×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(טו) וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔טשָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּא עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ׃
But Jeshurun grew fat, and kicked. You have grown fat. You have grown thick. You have become sleek. Then he forsook God who made him, and belittled the Rock of his salvation.
א. אֱל֣וֹהַּ =א,ל1,ש?,ש1,ק3,ל3?,ל9 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!,ש?=אֱל֣וֹהַ (חסרה נקודת מפיק באות ה״א)
• הערות ברויאר ודותן
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןר׳ בחיימיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותעקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המורר״ע ספורנומנחת שישפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״במשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא שיח]
וישמן ישורון ויבעט – לפי שובע מרדים וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך מאכל ומשתה ומתוך שלוה ומה נאמר בהם (איוב כ״א:ט׳) בתיהם שלום מפחד וכו׳ בריתא כי היכי דכתיבא באלה הדברים. וכן מצינו באנשי מגדל שלא מרדו בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך שלוה שנאמר (בראשית י״א:א׳) ויהי כל הארץ שפה אחת וכן מצינו באנשי סדום שלא מרדו אלא מתוך מאכל שנאמר (איוב כ״ח:ה׳) ארץ ממנה יצא לחם וכו׳ מתני׳ וכן הוא אומר (יחזקאל ט״ז:מ״ח) חי אני נאם ה׳ אם עשתה סדום וכבר היה רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה נכנסים לרומי וכו׳ ברייתא באלה הדברים. וכן אתה מוצא באנשי מדבר שלא מרדו אלא מתוך מאכל ומשתה שנאמר (שמות ל״ב:ו׳) וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק מה נאמר בהם (שם ל״ב:ח׳) סרו מהר מן הדרך. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אמור להם לישראל כשאתם נכנסים לארץ אי אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה שנאמר (דברים ל״א:כ׳) כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים, אמר להם משה לישראל כשאתם נכנסים לארץ אין אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה, שנאמר (שם ח׳:י״ב) פן תאכל ושבעת (שם ח׳:י״ג) ובקרך וצאנך ירביון (שם ח׳:י״ד) ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלהיך.
וכן אתה מוצא בבניו ובבנותיו של איוב שלא באה עליהם פורענות אלא מתוך מאכל ומשתה שנאמר (איוב א׳:י״ח) עוד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור והנה רוח גדולה, וכן אתה מוצא בעשרת השבטים שלא גלו אלא מתוך מאכל ומשתה ושלוה שנאמר (עמוס ו׳:ד׳) השוכבים על מטות שן (שם ו׳:ו׳) השותים במזרקי יין (שם ו׳:ז׳) לכן עתה יגלו בראש גולים וכן אתה מוצא לימות המשיח שאין עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה שנאמר וישמן ישורון ויבעט ויטש אלה עשהו.
משל לאחד שהיה לו עגל והיה מפשפשו ומגרדו ומאכילו כרשינים בשביל שיהא חורש בו כשהגדיל העגל נתן בעליו עול עליו וקירטע ושיבר את העול ופסק את הסמלונים וכן הוא אומר (ירמיהו כ״ח:י״ג) מוטות עץ שברת ועשית תחתיהן מטות ברזל.
שמנת – בימי ירבעם, עבית בימי אחאב, כשית הכל בימי יהוא.
דבר אחר: שמנת – בימי אחז, עבית בימי מנשה, כשית הכל בימי צדקיהו.
דבר אחר: שמנת עבית כשית – כשאדם שמן מבפנים עושה כסלים מבחוץ וכן הוא אומר (איוב ט״ו:כ״ז) כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל.
דבר אחר: שמנת עבית כסית – אלו שלשה דורות שלפני ימות המשיח שנאמר (ישעיהו ב׳:ז׳-ח׳) ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבותיו ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעותיו.
ויטוש אלוה עשהו – וכן הוא אומר (ירמיהו ב׳:י״ג) כי שתים רעות עשה עמי. אמר להם הקדוש ברוך הוא במדה שמדדתם בי מדדתי לכם (שם י״ב:ז׳) עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי (תהלים ע״ח:ס׳) ויטוש משכן שילה ואומר (ישעיהו ב׳:ו׳) כי נטשת עמך בית יעקב.
דבר אחר: ויטוש אלוה עשהו – כענין שנאמר (יחזקאל ח׳:ט״ז) ויביאני אל החצר הפנימית והנה בין האולם ולמזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה׳.
רבי דוסתי בן יהודה אומר אל תהי קורא ויטוש אלוה עשהו וינבל אלא וינבל צור ישועתו כענין שנאמר (ירמיהו י״ד:כ״א) אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך.
[Piska 318]
"And Yeshurun grew fat and it kicked": Satiety breeds rebellion. And thus we find with the men of the generation of the flood — that they rebelled against the Lord only from (a superabundance of) food and drink and tranquility. What is written of them? (Iyyov 21:9) "Their houses are at peace, without fear. The rod of G-d is not upon them.⁠" (see #43 above). And thus we find with the men of the generation of the desert, that they rebelled against the Lord only from (a superabundance of) food and drink, viz. (Shemot 32:6) "and the people sat down to eat and drink.⁠" What follows? (Ibid. 8) "They have turned quickly from the way that I have commanded them, etc.⁠" The Holy One Blessed be He said to Moses: When Israel enters the land, they are destined to rebel from (a superabundance of) food and drink and tranquility, (viz. Devarim 31:20) "For I shall bring them to the land that I have sworn to their fathers, flowing milk and honey, and they shall eat and be sated and grow fat, and they shall turn to other gods, etc.⁠" Moses said to Israel: When you enter the land, see to it that you do not rebel against the Lord through eating, drinking, and tranquility, viz. (Ibid. 8:12-13) "Lest you eat and be sated … and your herds and your flocks increase, etc.⁠" What follows? (Ibid. 14) "and your heart be lifted and you forget the Lord your G-d.⁠"
And thus do we find with the sons and daughters of Iyyov, that they were punished only through eating, drinking, and tranquility, viz. (Iyyov 1:18-19) "This one was still speaking when another came and said, 'Your sons were eating and drinking wine, when suddenly a mighty wind came from the wilderness. It struck the four corners of the house, etc.'" And thus do we find with the twelve tribes, that they were exiled only through eating, drinking and tranquility, viz. (Amos 6:4-7) "They lie on ivory beds … they drink (straight) from the wine bowls … therefore, they shall now be exiled at the head of the exiles.⁠" And thus do we find before the days of the Messiah, that they are destined to rebel only out of eating, drinking, and tranquility. What is written of them? "And Yeshurun grew fat and it kicked.⁠"
An analogy: A man had a calf, which he groomed, curried, and fed vetch — to groom him for plowing! When the calf was grown, his master placed the yoke upon it — at which it bolted, broke the yoke, and snapped its ends, viz. (Jeremiah 28:13) "You broke yokes of wood, etc.⁠"
"You grew fat": in the days of Yeravam. "you grew thick": in the days of Achav. "you were covered (with fat)" — all in the days of Yehu.
Variantly: "you grew fat": in the days of Achaz. "you grew thick": in the days of Menasheh. "you were covered (with fat)" — all in the days of Yehoyakim.
Variantly: "you grew fat; you grew thick; you were covered with fat": as one who is fat within and forms fat on the groins, as in (Iyyov 15:27) "when he covers his face with fat and forms roils of blubber on his groins.⁠"
Variantly: "you grew fat (1)"; "you grew thick" (2); "you were covered with fat (3)" — three generations before the days of the Messiah, as it is written (Isaiah 2:7-8) "And his land was filled with silver (1)"; "and his land was filled with horses (2)"; "and his land was filled with idols (3).⁠"
"and he forsook the G-d who made him": as in (Isaiah 51:13) "And you have forgotten the Lord who made you, who spread out the heavens and founded the earth.⁠" And (Jeremiah 2:13) "For two evils have My people committed": The Holy One Blessed be He said to them: As you have meted it out to Me have I meted it out to you (Ibid. 12:7) "I have abandoned My house (the Temple); I have forsaken My inheritance,⁠" (Psalms 78:60) "and He abandoned the tabernacle of Shiloh,⁠" (Isaiah 2:6) "For you have forsaken your people, house of Jacob.⁠"
"and he abased the Rock of his salvation": as in (Ezekiel 8:16) "And He brought me to the inner courtyard of the Temple of the Lord, and behold, at the entrance of the sanctuary of the Lord … twenty-five men, their backs to the sanctuary of the Lord, etc.⁠"
R. Dostai b. R. Yehudah says: Read if not "vayenabel" ("and he abased"), but "veyinavel" ("and there be abased"), as in (Jeremiah 14:21) "Do not reject us, for the sake of Your name; let there not be abased the throne of Your glory.⁠"
וישמן ישורון ויבעט לעולם כל שלפי שבע רעים וכן את מוצא בראשונים דור המבול ודור הפלגה והסדומיים שלא מרדו במקום אלא מתוך מאכל ומשקין שנ׳ חמאת בקר וח׳ צאן מה הוא אומ׳ וישמן יש׳ ויב׳ אמ׳ הקב״ה למשה אמור לישראל כשאתם נכנסין אין אתם עתידין למרוד אלא מתוך שלוה שנ׳ (דברים ל״א:כ׳) כי אביאנו אל האר׳ אשר נש׳ לא׳ זב׳ חל׳ וד׳ וא׳ וש׳ וד׳ ופ׳ אל אלה׳ אחר׳:
וכך אמ׳ להן משה כשאתם נכנסין לארץ אין אתם עתידין למרוד אלא מתוך שלוה שנ׳ (ח יב - יד) פן תא׳ וש׳ וב׳ טו׳ ורם לבבך וש׳ את ה׳ אלהי׳ וה״א בשבטים (בראשית ל״ז:כ״ה) וישבו לאכל לחם וישב ראובן אל הבור (שם ל״ז:כ״ט) וה״א בדור המדבר (שמות ל״ב:ו׳) וישב העם לא׳ וש׳ ויק׳ לצ׳ מה צחק ציחקו עמדו ועשו את העגל הוי מתוך מאכל ומשקה מרדו מאחר המקום ועמדו ועשו את העגל:
ר׳ שמעון בן יוחאי מושלו משל לה״ד לאחד שעשה לו עגל אחד והיה משפשפו ומגרדו ומאכילו כרשנים גדל העגל ונתן בעליו עול על צוארו קירטע העגל ושיבר את העול וקיצץ את הסבניירים כך אמ׳ הקב״ה למשה במדה שמדדתם באותה המדה אני מודד לכם מוטות עץ שברת ועשית תחתיהם מוטות ברזל (ירמיהו כ״ח:י״ג):
וכן את מוצא בבני איוב שלא באה עליהם פורענות אלא [מתוך] מאכל ומשתה שנ׳ (איוב א יג; יט) ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין והנה רוח גדולה באה הוי מתוך מאכל ומשתה באה עליהם פורענות:
וכן את מוצא בעשרת השבטים שלא מרדו במקום אלא מתוך מאכל ומשתה שנ׳ (עמוס ו ד - ו) השוכבים עלי מטות שן הפורטים על פי הנבל השותים במזרקי יין מה נאמ׳ בהן (שם ו׳:ז׳) לכן עתה יגלו בראש גולים הוי מתוך מאכל ומשתה מרדו מאחר המקום והגלה אותם מארצו:
וכן את מוצא למחר לימות המשיח שאינן מורדין במקום אלא מתוך מאכל ומשתה שנ׳ חמ׳ בק׳ וח׳ צאן מהוא אומ׳ וישמ׳ ישו׳ ויב׳:
שמנת עב׳ כש׳ אלו שלשה דורות שלפני המשיח שנ׳ (ישעיהו ב ז - ח עיי״ש) ותמלא ארצם סוסים:
ותמלא ארצם כסף וזהב:
ותמלא ארצם אלילים:
ד״א שמנת עב׳ כש׳:
שמנת בימי ירבעם:
עבית בימי אחאב:
כשית בימי יהוא:
ד״א שמנת בימי אחז:
עבית בימי מנשה:
כשית בימי צדקיהו:
ד״א שמנת עב׳ כש׳ שמן אדם מבפנים והוא נעשה כסלים מבחוץ וה״א (ע׳ איוב ט״ו:כ״ז) כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסיל:
ויטש אלוה עש׳ כענין שנ׳ (ירמיהו ב׳:י״ג) כי שתים רעות עשה עמי אמ׳ להן המקום במדה שמדדתם באותה המדה אני מודד לכם שנ׳ (שם י״ב:ז׳) עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי ואומ׳ (תהלים ע״ח:ס׳) ויטש משכן שילה, (תהלים ע״ח:ס״ז) וימאס באהל יוסף ואומ׳ (ישעיהו ב׳:ו׳) כי נטשת עמך בית יעקב:
ד״א ויטש אלוה עש׳ כענין שנ׳ (יחזקאל ח טז עיי״ש) ובצאתם אל החצר הפנימית והנה בין האולם ולמזבח כעשרים וחמשה איש:
עֲתַר יִשְׂרָאֵל וּבְעַט אַצְלַח תְּקוֹף קְנָא נִכְסִין1 שְׁבַק פּוּלְחַן אֱלָהָא דְּעָבְדֵיהּ אַרְגֵּיז קֳדָם תַּקִּיפָא פָרְקֵיהּ.
1. תרגם בלשון נסתר כי רוב הכתוב לשון נסתר (ביאורי אונקלוס שעפטעל).
But Israel waxed fat and kicked, he prospered, grew strong and got rich, and forgat the worship of Eloha who made him, and provoked the Almighty who redeemed him.
ואכלו דבית ישראל ובעטו ועתרו ופחזו פגשו והצלחו אוקנון להון נכסין סגין ואנשוןב ית מימר אלהה די ברה יתהון וכפרוג בדחלתיהד דתקיפה דהוה פרקה יתהון בשעת עקתהוןו.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״וקנון ... ואנשון״) נוסח אחר: ״וקניין נכסין ושבקו״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואנשון״) גם נוסח חילופי: ״ושבקו״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וכפרו״) גם נוסח חילופי: ״וכפתו״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בדחלתיה״) גם נוסח חילופי: ״בדחלתה״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״פרק״) גם נוסח חילופי: ״עני״.
ו. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״ובכל שעה״.
ועתרו בית ישראל ופחזו אצלחו תקוף קנון נכסין ושבקו פולחן אלקא דברא יתהון וארגיזו קדם תקיפא דפרקינון.
But the house of Israel grew rich and wicked; they prospered much and possessed wealth, and forsook the worship of Eloah who created them, and provoked Him to anger who redeemed them.
ואכלו דבית ישורון ובעטו ועתרו ומרדו ואצליחו וקנו נכסין ושבקו מימר אלהא דברא יתהון וכפרו בדחלא תקיפא דפרק יתהון.
But the house of Jeshuron ate and kicked; they became rich, and rebelled; they prospered, got wealth, and forsook the Word of God who had created them, and refused to worship the Almighty who had redeemed them.
פלמא סמן אלמוצוף כד׳אך בטר אד׳ קיל לה קד סמנת וגלט׳ת וג׳סות פודר אללה אלד׳י צנעה ואמתחן מעתמד גות׳ה
וכאשר השמין המתואר כך, נעשה שחצן1, כשנאמר לו: ״אכן, השמנת, עבית וכסית״. וזנח את האל שעשה אותו, והעמיד למבחן את צור ישועתו.
1. למילה ״בטר״ (بطر) בערבית משמעויות קרובות, שכולן מתאימות בהקשר זה. המשמעות הבסיסית: ״להתנשא״ או ״להתגאות״; בהקשר מוסרי: ״להיות שחצן״ או ״להיות יהיר״; במובן התנהגותי: ״להתנהג בחוצפה״ או ״לזלזל בטובה״; בהקשר של שפע: ״להשתכר מהצלחה״,
ולעיתים גם: ״לכפור בטובה״ או ״להיות כפוי טובה״.
ויבעט – הבעיטה אצל הערב היא הפלגה באיוולת ובכל דבר מגונה. וכמוהו: למה תבעטו בזבחי (שמואל א ב׳:כ״ט), כלומר: תבזו אותם. והלשון הזה בארמית מפילים אותו על הדריכה והדריסה, כמו: פורה דרכתי לבדי (ישעיה ס״ג:ג׳) מתרגם: הא כבעיט דמתבעיט במעצרא. (ספר השרשים ״בעט״)
עבית – לשון עובי.
כשית – כמו כסית, לשון כי כסהא פניו בחלבו (איוב ט״ו:כ״ז), כאדם ששמן מבפנים וכסליו נכפלין מבחוץ, וכן הוא אומר: ויעש פימה עליב כסל (איוב ט״ו:כ״ז).
כשית – יש לשון קל בלשון כיסוי, כמו: וכוסהג קלון ערום (משלי י״ב:ט״ז), ואם כתב: כיסיתד דגש,⁠ה היה נשמע: כיסתו את האחרים.⁠ז
וינבל צור ישועתו – גינהו וביזוהו, כמו שנאמר: אחוריהם אל היכל י״י וגומ׳ (יחזקאל ח׳:ט״ז), אין נבלות גדולה מזו.⁠ח
א. כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34: ״לשון כי כסה״. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״לשון כי כסה״.
ב. כן בפסוק ובכ״י המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״על״.
ג. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בנוסח שלנו: וכסה. בכ״י לייפציג 1: ״וכיסה״.
ד. כן בכ״י לייפציג 1, המבורג 13, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1: ״כסית״. בכ״י אוקספורד 34: ״כשית״.
ה. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי שונצינו, סביונטה. בדפוסים מאוחרים: ״דגוש״.
ו. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34: ״כסית״. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13: ״כיסית״.
ז. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13 נוסף כאן: ״כמו: כי כסה פניו בחלבו (איוב ט״ו:כ״ז)״.
ח. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34 (שם חסר: ״גדול״), לונדון 26917, דפוס רומא: ״ניבול גדול מזה״.
עבית – has the meaning of "thickness" (stoutness), it therefore means: "You have waxed fat".
כשית – is the same as כסית (ס and ש interchanging). It has the same meaning as in Iyyov 15:27 "Because he has covered (כסה) his face with his fatness" – like a person who is full of fat inside and whose flanks therefore lie in folds outside, as it goes on to state, "and be made folds of fat on his flanks" (Iyyov 15:27) (Sifre Devarim 318:6).
כשית – There exists a Kal form [as is this word] in the sense of covering, as "And a prudent man is covered with (וְכֹסָה) shame" (Mishlei 12:16). If it had written כִּשִּׂיתָ with a dagesh in the ש. it would imply, "You have covered others (or other things)" (i.e., it would be transitive), as in the text already quoted, "For he has covered (כִסָּה) his face".
וינבל צור ישעתו AND HE LIGHTLY ESTEEMED THE ROCK OF HIS SALVATION – This means, He showed contempt for Him and scorned Him, as it is said, "[and, behold, … there were … men] with their buttocks towards the Temple of Hashem" (Yechezkel 8:16) – surely, there can be no greater contempt than this (see Rashi on this verse) (Sifre Devarim 318:9).
פס׳: וישמן ישורון ויבעט – אותו דור המבול. מרוב הטובה שהשפיע להן הקב״ה מרדו שנאמר (איוב כ״א:י״א) שורו עיבר ולא יגעיל. ואומר (שם) ישלחו כצאן עויליהם ואומר (שם) ישאו כתף וכנור, יבלו בטוב ימיהם ואומר (שם) מה שדי כי נעבדנו אמרו לא טיפת גשמים אנו צריכין שנאמר (בראשית ב׳:ו׳) ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה אמר להם הקב״ה הטובה שהשפעתי לכם בה אתם מכעיסים אותי בה אני טורדן מן העולם. שנאמר (שם ז) ויהי הגשם על הארץ. וימח את כל היקום וכן אתה מוצא בדור הפלגה שאמרו (שם יא) הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ לפיכך אמר להם הקב״ה אני אפזר אתכם בארבע פנות העולם שנאמר (שם) ויפץ ה׳ אותם. וכן אנשי סדום שנאמר (יחזקאל ט״ז:מ״ט) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ויד עני ואביון לא החזיקה. וכתיב (שם) ותגבהינה ותעשינה תועבה ואסיר אתחן כאשר ראיתי. וכן ישראל מרוב שלותם חטאו. דכתיב חמאת בקר וחלב צאן. וכתיב וישמן ישורון ויבעט. וכה״א (דברים ל״א:כ׳) כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואבל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים.
1שמנת – בימי ירבעם.
2עבית – בימי אחאב,
3כשית – כל ימי יהוא. שמרוב שעבית כסית. כיון ששמן מבפנים נעשית כסלים מבחוץ. וכן הוא אומר (איוב ט״ו:כ״ז) כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל.
ויטוש אלוה עשהו – כמדתן מדד הקב״ה להם שנאמר (תהלים ע״ח:ס׳) ויטש משכן שילה.
וינבל צור ישועתו – וכנגדו (ירמיהו י״ד:כ״א) אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך:
1. שמנת בימי ירבעם. שהוא היה תחילה לקלקלה שחטא והחטיא בעגלי זהב:
2. עבית מימי אחאב. (סנהדרין ק״ב.) קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם:
3. כשית כל ימי יהוא. דורש כשית כמו כסית בסמ״ך (וכן פרש״י). והכוונה כי יהוא כיסה מעשיו שביטל עובדי הבעל כדכתיב וישמד יהוא את הבעל מישראל:
עבית – מגזרת: במעבה האדמה (מלכים א ז׳:מ״ו), כמו: מן מראה, מעשהא – ראית, עשית.
אלוה עשהו – הוא עשך ויכוננך (דברים ל״ב:ו׳).
וינבל – גוי נבל ולא חכם (דברים ל״ב:ו׳).
א. כך תיקן רוזין. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון: מעשר.
עָבִיתָ: [means YOU BECAME THICK. It] is from [the root ע-ב-ה,] the same root as (1 Kgs 7:46), “in the thick (בְּמַעֲבֵה) of the earth.” So also “רָאִיתָ – you saw,” and “עָשִיתָ – you did” are from [the same roots respectively, ר-א-ה and ע-ש-ה, as the nouns] מַרְאֶה and מַעֲשֶׂה.‎⁠1
א-לוה עשהו [HE FORSOOK] GOD WHO FASHIONED HIM: [As it is written (vs. 6),] “He fashioned you (עשך) and made you endure.”2
וינבל HE ACTED FOOLISHLY TOWARDS THE ROCK OF HIS DELIVERANCE: [As it is written (vs. 6),] “O foolish (נבל) and witless people.”3
1. See a similar discussion concerning nouns from final-heh verbs in Rashbam’s Dayyaqut (Merdler’s edition, pp. 4-5).
2. In both this comment and the next one (s.v. וינבל), Rashbam does not actually interpret the words at all. He only points out that our verse is referring back to the language of vs. 6.
The structure of the poem so far has been: (1) vss. 1-6 constituted what NJPSC called the “thesis of the poem,” the formulation of the basic idea that the Israelites brought their troubles upon themselves by displaying ingratitude and disloyalty after all of God’s favors towards them; (2) vss. 7-14 listed all of “God’s benefactions to Israel” (NJPSC); (3) vs. 15 now begins a description of Israel’s disloyal behavior. Accordingly, the new section begins with an echo of the introductory section. See also commentary to vss. 19-20 and vss. 26-30 below.
3. Rashi interprets וינבל as meaning, “he insulted [God].” NJPS renders “spurned.” Rashbam, on the other hand, is insisting with his minimalist comment that the word here must echo the meaning of נבל in vs. 6. Nahmanides later also tries to connect the two words, although he attributes a different meaning to the root נ-ב-ל (arguing that it means to be ungrateful). See also NJPSC.
Rashbam (or a later copyist) misquotes vs. 6 as גוי נבל, instead of עם נבל. This almost certainly is just a slip, not evidence of another reading.
וישמן ישרון – הוא ישראל. [וכן: ויהי בישורון מלך (דברים ל״ג:ה׳).]⁠א
ויתכן להיות מגזרת: ישר. והטעם: שמן זה שהיה ישר.
ויש אומרים: שהוא מגזרת: אשורנו (במדבר כ״ג:ט׳). והראשון הוא הישר בעיני, והעד: שהוא לשון יחיד.
ויבעט – כמו: למה תבעטו (שמואל א ב׳:כ״ט), לפי טעם המקום.
שמנת – ולא חשב לאמר לנפשו: שמנת עבית כשית.⁠ב
ופירוש עבית – כמו: קטני עבה (מלכים א י״ב:י׳).
כשיתג – יש אומרים, שהוא כמו: כסה פניו בחלבו (איוב ט״ו:כ״ז), כי ימצא מהבנין הקל.
ואחרים אמרו: שהוא תעיתי כשה אובד (תהלים קי״ט:קע״ו). וזה לא ימצא באחד מהפעלים.
והנכון: שאין לזו המלה אחות.⁠ד
[יש אומרים: שהוא מלשון רבותינו, רק בחילוף כ״ף בגימ״ל ושי״ן בסי״ן, ויבוא הטעם כפול.]⁠ה
ויש אומרים:⁠ו בעטת.
ויטוש אלוה עשהו – הטעם, מצוות אלוה.
וינבל – במחשבה ובפה. והנכון שחלל השם ושלא הושיעו הוא סיבב. על כן כתוב: צור ישעתו. גם זה הפסוק על פירוש: הצור תמים (דברים ל״ב:ד׳).
א. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
ב. בכ״י פריס 177: כסית.
ג. בכ״י פריס 177: כסית.
ד. בכ״י ברסלאו 53 נוסף כאן: ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה (רות א׳:ה׳).
ה. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
ו. בכ״י פריס 176, ברסלאו 53 ובעדי נוסח אחרים (שבהם חסרה התוספת ״יש אומ׳... כפול״): וטעמה כמו.
BUT JESHURUN WAXED FAT. Jeshurun refers to Israel. It is possible that the name Jeshurun is related to the word yashar (upright). Its meaning is, the one who was upright became fat. Some say that the word Jeshurun is related to the word ashurennu1 (I behold him) (Num. 23:9).⁠2 The first interpretation appears "upright" in my eyes. The fact that Jeshurun is in the singular3 is proof of this.⁠4
AND KICKED. The word va-yivat (and kicked) is similar to tivatu (kick ye) in Wherefore kick ye (I Sam. 2:29). Its meaning is to be ascertained from its context.⁠5
THOU DIDST WAX FAT. It did not enter their minds to take stock of themselves.⁠6
THOU DIDST GROW THICK. The word avita (thou didst grow thick) is similar to the word avah (thicker) in My little finger is thicker (I Kings 12:10).
THOU DIDST BECOME GROSS. Some say that kasita7 (thou didst grow thick) is similar to kissah8 (he hath covered) in he hath covered his face with his fatness (Job 15:27),⁠9 for the word is found in the kal conjugation.⁠10 Others say that kasita is similar to ke-seh (like…a sheep) in I have gone astray like a lost sheep (Ps. 119:176).⁠11 We do not find such a construction in any of the verbs.⁠12 It appears to me the word kasita has no brother.⁠13 Its meaning is, you kicked.
AND HE FORSOOK. The commandments of his God.
AND CONTEMNED. In mind and verbally. Its correct meaning is that Israel profaned the name of the Lord for not saving him. He caused this to be.⁠14 Scripture therefore continues, the Rock of his salvation, which is to be understood as The Rock, His work is perfect (v. 4).⁠15
1. From the root shin, vav, resh.
2. In this case Jeshurun is a variant of yasharu and means those who behold, the reference being to God's salvation or God's glory (Weiser).
3. Va-yishman (waxed fat), the verb governing Jeshurun is singular.
4. That va-yishman yeshurun (but Yeshurun waxed fat) means, and the one who was upright grew fat, for according to the second interpretation Jeshurun is a variant of yasharu which is a plural.
5. It means to act disrespectfully. In Rabbinic literature ba'at means to kick.
6. Each one of the Israelites did not say to himself, Thou didst wax fat, thou didst grow thick, thou didst become gross (Krinsky). The first and last part of our verse is in the third person. The aforementioned is in the second person. Hence Ibn Ezra's comment.
7. Which is in the kal and is spelled with a sin.
8. Which is in the pi'el and is spelled with a samekh.
9. According to this interpretation kasita means you covered; that is, you covered your face with fat.
10. Elsewhere in Scripture. See Prov. 12:23; Ps.32:l. According to this interpretation kasita comes from the root kaf, samekh, heh, with the sin substituted for a samekh.
11. In this case the kaf of kasita is a preposition, the word itself comes from the word seh (sheep), and kasita means you became like a sheep.
12. A verb formed by combining a preposition and a noun.
13. Has no cognate in Scripture, for the root kaf, sin, heh is not found in Scripture.
14. Israel, by sinning, "caused" God not to save him (Krinsky).
15. See Ibn Ezra's comments on verse 4.
וישמן ישורון – ומתוך שמנו: ויבעט ויטוש – משל (בבלי ברכות ל״ב.) לאדם שהיה לו פרה, והאכילה כרשינין עד שהייתה שמינה, ומתוך שמנה בעטה בו ברגל. ואמר לה: מי גרם לך שתבעטי בי, כרשינים שהאכלתיך.⁠א
אלוה עשהו – כלביי״ט רפיי״ט.
א. בספר הג״ן מופיע כאן: ״כשית – כמו: כסה פניו בחלבו (איוב ט״ו:כ״ז). עתה חוזר ומדבר כאילו מדבר אל ישראל פה אל פה״.
וישמן ישורון – JESHURUN GREW FAT – and from his fatness: ויבעט ויטוש – HE KICKED AND FORSOOK – A parable (Bavli Berakhot 32a:10) of a man who had a cow, and he fed it lupines until it was fat, and due to its fatness, it kicked him in the leg. And he said to it: What caused you to kick me? The lupines that I fed you.
אלוה עשהו – GOD WHO MADE HIM – כלביי״ט רפיי״ט.
עשהו – לשון עושר כמו וישראל עושה חיל (במדבר כ״ד:י״ח) פי׳ נטש הוא הקב״ה המעשירו.
עשהו, "Who made him;⁠" the word: עשה here is a simile for wealth, עושר, as in Numbers 24,18: וישראל עושה חיל, where it means that Israel is abandoning the God who has made it wealthy.⁠"[This editor admits that he has not understood the interpretation nor its comparison to Numbers 24,18.]
וינבל צור ישועתו – גנוהו ובזוהו, כמו שנאמר: אחוריהם אל היכל י״י (יחזקאל ח׳:ט״ז), אין נבול גדול מזה. לשון רבינו שלמה.
ור׳ אברהם אמר: וינבל – שגרם לחלל את השם שלא יוכל להושיעו.
וגם זה איננו נכון בעיני, כי אינו מטעם המקום, שעדיין יספר את חטאיהם ולא יזכיר העונש ונקמה שיעשה בהם עד: ויאמר אסתירה פני מהם (דברים ל״ב:כ׳).
והנכון בעיני מה שהזכרתי למעלה (רמב״ן דברים ל״ב:ו׳), כי הנבלה – תשלום רעה תחת טובה. יאמר, שנטש אלוה שבראו בעבור זרים, וינבל בפיו ובמחשבתו צור שהיה מושיעו לאמר שאין בעבודתו רק גמול רע, כי בעבדם הזרים ישבעו לחם ויהיו טובים1 ובעבדם את הצור יהיו נבזים ושפלים לכל2 העמים, כאשרא אמרו סכלינו: שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתוב וכי הלכנו קדורנית מפני י״י צבאות ועתה אנחנו מאשרים זדים וגו׳ (מלאכי ג׳:י״ד-ט״ו), וכאשר תאמרנה הנשים הארורות: ומן אז חדלנו לקטר למלאכתג השמים חסרנו כל (ירמיהו מ״ד:י״ח). וכן: אל תנאץ למען שמך אלד תנבל כסא כבודך (ירמיהו י״ד:כ״א) – שיאמרו עליו שהוא משלם רעה לעמו ועבדיו, כמו שיאמר: אל תפר בריתך אתנו (ירמיהו י״ד:כ״א).
1. השוו ללשון הפסוק בירמיהו מ״ד:י״ז.
2. השוו ללשון הפסוק במלאכי ב׳:ט׳.
א. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״אשר״.
ב. כן בכ״י מינכן 137, דפוס ליסבון, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255, פולדה 2, פריס 222: ״בריתו״.
ג. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון, וכן גם בדברים ל״ב:י״ט, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״למלכת״.
ד. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255: ״ואל״.
VAYENABEIL' THE ROCK OF HIS SALVATION — "he showed contempt for Him and disregarded Him, just as it is said, with their backs towards the Temple of the Eternal, and their faces toward the east.⁠1 There is no greater contempt than this.⁠" This is Rashi's language. And Rabbi Abraham ibn Ezra commented: "Vayenabeil — that he caused 'the profaning' of G-d's Name so that He would no longer help him.⁠" This interpretation, too, does not appear to me to be correct, for it is not within the context of this place [i.e., this section of the Song], for he is still narrating [here] their sins, and will not state their punishment and vengeance that He would inflict upon them until [further on in the verse], And He said: 'I will hide My face from them.'2 The correct interpretation appears to me to be what I have mentioned above,⁠3 that the term n'valah is used to describe repaying evil for good. The verse thus states that the people of Israel abandoned the G-d Who created them in favor of strange gods and, in utterance and thought, showed disregard for the Rock Who helped them. [Israel] said "In return for serving Him, there is nothing but repayment of evil. By worshipping the strange gods he shall have plenty of bread;4 but when worshipping the Rock they will be contemptible and base before all the people.⁠"5 As our fools said, It is vain to serve G-d; and what profit is it that we have kept His charge, and that we have walked mournfully because of the Eternal of hosts? And now we call the proud happy etc.,⁠6 and as the accursed women said [to Jeremiah], But since we let off to offer to the queen of heaven etc., we have wanted all things.⁠7 Similarly [the prophet Jeremiah prayed], Do not abhor us, for Thy Name's sake, do not dishonor the throne of Thy glory8 because they will say of Him that He repays His people with evil for good, just as [the prophet] said, Break not Thy covenant with us.⁠9
1. Ezekiel 8:16.
2. Further, (20).
3. Above, (6).
4. Proverbs 12:11.
5. Malachi 2:9.
6. Ibid., 3:14-15.
7. Jeremiah 44:18.
8. Ibid., 14:21.
9. Ibid., 14:21.
וישמן ישרון ויבעט – לא נקראו ישרון עד עתה שקראם משה רבינו ע״ה בשם הזה. ויתכן לפרש כי קראם כן לחסרונם כדי להוכיחם ולהכלימם, לפי שהשם הזה הוא שם המעלה והכבוד ונגזר מן (במדבר כ״ד) אשורנו, על שם הראיה שראו כבוד השכינה עין בעין במתן תורה, כענין שכתוב (שמות כ״ד:י״ז) ומראה כבוד ה׳ כאש אוכלת בראש ההר, ולפיכך אחר שהזכיר מתן תורה שאמר יסובבנהו יבוננהו הזכירן מיד בשם ישרון, וכן למטה אחר שהזכיר (דברים ל״ג:ה׳) תורה צוה לנו, הזכיר מיד ויהי בישרון מלך, וגם בחתימת ברכתו אמר (שם) אין כאל ישרון, כלומר ממה שראית בסיני יכולין אתם להעיד עליו שאין כמוהו. וכל זה מכלל דברי השירה הזאת שהם דברי ויכוח ומוסר שהיה מתוכח עמהם והודיע להם העתידות במה שהן עתידין לחטוא, ושימרו את פי ה׳ וישכחו חסדיו הרבים שעשה עמהם, ולכך קראן ביום ההוא שלשה פעמים בשם הנכבד הזה, כי הפרשיות דבקות, והכל היה ביום מותו כאשר הזכרתי. ויאמר עתה וישמן ישרון ויבעט, לרמוז להם כי עם כמותו הנקרא ישרון שראו כבוד השכינה בעט בו ויטש וינבל, ודומה לזה אמר ישעיה ע״ה (ישעיהו א׳:ד׳) הוי גוי חוטא עם כבד עון, ודרשו רז״ל גוי שנקרא (דברים ד׳:ח׳) ומי גוי גדול, שיהיה חוטא, עם שנקרא (שם י״ד) כי עם קדוש אתה, שיהיה כבד עון, זרע שכתוב בהם (ישעיהו ס״א:ט׳) זרע ברך ה׳, שיהיו מרעים, בנים שנקראו (דברים י״ד:א׳) בנים אתם לה׳ אלהיכם, שיהיו משחיתים.
ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו – רמז הכתוב שתי המדות שבהן יצאנו ממצרים, ולא אמר ויטוש אל אלא אלוה כדי לכלול ההתפארת והכבוד, ולכך הוסיף וא״ו ה״א, וזה (איוב ל״ה:י׳) איה אלוה עושי, וצור ישועתו, שעל ידו היתה ישועת הים.
וישמן ישורון ויבעט, "Israel became fat and kicked.⁠" Up until this time the Jewish people had never been called Yeshurun. It is possible that Moses did not use the name in order to flatter them, but, on the contrary, in order to point out how a people who were once considered entitled to such a compliment had forfeited their claim to that name. The name derives from אשורנו, a vision the prophet Bileam refers to as having had, i.e. the ability to behold supernatural phenomena (Numbers 14,17). The Jewish people had seen such phenomena, i.e. the attribute of כבוד at the time they experienced their spiritual high during the revelation at Mount Sinai. This is why Moses employs this term immediately after having described the Mount Sinai experience of the Jewish people with the words יסובבנהו יבוננהו in verse 10. Seeing that the Torah described the attribute Israel focused at that time as "and the appearance of the glory of God was similar to consuming fire at the top of the mountain,⁠" (Exodus 24,17) it is clear that the people at the time had a visual experience. Later on, during his blessings of the people in 33,4 Moses again refers to this term saying ויהי בישורון מלך, "the Lord became King amongst the people known as "Yeshurun.⁠" When Moses concludes his blessings of the people in Deut. 33,26 he again refers to the Jewish people as Yeshurun, saying אין כא-ל ישורון, "there is none like the God of Yeshurun.⁠" He meant that the very experience the people had had at Sinai should have convinced them that there is no power in the world that can equal their God.
All this is really part of this song which is a collection of criticism, rebuke, during which Moses argues with the people concerning their conduct in the future. He foretells them that they would become sinful and rebel against the Lord, becoming forgetful of all the kind deeds God had performed for them. This is why on this day, the last day of his life, he mentions the description Yeshurun three times to underline how terrible it is when a people who attained such spiritual stature as they would experience a spiritual decline.
The prophet Isaiah paraphrases Moses when he said in Isaiah 1,4 הוי גוי חוטא עם כבד עון, "woe, a sinful people, a nation laden with iniquity!⁠" Our sages comment on this that when Isaiah used the term גוי he referred to the people who had distinguished themselves as being referred to as ומי גוי גדול, "and who is such a great nation?⁠" How could such a nation become sinful? Furthermore, this was the nation which had been described as עם קדוש, "a consecrated people,⁠" in Deut. 14,2. How could such a people have fallen so much that it fits the description "laden with iniquity?⁠" The Jewish people had been described as "children are you to the Lord your God" in Deut. 14,1, and as "seed blessed by the Lord" (Isaiah 61,9).
ויטוש אלו-ה עשהו וינבל צור ישועתו, "it deserted God its Maker, and was contemptuous of the Rock of its salvation.⁠" The verse alludes to the two attributes of God which orchestrated the Exodus. The reason Moses did not say א-ל but אלו-ה was to include both the emanation תפארת and כבוד. This is why he added the letters ו and ה. This idea is reflected also in Job 35,10 איה אלוה עושי . The words וצור ישעותו mean that by means of the attribute צור, the deliverance of the Jewish people at the Sea of Reeds was orchestrated.
וישמן ישורון ויבעט – בעט מתוך שמנו בתועבה בגזל ובעבירות שנאמר בהם כל התועבות.
וישמן ישורון – ישראל שהיה ישר:
וינבל צור ישועתו – כתב הרמב״ן פי׳ ר׳ אברהם שגרם לחלל את השם שאמרו בגוים שלא יוכל להושיע. ואינו נכון שעדיין מספר חטאיהם ואינו מזכיר עונש ונקמה שיעשה בהם עוד ויאמ׳ אסתירה פני מהם. והנכון כאשר פי׳ למעלה כי הנבלה תשלום רעה תחת טובה אמר שנטש אלוה שבראו בעבור זרים וינבל בפיו ובמחשבתו צור שהיה מושיעו לומר שאין בעבודתו רק גמול רע כי בעובדם הזרים יהיו׳ טובי׳ וישבעו לחם ובעובדם הצור יהיו נבזים ושפלים לכל העמים:
וישמן ישורון ויבעט, "Yeshurun grew fat and kicked.⁠" The name "Yeshurun" is a complimentary name for Israel who are considered (when at their best) to be a nation of ישרים, loyal upright self-confident and God-fearing people.
וינבל צור ישועתו, "acting villainously against the Rock of its salvation.⁠" Nachmanides refers to Ibn Ezra's interpretation that the villainy of Israel consisted in that it accused Hashem as not continuing to be able to act as its Saviour, views the whole "kicking" as an act of blasphemy both in word and in deed. He disagrees with Ibn Ezra, The reason that he does so, is that Moses is still reciting the people's sins and has not yet begun to speak about the punishment they would have to suffer on account of their sins. This part only commences with verse 20 when God is quoted as withdrawing His Presence from the people, אסתירה פני מהם.
The correct interpretation, according to Nachmanides, is that Moses continues with the theme discussed by me earlier, that the most serious aspect of Israel's sins is that they repay good with evil. They abandoned a God who not only had created them as a nation, but had redeemed them from slavery. He had saved them from the pursuit of Pharaoh and for forty years kept them alive in the desert in spite of being provoked by them. He kept His promise to Avraham to bring them to a land flowing with milk and honey. They had repaid all this by failing to serve this God, although He did not demand anything difficult from them. They blasphemed by mouth and deed, transferring their allegiance to useless idols.
וישמן ישרון – זה היה בימי השופטים כמו שזכרנו, ותארו בישורון כי ישר היה לפני הזמן ההוא.
כשית – כטעם כסה פניו בחלבו (איוב ט״ו:כ״ז).
והנה אחר זה זכר הטוב המופלג שהטיב השם יתעלה לישראל הנה כאשר שמן בעט בי״י יתעלה המשפיע לו אלו הטובות וזה דבר בתכלית הגנות כי הדבר בעינו אשר הטיב לו בו תעו ומרו בשם יתעלה הנה מפני הפלגת שמנם כאלו כסו לבם ונטשו מפני זה השם יתעלה אשר עשה אותם והביאם אל זה הטוב הנפלא שהביאם בו מצד נתינתו התורה להם ומצד תתו זאת הארץ הנבחרת להם ושמו השם יתעלה שהוא צור ישועתם לואה מהשפעת הטובות והודעת העתידות.
שמנת עבית כשית – ידוע כי השמן ימשך לו מרוב השומן שהיו אבריו יותר עבים ויהיה כוסה בחלבו בשרו ואיבריו הפנימיים כטעם כי כסה פניו בחלבו.
ויטוש – ויעזוב.
וינבל צור ישועתו – עשאו נובל ולואה מעשות כל אשר יחפוץ כטעם נבול תבול כמו שאמר הנביא המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם את אלהי.
ואמר וישמן ישורון ויבעט וגו׳ – ושיעור הכתוב הנה כאשר נועד ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים ונאצוני. כן היה כי וישמן ישורון ויבעט ואין להכחיש זה כי הענין התחיל ממך עם ה׳ אשר אתה פה עומד היום לפני ה׳ כי אתה שמנת עבית כשית והכעסת הרבה לפניו ואחר הזקנים שהאריכו ימים לפניו נגמר הענין כלו כי אז חטא ישראל ויטוש אלוה עשהו וגו׳ כי בימי המלכים המכעיסים אשר זכרנום ראשונ׳ נשלמה הנבלה להחזיק בכל מיני גילולי העבודות הזרות כמוזכר בכל דברי הנביאים ובפרט הזכיר הנבלה העצומה הזאת יחזקאל הנביא שהובא ירושלימ׳ במראות אלהים והראהו לו שם תועבות גדולות ונאצות וראה בפתח שער הפנימית הפונה צפונה מושב סמל הקנאה המקנה ושוב מצפון לשער המזרח סמל הקנאה הזה בביאה ונאמר ועוד תשוב תראה תועבות גדולות ואחתר בקיר ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר ושבעים איש וגו׳. ועוד תועבות גדולות וגו׳. והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז (יחזקאל ח׳:י״ד) וכבר הודיע הרב המורה ענינו בפ׳ כ״ט חלק ג׳ שהיה כומר ונביא לעבודה זרה וקורא הדורות לעבוד השמש והירח ושאר הככבים והרגו מלך אחד ממלכי האומות במית׳ משונה והנמשכים אחריו אמרו שצלמי הככבים כלם נתחברו בהיכל צלם השמש לספוד אותו מספד מר והיה הבכי ההוא לחק לכל עובדיו ביום ראשון לתמוז כו׳ והנה בנות ישראל העדינות נשתתפו עמם בבכייתם להשלים מיני התועבות ושם נזכר עוד תשוב תראה תועבות גדולות מאלה ויבא אותי אל חצר בית ה׳ הפנימית והנה פתח היכל ה׳ בין האולם והמזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה׳ ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש (יחזקאל ח׳:ט״ז) והנה באמת נשלם בזה מ״ש וינבל צור ישועתו.
1והענין אשר בעבורו נאמר שהאחרונות חמורות וגדולות מהראשונות לדעתי הוא בעבור שבראשונה לא היו מכוונים רק לשום שתוף בעבודתם כמי שמקדים דורון לעבד במקום רבו ולזה שמו הסמל אצל המזבח בביאה. אבל במראה השנית כבר היה לכל אחד צלמו מתוקה והם תולין עצמן בהם כעבד שנעשה פרנס ופטרון על בית אדוניו ונעזב הוא ממנו כי על כן נאמר שם כי הם אומרים אין ה׳ רואה אותנו עזב ה׳ את הארץ. אמנם בשלישית בבכיית התמוז יורו ג״כ שעזב ג״כ את השמים וכסיליהם והם המושלים והשליטים מעצמם כי על כן היה להם התמרור עצום על כומר השמש האלוה הגדול אבל עדין לא כפרו בעקר עד המראה הד׳ כי בנבלה ההיא נתפקרו בכפירה עצומה וכחשו בה׳ ויאמרו לא הוא שא״א להודות מציאותו ועשות את דבר הנבלה הזאת אשר עליה יאות מאמר וינבל צור ישועתו.
1. והענין אשר בעבורו וכו׳ להבין דבריו אלה יותר עיין חזות קשה שער ז׳ וביאורי שם.
וישמן ישורון ויבעט וגו׳ עד וירא ה׳ וינאץ.
זהו החלק השלישי מהשיר׳ שהוא חלק החטאים. והתחיל ואמר כמתרעם וישמן ישורון ויבעט רוצה לומר מי שמע כזאת ומי ראה כאלה העם הישר במדותיו ובשכלו הזך והנקי מכל האומות שעל כן נקרא ישרון נטה אל התאוות הגשמיות אכול ושתה כבהמות השדה עד שבא לכלל שומן הלב ועבות השכל ומפני זה בעט במלכו ובאלהיו.
ואמר כנגד היושבים לפניו ואין להכחיש זה כי הענין התחיל ממך עם ה׳ ששמנת עבית כשית במדבר הזה והכעסת הרבה לפניו יתעלה. ולכן אמרתי שהעם שיקום אחריך יעשה כן וזהו ויטוש אלוה עשהו. ומלבד זה כבר ידעת שאין לתמוה מאשר יזכור פעם לנכח ופעם לנסתר כי כן דרך דברי הנביאים.
ואפשר שכוון גם כן באמרו שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו לספר רוע ענינם כי בהיותם נמשכים אל התענוגי׳ היה ראוי שיחניפו וירצו את המביא והנותן אותם והם לא עשו כן. וזהו שאמר ויטוש אלוה עשהו, רוצ׳ לומר ואתה לא עשית כן כי אתה שמנת עבית כשית. ועם כל נטייתך ותאותך לשומן ולתענוג נטשת ועזבת האלוה שעשה אותו שומן ונותן לך אותם התענוגים. ויהי׳ לפי זה שיטוש אלוה עשהו כנוי עשהו חוזר לשומן.
וזכר עוד מפשעיהם שעם היות הטובות השם על דרך הנדיבות והחסד הם היו מיחסים אליו הכילות והנבלה כאלו הטובות אינם מאתו ומידו. וזהו וינבל צור ישועתו רוצ׳ לומר שיחשדהו לנבל ומלבד זה כוון ג״כ אל היותם מחללים אותו והופכים אחוריהם אל היכל ה׳ שהוא ענין וינבל גם כן.
ואמר וישמן ישורון ויבעט – וחזר לומר שמנת עבית כשית. לרמוז [שלא תאמר] שחטאו [רק] כלל העם ברוב הטובה. אבל הפרטים ויחידי סגולה הכירו בטוב ה׳. לזה אמר שאינו כן אלא וישמן ישורון כנגד כלל העם. שמנת כנגד היחידים. ואמר בכלל העם וישמן. וביחידים אמר שמנת עבית כשית. לרמוז כי הגדולים והיחידי סגולה היו בועטים במלכם. כפלי כפלים מהעם. כי בעם לא נאמר אלא וישמן ישורון. אבל היחידים והשרים. היו גוזלים וגונבים וחומסים לקטנים. להעשיר ולעשות פימה עלי כסל. וזהו שמנת עבית כשית. וזהו מאמר הנביא שריך סוררים וחברי גנבים כנגד היחידים. וכנגד הכלל כולה אוהב שוחד. ואמר והיו מאשרי העם הזה מתעים. ואמר שמנת כנגד ושמן מחלמיש צור. עבית כנגד חמאת בקר וחלב צאן. כשית כנגד חלב כרים. ואמר וינבל צור ישועתו. לרמוז שאם לא היו עושים רע אחר אלא לעזוב את ה׳ לא היה כל כך רע. אם לא היו לוקחים אל אחר. אבל ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו. להכעיסו בתועבות ובהבלי נכר. ופירש הדבר ואמר יקניאוהו בזרים שלא הכירום. בתועבות יכעיסוהו. וכנגד בתועבות יכעיסוהו אמר יזבחו לשדים לא אלוה. תועבה יבחר בהם. וכנגד יקניאוהו בזרים אמר אלהים לא ידעום. והם זרים להם. ואמר חדשים מקרוב באו. [ואם] שאע״פ שהם לא ידעום. אולי אחרים הכירו בהם. לזה אמר שאינו כן אלא חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם. הם תרח ואבותיו שהיו אבותיכם. כי אפילו בימיהם לא נמצאו תועבות גדולות כאלו:
וישמן ישרון ויבעט – והנה גם בעלי העיון שבהם הנקראים ״ישרון״, מן ״אשורנו ולא קרוב״ (במדבר כ״ד:י״ז), עשו כמו הבהמות הבועטות בבני אדם שנותנים להם מזון.
שמנת עבית – הנה אתה ישרון, קהל תופשי התורה ובעלי העיון, פנית אל התענוגים הגשמיים, ובזה ״עבית״ מהבין דקות האמת, כאמרו ״וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו, כהן ונביא״ (ישעיהו כ״ח:ז׳).
כשית – כאמרו ״כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם״ (שם מ״ד:י״ח)
ויטש אלוה עשהו – ולפיכך נטש ההמון ״אלוה עשהו״.
וינבל צור ישועתו – בזהו, כי ״מרעה אל רעה יצאו״ (ע״פ ירמיהו ט׳:ב׳).
וישמן ישורון ויבעט, however, even the most erudite of them, the ones known admiringly as Yeshurun, (based on Bileam’s prophecy of אשורנו ולא קרוב, in Numbers 24,17) acted as if they were animals, kicking the very people who give them food.
שמנת עבית כשית, you, the elite of the people, preferred to concentrate on the physical enjoyments offered by a life of leisure, and by doing so עבית, you became too gross to understand the finer points of the teachings of the Torah, the only truth. Isaiah 28,7 describes the conduct of the spiritual elite of the people when he writes: “but these are also so muddled by wine, and dazed by liquor, Priest and Prophet are muddled by wine;“
כשית, compare what Isaiah 44,18 writes, “they have no wit or judgment, their eyes are besmeared and they see not;”
ויטוש אלו-ה עושהו, so that, following the example of their elite, the people at large abandoned God the One Who had made them;
וינבל צור ישועתו, despising the Rock of its salvation, i.e. sliding from bad to worse in their lifestyles.
וַיִשְמַן יְשֻרוּן: בהעתק הללי ישרן, ירוש׳ ישרון, ע״כ. ובכל הספרי׳ מל׳, וכן במסורת1 ישרון ב׳ וכת׳ כן2, וסימנהון וישמן ישרון3 ויבעט, אין כאל4 ישרון רכב, ודכות׳ ויהי בִישֻרוּן5 מלך. וכ״כ הרמ״ה6 ז״ל. [יְשֻׁרוּן].
וַיִבְעָט: בספרי׳ מדוייקי׳ העי״ן בקמץ. [וַיִּבְעָט].
עָבִיתָ כָּשִיתָ: כתבו המדקדקי׳7 שנדגשה הכ״ף מדין אתי מרחיק, אבל אינו על המנהג, שהטעם באות שנייה. [עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ].
1. במסורת: מ״ק-ד על אתר.
2. ב׳ וכת׳ כן: עכ״ל המסורה.
3. וישמן ישרון: פסוקנו.
4. אין כאל: דב׳ לג כו.
5. ויהי בִישֻרוּן: דב׳ לג ה.
6. הרמ״ה: ישרון.
7. המדקדקי׳: מכלול, פ ע״ב.
יש לשון קל כו׳. רצונו בזה כיון שהוא מלשון כיסוי ה״ל להדגיש השי״ן, כמו שמצינו בכל מקום שלשון כיסוי מודגש:
היה נשמע כסית את אחרים כו׳. אבל עכשיו הוא משמע שאתה מכסה את עצמך:
There is a "light" grammatical usage, etc. Rashi means that since it is from the word "covering" (כיסוי) the [letter] sin [or samech] should have been written with a dagesh (punctuated dot), as we find in all places, that [the letter samech in the word] "כיסוי" is written with a dagesh.
It would have meant "You covered others, etc.⁠" But now it means that you cover yourself.
שמנת עבית כשית – כי חלקי האדם הם שלשה. עור בשר ועצמות. והגידין הם רק לחבר האברים שלא יתפרדו. ואמר כי השמן לב העם הזה בכל חלקי הגוף. שמנת. שהבשר שמן. עבית. הם העצמית. שנתעבו בשיקוי מוח עצמות. כשית. שנתכסה העור בשומן פימות עלי כסל. ואמר וישמן ישרון. שגם הקרבים והמעים הפנימי׳ מלא שומן ולכן אמר וישמן לשון נסתר שקאי על חלקי הנסתרים בפנים. והנמשל הוא כי הברכה והעשירות. הם בג׳ דברים. א׳. בפרי האדמה כמ״ש חלב כליות חטה ודם ענב. ב׳. בבע״ח כמ״ש חמאת בקר וחלב צאן. ג׳. בבנים ובנות כמ״ש ואהבך וברכך והרבך. ומפרש ואזיל. פרי בטנך אלו בנים ובנות. שגר אלפיך. אלו בעלי חיים. ופרי אדמתך. זה צומח. וכנגד זה אמר שמנת בפרי האדמה בדבש יין ושמן. עבית. במקנה בקר צאן. כשית. בבנים ובנות. שהם מכסות עליך להגין. ועיקר העושר הוא בזהב וכסף ונגד זה אמר וישמן ישרון ויבעט פי׳ שמורד בלבו.
ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו – מפני שאנחנו צריכין לברך את ה׳ על שבראנו ומשגיח עלינו בכל עת. וזהו ויטש אלוה עשהו וינבל. דיבר דברים לא כן על צור ישעתו. כי כחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה ואמר צור ישעתו כמו הצור שהוא יסוד הבית. כן הקב״ה סיבת כל הסיבות ולכך נקרא צור העולמים ובתחלה שוכח את בוראו ואח״כ וינבל מטיח דברים כלפי מעלה. כמ״ש אולת אדם תסלף דרכו ועל ה׳ יזעף לבו וכן ואני חזקתי את זרועותם ואלי יחשבו רע.
וישמן ישרון ויבעט – אולם רבוי הטובות הגופניות האלה גרם לכם תקלה, כדרך שאמר פן תאכל ושבעת וגו׳ ורם לבבך וכו׳ (לעיל ח׳ י״ד), וקרא לישראל ישורון מגזרת ישר, והוא הפך מן שם יעקב, כדרך והיה העקוב למישור, ושם ישראל דומה לו קצת, והנה אמר, זה שהיה ישר וטוב ומוכן אל השלמות כענין ואנכי נטעתיך שורק וגו׳, כאשר נעשה שמן ואכל ושבע ודשן, נטה יותר אל התאוות הגשמיות ובעט מרוב טובה בשרירות לבו, כסוס המבעט ברגליו לאחור, ואין כפוי טובה גדול מזה:
שמנת עבית כשית – נראה שהוא מאמר מסוגר ולכן בא בלשון נוכח, בעל השיר המספר בלשון נסתר מה שיארע לישראל באחרית הימים, מסב פניו אל השומע המשתומם על אמרו וישמן ישורון ויבעט, ואומר לו כן הדבר שמנת עבית כשית, ובא עבר במקום עתיד כדרך הנבואות:
עבית – לשון עובי:
כשית – כמו כסית, לשון כי כסה פניו בחלבו (איוב ט״ו כ״ז), כאדם ששמן מבפנים וכסליו נכפלים מבחוץ, וכן הוא אומר ויעש פימה עלי כסל:
ויטש אלוה עשהו – שנטה אל עבודת האלילים וזה מדרך יצר לב ותאוה:
וינבל צור ישעתו – עשה נבלה גדולה כנגד השם ב״ה, שהוא צור ישועתו, והוא כדרך שאמר בתחלת הענין עם נבל ולא חכם:
שמנת עבית כשית – אין שמנת כפל לשון של וישמן, אלא הראשון כמשמעו, והשני לשון מושאל, כמו השמן לב העם הזה {ישעיה ו׳:י׳}, טפש כחלב לבם {תהלים קי״ט:ע׳} (ומזה טִפֵש), וכן בלשון רומי pingue ingenium וכן עבית כשית, נעשית עב ואטום, כלומר סכל ובלתי מבין.⁠א
א. בכ״י לוצקי 673(א), 673(ב) מופיעה מהדורה קמא של שד״ל: ״תכף ששמנת נהיית עב ומכוסה (וקרוב לזה ספורנו) ל׳ ערלי לב, ונמלתם את ערלת לבבכם.⁠״
וישמן וגו׳ – כאן מופיע בפעם הראשונה במקרא השם ״ישורון״. ישראל קרוי כן על שם חזון ייעודו המוסרי, שכן חובת ישראל היא להיות ״ישר״ ולא לסטות לעולם מהדרך הישרה של ייעודו. השווה ״זבולון״ מ״זבול״.
נאמר לעיל שה׳ רצה שישראל יעלה אל פסגתו הכפולה של ההישג הארצי: פסגת הרווחה החומרית ופסגת השלמות הרוחנית והמוסרית. שכן ישראל נדרש להיות דוגמא מזהירה, המראה שהבא לחיות חיים רוחניים ומוסריים שלמים המוקדשים לחובה איננו מחויב בהכרח לוותר על הנאת אושר ארצי; אלא הדרגה הגבוהה ביותר של המוסריות מתיישבת לחלוטין עם מידת האושר הארצי הגדולה ביותר. ולא עוד אלא שהמוסריות חייבת להוכיח את עצמה בעיצומו של האושר הארצי, ועליה להשתמש בכל ההנאות והאמצעים הארציים להשגת המעלה הרוחנית של עשיית החובה המוסרית. זהו החזון המוסרי שנקבע לעם ישורון, ולצורך מימוש חזון זה ניתן לו שפע של עושר והנאות חומריות. אולם לאחר שקיבל את כל אלה, לאחר שיצא מן המדבר והגיע אל ארץ זבת חלב ודבש, הוא שמן ובעט.
שמנת עבית כשית הוא מאמר מוסגר המופנה אל דורו של משה ואל כל הדורות העתידיים המאזינים לשירתו. הוא כולל את תמצית כל דברי ימי ישראל. בעתות ייסורים עמד ישראל בדרך כלל היטב בניסיון, אך רק לעתים רחוקות מאוד היה מסוגל לעמוד בניסיון העושר. כל אימת שהשמין, הוא נעשה עב בשר ועטוי שומן, ״מכוסה בשומן״ פשוטו כמשמעו.
״כשית״ הוא כנראה צורת פּוּעל, כדוגמת: ״כָּסּוּ הָרִים צִלָּהּ״ (תהילים פ, יא), ״כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים״ (משלי כד, לא), ששם ״כסו״ פירושו: ״היו מכוסים״. אמנם במקרה זה חסר הדגש בשׂי״ן, אך מצאנו דוגמאות לכך: ״יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם״ (קהלת ט, יב), ״לֵב הוּתַל הִטָּהוּ״ (ישעיהו מד, כ). או אפשר ש״כשה״ הוא צורת הקל, המשמשת כפועל עומד, כדרך ש״כסה״ בפיעל משמש כפועל יוצא.
משמעותו של המאמר היא: ככל שהמאכל המוכנס לגוף יותר ממשי ושמן, כך מוטל יותר על האדם לנסות להפוך את מוֹתר המזון לאנרגיה ועבודה. ככל שגופו ניזון טוב יותר, כך על האדם להיות פעיל יותר ולהרחיב את הפעילות והעשייה. או אז תהיה לו שליטה על השפע, והוא יישאר בריא בנפשו ובגופו; ועשייתו הרבָּה תגדיל את ערכו המוסרי. אולם אם איננו פועל בדרך זו, המוֹתר יישאר בגופו; הוא ייעשה בעל בשר ושמן יתר על המידה, ובמקום שיותיר בידיו את השליטה על השפע, יגבר השומן עליו, על עצמיותו האמיתית הרוחנית הפעילה, וכאן תהא מפלתו.
אלה הם דברי ימי עם ישראל. הוא לא השכיל לנצל את השפע ומוֹתר הטובה להגדלת העשייה הרוחנית והמוסרית, לצורך מילוי מושלם יותר של תפקידו. התקדמותו המוסרית פיגרה אחרי הגידול בעושרו החומרי, והוא לא הבין כיצד להישאר אדון על עושרו והצלחתו; הוא לא השתמש בהם לצורך מילוי חובותיו המוסריים. במקום זה הוא הניח לעושר ולהצלחה לגבור עליו, ונתן לעצמיותו הטובה, הרוחנית והמוסרית לטבוע בהם.
ויטש – ברוב המקומות, ״נטש״ פירושו לא לשים לב לדבר. כאשר ישראל השמין, הוא דחה מעליו בבוז כל דבר שלא היה הוא עצמו; הוא לא שת לבו אל ה׳ שעשה אותו למה שהוא, וחדל מלמלא את התפקיד שלשמו ה׳ יצר אותו.
וינבל צור ישעתו פשוטו כמשמעו: הוא ראה את צור ישועתו כ״נָבֵל״ (ראה ישעיהו מ, ז). בעתות גלות, ניתן להפיק תועלת מה׳; באותה עת אין לאדם משען אחר, וזה טוב ומועיל לבקש משען במרומים. אך לאחר שאדם עומד שוב על רגליו, וזוכה לחירות ולאושר, נחשבים בעיניו ביטחון בה׳ ונאמנות לתורתו כהשקפה מיושנת שעבר זמנה. ״האמונה הנושנה״ עשתה את שלה ואין בה צורך עוד – ״וינבל צור ישועתו״.
[טו] עם כל הטובות האלה וישמן ישרון ויבעט. דרך השוכח טובה בעת טוב לו, תחלה מכיר טובה ובועט במזיד, ואח״כ שוכח העבר לגמרי: ועז״א תחלה ויבעט בזדון, ואח״כ שמנת עד כי עבית בעב הענן והחשך, כשית ושכחת לגמרי אל מוציאך ממצרים. ויטוש נגד שני הדברים (פסוק ו) נגד העבר שכח אלוה עשהו שבראו, ונגד הטובות שעודו מקבל עתה. וינבל צור ישעתו שמושיע גם עתה:
וישמן ישרון ויבעט – כשהתחיל להיות שמן ע״י התענוגים הנזכרים התחילו להתרשל בעבודת ה׳ כדרך הבהמה שמרוב אכל שיתנו לה יקרה שמבעטת בהמושיט לה אכל, כאלו איננה רוצה בו ובטובתו. שמנת עבית כשית. וכשהגיעו לתכלית השמנות והבריאות אז:
ויטש אלוה עשהו – שעזבו לגמרי לעבוד את ה׳ ועסקו כל הימים בתענוגות בני אדם, ואחרי שחדלו לעבוד את ה׳ ונתדבקו בתענוגים, אז:
וינבל צור ישעתו – שעשו מעשה נבלה ועשו כל אשר צוה ה׳ שלא לעשות, והגיעו לחלול שמו הגדול כי היה מפורסם כי ה׳ הוא צור ישועתם ובעשותם מעשים מנובלים יתחלל שמו הגדול, שעמו ונחלתו יעשו כאלה, ואחרי שעזבו את ה׳ ובטלו כל מצות עשה ועברו על ל״ת, אז:
וישמן ישורון: משמעות ״ישורון״ – אנשי המעלה היותר בישראל1. וגם המה אחר ששגו בתענוגי האדם:
ויבעט: יצא מדרכו להיות דבק באלהים ולהיות עמל בתורה כראוי ל״ישורון״. והדבר מובן שמכ״ש איש המוני שהוא נפתה אחר תענוגים מה סופו.
והוסיף עוד לומר ״שמנת״ בנוכח – לדור שמדבר עמם. באשר היה קשה לשמוע אשר ״ישורון״ המובחר שבאדם ובישראל יפקו פליליה ע״י תענוגים, על כן הוסיף שגם אתה דור דעה הדבקים בה׳ אם ״שמנת״ הלא ״עבית כשית״2. ופירוש ״כשית״ הוא מלשון ׳כסוי׳3 בשר על העינים יותר מעובי בשר, עד שעלול ליפול בהילוכו. והנמשל בזה, דמתחילה האדם ההולך אחר תענוגיו מתגשם עד שאינו רואה חובה שעליו מצד4 שהוא עובד ה׳, ובא מזה עד שאינו רואה חובה שעליו מצד5 שהוא אדם בר דעת, כמו שכתבתי בספר ויקרא (יא,מד)6 שמרומז במקרא זה הכלל7. ועיין עוד מה שכתבתי בספר בראשית (ו, ג-ה).
והיינו, מתחלה ״עבית״ – נעשית אדם הדיוט עב הדעת, בלי הרגש דק כראוי לעובד ה׳, ואח״כ ״כשית״ – מבלי ראות כלל את אשר לפניו,
ומפרש, מתחילה ״ויטוש אלוה עשהו״ היינו הצורה הישראלית ש״עשהו״ ה׳, עזב בחינה גבוהה זו, ואח״כ ״וינבל צור ישועתו״ – כפה טובת8 ״צור ישועתו״ בכל שעה, מה שאינו מדרך האדם בעל דרך ארץ ויודע הליכות עולם, וזהו ״כשית״.
1. כעין זה בספורנו ׳בעלי העיון שבהם׳, ׳קהל תופשי התורה ובעלי העיון׳.
2. ״עבית כשית״ הוא תוצאה מ״שמנת״, ואין הם שלשה תיאורי השמנה.
3. השי״ן מתחלפת בסמ״ך, וכעין זה ברש״י.
4. מהפן (או מההקשר) של עבודת ה׳.
5. מהפן (או מההקשר) של עבודת ה׳.
6. על הפסוק ״והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ״.
7. זה לשון רבינו שם: וכמו כן נפש הישראלי גבוהה ע״פ דעת תורה שעליו, וכשמשחית דעת תורה ממנו, נעשה גרוע מנפש האדם שאין עליו דעת תורה, ולא יפלא ממנו לאכול גם דברים המתועבים וכל שרץ הרומש על הארץ.
8. כפי שפירש רש״י לעיל פסוק ו׳ ״עם נבל״ – ששכחו את העשוי להם. וכן ברמב״ן כאן על אתר: כי הנבלה – תשלום רעה תחת טובה.
וינבל צור ישועתו – כי הטועים בעו״ג היו מכניסין דבריהן לאמר כי התורה כוונה לזה, עד שהשומעים אומרים אילו כיון זה הכותב חלילה המה דברי נבלה, לכן אמר ע״ז וינבל צור ישועתו שהוא כאילו אומרים שהוא חלילה מדבר דברי נבלה ונתקיים זה בכותים ובמינים ובכל הטועים, הש״י ישמרנו.
וישמן וגו׳ – וישמן ישרון ויבעט, היינו דאמרי אינשי, מלי כריסי׳ זני בישי.⁠1 (ברכות ל״ב.)
1. כלומר מלוי הכרס גורם לחטאים רעים, שאדם השבע ביותר בתענוגים ובתפנוקים בא לידי חטא ובעיטה, וכמ״ש בפ׳ עקב פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וגו׳ וצאנך ובקרך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וגו׳ ורם לבבך ושכחת את ה׳, וכן בפ׳ וילך ושבע ודשן ופנה אל אלהים אתרים, ועיין מש״כ ר״פ דברים בפסוק ודי זהב.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןר׳ בחיימיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותעקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המורר״ע ספורנומנחת שישפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״במשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144