Devarim 32 – דברים לב‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא שיד]

כנשר יעיר קנו – מה נשר זה אין נכנס לקינו מיד עד שהוא מטרף את בניו בכנפיו בין אילן לחבירו בין סוכה לחבירתה בשביל שיתעוררו כדי שיהא בהם כח לקבלו כך כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנאמר (דברים ל״ג:ב׳) ויאמר ה׳ מסיני בא וזרח משעיר למו, איזו היא רוח רביעית (חבקוק ג׳:ג׳) אלוה מתימן יבוא.

יפרוש כנפיו יקחהו – כענין שנאמר (דברים א׳:ל״א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה׳ אלהיך.

ישאהו על אברתו – כענין שנאמר (שמות י״ט:ד׳) ואשא אתכם על כנפי נשרים.

דבר אחר: כנשר יעיר קנו – זה לעתיד לבוא שנאמר (שיר השיר׳ ב׳:ח׳) קול דודי הנה זה בא.

יפרוש כנפיו – כענין שנאמר (ישעיהו מ״ג:ו׳) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי.

ישאהו על אברתו – כענין שנאמר (שם מ״ט:כ״ב) והביאו בניך בחצן.

סליק פיסקא

[Piska 314]

"As an eagle wakes its nest": Just as an eagle does not enter its nest immediately until it flutters its wings between one tree and another, between one booth and another, until its young awake and have the strength to mount it, so, when the Lord revealed Himself to give the Torah to Israel, He did not reveal Himself to them (suddenly) from one side, but from four, as it is written (Ibid. 33:2) "The Lord came from Sinai and shone forth from Seir to them. He appeared from Mount Paran.⁠" And which is the fourth side? (Habakkuk 3:3) "G-d came from Teman.⁠"

"spreading its wings and taking them" (upon them): as it is written (Devarim 1:31) "and in the desert, where you saw how the Lord your G-d bore you.⁠"

"bearing them on its pinion": as it is written (Shemot 19:4) "and I bore you on eagles' wings.⁠"

Variantly: "as an eagle wakes its nest": in time to come, viz. (Song of Songs 2:8) "The voice of my Beloved — behold He is coming" (to redeem me).

"spreading its wings": viz. (Isaiah 43:6) "I will say to the North "Give (My exiles) etc.⁠"

"bearing them on its pinion": (Ibid. 49:22) "and they will bring your sons in (their) bosom.⁠"

[End of Piska]

כנשר יעיר קנו כדרך שאין הנשר הזה בא על קנו בת אחת אלא מפסייע מאילן לאילן ומסוכה לסוכה כדי שיעורו בניו ויהא בהם כוח לקבלו כך כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נגלה להם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנ׳ (לגב) ה׳ מסיני בא איזו היא רוח רביעית אלוה מתימן יבא (חבק׳ ג׳:ג׳):

יפרוש כנפיו יקחהו כמו שנ׳ (שמות י״ט:ד׳) ואשא אתכם על כנפי נשרים:

ישאהו על אב׳ כמו שנ׳ (ישעיהו מ״ט:כ״ב) והביאו בניך בחצן:

כְּנִשְׁרָא דִּמְחִישׁ¹ לְקִנֵּיהּ עַל בְּנוֹהִי מִתְחָפַף פָּרֵיס גַּדְפוֹהִי מְקַבֵּילְהוֹן מְנַטֵּילְהוֹן עַל תְּקוֹף אֶבְרוֹהִי².

1. ביאור עוז והדר: מסתבר שכוונת התרגום כמבואר ברש״י וספרי... ולשון מחיש הוא ׳מעורר רעש והמולה׳, כתרגום ׳לא יחיש׳ (יר׳ כח:טו) ׳לא יזדעזעון׳ וכן במיוחס ליונתן כאן.

2. חוזק כנפיו. אבר יותר לתפרש ככנף או כתוקף (אביר), ויתכן שהוא תרגום כפול.

As the eagle which hastens to his nest, and spreads himself over his young ones, stretching out his wings, takes them, upbears them with the strength of his pinions,⁠^a

a. Ebarohi, "his limbs.⁠"

כנשרה דמעורר קנה על גוזלוי מרחף פרס כנפוי וסבל יתהון וטען יתהון על תקוף אברוי.

היך נישרא דמעורר ומחיש לשרכפיה ועל תסילוי מחופף כדין שכינתיה מעורר למשריתהון דישראל וחפא עליהון טול שכינתיה והיכמא דנישרא פריס גדפוי על בנוי וטעין יתהון וסביל יתהון על איברוי כדין טענינון וסבלינון ואשרינון על תקוף כרכי ארעא דישראל.

As an eagle stirreth up and careth for his nest, and hovereth over his young, so did His Shekinah stir up the tents of Israel, and the shadow of His Shekinah overspread them; and as an eagle outstretcheth his wings over his young ones, beareth them and carrieth them upon his wings, so bare He them and carried them, and made them dwell upon the strong places of the land of Israel.

כנישרא דמעיר על קיניה ועל גוזלוי הוא מחסחף פרס כנפוי וטען יתהון וסבל יתהון על תקוף אברוי.

As an eagle stirreth up his nest, and carefully spreadeth out his wings, and taketh and beareth them with the strength of his wings.

רמז תתקמד

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ – מַה נֶּשֶׁר זֶה אֵין נִכְנָס לְקִנּוֹ מִיָּד עַד שֶׁהוּא מְטָרֵף (גּוֹזָלָיו) בִּכְנָפָיו בֵּין אִילָן לְאִילָן וּבֵין סֻכָּה לַחֲבֶרְתָּהּ כְּדֵי שֶׁיֵּעוֹרוֹ בָּנָיו וִיהֵא בָּהֶן כֹּחַ לְקַבְּלוֹ, כָּךְ כְּשֶׁנִּגְלָה הַמָּקוֹם לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל לֹא נִגְלָה עֲלֵיהֶן מֵרוּחַ אַחַת אֶלָּא (מִשְּׁתֵּי) [מֵאַרְבַּע] רוּחוֹת כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (להלן ל״ג:ב׳) ״וַיֹּאמַר ה׳ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן״, וְאֵי זוֹ הִיא רוּחַ רְבִיעִית (חבקוק ג׳:ג׳) ״אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא״. יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָחֵהוּ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י״ט:ד׳) ״וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים״.

דָּבָר אַחֵר: ״כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ״ – זֶה לֶעָתִיד לָבוֹא כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב׳:ח׳) ״קוֹל דוֹדִי הִנֵה זֶה בָּא״. יִפְרוֹשׂ כְנָפָיו יִקָחֵהוּ״ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מ״ג:ה׳-ו׳) ״אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי״ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ ״(הֵבִיאִי) [וְהֵבִיאוּ] בָּנַיִךְ (מְרָחוֹק) [בְחוֹצֶן״].

כְּנֶ֨שֶׁר֙ יָעִ֣יר קִנּ֔וֹ עַל⁠־גּוֹזָלָ֖יו יְרַחֵ֑ף יִפְרֹ֤שׂ כְּנָפָיו֙ יִקָּחֵ֔הוּ יִשָּׂאֵ֖הוּ עַל⁠־אֶבְרָתֽוֹ

אין בעולם בעל רחמים כנשר

עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, בָּא הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל, הִקִּיף עַל רָאשֵׁיהֶם וְעָמַד עֲלֵיהֶם.

אותה שעה נפתחו שערי רחמים לחולים, שנשר סימן של רחמים

אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, וַדַּאי זְמַן רָצוֹן הוּא עַתָּה. אוֹתָהּ שָׁעָה נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים לְכָל אוֹתָם שֶׁבְּבֵית חָלְיָם, וְהוּא זְמַן לָרְפוּאָה שֶׁלָּהֶם. וְאַף עַל גַּב שֶׁהֵם אֲסוּרֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֲרֵי נֶשֶׁר זֶה סִימָן שֶׁל רַחֲמִים הוּא.

פָּתַח וְאָמַר, (דברים לב) כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף וְגוֹ׳. אֵין בָּעוֹלָם מִי שֶׁהוּא בַּעַל רַחֲמִים עַל בָּנָיו כְּנֶשֶׁר,

ויאכלוה בני נשר

וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּ הַפָּסוּק שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל) וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נֶשֶׁר, שֶׁהוּא מְרַחֵם עַל בָּנָיו. וּמִתּוֹךְ שֶׁעַתָּה זְמַן שֶׁל רַחֲמִים, בָּא נֶשֶׁר זֶה וְסוֹבֵב עָלֵינוּ. בְּשָׁעָה זוֹ הִיא רַחֲמִים לְכָל אוֹתָם שֶׁבְּבֵית חָלְיָם.

בוקר של אברהם – והתעוררות שלו

וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים ה) ה׳ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי. וְזֶה בֹּקֶר שֶׁל אַבְרָהָם וְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלּוֹ.

תּוֹךָ כְּדֵי כָּךְ סָבַב הַנֶּשֶׁר וְעָבַר לִפְנֵיהֶם. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, נֶשֶׁר נֶשֶׁר, מָה אַתָּה אֶצְלֵנוּ? אִם בִּשְׁלִיחוּת קוֹנְךְ בָּאתָ - הֲרֵי אָנוּ כָּאן. אִם בִּגְלַל דָּבָר (סימן) אַחֵר בָּאתָ - הֲרֵי אָנוּ כָּאן מְזֻמָּנִים לִשְׁמֹעַ. הִתְרוֹמֵם הַנֶּשֶׁר לְמַעְלָה וְנִתְכַּסָּה מֵהֶם, וְהֵם יָשְׁבוּ.

(זהר במדבר דף רלג.)

שושן עדות – מעידין על ישראל

אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, שׁוּשַׁן עֵדוּת - שֶׁהֵם מְעִידִים עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם אֵיבָרִים, וְהִיא נְשָׁמָה עֲלֵיהֶם, וְהִיא סִיּוּעַ מִשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (מלכים א ח) וְאַתָּה תִשְׁמַע הַשָּׁמַיִם. הִיא סִיּוּעַ קָדוֹשׁ (וממנה תלוי), שֶׁנֶּאֱמַר עָלֶיהָ, תַּנְיָא הַמְסַיַּעַת לָךְ.

אית״ן תני״א, שוני הלכות ומשניות.

אֵיתָן מוֹשָׁבֶךְ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךְ (במדבר כד). אֵיתָ״ן - תַּנְיָ״א. שָׁם הַקֵּן שֶׁל הַנֶּשֶׁר הָעֶלְיוֹן, וְהִיא הַשְּׁכִינָה, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (דברים לב) כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֶף, שֶׁהֵם שׁוֹנֵי הֲלָכוֹת וּמִשְׁנָיוֹת. וְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו שֶׁל זֶה הַתַּנְיָ״א, שֶׁמּוֹצִיא אוֹתוֹ לְשֵׁם הַשֵּׁם - בֵּין בְּתוֹרָה, בֵּין בִּתְפִלָּה, בֵּין בִּבְרָכָה, בֵּין בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה - מַה כָּתוּב בּוֹ? יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו, אוֹתוֹ הַנֶּשֶׁר, שֶׁהוּא דִּבּוּר שֶׁבּוֹ יְהֹוָ״ה.

יפרוש הנשר דיבור הקב״ה על אברתו- אותו איבר

יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ. מַהוּ עַל אֶבְרָתוֹ? עַל אוֹתוֹ אֵיבָר שֶׁל בֶּן הָאָדָם (של אותו נשר) שֶׁבּוֹ מִצְוָה יְהֹוָ״ה, וְנִקְרָא אֵיבָר שֶׁל הַשְּׁכִינָה.

ישאהו – ישא

וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ. יִשָּׂאֵהוּ, כְּמוֹ (במדבר ו) יִשָּׂא יְהֹוָ״ה פָּנָיו אֵלֶיךְ.

(זהר במדבר דף רלח.)

וכאלנסר אד׳א ית׳יר וכרה ועלי ג׳ואזלה ירף ויבסט ג׳נאחיה פיאכ׳ד׳הם ויחמלהם עלי רישה

וכמו הנשר שמעורר את קנו, ועל גוזליו ירחף, ויפרוש את כנפיו, ואז יקח אותם, וישא אותם על נוצות כנפיו.

גוזליו – גוזל הוא בן יונה, וכאן בא בדרך הרחבה לבני נשר. (ספר השרשים ״גזל״)

כנשר יעיר קנו – ניהגם ברחמים ובחמלה, הנשר^א הזה רחמני על בניו, אינו^ב נכנס לקנו פתאום, עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו, בין אילן לאילן בין סוכה^ג לחברתה, כדי שיעורו בניו ויהא בהם כח לקבלו.

יעיר קנו – יעורר על^ד בניו.

על גוזליו ירחף – אינו מכביד עצמו עליהם, אלא מחופף, כנוגע^ה ולא נוגע, אף הקב״ה: שדי לא מצאנוהו שגיא^ו כח (איוב ל״ז:כ״ג), כשבא ליתן תורה לא נגלה עליהם

מרוח אחת, אלא מארבע רוחות: מסיני בא, וזרח משעיר, הופיע מהר פארן (דברים ל״ג:ב׳), אלוה מתימן יבא (חבקוק ג׳:ג׳), הרי ארבע רוחות.⁠^ז

יפרש כנפיו יקחהו – כשבא ליטלו^ח ממקום למקום, אינו נוטלו^ט ברגליו כשאר עופות, לפי ששאר עופות יריאים מן הנשר,⁠^י אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ, לפיכך נושאו^יא על כנפיו, אמר: יכנס^יב בי החץ ולא בבני. אף הקב״ה: ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות י״ט:ד׳) – כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים, היו מזרקים חיצים בהם^יג ואבני בליסטראות, ^ידויסע מלאך האלהים וגו׳, ויבא בין מחנה מצרים וגו׳ (שמות י״ד:י״ט-כ׳).

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 34: ״כנשר״. בדפוס רומא: ״נשר״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה: ״ואינו״.

ג. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד אופ׳ 34: ״שוכה״.

ד. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 חסרה מלת: ״על״.

ה. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״נוגע״.

ו. כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, סינסינטי 1, המבורג 37, ברלין 1221. בכ״י לייפציג 1, ליידן 1 (וכן גם בתשובות בעלי התוספות א׳): ״סגיא״.

ז. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י ליידן 1, לונדון 26917: ״היא רביעית״. בכ״י אוקספורד 165: ״הוא רוח רביעית״. בכ״י מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34: ״היא רוח רביעית״.

ח. כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י אוקספורד 165: ״ליטלן״. בכ״י לייפציג 1: ״להטילו״. בכ״י המבורג 13: ״לנוטלן״. בכ״י לונדון 26917: ״לנוטלם״.

ט. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, לונדון 26917: ״נוטלן״.

י. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, לונדון 26917. בכ״י ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, מוסקבה 1628 נוסף כאן: ״שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם לפיכך נושאו ברגליו מפני הנשר״.

יא. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י אוקספורד 165, לונדון 26917: ״נושאן״.

יב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס שונצינו. בדפוס רומא: ״מוטב יכנס״. בדפוס סביונטה: ״מוטב שיכנס״.

יג. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165: ״מזרקים בהם חצים״. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917: ״מזרקין בהם חצים״. בכ״י מינכן 5: ״זורקים בהם חצים״. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34: ״מזרקים חצים״.

יד. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, דפוס רומא. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917 נוסף כאן: ״מיד״.

כנשר יעיר קנו AS AN EAGLE STIRS UP ITS NEST – He guided them with mercy and pity like the eagle which is full of pity towards his young and does not enter its nest suddenly – before it beats and flaps with its wings above its young passing between tree and tree, between branch and branch, in order that its young may awake and have enough strength to receive it (Sifre Devarim 314:1).

יעיר קנו – means, AWAKENS ITS YOUNG (i.e. קן, "nest" is a term for young birds).

על גוזליו ירחף IT HOVERS OVER ITS YOUNG – it does not press heavily upon them, but hovers above them – touching them and yet not touching them. So too, the Holy One, blessed be He, "The Almighty, we did not find Him to be too powerful in strength" (Iyyov 37:23): when He came to give the Torah to Israel, He did not reveal Himself from one side, (thus concentrating His power at one point), but from four sides, as it is said, "Hashem came from Sinai, and shone forth from Seir unto them; He appeared from Mount Paran" (Devarim 33:2); also "God came from Teman" (Chavakkuk 3:3) – this is the fourth side (Sifre Devarim 314:1).

יפרש כנפיו יקחהו [AS AN EAGLE …] SPREADS ABROAD ITS WINGS, TAKES IT – When it comes to remove them (the young) from one place to another, it does not take them with its claws, as other birds do: because other birds are afraid of the eagle that soars so high and flies above them, therefore they carry them (the young) by their (the mother's) claws for fear of the eagle. But the eagle is afraid only of an arrow, therefore it carries them (the young) on its wings, saying, "It is better that the arrow pierce me than that it should pierce my young". So, too, the Holy One, blessed be He, says, "I bare you as on eagles wings" (Shemot 19:4) (Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 19:4:3): when the Egyptians marched after them and overtook them at the Red Sea, they threw arrows and stone missiles at them, whereupon at once "The angel of God moved … and came between the camp of Egypt [and the camp of Israel]" that it might receive the arrows etc. (Shemot 14:19–20 And Rashi thereon).

פס׳: כנשר יעיר קנו – כדרך שאין הנשר הזה בא על קנו בבת אחת אלא מפסע מאילן לאילן ומסוכה לסוכה כדי שיעורו בניו ויהיה בהם כח כדי לקבלו כך בשעה שנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נגלה להם מרוח אחת ¹אלא מארבע רוחות שנאמר (דברים ל״ג:ב׳) ויאמר ה׳ מסיני בא.

יפרוש כנפיו יקחהו – כענין שנאמר (שמות י״ט:ד׳) ואשא אתכם על כנפי נשרים. ואומר (דברים א׳:ל״א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה, אלהיך.

ישאהו על אברתו – כשם שהנשר נושא את גוזליו על אברתו ואינו מתירא מעוף בעולם כך ישראל לא היו יראין מכל אומה ולשון:

1. אלא מד׳ רוחות. שנאמר ה׳ מסיני בא. וזרח משעיר למו. הופיע מהר פארן הרי ג׳ רוחות. ופסוק (חבקוק א׳) אלוה מתימן יבוא הוא רוח רביעית:

יעיר קנו – מעירו ומנענעו ממקומו, לשאתו על אברתו, כמו: העירותי מצפון ויאת (ישעיהו מ״א:כ״ה), הנני מעיר עליהם^א (ישעיהו י״ג:י״ז). כשמביאו ממקום למקום קורא אותו לשון הערה.

א. כן בפסוק. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון: עליכם.

יעיר קנו [LIKE AN EAGLE] WHO MOVES (יעיר) HIS NESTLINGS: i.e., who removes them from their place, carrying them ON HIS WING.⁠¹ [Hifil forms of the root ע-ו-ר often mean to move someone or something,] as in the verse (Isaiah 41:25) “I moved (העירותי) him from the north and he has come,”² or (Isaiah 13:17) “I move (מעיר) the Medes against them.”³ Moving things from one place to another is referred to with forms of the word הערה.

1. Rashbam again interprets in an unusual manner. Generally the hifil of the root ע-ו-ר means “to rouse” or “to awaken.” Most ancients and moderns interpret our verse, and the verses that Rashbam cites from Isaiah, in that way.
Here in particular the meaning of “awakening” seems clumsy. How does “awakening” the Israelites fit in with the general theme of God’s assiduous care for them? Rashi tries to make it relevant by suggesting that the verse describes a mother bird that always wakes her nestlings gently, by hovering over the nest (על גוזליו ירחף). See NJPSC here who suggests that יעיר might mean “to protect,” not “to rouse” in our verse.
Rashbam has a novel approach in his suggestion that יעיר means “to move.” So also Ibn Ezra (to my understanding; Krinski and Weiser do not understand Ibn Ezra that way).

2. NJPS reads: “I have roused him from the north, and he has come.”

3. NJPS reads: “I stir up the Medes against them.”

כנשר יעיר קנו – פועל יוצא. והטעם: שיוליכם ממקום אל מקום.

גוזליו – הם הקטנים. וכן: ותור וגוזל (בראשית ט״ו:ט׳). [ומלת גוזל כלל עם שם כנוי האפרוחים, כמו: צפור.]⁠^א

ירחף – בנסעם, מגזרת: מרחפת (בראשית א׳:ב׳), [ונמצא: רחפו כל עצמותי (ירמיהו כ״ג:ט׳).]⁠^ב

וכן הענן^ג יפרש כנפיו – עליהם בנסעם.⁠^ד

יקחהו – יקח כל גוזל וגוזל^ה עד שישאהו על אברתו^ו כי אין בו כח לעוף, וזה פירושו. רק פירוש על כנפי נשרים (שמות י״ט:ד׳) דבק עם: ואביא אתכם. והטעם: שיצאו ביד רמה, ושבאו במהרה אל הר סיני, כטעם: מי אלה כעב תעופינה (ישעיהו ס׳:ח׳).

א. ההוספה בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150, ברסלאו 53, ובגיליון בכ״י לוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, ועוד עדי נוסח. והשוו להוספה בדברים י״ד:י״א.

ב. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

ג. ״וכן הענן״ חסר בכ״י פריס 177 וכ״י פרנקפורט 150, והושלם מכ״י פריס 176, לוצקי 827.

ד. כן בכ״י פריס 177. בכ״י פריס 176, לוצקי 827, המלים ״עליהם בנסעם״ קודמים ל״יפרש כנפיו״, ו״יפרש כנפיו״ מחובר ל״יקחו״.

ה. מלת ״וגוזל״ חסרה בכ״י פריס 176, 177, והושלמה מכ״י לוצקי 827, ודפוס נפולי.

ו. כך בכ״י פריס 176, 182, ברסלאו 53. בכ״י פריס 177: איבריו.

AS AN EAGLE THAT STIRRETH UP HER NEST. Ya'ir (stirreth up) is a transitive verb.⁠¹ It means He leads them from place to place.⁠²

HER YOUNG. Gozalav means her young. The word gozal (a young pigeon) in and a turtle-dove, and a young pigeon (Gen. 15:9) is similar. The word gozal, along with the term efrochim (young birds), is a general term.⁠³ It is similar to the term tzippor (bird).⁠⁴

HOVERETH. When they journey.⁠⁵ Yerachef (hovereth) is related to the word merachefet (hovered) (Gen. 1:2). The cloud acted similarly when Israel journeyed.⁠⁶

SPREADETH ABROAD HER WINGS, TAKETH THEM.⁠⁷ As an eagle takes each and every chick and bears it⁸ on her wing, for the chick does not have the strength to fly. This is the meaning of our verse.⁠⁹ However, the meaning of how I bore you on eagles' wings (Ex. 19:4) is connected to and brought you unto Myself (Ibid.). It means that Israel went out with a high hand¹⁰ and came quickly to Mount Sinai.⁠¹¹ It is similar in meaning to Who are these that fly as a cloud (Is. 60:8).

1. The verb can also be taken as intransitive and the verse interpreted as stating, as an eagle stirs itself [to guard] its nest. Hence Ibn Ezra's comment.

2. Just as an eagle leads its eaglets.

3. It refers to all kinds of baby birds.

4. Which is a general term for birds.

5. When the baby birds journey, the mother bird hovers over them.

6. It hovered over Israel.

7. Hebrew, yissa'ehu (literally, takes it). Hence Ibn Ezra's comment.

8. Yissa'ehu refers to each chick.

9. Our verse speaks of weakness. The baby bird personifies Israel's weakness and God's care for it.

10. They rode on eagles' wings.

11. In contrast to our verse, being carried on eagles' wings in Ex. 19:4 does not connote weakness.

כנשר יעיר קנו – שהנשר רוצה לטלטל גוזליו ממקום למקום, אינו נושאם כי אם על כנפיו, שאינו ירא שעוף יעוף עליו. ולכך כשהוא רוצה לנשאם, מעירן ומעמידן על רגליהן, כדי שיקפצו על כנפיו.

על גוזליו ירחף – ומעופף^א אצלם עליהם – סמוך להם, כמו נצבים עליו (בראשית י״ח:ב׳), כדי שיקפצו. וכשהוא קופץ, פורש כנפיו ומקבלו, ולוקחו, ונשאו. ואז אינו ירא לא מחץ הבא לו מלמטה, ולא מעוף שיבא לו מלמעלה, שהוא מגביה לעוף יותר מכולם, ונושא כל אפרוחים יחד על כנפיו. אבל שאר עופות נושאין גוזלים בין רגליהם, {לפי שיראים מן הפורחים למעלה מהם}.⁠^ב ויש {להם}⁠^ג לירא מן החיצים, וגם אינו נושא אלא אחד אחד, ויש לירא מן הנשארים בקן. ואומר: כנשר יעיר קנו – ואין גוזליו יריאים כלום, מכל צד.

א. בספר הג״ן: מחופף.

ב. ההשלמה מספר הג״ן.

ג. ההשלמה מספר הג״ן.

כנשר יעיר קנו – LIKE A VULTURE THAT ROUSES HIS NEST – When the vulture desires to move his chicks from place to place, he carries them only on his wings, for he does not fear that a bird will fly above him. And therefore when he wants to carry them, he rouses them and stands them on their legs so that they will jump onto his wings.

על גוזליו ירחף – HE FLUTTERS OVER HIS YOUNG – And flies with them. [The language of] "over" them [means] close to them, as in: “standing over (= near) him” (Bereshit 18:2), so that they will jump. And when he [the chick] jumps, he [the full grown vulture] spreads his wings and accepts him, and takes him, and carries him. And then he fears neither an arrow that comes at him from below, nor a bird that comes at him from above, for he flies higher than all of them, and carries all the fledglings together on his wings. But other birds carry [their] chicks between their legs {since they fear those who soar higher than them}. And {they} must fear arrows, and also they can carry only one at a time, and must fear for those left in the nest. And it says: כנשר יעיר קנו – LIKE A VULTURE HE ROUSES HIS NEST – And his chicks need not fear anything, from any direction.

כנשר יעיר קנו – המשיל הכבוד לנשר שהוא מלך על כל העופות, כן הכבוד מלך על השכלים הנפרדים הנרמזים בפסוק (בראשית ב׳:י׳) ומשם יפרד, וכשם שהנשר לוקח גוזליו ונושאם על אברתו ומנחה אותם ממקום למקום, כן ה׳ בדד ינחנו, כלומר לישראל לבדו, ואין עמו שותף אל נכר מכל הנפרדים שרי מעלה, וכענין שכתוב (תהלים ע״ג:כ״ה) מי לי בשמים, אלא אתה, לא מלאך ושרף ולא כוכב ומזל, ועמך לא חפצתי אחר בארץ. ועוד כשם שהנשר מתחדש מזמן לזמן וכענין שכתוב (ישעיהו מ׳:ל״א) יעלו אבר כנשרים, (תהלים ק״ג:ה׳) תתחדש כנשר נעוריכי, כן הכבוד מתחדש בבוא השפע אליו מלמעלה אחר שנפסק ממנו בחטאת ישראל.

כנשר יעיר קנו, "Like an eagle arousing its nest;⁠" Moses compares God's attribute כבוד to the eagle, the king of the birds. Similarly, the attribute כבוד is perceived as the "king" of all the disembodied spirits. Just as the eagle takes its young, carrying them on top of its wings, guiding them to various places, so God alone, guides the Jewish people (in the desert). He did not employ the help or assistance of any other deity. We have a similar verse in Psalms 73,25: "Whom else do I have in heaven except You?⁠" Assaph means that we rely neither on angels nor any other celestial forces but only on God directly. He goes on saying: "having You I want no one on earth.⁠" Furthermore, elaborating on the comparison with the eagle, "just a the eagle renews itself from time to time, so Israel does renew itself from time to time.⁠" The author cites Isaiah 40,31 יעלו אבר כנשרים as meaning that the eagle produces new wings from time to time. He quotes Psalms 103,5 as confirmation of the verse in Isaiah.

על גוזליו ירחף – מחופף אצלם והם מחופפים אצלו. ואין להם לירא מלמעלה שאין עוף מעופף למעלה הימנו אבל לשאר עופות אין די בריחוף אצל גוזליהם אלא לוקחים אותם בין רגליהם לפי שיראים מן הפורחים למעלה מהם שאין יכולים ללקטם אלא אחד אחד. לכך הוא אומר כנשר יעיר קנו. שאין יראים מכל צד.

כנשר יעיר קנו – שהוא מעורר ומחופף אצלם והן קופצין עליו ואז אין להם לירא משום דבר מלמעלה שאין עוף פורח לעיל מהם וגם אין להם לירא מחצים שזורקין בני אדם שהיא מגינה עליהם אבל שאר העופות אין די להם ללוקחם עליהם לפי שהם יראים מהעופות הפורחים עליהם וצריכים ללקחם בין רגליהם וכן ישראל כל כך מוקפין ביחד בענני כבוד ואין להם לירא משום צד וא״ת למה אמר יעקב חבל נחלתו יותר מאברהם ויצחק ויש להשיב כנשר שהוא רחמני על בניו שהוא אומר יגיע בי החץ ולא בבני וזש״ה כרחם אב על בנים וזהו יעקב כד״א והאכלתיך נחלת יעקב אביך שהרי אברהם נמצא אכזרי שרצה לשחוט את בנו ולא רצה להתפלל עליו וכן יצחק רצה לקלל את יעקב ויעקב שרחמיו על בניו ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר לסייעו.

על גוזליו ירחף – רוצה לומר: ינוח וכן אמרו ורוח אלהים מרחפת על פני המים רוצה לומר: נחה כמו שביארנו שם או יהיה הרצון באמרו ירחף יעופף והרצון בו שהוא יעופף אצל גוזליו ללמדם העופפות ולהרגיל בו.

יקחהו – רוצה לומר: הקן.

ואם לפעמים ייסרם או יוכיחם בשבט אנשים ובנגעי בני אדם לא יהי׳ רק לטובתם ללמדם להועיל ולהדריכם בדרך ילכו בה לאור באור החיים. והוא מה שכוונו באומרו כנשר יעיר קנו וגו׳ – והוא שמנער את קנו להשליכו ארצה כדי שיתלמד אל התעופפות אבל בתכלית החריצות שלא יוזק בנפילה לארץ כי על כן יקדים לקבלו ולישא אותו על כנפיו – כמו שכתבנו ראשונה כמו שהיה הענין בשלוח אותם למצרים על ידי גלגוליהם לצרפם שם וטרם יחמץ בצקם מיהר לפרוש עליהם כנפי רחמנותו וישא אותם על כנפי נשרים והביא אותם אליו וכן הוא הענין בכל שאר התלאות והגליות.

ואמר כנשר יעיר קנו וגו׳ להגיד שהטובות האלו שזכר שעשה הקב״ה עם האומה לא עשאם על ידי אמצעיים אבל הכל עשה ה׳ בכבודו ובעצמו והמשיל הענין בנשר בארבע פעולות שהוא עושה עם אפרוחיו:

הא׳ שהנשר כאשר יבא אל האפרוחים בקרוב להם יצפצף כדי שלא יחשבו שהוא עוף אחר ויתבהלו ועל זה אמר כנשר יעיר קנו כי יעיר את קנו בצפצופו:

והב׳ שהנשר לא יחול על האפרוחי׳ בבואו מרחוק פתאום בחזקה פן יזיקם בצפרניו, ולכן קודם שיחול עליהם ירחף מעט כדי שינוח עליהם בשובה ונחת ועל זה אמר על גוזליו ירחף:

והג׳ שהנשר כשירצה להוליך מצד אל צד לבל יתרגשו מוליך הקן והאפרוחים עליו כדי להוליכם בנחת, ועל זה אמר יפרוש כנפיו יקחהו לא אמר יקחם שחוזר אל האפרוחים כי אם יקחהו שחוזר אל הקן שזכר:

והד׳ שהנשר כשישא הקן עם הבנים אפרוחים או ביצים ויוליכם על כנפיו לא ישימם על הנוצה הנמשכת לחוץ פן יפיל הקן הנוצה. אבל ישאם על האברה המונחת על גופו ועל זה אמר ישאהו על אברתו.

והנה השם יתברך עשה עם ישראל דברים דומי׳ לעניני הנשר כי הוא כשירד למצרים לגאול אותם, שלח לפניו צפצופו והעיר אותם ע״י משה ואהרן שהוא דמוי הענין הראשון. ולא נתגלה עליהם במצרים מיד בגבורתו כמו שנתגלה אח״כ בסיני שעשה המופתי׳ העצומים לעיניהם והוא הדמוי השני. וגם לא רצה שיצאו ממצרים כי אם בצאנם ובבקרם וכל אשר להם שהוא כענין הקן והוא הדמוי השלישי. וכאשר באו בים סבבם בענני כבוד כדי שלא יוזקו מהמצריים. וכן הצילם מעמלק והוא הדמוי הרביעי וכמו שאמר (פרשת יתרו) אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו׳.

כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף – לרמוז כי כמו שהנשר מעורר קינו על גוזליו ירחף. כן השם העיר קינו במתן תורה קודם שיעוררו הם משינתם. כדכתיב ויהי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר. בענין שיהיה ענן ה׳ עליהם. וזהו על גוזליו ירחף.

כנשר יעיר קנו – יהי רצון שכמו שחשב לעשות בסיני לולא חטאו בעגל יעשה לעתיד. וקבל האל יתברך תפלתו אז, כאמרו ״אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים״ (זכריה י׳:ח׳).

על גוזליו ירחף – כאמרו ״הנה אשא אל גוים ידי, ואל עמים ארים נסי, והביאו בניך בחצן״ (ישעיהו מ״ט:כ״ב).

יפרש כנפיו יקחהו – כאמרו ״ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל״ (שם כ״ז:י״ב).

ישאהו על אברתו – כאמרו ״מי אלה כעב תעופנה״ (שם ס׳:ח׳).

כנשר יעיר קנו, may it be His will that just as at Sinai it had been His intention to make you immortal, and He would have succeeded if the sin of the golden calf had not intervened, He will do so once more in the future, when Israel/Moses’ prayer in this respect will be granted. This is what Zecharyah 10,8 spoke about when he said: אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים, “I will whistle to them and gather them, for I will redeem them.”

על גוזליו ירחף, as we read I Isaiah 49,22 הנה אשא על גוים ידי, ועל עמים ארים נסי, והביאו בניך בחצן, “I will raise My hand to nations, and lift up My ensign to peoples; and they shall bring your sons in their bosoms, etc.”

יפרוש כנפיו יקחהו, as per Isaiah 27,12 ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל, “and you shall be picked up one by one, O Children of Israel.”

ישאהו על אברתו, as in Isaiah 60,8 מי אלה כעב תעופנה, “who are these who fly like a thick cloud?”

כְנֶ֙שֶר֙: פשט הראשון בנו״ן. [כְּנֶ֙שֶׁר֙].

יְרַחֵף: החי״ת בצירי. [יְרַחֵף].

נהגם ברחמים ובחמלה כו׳. מכאן והלאה חזר לספר הטובות שעשה להם מעת צאתם ממצרים, והם שכחו את הכל:

בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה כו׳. פי׳ שוכה ענף עצים:

שדי לא מצאנוהו שגיא כח כו׳. רש״י אומר כן, והכי פירושו, שדי, דהיינו הקב״ה, לא מצאנוהו שגיא כח, ר״ל דאע״ג דהוא שגיא דהיינו חזק, לא נוהג בכח עם הבריות:

שנאמר ה׳ מסיני בא וזרח משעיר כו׳. מסיני בא אינו מן מניין ד׳ רוחות, אלא שיצא מסיני לקראת ישראל. ואלו הן הד׳ רוחות, וזרח משעיר. הופיע מהר פארן. ואתה מרבבות קודש. אלוק מתימן יבוא. ויש מקשים והא רש״י פירש לעיל קרא וזרח משעיר למו וגו׳ על העובדי אלילים שלא רצו לקבל עליהם את התורה, וכ״פ רש״י לקמן בפ׳ וזאת הברכה (דברים ל״ג:ב׳), וכאן פי׳ הקרא לד׳ רוחות העולם. וי״ל דתרוייהו איתנהו ביה, דאי לד׳ רוחות לחוד נכתב הקרא, א״כ קשה למה קרא שמות הרוחות בשמות אלו, מה שלא קרא ד׳ רוחות העולם בשמות אלו בכל התורה כולה, אלא ע״כ צריך לומר דקאי נמי על הגוים. ואלו לע״א לחוד הוה אתי, למה לא הזכירן בשמותן בהדיא. אלא ע״כ תרווייהו איתנהו ביה. ולעיל בפסוק ימצאהו, שמספר בשבחן של ישראל, מביא הטעם שדרשו על הע״א שלא רצו לקבל התורה, ובפסוק כנשר יעיר קנו, שבא לספר בטובתו של מקום שהטיב לישראל, מביא טעם השני:

He directed them with compassion and sympathy, etc. From here onwards [Moshe] returns to speak of the good things that He [Hashem] did for them from the time they left Egypt, and yet they had forgotten everything.

Between one tree and another, between one branch [שוכה] and the next. The meaning of the word שוכה is a branch of twigs.

"Shaddai — we did not find the Almighty at full power, etc.⁠" Rashi says this, and this is its meaning: The Almighty, i.e. the Holy One, Blessed Is He, we do not find Him great in power. In other words, although He is strong, He does not act with this power with His creations.

As it is stated, "Hashem came from Sinai, radiated forth to them from Se'ir, etc.⁠" "He came from Sinai" is not one of the four directions, rather it means that He came from Sinai towards the Jewish people. The following are the four directions: "He radiated [to them] from Se'ir, [He] appeared from Mount Paran, He came with part of the sacred myriads.⁠" "Hashem came from Teiman" (Chavakuk 3:3). Some challenge [this explanation] because earlier Rashi explained that the verse "He radiated forth to them from Se'ir" refers to the idolaters who did not wish to accept the Torah upon themselves. And Rashi explains similarly later, in parshas Vezos Habracha (33:2). Yet here he explains the verse as referring to the world's four directions. One can answer that the verse contains both meanings. For if the verse was written solely for the four directions, why does it use these [unusual] names for these directions? These directions are never referred to by these names anywhere else in the Torah. Perforce it refers also to the non-Jewish nations. And if Scripture comes solely to teach about the idolaters, why then does it not explicitly mention them by their names? Rather one must say that both meanings are contained within the verse. And earlier in the verse, "He found them in a wilderness country" which speaks in praise of the Jewish people, Rashi brings the reason that they elucidated [the verse] as referring to the idolaters who did not wish to accept the Torah. And on the verse, "like an eagle who rouses his nest" which speaks of the goodness that Hashem did for the Jewish people, Rashi brings the second reason.

כנשר יעיר קנו – רז״ל (ספרי) דרשו מה שדרשו בו, (עיין רש״י ז״ל) וחוץ מדבריהם יתבאר על דרך אומרם ז״ל (ויק״ר פי״ז) כי כשישראל עוברים רצונו אין בעל הדין נוגע בנפשות תחילה אלא מתחיל להעירו בנגעי בתים אחר כך בנגעי בגדים וכו׳, והוא מאמר כנשר יעיר קנו כמו כן ה׳ מעורר בניו, גם מעוררם כפי היכולת שיוכלו עמוד בו כאומרם ז״ל (ב״ר נ״ה ב) שאין ה׳ מנסה האדם אלא בשיעור שיוכל לסבול.

ואומרו יפרוש כנפיו וגו׳ על דרך אומרם (ספרי דברים ג׳ כ״ט) ימינו פשוטה לקבל שבים, שאם על ידי הערה שיעיר ה׳ לישראל יתעוררו לשוב בתשובה תיכף ימינו פשוטה, ואמר יפרוש לעתיד זה שיעורה טעם שיפרוש כנפיו מעיקרא הוא בשביל שיקחהו לאיש ישראל החוזר בתשובה, שזולת זה לא היה פורש כנפיו.

ואומרו ישאהו וגו׳ על דרך אומרם ז״ל (תיקוני זוהר תיקון ע קלא.) בפסוק (קהלת י׳ כ) ובעל כנפים יגיד דבר, כי יש כת אחת של מלאכים שנקראים בעלי כנפים ושירותם היא שכל דבור טוב וברכת ה׳ היוצאת מפי איש יהודי ישאוה כנפיהם, והוא אומרו ישאהו על אברתו פירוש ישא הבא ממנו מהטוב.

כנשר יעיר קנו, "He was like an eagle rousing its nest, etc.⁠" Our sages in the Sifri pursued their own path in interpreting this verse; we ourselves also pursue our own path based on Vayikra Rabbah 17,4 discussing the affliction of Tzoraat. As long as the Israelites serve the merciful judge (in a general way), God does not immediately afflict the persons but rather the קן, property, such as the houses of the Israelites. If this proves ineffectual, God affflicts the clothing, and only as a last resort does He afflict the body of the sinner. Moses uses the simile of the eagle to show that just as the eagle rouses its young first, so God rouses the children of man to warn that man has to put his spiritual house in order. Any afflictions are in keeping with the victim's ability to endure them. Compare Bereshit Rabbah 55,2 that God never subjects man to a trial which is beyond his capacity to survive intact spiritually.

יפרש כנפיו יקחהו, "spreading its wings and taking it.⁠" We may understand this as being analogous to Sifri Devarim 3,29 that God's right hand is stretched out to welcome the repentant sinners. The previous arousal described in our verse leads to God stretching out His hand to those who have responded to the arousal. Moses uses the future tense when saying יפרש, "He will spread out,⁠" to indicate that the "whole reason God spreads out His wings" in the first place is in order to be able to "catch" the penitents. Were it not for the fact that He hopes for the Israelites to return to Him in penitence, He would not indulge in the gestures described here by Moses.

ישאהו על אברתו, "He will carry it on His pinions.⁠" This may be understood by reference to the Zohar volume one page 92 explaining Kohelet 10,20: "some winged creature may betray the matter.⁠" According to the Zohar there is a class of angels known as בעלי כנפים, "winged creatures.⁠" It is their task to relate to the heavenly regions every worthwhile thing a Jew has uttered and to use its wings for that purpose. Moses referred to God, i.e. His messengers, carrying such words which please the Lord to the celestial regions.

כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו – פי׳ דרך הנשר כשרוצה להוליך בניו ממקום למקום. כשמוצאם ישנים מקשקש בכנפיו להעירם שיקיצו משנתם. ואח״כ נכנס לתוך הקן. ומרחף בכנפיו עליהם. נוגע ואינו נוגע שלא יכביד עליהם. וכשרוצה ליקח אותם בתחילה פורש כנפיו הם נוצות כנפיו וכאשר ירצה להובילם למקום רחוק אז נושא אותם על אברתו שלא יפלו מהנוצות ארצה. וכן עשה הקב״ה עם ישראל ביציאת מצרים. בתחלה העיר אותם מן הגלות שדומה לשינה כמ״ש בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים. והעיר הקב״ה אותם שעשה נקמות בפרעה ובכל עמו ובטלה עבודה מאבותינו והוציאם. וז״ש כנשר יעיר קנו. על גוזליו ירחף. שנשא אותם בענני הכבוד נוגעים בארץ ואינם נוגעים וכמ״ש וה׳ הלך לפניהם וגו׳. והמצרים היו זורקים אבני בליסטראות והענן קבלם כמ״ש ויעמד הענן מאחריה׳.

יפרש כנפיו – מן הים להר סיני. כמ״ש ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי. וז״ש יקחהו שלקח׳ הקב״ה לו לעם.

ישאהו על אברתו – הוא מהר סיני לא״י שהוליכ׳ דרך המדב׳ הגדול והנור׳ וכמ״ש ובמדבר אשר ראית אשר נשאך וגו׳ כאשר ישא איש את בנו וגו׳. ד״א כנשר יעיר קנו. זה רוח מזרח ששם דגל יהודה ששם היו העננים מעירים ומעוררים ללכת תחילה. על גוזליו. זה בנימין. דכתי׳ ביה. שם בנימן צעיר רדם וזהו רוח מערבי׳ וכמ״ש חפף עליו כל היום. יפרש כנפיו. זה רוח דרום. ישאהו על אברתו. זה רוח צפונית. וכמ״ש המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן. ד״א כנשר יעיר קנו אלו ד׳ מצות המסבבים לאדם לכך יש ד׳ מלאכים המסבבים לאדם כמ״ש כי מלאכיו יצוה לך וגומר וכמ״ש כל שמזוזה בפתחו וכו׳. כנשר יעיר קנו זה מזוזה. כי קנו הוא ביתו של אדם כי כשרוצה לילך מביתו תעיר אותו מצות מזוזה לראות שדי. על גוזליו ירחף. זו ציצית שמרחפין על הגוף. יפרש כנפיו. אלו תפילין של יד שקושר בימינו על שמאלו. ישאהו על אברתו. אלו תפילין של ראש שהוא למעלה מכל האברים. ד״א כנשר יעיר קנו. אלו בעלי עבודה שנקראו בני מלכי׳ כמו נשר מלך בעופו׳. על גוזליו ירחף אלו בעלי חכמה ג׳ ראשונות כמבוא׳. יפרש כנפיו. אלו בעלי מצות. ישאהו על אברתו. אלו בעלי תורה. כמ״ש באברתו יסך לך ותחת כנפיו. וכמ״ש בר״מ פ׳ פינחס.

ע״ד הרמז

כנשר – הוא שם של ט׳ אותיות באחוריים בריבוע ואתחלתה הוא נשר וא׳ הוא כנשר. ועוד נשר הוא שם דאנכי של עשרת הדברות.

יעיר הוא אחורי שם מ״ה. קנו. סוד ציון. על. הוא סוד ע׳ בחינה אחרונה של מוצא ראשון שקבוע תמיד במוצא השני.

יפרש – זה ציצית.

ישאהו – ב׳ אהיה. כאן ששה חותמות שנחתם בהם שמים וארץ והשביעית הוא בדד ולכך כתיב בדד שהוא כולל עשר מדות. וזהו ימצאהו יסבבנהו וגו׳ כנשר יעיר קנו וגו׳ ובדד הוא שם של עשר אותיות ב׳ ווי״ן כו׳ וכן הוא כולל של ב׳ מצות האלו בתפילין ומזוזה.

כנשר יעיר קנו – יעיר לשון התעוררות והשגחה, כמו יעיר בבקר בבקר (ישעיה נ׳ ד׳), והענין כנשר הזה שעיניו פקוחות על קנו להרחיק ממנו כל נזק, ומשגיח על בניו לתת להם כל צרכם:

על גוזליו ירחף – אינו מכביד עצמו עליהם, אלא מחופף, נוגע ואינו נוגע:

יפרש כנפיו – הנשר מגביה לעוף מכל עופות, ואינו ירא אלא מן החץ, לפיכך נושא את גוזליו על כנפיו, אומר מוטב שיכנס החץ בי ואל יכנס בבני, ואמר יקחהו לשון יחיד, הכונה כל גוזל וגוזל, או יתכן שהוא מוסב על הקן שזכר:

יפרש כנפיו וגו׳ אברתו – שבו חלק הכנף הסמוך לגוף שבו הקנה (פיטטיג) ובו מחובר הכנף של צד חוץ הנוצות הגדולות (פליגעל) נקרא אבר (מלשון ברירה) ע״ש שנברר ונפרש מן הגוף, שכל שארי האיברים מעורבים עם הגוף אבל הכנף מופרש עמנו ועז״א כאן יפרש כנפיו וגו׳ שבתחלה פירש כנפיו כדי להרחיבן וישאם אח״כ על האברה שיש בה כח לסבול המשא׳ הנ״ל.

כנשר יעיר קנו – עזב המשל שהוא השדה, ובא אל הנמשל שהוא העם, ואמר שהיה משגיח בעין פקוחה עליהם כנשר על בניו.

ירחף – ל׳ התנועעות כמו רחפו כל עצמותי {ירמיה כ״ג:ט׳}, והפיעל {מורה} על ההתמדה.

יעיר – הנכון כפי׳ רש״י יעיר את קינו בנחת להביאו אל מקום אחר.

אברה – הוא העצם.

כנשר וגו׳ – משמעותו של משל זה היא כך:

הנשר אינו נושא את גוזליו אל על בעת שהם ישֵנים או פאסיביים; אלא תחילה הוא מעיר את קנו, ואחר כך פורש את כנפיו, לא מתחת לגוזליו אלא מעליהם; והללו מעופפים אל הגבהים בעירנות ובמרץ כדי לנחות על הכנפיים הפרושות הממתינות להם. הם מפקידים את עצמם בידיו בהחלטה חופשית אמיצה מתוך הכרה, כדי שיישא אותם אל על. גוזלי הנשר חייבים לפרוח למעלה אל מחוץ לקן בכוחות עצמם ולהתיישב על הכנפיים. כך תחילה העיר ה׳ את רוח עמו, ועל ידי חינוך העניק לו את אומץ הלב להפקיד עצמו מתוך החלטה חופשית מוּדעת בידי הנהגתו.

ביטחון זה, שבא מתוך הכרה ורצון חופשי, היה התנאי המוקדם לכל המשך הנהגת ה׳, ותחילה היה על העם לעשות עצמו ראוי להנהגה זו. רק לנשר צעיר יש את אומץ הלב לעזוב את מחסה הקן החם ולמסור עצמו לחסדי כנפי האב לצורך המעוף אל השחקים. נדרש אומץ לב כדי להידמות לנשר זה. שכן, אם נמשיך באותו המשל, כל שאר האנשים והאומות חשו עצמם בטוחים רק אם מקום מושבם היה בטוח, חצוב באבן. הם בנו את בניין כוח עמידתם והצלחתם על הקרקע המוצקה של הכוח והכישרון האנושיים. בהקריבם הכל לבניין זה של גדולתם החומרית ולכוחות המדומים השומרים עליו, הם דחו מפניו את כל הערכים המוסריים והרוחניים של ייעוד האדם. נדרש אומץ לב כדי להתבדל מעשיית הטבע והאדם לאלילים, להתרחק מהאלילים שאנשים ואומות חוסים בצִלם, להיות לבד עם ה׳, ולהתמסר לכנפי הנשרים של האל האחד והיחיד והכל⁠־יכול, כדי לעלות מעלה מעלה אל מרומי הייעוד המוסרי והרוחני של האדם. אומץ⁠־לב זה יכול להימצא רק בביטחון ובאמונה שלמה בהנהגת האל האחד, ומטרת כל המסעות במדבר, על כל ניסיונותיהם ולקחיהם, לא הייתה אלא להעיר את רוח עם ה׳, ולחנכו ולאמנו לאומץ⁠־לב זה. שכן כדרך שהכוח המרומם של הנשר לבדו יכול להעלות עמו את הגוזלים אל הגבהים המבודדים, כך –

[יא] והוליכו לישוב כנשר. שברחמיו בל יתבהלו גוזליו שעוף אחר בא לקנם יעיר קנו. תחלה ואח״כ ירחף באברתו ואח״כ יקחם על הנוצה וישאם על האבר. עי׳ ש״נ:

כנשר יעיר קנו – הנשר ישמור קנו מאד ואף בלילה יעיר ולא יישן, כן בצאת ישראל ממצרים כתיב (שמות יג כא) וה׳ הולך לפניהם וגו׳ ולילה בעמוד אש (שמות יג כב) לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה:

על גוזליו ירחף – כשיראה אויב מתקרב לקנו הוא מרחף על גוזליו להסתירם וכן כשפרעה הקריב כתיב (שמות יד יט) ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם, ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל:

יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו – כשהאויב קרב ובא לשלוח ידו בהם, אז יושיט קצות כנפיו ויקח גוזליו על אברתו וישאם אל מקום אחר, כן כשפרעה השיגם אז בקע ה׳ ים ויעבירם:

כנשר וגו׳: עתה מבאר היאך נקרא הקב״ה ״עשך״¹.

ומשמעות ׳עשיה׳ ביארנו כמה פעמים² – תיקון והעמדה על צורת הדבר. והנה, הנשר דרכו להעמיד אפרוחיו על צורת נשר המיוחדת לו, כמו כל אם המעמדת ילדיה על צורתם. והנשר, ׳צורתו׳ המיוחדת היא לעוף בשמים³, על כן דרכו כאשר הוא וגוזליו רחוקים מן הקן, ובשעה שמתעורר לשוב לקנו עם גוזליו, אע״ג שהיה אפשר לו להלוך עמהם ברגל או לפרוח עמהם קרוב לארץ, והיה מקבל את גוזליו על ראש מטות כנפיו⁴, שהרי אין לו לחוש שמא יפלו אחרי שהוא סמוך לארץ. אבל מ״מ הנשר אינו עושה כן, אלא פורש כנפיו הרחבים ומעלם על אברתו הסמוך לגופו, משום שמעופף למעלה מן הארץ הרבה וחושש שמא יפלו בעופפו עמם למעלה מן הארץ הרבה, והוא עושה כן כדי להעמידם על צורתם לעוף בשמים.

וזהו דבר הכתוב ״כנשר יעיר קנו״ – לילך לקנו. ״על גוזליו ירחף״ – והוא עם גוזליו ומרחף עליהם. הלא ״יפרוש כנפיו״ – למרחב. ״יקחהו ישאהו על אברתו״ – ולא על קצה כנפיו וסמוך לארץ.

כך עשה הקב״ה בשעה שהעיר רצונו להוציא את ישראל ממצרים ולהביאם לארצם, לא העבירם דרך ארץ פלשתים⁵ הסמוכה⁶,

1. וכפי שכתב רבינו בתחילת פסוק ז׳ – מפרש והולך ד׳ דברים שאמר הקב״ה, שהוא ״אביך, קנך, עשך ויכוננך״.

2. לאורך כל חומש דברים.

3. ״דרך הנשר בשמים״ (משלי ל,יט).

4. כלומר, על קצה כנפיו.

5. שמות (יג,יז) ״ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא״, וכפי שהסביר רבינו שם, עיי״ש.

6. והסיבה כתובה בפסוק הבא ״ה׳ בדד ינחנו״ וכפי שמסביר רבינו.

כנשר יעיר קנו – להזהירו מאויב הצודה נפשו, ובמה יעיר קנו? ברחפו כלו׳ בהניעו כנפיו אצל גוזליו, הם הנשרים הקטנים, להוליד קול למען יקיצו, ואח״כ פורש כנפיו ולוקחם על אברתו; ושמעתי שהיה בין תלמידי שד״ל מי שסבר שהראוי גּוֹזְלָיו בזי״ן שוא, על הגוזלים קנו, כי היה קשה לו שבני הנשר יקראו בשם גּוֹזָלוֹת כמו בני היונה; והמשל כאן שהאל גלה את אוזן ישראל, טרם הוציאו אותם ממצרים, שדעתו להוציאם משעבוד כדי לתת להם תורתו ולעשות מהם עם סגולתו, וזה ענין ״בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה״ וְהֵגָּלוֹת שם אהיה והוי״ה (עיין מה שכתבתי עליהם בפרשת שמות), ופירש דבריו בפסוק שאחר זה באמרו שהוא ית׳ לבדו נחם בדרך והראם שלא היה עמו לעזרו אל נכר, רק הכל עשה הוא בעצמו כי אין זולתו; וגם שד״ל בתרגומו פירש קרוב לזה, שהאל השכינם במקום מיוחד (בדד מוסב על ישראל) באופן שלא היה עמם (עם ישראל) אל נכר המפתה אותם לעבודתו, ורומז על גזירת התעכבם במדבר ארבעים שנה שנראית כעונש ואך לטובה היתה להם, כי נשתרשה בלבם אחדות ה׳ בהיותם כמה שנים מובדלים מכל אומה עובדת אלילים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון