מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב – (כָּתוּב לְמַעְלָה בְרֶמֶז ר״ו).

מִכָּאן אָמְרוּ בִּשְׁעַת מִלְחָמָה כַּנֵּס אֶת הָרֶגֶל, בִּשְׁעַת רָעָב פַּזֵּר הָרֶגֶל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיהו י״ד:י״ח) ״אִם יָצָאתִי הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה חַלְלֵי חָרֶב וְאִם בָּאתִי הָעִיר הִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב״, וְאוֹמֵר (יחזקאל ז׳:ט״ו) ״וַאֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב יָמוּת וַאֲשֶׁר בָּעִיר רָעָב וְדֶּבֶר יֹאכְלֶנּוּ״. וּמֵחֲדָרִים אֵימָה הָיָה רוֹאֶה אֶת הַחֶרֶב כְּשֶׁהִיא בָּאָה לַשּׁוּק אִם יָכוֹל לִבְרֹחַ וּלְמַלֵּט (אוֹמֵר) [אָז] חַדְרֵי לִבּוֹ נוֹקְפִין עָלָיו וּמֵת וְהוֹלֵךְ בָּהּ.

דָּבָר אַחֵר: ״מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב״ – עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בַּחוּצוֹת שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה וּמִסְפַּר חוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם״, וּמֵחֲדָרִים אֵימָה עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל ח׳:י״ב) ״אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים בַּחֹשֶׁךָ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ״, וְאוֹמֵר ״עָזַב ה׳ אֶת הָאָרֶץ אֵין ה׳ רוֹאֶה״.

גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה – לֹא אֵלּו בִּלְבַד אֶלָּא יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיהו ו׳:י״א) ״כִּי גַּם אִישׁ עִם אִשָּׁה יִלָּכֵדוּ זָקֵן עִם מְלֵא יָמִים״. דָּבָר אַחֵר: ״גַּם בָּחוּר״ אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לִי לִשְׁלֹחַ יָד בִּבְחִירִי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר י״א:כ״ח) ״וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחוּרָיו״, גַּם בְּתוּלָה מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְנֻקִּין מִן הַחֵטְא כִּבְתוּלָה זוֹ שֶׁלֹּא טָעֲמָה טַעַם חֵטְא. יוֹנֵק שֶׁהָיוּ יוֹנְקִין דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּיוֹנֵק זֶה שֶׁיּוֹנֵק חָלָב מִדַּדֵּי אִמּוֹ, אִישׁ שֵׂיבָה אַל תִּקְרִי אִישׁ שֵׂיבָה אֶלָּא אִישׁ יְשִׁיבָה מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ כֻּלָּן רְאוּיִין לֵישֵׁב בִּישִׁיבָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״הַכֹּל גִּבּוֹרִים עוֹשֵׂי מִלְחָמָה״, וְכִי מַה גְּבוּרָה עוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם הַמְהַלְּכִים בַּגּוֹלָה וּמַה מִּלְחָמָה עוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם הַזְּקוּקִין בְּזִקִּין וּנְתוּנִין בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת, אֶלָּא הַכֹּל גִּבּוֹרִים גִּבּוֹרִים בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים ק״ג:כ׳) ״בָּרְכוּ ה׳ מַלְאָכָיו גִבּוֹרֵי כֹּחַ״, עוֹשֵׂי מִלְחָמָה, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִים בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר כ״א:י״ד) ״עַל כֵּן יֵאָמֵר בְּסֵפֶר מִלְחֲמוֹת ה׳⁠ ⁠⁠״, וְאוֹמֵר (מלכים ב כ״ד:ט״ז) ״וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אָלֶף״, ״חָרָשׁ״, אֶחָד מְדַבֵּר וְהַכֹּל שׁוֹתְקִין, ״מַסְגֵּר״, הַכֹּל יוֹשְׁבִין לְפָנָיו וּלְמֵדִין הֵימֶנּוּ אֶחָד פּוֹתֵחַ וְאֶחָד סוֹגֵר לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וּפָתַח וְאֵין סוֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פּוֹתֵחַ״.