But now those that are younger than I laugh at me, those whose fathers I disdained to set with the dogs of my flock.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ועתה שחקו עלי צעירים – היה איוב אומר לאליפז לא בנו של עשו אתה אלולי היה אביך עומד ומבקש ממני שאזון אותו עם כלבים שלו הייתי פוסלו, אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני, וחבריו אומרים לו אתה הוא הישיש לעצמך אף אנו יש לנו ישישים גם שב גם ישיש בנו.
ואלאן צ׳חך בי מן הם אצגר מני פי אלעמר, ומן כנת אזהד פי אבאיהם, אן אג׳עלהם מע כלאב גנמי.
ועתה, ועתה שתקו עלי אשר הם צעירים ממני בימים, אותם שהייתי מואס את אבותיהם מלתתם עם כלבי צאני.
וכוונתו באמרו עם כלבי צאני, שיהיו לו רועים.
ויעני בקולה עם כלבי צאני, אן יכונו רעאה לה.
לשעבר הייתי ראש לישישים ולנגידים, ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אפילו אבותםא החשובין מהן לשית עם כלבי צאני.
ועתה שחקו עלי – מוסב על: אשחק עליהם (איוב כ״ט:כ״ד), כשהייתי שוחק לטובה עם הגדולים, לא היו מאמינים מרוב גדולתי, ועתה משחקים ולוצצים עלי לרעה אילו הצעירים ושפלים, שאף אבותם שהיו גדולים וחשובים מהם, הייתי מואס אותם ככלבים.
כַלְבֵי – מן: מלך – מלכי, מן: עבד – עבדי, כלב – כלבי.
שחקו – כמו ישחקו.
מאסתי אבותם – הטעם צעירים מימים וממשפחה
עם כלבי צאני – להיות שומרים צאני.
ועתה שחקו עלי צעירים ממני וגו׳, יפליג ויתאונן בזה יותר מחליו ואבדון בניו וממונו. ועתה נגינתם הייתי (איוב ל׳:ט׳), יאריך איוב ויפליג לאמר, כי ירעו לו אויביו הרשעים בשמחתם לרעתו לו וללעגם לו, כדרך וישמח עליך איוב (איכה ב׳:י״ז), על כן יאמר בספר משלי הקדמונים שאלו לאיוב מה מצאת רע מכל הבא עליך, אמר שמחת אויבי לרעתי.
ועתה – כאומר אבל לא כן הוא כי עתה נהפך עוד הדבר כי שחקו עלי אף אנשים צעירים ממני לימים ומבוז משפחות אשר מאסתי את אבותם לשום אותם עם הכלבים שומרי צאני להיות גם הם לשומרים עם הכלבים.
ועתה – נהפך הכל מהפך אל הפך, ומתחיל מן הכבוד שהיה לו שעתה נהפך לקלון, שתחת שתחלה ישישים קמו עמדו, עתה שחקו עלי צעירים ממני הם שוחקים עלי על הימים אשר מאסתי את אבותם אף לשיהיו שומרי צאני עם הכלבים:
In contrast, Job's present misery and humiliation. Even the outcasts and lowest dregs of society now look down on him.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
גם, ואומר אני עוד למה לי כח ידיהם וכבר אבדה להם הזקנה. וכפי שכתב בפירושו, שהאנשים הללו הזקינו ללא רכישת דעת, וכאלו אבדה זקנתם ואריכות ימיהם ללא חכמה. ומה יתן ומה יוסיף כח ידיהם בויכוחים ובגיבובי סרק לדעתו.
וענין אבד כלח, שכבר הזקינו ללא דעת.
ומעני אבד כלח, אן קד הרמוא בלא מערפה.
גם כח ידיהם למה – היה לי באותן הימים רשעים היו ולא תועלת בהם כי פורענות בא על ידם.
עלימו אבד כלח – זקנה.
Moreover, why did I need the strength of their hands in those days they were wicked, and they were useless, for trouble came because of them.
old age Heb. כָּלַח, old age.
גם כח ידיהם למה לי – פתרונו: גם עתה כח ידיהם למה לי, הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי (איוב ו׳:כ״ב).
עלימו אבד כלח – פתרונו:א עליהם תכסה שאול ואבדון שכל דבר ששאול מכסה אותו, נמצא ששאול מאבדו מן הבריות. וכן פתר ר׳ מנחם בר׳ חלבו זצ״ל.
כלח – הוא שאול.
א. כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״גם עתה כח ידיהם... כלח פתרונו״.
למה לי – לא הייתי צריך להם.
עלימו אבד כלח – שלא היו ראוים לחיות עד זמן זקנה מרוב רשעם, כלשון: לא יחצו ימיהם (תהלים נ״ה:כ״ד).
כלח – זמן זקנה ושיבה, כמו: תבא בכלח אלי קבר (איוב ה׳:כ״ו).
כלח – ימי הזקנה. והענין: שהיו בתחלה בצער עד שנס לחם, ולא יודע מתי יזקנו.
כלח – עת וזמן.
אבד כלח – שלא הגיעו לימי הזקנה מרוב צערם ועמלם.
גם כח ידיהם למה לי – יאמר כי היה מואס אבותם להיות מנהיגים כלבי צאנו, וגם כח ידיהם ומעשיהם לא היה חשוב אצלו כלום ולא ישית אותם במלאכתו, אעפ״י שהיו אנשי כח, כי ימאס אותם לחסרון דעתם עם זקנתם, כי עליהם אבדה הזקנה אשר בה הכח והנוי, יקרא כלח, כאילו היה לח בימי נעוריו, ואינה נכרת במעשיהם, והנם כנערים חסרי לב, ואם האבות לפניו כן, אף כי בניהם הצעירים ממנו. ויתכן לפרש כח ידיהם רמז להונם, כענין ומכחכם שחדו בעדי (איוב ו׳:כ״ב), יאמר כי לא עם כלבי צאנו וגם לא יכבדם לעשרם, כי לא יחפוץ בו, ולא לזקנתם, כי היא אובדת בהם לסכלותם.
והחכם ראב״ע ז״ל פירש גם כח ידיהם למה יראו לי עתה כי הם חסרי כח, שאבדה עליהם הזקנה, שהיו בתחלה בימי נעוריהם חסרים, עד שנס לחם ולא יודע מתי יזקינו. ואין טעם לפירוש הזה כלל.
כלח – זמן.
ועתה התהפך הזמן עד שילעגו עלי צעירים ממני לימים אשר אבותם היו פחותים כל כך עד שהייחי מואס לשית אותם על כלבי צאני לשמור אותי כי היו פחותים בכל דבר, גם בכח וגבורה לא היו שוים כלל עד שלפחיתותם אבד הזמן עליהם כי אין בהם תועלת כלל כל כך הם פחותים עד שהיו גלמוד מאין חברה בסבת החסרון והכפן אשר היה להם תמיד ולזה היו רודפים למקום ציה וחשך ואפלה להסתר שם לכסות קלונם, מרוב החסרון והרעב היו כורתים מלוח על האילן לאכלו ושרר רתמים היה לחמם ומזונם עם היות אלו הדברים בלתי נאותים להיות מזון לאדם, מתוך העיר יגורשו מרוב ביישם אותם יריעו עלימו בהכנסם שם כמו שיריעו על הגנב ולזה היו הולכים בנקיק הנחל להסתר שם מהרוח ובחורי העפר ובחורי הסלעים, בין האילנות יצעקו מהרעב והעירום ותחת הקוצים והחרולים יתנגעו ויתנגפו להכנס בקלות הקוצים בבשרם להיות ערומים, הנה אלו האנשים אשר שחקו עליהם בני אנשים נבלים ובני אנשים בלי שם רוצה לומר שלא נשאר להם שם לפחיתותם אשר נכנעו ושפלו יותר מן הארץ, והנה אמר זה לפי מה שאחשב כנגד צופר שהיה צעיר ממנו לימים וחרף אותו ובזהו מאד או אמר זה כנגד בלדד וצופר כמו שזכרנו במה שקדם, ועתה נגינתם הייתי ללעג ושחוק עלי כל היום ואהי להם למלה כי לא היו מדברים כי אם בבזיונותי עם היותם צעירים ממני לימים, והיותם בני פחותים זה האופן מן הפחיתות יתעבו אותי ורחקו ממני והקלו בי כל כך עד שבהביטם בי היו רוקקים למאסם אותי, והסבה בזה כי השם יתברך פתח היתר אשר היו נקשרים בו האנשים קודם זה ליראתם ממני ויענני מפני זה כל אחד מהן ורסן היראה אשר היתה להם שלחו והסירו מפני, על ימיני יקומו ילדים ודחו רגלי להפיל אותי וידריכו עלי אורחות אידם מרוב התמדתם להזיק לי, היתה הדרך ההיא אשר דרכו בה להזיקני סלולה ודרוכה כמו הדרך שידרכו בה רבים, כאשר רציתי להשתדל בדבר מה נתסו נתיבתי עד שיבצר ממני אשר יזמתי, הנה הם עוזרים לשברי רוצה לומר להוסיף שבר על שברי ואלו האנשים אשר היו בני נבל לא היה עוזר להם מקדם לפחיתותם, או יהיה ביאור אמרו להוותי יועילו כאילו הגיעם תועלת בשברי ולזה ירצו להזיקני, בפרץ רחב שיעברו בו המים בשטף ובמהירות כן יבאו אלי אלה הפחותים להכאיבני תחת השואה הבאה עלי התגלגלו לבא אלי בכאב להוסיף מכאוב על מכאובי, נהפכו עלי בלהות תרדוף כל אחת מהם ברוח נפשי ותרדוף נפשי כמו העב שתעבור בקלות, ועתה הגיעני מחוזק המכאובות עד שכאילו נשתפכו חיי אצלי ונשלכו ויאחזו אותי ימי עוני הפך מה שהייתי חושב שיתמיד אותי השם הצלחתי ויאריך ימי לטוב מעשי, לילה נקר החולי עצמו מעלי ועורקי לא תנוח תנועתם כלל עם השינה מחוזק המכאוב והחום הנכרי אשר בתוך גופי, ואמנם אמר זה לפי שדפק האיש הישן אינו דופק בחוזק כמו רפק האיש הניעור מפני הכנס החום הטבעי בעת השינה בפנימי הגוף כמו שהתבאר בטבעיות, ברוב כח החולי ישתנה לבושי מצד הליחה הסרוחה היוצאת מכל גופי ומטנפ׳ תמיד בגדי כפי כתנתי שיסובב צוארי וכן יאזרני חליי סביב גופי, השליכני החולי לחומר ונמשלתי כעפר ואפר כאילו אין בי חיים, ועל זה החמס הנעשה לי אצעק אליך ולא תענה אותי או אם עמדתי ושתקתי מלזעוק אליך לא תתבונן בי להשגיח עלי ולהציל אותי, תהפך לאכזר לי עד שתכני באלה המכות האכזריות ותשנא אותי בתכלית השנאה להכות אותי בכחך מכת אויב תגביה אותי ותרכיבני על הרוח שיבלבלני ויניעני הנעות חזקות ותסור ממני התושיה אשר הייתי מתנהג בה מרוב הבלבול והערבוב אשר ערבב שכלי זה המכאוב, הנה ידעתי כי אל מות תשיבני ולבית אשר נועד לכל חי והוא הקבר ואף על פי שאלו האנשים מנחמים אותי תנחומי הבל, אך לא ישלח יד לעזור מהמות הבעי והדרישה אשר ידרוש האדם מהש״י ואע״פ שבעת המות ימצא לאנשים צעקה אל השם עד שהוא כמו מפורסם לכלם שהצעקה אל השם תועיל הנה אין כח בזה המפורס׳ שיסתור דעתו אשר יחייבהו החוש וההקש כמו שקדם רצוני שאין התפלה מועילה בזה, ואפשר שנאמר שהרצון בזה כי אף על פי שאני מיחס לשם יתברך בהשתלשלות הסבות שהוא יביאני אל מות הנה באמת הוא לא ישלח יד בעי ובשממון הבא לאלו הנמצאות השפלות שאע״פ שבידו הבא עליהם ימצא לנמצאות נדיבות רוצה לומר שבזה האופן יגיע נדיבות הפועל להויות בזה העולה השפל כי ההוויה לא תהיה לדבר כי אם בהפסד לדבר הנה לא נשפוט מפני זה שההפסד מכוון לעצמו אבל הוא בלתי מכוון וההוויה מכוונת, ואילו היה אפשר לצורות האלו שתעמודנה בחמריהם לנצח לא היה מנעם מזה הש״י אבל ישים בהם כלים לשמור מציאותם כפי מה שאפשר, האם לא בכיתי לקשה יום ועגמה נפשי לאביון להיותי מיצר בצרתם כי יבא עלי העונש שבכל העניינים אשר קויתי שיבא טוב בא רע וכאשר הייתי מייחל לאור ויבא עלי אופל הצרות, מעי רותחו בחום השחין ולא דמו ולא נחו מהרתיחם ובאוני ימי העוני, מרוב הצרות הלכתי קודר בלא חמה ששזפתני מרוב צרותי לא אבוש לזעוק בקהל, אח הייתי לתנין ורע לבנות יענה לקונן תמיד ולעורר נהי, עורי נשתחר מעלי מעוצם החום ועצמי נתייבשה מרוב היובש, ונהפך לאבל כנורי ועוגבי לקול בוכים הלא באמת אם לא הייתי מיצר בצרת הקשי יום והאביונים והייתי שמח לאידם היה ראוי שיבאו עלי אלו העונשים אכן הייתי מיצר מצרתם ולמה באוני הצרות האלו.
גַּם כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי. גם שקנו איזה ממון ב׳כח ידיהם׳ ובעמלם, ׳למה לי׳ להחשיבם יותר, הנה עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח - זמן חייהם ׳אבד׳, כי כילו אותו בדבר נפסד:
גם כח ידיהם – לא בלבד על שהיו פחותים במעלה מאסתים כי גם בעבור כי אמרתי למה לי כח ידיהם כי הלא מעט היא ואין בו די להציל הצאן מן הבא לטרפה.
עלימו אבד כלח – הזקנה שהיתה בהם היא היתה אבודה כי מה תועלת היתה בהזדקנם הואיל והיו פחותים במעלה וחלושי הכח.
כלח – לחלוחית הבשר וכחו כמו ולא נס ליחה.
(ב-ג)גם מאסתי כח ידיהם, הגם שהם צעירים ויכולים לעבוד בכח ידיהם, בכ״ז אמרתי למה לי ולא רציתי לקחת אותם לשמור צאני, אחר שעלימו אבד כלח בחסר ובכפן גלמוד, שע״י שהיה להם מחסור וכפן וישבו תמיד גלמוד נפרדים מבני אדם, אבד כלחם וכחם, העורקים ציה שסבבו תמיד בציה במקום אמש שואה ומשואה במדבריות השוממות:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
בחסר ובכפן גלמוד – אמר רבא אם ראית חסרון בא לעולם וכפן בא לעולם הוי רואה את אשתך כאלו היא גלמודה, א״ר יודן כתיב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב, בנח כתיב אתה ובניך ואשתך ונשי בניך מלמד שנאסר להם פריה ורביה.
והם פי עוז ופי ג׳וע ושום, כאנהם פארין מן מפאזה ט׳למא כ׳אויה או מכ׳ואה.
בחסר, והם אותם הזקנים בחסד ובכפן ובשעמום כאלו הם בורחים ממדבר חשוך שאייה ושממה. כלומר על אף אריכות ימיהם אין בהם מאומה מן הטוב, אלא הם ריקים ומעורטלים כאלו זה עתה ברחו ממדבר שממה. העורקים, ארמית, תרגום ויברח וערק. וציה, מדבר שמם. ופירוש אמש, חשך.
בחסר ובכפן – היו גלמוד.
העורקים ציה – שמבריחין אותן בימיו מקרב בני אדם לילך בחושך.
אמש שואה ומשואה – ברואינא בלעז.
Because of want and because of hunger they were in solitude.
they would flee to desolation For in his days, they would drive them from civilization to go in darkness.
darkness of waste and desolation broine in Old French, obscurity.
בחסר ובכפן גלמוד – פתרונו: זה היה חלקם מאלהים, שהיו יושביםאבחסר ובכפן – ברעב ובצמא ובערום ובחוסר כל (דברים כ״ח:מ״ח). גלמוד – יחיד. שוולמטרא בלעז.ב
הערקים ציה – וגם זה חלקן, שהיו בורחין מן היישוב לארץ ציה, שלא ישבו במקום מושב בני אדם.
אמש שואה ומשואה – פתרונו: בעוד לילה יהיו לשמה ולשממה.
שואה – לשון שממה, כמו: והאדמה תשאה שממה (ישעיהו ו׳:י״א).
שואה ומשואה – שנים שרשים בענין אחד, כי שואה על משקל עולה ומשואה על משקל במדוכה (במדבר י״א:ח׳) וכן משוגתי (איוב י״ט:ד׳), כי החולם כמו השורק.
(ג-ד)בחסר ובכפן – דבק עם צעירים ממני (איוב ל׳:א׳) והענין מי שהוא בחסר וברעב שומם והם נסים למקום ציה לשכב שם הלילה מקום שואה ושממון וקוטפים קוצים עם שיחים וקוטפים שורש רתמים להתחמם.
בחסר ובכפן – בחסרון וברעב כל אחד מהם עומד.
ילמוד – יחיד ומשתומם ובורחים אל המדבר מקום ציה וערבה, ואתמול בורחים אל מקום שואה ומשואה. הזמן הקרוב שעבר יקרא אותו אמש, כי ימי אלה הנבלים ללילה ישים. וירצה לומר כי אין שלותם מרחוק רק מאמש, כלומר מקרוב. מעת בוא עליו רעתו.
והתרגום אמר: בחסרנא ובאולצנא דלא ולד הוו ערקין רשיעא בארעא צחיא חשוכא היך רומשא אתר שוחא ורגושתא. יאמר כי בחסרון ובדוחק, בשכול וגלמוד בלא בנים, היו בורחים אל מקום ציה וחשך שממון ושאון כל חיתו יער, פתר כפן מן כפנה שרשיה (יחזקאל י״ז:ז׳), לשון האסף והדחק השרישם זה בזה.
בחסר ובכפן גלמוד – בסבת חסרונ׳ והרעב אשר הם יהיו יחידי׳ בלי חברה.
העורקים ציה אמש ומשואה – הרודפים ארץ ציה ובאים אליה ורודפים מקום החשך והוא שקראו אמש ורודפי׳ המקומות השוממים ר״ל מקום המדבר והם שקראם שואה ומשואה.
בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד [הַעֹרְקִים צִיָּה] אֶמֶשׁ. ו׳אמש׳ ומעט זמן קודם זה היו ׳בחסר ובכפן׳, ו׳עורקים׳ ובורחים אל מקום ׳ציה׳ חוץ לישוב:
הקטפים, הקטפים מלוח ועלי השיחים ומשרשי הרתמים מאכלם. ופסוק זה המשך הפסוק הקודם כלומר תאור חיו הפראים שהיו בציה חשוכה שואה ומשואה אשר ברחו ממנה זה עתה. ותרגם רתמים ״רתם״ והוא עץ שפריו דומה לעדשים.
והמלוח, הוא אחד ממיני הקוצים1.
1. וכתב ר׳ אברהם בן שלמה בפירושו לשופטים ח כי שבעה עשר מיני קוצים נזכרו במקרא, קוץ ודרדר ומלוח וחדק ומסוכה ופרחח וחוח וקמוש ושמיר ושית וסיר וערער וסלון ואטד וסנה וברקנים וחרול (ויש להוסיף נעצוץ שרבנו פירשו קוץ). וכתב עוד כי המלוח עליו רחבים מעט מעלי הזית והוא נאכל כירקות ויש בו מליחות ועפיצות. וכתב רבנו בפירושו למשלי טו יט שיש לקוצים עשרים שמות במקרא, ראה שם מהדורתי.
ואלמלוח, הו נוע מן אלשוך.
הקוטפים מלוח עלי שיח – בהיותם במדברות היו קוטפים להם מלוחים על אילנות היערים ואוכלים.
מלוח – שם עשב הוא ובלשון ארמי נקרא קקולין, ובלשון משנה מלוחים, מצוש בלעז, כאותה ששנינו (קדושין סו ע״א) העלו מלוחים על שלחנות של זהב.
They pluck salt-wort on shrubs When they were in the deserts, they would pluck for themselves salt-wort [that grew] on the trees of the forests and eat. salt-wort Heb. מלוח. It is the name of an herb. In Aramaic (Pes. 114a), it is called קַקוּלִין and in the language of the Mishnah מַלוּחִים (malves in French), mallows, as we learned in (Kiddushin 66a): "They brought up mallows on golden tables."
shrubs a tree, like, "under one of the shrubs (השיחים)" (Bereshit 21:15).
הקוטפים מלוח עלי שיח – מלוח – הוא צמרת שבראש האילן, ורך הוא וראוי לאכילה.א
שיח – הוא אילן כמו: וכל שיח השדה (בראשית ב׳:ה׳), שתרגומו: וכלב אילני חקלא, וזה פתרונו: עתידין שיהיו קוטפין ראשי האמירין שבאילן ואוכלין אותם ביערים שהם דרין שם בארץ ציה מתוך חוסר וכפן שאין להם מהג לאכול, וכן פתר ר׳ אלעזר הגדול בר׳ יצחק זצ״ל.
אבל ר׳ מנחם בר׳ חלבו פתר: מלוח – הוא עשב שקורין מלווא בלעז, ואין ראוי לאכילה. שיח – הוא עשב הראוי לאכילה. ופתרונו: עתידין שיהו קוטפין מלוח שאינו ראוי לאכילה, ואוכלין במקום שיח שראוי לאכילה, מתוך חסר וכפן.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״וראוי לאכילה הוא רך״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 (חסר ״כל״) וכתוב רק: ״תרג׳ ״.
עלי שיח – אפילו עלי שיח שהואב האילן, וכמוהו: לשוח בשדה (בראשית כ״ד:ס״ג) – ללכת בין שיחי השדה.
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״מלילות״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״שהו״.
הקוטפים מלוח עלי שיח – תרגום ממשק חרול (צפניה ב׳:ט׳) – ׳משמט מליחין׳.
שיחים – אילנות. יהיו קוטפים הקוצים להדליק בהם העבים.
ושרש רתמים לחמם – להב לחמם ודומה אין גחלת לחמם (ישעיהו מ״ז:י״ד). ואמר שרש רתמים בעבור כי אש הרתמים לא יכבה מהרה, והרבה פיוטים חשבוהו לשון לחם, וחשבו כי שרש הרותם הוא מר, ולא הכירוהו על אפניו.
הקוטפים מלוח עלי שיח – שיקטפו וילקטו עשבים מארץ מלחה עם השיחים אשר שם.
ושרש רתמים – להיות להם כל אלה ללחמם ולחם ביתם,
הקוטפים מלוח עלי שיח – מרוב חסרונם הם כורתים עשב נקרא שמו מלוח על האילן לאכול העשב ההוא אע״פ שאין העשב ההוא נאות לאכילה.
ושורש רתמים לחמם – הוא מזונם ולחמם להעדר המזון שם מה מהם והנה הרתמים הו׳ עשב נקרא כך או יהיה לחמם מקור ותהיה הלמד משמשת ויהיה עניינו לחמם עצמם כי יצטרך להם מה שיחממם בעבור עמד׳ במקומות הקרי׳ באין מחסה.
הקוטפים – ענין תלישה כמו וקטפת מלילות (דברים כ״ג:כ״ו).
מלוח – שם עשב מה ובדרז״ל אבותינו היו אוכלין מלוחין וכו׳ (בבלי קדושין ס״ו).
מן גו, ומתוך העיר יגורשו ויריעו עליהם כגנב. אותם הפראים אם נכנסו לעיר מגרשים אותם וצועקים אחריהם כמו שצועקים אחר הגנב.
מן גו, מתוך, מלשון התרגום פנימה1 גואה.
1. ויקרא י יח.
מן גו, מן דאכ׳ל, מן לגהֵ אלתרגום פנימה גואה.
מן גו – מן קרב עיר היו נגרשין.
from the midst From the midst of the city they were driven.
מן גו יגורשו – פתרונו: מתוך היישוב יהו מגורשין.
מן גֵו יגורשו – מאחרי גֵו של בני אדם היו מגורשים, ואינו צריך לומר שלא היו עומדים בפני בני אדם, כי גם אחריא גום לא היו רשאים לעמוד, כלשון: ואותי השלכת אחר{י} גוך (מלכים א י״ד:ט׳).
יריעו עלימו כגנב – כשהיו בני אדם רואים אחד מהם, היו מריעים וצועקים עליהם כגנבים שהם נהממים ונכרזים.
א. בכ״י לוצקי 778: אחריי.
מן גו – תרגום מתוך, וענינו: מתוך בני אדם יגורשו בעבור חסרונם ויריעו בני אדם עלימו כמו לגנב.
מן גו יגרשו – מביתי.
גו – תרג׳ תוך.
כי מן גו יגרשו – מתוך העיר מגורשים.
ומתוך בני אדם יגרשו – ויריעו עליהם כגנב, כי יגורשו ויגנבו, ועל כן ישכנו בבקעי הנחלים, ובין שיחי היער יצעקו ויהמו ככלב.
מן גו יגורשו – מתוך העיר יגורשו.
[מִן גֵּו] יְגֹרָשׁוּ. מן הישוב:
גו – הוא התרגום של תוך.
יריעו – ענין הרמת קול.
מן גו – מן תוך העיר היו נגרשים והבריות היו מריעים עליהם בקול לאמר גרשו גרשו כאשר יריעו על הגנב בעת יגורש.
מן גו – כי היו מגורשים מן גו העיר על ידי פחיתות מעשיהם, שעת באו אל העיר היו מריעים עליהם כמו על הגנבים, ובני העיר היו צועקים לאמר:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
בערוץ נחלים – יש ארץ מלוחה מתבקעת ששם היו שוכבים בחורי העפר וחורי נקיקי הסלעים.
וכפים – תרגום של סלעים.
(ד״א בערוץ נחלים – הוא הנקיק שעושה הנחל סביבותיו).
in the crevices of the valleys There is a salty land that splits, where they would lie in the holes in the earth and the holes in the crevices of the rocks.
and rocks Heb. וכפים, the Aramaic translation of סלעים, rocks. (Another explanation:) in the crevice of the streams That is the crevice that the stream makes around itself.
בערוץ נחלים לשכון – עתידין שישכנו בנחלי הבתות מפני שהיו מגורשין מן היישוב.
בערוץ נחלים – הם פחתים, שאדמה נפחת שם, ונעשה גומא במקום השברים, והולכי מדברות נחבאין שם למחסה ולמסתור מזרם וממטר.1
ערוץ – לשון שבר, כמו: אל תערוץ ואל תחת (יהושע א׳:ט׳).
בערוץ נחלים – כמקום פחד הנחלים לשכון והם חורי עפר וכפים כי הם יראים שיפלו החורים והכפים עליהם.
בערוץ נחלים – הוא הנקיק שעושה הנחל סביבותיו.
חורי עפר וכיפים – מחילות עפר ונקרות הסלעים.
בַּעֲרוּץ נְחָלִים. כאשר היו פורצים גדר, אותם הנחלים שהיו שם משכנותם היו מגורשים משם לִשְׁכֹּן חֹרֵי עָפָר וְכֵפִים:
בערוץ נחלים – עלה עשן באפי ואש מפי תאכל על בערו גחלים שהדפיס המדפיס בעשרים וארבע קטן מויניציאה שנת שע״ט במקום בערוץ נחלים ומכותלי ביתו ניכר כי פחמי הוא ויש ספרים שהרי״ש בחולם וטעות הוא כי הוא בשורק וכ״כ רד״ק בשרשו שהוא שם בשקל גבול זבול.
חרי – במדוייקים חסר וא״ו.
בערוץ – ענין שבר וחריץ והוא מלשון לערוץ הארץ (ישעיהו ב׳:י״ט).
וכפים – תרגום של סלע כיפא וכן ובכפים עלו (ירמיהו ד׳:כ״ט).
בערוץ – למען ירוחקו מבני אדם לשכון בחריצי העמקים ובנקבי העפר והסלעים.
בערוץ נחלים – מקום שנעשה שם שבר ע״י הנחלים, או בנקיקי הנחלים ובסעיפי הסלעים.
(ו-ז)בערוץ נחלים לשכן – שלא יכנסו אל העיר רק ישכנו בפרצות הנחל, בין חורי עפר וכפים, ושינהקו בין שיחים ושכלם יספחו תחת החרולים, כן היו מריעים עליהם, כי ע״י שהיו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
פישבהו אלד׳י בין אלשג׳ר ינהקון, ותחת אלחרשף יתערצ׳ון.
בין, והרי הם דומים לאותם אשר בין השיחים ינהקו ותחת החרול יסתופפו. שהם דומים לחיות היער הגוהקים בין השיחים ולשרצי האדמה המסתופפים בצל החרול. ותרגם חרול ״חרשף״ או ״כרשף״ וזה שמו הספרדי, ונקרא בארצות המערב ״אפזאן אלמקלוב״ ונקרא בערבית ״עכוב״ וגם במשנה עוקצין פ״ג מ״ב עכביות, וראה פירוש הרמב״ם שם מהדורתי. וכתב רבנו בספרו הנבחר באמו״ד מאמר י פ״ד מהדורתי עמ׳ רצה כי בשני פסוקים הללו מדובר על המתבודדים בהרים ובמדברות ומתרחקים מבני אדם עד שמגיעים לתכונות הבהמות ויחרגו מן האנושיות.
חרול יסופחו – אורשיאש בלעז היו נאספים, כמו: ונספחו על בית יעקב (ישעיהו י״ד:א׳).
under the nettles they gather (Orties in French), nettles. They would gather, as in, "and join (ונספחו) the house of Jacob" (Yeshayahu 14:1).
בין שיחים ינהקו – בין האילנות נוהקים וצועקין מחמת רעבונם.
בני נבל גם בני בלי שם – ואת אמרת המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, אמר ר׳ אחאי שהשימו את העולם והושמו מן העולם וגרמו לעולם שישום, ר׳ לוי בשם רבי שמואל בר נחמני אנשים (שנתפסו) [שנתפרשו] שמותם למעלה, דא״ר יוסי בן לוי כל השמות הללו לשון מרדות הם, עירד עורדן אני מן העולם, מחויאל מוחן אני מן העולם, מתושאל מתישן אני מן העולם, למך מה לי ללמך ולתולדותיו, ר׳ יוחנן אמר אנשי השם מי פרש מעשיהם, אנשי השם אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי, רבי אומר אלולי לא בא איוב אלא לפרש לנו מעשה דור המבול דיו, ואמר רבי חנין ואילו לא בא אליהוא אלא לפרש לנו מעשה ירידת גשמים דיו דאמר רבי יוחנן כל אורה שנאמר באליהוא אינו אלא בירידת גשמים, רבי אושעיא רבה אמר אינה אלא במתן תורה.
והם ד׳וי אלספה ת׳ם ד׳וי לא אסם להם, קד צ׳עפו מן אלבלאד.
בני נבל, והם בעלי הנבלה ואף אנשים אשר אין להם שם, שככר נתדלדלו מן הארץ. והנה נבל, בלי שם, אינם מוסבים על אבותיהם, אלא עליהם הם. והמלה ״בני״ כמו בן חיל, בן מות, שפירושו שאותו אדם איש חיל, חייב מות. ופירוש נכאו דלדול וחולשה, והכוונה נתמעטו.
נכאו – בימי מן הארץ שהייתי משפילם לשון נכה רוח.
were broken (in my days) from the land for I would humble them. [נִכְאוּ is] an expression of, "of crushed spirit (נכה רוח)" (Yeshayahu 66:2).
נכאו – הוא מעניין נכה רוח ומבנין נפעל והרצון שהם שפלים ונכנעים יותר מהארץ.
בְּנֵי נָבָל [גַּם בְּנֵי בְלִי שֵׁם]. והם כמו כן נבזים מצד אבותם:
בני נבל – הבי״ת בגעיא.
נבל – כן יקרא אדם פחות ונבזה.
נכאו – נדכאו ונשברו כמו תהגו אך נכאים (ישעיהו ט״ז:ז׳).
בני נבל – והנה בניהם השוחקים עלי אשר יקראו בני נבל גם בני בלי שם על כי לא היה לאביהם שם על פני חוץ הנה מאז נשברו ונדכאו גם המה מן הארץ כי בעבור פחיתת אביהם לא מצאו מי יחננם.
בני נבל גם בני בלי שם – לכן נכאו מן הארץ, ולא הניחום להתחבר עם קיבוץ האנשים:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
כי יתרי, וכאשר התיר מוסרותי וסעה אותי והרסן שלח מלפני. כלומר ה׳ התיר ופיתח את המוסרות שהיה מחזיק בהם את אחרים ושלח את הרסן שהיה מרסן בו את העם. אז.
ואמת כי יתרי פתח ויענני, רומז בכך אל ה׳ יתהדר ויתרומם שהוא התיר מוסרותיו.
וקולה כי יתרי פתח ויענני, ישיר בה אלי אללה עז וג׳ל אנה חל רבאטה.
כי יתרי – פתח יתר קשתי פתח (כמו שאמרתי למעלה וקשתי תחליף) כלומר כחי התיש מי שבידו לעשות.
ורסן מפני שלחו – רסני שהיו מרוסנים בו שלחוהו מפני כי אינם יראים מעתה ממני.
For He untied my bowstring He untied the string of my bow (that I said above that my bow would become stronger); i.e., He weakened my strength–He Who has the power to do so.
and they have cast off the bridle My bridle, with which they were bridled to me – they cast it off before me because they no longer fear me.
כי יתרי פתח – יתרי קשתי שאמרתי למעלה: וקשתי בידי תחליף (איוב כ״ט:כ׳), פתח הקב״ה – כלומר, התיש כחי.
ורסן מפני שלחו – פתרונו: אסרוני בנחושתים, שייסרוני בייסורין, והם ייסורין אוסרין אותי כאדם שאסור בשלשלאות.
רסן – הוא מלשון שלשלאות. שכשם ששלשלאות של סוס נקרא רסן על שאי איפשר עדיו לבלום כי אם במתג ורסן, כך כל דבר שאדם אסור בו אפילו על ידי חולי ומכאוב נקרא רסן.
מפני – פתרונו: מלפני.
שלחו – פתרונו: אסרו, כמו: כי שולח ברשת ברגליו (איוב י״ח:ח׳), ורסן מפני שלחו.
כי יתרי פתח – מוסב על: וקשתי בידי תחליףא(איוב כ״ט:כ׳), תחילה היה קשתי מתחלפת ומתגברת, ועתה פֹתחב וריפה הקב״ה יתר קשתי.
א. כן בנוסח המקרא שלנו, וכן בכ״י לוצקי 778 לעיל על איוב כ״ט:כ׳, וכן בר״י קרא כאן. בכ״י לוצקי 778 כאן: ״תחלוף״.
ב. בכ״י לוצקי 778 יש נקודה הנראית כמו חולם ליד האות פ׳, וצ״ע.
כי יתרי – שאסרתיהו בו יפתחהו וטעם היתר והרסן הוא פחדו ויראתו שסרו מהן.
כי יתרי פתח – יאמר כי יתר קשתו אשר כונן חציו עליו, פתח אותו האל ולא יורה בו חץ ויענה אותו תמיד, עד כי שלחו הרסן אשר שם על לחייהם, והוא רואה ואין לאל ידו.
והתרגום אמר: ארום שושילתי שרא. ואמר כי היתר אשר אסר בו את הרשעים, פתח כל אחד מן הרשעים אסוריו מעל ידיו1 ויענה בו את איוב, כי הם יקשרוהו ויאסרוהו תחת אשר אסרם, והוא הנכון.
ורסן מפני שלחו – רסן היראה אשר היה להם ממני קודם שקראוני אלה הצרות שלחו והסירו מפני.
(יא-יג)כִּי יִתְרִי פִתַּח. האל הרע התיר מיתר קשתי שלא אוכל לרדוף הרשעים1: וְרֶסֶן מִפָּנַי. והרסן והמעצור שהיה להם ׳מפני׳, שִׁלֵּחוּ מעליהם: עַל יָמִין פִּרְחַח יָקוּמוּ. באופן שהנערים בלכתי בדרך מעיזים פניהם ללכת לימיני עד שרַגְלַי שִׁלֵּחוּ מן המסילה, וַיָּסֹלּוּ עָלַי אָרְחוֹת אֵידָם - באופן שעשו עלי מסילות ארחות סכלותם ורשעם, עד כי נָתְסוּ נְתִיבָתִי - שלא אשיג המכוון בדרך שהייתי הולך: לְהַוָּתִי יֹעִילוּ. להוסיף על צערי: לֹא עֹזֵר לָמוֹ. בלתי תועלתם:
1. ראה לעיל כט כ.
יתרו – יתרי קרי.
יתרי – הוא חבל הקשת כמו כוננו חצם על יתר (תהלים י״א:ב׳).
ורסן – הוא ההושם בפי הסוס להטותו בו אל הדרך כמו במתג ורסן (תהלים ל״ב:ט׳).
כי יתרי – פתח מי שבידו לפתוח פתח יתר קשתי לבל אוכל לירות עוד מעתה ובזה עינה כחי כי הנני מסור בידם ולא אוכל להלחם למולם ור״ל המקום התיש כחי.
ורסן – החוזק שהיה לי עליהם להטותם לכל אשר אחפוץ כאדם האוחז ברסן הסוס ולהטותה הדרך הנה עתה שלחו וגרשו מפני את הרסן ר״ל פרקו העול ויצאו מתחת ידי.
יתרי – כמו בשבעה יתרים לחים, ופתח כמו פתוחי חותם שנחקק בבשר.
כי יתרי – וקשרי שאני אסור בהם ביסורים, פתח וחקק עלי בחוזק, אבל הרסן שהיה עליהם מפני, מה שהם היו קשורים ברסן מפני יראתי, שלחו עתה, באופן תחת שתחלה הייתי חפשי והם אסורים ברסן, נהיה עתה בהפך:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
על, קמו על ימיני כמו קוצים ולכדו בהם באותם הקוצים הנקראים פרחח את רגלי וסללו עלי אדמות אידם. שכל מי שיש לו פטפוטי הבל המדמה שהם דברי חכמה מנסה לפענח את מאורעותי.
פרחח ״עכרש״ הוא ממיני הקוצים.
ואלעכרש הו נוע מן אלשוך.
על ימין – על ימיני עומדים פרחים קטנים כשאר הדיוטים שאיני חשוב בעיניהם להכנע מפני.
רגלי שלחו – אם המקום צר להם דוחפים אותי הלאה.
ויסולו עלי אורחות אידם – כל דרך נבלה שיש להם לעשות עושים מסילתן לפני ואצלי ולא ייראו.
On my right on my right, stand "little sprouts" as [with] any other simple person, because I am no longer so esteemed in their sight [that they] subordinate themselves before Me.
they push away my feet If the place is crowded, they push me away.
and they cast up against me their ways of destruction Any shameful way [i.e., act] that they have to do, they make their way before me or beside me [to perform it] and they have no fear.
פרחח – חי״ת כפולה כמו רי״ש של בהררםא(בראשית י״ד:ו׳). וכה פתרונו: על ימין פרחח יקומו – תולעים שאוכלין ביב על ימיני, והוא הדין על שמאלי,ג מעלין אבק מתוך שבאו עלי אסופות אסופות.
רגלי שלחו – כבלו את רגלי, כאילו אסורין בכבלי ברזל, יגיד עליו רעו1: ורסן מפני שלחו (איוב ל׳:י״א), שאף הוא לשון קשירה ואסירה.ד
ויסלו עלי ארחות אידם – עשאוני כמסילה זו שכל העולם דורכין בה.
על ימין פרחח יקומו – פרחח מורכב משתי מלות כן פרחח ומפרחי קוצים, כמו שאמר גם בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ (איוב ל׳:ח׳). ואמר מאסתי אבותם הם קוצים ובניהם ׳פרח׳ ׳חח׳ ובעבור התחברות שלש ח״תין חסר האחת והרכיב המלה.
רגלי שלחו – הפשיטו מתרגום והפשיט (אונקלוס ויקרא א׳:ו׳) – וישלח. והחוח דרכו כאשר יכנס ברגל מפשיט העור.
ויסולו עלי אורחות אידם – מן סלון ממאיר (יחזקאל כ״ח:כ״ד) מן סלונים (יחזקאל ב׳:ו׳) וקוצים. אמר שים אותם על אורחות.
רגלי שלחו – הפשיטו. וזה כאשר יכנס החוחא ברגל יפשוט העור מהבשר.
ויסלו עלי ארחות אידם – לשון סלון ממאיר.
א. כן בכ״י פרמא 2958, וכן בפירוש הארוך. בכ״י אוקספורד 625: ״יכוה החום״.
פרחח – י״א פרח חח וי״א מן לפורחות (יחזקאל י״ג:כ׳) ותרגו׳ מעופף דפרח; ופרחח הקרוב אלי להיות שם דבר ונכפל החי״ת וחברו בפרוח רשעים (תהלים צ״ב:ח׳), כדשא תפרחנה (ישעיהו ס״ו:י״ד).
על ימין פרחח יקומו – אמרו המפרשים כי פרחח כפול החי״ת מן פרח מטה אהרן (במדבר י״ז:כ״ג), והוא כנוי לנער אשר יוציא עתה פרח, וכן יקראו קטני העופות אפרוחים, ובלשון רבותינו ז״ל פרחי כהונה, ואומרים קטן פורח. יאמר כי על ימינו יקומו כל אחד מן הנערים, ורגליו אשר על במותימו ידרכו וישלחו מעליהם והם יסלו עליו ארחות איד וצער, אשר יעשו לו.
על ימין פרחח יקומו – על ימיני יקומו הילדים והנה נקראו הילדים כן להמצא הפרח בתחלת הווית הפרי וכזה אמרו חז״ל פרחי כהונה.
פרחח – ענינו מי שהתחיל לצמוח ולהפריח שער זקנו ובדרז״ל פרחי כהונה (משנה מדות ה׳) ונכפל הלמ״ד הפעל כמו ביום סגריר (משלי כ״ז:ט״ו).
על ימין – ערבה לב הנערים לגשת לעמוד על ימיני וכשצר להם המקום שלחו וגרשו רגלי לדחפם להלאה והוא דרך בזיון.
ויסילו – הדרכים אשר ילכו בהם לצער ולשבר אותי עשו אותם עלי מסילה ודרך כבושה לרוב התמדתם ללכת בהם.
פרחח – כמו פרח ואפרוח, ר״ל קטנים, או כמו פרוח תפרח הצרעת, מצורעים, ונכפלה למ״ד הפעל כמו סגריר עבטיט.
רגלי שלחו – יל״פ שדוקרים את רגלי בשלח וחרב.
על ימין – בענין שעתה יעמדו על ימיני פרחח ונערים מצורעים, אשר עד עתה רגלי שלחו אותם מן הישוב, ויסלו עלי ארחות אידם האורח של האיד שהיה להם שהיו מגורשים ומתועבים לבני אדם סללו עלי עשו ממני מסילה כבושה עלי, שעתה אני מרוחק מבני אדם חתתם:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
ושעת׳ו סכתי מן גיר אן ינתפעו באד׳אי, ולא מעין להם.
נתסו, ונוולו את נתיבתי בלי שייהנו בנזקי ובלי שיועילו להם. והכוונה הטילו בי דופי ופקפקו בצדקתי בלי שיועילו לעצמם במאומה, ובנוהג שבעולם אדם רע מזיק כדי לקבל תועלת עצמית, ואלה הזיקו ללא הנאה וללא תועלת.
ופירשתי נסתו, נוול, בודדת.
ופסרת נתסו, שעת׳ו, מפרדא.
נתסו נתיבתי – הטוב׳ ואין חוששין לה, נתסו כמו נתצו וסמ״ך מתחלפ׳ בצד״י.
להוותי יועילו – להקניטני מוסיפין.
They break up my path Heb. נתסוּ. [My] good [path] and do not care for it. נתסוּ is like נתצוּ the "sammech" replacing the "zaddi."
they serve to increase my calamity they continue to provoke me.
נתסו נתיבתי – שאיני יכול לצאת.
נתסו – כמו: נתצו.
להוותי יועילו – פתרונו: לשברי יועילו.
ולא עוזר למו – פתרונו: ולא להנאה להם.
נתסו נתיבתי – עזבו נתיבתי של יושר שהייתי רגיל להוכיחם.
לא עוזר למו – לא יהו נעזרים, כך היה מקללם.
להותי יעילו לא עוזר למו – אינם צריכים עזר כי לבדם יכולין.
לא עזר למו – אינם צריכין עזרה.
נתסו – נתצו כי הסמ״ך והצד״י ממוצא אחד.
להותי – שואתי.
נתסו – יתצו ארחי שלא אעבור בו.
להותי – לשברי ימצאו תועלת בעבור שלא עזרתי להם או אין לי עוזר בעבורם.
להותי יועילו – כאילו יש להם תועלת בהותי ואין צריכין לעוזר, כי אין בידי להנצל מידם.
נתסו – הנתיב אשר אני אלך בה נתצו והרסו ר״ל מונעים אותי לעשות חפצי.
להותי יועילו – המה מועילים להגביר הותי ושברי עם כי אין להם בזה עזר ותועלת מה עכ״ז יעשוהו משנאתם אותי.
להותי יועלו – יל״פ ג״כ שהם רק מועילים להותי ושברי לא לעצמם, שדדבר זה אינו עוזר למו, ואין להם מזה תועלת רק להועיל אל הוותי ולהרבות את שברי.
נתסו – גם אלה אשר להיתי יועילו, היינו חברי שחשבתי שהם יהיו לי לתועלת נגד היותי, והם יעזרו לי בצרה, הם בעצמם נתצו את נתיבתי הטובה דהיינו מה שהרשיעו אותו והסירו ממנו צדקתו וכבודו ולא עזר למו לא נמצא להם עוזר אותי, כי בהפך נהפכו לי לאויבים:
Turning to his comforters, Job once again accuses them of faithlessness and a lack of sympathy for his great suffering.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
כפרץ רחב – הנופל במהרה, כן יאתיו הצעירים, כי הבנין הנופל מן החומה נקרא פרץ בעבור שיפרוץ בחומה כי הפרץ אינו דבר.
תחת שואה התגלגלו – לראותי.
כפרץ רחב יאתיו – יבואו עליו יחד.
תחת שואה התגלגלו – כולם לבוא עליו להכלימו.
כפרץ רחב יאתיו – כפרץ רחב שיבאו בו המי׳ בשטף יבאו עלי.
(יד-טו)כְּפֶרֶץ רָחָב יֶאֱתָיוּ. לפעמים יתחברו רבים מהם למלאות כל הדרך להרוס דרכי: תַּחַת שֹׁאָה הִתְגַּלְגָּלוּ. ובאמצעות המצאה נפלאה ׳התגלגלו׳ עלי בעלילות דברים, עד כי הָהְפַּךְ עָלַי בַּלָּהוֹת - רדיפת השופטים: תִּרְדֹּף כָּרוּחַ נְדִבָתִי. באופן שאותה ה׳שואה׳ ׳תרדוף׳ ותבלבל נפשי השכלית: וּכְעָב עָבְרָה יְשֻׁעָתִי. והישועה והעזר שעשיתי כבר לרבים, ׳עברה כעב׳ ואין זכר לה אצל אותם שהושעתי, על דרך ׳אשר לא ידע את יוסף׳ (שמות א ח), באופן שאין איש מהם מליץ בעדי:
כפרץ רחב – כמו פרצה רחבה אשר יבוא בה המים בשטף רב כן יתאספו רבים יחד לבוא אלי לצערני ובמקום חשך יקיפו ויסבבו לבוא אלי שלא ארגיש בהם להשמט מהם עד לא יבואו.
כפרץ – כמו פרץ ה׳ את אויבי כפרץ מים.
שואה – חשכת העננים.
כפרץ – הם באו עלי כפרץ מים שהוא המים הנפרצים ברחבה מן הבקעת העננים (וואלקען ברוך), ובבוא שואת הענן וחשכו התגלגלו מן הענין עם פרצת המים לשטפני והיא מליצה על שטף דבריהם הרעים אשר היו כענן לכסות שמשו, ויעברו על ראשו המים הזדונים:
הֳהפך – דוגמת: הֳגלה (אסתר ב׳:ו׳), הֳראה (ויקרא י״ג:מ״ט), נהפך עלי מעשה של בהלות אשר הבהילני השטן.
בלהות – כמו: בהלות.
תרדוף כרוח – תרדוף בהלות כרוח.
וכעב עברה – כעב עובר ונמחה ונהפך לאיין, כן עברה וחלפה ישועתי.
(טו-טז)ההפך עלי – יש אומרים: כי בימים הקדמונים אם באו עליאבלהות, תרדוףבנדיבתי – פירוש מזלי תרדפם כרוח הבלהותג ותדחפם ותעבורד ישועתי לבוא אלי כעב במהירות, ועתה תשתפך נפשי.
והקרוב אלי: כי ההפך עלי כל בלהות וכל בלהה תרדוף כרוחהנדיבתי – והיא נפשי, כענין: ורוח נדיבה תסמכני (תהלים נ״א:י״ד). וכעב שעברה – כך עברה ישועתי, ועתה על כן תשתפך נפשי כי יאחזוני ימי עוני.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 נוסף: ״ידי.
ב. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״רדוף״.
ג. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״הבלהות״.
ד. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״ומיד תעבור״.
ה. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״כרוח״.
ההפך עלי בלהות – כמו ההפכו עלי בלהות.
ההפך – מקור כולל.
בלהות – רבות.
תרדף כל בלהה.
נדבתי – הנפש בעלת הנדיבות.
תרדוף כרוח נדיבתי – כל אחת מן הבלהות תרדוף נפשי, או נדיבתו ממש, כי נדיב עמים היה.
נדיבתי – נפשי וכן ישועתי וקרא הנפש נדיבה כי יגיע מנדיבות׳ עד שתגיע חקו כל א׳ מהאברים וקראה ג״כ ישועה לפי שהיא מושיע׳ הגוף ושומר׳ אותו מדת ימיו כמו שהתבאר בטבעיות.
נדיבתי – כן תקרא הנפש על כי היא בעלת הנדיבות וכן נאמר ורוח נדיבה תסמכני (תהלים נ״א:י״ד).
ההפך עלי – קבוצת בהלות הפכה עצמה לבוא עלי ותרדוף נפשי כרוח הרודף מוץ הרים והישועה הרגילה לבוא עלי מאז הנה עתה עברה מהר כעב הזה הממהר לעבור ממקומו.
נדיבתי – כמו ורוח נדיבה תסמכני, והרוח נדיבה תרדוף כרוח את ישועתי, והוא כעב עברה מפני הרוח. והמליצה שרוחי בעצמי מתיאש מן הישועה ורוצה במות.
ההפך עלי בלהות – תחת שהמליץ ביאת הצרה כביאת העב השופך מים, שהעב בא ונשא ע״י הרוח שמביא העננים, לענין התרחקות התקוה והישועה היה ההפך, שהרוח שנשא את העב אלי ירדף את נדיבתי ונשמתי לצד האחר להרחיקה מעלי, ותחת עב הצרה שעומד על ראשי, תדמה ישועתי כעב עברה שאין גשמי ישועות ורוח נדיבה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
ועתה, ועתה הנה נפשי תשתפך עלי כי הקיפוני ימי דלות. תרגם עני ״צעף״ שהיא חולשה, והכוונה חולשת מעמד ומצב. ותרגמתי דלות שהיא כוללת הכל. וכתב ר׳ אברהם בן שלמה בפירושו לשמואל א א: אמר רס״ג ז״ל כי העוני על ארבעה פנים, א, חולשת כח ובו נאמר מציל עני מחזק ממנו, תהלים לה י. ב, חולשת ממון ובו נאמר ועני ואביון מגוזלו, שם. ג, חולשת רחם ובו אמרה חנה אם ראה תראה כעני אמתך, שמואל א א יא. ד, חולשת מעמד ומצב בו נאמר ראה ראיתי את עני עמי, שמות ג ז.
ועתה – אל הצרה הזאת תשתפך נפשי כאדם שתתפעם רוחו כי יאחזוני וכופין אותי להשתפל נפשי.
ימי עוני – שאני בהם.
And now to this trouble my soul pours out like a man whose spirit is troubled, for...
days of affliction in which I am [now] seize me and coerce me to pour out my soul.
ועתה עלי תשתפך נפשי – יאמר כי היתה לו ישועה בימים הקדמונים להושע מן הרשעים האלה, או להושיע עניי ארץ, ועתה תשתפך נפשו עליו כי אין לו ישועה, ויאחזוהו ימי עניו,
תשתפך נפשי – ישתפכו חיי.
וְעַתָּה עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי. תתבלבל אפילו בהנהגת המדינות: יֹאחֲזוּנִי יְמֵי עֹנִי. ובזה אני מוכן שיאבד ממני גם יתר פליטת ממוני ואהיה עני:
ההפך – מהפעל הנוסף.
עוני – מלשון עינוי ויסורין.
ועתה – הואיל ועברה הישועה תשתפך נפשי אשר עלי ורוצה לצאת כי ימי העוני יאחזו אותי ואין הישועה באה להוציאני מידם.
(טז-יז)ועתה עלי תשתפך נפשי כשפיכת המים מן העבים, יאחזוני ימליץ שהימים יאחזו אותו, והלילה מנקר את עצמותיו, כמשל שאדם אחד אוחז והשני מנקרו, שהיום אוחז בי בל אברח והלילה מייסרני ביסורים, (והנמשל שאם היה תמיד לילה היה מת ע״י יסוריו, אבל היום נותן לו כח חדש ואוחזו בל ימות כדי שיהיה מוכן ליסורי הלילה), ועורקי הם הגידים שהדם סובב בהם לא ישכבון וינוחו כי מפני הקדחת הדם סובב במרוצה רבה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
לילה, וכאלו עצמותי נעקרין ממני כלילה ועורקי לא ינוחו. מרוב הצער ועוצם הכאבים. והזכיר את הלילה כי הכאבים בלילה קשים מביום.
ניקר – כמו העיני האנשים ההם תנקר (במדבר ט״ז:י״ד) ניקר פורייר בלעז התולעים מנקרין בשרי מעל עצמי.
ועורקי – גידי אין להם מנוחה, גיד בלשון ערבי עורק, כך פי׳ דונש.
לשון אחר: עורקי – רודפי המבריחין אותי.
are picked off Heb. נקר, like, "will you put out (תנקר) the eyes of those people?" (Bemidbar 16:14) (forer in French, to bore). The worms pick my flesh off my bones.
my sinews Heb. עֹרְקַי. My sinews have no rest. Sinew in Arabic is "orek." So did Dunash explain it (Teshuvoth Dunash p.85). Another explanation: עֹרְקַי, my pursuers who cause me to flee. (Machbereth Menachem p. 139)
לילה עצמי נקר מעלי – פתרונו: בעוד לילה מנקרין התולעים את עצמי מעלי.
ועורקי – פתר דונש: שהוא לשון ערבי, ופתרונו: גידי צואר.
ופשוטו של מקרא: וגידיי לא נחין ושקיטין, ומתאונן על עצמותיוא וגידיו, ונראה המקרא כפול על תחילתו בעצמותיו, וסופו בגידיו.
ור׳ מנחם בר׳ חלבו פתר: עורקי – לשון בריחה. כיב ברח (שמות י״ד:ה׳) – תרגומו: ערק, ופתרונו: התולעים שרצין עלי, במרוצתן לא ישכבון, אלא יומם ולילה רצין עלי. וגם המקרא נראה כדבריו, שבתחילת המקרא הזה אומר: לילה עצמי נקר מעלי.
לילה עצמי נקר מעלי – פעל מן תנקר. אנקר חוזר לחולי.
ועורקי – גידי. הגידים בלשון ערבי ׳ערוק׳.
לא ישכבון – לא ישקוטון.
וערקי – גידיי.א הגידים – ערוק בערבי.
א. כן בכ״י פרמא 2958. בכ״י אוקספורד 625: ״גדיי״.
נקר – כענין נעקר או עִקֵר והוא הנכון.
וערקי – גידי וכן בלשון קדר עֻרוק.
נקר – העוני.
ועורקי – גידי לא ישקוטו על משכבי בהיות עצמי נעקרים.
וכל הלילה עצמי נקר – כל אחד מהם מעליו.
ועורקי לא ישכבון – פירשו בו גידי, כי כן בלשון ישמעאל, וכן ברזל עשות (יחזקאל כ״ז:י״ט), תרגומו ערקין דברזל, כמו וגיד ברזל ערפך (ישעיהו מ״ח:ד׳). רק יש לפרש כפשוטו מן העורקים ציה (איוב ל׳:ג׳), יאמר אני סובל ייסורין בלילה ורודפי הרשעים לא ישכבו על מטתם, רק ילכו בלילה להתיצב עליו בבקר השכם, והלשון הזה משמש לכל ממהר לברוח או לרדוף, וכן ויברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים (נחמיה י״ג:י׳).
נקר – נקב.
ועורקי לא ישכבון – ועורקי הדופקי׳ לא ינוחו ר״ל שלא תשקוט תנועתם כלל עם השינה לחוזק המכאוב ורוב החום הנכרי אשר בי.
(יז-יט)לַיְלָה עֲצָמַי נִקַּר. וזה, כי אמנם האל הרע ׳נקר עצמי׳ ב׳לילה׳, באופן שאין לי מנוחה אפילו בלילה, ובכן בְּרָב כֹּחַ של אלוה הרע יִתְחַפֵּשׂ לְבוּשִׁי בתחבושת וחיתולים, כמו מלבוש של מתנכר אשר כְּפִי כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵנִי באופן צר, וזה כי האל הרע הֹרָנִי לַחֹמֶר - השליכני בחזקה בחומר וטיט1:
1. מלשון ירה בים.
נקר – ענין נקיבה ושבירה כמו יקרוה עורבי נחל (משלי ל׳:י״ז).
ועורקי – כן יקראו הגידים בל׳ ערבי.
לילה – בלילה תכבד חליי עד כי נקר ונשבר עצמי מעלי ואף גידי לא ישכבון ר״ל אף בעת משכב השינה לא ינוחו מתנועתם כי דופקים והולכים בעבור החום הנכרי אשר בהם מרוב החלי.
ובג׳הד מן קווה אתדרע לבאסי, וכמקדאר תוניתי וזרני אלמא.
ברב ובמאמצי כח, אני מתלבש לבושי, וכמדת כתנתי יאזרני יסורין. תרגם יתחפש ״אתדרע״ תרגום מלולי אשתריין, כלומר אלבש לבושי כשריון. והכוונה לבוש החופה את כל הגוף, שהגוף מתחפש ונחבה בו. ופירש יאזרני כמו ואזור עור אזור במתניו, שהיא עטייה חפייה וכסוי.
יתחפש לבושי – משתנה לבושי גלד אחר גלד כשאדם פושט את בגדיו ולובש בגדים אחרים משונים מראשונים קורא אותם בגדי חופש, כמו: התחפש ובא במלחמה (מלכים א כ״ב:ל׳) ומתורגם אישתני.
כפי כתנתי יאזרני – שאוזר ומעניק צוארי כן יאזרני אותי לבושי כל סביבי.
is my garment changed My "garment" changes, layer after layer. When a person removes his garments and puts on other garments different from the first ones, he calls these בִּגְדֵי חֹפֶשׁ, like, "I will disguise myself (התחפש) and go into battle" (Melakhim I 22:30). This is translated into Aramaic by the word אשתני, I will change.
like the opening of my shirt it girds me Like the opening of my shirt, which girds and encompasses my neck, so do my garments gird me all around.
ברב כחאיתחפש לבושי – פתרונו: הקב״ה, מרוב כחו שמייסר אותי ישתנה לבושי, הוא עורי, שנקרא לבושו של אדם, דכתיב: עור ובשר תלבישני (איוב י׳:י״א).
כפי כתנתי יאזרני – שכשם שכתנתי מאזר ומסבב את כל גופי, כך התולעים מקיפין את כל גופי.
ברב כח – בעבור רוב כח החלי ישתנה לבושי בכל עת כי מסבת לכלוך הזיעה והליחה המעופשת הזלה מהשחין יתטנף המלבוש ובע״כ יחליפנה באחרת.
כפי כתנתי – כשעור כתנתי המסבבת כל גופי מסביב כן יחזרני החלי בכל סביבי.
יתחפש – הם השתנות המלבוש, כמו התחפש ובא במלחמה.
ברב – ר״ל לבושי אשר יאזרני סביב כפי כתנתי, דהיינו העפר ואפר שהוא לבושו עתה, שגופו לבוש בעפר ואפר, והוא אוזר את גופו כפי כתנתו, שהוא דבוק בגופו כמו הכתונת, לבושי זה יתחפש וישתנה תמיד ברב כח, שפעם יהיה לבושו עפר ופעם יהיה לבושו אפר, ומפרש מה הוא הלבוש, כי.
הרני, וכבר השליכני על הטיט עד שנדמיתי לעפר ולאפר. ומלת הרני שרשה ירה, שהיא ענין יריה וזריקה.
הורני לחומר – הורני ילמדני השחין הזה לישב כמו בחומר, כמו שאמרנו: והוא יושב בתוך האפר (איוב ב׳:ח׳).
דבר אחר: הורני לחומר פי׳ השליכני לשון ירה בים (שמות ט״ו:ד׳).
ואתמשל – נדמיתי ובמדרש רבי תנחומא אמר ר׳ ברכיה סרס את המקרא אני נמשלתי לאברהם בצדקתי שקרא עצמו עפר ואפר (בראשית יא) והוא דנני כרשעי דור הפלגה (שמרדו בו בבנין המגדל) שכתוב בהם והחמר היה להם לחומר (בראשית י״א:ג׳).
It directed me to the mud These boils directed me and taught me to sit in the mud, as we said above (2:8). "and he sat down in the ashes." Another explanation: הוֹרַנִי means: it cast me, an expression of, "He cast (ירה) into the sea" (Shemot 15:4).
and I was compared Was likened. And in the Midrash of Rabbi Tanchuma (Buber, Vayishlach 8): Said Rabbi Berechiah, "Transpose the verse." I was compared to Abraham in my righteousness, who called himself dust and ashes (Bereshit18:27), and He judges me like the wicked of the Generation of the Dispersion (who rebelled against Him by building the tower), concerning whom it is written: "and the mortar served them as clay" (Bereshit 11:3).
הורני לחומר – פתרונו: כברא השווני לחומר, שכבר אני עפר רימה ותוליעה ועבר ובטל.
ואתמשל כעפר ואפר – כבר אני נמשל לעפר ואפר, זהו פשוטו, ומדרשו ידוע.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 נוסף כאן: ״הורני״.
הורני – השליכני לשוב חֺמר, והענין חֺמר הייתי ואליו ישיבני.
ואתמשל – אדמה עצמי כי המתמשל אינו כנמשל, וכן המתברך אינו כנברך, ואין המתדמה כנדמה.
כעפר – כמו העפר בעיני כטעם וכשחק מאזנים נחשבו (ישעיהו מ׳:ט״ו).
הרני לחומר – מן אשר הורהו יהוידע (מלכים ב י״ב:ג׳), הורוני ואני אחריש (איוב ו׳:כ״ד). יאמר כי הכאב עשה אותו כטיט חוצות, וכל מי שיורה עליו וידמה אותו יאמר שהוא שוה לחומר וימשל לעפר ואפר כמתים, וכן אמר התרגום: אקשו יתי לטינא.
ויש מפרשים שהוא לשון השלכה, מן ירה בים (שמות ט״ו:ד׳).
אשוע, ואם אשוע אליך לא תענני, ואם עמדתי והיבנת אותי. וחציו האחיון של פסוק זה קשור לשלאחריו, וענינו, ואם עמדתי ונדמה לי שכבר היבנת אותי כלומר כשאני מתחיל להרגיש הקלה מיסורי הרי שוב חוזרים ומתגברים יסורי כאלו אתה נהפכת ברוגז מלפנות אלי.
עמדתי – לראות לשתוק ולהבין, כמו: ובפתחו עמדו כל העם (נחמיה ח׳:ה׳), כי עמדו ולא ענו עוד (איוב ל״ב:ט״ז).
ותתבונן בי – מחשב עלי לשנות את נגעי.
I stood to see, to remain silent, and to understand, as in, "And when he opened [it], all the people stood" (Nechemyah 8:5), and no longer replied.
and You ponder me You think about me to change my plagues.
עמדתי ותתבונן בי – במקום שאני עומד אתה מתבונן בי לדקדק אחרי.
אשוע אליך – הנני מתפלל אליך, ואינך עונה אותי. עכשיו הוא מדבר להקב״ה.
עמדתי – בתפלה.
ותתבונן – תביט ותעיין בי להכאיבני.
אשוע אליך ולא תענני – אתה האלוה הנזכר בראש המענה. או ידבר עם האל מן הסתם, כי הוא העונה בצרות. עמדתי לפניך להתפלל ולקרוא בשמך, כמו אם יעמוד משה ושמואל לפני (ירמיהו ט״ו:א׳), והנה תתבונן בי כל היום להביא עלי חלאים משונים.
עמדתי – שתקתי.
ותתבונן בי – ולא תתבונן בי.
אֲשַׁוַּע אֵלֶיךָ. האל הטוב, למען תושיע, עָמַדְתִּי בתפילה וַתִּתְבֹּנֶן בִּי אם ראוי שתקבל תפילתי:
עמדתי – ענין שתיקה כמו עמדו לא ענו עוד (איוב ל״ב:ט״ז).
אשוע – הן אם אצעק אליך ולא תענה לי או אם עמדתי ושתקתי ולא תתבונן בי להציל אותי מן הרעה ומלת לא משמשת בשנים וכאילו אמר ולא תתבונן בי, או ר״ל תתבונן בי להחליף נגעי המכאוב.
(כ-כא)אשוע אליך תהפך לאכזר לי – ר״ל אני אשוע לישועה ותפלתי הוא שתהפך לאכזר לי ותמיתני, למען אפטר מן היסורים ולא תענני, למלאת שאלתי, רק בהפך כשעמדתי תתבונן בי, ותשגיח עלי שלא אמות, כדי שיארכו ימי יסורי, והנה אשוע אליך שתהפך לאכזר לי ושתשטמני בעוצם ידך במה,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
תשאני, ואז תשאני ועל הרוח תרכיבני ותטרפני בתושיה. כלומר שהוא מיסרו בתושיה שאינו מאבדו ומכלהו ביסוריו. תרגם ותמגגני ״תמווגני״ שהוא ערבוב וטירוף כטירוף גלי הים. וכן תרגם בתהלים מו ז תמוג הארץ, עה ד נמוגים, קז כו תתמוגג, ישעיה יד לא נמוג. אבל בתהלים סה יא תמגגנה ״גרע״ תדשננה. ובישעיה סד ו תרגם ״ואסלמתגא״ ומסרתנו.
תשאני אל רוח – שדים.
תרכיבני ותמוגגני תושיה – חלשות ותשות כח היה ממוגגני.
ותמוגגני תושיה – לשון נקבה ועל תושיה עומד ואין תי״ו זו כתי״ו של תשאני.
You lift me up to the spirit of the demons.
You cause me to ride [on it], and weakness melts me away Weakness and feebleness of strength melted me away.
and weakness melts me away Heb. ותמגגני, a feminine form, the subject of which is תֻּשִיָה, and this "tav" is not like the "tav" of "You lift me up (תשאני)."
תשאני אל רוח – פתרונו: עשיתני הפקר אל רוחות ושידים, דכתיב: ויאמר י״י אל השטן הנו בידך (איוב ב׳:ו׳).
ופירוש אחר: אתה נשאתני ברוח והרכבתני, ואדע באמת כי תמוגגני הפך תרכיבני.
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״נפשי״.
ותמוגגני תשוה – תמוגג ממני תושיה.
תשאני על רוח ותרכיבני – דרך משל על מהירות כאילו על הרוח ירכיבהו.
ותמגגגי – פי׳ תתמוגג ממני חכמתי ותאבד במותי.
תשאני אל רוח – ותרכיבני על כנפיה ללכת מהר לאבדון.
והחכם ראב״ע ז״ל פירש תשאני אל רוח – נפש, להיות כל הלילה במחשבי הבל, ותרכיב על נפשי דברים והרהורין בלילה, כדרך וחתתני בחלומות (איוב ז׳:י״ד).
ותמוגגני תושיה – יאמר כי תתמוגג ותאבד ממנו כל חכמה ודעת, כי ידע שימות בסוף וישוב לבית מועד לכל חי (איוב ל׳:כ״ג), והוא הקבר.
ותמוגגני תושיה – אתה תמוג ותסיר ממני התושי׳ והנימוס אשר הייתי מתנהג בו.
תִּשָּׂאֵנִי אֶל רוּחַ. תמסרני ביד האל הרע: תַּרְכִּיבֵנִי. במהירות אל ההפסד: וּתְמֹגְגֵנִי תּוּשִׁיָּה. ועל זה התושיה והחכמה אשר בי תמוגנני ותבהלני:
תשוה – תשיה קרי.
ותמוגגני – מלשון המגה והמסה.
תשאני – נשאת אותי למעלה אל מקום אשר ישלוט שם חוזק הרוח ושמה הרכבתני שיניעני הנעות חזקות ובזה תמוגג אותי בתשות כח והוא למשל על פלאי היסורים.
תרכיבני – כמו והנה רכב אש ויעל אליהו בסערה.
תושיה – החולשה, וכן בכל תושיה יתגלע לפירושי תשות כח.
שתשאני אל רוח – שיתפרדו חלקי גופי ואנשא מן העולם אל הרוח ששם תרכיבני לעלות ברכב וסוסי רוח השמימה, ותמוגגני תושיה, שע״י החולשה יתמוגג וימס גופי ויתפרדו חלקי הרכבתי אל יסודותיו:
Job begs the release of death.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
הו אני ערפת אנך תרדני אלי אלמות, הו בית מועד לכל חי.
כי, הוא שאני ידעתי כי אתה תשיבני אל המות שהוא בית מועד לכל חי.
כי ידעתי – כי יודע הייתי אשר למות תשיבני, מקום שהוא מועד לכל חי בקבר.
For I knew For I knew that You would return me to death, a place which is a meeting place for all living, namely the grave.
כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי – פתרונו: שאבקש מאתך שאהיה חי לעולם אי איפשר, שהרי ידעתי שמוות תשיבני, ודבר זה בית מועד לכל חי, ואי אתה שומע לשום אדם בדבר זה.
כי ידעתי ביד מות תשיבני, ובית מועד – ובית מזומן לכל חי.
כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי – ובית מועד הוא הקבר.
תשיבני – כי עפר אני ואליו אשוב.
ובית מועד – שיועד שם כל חי במותם ובית רמז לקבר.
תשיבני – כדרך כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג׳:י״ט).
ובית מועד לכל חי – הבית אשר הוא נועד לכל חי והוא הקבר.
כִּי יָדַעְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי וּבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי. שאמות ואתן דין וחשבון במקום שיועד כל חי לדין1:
1. בקהלת (יב ה) כתב רבינו כי הולך האדם אל בית עולמו, ואמרתי (פסוק א) ׳זכור את בוראך׳ עד אשר לא יבואו כל אלה, כי אמנם בזמן שיבואו, ׳הולך האדם׳ אל ׳בית מועד לכל חי׳, שיהיה שם ׳לעולם׳ כפי מדרגתו והראוי לו.
מועד – מיועד ומזומן.
כי ידעתי – אשר לפי גודל התשות ידעתי שחיש מהר תשיבני אל המות לבוא אל הקבר מקום מיועד לכל חי.
תשיבני – נסתר לנקבה, ומוסב על התושיה.
כי, אחר שידעתי שהתושיה והחולשה מות תשיבני, שהסוף יהיה שעל ידי החולשה אשוב אל המות, אשר הוא בית מועד לכל חי, שכולם מזומנים למות:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע – אמר רבה ואיתימא רבא אמר הקב״ה כשאני דן את ישראל אין אני דן אותם כאומות העולם דכתיב בהו עוה עוה עוה אשימנה, אלא אני נפרע מהם כפיד של תרנגולים.
דבר אחר אפילו ישראל אין עושין מצות אלא מעט כפיד של תרנגולים שמנקרין באשפה אני מצרפן לחשבון גדול, להן שוע כשמשועין לפני אני מושיע אותם. רבי אבהו אמר אין הקב״ה מכה אומה ומשיבה צדו, אלא מביא פיד לזו ומשעשעה לזו. הביא פיד לאשור ושעשעה במצרים התיטיבי מנא אמון, הביא פיד למצרים ושעשעה באשור הנה אשור ארז בלבנון. א״ר יוסא מפני מה גלו עשרת השבטים ואחר כך שבט יהודה ובנימין, כדי שיהיו מתנחמין אלו באלו.
ויקינא אנה בלקע לא ימד נאצר פיה ידה, והו תעס ליס לה פיה מגית.
אך, ונכוו הדבר שהוא כלומר המות עי שלא יושיט בו העוזר את ידו, והוא איך שאין לו בו מושיע. תרגם עי ״בלקע״ וכך בעיי. העברים במדבר כא יא, והוא מקים חרבות שוממות. אבל שם לג מד הניח עיי כבעברית. ותרגם פיד ״תעס״, וכן תרגם במשלי כד כב. ותרגמתי איד כי כך תרגם רבנו לקמן לא ג, ובתהלים יח יט. ושוע שרשה ״ישע״ לא ״שעה״.
וכוונתו באמרו אך לא בעי, שהמות הוא שממה נקרא עי, אין האדם שולח יד להחזיק ביד אחר.
ומראדה בקולה אך לא בעי, אן אלמות הו בלקע מסמאה עי לא ימד אנסאן פיאכ׳ד׳ ביד אכ׳ר.
אך לא בעי – ובהשחת׳ היה רגיל השופט לשלוח יד, כמו: לעי השדה (מיכה א׳:ו׳).
אם בפידו – אם היה שולח פיד שהוא שבר על בריותיו.
להן שוע – היה משעשען תנחומין במקצת, וכן פירשו רבותינו: אין הקב״ה מכה אומה ומושיבה צדוא אלא מביא פיד לזו ומשעשעה בחברתה שלקתה כבר ומתנחמת בה הביא פיד לאשור ושעשע במצרים, שנאמר: התיטבי מנא אמון (נחום ג׳:ח׳). הביא פיד למצרים ושעשע באשור, שנאמר: הנה אשור בלבנון (יחזקאל ל״א:ג׳). ועוד יפתר להן שוע – תפלה ותחינה מועלת בהם.
But not with destruction was the Judge accustomed to stretch forth His hand; with destruction, like, "into a heap (לעי) in the field" (Mikhah 1:6).
if with His misfortune If He would send a misfortune, which is a breach upon His creatures.
He would dandle them He would dandle them with partial consolations. And so did our Sages (Pesikta deRav Kahana p. 1 27a) explain it: The Holy One, blessed be He, does not smite a nation and leave it desolate, but He brings misfortune to one and dandles it with its fellow that suffered already, and it is consoled thereby. He brought misfortune upon Assyria and dandled it with Egypt, as it is said: "Are you better than the great No-Amon?" (Nachum 3:8). He brought misfortune upon Egypt and dandled them with Assyria, as it is said: "Behold Assyria was [a cedar] in the Lebanon" (Yechezkel 31:3). The words להן שוע may also be interpreted as: Prayer and supplication avail them.
אך לא בעי ישלח יד – פתרונו: אך דבר אחד אני שואל מאתך,1 שלא בבת אחת תשלח ייסורין עלי.
עי – הוא לשון קביצה, דבר הכנוס יחד, כמו: לעי השדה (מיכה א׳:ו׳).
אם בפידו – אם היה משלחם לבד לבד, כפיד זה של תרנגולין.
להםאשוע – לאותם ייסורין היו לי שעשועים, והייתי חושבם כרפואה וארוכה.
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י ס״פ I.20, ובנוסח שלנו של המקרא: ״להן״.
אך לא בעי ישלח יד – כשהוא שולח בעולם עי וחורבה, אינו שולח ידו להשמיד ולכרות בחוזק ייסורין כאשר הוא עושה לי.
ואם בפידו – ואם שולח שבר לעולם.
להן שוע – לאחר השבר נותן להם תשועה, ואינו מתנהג לעולם כמות שמתנהג עמי.א
שוע – הוא שם דבר: תשועה, כי שע הוא שורש של תשועה, כמו: מן שב – תשובה, קם – תקומה, רם – תרומה, נף – תנופה, וכן שע מן תשועה. ולא יתכן לומר שהוא מן ישועה, לפי שיש בו ישע של יסוד.
בעי – כמו: מעי מפלה (ישעיהו י״ז:א׳), והוא הקבר. והענין: כי לא ישלח ידו לעוזרו בקבר. ובשעת הפיד הוא השברא לא יועיל לנפשות שוע – והיא הנדיבות. והענין: הממון, ובעל השוע יקרא שוע בחולם,ב כמו: ולא ניכר שוע (איוב ל״ד:י״ט).
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395, אוקספורד 567 חסר: ״הוא השבר״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״בחלם״.
אך לא בעי ישלח יד – וכן עי הקבר מן עיים שהוא תלים וגלי אבנים אמר כשאהיה בקבר לא ישלח ידו להכות.
אם בפידו להן שוע – בפידו של אדם שהוא יום המיתה להן שוע להם תשועה לאותם שהם יגיעי כח ועמלים ויכול להם שעניינו אמנם ואמה.
אך לא בעי ישלח יד – בקבר לא ישלח ידו אלי. עי לשון ׳תל׳ כמו ושמתי את ירושלים לעיים, והתל הוא הקבר, כמו שאמר מה הציון הלז.
אם בפידו להן שוע – במות שנראה לאדם פיד, להן שוע ומעלה ותועלת כי יחדלו מצרות העולם. וכמוהו ושוע אל ההר עלות אל ההר, ולכילי לא יאמר שוע – לשפל באנשים לא יאמר מעולה ונדיב.
להן – הנו״ן תחת המ״ם וכן הלהן תשברנה (רות א׳:י״ג).
שוע – כטעם נדיבות.
וכן אך לא בעי ישלח יד – והטעם לא בקבר ישלח ידו אדם לעזרני.
אם בפידו – של השם יהיה להם לכל חי שוע והטעם אם יועילם שועם ונדיבותם.
אך לא בעי ישלח יד – הנכון מה שאמרו בפסוק הזה, כי יאמר איוב שידע כי ישיבהו האל אל המות ואל בית מועד לכל החיים, אך שם בעי, הקבר, לא ישלח האל יד לעזור לו ולהחיותו, ואפילו אם בפידו – אשר יבוא עליהם יצעקו וישועו אליו הנקברים. כתלונת לא ישוב עוד לביתו (איוב ז׳:י׳), ויהיה עי כמו לעי השדה (מיכה א׳:ו׳), וירושלים עיים תהיה (ירמיהו כ״ו:י״ח).
ושוע כמו ושוע אל ההר (ישעיהו כ״ב:ה׳), ענין שוע וצעקה, ולהן כמו להם, וכן הלהן תשברנה (רות א׳:י״ג), כדרך ולא יאמין בחיין (איוב כ״ד:כ״ב), והדומין אליהם.
בעי – שרשו בעה ובא בשקל מרי ועניינו תפלה או תהיה הבית משמשת ועניינו בשממון.
בפידו – באידו.
שוע – צעקה תפלה או יהיה מענין נדיבות.
אַךְ לֹא בְעִי יִשְׁלַח יָד. אמנם ידעתי כי קו הדין ו׳בית מועד׳ ׳לא ישלח יד׳ אפילו באותם שהם בזה המציאות כמו ׳עי׳ וגל של הריסה, ריקים מכל טוב אִם בְּפִידוֹ לָהֶן - אם כשישלח להם יסורין שׁוּעַ - תצא מאתם שוועת תפילה ותשובה. ובהיות הדבר כן, איך לא תקובל תפילתי1:
1. הנזכרת פסוק כ.
בעי – בקבר העשוי כתל ודגור והוא מלשון לעי השדה (מיכה א׳:ו׳).
שוע – מלשון ישועה ונפלה היו״ד וכאשר יאמר בול הרים (איוב מ׳:כ׳) מן יבול.
אך לא בעי – אך נחמתי כי לא ישלח מכת יד בקבר אשר בשברון הקבר תהיה ישועה להיסורין כי אז ילכו להם אבל לא אקוה עוד לחזור לקדמותי.
בעי – בקבר. כמו עיי השדה.
בפידו – מענין שבר.
שוע – תשועה, כי נחי פ״י ונחי ע״ו משתתפים.
אך – ר״ל רק לא בקבר ישלח המות עוד את ידו, שאחר שנקבר האדם אז הוא בטוח מיד המות ומכותיו, שאחרי שמת ונקבר לא ימות עוד שנית.
אם בפידו להן שוע – אם בא ישועה (לכל חי) ע״י פידו ושברו, מי שנשבר ע״י פיד המות ועי״כ נושע מן החיים המרים למצוא מנוחה בעי הקבר, אך אז הם בטוחים מיד המות ומכתו, אבל כ״ז שהם חיים בהכרח תשיגם יד המות:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
אם, ונשבע אני אם שתקתי, אלא בכיתי למי שמצבו קשה ועגמה נפשי לאביון. תרגם יום ״דהר״ ימי החיים, ותרגמתי מצבו לבהירות הענין.
אם לא בכיתי לקשה יום – יודע ומכיר אם לא הייתי רחמני ובוכה על עניים קשי יום ועגמה נפשי לאביונים כי על כל אלה באתני זאת.
...whether I did not weep for one who had a difficult time [You] know and recognize whether I was not compassionate and [did not] weep for the poor, who had difficult times, and [whether] my soul [did not] grieve for the needy, that this befell me because of all these.
ובדבר זה ישמע לי וזה יהיה שכרי שהייתי רגיל לבכות לקשה יום – לאדם שהקרהו רעה ובא ליום קשה.
אם לא בכיתי לקשה יום, אם לא עגמה נפשי לאביון – כן הוא המעשה אשר בכיתי מרוב רחמנות על עני קשה יום שהיה לו קושי וצער, ועגמה נפשי על צרת אביון.
לקשה יום – מי שהיה יומו קשה עליו.
עגמה – דאגה כפי הענין, ואין לו חבר.
עגמה – אין לו דומה כטעם דאבה.
עגמה – דאבה או דאגה בעבור האביון.
אם לא בכיתי לקשה יום – כאומר יבואו עלי כל אלה אם לא בכיתי לקשה יום.
ורע לבנות יענה – לעשות אבל כמותן, וכן ענין הכתוב בכל מקום, אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה (מיכה א׳:ח׳), כי התנים ישאו תמיד קול משומם כקול הנהי, ובנות יענה לא ישאו קולם ולא יצעקו כלל אף כי יכו אותם לא יצוחו, אין בכל העופות כמותם בשתיקה, והוא ענין האבל לשתוק ולדומם, כמו שאמרו ז״ל אגרא דבי טמיא שתיקותא.
עגמה – דאגה.
אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם [עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן]. האמנם יקרה זה כעונש מידה כנגד מידה שלא הצטערתי בצרת ׳קשה יום׳ ו׳אביון׳:
אם לא בכיתי – האם לא בכיתי בעבור צרות מי שיומו קשה עליו שיש לו קושי המזל האם לא עגמה נפשי בעבור עוני האביון להיות מיצר בצרתו.
(כה-כו)אם – שואל וכי לא בכיתי לקשה יום, וכי לא עגמה נפשי אל האביון הכי לא הצטערתי בצרתם, אשר לכן נענשתי במה שקויתי טוב ויבא רע, הלא הייתי מצטער תמיד עם רועי המזל והעניים, ולמה הגיעני הצרה הזאת:
Job had shown compassion for others, so did he not now deserve some kindness now?1
1. This is the first of a series of rhetorical questions that Job asks in this and the next chapter. They all relate to his virtues and in the Hebrew text they all open with the word אם. They can also be viewed as oaths or affirmations in which Job asserts his virtue, e.g. 'I swear that I wept for those in distress'.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
כי, אם קויתי טוב יבואני רע, ויחלתי לאור ויבואני אופל. ובספרו הנבחר באמו״ד מאמר י פ״ד מהדורתי עמ׳ רצד הביא פסוק זה על תהפוכות העולם הזה וכתב: וכמה אשר קוזז לטובו והושיט לו דעתו, ופקח עינו לראות אורו וחשך בפניו כמו שאמר כי טוב קויתי וכו׳.
כי טוב קויתי וגו׳ – כלומר כי הגמול הזה ראוי לי.
For I hoped for good etc. That is to say that this reward was fit for me.
כי טוב קויתי – בשכר שהייתי בוכה לקשה יום לאדם שהקרהו רעה ובא ליום קשהאויבא רע.
אייחלה לאור – שכר שעגמה נפשי לאביון, ויבא אופל.
א. כן בכ״י פריס 162, ס״פ I.20. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״כי טוב קויתי... ובא ליום קשה״.
כי טוב קויתי – על כן שהייתי רחמני קויתי להשיג טובה, ויבא עלי רע.
ואיחלה – מלה כפולה.
על כן קויתי טוב מאת השם ויבא רע.
(כו-כז)כִּי טוֹב קִוִּיתִי. ולזה קרה לי ש׳קויתי טוב׳ מאוהבי [וַיָּבֹא רָע], וַאֲיַחֲלָה לְאוֹר של ארוכה ומרפא, והיה לי ההיפך מהם1, כי אמנם מֵעַי רֻתְּחוּ, ועבר העיפוש אל האיברים הפנימיים באופן כי קִדְּמֻנִי יְמֵי עֹנִי בהוצאות של רופאים ורפואות וזולתם:
1. ׳ויבוא רע׳, ׳ויבוא אופל׳.
ויבא אפל – ברוב ספרים הטעם ביו״ד.
ואיחלה – מלשון תוחלת.
כי טוב קויתי – כי בא עלי עונש מר אשר קויתי לטוב ויבא רע וכו׳ כאלו היה בידי עון זה.
קויתי, ואיחלה – המקוה מקוה על דבר בלתי ברור, והמייחל ממתין על דבר ברור שיבוא, וע״ז מוסיף ואיחלה לאור, כי ביאת האור הוא דבר ברור, וכמ״ש ישעי׳ (נ״א ה׳).
מעי, ומעי רותחים ואינם נחים מחמת מה שקדמוני ימי חולשה. על עוני־חולשה ראה לעיל פסוק טז.
ולא דמו – אין יכולין לידום ולהחריש.
and did not become silent They cannot be silent.
מעי רתחו – פתרונו: נחמרו בני מעי, שונט אשיילדיץ בלעז.א
ולא דמו – זה פתרונו: ולא יוצא מהם דם, כמו כל בריה לאחר שמרותח ברותחין שוב אין יוצא ממנו דם, וכן: קרעו ולא דמוב(תהלים ל״ה:ט״ו) בספר תהליםג פירשו רבותינו: גלוי וידוע לפניך שאילו היו קורעין את בשרי לא היה דמי שותת לארץ, כל כך מבריחין את דמי מעלי מחמת שמביישין אותי.ד
without the sun The sun did not gaze upon me, yet I am blackened.
קדר הלכתי בלא חמה – פתרונו: חשיכה הילכתי בלא אורה.
קמתי בקהל אשווע – בקהל עם שאני עומד אני צועק.
בקהל אשוע – קמתי להתפלל ברוב עם, אולי יחמול החומל.
חמה – השמש ובעבור חמימותה נקראת כן.
קודר הלכתי – כאלו אין חמה לנגדי זורחת.
בלא חמה – בלא שמש והרצון שאין היותי קודר מפני ששזפתני השמש.
(כח-כט)קַמְתִּי בַקָּהָל אֲשַׁוֵּעַ. ואין מרחם עלי, ובזה אָח הָיִיתִי לְתַנִּים [וְרֵעַ לִבְנוֹת יַעֲנָה], קרה לי כמו שיקרה ל׳תנים׳ ו׳בנות יענה׳ ביללתם שהיא טבעית להם, שאין שום מרחם עליהם בשביל זה:
קמתי בקהל – עיין מ״ש בפתיחת כתובים שהבי״ת רפויה ומ״ש בסוף סדר שופטים ובאלפ״א בית״א. קדמאה דאיכה ד׳ דגשין על הקו״ף נאמר.
קודר וגו׳ – ר״ל כמו הנשחר מעצמו ולא שזפתו השמש שאז הולך הוא בשחרותו כי לא תלך השחרות בעמדו בצל כדרך השחרות הבאה מן השמש כן לא אקוה שילכו היסורים ממני כי באו עלי בלא עון ופשע לשאחשב שימרקו העון וילכו להם ולכן קמתי בקהל רב ואצעק הואיל ובין כך ובין כך לא ילכו היסורים.
קדר – חשך ושחרות.
קדר – עד שהלכתי קדר בלא חמה, שאני שחור מן הצרות לא ששזפתני השמש, ועת אשר קמתי ואשוע בקהל רב, אז.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
עורי, והשחיר עורי על בשרי, ועצמי נחר מן החום. תרגם חרה ״נכר״ כמו העץ שאכלה האש את לשדו ונעשה נבוב, וכן נחרו בתהלים קב ד. וכן חרו בישעיה כד ו. ותרגם חרב ״סמום״ והיא הרוח החמה או החום והכוונה החום שהיה תוקפו בגלל השחין.
dried out Heb. חרה, an expression of a thing that is burned and dried through the heat of the fire, like, "The bellows is heated (נחר)" (Yirmeyahu 6:29); "and the middle of it is burned (נחר)" (Yechezkel 15:4).