Hashem alone led him. There was no foreign god with him.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןהדר זקניםטור הפירוש הקצרר״י אבן כספיעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנושיעורי ספורנוגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בעודהכל
[פיסקא שטו]
ה׳ בדד ינחנו – אמר להם הקדוש ברוך הוא כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה ולא נהניתם מן האומות כלום כך אני עתיד להושיב אתכם יחידים לעתיד ואין אחד מן האומות נהנה מכם כלום.
ואין עמו אל נכר – שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבוא ולשלוט בכם כענין שנאמר (דניאל י׳:כ׳) ואני יוצא והנה שר יון בא (שם י׳:י״ג) ושר מלכות פרס עומד לנגדי (שם י׳:י״ג) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת.
דבר אחר: ה׳ בדד ינחנו – עתיד אני להושיב אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו וכן הוא אומר (יחזקאל מ״ח:ב׳) מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד (שם מ״ח:ו׳) מפאת קדים ועד פאת ימה ראובן אחד (שם מ״ח:ז׳) מפאת קדים ועד פאת ים יהודה אחד מה תלמוד לומר אשר אחד ראובן אחד יהודה אחד שעתידים ישראל לטול אורך מן המזרח למערב על רוחב עשרים וחמשת אלפים קנים שיעורם שבעים וחמשה מיל.
ואין עמו אל נכר – שלא יהו בכם בני אדם עובדים עבודה זרה וכן הוא אומר (ישעיהו כ״ז:ט׳) לכן בזאת יכופר עון יעקב.
דבר אחר: ה׳ בדד ינחנו – עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם.
ואין עמו אל נכר – שלא יהו בכם בני אדם עסוקים בפרקמטיא של כלום שנאמר (תהלים ע״ב:ט״ז) יהי פיסת בר בארץ שיהיו חטים מוציאים גלוסקאות כמלא פיסה זו של יד. (שם) ירעש כלבנון פריו שיהיו חטים שפות זו בזו ומשירות סולתן בארץ ואתה בא ונוטל ממנה מלא פיסת יד ובא כדי פרנסתך.
סליק פיסקא
[Piska 315]
"The Lord led him, alone": The Lord said to Israel: Just as you sat alone in the world and derived no benefit whatsoever from the nations, so I am destined to seat you in the world to come, the nations deriving no benefit whatsoever from you.
"and there was no strange god against them": None of the nations will be permitted to come and rule over you, as it is written (Daniel 10:20) "Then I will depart. And, behold, the (tutelary) power of Greece approaches" (Ibid. 10) "But the power of Persia stood opposed to me," (Ibid. 21) "But I will tell you what is inscribed in truthful writing, etc."
Variantly: "The Lord alone will lead him": The Lord is destined to cause you to inherit from one end of the world to the other, as it is written (Ezekiel 48:2-4) "Next to Dan's border, from the eastern side to the western side — Asher, one portion. Next to Asher's border, from the eastern side to the western side — Naftali, one (portion)." What is the intent of "Yehudah, one (portion)," "Asher, one (portion)," "Dan, one (portion)"? That Israel is destined to take from east to west until the length of twenty-five thousand kanim, the extent of seventy-five mil.
"and there will not be with him a strange god": There will be none among you who serve idolatry. And thus is it written (Isaiah 27:9) "With this shall Jacob's sin be atoned for … and asherah trees and sun idols shall arise no more."
Variantly: "The Lord shall lead him alone": I am destined to settle you at peace in the world.
"and there shall not be with him a strange god": There shall be none among you engaging in any kind of commerce whatsoever, (but all shall be free for Torah study). As it is written (Psalms 72:16) "There will be an abundance (pisath) of grain in the land": The wheat will bring forth gluskaoth (delicacies) the fulness of the palm ("pas," as in "pisath") of a hand. (Ibid.) "Its fruit will rustle like (the trees of) Levanon.": The wheat (stalks) will rub against each other and shed their meal on the ground, and you will come and take of it a full palmful, sufficient for your livelihood.
[End of Piska]
ה׳ בדד ינ׳ אמר להן הקב״ה כשם שהייתם יושבים יחידים בעולם הזה ולא נהנים מאומות העולם כלום כך אני עתיד להושיב אתכם יחידים בעולם הבא ואין אומות העולם נהנים מכם כלום:
ואין עמו אל נכר שלא אתן רשות לאחד משרי אומות העולם שימשול בכם אלא כענין שנ׳ (דניאל י׳:כ׳) ואני יוצא והנה שר יון בא: ושר מלכות פרס עמד לנגדי (דניאל י׳:י״ג): אבל אגיד לך את הרשום (דניאל י׳:כ״א).
ד״א ה׳ בדד ינ׳ – אמ׳ להן הקב״ה עתיד אני לעשות אתכם נוחלין מסוף העולם ועד סופו שנ׳ (יחזקאל מ״ח:ז׳) מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד:
מפאת קדים ועד פאת ימה ראובן אחד (שם מ״ח:ו׳):
מפאת קדים עד פאת ימה יהודה אחד (שם מ״ח:ז׳) מה ת״ל אשר אחד ראובן אחד יהודה אחד אלא מלמד שכל שבט ושבט עתיד ליטול את חלקו מתחלת המזרח עד סוף המערב אורך על רוחב עשרים וחמשה אלפים (קבים) [קנים] שהן שבעים וחמשה מיל:
ואין עמו אל נכר שלא יהו בכם בני אדם עובדי ע״ז אלא כעין שנ׳ (ישעיהו ב׳:י״ח) והאלילים כליל יחלוף:
ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא (שם ב׳:י״א):
ד״א ה׳ בדד ינ׳ אמ׳ להן הקב״ה עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח ובכבוד בעולם:
ואין עמו אל נכר שלא יהא בכם בני אדם עסיקין במין פרגמטיה כלום אלא כענין שנ׳ (תהלים ע״ב:ט״ז) יהי פסת בר בארץ בראש הרים שתהא כל חטה וחטה מוציאה קלוסקיות מלמעלן כפס הזו של יד:
ירעש כלבנון פריו שתהא הרוח מנשבת בהן והן שפות זו לזו ומשירות פירותיהן ואדם נוטל מלוא הפס הזו שליד ויש בה כדי פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו:
so did the Lord alone prepare them to dwell in the world which He will renew (set right), while the worship of idols shall not be established before Him.
י״י בממרה אמרא לבלחודהון ישרון עמא בני ישראלב ולא הוויג ביניהון פלחי פלחן נוכריי.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בממרה אמר״) גם נוסח חילופי: ״שמיה מברך אמ׳ ״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בני ישראל״) גם נוסח חילופי: ״בנוי דיש׳ ״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הווי״) גם נוסח חילופי: ״יהו׳ ״.
ואין עמו אל נכר – לא היה כח לאחדא מכל אלוהותב הגוים להראות כחו ולהלחם עמהם.
ורבותינו דרשוהו על העתיד, וכן תרגם אונקלוס.
ואני אומר: דברי תוכחה הם להעיד השמים והארץ, שתהא השירה לעד על שסופן לבגוד, ולא זכרוג הראשונות שעשה להם ולא הנולדות שהוא היה עתיד לעשותד להם, לפיכך צריך ליישב הדבר לכאן ולכאן. וכל העניין מוסב על: זכור ימות עולם בינו שנות דר ודר (דברים ל״ב:ז׳), כן עשה להם וכך עתיד לעשות, כל זה היה להם לזכור.
א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34: ״באחד״. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, לונדון 26917, דפוס רומא חסר: ״לאחד״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917, דפוס רומא: ״אלהי״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, מוסקבה 1628, דפוס רומא. בדפוס שונצינו: ״יזכרו״.
ד. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 חסרה מלת: ״לעשות״.
י"י בדד ינחנו HASHEM ALONE GUIDED THEM – i.e. He guided them in the wilderness alone (unassisted) and yet in security,
ואין עמו אל נכר AND THERE WAS NO STRANGE GOD WITH HIM – for not one of the gods of the other peoples possessed the power to display its might and to war with them.
Our Rabbis, however, explained it as a promise referring to the future (cf. Sifre Devarim 315), and so, too, does Onkelos render it.
But I say that they (the statements of this chapter) are words of reproof which he said with the view of calling heaven and earth as witnesses against them, and also in order that this song (cf. Devarim 31:21) should be witness, because He knew (Devarim 31:29) that they would in future prove faithless and would bear in mind neither the past (lit., the first) deeds that He performed for them nor those that would come to pass (lit., that would be born), which at a future time He would do for them. For this reason it is necessary to make the text fit in with this and with that (the past and the future). Indeed, the whole section is to be connected with "Remember the days of old (i.e., the past), consider the years of generation after generation" (v. 7) (the future) (cf. Rashi on that verse): Thus has He done for them and thus will He in the future do for them – all this they ought to bear in mind.
פס׳: ה׳ בדד ינחנו – אמר להם הקב״ה כשהייתם יושבים יחידים ולא נהנין מהרשעים כך אתם עתידין להושיבכם יחידים בעולם ואין הרשעים נהנין מכם כלום.
ואין עמו אל נכר – 1שלא ישלטו עליכם שרי הכנענים כענין שנאמר (דניאל י׳:כ״א) ואין אחר מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם.
ד״א: ה׳ בדד ינחנו – כענין שנאמר (דברים ל״ג:כ״ח) וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב. ואין עמו אל נכר שלא יהו עמכם עובדי אל נכר 2כענין שנאמר (ישעיהו ב׳:י״א) והאלילים כליל יחלף. ואומר (שם) ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא:
1. שלא ישלטו עליכם שרי הכנענים כענין שנאמר. ואני יוצא ושר מלכות פרס עומד לנגדי וכו׳ ושר יון וכו׳ כצ״ל. והמחבר שסיים הפסוק ואין אחר כי אם מיכאל שרכם. לא כדברי הרמב״ן שכתב ה׳ בדד ינחנו כי אין לישראל שר ומושל מכל בני אלהים היינו המלאכים שינחנו או שיעזור לו בלתי ה׳ לבדו כי הוא חלקו ונחלתו. ועיין ג״כ באדרת אליהו להגר״א זלה״ה:
2. כענין שנאמר והאלילים כליל יחלוף. קאי על הכנענים עובדי כוכבים ומזלות ולא על הע״ז עצמה:
י״י בדד – הוא לבדו הוציא ממצרים והוליך אותם לארץ ישראל.
ה' בדד THE LORD ALONE [DID GUIDE THEM]: He alone took them out of Egypt and brought them to the land of Israel.1
1. Rashbam disagrees with Rashi’s understanding of the syntax. Rashi (following Sifre 315) understands בדד as an adjective that refers to the Israelites, yielding the sense that God guided the Israelites through the wilderness “alone and safe” (בדד ובטח). With this last phrase Rashi is alluding to the verse (33:28) “Israel dwelt in safety and alone (בטח בדד),” where בדד clearly refers to the Israelites. Like Rashi, see also Luzzatto. Rashbam says that בדד modifies the subject of the sentence, God. In other words, God Himself led the Israelites; no one else did. The parallelism in the verse argues for Rashbam’s understanding. The cantillation signs support Rashi’s. Moderns generally follow Rashbam. See also Ibn Ezra who argues that both interpretations are possible.
בדד ינחנו – השם לבדו, כטעם: על פי י״י יחנו ועל פי י״י יסעוא(במדבר ט׳:כ״ג). ואין עם השם שותף.
ויתכן להיות בדד על ישראל, כמו כן: עם לבדד ישכון (במדבר כ״ג:ט׳).
ואין עמו – עם ישראל. והעד על זה הפירוש: יקניאוהו בזרים (דברים ל״ב:ט״ז).
א. בכ״י פריס 177: על פי י״י יסעו ויחנו.
THE LORD ALONE DID LEAD THEM. Adonai badad (the Lord alone) means only the Lord.1 Its meaning is2 similar to At the commandment of the Lord3they encamped, and at the commandment of the Lord4they journeyed(Num. 9:23). God had no associate. It is possible that the word badad (alone) refers to Israel.5 Compare, Lo, it is a people that shall dwell alone(Num. 23:9).
AND THERE WAS NO STRANGE GOD WITH HIM. With Israel.6They roused Him to jealousy with strange gods (v. 16) is proof that this interpretation is correct.7
1. In other words, the word badad (alone) refers to God.
2. That the Lord alone did lead them.
3. Alone.
4. Alone.
5. In this case we should render our clause: the Lord did lead them (Israel) alone; that is, He never led any other people.
6. Him refers to Israel, not to God.
7. For verse 16 compares Israel's future sins with their past faithfulness.
כן י״י בטח בדד ינחנו – ינהגהו, כמו: לך נחה את העם (שמות ל״ב:ל״ד). שהיה עמוד ענן לאחריהם כשהיו באים מצרים אחריהם, ועמוד אש לפניהם, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם (שמות י״ד:כ״ב), ולא היו יריאים משום צד כלום. וכן הוא אומר: ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות י״ט:ד׳).
בדד – לשון בטח, כי מי שהוא מתפחד אינו יושב בדד, אלא הולך לחבורת אנשים. אבל מי שהוא בטח, אינו צריך חבורה ויושב בדד, וכן הוא אומר: בטח בדד עין יעקב (דברים ל״ג:כ״ח).
ואין עמו אל נכר – שיסייע עמו, כי אינו צריך סיוע,א ואותו מסייע אין בו ממש.
ויש לפרש: י״י בדד – כלומר: י״י לבדו.
א. בכ״י מינכן 52: סיועא.
כן י"י בטח בדד ינחנו – So too HASHEM securely ALONE GUIDED HIM – Led him, like: “go lead the people” (Shemot 32:34). That there was a pillar of cloud behind them when the Egyptians came after them, and a pillar of fire before them, and the water was a wall to them on their right and their left (Shemot 14:22), and they did not fear anything on any side. And thus it says: “I bore you on wings of eagles” (Shemot 19:4).
בדד – ALONE – A term [meaning] “securely,” because one who is afraid does not dwell alone, but rather joins a group of people. But one who is secure does not need a group and dwells alone, and thus it says: “dwells in safety; the fountain of Jacob alone” (Devarim 33:28).
ואין עמו אל נכר – THERE WAS NO FOREIGN GOD WITH HIM – That would help Him, because He does not need help, and that helper has no substance.
And it is possible to explain: י"י בדד – HASHEM ALONE – Meaning to say: Hashem by Himself.
בדד ינחנו – בספרי דורשו לשון מנוחה עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם.
בדד ינחנו, "the Lord all by Himself did lead him;" in the Sifri, the word ינחנו is perceived as derived from מנוחה "rest;" God is understood by Moses as promising that in the future the Jewish people will experience rest and contentment in the world.
ואין עמו – כנוי לשם או לישראל. והענין: כי אין לישראל שר ומושל מכל בני אלהים שינחנו או יעזור בהנחותו בלתי השם לבדו, כי הוא חלקו ונחלתו כאשר הזכיר, וכבר כתבתי זה (רמב״ן ויקרא י״ח:כ״ה).
ובסיפרי (ספרי דברים ל״ב:י״ב): י״י בדד ינחנו – אמר להן הקב״ה: כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה ולא נהניתם מן האומות כלום, כך אני עתיד להושיבכם יחידים לעתיד לבא ואין אחד מן האומות נהנה מכם כלום. ואין עמו אל נכר – שלא תהא רשות לאחד משרי אומות העולם לבוא ולשלוט בכם, כענין שנאמר: ואני יוצא והנה שר יון בא (דניאל י׳:כ׳), ושר מלכות פרס עומד לנגדי (דניאל י׳:י״ג), אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת וגו׳ (דניאל י׳:כ״א).
THE ETERNAL ALONE DID LEAD HIM — G-d dwells in Israel securely alone;1 AND THERE WAS NOT WITH HIM — the pronoun referring either to G-d or Israel — ANY STRANGE GOD. The purport is that Israel has no prince or ruler of all the bnei ha'elohim2 that guides the nation or assists in its guidance except for G-d alone, for it [Israel] is His portion and His inheritance, as he mentioned.3 I have already written on this subject.4 And in the Sifre we find:5 "The Eternal alone did lead him. The Holy One, blessed be He, said to Israel: Just as you dwelled alone in this world and derived no benefit from the nations, so will I place you alone in the World to Come and none of the nations will benefit from you at all. And there was not with him any strange god — none of the princes of the nations of the world will have the right to come and dominate you. This is similar to what is said, and when I go forth, lo, the prince of Greece shall come;6but the prince of the kingdom of Persia withstood me;7nevertheless I will declare unto thee that which is inscribed in the writing of truth etc."8
1. See further, 33:28.
2. Genesis 6:2 (Vol. I, pp. 100, 102-103).
3. (9).
4. Leviticus 18:25 (Vol. III, pp. 268-269).
5. Sifre, Ha'azinu 315.
6. Daniel 10:20.
7. Ibid., (13).
8. Ibid., (21).
ה׳ בדד ינחנו – ינחנו לשון מנוחה.
ואין עמו אל נכר – לסייעו. אף כי אותו סיוע אין בו ממשות.
ינחנו – ב׳ במס׳. בדר ינחנו. מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו. לומר מי שנותן צדקה הקב״ה בדד ינחנו.
בדד – הוא ית׳ לבדו, כלומר הוא בעצמו ובכבודו כמו שבקש משה ממנו ית׳.
ואין עמו אל נכר – כי לא ישים השם עמו אל אחר, אם כוכבא או זולתו להנהיגם במצותו, וזה כי אין מזל לישראל והכל תלוי בנו.
א. כך תיקן לאסט. בכ״י המבורג בטעות: ״כותב״.
ה׳ בדד ינחנו וגו׳ כי הנה שם בכל אשר הלכו במדבר באהבתו ובחמלתו הוא נהלם כמו שאמר וה׳ הולך לפניהם יומם וגו׳ (שמות י״ג:כ״א) וכל מסעיהם היו על פיו כמ״ש על פי ה׳ ינחנו ועל פי ה׳ יסעו (במדבר ט׳:כ״ג)ואין עמו אל נכר שלא נשתתפה להם במסעיהם שום כוונה נכרית כדרך שאר האומות אשר אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו לעונן ולנחש על פי ממשלות הככבים ושאר הענינים כמו שכתבנו בפרשת דגלים שער ע״ב.
י״י בדד י״י לבטח נהגם במדבר – פי׳ שמלת בדד שב אל העם לא אל השם ושמלת ינחנו עתיד תחת עבר ושפירוש ינחנו מעניין הנהגה אבל מה שפי׳ מלת בדד בטח נ״ל מפני שאין נפקותא במה שהנהיגם בדד ואין אומה אחרת עמם רק מצד שהנהיגם בטח בלתי שום פחד ואימה כאילו היו הולכים בתוך העיר והוציא זה מכח מלת בדד שפירושו שלא היו צריכים שום אומה ללכת בחברתם מרוב בטחונם:
ואין עמו אל נכר לא היה כח לאחד מכל אלהי הגוים להראות כחו עמם ולהלחם עמהם. זהו פי׳ הבטח כאילו אמר שמה שנהג במדבר בטח ולא פחד פן יקום שום א׳ מכל אלהי הכותים להראות כחו עמו להלחם עמהם הוא מפני שלא היה כח לשום אחד מכל אלהי הכותים להראות כחו עמו:
ורבותינו דרשוהו על העתיד וכן תרגם אנקלוס ואני אומר דברי תוכחה הן להעיד השמי׳ והארץ שתהא השירה להם לעד שסופן לבגוד ולא יזכרו לא הראשונות שעשה להם ולא הנולדו׳ שעתיד לעשות להם כו׳. האי ואני אומר דברי תוכחה הן נ״ל שאינו חולק על דבריהם כי מי הגיד לו שגם רז״ל והמתרגם אינם מפרשים אותו דברי תוכחה מוסב על זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור ויהיה פי׳ י״י בדד ינחנו על העתיד כמו שפי׳ הוא שאמר הקב״ה לישראל כדרך שישבתם יחידים בע״ה ולא נהנית׳ כלום מן האומות כך עתיד אני להושיבכם יחידים לעתיד לבא ואין עמו אל נכר שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לשלוט בכם כמו שדרשו בספרי ויהיו דברי תוכחה שאמר להם שסופו לבגוד ולא יזכרו לא הראשונות שעשה להם ולא אותן שעתיד לעשות להם לעתיד לבא כמו שכתב רש״י עצמו ולא הנולדים שעתיד לעשות להם א״ת מפני שהעתיד שדרשו רז״ל בפסוק הזה אינו דומה לאותן העתידות שכתב רש״י במאמר ולא הנולדות שעתיד לעשות להם מפני שאותן העתידות אע״פ שאינן נמצאו בזמן משה רבינו בעת שהיה מוכיחן מ״מ בעת הבגידה כבר נעשו כלם בפועל ואלו העתיד הזה שדרשו רז״ל בפסו׳ הזה אפי׳ בזמן הבגידה לא נעשו אלא עתידין להעשות ולא תפול תוכחה ממה שעתיד להיות הרי כבר כתוב רש״י בפסו׳ בינו שנות דור ודור שיש בידו להטיב לכם ולהנחיל לכם ימות המשיח והע״ה שאין שום אח׳ מאלה מהדברי׳ שנעשו להם אפי׳ בעת הבגיד׳ ואפי׳ הכי הוא מוכיחם מהם אלא הוא ואני אומר דברי תוכחה כו׳ לפרושו מלתייהו דרז״ל שדרשו קרא די״י בדד ינחנו על העתיד הוא דבעי ואמר ואני אומר מה שדרשו בפסוק הזה שהוא מדבר על העתיד אין כוונתם שהם דברי נבואה לעתיד אלא שהם דברי תוכחה והוא מוסב על זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאמר להם שסופן לבגוד ולא יזכרו לא הטובות הראשונות שעשה להם ולא הטובו׳ שעתיד לעשו׳ להם לעתיד לבא הרמוזים בפסוק יי בדד ינחנו וגו׳:
ולפי שכל זה עושה הנשר לאפרוחים בעצמן כדי להוליכם לבטח לפי שאין עוף אחר יגביה עוף עליו. אמר ה׳ בדד ינחנו והוא חוזר אל הדמויים אשר זכר מהנשר שהשם יתברך בדד ינחנו לישראל בכל אותם הדמויים שזכר. וכוון גם כן באמרי ה׳ בדד ינחנו שהנהיג אותם במדבר כמו שאמר (פרשת בהעלותך) על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו.
ולא היה זה על ידי אמצעי וזהו ואין עמו אל נכר. או אומרו על ישראל שגם כן היה ישראל מיוחד לעבודתו כמו שהיה הוא יתברך מיוחד להשגחתו וזהו ואין עמו אל נכר. הנה התבאר מזה ענין מתן תור׳ ושבתוך דבריו לא בא זכרון יציאת מצרים ושאר הנסים ושכל דמויי הנשר יש בנמשל והותרו בזה הספקות ו׳ וז׳ וח׳:
ואמר ה׳ בדד ינחנו. לרמוז כי הטעם שהשיגו ישראל זאת המעלה לפי שהיו בטח בדד עין יעקב. כאלו היו כולם בלב אחד כאיש אחד. כדכתיב ויחן שם ישראל נגד ההר ולא אמר ויחנו. באופן שהיו בדד ולא היה טינא בלבם מאלהי הנכר אשר בידם במצרים. לפי שכבר עזבו גלולי מצרים ונדבקו בשם ה׳. וזהו ואין עמו אל נכר. לפי שכבר שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך. ואז נתקיים מה שאמר ולקחתי אתכם לי לעם וגו׳. וכתיב בתריה ונתתי אותה לכם מורשה אני ה׳.
ה׳ בדד ינחנו – כאמרו ״כי אעשה כלה בכל הגוים... ואתך לא אעשה כלה״ (ירמיהו מ״ו:כ״ח).
ואין עמו אל נכר – כאמרו ״כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה, לקרא כלם בשם ה׳ ״ (צפניה ג׳:ט׳), וכאמרו ״אלהי כל הארץ יקרא״ (ישעיהו נ״ד:ה׳).
ה' בדד ינחנו, as per Jeremiah 46,28 כי אעשה כלה בכל הגויים...ואותך לא אעשה כלה, “though I will wipe out all the other nations …you I will not wipe out.”
אין עמו אל נכר, as per Tzefaniah 3,9 and Isaiah 54,5, both of whom emphasize this exclusive nature of God.
ואמר ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, מה שהיה רוצה ה׳ לעשות אז, יעשה לעתיד כשיהיה ׳בדד ואין עמו אל נכר׳, דכל עוד שיהיה ׳אל נכר׳ בקרב ישראל, ראה ה׳ יתברך שירעו ויתעיבו, ולכן צריך להמתין עד שתתמלא סאתם של אומות העולם, שלא יהיה ׳אל נכר׳, ואז ה׳ ישלים חפצו והוא ׳בדד ינחנו׳1.
וכן תרגם אונקלוס בפסוק הזה ׳ה׳ בלחודוהי הוא עתיד׳ וגו׳.
1. ראה שיעורים בבראשית (ג ב׳, תועלת סיפור חטא עץ הדעת).
ואני אומר כי דברי תוכחה. רש״י פירש את הכתוב ״ה׳ בדד ינחנו״ במה שעבר, שהושיבם בטח. ורז״ל (ספרי כאן) פירשו אותו על העתיד. וקאמר, מפני כי זאת השירה דברי תוכחה וכו׳, שלא יזכרו את הראשונות וגם הנולדות לא יזכרו, ולפיכך צריך ליישב המקרא לכאן ולכאן. פירוש, לשעבר ומה שעתיד להיות לא יזכרו גם כן. ודבר זה לא יתכן רק בראשונות ואחרונות שראו קודם שיחטאו, אבל מה שעתיד לעשות להם בעולם הבא – שלא ראו – לא, [דלא] יתכן לפרש הכתוב רק בדברים שיהיו בשעה שיחטאו. ואף על גב שרש״י פירש למעלה (פסוק ז) ״בינו שנות דור״ ׳להבא, שיש בידו להטיב לכם וכו׳ ׳, ואם כן גם כן רש״י מפרש להבא, היינו שיאמר להם בינו הטובות שעתיד לעשות להם, אבל שיהיה מוכיח אותם בדבר שלא ראו, ולומר ״הלה׳ תגמלו זאת וגו׳ ״ (פסוק י) על העתיד, זה אינו. ועוד, דלא דמי, דודאי מזכיר שפיר בתוכחה הטובות שעתיד לעשות להם, ואפילו הכי חוטאים. והיינו דוקא הטוב שעושה להם בעולם, שהטובות בעולם אין דרך להיות, כי יש דברים רעים בעולם, והוא עושה להם טובות. אבל טובות עולם הבא, שהוא כולו טוב, ואין בו רע, דבר כזה אינו מזכיר. רק במקום שיש רע, והוא עושה להם טוב, וזהו בעולם הזה. לכך אין להזכיר מה שיעשה להם בעולם הבא:
ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר – במס׳ ברכות (ו) דרשו פסוק את ה׳ האמרת היום (דברים כ״ז:י״ז). אתם עשיתם אותי חטיבה אחת בעולם שנאמר (שם כ״ז:י״ח) שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד. וה׳ האמירך וגו׳ (שם ו׳:ד׳) לעשות אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר (דברי הימים א י״ז:כ״א) ומי כעמך ישראל גוי אחד. ז״ש ה׳ בדד ינחנו ר״ל עשה את ישראל חטיבה אחת בעולם כי נהגם בדד כמ״ש (במדבר כ״ג:ט׳) הן עם לבדד ישכון. ובדד קאי על ישראל שהבדילם מן העמים להיותם עם אחד מיוחד אליו ית׳, בדד המה לבדם ולא האומות. אך בתנאי זה כשאין עמו עם ישראל אל נכר ר״ל שיעשו אותו ית׳ חטיבה אחת בעולם, אז גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ז׳:י״ד).
ה׳ בדד ובטח כו׳. והכי קאמר הפסוק, וה׳ נהג את ישראל בדד ובטח. אבל אין לומר דה׳ היה בדד, דזה פשיטא, אלא מלת בדד שב אל העם, כלומר שלא היו צריכין לשום אומה ללכת עמהם מרוב בטחונם. ויהיה מלת ינחנו עתיד תחת עבר:
לא היה כח באחד כו׳. ר״ל זהו פי׳ בטח, כלומר שלא פחדו שמא יקום שום אחד מכל אלהי הגוים להראות כחו להלחם עמהם, משום דלא היה כו׳:
ורבותינו דרשוהו על העתיד כו׳. ר״ל קרא דה׳ בדד:
ואני אומר דברי תוכחה הם כו׳. רצונו בזה דאיך שייך לפרשו על העתיד, כיון שעכשיו מדבר דברי תוכחות עמהם, א״כ איך יתכן שיתנבא בכאן באמצע התוכחה על העתיד. ל״פ ואני אומר כו׳, כלומר אף שהוא דבור על העתיד, מ״מ גם הם דברי תוכחה על העניינים וכו׳:
לפיכך צריך לישב הדבר לכאן כו׳. ר״ל לכך הקרא של ה׳ בדד ינחנו הוא משמע להבא ולעבר:
He conducted them alone, in security, etc. This is the meaning of the verse: And Hashem conducted Yisroel alone and in security. But it does not mean that Hashem was alone, for that is obvious. Rather the word "alone" refers back to the people, that is to say, they did not need any other nation to go along with them due to their trust [in Hashem]. Even though the word meaning "conducted them" is [written] in the future tense, it is used as past tense.
There was no capability among any of the, etc. This is the explanation of the word "security." In other words, they did not fear that one of the gods of the other nations would demonstrate his power to fight against them, because "there was no capability, etc.
The Rabbis expound this as referring to the future, etc. I.e. the verse that "Hashem [conducted them] alone, etc."
Now I say that these are words of reproach, etc. By this Rashi means, how can you explain the verse as referring to the future? Moshe is now speaking words of reproach with them! If so, how can it be that here in the middle of the reproach he prophesies about the future? Therefore I say, etc., in other words, even though he is speaking of the future, nevertheless they are also words of reproach on these matters, etc.
Therefore, the matter must be reconciled both here and there, etc. Rashi means that this is why the verse of "Hashem, conducted them alone" is both in the future tense and in the past tense.
ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר – כוונת הכתוב להוכיח רשעת ישראל אשר מקטנותו לומד שאין אלוה מבלעדי ה׳ ולא נהגו להשכין בקרבם אלילים וצורות ולא הלכו אחרי ההבל. כי מדמיון הצורות השוכנות בביתם יתפעלו עד שישובו לעבוד ע״ו כאשר קרה לדור אנוש. ואם כן לא היה להם לדרוש אל האובות ואל הידעונים אשר לא ידעו ולא שמו אל לבם ועם כל זה זנו אחריהם באין מבין. על כן אמר כי ה׳ בדד ינחנו שנחם אלהים בלי חברת הצורות והן עם לבדד ישכון ולא היה עמם אל נכר פסל ותמונת כל סמל שיוכלו להתפעל ולזנות אחריהם ומ״מ ויטוש אלוה עשהו ויקניאוהו בזרים:
ה׳ בדד ינחנו – יתבאר על דרך אומרם ז״ל (תנחומא צו ז) בפסוק (הושע ד׳ יז) חבור עצבים אפרים הנח לו, כשישראל יש ביניהם אחדות אפילו עובדי עבודה זרה הנח לו, פירוש על דרך (אסתר ב׳ יא) והנחה למדינות עשה, והוא אומרו ה׳ בדד פירוש כשהעם בדד לשון בד ה׳ ינחנו.
ואומרו ואין עמו אל נכר – פירוש הגם שהם עובדי עבודה זרה אין ה׳ מחשיב לו עון זה, ומאמר אין עמו תתפרש על דרך שדרשו ז״ל (סוכה מא.) בפסוק (ירמיהו ל׳ יז) דורש אין לה, מכלל שיש לה, כמו כן במה לפנינו אמר אין עמו מכלל שיש עמו אלא שאין ה׳ מיסרו על זה.
עוד ירצה על זה הדרך אימתי ה׳ בדד ינחנו כשנגמר חלק הרע מישראל, והוא אומרו ואין עמו אל נכר שהוא חלק הרע הדבוק באדם מחטא האדם והמשכיל יבין.
ה' בדד ינחנו, "The Lord alone guided it, etc." This may be understood on the basis of Bereshit Rabbah 38,6 commenting on Hoseah 4,17: חבור עצבים אפרים הנח לו, "Ephrayim is addicted to images; let him be." According to the view of the Midrash as long as the Israelites will live peacefully with one another and they maintain unity, even the sin of idolatry may be allowed to fester, i.e. הנח לו. The meaning of the word is similar to the way it is used in Esther 2,18 "the king made a הנחה," an amnesty of outstanding taxes to certain of his provinces. The reason Moses chose the expression בדד, is to relate it to the word בד, alone, no longer part of a foreign culture, God will lead it.
ואין עמו אל נכר. "No other deity is with Him." This means that though they are idol worshipers, God does not account this sin for them. The words אין עמו must be understood similarly to the way our sages in Rosh Hashanah 30 interpreted Jeremiah 30,1 דרש אין לו, "whom no one seeks out." The Talmud translates instead: "it is not investigated" i.e. brought to one's attention (at that time). This proves that it merits investigation nonetheless. [The subject matter is the use of the Lulav even after the destruction of the Temple on all seven days, as a reminder of former times. Ed.] Here too, the sin of idolatry certainly deserves investigation and judgment but not at this time. [I confess that I find this interpretation of אין עמו אל נכר very hard to understand. Why is there a need to depart from the plain meaning? Ed.]
We may also understand the verse as follows: "When does God alone guide the fortunes of the Jewish people? When they have rid themselves of all alien deities."
ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר – בדד ינחנו. ביום בעמוד ענן כמ״ש לנחותם הדרך. ולילה בעמוד אש להגן עליהם מן המזיקים וז״ש ואין עמו אל נכר. ד״א בדד ינחנו. בא״י כמ״ש כל הדר בא״י יש לו אלוה. ואין עמו אל נכר. בח״ל כמ״ש אשר ינהגך ה׳ שמה אפו׳ בח״ל ינהגך ה׳.
ד״א בדד ינחנו – בעוה״ב וכמ״ש וישכן בטח בדד עין יעקב וכמ״ש ונשגב ה׳ לבדו. וכן והאלילים כליל יחלף.
ואין עמו אל נכר – בעוה״ז כמ״ש אשר חלק ה׳ לכל העמים ואתכם לקח ה׳ להיות לו לעם נחלה. ד״א ה׳ בדד ינחנו. בתורה לשמו של הקב״ה והוא המלמד לאד׳ דעת. ואין עמו אל נכר. במצות. ד״א בדד. בק״ש כמ״ש ה׳ אלהינו ואין עמו אל נכר. בתפלה כי מתפללין אנחנו לאבונא די בשמיא בלחוד כי כל הכחות וההנהגות הן מהקב״ה לבד. ולכך כתיב כאן שם אל שהוא שם ההנהגה וכתו׳ ואין עמו אל נכר שאעפ״י שהכחות מנהיגים. הכל ממנו ית׳ והוא הנותן להם כח לעשות חיל והוא שם משותף ולכן אמרו כי בקרבנות לא כתיב אל ולא אלהים שלא ליתן פתחון פה וזהו ואין עמו אל נכר. והויה הוא שם המיוחד לכך נאמר בדד ינחנו.
ע״ד הרמז
ואין עמו אל נכר – זה ציצית אף שאין בהם שם אעפ״כ הוא תשמישי מצוה והוא דרגא רביעית שנקרא אל ולכן אמר על ג׳ דלעיל לשון חיוב וכאן אמר לשון שלילה.
אל נכר – הוא אשא נוכראה.
ינחנו – הוא עדן וטל מן בינה.
ויאכל תנובת שדי – חשב כאן עשרה דברי׳ נגד ע״ס ג״ר בפסוק זה וז׳ דברים בפסוק שאח״ז וידוע שע״ס הן ה׳ כנגד ה׳ בב׳ אופנים ה׳. עולם המושכל. וה׳. עולם המורגש שהם בסוד נקודות של השם חש״ק ונח נראה וסוד של תפילין וציצית ומזוזה ובשר הפסוקים יש ה׳ דברים מצומח וה׳ מן חי. ויאכל תנובת שדי. וינקהו דבש. ושמן מחלמיש צור. חלב כליות. ודם ענב. וה׳ מן חי חמאת בקר וגו׳ וכמו שידוע בסוד קטורת נטף כו׳ סמים ולבונה זכה בסוד ירכבהו והם נגד חמשה אכילות וה׳ שתיות ויאכל תנובת שדי חלב כרים ואילים ועתודים וחלב כליות חטה הם אכילות וה׳ שתיות חמאת בקר וחלב צאן כו׳.
ד״א ירכבהו יש בהם עשר דברים כדלעיל. ואילים בני בשן ועתודים. שניהם בדעת. חלב כרים. בת״ת סמוך לו. חלב כליות חטה. בחכמה. כמ״ש מי שת בטוחות חכמה. ודם ענב. הוא בינה יין המשומר בענביו שעתיד להתגלות בעה״ב. כתיב ארץ ואח״כ תנובות שדי שהוא עץ עושה פרי ואח״כ דבש ושמן ולכך אמר וינקהו שהוא סוד נערים עולל ויונק ושם סלע וצור ואח״כ חמאה וחלב ובסוף אמר עם חלב כליות כמ״ש לכו לחמי בלחמי ושתו ביין מסכתי. ענב וחמר. הוא סוד התפילין ש״י נהורין שהן ד׳ בתים ואמר כאן עשר דברים נגד עשר ארצו׳ ועם בית המקדש הוא י״א וכן כאן ירכבהו על במתי ארץ הוא כלל כולם והוא ירושלי׳ שהיא גבוה מכולם ואח״כ חשב העשר וחשב ז׳ בפסוק אחד וד׳ בפסוק השני וכן בקטורת ד׳ סמנים וז׳ בשמים.
בדד – בטח בדד1 ושאנן. והמתרגמו כמו: לבדו, שלא כמשפט תרגמו, שכל ׳בדד׳ במשמעות לבד הוא יגון ועצבון, בדד ישבתי (ירמיהו ט״ו:י״ז), ישבה בדד (איכה א׳:א׳), בודד על גג (תהלים ק״ב:ח׳), ודומיהן. וזהו לטובה (רוהיג, שטילל).
ה׳ בדד ינחנו – זהו הנמשל, כמו שהנשר יעיר וכו׳, כן הקב״ה מנהיג את עמו, והוא לבדו הוציאם ממצרים ונהגם במדבר לבטח:
ואין עמו אל נכר – כנוי מלת עמו כנגד ה׳ או כנגד ישראל, והענין כי אין לישראל שר ומושל מכל בני האלהים שינחנו או יעזור בהנהגתו בלתי השם לבדו, כי הוא חלקו ונחלתו כאשר הזכיר:
ואין עמו אל נכר – לא עמד בפניו שום אל נכר, כמו מי הוא יריב עמדי {איוב י״ג:י״ט}, ארבעה מלכים את החמשה {בראשית י״ד:ט׳}, וכן פירש רש״י.
בדד ינחנו – בדד נמצא תמיד על הישיבה (בדד ישב {ויקרא י״ג:מ״ו}, בדד ישבתי {ירמיה ט״ו:י״ז}), לפי׳{כך} נ״ל כדעת אנקלוס והתרגומים הירושלמיים בדד חוזר לישראל וינחנו ענינו הושיב כמו במ״א י׳:כ״ו ומ״ב י״ח:י״א.
ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר – כך גם רוצה ה׳ להנהיג את עמו ״בדד״, כשהוא בנפרד מכל האחרים, כדי להעלות אותו אל מרומי ייעודו. ה׳ לא יסבול את הקשר עם הכוחות שעמים אחרים עושים לאלילים. ״בדד״ איננו שם נרדף ל״לבדו״, והמשמעות כאן איננה שה׳ לבדו מנהיג את העם, אלא שהעם הוא מבודד מכל העמים האחרים ומהכוחות השומרים עליהם. השווה: ״בדד ישב״ (ויקרא יג, מו), ״וישכן ישראל בטח בדד״ (להלן לג, כח), וכל הפסוקים הדומים. כינוי הגוף בסוף תיבת ״עִמוֹ״ יכול להתייחס גם אל ה׳ וגם אל העם.
[יב] גם לא רצה למסור הנהגתם לטוב כח מלאך ומערכה, רק ה׳ בדד הוא לבדו ינחנו ואין עמו אל נכר להתעסק בהנהגתם, כמו בשאר העמים שנוהג אותם ע״י כחות אחרים:
ה׳ בדד ינחנו – יאמר כי כאשר מעת צאתם ממצרים ועד הנה התבודד ה׳ לשמרם ולנחותם לבדו, ככה גם בעתיד ינחם לבדו, אבל בתנאי ואין עמו אל נכר. עמו מוסב על ינחנו, ר״ל ישראל אשר ינחם ה׳ לא יהיה בהם ע״ז, ורמז לזה שאחר חטא העגל אמר ה׳ למשה (שמות לג לד) לך נחה את העם וגו׳ הנה מלאכי ילך לפניך (שם) ויאמר משה אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, וע״י תפלתו ותשובתם שעשו חזר ה׳ לנחותם לבדו. והזהיר להם שלא יוסיפו לחטוא:
אלא: ה׳ בדד ינחנו: הוליכם במדבר למען העמידם על ׳צורת עם ישראל׳, היינו בשני דברים, א׳, להיות בדד שלא להיות מעורב עם אומות העולם יותר מן ההכרח, וזהו ״עין יעקב״ כמבואר בפרשת וזאת ברכה (להלן לג,כח) ״וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב״1, ובלעם אמר (במדבר כג,ט) ״הן עם לבדד ישכון״, עיין שם בביאור הכתובים. ב׳, ״ואין עמו אל נכר״, שלא להיות תחת תקוה של כח אחר זולת ה׳ לבדו. והליכות המדבר הכריחם לכך, באשר אין שם טבע פרנסה, וכולי עלמא ידעי מאן עביד ניסא קוב״ה, ולא ע״י כח אחר, ובזה העמידם על צורה המיוחדת להם לבטוח בה׳ לבדו. והיינו ״הוא עשך״2. ועיין מה שכתבתי ריש פרשת בשלח (שמות יג,יז).
{וב׳ ענינים אלו ״בדד, ואין עמו אל נכר״, הם נגד שני דברים שקלקלו בבית ראשון ובבית שני. בבית ראשון קלקלו להיות עמו ב״אל נכר״, ובבית שני קלקלו במה שעסקו במסחר כל כך עם אומות העולם ולא היו בדד, וכמו שכתבתי במקרא הסמוך}.
1. ״עין יעקב״ = מדתו ומבוקשו של יעקב.
2. וכפי שכתב רבינו בתחילת פסוק ז׳ – מפרש והולך ד׳ דברים שאמר הקב״ה, שהוא ״אביך, קנך, עשך ויכוננך״.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןהדר זקניםטור הפירוש הקצרר״י אבן כספיעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלצרור המורר״ע ספורנושיעורי ספורנוגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.