כי אשא אל שמים ידי: כתוב בספר תגי, מן האזינו עד וישמן1 ריש פסוקי בריש חטי, מן וישמן עד כי אשא2 ריש פסוקי בפלגות חטי, ומן כי אשא ועד סוף שירתא3 ריש פסוקי בריש חטי, ע״כ. וגם כי סוד ה׳ ליראיו ופליאה דעת ממני, יגעתי לתת טעם לדבר, עד שמצאתי בחסד אל טוב טעם ודעת. גלוי וידוע כי בזמן שישראל יושבים על אדמתם ועושי׳ רצונו של מקום, שכינה שרויה ביניהם, ואז ימין ה׳ רוממה, וישראל עושה חיל, ולכן פסוקי׳ הראשוני׳ דאיירי במעלתן של ישראל כדכתי׳ כי חלק ה׳ עמו וגו׳, ימצאהו בארץ מדבר וגו׳, ה׳ בדד ינחנו4 וגו׳, מתחילים מצד ימין לרמוז כי אז מדת רחמים גוברת עליהם בגבורות ישע ימינו. ולא תקשי לך מפסו׳ שחת לו לא וגו׳, הלה׳5 תגמלו זאת וגו׳, כי מרע״ה היה מוכיחם על שראה שעתידים לחטא. וכיון שמרדו לפני המקום מתוך מאכל, ומתוך משקה, ומתוך שלוה, כדכתי׳ וישמן ישרון6 ויבעט, גברה מדת הדין, והימין נעשה שמאל, כדכתי׳ השיב אחור ימינו7 מפני אויב, ולכן מן וישמן ישרון ויבעט, עד כי אשא אל שמים ידי, מתחילים מצד שמאל. אבל כשישבע הקב״ה בימינו ובזרוע עזו לגאלם, יהפוך מדת הדין לרחמים <ויתקין עלמא על תיקונוי ויהדרון מילי כדקא יאות> ונשיר לפניו שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו, בגין דיתגבר רחמי על דינא וימינא על שמאלא <וסטרא דקדושה על סטרא דמסאבא>, ודא איהו כי גבר עלינו חסדו8. והמשכיל יבין בשם המיוחד הנמצא למפרע במלות סתרה ראו עתה כי9.א וידוע כי בכל מקום שנזכר למפרע הוא מדת הדין, ולכן אמ׳ ראו עתה כי אני אני הוא וגו׳, <כלומ' הזהירו בי כי אני כנגד הטוב ואני כנגד הרע,> אני בעל הדין הממית והמוחץ <כשאין אתם עושין רצוני>, ואני הוא בעל החסד והרחמים המחיה והרופא <כשתעשו רצוני ותחזרו למוטב,>ב וכמו שמחץ לשעבר כן ירפא לעתיד לבא, כמו שנ׳ ביום חבוש ה׳10 את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא. ואם תחפוץ לדעת ולהשכיל מוצא דברי אלה, אשכילך ואורך בדרך זו תלך למצא מדרשי פסיקתא בילקוט ישעיה11 רמז של״ג, ובתילי׳12 רמז תר״נ, תרנ״א, תשע״ח, <ופתיחתא דחכימי13 דאיכה רבתי, פתיח׳ משא גיא חזיון, ואיכה רבתי14 פסו׳ בכה תבכה בלילה, ופסו׳ השיב אחור ימינו, ופסו׳ גדע בחרי אף,> ומדרש תילי׳15 סי׳ קל״ז, ומכילתא16 פ׳ בשלח פסו׳ ימינך ה׳ נאדרי בכח, ומדרש ילמדנו17 שם, וסוף פ׳ אחרי מות, יאירו אל עבר פניך כל אשר דברתי לך, ולנפשך ינעם. <וזהו מה שאמרו במדרש שוחר טוב18 מזמור י״ז, כיון שצפה דוד שפעמי׳ שהחטא גורם, התחיל צווח קומה ה׳19 אל נשא ידך, ארים ידך דאנן טבעין, וכה״א אל תשטפני20 שבולת מים, לפיכך הוא אומ׳ קומה ה׳ זכור שבועתך, אמ׳ לו הקב״ה חייך אני נושא, שנא׳ כי אשא21 אל שמים ידי, ואומ׳ הנה אשא22 אל גויים ידי, ד״א קומה ה׳ זכור שבועתו שנשבע המלאך על שמך, שנא׳ וירם ימינו23 ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם, וכתי׳ לכן יחכה ה׳24 לחננכם, ואין לכן אלא שבועה, שנא׳ לכן נשבעתי25 לבית עלי,> וזהו סוד קץ הימין האמור בסוף דניאל, כמו שפי׳ רבינו סעדיה גאון26 ז״ל, ורמזו רש״י27 ז״ל <בפ' מקו' שנהגו גבי בקש יעקב לגלות קץ הימין לבניו> ובפ׳ חלק בסוף ענין תחיית המתים, ור׳ נתן בעל העירוך28 בערך ימין <ושערי אורה29 ספיר׳ ו׳, ועיין עוד בספר הזוהר30 פ׳ נח על פסו׳ קץ כל בשר בא לפני, ובפ׳ בראשית בפסו׳ ויבא קין מפרי האדמה, ופ׳ חיי שרה דף קכ״ג, ופ׳ ויצא סוף דף קס״ג, ופ׳ בלק דף ר״א>, כי דבריו ממתקים וכולו מחמדים, וברוך משרה שכינתו בין הבדים.
1. מן האזינו עד וישמן: דב׳ לב א-יד.
2. מן וישמן עד כי אשא: דב׳ לב טו-לט.
3. ומן כי אשא ועד סוף שירתא: דב׳ לב מ-מג.
4. כי חלק ... ימצאהו ... ה׳ בדד ינחנו: לעיל פס׳ ט, י, יב.
5. שחת לו ... הלה׳: לעיל פס׳ ה, ו.
6. וישמן ישרון: לעיל פס׳ טו.
7. השיב אחור ימינו: איכה ב ג.
8. כי גבר עלינו חסדו: תה׳ קיז ב.
9. סתרה ראו עתה כי: לעיל פס׳ לח-לט.
10. ביום חבוש ה׳: יש׳ ל כו.
11. מדרשי פסיקתא בילקוט ישעיה: רמז תסז, שצט ע״ד, ד״ה אף ידי (בדפוס ונציה שהיה לפני נורצי נקבעו מחדש מספרי הרמזים בספר ישעיהו, ועל כן מפנה נורצי לרמז של״ג. על קביעת הרמזים בילקוט שמעוני ראה בדברי המבוא של בצלאל לנדוי למהדורת הצילום שיצאה בירושלים בשנת תש״ך, עמ׳ 15-12).
12. ובתילי׳: ילק״ש תהלים, רמזים תרנ, תרנא, תשעח.
13. ופתיחתא דחכימי: איכה רבה, פתיחתא כד, ו ע״ג.
14. ואיכה רבתי: איכה רבה, פרשה א כג; פרשה ב ו.
15. ומדרש תילי׳: מדרש תהלים, מזמור קלז ה.
16. ומכילתא: בשלח, מסכתא דשירה, פרשה ה.
17. ילמדנו: תנחומא בשלח סי׳ טו, פט ע״א; אחרי מות סי׳ יב, לא ע״א.
18. שוחר טוב: מזמור יז, כב ע״ב.
19. קומה ה׳: תה׳ י יב.
20. אל תשטפני: תה׳ סט טז.
21. כי אשא: דב׳ לב מ.
22. הנה אשא: יש׳ מט כב.
23. וירם ימינו: דנ׳ יב ז.
24. לכן יחכה ה׳: יש׳ ל יח.
25. לכן נשבעתי: שמ״א ג יד.
26. רבינו סעדיה גאון: פירוש רס״ג לדנ׳ יב יג (נדפס בתוך ד).
28. בעל העירוך: ׳ימין׳, חלק רביעי, 139 ע״א.
29. ושערי אורה: שער ו, עג ע״ב ואילך.
30. בספר הזוהר: בראשית, נד ע״א; סג ע״א; קכג ע״א; קסג ע״ב; במדבר, רא ע״א.