×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ב) יַעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑יכִּשְׂעִירִ֣ם עֲלֵי⁠־דֶ֔שֶׁא וְכִרְבִיבִ֖ים עֲלֵי⁠־עֵֽשֶׂב׃
My doctrine shall drop as the rain. My speech shall trickle as the dew, as the droplets on the tender grass, as the showers on the herb.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןר׳ בחייהדר זקניםטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנושיעורי ספורנוגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהאם למקראמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
יערף כמטר לקחי – אין לקחי אלא דברי תורה שנאמר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו ואומר (שם ח׳:י׳) קחו מוסרי ואל כסף ואין מוסר אלא דברי תורה שנאמר (שם א׳:ח׳) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ואומר (משלי ח׳:ל״ג) שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו ואומר (שם ד׳:י״ג) החזק במוסר אל תרף ואומר (הושע י״ד:ג׳) קחו עמכם דברים ושובו ואין דברים אלא דברי תורה שנאמר (דברים ה׳:י״ט) את הדברים האלה דבר ה׳ אל כל קהלכם.
כמטר – מה מטר חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם אי מה מטר מקצת עולם שמחים בו ומקצת עולם מצירים בו מי שבורו מלא יין וגרנו לפניו מצירים בו יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר תזל כטל אמרתי מה טל כל העולם שמחים בו כך דברי תורה כל העולם שמחים בהם.
כשעירים עלי דשא – מה שעירים הללו יורדים על העשבים ומעלים אותם ומגדלים אותם כך דברי תורה מעלים אותך ומגדלים אותך וכן הוא אומר (משלי ד׳:ח׳) סלסליה ותרוממך.
וכרביבים עלי עשב – מה רביבים הללו יורדים על העשבים ומעדנים אותם ומפנקים אותם כך דברי תורה מעדנים אותך ומפנקים אותך שנאמר (שם א׳:ט׳) כי לוית חן הם לראשך ואומר (שם ד׳:ט׳) תתן לראשך לוית חן.
דבר אחר: היה רבי נחמיה אומר לעולם הוי כונס דברי תורה כללים יכול כדרך שאתה כונסם כללים תהא מוציאם כללים תלמוד לומר יערף כמטר לקחי, ואין יערף אלא לשון כנעני משל אין אדם אומר לחבירו פרוט לי סלע זה אלא ערוף לי סלע זה כך הוי כונס דברי תורה כללים ופורט ומוציא כטפים הללו של טל ולא כטפים הללו של מטר שהן גדולות אלא כטפים הללו של טל שהן קטנות.
כשעירים עלי דשא – מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומפשפשים בהם כדי שלא יתליעו כך הוי מפשפש בדברי תורה כדי שלא תשכחם וכך אמר לו רבי יעקב ברבי חניליי לרבי בוא ונפשפש בהלכות כדי שלא יעלו חלודה.
וכרביבים עלי עשב – מה רביבים הללו יורדים על עשבים ומנקים אותם ומפטמים אותם כך הוי מפטם דברי תורה ושונה ומשלש ומרבע.
דבר אחר: יערף כמטר לקחי – רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אין יערף אלא לשון הריגה שנאמר (דברים כ״א:ד׳) וערפו שם את העגלה בנחל על מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים כך דברי תורה מכפרים על כל עבירות.
כשעירים עלי דשא – ועל מה שעירים מכפרים על חטאות כך דברי תורה מכפרים על חטאות. וכרביבים עלי עשב, מה רביבים באים תמימים ומכפרים כך דברי תורה מכפרים על כל עונות ועבירות.
דבר אחר: יערף כמטר לקחי – חכמים אומרים אמר להם משה לישראל שמא אין אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה וכמה עמל עמלתי בה וכמה יגיעה יגעתי בה כענין שנאמר (שמות ל״ד:כ״ח) ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה ואומר (דברים ט׳:ט׳) ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה נכנסתי לבין המלאכים ונכנסתי לבין החיות ונכנסתי לבין השרפים שאחד מהם יכול לשרוף כל העולם כולו על יושביו כענין שנאמר (ישעיהו ו׳:ב׳) שרפים עומדים ממעל לו נפשי נתתי עליה דמי נתתי עליה כדרך שלמדתי אותה בצער כך תהיו למדים אותה בצער או כדרך שאתם למדים אותה בצער כך תהיו מלמדים אותה בצער תלמוד לומר תזל כטל אמרתי, תהו רואים אותה כאילו היא בזול אחד משלש וארבע סאים בסלע.
כשעירים עלי דשא – כשאדם הולך ללמוד תורה תחילה נופלת עליו כשעיר ואין שעיר אלא שד שנאמר (ישעיהו ל״ד:י״ד) ופגשו ציים את איים ושעיר אל רעהו יקרא ואומר (שם י״ג:כ״א) ושעירים ירקדו שם.
דבר אחר: יערוף כמטר לקחי – היה רבי בניה אומר אם עשית דברי תורה לשמם דברי תורה חיים לך שנאמר (משלי ד׳:כ״ב) כי חיים הם למוצאיהם ואם לא עשית דברי תורה לשמם הם ממיתים אותך שנאמר יערף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא לשון הריגה שנאמר (דברים כ״א:ד׳) וערפו שם את העגלה בנחל ואומר (משלי ז׳:כ״ו) כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה.
דבר אחר: יערף כמטר לקחי – רבי דוסתי בן יהודה אומר אם כנסת דברי תורה כדרך שכונסים המים בבור לסוף שאתה זוכה ורואה את משנתך שנאמר (שם ה׳:ט״ו) שתה מים מבורך ואם כנסת דברי תורה כדרך שכונסים מטר בבורות שיחים ומערות לסוף שאתה מנזל ומשקה אחרים שנאמר (שם) ונוזלים מתוך בארך ואומר (שם ה׳:ט״ז) יפוצו מעיינותיך חוצה.
דבר אחר: יערף כמטר לקחי – היה רבי מאיר אומר לעולם הוי כונס דברי תורה כללים שאם אתה כונסם פרטים מייגעים אותך ואי אתה יודע מה לעשות משל לאדם שהלך לקיסרי וצריך מאה זוז או מאתים זוז הוצאה אם נוטלם פרט מייגעים אותו ואינו יודע מה לעשות אבל מצרפם ועושה אותם סלעים ופורט ומוציא בכל מקום שירצה וכן מי שהולך לבית אילייס לשוק וצריך מאה מנה או שתי ריבוא הוצאה אם מצרפם סלעים מייגעים אותו ואינו יודע מה לעשות אבל מצרפם ועושה אותם דינרי זהב ופורט ומוציא בכל מקום שירצה.
כשעירים עלי דשא – כשאדם הולך ללמוד תורה תחילה אינו יודע מה לעשות עד ששונה שני ספרים או שני סדרים ואחר כך נמשכת אחריו כרביבים לכך נאמר כרביבים עלי עשב.
דבר אחר: יערף כמטר לקחי – מה מטר זה יורד על האילנות ונותן בהם מטעמים לכל אחד ואחד לפי מה שהוא בגפן לפי מה שהוא בזית לפי מה שהוא בתאנה לפי מה שהיא כך דברי תורה כולה אחת ויש בה מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות.
כשעירים עלי דשא – מה שעירים הללו יורדים על העשבים ומעלים אותם ויש מהם אדומים ויש מהם ירוקים ויש מהם שחורים ויש מהם לבנים כך דברי תורה יש בהם בני אדם חכמים בני אדם כשרים בני אדם צדיקים בני אדם חסידים.
דבר אחר: מה מטר זה אי אתה רואה לו עד שבא וכן הוא אומר (מלכים א י״ח:מ״ה) ויהי עד כה ועד כה והשמים נתקדרו בעבים כך תלמיד חכמים אין אתה יודע מה הוא עד שישנה מדרש הלכות והגדות או עד שיתמנה פרנס על הציבור.
דבר אחר: יערף כמטר – לא כמטר זה שבא מן הדרום שכולו לשדפון וכולו לירקון וכולו לקללה אלא כמטר זה שבא מן המערב שכולו לברכה. היה רבי סימיי אומר מנין שכשם שהעיד בהם משה בישראל שמים וארץ כך העיד בהם ארבע רוחות השמים שנאמר יערף כמטר לקחי זו רוח מערבית שהוא ערפו של עולם שכולו לברכה, תזל כטל אמרתי, זו רוח צפונית שהיא עושה את הרקיע נקיה כזהב, כשעירים עלי דשא, זו רוח מזרחית שמשחרת את הרקיע כשעירים, וכרביבים עלי עשב, זו רוח דרומית שמארגת את הרקיע כרביב.
דבר אחר: יערף כמטר לקחי – וכן היה רבי סימיי אומר לא נאמרו ארבע רוחות אלו אלא כנגד ארבע רוחות השמים צפונית בימות החמה יפה ובימות הגשמים קשה דרומית בימות החמה קשה ובימות הגשמים יפה מזרחית לעולם קשה מערבית לעולם יפה צפונית יפה לחטים בשעה שמכניסים שליש וקשה לזיתים בשעה שחונטים דרומית קשה לזיתים בזמן שמכניסים שליש ויפה לחטים בשעה שחונטים. וכן היה ר׳ סימיי אומר כל בריות שנבראו מן השמים נפשם וגופם מן השמים וכל בריות שנבראו מן הארץ נפשם וגופם מן הארץ חוץ מאדם זה שנפשו מן השמים וגופו מן הארץ לפיכך אם עשה אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות של מעלה שנאמר (תהלים פ״ב:ו׳) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם לא עשה תורה ולא עשה רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות של מטה שנאמר (שם פ״ב:ז׳) אכן כאדם תמותון. וכן היה רבי סימיי אומר אין לך פרשה שאין בה תחית מתים אלא שאין בנו כח לדרוש שנאמר (שם נ׳:ד׳) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדון עמו, יקרא אל השמים מעל זו נשמה, ואל הארץ לדון עמו זה הגוף מי דיין עמו ומנין שאין מדבר אלא בתחית המתים שנאמר (יחזקאל ל״ז:ט׳) מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה.
"My taking shall drip as the rain": "Taking" is Torah, viz. (Proverbs 4:2) "For a goodly taking have I given to you; do not forsake My Torah"; and (Ibid. 8:10) "Take My mussar (chastisement), and not silver,⁠" and "mussar" is nothing other than words of Torah, viz. (Ibid. 1:8) "Hear, my son, the mussar of your Father,⁠" and (Ibid. 8:33) "Hear mussar and grow wise,⁠" and (Ibid. 4:13) "Hold fast to mussar; do not let it go.⁠" And it is written (Hoshea 14:3) "Take words with you and return to the Lord,⁠" and "words" is nothing other than words of Torah, viz. (Devarim 5:19) "These words the Lord spoke to all of your congregation.⁠"
"as the rain": Just as rain is life for the world, so, words of Torah. — But then (why not say:) Just as with rain, part of the world is happy (with it) and part, sad (e.g., One whose pit and vat is full of wine, and his vat and threshing floor is exposed to the rain, is grieved by it) so, words of Torah! It is, therefore, written (Ibid.) "My word shall flow as the dew": Just as with dew, all the world is happy with it, so, words of Torah.
"as winds upon the herbage": Just as winds raise the grass and make it flourish, so, words of Torah raise their disciples and make them flourish, viz. (Proverbs 4:8) "Caress it (Torah) and it will uplift you.⁠"
"and as showers upon the grass": Just as showers descend upon the grass and beautify and preen it, so, words of Torah beautify and preen their disciples. And thus is it written (Proverbs 1:9): "For they (words of Torah) are a wreath of grace to your head,⁠" and (Ibid. 4:9) "It (Torah) will set a wreath of grace upon your head.⁠"
Variantly: R. Yehudah was wont to say: One should acquire words of Torah as (general) principles and "expend" (i.e., "implement" them as particulars, it being written "My taking (Torah) ya'arof as rain,⁠" "ya'arof" connoting acquisition. An analogy: One does not say to his neighbor "P'rot" ("break") this sela (a coin) for me, but "arof" (acquire) this sela for me. Similarly, one acquires words of Torah as (general) principles and implements them in small drops, like dew, and not in large drops like rain.
"as winds upon herbage": Just as winds descend upon herbage and enter into it so that it does not become wormy, you, too, "enter into" words of Torah so that you not forget them. Thus did R. Yaakov b. R. Chaninah say to Rebbi: Let us "enter into" the halachoth, so that they not become mouldy. ...
"and as showers upon the grass": Just as showers descend upon (blades of) grass, and cleanse them, and scour them, and expand them, so, expand words of Torah — a second time and a third time and a fourth time.
Variantly: "Ya'arof": R. Eliezer the son of R. Yossi Haglili says: "Ya'arof" connotes "killing,⁠" as it is written (Devarim 21:4) "And they shall break there the neck (ve'arfu) of the heifer in the river-bed.⁠" Just as the heifer (of the broken neck) atones for the spilling of blood, so, words of Torah.
"as se'irim on the herbage": Just as se'irim (he-goats) are brought for transgressions and atone for them, so, words of Torah.
Variantly: "Let my taking (i.e., Torah) break (ya'arof) as the rain": Moses (hereby) said to Israel: Do you know how much suffering (i.e., "breaking") I expended on Torah, how much I toiled in it, how much I wearied myself in it — viz. (Shemot 34:28) "and he remained there (on Mount Sinai) forty days and forty nights.⁠" And I entered there among the angels, and among the heavenly creatures, and among the seraphs — one of whom can incinerate the entire world, viz. (Isaiah 6:2) "Seraphs were standing above Him" — I gave my life for it; I gave my blood for it. Just as I learned it in travail, so, you learn it (even) in travail. — But perhaps, just as you learned it in travail, so, shall you teach it in travail! It is, therefore, written "My word shall flow (tizal) as the dew" — See it (Torah) as "zol,⁠" ("cheap") a third or a fourth of a sela (i.e., "part with it easily" [to your disciples]).
"as se'irim upon the herbage": as one who first begins to learn Torah. At first it falls upon him like a demon, viz. (Isaiah 13:21) "and se'irim will dance there.⁠"
Variantly: R. Bana'ah says: If you learn words of Torah for their own sake, they are "life" for you, as it is written (Proverbs 4:22) "For they are life to him who finds them, and to all of his flesh healing; and if not, they kill you, as it is written "My taking (i.e., Torah) ya'arof as the rain,⁠" arifah" being killing, viz. (Devarim 21:4) "And they shall break (ve'arfu) there the neck of the heifer in the river-bed.⁠" And it is written (Proverbs 7:26) "For she (Torah) has taken many lives; the number of its victims is legion.⁠"
Variantly "ya'arof like rain my taking": R. Dostai, b. R. Yehudah says: If you have gathered words of Torah in the manner of those who gather rain into a pit, in the end you will "stream" it (menazel [as in "tizal,⁠" Devarim 32:2]). As it is written (Proverbs 5:15-16) "Drink water from your pit and nozlim (liquids) from the midst of your well. Then your springs will spread outwards.⁠"
Variantly "ya'arof like rain My taking": R. Yehudah was wont to say: One should gather words of Torah as (general) principles; for if he gathers them as particulars, they weary him and he is at a loss. An analogy: One going to Caesarea and requiring one hundred or two hundred zuzim for expenses — If he takes them in perutoth (small coin), they weary him and he is at a loss; but if he melts them into selaim (large coin), he can change them wherever he wishes. One going to a fair and requiring one hundred maneh or two ribo — if he takes them as selaim, they weary him, and he is at a loss; but if he melts them into golden dinars, he can change them wherever he wishes.
"as se'irim upon the herbage and as showers": A man who starts learning Torah does not know how to proceed until he has learned two orders or two books, after which it "pursues" him, "as showers on the grass.⁠"
Variantly: "My taking shall drip as the rain": Just as rain is one, and it descends on the trees and imparts to each a distinct flavor: to the grapevine, in accordance with its nature, to the olive tree, in accordance with its nature; and to the fig tree, in accordance with its nature — so words of Torah are all one, and they "impart the flavors" of Scripture, Mishnah, halachoth, and aggadoth.
Variantly: "as se'irim upon the herbage": Just as se'irim descend upon the grass and cause it to grow, producing (all varieties:) red, black, and white, so, words of Torah (produce all varieties of men:) rabbis, pious laymen, sages, tzaddikim (righteous ones) and chassidim (saintly ones).
Variantly: "My taking shall drip as the rain": Just as the rain is not seen until it comes, viz. (I Kings 18:45) "It happened in the meantime that the heavens had darkened with clouds and (filled) with wind, and there was a great rain" — so Torah scholars are not known until they teach Mishnah, halachoth, and aggadoth, or until they are appointed community leaders.
Variantly: "My taking shall drip as the rain": not as the rain that comes from the south, which is all for blast, mildew, and curse; but as the rain which comes from the west, which is all for blessing. R. Simai was wont to say: Whence is it derived that just as Moses called heaven and earth to bear witness over Israel, so, he called the four winds of heaven? From "ya'arof as rain, etc.⁠" — This refers to the west wind, which is at the "back (oref [west]) of the world, and which is entirely a blessing; "My word shall flow as the dew" — This refers to the north wind, which renders the firmament pure as gold; "as winds (se'irim) upon the herbage" — This refers to the east wind, which stirs up ("mesa'ereth") the world as a demon (sair); "as showers upon the grass" — This refers to the south wind, which brings showers.
Variantly: "My taking shall drip as the rain": R. Simai was wont to say: These four winds correspond to the four corners of heaven: The east (wind) is always propitious; the west, always detrimental; the north, propitious for wheat when it is one-third grown, and detrimental to olive trees when they blossom; the south, detrimental to wheat when it is one-third grown, and propitious for olives when they blossom. And R. Simai was wont to say: All the creatures created from the earth — their spirit and their body are from the earth (except for men, whose spirit [soul] is from heaven and his body from the earth.) Therefore, If a man learns Torah and does the will of his Father in heaven, he is like the celestial creatures, viz. (Psalms 82:6) "I said that you are gods, and all, children of the Most High.⁠" If he does not learn Torah and do the will of his Father in heaven, he is like the lower creatures, viz. (Ibid. 7) "But you shall die like Adam.⁠" And it is written (Ibid. 50:4) "And He shall call to the heavens from above and to the earth for din with him.⁠" "He shall call to the heavens from above": This refers to the soul; "and to the earth": This refers to the body. "for din with him" — "ledayein" (to deliberate) with him (in judgment). Thus, "Listen, O heavens (the soul), and hear, O earth" (the body). And whence is it derived that this speaks of the resurrection? From "My taking shall drip as the rain" (see "the four winds" above), it being written (Ezekiel 37:9) "From the four corners, come, O spirit, and blow into these slain ones that they may live!⁠" And thus was R. Simai wont to say: There is no section in the Torah that does not deal with the resurrection, but we lack the strength to expound it.
יערף כמטר לקחי אין לקחי אלא דברי תורה שנ׳ (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נת׳ לכ׳ תורתי וה״א (שם ח׳:י׳) קחו מוסרי ואל כסף ואין מוסרי אלא דברי תורה שנ׳ (שם א׳:ח׳) שמע בני מוסר אביך ואומ׳ (שם ח׳:ל״ג) שמעו מוסר וחכמו ואומ׳ (שם ד׳:י״ג) החזק במוסר אל תרף וה״א (הושע י״ד:ג׳) קחו עמ׳ דברים ואין דברים אלא דברי תורה שנ׳ (דברים ה׳:י״ט) את הדברים האלה דבר ה׳:
כמטר מה המטר הזה חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם או מה המטר הזה מקצת העם שמחים בו ומקצת העם מצירין בו יוצאי דרכים מצירין בו מפרשי ימים מצירין בו טחי גגות מצירין בו מי שבורו מלא מים וכן גתו וגרנו לפניו מצירין בו יכול אף דברי תורה כל ת״ל כטל מה הטל הזה כל העם הזה שמחים בו כך דברי תורה כל העם שמחים בהן:
כשעירים עלי דשא מה שעירים הללו יורדים על העשבים ומעלין אותן ומגדלין אותן כך דברי תורה מעלין אותן ומגדלין אותן שנ׳ (משלי ד׳:ח׳) סלסלה ותרוממך:
וכרביבים עלי עשב מה רביבים הללו יורדין על העשבים ומעדנין אותן ומפרנקים אותן כך דברי תורה מעדנין אותך ומפרנקין אותך שנ׳ (שם ד׳:ט׳) תתן לראשך לוית חן ואומ׳ (שם א׳:ט׳) כי לוית חן הם לראשך:
ד״א יערף כמ׳ לקחי ר׳ אומ׳ הוי כונס דברי תורה כללים יכול כשם שאת כונס כללים כך תהא מוציא כללים ת״ל יערף כמ׳ לק׳ ואין עריפה אלא לשון כנעני כאדם שהוא אומ׳ לחבירו ערוף לי את הסלע הזה ואין עריפה אלא פרוט לי כך תהא כונס דברי תורה כללים ופורט ומוציא כטפים הללו של מטר ולא כטפים הללו של מטר שהן גדולות אלא כטפים הללו שלטל שהן קטנות לכך נאמ׳ תזל כטל אמרתי:
כשע׳ ע׳ דשא מה שעירים הללו יורדין על הדשאים ומדשנין אותן ומפטמין אותן כך תהא מפטם דברי תורה ושונה ומשלש ומרבע:
וכרביב׳ עלי עשב מה רביבים הללו יורדין על העשבים ומנקין אותן ומפשפשין אותן שלא יתליעו כך תהא מפשפש דברי תורה שלא תשכחם שכך אמר יעקב בר חניליי לרבינו בוא ונפשפש את ההלכות הללו שלא יעלו חלודה:
ד״א יערף כמ׳ לק׳ ר׳ יוסי הגלילי אומ׳ אין עריפה אלא לשון כפרה שנ׳ (דברים כ״א:ד׳) וערפו שם את העגלה בנחל מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים כך תורה מכפרת על כל עבירות:
כש׳ עלי דשא מה שעירים באין על חטאים ומכפרין כך תורה מכפרת על כל חטאים:
וכרב׳ עלי עש׳ מה רביבים באין תמימין ומכפרין כך תורה מכפרת על כל פשעים:
ד״א יער׳ כמ׳ לק׳ חכמים אומ׳ אמ׳ משה לישראל אין אתם זהירים כמה עמלתי בתורה וכמה יגעתי בה וכמה צער נצטערתי עליה כמה שנ׳ (דברים ט׳:ט׳) ואשב בהר ארבע׳ יום וכת׳ אחר אומ׳ (שמות ל״ד:כ״ח) ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וארבע׳ [לילה] נכנסתי לבין מלאכים נכנסתי לבין גדודים נכנסתי לבין שרפים שכל אחד ואחד יכול לשרוף את כל העולם על יושביו שנ׳ (ישעיהו ו׳:ב׳) שרפים עומדים ממ׳ לו:
דמי נתתי עליה נפשי נתתי עליה כדרך שלמדתי אותה בצער כך תהיו למידין אותה בצער יכול כשם אתם למידין אותה בצער כך תהו מלמדין אותה בצער ת״ל תזל כטל אמרתי תהו מוכרין אותה בזול לתלמידים הבאים אחריכם:
כשעירים עלי דשא אדם הולך ללמוד תורה תחלה והיא קשה עליו כשעיר מה יעשה קורא שני ספרים ושונה שני סדרים והיא נמשכת אחריו כרביב לכך נאמ׳ וכרב׳ עלי עשב:
ד״א יער׳ כמ׳ ר׳ בניה אומ׳ אם למדת תורה לשמה הרי דברי תורה חיים לנפשך שנ׳ (משלי ד׳:כ״ב) כי חיים הם למוצאיהם ואם לאו סוף שדברי תורה הורגין אותך שנ׳ יערף ואין עריפה אלא לשון הריגה דכת׳ (דברים כ״א:ד׳) וערפו שם ואומ׳ (משלי ז׳:כ״ו) כי רבים חללים הפילה:
ר׳א יערף כמטר ל׳ ר׳ דוסתאי בירבי יהודה אומר אם למדתה את התורה כדרך שמכנסין את השעיר לבור סופך להיות שונה ורואה את משנתך שנ׳ (משלי ה׳:ט״ו) שתה מים מבוריך ואם למדת את התורה כדרך שמכנסין את המטר לבורות ולשיחין ולמערות סופך להיות מנזל ומשקה לאחרים שנ׳ (משלי ה׳:ט״ו) ונוזלים מתוך באריך וה״א (שם טז) יפוצו מעינותיך חוצה:
כשעירים ע׳ ד׳ אדם הולך ללמוד תורה תחלה והיא נופלת עליו כשיד הזה ומנ׳ שאין שעיר אלא שיד שנ׳ (ישעיהו ל״ד:י״ד) ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא ואומ׳ (ישעיהו י״ג:כ״א) ושעירים ירקדו שם:
ד״א יערף כמט׳ ל׳ ר׳ נחמיה אומ׳ זו כנסת יש׳ הוי כונס דברי תורה כללים שאם את כונסן פרטים הן מיגעין אותך ואין את יכול לעמוד בהן:
משל אדם הולך לקסרין צריך למאה זוז או למאתים זוז הוצאה אם נוטלן הוא פרוטרוט הן מיגעין אותו ואינו יכול לעמוד בהן אלא מצרפן סלעים והוא פורט ומוציא בכל מקום שירצה וכן ההולך לבית האילס וצרך למאה מנה או לשתי רבוא של יציאה אם נוטלן הוא פרוטרוט הן מיגעין אותו ואינו יכול לעמוד בהן אלא מצרפן דינרי זהב והוא פורט ומוציא בכל מקום שירצה:
ד״א יערף כמ׳ לק׳ כשם שהמטר יורד בזעף ומבקע בארץ כך יהיו דברי תורה מבקעין בכם שלא תתעו מדרכיו שלהקב״ה:
ד״א יערף כמ׳ לק׳ מה המטר הזה יורד על העשבים ומעלה אותן מהן ירוקין מהן אדומין ומהן שחורים ומהן לבנים כך תורה יש בה מדרש ויש בה הלכות ויש בה קולין ויש בה חומרין ויש בה גזירות שוות ויש בה דינין ויש בה תשובות:
ד״א יערף כמ׳ לק׳ מה המטר הזה יורד על האילנות ונותן מטעמים בכל אחד ואחד לפי מה שהוא בזית לפי מה שהוא בגפן לפי מה שהוא בתאנה לפי מה שהוא בתמרה לפי מה שהוא כך תורה יש בה בני אדם חכמים בני אדם נבונים בני אדם חסידים בני אדם צדיקים:
ד״א יערף כמ׳ לק׳ לא כמטר הזה שהוא בא מן הדרום שכולו לשדפון ולירקון וכולו לקללה אלא כמטר הזה שהוא בא מן המערב שהוא בא (מארכו) [מערפו] שלעולם שכולו ברכה:
ד״א יערף כמ׳ לק׳ מה המטר הזה אין את תר לו עד שהוא בא שנ׳ (מלכים א י״ח:מ״ה) ויהי עד כה ועד כה כך אדם הולך ללמוד תורה אין את תר לו עד שהוא שומע מדרש הלכות ואגדות עד שהוא נעשה אדם גדול בישראל:
ד״א יערף כמ׳ לק׳ ר׳ סימאי אומ׳ מנ׳ אתה אומר שאין לך פרשה בתורה שאין בה לתחית המתים אלא שאין בנו כוח לדרוש שנ׳ (תהלים נ׳:ד׳) יקרא אל השמים מעל להביא את הנשמה ואל הארץ להביא את הגוף ואחר כך לדין עמו לידיין עמו וכך היה ר׳ סימיי אומ׳ מנ׳ אתה אומ׳ כל דבר שברייתו מן השמים גופו ונפשו מן השמים וכל דבר שברייתו מן הארץ גופו ונפשו מן הארץ חוץ מן האדם הזה שגופו מן הארץ ונפשו מן השמים לפי כך כשהוא זוכה הרי הוא כבני מעלן שנ׳ (תהלים פ״ב:ו׳) אני אמרתי אלהים אתם ואם לאו הרי הוא כבני מטן שנ׳ (שם ז) אכן כאדם תמ׳:
ד״א היה ר׳ סימאי אומר מנ׳ כשם שהעיד משה בישראל את השמים ואת הארץ כך העיד בהן ארבע רוחות שנ׳ יערף כמ׳ לק׳ זו רוח מערבית שהיא באה (מארכו) [מערפו] שלעולם שכולו ברכה:
תזל כטל אמ׳ זו רוח צפונית שהיא עושה את הרקיע נקי כזהב:
כשעי׳ עלי דשא זו רוח מזרחית שיהא משחרת את הרקיע כשעיר:
וכר׳ עלי עשב זו רוח דרומית שהיא מארגת את הרקיע כרביב מנ׳ שאין הדברים אמורין אלא לתחיית המתים שנ׳ (יחזקאל ל״ז:ט׳) מארבע רוחות באי הרוח ארבע רוחות ברא הקב״ה לשמש בהן את עולמו דרומית כנגד צפונית מערבית כנגד מזרחית דרומית יפה בימות הגשמים וקשה בימות החמה צפונית יפה בימות החמה וקשה בימות הגשמים לעולם מערבית יפה לעולם מזרחית קשה:
יִבְסַם1 כְּמִטְרָא אוּלְפָנִי יִתְקַבַּל כְּטַלָּא מֵימְרִי כְּרוּחֵי מִטְרָא2 דְּנָשְׁבִין עַל דִּתְאָה וְכִרְסִיסֵי מַלְקוֹשָׁא3 דְּעַל עִשְׂבָּא.
1. ״יערף״ -–> יערב, בחילוף אותיות בומ״ף (נתינה לגר). והעיר הרב יעקב לויפר בביאור אונקלוס שבמ״ג המבואר עוז והדר שכבר קדמו במדרש שמואל לאבות ו:א, ד״ה משמח את הבריות).
2. עי׳ רש״י: ״כשעירים – לשון רוח סערה, כתרגומו: כרוחי מטרא״.
3. עיינו ירמיהו ג׳:ג׳.
My doctrine shall be soft as rain; let it be received as the dew, and my word be as the breath of the rain that breathes upon the grass, and as the showers of the latter rain upon the herbage.
יבשם כמטרה אולפני על בני ישראל ויתקבל כטלא עליהון ית מימר פומי כרוחייה דמנשבין על דתי עשביה וכרסיסי מלקוש דסלקין ומרווין צמחה דארעא בירחה דניסן.
ינקוף על מרודיא היך מיטרא סחפא אולפני ותתקבל ברעוא על מקבלי אולפנא היך טלא ממללי דילי כרביעות רוחי מיטרא דמנתבין על דיתאין בירח מרחשוון וכרסיסין לקושין דמרווין צימחוני ארעא בירחא דניסן.
My doctrine shall smite the rebellious like heavy rain; but shall be enjoyed with pleasantness by those who receive instruction, as the dew: my words shall be like the downfalling rain of the wind that breathes upon the grass in the month of Marchesvan, and as the droppings of the latter rain which water the springing herbage of the earth in Nisan.
יבסם על בני ישראל כמטרא אולפן אורייתי תקביל עליהון ברעוא כטלא מימר פומי כרוחיא דמנשבין על עשבא וכרסיסי דמלקושא דנחתין ומרוין צמחא דארעא בירחא דניסן.
The doctrine of my law shall be sweet to the children of Israel as the rain, the word of my mouth will be received by them with pleasantness as the dew, as the wind which breathes upon the herb, and as the drops of the latter rain that descend and water the herbage of the ground in Nisan.
[ג] יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי – אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, עָמְדוּ הַמַּלְאָכִים לְהָרְגוֹ. אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִיל שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁנִּתְּנוּ לִי מִבְּנֵי אָדָם, אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְהָרְגֵנִי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ כָּךְ, הִנִּיחוּהוּ. מָשָׁל לְסוֹחֵר גָּדוֹל הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, תְּפָשׂוּהוּ לִסְטִים וּבִקְּשׁוּ לְהָרְגוֹ. אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִיל חֲמִשָּׁה מָנָה שֶׁיֵּשׁ לִי עִמִּי אַתֶּם הוֹרְגִים אוֹתִי. וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. אָמְרוּ זֶה לָזֶה, מַה בֶּצַע בַּהֲרִיגָתוֹ, אֵין עִמּוֹ כְּלוּם. הִנִּיחוּהוּ, כְּשֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה, הִתְחִיל לִמְכֹּר אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁאֵין לָהֶם דָּמִים. אָמְרוּ לוֹ הַלִּסְטִים, אֶתְמוֹל תָּפַשְׂנוּ אוֹתְךָ וְאָמַרְתָּ לָנוּ, אֵין עִמִּי אֶלָּא חֲמִשָּׁה מָנָה, וְעַכְשָׁו אַתָּה מוֹצִיא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁאֵין לָהֶם עֵרֶךְ בָּעוֹלָם. אָמַר לָהֶם: אֶתְמוֹל כְּשֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם כָּךְ, בִּשְׁעַת סַכָּנָה הָיִיתִי עוֹמֵד. אַף כָּךְ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אָמַר לַמַּלְאָכִים, שְׁנֵי דְּבָרִים עִמִּי, וְהֵמָּה מַתָּנָה גְּדוֹלָה הָיְתָה עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: עָלִיתָ לַמָּרוֹם וְגוֹ׳ (תהלים ס״ח:י״ט). לְכָךְ אָמַר דָּוִד, טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ וְגוֹ׳ (שם קי״ט:ע״ב). וְאוֹמֵר: הַנֶּחְמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב (שם י״ט:י״א). וְאוֹמֵר: אִמְרוֹת י״י אֲמָרוֹת וְגוֹ׳ (שם י״ב:ז׳). אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אַשְׁרֶיךָ שֶׁלָּקַחְתָּ מַתָּנוֹת. אָמַר לָהֶם: אִלּוּלֵי שֶׁאָמַרְתִּי לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁהֵם שְׁנֵי דְּבָרִים, הָיִיתִי נִשְׂרָף מֵאִשָּׁם, וְהַתּוֹרָה הַזֹּאת הִיא הִצַּלְתַּנִי מִיָּדָם. עֲלֵיהֶם אָמַר, יַעֲרֹף כַּמָּטָר וְגוֹ׳. וְאֵין יַעֲרֹף אֶלָּא הֲרִיגָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה (דברים כ״א:ד׳). וְכֵן בִּיהוּדָה אוֹמֵר, יָדְךָ בְּעֹרֶף אוֹיֶבְךָ (בראשית מ״ט:ח׳). וְאֵין לִקְחִי אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם וְגוֹ׳ (משלי ד׳:ב׳). וְלָמָּה נִמְשְׁלָה תּוֹרָה לְמָטָר. לוֹמַר, מַה מָּטָר מַשְׁחֶקֶת אֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם (איוב י״ד:י״ט), אַף הַתּוֹרָה מַשְׁחֶקֶת לֵב הָאֶבֶן. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִם אֶבֶן הוּא, נִמּוֹחַ. וְאִם בַּרְזֶל הוּא, מִתְפּוֹצֵץ. לְכָךְ אֵין טוֹב לָאָדָם כִּי אִם לְהָמִית עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְלַעֲסֹק בָּהּ תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה (יהושע א׳:ח׳). וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם, יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי, אַל תַּאֲמִין. וּלְכָךְ נִמְשְׁלָה לְמָטָר, מַה מָּטָר אֵין הָעוֹלָם בְּלֹא הֵם, לְפִי שֶׁצְּרִיכִין לְהַצְמִיחַ כָּל טוּב, כָּךְ אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בְּלֹא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם לֹא בְּרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שַׂמְתִּי (ירמיהו ל״ג:כ״ה). וּמָה הַמָּטָר יוֹרֵד מְעַט מְעַט, כָּךְ הַתּוֹרָה, תְּחִלָּה קוֹרֵא אבג״ד כְּמִנְיָן קָטָן, וּלְבַסּוֹף עוֹלֶה לְמִנְיָן גָּדוֹל, ק׳ ר׳ ש׳ ת׳. כָּךְ מַתְחִילִין, וְאַחַר כָּךְ עוֹמֵד עַל הַתּוֹרָה וְדִקְדּוּקֶיהָ.
דָּבָר אַחֵר: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי – אָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, לֹא בָּאת לְדַבֵּר עִם הַשָּׁמַיִם וְעִם הָאָרֶץ, אֶלָּא עִם הַמָּטָר וָטַל. אָמַר לָהֶם: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְעָשִׁיר שֶׁהָלַךְ לְכַבֵּד אֶת הַמֶּלֶךְ, וְלָקַח עִמּוֹ שָׂרִים גְּדוֹלִים וַאֲנָשִׁים מְכֻבָּדִים וְכָנַס עִמָּהֶם אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ קִבְּלָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. וְכָךְ אָמַר מֹשֶׁה, מוּטָב שֶׁאֶקְרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַמָּטָר וְהַטַּל וְיִהְיוּ עִמִּי, וְאֶקְרָא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיַעֲנֶה אוֹתִי. לְפִיכָךְ אָמַר, הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וְגוֹ׳ (דברים ל״ב:א׳), יַעֲרֹף כַּמָּטָר וְגוֹ׳. וְאַחַר כָּךְ, כִּי שֵׁם י״י אֶקְרָא (דברים ל״ב:ג׳).
[Siman 3] (Deut. 32:2:) “Let my instruction drop down like the rain.” R. Joshua ben Levi said, “When Moses went up to the heights, the angels were about to kill him.⁠1 He said to them, ‘Is it because of the two things that were granted to me [from the heavens] that you wish to kill me?’ When they heard this, they left him alone. A parable: To what is the matter comparable? To a great merchant who was walking in a dangerous place. [When some] brigands2 seized him [and] wanted to kill him, he said to them, ‘Is it because of the five minas3 in my hand that you wish to kill me?’ But they did not know that there were in his hand precious stones and pearls4 which were invaluable. They said to each other, ‘What profit is there in killing him? He has nothing on him.’ So they left him alone. When he entered the city, he began to sell precious stones and pearls. They said to him, ‘When we captured you yesterday, you said, “There is nothing on me but five minas”; but now you are bringing out precious stones and pearls which are invaluable?’ He said to them, ‘When I spoke to you, I was in a dangerous situation.’ So also did Moses our master say to the angels, ‘There are [only] two things with me.’ [In fact] there was a great gift with him, as stated (in Ps. 68:19), ‘You ascended on high; [you captured captives; you received gifts for humans].’”5 Therefore David said (in Ps. 119:72), “The Torah of Your mouth is better for me [than thousands of gold and silver pieces].” It also says (in Ps. 19:11), “More delightful are they than gold, than much fine gold”; and it says (in Ps. 12:7), “The sayings of the Lord are [pure] sayings....” Israel said to Moses our master, “Fortunate are you, for your having received gifts.” He said to them, “If I had not said to the ministering angels that there were [only] two things, I should have been burned by their fire, but this Torah saved me from their hand. It was with reference to them that he said (in Deut. 32:2), “Let my instruction drop down like the rain.” “Drop down (rt.: 'rp)” must mean killing, since it is stated (in Deut. 21:4), “and they shall break the neck (rt.: 'rp) of the heifer there”; and so too with Judah, it states (in Gen. 49:8), “your hand will be on the neck (rt.: 'rp) of your enemy.” And my instruction must mean Torah, since it is stated (in Prov. 4:2), “For I gave you good instruction....” And why is Torah compared to rain? To say [that] just as rain erodes, as it states (in Job 14:19), “Water erodes stones”; so does the Torah erode a heart of stone. And this is related to that which our masters say (in Qidd. 30b), “If [the evil impulse] is [like] a stone, it will be dissolved. If it is [like] iron, it will be shattered.” Therefore, there is nothing that is good for a man besides killing himself over the words of the Torah and to constantly occupy himself with it, day and night. And it is so stated (in Josh. 1:8), “and you shall meditate upon them night and day.” And this is related to that which they said (in Meg. 6b), “If a man tells you, “I have toiled but I have not found,’ do not believe [it].” And it is therefore compared to rain. Just like there can be no world without rain, as it is needed to grow all good things; so can the world not survive without Torah, as it is stated (Jer. 33:25), “Were it not that I have established My covenant day and night, I would not have put the laws of heaven and earth.” And just like rain descends little by little, so too with the Torah, one starts at the beginning with the small count of aleph, bet, gimmel, and comes to the large count of kof, reish, shin at the end. So does one start and then one understands the Torah and its details. Another interpretation (of Deut. 32:2), “Let my instruction drop down like the rain.” Israel said to Moses our master, “You have not come to speak with heaven and earth but with the rain and the dew.” He said to them, “[Let me tell you] a parable. It is comparable to a wealthy person who went to honor the king. He took with him great ministers and honored men. [So when] he went into the king along with them, the king received them cordially.” So also did Moses say, “It is better for me to call for heaven and earth, the rain and the dew to be with me, so that when I call upon the Holy One, blessed be He, He will answer me.” For that reason he said to them (in Deut. 32:1-2), “Give ear, O heavens…. Let [my instruction] drop down like the rain…”; and [then] afterwards (in Deut. 31:3), “For I am proclaiming the name of the Lord.”
1. See ARN, A, 2:3; Shab. 88b; Exod. R. 28:1.
2. Gk.: lestai.
3. There are four hundred minas to a shekel.
4. Gk.: margaritai or margeleis.
5. Some translations interpret the passage to mean that the gifts are from humans, but the midrash requires the interpretation given here.
[ד] ד״א יערוף כמטר. אמרו ישראל למשה רבינו לא באת לדבר עם שמים וארץ אלא עם המטר והטל, משל לעשיר שהלך לכבד את המלך, לקח עמו שרים גדולים ואנשים מכובדים, נכנס עמהן אצל המלך, והמלך קבלם בסבר פנים יפות, וכך אמר משה, מוטב שאקרא השמים והארץ והמטר והטל ויהיו עמי ואקרא להקב״ה ויענה אותי, לפיכך אמר להם האזינו שמים וגו׳, יערוף כמטר וגו׳, כי שם ה׳ אקרא וגו׳ (דברים ל״ב:ג׳).
חסלת פרשת האזינו
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי – אֵין לִקְחִי אֶלָּא דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד׳:ב׳) ״כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם״, וְאוֹמֵר ״קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף״, וְאֵין מוּסָר אֶלָּא דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם א׳:ח׳) ״שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ״, וְאוֹמֵר ״קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים״, [וְאֵין דְּבָרִים] אֶלָּא דִּבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל ה׳:י״ט) ״אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה׳⁠ ⁠⁠״.
כַּמָּטָר – מַה מָּטָר חַיִּים לָעוֹלָם אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה חַיִּים לָעוֹלָם, אִי מַה מָּטָר מִקְצַת הָעוֹלָם שְׂמֵחִים בּוֹ וּמִקְצַת הָעוֹלָם עֲצֵבִין בּוֹ מִי שֶׁבּוֹרוֹ וְגִתּוֹ מָלֵא יַיִן, וְגָרְנוֹ לְפָנָיו מְצֵרִין בּוֹ יָכוֹל אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה כֵן, תַּלְמוּד לוֹמַר ״תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי״ מַה טַּל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שְׂמֵחִים בּוֹ אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שְׂמֵחִים בָּהֶם. כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶּשֶׁא מַה שְּׂעִירִים הַלָּלוּ יוֹרְדִין עַל הָעֲשַׂבִין וּמַעֲלִין אוֹתָן וּמְגַדְּלִין אוֹתָן כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה וְכוּ׳. וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב מָה רְבִיבִים הַלָּלוּ יוֹרְדִין עַל הָעֲשַׂבִים וּמְעַדְּנִין אוֹתָן [וּמְפַנְּקִין אוֹתָן], כָּךְ דִבְרֵי תּוֹרָה מְעַדְנִין וּמְפַנְקִין אוֹתָן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי א׳:ט׳) ״כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ״ וְגוֹ׳.
דָבָר אַחֵר הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם הֱוֵי כוֹנֵס דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּלָלִים וּמוֹצִאָן פְּרָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״יַעֲרֹף״ וְאֵין יַעֲרֹף אֶלָּא לְשׁוֹן כְּנַעֲנִי, מָשָׁל אֵין אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ פְּרֹט לִי סֶלַע זֶה אֶלָּא עֲרֹף לִי סֶלַע זֶה, כָּךְ הֱוֵי כּוֹנֵס דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּלָלִים וּפוֹרֵט וּמוֹצִיאָן כְּטִפִּין הַלָּלוּ שֶׁל טַל שֶׁהֵם קְטַנּוֹת. כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶּשֶׁא, מַה שְּׂעִירִים הַלָּלוּ יוֹרְדִים עַל הָעַשַׂבִּים וּמְפַשְׁפְּשִׁין בָּהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַתְלִיעוּ, כָּךְ הֱוֵי מְפַשְׁפֵּשׁ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה שֶׁלֹּא תִשְׁכְּחֵם, [כָּךְ] אָמַר לוֹ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר חֲנִינָא לְרַבִּי בּוֹא וּנְפַשְׁפֵּשׁ בַּהֲלָכוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ חֲלֻדָּה. וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב, מָה רְבִיבִים הַלָּלוּ יוֹרְדִין עַל עֲשַׂבִים וּמְנַקִּין אוֹתָן וּמְפַטְּמִין אוֹתָן, כָּךְ הֱוֵי מְפַטֵּם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁלֵּשׁ וּמְרַבֵּעַ.
דָּבָר אַחֵר: ״יַעֲרֹף״ – רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר אֵין יַעֲרֹף אֶלָּא לְשׁוֹן הֲרִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר ״וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה״, (עַל) מָה עֶגְלָה מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים כָּךְ דִבְרֵי תּוֹרָה [מְכַפְּרִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶּשֶׁא, מַה שְּׂעִירִים הַלָּלוּ בָּאִים עַל חַטָּאוֹת וּמְכַפְּרִים כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה] מְכַפְּרִין עַל עֲבֵרוֹת.
דָּבָר אַחֵר: ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי״ – חֲכָמִים אוֹמְרִים אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל אַתֶּם יוֹדְעִין כַּמָּה צַעַר נִצְטַעַרְתִּי עַל הַתּוֹרָה וְכַמָּה עָמָל עָמַלְתִּי בָּהּ וְכַמָּה יְגִיעָה יָגַעְתִּי בָּהּ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל״ד:כ״ח) ״וַיְהִי שָׁם עִם ה׳ אַרְבָּעִים יוֹם״, וְנִכְנַסְתִּי לְבֵין הַמַּלְאָכִים וְנִכְנַסְתִּי לְבֵין הַחַיּוֹת וְנִכְנַסְתִּי לְבֵין הַשְּׂרָפִים שֶׁאֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לִשְׂרֹף אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ (עַל יוֹשְׁבָיו) שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ו׳:ב׳) ״שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ״, נָתַתִּי נַפְשִׁי עָלֶיהָ דָּמִי נָתַתִּי עָלֶיהָ כְּשֵׁם שֶׁלָּמַדְתִּי אוֹתָהּ בְּצַעַר כָּךְ תִּהְיוּ לְמֵדִין אוֹתָה בְּצַעַר. אוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתֶּם לְמֵדִין אוֹתָהּ בְּצַעַר כָּךְ תִּהְיוּ [מְלַמְּדִים אוֹתָם בְּצַעַר תַּלְמוּד לוֹמַר ״תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי״ תִּהְיוּ] רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ בְּזוֹל מִשְּׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה בְּסֶלַע. כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶּשֶׁא כְּאָדָם שֶׁהוֹלֵךְ לִלְמֹד תּוֹרָה תְּחִלָּה, בִּתְחִלָּה נוֹפֶלֶת עָלָיו כְּשָׂעִיר וְאֵין שָׂעִיר אֶלָּא שֵׁד שֶׁנֶּאֱמַר (שם י״ג:כ״א) ״וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם״.
דָּבָר אַחֵר: ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר״ – הָיָה רַבִּי בְּנָאָה אוֹמֵר אִם עָשִיתָ דִּבְרֵי תּוֹרָה לִשְׁמָן דִּבְרֵי תּוֹרָה חַיִּים הֵן לְךָ שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי חַיִּים הֵם לְמוֹצְאֵיהֶם״, וְאִם לֹא עָשִיתָ דִּבְרֵי תּוֹרָה לִשְׁמָן דִּבְרֵי תּוֹרָה מְמִיתִין אוֹתְךָ שֶׁנֶּאֱמַר ״יַעֲרֹף״, וְאֵין עֲרִיפָה אֶלָּא הֲרִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל כ״א:ד׳) ״וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה״, וְאוֹמֵר ״כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה״.
דָּבָר אַחֵר: ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר״ – רַבִּי דּוֹסְתָּאִי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם כָּנַסְתָּ דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּדֶרֶךְ שֶׁכּוֹנְסִין מָטָר לְבּוֹר לְסוֹף שֶׁאַתָּה מְנַזֵּל וּמַשְׁקֶה אֲחֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר (שם ה׳:ט״ו) ״וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ״.
דָּבָר אַחֵר: ״יַעֲרֹף״ – הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם הֱוֵי כּוֹנֵס דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּלָלִים, שֶׁאִם אַתָּה כּוֹנְסָן פְּרָטִים מְיַגְּעִין אוֹתְךָ וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָלַךְ לְקֵסָרִי, וְנִצְרַךְ מֵאָה זוּז אוֹ מָאתַיִם זוּז הוֹצָאָה נוֹטְלָן פְּרוּטוֹת מְיַגְּעִין אוֹתוֹ וְאֵין יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, אֲבָל אִם מְצָרְפָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן סְלָעִים פּוֹרֵט וּמוֹצִיא בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, וְכֵן מִי שֶׁהָלַךְ (לְבֵית אִלְנִיס) [לְאִטְלָס] לַשּׁוּק וְצָרִיךְ מֵאָה מָנֶה אוֹ שְׁתֵּי רִבּוֹת, אִם מְצָרְפָן סְלָעִים מְיַגְּעִין אוֹתוֹ וְאֵין יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת אֲבָל אִם מְצָרְפָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן דִּנְרֵי זָהָב פּוֹרֵט וּמוֹצִיא בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לִלְמֹד תּוֹרָה בִּתְחִלָּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לַעֲשׂוֹת עַד שֶׁשּׁוֹנֶה שְׁנֵי סְדָרִים אוֹ שְׁנֵי סְפָרִים וְאַחַר כָּךְ נִמְשֶׁכֶת אַחֲרָיו כִּרְבִיבִים, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב״.
דָּבָר אַחֵר: ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר״ – מַה מָּטָר זֶה יוֹרֵד עַל הָאִילָנוֹת וְנוֹתֵן בָּהֶן מַטְעַמִּים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, בַּגֶּפֶן לְפִי מַה שֶׁהֵם, בַּזַּיִת לְפִי מַה שֶּׁהוּא, בַּתְּאֵנָה לְפִי מַה שֶּׁהִיא, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה כֻּלָּן אַחַת וְיֵשׁ בָּהּ מִקְרָא וּמִשְׁנָה וּמִדְרָשׁ וַהֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת.
דָּבָר אַחֵר: ״כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶּשֶא״ – מַה שְּׂעִירִים [הַלָּלוּ] יוֹרְדִין עַל הָעֲשַׂבִים וּמַעֲלִין אוֹתָן [וְיֵשׁ בָּהֶן יְרֻקִּין] וְיֵשׁ בָהֶן אֲדֻמִּין, וְיֵשׁ בָהֶן שְׁחוֹרִין, וְיֵשׁ בָּהֶן לְבָנִים, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה יֵשׁ בָּהֶן רַבָּנִים יֵשׁ בָּהֶם חֲכָמִים וְיֵשׁ בָּהֶם כְּשֵׁרִים וְיֵשׁ בָּהֶן צַדִּיקִים וְיֵשׁ בָּהֶן חֲסִידִים.
דָּבָר אַחֵר: ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר״ – מַה הַמָּטָר זֶה אִי אַתָּה רוֹאֵהוּ עַד שֶׁבָּא, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלכים א י״ח:מ״ה) ״וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ (בְּ)⁠עָבִים וְרוּחַ״, כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מַה הוּא עַד שֶׁשָּׁנָה מִשְׁנָה הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, אוֹ עַד שֶׁיִּתְמַנֶּה פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר.
דָּבָר אַחֵר: ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר״ – לֹא כַּמָּטָר הַזֶּה שֶׁבָּא מִן הַדָּרוֹם שֶׁכֻּלּוֹ לְשִׁדָּפוֹן, כֻּלּוּ לְיֵרָקוֹן, כֻּלּוֹ לִקְלָלָה, אֶלָּא כַּמָּטָר הַזֶּה שֶׁבָּא מִן הַמַּעֲרָב שֶׁכֻּלּוֹ לִבְרָכָה.
רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהֵעִיד מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל שָׁמַיִם וָאָרֶץ כָּךְ הֵעִיד לָהֶם אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, תַּלְמוּד לוֹמַר ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי״ זוֹ רוּחַ מַעֲרָבִית שֶׁהוּא עָרְפּוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ לִבְרָכָה. תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, זוֹ רוּחַ צְפוֹנִית שֶׁעוֹשָׂה אֶת הָרוּחַ נְקִיָּה כְּזָהָב כִּשְׂעִירִם זֶה רוּחַ מִזְרָחִית שֶׁמַּשְׁחֶרֶת אֶת הָרָקִיעַ כִּשְׂעִירִים. וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב זֶה רוּחַ דְּרוֹמִית שֶׁמְאָרֶגֶת אֶת הָרָקִיעַ כְּרָבִיב.
דָּבָר אַחֵר: ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר״ – הָיָה רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר לֹא נֶאֶמְרוּ אַרְבַּע רוּחוֹת הַלָּלוּ אֶלָּא כְּנֶגֶד אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם. צְפוֹנִית בִּימוֹת הַחַמָּה יָפָה, וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים קָשָׁה דְּרוֹמִית בִּימוֹת הַחַמָּה קָשָׁה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים יָפָה, מִזְרָחִית לְעוֹלָם יָפָה מַעֲרָבִית לְעוֹלָם קָשָׁה, צְפוֹנִית יָפָה (לְזֵיתִים) [לְחִטִּים] בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין שְׁלִישׁ וְקָשָׁה (לְחִטִּים) [לְזֵיתִים] בְּשָׁעָה שֶׁחוֹנְטִים.
וְכֵן הָיָה רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הַשָּׁמַיִם נַפְשָׁן וְגוּפָן מִן הַשָּׁמַיִם וְכָל הַבְּרִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָאָרֶץ נַפְשָׁן וְגוּפָן מִן הָאָרֶץ, חוּץ מִן הָאָדָם הַזֶּה שֶׁנַּפְשׁוֹ מִן הַשָּׁמַיִם וְגוּפוֹ מִן הָאָרֶץ, לְפִיכָךְ, עָשָׂה אָדָם תּוֹרָה וְעָשָׂה רְצוֹן אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם הֲרֵי הוּא כַּבְּרִיּוֹת שֶׁלְּמַעְלָן שֶׁנֶּאֱמַר ״אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם״. לֹא עָשָׂה תּוֹרָה וְלֹא רְצוֹן אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם [הֲרֵי הוּא כַּבְּרִיוֹת שֶׁל מַטָּן שֶׁנֶּאֱמַר] (שם ז) ״אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן״.
כָּךְ הָיָה רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר אֵין לְךָ פָּרָשָׁה שֶׁאֵין בָּהּ תְּחִיַּת הַמֵּתִים אֶלָּא שֶׁאֵין בָּנוּ כֹּחַ לִדְרֹשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ׳:ד׳) ״יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל״ זוֹ נְשָׁמָה ״וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ״ (מִי) לְדַיֵּן עִמּוֹ, וּמִנַּיִן שֶׁאֵין מְדַבֵּר אֶלָּא בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ל״ז:ט׳) ״מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בּוֹאִי הָרוּחַ״.
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי – בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם עָמְדוּ הַמַּלְאָכִים לְהָרְגוֹ, אָמַר לָהֶם בִּשְׁבִיל שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁנִתְּנוּ לִי מִן הַשָּׁמַיִם אַתֶּם רוֹצִים לְהָרְגֵנִי הֱנִיחוּהוּ, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְסוֹחֵר גָּדוֹל הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה תְּפָשָׂוּהוּ לִסְטִים לְהָרְגוֹ, אָמַר לָהֶם בִּשְׁבִיל חֲמִשָּׁה מָנֶה (שֶׁיָּדְעוּ) [שֶׁיֵּשׁ לִי] עִמִּי אַתֶּם רוֹצִים לְהָרְגֵנִי (הֱנִיחוּהוּ וְלֹא הָרְגוּ אוֹתוֹ), וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת (שֶׁאֵין לָהֶם דָּמִים), אָמְרוּ זֶה לָזֶה מַה בֶּצַע לָנוּ בַּהֲרִיגָתוֹ אֵין בְּיָדוֹ כְּלוּם הֱנִיחוּהוּ, כְּשֶׁנִּכְנַס לָעִיר הִתְחִיל לִמְכֹּר אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אָמְרוּ [לוֹ הַלִּסְטִים] אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לָנוּ אֵין עִמִּי אֶלָּא חֲמִשָּׁה מָנֶה וְעַכְשָׁו אַתָּה מוֹכֵר אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אָמַר לָהֶם כְּשֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם כָּךְ הָיִיתִי בִּמְקוֹם סַכָּנָה. אַף מֹשֶׁה אָמַר לַמַּלְאָכִים שְׁנֵי דְּבָרִים יֵשׁ בְּיָדִי וּמַתָּנָה גְּדוֹלָה הָיְתָה בְּיָדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם״. וְאוֹמֵר (שם י״ב:ז׳) ״אִמְרוֹת ה׳ אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת וְגוֹ׳. וְדָוִד אָמַר ״טוֹב לִי תּוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף״, וְאוֹמֵר (שם י״ט:י״א) ״הַנֶּחְמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב״, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה אַשְׁרֶיךָ שֶׁלָּקַחְתָּ מַתָּנוֹת, אָמַר לָהֶם אִלּוּלֵא שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁהֵן שְׁנֵי דְּבָרִים הָיִיתִי נִשְׂרָף מֵאִשָּׁם, וְהַתּוֹרָה הִצִּלַתְנִי מִיָּדָם, שֶׁנֶּאֱמַר ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר״ וְאֵין יַעֲרֹף אֶלָּא הֲרִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל כ״א:ד׳) ״וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה״ וְאֵין לֶקַח אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי״ וְגוֹ׳.
דָּבָר אַחֵר: אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמשֶׁה לֹא בָּאתָ לְדַבֵר עִם (הַשֶּׁמֶשׁ) [שָׁמַיִם וָאָרֶץ] אֶלָּא עִם הַטַּל וְהַמָּטָר, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָלַךְ לְכַבֵּד אֶת הַמֶּלֶךְ לָקַח עִמּוֹ שָׂרִים גְּדוֹלִים וַאֲנָשִׁים מְכֻבָּדִים, נִכְנַס עִמָּהֶם אֵצֶל הַמֶּלֶךְ קִבְּלָם הַמֶּלֶךְ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, וְכָךְ אָמַר מֹשֶׁה מוּטָב שֶׁאֶקְרָא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְהַמָּטָר וְהַטַּל וְיִהְיוּ עִמִּי וְאֶקְרָא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיַעֲנֶה אוֹתִי לְפִיכָךְ אָמַר הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וְגוֹ׳.
אָמַר רַב יְהוּדָה גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי״ וְאֵין לֶקַח אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם) ״כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם״ וְגוֹ׳. אָמַר רָבָא גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים יוֹתֵר מִיּוֹם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי״ מִי נִתְלֶה בְּמִי הֱוֵי אוֹמֵר קָטָן בְּגָדוֹל. רָבָא רָמֵי כְּתִיב ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי״ וּכְתִיב ״תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי״, אִם תַּלְמִיד חָכָם הָגוּן הוּא ״תִּזַּל כַּטַּל״ וְאִם לָאו עָרְפֵהוּ ״כַּמָּטָר״. תַּנְיָא הָיָה רַבִּי בְּנָאָה אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ תּוֹרָתוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג׳:י״ח) ״עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ״ וְכוּ׳, וְכָל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ נַעֲשֵׂית לוֹ סַם הַמָּוֶת שֶׁנֶּאֱמַר ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי״ וְאֵין עֲרִיפָה אֶלָּא הֲרִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל כ״א:ד׳) ״וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה״.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַאי דִּכְתִיב ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי״ זוֹ רוּחַ מַעֲרָבִית שֶׁבָּא מְעָרְפּוֹ שֶׁל עוֹלָם, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי זוֹ רוּחַ צְפוֹנִית שֶׁמַּזֶּלֶת אֶת הַזָּהָב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס״, כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶּשֶׁא זוֹ רוּחַ מִזְרָחִית (שֶׁמַּשְׁחֶרֶת) [שֶׁמַסְעֶרֶת] כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ כְּשָעִיר, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב זוֹ רוּחַ דְּרוֹמִית שֶׁמַּעֲלַת רְבִיבִים וּמְגַדֶּלֶת עֵשֶׂב.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסִי הַגְּלִילִי אוֹמֵר בִּשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם מִדּוֹת הָאַגָּדָה נִדְרֶשֶׁת וְזוֹ אַחַת מֵהֶם שֶׁדָּבָר גָּדוֹל נִתְלֶה בְּקָטָן, כֵּיצַד יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי וְכִי הַגְּשָׁמִים גְּדוֹלִים מִן הַתּוֹרָה שֶׁהַתּוֹרָה נִתְלֵית בָּהֶם, אֶלָּא שֶׁהַגְּשָׁמִים מְחַיִּים אֶת הַכֹּל לְהַשְׁמִיעַ אֶת הָאֹזֶן בְּדֶרֶךְ שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת. כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר (עמוס ג׳:ח׳) ״אַרְיֵה שָׁאַג מִי לֹא יִירָא״ וְגוֹ׳, וְכִי מִי נוֹתֵן כֹּחַ וּגְבוּרָה בָּאֲרִי אֶלָּא הוּא כַּיּוֹצֵא בּוֹ ״וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים״, וְכִי מִי נָתַן כֹּחַ וּגְבוּרָה בַּמַּיִם לֹא הוּא הֲרֵי אָנוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ מִבְּרִיּוֹתָיו כְּדֵי לְשַׂבֵּר אֶת הָאֹזֶן.
יַעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑י
ענין הרקיע הזה
אוֹתוֹ רָקִיעַ חוֹזֵר פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם בְּאוֹתָהּ נְטִילַת הָרָקִיעַ הָאַחֵר הַזֶּה שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ. וְהָרָקִיעַ הַזֶּה אֵינוֹ יוֹצֵא מִחוּץ לַגָּן. הָרָקִיעַ הַזֶּה רָקוּם בְּכָל מִינֵי גְוָנִים.
כ״ב אותיות חקוקות באותו רקיע
עָשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת רְשׁוּמוֹת חֲקוּקוֹת בְּאוֹתוֹ רָקִיעַ, כָּל אוֹת וָאוֹת נוֹטֶפֶת מֵהַמָּן (מהטל), מֵהַטַּל שֶׁלְּמַעְלָה עַל הַגָּן, וּמֵאוֹתוֹ הַטַּל שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת רוֹחֲצוֹת אוֹתָן נְשָׁמוֹת וְנִרְפָּאוֹת, אַחַר שֶׁטָּבְלוּ בִּנְהַר דִּינוּר לְהִטָּהֵר.
הטל יורד מאותן האותיות
וְהַטַּל אֵינוֹ יוֹרֵד אֶלָּא מִתּוֹךְ אוֹתִיּוֹת שֶׁרְשׁוּמוֹת וַחֲקוּקוֹת בְּאוֹתוֹ רָקִיעַ, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָן אמֵאֵשׁ וּמַיִם שֶׁל הַתּוֹרָה נַעֲשָׂה.
לכל אלו שהשתדלו בתורה לשמה
וְעַל כֵּן הֵם שׁוֹפְעִים טַל עַל כָּל אוֹתָם שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ בַתּוֹרָה לִשְׁמָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְהַדְּבָרִים הַלָּלוּ רְשׁוּמִים בְּגַן עֵדֶן וְעוֹלִים עַד אוֹתוֹ רָקִיעַ, וְנוֹטְלִים מֵאוֹתָן אוֹתִיּוֹת אוֹתוֹ הַטַּל לְהָזִין אֶת הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים לב) יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי.
(זהר שמות דף רי.)
יַעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑י
סוד חכמה העליונה
פָּתַח רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, (ישעיה מה) הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל וְגוֹ׳. הַפָּסוּק הַזֶּה הוּא סוֹד שֶׁל חָכְמָה שֶׁלָּמַדְנוּ מֵהַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל, מַה זֶּה הִרְעִיפוּ? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב) יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי. וְעַל הַצַּד שֶׁל הַמָּטָר שֶׁהוּא הַמָּזוֹן שֶׁל הַכֹּל הוּא אָמַר. וְעַל כֵּן כָּל עֵינֵי הָעוֹלָם מְצַפִּים לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לַמְּזוֹנוֹת, מִשּׁוּם שֶׁהוּא נוֹתֵן מָזוֹן לַכֹּל וְזָן אֶת הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עֵינֵי כֹל אֵלֶיךְ יְשַׂבֵּרוּ וְגוֹ׳.
זכות זו צדקה, זכות ושמים דבר אחד
וְאִם תֹּאמַר שֶׁבַּמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם הַדָּבָר תָּלוּי - הֲרֵי שָׁנִינוּ, שֶׁלֹּא בִזְכוּת הַדָּבָר תָּלוּי, וּזְכוּת הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ זוֹ צְדָקָה. וְתַרְגּוּם שֶׁל צְדָקָה - זְכוּת. וּזְכוּת וְשָׁמַיִם זֶה דָּבָר אֶחָד, וְכָאן הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם. (ואם תאמר בו תלוי) כָּתוּב מִמַּעַל, מִמַּעַל וַדַּאי. מֵהָעַתִּיק הַקָּדוֹשׁ זֶה בָּא, וְלֹא מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם, וְנִקְרָא זְכוּת, אֶלָּא מִמַּעַל דַּוְקָא
(זהר ויקרא דף כה:)
וידר כאלמטר בת׳י ותהטל כאלטל מקאלתי כאלטש עלי אלכלא וכאלרד׳אד׳ עלי אלעשב
וירד כמו גשם לקחי ותיפול כמו טל אמרתי, כמו רסיסים על הדשא וכמו טיפות על העשב.
כשעירים עלי דשא. דרכו של התרגום בזה היא שהוא סערת הרוח1. והמפרש [רס״ג] תרגם כ״טש״ שהוא גשם דק2.
שירה זו כוללת כמה משמעויות3. מהן, מה שהקדים בהקדמתה את תיאור יושר ה׳ יתעלה, וכלל בפסוק ״הצור״ שמונה תארים. הראשון: ״הצור״, כוונתו שהוא צור עולמו, כמו שנאמר ״כי ביה ה׳ צור עולמים״ (ישעיה כו, ד). השני: ״תמים פעלו״, כוונתו לתמימות מעשיו בחכמה ושלמותם מכל פגם. השלישי: ״כי כל דרכיו משפט״, כוונתו שהנהגתו היא במשפט מדויק ואפילו אם נראה לאנשים בזמנים מסוימים שאינם לפי דרך הצדק, כייסורי הצדקים, כאשר יהיו בטוחים שהם לפיצוי, הרי גם הם נעשים דרכי שלום. ולעניין העונש בעולם הבא, הרי כולו דרך משפט, כיון שאי אפשר שתהיה תוספת בשום דבר ממנו כמו שאי אפשר להפחית ממנו, לפי שהוא להרבות בזה, כי המגיע לו, וכיון שהוא נותנו בפירוט אין שייך חסרון במשפט4. התואר הרביעי הוא מה שאמר ״אל״, כוונתו שהוא בעל היכולת על כל הכוחות, שאין לנבראים יכולת באף אחד מהם, והוא היכול בעצמותו ולא על ידי דבר קדום ולא על ידי דבר מחודש המתחדש בו, ולכן ייאמר בו שם היכולת בהחלט. התואר החמישי הוא ״אמונה״, כוונתו להפרת הברית, שהוא לא יבטל את בריתו והתחייבותו ולא יפר את הבטחתו, כמו שנאמר ״כי ה׳ אלהיך הוא האלהים האל הנאמן שומר הברית והחסד ומשלם לשונאיו״ (דברים ז, ט-י). התואר השישי הוא ״ואין עול״, שלל ממנו את העוול והרשע, כיון שאין הכרח המכריח אותו לעשות כן, כי יסודות העוול הם: התקווה החומרית, והוא אינו מקווה לדבר חומרי, והיראה, והוא אינו ירא, וחסרון הידיעה, וידיעתו אינה חסרה. ובכך סולקו ממנו כל הסיבות הגורמות לעוול ולרשע5. התואר השביעי הוא ״צדיק״. כוונתו שהוא הישר. והוצרך לתארו גם בכך, כי בשלילת העוול ממנו, עדיין אין מוכרח לו היושר, שהרי יתכן שאינו לא מעוול ולא שופט ביושר. וכן להיפך, אם היה מקויים לו היושר ולא היה נשלל ממנו העוול, לא היה נמנע שישפוט ביושר וגם יעוול. ולכן שלל ממנו את העוול וקיים לו את היושר. התואר השמיני הוא ״וישר״. כוונתו בזה שהוא ישר בדבריו, כמו שנאמר ״כי ישר דבר ה׳״ (תהלים לג, ד), ומשפטיו ישרים, כמו שנאמר ״ותתן להם משפטים ישרים״ (נחמיה ט, יג). כיון שפתח בתוארים נכבדים אלו, סידר על פיהם את שאר השירה.
1. בתרגום אונקלוס: כרוחי מטרא. וכתב רש״י: לשון רוח סערה, כתרגומו – כרוחי מטרא. וכן כתב רבינו מיוחס: והמליץ תרגם שעירים – מטר סוחף ברוח סערה.
2. לפירוש זה הסכים גם ראב״ע: הנכון בעיני שהם דקים.
3. מכאן מעתיק רבינו מדברי רס״ג, ומהעניינים הכלולים בשירה זו העתיק רק את העניין הראשון, העוסק בשמונת תארי ה׳. עניין זה נזכר בפירוש רס״ג לשירת הים כעניין שבו הוא עוסק כאן, כנזכר במבוא, ורשב״ח בפירושו כאן הרחיב דברי רס״ג יותר.
4. היינו שבעולם הזה יתכן שיהיו יסורים לצדיקים כדי להרבות שכרם בעולם הבא, ולכן דרכיו של ה׳ הם משפט רק לאחר ההבטחה שלעולם הבא ירבה שכרם, ואין נכון לקרותם ״דרך משפט״ אלא ״דרך שלום״. אבל לעולם הבא שאין עוד חשבון אחר, דרכיו משפט גלוי בלי תוספת וחסרון. ורשב״ח הרחיב בזה הרבה בפירושו כאן וכדרכו.
5. רס״ג הרחיב בדברים אלו בפירושו לפרשת אחרי, שהוצאנו לאור בס״ד ע״י מכון עלה זית, ליקווד, ניסן תשפ״ד, בפירושו לתחילת הפרשה, וכן בפירושו לאיוב לד, יט, וכתב שהשופט יכול לשפוט בעוול או ברשע או בגלל חסרון ידיעתו במשפט, או מתוך צורך השופט ותקוותו החומרית מאחד מצרכי העולם באמצעות בעל הדין, או מתוך יראה שהשופט יראה מאחד מבעלי הדין, ושלשת הדברים הללו אינם שייכים בו ית׳.
יערף כמטר לקחי – זו היא העדות שתעידו, שאני אומר בפניכם: תורה נתתי להם לישראל, שהיאא חיים לעולם, כמטר הזה שהוא חיים לעולם, כאשר יערפו שמים טל ומטר.
יערף – לשון יטיף, לשון נטיפה,⁠ב וכן: יערפו טל (דברים ל״ג:כ״ח), תזל, ירעפו טלג (משלי ג׳:כ׳), ירעפון דשן (תהלים ס״ה:י״ב).
תזל כטל אמרתי – שהכל שמחין בו, לפי שהמטר – יש עציבין, כגון הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין.
כשעירים – לשון רוח סערה, כתרגומו: כרוחי מטרא. מה הרוחות הללו מחזיקין את העשבים ומגדלין אותן, כךד דברי תורה מגדלין את לומדיהן.⁠ה
וכרביבים – טיפי מטר. ונראה לי: על שם שהוא יורה כחץ נקרא רביב, כמה דאת אמר: רובה קשת (בראשית כ״א:כ׳).
דשא – אירבריץ, עטיפת הארץ נקרא דשאו מכוסה בירק עשב.
עשב – קלח אחד קרוי עשב, וכל מין ומין לעצמו קרוי עשב.
א. כן בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, מוסקבה 1628. בכ״י אוקספורד 165: ״שהוא״. בכ״י לייפציג 1: ״שהם״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מוסקבה 1628. בכ״י המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917 חסר: ״לשון נטיפה״ וכתוב רק ״לשון יטיף״. בכ״י מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34 חסר: ״לשון יטיף״ וכתוב רק ״לשון נטיפה״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, מוסקבה 1628 חסר: ״תזל ירעפו טל״. בכ״י לונדון 26917 יש סימני מחיקה מעל מילים אלו.
ד. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״אף״.
ה. כן בכ״י לייפציג 1, ובשינויים קלים בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י המבורג 13, דפוס רומא: ״מחזקין את לומדיהן ומגדלין אותן״, וכן בשינויים קלים בכ״י לונדון 26917.
ו. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, מוסקבה 1628 חסר: ״נקרא דשא״. בכ״י לונדון 26917: מכוסה בירק עשב קרוי דשא״.
יערף כמטר לקחי MY DOCTRINE DROPS AS RAIN – This is the evidence that you will have to give: that in your presence I declare that the Torah which I gave to Israel (לקחי) is life to the world as the rain which is life to the world (cf. Sifre Devarim 306:17) – even as the heavens drop down dew and rain.
יערף – means, IT DROPS. Similar is "[And your paths] drop fatness" (Tehillim 65:12) (ירעפון, where רעף = ערף); "[also his heavens] shall drop down (יערפו) dew" (Devarim 33:28).
תזל כטל IT FLOWS AS THE DEW – in which everybody rejoices. He adds this because rain involves annoyance to some people, as, for instance, to those on a journey, or a man whose pit (the pit into which the wine flows when the grapes are being pressed) is full of wine (which thus becomes spoiled) (Sifre Devarim 306:17).
כשעירים – This word has the same meaning as in "stormy (סערה) wind" (Tehillim 148:8) (the ס and ש interchanging), as the Targum has it: כרוחי מטרא "like winds that bring rain". How is it with the winds? They strengthen the herbage and promote their growth! So, too, the words of the Torah promote the moral growth of those who study them (Sifre Devarim 306:18).
וכרביבים – these are DROPS OF RAIN. It seems to me that it (the rain) is called רביב because it shoots down like an arrow, just as you say, (i.e. just as the text reads) "A shooter (רבה) with the bow" (Bereshit 21:20).
דשאherbaries in old French1 – the vesture of the ground when it is covered with vegetation (greens).
עשב HERB – a single stalk is called עשב and similarly each species of herbs by itself is called עשב (while דשא denotes vegetation in general). (Cf. Rashi on Bereshit 1:11 and Note thereon).
1. English: herbage.
פס׳: יערף כמטר לקחי1כמו (ישעיהו מ״ה:ח׳) הרעיפו שמים ממעל. לקחי אין לקח אלא תורה שנאמר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. מה מטר חיים לעולם אף התורה חיים לעולם. ומה מים יורדין מלמעלה למטה כך התורה ירדה מלמעלה למטה. מה מים אין העולם מתקיימין זולתם כך אין העולם מתקיים חוץ מן התורה. מה מים מי שאינו יודע לשוט בהם נבלע בהם כך דברי תורה כל מי שאינו יודע להגות בהם נבלע. מה מים נמשכין בכל מקום אף דברי תורה נמשכין בכל מקום. מה מים טהרה לעולם אף דברי תורה טהרה לעולם. מה מים נשמרים בפכות שבכלים אף דברי תורה אין נשמרין אלא בגוף שפל. מה מים אין הגדול בוש לומר לקטן תן לי לשתות אף דברי תורה יש רב שומע מן התלמיד יש גדול שומע טעם מן הקטן ואינו בוש. מה דגים שבים פותחין את פיהם לקבל טיפת המטר שיורדת מן השמים כך דברי תורה תלמיד חכם שומע מדרש או הגדה מצית אזנו לשמוע.
תזל כטל אמרתי – מה הטל כל העולם שמחים בו כך דברי תורה שמחה לעולם.
כשעירים עלי דשא – מה שעירים הללו יורדין על העשבים ומעלין אותם ומגדלים אותם כך דברי תורה מגדלין אותך ומעלין אותך יותר מן הכל. דכתיב (משלי ד׳:ח׳) סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה.
וכרביבים עלי עשב – מה הרכיבים יורדין על העשבים ומעדנין אותם ומפנקין אותם כך דברי תורה מעדנות ומפנקות אותך. דכתיב (שם) תתן לראשך לוית חן. ואומר (שם א) כי לוית חן הם לראשך.
יערף כמטר לקחי – שתהא תורה משבעת את התלמידים. כשם שהמטר יורד בשופע יכול יהא עורפם כענין שנאמר (דברים כ״א:ד׳) וערפו שם את העגלה בנחל ת״ל תזל כטל אמרתי. בנחת ולא בזעף. וכן היה רבי מאיר אומר אם למדת תורה לשמה תזל כטל ואם לאו יערף כמטר ואין עריפה אלא הריגה.
ד״א: יערף כמטר לקחי – תחלה תהא תורתך קשה עליך כמטר 2ולבסוף תזל בנחת.
ד״א: יערף כמטר לקחי – מה מטר זה יורד על האילנות נותן 3טעם לכל אחד ואחד מהן לפי מה שהוא. כך התורה יש שמחכמת ויש שעושה אותם חסידים.
ד״א: יערף כמטר לקחי – כשם שהעיד בהם את השמים ואת הארץ כך העיד בהם ארבע רוחות העולם.
יערף כמטר לקחי4זו רוח מערבית שבאה מערפו של עולם שכולה ברכה. תזל כטל אמרתי זו 5רוח צפונית שמזלת את הזהב.
כשעירים עלי דשא – זו רוח מזרחית שמטהרת את העולם כשעיר.
וכרביבים עלי עשב – זו רוח דרומית שהיא מרבכת את העולם 6כרביב:
1. כמו הרעיפו שמים ממעל. שהוא לשון הזלה כמו הכא יערוף כמטר לקחי שיזל כמטר לקחי:
2. ולבסוף תזל כטל בנחת כצ״ל:
3. טעם לכאו״א מהן וכו׳. בגפן לפי מה שהוא בזית לפי מה שהוא כ״ה בספרי. לפי שכל מיני פירות טעמם מחולקים כך דברי תורה:
4. זו רוח מערבית. (ב״ב כ״ה:) שבא מערפו של עולם רש״י פי׳ מערב קרוי אחור דכתיב אחור וקדם צרתני:
5. רוח צפונית. שמזלת את הזהב דכתיב (איוב ל״ז) מצפון זהב יאתה:
6. כרביב. ומגדלת עשבים כצ״ל:
יערף כמטר – אם תקבלו דברי תוכחתי, יועילו לכם כמטר.
יערף כמטר [MAY MY WORDS] COME DOWN AS THE RAIN: If you accept my words of rebuke, they will be as beneficial for you as rain.⁠1
1. Rashbam explains the imagery of comparing words to rain.
Rashi offered the same explanation of the meaning of the image but with a difference. Rashi says that the לֶקַח referred to in this verse is the Torah; the verse is saying that the Torah is as beneficial as rain. Rashbam offers a more contextual explanation, that the לֶקַח is this speech itself, the poem of chapter 32 (which he refers to as דברי תוכחה, words of rebuke). The poem begins with what von Rad calls “a didactic opening summons,” telling the Israelites that it is in their best interests to listen carefully to what the poem says.
יערף – אחיו: יערף מזבחותם (הושע י׳:ב׳), כטעם: ירד.
לקחי – כמו: שיקח אחד ממנו, כטעם: לימוד, וכן כיא לקח טוב (משלי ד׳:ב׳).
כשעירים – הנכון בעיניב שהם דקים.
וכרביבים – מגזרת: רב, ושניהם שמות התואר. והעד: כי עשב חזק מדשא.
ויש אומרים: ששעירים מגזרת: שיער.
ואחרים אמרו: מגזרת: סערת י״י (ירמיהו ל׳:כ״ג), ואם הוא בשי״ן. וכן: וישתער עליו (דניאל י״א:מ׳).⁠ג
גם יתכן שאין לו אח במקרא. והטעם כפול כדרך כל הנבואות לחיזוק.
ועיקר הטעם שהתפלל משה, שיהיו דבריו כטל ומטר, שלא ישובו ריקם, כי אם הרוו את הארץ (ישעיהו נ״ה:י׳-י״א), כי כן כתוב. והטעם: שיעשו דבריו בלבות השומעים כמעשה הגשם בארץ להולידה ולהצמיחה.
א. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, לוצקי 827. בכ״י פריס 177 (במקום ״וכן כי״): והן.
ב. כן בכ״י פריס 176, פרנקפורט 150, לוצקי 827. בכ״י פריס 177 חסרה מלת: בעיני.
ג. בדפוס ורשא נוסף כאן: ״כמו ויסתער עליו״, אולם הוא אינו מופיע בכ״י פריס 177 ובעדי נוסח אחרים.
SHALL DROP. The word ya'arof (shall drop) is related to the word ya'arof (he will break down) in He will break down their altars (Hos. 10:2). The meaning of ya'arof (shall drop) is will come down.
MY DOCTRINE. Likchi (My doctrine) refers to that which one will take away1 from him.⁠2 It means a lesson. Compare, lekech (doctrine) in For I give you a good doctrine (Prov. 4:2).
AS THE SMALL RAIN. I believe that se'irim (small rain) refers to light rain.⁠3
AND AS THE SHOWERS. The word revivim (showers) is related to the word rav (numerous). They4 are adjectives. The fact that esev (herb) is stronger than deshe (tender grass) is proof of this.⁠5 Some say that se'irim (small rain) is related to sa'ar (hair).⁠6 Others say that it is related to the word sa'arat (storm of)⁠7 in storm of God (Jer. 30:23) even though se'irim is spelled with a sin.⁠8 Similarly, the phrase ve-yista'er alav (shall come against him like a whirlwind) (Dan. 11:40), which is spelled with a sin, means the same as ve-yista'er alav spelled with a samekh.⁠9 It is also possible that the word se'irim has no brother in Scripture.⁠10 Our verse repeats itself11 for emphasis, as is the style in all prophecies. The essence of our verse is that Moses prayed that his words be like dew and rain which, as it is written, do not return unfulfilled12 but water the earth.⁠13 The meaning of the latter is that Moses' words should enter the hearts of those who hear them in the same way that the rain affects the earth and fructifies it and causes it to produce plants.
1. The word lakach means took. The noun lekech thus means a taking.
2. Learn from Moses.
3. For it stands in contrast to revivim (showers), which refers to a heavy rain.
4. Se'irim (small rain) and revivim (showers).
5. That se'irim (small rain) refers to light rain and revivim (showers) to a heavy rain, for Scripture speaks of se'irim falling on deshe and revivim on esev.
6. It refers to raindrops as thin as hair.
7. In this case, se'irim (small rain) means a rainstorm.
8. And sa'arah (storm) with a samekh.
9. The word for storm is usually spelled with a samekh.
10. Its meaning is to be ascertained from its context.
11. My speech…repeats My doctrine…; As the small rain…repeats And the showers…
12. See Is. 55:11.
13. Is. 55:10
יערף כמטר לקחי – יטיף, כמו ושחקים ירעפוא טל (משלי ג׳:כ׳).
והזכיר כאן ארבע רוחות העולם: יערף כמטר – זוהי רוח מערבי שבא מערפו של עולם, ודרכו להביא מטר.
תזל כטל – זהו רוח צפונית, שהיא נוחה כטל.
כשעירים – זהו רוח דרומית שמשתערת כשעירים.
{ו}⁠כרביבים – זהו רוח מזרחית, שמרבה זרעים ומגדל צמחים.⁠ב
א. בכ״י מינכן 52: יערפו. בספר הג״ן: אף שמיו יערפו טל (דברים ל״ג:כ״ח).
ב. עיין בהערה לעיל שבכ״י מינכן 52 מופיע כאן חלק מביאור השייך לפסוק א׳.
יערף כמטר לקחי – MY DOCTRINE SHALL DROP AS THE RAIN – drip, like “the skies shall drop down dew” (Mishlei 3:20).
And it mentions here the four winds of the world: יערף כמטר – DROP AS THE RAIN – this is the western wind that comes from the back (lit. nape, עורף) of the world, and its way is to bring rain.
תזל כטל – TRICKLE AS THE DEW – This is the northern wind, which is gentle like dew.
כשעירים – AS DROPLETS – This is the southern wind which storms like demons.⁠1
{ו}⁠כרביבים – {AND} AS THE SHOWERS – This is the eastern wind, which multiplies (מרבה) seeds and grows plants.
1. In Biblical Hebrew the word "שְׂעִירִים" can refer to both rain and demons. See Hadar Zekenim that the connotation is that southern wind brings big drops of rain. He implies that stormy winds and rains might be so-called because they are comparable to the wild movements of demons, referencing Yeshayahu 13:21 which speaks of "dancing satyrs.⁠"
יערף כמטר לקחי – דברים שאני אומר לכם אינם דברים בטלים אלא כשם שהמטר יורד ואין הנאתו וטיבו נכרין ונראין וסוף שמגדל פירות, אף כך לקחי – ואמרתי.
דבר אחר: לשון תפלה הוא, יהי רצון שלא ישובו דברי ריקם אלא יעשו פירות בלבות השומעים כמעשה המטר והטל בארץ להולידה ולהצמיחה. הזכיר כאן ד׳ רוחות העולם כשם שהעיד עליהם שמים וארץ כך העיד עליהם ארבע רוחות העולם שאם ישמרו התורה ינשבו להם רוחות טובות.⁠1
יערף כמטר – זהו רוח מערבי שבא מעורפו של עולם ודרכו להביא מטר.⁠2
תזל כטל – רוח צפוני שהיא נוחה כטל.⁠3
כשעירם – רוח דרומית שמשתערת כשעירים.⁠4
וכרביבים – רוח מזרחית שמרבה זרעים ומגדלת צמחים.⁠5 והם מנשבות בכל יום רוח מזרחית בבוקר ורוח דרומית בחצי היום רוח מערבית בתחילת הלילה ורוח צפונית בחצי הלילה בימות החמה יפה ובימות הגשמים קשה רוח דרומית למפרע, מערבית לעולם קשה מזרחית לעולם יפה.
1. שאוב מר״י בכור שור.
2. שאוב מר״י בכור שור.
3. שאוב מר״י בכור שור.
4. שאוב מר״י בכור שור.
5. שאוב מר״י בכור שור.
יערוף כמטר לקחי, "may my discourse come down as rain;⁠" the words that I am going to address to you are not meaningless, but just as the value of the rain when it comes down to earth is not immediately visible and felt as a benefit, nonetheless eventually it is responsible for the growing and ripening of the fruit on the trees, and its benefit becomes evident.⁠"An alternate interpretation of Moses' introductory comments: may it be the Lord's will that my words will not return to me empty, but that they will grow like fruit in your hearts and in the hearts of all those who listen to them. May they act like the dew on the earth which promotes the growth of the grain crops. Moses mentions four different directions on earth here, as we will see, and just as he has called heaven and earth as witnesses, he appeals separately to all the four winds blowing from the four directions on the surfaces of the earth, north and south, east and west. He implies that if the Jewish people will conduct themselves as God wishes them to conduct themselves, the winds from each of these four directions will blow beneficially for them.
יערוף כמטר, this is a reference to west wind which originates in the neck of the world and usually brings rain in its wake.
תזל כטל אמרתי, "may my speech distil just as the dew.⁠" This is a reference to the northern wind, which is pleasant just like the dew.
כשעירים עלי דשא, "as the small rain on the tender grass;⁠" this is a reference to the wind blowing from the south which is stormy like its namesake, the billy goats.
כרביבים, "and like the showers on the herbs.⁠" This is a reference to the east wind, which is beneficial for seedlings and which blows most of the day. According to the opinion of our author, the east wind blows mostly in the morning, the south wind around noon, the west wind at the beginning of the night, and the northern wind around midnight. The northern wind is prevalent during the summer, when it is welcome, whereas when it blows in the winter it is difficult to bear; the opposite is the case with the wind originating in the south. The western wind is difficult to bear at any time. [I presume the latter observations are meant to describe human reactions, as opposed to the reactions of the earth. Ed.] Eastern winds (i.e. sandstorms originating in the east) are never welcome from the perspective of human beings.
ואמר יערוף כמטר לקחי – כי מה שלקח מן השמים ואמרתו מן הארץ, יערוף על ישראל ותזל עליהם.⁠א
א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בדפוס רומא נוסף כאן: ״כטל״.
He states My doctrine shall drop as the rain,⁠1 for that which he took from the heavens [i.e., the Written Torah]⁠2 and His commandment upon the earth [i.e., the Oral Torah]⁠3 shall drop upon Israel and distill upon them like dew.
1. (2).
2. Abusaula.
3. Abusaula.
יערוף כמטר לקחי – לשון הזלה וירידה, כמו (דברים ל״ג:כ״ח) יערפו טל, כלומר ירד כמטר למודו. יתפלל משה בכאן שיהיו דבריו נשמעים ונקבעים בלב השומעים. וענין לקחי מה שלקחתי וקבלתי מלמעלה, יתחנן בהן שיעשו דבריו פעולה בהם כפעולת המטר הפועל בארץ והמועיל בה והולידה והצמיחה. ולשון כשעירים רוחות, מענין רוח סערה, בחלוף סמ״ך בשי״ן, כלשון (דניאל י״א) וישתער עליו, וזהו דעת אונקלוס שתרגם כרוחי מטרא מנשבין על דתאה, כי הרוחות יחזקו הדשאים.
או יש לפרש כשעירים המטר הדק, עלי דשא, הוא המתחיל לצמוח. וכרביבים, הוא המטר הגדול, עלי עשב הם העשבים שצמיחתן גדולה, ויהיה כשעירים כאלו הוא בצד״י, מלשון צעיר, וכמוהו (דברים ל״ג:י״ט) ושפוני טמוני חול, שהוא כמו וצפוני בצד״י.
ובמדרש יערוף כמטר תזל כטל, מה המטר חיים לעולם אף דברי תורה כן, ומה טל הכל שמחים בו אף דברי תורה כן.
יערוף כמטר לקחי, "may my instruction drip like rain;⁠" the word יערוף is close in meaning to words such as הזלה and ירידה, the former being used in connection with the descent of dew, i.e. יערף כטל in 33,28. Moses prays that his words should be heard and firmly embedded in the hearts of his listeners, much as rain is embedded in the earth. The meaning of the word לקחי, "my teaching,⁠" may be an allusion to what Moses himself had "taken,⁠" לקח, from heaven when he received the Torah; this should now perform the same kind of work on his listeners as rain does on the earth upon which it falls. Just as such rain is useful in initiating growth of vegetation, his words should initiate fruitful under-standing of the Torah by the people who hear him.
The words כשעירים עלי דשא, commonly translated as "like storm winds upon vegetation,⁠" reflect the word רוח, in the sense of רוח סערה, a stormy wind. The word סערה has been changed slightly in that the letter ס has been replaced by the letter ש, not an unusual occurrence. Another example is Daniel 11,40 וישתער עליו, This is also the opinion of Onkelos who translates ברוחי מטרא דנשבין על דתאה, "like blowing rain-winds on the grass.⁠" The rains strengthen the grass.
Another way of understanding the word כשעירים is "like fine rain on the grass, enabling the grass to start growing.⁠" The word רביבים (second half of our verse) would then refer to heavy rains which is good for a less sensitive kind of grass, i.e. עשב. If we follow this approach, the letter ש in כשעירים is really similar to the letter צ, such as in the word צעיר, young; the meaning then would be analogous to "young rain.⁠" We find a similar construction in 33,19 ושפוני טמוני חול, where the word שפוני may be understood as צפוני, "something hidden (treasure)".
A Midrashic approach: the meaning of the simile (both) is that just as rain, either kind, promotes growth, life, so Moses wishes that his words will do the same for his listeners Just as dew is something everybody welcomes and rejoices in, so may words of Torah be pleasing to all those who hear them.
יערוף כמטר לקחי – יטיף והזכיר כאן ד׳ רוחות שבעולם:
יערף כמטר זו רוח מערבי שבאה מעורפו של עולם ודרכה להביא מטר.
תזל כטל זהו רוח צפוני שנוחה כטל.
כשעירים זו רוח דרומי שמשתערת כשעירים. ויורדת טיפות גדולות כשעירים שנא׳ ושעירים ירקדו שם (ישעיהו י״ג:כ״א).
כרביבים זו רוח מזרחי שיורד טיפות דקות. ומרבה זרעים ומגדלת צמחים. שנא׳ רבבה כצמח השדה נתתיך (יחזקאל ט״ז:ז׳).
יערוף כמטר לקחי – פי׳ ר׳ אברהם ירד כמטר לקחי פי׳ למודי כמו כי לקח טוב נתתי לכם:
תזל כטל אמרתי – כפל הדבר לחזוק כדרך הנבואות והתפלל משה שיהיו דבריו כטל ומטר שלא ישובו ריקם כי אם הרו׳ את הארץ והטעם שיעשו דבריו בלבות השומעים כמעשה הגשם בארץ להולידה ולהצמיחה:
יערף כמטר לקחי, "May my teaching descend like the rain, etc.⁠" Ibn Ezra explains the term לקחי as meaning "teaching,⁠" comparing it to Proverbs 4,2כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, "for I have given you good instruction, do not abandon My Torah.⁠"
תזל כטל אמרתי, "may my words flow like dew.⁠" Moses repeats what he says, though in poetic form, in order to reinforce his words. When the prophets prayed they usually employed this mode of speech, repeating the same or almost the same thought in different words. [This may be the reason why, when offering a תפלה של רשות, a prayer that is not part of the prescribed prayers, one is allowed to do so only if one can add words of one's own, a slight variation of the prescribed prayer. Ed.] Moses feels that words thus reinforced will not be sent back by the addressee without at least a partial response, acceptance by the listeners. The choice of simile suggests that Moses hopes that his words will act in the hearts of his listeners as the rain does when it hits the earth.
יערף – ב׳ במס׳. דין. ואידך יערוף מזבחותם ישודד מצבותם. זכה ולמד תורה כמו משה, נעשית לו סם חיים. והיינו יערוף כמטר. ותרגום אונקלוס יערוף, יבסם. לא זכה שלמד שלא לשמה נעשית לו סם המות. והיינו יערוף, מזבחותם. שהוא ל׳ עריפה. כמו וערפו שם את העגלה.
לקחי – ג׳ במס׳. דין. ואידך לקחי נא לי פת לחם. זך לקחי. הכא משתעי בתורה, שאין לקח אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם. וזהו שאמרו אם אין קמח אין תורה.
יערף כמטר לקחי – מתי זך לקחי. לקחי לי פת לחם, וזהו קמח, אם יש קמח יש תורה.
לקחי – בגימטריא קמח.
כטל – ב׳ במס׳. תזל כטל. אהיה כטל לישראל. לומר שהתורה היא כטל, לישראל דוקא. אבל לעו״ג בהפך, כדכתיב ראה ויתר גוים, שמסיני התיר וכו׳.
כמטר, כטל, כשעירים, כרביבים – ד׳ מרות כנגד ד׳ מדות בלומדים. וכן ביד כל אחד ואחד מישראל ד׳ פעמים. כדאי׳ בעירובין גבי כיצד סדר המשנה. וכרביבים עלי עשב.
יערף – כלל זה השרש מטעם חתוך, והטעם התפלל משה שיעשו דבריו בלב השומעים, כמעשה המטר בצמחים שירום ויצמיחם.
כשעירים – הוא המטר הדק, ורביבים – הגס, ודשא – דק מעשב.
הנה לקחי והוא ספור דברי המצות התוריות יערוף כמטר שהוא יורד טפין טפין רחוקים זה מזה וכבר יקחו המצות ממה שכללו מההישרה לתקון הגוף ולתקון הנפש מדרגות רחוקות קצתם מקצת אך יקחו קצת ויניחו קצת. והמשל כי התורה צותה שיאהב האדם לרעהו כמוהו ושלא ישנא את אחיו בלבבו ומה שידמה לזה ממה שנפלה הצואה בו כי התורה נשתקה מהרבה מהתכונות המדותיות אשר יצטרכו למי שירצה להיות שלם במדות וכן הענין במה שהישירה אליו מהדעות במצות כאלו תאמר שכבר הישירה מזה אל שהשם יתעלה הוא אחד והוא משגיח באישי המין האנושי ובכאן ענינים רבים שתקה מהם להיות בלתי ראוי בהם הצווי והאזהרה כמו שביארנו בפתיחת זה הספר ואולם אמרתי והם ספורי התורה תזל כטל אמרתי וזה שהוא אינו יורד טפין אך הוא לחות מתפשט בכללות האויר ולזה יחס ירידתו להזלה והוא כמו שהטל הוא מתדבק קצתו בקצתו ואינו מניח באמצעו דבר כן אמרתי תקח מההיישרה במדות ובדעות כל המדרגות היה שיתכן בהם צווי ואזהרה או שלא יתכן בהם זה וכבר התבאר זה מדברינו בזה הספר ביאור שלם והנה השלים החכמה במשל הזה ואמר הנה לא תחשוב שלקחי יערוף כמטר אך לא יהיה בו תועלת אבל באמת הנה תועלתו לתת הגדול והחיות למי שיתנהג בו כמו העניין בשערים והם טפי המטר שיפלו עלי עשב כי הם יגדלו אותו וישמרוהו שלא ייבש וימות וכן אמרתי שתזל כטל הנה התועלת בה כתועלת הרביבים שיפלו עלי דשא שיגדלו אותו ויצמיח אותו והנה הרביבים הם רסיסי לילה והוא הטל כאמרו שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה והנה התועלת הטל בצמחים מבואר תכלית הביאור.
לקחי – רוצה לומר: תורתי כאמרו כי לקח טוב נתתי וגו׳ ונקראת לקח מפני לקיחת הנפשות לעשות מצותיה ובזה נתייחדה התורה הזאת מהנימוסים האחרים כי הם לא יקובלו כי אם מצד ההכרח ויראת העונש אך דברי התורה הם ישרים ומשפטיה צדיקים עד שהם בעצמם ימשכו האדם אל ההמשך אחריהם.
אמרתי – הם ספורי התורה כי הם רבי התועלת כמו שזכרנו.
שעירים ורביבים – הם מינים מהמטר הדק שיפרו וירבו העשבים.
ואולם התועלות המגיעות ממנה הם י״ד:
התועלת הראשון הוא להודיע פרי התורה ויחס התועלת המגיע מהספורים האלה התוריים אל התועלת המגיע ממצות התורה ואולם פרי התורה בכללה עם ספוריה ביאר שהוא לתת החיים והגדול למתנהגים בה כמו הענין בשעירים שירדו עלי דשא וכרביבים עלי עשב שיגדלו אותו ויצמחוהו ויתנו לו החיים אשר חי בהם ולזה גם כן אמר כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים יבאר שאין בתורה דבר ללא תועלת כי תתן לאדם החיים הנצחיים ובה ימשכו מהטובות הגופיות היותר מועיל שבהם להישיר אל הגעת השלמות האנושי עד תכליתו ואולם יחס תועלת המצות התוריות אל תועלת ספורי התורה הוא כיחס עריפת המטר יהיה הטיפות בו רחוקות זו מזו וכן התועלת במצות התוריות לא יקח כי אם מדרגות רחוקות ויעזוב הרבה מהמדרגות האמצעיות לפי שלא יתכן בהם מצוה ואזהרה ואולם הזלת הטל הוא מתדבקת קצתה בקצתה בכללות האויר וכן מה שיישירו הספורים במדות ובדעות יקח כל המדרגות בכללם וכבר התבאר זה מדברנו במה שקדם.
ואמר יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי וגו׳ ענין דבורו זה הוא הכרחי להם האזנה והשמיעה להגיע אל שלמותם כהכרחיו׳ הטל והמטר להויית הארץ והולידה והצמיחה. ואמר כי לכת השמימיים יערוף רוב לקחו להם כמטר השופע לרוב אם ברוב הלמוד ואם בעומקו אמנם אל ההמון הנמשל אל הארץ תזל כטל אמרתי ועל דרך שאמר הנביא בכיוצא בזה את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים כי צו לצו וגו׳ (ישעיהו כ״ח:י׳). ונתן הטעם לכל אחד מהלמודים ועל האחרון שיהיו טל אמרי פיו על ההמון כגשמים השעירים והדקים הנופלים על הדשא שהוא תחלת הצמיחה כי הוא המועיל להם ולא המטר הרב החזק ויהיה דבורו עם האנשים השלמים כמטר הרב היורד בשפע רביביו על עשב והוא הצמח החזק היוצא מכלל דשא הסובל הרביבים החזקים כמו שאמר ברביבים תמוגגנה (תהלים ס״ה:י״א) ויהיה שעירים כמו צעירים.
ובמדרש (ספרי פ׳ האזינו) כשעירים עלי דשא כשאדם הולך ללמוד תורה בתחלה נופלת עליו כשעירי׳ ואין שעיר אלא שד שנ׳ ושעיר על רעהו יקרא (ישעיהו ל״ד:י״ד) ונאמר ושעירים ירקדו שם (ישעיהו י״ג:כ״א) והוא נמשך למה שאמר ישעיהו כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו׳ כן יהיה דברי וגו׳ (ישעיהו נ״ה:י״א) גשם ושלג ביחד דוקא כי כאשר יהיה על זה האופן יקוצו בו האנשים וישתערו ממנו וכן יהיה דברו היוצא מפיו כי אע״פ שהמון האנשים ישתערו בו לפי שעה א״א שלא יעשה בהם רושם לעשות את אשר חפץ.
דשא עטיפת הארץ מכוסה בירק עשב קלח אחד קרוי עשב וכל מין מין לעצמו קרוי עשב. פירש הדשא הוא הכולל מיני עשבים רבים שבם עטיפת הארץ ולבישה וכסויה והעשב הוא כל מין ומין לעצמו וכן כתב בפי׳ תדשא הארץ דשא לא דשא לשון עשב ולא עשב לשון דשא ואין לשון למדבר לומר דשא פלוני שלשון דשא וכו׳ ואחר זה כתב לשון דשא ארברי״ץ כלן בערבוביא וכל שורש לעצמו נקרא עשב והרמב״ן ז״ל טען ואמר ואין דברו זה נכון שאם כן לשון דשא לא יתרבה ורז״ל אמרו הרכיב שני מיני דשאים מהו והרב עצמו הזכיר דשאים וכבר כתבתי שם שאינ׳ טענה כלל דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד כדאיתא בחולין פ׳ ראשית הגז:
ואמר יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי להגיד שיהיה למודו כפי השומעים והשגת׳ לקבול הידיעה. ומפני זה לחכמי׳ ולמשכילי עם יערוף כמטר לקחי רוצה לומר שיתן להם הידיעה והתורה בשפע רב כמטר. כי העריפה תאמר על רוב המטר כמ״ש (איוב ל״ג) אשר יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב, וקרא התורה לקח לפי שהיא לוקחת הנפש השכלי׳ והנפש לוקח׳ את התורה לקנות בה שלמות האמתי.
ואמנם לאנשי׳ ההמונים קצרי ההבנה אמר שילמוד דרך קצרה ולמוד קל בלתי עמוק וזהו תזל כטל אמרתי כי באמרו כטל העיר על המעוט והקצור, ובאמרו אמרתי ולא לקחי העיר על קלות הראשים בלתי עמקם. ונתן הסבה בחלוף הלמודים האלה באמרו כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב. רוצה לומר שתהיה האמירה להמון העם מועט׳ וקלה כשעירים שהוא הטל הדק שיוליד הדשא הקטן והמועט, ולחכמים יהיה כרביבים עלי עשב שכרביבים הם המטר הרב כדברי ר״א המוליד עשב הרב והגס. ועל זה הדרך אמר ישעיהו ע״ה (סימן כ״ה) את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים כי צו לצו קו לקו וגו׳.
ואפשר עוד לפרש יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי שיהיו דבריו מעטי הכמו׳ ורבי האיכו׳ והידיעה וזהו יערוף כמטר לקחי, רוצה לומר שהלקח והתורה תהיה שם כמטר הרב, והדברים והמלו׳ אשר ידבר יהיו כטל המועט וזהו תזל כטל אמרתי.
ולפי שהשוטים אומרים שאם יעמדו השמים מתנועתם אפילו רגע אחד שהיה העולם חרב. לזה אמר להם שוטים יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. כלומר כשהשמים יעמדו מתנועתם ולא יפעלו פעולתם ולא יריקו מטר והאדמה לא תתן את יבולה. אז יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. כי מצד התורה שנקראת מים חיים. ירדו טל ומטר וירדו חיים לעולם. אע״פ שהשמים יהיו נעצרים ועומדים מתנועתם. לפי שהשמים אין להם מצד עצמם אלא מצד מאור התורה. ולכן אחר שהנביא או הצדיק הוא בעל תורה. הוא יכול לבטל מאור השמש כשירצה. ולבטל תנועת השמים. אחר שהאור המגיע לשמש הוא מצד הצדיק ומאור תורתו. ולכן האדם למעלה מן המלאכים ומן השמים:
ולכן אמר המשורר השם אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. שרצה להודיע מעלת האדם השלם. אשר הוא עולה בחכמתו על הגרמים השמיימים ועל המלאכים. עד שבסבת האדם [השלם] גדולת השם נודעת בעולם. כמו שאמרו שאמר באברהם ה׳ אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי. אבל אח״כ כשהודיע גדולת הקב״ה בעולם אמר אלהי השמים ואלהי הארץ. ולכן אמר ה׳ אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. בסבת האדם השלם המודיע שמך כי טוב נגד יריאך. עד שלרוב מעלתו תנה הודך על השמים. והמפרשים אמרו כי תנה הודך הוא כמו אשר נתת. ואני אומר שפירושו כפשוטו. והוא כמו תנה את נשי ואת ילדי. ופירושו כי לרוב מעלת האדם הוא נותן הוד וזיו על השמים. לרמוז שזיו השמים ואורם אינו אלא מצד האדם. שנותן אור וזיו לשמים להאיר על הארץ. ואם לא היה האדם. השמים לא יהלו אורם וכוכבי השמים וכסיליהם חשכו נרם. לפי שאין להם אור מצד עצמם. אלא מצד האדם שנותן להם אור מצד אור התורה. וזהו אשר תנה הודך על השמים. וא״ת מהיכן בא לאדם האור הזה. לזה אמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. לרמוז שאין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקות שעוסקים בתורה. וזהו הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. לומר ששבעת ימי בראשית מתקיימים בסבת אלו שבעה הבלים שמנו בפסוק זה. והם כנגד שבעה קולות שנאמרו במתן תורה. ואע״פ שאמרו חמשה קולות ושבעה קולות ועשרה קולות כולם נתכוונו לדבר אחד. וזהו הכל הבל שכל העולם נתקיים בסבת הבל התינוקות. וזהו מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. ומהבל קולם יסדת עוז שהיא התורה. כאומרו הקול קול יעקב ואם לאו הידים ידי עשו. להשליך אמת ארצה והמלכות הרשעה עשתה והצליחה. וזהו למען צורריך להשבית אויב ומתנקם. בסבת התורה. עד שלסבת זה האדם מושל בעולמות כולם. וכנגד העולם העליון ותחסרהו מעט מאלהים. וכמו שאמרו במרע״ה ומשה עלה אל האלהים כל האנשים אין עולים אלא למעלת גדולה או עושר או מלכות. ומשה עלה למעלת אלהים. וזהו ותחסרהו מעט מאלהים. וכמו שאמרו חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה חוץ מאחד. לקיים ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו. לפי שהוא נותן זיו והדר לשמים. וכנגד עולם השפל אמר כל שתה תחת רגליו צונה ואלפים כולם. צפור שמים וגו׳. ואחר שזה כן ה׳ אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. ולא אמר בכאן על השמים. להורות על מעלת האדם שהוא למעלה מן השמים. אחר שהוא נותן האור לשמים בסבת התורה. וזהו האזינו השמים. ואע״פ שתעמדו מתנועותיכם. יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. אע״פ שהשמים לא יריקו טל ומטר. ולפי שהטל ומטר לבדם לא יועילו כל כך בלי רוחות לגדל העשבים והדשאים. לזה אמר כשעירים עלי דשא וגו׳. ואחר שזה כן כי שם ה׳ אקרא ואני עוסק בתורתו. הבו גודל לאלהינו והאזינו ושמעו קולי:
או שיאמר כמטר לקחי תזל כטל אמרתי – להורות על מעלת התורה. שאע״פ שהוראת התורה ודיבוריה הם קשים כמטר. שסוחף השדות ועוקר האילנות. כמו שתראה בענין הקללות והתוכחות. וכן בענין השירה שאמר אספה עלימו רעות חצי אכלה בם. ודברים אחרים קשים מאד כמטר. עכ״ז תזל כטל אמרתי. שהיא כולה רחמים כטל של ברכה. כאומרם חיצי כלים והם אינן כלים. וכן גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב. שהיא הקללה היותר קשה שבכולם. אמר שם יעלם ה׳ עליך. כלומר יעלימם ויכסם. שלא יהיו כמטר סוחף אלא כטל. של ברכה. ולכן לא אמר יעלם אלא יעלם בשב״א. ולזה כיוונו רז״ל באומרו יערוף כמטר לקחי אין עריפה אלא הריגה כאומרו וערפו שם את העגלה. וכן הייסורים והקללות אע״פ שנראים קשים כמטר. הם מעמידים האדם כטל של ברכה. כאומרו כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח. ואמרו נאמרה ברית במלח ונאמרה ברית בייסורין וכו׳. ולכן אמר להם שאע״פ שיערוף כמטר לקחי בזאת השירה להרוג אתכם ולכלות אתכם. אינו כן אלא תזל כטל אמרתי. כי כל אמרתי היא כטל של ברכה. וכן כל דבריהם כשעירים עלי דשא. כלומר רוח סערה שיורד על הדשאים בחזוק גדול. שנראה שבא לעוקרם. ואינו כן אלא אותו רוח הוא סבת גידולם. וכן כרביבים עלי עשב על זה הדרך. כן הוא דברי אשר יצא מפי. יעשה ויצליח ויברך אתכם ויתן לכם קיום. ולכן כי שם ה׳ אקרא. באי זה אופן שיהיה. הבו גודל לאלהינו. אחר שהוא רחמים וברכה:
או יאמר יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי – להורות על מעלת השירה הזאת. לפי שידוע כמו שכתבתי שזאת השירה היא עיקר כל התורה. וכל הנביאים מכאן ינקו ולמדו. ובה רמוזים כל הדברים העתידים עד בא זמן האסיף. וזה פלא גדול שבפרשה קטנה כזאת שאין בה אלא ארבעים ושתים פסוקים. יהיו בה עיקרים גדולים וסודות נעלמים. וכל הדברים העתידים. אלא שלפי קוצר השגתינו אין אנו מגיעים לפשטן של דברים לרוב העלמם. ואל תתמה על זה. אחר שהוא שם ה׳ הגדול והנורא מאד. מי יכילנו
יערף כמטר לקחי – הנה תורתי היא תערוף ותבא בשטף כמטר למבינים המוכנים לקבל מבוע מקור חכמה.
תזל כטל אמרתי – ונותנת גם כן כפי הנגלה ממנה איזו ידיעה להדיוטות, שעם היותה מועטת, היא טובה מאד כטל. באופן שהיא כשעירים עלי דשא – שהמשכילים יביטו נפלאות ממנה.
וכרביבים עלי עשב – שגם ההדיוטות יקנו בה איזה מדע, להכיר בו בוראם באופן מה. אם כן, אתם ישראל שקבלתם אותה.
יערוף כמטר לקחי, here my teachings will pour down and flow without interruption like rain for those who understand and are prepared to receive it from the fountain, the source of wisdom.
תזל כטל אמרתי, and it too will contribute in accordance with the information which has been revealed to ordinary people. Even though these scraps of information are sparse, they are as useful to the recipients as is dew for the grass. The reason is that both in quantity and quality it is כשעירים עלי דשא, intelligent people can discern wonderful insights by listening to these words of mine;⁠a even the most ordinary, uneducated people will acquire some knowledge by listening to what I have to say. It will help them to recognize and appreciate their Maker.
a. וכרביבים עלי עשב, עשב being coarse, unrefined grass, it is a simile for coarse unrefined people.
יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי. [כלומר], ׳לקחי׳ שנתתי לישראל – ׳יערוף כמטר׳ ו׳יזל כטל׳, ר״ל, שלפי הכנת המקבלים – כן ישפיע להם, אם מעט ואם הרבה, אם יהיה מוכן הרבה – יקבל הרבה, ואם מעט – מעט, וכן דימה הרב ל׳מטר׳, והמעט ל׳טל׳.
ואזיל ופירש מה עושה המטר והטל, ואמר כשעירים עלי דשא, שה׳שעירים׳ – הם רוח וגשם, וה׳דשא׳ – שהוא עשבים רבים כאחד, סובלים אותן, וכרביבים עלי עשב – שה׳עשב׳ האחד לבדו לא היה סובל השעירים, כי אם ה׳רביבים׳ – שהוא המטר היורד בנחת, כמו ׳ברביבים תמוגגנה צמחה תברך׳ (תהלים סה יא)1.
וכן אמר, יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב, כלומר, ל׳עשב׳ היא ׳כרביבים׳, ול׳דשא׳ – ׳כשעירים׳, ר״ל, למקבל הרבה – משפיע הרבה, ולמעט – מעט2:
1. ראה בשיעורים שם.
2. ראה בשיעורים לשמות (יט ג) ולתהלים (קיט קעב). וראה קרוב לזה בעקידה כאן.
יערוף לשון יטיף יערוף לשון נטיפה כו׳. תחלה פירש שהוא לשון עתיד, כי היו״ד היא יו״ד האית״ן, ואינה שורש. ואחר כך פירש הלשון, שהוא לשון נטיפה:
דשא עטיפת הארץ. עיין בפרשת בראשית (בראשית א, יא):
יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי – נ״ל על דרך ששמעתי פירוש על פסוק אדם ובהמה תושיע ה׳ (תהלים ל״ו:ז׳) על פי הירושלמי (מכות ב׳:ו׳) שאלו לנבואה חוטא מה יעשה ויתכפר השיבה הנפש החוטאת תמות, שאלו לתורה חוטא מה יעשה ויתכפר השיבה יביא קרבן ויתכפר, שאלו להקב״ה חוטא מה יעשה ויתכפר השיב יעשה תשובה ויתכפר שנאמר (תהלים כ״ה:ח׳) טוב וישר ה׳ על כן יורה חטאים בדרך. וא״כ מתוך דברי הנבואה אין תשועה לאדם החוטא, ומתוך תשובת התורה אין תשועה לבהמה, שעל כל פנים תלך למיתה לכפרת עון האדם, אבל מתוך תשובת הקב״ה שאמר יעשה תשובה ויתכפר הנה בזה מצא תשועה לשניהם לאדם ולבהמה לכך נאמר אדם ובהמה תושיע ה׳.
ועל זה האופן יתבארו פסוקים הללו, על פי המדרש שמסיק בילקוט (האזינו לב תתקמב) הסתכלו בשמים שמא שינו מדתם כו׳ ותשמע הארץ הסתכלו בארץ שמא שנתה מדתה כו׳ וענין שינוי המדה באדם הוא המשנה רצון בוראו ויוצא מגדר התורה והמצוה, ע״כ אמר אח״כ שאם תשנו מדתכם הנה כפי דעת הנבואה והתורה א״א להפטר מן ההריגה או לאדם, או לבהמה, אבל אמרת ה׳ צרופה לפטור אדם ובהמה מן ההריגה והחוטא ישוב אל ה׳ ורפא לו זה״ש יערוף כמטר לקחי. ואמרו רז״ל (תענית ז.) אין עריפה אלא הריגה שנאמר (דברים כ״א:ד׳) וערפו שם את העגלה. ולקחי כינוי לתורה ולנבואה כי התורה נקראת לקח טוב וכן הנבואה לקוחה מאתו ית׳ ואמר משה שלקחי היינו מה שלקחתי אני מאת ה׳ התורה והנבואה שניהם יעריפו כי מתוך שניהם תצא הריגה לאחד מהם או לאדם או לבהמה והרי המה כמטר הזה שאין הכל שמחים בו כך לעולם אין כאן שמחה או לאדם או לבהמה, אמנם תזל כטל אמרתי כי אמרת אלוה צרופה משמחת אדם ובהמה כטל זה שהכל שמחים בו כך אדם ובהמה תושיע ה׳ והכל שמחים בתשועת ה׳, כמ״ש (הושע י״ד:ב׳-ו׳) שובה ישראל, ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו, אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה וגו׳. ורז״ל (יומא פו:) למדו מכאן שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם שנאמר ארפא משובתם לשון רבים וכתיב כי שב אפי ממנו.
ולדברינו יאמר ארפא משובתם, על האדם והבהמה, כמו שאמר למעלה (הושע י״ד:ג׳) ונשלמה פרים שפתינו. כי ע״י וידוי שפתינו נשלם חובותינו כי בזה יפטרו גם הפרים מן ההקרבה, כי טעם הקרבן הוא לפי שכח הבהמי שבאדם בו הוא משותף לשאר בהמות וחיתו ארץ על כן באה הבהמה תמורת האדם ובחמלת ה׳ על כל ברואיו בין אדם בין בהמה הורה דרך התשובה לבת השובבה, ואע״פ שלשון משובה אינו שייך כ״א על האדם החוטא ולא על הבהמה מ״מ כשאדם מביא קרבן וסומך ידו עליו ומתודה עליו דומה כאילו כל עונותיו נשואים באותה בהמה כמ״ש (ויקרא ט״ז:כ״ב) ונשא השעיר עליו את כל עונותם. לכך שייך לכלול גם הבהמה בתיבת משובתם, ואמר אוהבם נדבה, כי לא על צד החיוב אהבתים כי אם בנדבה כי כן בראתים לכתחילה בנדבה כך גם עתה אוהב אני כל מעשה ידי בנדבה, כי שב אפי ממנו, מן האדם ע״כ נפטרו שניהם האדם והבהמה, כי אהיה כטל לישראל, כטל זה שהכל שמחים בו, יפרח כשושנה, כי כל בעל תשובה דומה כאילו נולד באותו יום כמ״ש (תהלים ק״ג:ג׳-ה׳) הסולח לכל עוניכי וסמיך ליה תתחדש כנשר נעוריכי.
<יַעֲרֹף: ב׳ חס׳ ובתרי לישני, וסי׳ כמטר לקחי1, יַעֲרֹף מִזְבְחוֹתָם2 (הושע י׳).> [יַעֲרֹף].
<כִשְעִירִם: כתב הרמ״ה3 ולקח את שני4 הַשְעִירִם (פ׳ אחרי מות) מל׳ יו״ד קדמא׳ וחס׳ יו״ד תניי׳, וכל אוריית׳ דכות׳, ודכות׳ בלישנ׳ בעני׳ אחרינ׳ לַשְעִירִם אשר הם זֹנִים5 (שם), ומס׳ עליה׳ כולהו׳ כתי׳ כן, ודכות׳ בעני׳ אחרינ׳ כִשְעִירִם עלי דשא6, ע״כ. ומתרגום ירושלמי ויונתן בן עוזיאל7 מוכרע דמלת יערף ומלת כשעירם חס׳, דאמרינן התם שלא הזכיר משה רבינו שמו של מקו׳ אלא לאחר עשרים ואחד תיבות שהם שמנים וחמשה אותיות.> [כִּשְׂעִירִם].
1. כמטר לקחי: פסוקנו.
2. מִזְבְחוֹתָם: הו׳ י ב.
3. הרמ״ה: שע״ר.
4. ולקח את שני: וי׳ טז ז.
5. לַשְעִירִם אשר הם זֹנִים: וי׳ יז ז.
6. כִשְעִירִם עלי דשא: פסוקנו.
7. ומתרגום ירושלמי ויונתן בן עוזיאל: המיוחס ליונתן ותרגום הקטעים להלן, פס׳ ג.
זו היא העדות שתעידו כו׳. דק״ל היאך תלוי זה הדבר בכאן. ומפרש דשפיר תלוי בכאן, דזו היא העדות וכו׳:
כאשר יערפו השמים טל ומטר. י״ל שרוצה לפרש והיאך משמע זה מפסוק שאמר להם לישראל כן שהתורה הוא כמטר. ומפרש שה״ק קרא כאשר כו׳. ומנליה לרש״י לפרש דלקחי היא תורה. משום דכתיב (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם וגו׳. וטעמא מאי, משום דלקחו מיד אל יד, שנאמר (להלן ל״ג:א׳) מימינו אש דת למו, ר״ל משרע״ה לקחה מימינו של הקב״ה. ולמה נקרא תורה חיים, משום שנאמר (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה:
שהכל שמחים בו כו׳. מה שאין כן במטר. ואחר כך מדמה אותה לרוח, דהוא נמי טוב יותר מן הטל, והוא מוסיף והולך:
לשון רוח סערה כו׳. דסמך ושי״ן מתחלפין:
עטיפת הארץ כו׳. פי׳ דשא כולל מיני עשבים רבים, שהיא לבישת הארץ וכיסויה, ונקרא דשא. והעשב הוא כל מין ומין בפני עצמו קרוי עשב. ועיין בפרשת בראשית (בראשית א׳:י״א):
This is the witness you are to bear, etc. Rashi is answering the question: How is this matter relevant here? And he explains that it is certainly relevant here, because this is the testimony, etc.
When the heavens flow with dew and rainfall. One could say that [Rashi] wants to explain how this is implicit in the verse that [Moshe] said to Yisroel, that the Torah is likened to rain. And he explains that this is what the verse means: "When the heavens, etc.⁠" And how does Rashi know to explain that "My instruction (לקחי)" refers to the Torah? Because it is written, "For I have given to you a good instruction (לקח)" (Mishlei 4:2). What is the reason [that lekach refers to the Torah]? Because it is taken from hand to hand, as the verse states, "From His right [hand] — the flaming Torah" (Devarim 33:1). In other words, Moshe Rabbeinu took it from the right hand of the Holy One, Blessed Is He. And why is it called the "Living Torah"? Because the verse states, "It is a tree of life to those who grasp it" (Mishlei 3:18).
With which all rejoice, etc. And this is not the case with rain. Afterwards [Moshe] compares [the Torah] to the wind, because this too is better than dew, and he continues and adds.
As in "storm winds, etc.⁠" The letters samech and shin are interchangeable.
The envelopment of the earth, etc. This means that the word grass (דשא) includes many kinds of plants which clothe the earth and cover it, and the totality is called deshe. [The other word for] grass (עשב) refers to a specific species, and each species on its own is called eisev. See parshas Bereishis (1:11).
יערוף כמטר לקחי – פירוש על דרך אומרם ז״ל (אבות פ״ג מי״ז) אם אין קמח אין תורה וכו׳, יכוין הכתוב במאמר זה כי כמו שה׳ נותן מטר לזון ולפרנס כמו כן צריכין הם ללמוד תורה, וזה שיעור הכתוב יטיף כמו שאני מטיף המטר לקחי, וכאלו אמר יערוף לקחי כמטר, שאין הקדוש ברוך הוא שואל מהאדם ללמוד תורה עד שמכין לו כדי פרנסתו, וממוצא דבר אתה למד שאם לא יטיפו מפיהם טיפי תורה אין חפץ ה׳ לתת מטר, והוא מה שפירשנו במאמר התנא (שם) אם אין קמח אין תורה פירוש אם ראית שאין קמח דע שאין תורה, וטעם שכינה ללימוד תורה לשון זה יערוף, לדמות למעשה המטר שהוא מטיף.
עוד ירמוז כי כדרך שהמטר מניעתו תסובב מיתה להאדם כמו כן מניעת התורה תערפנו, על דרך אומרו (ישעיהו א׳ יט כ) אם תאבו וגו׳ ואם תמאנו וגו׳ חרב וגו׳, וכפל לומר במלות שונות לקחי אמרתי, כנגד שני תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כנגד תורה שבכתב אמר לקחי שה׳ נתנה מידו ליד משה כתובה באצבע אלהים, והגם שלא נתן אלא עשרת הדברות, בהם כלולים כל מה שכתוב בספר התורה כמאמרם ז״ל (זוה״ק ח״ב צג:). וכנגד תורה שבעל פה אמר אמרתי שהם דברים שנמסרו במאמר פה אל פה, וכינה לתורה שבכתב מטר ולתורה שבעל פה טל, לפי שהתורה שבכתב היא העיקר ויסוד כל דבר, ותורה שבעל פה הם תיקונים ודקדוקים שאינם מפורשים בה אלא נרמזים, והוא ענין שלקח הכתוב בדמיונה שדימה תורה שבכתב למטר שהוא יסוד ועיקר הכל, ותורה שבעל פה לטל שהוא תיקון והעמדה מה שעשה המטר כמו שהיא תורה שבעל פה לתורה שבכתב.
עוד ירצה על דרך אומרם אנשי אמת (באר היטב או״ח סי׳ רל״ח בשם האריז״ל) כי מצות עסק תורה שבכתב אינה אלא ביום ולא בלילה, וכן אמרו בברייתא (מדרש שוח״ט יט ז) שמשה באותן מ׳ יום שהיה אצל ה׳ היה מכיר בין היום ללילה מהלימוד שהיה ה׳ מלמדו כשהיה מלמדו משנה היה יודע שהוא לילה, ויש טעם בדבר שאין לימוד מקרא בלילה.
ולזה כינה תורה שבכתב למטר שאינו תמיד אלא בימות הגשמים אבל לא בימות החמה, וצא ולמד מה שאירע לרבא (תענית כ״ד:) על שהטריח להוריד גשמים שלא בעתם, כמו כן המקרא הוא דוקא בזמנו המוגבל לו יום ולא לילה, ודימה תורה שבעל פה לטל כמו שהטל לא מפסיק קיץ וחורף יומם ולילה כמו כן תורה שבעל פה אין לך זמן שאינו זמנה, ואל תקשה שהטל יפריחנו השמש כי אין המניעה מצד הטל.
כשעירם וגו׳ – יתבאר על דרך אומרם בברייתא (מדרש משלי י׳) אמר רבי ישמעאל כשמעמידין את האדם בדין אם יש בידו מקרא שואלין ממנו למה לא שנה ואם יש בידו משנה שואלין ממנו תלמוד וכן על זה הדרך, הנה מעומק דברי הברייתא מוכיחים הדברים שמי שיש בידו מקרא אין שואלין ממנו מעשה מרכבה אלא מדרגה אחת כפי יכולתו יותר ממה שטרח שעליו היה לטרוח גדר למעלה מזו, והוא אומר כשעירים וגו׳ וכרביבים וגו׳ פירוש כשיעור שימטיר ה׳ טיפין קטנים על הדשא שהוא קטן וכרביבים שהם טיפין גדולים ועבים עלי עשב שהוא גדול שיכול לסבול כדמיון זה מצות התורה כל אחד כפי כח שיכול להשיג, ויש בזה להקל ולהחמיר להקל על מי שאינו יכול להשיג יותר, ולהחמיר על מי שיכול הרבה ששואלין ממנו הכל ואפילו מעשה מרכבה.
יערף במטו לקחי, "May my teaching drop like the rain.⁠" We may understand these words of Moses as being similar to the statement in Avot 3,21: "if there is no flour there will be no Torah, etc.⁠" The message is that just as the Israelites require rainfall for their physical survival so they require words of Torah instruction for their spiritual survival. The meter of the verse is: "May my teaching drop like rain.⁠" God does not expect His people to study Torah until He has provided physical sustenance for them. Conversely, you may conclude from Moses' words that if words of Torah will not drop from the people's lips, God in turn is not anxious to provide rain for them. This is precisely what Rabbi Eleazar ben Azaryah meant in Avot when he said on the one hand: "if there is no flour there is no Torah; if there is no Torah there will be no flour.⁠" Accordingly, you can understand what Rabbi Eleazar ben Azaryah said in this vein: "if you observe that there is not enough flour, know that the reason is that there is not enough Torah study.⁠" The reason that Moses employs the simile of rain falling for describing Torah study is because just as rain falls in droplets so Torah is absorbed a little at a time.
Another reason why Moses chose the simile of rainfall to describe Torah study may have been to alert his listeners that just as the absence of rainfall for a prolonged period would result in death for those deprived of it, so the absence of Torah for a prolonged period would also bring death in its wake. It is similar to what Isaiah said in Isaiah 1,19: "if you agree and give heed, you will eat the good things of the earth; but if you refuse and disobey, you will be devoured by the sword.⁠" לקחי, אמרתי, Moses repeats the message in different words in order to make them apply to the two Torot, i.e. the written Torah as well as the oral Torah. Moses aims the word לקחי at the written Torah whereas he refers to the oral Torah when he tells the people to listen to his אמרתי. Moses referred to the Torah God had handed him personally, written by God's own finger. Although God only gave him two tablets containing Ten Commandments, these Ten Commandments contained within them everything that is written in the entire Torah, compare (Bamidbar Rabbah 13). As to the oral Torah, Moses used the term אמרתי, seeing the oral Torah was received by Moses from God on a mouth to mouth basis. It was not recorded in writing. Moses labelled the written Torah מטר, rain, whereas he labelled the oral Torah טל, dew. The reason he did this is because the written Torah is the more important of the two. It is the foundation of everything. The oral Torah is a collection of details none of which were spelled out clearly enough in the written Torah. What appears in the oral Torah has only been hinted at in the written Torah. This is why the Torah (Moses) describes the written Torah as rain which is basic and fundamental to nature. Dew, on the other hand, is something which improves the basic work of rainfall just as the oral Torah rounds out the written Torah.
There is another aspect to the choice of Moses' similes, one that is best understood by the Kabbalists. Please read the comments of the Beer Heytev on Orach Chayim chapter 238 where he quotes the Ari Zal. The author claims that the preoccupation with the study of the written Torah is an obligation which applies only during the day and not during the night. Therefore it is not in order to read the written Torah at night. We have a Baraitha in Midrash Tehillim that during the 40 days that Moses was in heaven, close to God, he was able to distinguish between night and day only by means of the subject matter God taught him. When God taught Moses Mishnah, i.e. oral Torah, he knew it must be night-time. The reason is that it was not permitted to study the written Torah at night.
This is the reason why Moses described the written Torah as rain, something which does not fall every day, at all hours, only during the rainy season but not during the summer. We have already described several times what happened to the Amora Rava (Taanit 24) who prayed to heaven in order that there be a rainfall in summer because he wanted to prove to a scoffer that God can make rain in summer. Similarly, the written Torah is described as rain. Our sages allocated only certain parts of the day to its study, by day and not by night. Dew, on the other hand, is something which we observe on a year round basis, day in day out. It descends both in summer and in winter. Similarly, the oral Torah is described as dew. It is to be studied both by day and by night. There is no restriction on what is a good time to study the oral Torah. The fact that the sun dissipates the effect of the dew is no argument; after all, it is not the fault of absence of dew which on occasion nullifies its effectiveness.
כשעירים עלי דשא, "like showers on young growth, etc.⁠" We may understand this simile in connection with a Baraitha quoted in Midrash Mishley 10. Rabbi Yishmael is quoted as saying that when the time comes when a man has to give an accounting of what he did with his time while on earth, one of the questions he will be asked is if he has a command of the written Torah. If he answers in the negative he is asked why he did not study. Next they ask him if he has a command of the oral Torah. If he answers in the affirmative He is asked whether he also has a command of the Talmud. The questioning continues in that vein. He is not asked whether he has a command of esoterical matters i.e. מעשה מרכבה. They ask a person only on matters which he was capable of studying and absorbing. This is the meaning of כשעירים וכרביבים, meaning that just as God makes it rain in little droplets on the grass which is still very young, and in bigger droplets on the grass which has already reached a certain height, one's Torah knowledge is expected to match one's age and one's IQ. This rule is at one and the same time both harsh and kind. The Torah makes allowances for people who are under-endowed mentally; on the other hand, even someone who has a good command of Scripture, Mishnah and Talmud may be found wanting as he did not measure up to his potential and also studied esoterics, i.e. מעשה מרכבה
יערף כמטר וגו׳ – חשב כאן ג׳ מיני מטר. והם מטר שעירים ורביבים. כי הצמחים הם ב׳ מינים א׳ העשבים המזריעים זרע צריכין רביבים והם הגשמים היותר גדולים ורבים. ב׳ הם דשאים שאינם מזריעין זרע וגדלים על כל מים וגשמים דקים שהם כשעירים. ועיקר צריכין לטל כי ארץ ישראל מגדלת פירות בימות החמה שאין זמן גשמים שם וגדלים מטל השמים. ומטר הוא בשפיכותא להשקות כל חי אדם ובהמה ובורות ליכנס בהם מים על כל השנה. ולפי שע״י המטר אדם ובהמה תושיע ה׳ הזכירו בראשונה. ואמר ד׳ לשונות יערף תזל וגו׳ נגד ד׳ רוחות העולם.
יערף כמטר – הוא הבא מרוח מערבית מערפו של עולם. תזל כטל. הוא הבא מרוח צפונית שהיא מזלת את הזהב. כשעירם. הוא הבא מרוח מזרחית המסעיר את כל העולם. וכרביבים עלי עשב. זה רוח דרומית המגדל כל מיני צמחים כמ״ש (במס׳ בבא בתרא דף כ״ה ע״א וב׳) ושם ד׳ רוחות בלשון רז״ל מערב אורי׳. צפון אסתניא. מזרח שדיא. דרום שותא. ובערוך העתיק בטעות. וד׳ רוחות חושב כאן ובפסוק ראשון הזכיר שמים וארץ ובזה הזכיר כל הקצוות. ודע שכל הברואים כלולים בג׳ אלו. שמים וארץ וים כמ״ש עשה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם. והם חב״ד כמ״ש ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו וכן כאן בפסוק ראשון כלל שמים וארץ שהם חו״ב. ובפסוק שני טל ומטר המחבר שמים וארץ כי בדעת מחבר שמים וארץ. והוא שתהומות נבקעו להוציא מים התחתונים ושחקים ירעפו טל. וא״כ טל ומטר מחברים שמים וארץ. ומטר כולל ג׳ מיני מטר וטל כולל א׳. וכן דעת כולל ג״ר והוא א׳ וכן ד׳ רוחות הם המחברים שמים וארץ לכן הן ו״ק ונכללין בד׳ אותיות השם וכן חשב כאן ד׳ לשונות של דיבור הכוללים ו׳. דביר. אמרי. לקחי. אמרתי. ובאמירה כולל ג׳ כטל כשעירים כרביבים. והן תורה שבכתב. ושבע״פ. ומצות. וכן טעמי מצות. וסודותי׳. ורמזי׳. לקחי. הוא תורה שבכתב כמ״ש משה קבל תורה מסיני. אמרתי. הוא תורה שבע״פ. אל אחד אמרן מפה אל פה. אמרי. הם המצות שנאמר בכל מצוה לאמר. ולכן נאמר ותשמע הארץ אמרי פי כי רוב מצות נוהגות בארץ. ודיבור הוא המשך המאמר בטעמי המצות ורמזיה וסודותיה.
יערף כמטר לקחי – התפלל משה שיהיו דבריו כטל וכמטר היורדים על הארץ להולידה ולהצמיחה, כן יכנסו דבריו בלב שומעיהם, ולא ישובו ריקם, כי אם יעשו פרי. והנה זכר בכתוב הזה מטר וטל, שעירים ורביבים, ואינו כפל ענין במלות שונות כמו שחשבו המפרשים, אבל כלו מן הקצה אל הקצה, וכמו שכל דברי השירה הם תוכחות ולבסוף דברי נחמה, כן בתחלת דבריו אמר, יהיה דבורי כגשם שוטף היורד בזעף להפחיד החוטאים, או כגשמי נדבות היורדות בנחת לטובת הצדיקים, וכן יערף הוא לשון זעף ותזל הוא הפכו, וכן המטר והטל, השעירים החזקים מלשון סערה משחיתים התבואות, והרביבים הדקים שהם טיפי מטר מרוים את הארץ, ואצל שעירים אמר דשא שכולל כל מיני צמחים גם האילנות, כי הסער מכלה הכל, ואצל הרביבים זכר העשב שהם העלים הקטנים שעליהם יטיפו רסיסי לילה להגדילם, והכונה בכל זה לומר, האלות והענשים שאודיע להם, כגון וירא ה׳ וינאץ וכו׳, אספה עלימו רעות וכו׳, הדומים לסער ולמטר, יפילו על החוטאים אימתה ופחד, והטובות שאבטיח להם כגון כי ידין ה׳ עמו, הדומים לטל ורביבים, יוסיפו אומץ בלבב הצדיקים לסבול כובד הגלות והצרות וליחל לתשועת ה׳:
לקחי – ענינו המדע, מה שראוי לאדם שיקחנו אל לבו:
יערף כמטר לקחי – הוא פירוש המשל והמליצה הקודמת, אמר ראוי דבורי שיכנס בלב השומעים כמו המטר באדמה, כטעם ועלימו תטוף מלתי {איוב כ״ג:כ״ט}. לקחי, כח דבורי, הלוקח ומושך אליו נפשות, כמו הטתו ברב לקחה {משלי ז׳:כ״א}.
כשעירים – טיפין גסין הבאין עם רוח סערות, ומוהר״ר אברהם חי בן ידידי החכם יש״ר {ריגייו} אומר כי אולי שעירים כמשמעו ל׳ עזים והוא שם כוכבים שלפי מחשבת הקדמונים מביאים מטר רב, הזכירם Virgilius בשם (Aeneid. 9) pluviatiles hoedi, וצ״ע.
רביבים – כמו ברביבים תמוגגנה {תהלים ס״ה:י״א}, שנכנסים יותר בקרב הארץ, ועיין Pl. 18. 17 שהעשב הרך מועיל לו יותר המטר החזק, ואח״כ כשגדל טוב המטר הדק.
יערף – ה״עורף״ הוא פרק הצוואר, הפרק הנוח ביותר להתכופף ולהתנועע בגוף האדם. בתנועתו הוא מהיר להישמע לרצון האדם. ניגודו הוא ״קשה עורף״. מכאן הפועל ״ערף״: פעולת המטר לפרק רגבים קשים של אדמה, לפורר את האדמה לגרגרים. ייתכן ש״ערף״ קרוב גם ל״חֹרֶף״: עונת השנה שבה נתונה הארץ להשפעת הגשמים, המרופפים את רגבי האדמה.
לקחי – ״לקח״ הוא הלימוד מנקודת המבט של התלמיד; הלימוד שנקלט, או שצריך להיקלט, בלבו.
תזל – ״נשל״: לנתק דבר ממשענתו; ״נצל״: להפריד דבר בכוח מנקודת משענת. ״נזל״: הדיבוק הטבעי החלש ביותר של חלקיקים; הוא מורה על הזרימה, על התנועה של דבר לח. מכאן ההפך: ״נצבו כמו נד נזלים״ (שמות טו, ח).
אמרתי – ״אִמרה״ היא הביטוי הנפוץ להבטחות ה׳ (השווה במדבר כג, יט).
כשעירם – ״שׂער״, ״סער״, וכן ״שׂערה״, ״סערה״: רוחות וגשמים חזקים. ״שַׂעַר״: אימה, בְּעָתָה. ״שֵׂעָר״: שערות הגוף; ״שָׂעִיר״: בעל חיים בעל שיער רב – התַּיִּש. משמעותו הבסיסית היא כנראה תנועה חזקה קדימה, הבאה מבפנים; מבחינה מקומית – סערה; מבחינה רגשית – אימה; מבחינה גופנית – צמיחה חזקה (מבחינה מספרית) של שערות על גוף בעלי חיים וצמחים. בפסוקנו, ״שׂער״ בא במובן מקומי, ״סערה״. אולם צורת שם העצם היא בלתי⁠־פעילה, כדוגמת ״שעיר״, בעל חיים מכוסה בשערות. גם כאן המשמעות היא: גשמים חזקים שרוח סערה מוליכה אותם. כנראה שכך הבין גם אונקלוס: ״כרוחי מטרא״.
וכרביבים – ״רביב״ נגזר מ״רבב״, שהוא השורש של ״רב״: גשמים היורדים בשפע; אולי גם גשמי ברכה המצמיחים יבול עשיר, כדוגמת ״רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ״ (יחזקאל טז, ז).
שליחות משה מורכבת משני יסודות: הוראה והבטחה. הוא מצפה שפעולת הגומלין של שמים וארץ בקביעת צורת עתיד עמו, תשמר את שני יסודות שליחותו, כך ששני היסודות ישיגו לבסוף את מטרתם. בידיעה שהשמים והארץ נתמנו על ידי ה׳ לשמש כעדים וערבים על ברית ה׳, מצפה משה שהם לא ינוחו ולא ישקטו עד שתורתו תיעשה לבסוף ל״לקח״, המתקבל ונקלט על ידי האומה. היא תפשיר את לבה הקפוא של האומה, תפרק את רגבי אדמתה הקשה, כך שזרעי החום והאור, הידיעה והחיים, יצמחו ויישאו פרי. הוא מצפה שהבטחתו, המרעננת כטל, תחיה את העם ותעודד אותם בזמנים הקשים הצפויים להם. שני יסודות אלה של שליחותו יטהרו את האומה כסערות גשמים השוטפות את הדשא, ולבסוף יביאו אותה לשאת פירות כגשמי ברכה היורדים על העשב.
יערף וגו׳. יאמר אל השמים לבל ישיבו איך אנו יכולים להתבטל ממלאכת ה׳ אשר נטל עלינו ולשמוע אל דבריך: לזה יאמר כי דבריו המה ג״כ מעין מלאכתכם שהם במדרגת מטר וטל עד״ה (ישעיהו נ״ה:י׳) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וגו׳ והולידה והצמיחה וגו׳ כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו׳ כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו, ואל גדולי ישראל אמר, אם שדברי רק דברי מוסר (ולא כדברי הפלוסופים בחקירות נשגבות) אבל יערף (מלשון עריפה) כמטר היורד בשפע ויבער מן הארץ כל מין אבק רע ותולעים, ככה לקחי שהם דברי המוסר תבער מלבבכם כל דעות כוזבות ותשריש בכם דעות נאמנות וקימות:
תזל כטל – כשם שהטל היורד על כל הנשרש בארץ יגדיל ויפריח, ככה אמרתי יפעל בלבכם כשיהיה נשרש דעות נאמנות להפריח שתעשו מצות ומעשים טובים: עתה יחזור אל הארץ (כי דבריו אל השמים שלקחו כמטר ואמרתי כטל אינה תשובה אל הארץ, כי פעולת הלקח שהוא כהמטר והאמרים שהם כטל הוא רק לאנשי המעלה המבינים היטב דברי התורה והמה יתיחסו ביותר אל השמים. ואל הארץ לא יתיחסו רק קטני ערך שעליהם נאמר (ישעיהו מ ז) אכן חציר העם) ויאמר שאף שלבני אדם הדומים לעשב הארץ לא יועיל לקחי כמטר היורד בשפע רב, וכטל המסוגל להפריח, אבל יועיל כשעירים שהוא מטר דק היורד עלי דשא הצמחים הנמוכים וכרביבים שהוא מטר היורד מפוזר עלי עשב עשבים הגדולים: ויכוון שאף שעקרי האמונה מוטל על הגדולים להשריש בלב הקטנים, והקטנים לא יפרחו במעשיהם כשושנה, אבל דברי יועילו להם שיהיו במדרגת שעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב. וזו תשובה מספקת גם להארץ כי כאשר מלאכתה להצמיח הזרעים כן תשתדל לתקנת בני אדם הדומים לעשבי השדה:
ומפרש: יערוף כמטר לקחי: השמים משפיעים מטר, לכן כל השפעות משולים ונדמים ל״מטר״. והזהיר שלא ישפיעו כי אם ״לקחי״, רצונו, ע״פ התורה והמצוות, ו״לקחי״ הוא עומק ההלכות ועיון תורה שבא ביגיעה ועמל. ומשום הכי נקרא ׳מקח׳ כדאיתא במדרש רבה פרשת יתרו (כח,א) ״עלית למרום שבית שבי, לקחת מתנות״ (תהלים סח,יט), אי בשבי יכול בחנם, ת״ל ״לקחת״, אי במקח יכול בכסף, ת״ל ״מתנות״1. פירוש, ׳מקח׳ נעשה או בכסף או במחיר יגיעה, ועל זה פירש דלא בכסף אלא במחיר יגיעה, ומשום הכי נקראת ״לקחי״2. והמשיל ההשפעות הגדולות ״כמטר״, ועליהם גזר שלא ישפיעו כי אם ״לקחי״ – יגיעת התורה, ובזכותה יבואו כל ההשפעות.
תזל כטל: ההשפעות הקטנות המכונות ומשולות ״כטל״, יבואו ע״י ״אמרתי״ – זכות דברים קלים בתורה3 המובנים גם להמון ושלא ביגיעה.
כשעירים:⁠4 מטר היורד בחזקה כשעירים5 העפים במהירות.
עלי דשא: המה גידולי ארץ הנזרעים וצריכים למטר חזק שיהיה גדל ומוציא כוחות כל דשא לפי מה שהוא, כך תשפיע יגיעת לקחי6 לכל תבואה ופרי כשרונותיו.
וכרביבים:⁠7 הטל הבא בזכות ״אמרתי״ יהיה ״כרביבים״ שהוא גשם דק.
עלי עשב: הוא הגדל בלי זריעה, כמו שכתבתי לעיל (כט,כב), ואינו צריך כי אם גשם דק. ועיין להלן (לג,כח) עה״פ ״אף שמיו יערפו טל״.
1. לשון המדרש לפנינו: ״עלית למרום שבית שבי״, יכול מפני ששבה אותה נטלה בחנם, ת״ל ״לקחת מתנות באדם״ – בלקיחה נתנה לו. יכול יהא חייב ליתן לו דמים, ת״ל ״מתנות״ – במתנה נתנה לו.
2. ׳עיון התורה שבא ביגיעה ועמל׳.
3. כפי שאמירה (לעומת דיבור) היא לשון רכה, וכנ״ל ברבינו.
4. מבנה הפסוק הוא א-ב א-ב, ״יערוף כמטר לקחי – כשעירים עלי דשא״, ״תזל כטל אמרתי – כרביבים עלי עשב״.
5. שדים, ״ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים״ (ויקרא יז,ז).
6. יגיעת התורה.
7. מבנה הפסוק הוא א-ב א-ב, ״יערוף כמטר לקחי – כשעירים עלי דשא״, ״תזל כטל אמרתי – כרביבים עלי עשב״.
לקחי – משרש לקח, דברים נכוחים הלוקחים ומושכים נפש שומעם אל אשר מְדַבְּרָם יחפץ, וזהו כמטר המכה בכח על הארץ וכאלו עורף הצמחים (ואם מצאנו בפרשת וזאת הברכה ״אף שמיו יערפו טל״ לא יכחיש פירוש זה כי כונתו שם, שמיו יורידו טל בשופע כמו מטר היורד בכח, וטל משובח ממטר כי מן אידי האדמה יולד וישמין האדמה יותר מן המטר שהוא מן האדים העולים מן הים); ואמרתי – הם דברים האמורים בזמנם, וגם כי נפרדים הם, עושים רושם בלב שומעם (עיין מה שכתבתי למעלה פרשת תבא על את ה׳ האמרת היום), והם יזלו כטל; כשעירים – הם מטר הבא ברוח סערה, ולעשבי השדה וכ״ש לאילנות אינו מועיל, אבל לדשאים ששרשם קצר ואינו יורד עמוק מועיל. והרביבים הם הגשמים היורדים לאט לאט, ונקראים בשמם כי מרבים פרי האדמה ועשב מזריע זרע.
תזל כטל אמרתי. עיין כל מה שכתבתי פ׳ וישב על דבתם והמשל הלקוח מהטפת גשמים על הדבור, ואני מוסיף עתה שמזה הענין גם שרש נבא ונוב ושניהם כמו נבע, עיין גיזיניוס (Thesaurus נבא -. נוב.)
יערף כמטר לקחי – בספרי אין עריפה כו׳ מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים כך דברי תורה מכפרים על שפיכות דמים. פירוש על הסבוב לשפיכת דמים, שאלו הרוצח בעצמו אם נמצא אחרי עריפת העגלה נהרג, רק דבר הגורם לש״ד מכפר, לכן שאול שגרם לגבעונים ענין שהוא כמיתה שכתוב אשר המית כו׳ וקרי ליה בסוף ב״ק גרמא יעו״ש, לכן ניצול מפיבושת, וכמו דאמר בירושלמי ויחמול כו׳ על מפיבושת שהיה אדם גבור בתורה, כשעירים עלי דשא. מה שעירים הללו באים על חטאות ומכפרים, כך דברי תורה מכפרים על עבירות, וזהו על גוף החטאות כמו דמצאנו בעלי אם יתכפר עון ב״ע בזבח ומנחה כו׳ הא מתכפר בד״ת (רה״ש י״ח), ולכן נטלה הכהונה גדולה מבית עלי לטובתם, שכהן מרובה בבגדים לר״מ ומשוח לכ״ע אינו מתכפר רק בפר ואין עליו מה לכפר בד״ת, כי רק מה ששעיר מכפר ד״ת מכפר, שכהן משוח החטא יותר גדול וצריך פר מפני חלול שמו יתברך, שלפי גדולת הכהן המשיח החלול גדול יותר, וטובה קללתו של הקב״ה יותר מברכתו של בו״ד (וברוצח בשוגג אם ד״ת קולטין שקיל וטרי במכות. יעו״ש ודו״ק).
יערף וגו׳ – תניא, היה רבי בנאה אומר, כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, שנאמר יערף כמטר לקחי, [אין לקח אלא תורה, שנאמר (משלי ד׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו], ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר (ס״פ שופטים) וערפו שם את העגלה1. (תענית ז׳.)
יערף וגו׳ – תניא, ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר, יערף כמטר לקחי [אין לקח אלא תורה שנאמר (משלי ד׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו], ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר (ס״פ שופטים) וערפו שם את העגלה, מה עגלה ערופה מכפרת על שפיכות דמים אף דברי תורה מכפרים על שפיכות דמים2 (ספרי).
יערף וגו׳ – תניא, היה ר׳ יהודה אומר, לעולם הוי כונס דברי תורה כללים ומוציאם פרטים, שאם אתה כונסן פרטים מיגעין אותך ואינך יודע מה לעשות, שנאמר יערף כמטר לקחי [אין לקח אלא תורה, שנאמר (משלי ד׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו] ואין עריפה אלא לשון כניסה. משל לאדם שהלך בדרך וצריך מאה זוז, אם נוטלן בפרוטות מיגעין אותו, אבל אם מצרפן לסלעים פורט ומוציא בכל מקום שירצה3. (שם)
יערף כמטר – א״ר ברכיה, כתיב יערף כמטר לקחי, [מכיון] שכפו ערפן לתשובה מיד הגשמים יורדים.⁠4 (ירושלמי תענית פ״ב ה״א)
יערף כמטר וגו׳ – כתיב יערף כמטר לקחי וכתיב תזל כטל אמרתי, אם ת״ח הגון הוא [תזל עליו] כטל, ואם לאו – ערפהו כמטר.⁠5 (תענית ז׳.)
יערף כמטר וגו׳ – תניא, היה רבי סמאי אומר, מניין אתה אומר בשם שהעיד משה לישראל את השמים ואת הארץ כך העיד להם ארבע רוחות השמים, ת״ל יערף כמטר וגו׳, זה רוח מערבית שהוא ערפו של עולם וכולו לברכה,⁠6 תזל כטל אמרתי – זה רוח צפונית שעושה את הרקיע נקי כזהב,⁠7 כשעירים עלי דשא – זה רוח מזרחית שמסערת את כל העולם כשעיר,⁠8 וכרביבים עלי עשב – זה רוח דרומית שהוא מעלה רביבים9 (ספרי).
כמטר – לא כמטר הזה הבא מן הדרום שכולו לשדפון לירקון לקללה, אלא כמטר הזה הבא מן המערב שכולו לברכה.⁠10 (שם)
כמטר לקחי – אמר רב יהודה, גדול יום הגשמים כיום שנתנה בו תורה, שנאמר יערף כמטר לקחי, אין לקח אלא תורה, שנאמר (משלי ד׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו. ורבא אמר, גדול יותר מיום שנתנה בו תורה, שנאמר יערף כמטר לקחי, מי נתלה במי – הוי אומר קטן נתלה בגדול.⁠11 (תענית ז׳.)
כמטר לקחי – [אין לקח אלא תורה, שנאמר (משלי ד׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו], וכמטר, מה מטר חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם12 (ספרי).
כמטר לקחי – [אין לקח אלא תורה, שנאמר (משלי ד׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו], וכמטר, מה מטר זה אחד הוא ויורד על האילנות ונותן מטעמים בכל אחד לפי מה שהוא, בגפן לפי מה שהוא, בזית לפי מה שהוא, בתאנה לפי מה שהוא, כך דברי תורה כולם אחד הם, ויש בהם מקרא ומשנה, הלכות ואגדות.⁠13 (שם)
כמטר לקחי – כמטר – מה המטר הזה אי אתה רואהו עד שבא, כך תלמידי חכמים אי אתה יודע מהם עד שישנה משנה הלכות ואגדות14 או עד שיתמנה פרנס על הצבור15 (ספרי).
תזל כטל – מה טל כל העולם כולו שמחים בו אף דברי תורה כל העולם שמחים בו.⁠16 (שם)
תזל כטל אמרתי – יכול כשם שלמדתי אני אותה בצער כך תהיו אתם לומדים אותה בצער, ת״ל תזל כטל אמרתי – תהיו רואים אותה כזול.⁠17 (שם)
כשעירם עלי דשא – מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים ומגדלים אותם, כך דברי תורה מעלים לומדיהם ומגדלים אותם.⁠18 (שם)
כשעירם עלי דשא – מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומפשפשים בהם כדי שלא יתליעו, כך הוי מפשפש בדברי תורה שלא תשכחם.⁠19 (שם)
כשעירם עלי דשא – מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים אותם ויש בהם ירוקים ויש בהם אדומים ויש בהם שחורים ולבנים, כך דברי תורה יש בהם רבנים ויש בהם כשרים, יש בהם חכמים יש בהם צדיקים וחסידים.⁠20 (שם)
וכרביבים עלי עשב – מה רביבים הללו יורדים על עשבים ומעדנים ומפנקים אותם, כך דברי תורה מעדנים את לומדיהם ומפנקים אותם.⁠21 (שם)
1. נראה הבאור משום דכמו שהמטר הוא ברכה לעולם בעת הדרשו כך הוא נחשב לקללה כשיורד שלא בזמנו כגון בשעת קציר וכדומה, כנודע. ואפשר לתאר ירידתו בזמנו בתואר ירידה לשמה, כלומר, לשם הדרישה והצורך לו, והירידה שלא בזמנו – ירידה שלא לשמה, ולכן אמר מקודם לזה בגמרא כאן כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, וכמו המטר היורד בעתו ובזמנו, דהיינו ירידה לשמה, כמש״כ מביא ברכה לעולם, וכנגד זה אמר דהלומד שלא לשמה נעשית לו סם המות, והיינו כמטר היורד שלא בזמנו, דהיינו שלא לשמו, מביא קללה לעולם, ומסמיך זה על הלשון יערף כמטר לקחי, כמבואר.

ואמנם יש להעיר במה שאמר מקודם כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים, ומסמיך זה על הפסוק עץ חיים היא למחזיקים בה ועוד על פסוקים שונים, למה אינו מסמיך אותו המאמר ג״כ על פסוק זה שלפנינו ולפרש יערף מענין ברכה, מלשון אף שמיו יערפו טל (פ׳ ברכה), ושחקים ירעפו טל (משלי ג׳), והיו לפי״ז שני הענינים נסמכים בפסוק אחד, ועפ״י הבאור שכתבנו. וצ״ל דלא ניחא ליה לפרש הלשון יערף בשני מובנים בענין אחד. וועיין מש״כ להלן אות י״ט.
2. נראה דערך הכפרה ע״י דברי תורה היא כעין כפרה אשר ע״י עגלה ערופה, והיינו על כלל ישראל מטעם ערבות ורק ברציחה שלא נודעה וכמו בע״ע כמבואר ס״פ שופטים, או גם ברוצח ידוע רק שאי אפשר לדונו כגון שלא אתרו ביה, וכעין מ״ש בזבחים פ״ח ב׳ בענין דכתונת של כה״ג מכפרת על שפיכות דמים יעו״ש. אבל ברוצח עצמו אין שייך לומר שדברי תורה יכפרו עליו. ומ״ש בסוטה כ״א א׳ תורה אגונא מגני ומצלא, היינו רק שמגנת מן היסורין ומצלת מן מכשול שלא יבא לידי חטא וכן אין הצבור מתכפר בד״ת ברוצח בר קטלא, אם לא דנוהו, כמש״כ (ס״פ מסעי) ולארץ לא יכפר לדם כי אם בדם שופכו.
3. הכונה, כי בכלל מצות התורה פרטיהם נכנסים תחת סוג כללי אחד, למשל מצות שבת נכנסת בסוג כללי אחד מאבות מלאכות וכל אב נפרט לכמה תולדות דומות לו, וכן ענין טומאה בכלל מסתעף לכמה פרטים, ראשון לטומאה, שני ושלישי לטומאה, ודברים שמקבלים ואין מקבלים טומאה, וכדומה, וכן כמה וכמה מצות. ואם נתחיל ללמדן מפרטיהן אנו מתיגעין ולא נעמוד על ברורן, משא״כ אם נקבע כללים כללים. ומפרש יערף מלשון בקיעה וחתיכה, [כמו וערפו את העגלה], והיינו שהתורה יסודה כללים והמה יבקעו פרטים פרטים, והמשיל זה למטר שרבוי מים בכמות גדולה מתבקע לטיפין טיפין.

וגם יש לפרש כונת הדרשה עפ״י מ״ש אין תורה נקנית אלא בסימנים וזהו מפני שע״י זה נתפס הענין בזכרון קיים [עי׳ מ״ש לעיל סוף פרשה וילך בפסוק שימה בפיהם]. ומפרש יערף כמו יצרף, שע׳ וצ׳ מתחלפין, כמו ארעא – ארץ, רבע – רבץ, ועוד.
4. לרמז ואסמכתא הוציא המלה יערף מפשטה למובן עורף להורות כי לירידת גשמים צריך רחמים מרובים וכפיית עורף לתשובה. ויתכן דדייק לדרוש כן מדלא כתיב הפעל הרגיל אצל מטר, ירוה, תמטיר, וכדומה. וע״ע לפנינו בפ׳ בראשית בפסוק ואד יעלה מן הארץ באה ג״כ דרשה בענין זה.
5. נראה הבאור משום דטל בא לעולם בנחת וברצון, משא״כ המטר בעת ירידתו בורחים האנשים ממנו אל הבית, וזהו שאמר אם ת״ח הגון הוא התקרב אליו בנחת כמו הזלת הטל שבא בנחת וברצון, ואם לאו פנה אליו עורף וברח ממנו כמו מן המטר, כמש״כ. ומה שהוספנו במוסגר המלות תזל עליו כן הוא בש״ס כת״י, ובילקוט הגירסא תזל כטל.
6. ר״ל מאחוריו של עולם, שהמערב קרוי אחור שנאמר (איוב כ״ג) הן קדם אהלך ואחור ולא אבין וגו׳, והשכינה ערפה במערב, דכן דרשינן מפסוק דתהלים (פ״ט) צפון וימין אתה בראתם, דמשמע דימינה של שכינה בדרום ושמאלה בצפון ופניה במזרח וערפה במערב.
7. ובב״ב כ״ה א׳ הובא בענין זה הלשון שמזלת את הזהב, והבאור הוא שמחממת ומביאה שרב, ורעבון בא, והזהב בזול, וכמש״כ ביחזקאל ז׳ כי בשעת הרעב כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיו, ונסמך כאן על לשון תזל מלשון הכתוב (ישעיהו מ״ו) הזלים זהב מכיס.
8. כשדים המזיקים, מלשון הכתוב (ישעיהו כ״ד) ושאיה יכת שער, ומטעם זה תארו את רוח מזרחית בשם שדיא נשיב (גיטין ל״א:).
9. ועיין בב״ב כ״ה א׳ באה תוכן אגדה זו, ואמנם אנו העתקנו מספרי מפני שבאה שם יותר ברחבה. ועיין בחא״ג בב״ב שם.
10. סמיך אדרשה הקודמת דרוח מערבית הוא ערפו של עולם, וכיון דכתיב כאן יערף מבואר שרומז למטר הבא מצד מערב והוא לברכה. וע״ע מש״כ בדרשה הקודמת.
11. יתכן לומר בטעם הדמיון בכלל עפ״י עניני הדרשות הבאות דבכמה דברים השוו תורה ומטר להדדי, יעו״ש.
12. ומזה ענין התואר חיים לתורה בכמה מקומות, כי היא חייך, עץ חיים היא, כי חיים הם למוצאיהם, ובאגדה דתענית ז׳ א׳ כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים, ועיין מש״כ לעיל אות ח׳.
13. נראה ענין דרשה זו דמכוונת בכלל לאגדה דריש חגיגה ג׳ ב׳, דברי חכמים כדרבונות בעלי אסופות נתנו מרועה אחד, אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין וכו׳, שמא יאמר אדם האיך אני לומד תורה מעתה, ת״ל נתנו מרועה אחד, כולם אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן וכו׳, וה״נ הכונה אעפ״י שהתורה בכלל כלולה ממקרא ומשנה ומהלכה ואגדה, בכ״ז גם הלומד פרט אחד מאלה הדברים נקרא עוסק בתורה, מפני שכולם אחד הם. וטעם המשל מהמטר, דכמו שהמטר משפיע מטובו לכל מין גידולין כפי שהוא דורש, כך כל המעלות ויתרונות שיש להלומד תורה בכלל, כמ״ש בתענית ז׳ א׳ כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים, וכן כמה מעלות ויתרונות המנויים בדרשות בסמוך בפסוק זה, הוא הדין בלומד פרט אחד מן התורה כמו מקרא או משנה או הלכה או אגדה.
14. נראה דהלשון עד שישנה צריך לקרות בפעל יוצא, בפתח השי״ן, והיינו עד שירביץ תורה ברבים ואז פקיע שמי׳.
15. יתכן דרומז למ״ש בשבת קי״ד א׳ איזהו תלמיד חכם שממנים אותו פרנס על הצבור זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר, ולפי״ז כשממנין לאיש אחד לפרנס בידוע הוא שת״ח מובהק הוא.
16. וכמש״כ פקודי ה׳ ישרים משמחי לב, וסמיך על הדרשות הקודמות דפסוק זה בתורה איירי, דכתיב יערף כמטר לקחי אין לקח אלא תורה שנאמר כי לקח טוב וגו׳, אבל במטר אינו יכול להמשיל זה, מפני שהמטר אינו משמח כל לב, כי יש שאינם רוצים במטר, כמו הולכי דרכים וכדומה, משא״כ טל.
17. ומפרש בספרי שהרצה משה לישראל את יגיעו ועמלו עד שהשיג את התורה שהיה עם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה ונכנס לבין המלאכים ושרפים וכו׳, ועיין שבת פ״ט א׳.
18. וכמ״ש בברכות מ״ח א׳ שאמר ינאי המלך לשמעון בן שטח חזי כמה מייקרנא לך, אמר לי׳ לאו את קא מוקרת לי אלא אורייתא קא מייקרא לי שנאמר (משלי ד׳) סלסלה ותרוממך. ונסמך בכלל דרשה זו על הדרשות הקודמות דפסוק זה בתורה איירי דכתיב יערף כמטר לקחי, ואין לקח אלא תורה שנאמר כי לקח טוב וגו׳
19. שעירים הם טיפין טיפין, ור״ל כי אלה הטיפין אינם מעיקר המטר הבא לרות את הארץ אלא רק כדי לבדוק את העשבים שלא יתלעו, כך צריכה התורה להיות נבדקת לפעמים אפילו מחכמים ולומדים, כלומר, לבדוק פה ושם אם לא נשכחה. וגם כאן נסמך על דרשות הקודמות דפ׳ זה בתורה איירי כמש״כ בסוף אות הקודם.
20. ועיין בחולין צ״ב א׳ בא ענין אגדה כזו בנוסח אחר, אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ וכו׳ יעו״ש, ותכלית הדרשה דכמו העשבים צריכים כ״א למינו או הגפן צריך לזמורות ולאשכולות ולעלין, כך האומה הישראלית צריכה לכלול בתוכה מכל המינים, דכל מין מחזיק את חבירו ומתקיימים כולם, וכמ״ש בחולין שם שלחו מתם לבעי רחמי אתכליא על עליא דאלמלא עליא לא מתקיימי אתכליא.
21. וכמש״כ במעלות התורה (משלי א׳) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, וכן שם (ד׳) תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך, ועיין ב״ב ע״ה א׳ ובאבות פ״ו מ״ז. ונסמך על הדרשות הקודמות דפסוק זה בתורה איירי כמש״כ לעיל אות כ״ה.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןר׳ בחייהדר זקניםטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנושיעורי ספורנוגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהאם למקראמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144