(א-ב) הזהירנו1 מלהתחבר עם הרשעים, כי מלבד מה שהם מתוארים שעזבו כל מה שהתבונה מצווה עליו ונתערטלו ממנה ודבקו בהפכה ונעשו אויביה2, והנה די להם שנשתקעו בסכלות, כל שכן שיש עליהם עם זאת אימת בני אדם ופחד המלך, וחמור מן הכל עונש ה׳.
1. תרגום מדוייק הפרישנו מלהתחבר.
2. אויבי התבונה.
(א-ב) זהדנא פי אלאג׳תמאע מע אלאשראר באן לא בד באן יוצפו באנהם תרכוא מא תאמר בה אלמערפה ותערו מנהא ולזמוא אצ׳דאדהא פצארו אעדאיהא, פכפי בהם אן אלג׳הל קד גמרהם, פכיף אן עליהם מע ד׳לך היבהֵ אלנאס ופזע אלסלטאן, ואעט׳ם מן אלכל עקאב אללה.
אל תקנא באנשי רעה וגו׳ – 1הזהיר תחלה להזהר מחברת אשה נכריה ואחר כך הזהיר לבלתי יבא בתוך הבאים לחקור ממסך. ועתה יזהיר שלא יקנא באנשי רעה. וכל אלה אזהרות להשמר מן הגרמות והסבות הגורמות לחטוא.
ביאור ענין אל תקנא באנשי רעה – שלא תחמוד עשרם ועוצם ידם וכבודם.
ואל תתאו להיות אתם – שלא תבקש חברתם גם כי תראה שיש לך ריוח ממון בחברתם.
כי שוד יהגה לבם ועמל וגו׳ – כל רגע יהגה לבם שוד ויחרש רעה על כן לא יתכן שלא תדברנה עמל ותענש כשתשמע מפיהם דבר חטא ותשתוק ולא תמחה.
כי שוד – רוצה לומר שלא ידברו כי אם דברי שקר אשר יוציאם האדם מפיו בעמל גדול מפני המחשבה אשר בלב המקבלם למה שבפיו זה מה שיקרה מהמשך אל התאוות והרשע מהרע וההפסד.
כי שוד – מחשבותם על הגזל ומדברים עמל ע״כ הרחק מהם כי מעשיהם מגונים.
כי שוד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה – נגד מ״ש אל תקנא באנשי רעה, אמר כי לבם יהגה שוד ושבר – וגם ר״ל שהצלחתם אינה הצלחה אמתית כי יראים תמיד משוד ושבר שעתיד לבא עליהם, ונגד מ״ש שלא יתאו להיות אתם מפ׳ כי שפתיהם תדברנה עמל ותלמד ממעשיהם לעשות עמל ואון.
שד – לשדד ולהזיק לאחרים.
ועמל – דבר עון שהנאתו מועטת ועמלו מרובה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Through wisdom a house is built; by understanding it is established.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
(ג-ד) בנין הבתים ומלוי החדרים בעולם הזה כפשוטו, כפי שאתה רואה את החכם מנהל בתבונה הכנסותיו ופרנסתו עד שמשיג הדברים החשובים. ולעולם הבא בנין הבתים ומלוי החדרים, וביאורו החיים הנצחיים והאושר השלם.
בחכמה יבנה בית – לפי שהזהיר שלא יקנא בעושר הרשעים ובשלותם ולא יתאוה לחברתם להרויח בה ממון יאמר עתה כי אם יתעסק בחכמה ובתבונה ובדעת מהם ישיג השלוה והעושר מלבד מה שתשיג הנפש מהם אחרית ותקוה כמו שיאמר בסוף הענין אם מצאת ויש אחרית (משלי כ״ד:י״ד).
ובתבונה יתכונן – יתקיים וימשך מלשון לא תכון אתה ומלכותך (שמואל א כ׳:ל״א). שפת אמת תכון לעד (משלי י״ב:י״ט). והנה מן החכמה יגיעו אל התבונה והיא מעלה גדולה מן החכמה כאשר הקדמנו לך כבר, על כן נתן הבנין לחכמה והקיום והעמדה לתבונה.
בחכמה – ואולם בחכמה יבנה בית בנין האדם כי היא חלקו מכל עמלו והנשאר ממנו אחר מותו ובתבונה יגיע היופי והשלימות בבית הזה.
בחכמה – בעבור עסק החכמה יבנה בית האדם ובעבור התבונה יתכונן ויתקיים הבית.
(ג-ה)חכמה, ותבונה, דעת – התבאר גדרם למעלה (א׳ ב׳) ובכל הספר, יתכונן – הוא גמר הבנין, מאמץ כח – פעל אמץ בא על קיום החוזק והתמדתו (ישעיהו כ״ח ב׳ ובכ״מ).
(ג-ד)בחכמה יבנה בית כו׳ כל הון יקר ונעים – החכמה היא מקובלת והוא אוסף חקי החכמה מבחוץ, ומקבץ אל לבו כלליה ולמודיה אחת אחת, והוא נמשל למי שאוסף עצים ואבנים וסיד וכל החומריים הצריכים לבנין הבית ובונה אבן על אבן, אולם התבונה הוא המבין דבר מתוך דבר, אחר שקבל וקבץ חקי החכמה ואסף אותם באמונה, והוא דומה למכונן הבית ומשים עליו הגג והתקרה, ואם הגיע אח״כ למדרגת דעת שידע הכל בידיעה ברורה כדבר שראה בחוש או שהשכילה במושכל ראשון, זה דומה כממלא את הבית בכלי יקר ונעים – כי אז ימלאו חדרי בית החכמה אורה. ויעשה ציצים ופרחים לתורה. ובדוגמת זו ייחס בנין העולם (שנבנה ע״י החכמה) אל ה׳. בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו כמש״ש.
בחכמה – ולא ע״י שוד ועמל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים – מפני שהדעת כוללת אופני מחשבות בני אדם כאשר אפרש. על כן יצפה בעל הדעת בדרכי הרווחים ונתיב ההצלחות וישתכר בכמה ענינים וימלאו חדריו כל הון יקר ונעים כסף וזהב בשמים וזנים (דברי הימים ב ט״ז:י״ד) ראמות וגביש ורב פנינים. ויתכן כי בנין הבית והתכונן הבנין והמלא חדרים משל לקנין המעלות הנפש על דרך חכמות בנתה ביתה (משלי ט׳:א׳) והבנין הוא הבחירה והתשובה והתכונן הבנין העמדת התשובה שלא יהרסנה היצר המתגבר והמקרים והיא מדרגת הנקיות הנזכרת בדבריהם ז״ל. והמלא חדרים קנין מעלות הנפש ביראה ואהבה ודביקות, והיא נמצאת במעלות הדעת כמו שכתוב: רוח דעת ויראת י״י (ישעיהו י״א:ב׳), פתחנו בדברים והמשכילים יבינו.
ובדעת – הקדושים ימלאו חדרי זה הבית והוא השכל.
כל הון יקר ונעים – כי זה השלימות ערב ויקר למי שישיגהו השלימות מכל הון יקר כמו שקדם.
ימלאו – בס״א כ״י ימלאו. ואין לחוש עליו דבהדיא כתב רד״ק במכלול דף ע״ג שנשאר עם השוא כאשר הי׳ בלתי הפסק והראוי בצירי.
A wise man has great power; and a knowledgeable man increases strength,
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ואיש דעת מאמץ כח – שנזדרז על יצרו הרע בשבועה שנאמר חי י״י שכבי עד הבקר וכו׳ (כדכתוב ברות).
ואלרג׳ל אלחכים בעז, וד׳ו אלמערפה מאיד אלקוה.
גבר, הגבר החכם לו העוז, ובעל הדעת מאומץ הכח.
(ה-ו) סלק בזה טעות מי שמדמה שהמלחמה בכח הגוף ועצמתו, ואמר לא. אלא היא בתבונה ובתחבולות כפי שכבר בארנו1. והנה מי שהוא גבר בחכמה הרי לו העוז, ומי שהוא בעל דעת הרי הוא אמיץ.
1. לעיל כ יח.
(ה-ו) אזאל בהד׳א והם מן יתוהם אן אלחרב בקווהֵ אלג׳סם ומנאעתה, וקאל לא, בל הו באללטף ואלחיל עלי מא כנא שרחנא, פמן כאן רג׳לא בחכמה פהו עזיז, ומן כאן ד׳ו מערפה פהו מאייד.
גבר חכם בַעֹזא – גבר חכם תמידב הוא בָעז.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י אוקספורד 142, וינה 220, ובנוסח המקרא שלנו: ״בעוז״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״תמיד״.
A wise man is with strength A wise man is always with strength.
גבר חכם בעוז – אחרי שהזכיר כי העושר ימצא עם החכמה יזכיר כי הגבורה תמצא עמה והנה אין החכמה חסרה דבר כי הגבורה והעושר ימצאון עמה. וביאור הענין החכם גבר וראש וקצין באנשי עוז המה הגבורים כי הוא אשר יוציאם ואשר יביאם,1 ובעצתו יתגברו ויצליחו, כמו שנאמר: עיר גבורים עלה חכם (משלי כ״א:כ״ב).
בעוז – באנשי עוז, כמו ואני תפלה (תהלים ק״ט:ד׳) – איש תפלה.
ואיש דעת מאמץ כח – הנה החכם יהיה לראש ולקצין לאנשי עוז אבל איש דעת גדול ממנו כי הוא מאמץ כח האנשים ואם אינם בעלי כח וגבורה. ודע כי איש דעת הכולל את דעות בני אדם רוב המשכילים ישכיל כל איש מהם על דבר מחשבה אחת ודרך אחד כל הפנים אשר יראו בו משכילים רבים ויחשוב כענין אחד כל אשר יחשבו בו שבעה משיבי טעם. ואחר שיצפה בדבר אחד כמה דרכים יברור מהם הדרך הנכונה. ואחרי הגלות כל הדרכים בענין תעלה ותצלח בידו הברירה. וכאשר ידרשו עצה מן האיש הזה יעמוד במקום יועצים רבים והוא מאמץ כח הכושלים במועצותיו ותבוא תשועה על ידו בעת צרה כי יחשוב בדרכי הצלה עד שיגלה לו הדרך הישר אשר יצלח לפועל ויוכיח על זה מה שאמר בפסוק השני ותשועה ברוב יועץ (משלי כ״ד:ו׳) כאשר אפרש.
(ה-ו) ואם נפרש אלו הפסוקים על דרך משל יש לפרש ענינם כן: גבר חכם בעוז – כענין שנאמר: ומושל ברוחו מלוכד עיר (משלי ט״ז:ל״ב). ואיש דעת מאמץ כח – אחרים כי יתחכם לטבעם ויצרם ויורם בדרך התשובה וילמדם להתחכם ליצרם, כי איש דעת משער ואומד הדעות הפך מן הענין שכתב ורשע לא יבין דעת (משלי כ״ט:ז׳). כי בתחבולות תעשה לך מלחמה – להנצל מן היצר בהתגברות. ותשועה – מן החטא, ברוב יועץ – למצוא דרך תשובה שלמה להתרצות בה אל השם ית׳.
גבר – בעז – נשוא המשפט, והיה ראוי לפי דעת מדקדקי הערב, הוא בעז, והטעם בעל כח גדול, כמו שפירש אחריו.
גבר חכם בעז – הוא בֺעז.
גבר – הגבר יקנה החכמה בעוז שיהיה לשכלו לכבוש תאוות החומר ולנצח אותו.
ואיש דעת – הוא מחזק ומאמץ ידי הכח אשר לשכל להכניע שאר הכחו׳ לעבודתו וזה כי למעלת הידיע׳ והחשק הנפלא אשר לבעליה לשקוד בה תהיה כל השתדלותו בה ובזה האופן יכנעו שאר הכחו׳ אל זאת הדריש׳.
בעוז – הבי״ת קמוצה ברוב הספרים ועיין מ״ש במלאכי ב׳ אצל ומה האחד.
מאמץ – מחזק.
בעוז – עומד בחזקו בדבר יראת ה׳.
ואיש דעת – בעל דעת העדיף מחכם הוא מאמץ כח בהוראה ומוסיף והולך.
גבר חכם בעוז – מי שקבל חקי החכמה ומתנהג על פיהם שזה גדר החכם, הוא גבר בעוז – כבר י״ל עוז במה יגבר על אויבי הנפש שהם התאות ויצרי הלב. כי יכניע אותם בכח החכמה אשר קבל, אולם בכ״ז לא יאמץ כחו, שהאימוץ הוא שישאר בחזקתו תמיד בלי השתנות, זה א״א ע״י החכמה לבדה, כי היצר נלחם תמיד עם הלב. באשר אין חקי החכמה מובנים כמו המוחשות, ולפעמים יגבר היצר ויעור עיני הלב, אבל מי שהוא איש דעת – שהגיע למדרגה שיודע חקי החכמה כדברים הידועים במופת או במוחש, הוא יאמץ כח תמיד, ולא יתגברו אויבי הנפש בשום פעם.
בעוז – מזוין תמיד בעוז ואומץ רוח באופן שלא יפול לבבו מחמת המונעים אותו מהגיע אל מטרתו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
for by wise guidance you wage your war; and victory is in many advisors.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כי בתחבולות תעשה לך מלחמה – לא יתכן לעשות מלחמה מבלי מביני תחבולות שיביטו וישכילו הדרכים שהאויבים יכולין להתגבר בהן ויתחכמו להם גם הם. ומחשבת התחבולות תמצא עם הנבון כמו שנאמר: נבון תחבולות יקנה (משלי א׳:ה׳).
ותשועה ברוב יועץ – לשון תשועה יבוא על ענין צרה ונפילה וברב יועצים תמצא דרך להצלה מן הצרה ומן התלאות המוצאות אשר לא הקדים איש מחשבה להשמר מהם. וזהו מה שאמר למעלה: ואיש דעת מאמץ כח (משלי כ״ד:ה׳) כי אחרי התלאה והכשלון ימצא דרך להצלה. ומקרא זה יבאר את העליון. וזה קשר הענין: ואיש דעת מאמץ כח (משלי כ״ד:ה׳) הנכשלים ואשר מצאתם הצרה כי אמנם בתחבולות תעשה לך מלחמה והיא חכמת הנבונים אבל תשועה מן הצרה שהגיע ומן התלאה המוצאת ברוב יועץ. והנה איש דעת במקום רב יועץ כי הוא כולל הדעת על כן יאמץ כח בעת צרה וכשלון. וענין תשועה וענין מאמץ כח אחד הוא. והנה הזכיר בענין הגבורה מעלת החכם ומעלת איש דעת ומעלת הנבון והוא קונה התחבולות כאשר הזכיר בענין העושר מעלת החכמה והתבונה והדעת כמו שפירשתי.
כי בתחבולות תעשה וג׳ – זה נמשך עם מה שלפניו, כי הוא כנתינת טעם למה שאמר בפסוק שלפניו.
כי בתחבולות תעשה לך מלחמה – עם היצר הרע והוא הכח המתעורר אל התאוות הגופיות והתשועה ממנו תהיה ברבות היועץ לתת עצה על זה או יהיה הרצון באמרו ברב יועץ ברבוי היועץ וגדולתו כי אז הדברים יותר נשמעי׳ ויתחכם יותר להמציא התחבולות אשר ינוצח בהם היצר הרע עם שאז יקל יותר לנצחם כי השגות החכמות והערבו׳ הנפלא אשר בהשגתם יכניע הכחות הגופיו׳ כלם והנה זה הפסו׳ מבאר הסבה במה שאמר ואיש דעת מאמץ כח.
ברוב – עניינו גדולה וחשיבות כמו ורבי המלך (ירמיהו מ״א:א׳).
כי בתחבולות – ע״י תחבולות הדעת תוכל לעשות מלחמה מול היצה״ר המסית לעבירה.
ותשועה – התשועה ממנו היא באה ברבות מעלת היועץ וגדולתו בדעת ולזה מאמץ כח בכל פעם כאשר יתחכם בדעת החכמ׳.
בתחבלות – עי׳ למעלה (י״ב י״ד).
כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברוב יועץ – כבר הזכרתי (למעלה י״ב י״ד) שלמלחמה אין די בעצה אחת לבד כי גם האויב יש לו עצה, וצריך תחבולה שהוא קישור עצות רבות זאח״ז, שנגד כל עצה שיעמיד האויב יהיה לו עצה אחרת כנגדו, ולכן למלחמה צריך יועצים הרבה שכל אחד יעמיד עצה אחרת. כי כל מיני העצות כולם צריכים, וזה לקח למשל אל מלחמת הנפש עם אויביו, שלא תנצח בכח החכמה לבד, שהוא יועץ אחד מיוחד, כי גם האויב בא בעצות המתנגדים לעצת החכמה, וצריך שיתקבצו כל יועצי הנפש שהיא החכמה והבינה והדעת, שבכח הדעת שהשיג הכל בידיעה ברורה יעמיד תחבולות וקישור עצות נגד עצת התאוה והיצר, ואז יאמץ כח.
בתחבלות – בערמה כפולה ומכופלת כמעשה גדיל בחבלים.
לך – להצליח בה ולהקנות לך התשועה.
ברב – בגדולת וחכמת יועץ, וכן ורב בניו (מגלת אסתר ה׳:י״א).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Wisdom is too high for a fool: he doesn't open his mouth in the gate.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ירא אלג׳אהל אלחכמה מרתפעה ענה, פהו פי אלמחל לא יפתח פאה.
ראמות, רואה הסכל את החכמה גבוהה ממנו לפיכך בשער לא יפתח פיו.
במצבים רבים יראה אותה רמה ממנו, תחלה בעת הלמוד יחשוב שלא יוכל להגיע אליה ולפיכך לא ישתדל בה, ואחר כך בעת השאלה, כל שכן בעת התשובה, ואפילו בעת השמוש בה שהוא הקל מכל הדברים אין לו סבלנות לכך1, והרי הוא בין בני אדם כאלם.
1. להשתמש בחכמה ולנהל את הענינים לאטם, אלא עושה כל דבר ללא תבונה.
פי אחואל כת׳ירה יראהא מרתפעה ענה, אוולא פי וקת אלתעלים יקדר אנה לא יצל אליהא פלא יענא בהא, ת׳ם פי וקת אלמסאלה פכיף פי וקת אלג׳ואב, חתי וקת אלאסתעמאל אלד׳י הו אסהל אלאשיא לא יצבר לד׳לך, פהו בין אלנאטקין כאלאכ׳רס.
ראמות לאויל חכמות – ראמות – מין אבן יקרה שאינה מצויה, כמה דאת אמר: ראמות וגביש (איוב כ״ח:י״ח). כל חכמה דומה על אוילא יקרה כמרגלית לקנות, איך אעסוק בתורה, מתי תעלה בידי. אבל החכם שונה היום מעט ומחר מעט.
Wisdom is as pearls to the fool Heb. ראמות, a type of rare precious stone, as it is stated: "Pearls (ראמות) and beryls" (Iyyov 28:18). All wisdom appears to the fool as unattainable, [as difficult] to purchase as precious stones and pearls, saying, "How will I learn Torah? When will I attain it?" But the wise man studies a little today and a little tomorrow.
ראמות – הנה החכמו׳ רמות לאויל לא ישער בעצמו שיוכל להשיג ולזה לא יפתח פיהו בהיותו בשער את החכמים ובאר אחר זה הסבה ואמר מחשב להרע הנה האיש המחשב לבו להרע לו המחשבות ולחברם אליו ישתדל בזה האופן שיהי׳ בעל המחשבות הנופלות בזה בכללם הנה החכמות יקנאו אליו שיקנה אותה כי זה הוא דרך אשר יגע בה השגתה לאדם כמו שזכר הפילוסוף בספר הנצוח ובמה שאחר הטבע כי בזה יוכל לברור הצודק מהם מהבלתי צודק ותגיע לו הידיע׳ בזה בלא שום ספק כמו שהתבאר שם.
ראמות – שם אבן יקר וכן ראמות וגביש (איוב כ״ח:י״ח).
ראמות – החכמות המה להאויל כאבן יקר אשר תקשה השגתו וחדל מהם לזה לא יפתח פיו בשער מקום שבת החכמים כי לא למד מאומה.
ראמות לאויל חכמות – אמנם האויל שהוא הפך האיש דעת, שלא לבד שאין לו ידיעה ברורה במופתי הדעת, הוא מסתפק גם על חקי החכמה, לו דומים החכמות כראמות שהוא דבר הבא ממרומים, שאין לשכל השגה בהם. וע״כ בשער המלחמה לא יפתח פיו – כי היו רגילים ללחום בשער כמ״ש כי ידברו את אויבים בשער, כי האויב רוצה ליכנס אל המבצר דרך השער ואין מניחים אותו, ומלחמה זו היא בדבור הפה (שהפה רומז על החכמה), שבכח החכמה ינצחו את האויב בשער. והאויל לא יפתח פיו. והאויב נכנס דרך השער וכובש את העיר.
ראמות – בתוספת אל״ף, דברים רמים יותר מדאי עד שאי אפשר לו להגיע עדיהם.
בשער – כשמתאספים אנשי העיר למקום הועד להועץ מוכרח הוא לבלום פיו פן יצחקו עליו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
One who plots to do evil will be called a schemer.
א. ל֝֗וֹ א=ל֝וֹ (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳מצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מחשב, יש שהוא מחשב ברע ובני אדם קוראים לו איש תבונות.
זה בעניני התועים1, ואין זה כללי2 אלא ייחודי, אמר יש רבים מבני אדם שמטרותיהם וכוונותיהם לרשע ולרע, וההמון חושבים אותם במקום בעלי התבונה הטהורה, כי מזמה ומזמות אצלם3 לשבח. אומר עתה, אל תטעה במה שתשמע את ההמון אומרים עליו עד שתחקרהו אתה.
1. אפשר: הלצים.
2. שכל לץ ורשע רע נחשב בעיני ההמון לאיש תבונות, אלא רק יחידים זוכים לכך.
3. אצל חז״ל וכדלעיל בהקדמה עמ׳ יז ד״ה ופירוש ארבעת.
מחשב להרע – בעבור ששבח התחבלות והוא כאשר אמרנו סוג לשני מינים הפכיים, שב לבאר כי התחבלות ששבח, הם ממין אשר בחכמה, ואולם אנשי העולם קראו האיש המחשב להרע ??? בעל מזימות.
ואתה אחי בחירי: הלא תשמע תמיד שכניך הרעים בהוסדם יחד, ישבחו האיש אשר כל עשתנותיו לאסוף הון והוא בעל תחבולות לנגוש חובותיו ולהלוות, וזולת זה מעסקי העולם והבליו, ויקראו חכם עדיף מנביא, והנך יודע כי הם אומרים, מה שראוי להם ולחביריהם, כמו שראוי לך לתאר החכם מי שהוא בתואר מה שגדרוהו חכמינו ז״ל והוא: הרואה את הנולד (בבלי תמיד לב:) והכונה הבוחן בכל דבר התכלית, וזה כולל גדר אבן רשד בחכם שהוא האיש אשר מפעליו מחוכמים, ומלאכותיו מתוקנים ומאמריו צודקים, ודעותיו אמתיים, ומדותיו יפים.
מחשב להרע – הטעם, המבקש חשבונות רבים בעסקי הזמן ועמל בם תמיד, והוא הנקרא רשע, כי הוא רב התנועה, ואמנם מלת לו, הוא, או דבוקה עם להרע או עם בעל, וזה תלוי בטעם בעלי המסורות, כי אין אחריהם פירוש חדש והנה יש אתנו ספרים שבמלת לו, טרחא, ויש מאריך, לכן אם יש בו טרחא, יהיה פירוש להרע לו כמו לעצמו, כטעם: עֺשר שמור לבעליו לרעתו, (קהלת ה׳:י״ב), ואם יש בו מאריך, פירשו כאלו אמר: יקראו לו בעל מזימות.
מחשב להרע – עם כי לא עשה הרעה סוף יגולה קלונו ויקראו לו בעל מחשבות רעות.
מחשב – בפועל בא על מחשבה בלתי ראויה, התו״ה צו (סי׳ קי״א).
מזמות – ע״ל (י״ב ב׳).
מחשב להרע – בארתי (י״ב ב׳) שפעל זמם מורה על מחשבות עמוקות שמעמיק במחשבתו איך להוציא איזה דבר, ואם בא בעניני חול הוא לרוב לרע. ופעל חשב כשבא בפעל מורה על מחשבות בלתי ראויות, כמו מחשבות פגול בקדש, ורע לחברו, ומי שמחשב להרע, יקראו לו בשם בעל מזמות לגנאי, ר״ל שמחשבותיו עמוקות לרע, כמ״ש ואיש מזמות ירשיע.
יקראו – יודע לרבים רוע לבו וְיִשּוֹמֵם כי הכל יתרחקו ממנו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳מצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The schemes of folly are sin. The mocker is detested by men.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ואף על פי שהסכלות עצמה אינה עצם הזמה ולא עצם החטא, אלא שהיא סבתם והחומר להם, לפי שחטא החכם אינו אלא שגגה והעלם1. הזכירה החכמה את הלצות הכללית והנפוצה, כי בעליה אומר בפיו מה שאין בלבו, והרי נפשו מתקוממת נגדו בכך, ושכלו יותר ויותר מתקומם. וגם בני אדם ישנאוהו, ואדון העולמים יתעבהו.
1. אבל הכסיל האויל עושה את העברות ביודעין לשם מלוי תאוותיו השפלות האפלות.
ועלי אן אלג׳הל נפסה ליס הו ד׳את אלפאחשה ולא ד׳את אלכ׳טייה אלא אנה סבבהמא ומאדתהמא, אד׳ כאן זלל אלעאלם אנמא יכון סהוא ואגפאלא.
ותועבת – אינו סמוך וטעמו: ותועבה הוא לאדם לץ, כלומר התיעוב והשיקוץ נמצא בו, הפך: נמצא בו דבר טוב (מלכים א י״ד:י״ג).
זמת אולת – אך איש אולת הוא רחוק מאד מזה כי הזמה והמחשבה היא לאיש אולת חטאת וחסרון לפי שהוא יעשה פעולותיו בלא הסתכלות ומחשבה כמו שזכרנו במה שקדם וכן הזמה והמחשבה הוא דבר מתועב ונמאס לאדם לץ כי אינו כי אם בדברי לעג בזולת ישוב והסתכלות או ירצה בזה כי זמת איש אולת היא חטאת וחסרון כי הוא לא ישלים המחשבות אבל יעשה לפי המחשבה העולה על לבו ראשונה ותועבת הזמות תמצא לאדם לץ כי הוא לרוע ענינו לא יקח מן המחשבות כי אם מה שהוא יות׳ מתועב ויותר מרוחק כי הוא הנרצה אצלו.
זמת – מחשבת אולת ורשע נחשבת לחטאת עם כי לא עשה מעשה.
ותועבות וגו׳ – ר״ל הליצנות מתעבת את האדם בעיני כל עם כי אין בה כ״א עקימת שפתים.
זמת – עי׳ גדרו התו״ה קדושים (סי׳ קי״א).
וחטאת – הוא נגד חקי החכמה כמ״ש בכ״מ.
זמת אולת חטאת, החטאת בא ע״י זמת האולת – (הזימה הוא המשתקע מאד במחשבת זנות. ובא במליצה על המשתקע לזנות אחרי אולת שהם הספיקות, שמרבה להסתפק על חקי החכמה, ומזה בא לידי חטאת. שהחטאת היא החוטא מחקי החכמה. ואם הוא אדם לץ – יתהפך אצלו לעשות תועבה, שהם דברים המתועבים בפרהסיא. כי יתלוצץ ויעשה הכל בפהרסיא.
ותועבת – ע״ד אשת יפת תאר (פרשת תצא) לץ העושה מעשיו באולת בלי שום לב הוא תועבה לכל אדם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
(י)הִ֭תְרַפִּיתָבְּי֥וֹםצָרָ֗הצַ֣רכֹּחֶֽכָה׃
If you falter in the time of trouble, your strength is small.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
התרפית ביום צרה – צר כחכה – אמר רבי אבהו: כל המרפה עצמו מדברי תורה, אין לו כוח לעמוד ביום צרה. אמר רבי יצחק: כל המרפה עצמו מדברי תורה, אינו יכול לענות ביום צרה. אמר רבי לוי: התרפית – מכל מקום.
התרפית ביום צרה – א״ר טבי א״ר אושעיא כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה שנאמר התרפית ביום צרה צר כחכה, רבי טובי בר מתנה אמר אפילו מצוה קלה שנאמר התרפית וגו׳ מ״מ.
אן אסתרכ׳ית פי יום שדה, צ׳אק קואך.
התרפית, אם תתרפה ביום צרה יצר כחך.
(י-יב) יום צרה אשר תיארו כאן אינו יום צרה לשומע, אלא הוא יום צרה לזולתו, לפיכך צוהו החכם אם ראית אחיך העברי בצרה חלצהו, והדגיש את הגדולה שבצרות והיא סכנת הנפשות ובארה באמרו הצל לקוחים למות, לקוחים מוגשים כמו ואקחה פת לחם1. והנה המוטים הם אשר רוצים לערוף צוארם2. והלקוחים הם הנשרפים או הנסקלים או הנחנקים בדיני התורה, או המומתים בזולת הסוגים הללו שלא בדיניה, הרי צוה להציל כל מי שהוא בסכנת מות, אם זה בעדות שאתה יודע לו תעיד בה ותצילהו מידי השופט. או שתחזיק בידו להצילו מבור או שרפה או חיה טורפת או מבקש להרגו אז תחזיק בידו. או בהוראה או בבאור שבו תעמידהו על מה שצוהו ה׳ בו או הזהירו, ובכך תצילהו מן העונש, או במה שזולת אלה ממיני ההצלה. ואמרו התרפית ביום צרה דברי אזהרה, כלומר שאם תתעצל או תתרפה מלהציל אחיך תבקש את כחך להציל את נפשך ולא תמצאנו. ויש לאמרו כי תאמר כמה ענינים, מהם שרומז אל זה שזקוקים לו להציל, אומר, אם הוא זר אל תאמר לא אצילהו כי איני מכירו, כי ה׳ שהוא מכירו יגמלך טוב. ומהם שרומז על התחבולה שאתה צריך לעשות, אומר, אל תאמר איזה תחבולה אעשה כדי להצילו ואין לכך עצה בעיני, כי ה׳ היודע דרכי ההנהגה ינחך וידריכך. ומהם שהוא רומז על הגמול, אמר, אל תאמר היאך אזניח ממוני ועסקי בהצלתו של זה ואיני יודע מה ערך הגמול שאני זוכה לו בכך, כי יש לו שעור שאין יודעו כי אם ה׳ מחמת רבויו שנאמר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו3. ובא אחרי זה לזרז על קניית הדעת ואמר:
1. בראשית יח ה.
2. לפי שאומרים לנהרג להטות צוארו.
3. ישעיה סד ג.
(י-יב)יום צרה אלד׳י וצפה ליס הו יום צרה ללסאמע, ואנמא הו יום צרה לגירה, פאמרה אלחכים אד׳א ראית אכ׳אך אלמומן פי שדה פכ׳לצה, ואומי אלי אעט׳ם אלשדאיד והו כ׳טר אלנפס ושרחה בקולה הצל לקוחים למות, לקוחים מקדמין מת׳ל ואקחה פת לחם.
פאלממילין הם אלד׳ין תראד תצ׳רב רקאבהם.
ואלמאכוד׳ין הם אלמחרקין או אלמרג׳ומין ואלמכ׳נוקין בחכם אלתוריה, או אלממאתין בגיר הד׳ה אלאנואע פי גיר חכמהא, פאמר בכ׳לאץ מן הו בכ׳טר אלמות, אמא בשהאדה תערפהא לה תשהד בהא פתכ׳לצה מן יד אלחאכם, או תאכ׳ד׳ בידה מן ביר או חריק או סבע או טאלב קתלה פתאכ׳ד׳ בידה. או בפתוי או באיצ׳אח תוקפה בה עלי מא אמרה אללה בה או נהאה פתכ׳לצה מן אלעקובה, או במא סוי ד׳לך מן אנואע אלכ׳לאץ. וקולה התרפית ביום צרה קול תחד׳יר יעני אנך אן תכאסלת או תראכ׳ית ען כ׳לאץ אכ׳יך טלבת קוותך לנפסך לתכ׳לצהא פלם תג׳דהא. ולקולה כי תאמר מעאני, מנהא מא ישיר אלי אלמחתאג׳ אן יכ׳לץ, יקול, אן כאן גריבא פלא תקול לא אכ׳לצה לאני לא אערפה, פאן אללה אלד׳י יערפה יג׳אזיך כ׳ירא. ומנהא מא ישיר אלי חילה אלתי בהא יחתאל, יקול, לא תקול כיף אחתאל פי כ׳לאצה וליס לה ענדי וג׳ה, פאן אללה אלעאלם באלתדביר יהדיך וירשדך.
ומנהא מא ישיר אלי אלג׳זא, יקול, לא תקול כיף אצ׳ייע מאלי וסעיי פי כ׳לאץ הד׳א וליס אעלם מקדאר מא אשתריה בה מן אלת׳ואב, פאן לה מקדאר לא יעלמה אלא אללה מן כת׳רה כקולה עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. וצאר בעד הד׳א אלי אלתרגיב פי אכתסאב אלמערפה פקאל:
התרפית – מן התורה.
ביום צרה צר כחכה – מלאכי השרת לא יהו מאמצים כחך, זה מדרש חכמים (בבלי ברכות ס״ג.).
ולפי פשוטו: התרפית ביום צרת חביריך לעמד מנגד.
צר כחכה – אתה ביום פורענותך, כמה שנאמר: כי אם החרש תחרישי וגו׳ (אסתר ד׳:י״ד).
If you have become lax in the Torah.
on a day of trouble your strength will be weak indeed The ministering angels will not maintain your strength. This is the midrash of the Sages (Midrash Mishle ad loc., Berachoth 63a). But according to its simple meaning, you have become lax on the day of your friend's trouble, and stand from afar.
your strength will be weak indeed on the day of your punishment, as it is written: "For if you remain silent, etc." (Esther 4:14).
התרפית ביום צרה צר כחכה – 1לפי שהזכיר כי יענש האדם על המחשבות הרעות ואמר זמת אולת חטאת (משלי כ״ד:ט׳) יאמר עתה כי גם ענש יענש על שיתרפה מן המחשבות הטובות במקום הצורך ויתכן כי הענין הזה מוסב על מה שהזכיר למעלה ואיש דעת מאמץ כח (משלי כ״ד:ה׳) הנחשלים בעת צרה ולא שמת לבך על פקוח הנפשות לחשוב מחשבות אם המצא תמצא בידו2 דרך וסבה להושיעם מיד צר ולהעמיד להם ריוח והצלה במועצות. הנה צר כחך ותענש על זאת וימודו לחיקך מדה כנגד מדה. יש לאל ידך להציל ולאמץ כח בדעת אשר חננך השם ית׳ והתרפית ושמת נפשך כאיש חלש ורפה ידים על כן יצר כחך במעשיך ולא תעצור כח לעשות חיל. התרפית בא בחסרון אם וכן ועזב את אביו (בראשית מ״ד:כ״ב) ואם עזב.
התרפית ביום צרה – דרך גזום ותמה, כלומר, התרפה ידך מעזוב, צר כוחך, מטעם: צר לי המקום (ישעיהו מ״ט:כ׳).
התרפית – הנה אם התרפית מהשתדלות הראוי בקנין החכמה הנה בבא יום צרה אז כחך צר וקצר מעמוד כנגד הצרה ההוא.
צר כחכה – מלא ה״א בסוף תיבה ובזוהר פרשת ויצא קנ״ג ופרשת וישלח דף קע״ד נדרש צר כח כה.
התרפית – מלשון רפיון.
כחכה – כמו כחך.
התרפית – אם היית מרפא ידך מחברך מלעזור לו ביום צרתו אזי יהיה כחך צר ודחוק מלעזור לעצמך בבוא צרה עליך.
התרפית – ביום צרת חברך, כדעת רש״י ור׳ משה קמחי.
(י-יא)התרפית ביום צרה, אם תחשך מלהציל הלקוחים למות – וגם בעת שהם מטים להרג – אז יהיה ענשך מדה כנגד מדה. שבעת יבא עליך יום צרה, תתרפה – ויהיה כחך צר – שירפו ידיך מעשות דבר להצילך, וגם יהיה כחך צר עד שלא תוכל לעשות בכחך מאומה, כמו שלא עשית להציל את אחרים.
התרפית – אם נתעצלת ונואשת מהצלה ביום צרתך לא תהיה לך עוד תקומה, ושד״ל מקיים סברת רש״י – התרפית ביום צרת רבים מעזור אותם, בצרתך יֵצַר כחך כי אין לך עוזר, ולפי דבריו מקרא שאחריו מחובר לזה הקודמו.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Rescue those who are being led away to death! Indeed, hold back those who are staggering to the slaughter!
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הצל לקוחים למות – אלו בניו של אהרן, ומטים להרג שהיו בצד המיתה. אנטונינוס סלק לגבי רבי אשכחיה דיתיב ותלמידוהי קמיה, אמר הלין אינון דאת מגלגל עליהון, א״ל זעירא דאית בהון מחיה מתים, בתר יומין נטה עבדו של אנטונינוס למיתה, שלח ליה שלח לי חד מן תלמידא דמחיי לי הדין מיתא, שלח ליה חד מן תלמידוי, אית דאמרין ר״ש בן חלפתא הוה אזל, אשכחיה רביע, א״ל מה את רביע ומרך קאים על רגליה, מיד נזדעזע וקם לו.
לכן כ׳לץ אלמקדמין ללאמאתה, ואלממילין ללקתל יג׳ב אן תצדהם.
הצל, אלא הצל את המוגשים להמתה, והמוטים להריגה חובה עליך לחשכם.
הצל לקוחים למות וגו׳ – להציל לקוחים למות, ואת המטים להרג, אם תחשוך מלהצילם, על זה אמרתי: צר כחכה (משלי כ״ד:י׳).
rescuing those taken, etc. To rescue those taken to death.
If you refrain from rescuing them, concerning this I said, "Your strength will be weak indeed."
הצל לקוחים למות ומטים להרג אם תחשוך – הנה יוסיף לבאר מה שאמר: התרפית וגו׳ (משלי כ״ד:י׳). והנה מה שכתוב למטה: כי תאמר הן לא ידענו זה (משלי כ״ד:י״ב) יורה על מה שאמר: התרפית (משלי כ״ד:י׳). כי על ענין רפיון המחשבה מדבר.
הצל – מקור. וביאור הענין: אם תחשוך להציל לקוחים למות ומטים להרג. והנה ישלים הדבר בפסוק שאחריו ודבוק הוא עמו.
הצל – הטעם לא תעשה כן אבל הצל.
אם תחשוך – הטעם שימותו אם תמנע מלעזור להם.
אם תחשוך – הטעם, שיהיו אלו מטים להרג אם תמנע מעזור להם.
הצל – אם תמנע עצמך להציל הלקוחים למות ומטים להרג והם הכחות השכליות כי הצלתם תהיה בקנין החכמה והשלימות ובזולת זה ימותו ויפסדו.
ומטים – מלשון נטיה.
תחשוך – תמנע.
הצל וגו׳ – מוסב על אם תחשוך האמור בסוף המקרא לומר אם תחשוך להציל את הלקוחים למות והמטים להרג.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
If you say, "Behold, we didn't know this;" doesn't he who weighs the hearts consider it? He who keeps your soul, doesn't he know it? Shall he not render to every man according to his work?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
פאן קלת מא נערף הד׳א, אלא אן מהיי אלקלוב הו יפהם, וחאפט׳ נפסך הו יעלם, פיכאפי אלאנסאן עלי פעלה.
כי, ואם תאמר איני מכיר את האדם הזה, אלא שתוכן הלבבות הוא מבין ושומר נפשך הוא יודע, וגומל לאדם כפעלו. ובאמו״ד מאמר ו פ״ז למד ממה שנ׳ ונוצר נפשך שאחר צאת הנפש מן הגוף נאצרת ומשתמרת כידוע לפני ה׳ עד עת הגמול ע״ש בהרחבה.
will you say Heb. כי תאמר. And this instance of כי is used as an expression of "perhaps."
כי תאמר הן לא ידענו זה הלא תכן לבות וגו׳ – הוא ידע שהתרפית לחשוב מחשבות בדבר ואילו שתה עצות בנפשך ויגעת כפי השגת יד שכלך השג תשיג והצל תציל.1
ונוצר נפשך הוא – יבין וישיב לאדם כפעלו כי יעניש אדם על עמדו על דם אחיו והמנעו לפקח על הצלתו כאשר יעניש על פועל החטא. על כן אמר והשיב לאדם כפעלו.
ומה שהזכיר הלא תוכן לבות הוא יודע ונוצר נפשך הוא יבין ר״ל הלא אתה יודע שהשם ית׳ ישגיח על מחשבותיך כי לא תוכל לתקן מדותיך ולבך זולתי בעזרתו. וכן אתה צריך שינצור נפשך כי לא תתקיים מבלי שמירתו. והנה הוא יבין וידע כי התעלמת לקוחים למות.
ויש לפרש: כי תאמר הן לא ידענו זה – כי נעלמה מעינינו הצרה ולא ידענו כי האנשים הם לקוחים למות.
כי תאמר – הטעם כי תחשוב להצדיק עצמך ולומר: לא ידעתי צרתו, הנה זה התנצלות אפשר שיאמינו בו אנשי העולם, אבל השם הרואה ללבב וידע שהיית יודע והתעלמת.
כי תאמר – הן לא נוכל לדעת אלו המחשבות אשר קבוצם מביא לקנין המחשבה הלא הש״י שהוא תוכן הלבבות ומשלים אותם והוא שומר נפשך הוא יודע אם השתדלת בזה הקנין כאשר תמצא ידך והוא ישיב לאדם גמול כפעלו.
הלא תכן לבות – הה״א בגעיא בס״ס.
תוכן – מלשון תוך.
כי תאמר – כי תכחש לומר הן לא ידענו אם לקוחים המה למות.
הלא – ר״ל הלא לא יועילו דברך כי הלא ה׳ שהוא בתוך לבות בני אדם הוא יבין אם ידעת אם לא ידעת.
ונוצר וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.
והשיב – הוא ישיב גמול האדם כמפעלו ואם ידעת והתרפית יהיה צר כחך מדה במדה.
יבין. ידע – הידיעה בא על דבר הנראה בחוש. והבינה הוא מן הקודם אל המאוחר כמ״ש בכ״מ.
כי תאמר הן לא ידענו זה – ואם תאמר אמתלא שלא ידעת שהם לקוחים למות, או שלא ידעת שיש ביכלתך להציל, גם אם תצטדק בזה לפני אנשים. הלא ה׳ שהוא תוכן לבות הוא מבין מחשבות הלב ויותר מזה שמצד שהוא נוצר נפשך הוא ידע – שהידיעה נופלת על דבר הנראה בחוש, כי מעשיך כתובים ומצויירים על לוח נפשך, והוא ישיב לאדם כפעלו מדה כנגד מדה.
זה – שהיו נוטים למות.
ותכן – יודע תוכות הלב והנפש.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
My son, eat honey, for it is good; the droppings of the honeycomb, which are sweet to your taste,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כמא אנך יא אבני תאכל אלעסל לאנה טיב, ואלשהד לאנה חלו פי חנכך.
אכל, כמו שאתה בני אוכל את הדבש מפני שהוא טוב, והנופת מפני שהוא מתוק בחכך. תרגם נופת ״שהד״ והוא הדבש לפני הרתחתו בעודו בתאי הדונג שלו. והוא ערב מאד לרגילים בו.
(יג-יד) כיון שהחוש מרגיש מתיקות הדבש בהחלט, ומשום כך תאות האכילה מתעוררת לו יותר משאר הטעמים, והסבה כי הכבד אשר בה מורכבת תאות המאכל מזגה חם ולח, והרי המתיקות מתאימה במזג למזג הכבד, ולפיכך נעשת התשוקה בנפש אל הטעם המתוק יותר מזולתו, המשיל החכם את החכמה לדבש ובפרט לנופת שבו שהרי אמר דבש ונופת, כדי לקרבה אל הלומדים, אמר כשם שהגוף חש עונג מתיקות הדבש מפני שהוא מתאים לו, כך מרגישה הנפש עונג מתיקות החכמה מפני שהיא מתאימה לה, לפי שהנפש נר הגוף והחכמה נר הנפש, וכפי שתמצא שכולם נקראו בספר אור, ואף יותר חשובים מן הדבש לגוף שנאמר ומתוקים מדבש1, כי הנפש שהיא אור הגוף כיון שהשכל הוא שמאיר אותה לפיכך נעשה המשל שמתיקות החכמה מתוקה ממתיקות הדבש. ומשבחי אחת המתיקויות על האחרת, שהדבש לגוף יתפרק ויהיה חומר לעצמות ולבשר ולחלב ולעור וזולתם, והחכמה חומר לשכל ולצדק ולטהרה ולקדושה ולהנהגה ולכושר ולמדיניות ולפיכך אמר לנפשך. ועוד שהדבש ויתר מיני המזונות אינם מועילים בעולם הבא, אבל החכמה מועילה בשני העולמות גם יחד, ולפיכך אמר ויש אחרית. ועוד שהדבש וכל מיני המזונות מהירי הכליון, והחכמה תמידית הקיום, ולפיכך אמר לא תכרת.
1. תהלים יט יא.
ואל תשדוד מקומו. והגה תשדד ענינה שוד. רבצו, מקום שהוא רובץ בו, משכנו.
(יג-יד) למא כאנת אלחאסה תחס בחלאוהֵ אלעסל צ׳רורה, וכאנהֵ שהוה, אלגד׳א מע ד׳אך תנשט אליה אפצ׳ל מן סאיר אלטעום, אלעלה אן אלכבד אלתי שהוהֵ אלטעאם מרכבה פיהא מזאג׳הא חאר רטב, וכאנת אלחלאוה משאכלה פי אלמזאג׳ למזאג׳ אלכבד, ולד׳לך צאר אלאשתיאק אלי אלטעאם אלחלו פי אלנפס אכת׳ר מן גירה, שבה אלחכים אלחכמה באלעסל וסימא באלשהד מנה לקולה דבש ונופת תקריבהא אלי אלמתעלמין, יקול כמא יחס ג׳סמה לד׳הֵ חלאוהֵ אלעסל למשאכלתה לה כד׳לך תחס אלנפס לד׳הֵ חלאוהֵ אלחכמה למשאכלתהא להא, אד׳ אלנפס סראג׳ אלבדן ואלחכמה סראג׳ אלנפס, וכמא תג׳ד אלג׳מיע פי אלכתאב קד סמי אור, בל אפצ׳ל מן אלעסל ללג׳סם כקולה ומתוקים מדבש, לאן אלנפס אלתי הי נור אלג׳סם למא כאן אלעקל ינירהא צאר אלמת׳ל באן חלאוהֵ אלעלם אחלא מן חלאוהֵ אלעסל.
ומן שרף אחדי אלחלאותין עלי אלאכ׳רי, אן אלעסל ללג׳סם יסתחיל ויציר מאדה ללעט׳ם ואללחם ואלשחם ואלג׳לד וגירהם, ואלחכמה מאדה ללעקל ואלאנצאף ואלטהר ואלתקדיס ואלתדביר ואלצלאח ואלסיאסאת ולד׳לך קאל לנפשך. ואיצ׳א אן אלעסל וסאיר אלאגד׳יה לא תנפע פי אלדאר אלת׳אניה, ואלחכמה תנפע פי אלדארין ג׳מיעא, ולד׳לך קאל ויש אחרית. ואיצ׳א אן אלעסל וג׳מיע אלאגדיה סריעהֵ אלזואל, ואלחכמה ת׳אבתהֵ אלבקא, ולד׳לך קאל לא תכרת.
אכול בני דבש – כלומר דרך בני אדם לאכול דבש כי טוב הוא.
Eat honey, my son It is customary for people to eat honey because it is good; so too know wisdom for your soul, and just as you run to eat honey, so should you run to know wisdom.
(יג-יד)אכל בני דבש כי טוב וגו׳ – כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית וגו׳ – כתובים במקום אחר.1
1. צ״ע איפה. ואולי הדברים שהביא כ״י לוצקי הם מפירוש ר׳ יונה, ושם כתוב: אכול בני – המשיל החכמה לדבש כמו צוף דבש אמרי נועם (משלי ט״ז:כ״ד)ונופת מתוק אל חכך – הם דברי תורה כמו שנאמר: ומתוקים מדבש (תהלים י״ט:י״א). על כן בני השתדל לאכול זה הערב ללב כדבש ונופת אל החיך והוא ידיעת החכמה ומתוק מאד לנפשך. כן דעה – ויסמן לאוכל דבש כן דעה חכמה שתטהו מיראת שמים. אם מצאת ויש אחרית – אם יגעת ומצאת חכמה שתורה יראת אלהיך. ועיין ר׳ בחיי ריש פרשת ויקהל.
אכל בני – הטעם כי להציל נפש זולתך צויתיך, אף כי להציל נפשך, ואולם אם היה התרפית מספר מה שיהיה באחרית הימים ויזהיר להקדים עד אשר לא יבואו ימי הרעה, יהיה דרך אחרת, והסוד מה שאמר שהם לקוחים למות אם תחשוך, והשלים אם מצאת ויש אחרית, ורב לך.
אכל – על כן השתדל לאכול זה הערב ללב כדבש ונופת אל החיך והוא החכמה.
ונופת – ענין הזלה ונטיפה כמו ונופת צופים (תהלים י״ט:י״א).
חכך – מלשון חיך.
אכול – כשם שמאכל דבש טוב הוא וכשם שתשים טיפין מדבר מתוק על חכך.
אכל בני דבש כי טוב – ר״ל הלא תאכל דבש מצד שהוא מאכל טוב לגוף, ונופת הדבש הוא מתוק בעת שבא על חכך.
אכל וגו׳ – התענג במעדני שעה אם אפשר לך ואין בזה שום רע, רק כמו שאתה תר אחר הנאת גופך בקש גם חכמה לנפשך.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
כן דעה – כן ידיעת החכמה ימתק מאד לנפשך אם מצאת החכמה תשיג בזה אחרית טוב והוא ההצלחה האנושית.
ותקותך לא תכרת – כי היא חייך החיים הנצחיים אשר לא ישיגם מות.
כן דעה – כ״כ דע חכמה לתקן את נפשך אם מצאת אותה ויש לך לב משיג.
ויש אחרית – ר״ל וטובה היא מן הדבש כי בזה יש אחרית טוב אבל הדבש לפעמים יזיק באחרונה.
ותקותך – הגמול שאתה מקוה בעבורה הנה לא תכרת כי בוא יבוא וכפל הדבר במ״ש.
כן דעה חכמה לנפשך – כן החכמה הוא מאכל טוב לנפש, ותחת שהנופת הוא רק מתוק בעת שהוא על חכך, ע״י החכמה יש אחרית שהוא מתוק לנפש תמיד גם בעת יכלה הגוף וגם תקותך בעוה״ז לא תכרת, כנ״ל (כ״ג י״ח).
ויש – ו״ו זו להוראת המסובב; זה שכר מציאתך שיש לך אחרית טובה וגו׳.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Don't lay in wait, wicked man, against the habitation of the righteous. Don't destroy his resting place,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לא תכמן עלי מאוא אלזכי פאנך ט׳אלם לה, ולא תנהב מחאלה.
אל, אל תארב על נוה הצדיק כי אתה עושה לו רשע אפשר: כי אתה עושק אותו.
(טו-טז) האריבה הזו אשר הזהיר ממנה היא תחבולת בעל הדין שמחפש הרשע נגד יריבו הזכאי כדי לנצח אותו במשפט בגלל רצונו לעשקו שנאמר אל תשדד רבצו, אלא ראוי לו שיאמר את טענתו והוכחתו כסדרם ואל יעקם את דבריו כדי לנצח בהם. ואמרו כי שבע כוונתו בזה הרבוי, כפי שהקדמנו1 מענין שבעה ועשרה ומאה ואלף שהם סכומים עגולים וידועים. ואמרו וקם, כולנו כבר ראינו שאומתנו נפלה פעמים רבות ואחר כך קמה שנאמר פעמים רבות יצילם2, ויתר העמים כגון מצרים ופלשתים ושבעה גוים משנפלו לא קמו. וכך נתברר לנו כי אברהם יצחק ויעקב ויוסף ואליהו ואלישע ודניאל ומרדכי הושפלו ונתרוממו פעמים רבות, וכמו שנאמר ביחידים רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה׳3. וזולתם מן היחידים הכופרים נפלו ולא קמו.
1. ראה לעיל ו לא. יז י. וראה לקמן כד טז.
2. תהלים קו מג.
3. שם לד כ.
(טו-טז) הד׳א אלכמון אלד׳י נהי ענה הו חילהֵ אלכ׳צם אלד׳י יטלב אלט׳אלם עלי כ׳צמה אלזכי ליפלג עליה פי אלחכם יטלב אן יט׳למה כקולה אל תשדד רבצו, בל ינבגי לה אן יקול דעואה וחג׳תה עלי רסלהמא ולא יחרף כלאמה יטלב אלגלבה בהא. וקולה כי שבע אראד בה אלכת׳רה, כמא קדמנא מן שבעה ועשרה ומאה ואלף לאנה חסאב מג׳בור ומשהור.
וקולה וקם, ג׳מיענא קד שאהדנא אן אמתנא וקעת מרארא כת׳ירה ת׳ם ארתפעת לקולה פעמים רבות יצילם, וסאיר אלאמם מת׳ל מצרים ופלשתים ושבעה גוים מד׳ וקעו לם ירתפעו.
וכד׳לך צח ענדנא אן אברהם יצחק ויעקב ויוסף ואליהו ואלישע ודניאל ומרדכי ד׳לו ועזו מרארא כת׳ירה וכקולה פי אלפראד רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה׳. וגירהם מן אלאפראד אלכפאר וקע ולם ירתפע.
אל תארב רשע לנוה צדיק – אם ראית כי הצדיק מתמוטט אל תארוב לנוהו למתי ימכרנו ואקחנו.
אל תשדד רבצו – אם גלה מפני עניו ודחקו אל תשדד רבצו ואל תאמר בלבבך לא ישוב עוד לביתו.1
אל תארֺב רשע – רמז במלת תארוב לנוכח הרשע הסמוך לו.
אל תארוב – אתה האיש הרשע אל תארוב לנוה הצדיק להזיק לו ולשוללו אל תשדד המקום שהצדיק רובץ שם.
תשדד – מלשון שדידה וגזלה.
רבצו – מקום רבצו והוא המקום אשר ישכב שמה לנוח כמו כרע רבץ כאריה (בראשית מ״ט:ט׳).
אל תארוב רשע – אתה רשע בראותך כי מטה יד הצדיק אל תארוב על מדורו ואל תגזול מקום רבצו בחושבך כאשר החל לנפול לא יוסיף לקום.
אל תארוב רשע לנוה צדיק, אל תשדד רבצו – אתה, רשע, אל תארוב לנוה צדיק. ורוצה לומר כי.
* יש אורב מפני חמדת הממון, שרוצה לשלול נוהו;
* ויש אורב מחמת נקמה או קנאה, שרוצה לשדד רבצו – שלא יהיה לו רביצה ומנוחה.
נוה – וכן רבצו שאחריו הם שמות לקוחים מעניני הצאן, בהמות מועילות ושלוות שלא תָרֵעְנָה ולא תַשְחֵתְנָה ובמעט תסתפקנה; וכל מדות אלה גם בצדיק.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
כי שבע יפול צדיק וקם – ההוא דהוה קאמר ואזיל שב בידי לשלמנא וחדא לעבר ביש, אמר ליה שמואל לרב יהודה קרא כתיב כי שבע יפול צדיק וקם ורשע יפול באחת וכו׳ (כתוב בתהלים ברמז תל״ט).
פאן אלצאלח לו וקע כת׳ירא לקאם, ואלט׳אלמין יעת׳רון פי אלשר.
כי, כי הצדיק אף אם יפול הרבה יקום. והרשעים יכשלו ברע.
כי שבע יפל צדיק וקם – 1וכן אמר דוד ע״ה רבות רעות צדיק וגו׳ שומר כל עצמותיו וגו׳ (תהלים ל״ד:כ׳-כ״א).
ורשעים יכשלו ברעה – ברעה אחת בלבד יכשלו ולא יהיה להם תקומה לפני מקרה אחד, וכן אמר דוד המלך ע״ה תמותת רשע רעה (תהלים ל״ד:כ״ב) – רעה אחת תמותת אותו ולא ינצל ממנה. ואמרו ז״ל: דרך משל נפל תורה חדד סכינא (בבלי שבת ל״ב).
כי שבע – וזה כי אם תחשוב לעשות זה לא יעלה בידך כי הצדיק יפול פעמים רבות ויקום בכל פעם ופעם להדבק השגחת הש״י בו אך הרשעים יכשלו ויפלו ברעה אחת לבד.
כי שבע – כי אף אם הצדיק נופל שבע פעמים יחזור ויקום אבל הרשעים הם הנכשלים מבלי תקומה בבוא עליהם הרעה.
כי שבע יפול צדיק וקם – כי הצדיק, הגם שייפול שבע פעמים, יקום על-ידי עזרת ה׳, אבל הרשעים (הגם שיהיו רבים) ייכשלו ברעה שיכינו על הצדיק, ובה ייפלו ולא יקומו.
יכשלו – בפעם ראשונה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
בנפול אויבך אל תשמח – רבא כי הוה חלש יומא קמא אמר לשמעיה טרוקו גלי, למחר אמר ליה פוקו אכריזו דסני לי ליחדי ודרחים לי ליבעי רחמי דכתיב בנפול אויבך אל תשמח וגו׳ פן יראה י״י ורע בעיניו והשיב מעליו אפו.
בנפול אויבך אל תשמח – וכן צוה המקום כי תראה חמור שונאך כי תפגע שור אויבך, אמר האלהים אין אתה טוב ממני, כיצד ראויים היו ישראל לקרות את ההלל כל שבעת ימי הפסח כשם שקורין שבעת ימי החג ואין קורין אלא יום ראשון בלבד, ולמה כן, אלא בשביל שנהרגו המצרים וטבעו בים שהם שונאי ואני הכתבתי בנפול אויבך אל תשמח, וכן אתה מוצא בנח שאסר עליו תשמיש בשעת המבול.
ואד׳א וקע באגצ׳ך לא תפרח, ואד׳א נכב לא יסר קלבך.
(יז-יח) אמרו אל תשמח במלים, ואמרו אל יגל לבך בנפש. והוספתי בפירוש אליך ואמרתי והשיב מעליו אפו אליך, כדי שתהא אזהרתו כאשר הזהיר את השמח לאיד אזהרה מחלות העונש בו, כי לא יתכן שיזהירו שלא ירפא1 את אויבו מצרתו ולא ירימהו מנפילתו, ונמצא אם כן שהוא מצווהו שיעדיף התמדת העונש על אויבו ולכן לא ישמח לאידו כדי שלא יסור2.
(יז-יח) קולה אל תשמח באלכלאם, וקולה אל יגל לבך פי אלנפס.
וזדת פי אלתפסיר אליך פקלת והשיב מעליו אפו אליך, ליכון תחד׳ירה חין חד׳ר אלשאמת אנמא חד׳רה מן חלול אלעקובה בה, אד׳ לם יג׳וז אן יחד׳רה מן אעפא עדווה מן מציבתה ואקאלתה עתרתה, פיכון אנמא אמרה חיניד׳ אן יכ׳תאר דואם אלעקובה לעדווה פלא ישמת בה חתי לא תזול.
בנפול אויבך אל תשמח – 1דבק למה שהזכיר ורשעים יכשלו ברעה (משלי כ״ד:ט״ז). והנה יזהיר כי בנפול הרשע אויבך אל תשמח. ויזהיר בזאת את חברו הרשע שאינו שמח במפלתו לשם שמים ולא ישנאהו מפני רשעו רק מפני שהוא אויבו.
ובכשלו אל יגל לבך – לפי שענין השמחה גדול מענין הגילה הזכיר השמחה על הנפילה והגילה על הכשלו.
בנפול אויבך אל תשמח – כשיפול אויבך אל תשמח במפלתו ואל יגל לבך בהכשלו.
אויביך – אויבך קרי.
ובכשלו – משפטו ובהכשלו ונפלה הה״א מהמכתב.
ובכשלו וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.
תשמח, יגל לבך – הבדלם - למעלה.
וה״מכשול הוא התחלת ה״נפילה – ונופל עליו גילה – שהוא על דבר המתחדש.
בנפול אויבך אל תשמח – יש הבדל בין שמחה ובין גיל, ש.
* השמחה היא התמידית על דבר תמידי,
* והגיל הוא לפי שעה, על דבר מתחדש, כמו בשורה טובה וכדומה.
ועל זה אומר.
* שלא תשמח בתמידות במה שאויבך נפל ממדרגתו,
* ואף גם בעת שנכשל – שהוא התחלת הנפילה, אל יגל לבך לפי שעה, על הבשורה שהגיע לך מתחילת מפלתו.
ובכשלו – נראה שכונת הכותב היתה לכתוב וּבְכָּשְלוֹ בבנין הקל ע״ד כשל בעוני כחי (תהלים ל״א:י״א).
והשיב וגו׳ – אין צורך לפרש יסיר אפו מעליו וישפכהו עליך כי אין לזה רמז בפסוק, מלבד כי אדם עלול מטבע לשמוח בכשלון אויבו כדי שימנע לבקש רעתו ממנו מהיום והלאה, וא״כ יהיה זה עונש יותר מדאי על כי לא אזר חיל נגד טבעו; רק יש במשלי שלמה עצות נכונות להצלחת האדם מבלי שיזכיר בהן שכר ועונש מן השמים; וגם כאן כונתו – שמחתך בכשלונו תהיה בעיני האל עונש די והותר לרע שעשה עמך ויקימהו מנפילתו ובכן תהיה בו שנית יכולת להזיק לך.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
פן יראה י״י ורע בעיניו – כי יענש הרשע על השמחה לאיד הרשע חברו וכענין מה שכתוב: ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא (הושע א׳:ד׳).
והשיב מעליו אפו – זה טעם שני. מלבד החטא אשר יהיה בך בשמחתך לאידו תהיה שמחתך סבה שישיב מעליו השם אפו.
עוד יתכן לפרש: כי אחרי שהזהיר את הרשע ואמר אל תארוב רשע לנוה צדיק (משלי כ״ד:ט״ו) יזהיר עתה את הצדיק שלא ישמח בנפול הרשע אויבו מצד האיבה והריב שהיה ביניהם. אך אמנה מותר לשמוח בנפול הרשע לשם שמים כענין שכתוב: כן יאבדו כל אויביך י״י (שופטים ה׳:ל״א), ונאמר: ובאבוד רשעים רנה (משלי י״א:י׳). ולא יתכן לפרש בנפול אויביך אל תשמח (משלי כ״ד:י״ז) על נפילת הצדיק אויבו כי מן הטעם שנתן לדבר שיחדל לשמוח בהכשלו למען לא ישיב השם אפו מעליו יש להבין מזה כי על כשלון הרשע ידבר שמותר לשנאותו אך הזהיר על שונאו שלא יעורר לבו לשמוח בנפילתו מצד אויבתו.
פן יראה י״י – רוע תכונתך בזה הענין וישיב מעל אויבך אפו וישיבהו עליך מפני רוע תכונתך כי אין ראוי שישמח ברע כי השם יתברך הרחיק מציאותו לפי מה שאפשר ומה שיגיע יגיע במקרה ושנית כמו שנתבאר במקומותיו.
ורע בעיניו – על שאתה שמח בתקלתו.
והשיב מעליו – ר״ל עליך ישוב האף מעליו כי ממנו יסיר ועליך יחול.
פן יראה ה׳ ורע בעיניו – שעל-ידי שיראה אכזריותך ומידת הנקמה שבך, ידמה מעשהו מול מעשיך, ומעשיך ירע בעיניו, עד שיהיה צדיק נגדך, וישוב אפו מעליו עליך.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Don't fret yourself because of evildoers; and don't be envious of the wicked:
א. בָּֽרְשָׁעִֽים א=בָּֽרֲשָׁעִֽים (חטף)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אל תתחר, ״תגתבט״ החשק והלהיטות אחר דבר מתוך חבה לו.
(יט-כ) אל תתחר אל תהיה כמותם בפעל, ואל תקנא במחשבה. ומרעים ורשעים כולם נאמרים על מי שסוטה מחובותיו לה׳ ומחובותיו לבני אדם. ועל שניהם1 נתכוון בדבריו שלא תשאר להם אחרית לעתיד לבא במשפט, ונרם יכבה בעולם הזה על דרך המופת, כדרך שפירשתי בפסוק שמע בני מוסר אביך2 ששני השמות נושאים ושני המשפטים נשואים על כל אחד מהם.
1. על הרע והרשע נאמר אבדן האחרית וגם דעיכת הנר
2. לעיל א ח.
(יט-כ)אל תתחר לא תכון מת׳להם באלפעל, ואל תקנא באלאעתקאד. ומרעים ורשעים ג׳מיעא יקאלאן עלי מן יחיד מן ואג׳ב רבה וואג׳ב אלנאס. ואיאהמא ג׳מיעא ענא בקולה אן ליס יבקי להם עאקבה פי אלאכ׳רה באלחכם, וסראג׳הם יטפא פי דאר אלדניא על סביל אלאיה, עלי מת׳ל מא קלת פי שמע בני מוסר אביך אן אלאסמאן מוצ׳ועאן ואלחכמאן מחמולאן עלי כל ואחד מנהמא.
Do not compete to be like them, as in: "How will you compete (תתחרה)?" (Yirmeyahu 12:5). Also: "for you compete (מתחרה) with the cedar" (ibid. 22:15).
אל תתחר במרעים – אל תתחבר עם המרעים. תתחר שרשו תחר. והוא מבנין הקל מלשון ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיהו י״ב:ה׳).
אל תקנא ברשעים – במקומות רבים הזהיר שלא לקנא ברשעים, כמו שכתוב: אל תקנא באנשי רעה (משלי כ״ד:א׳) בני אל יקנא לבך בחטאים (משלי כ״ג:י״ז). והנה לא הוצרך להזהיר שלא יקנא בחטאם וברשעם לחטוא ולהרשיע כמותם. אך יזהיר שלא יקנא אדם בשלותם ועשרם וכבודם. ולא נתכון להזהיר בדבר זה שלא יתאוה אדם לעושר וכבוד אבל יסוד הענין הזה וביאור ענין תכונתו כך הוא. דע כי פעמים רבות יקנא האדם בעושר וכבוד מצד חלק האנשים שימצא להם העושר והכבוד ויקנא אדם בחלק האיש ההוא מפני שידמה לו שהגיעהו יתרון ומעלה והידור מן החלק ההוא. והנה אם יראה האדם עושר וכבוד למוכה שחין ואיש מכאובות וידוע חולי1 לא יקנא בעושר ובכבוד ולא יתעורר לבו לכסוף אליו מצד חלק האיש ההוא מפני שלא יתהדר ולא יאשר בעושר או בכבוד שיכבדוהו בני אדם. והנה הוזהרנו שלא יתהדר הרשע ולא יאשר בעינינו בגלל עושר או כבוד ויהיה עשרו אלינו כנזם זהב באף חזיר2 שלא יתהדר בעינינו מפני הנזם וכמוכה שחין רע שלא יאושר מפני עשרו ולא יתעורר לבנו לכסוף לעושר מצד חלק האיש ההוא. וזה עיקר הכוונה במה שהזהיר שלא לקנא בחטאים וברשעים, כי יש עלינו לשקצם ולהבזותם בעיני הלבבות גם כי יהיו בעלי עושר וכבוד מדעתנו כי לכלה ונחרצה ואין העושר והכבוד ההוא יתרון להם וזה הטעם שיפרש אחרי הפסוק הזה.
אל תתחר – באנשים המרעים והמשחיתים להתקוטט עמהם פן ישחיתוך ואל תקנא בהצלחה שתמצא לרשעים לחמוד ללכת בדרכיהם.
תתחר – ענין ההתערבות להדמות כמו ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיהו י״ב:ה׳).
אל תתחר – אל תתערב עם המרעים לעשות כמעשיהם ואל תקנא בהצלחת הרשעים.
אל תתחר – non gareggiare.
אל תקנא – non emulare, להיות כמותם. כפירוש רש״י.
אל תתחר – עי׳ מלבי״ם על תהלים לז א.
ועל צד שמעשיהם רעים בעיניו, קראם מרעים – שכולל שרע בעיניו מעשיהם.
אל תתחר במרעים, אל תקנא ברשעים – רוצה לומר, כי הרואה את הרשעים מצליחים, אז.
* או שמעשיהם רעים בעיניו, ואינו מקנא בהם להיות כמותם, אבל אז ייחר לו על הצלחתם, ויתרעם על שאין ה׳ מענישם, ועל זה אומר: אל תתחר – רוצה לומר, אל יחרה לך על המרעים והצלחתם;
* או שיקנא בהם וירצה להיות כמוהם, על זה אמר אל תקנא ברשעים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
כי לא תהיה אחרית לרע נר רשעים וגו׳ – כי אין אורם מפאת מעלת נפשם אך שלותם וכבודם כנר אשר יאיר לאדם ויכלה אורו ככלות שמנו. גם הרשעים תתמלא סאתם ויכלה טובם.
ויתכן לפרש: כי1 הוא רומז על אבדן הנפש ביום המות כי הנשמה נמשלת לנר ובצאת נפש הרשע מן הגוף תדעך ותחשך כענין שכתוב: תבא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור (תהלים מ״ט:כ׳).
כי לא – הטעם כי לא תהיה אחריתך לרעה אבל נר רשעים ידעך.
לרע – לאיש הרע.
כי לא תהיה אחרית – והשארות לאיש הרע.
נר רשעים ידעך – ויכלה או יהי׳ הרצון באומרו אל תתחר במרעים שלא יתערב בהם ללכת בדרכיהם והוא יותר נכון.
ידעך – ענין ניתר וקפיצה כמו דועכו כאש קוצים (תהלים קי״ח:י״ב) תהו כבוי הנר שקופץ השלהבת מן הפתילה.
לא תהיה אחרית – ר״ל לא תהיה האחרית כמו הראשית כי סופם לאבדון ויוכבה נר נשמתם.
כי לא תהיה אחרית לרע – ומפרש.
* בל תתחר, ולא יירע לך על הצלחתם, כי לא תהיה למרעים אחרית – ויקבלו עונשם בסוף, ואחריתם נכרתה;
* ובל תקנא על הצלחתם עתה, כי נר רשעים – המאיר להם, רוצה לומר: הצלחתם, ידעך – אינו נר מאיר, רק דועך וקופץ ומתכבה בכל רגע, רוצה לומר, שהצלחתם אינה הצלחה אמיתית, כי מפחדים תמיד מן העונש ומרעות, ואינם שלוים ושאננים.
אחרית – טובה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
My son, fear Hashem and the king. Don't join those who are rebellious,
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ירא את י״י בני ומלך עם שונים אל תתערב – א״ר יצחק אלו ששונים הלכות, פשיטא מהו דתימא שונים בחטא וכדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אם עבירה ושנה בה הותרה לו, הותרה לו סלקא דעתך, אלא אימא נעשית לו כהיתר קמ״ל.
דבר אחר: ירא את י״י בני ומלך – מהו ומלך המליכהו עליך. ד״א מלוך על מלך זה יצר הרע שנקרא מלך שנאמר ובא אליה מלך גדול.
ד״א ומלך מן המלך, יכול אם יאמר לך לך עבוד עבודת אלילים שתשמע לו ת״ל ירא את י״י, וכן נבוכדנאצר אמר לחנניה מישאל ועזריה לעבוד עבודת אלילים ולא שמעו אלא אמרו לו לאלהך לית אנחנא פלחין ולצלם דהבא די הקמת לא נסגוד, אמר לו נבוכדנאצר הצדא שדרך מישך ועבד נגו, אתמול כל מי שהיה מבקש ליקח לו עו״א היה הולך לירושלים שנאמר ופסיליהם מירושלים ומשומרון ועכשו אתם באים להצדות עו״א שלי.
עם שונים – עם אותם שאומרים שני אלוהות בעולם, אל תתערב שסופן ליאבד מן העולם שנאמר והיה בכל הארץ פי שנים בה יכרתו ויגועו והשלישית יותר בה אלו ישראל שכתוב בהם יהיה ישראל שלישיה. ד״א מהו ומלך כל מי שהוא ירא מן הקב״ה סופו להעשות מלך, ממי אתה למד מאברהם אבינו שנאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ונעשה מלך. א״ר ברכיה הכהן בש״ר חלבו כתיב אל עמק שוה הוא עמק המלך עמק שהושוו הכל ונטלו עצה וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבוהו מלך עליהם, וכן יוסף אומר את האלהים אני ירא ונעשה מלך, וכן משה כי ירא מהביט אל האלהים ונעשה מלך שנאמר ויהי בישורון מלך.
אתק אללה יא בני וכ׳ליפתה, ולא תכ׳אלטן אלמשרכין.
ועם, ואל תתערב עם המשתפים.
(כא-כב) המשתפים הם שני סוגים1, או בה׳ שעובדים שנים כגון בעלי השניות, או שסוברים חומר קדמון כגון בעלי ההיולי, או שמחלקים אותו לשלשה חלקים כגון הנצרים, או שקובעים שהמנהיגים שבעה ושנים עשר כגון הצאבה, או יותר על כך כגון בעלי הקדמות ואשר למלך2 כגון מי שסובר שיש להשמע לממרים ולמורדים וכל שבלעדי המלך אשר שלטונו בגלוי, לפיכך הפחיד את הכל במהירות חלות העונש בהם מאת ה׳ ומאת המלך כמו שאמר כי פתאם. ולא נתכוון באמרו אידם ופיד שניהם שיהיו האד והפיד חלים על הנזכרים3, כי אין הדבר אפשרי ביחס לה׳, אלא כוונתו שהם יחולו מאת שניהם4 על המורדים בהם והמשתפים עמהם, ולא יחס איד ופיד אל ה׳ ומלך אלא מפני שהם הפועלים אותם. ואפשר שנפרש עם שונים המשנים מן ישנה הכתם הטוב5. וכן אפשר גם שנפרש את זה מן ולא שנה לו6, ולא אשנה לו7, אשר ענינם החזרה, והרי הוא אומר אל תתערב עם בעלי החזרות, אם יסר אותך אלהיך או מלכך אל תהא מן החוזרים על פשעם. ואפשר גם עם המדברים, מן ושננתם לבניך8, כלומר אל תהיה מן האומרים מה שאינם עושים.
1. המשתפים בה׳ והמשתפים במלך, וכפי שיבאר.
2. הסוברים שאין חלק מן המציאות ראוי להיות עבד וחלק נעבד, כי הכל שוה במציאותו. ועל כל השטות הללו האריך הרחיב רבנו במאמר הראשון מספרו הנבחר באמו״ד.
3. זהו הסוג השני כלומר המשתפים עם המלך.
4. ה׳ והמלך.
5. איכה ד א.
6. שמואל ב כ י.
7. שמואל א כה ח.
8. במדבר ו ז.
(כא-כב) אלמשרכין עלי צ׳רבין, אמא באללה פיעבדון את׳נין כאלת׳נויה, או יעתקדון טינה קדימה כאצחאב אלהיולי, או יג׳זונה ת׳לאת׳ה אג׳זי כאלנצארי, או יג׳עלון אלמדברין סבעה ואת׳ני עשר כאלצאבה, ואכת׳ר מן ד׳לך כאלדהריין. ואמא כ׳ליפהֵ אללה כמן יעתקד טאעהֵ ללאשראר ואלכ׳וארג׳ ומא סוי אלסלטאן אלט׳אהר אלדולה, פכ׳ווף אלג׳מיע בסרעהֵ חלול אלעקאב מן אללה ומן כ׳ליפתה פיהם אד׳ קאל כי פתאם. לם יעני בקולה אידם ופיד שניהם אן תכון אלמציבה ואלתעס חאלה באלמד׳כורין, לאסתחאלהֵ ד׳לך פי אלקדים, ואנמא עני אנהא תחל מנהמא פי מכ׳אלפיהמא ואלמשרכין בהמא, פאנמא נסב איד ופיד אלי ה׳ ומלך לאנהמא אלפאעלין להמא. וקד יג׳וז אן נפסר עם שונים אלמגיירין מן ישנה הכתם הטוב. וקד יג׳וז אן יצרף הד׳א איצ׳א מן ולא שנה לו, ולא אשנה לו, אלד׳ין מענאהם מעאודה, פיקול לא תכ׳אלט אלמעאודין, לא תכון אד׳א אדבך רבך או סלטאנך תעאוד ד׳נבך. ויג׳וז איצ׳א מע אלמחכיין, מן ושננתם לבניך, יעני לא תכון ממן יקולון מא לא יפעלון.
ירא את י״יאומלך – ירא את המלך בשר ודם ובלבד שלא יסירך מיראת י״י. לעולם יראת י״י קודמת.
ועם שונים – האומרים שתי רשיות יש.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220 נוסף כאן כלשון הפסוק: ״ובני״.
My son, fear the Lord and the king Fear the Lord and fear the mortal king, but only if he does not turn you away from the fear of the Lord, for the fear of the Lord is always first.
do not mingle with dualists Heb. שונים, who say that there are two powers [governing the world].
(כא-כו)1
1. פסוק כ״א נתבאר בפירוש ר׳ יונה אבות א׳:ז׳. פסוק כ״ג נתבאר בפירוש ר׳ בחיי ריש פרשת משפטים. פסוק כ״ד נתבאר לעיל בפירוש ר׳ יונה משלי י״ז:ט״ו. פסוק כ״ו נתבאר בפירוש ר׳ בחיי ריש פרשת אמור.
ועם שונים – משתנים ומתהפכים באהבתם ואם אינם מרעים, ואמר החכם: כל אוהב שמשתנה ומתהפך באהבתו, חשוב אותו כשונא.
ירא את י״י בני ומלך ועם שונים וג׳ – הנה שונים מטעם שנים, ולכן יאמר אחר כך.
ירא את י״י בני ומלך – לשמור מצותיו ותורתו וירא עם זה המלך לעשות מצותו ולא תקל בו אך יראתך המלך תהיה נמשכת ליראת י״י לא חולקת עליו ר״ל במה שהוא כנגד יראת י״י.
ועם – האנשים השוני׳ מצות הש״י ומצות המלך ר״ל שהם עוברים על מצותיהם ועושים הפך מה שצוו אל תתערב.
עם שונים – בס״א כ״י מוגה ועם בוא״ו וכן בדפוס שונצין. והכי איתא בסוטה פ׳ הי׳ נוטל ובמדבר רבה פ׳ ט״ו ובתנחומ׳ וכן הוא בתרגום ובמפרשים רבים אבל ברוב הספרי׳ הוא בלא וא״ו וכן בשרשים ומאיר נתיב ובמסורת שונים ב׳ בתרי לישנא ומלא וסימנהון עם שונים אל תתערב וכלים מכלים שונים.
שונים – מלשון השתנות וחלוף כמו ודתיהם שונות (אסתר ג׳:ח׳).
תתערב – מלשון תערובות.
ירא וגו׳ – אתה בני מתחילה ירא את ה׳ ואח״כ את המלך לעולם יראת ה׳ קודמת.
ועם שונים – עם אנשים שמשנים פקודת המלך וילכו בשרירות לבם הרע עמהם אל תתערב.
עם שונים אל תתערב – אולי הכוונה: אם שני בני אדם השונים זה מזה בדרכיהם ומזגם ודעותם הם בחברה ושותפות, אל תתחבר להם ואל תשתתף עמהם.
(כא-כב)שונים – שרוצים לשנות בהנהגה. ופיד שניהם, פי׳ שנויהם, מה שרוצים לשנות, כמו לשנות את דרכך (ירמיהו ב׳).
ירא את ה׳ בני ומלך ועם שונים אל תתערב – צוה שיירא את ה׳ בעניני הדת, ואת המלך אשר במשפט יעמיד ארץ בהנהגת הקיבוץ המדיני, ואל תתערב עם האנשים שרוצים לשנות הנהגת המדינית, ר״ל למרוד במלכם ולהקים תחתיו הנהגה שניה משונה מראשונה שבזה תפר גם יראת ה׳ שצוה שתהיה מורא מלך עליך.
שונים – החפצים לְשַנּוֹת משפטי ה׳ ומשפטי המלך; ושד״ל פירש עם שני בני אדם השונים בדעותם אל תשתתף כי זה מושך לכאן וזה מושך לכאן, ובודאי לא תצליחו שלשתיכם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
for their calamity will rise suddenly, the destruction from them both--who knows?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ופיד שניהם מי יודע – וזה הענין הוא חבור שנים אנשים עם אשה אחת בחבור מגונה, ואין ראוי לגלות דבר ערוה, ומזה אמר ישעיה: אחר אחת בתוך (ישעיהו ס״ו:י״ז) כי יתיחדו כן בגנות בארץ ההוא, וגם היום כן מנהגם כאשר ידע זה מי שהלך בארץ ההוא, ואם אמת כי שנים משכבות אשר באשה אינו אסור בדת הישמעאלים, גם לא בדתינו בעונותינו, כי משפט אלהי הארץ הכריח לזה, הנה זה הענין המכוער מרוחק ויוסרו עליו המנהיגים, לכן אמר: ומלך עם י״י, ואמר זה הענין שלמה ברמז כמו שאמר ישעיה, כי כן ראוי ואמת, כי הכרח הפירוש הביאני להרחיב מעט, ולכן קצרתי וסתמתי גם אני, וטעם: ופיד שניהם מי יודע – כלומר, כי יהיה בפתע פתאום ולא יורגשו כטעם: כעבור סופה ואין רשע (משלי י׳:כ״ה).
כי פתאם יקום אידם – וזה מבואר בעוברים על מצות הש״י כי ימשכו להם מזה רעו׳ נפלאות פתאומיות ואמנם בעוברים על מצות המלך יתבאר זה ג״כ לפי שכל דבר לא יכחד מן המלך לרב האנשי׳ הנכספים להיות אוהבי׳ למלכות והם יגלו לו הדברים הנעשים כנגד מצותיו למצא חן בעיניו, ואם תאמר שכבר תקח עצה להמלט מהרע ההוא הנה לא תוכל כי מי יודע הפי׳ והרע הבא מי״י לחט׳ שיוכל החוטא להתחכם להנצל ממנו וכן הענין ברע הבא מהמלך לעובר על דבריו כי לא תהיה לחוטא בזה הקדמת הודעה אבל ישימהו תכף בבית האסורים עד שיתבאר משפטו.
כי פתאום יקום אידם – א] כי המורדים האלה אידם יקום פתאום – אם יתגלה המרד והקשר, שאז יקום אידם, וחוץ מזה שגם אם יצליח המרד וישנו ההנהגה, מי יודע פיד שניהם ר״ל הפיד שיקום על ידי השינוי שלהם, וע״י ההנהגה השניה שמקימים, אם לא תהיה רעה ופיד ושבר, כי הם יקימו הנהגה כחפצם לעשוק ולחמס ולרוצץ את העם.
שניהם – פיד ועונש הבא מצד האל או מצד המלך, ולפי שד״ל שניהם הם שני השותפים בעלי דעות שונות.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
These also are sayings of the wise. To show partiality in judgment is not good.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
(כג-כו)גם אלה לחכמים, הכר פנים במשפט בל טוב – מכאן הודיע שלמה לחכמים כדי שלא יהו מכירין פנים בדין, למה? בל טוב – הא כיצד? אם היה רשע עומד בדין, והוא בעל ממון, אל תהי נושא לו פנים בדין בשביל ממונו, והכל מקללים אותו, ואומרים לו ׳אוי לו לזה שאבד את חייו, ונושא לו פנים מפני שהוא בעל ממון׳, שנאמר: ״אומר לרשע צדיק אתה – יקבוהו עמים, יזעמוהו לאומים״ (משלי כ״ד:כ״ד). אבל אם מוכיח בדין, מביא עליו ברכות טוב, שנאמר: ״ולמוכיחים ינעם, ועליהם תבוא ברכת טוב״ (משלי כ״ד:כ״ה). מה כתוב אחריו – ״שפתיים ישק משיב דברים נכוחים״ (משלי כ״ד:כ״ו) – אמר רבי לוי: אלו דברי תוכחות, הה״ד: ״כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת״ (משלי ח׳:ט׳).
אהד׳א איצ׳א מן שאן אלחכמא, את׳באת אלוג׳וה פי אלחכם לא כ׳יר פיה.
גם, הגם אלה מענינם של חכמים, הכר פנים כמשפט אין בו טוב.
(כג-כד) אמרו גם אלה דברי תימה, על דרך הגם אלה, ואף על פי שאין בו הי מוספת הרי הוא כמו מאמר מקצת העם שאול ימלוך עלינו1 שהוא תימה בלי הי. וגנה הכרת הפנים בשלשה אופנים, שה׳ מגנה אותם והוא אמרו בל טוב על דרך הייטב בעיני ה׳2, וגם בני אדם שעשה להם עול יגנו אותו שנאמר יקבוהו עמים, ויותר קשה מזה שאותם האנשים עצמם אשר הכיר להם השופט פנים יגנו אותו על כך שנאמר יזעמוהו לאמים. התבונן נא שאיזבל כאשר שכרה שני עדים שהעידו על נבות בעברה שיתחייב עליה מיתה היא עצמה קוראת אותם בני בליעל שנאמר והשיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו3, ודי בזה לאנשי העוול השפלה ובזיון. והנה גלה החכם לחכמים חומר הדבר הזה ואמר גם אלה לחכמים, שמתעבם ה׳ ושני היריבים גם יחד. ואחר כך אמר:
1. שמואל א יא יב.
2. דברים ו יח.
3. מלכים א כ י.
(כג-כד) קולה גם אלה קול תעג׳ב, עלי סביל הגם אלה, ועלי אנה ליס פיה הי מזאד פהו מת׳ל קול בעץ׳ אלקום שאול ימלך עלינו תעג׳בה בלא הי. וד׳ם אלמחאבאה בת׳לאת׳ה אבואב, אן אללה יד׳מהא והו קולה בל טוב עלי נסבהֵ הייטב בעיני ה׳, ת׳ם אלנאס אלמג׳אר עליהם יד׳מונה כקולה יקבוהו עמים, ואצעב מן ד׳לך אן אלקום אלד׳י חאבאהם אלחאכם אנפסהם יד׳מונה פי ד׳לך אד׳ קאל יזעמוהו לאמים. אעתבר אן איזבל באנהא אסתאג׳רת שאהדין שהדא עלי נבות בג׳נאיה יסתחק בהא אלקתל והי נפסהא תסמיהם פג׳רה כקולה והשיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו, פכפא ד׳לך לאהל אלג׳ור ד׳לא והואנא. פאסתפט׳ע אלחכים הד׳א ללעלמא פקאל גם אלה לחכמים יד׳מהם רבהם ואלכ׳צמין ג׳מיעא. ת׳ם קאל:
גם אלה – הדברים שבעיניין שלמטה אמורים לחכמים היושבים בדין שלא יכירו פנים במשפט כי לא טוב.
These too are for the wise All the statements in the following section are addressed to the wise who sit in judgment, that they should not show respect to persons in judgment, for it is not good.
גם אלה לחכמים – הטעם אלה המדות העתיד לזכור, ראיות לחכמים, מצורף לאשר קדם זכרם.
גם אלה – האזהרות הם לחכמים הנה הכר פנים במשפט להטות הדין מפני החנופה הוא דבר לא טוב רוצה לומר שהוא דבר רע.
הכר פנים – במקצת ספרים הכר פנים בציר״י הכ״ף והטעם בה״א ויש ספרים הכר פנים הטעם בכ״ף ועיין לקמן בסימן כ״ח.
גם אלה לחכמים – ר״ל עם כי נראה שהדברים האלה כל חכם יבין מדעתו ואין מהצורך להזהירו מ״מ אמורים גם המה לחכמים והם יוסיפו לקח להבין תוכיות הדברים.
הכר פנים – ר״ל אף לעשות משפט אמת ולומר להיוצא זכאי הנה הכרתי פניך לזכותך הנה לא טוב ידבר כי יש בדבר ח״ה לפני הזכאים.
(כג-כד)גם אלה לחכמים – עד הנה הם משלי שלמה, ומכאן עד סוף הפרק הוא מלוקט מדברי חכמים אחרים.
אמר גם להכר פנים במשפט – גם זה לא טוב – הגם שאינו מחניף את הרשע לאמר לו שהוא צדיק, רק שמכיר פני הצדיק, שמפני שיודע שהוא צדיק תמיד יכיר פניו להצדיקו גם עתה,
הגם שזה ראוי להעמיד הצדיק על חזקתו, הוא לא טוב במשפט, כי צריך להחזיק שני בעלי הדין לרשעים עד שיחקור את הדין...
לפי דברי פ׳יליפפזָאן מתחלת כאן אסיפת משלים חדשה.
לחכמים – ע״ד מזמור לדוד, יוצאים מפי חכמים; או ר״ל ראוים להאמר לחכמים המבינים יושר המשל.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
אומר לרשע צדיק אתה – א״ר אלעזר כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנאמר אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים, ואין קוב אלא קללה שנאמר מה אקוב, ואין לאום אלא עוברין שנאמר ולאם מלאם יאמץ.
אומר, כי האומר לרשע צדיק אתה, יבזוהו העמים ויגנוהו הלאומים. תרגם כאן יקבוהו ״הג׳א״ יספרו מגרעותיו ומומיו, אבל בויקרא כד יא תרגם ״סב״ חירוף. כפי שנתבאר שם הוצא את המקלל.
אומר לרשע – וכן הדבר במי שהוא שופט אם יאמר על צד החנופה לרשע שהוא צדיק יקללוהו עמים וישנאוהו רבים כי זה יביא האנשים לאהוב הרשע ולשנוא הצדיק ואולם למוכיחים הרשעי׳ על רשעם ומיישרים אותם אל הטוב עליהם יהיה נועם וחן מהאנשים ועליהם תבא מהאנשים ברכת טוב ואפשר שכל זה דבק אל השופטים שיאמרו אל מי שהוא רשע בדין שהוא צדיק ויהיה הכרת פנים במשפט נתינת כבוד לאח׳ מהחלקים הבאים לדין כי זה ממה שיבא לצאת המשפט מעוקל כי בזה יסתתמו טענות החולק עמו לחשבו שדעת הדיין קרובה אל שכנגדו, או ירצה בזה ולמוכיחים ינעם הנה האיש המשיב דברים נכוחים וישרים הוא אהוב אצלם כאילו נשקם בפיהם כי השקר שנוא והאמת אהוב והנה המכוון בזה ראשונ׳ בזה המאמר הוא אזהרה שלא יכיר פנים לאחד מחלקי הסותר כדי שלא ימנעהו זה מלחקור חקירה שלימה במה שיחקור עליו לרב התפתותו והמשכו ואהבו אחד מחלקי הסותר, ואם בזה האופן מהחקירה יאמר לדעת הכוזב שהוא אמת תשיגהו קללה מרבים ולאשר יוכיחו האמת בדרוש בחקרם בזה מחקר שלם ינעם ויערב מה שישיגוהו ויברכוהו הבאים אחריהם הרואים דבריהם בשנתרצו לחקור בדברים מחקר שלם.
אמר לרשע – במקצת ספרים ישנים הלמ״ד בקמץ וברוב הספרים בשוא.
ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב – תניא רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, אוהב את התוכחות שכל זמן שהתוכחות בעולם נחת רוח בעולם טובה וברכה באה לעולם ורע מסתלקת מן העולם שנאמר ולמוכיחים ינעם ויש אומרים יחזיק באמונה יתרה שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי. א״ר שמואל בר נחמני א״ר יוחנן כל המוכיח את חברו לשם שמים זוכה לפלגו של הקב״ה שנאמר מוכיח אדם אחרי, ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד שנאמר חן ימצא.
וללואעט׳ין ינעם, ותחל עליהם ברכאת אלכ׳יר.
(כה-כו) כנגד שלשת המצבים הללו המגונים על המכיר פנים, שלשה שבהם יתהלל איש האמת והצדק, אמרו ינעם הנועם מאת ה׳ שנאמר ויהי נעם ה׳ אלהינו עלינו1, ואמרו ברכת טוב מזה ששפט לו בצדק, לפי שהוא מתפלל לשלום הדן לו בצדק ומברכו כמו שאמר איוב ברכת אובד עלי תבוא2, ואמרו שפתים ישק מאת הנידון עצמו, אמר ראוי שיהו דברי אומר האמת בעיני שומעו ואף על פי שהוא מכאיב לו כמי שמנשק פיו מאהבה. ולא כפי שמדמה אחד ההמונים3 כי פירוש ישק שהאומר את הנכון ראוי לנשקו על פיו, לפי שלא אמר שפתים יושק, אלא אמר ישק, הוא שנושק פי בעל הדין שהוא דן אותו בעשותו עמו חסד והצילו מלעשוק. וכבר המשיל דוד תוכחת המוכיח בעיני הצדיק כשמן על הראש באמרו ויוכיחני שמן ראש4. ואפילו מכת המוכיח למקבל התוכחת היא טובה וחסד שנאמר יהלמני צדיק חסד ויוכיחני5.
1. תהלים צ יז.
2. איוב כט יג.
3. וכדברי רבנו פירש הראב״ע. ואיני יודע למי מאותם שקדמו לרבנו הוא מרמז. ולפנינו כך פירש רש״י, וקב ונקי, ומנחת ערב.
4. תהלים קמא ה.
5. שם.
(כה-כו) באיזא הד׳ה אלת׳לאת׳ה אלאחואל אלמד׳מומה מן אלמחאבי, ת׳לאת׳ה משכורה ללצאדק אלנאצח, קולה ינעם אלנעמה מן אללה כקולה ויהי נעם ה׳ אלהינו עלינו, וקולה ברכת טוב מן אלמחכום לה בחק, לאנה ידעו למן אנצפה ויבארכה כקול איוב ברכת אובד עלי תבוא, וקולה שפתים ישק מן אלמחכום עליה, קאל יג׳ב אן יכון כלאם קאיל אלחק ענד סאמעה ועלי אנה ימצ׳ה כמן יקבל פאה מחבה. וליס כמא יתוהם בעץ׳ אלעאמה אן תפסיר ישק אנה מן קאל אלצואב ינבגי אן יקבל עלי פמה, לאנה לם יקול שפתים יושק, ואנמא קאל ישק, הו אלד׳י יקבל פם אלכ׳צם אלמחכום עליה באצטנאעה אליה אלמערוף בכ׳לאצה מן אלט׳לם. וקד מת׳ל דוד עט׳הֵ אלואעט׳ ענד אלצאלח באלדהן עלי אלראס כקולה ויוכיחני שמן ראש. חתי צ׳רבהֵ אלואעט׳ ללמועוט׳ הו מנה פצ׳ל ואחסאן כקולה יהלמני צדיק חסד ויוכיחני.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳מצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שפתים ישק – מענין חבור ודבוק, כי הנשיקה הגשמיות היא פגישת גשם בגשם והמדובק מדבק, לכן נכון לשים הפועל אל המשיב, והטעם כי רבים ישקו אל המדבר נכוחות מרוב חבה ואהבה.
ישק – מלשון נשיקה ור״ל חבור השפתים וכן צדק ושלום נשקו (תהלים פ״ה:י״א) שר״ל תלוים ומחוברים זה בזה.
נכוחים – אמיתים וישרים כמו ונכחה לא תוכל לבוא (ישעיהו נ״ט:י״ד).
שפתים ישק – כי עתה כדברם כדברים האלה אז הרשע הזה ישק שפה העליונה בתחתונה ולא יפתחם לדבר עזות מול המוכיחים ואדרבה יהיה עוד משיב להם דברים נכוחים לומר גם בדברים האלה אעשה כאשר אמרתם.
שפתים ישק וגו׳ – ישק הוא נפעל כמו יגש. עיין דקדוקי 448 §. והכוונה כפירוש רש״י. ועיין פירוש אחר בתוספות גיטין ט׳.
משיב – הוא הסותר דברי חברו, וזה ההבדל בינו ובין עונה, כנ״ל (י״ח י״ג).
שפתים ישק משיב דברים נכוחים – ומי שהוא חכם בתוכחה, עד שיוכל להשיב אל המתוכח עמו וירצה לסתור דבריו, והוא מלומד להשיב ולסתור דבריו (שזה גדר התשובה) בדברים נכוחים – המחליטים כדבריו, שפתים אלה יקבלו נשיקות – כי כולם אוהבים אותם.
ישק – לפי דברי שד״ל הוא מבנין נפעל וכן יִגַּש (עיין בדקדוקו סימן תמ״ח) ראוי להיות נשוק מאת כל שפתים; רק יש לפרשו ג״כ מבנין קל כמנהגו רק שנניח שבא בלשון יחיד במקום רבים, כל שפתים ינשקו משיב דברים נכחים, ומצאנו שפתים לשון זכר, שפתים דלקים (למטה כ״ו:כ״ג) ובתלמוד בבלי מסכת גטין דף ט׳ בתוספות פירשוהו כשאדם משיב דברים נכחים, שפתי מנגדיו משיקות זו לזו כי אינם יודעים להפיל עוד דבריו ארצה.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳מצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Prepare your work outside, and get your fields ready. Afterwards, build your house.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך – תנו רבנן אשר בנה, אשר נטע, אשר ארש למדתך תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח״כ ישא אשה, אף שלמה אמר בחכמתו הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך זה כרם ובית, ובנית ביתך זו אשה.
דבר אחר הכן בחוץ מלאכתך – זו מקרא ועתדה בשדה לך זו משנה ובנית ביתך זו גמרא.
דבר אחר הכן בחוץ מלאכתך – זו מקרא ומשנה ועתדה בשדה לך זו גמרא ובנית ביתך אלו מעשים טובים.
ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר הכן בחוץ מלאכתך – זה מקרא משנה וגמרא ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים ובנית ביתך דרוש וקבל שכר.
אצלח פי אלסוק צנאעתך, ואעדהא פי אלצ׳יעה לך, בעד ד׳לך אבן ביתך.
פשט דבור זה העצה למי שמתכונן לישא אשה שלא יתחיל בכך עד שיעתד לו מקצוע וידע שיש במה שיכניס לו מקצועו כדי לפרנס אותו וילד או שנים העלולים להיות לו1, הרי כאשר יתחתן בתנאים אלו ולא נשאר אלא תמידות הכנסתו יבטח בה׳ שיתמידנה לו, ויהיה בית לפי הבאור הזה אשה. ומן הכלול בו, שיתחיל האדם בצרכי העולם הזה ההכרחיים לפני עניני העולם הבא, לפי שאין להגיע אל עניני העולם הבא כי אם על ידי צרכי הטבע המזון והלבוש והמדור, כלומר האוכל והכסות והבית. וגם תקון המזג והתנועה בניהול נכון, והמנוחה בשיעור כלומר השינה. אבל אם יזניח את ההתענינות בדברים הללו2 וישען על הצום והתפלה לא יסתדר לו הדבר ולא ישלם3, ויהיה בית לפי הבאור הזה העולם הבא. ומסודותיו, שיש לחכמה התחלות שהם כפרוזדור לבית, אל תפנה לאותו החלק המדעי עד שתקדים אותם לפניו כי הם אשר יפתחוהו, והיונים קוראים את המבוא לכל מדע, הגיון ותכונה והנדסה ורפואה ״איסאגוגי״4, ואם יקדים הלומד את הספר עצמו לפני מבואותיו לא יבין אותו. וכך למשמעת מבואות שהם מפתח לה, לא תהא תועלת לאדם בחלק מהן בלי החלק השני, באור הדבר, שהמצות השמעיות כגון הצום והשבת והחג והמצות, לא יועיל לאדם להחזיק בהן בלי שיקדים לפניהם המצות השכליות כגון האמת והצדק והמשפט, והרחקת הרצח והזנות והגנבה וכל הדומה לכך מן החמורות והפשעים, ויהיה הענין התקן התנהגותך עם בני אדם ואחר כך בינך לבין אלהיך, ואל תגנוב ותתן ממנו צדקה, ואל תזנה ותצום כנגדו.
1. כתב רבנו ילד או שנים בהתאם לשטתו שאין להרבות ילדים בלי שיהא לו כדי לפרנסם ולחנכם. ראה בספרו הנבחר באמו״ד המאמר העשירי פ״ט מהדורתי עמ׳ שה. וסובר רבנו כי בזמן הזה יוצא האדם חובת מצות פריה ורביה בהולידו או זכר אחד או נקבה אחת, כמ״ש מבשר הבבלי בשמו. ראה פרושי רס״ג לתורה מהדורתי לבראשית ד הע׳ 8.
2. אפשר: אבל אם יזניח מלהשגיח על דברים הללו.
3. גם בענין זה ראה בספרו הנבחר באמו״ד המאמר העשירי פט״ו מהדורתי עמ׳ שטו.
4. מלה יונית ידועה. ובכ״י תימן שובשה.
ט׳אהר הד׳א אלקול אלמשורה עלי מא יקצד תזויג׳ באמראה לא יבתדי בד׳לך חתי יעד לה מכסבא ויעלם אן פי מא ידכ׳ל עליה מן מכסבה מא יקום בה ובולד או את׳נין לעלהמא יכונאן לה, פאד׳א הו תזווג׳ עלי הד׳ה אלשריטה ולם יבק אלא דואם מכסבה ות׳ק באללה אן ידימה לה, פיכון בית פי הד׳ה אלעבארה זוג׳ה. ומן באטנה, אן יבתדי אלמר בנואיב אלדניא אלצ׳רוריה קבל אלאכ׳רה, אד׳ כאן לא יצל אלי אמור אלאכ׳רה אלא בחאג׳הֵ אלטבע מן אלקות ואלסתר ואלכן, אעני אלטעאם ואלכסוה ואלמנזל. ואיצ׳א אצלאח אלמזאג׳ ואלחרכה באלתדביר, ואלסכון באלתקדיר אעני אלנום. פאן הו תרך אלענאיה בהד׳ה אלאשיא ואתכל עלי אלצום ואלצלוה לם ילתאם ד׳לך ולא יתם, פיכון בית בהד׳ה אלעבארה דאר אלאכ׳רה. ומן סראירה, אן ללחכמה אבתדאאת הי כאלדהליז ללמנזל לא תקצד אלי ד׳לך אלג׳ז אלחכמי חתי תקדמהא קבלה אד׳ הו יפתחהא, ואליונאניה תסמי אלמדכ׳ל אלי כל עלם מן מנטק ונג׳ום והנדסה וטב איסאגוגי, פאן סבק אלמתעלם באלכתאב בעינה קבל מדכ׳לה לם יפהמה.
וכד׳לך ללטאעאת מבאדי הי מפתאח להא לא ינתפע אלעבד בבעצ׳הא דון בעץ׳, ושרח ד׳לך אן אלשראיע אלסמעיה מת׳ל אלצום ואלסבת ואלחג׳ ואלפטיר, לא ינפע אלעבד אלתמסך בהא דון אן יקדם קבלהא אלשראיע אלעקליה מת׳ל אלחק ואלעדל ואלאנצאף, ותרך אלקתל ואלזנא ואלסרק ומא אשבה ד׳לך מן אלכבאיר ואלפואחש, פיכון אלמעני, אצלח מעאמלתך מע אלנאס ובעד ד׳לך בינך ובין רבך, ולא תסרק ותצדק מנה, ולא תזני ותצום באיזאה.
הכן בחוץ – זו מקרא.
ועתדה בשדה – זו משנה.
ואחר ובנית ביתך – זה תלמוד.
דבר אחר: כמשמעו, כתחלהא קח לך שדות וכרמים, [ועתדה – לשון עתודים (במדבר ז׳:י״ז) שיש לך בהמות בשדה,]ב ואחר ובנית ביתך – קחג אשה.
א. כן בכ״י לוצקי 778, ועיינו בהערה על רש״י בראשית י״ב:ח׳.
ב. כן בכ״י אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״ועתדה לשון עתודים שיש לך בהמות בשדה״.
afterwards you shall build your house This is Talmud (Sotah 44a). Another explanation according to its apparent meaning: In the beginning, buy yourself fields and vineyards, and afterwards make it fit, ועתדה, an expression concerning goats (עתודים). Stock your field with livestock, and afterwards you shall build a house, meaning that you shall take a wife.
ועתדה – זַמֵן.
הכן – מלאכתך בחוץ והוא מה שיצטרך לך להקדים מהמוחשות והכן בשדה לך מה שעתיד להצטרך לך בחקירותך אל המוחשות ואחר זה תוכל לבנות ביתך בעיוניות.
ועתדה בשדה – הה״א במפיק כנוי למלאכה שזכר כמ״ש בשרשים ולפיכך הבי״ת דגושה וכן כתב בעל מקנה אברהם.
אחר ובנית ביתך – התי״ו בקמץ.
ועתדה – ענין הזמנה כמו התעתדו לגלים (איוב ט״ו:כ״ח).
הכן – בתחלה הכן מלאכתך בחוץ והם מלאכת שדה וכרם.
ועתדה – הזמן לך בשדה די מחסורך אחר זה בנה ביתך לשבת בו כי אם לא תכין די מחסורך לא תוכל שבת בית כי תהיה נודד ללחם.
ובנית ביתך – תקח אשה, כרש״י.
עתדה – המכין את העתיד.
הכן בחוץ מלאכתך – אם תרצה לבנות בית שהוא לקחת אשה ולהוליד בנים, תקדים להכין האמצעים שע״י תשיג לכלכלם, ע״י שתכין מלאכתך חוץ להבית, שיהיה לך מלאכה וגם תכין בשדה על העתיד – שיהיה לך שדי תבואה זרועה ומוכנת לתת לחם ביתך, ואז תבנה בית – שאל״כ תצטרך לבריות או לגזול או תתבטל מת״ת, והוא מאמר משלי, שלכל תכלית יכין האמצעיים, וחז״ל דרשוהו שלפני לימוד הגמרא יכין מקרא ומשנה שהם הקודמים לו ומובילים אל הגמרא ולפני מע״ט יכין הלימוד הקודם למעשה, וכדומה.
ועתדה – והכינה, אתעתד הוא תרגומו של התיצב, ומזה שם העתודים המתיצבים זה נגד זה מוכנים לנגוח איש את אחיו.
ובנית ביתך – תקח לך אשה, רש״י.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Don't be a witness against your neighbor without cause. Don't deceive with your lips.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אל תהי עד חנם – אלו ישראל אתם עדי נאם י״י. ברעך זה הקב״ה רעך ורע אביך אל תעזוב (משלי כ״ז:י׳).
והפתית בשפתיך – מאחר שפתיתם אותו בסיני ואמרתם כל אשר דבר י״י נעשה ונשמע לסוף ארבעים יום אמרתם לעגל אלה אלהיך ישראל.
א״ר אחא הדא רוח הקדש סניגוריא היא מלמדת [לכאן ולכאן], אומרת לישראל אל תהי עד חנם, ואומרת להקב״ה אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו. א״ר יצחק כתיב והמה כאדם עברו ברית, ברם הכא כי אל אנכי ולא איש, ראובן היה יודע לשמעון סהדי אמר ליה אל תסהיד להדין סהדותא, אמר ליה אין, כשנכנס לדין חזר בו ורוח הקדש אמרה לו והפתית בשפתיך, מאחר שפתית אותו בשפתיך והכנסת אותו לדין וחזרת בך למחר אתת סהדי לראובן גבי שמעון מה יעשה כאשר עשה לו אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו והלא נתנה תורה איפופסין אם לא יגיד ונשא עונו.
לא תכון שאהד מג׳אן לאכ׳יך, תכ׳דעה בנטקך.
אל, אל תהי עד חנם לרעיך לפתותו בשפתיך.
(כח-כט) הזהיר בשני פסוקים הללו על מין ממיני החניפות1, והוא שיעיד האדם על חברו במעלות שאינן בו לפתותו בכך. והסמיך לדבר זה ההלואה והגמול, והיא שיהא אחד מן השנים מתאר את חברו ומספר את טובותיו גמול למה שקדם לו ממנו כיוצא בכך, או שיתחיל כדי שיגמול לו גם הוא בכיוצא בכך. ובכלל הגמילה האסורה הזו שהיא כעין טובה, מנע מלגמול לרע ברע, אלא שזה יותר חמור2. ואחר כך הלביש ענין שהחכם יודע אותו שהוא כך במלים ועשאו כאלו הוא מעשה שהיה ואמר:
that you should be enticed with your lips You should be enticed by your friend with your speech.
אל תהי עד חנם ברעך – להעיד על עבירה שראית בו. חנם שלא לצורך, כגון שאתה בא להעיד עליו יחידי שאינו נפסל בכך לעדות ונמצא שאין כוונתך זולתי להוציא שם רע. ואמרו ז״ל: על ענין כזה טוביה חטא וזיגוד מינגד (פסחים קי״ג). ואף על פי שאמרו כי רשאי התלמיד לגלות לרבו על עבירה שראה עיניו ביד חבירו ובזמן שהתלמיד נאמן לרבו כשנים, לא הותרה זאת בזמן שיראה תלמיד חכם שחטא כמו שאמרו ז״ל: כסהו בלילה, ואף בקרב לבו אין להרהר עליו כמו שאמרו ז״ל: אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום כי בודאי עשה תשובה (בבלי ברכות י״ט:) אחרי כי הוא מוחזק לירא חטא ודואג ומתאבל כאשר יתקפו יצרו. ואם הוא רשע ואין בני אדם מכירין בו והוא מחזיק כאיש צדיק ביניהם אין לוחשין על מעשיו אלא באזני הצנועים בלבד, אבלא לפרסמו עד אשר רוע פעולותיו יודעו לרבים כי יש נזקים גדולים בכבוד הרשעים כי ידיחו רבים מדרך טובה וישפילו כבוד הצדיקים ויקריבו החטאים אף כי יש חילול השם בכבודם כי מקצת בני אדם מכירים במעשיהם ואומרים כי אין שפלות לאיש בעבירות ולא נגרע מערכו במעשיו הרעים ואין כח בחטאים להשפיל בני אדם והוא ששנינו מפרסמין את החנפים מפני חלול השם (בבלי יומא פ״ו:) ואם יש לאיש חבר בעל עבירות ומעשיו כמעשיהו לא נאוה לא לפרסם עונותיו אך אם יתפרסמו על ידי אחרים נאוה לו לגנותו. ועל זה נאמר: אל תהי עד חנם ברעך.
והפתית בשפתיך – 1הוא מבעלי הכפל והם שני משקלים הפתי והפתו׳ והענין פרסום החטא הלבנת פני אדם וטחינתם כאשר כתוב: ופני עניים תטחנו (ישעיהו ג׳:ט״ו). ויתכן כי הוא מורכב מן הפתית מבנין הדגש ומן הפתית מהבנין הנוסף2 והענין כי תעשה בזאת פותה שפתיך3 ותאבד.
1. עיין בס׳ השרשים לר׳ יונה בן ג׳נאח דף תי״ז.
2. בשערי תשובה לר׳ יונה ג׳:רי״ט כתב ר׳ יונה ז״ל: ומלת והפתית בשקל הכבד ר״ל כי בשפתך אתה טוחן פניו (מלשון פתות אותה פתים (ויקרא ב׳:ו׳)) בגלותך מסתר עונו.
אל תהי עד – בעבור היות אחת מהכנות החיצונים קנות האוהבים העוזרים, סמך לו זה.
חנם – מחַן והטעם כי לא יעיד על אדם רעה למצוא חן בעיני שונאו, רצוני, שונא האדם ההוא. או מטעם מתנה רצוני שיקח שוחד להעיד ברעהו.
אל תהי עד חנם ברעך – לספר כזבים בספוריך הראויים להיישיר על דרושי החכמות כי בזה תסבב להטעות האנשים בדעות וכן אם תמצא דעת לקודמים בלתי ישר בעיניך אין ראוי שתמצא ספורים בשפתיך בלתי צודקים לשבר הדעת ההוא וכן אם נעזר בעל הדעת ההוא בספורי׳ כוזבים אין ראוי שתעשה כן במה שתביא מהמוחשות לסתר דעתו כי זה יבלבל המעיינים בזאת החקירה בלבול חזק.
עד חנם – ר״ל דבר שלא ידעתו ועם כי הוא בדבר חנם שאין בדבר היזק ממון.
ברעך – בעבור אמונת רעך ר״ל על כי ידעת שדבריו אמת.
והפתית – ר״ל אף אם בשום פעם פתית אתה לרעך בשפתיך לעשות כזאת עכ״ז אתה לא תעשה כן.
והפתית בשפתיך – לשון ויפתוהו בפיהם, וה״א התימה להוראת לא, אל תפתה בשפתיך. והכוונה אל תעיד שקר בגנות רעך, וגם אל תדבר שקר בשבחו בדברי חלקלקות.
והפתית – מעניין פת לחם.
אל תהי עד חנם ברעך – בל תעיד עדות על חברך לחייבו על דבר שלא עשה, שהוא חינם.
* בין אם תעשה זה מחמת שכר, שעל זה אמר והפתית – רוצה לומר, שתרויח פת לחם על-ידי שפתיך...
חנם – הוראתו היא תדיר עשות דבר בלי שכר רק מחמת חן שאדם מצא בעינינו, ואח״כ הושאל להוראת בלי תועלת, וּכְפֶשַׂע מהוראה זו להוראת שקר.
והפתית – שד״ל פירש ה״א זו ה״א התימה להוראת לא; ולי נראה שננקדה התיבה נקודה זרה והיתה ראויה להנקד, וְהִפְתִּיתָ, ואל שזכר עומל במקום שנים (אל תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם, תפלת חנה); אל תפתה השופט בעדות שקריך, או כדברי שד״ל אל תדבר שקר בגנות חברך וגם לא חלקלקות וחנפות בשבחך אותו במה שאין בו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו וגו׳ – גם אם עבר חבירך על המוסר ופרסם על חטאיך אל תעשה לו כן וכאשר אמרו ז״ל: בשביל שוטה אחד שעשה שלא כהוגן לא נאבד אמונתינו (בבלי חולין צ״ה.).
אל תאמר – הטעם אף אם הרע לך אל תזיקיהו.
אל תאמר – ולזה אין ראוי שתאמר באשר עשה לי לאמת דעתו בספורי׳ כוזבים כן אעשה לו לבטל דעתו להשיב כפעלו שיחשוב היותו דבר ראוי, והנה העיר עם זה להרחיק מעדות שקר לשבר חבירו בשפתיו שיחשוב שאין בו חטא כי הוא אינו עושה בעצמות דבר כנגדו אך ימשך לו הרע מדברו ואע״פ שגמלו רע אשר יעיד עליו עדות שקר אין ראוי לו שיקח נקמתו ממנו בזה האופן ואחר זה הזהיר מהעצלה בפעולות ובעיון כי העצלה בפעולות תשחית קנייני האדם ותהיה סבה שלא יהיה לו מהם פרי והעצלה בבקשת העיון תסבב שיהיו הקנינים העיונים פחותים ומזיקים במדרגת הקוצים שיזיקו לכל הקרב אליהם.
אל תאמר – אל תחשוב אשיב להאיש הזה כפעלו כאשר האמין לי והעיד כן אאמין לו.
* ...ובין אם תעשה זה להשיב לו גמול על הרע שעשה לך, שעל זה אמר אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו;
* ובין אם תעשה זאת מצד שהוא רגיל להשכיר את עצמו להיות עד שקר, ותאמר אשיב לאיש כפעלו״;
לא תעשה כן בשום אופן.
לאיש – שהעיד שקר עליך, או לכל איש שיהיה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
I went by the field of the sluggard, by the vineyard of the man void of understanding;
א. וְעַל־כֶּ֝֗רֶם א=וְעַל־כֶּ֝רֶם (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
על שדה איש עצל עברתי, ועל כרם אדם חסר לב – מה השדה הזאת, אם אין אדם חורשה וזורעה היא מעלה לה כולה קוצים ודרדרים;
ועל כרם אדם חסר לב – מה הכרם הזה, אין אדם מעדרו ומנכשו – הוא מעלה עשבים; כך תלמיד חכם, אם אינו נושא ונותן בדברי תורה, סופו להיות מבקש ראש הפרק ואינו מוצא, ראש המסכתא ואינו מוצא.
על שדה איש עצל עברתי – אמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא זה אחז.
ועל כרם אדם חסר לב – זה מנשה.
דבר אחר: על שדה איש עצל עברתי – אמר רב הונא הרי שקנה שדה וקנה כרם קרוי איש וקרוי אדם וקרוי עצל מה הנייה יש לו, אלא על שדה איש עצל עברתי זה אדם הראשון, ועל כרם אדם חסר לב זה חוה, א״ר הונא היכן מצינו שנקראת חוה אדם, שכן מצינו כתפארת אדם לשבת בית והנה עלה כלו קמשונים וקוץ ודרדר תצמיח לך, כסו פניו חרולים בזעת אפיך תאכל לחם, וגדר אבניו נהרסה וישלחהו י״י אלהים מגן עדן.
דבר אחר: על שדה איש עצל עברתי – קנה שדה וקנה כרם ולא עמל בהם נקרא עצל, [כן ת״ח אם אינו נושא ונותן בתורתו סופו] להניח שנים ושלשה דברים בפרשה, והנה עלה כלו קמשונים שמבקש פירושו של פרשה ואינו מוצא, כסו פניו חרולי וגדר אבניו נהרסה מתוך שלא עמל בהם הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדרן של תלמידי חכמים ומה ענשו של זה, שלמה פירש אותו עליו בקבלה ופורץ גדר ישכנו נחש.
למא ג׳זת עלי צ׳יעהֵ רג׳ל כסלאן, וכרם אנסאן נאקץ אלעקל.
על, כאשר עברתי על שדה איש עצל וכרם אדם חסר דעת.
(ל-לד) כבר הקדמתי1 ענין המשל הזה ואמרתי שאין זה מתחייב בהחלט שהחכם עבר על שדה איש עצל וראה אותה שהצמיחה חרולים וקמשונים, אלא שידע את זה בשכלו וקבעו למשל כאלו הוא ספור, כי לקיחת מוסר ממה שהיה יותר חודרת2. הזהיר את המתעצל שאם יתמיד בעצלותו ירד במצבו שלש דרגות, כמו שהשדה נחלקת לשלשה חלקים הגרוע שבה ואמצעה והחזק. וראשית מה שמתחיל העצלן בהתרשלות בחלק הנמוך שבשדהו והנה עלה כלו קמשונים, ואחר כך ימשך מצבו עד שיתרשל בחלק האמצעי ויארע לו כסו פניו חרולים כי פני השדה יותר טוב, ואחר כך יורגל לעצלות ויתעצל בחשוב שבשדה והם האבנים הבנוים, ויארע לו וגדר אבניו נהרסה. ועל פי המשל הזה המלאכות והמסחרים והלמודים ועניני הדת נחלקים לשלשה חלקים, וכל מתרשל מתחיל מן הנמוך שבהם ואחר כך האמצעי ואחר כך הנכבד שבהן, וראשית מה שמתחיל העצלן בראשון ואחר כך בשני ואחר כך בשלישי, חלקי המלאכות מסירתה ושכרה ועשייתה. וחלקי המסחר הרווחים ויכולת המעשה והקרן. וחלקי הלמודים למידת דבר מדבר והזכירה והלמידה, ואפשר לומר הבבות והפרקים ועצם הספר. וחלקי הדת הנדבה והשמעיות והשכליות, ראשית מה שמתרשל המתרשל בנדבה הרצויה כגון צום ותפלה וצדקה, ואחר כך מתרשל במצות השמעיות, ואחר כך ימשך ענינו אל החמורות ויזניח גם את השכליות. ואמרו ואחזה אנכי, השמיענו כי האזהרה שלשה סוגים, החלוש שבהן שיאמר המזהיר למוזהר אל תעשה כך וישתוק, ויותר חזק ממנו אם יאמר לו אל תעשה כך שלא תאבד, ויותר חזק משניהם אם יאמר לו אל תעשה כך שלא תאבד כמו שאבד פלוני3, והנה נטה החכם אל החלק הזה החמור שבאזהרות ואמר על שדה איש עצל, והנה, ואחזה. ובאור מעט שנות, ובא כמהלך, כפי שהקדמנו באורם בחלק הראשון4.
נשלם החלק השני.
ואחל את החלק השלישי בעזרת ה׳.
1. לעיל בהקדמה עמ׳ טו ד״ה ויש שגם.
2. ללב השומע.
3. ראה ספרא תחלת פרשת אחרי מות משל לחולה שנכנס אצלו רופא.
4. לעיל ו י-יא.
(ל-לד) קד קדמת מעני הד׳א אלמת׳ל וקלת אן אלחכים ליס ילזם צ׳רורה אן יכון קד מר בצ׳יעהֵ רג׳ל כסלאן פראהא קד אנבתת חרשפא וקריצ׳א, לכנה עלם ד׳לך בעקלה פוצ׳עה מת׳לא כאלכ׳בר, אד׳ כאן אלאעתבאר במן הו אצעב. פחד׳ר אלמתכאסל באנה אן אדמן אלכסל צאר פי אחואלה אלי ת׳לאת׳ מנאזל, כמא אן אלצ׳יעה תנקסם ת׳לאת׳ה אקסאם אדונהא ואוסטהא ואקואהא. פאול מא יבתדי אלכסלאן באלתואני פי אלג׳ז אלאדון מן צ׳יעתה והנה עלה כלו קמשונים, ת׳ם יציר אמרה אלי אלתואני פי אלג׳ז אלמתוסט פיציבה כסו פניו חרולים לאן וג׳ה אלצ׳יעה אג׳וד, ת׳ם יאלף אלכסל פיסתעמלה פי אקוי מא פי אלצ׳יעה והי אלחג׳ארה אלמבניה, פילחקה וגדר אבניו נהרסה. פעלי הד׳א אלמת׳ל אלצנאיע ואלתג׳אראת ואלעלום ואלדיאנאת תנקסם ת׳לת׳ה אקסאם, וכל מתואני יבתדי פי אדונהא ת׳ם אוסטהא ת׳ם אג׳להא, אול מא יאכ׳ד׳ אלכסלאן פי אלאול ת׳ם פי אלת׳אני ת׳ם פי אלת׳אלת׳, אקסאם אלצנאיע הבאתהא ואג׳רתהא ועמלהא.
ואקסאם אלתג׳אראת אלארבאח ואלחילולה ורווס אלאמואל. ואקסאם אלעלום אלאסתנבאט ואלתחפט׳ ואלתעלם, ויקאל אלפצול ואלאבואב ונפס אלכתאב. ואקסאם אלדיאנאת אלנואפל ואלסמעיה ואלעקליה, אול מא יתואנא אלמתואני פי אלנואפל אלמחמודה מן צום וצלוה וצדקה, ת׳ם יתואנא פי אלשראיע אלסמעיה, ת׳ם יציר אמרה אלא אלכבאיר פידע אלעקליה איצ׳א. וקולה ואחזה אנכי, ערפנא אן אלתחד׳יר עלי ת׳לאת׳ה צ׳רוב, אצ׳עפהא אן יקול אלנאהי ללמנהי לא תפעל הד׳א ויסכת, ואקוי מנה אן יקול לה לא תפעל הד׳א ללא תהלך, ואקוי מנהמא אן יקול לה לא תפעל הד׳א ללא תהלך כמא הלך פלאן, פמאל אלחכים אלי הד׳א אלקסם אלאעט׳ם פי אלתחד׳יר פקאל על שדה איש עצל, והנה, ואחזה. ואלקול פי מעט שנות, ובא מתהלך, חסב מא קדמנא פי תפסירהמא פי אלג׳ז אלאול.
תם אלג׳זו אלתאני.
ואבתדי אלג׳זו אלת׳אלת׳ בעון אללה.
איש עצל – שאינו מחזר על גירסת תלמודו.
a lazy man who does not review the memorization of his studies.
(ל-לג)על שדה איש עצל עברתי וגו׳ והנה עלה כולו קמשונים וגו׳ ואחזה אנכי אשית וגו׳ מעט שנות מעט תנומות וגו׳ – הענין הזה כולו מוכיח כי הוא דרך משל ולולי כן מה יבוא להודיענו. הלא ידענו כי אם יתעצל האדם ולא יחרש שדהו ולא יתקן כרמו כי יעלה קמשונים ומה זה שאמר אחרי כן ואחזה אנכי אשית לבי.
הנה מצאנו במקומות רבים ענין שדה וכרם וניר וזריעה נזכרים על דרך משל. אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו (ישעיהו ה׳:א׳), ארכיב אפרים יחרוש יהודה (הושע י׳:י״א) הכל היום יחרוש החורש לזרוע (ישעיהו כ״ח:כ״ד) זרעו לכם לצדקה נירו לכם ניר (הושע י׳:י״ג). והנה שדה בזה משל על הנפש המתאוה ולפי שהתאוה מתולדת החומר ימשילהו לשדה. ואמרו מחברי המוסר1 עזרו דברים הצריכים לנפשותיכם כדרך החרישה וההשקאה להצמיח הזרע והוא מזגו במצוע הארץ. התבונן בזה כי הנה תולדת הארץ מצלחת בעבודת האדם וכן תולדת הנפש תצליח בגדול ולמוד והנהגה. ואם לא יגדל וילמוד נפשו לא תצליח לפעולותיה ולעבודתה והגידול הוא תקון המדות. ואם ייגע האדם לעזור בתיקון הארץ להצלחת תולדתה הלא ייגע בתיקון נפשו להצלחת תולדתה. והנה הכח הצומח והכח המתאוה תולדת שניהם תצליח בגדול ובהנהגה ואם לא יגדלם ויניח התאוה על דרכה ועל תאותה ותולדתה תשחת הנפש במידותיה ויפסד השכל וגם הגוף יספה ויאבד ביתרון המאכל והמשגל אף כי יאבדו הנפש והגוף בחטאים ובעונשים.
והנה יש אדמה נוחה להעבד, ויש אדמה אשר עבודתה קשה ולא יעבד בה ולא יזרע זולתי בעמל כבד. ובכל זאת לא יניחנה להפסד ויעמוד בעל השדה לחרוש ולהשקות עד אשר תשוב לשדה נעבדת וטובה. וכן ימצא בענין הנפשות כי יש נפש אשר תחזק תאותה ומדותיה קשות כפי תולדת החומר וכאשר יעמול בעליה בתקון מדותיה וימשכנה אחרי השכל יישרנה מדותיה ותמאס ברע ותבחר בטוב ותמצא את לבבה נאמן וחפץ בעבודת השם ית׳. והנה כאשר האדמה צריכה לחרישה ולזריעה והשקאה כן הנפש צריכה לעניינים נמשלים לאלה. והנה מצאנו דרכיא המשלים בשלוש אלה מבוארים.
והנה ענין החרישה התוכחת התמידית בעצמו לנפשו או יוכיחנה החכם ותכנע במוסר לשבור הלב הקשה מיראת השם ית׳ כאשר יעבוד האדם באדמה הקשה ותשוב נוחה ותיחוח וכתיב: מדעתי כי קשה אתה וגו׳ (ישעיהו מ״ח:ד׳) והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל ל״ו:כ״ו). ומפני יראת השם יכנע הלב וירך וישבר כאשר כתיב: זבחי אלהים רוח נשברה וגו׳ (תהלים נ״א:י״ט) וכתיב: ומפני שמי נחת הוא (מלאכי ב׳:ה׳). ומצאנו המשל הזה מפורש, שנאמר: נירו לכם ניר (ירמיהו ד׳:ג׳) והיא היראה ושבירת הלב. וכאשר יצליח הזרע אחרי הניר יצליח מעשה המצוות אחר היראה ותקון המדות. כי אין שכר העובד במצות אנשים מלומדה כשכר העובד מיראה. על כן אל תזרעו אל קוצים (ירמיהו ד׳:ג׳), ונתפרש המשל בפסוק הבא אחריו המולו לי״י והסירו ערלת לבבכם (ירמיהו ד׳:ד׳). ועוד כתיב על דרך המשל הזה: ארכיב אפרים יחרוש יהודה (הושע י׳:י״א). ובענין הרשעים שהם מכינים לבם למדות הרעות כתיב: חרשתם רשע עולתה קצרתם (הושע י׳:י״ג) ניר רשעים חטאת (משלי כ״א:ד׳). ועוד מפורש ענין המשל הזה באר היטב, שנאמר: הכל היום יחרוש החורש לזרוע (ישעיהו כ״ח:כ״ד). וביאור הענין היעמול ויתעסק בענין החרישה לעולם הלא יחרוש ואחר כך יעסוק בזריעה. הלא אם שוה פניה והפיץ קצח וכמון יזרוק (ישעיהו כ״ח:כ״ה) ואחר כך יקוה למטר להשקות השדה ויסרו למשפט אלהיו יורנו (ישעיהו כ״ח:כ״ו). והנה הנביאים מוכיחים אתכם יום יום ואינם פוסקים מהוכיח ומהכניע לבבכם ואינכם מתקנים מעשיכם אחרי התוכחת. ודומה הענין הזה למי שעוסק בחרישה לעולם ואין זריעה אחרי החרישה.
1. עיין תקון מדות הנפש בראשיתו: עזרו דברים הפלכיים בנפשותיכם כאשר תעזור החרישה וההשקאה את הזרע בגדולו והוא מטבעו במיצוע הארץ (הוצאת ר׳ חיים פאללאק דף ט׳).
א. בכ״י לוצקי: דרכי הענינים.
על שדה איש – ולזה אמר על שדה איש עצל עברתי שמרוב העצלה לא ישתדל לחרוש ולזרוע והנה עלו בו עשבים רעים וקוצים וגדר אבניו שנבנית סביבו לשמור פריו נהרסה כי עצלותו לא ישתדל לתקנה וכן הענין בכרם אדם חסר השכל שנטעה הש״י לתת פרי הטוב המשמח אלהים ואנשים והוא השכל ההיולאני אשר לו כח להשיג המושכלות והנה לעצלותו בבקשת החכמה לא עלו לו כי אם דעות כוזבות ומזיקות לאדם בהצלחתו המדעית והמדינית והוסר הגדר שהיה סביבו בדרך שישאר לו מדרכו לשאר כחות הנפש.
על שדה וגו׳ – הוא ענין מליצה לומר הנה התבוננתי במעשה העצל.
על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב – השדה צריכה עבודה רבה בפועל חרישה וזריעה וכדומה, והאיש עצל לא יעבוד עבודת שדהו מעצלותו, והכרם שהוא כבר נטוע א״צ עבודה כ״כ ורק צריך שמירה לבל יתקלקל, וזה יעשה האיש עצל, אבל החסר לב לא יבין ההפסד שיגיע אל הכרם אם לא ישמרנו, וירפה ידיו גם מן הכרם.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Behold, it was all grown over with thorns. Its surface was covered with nettles, and its stone wall was broken down.
א. כׇּסּ֣וּ לגבי הקמץ הקטן ראו בהערת הנוסח על תהלים פ,יא.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳מנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
והנה עלה כולו קמשונים, כסו פניו חרולים, וגדר אבניו נהרסה – אמר רבי יוחנן: שפרץ גדרה של תורה, כל זמן שדברי תורה נכנסין ומוצאין חדרי לב פנויין, הן נכנסין ושרויין בתוכו, ואין יצר הרע שולט בהן, ואין אדם יכול להוציאם מתוכו. משל למלך בשר ודם שהיה מהלך במדבר, ומצא שם טרקלין וחדרים גדולים, נכנס ושורה בתוכן; כך יצר הרע, אם אין מוצא דברי תורה, שולט ביניהן, ואין אתה יכול להוציאו מתוכו.
והנה עלה כלו קמשונים – זה אמון.
כסו פניו חרולים – זה יהויקים.
וגדר אבניו נהרסה – זה צדקיה שנהרס בית המקדש בימיו.
דבר אחר: וגדר אבניו נהרסה – זה צדקיה שנהרס בית המקדש בימיו.
והנה צמח רובו קמשונים, וכסו פניו החרולים, ואבני גדריו נהרסו. תרגם כולו - רובו. וכן פירש בהרבה מקומות. וראה פירושו לתורה מהדורתי בראשית מא נז. וקמשונים ״קריצ׳א״ והוא ממיני הקוצים, וראה לעיל טו יט הע׳ 17 שם מנה רבנו עשרים מיני קוצים במקרא. חרול ״הרשף״ והוא הקינרס האמור במשנה עוקצין פ״א מ״ו וראה פירוש הרמב״ם שם.
ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220 נוסף כאן: ״ועל טהור טמא״.
thistles Heb. קמשונים, thistles.
nettles חרלים. They are larger than thistles, and they are as sharp as thorns.
and its stone fence had been torn down Thus, one who does not review his studies first forgets the beginnings of the chapters and at the end confuses the names of the Sages from this one to that one, thereby saying "unclean" for something that is clean and "clean" for something that is unclean, and he destroys the world.
קמשונים – חרולים מיני קוצים כמו קמוש וחוח במבצריה (ישעיהו ל״ד:י״ג) וכמו תחת חרול יספחו (איוב ל׳:ז׳).
וגדר – כותל.
נהרסה – מלשון הריסה ונתיצה.
כלו – על כל השדה עלה קוצים כי בעבור העצלות לא חרש כראוי לחתוך שרשי הקוצים לבל יגדלו.
וגדר – גדר האבנים שהיה סביב נהרסה כי העצל סר השגחתו.
כסו – הקמ״ץ תחת שור״ק והוא מבנין פועל, כמו כסו הרים צלה (תהלות פ׳ י״א).
והנה עלה כלו קמשונים, כסו פניו חרולים כו׳ (כינוי כולו מוסב על השדה שהוא זכר) והכרם כוסו פניו חרולים וגם נהרס גדר אבניו.
קמשונים – שרש כמש בלשון חכמים מורה חסרון הליחה בעשבים, ויתכן גם כאן למקור שם קמשונים, נטעים חסרי ליחה כי העצל לא נתעסק להשקותם.
חרלים – Ortiche, Nesseln, ומקור השם חרה־לְ מחמת השחין שמוליד עשב זה.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳מנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Then I saw, and considered well. I saw, and received instruction:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ואחזה אנכי – וכאשר ראיתי זה הרע הבא מן העצלה בפעולות ובדעות שמתי לבי אל זה ולקחתי מוסר להמלט מהעצלה אשר ימשוך ממנה זה הרע וראיתי שהעצה הנכונה בזה למי שירצה להמלט ממנה הוא שיישן מעט ויתנמנם מעט ומעט יחבק ידיו לשכב לתת מנוחה לאיברים וכאשר תעשה כן לא יהיה לך ריש וחסרון מתמיד כי החריצות יהיה סבה להמצי׳ לך מזונך בקלות ולהמציא לך הדרוש אשר תדרוך בהשגתו.
ואחזה – ענין ראיה כמו חזית איש מהיר (משלי כ״ב:כ״ט).
ואחזה – וכאשר ראיתי אני את כל זה שמתי לבי להבין מה העצלות עושה וכאשר ראיתי לקחתי מוסר לעזוב דרך העצלות.
ואחזה ראיתי – פעל ראה על ראות העין, ופעל חזה על מחזה הלב (ישעיהו ל׳ י״ט).
ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר – החזיון מובדל מן הראיה שמורה על מחזה הלב והרוח, והראיה מורה על ראות העינים ומפני שיש בדבר משל הנראה בעינים ונמשל אשר יחזה הלב, אמר שחזה וישת לבו אל החזיון, וגם ראה בעיניו ויקח מוסר – והנמשל הוא על שדה וכרם הנפש, שהנפש היא כוחנית להוציא פרי תבואת החכמה והכשרון, אם ישדדו עמקים ויסירו ממנה הקוצים והקמשונים ויזרעוה זרע ה׳, כמ״ש בפירוש ישעיה (סי׳ כ״ח), ומשל השדה הוא המצות שצריך לעשות בפעל מ״ע, והעבודה שצריך לעבוד בשדה העיון לאסוף ולכנוס שזה דומה ככל עבודה בשדה, והעצל לא יעשה מ״ע ולא יחרוש בעמק העיון מפני עצלותו, והכרם הוא משל מי שכבר נטע ושתל גפני החכמה, וצריך לשמור מצות ל״ת, וכן לשמור את תלמודו שלא ישתכח ממנו שזה עבודה קלה, והמתרשל ממנה אינה מעצלות רק מחסרון לב, שגדר חסר לב שאין לו כח המושל ברוחו, והתאוה תפרץ בו פרץ לעבור על ל״ת ולהניח תורתו, ובזה עלה שדהו וכרמו קמשונים, ונשחתה חלקת נפשו, מחרולי היצר ולא תוציא פריה, וע״ז לקחתי מוסר ליסר את הנפש במוסרות המוסר בל תצא מגדרה.
ואחזה וגו׳ – ואמרתי דרך לעג לעצל, אחר שבעך שינה אתה אומר עוד מעט שנות וגו׳, ומה תהיה אחריתך? ובא מתהלך רישך וגו׳; ועל פסוק זה האחרון עיין מה שכתבתי למעלה ו׳:י״א.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
a little sleep, a little slumber, a little folding of the hands to sleep;
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהר״י אבן כספי א׳מצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מעט שנות – הטעם לקחתי מוסר ויסרתי לבי ואמרתי לו זה.
תנומות – היא השינה הקלה.
מתהלך – הראוי כמתהלך ותחסר הכ״ף.
רישך – מלשון רש ועוני.
מעט שנות – ר״ל ראיתי כי דרך הנכון למעט בשינה ותנומה וגו׳.
חבוק ידים – דרך השוכב לנוח מחבק ידיו זה בזה.
(לג-לד)מעט שנות – למעלה (ו׳ י׳ י״א).
מעט שנות מעט תנומות – השינה היא הקבועה והתנומה היא קלה משינה, ואם בא אחרי שינה הוא מעונג ועידון ובלתי צריכה, ר״ל שאחר שנעור משנתן עדן מתנמנם נים ולא נים, ואחר שנעור גם מן התנומה מחבק ידים לשכב עוד על מטתו ומתעצל ללבוש בגדיו, ואז.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהר״י אבן כספי א׳מצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
so shall your poverty come as a robber, and your want as an armed man.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ובא מתהלךארישך – הדברים שאתה רש מהם יבאו לך במרוצה.
א. כן בכ״י לוצקי 778 (לפני התיקון), אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בנוסח המקרא שלנו. בכ״י אוקספורד 165 ובכ״י לוצקי 778 לאחר התיקון, וכן בכמה כ״י של המקרא: ״כמהלך״.
your poverty will come strolling The things that impoverish you will come to you quickly.
ובא מתהלך – הטעם אם לא תעשה כמו שצויתיך, וזה גם כן מה שאמר אל לבו.
ובא מתהלך רישך – ולזה כשיבוא לך ריש וחסרון יבא כמהלך שלא יתעכב עמך כמו הענין באיש מגן שהוא בא כמהלך, ובכאן נשלם מה שהגבלנו באורו בזה המקום, והתועלות המגיעות ממנו הם מבוארים מדברינו.
רישך – ביו״ד.
ומחסריך – ביו״ד ועיין מה שכתבתי בסימן ו׳.
ובא – ר״ל א״כ תעשה אז אף אם פעם יבא לך העוני לא תתמיד כי תלך לה כדרך המהלך בדרך שאינו מתעכב זמן רב במקום אחד.
ומחסורך – אף אם יבא לך חסרון מה בעושר לא יתעכב החסרון וכדרך האיש המלובש במגן לרדת אל המלחמה שאין דרכו להתעכב במקום מן המקומות וכפל הדבר במ״ש.
ובא מתהלך רישך ומחסוריך כאיש מגן – הריש תבא בלא כח רק כהלך, ואתה לא תרגיש בו כלל, אבל המחסורים שיבואו אחר הריש יבואו בחרב ובחנית ובחוזק יד כאיש מגן – כי אתה תלחם נגד המחסור אשר יציק לך אבל הוא ילבש מגן עד שלא תוכל לנצחו עוד:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל