כי אשא אל שמים ידי: כתוב בספר תגי, 1מן האזינו עד וישמן ריש פסוקי בריש חטי, 2מן וישמן עד כי אשא ריש פסוקי בפלגות חטי, 3ומן כי אשא ועד סוף שירתא ריש פסוקי בריש חטי, ע״כ. וגם כי סוד ה׳ ליראיו ופליאה דעת ממני, יגעתי לתת טעם לדבר, עד שמצאתי בחסד אל טוב טעם ודעת. גלוי וידוע כי בזמן שישראל יושבים על אדמתם ועושי׳ רצונו של מקום, שכינה שרויה ביניהם, ואז ימין ה׳ רוממה, וישראל עושה חיל, ולכן פסוקי׳ הראשוני׳ דאיירי במעלתן של ישראל כדכתי׳ 4כי חלק ה׳ עמו וגו׳, ימצאהו בארץ מדבר וגו׳, ה׳ בדד ינחנו וגו׳, מתחילים מצד ימין לרמוז כי אז מדת רחמים גוברת עליהם בגבורות ישע ימינו. ולא תקשי לך מפסו׳ 5שחת לו לא וגו׳, הלה׳ תגמלו זאת וגו׳, כי מרע״ה היה מוכיחם על שראה שעתידים לחטא. וכיון שמרדו לפני המקום מתוך מאכל, ומתוך משקה, ומתוך שלוה, כדכתי׳ 6וישמן ישרון ויבעט, גברה מדת הדין, והימין נעשה שמאל, כדכתי׳ 7השיב אחור ימינו מפני אויב, ולכן מן וישמן ישרון ויבעט, עד כי אשא אל שמים ידי, מתחילים מצד שמאל. אבל כשישבע הקב״ה בימינו ובזרוע עזו לגאלם, יהפוך מדת הדין לרחמים <ויתקין עלמא על תיקונוי ויהדרון מילי כדקא יאות> ונשיר לפניו שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו, בגין דיתגבר רחמי על דינא וימינא על שמאלא <וסטרא דקדושה על סטרא דמסאבא>, ודא איהו 8כי גבר עלינו חסדו. והמשכיל יבין בשם המיוחד הנמצא למפרע במלות 9סתרה ראו עתה כי.א וידוע כי בכל מקום שנזכר למפרע הוא מדת הדין, ולכן אמ׳ ראו עתה כי אני אני הוא וגו׳, <כלומ' הזהירו בי כי אני כנגד הטוב ואני כנגד הרע,> אני בעל הדין הממית והמוחץ <כשאין אתם עושין רצוני>, ואני הוא בעל החסד והרחמים המחיה והרופא <כשתעשו רצוני ותחזרו למוטב,>ב וכמו שמחץ לשעבר כן ירפא לעתיד לבא, כמו שנ׳ 10ביום חבוש ה׳ את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא. ואם תחפוץ לדעת ולהשכיל מוצא דברי אלה, אשכילך ואורך בדרך זו תלך למצא 11מדרשי פסיקתא בילקוט ישעיה רמז של״ג, 12ובתילי׳ רמז תר״נ, תרנ״א, תשע״ח, <13ופתיחתא דחכימי דאיכה רבתי, פתיח׳ משא גיא חזיון, 14ואיכה רבתי פסו׳ בכה תבכה בלילה, ופסו׳ השיב אחור ימינו, ופסו׳ גדע בחרי אף,> 15ומדרש תילי׳ סי׳ קל״ז, 16ומכילתא פ׳ בשלח פסו׳ ימינך ה׳ נאדרי בכח, ומדרש 17ילמדנו שם, וסוף פ׳ אחרי מות, יאירו אל עבר פניך כל אשר דברתי לך, ולנפשך ינעם. <וזהו מה שאמרו במדרש 18שוחר טוב מזמור י״ז, כיון שצפה דוד שפעמי׳ שהחטא גורם, התחיל צווח 19קומה ה׳ אל נשא ידך, ארים ידך דאנן טבעין, וכה״א 20אל תשטפני שבולת מים, לפיכך הוא אומ׳ קומה ה׳ זכור שבועתך, אמ׳ לו הקב״ה חייך אני נושא, שנא׳ 21כי אשא אל שמים ידי, ואומ׳ 22הנה אשא אל גויים ידי, ד״א קומה ה׳ זכור שבועתו שנשבע המלאך על שמך, שנא׳ 23וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם, וכתי׳ 24לכן יחכה ה׳ לחננכם, ואין לכן אלא שבועה, שנא׳ 25לכן נשבעתי לבית עלי,> וזהו סוד קץ הימין האמור בסוף דניאל, כמו שפי׳ 26רבינו סעדיה גאון ז״ל, 27ורמזו רש״י ז״ל <בפ' מקו' שנהגו גבי בקש יעקב לגלות קץ הימין לבניו> ובפ׳ חלק בסוף ענין תחיית המתים, ור׳ נתן 28בעל העירוך בערך ימין <29ושערי אורה ספיר׳ ו׳, ועיין עוד 30בספר הזוהר פ׳ נח על פסו׳ קץ כל בשר בא לפני, ובפ׳ בראשית בפסו׳ ויבא קין מפרי האדמה, ופ׳ חיי שרה דף קכ״ג, ופ׳ ויצא סוף דף קס״ג, ופ׳ בלק דף ר״א>, כי דבריו ממתקים וכולו מחמדים, וברוך משרה שכינתו בין הבדים.
1. מן האזינו עד וישמן: דב׳ לב א-יד.
2. מן וישמן עד כי אשא: דב׳ לב טו-לט.
3. ומן כי אשא ועד סוף שירתא: דב׳ לב מ-מג.
4. כי חלק ... ימצאהו ... ה׳ בדד ינחנו: לעיל פס׳ ט, י, יב.
5. שחת לו ... הלה׳: לעיל פס׳ ה, ו.
6. וישמן ישרון: לעיל פס׳ טו.
7. השיב אחור ימינו: איכה ב ג.
8. כי גבר עלינו חסדו: תה׳ קיז ב.
9. סתרה ראו עתה כי: לעיל פס׳ לח-לט.
10. ביום חבוש ה׳: יש׳ ל כו.
11. מדרשי פסיקתא בילקוט ישעיה: רמז תסז, שצט ע״ד, ד״ה אף ידי (בדפוס ונציה שהיה לפני נורצי נקבעו מחדש מספרי הרמזים בספר ישעיהו, ועל כן מפנה נורצי לרמז של״ג. על קביעת הרמזים בילקוט שמעוני ראה בדברי המבוא של בצלאל לנדוי למהדורת הצילום שיצאה בירושלים בשנת תש״ך, עמ׳ 15-12).
12. ובתילי׳: ילק״ש תהלים, רמזים תרנ, תרנא, תשעח.
13. ופתיחתא דחכימי: איכה רבה, פתיחתא כד, ו ע״ג.
14. ואיכה רבתי: איכה רבה, פרשה א כג; פרשה ב ו.
15. ומדרש תילי׳: מדרש תהלים, מזמור קלז ה.
16. ומכילתא: בשלח, מסכתא דשירה, פרשה ה.
17. ילמדנו: תנחומא בשלח סי׳ טו, פט ע״א; אחרי מות סי׳ יב, לא ע״א.
18. שוחר טוב: מזמור יז, כב ע״ב.
19. קומה ה׳: תה׳ י יב.
20. אל תשטפני: תה׳ סט טז.
21. כי אשא: דב׳ לב מ.
22. הנה אשא: יש׳ מט כב.
23. וירם ימינו: דנ׳ יב ז.
24. לכן יחכה ה׳: יש׳ ל יח.
25. לכן נשבעתי: שמ״א ג יד.
26. רבינו סעדיה גאון: פירוש רס״ג לדנ׳ יב יג (נדפס בתוך ד).
28. בעל העירוך: ׳ימין׳, חלק רביעי, 139 ע״א.
29. ושערי אורה: שער ו, עג ע״ב ואילך.
30. בספר הזוהר: בראשית, נד ע״א; סג ע״א; קכג ע״א; קסג ע״ב; במדבר, רא ע״א.