואל האחרון בגלות אחרון. וכמו שהיה בידי כח בשאר הגליות. כן יהיה עכשיו. ולכן רמז בכאן כל ארבע גליות. ראו עתה כי אני אני הוא בגלות בבל. אני אמית ואחיה בגלות מדי דכתיב שם להרוג ולאבד. וכבר היו חשובים כמתים לפי מחשבת המן כדכתיב להומם ולאבדם. מחצתי ואני ארפא בגלות יון. דכתיב במזמור חנוכת הבית שועתי אליך ותרפאני. ואין מידי מציל בגלות אדום. שהוא אחרון. והאחרון הכביד עולו עליהם יותר מכל הראשונים. לכן אין מידי מציל מכולם. ובמדרש קהלת אמרו. מי שאמר החמורה אמר הקלה. וראוי היה לומר מחצתי בראשונה. אבל אמר שעתיד הקב״ה להחיות המתים. כמו שהיו בראשונה פסחים או עורים. כן יקומו אחר התחייה פסחים. בענין שלא יאמרו אחרים החיה. וזה אני אמית ואחיה המתים. כמו שהיו עורים אלמים. ואחר כך מחצתי ואני ארפא מכותם ומומם. ד״א מחצתי ואני ארפא. כלומר אותה מחיצה שהיתה בינם לבין אלהיהם מצד יצה״ר המקטרג. אני ארפא כדכתיב בלע המות לנצח וגו׳ ע״כ:
ראו עתה כי אני אני הוא – שהייתי מביא עליכם פורענות בגלות.
ואין אלהים עמדי – ולא היה זה מכח שרי מעלה וצבא השמים.
אני אמית ואחיה – כאמרו ״והעליתי אתכם מקברותיכם״ (יחזקאל ל״ז:י״ב).
מחצתי – במכת נע ונד, כאמרו ״והכה ה׳ את ישראל, כאשר ינוד הקנה במים״ (מלכים א י״ד:ט״ו).
ראו עתה כי אני אני הוא, realise now that it had been I Who had brought disaster in exile upon you!
ואין אלוהים עמדי, I had not required the assistance of any other deity. Your misfortune was not due to any celestial forces appointed by Me.
אני אמית ואחיה, only I decree death and resurrection.(compare Ezekiel 37,12)
מחצתי, I have smashed, by decreeing your unsettled condition, forcing you to move from one country to another without taking permanent root in any of them. (compare Kings I 14,15) where the prophet compares the existence of the Jewish people after God has chastised them as similar to that of a reed which is constantly moving.
ואני ארפא, and only I can bring healing, as described in Isaiah 30,26.
ראו עתה כי אני אני הוא – כפל לומר אני אני להוציא מדעת האומרים שתי רשויות הם אחד מושל על הטובות ואחד מושל על הרעות וכן אמרה חנה (שמואל א ב׳:ג׳) אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה, לומר שיש שני גבוהים כאמור אלא הכל יצא מהתחלה אחת, ה׳ מוריש ומעשיר, ה׳ ממית ומחיה (שם ב׳:ו׳). כי הוא ית׳ פועל כל ההפכים, ופירש הר״ר משה מקוצי בתחילת מצות עשה בשם רבינו סעדיה להשיב לכופרים האומרים שתי רשויות הם, אם שניהם רשאים לעשות כל אחד מה שירצה ובקש האחד להחיות את האדם והאחד להמיתו ראוי שיהיה האיש ההוא מת חי חי מת לאלתר כהרף עין כו׳. לכן אמר כאן אני אני הוא מושל על הטובות ועל הרעות ואין אלהים עמדי. והמופת על זה אני אמית ואחיה ואין מידי מציל. ואילו היה אחד עמדי היה מציל מידי והיה מת חי חי מת כהרף עין ומזה תבין ותשכיל כי אין אלהים עמדי.
ורז״ל (פסחים סח.) למדו מכאן לתחית המתים מן התורה, שנאמר אני אמית ואחיה יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד ת״ל מחצתי ואני ארפא מה מחצתי ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד, וסמך לדבריהם מה שהקדים מיתה לחיים כי כל אדם חי קודם שמת, אלא שמדבר בחיים הבאים לאחר מיתה ראיה שניה, שנאמר אני אמית ואחיה כי מלת אני קאי על שניהם ובמחצתי הכניס אני באמצע מחצתי ואני ארפא לפי שבמיתה וחיים יש מקום לטעות ולומר מיתה באחד וחיים באחד על כן לא הכניס אני באמצע שלא להפריד ביניהם, אבל במחיצה ורפואה אין מקום לטעות כי אין רפואה בלא מחץ ובודאי הכל באחד.
ואין אלקים עמדי: זוהר1 פ׳ בראשית (דף כ״ג) ואין אלקים עמדי, דא סמא״ל ונח״ש, א״כ חול הוא ונמחק <וכן משמע בפ' משפטי'2 דף ק״ח, וברעיא מהימנא3 פ׳ קדושים,> ואם כתבו הסופר לשם קדושה אין בכך כלום, כמו שכתב הר״ש בר צמח4 בתשובה הביאה הב״י5 בי״ד סי׳ רע״ו, שאם כתב שם אלקים אחרים לשם קדושת השם אין בכך כלום, דהוי כמקדש בעלי מומין דלא חלה עליהן קדושה. ועיין מ״ש6 סוף פ׳ ויצא על אלקי אביהם.
1. זוהר: בראשית, כג ע״א.
2. בפ׳ משפטי׳: זוהר שמות, קח ע״ב.
3. וברעיא מהימנא: זוהר ויקרא, פב ע״א.
4. הר״ש בר צמח: שו״ת תשב״ץ, חלק א סי׳ קעז.
5. הב״י: בית יוסף, יורה דעה, סי׳ רעו, ד״ה וכתב הר״ש בר צמח.
6. מ״ש: בר׳ לא נג (׳אלקי אברהם ואלקי נחור ישפטו בינינו אלקי אביהם׳).
אני להשפיל כו׳. ר״ל אני אני שני פעמים ל״ל:
It is I Who humbles, etc. Rashi explains the necessity of the repetition of the word "I (אני)."
ראו עתה כי אני אני הוא וגו׳ – כפל לומר ב׳ פעמים אני אני כנגד שתי טעיות של עבודה זרה שרמזנו בפסוק שלפני זה, לזה אמר אני פירוש ולא אחר שאתם חושבים בו לאלוה גמור, וכנגד עבודה זרה שעושים לאמצעי אמר אני הוא פירוש לבדי, וגמר אומר ואין אלהים עמדי אמצעי ביני לבין הנבראים.
אני אמית ואחיה – זה כנגד כת האומרים שפועל הרע אינו פועל הטוב וב׳ יכולות יש, לזה אמר אני אמית ואחיה, ולא בפרט זה בלבד אלא אפילו בפרטי פועלי הרע אני מחצתי ואני ארפא, ורז״ל דרשו (פסחים סח.) יעש״ד.
ואין מידי מציל – פירוש שכל הנבראים ימותו, ולזה דייק לומר ואין מידי ולא אמר ואין מציל מידי.
ראו עתה כי אני אני הוא, "See, now, that I, I am He." Moses repeats the word אני twice, once each vis-a-vis the two kinds of idolators we have just described. The word אני, emphasizes "I and no one else" when applied to the first kind of idolator, whereas it means "I alone," when applied to the second kind of idolator. He continues: ואין אלוהים עמדי, "and there is no other deity with Me," that there are no intermediaries between God and His creatures.
אני אמית ואחיה, "It is I who kill and who bring to life." This statement is addressed to the people who believe that there are two distinct forces at work in the universe, a benevolent one and a destructive one. The Torah goes on record that this is not so, but that all fateful decisions are exclusively God's domain. In order to emphasize that God intervenes even in what appear to be minutiae, God adds: "I strike down and I heal."
ואין מידי מציל. "and there is no one who can rescue from My hand." This means that all creatures are mortal. In order to make this point clear God did not say ואין מציל מידי, but ואין מידי מציל.
ראו עתה כי אני אני הוא – אני קודם שבראתי. אני אח״כ. ואין אלהים. בהווה. כמ״ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים וכמ״ש ה׳ אלהינו ה׳ אחד הוא בג׳ זמנים וכן אמר כאן ואין אלהים עמדי.
אני אמית ואחיה – הם בג׳ דברים. ואחיה. בנפש. מחצתי. בגוף. ואין מידי מציל: בממון כמ״ש ויפלט ואין מציל. והוא כולל שנים נוטל מזה ונותן לזה. ואמר שני פעמים אני אני. ואין. א׳. כי אני אני ואין. הוא היה הוה ויהיה. ואח״כ אמר אני אמית ואחיה שהוא בחג״ת למפרע. מחצתי ואני ארפא. בנה״י. ואין מידי מציל. בחינה אחרונה שחכמה מתלבש בחג״ת. ובינה בנה״י. ודעת. בבחינה אחרונ׳ ולילה ללילה יחוה דעת. והן כנגד ג׳ תפלות שחרית ומנחה ביום וערבית בלילה.
ראו עתה כי אני אני הוא – כלולים ג״כ מג׳. ראו עתה כי אני אני. הוא חו״ב. ואין אלהים עמדי. סוד הדעת. ג״כ בג׳ וכל א׳ מתלבש בג׳.
ראו עתה כי אני אני הוא – אם עד הנה עלה שאונכם ודברתם עלי עתק, לפי שהסתרתי פני מעמי ולא עשיתי למענם אותות ומופתים, עתה ראו כי אני הוא אותו שהייתי בימי קדם, שהרי עתה אני מקיים כל מה שהבטחתי, וכשתתבוננו על כל גלגולי הדורות שעברו, עכשיו יתאמת לכם שכל המקרים ההם היו בחכמה, תבינו סוד כל הדברים ותכירו כי אני אני הוא, לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה:
ואין אלהים עמדי – שלא מסרתי הנהגת התחתונים לשום כח מנהיג זולתי, כמו שהאמנתם עד הנה, שהרי מלכותי בכל משלה:
אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא – מן הנפלאות שאני עושה עתה לעיניכם, תראו כי אמת השמועה שספרו לכם ממעשי בדור ראשון, ושלא קצרה ידי מהושיע, אלא כמו שאני ממית את המורדים בי, כך אחיה את הבוטחים בי, וכמו שמחצתי את ישראל ושלחתי עליהם חצי אפי דור דור, כן עתה ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו:
ואין מידי מציל – אבל אין מי שיציל הפושעים בי מידי המפליאה פלאות, כי ידוע שמלת יד אצל השם הונחה על המשפטים הגדולים שהן למעלה מן הטבע:
אני אני הוא – דא הוא עילת על כל עלאין דלית לעילא מני׳ ולית לתתא דלשוי לי׳, דעילת על כל העילות לית תניינא דנטל עצה מני׳, דאיהו יחיד קדם כלא ולית לי׳ שותפא, אבל איהו חד בלא חושבן ובלא שיתוף, ובגין דא, אין אלהים עמדי (תקונים ס״ה) פירש מלת אני השני ענין גרם וסבה משרש אנה אשר יורה גם לענין גרם וסבה ואל מקרה מציאות דבר, כענין לא יאונה לצדיק, לא תאונה אליך, וה׳ אנה לידו, וטעם אני אני הוא, אני הוא סבת על כל הסבות (איך בין דער אורגרונד). עמכדרשב״י בראשית כ״ב ב׳. ועמ״ש ס״פ כי תבא, כי אני ה׳ אלהיך ובפ׳ וארא וידעתם כי אני ה׳. וגם במאמר המשורר (תהלים פ״ט) זכר אני מה חלד, לדעתי מלת אני הוא שם אליו ית׳, וטעמו אתה סבת כל הסבות הנקרא בשם אני! זכר מה חלד, מה זקנה יש לו לאדם הלא ימיו מעטים. (והמפרשים יהפכו הצווי לפעול כאילו אמר זכור אני, או יסבו מלת מה גם לפניו כאילו אמר זכר מה אני).
כי אשא אל שמים ידי – להמפרשים. הוא לשון שבועה. אמנם כדי להרחיק עניני גשמיות כאלה ממנו ית׳ כל לפרש מלת ידי מענין כוש תריץ ידיו לאלהי׳ שהוא לשון שבח ותהלה, (רוהם, פרייז) כמ״ש בהרימותי ידי, לך לך י״ב כ״ב, ובירים משה, בבשלח י״ז י״א, והטעם אחרי שהעיד דברי תנחומים שיביא אליהם לעתיד אמר אשא אל שמים ידי, ר״ל אגדיל חסדי וטובי בשפע רב עליכם עד שיתרוממו שבחי התהלה והשבח למעלה ראש, ויהי׳ מלא כל הארץ עד לשמים מלא בתהלותיו (ביס אם היממעל מיינען רוהם עמפאָרהעבען) ואמרתי חי אנכי לעולם, ר״ל אשוף רוח חיים ושמחה בעולם, להחיות רוח השפלים והנבזים בעיני בזויי עם, ולהחיות לב הנדכאים והנאנחים תחת עול השיעבוד (דיא וועלט אויפלעבען). מלת חי אינו כאן שם כ״א פעל כענין לחיות זרע (נח ז׳ ג׳) לחיותם ברעב (תהלים ל״ג י״ט) וטעם חי כאן על השבת רוח תקוה וחדוה (אויפ- לעבען פרישען מיטה איינפלאֶסען) כמו ותחי רוח יעקב. לעולם, הוא כלל המציאות (וועלט) כמו גם את העולם נתן בלבם (קהלת ג׳) הליכות עולם לו (חבקוק א׳), והלמ״ד תשמש כאן כמלת את כמו הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳) ע״ש רש״י, וכמו שלח לשריו לבן חיל (דברי הימים ב י״ז ב׳) את שריו את בן חיל. וקרוב לכוונה זו ראיתי בדברי הגר״א שכתב העה״ז מתנהג בטבע, אבל בשמים הוא עפ״י הרצון, כמ״ש ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואמר אשא אל שמים ידי, יתרומם שמי בארץ כמו בשמים שיתנהגו ג״כ ע״י הרצון ויעשה נסים ונפלאות בארץ, ואמרתי חי אנכי לעולם, כי עתה אין ניכר מלכותי בארץ, אבל לעתיד יכירו מלכותי גם בארץ. ע״ש.
ראו עתה – אומר לאומות שאמרו אי אלהימו, כי אני אני כאומר הנני הנני {ישעיה ס״ה:א׳}.
ראו וגו׳ – כל מה ששמתם בו את מבטחכם כבר הוכח כהבל וריק, ואין לכם לצפות לעזרה וישועה משום מקום. לכן ״ראו עתה כי אני אני הוא״: אני לבדי הוא אני, אני לבדי הוא המוחלט שאיננו תלוי בדבר, אשר הווייתו היא מחויבת המציאות ואשר רצונו איננו תלוי בדבר. אני לבדי הוא המצוי האמיתי שלעולם לא ישתנה, אשר לעומתו כל השאר עומד על תנאי, וכנגדו כל דבר אחר חסר כל חשיבות. לפי זה כל מה שאי פעם היה, בא רק על ידו, ואת כל מה שיהיה, ניתן לצפות רק ממנו. לפיכך הוא לבדו יישאר לכם, לאחר שכל השאר כבר יעזבו אתכם, כפי שעשה בעת שעזבתם אותו.
אני אמית ואחיה – אני לבדי המקור הנצחי לכל הוויה וחיים; אני ממית וגם חוזר ומחיה; ״מחצתי ואני ארפא״: אני הוא זה אשר הכה בכם, ואני לבדי מרפא אתכם; ״ואין מידי מציל״: חשבתם שתוכלו להשתחרר משלטוני והנהגתי על ידי הכנעה לכוחות אחרים שיגנו עליכם. והנה, הנכם רואים שלא עזבתי אתכם להיות אבודים ממני, אלא בדרכים ארוכות ועקלקלות – אפילו בדרכי מוות וייסורים – אני משיב אתכם לשלטוני ולהנהגתי הבלעדית.
[לט] ראו עתה והכירו כי רק אני אני הוא – הגם שהיה העונש בהסתרת פנים, אני הוא העושה כל אלה:
ראו עתה – כאשר תבא עת הגאולה ויעשה ה׳ לישראל נסים ונפלאות כמ״ש (מיכה ז טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, אז כאלו יאמר ה׳ אל אשר אמרו אי אלהימו, עתה ראו כי אני שהוצאתי מארץ מצרים כמ״ש (ויקרא יא מה) כי אני ה׳ המעלה אתכם מארץ מצרים אני הוא המעלה אותם עתה כמ״ש (ירמיהו טז טו) כי אם חי ה׳ אשר העלה וגו׳ (שם כג) כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא וגו׳:
ואין אלהים עמדי – ואשר לא נראה השגחתי עליהם מעת חטאם עד עתה לא שמסרתי אותם לאל אחר, כי אין אלהים עמדי שאמסרם לידו, וגם אז היו תחת השגחתי רק שהיו בהסתר פנים. ואל תתפלאו היתכן? שהנהגתי עמהם תשתנה משפע רב, ושובו אל תמצית המשפט: התבוננו כי ברגע אחד. אני אמית את החייבים:
ואחיה ואני חותך חיים לכל חי, ואם תאמרו שאינו בנושא אחד (ר״ל המות לאחד והחיים להשני) יאמר מחצתי שזה בעצמו שמחצתיו, וכשיקבל משפטו ואני ארפא. כמ״ש (תהלים קז כ) ישלח דברו וירפאם. ואם תאמר שהרפואה באה ע״י הרופא והסמים, לא כן. ואין מידי מציל. כי אם לא היה ברצוני שיתרפא אז הרופא והסמים לא היו מועילים. ככה היו עם ישראל כאשר בחקותי הלכו השפעתי להם ברכתי, וכאשר בחקותי מאסו אז הסתרתי פני מהם. ואל תאמרו שזה רק באישים פרטים כהחיים והמות או המכה והרפואה, אבל לא בכללות אומה שלמה, היתכן שיתהפך מהקצה אל הקצה, לזה יאמר:
ראו עתה כי אני אני הוא: כפל מלת ״אני״ מתפרש על שני אופנים: לפי המשמעות דמקרא הקודם לפי הפירוש של חול1 דקאי על הכשדים ומחריבי בית ראשון, מתפרש ״אני אני״ כדאיתא בבראשית רבה פרשת מקץ (בראשית רבה צ׳:ב׳) מ״אני״ של בשר ודם אתה יודע מה ״אני״ של הקב״ה, פרעה אמר ״אני פרעה וגו׳ ״ כך נתגדל יוסף, כשיבוא העת שיאמר הקב״ה ״אני עשיתי ואני אשא״ (ישעיהו מו,ד), על אחת כמה וכמה. פירוש, דמשמעות ״אני״ לפרקים באה על ישיות2 האומר, וכמו שכתבתי בספר במדבר (יד,כא) בפסוק ״ואולם חי אני״.
והכי מתפרש מקרא שאנו בו: כי ״אני״ שבראתי הכל, ״אני הוא״ – הנני בא להראות ישיות3 שלי כביכול, היינו כבודי, שהוא תכלית הבריאה4, שחל על זה שם ״אני״. ״ואין אלהים עמדי״ – אין שום אלהות בעולם, ולא כמו שאתם חושבים דכח אלהות שלכם עשה זאת. ״אני אמית״ – לישראל, ״ואחיה״ – פליטת ישראל. ״מחצתי״ – כח האומות שהרעו לישראל, ״ואני ארפא״ – כח שיורי ישראל. [ואמר ״ואני ארפא״ ולא ״ארפא״ לבד, לכלול בזה תחיית המתים, כדאיתא בפסחים (סח,א)5]. ״ואין מידי מציל״ – אין אלוה שיהא יכול למחות על זה. והיתה הידיעה מהקב״ה כשירצה בעתו לפדות את ישראל ולהרים קרנו אזי יתראה גודל כוחו.
ולפירוש השני בגמרא בגיטין הנ״ל6 צריך לפרש לשון ״כי אני אני הוא״ – לא כמו שסבורים7 שהקב״ה הסיח דעת מישראל ונשתנה דעתו חלילה מאשר היה, אלא ״אני״ – שהייתי מתחילה אלהי ישראל ״אני הוא״ לעולם, ״ואין אלהים עמדי״ – מעולם לא מסרתי השגחתי8 לאלוה אחר. ״אני אמית״ – לא בהיסח הדעת נהרגו כל כך בשעת החורבן, אלא בהשגחתי. ועתה ״ואחיה״ – את המותר. ״מחצתי״ – כלל הליכות האומה, ״ואני ארפא״ – להקימה בשעת הגאולה. ״ואין מידי מציל״ – אין מי למחות על ידי.
[הרחב דבר: והכי9 מתפרש לשון התנא במסכת אבות (א,יד) ׳אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני׳. פירוש, אם לא אראה בשבילי כל הנצרכים לי10, מי יראה בשבילי, וא״כ הרי מחויב אנכי לראות בשבילי, ככל אדם מהעובדי כוכבים העמלים לצרכם. מ״מ ׳וכשאני לעצמי׳ – שאני עושה בשבילי בלי צד רצון ה׳ בכך, היינו לפרנסת עצמי או אשתי ובני ביתי וכדומה, אלא רק לרצוני ממש, ׳מה אני׳ – מה חשיבותי בעולם ומה ישיות11 שלי12, דא״כ הרי אני ככל המון האדם, ולא הוא כן ישיות13 של ישראל.]
1. כלומר, ה״אלוהימו״ הוא חול, שהקב״ה יאמר (כשיתנקם בכשדים) ״אי אלוהימו״ של הכשדים.
2. עצמיות.
3. עצמיות.
4. ׳ברוך אלוהינו שבראנו לכבודו׳. ועיין בענין זה ברבינו ריש פרשת קרח.
5. ת״ר, ״אני אמית ואחיה״, יכול מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, ת״ל ״מחצתי ואני ארפא״ – מה מכה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה.
6. ש״אלוהימו״ הוא הקב״ה, ומי שאמר ״אי אלוהימו״ הוא טיטוס הרשע בחורבן בית שני.
7. טיטוס ומרעיו, וכפי שהזכיר רבינו לעיל.
8. על עם ישראל. שם ״אלהים״ מסמל תמיד את ענין ההשגחה.
9. כהמשך לדברי רבינו שמשמעות ״אני״ לפעמים באה על ישיות האומר.
10. את כל הצרכים שלי.
11. עצמיות.
12. ׳מה אני׳ = מה ישיות שלי.
13. עצמיות.
אני אמית ואחיה – בלי ספק אצלי שמכאן ראיה לתחית המתים מן התורה כדברי רז״ל, מה שאני מוחץ אני רופא ומה שאני ממית אני מחיה; ומאחר שהאל ע״י נביאיו לא הוציא מלב בני ישראל הדעה הזאת, ולא ציירה לעינים ככוזבת, אבל קיימה ע״י נבואות (כמו ביחזקאל סימן ל״ז), יש לנו ללמוד שדעה אמתית היא גם כי לא נבין איך תוכל להיות ומה תועלתה.
אני אמית ואחיה. אמרו רבותינו מכאן לתח״המ מן התורה, ומשונה ראיה זו משאר ראיות שזכרו במס׳ סנהדרין (פ׳ י״א) שהרי היא כמעט פשטו של מקרא, ואין לומר מיתה לזה וחיים לזה כי סופו מוכיח עליו שהכל באדם אחד, וכמו שמחיצה ורפואה בגוף אחד כן מיתה וחיים בגוף אחד — ועוד הכתוב מעיד על עצמו כי מה צורך להזכיר ממית אם לא להוסיף שמחיה, ומה שבח להזכיר מחצתי אם לא לתכלית הרפואה וכלומר אע״פי שאני ממית אני מחיה ואע״פי שאני מוחץ אני מרפא, הא למדת ששניהם בגוף אחד — ואלו לא האמינו אומתינו בתחיית המתים לא היו מאמינים שאליהו ואלישע יחיה את הבן המת, ולא שיקום המת על רגליו כשיגע בעצמות אלישע, ולא היה אומר ישעיהו יחיו מתיך נבלתי יקומון, שאם הכוונה בו שיתנערו ישראל מעפרם ויגאלם ה׳ מכל מקום לא היו משתמשים במשל זה אם לא היתה האמונה מקובלת אצלם כמו שלא היה אומר משה ומלתם את ערלת לבבכם ד״מ אם לא היתה המילה בפעל, ולא היה אומר שלמה קשרם על לוח לבך ענדם על גרגרותיך אם לא היה הקשירה והענידה בפעל, והאומרים שמהפרסיים למדו יש׳ להאמין בתח״המ יאמרו לנו למה לא ילמדו מהמצריים, כי היום כל הבקיאים בחכמת מצרים ואמונותיה יגידו ויספרו כי אמונת התחיה היתה אצלם אמון — ומי לא יפלא על חוקר אחד שבימינו M. Nicolas שבמקום שהיה לו ללמוד ממציאות אמונה זו במצרים למציאותה אצל ישראל הוא מכחיש שהיתה במצרים בעבור כי אינו רואה זכר ממנה בספרי התורה — וזה שלא כדרך החוקרים האמתיים כי לא יביטו רק אל המעשה בעצמו ולא ילמדו סתום מהסתום ממנו וז״ל. «Si la doctrine de la resurrection eut existe en Egypte il serait etrange que le Legislateur des Hebreux qui avait etc eleve dans la science egyptienne, n' en eut pas fait son profit quand il adoptait en les perfectionnant tant d' instructions de ces peuples. » Nicolas. — Des doctrines qui ont precede G. C. p. 332 e segg ואנחנו נהפוך הקשת נגדו ונאמר, כי אחר שנתברר כי אמונת התחיה היתה לכבוד ולתפארת בארץ מצרים גם החפשים המכחישים בנבואה, יחוייבו להודות כי מן הסתם גם באמונת ישראל היתה מקובלת.
ובכלל הטענות שטענו רבותינו למינים לקיים אמונת התחיה הוא אומרם, מאי דלא הוה הוה, מאי דהוה לא כ״ש, ודע שבמופת זה נסתייעו חכמי הנוצרים הקדמונים כאטינאגור Athenagore וטירטולליין Tertullien ומהאחרונים Pascal, ראה. Nicolas op. cit. Note 327.
אני אמית ואחיה וגו׳ – רבא רמי, כתיב אני אמית ואחיה וכתיב מחצתי ואני ארפא, השתא אחויי מחיי, מרפא לא כל שכן, אלא אמר הקב״ה, מה שאני ממית אני מחיה – כמו שמחצתי ואני ארפא.1(פסחים ס״ח.)
אני אמית ואחיה וגו׳ – ת״ר, אני אמית ואחיה, יכול מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג2 ת״ל מחצתי ואני ארפא, מה מכה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד, מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה,3 דבר אחר – בתחלה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי – אני ארפא.4 (שם שם)
ואין מידי מציל – אין אבא מזכי ברא, דכתיב אין מידי מציל, אין אברהם מזכה את ישמעאל ואין יצחק מציל את עשו5. (סנהדרין ק״ד.)
1. ר״ל לא שממית ומחיה בשני אנשים, את זה ממית ואת זה מחיה, אלא באיש אחד גופיה שממיתו ומחייהו, וכמו שמחיצה ורפואה ע״כ באחד כך מיתה וחיים באחד, והיינו הך דדרשה הבאה דיליף מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה, יעו״ש.
5. אבל ברא מזכי אבא, ולכאורה צ״ע לפי הפסוק ואין מידי מציל למה ברא מזכי אבא, וי״ל בטעם הדבר משום דעפ״י רוב חנוך הבן תלי באב, וא״כ מכיון שהבן הגיע למדרגה שראוי לזכות בודאי גרים האב לזה, ולכן ראוי הוא ליהנות מזכותו, ולפי״ז נראה דגם את האם מזכה הבן, כי מתעודת האשה לחנך את הבנים, וא״כ גם לה חלק במעלותיו וכשרון נפשו.
ודע דבכלל נראה דהא דאין האב מזכה את בנו הוא רק בזכות תורה ומצות היינו שיהיה לו זכות אלה הדברים בעוה״ב, וטעם הדבר משום דקניני עוה״ב היקרים והנעלים צריך כל אדם לרכוש בקנין גופו שלו ממש, אבל בטובת עוה״ז שהיא קילה מטובת עוה״ב בדאי האב מזכה את הבן, וראיה לזה שהרי מבקשין אנו בתפלותינו שתהא זכות אבות מגינה עלינו, וכן אמרו חז״ל רשע וטוב לו הוא רשע בן צדיק שזכות אבותיו מסייעתו (ברכות ז׳ א), ויותר מזה מוכח דבר זה, שהרי מבואר בדרשה שלפנינו אין אברהם מציל את ישמעאל והקב״ה אומר מפורש לאברהם (פ׳ לך) ולישמעאל שמעתיך וגו׳ והפריתי אותו וגו׳, והיינו שיהנה מזכותך שאתה מבקש עבורו, אלא ע״כ דזה קאי לזכות עוה״ז, והא דאין אבא מזכי ברא איירי בזכות עוה״ב כמש״כ ודו״ק.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחיימנחת יהודהדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיצרור המורר״ע ספורנוכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהאם למקראתורה תמימההכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.