When the Most High gave to the nations their inheritance, when He separated the children of men, He set the bounds of the peoples according to the number of the Children of Israel.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזאהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״גרלב״ג ביאור המילותעקדת יצחק פירושמזרחיר״ע ספורנוכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהאם למקראתורה תמימהעודהכל
[פיסקא שיא]
בהנחל עליון גוים – עד שלא בא אברהם אבינו כביכול היה הקדוש ברוך הוא דן את העולם במדת אכזריות חטאו אנשי מבול הציפם כזיקים על פני המים חטאו אנשי מגדל פיזרם מסוף העולם ועד סופו חטאו אנשי סדום שטפם בגפרית ואש אבל משבא אברהם אבינו לעולם זכה לקבל יסורים והתחילו ממשמשים ובאים כענין שנאמר (בראשית י״ב:י׳) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה ואם תאמר מפני מה יסורים באים מפני חבתם של ישראל יצב גבולות עמים למספר בני ישראל.
דבר אחר: בהנחל עליון גוים – כשהנחיל הקדוש ברוך הוא עולם לאומות פירש תחומה של כל אומה ואומה כדי שלא יהו מעורבים שילח בני גומר לגומר בני מגוג למגוג בני מדי למדי בני יון ליון בני תובל לתובל פירש תחומן של אומות כדי שלא יכנסו לארץ ישראל יצב גבולות עמים.
דבר אחר: בהנחל עליון גוים – כשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל עמד וצפה ונסתכל שנאמר (חבקוק ג׳:ו׳) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ולא היתה אומה באומות שהיתה ראויה לקבל את התורה אלא ישראל יצב גבולות עמים.
דבר אחר: בהנחל עליון גוים – כשהנחיל הקדוש ברוך הוא עולם לאומות חלקם בגיהנם שנאמר (יחזקאל ל״ב:כ״ב) שם אשור וכל קהלה (שם ל״ב:ל׳) שמה נסיכי צפון וכל צידוני (שם ל״ב:כ״ט) שמה אדום מלכיה ואם תאמר מי נוטל עשרם וכבודם של אלו הוי אומר אלו ישראל יצב גבולות עמים.
דבר אחר: בהנחל עליון גוים – כשהנחיל הקדוש ברוך הוא מן האומות יראי חטא וכשרים שבהם, בהפרידו בני אדם, זה דור הפלגה שנאמר (בראשית י״א:ט׳) ומשם הפיצם ה׳ יצב גבולות עמים, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר (שיר השיר׳ ו׳:ח׳) ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ששים ושמונים הרי מאה וארבעים אבותינו לא ירדו למצרים אלא בשבעים נפש שנאמר (דברים י׳:כ״ב) בשבעים נפש ירדו אבותיך וכן הוא אומר גבולות עמים, גבולי עמים אין כתוב כאן אלא גבולות עמים זכו אומות ליטול שני חלקים במספר בני ישראל.
סליק פיסקא
[Piska 311]
:When the Most High caused nations to inherit": Before the advent of our father Abraham, the Lord judged the world with severity: The men of the flood sinned — He flooded them like sparks on the face of the waters. The men of the tower of Bavel sinned — He scattered them from one end of the world to the other. The men of Sodom sinned — He swept them away with fire and brimstone. But when our father Abraham came to the world, afflictions materialized (in place of destruction), viz. (Bereshit 12:9) "And there was a famine in the land, and Avram went down to Egypt." And if you would ask "Why are there afflictions?" (the answer is) Because of His love for Israel (i.e., to avoid destroying them!)
"When the Most High caused nations to inherit, when He separated the sons of man, He set the bounds of the peoples according to the number of the children of Israel": When the Holy One Blessed be He divided the world for inheritance by the nations of the world, He specified the boundary of each nation so that they not become intermixed. He sent the sons of Gomer to (the territory of Gomer; the sons of Magog to Magog; the sons of Madai to Madai; the sons of Greece to Greece; the sons of Tuval to Tuval. He specified the boundaries of the nations so that they not enter Eretz Yisrael.
Variantly: "When the Most High caused nations to inherit": When the Lord gave Torah to Israel, He arose and looked and considered, viz. (Habakkuk 3:6) "He arose and measured the land. He saw and released the nations" (from the rule of Torah.) There was no nation but Israel which was worthy of accepting the Torah, viz. "He set the bounds of the peoples" (apart from those of Israel.)
Variantly: "When the Most High caused nations to inherit": When the Lord caused the fearers of sin and the virtuous among the nations to inherit, "when He separated the sons of man": an allusion to Lot, viz. (Bereshit 13:11) "And they separated themselves, the one (Lot) from the other" (Abraham). "He set the bounds of the peoples": R. Eliezer, the son of R. Yossi Haglili, says: It is written (Song of Songs) 6:8) "Sixty are the 'queens' (Abraham and his descendants), and eighty, the 'concubines'" (Noach and his sons until Abraham). Sixty and eighty are 140 — yet our forefathers descended to Egypt with only seventy souls.
"He set the bounds of the peoples": It is not written "the bound of the peoples," but the bounds of "the peoples." The peoples merited taking twice the portions (140) of "the number of the children of Israel" (70).
[End of Piska]
בהנחל עליון גוים זה אבינו אברהם מנ׳ אתה אומ׳ שעד שלא עמד אבינו אברהם היה הקב״ה נוהג עם כל באי העולם במדת אכזריות עמד דור המבול והציפן כזקים על פני המים עמד דור הפלגה ופיזרן מסוף העולם ועד סופו עמדו אנשי סדום ושרפן באש ובגפרית כיון שעמד אבינו אברהם זכה ליסורין שנ׳ (בראשית י״ב:י׳) ויהי רעב בא׳ מפני מה היסורין באין הוי אומ׳ לטובתן של ישראל לכך נאמר למספר בני ישראל:
ד״א בהנחל על׳ גו׳ מלמד שביקש המקום להנחיל את העולם לאומות:
בהפרידו בני אדם בשעת הפלגה פירש תחומה של כל אומה ואומה שלא יהו מעורבין שילח בני גמר לגמר בני מדי למדי בני יון ליון:
יצב גבו׳ עמ׳ קבע תחומן של אומות שלא יכנסו לארץ ישראל וכמה אומות הן שבעים וכמה ירדו ישראל למצרים שבעים שנ׳ (דברים י׳:כ״ב) בש׳ נפש ירדו אב׳ מצ׳ לכך נאמ׳ למספר בני יש׳:
ד״א בהנ׳ על׳ גו׳ מלמד שביקש המקום להנחיל את התורה לאומות עמד וראה וצפה ונסתכל שנ׳ (חבק׳ ג׳ ו) עמד וימדד ארץ אמ׳ איזו אומה בעולם יכולה לקבל את התורה ולא מצא אלא ישראל לכך נאמ׳ למ׳ בני יש׳:
ד״א בהנ׳ על׳ גו׳ מלמד שהניח המקום חלקן של אומות בתוך גיהנם שנ׳ (יחזקאל לב כב; כט) שם אשור וכל קהלה שמה אדום ומלכיה מי נוטל עשרן של אלו והמונם הוי אומ׳ אלו ישראל לכך נאמ׳ למס׳ בני יש׳:
ד״א בהנ׳ על׳ גו׳ כשהנחיל המקום מן האומות יראי חטא וכשרים שבהן:
בהפ׳ בני אדם זה דור הפלגה שנ׳ (בראשית י״א:ט׳) ומשם הפיצם ה׳:
יצב גבו׳ עמ׳ ר׳ אליעזר בן של ר׳ יוסי הגלילי אומ׳ הרי הוא אומ׳ (שה״ש ו׳:ח׳) ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ששים ושמונים הרי מאה וארבעים אבותינו לא ירדו למצרים אלא בשבע׳ נפש וה״א יצב גבול עמ׳ אין כת׳ כן אלא יצב גבלת עמ׳ זכו אומות ליטול שני שני חלקים למס׳ בני יש׳:
When the Most High gave the nations their inheritance, when He made the distribution of the children of men, He ordained the boundaries of the nations after the numbers of the sons of Israel.a
a. "He limited the boundaries of the nations, that Kenaan should belong to the people of Israel." – Herder.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״באחסנת״) גם נוסח חילופי: ״{באחס}נות״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אקימת״) גם נוסח חילופי: ״אתקן״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דבני ישראל״) גם נוסח חילופי: ״דבנוי דיש׳ ״.
באחסנות עילאה עלמא לעממייא די נפקו מבנוי דנח באפרשותיה מכתבין ולישנין לבנינשא בדרא דפלגותא בי היא זימנא רמא פיצתא עם שובעין מלאכיא רברבי עממין דאתגלי עימהון למחמי קרתא ובי היא זימנא אקים תחומי אומיא כסכום מניין שובעין נפשתא דישראל דנחתו למצרים.
When the Most High made allotment of the world unto the nations which proceeded from the sons of Noach, in the separation of the writings and languages of the children of men at the timea of the division, He cast the lot among the seventy angels, the princes of the nations with whom is the revelation to oversee the city, even at that time He established the limits of the nations according to the sum of the number of the seventy souls of Israel who went down into Mizraim.
a. "Age or generation." The dispersion at Babel.
באחסנות עיליא אומיא בפרשותיה לשני בני אינשא קבע תחומין לאומיא למנין שבטיא דבני ישראל.
When the Most High divided the nations by lot, and distinguished the languages of the children of men, He appointed the bounds of the peoples according to the number of the tribes of the Beni Israel
אן אלעאלי מן חית׳ אנחל אלאמם ופרק בני אדם אוקף מן תכ׳ום אלאמם באחצא בני אסראייל
שמאז שהעליון הנחיל את העמים והפריד את בני האדם, הציב את גבולות העמים במספר בני ישראל.
אחר כך הזכיר להם במה שחילק להם ארצות שתים עשרה אומות כנגד שנים עשר שבטים, ועל זה אמר ״יצב גבולות עמים למספר בני ישראל״. ויש אומרים ש״יצב״ הוא מקור במקום פועל עבר, כלומר, שהוא גזר את ארצות האומות האלו להם.
בהנחל עליון גוים – כשהנחיל הקב״ה למכעיסיוא את חלק נחלתם, הציפן ושטפן.
בהפרידו בני אדםב – כשהפיץ דור הפלגה, היה בידו להעבירן מן העולם, ולא עשה כן, אלא יצב גבולת עמים וקיימם ולא אבדם.
למספר בני ישראל – בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש מבני ישראל שירדו למצרים, הציב גבולות עמים – שבעים לשון.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״למכעיסין״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, מוסקבה 1628. בכ״י לייפציג 1 (במקום ״בני אדם״): ״יצב״.
בהנחל עליון גוים WHEN THE MOST HIGH DIVIDED TO THE NATIONS THEIR INHERITANCE – when the Holy One, blessed be He gave those who provoked Him to anger their inheritance, He afterwards caused the flood to pass over them and He drowned them (Sifre Devarim 311:1)
בהפרידו בני אדם WHEN HE SEPARATED THE SONS OF ADAM – i.e. when He scattered the generation which witnessed the separation of races, He also had the power to remove them from the world, yet He did not do so, but יצב גבלת עמים HE FIRMLY ESTABLISHED THE BOUNDARIES OF THE NATIONS – He let them (the peoples) remain in existence and did not destroy them,
למספר בני ישראל ACCORDING TO THE NUMBER OF THE CHILDREN OF ISRAEL – i.e. because of the number of the children of Israel that were in future to descend from Shem's sons, and in accordance with the number of seventy souls of the children of Israel who went down to Egypt He firmly established גבלת עמים THE NATIONS ACCORDING TO THEIR BOUNDARIES – i.e. seventy separate nations (cf. Sifre Devarim 311:5).
פס׳: בהנחל עליון גוים – כשהנחיל הקב״ה לאומות העולם פירש כל תחום אומה ואומה כדי שלא יהו מעורבבין בם. בני מגוג למגוג. בני גמר לגמר. בני מדי למדי. בני תובל לתובל.
יצב גבולות עמים – ר׳ אלעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר (שיר השירים ו׳:ח׳) ששים המה מלכות ושמנים פילגשים הרי ק״מ ואבותינו לא ירדו למצרים אלא בשבעים נפש וכאן גבולות עמים למספר בני ישראל זכו עמים 1ליטול שני תחומין. למספר בני ישראל:
1. ליטול שני תחומין. היינו שני חלקים כי שני פעמים ע׳ הם ק״מ:
בהנחל עליון גוים – שנתן להם נחלות.
בהפרידו בני אדם – אחר מיתת נח ובימי אברהם, שכתוב שם: א נפרדו איי הגוים {בארצתם} איש ללשונו (בראשית י׳:ה׳).
ושם תמצא שהציב גבולות עמים – בני כנען, שנים עשר כנגד מספר בני יעקב שהיו שנים עשר. שתמצא כנען וי״א בניו שנים עשר (בראשית י׳:ט״ו-י״ח), וכת׳ שם: ויהי גבול הכנעני מצידון וגו׳ (בראשית י׳:י״ט), לפי שכל אילו היו לישראל, אבל בכל שאר בני נח לא פירש בהם שום גבול.
ושוב מצאתי {אחר} כמה שניםב במדרש: למספר בני ישראל – כי כנען ובניו כמו כן שנים עשר הם.
א. כן בפסוק. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון: משם.
ב. רוזין הציע שבכ״י פוענח בטעות ראשי תבות ״כמ״ש״ שפירושם הנכון הוא ״כמה שכתבתי״. אך השוו רשב״ם בראשית כ״ב:א׳ ודברים י״ח:י״א.
בהנחל עליון גוים: means WHEN HE ASSIGNED TO THE NATIONS THEIR HOMELANDS.1
בהפרידו בני אדם WHEN HE SET THE DIVISIONS OF PEOPLE: In the days of Abraham, after Noah died. There it is written (Genesis 10:5) “From these the maritime nations branched out ... each with its language.”
At that point you will find that God established THE BOUNDARIES OF NATIONS,2 i.e., of the twelve sons of Canaan, corresponding to the numbers OF THE SONS OF Jacob, who were also twelve. For you find twelve of them – Canaan and his eleven sons – and concerning them it is written there (Genesis 10:19) “The Canaanite border extended from Sidon... .” [This was specified concerning the Canaanite territories,] since all of these were to be Israel’s [in the future].3 However the boundaries of all the other sons of Noah were not specified.4
Later I found a midrash that explained the text in the same way.5 למספר בני ישראל THE NUMBERS OF THE SONS OF ISRAEL: For Canaan and his sons were twelve, just as they [= the sons of Israel] were.6
1. Rashbam’s interpretation opposes that of Rashi who (following Sifre 311) sees this phrase too (see note 17) as an allusion to the floods that God brought in the days of Noah and Enosh: “When God gave to those who provoked Him their homelands, He flooded them and drowned them.” Rashbam says more simply that the phrase simply means that God assigned different territories to different nations. That is the consensus of medieval and modern exegetes.
2. On Rashbam’s interpretation of the word עמים in the Bible, see his commentary below to Deuteronomy 33:3 and note 14 there.
3. In other words, יצב גבולות עמים means that God specifically delineated (and perhaps also that He specifically recorded in the Torah) the boundary of that one nation, Canaan, whose number were למספר בני ישראל – corresponding to the numbers of the Israelite tribes who were yet to be born. Rashbam is interpreting this verse according to the idea that he outlined in his commentary to vs. 7, that “before you [Israel] were born, He [had already] prepared your homeland for you.”
4. Rashbam’s interpretation opposes Rashi’s in a number of ways. Rashi explains that at the time of the dispersion in the days of the tower of Babel, God could have destroyed the entire world. But He decided to spare the world for the sake of the Israelites. And he spared them in seventy units, corresponding to the seventy sons of Jacob who went down to Egypt. The verse is difficult and the most problematic phrase is למספר בני ישראל, which has often been emended by moderns. (See e.g. NJPSC here.) Rashbam’s suggestion appears to be unique: that it is meant to refer to the fact that the Israelites were like the Canaanites in that each consisted of twelve units. (It appears later in R. Joseph Bekhor Shor’s commentary here and to Genesis 10:18, and in Hizq.’s commentary here and to Genesis 10:15. Canaan’s eleven descendants are named in Genesis 10:15-18.) Rashbam’s suggestion that עמים here is a reference specifically to the Canaanites also appears to be unique.
5. Neither Rosin (in his notes here) nor Kasher (in note 47 on Genesis 10) was able to find the source for this midrash. I have had no more success than they. I translated this last sentence of Rashbam’s commentary using Rosin’s reasonable emendation of כמה שנים to כמו שכתבתי.
6. See Rashbam’s previous comment, s.v. בהפרידו, and note 21.
בהנחל – [פועל כבד נוסף.]א
ואמרו מפרשים:ב על דור הפלגה שנפצה כל הארץ, כי אז גזר השם להיות ארץ שבעה גוים לישראל, והיא שתספיק למספרם על כן: למספר בני ישראל.
יצב – יש אומרים: שהוא שם הפועל, כמו: לא ידעתי דבר (ירמיהו א׳:ו׳).
ויש אומרים: פועל עתיד תחת עבר, כמו: יעשו עגל (תהלים ק״ו:י״ט).
הנכון בעיני: כי שאל אביך – רמז למבינים, וכן: זקניך. והטעם: אשר חלק י״י אלהיך (דברים ד׳:י״ט), כי לכל חלק למטה חלק למעלה.
וטעם למספר בני ישראל – כאשר אמרו קדמונינו ז״ל, כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד (בראשית רבה פ״ב:ב׳), והוא סוד גדול. והעד: כי חלק י״י עמו (דברים ל״ב:ט׳), וזו המעלה הגדולה שלא עשה כן לכל גוי (תהלים קמ״ז:כ׳). על כן אמר הלי״י תגמלו זאת עם נבל ולא חכם (דברים ל״ב:ו׳), שנפל ממעלתו באולתו, וזה טעם: אביך קנך (דברים ל״ב:ו׳) – כי קנהו לכבודו, וילמדהו כאשר יפרש, כמעשה האב עם הבן.
ב. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: יש פורש׳.
WHEN THE MOST HIGH GAVE TO THE NATIONS THEIR INHERITANCE. The commentaries1 say that the reference is to "the generation of the dispersion"2 when all the earth became inhabited.3 God at that time decreed that the land of the seven nations should belong to Israel, as this land would be large enough for them. Scripture therefore reads, According to the number of the children of Israel.4
HE SET. Some say that yatzev (he set) is an infinitive.5 Compare the word dabber (speak)6 in behold, I cannot speak(Jer. 1:6). Others say that yatzev (he set) is a verb in the imperfect,7 employed as a perfect.8 It is like the word ya'asu (they made)9 in They made a calf in Horeb(Ps. 106:19). I believe that Ask thy father alludes to those "who understand."10 The same applies to "thy elders." The meaning of the portion11of the Lord is His people12 is similar to which the Lord thy God hath allotted13(Deut. 4:19), for every portion14 below15 has a portion16 above.17
ACCORDING TO THE NUMBER OF THE CHILDREN OF ISRAEL. The rabbis, of blessed memory, say that the image of our father Jacob is engraved on the throne of glory.18 The latter is a great secret.19For the portion of the Lord is His people is proof of this.20 This is a very great status. God did not do this for any nation. Scripture therefore states, Do ye thus requite the Lord, O foolish people and unwise? (v. 6), that is, a people who have fallen from their status in their foolishness. Now, this God is your father, for he created you for His glory,21 and as Scripture goes on to explain,22 he taught you as a father teaches his son.
1. See Rashi and Rashbam.
2. The generation that was involved in building the tower of Babel. See Gen. 11:1-9.
3. Gen. 11:8,9.
4. God set aside the land of the seven nations for the Jews because it was suitable for Israel's population.
5. Yatzev appears to be a third person imperfect, meaning he will set. The verbs be-hanchel (When…gave the nations their inheritance) and be-hafrido (When He separated) which precede yatzev are infinitives. Hence this opinion that yatzev too is an infinitive.
6. Which appears to be an imperative but which in reality is an infinitive.
7. Meaning he will set.
8. In other words, yatzev is here to be rendered he set.
9. Ya'asu (they made) is an imperfect employed as a perfect.
10. Thy father means one who knows and understands the past history of Israel (Weiser).
11. Hebrew, chelek.
12. Ibn Ezra here comments on verse 9, and then goes back to verse 8 because there is a relationship between for the portion… and according to the number…
13. Or apportioned. Hebrew, chalak. Deut. 4:19 reads: which the Lord thy God hath allotted unto all the peoples under the whole heaven.
14. Nation and city.
15. On earth.
16. A star or a constellation which determines its destiny.
17. However, Israel is the portion of the Lord, not that of any star. See Ibn Ezra on Deut. 4:19.
18. Our verse opens For the portion of the Lord is His people. Hence Ibn Ezra's comment. See Chullin 91b. Also see Bereshit Rabbah 68:18.
19. It means that Israel is God's portion and that Israel's destiny is guided by God, not by the stars and constellations (Weiser).
20. The children of Israel are under the direct providence of God.
21. Ibn Ezra's paraphrase of the last part of verse 5.
22. In verse 10.
בהנחל עליון גוים – שהנחיל לכל אומה ואומה נחלתה.
ובהפרידו בני אדם – בדור הפלגה, שהפרידם והלך כל אחד למקומו ולנחלתו, כדכתיב: ויפץ י״י {אותם משם}א על פני כל הארץ (בראשית י״א:ח׳).
יצב גבולות עמים למספר בני ישראל – בירר נחלה לשנים עשר שבטים, שעדיין לא נולדו השבטים, והציב גבולות עמים, שמסר לשנים עשר בני כנען ארץ ישראל, שהם עבדי בני שם.
ולא רצה להנחילה לשאר אומות שלא יערערו עליה, אלא מסרה לעבדיה{ם} לבני כנען, שאינם יכולים לערער עליה כלום, דמה שקנה עבד קנה רבו (בבלי פסחים פ״ח:), ושמרו אותה עד שבאו אדוניהם ונטלום מידם, כי בני כנען עבדים לבני שם, דכתיב: ברוך י״י אלהי שם, ויהי כנען עבד למו (בראשית ט׳:כ״ו) – לשם ולזרעו. וכתיב: יפת אלהים ליפת {וישכן באהלי שם ו}יהי כנען עבד למו (בראשית ט׳:כ״ז). לעולם כשהוא מזכיר שם, אומר: ויהי כנען עבד, לפי שהם עבדים לבני שם.
ובני כנען שנים עשר היו, כדכתיב: וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת, {ואת היבוסי},ב ואת האמורי, ואת הגרגשי ואת החוי, ואת הערקי, ואת הסיני, ו{את}ג הארודי ואת הצמרי, ואת החמתי (בראשית י׳:ט״ו-י״ח), והם י״א. ואחר נפוצו משפחות הכנעני (בראשית י׳:י״ח) – שאחת מן המשפחות נחלקה לשנים, ויצאו מהם הפריזי שאינו מנוי כאן, הרי י״ב, והם: למספר בני ישראל, ולכך התקין נחלתם.
א. ההשלמה בפסוק ובספר הג״ן.
ב. ההשלמה בפסוק ובספר הג״ן.
ג. ההשלמה בפסוק ובספר הג״ן.
בהנחל עליון גוים – WHEN THE MOST HIGH GAVE TO THE NATIONS THEIR INHERITANCE – That He gave every single nation its inheritance.
ובהפרידו בני אדם – WHEN HE SEPARATED THE CHILDREN OF MEN – In the Generation of the Dispersal, when He separated them and each one went to his place and his inheritance, as it is written: “Hashem dispersed {them from there} over the face of all the earth” (Bereshit 11:8).
יצב גבולות עמים למספר בני ישראל – HE SET THE BOUNDS OF THE PEOPLES ACCORDING TO THE NUMBER OF THE CHILDREN OF ISRAEL – He clarified the inheritance of the twelve tribes, [even though] the tribes had not yet been born, and He set up borders of peoples, giving the land of Israel to the twelve children of Canaan, for they are slaves to the children of Shem.
And He did not want to bequeath it to the rest of the nations so that they would not contest it, but rather He gave it to their slaves, to the children of Canaan, who could not contest it at all, since what a slave acquires, his master acquires (Bavli Pesachim 88b:14), and they guarded it until their masters came and took them from their hands. For the children of Canaan are slaves to the children of Shem, as it is written: “Blessed is Hashem, the God of Shem. May Canaan be a servant to them” (Bereshit 9:26) – to Shem and to his descendants. And it is written: “May God expand Yefet, {but may He dwell in the tents of Shem.} May Canaan be a servant to them” (Bereshit 9:27). Every time it mentions Shem, it says: And Canaan shall be [his] servant, since they are slaves to the children of Shem.
And the children of Canaan were twelve, as it is written: “And Canaan fathered Tzidon, his firstborn, and Chet, and the Jebusites, the Emorites, the Girgashites, the Chivites, the Arkites, the Sinites, The Arvadites, the Tzemarites, and the Hamatites” (Bereshit 10:15-18), which makes eleven. “And afterwards the families of the Canaanites dispersed” (Bereshit 10:18) – [this teaches] that one of the families was divided into two, and the Perizites emerged from them who are not enumerated here, making 12, and they are: ACCORDING TO THE NUMBER OF THE CHILDREN OF ISRAEL, and therefore He arranged their inheritance.
בהנחל עליון גוים – שהנחיל לכל אומה ואומה את נחלתה.1
בהפרידו בני אדם – בדור הפלגה שהפרידן והלכו איש איש למקומו.2
יצב גבלת עמים למספר בני ישראל – בירר נחלה לי״ב שבטים שעדין לא נולדו ומסרה לי״ב בני כנען שהם עבדי בני שם כדכתיב ויהי כנען עבד למו (בראשית ט׳:כ״ו), שלא יוכל לערער עליה כלום דמה שקנה עבד קנה רבו ושמרו אותה עד שבאו ישראל אדוניהם ונטלוה מידם וכן פי׳ למעלה בסוף פרשת קדושים. ובני כנען י״ב היו כדכתיב וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת, ואת היבוסי ואת האמורי ואת הגרגשי, ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני, ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי – והם י״א, ואחר נפוצו משפחות הכנעני (בראשית י׳:ט״ו-י״ח) – שנחלקה אחת ממשפחותיו לשתים ויצא ממנו הפריזי שאינו מנוי כאן, הרי י״ב למספר בני ישראל.3
1. שאוב מר״י בכור שור.
2. שאוב מר״י בכור שור.
3. שאוב מר״י בכור שור.
בהנחל עליון גוים, "When the Most High gave to the gentile nations, etc.;" He allocated to each nation its territory on earth.
בהפרידו בני אדם, "at the time when He separated the children of man," i.e. after the destruction of the Tower they had built. (Genesis chapter 11, 19)
יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, "He set the borders of the peoples according to the number of the Children of Israel." He set aside 12 portions of land for the as yet unborn 12 founding fathers of the Jewish nation. There is a tradition that the twelve sons of Canaan (listed in Genesis chapter 10, where eleven have been named) who used to be slaves of the descendants of Shem, son of Noach, as per the curse of their grandfather Noach, received the lands which in due course were taken over from them by the 12 tribes of Israel under the leadership of Joshua. When the Israelites took over, the former inhabitants had no legal claim against the at all, as whatever slaves "own," is really the property of their masters, and seeing that the Israelites were descendants of Shem, the Canaanites' master, they had not had any title to that land ever. It is not surprising that one these tribes of Canaan split into two, during the approximately 300 years between the end of the deluge and the time of Avraham. The author has mentioned this tradition already in his commentary on Leviticus 20,24.
יצב גבולות עמים למספר בני ישראל – בירר נחלת י״ב שבטי׳ שעדיין לא נולדו, והציב גבולות עמים, ארץ ישראל שמסר לז׳ בני כנען שהם עבדי בני שם, דכתי׳ ויהי כנען עבד למו (בראשית ט׳:כ״ו), לפי שלא יוכלו לערער עליה דמה שקנה עבד קנה רבו, אבל שאר אומות היו יכולין לערער.
ובני כנען י״ב היו כדכתי׳: וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת, ואת היבוסי, והאמורי, והגרגשי, והחוי, והערקי, והסיני, וארודי, והצמרי, והחמתי (בראשית י׳:ט״ו-י״ח), הרי י״א.
ואחר נפוצו משפחות הכנעני – שאחת מן המשפחות נחלקה לשתים והוציא מהן הפרזי שאינו מנוי כאן הרי י״ב, והן למספר בני ישראל, ולכך התקין להן נחלתן. בכור שור.
בהנחל עליון גוים – שהנחיל לכל אומה ואומה נחלתם.
בהפרידו בני אדם בדור הפלגה שהפרידם והלכו איש למקומו כדכתיב ויפץ ה׳ אותם משם על פני כל הארץ (בראשית י״א:ח׳).
יצב גבולות עמים למספר בני ישראל – ברר נחלה לי״ב שבטים שעדיין לא נולדו. והציב גבולות עמים. ארץ ישראל שמסר לשבעה בני כנען שהם עבדי בני שם כדכתיב ויהי כנען עבד למו (בראשית ט׳:כ״ו). לפי שלא יוכל לערער עליה כי מה שקנה עבד קנה רבו אבל שאר אומות היו יכולין לערער. ובני כנען י״ב היו כדכתיב וכנען ילד את צידון בכורו ואת (בראשית י׳:ט״ו) החתי ואת היבוסי ואת האמורי ואת הגרגשי (בראשית י׳:ט״ז) ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני (בראשית י׳:י״ז) ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי (בראשית י׳:י״ח) הרי י״א ואחר נפוצו משפחות הכנעני (בראשית י׳:י״ח) שאחת מן המשפחות נחלקה לשתים והוציא מכאן הפריזי שלא מנוי כאן הרי י״ב וכן מספר בני ישראל ולכך התקין להם נחלתם.
בהנחל עליון גוים – שהנחיל לכל אומה ואומה נחלתם.
בהפרידו בני אדם – בדור הפלגה שהפרידם והפליגם והלכו איש ואיש למקומו כד״א ויפץ א׳ אותם משם וגו׳.
יצב גבולות עמים למספר בני ישראל – בירר נחלה לשנים עשר שבטים אע״פ שעדיין לא נולדו כיצד שמסר ארץ ישראל לבני כנען שהם עבדים לבני שם כדי שלא יוכלו לערער עליהם כשיבואו ליטלה מידם. ובני כנען שנים עשר היו דכתיב וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת ואת היבוסי ואת האמורי ואת הגרגשי ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי הרי י״א וכתיב ואחר נפוצו משפחות הכנעני דמשמע דאחד מן המשפחות נחלקה לשנים זהו הפריזי שאינו מנוי כאן הרי י״ב וזהו למספר בני ישראל.
בהנחל עליון גוים, "when the Most High gave to the nations their inheritance;"
בהפרידו בני אדם, "when He separated the children of men;" during the generation of the Tower (Genesis 11,1-11) At that time, due to the confusion of their languages, each "nation," i.e. the people who had a language in common, moved away from one another and established separate cultures. This occurred due to the direct intervention of G–d as we know from verse 8 in that chapter.
יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, "He set the borders of people, relative to the number of the Children of Israel." He selected the boundaries of the twelve tribes in the land that would be Israel's in the future. How did He do this? He first allocated the relevant areas to the descendants of Canaan –who were enslaved to the descendants of Shem through Noach's curse. Seeing that slaves cannot own anything in their own right, they are never more than tenants on that land.- Genesis 10,15-18 lists the genealogy of Canaan, eleven in number, that are relevant in that respect. At least one of the Canaanite families at some point split into two separate families, ("nations"). This was the P'rizi, which therefore has not been listed in the verses we just quoted. The boundaries of the lands occupied by the descendants of Canaan are also spelled out in that chapter in detail. As a result of this we have 12 separate branches of the Canaanite nation matching the 12 tribes of the Israelites at the time of Moses. [Levi did not get an ancestral share, but Joseph, as Yaakov's firstborn from the wife Rachel he had worked for had two shares, allocated to Menashe and Ephrayim, the sons born to him before Yaakov's death. The words: למספר בני ישראל, "corresponding to the number of tribes of the Children of Israel," in our verse make perfect sense therefore.
בהנחל עליון גוים – שהנחיל כל אומה ואומה נחלתה. בהפרידו בדור הפלגה שהפרידם והפליגם איש במקומו כד״א ויפץ ה׳ אותם משם. יצב גבולות עמים בירר נחלה לי״ב שבטים אע״פי שעדיין לא נולדו מצד שמסר א״י לבני כנען שהם עבדי בני שם שלא יוכל לערער עליה כשיבואו ליטלה מידם ובני כנען י״ב שנא׳ וכנען ילד את צידון בכורו וכו׳ ואחר נפוצו משפחות הכנעני דמשמע דאחת מן המשפחות נחלקה לב׳ זה פריזי שאינו מנוי כאן הרי שנים עשר וזהו למספר בני ישראל. כי חלק ה׳ עמו כלומר לכך התחיל נחלתן מכל האומות לקחם לחלקו יעקב לחבל נחלתו וחבל הוא לשון חלק כמו ויפלו חבלי מנשה.
בהפרידו בני אדם – יש מפרשים בהפרידו בני אדם בימי דור הפלגה שנפצה כל הארץ:
יצב גבולות עמים – ארצות שבעה עממים למספר בני ישראל:
בהפרידו בני אדם, "when He separated the various children of man from one another." Some commentators feel that Moses was speaking about the generation that built the Tower, and that dispersed after their languages had been confused.
יצב גבולות עמים, "He established the boundaries of the seven Canaanite nations;" these corresponded in number roughly to the number of the Israelites.
גבלת – חסר ווי״ן, לומר י״ב מזלות יצב למספר בני ישראל.
הנה כשתחקור על זה בזה האופן מהדורות הקודמים תמצא כי כאשר הנחיל השם יתעלה גוים את הארץ בכללה בעת שהפריד בני אדם על דבר בנייתם המגדל אז השתדל השם יתעלה להקים גבולות עמים בהם על מספר בני ישראל אשר נחלו הארץ ההיא רוצה לומר: ארץ שבעה עממין והנה אמר למספר בני ישראל כי כבר היתה הארץ נחלקת למספר בני ישראל אשר נמנו בערבות מואב כמו שקדם ולזה תמצא שייעד השם יתעלה לאברהם שיתן הארץ ההיא לזרעו ואחר זה ביאר לו שזה הזרע יצא מיצחק לבדו.
יצב גבולות עמים למספר בני ישראל – רוצה לומר: שהוא הקים גבולות עמים למספר בני ישראל שהיו י״ב והרצון בזה שגבולותיהם בארצותם שנחלו הם לפי ממשלת המזלות המיוחדים לאומה ואומה והם י״ב ולזה לא היו אלו הגוים תחת ממשלת הככבים.
הנה אחר שזכר כל זה על זה האופן התחיל לספר להם ולשום בפניהם הדברי׳ העקריים שיש להם לזכור תמיד שעליהם אמר על דרך הפשע המפורסם זכור ימות עולםבהנחל עליון גוים וגו׳. וזה כי בתחלה בהנחל עליון גוים איש ארצו ובהפרידו בני אדם למשפחות ולממלכות כמו שאמר נפרדו איי הגוים בארצותם וגו׳. מאז הציב גבולות עמים למספר בני ישראל והכוונה שהיו מספר האומות שבעים כמספר שבעים נפש שהיו בני ישראל כשירדו למצרים.
בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמי׳ למספר בני ישראל כשהפיץ את דור הפלגה היה בידו כו׳ ולא עשה כן אלא יצב גבולות עמי׳ קיימם ולא אבדם למספר ב״י בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם ולמספר ע׳ נפש של ב״י בעבור מספר ב״י הציב גבולות עמי׳ ע׳ לשון. תקן בזה שמאמ׳ יצב גבולות עמים משרת לפניו ולאחריו לפניו בהמרידו את הפלגה לא אבדם אלא יציבם וקיימם ולפ״ז יהיה פי׳ למספר בני ישראל שעתידין לצאת מהם דהיינו מבני שם ולאחריו הציב גבולות עמים ללשונם למספר ע׳ נפש שירדו למצרים ונעשו ע׳ אומות וע׳ לשונות כמספר בני ישראל:
יצב גבלת עמים – והציב גבולות עמים בפלגה, ולא אבדם לגמרי כמו שהיו חייבים.
למספר בני ישראל – בשביל בני ישראל שהיו מתי מספר, והיו עתידים אז לצאת מאותם העמים. והראיה על זה,
יצב גבולות עמים, after the tower of Babylon episode, when mankind had lived in a single community, God separated them, dividing them up, and established territorial boundaries for the various new nations. Instead of destroying the people who had engaged in building the tower as a challenge to God, He did not destroy them as He had the generation of the deluge, but limited their future scope of influence, by assigning only clearly marked territories within which they could be sovereign.
למספר בני ישראל. For the sake of the Children of Israel who were few in numbers, and who would eventually emerge from among these nations. Proof of all this is כי חלק ה' עמו, that God has no special claim on any nation other than the people of Israel. All the other nations worship alien deities. Moses explains that had it not been for the fact that God knew that the people of Israel would emerge eventually from among one of these nations, He would have wiped out all the people involved in the building of the tower.
בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם – מעתה התחיל לספר החסדים שעשה הקב״ה עם ישראל ביתר שאת על כל העמים והראה כי ישראל שקולים כנגד כולם ע״ז אמר בהנחל עליון גוים, כשחלק העולם לנחלה לכל הגוים באותו פעם הפריד והבדיל מהם את אברהם ואמר לו לך לך מארצך (בראשית י״ב:א׳). זה״ש בהפרידו בני אדם, כי אתם קרוין אדם ולא האומות, והפרידם הקב״ה מן האומות ולקחם לצד אחד ויצב גבולות עמים למספר בני ישראל, ע׳ אומות כנגד ע׳ נפש של יעקב כי בזה הורה שכל איש פרטי מהם שקול כאומה שלימה כמו שפירש בעקידה פר׳ בהעלותך על פסוק (תהלים פ״ז:ד׳-ה׳) אזכיר רהב ובבל וגו׳, ולציון יאמר איש ואיש יולד בה.
כי חלק ה׳ עמו וגו׳ – הורה שבג׳ מיני מספר הראה הקב״ה חבת ישראל כי המה שקולים כנגד כל המציאות מספר א׳, בשבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה כנגד ע׳ אומות וע׳ שרים של מעלה על זה אמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. מספר ב׳, הוא שנים עשר שבטי ישראל כנגד י״ב מזלות אשר חלק ה׳ לכל העמים כמ״ש פר׳ ואתחנן (ד׳:י״ט) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו׳ אשר חלק ה׳ לכל העמים. כנגד זה אמר כאן כי חלק ה׳ עמו ר״ל שאותן שנים עשר מזלות מסר לחלק כל העמים. אמנם חלק ה׳ עמו, כי הם גם כן במספר י״ב שבטי ישראל חלק כחלק יהיו שוה בשוה. מספר ג׳, הוא ג׳ עולמות הכוללים כל המציאות ע״ז אמר יעקב חבל נחלתו. כחבל זה המשולש כך העמיד ג׳ אבות יסוד לכל המציאות.
את חלק נחלתן הציפן ושטפם. ר״ל מה היה חלק נחלתן, הציפן ושוטפן:
שעתידין לצאת מבני שם כו׳. דאל״כ למספר ל״ל. והכי משמע הקרא, בהפרידו בני אדם, דהיינו כשהפיץ דור הפלגה, יצב גבולות עמים, ר״ל שלא העבירם מן העולם. ולמה עשה כן, למספר בני ישראל, ר״ל בשביל ישראל שיצא מן שם:
ולמספר שבעים נפש של בני ישראל כו׳. ר״ל שרוצה לפרש עוד ענין אחד, וה״ק הפסוק, יצב גבולות עמים, רצה לומר עשה אומות הרבה, ובמה עשה, ומפרש למספר בני ישראל, רצה לומר מספר של שבעים נפש שירדו למצרים עשה, דהיינו שבעים אומות. ויהיה מאמר יצב גבולות עמים נדרש לפניו ולאחריו כדפי׳. והוצרך רש״י לשני טעמים, דלטעם ראשון קשה למה לי מלת גבולות, לא היה לו לכתוב רק יצב עמים למספר בני ישראל, גבולות למה לי. ולטעם אחרון קשה, כיון שהכעיסו לפניו, למה לא איבדם מן העולם. לכך צריך גם לטעם ראשון:
Their ancestral portions, He inundated and swamped them. I.e. what was the portion of their inheritance? He inundated and swamped them.
Who were destined to issue from Shem's posterity, etc. Otherwise, why use the term "according to the number"? This is what the verse means: "When He separated the sons of man," i.e., when He dispersed them in the generation of the Dispesion; "He established the boundaries of peoples," which means that He did not remove them from the world. Why did He do so? "According to the number of Bnei Yisroel," meaning for the sake of Yisroel who would [in the future] be descendants of Shem.
According to the number of the seventy souls of the Bnei Yisroel, etc. I.e. [the verse] wants to explain one further concept. This is what the verse means: "He established boundaries of peoples," which means that He made many nations. And how did He make them? Scripture explains, "according to the number of Bnei Yisroel" that is, He made them according to the number of seventy souls who went down to Egypt, i.e., the seventy nations. The phrase "He established the boundaries of peoples" is elucidated both with the phrase preceding and the phrase following, as I explained. Rashi needed to give two explanations because according to the first [explanation] the word "boundaries" is problematic. It should have only written, "established peoples according to the number of Bnei Yisroel." The word "boundaries" is not needed. And according to the second explanation, since they angered Hashem, why did He not destroy them from the world? Therefore Rashi also needs the first explanation.
בהנחל עליון גוים – פירוש כשהנחיל ה׳ ב״ה את הגוים לשרי מעלה זה יגיד אשר הם פחותים אצלו אשר לא רצה שיתכנו לשמו ונתנם לשרי מעלה.
בהפרידו בני אדם – פירוש שלא מסר ה׳ כל האומות ביד שר אחד אלא הפרידם ונתן חלק לכל שר ושר, ואופן החלוקה שעשה בהם כשיצב גבולם היתה למספר בני ישראל, פירוש יש לך לדעת כי כל מעשה ה׳ עשה זה לעומת זה וטוב ורע וכל נפשות שבנבראים נטעם ה׳ מב׳ אילנות אילן א׳ טוב וא׳ רע, אילן הטוב הוא אדם הראשון, אילן הרע הוא ס״מ אדם בליעל, וכשחטא אדם הראשון ונתערב רע בטוב חזרו להיות יוצאים מהולדת אדם הראשון גם נפשות רעות עד שיצאה נפש אחת טהורה שבה כלולות כל הנשמות הקדושות ונתברר האילן הטוב מחדש וזה הוא יעקב אבינו עליו השלום, ולזה אמרו (ב״מ פ״ד. זוה״ק ח״ג רמד,) שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם קדמאה והבן הדברים. ואילן זה יש בו ע׳ ענפים והם ע׳ נפש שירדו למצרים, ואשר על כן כאשר הפריד ה׳ האומות הציב גבולם למספר בני ישראל עשה מהם ע׳ כנגד ע׳ ענפי הקדושה.
והכוונה בזה כדי שתהיה כל בחינה ובחינה של כל ענף מענפי הקדושה מושלת על שכנגדה בחלק הרע, וזה סוד (משלי ה׳ ה) רגליה יורדות מות, שרגלים של הקדושה דורכים על ראשי הקליפה, ונמצאים ענפי יעקב שולטים ומולכים על האומות, ואמר כי חלק ה׳ עמו פירוש טעם לזה, להיות שהאומה אשר בחר לו ה׳ שיהיה הוא המושל עליה הם ישראל לזה נתכוון ה׳ והמליך ונישא את בני ישראל על כל האומות ובזה כאשר הוא מולך על ישראל הנה הוא מולך על כל העולם כולו, ואומרו חלק ה׳ עמו יכוין אל ישראל אחר שקבלו התורה שאז יקראו בשם עם ה׳, ואומרו יעקב חבל פירוש החבל שהוא ראש הנחלה, והוא מה שהעירותיך אליו ברמז אומרם ז״ל שופריה דיעקב כו׳.
עוד יכוין לומר להיות שיש ב׳ בחינות בנשמות, יש שבאה מעולם עליון ולזה יאמר חלק ה׳ פירוש חלק מה׳ ב״ה כביכול, ויש נפשות שבאות ממקום הנקרא נחלת שדי ולזה יקרא יעקב חבל נחלתו, ודקדק לומר חבל לרמוז ענין גדול אשר גילו יודעי חן כי כל נפש החיוני שבאדם יש לה חוט א׳ דבוק עם שורשה והוא יוצא מהנחירים ודבוק בשורשו למעלה ומשם יונקת הנפש לחיות, ועל נפש הרשע אמר הכתוב (במדבר ט״ו לא) הכרת תכרת וגו׳ פירוש שאותו השורש הדבוק מהנפש למקום שממנו חוצבה יכריתנו ה׳ ושוב אין לה יניקה וזו היא מיתה רח״ל, ובצדיקים נאמר (דברים ד׳ ד) ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים וגו׳, והוא אומרו חבל נחלתו והבן.
בהנחל עליון גוים, "When the Supreme One gave nations their inheritance, etc." This is a reference to the time when God assigned "guardian angels" for the various Gentile nations to represent them at the celestial court. This is an allusion to the fact that God considered these nations as inferior so that He did not want to relate to them directly but only by means of an intermediary.
בהפרידו בני אדם, "when He separated the children of man." The meaning is that God did not deliver all the nations into the hands of a single "deputy," i.e. a minister appointed by God to deal with them. Rather He appointed different "ministers" to be in charge of the fates of the various nations. The manner in which God went about doing this when He established the borders of the various nations was that He took into consideration the needs of the people of Israel. We must remember that when God created the souls He planted them originally in one of two trees. One of these trees is a "good" tree, the other is an "evil" tree. The good tree is the one from which the soul of Adam emanated, whereas the other "tree" is a simile for Samael, the symbol of wicked man. Once Adam sinned and the previous division between good and evil became eroded so that good and evil began to appear intertwined, even the offspring of Adam began to produce wicked souls until eventually one totally pure soul, that of Jacob, emerged. From that time onwards the good tree became clearly identifiable once again. This is why the Talmud in Baba Metzia 84 tells us that the beauty of Jacob's soul was comparable to that of Adam before the sin. The "good" tree we are speaking of has 70 branches corresponding to the number of people who descended to Egypt with Jacob. Accordingly, when God separated the various nations from one another, He divided them into 70 to correspond to the seventy branches of sanctity.
The idea underlying this division was to enable each branch of sanctity in the world to be able to rule over its spiritually negative counterpart. This is the mystical dimension of Proverbs 5,5: "her feet descend to death." The idea is that the feet of sanctity stomp on the heads of the קליפה, the spiritually negative forces. In other words, Jacob's branches rule over the nations of the world. Moses continues with, כי חלק ה' עמו "for God's portion is His people," meaning that inasmuch as God has chosen the Jewish people to be governed by Himself directly and has thus elevated Israel over the other nations, He thereby rules over mankind as a whole. The reference of חלק ה' עמו refers to Israel after they had received the Torah when they became fit to be called the people of God. Moses adds יעקב חבל נחלתו, "Jacob is the measure of His inheritance." The word חבל refers to the most important part of that inheritance. This is an allusion to the quotation from Baba Metzia 84 about the beauty of Jacob matching that of original man, Adam.
Moses also had in mind the fact that there are two categories of souls. One kind of soul has descended directly from a very high region in heaven, and that is the type of soul referred to here as חלק ה', "part of God," so to speak. Other souls originate in a pool called נחלת שדי, the inheritance of the God known as שדי. These souls Moses refers to as חבל נחלתו, "tied by a rope to His inheritance." The word חבל was chosen by Moses deliberately to allude to something very important revealed by the Kabbalists. Every vital soul of man has a "string" connected with its root. This "string" begins at his nostrils and it is by means of this "string" that the soul derives its sustenance enabling it to live. Concerning the soul of the wicked, the Torah said in Numbers 15,31 (in connection with deliberate sinners) הכרת תכרת הנפש ההיא, עונה בה, "that person (soul) will surely be cut off, his sin is upon him." This means that the lifeline connecting that person's soul to its origin will be severed. Once the soul cannot derive sustenance from its source it dies. Of the righteous, on the other hand, the Torah stated in Deut. 4,11 "As to you who have cleaved to the Lord your God, you are all alive today."
בהנחל עליון גוים – כשהנחיל הקב״ה לכל ח׳ מהשבעים אומות איש נחלתו.
בהפרידו בני אדם – בדור הפלגה שנתפלגו כל אומה למדינה מיוחדת ולכל א׳ חלק הקב״ה נחלתה.
פ״א בהנחל עליון – פי׳ הקב״ה שהוא עליון על הכל. הנחיל לכל שר ושר א׳ משבעים אומות ובחר אומה מיוחדת לו לעצמו.
בהפרידו בני אדם – פי׳ גוים. הם שם האומות ושריהם. ובני אדם. שהפריד ג״כ בני אב אחד לשבעים נפש.
יצב גבלת עמים למספר בני ישראל – כי תחילה חלק א״י לי״ב אומות ונתנה לכנען ובניו שהם י״ב.
למספר בני ישראל – שהם ג״כ י״ב שבטים שלקחו נחלתם. וששים אומות היו סביבות א״י ועם י״ב אומות שבא״י היו ע״ב. וכשהבטיח הקב״ה ליתן את הארץ לאברהם חשב עשר אומות. כי עשר הם י״ב. וכן ע׳ אומות הם ע״ב. ולכן א״י נתחלקה לעשר כי שני מטות לקחו נחלתם בעבר הירדן וכן השבטים הם י״ב ואינם רק עשר. כי בני יוסף נחשבו לאחד כמ״ש אצל בני יוסף חבל אחד וגו׳. ושמעון ולוי אינם נחשבים כ״א לחלק אחד. כי שבט שמעון לקחו ערים מפוזרות בתוך יהודה. וזה כלל גדול בתורה כי עשר וי״ב וכן ע׳ וע״ב הכל א׳ כי השניים הם נעלמים.
ע״ד הרמז
יצב גבלת עמים למספר וגו׳ – כי ע׳ וע״ב הם א׳. וכן בע״ב שמות. ל״ו של ד׳ אותיות בסוד תלי וגלגל ולב. וכ״ד של ג׳ אותיות ויו״ד של ב׳ אותיות והכל באות א׳ כפול לבד וכן בששה שמות של ז״ת אלוה כו׳ שהן שבעים והשם המיוחד באמצע וכן בשם של י״ב ו׳ שמות ג׳ פשוטים וב׳ גילופין וא׳ גילוף גילופין שהן ע״ב לו״ק ואמר יצב גבלת שהן י״ב גבולי אלכסון וו״ק מקיפין לה וכל א׳ כלול מעשר שהם י״ב.
בהנחל – הם שבעה ושבעה מוצקות כמ״ש כי יד על כס יה. על הוא ג״כ יד דאימא.
בני אדם – סוד בן אדם מ״ה וב״ן ט׳ תחתוניות ס״ה וקס״ג תתא דמתתא.
בני אדם – הוא נקודה שבתוכה מ״ה וע״ב וכן בני ישראל תרי״ג שרשים שבהם כנגד תרי״ג מצות.
בהנחל עליון גוים – בעת שהנחיל השם לכל גוי חלקו ונחלתו בארץ, והיה זה:
בהפרידו בני אדם – היינו כשהפריד בני אדם צאצאי נח אלה מאלה, כמו שכתוב ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול (בראשית י׳ ל״ב), כפי מה שפירשנו עליו בפסוק כי בימיו נפלגה הארץ (שם שם כ״ה), וראה השם שהאומות ההם אינן ראויים להתנהג בהנהגה שהיא למעלה מן הטבע, כי לבם לא נכון לקבל תורה שהיא לעומת ההנהגה הנפלאה הזאת:
יצב גבלת עמים – אז העמיד והציב גבולים לכל העמים לחק עולם, שהיא ההנהגה הטבעית, כל עם ועם כפי ארצו שנפל בגורלו, יקבלו מיד ה׳ הטוב והרע לעומת מעשיהם:
למספר בני ישראל – למ״ד למספר משמשת במקום עד, כמו ימלוך ה׳ לעולם שפירושו עד עולם, והכונה עד מספר בני ישראל ולא עד בכלל, כלומר שלכולם נתן חלקם ההנהגה הטבעית שזכרנו, זולת מספר בני ישראל שיצאו מן הכלל הזה, וזכו להנהגה שהיא למעלה מן הטבע. והנה בפסוק הזה והבאים אחריו עד פסוק ט״ו הולך ומונה כל הטובות שהטיב ה׳ עם ישראל, שעליהם אמר בדרך כלל הוא עשך ויכוננך:
בהנחל עליון גוים – להמפרשים הענין מוסב על דור המבול והפלגה שהציג וקיים שבעים לשון נגד שבעים נפש ישראל שירדו למצרים. והרשב״ם הוסיף שבני כנען היו י״ב כנגד י״ב שבטי בנ״י, עיין בדבריהם; ולבי אומר לי כי הענין מוסב על מה שמבואר בתורה (ר״פ לך לך) שבבוא אברם פעם ראשון לארץ כנען בצווי הש״י נאמר ויעבר אברם בארץ והכנעני אז בארץ ויאמר לזרעך אתן את הארץ, שהודיענו כי אז הארץ, שהודיענו כי אז התחיל הכנעני לכבוש את הארץ, והש״י ייעד לאברהם שהוא עתיד להחזיר הארץ לבניו כמ״ש רש״י שם, ואח״כ יודיענו הכתוב שירד אברם למצרים, ויעל אברם ממצרים וילך למסעיו עד בית אל, ושם נולד ריב בין הרועים, וחזר הכתוב להודיענו והכנעני והפרזי אז יושב בארץ, ר״ל שבתוך זמן זה נתיישבו הכנענים בארץ ויאחזו בה, ומסבת מריבת הרועים אמר הכתוב ויפרדו איש מעל אחיו, וה׳ אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו, קום התהלך בארץ כי לך אתננה, מבואר שכאשר התחיל הכנעני לכבוש, וכן אחר שכבר כבש אותה בזמן שנעשה הפירוד בין אברהם ללוט, באה ההבטחה ממנו ית׳ לאברהם לזרעך אתננה, ומענין זה אמר הכתוב כאן בהנחל עליון גוים, כלומר כאשר הסכימה חכמתו העליונה ית׳ להנחיל את הארץ אל הגוי (הכנעני אשר לו אחוזת הארץ עתה) באותו הזמן אשר הפרדו איש מעל אחיו, לוט מאברהם (וזהו בהפרידו בני אדם) באותו הזמן עצמו הנחיל הוא ית׳ את כל הארץ לאחוזה לבני ישראל. מלת יצב פירש״י לשון קיום, כענין הצבת כל גבולות ארץ (תהלים ע״ד) שהוא העמדה והמשך (פעסטשטעללען). ויתכן שהוא מן המורגל בלשון ארמי לקרוא את האזרח יציבא, יציבא בארע׳ וגיור׳ בשמי׳, כלומר תושב קבוע במדינה, וטעם יצב, עשאם תושבים ואזרחיים (היימיש געמאכט, איינ- געבירגערט) הבטיחו שזרעו יהיו תושבים ואזרחיים בארץ הזאת. ולא אמר הציב כ״א יצב בעתיד, לפי שלא עשאם תושבים בפועל מיד כ״א בהבטחה לעתיד. ולשון גבולות עמים, ר״ל מדינות העמים, מקצה גבולו עד קצהו (געביעט, בעצירק) כמו את כל גבולך (שמות ז׳) שהוא על כל המדינה הנכלל בגבוליו. וטעם למספר כמו מתי מספר, ר״ל מעטי הכמות. וטעם המקרא, מדינות כל העמים הרבים האלה שהיו עשרה במספר, כמו שהזכירם בברית בין הבתרים את הקיני וגו׳, הבטיח לתת לישראל שהם נגדם מעטי המספר, והמעט הזה עשאם אז תושבים ואזרחיים בארץ טובה ורחבת ידים.
יצב גבולות עמים למספר בני ישראל – ימים רבים היה רחוק בעיני לקבל פירוש רש״י ורז״ל שהציב שבעים אומות כמספר שבעים נפש שירדו למצרים, ועכשו רואה אנכי כי כל שאר הפירושים הם נגד מליצת הכתוב, והפשט אינו אלא כפירוש רש״י. והנה ידוע כי כיון המספרים בענינים רחוקים זה מזה היה דבר חשוב הרבה אצל כל הקדמונים, כגון רמ״ח מצות עשה כנגד רמ״ח איברים {מכות כ״ג:}, וזולתם רבים, והנה קודם שיזכיר מה שעשה ה׳ לטובת ישראל, ימצאהו בארץ מדבר וכו׳ וכו׳, הקדים ואמר כי ה׳ חָלָק האומות לשבעים דוקא כנגד שבעים בני יעקב, וזה סימן שישראל חשובים ככל העולם כלו, כי חלק ה׳ עמו וגו׳.א
א. בכ״י לוצקי 673(א), 673(ב) מופיעה מהדורה קמא של שד״ל: ״יצב גבולות עמים – כמו ויצב גבול אלמנה, אין ענינו מתנה על מנת להחזיר כפירוש נתיבות השלום, אבל קביעה קיימת, והטעם כי ה׳ הפיץ העמים בדור הפלגה וקבע להם תחומים שונים למען בני ישראל המעטים, כדי שלא יוכלו בוני המגדל בהיותם יחד בעצה אחת לעלות על בני עבר אשר נאמנו עם שֵם ואשר מהם באו ישראל, ויכריתום מן הארץ.״
בהנחל עליון גוים וגו׳ – מדובר על הזמן שבו ה׳, המוכר על ידי האומות רק כ״עליון״, קבע לעמים את ארצותיהם באזורים השונים של העולם.
בהפרידו בני אדם – ההבדלים בין הארצות האלה, והמאפיינים הייחודיים של כל אחת מהן, השפיעו על התכונות הגופניות והרוחניות, הלשון, העיסוק, הנימוסים והאופי של יושבי אותן ארצות. כתוצאה מכך הפכה האנושות שהייתה אחידה במוצאה – שהרי כל בני האדם היו צאצאי אדם הראשון – למרובת גוונים, ונפרדה לעמים מסוגים רבים; וכל אחד מעמים אלה, כתוצר של ארצו, מגלה בחינות שונות של האופי האנושי (השווה בראשית יא, א ופירוש שם). כאשר ה׳ נתן לאומות את ארצותיהן והפריד בני אדם לעמים –
יצב גבלת עמים וגו׳ – הוא הציב את גבולות העמים והכין גבולות אלה לבני ישראל, אשר טרם נמנו. הוא איפשר לשבטים של עמים שונים לרשת מספר רב של ארצות, שם יעברו עמים אלה את התהליך שעובר על כל העמים: בעוד שהם משתלטים על הארץ, הארץ משתלטת עליהם. ארצם הפכה ל״גבלת עמים״ (עיין בראשית כו, ג–ד), אך לא ניתנה להם כאחוזת עולם. אלא מתחילה הייתה מיועדת לעם שהיה עדיין בשלב מוקדם מאוד של קיומו, ומיוצג רק כיחידים בני משפחה אחת. כך: ״לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם, בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ״ (תהילים קה, יא–יב).
״יצב״ וגו׳ – עיין: ״ונצבת לקראתו״ (שמות ז, טו), ״ונצבת לי שם״ (שם לד, ב), ״אשר הצבת לבדנה״ (בראשית כא, כט). ״הצב״ כשהוא משמש לקביעת תחומי הארצות: ״אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל־גְּבוּלוֹת אָרֶץ״ (תהילים עד, יז).
[ח] כי בהנחל עליון גוים – אז מן האומות לא השגיח רק על כללותם להציב גבולות אבל על ישראל הוא משגיח על כל איש פרטי יצב רק גבולות של עמים לבד לא פרטי אישיהם. אבל (יצב) למספר בני ישראל סופר כל איש פרטי עד״ש ולציון יאמר איש ואיש יולד בה עי׳ בס׳ ארצות השלום דרוש ד׳:
בהנחל עליון גוים – בעת שהיו העמים בגדר שנקראו בשם גוי וה׳ הנחיל לכל אחד נחלה מיוחדת, בהפרידו בני אדם כשנתחזק הישוב בנחלתם עד שהפריד כל עם מחברו ע״י כתב ולשון ונמוסים:
יצב גבלת עמים וגם שנתרבו ובאו להשגת גבול וה׳ הציב להם גבולות (פי׳ שהיו מלחמות בדבר הגבולים וה׳ נתן הנצחון לכל אחד שיעמוד על גבולו שגזר ה׳): ובעת הזאת היו למספר בני ישראל. שהיו כל כך מעטים עד שהיו עומדים להספר בכל רגע: וזה ירמז לעת שבא יעקב ובניו למצרים שהיה בן ק״ל שנה ועם כל יוצאי ירכו לא היו רק שבעים נפש, ובעת ההיא מלבד השבעים אומות שהיו בימי אברהם היו כבר נשיאים מבני ישמעאל ואלופים מבני עשו, ומזה ראיה
בהנחל עליון גוים1וגו׳: כבר נתבאר בכמה מקומות2 ד״גוי״ הוא אומה גדולה ומולכת בפני עצמה, ו״עם״ הוא עם בפני עצמו אע״ג שהוא תחת מלוכה אחרת.
והנה, אחר המבול3 נחלקו שבעים אומות4, אמנם עוד לא הגיעו להיות אומות שלמות בארץ, אבל למעלה קבע הקב״ה שבעים שרים, והמה נקראו ״גוים״ באשר תעודתם להיות גוים5 בארץ, והיינו דכתיב ״בהנחל עליון״ שהחילוק ונחלה לא היה אלא ״עליון״6.
בהפרידו בני אדם: למטה החלו ׳להפרד׳ בשנות דור ודור, ומי שמוכן היה לצאת ממנו אומה שלמה נתפרד מראש7 משאר אחיו במעלה ובריבוי בנים.
יצב גבולות עמים: מההפרדה החלו להתרבות עד שנעשו בדור שני או שלישי ל״גבולות עמים״, אע״ג שלא הגיעו עדיין להיות ׳גוי׳8, מ״מ היו ל״עמים״ בפני עצמם. וכל זה היה ״למספר בני ישראל״, כי כמו בדור הראשון של אומות העולם היו רק שבעים שרים מחולקים, כך היו בישראל שבעים נפש במצרים גדולי המעלה9, כמו שכתבתי בספר בראשית (מו,ז) ולעיל (י,כב). וכמו שאחר-כך נעשו (האומות) שבעים גוים10, כן אח״כ במדבר נתחלקו (ישראל) לשבעים משפחות.
1. כשהפסוק בהמשכו עובר לדבר על ״עמים״.
2. במקומות רבים לאורך פירושו, עיין גם בראשית (לה,יא. מח,ד) וכן לעיל (ד,כז. כח,סד).
3. יתכן שכוונתו אחר מעשה הפלגה, וכפי שפירש רש״י בעקבות הספרי.
4. רבינו עוסק במספר שבעים (אומות) בעקבות רש״י, ולא במספר שנים-עשר כדעת הרשב״ם ובעקבותיו החזקוני. ועוד דן רבינו מדוע הגדרת הקב״ה כאן – ״עליון״, שהיא הגדרה יוצאת דופן.
5. אומות שלימות המולכות בפני עצמן.
6. למעלה אצל הקב״ה.
7. הכוונה, השר שלו נפרד משאר השרים למעלה, וממילא נפרדו למטה.
8. אומות שלימות המולכות בפני עצמן.
9. הם המוגדרים ״ישראל״ (לעומת ״יעקב״).
10. אומות שלימות המולכות בפני עצמן.
יצב גבולות עמים – שד״ל החזיק בפירוש רש״י שהאל הציב שבעים אומות כמספר שבעים נפש שירדו למצרים, וזה נכון מאד מאד, אבל הוא ע״ד הדרש; ולפי הפשט נ״ל שיש לומר שהציב גבולות יתר העמים (חוץ מבני כנען העתידים לנפול ביד ישראל) באמור להם עד פה תבואו ולא תוסיפו לפי צורך בני ישראל כמספרם שהוא היודע עתידות ידע בהם שירבו, למען תשאר להם ארץ רחבת ידים; ומצאנו בראש הפסוק בהנחל, א״כ בנחלה הוא מדבר, מלבד שגם גבולות לשון רבים לא יתכן אם פירוש ראשון עיקר לפי שאחד יהיה גבולם וקבצם, ועוד רק ע״י דוחק נמצא שבעים אומות בבני נח, ויום יום נתוספו עמים ישמעאל מדן מדין אדום וזולתם.
יצב גבולות עמים. המבין בלשון עמים, שבטי ישראל ומחלקותיו יש לו על מה שיסמוך, כי ידענו משיקרופי הראשון לחנך עם יון לחיים המדיניים שחלק אנשי אטינא לארבעה שבטים וכל שבט לשלשה עמים — ובארץ איטאליא בעריה הקדמונים והמפורסמים היו קוראים פופולו ר״ל עם לא בלבד ליושבי עיר אחת רק גם ליושבי חלק אחד מהעיר, ויש למעלה מזה פירוש נכון וחביב יותר והוא שהכוונה על עמים רבים שהכל קצות הארץ שנחלקו לי״ב חלקים כמספר שבטי ישראל ותהיה אם כן רוח ה׳ המפעמת בלבו של משה שהאירה עיני שכלו לראות בכל קצוי ארץ וים רחוקים ונזכיר מהם קצתם, כל עם יון נחלקו לי״ב כרכים גדולים ובהתאספם היו נקראים אנפיצונאטו. — עם טוסקאנא הקדמונים הנקראים איטרוסקי היו נחלקים לי״ב כרכים ובאים כלם במסורת וקשר הברית (פיריראציו) — שינא המלכות הגדולה באזיא נחלקת מימי עולם לי״ב מחוזות — בארץ יון המדינא הנקראה אֵלידי היו נחלקים לי״ב כרכים ובאים כלם בקשר הברית — ובארץ טוסקאנא כל מדינה מהי״ב היתה שולחת בחצר המלך במטרופולין שלהם שליח אחד לעמוד לשרת אצלו ובין כלם י״ב משרתים ומזה נולד שרומולוס מיסד רומי בחר לו י״ב משרתים רצים לפניו בכלי זיין (ליקטורים) כי הרבה למד מעם טוסקאנא כאשר נתקיים ונתקבל אצל חוקרי זמנינו, והמנהג הזה שרמזנו עליו בארץ טוסקאנא הוא מעין הי״ב נצבים שלשלמה. (מלכים א׳ ד) — וישמעאל היו לו י״ב נשיאים כמ״ש שנים עשר נשיאים יוליד — וזה שכתב. Eusebe Prep. Evang. ed. Paris. Tom. ll. p. 20. «De l' Egyp-tienne il eut 12 Enlans les quels s' en etant alles en Arabie se distribuerent le pays et en furent les premieres Rois. C' est la cause pour la quelle JUSQU' A CE JOUR on compte 12 Rois en Arable qui ont les memes noms que ces premiers Rois ועל הכל נזכיר ארץ מצרים שהיתה לפני משה, והיא לדעת סטראבוני היתה נחלקת מלפנים לי״ב חלקים Nomarchie o Nomi ויגיד לנו כי ארמון הלאבירינטו היה מחובר משנים עשר פלטיאות, ואולי שם היו נאספים פקידי כל ארץ מצרים — ומבחר המדיניים הקדמונים בחרו בחלוקה זו שכן כתב אפלטון (Lois p. 178. ed. Paris) שכל נכסי הכלל יתחלקו לי״ב חלקים, וכן הגוי כלו יתחלק לי״ב חלקים ולכל חלק יתיחס שם משמות האלהים, (ראה נפלאות שכן אמרו חכמי הקבלה שלכל שבט יתיחס אחד מי״ב צרופי הויה ב״ה) וכן העיר, רצונו שתתחלק לי״ב חלקים ובדף. 218 כתב דברים יקרים נראים כיוצאים מפי חכם אלהי בישראל. Comme le nombre entier se divise en divers parties egales.... et l' on doit regarder chaque partie comme un don sacre de la divinite puisque elles repondent a l' ordre des mois et a la revolution annuelle de l' Univers וכבר העיר על זה. Eusebe Prep. Evang. ed. Paris. vol. ll. p. 241 ועל ההתדמות עם חלוקת הארץ לי״ב שבטים. — ויש פירוש אחר למקרא זה נכבד מאד, והוא כי אם תמנה הגוים שיצאו מג׳ בני נח תמצא אותם שבעים ועליהם נאמר למשפחותם לתולדותם בארצותם לגוייהם, ויהיה אם כן כוונת הפסוק שבהנחל עליון גוים וגו׳ הציב וחלק גבולם למספר בני ישראל כלומר כמו שבני ישראל בירידתם למצרים היו שבעים נפש כן כל גבולי האומות הם שבעים, ויש ללמוד מזה תולדה יקרה והוא כי גם זה לאות כי ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש ושלוחי האומות וכהניהם בעבודת האלהים, וכמו שיש בעולם ע׳ אומות כן כנגדם יהיו ישראל שבעים נפש זה תחת זה, הא למה זה דומה לאנשי מעמד שהיו בירושלים תחת ישראל שבעריהם ועומדים על קרבנם כי הם שלוחיהם, ולכהנים וללויים שהיו תחת כל בכור בבני ישראל וחשבון הלויים כחשבון הבכורות חוץ מהעודפים שנפדו, כן תחת ע׳ בני נח היו ע׳ בני ישראל זה תחת זה, זה משלח וזה שלוח, ולכוונה זה השקיף גם הוא Origene הגם ששנה במקצת שכתב יצב גבולות עמים למספר המלאכים. Secundum numerum Angelorum
למספר בני ישראל – מכאן שהארץ עומדת על י״ב עמודים.1(חגיגה י״ב:)
1. עיקר הדבר דהארץ עומדת על עמודים ילפינן מפסוק דאיוב (ט׳) המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון, וכאן רומז רק למספר העמודים י״ב כנגד שבטי ישראל, ורגילים חז״ל לכוין מספרים מענינים דעלמא כנגד מספרים מיוחסים ומקודשים, כמו רמ״ח מצות עשין כנגד רמ״ח אברים וכדומה.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)אגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזאהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״גרלב״ג ביאור המילותעקדת יצחק פירושמזרחיר״ע ספורנוכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהאם למקראתורה תמימההכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.