כעסוני – לשון כעס רגילים לפרשו לשון התרגשות הפנימי לרגוז ולהתקצף (אויפגערעגט, פערדרוס, קראֶנקונג, צאָרן), הנה כל אלה התפעלות בנפש הגשמי ומגונות גם לבן אדם, כמ״ש כעס בחיק כסילים ינוח, והוא ית׳ המרוחק מכל אלה לבלתי תכלית איך יאמר על עצמו מאמר בלתי נאות אליו כעסוני, ולדעתי עיקר הוראת מלת כעס לשון כפיפת הרצון שאין בו כח להתפשט ולהתרחב לקבל אותו דבר לפי שהוא מתנגד אליו (ווידערווילליג, אונאנגענעהם) דומה למלת עכס בהפוך אתוון אשר יורה בלשון ערבי ענין הכפיפה (צוזאממענביגונג) ולזה שם עכס הוא תואר לשלשלאות (שחוליותי׳ כפופות זו בתוך זו) המושמות ברגלים אם לאסור ולענוש אם לתכשיט ולנוי, כמו כעכס אל מוסר אויל, תפארת העכסי׳, וכל דבר שהוא לרצונו של אדם ודעתו נוחה הימנו הרצון שבו מתפשט ומתרחב לקבלו ולסובלו (אנגענעהם), אבל כל דבר שהוא מתנגד לרצונו של אדם דעתו ורצונו מתקצרת וכופפת את עצמן ולא יתפשטו להתרחב ליתן מקום לאותו דבר לגור ולנוח בתוכם, ולפי״ז יהיה עיקר טעם כעסוני כפפו אותי ר״ל רצוני, ובאמת בבן אדם שמטבעו להתקצף ולהתרגז ע״י מעמד כזה ישמש מלת כעס גם על הקצף ועל הרוגז, אבל אצלו ית׳ יבואר מלת כעס לפי ההוראה העיקרית, ויש לתרגם מלת כעסוני (זיא ווארען מיר ווידערווילליג, אונליידזאם). והחכם רשד״ל אמר המכעיס גורם לאחר שיכעס, והמכעס מתעסק ומשתדל להכעיס גם אם לא תעלה בידו, וטעם כעסוני בהבליהם השתדלו להכעיסני, ואני בגוי נבל אכעיסם עד שיכעסו באמת, ואם היה אומר הם הכעיסוני ואני אכעיסם לא היה נראה אלא כהדיוט המתנקם, עכשיו אינו אלא כדיין המענש על רוע הכוונה; וכן וכעסתה צרתה היתה משתדלת בכל יכלתה להכעיסה, ועדיין לא ידענו אם היתה חנה כועסת, עד שחזר ואמר מדי עלותה בבית ה׳ כן תכעיסנה ותבכה וגו׳; אבל בתועבות יכעיסוהו וכמהו רבים ידוע כי לא נאמרו אלא לסבר את האוזן. וכבר מפורש האותי הם מכעיסים.