×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(מא) אִם⁠־שַׁנּוֹתִי֙ בְּרַ֣ק חַרְבִּ֔י וְתֹאחֵ֥ז בְּמִשְׁפָּ֖ט יָדִ֑יאָשִׁ֤יב נָקָם֙ לְצָרָ֔י וְלִמְשַׂנְאַ֖י אֲשַׁלֵּֽם׃
if I whet my glittering sword, My hand grasps justice; I will render vengeance to my adversaries, and will repay those who hate me.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייהדר זקניםטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםמלאכת מחשבתאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בעודהכל
[פיסקא שלא]
אם שנותי ברק חרבי – כשפורענות יוצאה מלפני קלה היא כברק אף על פי כן ותאחז במשפט ידי.
אשיב נקם לצרי הרי אחד ולמשנאי אשלם הרי שנים.
דבר אחר: אשיב נקם לצרי אלו כותיים שנאמר (עזרא ד׳:א׳) וישמעו צרי יהודה ובנימן.
ולמשנאי אשלם – אלו המינים וכן הוא אומר (תהלים קל״ט:כ״א) הלא משנאיך ה׳ אשנא ובתקוממיך אתקוטט.
סליק פיסקא
[Piska 331]
"When I whet the flash of My sword": When punishment goes forth from before Me, it is light as a flash — in spite of which "My hand takes hold of justice.⁠"
"I shall return vengeance to My foes": These are the Cutheans, of whom it is written (Ezra 4:1) "And the foes of Judah and Benjamin heard that the people of the exile were building a sanctuary, etc.⁠"
"And I shall repay those who hate Me,⁠" viz. (Psalms 139:21-22) "Your haters, O Lord, do I hate, and I strive with those who rise up against You. To the ends of hatred do I hate them; they have become my foes!⁠"
[End of Piska]
אם שנותי ברק חר׳ מלמד כשהפורענות יוצאה מלפניו קלה כברק שנ׳ אם שנו׳ בר׳ חר׳ ואם עשו תשובה הוא מחזירה למקומה שנ׳ ותאחז במ׳ ידי או שומע אני שהוא מחזירה ריקם ת״ל אש׳ חצי מדם ועל מי הוא מחזירה על אומות העולם שנ׳ אשיב נקם לצרי ולמ׳ אש׳:
צרי אלו הכותים שנ׳ (עזרא ד׳:א׳) וישמעו צרי יהודה ובנימין:
משנאי אלו המינים שנ׳ (תהלים קל״ט:כ״א) הלא משנאיך ה׳ אשנא:
ד״א אם שנותי בר׳ חר׳ ר׳ אליעזר אומ׳ אם יש דין למטה אין דין למעלה אם אין דין למטה יש דין למעלה כיצד אם עשו התחתונים את הדין איני דן את עולמי הוי אין דין למעלה שנ׳ (שמות כ״א:א׳) ואלה המש׳ אש׳ תש׳ לפ׳ משפטי כבר מסרתיו להם אמ׳ הקב״ה כל מה שאני עושה בדין אני עושה שאלו בקשתי פעם אחת לעבר את הדין לא היה העולם יכול לעמוד והוא שאמ׳ (ישעיהו (ישעיהו כ״ז:ד׳) חמה אין לי מי יתנני שמיר ושית במלחמה אפשעה בה אלו פסיעה אחת הייתי פוסע ומעבר את הדין אציתנה מיד העולם נשרף ומה אעשה או יחזיק במעזי (שם כ״ז:ה׳) שידי אחוזה במעוזי מהו במעוזי זה המשפט שהוא אחוז בידי שנ׳ ותאחז במ׳ ידי:
יעשה שלום לי המשפט יעשה שלום ביני ובין בריותי:
אם שנו׳ ברק חר׳ אם משנה אני את הדין ברק אחד יוצא מלפני ומחריב את העולם ומה אני עושה ותאחז במ׳ ידי אמ׳ הקב״ה אני נקראתי בעל המשפט ואני מבקש לפשוט ידי בעשו ואיני יכול עד שאפרע לו שכר מצוה קלה שעשה לפני בעולם הזה:
אִם עַל חַד תְּרֵין כְּחֵיזוּ בַרְקָא מִסּוֹף שְׁמַיָּא וְעַד סוֹף שְׁמַיָּא תִּתְגְּלֵי חַרְבִּי וְתִתַּקַּף1 בְּדִינָא יְדִי אֲתִיב פּוּרְעָנוּתָא לְשָׂנְאַי וּלְבַעֲלֵי דְּבָבַי אֲשַׁלֵּים.
1. כל ״אחז״ תרגם אחד, חוץ מכאן. והטעם פירש במרפא לשון: לא יתכן לתר׳ ותתקיף כמו והחזקת בו, כי אין המשפט נתפש בידים. והשווה נתינה לגר: לא חשש פה להרחיק ההגשמה... שפה לא יפול הטעות שיד הוא יד ממש מפני שהמשפט איננו דבר עצמו הנאחז ביד.
When My sword is revealed like the sight of twofold lightning from one end of the heavens to another, and My hand takes hold on judgment, I will render vengeance on My enemies, and My adversaries will I repay;
אין אשננהא כברקה חרבי ותתוקף בדינה (ב){ד}⁠קושטה יד ימיני אחזר נקמתה לשנאוי ולבעלי דבביהון דעמי אשלם להון גמליןב בישין.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אשננה״) גם נוסח חילופי: ״אשא״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״גמלין״) גם נוסח חילופי: ״גמולין״.
אין שנינא היא ברק סייפי ותתקיף בדינא ידי אחזור פורענותא למעיקי עמי ולסנאיהון אשלים אגר עובדיהון בישיא.
If I whet my sword, as lightning it will prevail in the judgment of My hand. I will return retribution on them who afflict My people, and repay to their enemies the hire of their wickedness.
אם אשני בברקא חרבי ותתקיף בדינא ידי ימיני אחזור נקמתא לשנאוי ולבעלי דבביהון דעמי אשלם גמליהון להון בישיא.
If I whet My sword as lightning, My right hand will prevail in judgment. I will render punishment upon the adversaries of My people, I will repay them for their evil deeds.
לאסנן בריק סיפי ותמסך אלחכם ידי פארד אלאנתקאם עלי אעדאיי ואלמכאפא לשאניי
אשנן את ברק חרבי ותאחז במשפט ידי, אשיב את הנקמה על אויביי והגמול לשונאיי.
אם שנותי ברק חרבי – אם אשנן את להב חרבי למען היותא לה ברק (יחזקאל כ״א:ט״ו), פלאנדור בלעז.
ותאחז במשפט – להניח מידת רחמיי באויביי שהרעו לכם, אשרב קצפתי מעט והם עזרו לרעה (זכריה א׳:ט״ו).
ותאחז ידי את מדת המשפט להחזיק בה ולנקום נקם, אשיב נקם.
ולמדו רבותינו באגדה מתוך לשון המקרא שאמר: ותאחז במשפט ידי – כי לא כמידת בשר ודם מידת הקב״ה. מידת בשר ודם: זורק חץ ואינו יכול להשיבו, אבל הקב״ה זורק חיציו ויש בידו להשיבם, כאילו אוחזם בידו, שהרי ברק הוא חיציו, ונאמר כאן: ברק חרבי ותאחז ידי במשפט, והמשפט הזה לשון פורענות הוא,⁠ג יוטיזא בלעז.
א. כך גם ברש״י ור״י קרא איוב כ׳:כ״ה, רש״י יומא כ״ח., ובעוד מקורות בראשונים. בנוסח המקרא שלנו: ״היה״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, דפוס שונצינו. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917 נוסף כאן כלשון הפסוק: ״אני״.
ג. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לייפציג 1 נכפלה בטעות מלת: ״פורענות״.
אם שנותי ברק חרבי – means, IF I SHALL WHET THE BLADE OF MY SWORD, so that it shall have a flash (ברק); splendeur in old French.
ותאחז במשפט ידי AND MY HAND TAKE HOLD ON JUDGMENT – i.e., on strict justice, relinquishing (i.e. withdrawing) My attribute of mercy from My enemies who have done so much evil unto you, – "I was angry only a little, but they helped to do harm" (Zekharyah 1:15).
But My hand shall grasp the attribute of justice to hold fast to it in order to take vengeance.
אשיב נקם וגו'‏ I WILL RENDER VENGEANCE [TO MY ADVERSARIES]. – Our Rabbis derived in the Aggadah from the wording of the text which states, "And My hand shall hold the משפט fast", that the nature of the Holy One, blessed be He, is not like the nature of human beings: The nature of a human being is that when he shoots an arrow he cannot bring it back (i.e., cannot check its flight); the Holy One, blessed be He, however, shoots His arrows and it is in His power to bring them back as though He is still holding them in hand, for, you see, lightning is His arrow, for it states here ברק חרבי, "Lightning is my weapon, and my hand holds fast to משפט" (Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 15:3). This משפט (i.e., משפט according to this explanation) has the meaning of punishment, justicia in old French, the execution of justice (the third definition given by Rashi on Shemot 28:15 of this word)
פס׳: אם שנותי ברק חרבי – מלמד שהפורענות יוצאה מלפני הקב״ה כברק קלה. שאם עושין תשובה מהזירה במהרה שנאמר אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי. 1שאין מדת הדין חוזרת ריקם.
אשיב נקם לצרי2אלו צוררי יהודה (וישראל).
למשנאי אשלם – אלו המינים שעובדים עבודה זרה שנאמר (תהלים קלט) הלא משנאיך ה׳ אשנא וגו׳. וכתיב (שם) תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. שהם כופרין ביחוד הקדוש ברוך הוא:
1. שאין מדה״ד חוזרת ריקם. בספרי ליתא זה. וכוונתו נראה שנופת צוף דברי הזוהר היה ידוע ג״כ להמחבר הזה שחי יותר משתי מאות שנה קודם שנתגלה הזוהר. עיין בזוהר דברים בסופו בהשמטות דף ש״ד ש״ה המעשה הארוכה באדם א׳ שחטא ושלחו מן שמיא חויא להענישו ופגע ר״א את החויא א״ל ר״א חויא חויא סטי לך מאורחך דהא תב ההוא גברא ואתנחם על מה דעביד וכו׳ א״ל ר״א חויא ידענא מה דאת בעי תוב מאורחך דהא עובד כוכבים חייבא אתי דעביד ביש לחד יהודאי והא נאים שכיב במערתא דילך זיל וקטלין וכו׳. פתח ר״א ואמר מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך דהא לית רחימו להקב״ה בהדי בר נש בהאי עלמא אלא כמאן דתאיב מחוביה וע״ד ואני אהבתיך. אבל מאי אעבוד דהא יהיב רשו לחויא לנזקא דא הוא עיטא ואתן אדם תחתיך ההוא אדם רשע דאתי מעמא אחרא ע״ש בארוכה. וכן הוא כוונת הפסיקתא אם שנותי ברק חרבי שהפורעניות יוצאת מלפני הקב״ה כברק קלה (היינו על ישראל כשחוטאין) ומסיים שאם עושין תשובה הקב״ה מחזירה (היינו הפורעניות מהם) ומסיים ותאחז במשפט ידי שאין מדת הדין חוזרת ריקם היינו הפורעניות נותנה על רשעי העמים כמו דברי הזוהר שהעתקתי. ובהיותי במאהלוב פאדאלסקי הראני ידידי הרב ר׳ קלמן ראפאלאוויץ ראיה שאין עליה תשובה לקדמות ס׳ הזוהר אשר גם חכמי התלמוד ידעו מאתו וזה הוא (ע״ז ס״ח.) גבי מחלוקת שהשביח ולבסוף פגם קושיית ר׳ חגא לעולא ועולא השיב לו חגא לא מידי ידע מאי קאמרי רבנן תיובתא קא מותיב. דבריו אלו מותאמים לדברי הזוהר (שלח קנ״ז) מעשה ארוכה. ר״מ ור״י דאזלי באורחא ולבסוף בדף קנ״ח א״ר יסא וודאי דא הוא ר׳ חגא בכל יומא לא בעי לאחזאה גרמי במאי דידע הרי מצאנו מדתו וחסידותו של ר׳ חגא שהסתיר כח תורתו בלי לידע בבית חכמי התלמוד וזה הלשון חגא לא ידע מידי מאי קאמרי רבנן. ודפח״ח:
2. אלו צוררי יהודא ובנימין כצ״ל. והיינו הכותים כדכתיב (עזרא ד׳:א׳) וישמעו צרי יהודה ובנימין כי בני הגולה כו׳:
אם שנותי – מן שננו כחרב לשונם (תהלים ס״ד:ד׳) יאמר כן, כמו: מן סבב – סבותי בכל נפש בית אביך (שמואל א כ״ב:כ״ב), מן בלל – בלותי בשמן רענן (תהלים צ״ב:י״א).
אם שנותי WHEN I WHET: [From the root ש-נ-נ, the same root] as in the phrase (Ps 64:4) “who whet (שננו) their tongues like swords,” this is what one says [שנותי]. Just as from the root ס-ב-ב one says [סבותי, as in the phrase] (1 Sam 22:22) “I am the cause (סבותי) of the deaths of all of your father’s house,”1 and from the root ב-ל-ל, one says [בלותי, as in the phrase] (Ps 92:11) “I am soaked (בלותי) in freshening oil.”2
1. A difficult verse. I have translated in the way that Rashi and NJPS suggest.
2. Rashi also understands the root of שנותי as ש-נ-נ, as do most other exegetes. But Rashbam may be opposing here Onq.’s explanation (“If My sword is doubly revealed”) that connects the verb to the word “שניים – two.”
On the verb ש-נ-נ, see also Rashbam’s commentary above to Deuteronomy 6:7 and 17:18. On geminate verbs in general, see e.g. Rashbam’s commentary to Numbers 14:36-37. As I pointed out in note 71 there, Rashbam often discusses such verbs and often uses the verb ס-ב-ב as his paradigm.
אם שנותי ברק חרבי – מפעלי הכפל, וכן: וחנתי לבני בטניא (איוב י״ט:י״ז), [וגנותי על העיר (מלכים ב כ׳:ו׳),]⁠ב מגזרת: חץ שנון (משלי כ״ה:י״ח).
ותאחז ידי – החרב כמשפט גבור מלחמה.
אשיב נקם – טעם אשיב: כאשר עשו לישראל כן אשלם.
א. בכ״י פריס 177: אמי.
ב. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
IF I WHET. Shannoti (I whet) comes from a double root.⁠1 Compare, channoti2 (I am loathsome) in And I am loathsome to the children of my tribe (Job 19:17). Shannoti is related3 to the word shanun (sharp) in and a sharp arrow (Prov. 25:18).
AND MY HAND TAKE HOLD ON JUDGMENT. The sword is the instrument by which the warrior executes judgment.⁠4
I WILL RENDER VENGEANCE TO MINE ADVERSARIES. The meaning of ashiv (I will render) is, I will do to Mine adversaries as they did to Israel. This is also the meaning of And will recompense (ashallem).
1. Its root is shin, nun, nun.
2. From the root chet, nun, nun. Both words are similarly conjugated.
3. Has a similar meaning.
4. The meaning of our clause is, I will execute judgment with the sword which is in my hand.
אם שנותי – כמו חרב שנונה.
אם שנותי ברק חרבי – על ישראל, ולקחתי נקמתי מהם, שנתת⁠{י}⁠ם בגלות בידכם.
ותאחז במשפט ידי – שעשיתי בהם משפטיי ודיני.
עתה אשיב נקם לצרי ולמשנאיי אשלם – מה שעשו להם. כי אני קצפתי מעט, והם עזרו לרעה,⁠1 והוסיפו לבזותם ולהשתעבד בהם בלי חמלה.
אם שנותי – IF I WHET – Like a sharp sword.
אם שנותי ברק חרבי – IF I WHET MY GLITTERING SWORD – upon Israel, and I took revenge from them, that I placed them in exile in your hands.
ותאחז במשפט ידי – AND MY HAND GRASPS JUSTICE – that I did with them My judgments and My decree.
Now אשיב נקם לצרי ולמשנאיי אשלם – I WILL RENDER VENGEANCE TO MY ADVERSARIES AND WILL REPAY THOSE WHO HATE ME – for what they did to them. Because I got angry a little, but they added to the calamity, and continued to degrade them and enslave them without mercy.
ותאחז ידי – את החרב במשפט גבורת המלחמה.⁠1
1. שאוב מאבן עזרא.
ותאחז ידי, and My hand will hold on to judgment;⁠" holding on to the sword with one's hand, in order to administer justice.
אם שנותי – עבר במקום עתיד כדרך הנבואות, ופירוש אם אשנן אשיב נקם, ואינו לשון מסופק כי אם הבטחה ולשון ודאי. ושעור הכתוב שאשנן חרבי בשמים למעלה, ותאחז במשפט ידי למטה, והוא דברי הנביא (שם ל״ד) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד.
ובמדרש אם שנותי ברק חרבי, אמר הקב״ה אם אשנן אני את חרבי ברק חרבי אני מחריב עולם, ומה אעשה, ותאחז במשפט ידי, עד כאן.
וכבר ידעת כי חרבו של הקב״ה הנזכרת בכל מקום היא מדת דינו (שם ס״ו) ובחרבו את כל בשר, (תהלים כ״ב:כ״א) הצילה מחרב נפשי, וכיוצא בהם, וראוי לאדם להיות מתפחד ונרתע מפניה, ופסוק מלא צווח (איוב י״ט:כ״ט) גורו לכם מפני חרב, באורו אתם בני אדם יש לכם לפחד מפני חרב של מעלה, כי העונות גורמין החמה והחרב למטה, ולמען זה יש לכם לדעת שיש דין ואין העולם מקרה. וכבר כתבתי בפסוק (בראשית ג׳:כ״ד) להט החרב, ובפסוק (דברים ז׳:כ״ד) לא יתיצב איש, כי חרבו הקשה של הקב״ה יש לו י״ו פנים, ומה שהזכיר כאן חרבי וסמוך לו מיד ותאחז לרמוז חרב י״ו, והרשעים נדונין בה והצדיקים מתפחדין ממנה אך היא מסורה בידם, וזהו שתמצא בשיר חדש לעתיד (תהלים קמ״ט:ו׳) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, קרי ביה י״ו פיות, וזה מבואר.
והנה השירה הזאת נחמה גדולה והבטחה מבוארת בענין הגאולה ובאבדן עובדי גלולים ובנקמת ישראל מאויביהם ובכפרת ישראל מעונותיהם. ואולי מפני זה בא סימן ההפסקות לרבותינו ז״ל, הזי״ו ל״ך מתקנת עזרא הסופר הכהן הנביא שראה ברוה״ק שתהיה תקנתו בקריאת ס״ת בצבור תקנה קיימת בכל דור ודור, לא תבטל בזמן מן הזמנים, ותקן הסימן הזה בהפסקות הפרשה הזאת המקובלת אצלנו לבאר שיחזור הזיו והזוהר והכבוד והתפארת לישראל כמבראשונה, ושבו בנים לגבולם.
אשיב נקם לצרי – כלומר אשיב להם גמול כאשר עשו לישראל, והקב״ה קראם צריו, ולמעלה הזכיר פן ינכרו צרימו ולישראל יחזור הכנוי, ולמדך הכתוב כי צרימו של ישראל הם צריו של הקב״ה.
וכן תמצא בגלות מצרים בשירת הים (שמות ט״ו:ז׳) תהרוס קמיך, והיה ראוי לומר קמינו, אבל הכתוב יורה כי הקמים עלינו כאלו קמים עליו יתעלה, וזהו שאמר דוד ע״ה (תהלים פ״ג) כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש, על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך, קרא האומות אויביו ומשנאיו יתברך כשמערימים סוד ומתיעצים על ישראל שקראם צפוניך על שם שהם צפונים אצלו ותחת ידו, כענין (שמות י״ט:ה׳) והייתם לי סגולה, כי הסגולה לא ימנה עליה המלך פקיד ומושל רק היא צפונה אצלו ותחת ידו, או קראם צפונים על שם שהם לבדם נוחלי גן עדן ורב טוב הצפון.
אם שנותי, "When I will whet My flashing blade;⁠" the use of the past tense here when we would have expected a future tense, seeing God speaks about what will be, is typical of prophetic pronouncements. The meaning of the construction is that "if I whet the blade of My sword in the heaven and take hold of judgment on earth.⁠" These words parallel those of the prophet (Isaiah 34,5: "for My sword shall be dripping (with blood) in the heaven, lo, it shall come down upon Edom.⁠"
A Midrashic approach: "If I were to whet My sword, with a flashing blade, says the Lord, I would destroy the world;⁠" What can I do to prevent this (rhetorical question)? My hand must grasp judgment.⁠" So far the words of the Midrash.
You know already that whenever the "sword" of God is mentioned that this is a reference to His attribute of Justice. Examples are Isaiah 66,16: "with His sword against all flesh,⁠" or Psalms 2,21: "save my life from the sword,⁠" and similar verses in which the word חרב is featured. A man is supposed to constantly be conscious of the impending attack by the attribute of Justice. We have a full verse in Job 19,29 where the author cries out: ""be in fear of the sword, for your iniquity is worthy of the sword. Know there is a judgment.⁠" The thrust of the verse is to remind people that what transpires in this universe is not accidental or coincidental, but is part of a master plan.⁠" I have already commented on Genesis 3,24 where the flashing blade of the sword guarding the entrance to Gan Eden is mentioned, as well as on Deut. 7,24, that God's sword is extremely sharp, has 16 blades. When the Torah speaks here of חרבי followed by ותאחז, this is an allusion to the 16-sided blade of God's sword by which the wicked will be judged, and which even the righteous have reason to be afraid of; however, (under the appropriate circumstances) this sword is entrusted to the righteous. This is the meaning of the שיר חדש, the new song which will be sung by them in the future, as we know from Psalms 149,6: "with paeans to God in their throats and many-bladed swords in their hands.⁠" The sages amend the word בידם, "in their hands,⁠" to be read as בי-ה as referring to 16 blades. [The number 15 i.e. י-ה, may refer to the additional number of blades. Ed.]
This song of Moses is a great source of comfort regarding the redemption of the future and the destruction of the idolaters and the avenging of Israel from its enemies, as well as concerning the atonement of Israel's iniquities. Perhaps this is even reflected in the acrostic of the respective first letters of different sections of this song, i.e. the letters ה-ז-י-ו ל-ך, having been so divided by Ezra who arranged the reading into these sections (see beginning of verses 1-7-13-19-29-40). He had foreseen with holy spirit that by reading this portion in the appropriate stanzas there would be an additional ray of hope and an appeal to the people to engage in penitence whenever these verses are read in public, generation after generation (compare Rosh Hashanah 31). The message of the acrostic is that the radiation of the brilliance of the Shechinah will be restored to us as in former days.
אשיב נקם לצרי, "I shall return vengeance upon My enemies.⁠" In other words, I will retaliate against them for what they have done to Israel. God calls the adversaries of Israel: "My enemies,⁠" whereas earlier, in verse 27, Moses called them פן ינכרו צרימו, "lest its tormentors would misinterpret.⁠" The suffix "its" in that verse referred to Israel. The message of our verse is that anyone who is the tormentor of Israel thereby makes himself into an enemy of the Lord.
You will find a similar construction during the song Moses composed after crossing the Sea of Reeds, where in Exodus 15,7 he speaks of God as "You will destroy those who rise against You, קמיך,⁠" where we would have expected Moses to say קמי, "the ones who rose against me.⁠" Moses wanted to make the point, however, that anyone attacking the Jewish people is at one and the same time attacking the God of the Jews. This concept is reflected in Psalms 83,3-4 where David says: "for Your enemies rage, Your foes assert themselves. The plot craftily against Your people, take counsel against Your hidden ones.⁠" David equates the people who attack Israel with those who rage against the Lord. He refers to the Jewish people as צפונך, "the ones hidden by You,⁠" seeing that the Lord hides them, protects them. Actually, the meaning of the word here is close to the meaning of והייתם לי סגולה, "You will be for Me something treasured.⁠" One has a tendency of hiding one's treasures. One does not entrust its care to agents, to subordinates.
ותאחז במשפט ידי – לאחר שעשיתי משפטי ודיני אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם. מה שנשתעבדו בהם בלי לחמלם.
שנתי – חסרא וי״ו, שששה ימים נדונים הרשעים.
א. כן בכ״י פרמא 3456, פריס 236. בכ״י לידס 516a שתי המלים מחוברות ל: ״שנתחסר״, והן כנראה מהוות המשך של הביאור בפסוק הקודם.
שנותי – מטעם חץ שנון (משלי כ״ה:י״ח), לצריו ולמשנאיו – הם האויבים שהשחיתו ישראל עם י״י.
אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי – ברק החרב הוא הברזל אשר בו שיברק כשלוטש ושנונו הוא השחזת חודו כדי שיהיה נאות לחתוך בקלות והרצון בזה אם יהיה שנון ברק החרב שלי להביא רעה על האויבים וזה היה לעת תמוט רגלם כמו שקדם.
ותאחז במשפט ידי – רוצה לומר: או תאחז במשפט ידי וזה יהיה אם היו באופן שתדבק בהם השגחתי.
אם שנותי ברק חרבי אם אשנן את להב חרבי למען היות להברק. פי׳ אם אחדד הברזל של חרבי שהשנון בכ״מ ל׳ חדוד הוא כמו חצי גבור שנונים ולהב החרב הוא ברזל החרב כמו הנצב על הלהב להבת חניתו ונקרא כן שהחרב בהתלהטו דומה ללהב בהתלהטו ופי׳ ברק למען היות לה ברק כאילו אמר אם שנותי לברק חרבי שפירושו למען היות לה ברק שהברזל אחר השנון יתחדש לו כדמות ברק מבריק גם פירש שנותי אשנן מפני שמלת שנותי עקור והיא משרתת לכל מיני הפעלים ומלת אשנן מורה על העתיד המדבר בעדו לבדו:
ותאחז במשפט ידי להניח מדת רחמי באויבי כו׳. ותאחז ידי במדת המשפט להחזיק בה כדי לנקום נקמתי מאויבי ולהניח מדת הרחמים פי׳ שלא אשתמש בה עמהם ומאמר באויבי דבק עם ותאחז במשפט ידי לא עם להניח מדת רחמים הסמוך לו ויהיה פי׳ המקראות כן נשאתי אל שמים ידי ונשבעתי חי אנכי שאשנן את חרבי לעשות לה ברק כמנהג היוצאים למלחמה ושתאחז במשפט ידי להשיב נקם לצרי להנקם מהם שאני קצפתי עליכם מעט והמה עזרו לרעה ואל יקשה עליך מאמרו שאשנן במקום אם אשנן כי מצאנו עד אם דברתי דברי עד שאדבר דברי ורבים כן וכן כתב בסוף הפרשה אם שנותי הרבה אם יש שאינם תלויים שאשנן ברק חרבי כמו שפירשתי למעלה:
והמשפט הזה לשון פורענות הוא. ולא מלשון דין ומשפט כמשמעו מפני שמלת ותאחז לפי דעת רז״ל דבקה עם ברק חרבי שהברק הוא חצו של הקב״ה כדכתיב ויצא כברק חצו וכיון שכן לא שייך הכא לשון דין ומשפט אלא לשון פורענות שפירושו ותאחז ידי ברק חרבו שהוא חצו בעת שזורקו על אויביו כדי להביא הפורענות עליהם:
ואפשר לפרש אם שנותי ברק חרבי מלשון שנוי. ואין מלת אם להיות הדבר מסופק אבל הוא לשון כאשר, כמו ואם יהיה היובל לבני ישראל, אם כסף תלוה את עמי. יאמר כאשר אשנה ברק שעד עתה היה הברק כנגד ישראל ואשנה אותה כנגד האומות וגם זה לא בכעס וארך אפי׳ כי אם שתאחז במשפט ידי וכפי שורת הדין אתנהג בדבר הנה אז בלי ספק אשיב נקם לצרי וגו׳.
כי זו היא גזרת המאמר וענינו אשיב נקם לצרי. שהם האומות המרשיעו׳ והמצירות יותר לישראל במעשיהם. ולאחרים שלא הצרו במעשיהם כל כך אבל במחשבותם ואמונותיהם היו שונאי ה׳ ואויבי אומתו אמר ולמשנאי אשלם, רוצה לומר שישלם להם כפי מעשיהם.
אם שנותי – אף על פי שחדדתי נגד ישראל בימי הגלות את ברק חרבי – לא פי חרבי.
ותאחז במשפט ידי – ואף על פי שאחר כך תאחז במשפט ידי נגדם, ״כי ידין ה׳ עמו״.
מכל מקום: אשיב נקם לצרי – הנקם שעשו בישראל, כאמרו ״יען עשות אדום בנקום נקם לבית יהודה״ (יחזקאל כ״ה:י״ב), אשיב להם אותו הנקם, כאמרו ״ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל״ (שם שם י״ד).
ולמשנאי אשלם – תשלומי מדה כנגד מדה, כאמרו ״כאשר עשית כן יעשה לך, גמלך ישוב בראשך״ (עבדיה א׳:ט״ו).
אם שנותי, even though I had sharpened the blade of My sword against the Jewish people during the time of their exile, את ברק חרבי, this was only the flashing appearance, not the פי החרב, the lethal part of the sword.
ותאחז במשפט ידי, and even though I was compelled to deal with them according to the rule of law, for כי ידין ה' עמו, “God does judge His people,” this does not mean that their adversaries will go free, rather
אשיב נקם לצרי, I will wreak vengeance on My foes, reprisals for what they have done to Israel. Compare Ezekiel 25,12 and 25,14 on this subject in detail.
ולמשנאי אשלם, and I will pay back those who hate Me measure for measure, as spelled out in Ovadiah 15.
דבר אחר ותאחז ידי את מדת המשפט וכו׳. טעות סופר הוא, שהכל הוא פירוש אחד. וכך ראוי להיות; ״ותאחז במשפט ידי״ להניח מדת רחמים באויבי שהרעו לכם, כי ״אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה״ (זכריה א, טו), ותאחז ידי את מדת המשפט וכו׳, כלומר שאניח מדת רחמים, שלא אשתמש בה, ותאחז במדת המשפט לנקום נקם:
אם שַנוֹתִי֙: מלרע, בפשט א׳ לבד, לב״א1. [אִם⁠־שַׁנּוֹתִי֙].
1. לב״א: חילופים-ד (׳ב״א שנותי מלרע ב״נ מלעיל׳).
אם אשנן את להב חרבי. ר״ל בזה, איך יתכן שישנן הברק, כיון שאין בו ממשות, דברק הוא המראה של הלהב. ל״פ את להב כו׳, כלומר אם אחדד הברזל של חרבי, שהשינון בכל מקום הוא לשון חידוד, ולהב החרב הוא הברזל, כמו (שמואל א י״ז:ז׳) להבת חניתו. ונקרא כן, מפני שהחרב בהתלהטו דומה ללהב. וברק, כמו לברק, שפירושו להיות לה לברק:
להניח מדת הרחמים באויבי. פירוש ותאחז ידי במדת משפט להחזיק בה כדי להנקם, ולהניח הרחמים שלא להשתמש בה, עם אויבי שהרעו לכם, ובאויבי שהרעו לכם דבוק עם ותאחז במשפט, לא עם להניח מדת הרחמים. ויהיה פירוש המקראות כך, נשאתי אל שמים ידי ונשבעתי חי אנכי שאשנן את חרבי לעשות לה ברק, כמנהג יוצאי מלחמה, ושתאחז במשפט ידי להשיב נקם לצרי, להנקם מהם מפני שהרעו לכם, שאני קצפתי עליכם מעט, והמה עזרו לרעה:
אשר אני קצפתי מעט כו׳. רצונו בזה, שלא תאמר מה חטאו גוים בזה, שהרי אתה מסרתם בידם כדי שיתיסרו מידם:
ד״א כו׳ ותאחז במשפט ידי. לטעם ראשון קשה, מדת הרחמים מאן דכר שמיה. ולפי ד״א קשה, הוה לי׳ לכתוב ותאחז ידי במשפט. לכ״פ גם טעם ראשון. ומפי מורי מהר״ל שמעתי, דהאי ד״א טעות סופר הוא, והכל פי׳ א׳ הוא:
והמשפט הזה לשון פורענות הוא. ויהיה מלת ותאחז דבוק עם ברק חרבי, שהברק הוא חצו של הקב״ה, שנאמר (זכריה ט׳:י״ד) ויצא כברק חצו, והוא הפורענות. אבל אי הוי פי׳ כמשמעו, לא היה נשמע מיניה מידי, שהרי גם מלך בשר ודם כשיושב במשפט, יכול להטות המשפט לאיזה צד שירצה, ועכשיו שפירשו פורענות, שפיר משמע מיניה לא כמדת בשר ודם וכו׳, ומקרא מסורס הוא לפי האגדה, וה״ק ותאחז ידי ברק חרבי במשפט:
If I whet the blade of My saber. Rashi wants answer the question: How is it possible to sharpen lightning, which has no substance? Lightning is the appearance of a flash! Therefore he explains "the gleam, etc.⁠" i.e. if I sharpen the iron of My saber. The word שינון always means "sharpening" and the blade of the sabre is [made of] iron, as in "the blade of his spear" (1 Shmuel 17:7). It is called להב (flash) because the sword as it flashes is similar to a flame. The word ברק (lightning) is like "לברק (to flash)" (Yechezkeil 21:20) which means [that He will whet it] to a gleam.
Discarding the attribute of compassion for My enemies. I.e. and My hand will grasp the attribute of judgment, to hold on to it in order to wreak vengeance, and to discard the [attribute of] compassion, and not use it for My enemies who were destructive to you. The phrase "and hold judgment in My grasp" is connected to the phrase "My enemies who were destructive to you,⁠" not with "discarding the attribute of compassion.⁠" The meaning of the verse is: "I raised My hand heavenward and swore by My life, that I will sharpen My sword until it gleams like lightning, as is the custom of those who go out to war. And hold judgment in My hand, to wreak vengeance on My enemies, to avenge them for their destructiveness to you. [As the verse states,] "Where I was a little angry, and they abetted destructiveness, etc.⁠" (Zecharyah 1:15).
Where I was a little angry, etc. Do not ask how is it that the nations sinned in this matter, since you were delivered into their hands [by Hashem] in order that you should suffer at their hands.
[Another interpretation.] I hold judgment in My grasp. According to the first explanation it is difficult, where is the attribute of compassion mentioned here? And according to the second explanation it is difficult because it should have written "My hand will grasp judgment.⁠" Therefore Rashi gives the first explanation. And from my teacher, Maharal, I heard that the phrase, "another interpretation" is a copyist error, and it is all one explanation.
"Judgment" here denotes retribution. And so the word "He grasps" is connected with "My saber to a gleam,⁠" for lightning is Hashem's arrow, as it states, "And His arrow will go forth like lightning" (Zecharyah 9:14) referring to retribution. But according to its plain meaning we would not learn anything. For even when a mortal king sits in judgment is able to tip the verdict to whichever side he wishes. But now that Rashi explains it to mean "retribution" we certainly learn-–that "unlike the practice of mortals, etc.⁠" According to the aggada, the order of the words in the verse is imprecise and it means, "And My hand grasp the lightning of My sword in judgment.⁠"
אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשוב נקם לצרי ולמשנאי אשלם – אדם המתנקם מאויביו אין די לו להשיב גמולם בראשם אלא שבעתים ישיב אל חיקם תשלומי כפל. זאת ועוד אחרת כי בנקמתו יאמין לעשות משפט ודין באויב אשר הרע לו. אולם הי״ת יעשה משפט ודין כדי להתנקם וישיב גמולו ולא יותר ד״א כי עונש הבא מאת הי״ת הנו טוב לנענש וגזרה מן השמים היא שכר לנו וכל מאי דעביד רחמנא לטב. ראה ראינו צרות רבות ורעות יבואו על איש יחשבם לרעתו ותהיינה סבה שינצל מפניה מן המות ומרעה גדולה או מעונש הנפש הנצחי וזה ידוע. על כן אם תאחז במשפט ידו ישיב נקם לצריו ויענישם אמנם באותו פועל ישלם לשונאיו מה שהרע להם ויתן להם תשלום גמול בדרך אחר כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן וגו׳ ראינו בזה דברי מותר בכפלו אשר כפל אל הארץ אשר אני נותן. אם לא כי הדבר כאשר פירשנו בפרשת ואתחנן היות שגגת משה בהכותו את הסלע שסיבב שנתפעלו הקהל בדמיונם הכוזב כי צריך ה׳ לאמצעי בפעולת הניסים. ולכן נצטרך הי״ת להמית משה במדבר להשריש בלב העם שהי״ת יכניסם לארץ בעצמו מבלי משה וי ושהם לא פעלו דבר באותות ובמופתים ואצבע אלהים היא. על כן מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא לפי שהארץ אני נותן לבני ישראל בלי שליח ואמצעי ולא עוד באמונתם הגרועה אשר זאת עלה על לבם בעבורכם עד היום הזה:
אם שנותי – מלשון חץ שנון.
ברק חרבי – בעה״ז. ותאחז במשפט ידי. בעה״ב.
אם שנותי ברק חרבי – ע״י אחרים שולח החרב בקרבם. ותאחז במשפט ידי. ע״י עצמי כמ״ש חרב ה׳ עד מתי לא תשקוטי הרגעי ודומי וגו׳.
אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם – לצרי יהיה הנקם. ולמשנאי יהיה השילום כדלעיל בפסוק לי נקם ושלם.
נקם לצרי – שהוא לגוף הצוררים בעה״ז כי נקם קאי על ברק חרבי ולפי שעשו לגוף בעה״ז כך עתיד אני לנקום בע״הז.
ולמשנאי אשלם – שהריעו לנשמתם אמר ותאחז במשפט ידי. וכמו כן אשיב נקם לצרי. ע״י אחרים על מה שעשו לישראל.
ולמשנאי אשלם – מה שהריעו נגדי אשלם להם וזהו ותאחז במשפט ידי אני בעצמי אשלם להם ולכך נאמר אשיב נקם שישיב להם הנקמה ע״י אחרים ועל מה שעשו נגד הש״י לזה אמר ואשלם.
אם שנותי ברק חרבי – מלת אם כמו כאשר, כשאשנן את להב חרבי, כי להב החרב נקרא ברק:
ותאחז במשפט ידי – כשאחבר ידי החזקה אל המשפט, כלומר כשאשפטם בידי למעלה מן הטבע, וכדרך כי יד על כס יה (שמות י״ז ט״ז), ופירשנוהו שם:
אשיב נקם לצרי – כי הם צרי האל ומשנאיו, ולכך הרעו לעם סגולתו:
ותאחז במשפט ידי – מלות ״דבר אחר״ הנמצאות ברש״י טעות הן, ואינם בכ״י ולא בדפוס בולונייא, ואינו אלא פירוש אחד, ותאחז במשפט ידי להניח (כלומר לעזוב) מדת רחמים לאויבי (כן הוא בכ״י, לא באויבי) שהרעו (וכו׳) ותאחז ידי את מדת המשפט (וכו׳).
[מא] תדעו כי גם אם שנותי ואכפיל ברק חרבי לבל תבריק ובל תהיה חדודה ושנונה:
ותאחז במשפט ידי – לאחוז את המשפט בל ירד למטה ובל אעניש בידים, מ״מ אשיב נקם לצרי וכו׳ וכו׳:
אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי – כשאשנן חרבי ואני פוקד לעשות משפט בעולם השפל, אז אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם:
אם שנותי וגו׳: עתה מדבר על הענין השני1, ״אם שנותי״ – אם אבוא למידה זו2, אבל אינו מבורר אם יגיע לענוש אומות העולם. דבאמת אם יצוייר שיענשו האומות בכליון כפי אשר סבלו ישראל אצלם במשך אורך הגלות, לא ישאר מאומות העולם מאומה, שהרי אין אומה ולשון שלא הרעו לישראל באיזה משך. אבל באמת לא יענשו אותם האומות שכבר חזרו בהם וישראל אצלם בכבוד ובטוב כמה שנים, ו׳יכופר אדמתם׳ בזה כאשר יבואר. והכי מוכח מהאגדה3 דריש מסכת עבודה זרה (ב, א-ב) שיבואו מלכי אומות העולם לדין על שלא עסקו בתורה, וגם מלכות רומי בכלל, ומבואר, שאינו דן על שהרעו כל כך לישראל, ולא עוד אלא שיאמרו שעשו טובה לישראל וכמה סיבות שעסקו ישראל בתורה, הרי הדין לא יהא אלא על השעה שישבו ישראל בקרבם בשלוה4. וא״כ, אם היו כל האומות בעת הגאולה וסמוך לה מלפניו מטיבים לישראל, לא היה עונש ברק החרב כלל. [זולת מלחמת גוג ומגוג, שאינו מחמת שהרעו לישראל בימי הגלות, רק מחמת שיבואו אז למלחמה על ישראל וירגזו על ה׳ ועל משיחו]. אבל אם תהיה איזו אומה ומלכות שתרע לישראל אז, ולא ׳יכופר אדמתם׳ במה שיש ישראל בתוכם בשלוה, עליהם הוא אומר ״אם שנותי ברק חרבי״5, ואז ״ותאחז במשפט ידי״ – לא אתנהג ברחמים כי אם במשפט. אזי ״אשיב נקם לצרי״ – יהיה בתורת נקמה במה שהצרו6 לעם ה׳, שנקראו מחמת זה ״צרי״, והנקמה, היינו, באותו אופן שהצרו יגיע להם.
ולמשנאי: תרגם אונקלוס ״בעלי דבבי״, היינו, שהרעו במה שהקניטו בדברים, כמו שכתבתי לעיל (ל,ז)7 במשמעות ״בעלי דבבי״. ואמר דלהם ״אשלם״ באיזה עונש לפי ערך ההקנטה, וה׳ שופט צדיק. אבל לא שייך בזה ׳נקמה׳ שישיגו מדה זו, אלא תשלומין אחרים, וכמו שכתבתי לעיל פסוק ל״ה.
1. בסדר הגאולה העתידה במהרה בימינו – איך יהיו אומות העולם נענשים.
2. לשנן את להב חרבי – להעניש את אומות העולם.
3. המפורסמת.
4. והדין יהיה רק על מה שלא עסקו בתורה.
5. לשנן את להב חרבי – להעניש את אומות העולם.
6. צרות בפועל (לעומת ״ולמשנאי אשלם״, כדלהלן).
7. על הפסוק ״על אויבך ועל שונאיך״.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייהדר זקניםטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםמלאכת מחשבתאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144