×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
The word of Hashem came to me, saying,
תרגום יונתןרד״קאברבנאלהואיל משהעודהכל
וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימַר.
ויהי,
ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם חוד חידה וגו׳ עד סוף הנבוא׳: מפני שבנבואה שלמעלה זכר בדרך כלל הרעות שיבואו על ירושלם באה הנבואה הזאת להודיע מי יהיה הצר הצורר שיבוא להחרימה.
חידה – או ממקור חד, מאמר חריף מלא חכמה; או מלשון ארמי אֲחַד שענינו סגר, מאמר סגור.
משל – מגזרת מושל (וזה מקורו מִ⁠־שַׂר, פֻּקַד על פקודתו ע״י שר ומלך, ופרעה מלך ויוסף מושל); ולפי שהמושל להטעים דבריו היה מכנים בהם תדיר דמיונות, השתמשו בשם משל להוראת דמיון.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלהואיל משההכל
 
(ב) בֶּן⁠־אָדָ֕ם ח֥וּד חִידָ֖ה וּמְשֹׁ֣ל מָשָׁ֑ל אֶל⁠־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל׃
"Son of man, put forth a riddle, and speak a parable to the house of Israel;
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בַּר אָדָם חוּד חִידְתָּא וּמְתַל מַתְלָא עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל.
חוד חידה – הנבואה שבענין בלשון חידה הוא שהוא מדמה את נבוכדנצר לנשר ואת מלכי יהודה לצמרת ארזים.
propound a riddle The prophecy in this chapter is expressed as a riddle, [in] which he compares Nebuchadnezzar to an eagle and the kings of Judah to the lofty top of cedars.
חוד חידה ומשול משל – עוד. אולי יכנסו הדברים בלבם ויגידו לאחיהם שבארץ וישובו.
בן אדם חוד חידה – החידה הוא הדבר הסתום יבינו ממנו דבר אחר והמשל הוא דמיון הדבר לדבר אחר כמו זה המשל שהמשיל המלך לנשר והוא חידה שלא יבינוה כל אדם אלא המשכילים.
בן אדם חוד חידה – גם זה משל פילוסופי גמור וכן באור פירוש זה אחריו, ובא הלשון מבואר באמרו: אמר נא לבית המרי הלא ידעתם מה אלה וגו׳ (יחזקאל י״ז:י״ב), ואין הכרח שיכתב כמו זה הלשון בבאור בכל מקום, אבל נלמד הסתום מן המפורש, והנה בא הבאור בלשון קצר וסתום במשל הכונה, וכן במקומות אחרים בנביאים, כי אין רצון כותב ספר כן בכל מקום. והנה זה צריך לעיין אם זה הנמשל והמשל מהמין הראשון או מהשני מן הענינים השנים שזכר המורה (מורה נבוכים פתיחה).
וצוה השם לנביא שיעשה בזה חידה ומשל שהמשל הוא הדמות דבר לדבר והחידה הוא התעלמות הפי׳ והסתרו.
חוד חידה – ענינו דבר סתום קשה ההבנה.
חוד חידה – אמור הנבואה בלשון חידה ודבר אותה במשל.
חוד חידה – חידה בארמי אֲחִידָה (דניאל ה׳:י״ב), והוא משרש אֲחַד שענינו סגר, מאמר סגור וחתום.
משל – הוא מאמר שמדמין בו דבר לדבר.
אל בית ישראל – על.
הנשר הגדול – הוא נבוכדנאצר.
ארך האבר – אבר ואברה נבדל מן כנף. כי אבר ואברה נאמרים על עצם הכנף (ר׳ ראובן בן אהרן הלוי בספר ענף עץ עבות דף נ״ב), ולפיכך נגזר ממנו תאר אביר שענינו חזק, כי כח גדול יש לעופות באותו עצם. ושם כנף כולל העצם והנוצה, ושרש כנף מורה בערבי כסוי והֶסְתֵּר. וכן בלשון הקודש ולא יִכָנֵף עוד מורך (ישעיה ל׳:כ׳).
אשר לו הרקמה – נוצתו נאה ובעלת גוונים הרבה כאלו היא מרוקמת.
בא אל הלבנון – משל לארץ ישראל וירושלם. והמשיל אותן אל הלבנון דרך כבוד וגדולה, כי הוא הר גבוה ונשא ונכבד בעבור ארזיו.
צמרת – לא נמצא רק ביחזקאל (למטה פסוק כ״ב וסימן ל״א פסוק ג׳,י׳,וי״ד). ופירש רש״י: כל נוף האילן. ורד״ק: הענף הגבוה שבעץ. וגעזעניוס פירש: עֲלֵה האילן מלשון צֶמֶר lana seu coma arborum. וראזנמילר פירש כרד״ק, וגזר המלה מלשון ערבי דַמַרַ gracilis fuit.
ולי נראה: גזרת המלה מהארמי עֲמִיר שענינו חציר וירק (גלה חציר, משלי כ״ז:כ״ה, תרגומו שְוַח עֲמִירָא. וכן בסורי כל הבשר חציר. כֻל בשַר עמִירָא). וידוע כי במלות הרבה הצד״י בעברי היא הע׳ בארמי. ויהיה צמרת בנוי לראש הארז אשר הוא תמיד עוטה מעטה ירק (sempre verde). ואמנם צמרת הארז הוא משל ליכניה הוא יהויכין מלך יהודה שהגלה אותו נבוכדנאצר בבלה.
חידה, משל – החדה תהיה בדבר הנעלם עד שצריך איש מבין להבין ע״י רמז. ומתאחד עם חידוד, כי יחדד השכל, כמו ואיש יחד פני רעהו. והמשל יהיה לרוב דבר נגלה להמשיל אליו דבר בלתי נודע, ופה ר״ל תחוד חדה שפתרון החדה יהיה למשל אל קורות בית ישראל, ותשוב החדה להיות משל.
חוד חידה ופתרון החדה יהיה משל אל בית ישראל.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) וְאָמַרְתָּ֞ כֹּה⁠־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־הֹוִ֗ה הַנֶּ֤שֶׁר הַגָּדוֹל֙ גְּד֤וֹל הַכְּנָפַ֙יִם֙ אֶ֣רֶךְ הָאֵ֔בֶר מָלֵא֙ הַנּוֹצָ֔ה אֲשֶׁר⁠־ל֖וֹ הָרִקְמָ֑ה בָּ֚א אֶל⁠־הַלְּבָנ֔וֹן וַיִּקַּ֖ח אֶת⁠־צַמֶּ֥רֶת הָאָֽרֶז׃
and say, 'Thus says Adonai Elohim, 'A great eagle with great wings and long feathers, full of feathers, which had various colors, came to Lebanon, and took the top of the cedar.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְתֵימַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים נִשְׁרָא רַבָּא רַב גַפִּין אֲרִיךְ אֵיבְרָן חָפֵי כַנְפִין דִילֵהּ צִיוּרִין אֲתָא לְלִבְנָן וּנְסֵיב יַת עוֹבַרְתָּא דְאַרְזָא רָמָא.
ארך האבר – כמו כנף אלא בלעז.
לשון אחר: כמשמעו לשון אברים ממש.
הרקמה – נוצתו נאה ומצויירת.
את צמרת הארז – כל נוף האילן בלעז צימא הוא משל שהגלה את יהויקים וגבוריו.
long pinions Heb. אֵבֶר like כָּנָף, wing, aile in French. Another explanation: as its apparent meaning, an expression of actual limbs.
diverse colors Heb. קָרְמָה [lit. embroidered]. Its feathers are beautiful and ornate.
the lofty top of the cedar Heb. צַמֶרֶת, all the foliage of the tree, cime in French. This is a parable representing Jehoiakim and his mighty men.
ואמרתא כה אמר י״י – זו היא חידה.
הנשר הגדול – זה נבוכדנצר מלך בבל שמלך על כל העולם.
גדול הכנפים – מרובה באוכלוסין, הם הכנפים הגדולים, ומדמה את הדוכסין ואת הפחות ואת הסגנים לנוצה הגדולה.
אשר לו הרקמה – זה נוצה דקה של עוף. ודימה דלת העם שהם נתונים תחתיו לנוצה דקה. ואף בנבוכדנאצר מצינו שמלך על החיותב ועל העופות. דכתיב: וכל דיירין בני אינשא וחיות ברא ועופא דשמיא יהב בידך.
בא אל הלבנון – אל ארץ ישראל.
צמרת הארז – צימא בלעז. גובהו שְל אילן. זה יהויכין מלך יהודה.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ואמרתם״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״החיה״.
גדול {ה}⁠כנפים ארך האבר מלא הנוצה אשר לו הרקמה – כל אילו עושין אותן בעל כנפים לעשות צל, ולפי שיאמר (יחזקאל י״ז:ו׳) ושרשיו תחתיו יהיו והוא נבוכדנצר, כמו שיפרש למטה.
הרקמה – הוד מלכות העולם.
הלבנון – מקום ארזים, כן ארץ ישראל מקום מלכים אדירים.
צמרת הארז – הוא הנוףא האמצעי, הוא המלך.
א. בכ״י: הגוף.
(The great eagle) with the great wings and the long pinions with the full plumage and embroidery: winged creatures produce all of these things, making a shadow. And (it uses this imagery) since (below the text) will say and that (its branches should face him) and its roots should be under him (17:6). And this (text) refers to Nebuchadnezzar, as it will make explicit below (v. 12): The embroidery (refers to) the splendor of (Nebuchadnezzar’s) majesty of the world. The Lebanon, a place of cedar trees. So is the Land of Israel a place of mighty kings. The crown of the cedar: this is the central part of the body (of the tree), i.e., the king.
ואמרת. הנשר הגדול גדול הכנפים – פירוש במה הוא גודלו ואמר שהוא גדול הכנפים. ועוד אמר
ארך האבר מלא הנוצה – אמר ארך האבר שגוף הכנף ארוך ואמר עוד מלא הנוצה שהכנף מלא הנוצה וכל זה נותן לו שהוא מעופף מאד עד הנה תאר גודלו וחוזקו לעוף ועוד תאר לו הדר ויופי. ואמר אשר לו הרקמה שנוצתו מגוונים שונים זה מזה שהוא יפה מראה בזה וזה כמו נוצת הטווס כי רקמה יקרא מעשה האורג בבגד או מעשה המחט בחוטים שונים זה מזה בצבעונים וזהו מעשה רוקם כמו שלל צבעים רקמה (שופטים ה׳:ל׳).
בא אל הלבנון – לבנון הוא מקום העצים הרבים כמו שאמר יער הלבנון והארז הוא הגבוה שבעצים והצמרת הוא כנף הגבוה שבעץ צימ״א בלע״ז. הנשר הוא משל לנבוכדנצר מלך בבל כי הנשר הוא מלך העופות כן נבוכדנצר היה מלך על כל מלכי הארץ ועלה מאד למעלה כמו שהנשר מעופף בגובה האויר על כל העופות.
בא אל הלבנון – הלבנון היא ארץ ישראל כי בו יער טוב נקרא לבנון וכן ארץ ישראל נקרא על שמו לבנון וכמו שהארז הוא הגבוה מכל העצים כן ירושלם גבוהה מכל הארצות.
וצמרת הארז – הוא משל להר ציון שהוא בית המלוכה והנשר לוקח טרפו במקום גבוה שלא יראוהו שם שאר העופות כן נבוכדנצר כבש ירושלם שלא יכלו שאר המלכים לכבשה ואפילו סנחריב שמלך על כל הארצות וכבש בית המלוכה בירושלם שהסיר מלך והקים מלך.
אשר לו הרקמה – נוצה מצבעים רבים.
ולזה אמר הנשר הגדול וביאר למה קראו גדול ואמר שהוא לפי שיהיה גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה שכל זה עוזרו לעוף מהרה, ומלבד זה הוא יפה מאד וזהו אשר לו הרקמה רוצה לומר שהיה נוצתו מגוונים שונים זה מזה כי רקמה יקרא מעשה האורג ורוקם, ואמר שהנשר ההוא בא אל הלבנון שהוא מקום העצים רבים, ולפי שהארז הוא הגבוה שבעצים והצמרת הוא הענף הגבוה מהעץ לכן אמר ויקח את צמרת העץ שאותו הנשר לקח אותו עץ היותר גבוה.
האבר – הוא גוף הכנף וכן אבר כיונה (תהלים נ״ה:ז׳).
הרקמה – כמעשה רוקם בחלוף הגוונים.
הלבנון – שם יער.
צמרת – כן יקרא סעיף העליון העולה למעלה מכולם וכן ובין עבותים היתה צמרתו (יחזקאל ל״א:ג׳).
הנשר הגדול – וחזר ופי׳ שקראו גדול לפי שהיה גדול הכנפים ר״ל כנפי נוצתו היו גדולים במדה.
ארך האבר – גוף הכנף היה ארוך.
מלא הנוצה – גוף הכנף היה מלא נוצות.
אשר לו הרקמה – אשר מראה הנוצות היו כגוון הרקמה בחלוף הגוונים כמו נוצות הטווס ועל נ״נ יאמר.
אל הלבנון – אל יער הלבנון ומשם לקח הסעיף הגבוה מאילן הארז שהוא הגבוה שבעצים ר״ל נ״נ בא לירושלים ולקח את מלכה.
כנפים, אבר, נוצה – שם כנף הונח בעצם על הנוצות הארוכות המחוברות לבעלי כנפים בקצה האבר המעופף, והפרק עצמו נקרא אבר, והנוצות הקטנים הממלאים את האבר המעופף ואת כל העוף נקרא נוצה, כמו והסיר את מוראתו בנוצתה, וגם הנוצות הגדולות יקראו בשם נוצה, כמ״ש אם אברה חסידה ונוצה, רק כשיפרט את הנוצות הארוכות שבם יעוף בשם מיוחד, יקראו בשם כנף, כמ״ש יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו, כי הנשר יקח גוזליו ע״י הכנפים שהם רכות וישאם על האבר שהוא חזק לסבלם שלא יפולו (עמ״ש תהלות ס״ח י״ד, צ״א ד׳, איוב ל״ט כ״ו).
צמרת – הוא הסעיף הגבוה.
הנשר הגדול – הוא מלך בבל שהוא דומה כנשר שמגביה עוף על כל העופות והוא מלך בעופות ולכן הגביה עוף למרום הרי הלבנון על ראש הארזים הרמים, וצייר אותו בד׳ תארים,
א. גדל הכנפים – שהנוצות של האבר שבם יעוף הם גדולים וארוכים שעי״כ יעוף בקל,
ב. שהאבר של הכנף שבו מחוברים הנוצות הוא ארוך,
ג. שגופו ואיברו מלא נוצה
ד. אשר לו הרקמה נוצות יפות מצוירות בכל מיני גוונים והנמשל
א. שיעוף בקל לאפסי ארץ.
ב. שהאבר ארוך מורה על הכח והעצמה, [משא״כ בנשר השני שיזכיר אח״ז לא הזכיר ארך האבר כי פרעה לא היה בו כח ועצמה],
ג. שהוא מלא הנוצה היינו שארצו מלא אנשים והמונים (משא״כ את הנשר השני צייר ברב נוצה, שי״ל רב עם ואינם ממלאים מלא ארצו),
ד. שי״ל הוד והדר וכל משכיות החמדה שזה משל הרקמה (שלא נאמר ג״כ בנשר השני), והנשר הזה שהוא נ״נ בא אל הלבנון ויקח את ראש הארז דהיינו שהגלה את יהויכין שהוא ראש האומה ואת השרים והגבורים.
הנשר – נבוכדראצר.
האבר – שם נרדף לכנפים שלפניו, ולא ישמש כי אם בלשון השיר.
הרקמה – נוצה בעלת גוונים הרבה כבגד מרוקם.
אל הלבנון – אל א״י.
צמרת – היא זמורה בחלוף אותיות, וממקומו נראה שהוראתו הענף היותר גבוה שבאילן, והוא משל על יכניה שהגלה אותו נבוכדראצר לבבל.
קטף – למען יגדל יפה כלומר שָׂמוֹ במצב טוב שיחיה חיי שלוה יותר מבהיותו מלך.
כנען – עיין מה שכתבתי למעלה י״ו:כ״ט.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) אֵ֛ת רֹ֥אשׁ יְנִיקוֹתָ֖יו קָטָ֑ף וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ אֶל⁠־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּעִ֥יר רֹכְלִ֖ים שָׂמֽוֹ׃
He cropped off the topmost of its young twigs, and carried it to a land of traffic; he set it in a city of merchants.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יַת רֵישׁ שַׁבִּשְׁתֵּהּ נְסִיב וְאוֹבְלֵיהּ לְאַרְעָא דְבָטְלָא מִפּוּלְחָנָא בְאַרְעָא דִכְנַעַן וְעַד לָא יַעֲלוּן לָהּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּקִרְיַת תַּגָרִין שַׁוְיֵיהּ.
את ראש יניקותיו קטף – גדולתו ומלכותו השפיל, יניקותיו כמו ענפיו.
ויביאהו אל ארץ כנען – אל ארץ תגרים הוא בבל.
He plucked the top of its branches Heb. יְנִיקוֹתָיו. He humbled his [Jehoiakim's] greatness and his monarchy. יְנִיקוֹתָיו is like עַנָפָיו, its branches.
and brought to a land of merchants Heb. כְּנַעַן, to a land of merchants; that is Babylon.
את ראש יונקותיוא קטף – העבירו מן המלכות והגלה אותו בבלה.
ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רוכלים שמו – ארץ שהיא רוכלת העמים. כלומר שכל העמים נקבצים בה. שכל הגוים אל מלך בבל ידרושו. ובבל היא היתה דלתות העמים. כי כל האומות באים ונותנים את צוארם למלך בבל. לכךב נקרא שמו {של} מדינת בבל ארץ כנען – פתרונו: ארץ סוחרים. וסמיך ליה יגיד עליו שהוא בעיר רוכלים שמו. זה בא לפרש מה היא ארץ כנען היא עיר רוכלים שהביאו לבבל שכל המלכים נכנעין לה. ואף בפרשה ראשונה קורא לארץ כשדים ארץ כנען. כדכתיב: ותרבהג את תזנותייך אל ארץ כנען כשדימה (יחזקאל ט״ז:כ״ט).
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״יניקותיו״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״וכך״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בפסוק: ״ותרבי״.
ראש יניקותיו – גובה יניקת שרשיו, הגבוהין שבהן, אילי הארץ.
קטף – ממלכותו, הוא יהויכין מלך יהודה.
ארץ כנען – מקום סוחרים שאין ארזים חשובים שם אלא במקום מלכים ושרים הבונים בנינים והיכלות. אף כן יהויכין לא נחשב בבבל בארץ נכריה.
Its topmost bough: the top of the top-most shoot, the highest among them — these are the false-gods of the land. He plucked: from his kingdom — this is Jehoiachin, King of Judah. The Land of Canaan: that is to say, a place of traders, where cedars are not important there, rather in a place of kings and princes who build buildings and palaces. Even thus was Jehoiachin, who was not considered (important) in Babylon, in a foreign land.
את ראש יניקותיו קטף – הענפים הרכים והם העליונים יקראו יניקות כמו הנער היונק שהוא רך וכמו שפירשנו כי צמרת הוא משל לבית המלוכה והצמרה שהוא הענף הגבוה יצאו בו ענפים רבים נקראו יניקות כן בבית המלוכה בנים רבים וגדול הבנים הוא מלך הוא ראש היניקות והוא משל ליהויכין ונער רך היה במלכו כי בן שמונה עשרה שנה היה במלכו ונבוכדנצר קטף אותו ממלכותו.
ויביאהו אל ארץ כנען – ארץ סוחר והוא דרך כלל והפרט בעיר רוכלים וכן כנען בידו מאזני מרמה (הושע י״ב:ח׳) – סוחר, כנעניה נכבדי ארץ (ישעיהו כ״ג:ח׳) – סוחרים. ובבל היתה כעיר גדולה סוחרים בה מכל הארצות ונקראת צבי ממלכות תפארת גאון כשדים (ישעיהו י״ג:י״ט) ונבוכדנצר הביא את יהויכין בבבל עם עמו ונשיו ושריו.
ויונתן תירגם כן: ית ראש שבשתיה נסיב ואוביליה לארעא דבטלא מפולחנא בארעא דכנען ועד דלא יעלון לה בית ישראל בקרית תגרין שוייה רוצה לומר דבטלא מן פולחנא שלא היתה עובדת ונותנת מס לשום מלך אחר אבל היו עובדים אותה ונותנים לה מס מלכים אחרים וכן היתה ארץ כנען בטרם בא ישראל אליה כי היתה ארץ שוקטת ולא היתה עובדת לשום מלך אחר לפיכך דמה אותה הארץ והיא בבל לארץ כנען אבל אחר שבאו ישראל לארץ כנען היתה נותנת מס ועובדת מלכים אחרים בסורם מאחרי י״י.
ואת ראש יניקותיו קטף שהם הענפים הרכים העליונים כי מפני רכותם יקראו יניקות מלשון יונק שדי אמו, ואומרו ויביאהו אל ארץ כנען ענינו אל ארץ הסוחרים ולכן אמר בעיר רוכלים שמו ויהיה כנען מלשון כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב, ח) וכן אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ (ישעיה כג, ח).
יניקותיו – ענפיו הרכות והקטנות כמו ויעל כיונק לפני (ישעיהו נ״ג:ב׳).
קטף – ענין כריתה כמו עודנו באבו לא יקטף (איוב ח׳:י״ב).
כנען – ענינו תגר וסוחר כמו כנען בידו מאזני מרמה (הושע י״ב:ח׳).
רוכלים – סוחרים כמו רוכלת העמים (יחזקאל כ״ז:ג׳).
את ראש וגו׳ – כרת ראש ענפיו הרכים העליונים הם השרים.
אל ארץ כנען – אל ארץ כשדים יאמר שהיא ארץ סוחרים כמ״ש אל ארץ כנען כשדימה (יחזקאל ט״ז:כ״ט).
בעיר רוכלים – על בבל יאמר.
את ראש יניקותיו – יניקותיו כמו יונקותיו (למטה פסוק כ״ב). וכמוהו ויעל כיונק לפניו (ישעיה נ״ג:ב׳), וְיוֹנַקְתּוֹ לא תחדל (איוב י״ד:ז׳), ועל גנתו יונקתו תצא (שם ח׳:ט״ז). אלא שיונק הוא על דרך לשון הקודש, ויניקותיו הוא מן יְנִיק שהוא על דרך לשון ארמית, והוא כנוי לנטיעות הילדות והרכות. ונקראו כן על שם בעלי חיים שבימי ילדותם הם יונקים חָלָב.⁠א והמשיל יכניה ליונק כי נער היה בן י״ח שנה במלכו ושלשה חדשים מלך, וקראו ראש היונקות להיותו המלך.
ארץ כנען – ארץ מסחר כמו כִנְעָנֶיהָ נכבדי ארץ (ישעיה כ״ג:ח׳), אספי מארץ כנעתך (ירמיה י׳:ז׳). ונקרא כל סוחר כנען על שם הכנענים שהיו מפורסמים, ואולי היו הראשונים במלאכת הסחורה על הים. וכאן (כמו למעלה ט״ז:כ״ט) כנה בבל בשם ארץ סחורה מפני שהבבליים היו מושלים בימים ההם בארצות הרבה, והיו מביאים לעירם את עושר כבוד מדינות רחוקות, כמו הסוחר שמביא בארצו תבואת ארצות רחוקות.
רוכלים – סוחרים, כמו למטה (כ״ז:י״ג) המה רֹכְלַיִךְ. ומזה רְכֻלָה ומַרְכֹּלֶת, הכל נגזר מן רגל. כי מתחלה היו הסוחרים סובבים ברגליהם מעיל לעיר. וקרוב לזה רכיל הוא ההולך ומספר דברים מזה לזה.
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן (במקום ״בעלי חיים... חלב״): ״היונקים, ש⁠[ה]⁠ם בעלי חיים בתחילת הוייתם״.
יניקותיו – על ענפי האילן הונחו שמות רבות, והם אמיר, בד, דליה, זמורה, זלזל, חוטר, יונק, נטישה, נצר, סעיף, שרעף, סנסן, ענף, עפא, פארה, שוכה, שליחה, שריג וההבדל ביניהם בד, יונק, נצר, חוטר, הונח על הענף העולה בפ״ע, שהבד היא העב העולה אצל האילן, והיונק הוא הרך העולה אצלו, ואם נקצץ האילן ונשאר הגזע ויעלה שנית לצמוח מן הגזע נקרא חוטר, ואם נקצץ האילן גם הגזע ויעלו משרשיו נקרא נצר, כמ״ש (ישעיהו סימן י״א). הענפים שבראש האילן נקראים אמיר פארה דליה. האמיר הוא הענף המובחר העולה בראש האילן. והדליות הם הענפים הנגבהים למעלה ראש והם רבים. והפאר הוא הענפים שעושים כמו פאר חבוש על ראש האילן וכתר סביב ראשו, והם מלאים ענפים ועליה סוככים מלמעלה ולפעמים יתארכו וירדו מלמעלה למטה להיות צל עד למטה, כמ״ש (לקמן סי׳ ל״א) סעיף ושרעף, הם היוצאים מגוף האילן שבהם הענפים נושאי הפירות, והפרי מתיחס ביחוד אל הענף, לשאת ענף ולעשות פרי, וע״י הענפים יתיחס אל הסעיף, בסעיפיה פוריה, ר״ל בסעיפים שבהם ענפים נושאי פרי, (ומ״ש מבין עפאים יתנו קול כמו ענפאים, שהנון נופל מהרבה שמות), ושם שוכה הונח על הבד העב היוצא מן העץ, כמו ויכרת שכת עצים (שופטים ט׳) שהם עצים עבים להצית את הצריח, והוא יוצא בשפולו של העץ. ושם זמורה, על הענף המובחר באילן שעולה יחידי ואינו מסתעף כ״כ, ודרך לזמרו ולהרכיבו באילן אחר, או לשתלו בפ״ע, ונקרא זמורה על שם שזומרים אותו, או ע״ש שהיא זמרת הארץ והמובחר שבו. ושם זלזל, הונח על ענפים שעולים בין מגוף האילן ובין סמוך לו שאינם לצורך והם זוללים מיץ האילן וכחו, ודרך לכרות אותם, כמ״ש וכרת הזלזלים (מיץ האילן וכחו, ודרך לכרות אותם, כמ״ש וכרת בזלזלים) במזמרות (ישעיהו י״ט). ושם נטישות ושליחות ג״כ על ענפים הדקים המתפשטים, השליחות יתפשטו בארך. והנטיעות ברוחב כמ״ש (ישעיהו ט״ו). ושם שריגים, הונח על הענפים הדקים שמשתרגים ונטוים אחד ע״ג חברו, ושם סנסן לא נמצא רק גבי תמר, אוחזה בסנסיניו, שהם העוקצים שבלולבי התמר (מענין סנה) שבהם יאחז העולה בתמר שהוא חלק וגבוה, ושמור כללים אלה אשר פרטיהם יבוארו כ״א במקומו.
כנען, רוכלים – כנען מענין סוחר וההבדל בינו לבין רוכל, שהרוכל הוא המחזיר בסחורה מבית לבית וקטן מן הכנען, כמו שהכנעני קטן מן הסוחר, כמ״ש (סי׳ כ״ג ח׳).
את ראש יניקותיו קטף – היונקות הם הבדים העולים בצדי הארז שיונקים ממנו, שזה משל על השרים וחורי יהודה והחרש והמסגר שהגלם מא״י,
ויביאהו אל ארץ כנען – ר״ל ארץ כשדים שמתקבצים שם הכנענים והסוחרים,
ושמו בעיר רוכלים היינו בבבל כאילו נמסר שם ליד הרוכלים הנושאים אותו מבית לבית, כי השתמשו בהם שם לצרכיהם איש ואיש בביתו.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) וַיִּקַּח֙ מִזֶּ֣רַע הָאָ֔רֶץ וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ בִּשְׂדֵה⁠־זָ֑רַע קָ֚ח עַל⁠־מַ֣יִם רַבִּ֔ים צַפְצָפָ֖ה שָׂמֽוֹ׃
He took also of the seed of the land, and planted it in a fruitful soil; he placed it beside many waters; he set it as a willow tree.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּנְסִיב מִזַרְעָא דְאַרְעָא וְיַהֲבֵיהּ בַּחֲקַל טַב לְמִזְרַע נִצְבַהּ עַל מַיִין סַגִיאִין גְפַּן נִצְבָא שַׁוְיֵיהּ.
קח על מים רבים צפצפה שמו – תני ערבי נחל שגדלות על הנחל פרט לצפצפה שגדלה בין ההרים, א״ר זירא מאי קראה קח על מים רבים צפצפה שמו, א״ל אביי ודילמא פרושי קא מפרש קח על מים רבים מאי נינהו צפצפה, אם כן מאי שמו, אלא א״ר אבהו אמר הקב״ה אני אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים מאי ניהו ערבה והם שמו עצמם כצפצפה בין ההרים.
ויקח מזרע הארץ – את צדקיהו בנו.
בשדה זרע – בירושלים בעיר מלוכה.
קח על מים רבים – נשרש על מים רבים, כלומר נתן לו גדולה וממשלה על סביביו.
צפצפה – מין אילן ערבה שענפיו מרובים שאלקא בלעז.
Then he took of the seed of the land Zedekiah his son.
in a fertile field [lit. in a field of seed.] In Jerusalem, in the capital city.
it took [root] beside abundant waters Heb. קַח, it took. It became rooted beside abundant waters, i.e., he gave him greatness and dominion over his surroundings.
a mountain willow he made it Heb. צַפְצָפָה, a species of willow tree which has many branches, saice in Old French, a willow.
ויקח מזרע הארץ מזרע המלוכה – זה צדקיהוא מלך יהודה שהמליכו תחת יהויכין.
ויתנהו בשדה זרע – בשדה טוב הראוי לזריעה.
דבר אחר: ויתנהו בשדה זרע – זה ירושלם. שכן אותיות שדה זרע עולין למיניין ירושלם.
קח על מים רבים – כעץ שתול על מים רבים – אשר שיתותיו הולכין סביבות מטעיו. מחמת ששתול על מים רבים. יעשה יפה ענף חרש מצלב וגבה קומתו. אף כאן קח על מים רבים – פתרונו: קח ממשלה על חמשה מלכים על מלך אדום ועל מלך מואב ומלך עמון ומלך צור ומלך צידון.
צפצפה שמו – העץ הנשתל במקום שהמים צפים עליו מכל עבריו.⁠ג כלומר המליכו על כל המלכים שסביבותיו.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״צדקייהו״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״מציל״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״עיבריו״.
ויקח מזרעא הארץ – מעץ עשה פרי זרע אשר זרעו בו על הארץ, שהוא עץ שפל, הוא צדקיהו דודו שלא היה ראוי למלוכה כמוהו.
ויתנהו בשדה זרע קח על מים רבים – שזורעין בו זרעי אילן ליקח ולקלוט על מים רבים,
במקום צפצפה – והצפת מים, שמים רבים צפים תמיד סביבותיו, שָם שָֹמו.
א. בכ״י: מעץ.
And he took from the seed of the land: from a fruit-bearing tree (he took) seed, (from a tree) that bears fruit with the seed in it on the land,⁠1 which is a low tree — this is Zedekiah, (Jehoiachin’s) uncle, who wasn’t as worthy of the kingship as he. He set it like a willow beside abundant waters in which they sow seeds of trees (from which) to take and pluck (fruit). Beside abundant waters: in a place of willows and the flooding of waters, for abundant waters flood regularly around it, there shall set it.
1. See Genesis 1:11.
ויקח מזרע הארץ – זה משל לצדקיהו שהיה מזרע המלוכה כלומר שלא המליך בה מלך מעם אחר שלא היה יודע משפט הארץ כזורע זרע נכרי בארץ שלא יצליח בה אותו הזרע כי אין משפט הארץ ההיא לצמוח בה אותו עשב או אותו אילן כן נבוכדנצר מזרע הארץ המליך בה מלך והיה ראוי שיצלח ויעשה פרי תבואה אם היה הולך בדרך טובה וזהו שאמר ויתנהו בשדה זרע בשדה הראוי לזרע ומצליח מה שזורע אדם בו כן ירושלם ראוי להיות בה אנשים טובים אנשי אמת עובדי האל יתברך והפכם הוא נכרי מן הארץ כמו שאמר אלהי נכר הארץ (דברים ל״א:ט״ז) ואמר ולא תקיא אתכם הארץ (ויקרא כ׳:כ״ב) כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם (ויקרא י״ח:כ״ח).
קח על מים רבים – קח פעל עבר כמו לקח והוא קמוץ כמו אריה שאג מי לא יירא (עמוס ג׳:ח׳) וחבריו או בא להפריש בינו ובין קח את הלוים (במדבר ג׳:מ״ה) וזולתו שהוא צווי ופירושו לקחו על מים רבים כלומר כשלקח מזרע הארץ לקח שדה שהיה ראוי לצמוח מהרה כי על מים רבים היה השדה אשר נתנו שם כלומר במקום שהיה צדקיהו שהיה מצליח אם רצה כמו הנטע הנטוע על מים רבים.
ויונתן תירגם: נצביה נטעו מתרגום ויטע ונציב.
צפצפה שמו – פירשו רז״ל שהוא מין ממיני הערבה הפחותה וכן פירוש הפסוק אני עשיתי אותם כערבה הגדלה על מים רבים והם שמו עצמם כצפצפה הגדלה בין ההרים ולדבריהם פירשו שמו שם ישראל עצמו.
ויונתן תירגם: גפן נצבא שוייה רוצה לומר אף על פי שלקח זרע וזרעו שם אותו כגפן נטועה כלומר כי במהרה גדלה כי החרצן הנזרע לא יצמח ויגדל במהרה כמו הגפן הנטועה.
צפצפה – הוא מין אחד ממיני הערבה כמ״ש בספרי הרפואות.
ואמר ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה הזרע להגיד שהנשר ההוא לקח מזרע הארץ ההיא עצמה לא מזרע נכרי שלא יצליח בה כי אם מזרע הארץ, ויתנהו בשדה זרע ר״ל שדה ראוי להצליח בה, ואמר קח על מים רבים רוצה לומר שלקחו ונטע אותו על מים רבים, ואומרו צפצפה שמו נראה לי שענינו שנטע אותו ושמו באופן שכל העופות היו מצפצפים ומשוררים עליו.
קח – מלשון לקיחה.
צפצפה – הוא מין ערבה ובדרז״ל והצפצפה פסולה (בבלי סוכה ל״ג).
מזרע הארץ – מהארץ ההיא עצמה אשר זרע בה.
בשדה זרע – בשדה טובה לזריעה.
קח – לקחה וזרעה סמוך למים רבים לבוא בה מרבית הרטיבות.
צפצפה שמו – הנשר שם את הזרע באופן שתצמח להיות בעלת ענף כאילן צפצפ׳ ר״ל המליך בה מזרע המלוכה.
ויקח מזרע הארץ – לקח נטיעה מאותן הצומחות באותה הארץ, והוא משל על צדקיה שהמליכו נבוכדנאצר. וקראו מזרע הארץ להיותו מזרע המלוכה.
קח על מים רבים – לקח אותו אצל מים רבים. כלומר הביאו אצל מים רבים (כמליצת קחם נא אלי {בראשית מ״ח:ט׳}).
קח – כמו לקח, כמו קָחָם על זרועותיו (הושע י״א:ג׳).
ועל – כמו אל.
צפצפה שמו – שם הנטע ההוא כאלו צפצפה, היא העֲרָבָה הגדלה על המים. אף הוא הביא אותו נטע אצל מים רבים. והנה הנטע ההוא לפי מה שמפורש אחר כך היה גפן. וחשב יד״מ {י״ד מיכאעליס} כי להיות שהגפנים אין רבוי המים טוב להם, הנוטע הזה בשומו את הגפן אצל מים רבים נתכוון שלא יצליח הצלחה גדולה. ושזה רמז כי מלך בבל כשהמליך את צדקיהו נתכוון שתהיה ממלכה שפלה ושלא יתנשא למרוד בו כמפורש למטה פסוק י״ד. ואולם מהאמור למטה פסוק ח׳ נראה ברור שלא היתה כן דעת יחזקאל. אך היות הגפן אצל מים רבים הוא אצלו מועיל לעשות גפן אדרת עושה ענף ונושאת פרי. וכן למטה י״ט:י׳ אמך כגפן בדמך על מים שתולה פוריה וענֵפה היתה ממים רבים ויהיו לה מטות עז וגו׳ ותגבה קומתו וגו׳.
ואחרים פירשו: צפצפה – על פי לשון ערבי מקום מישור. אך לפי זה בצפצפה היה לו לומר, מלבד כי רחוק הוא שתהיה זאת הוראת לשון צפצפה. כי כמה פעמים נזכר במקרא מקום מישור ועמק ובקעה וגיא ונחל, ובשום מקום לא מצאנו לשון צפצפה.
מזרע – כבר בארתי בחבורי התו״ה קדושים (סי׳ נ״ט) שיש הבדל באילנות בין שם זרע, נטע, שתל, שהנטע הוא ע״י גרעין, והזרע הוא ע״י הרכבה באילן אחר, ובא לרוב אצל כלאי האילנות, והשתול בא על שעוקר אילן או נטיעה ממקום זה ושותלה במקום אחר.
קח על מים רבים – מוסב על זרע הארץ שקח יניקתו וליחותו עד עתה, או ר״ל קח מעל מים רבים, שלקח את הזרע מעל מים ושמו להיות צפצפה שגדל בלי מים, וכמו אלחנן דודו בית לחם, שחסר מ״ם השימוש, וכן רבים.
וקח – פעל עבר ובא בקמץ להפריד בינו ובין הציווי.
צפצפה – מין ערבה הגדלה בין ההרים ובערבי צפצף, וכמ״ש חז״ל בסוכה.
ויקח מזרע הארץ ר״ל שלקח את מה שראוי להרכיבו באילן אחר שזה נקרא זרע באילנות,
ויתנהו בשדה זרע היינו שהרכיבו בזרע אחר,
קח על מים רבים לקח מזרע הארץ שהיה תחלת גדולו על מים רבים,
צפצפה שמו – ושם אותו והרכיבו בצפצפה שהוא מין ערבה הגדלה בהרים בלי מים, והנמשל שלקח את צדקיהו שהיה מזרע המלוכה והמליכו שיהיה תחתיו שבזה הרכיבו בשדה זרע שיהיה מולך תחת ידו כענף המורכב שהוא כפוף תחת האילן שיונק ממנו והגם שבבבל גדלו ערבים [כמ״ש על נחל הערבים ישאום, על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו] הרכיבו בצפצפה שהוא מין ערבה גרוע, ר״ל שתחת רוב השפע שהיה לו בא״י השכינו באופן שיהיה חרב ויבש וישכן חררים בלא טובה וברכה.
ויקח וגו׳ – הביא אחרים מבני הארץ בגלות עמו.
קח – לקח והביא, לשון קצר כמו קחם נא אלי (פרשת ויחי).
צפצפה – נטע שענפיו ארוכות ודקות, וברוח קלה תתנועענה ותולדנה קול צפצוף (Onomatopeia); בני ישראל לא יתגאו אבל ירבו ויצליחו.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) וַיִּצְמַ֡ח וַיְהִי֩ לְגֶ֨פֶן סֹרַ֜חַת שִׁפְלַ֣ת קוֹמָ֗ה לִפְנ֤וֹת דָּֽלִיּוֹתָיו֙ אֵלָ֔יו וְשׇׁרָשָׁ֖יו תַּחְתָּ֣יו יִהְי֑וּ וַתְּהִ֣י לְגֶ֔פֶן וַתַּ֣עַשׂ בַּדִּ֔ים וַתְּשַׁלַּ֖ח פֹּרֹֽאות׃
It grew, and became a spreading vine of low stature, whose branches turned toward him, and its roots were under him; so it became a vine, and brought forth branches, and shot forth sprigs.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּצְמַח וַהֲוָה לְגֶפֶן תַּקִיף מַכִּיךְ בְּקוֹמָא לְכַפָפָא עוֹבַרְתֵּהּ לֵיהּ וְשָׁרָשׁוֹהִי תְּחוֹתוֹהִי יְהוֹן וַהֲוָה לְגֶפֶן וַעֲבַד שַׁבְקִין וּשְׁלַח עוֹבָרָן.
סורחת – כמו וסרח העודף (שמות כ״ו:י״ב) גדולה.
שפלת קומה – לעבוד למלך בבל.
דליותיו – זמורותיו.
אליו – אל מלך בבל.
תחתיו – תחת מלך בבל.
בדים – מוטות.
ותשלח – ותגדל.
פארות – ענפים רבים.
spreading Heb. סוֹרַחַת, like: "And the overhanging length (וְסֶרַח)" (Shemot 26:12), large.
of low stature to serve the king of Babylon.
its tendrils Heb. דָּלִיוֹתָיו, its branches.
to him to the king of Babylon.
under him under the king of Babylon.
branches Heb. בַּדִים,staves.
and sent forth It grew.
boughs many leaves.
ויצמח ויהי לגפן סורחת שפלת קומה – שאין מעולה בגפנים, שהם סמוכין בקרקע שפלי קומה.
סורחת – פתרונו: גדולה כמו וסרח העודף (שמות כ״ו:י״ב).
לפנות דליותיו אליוא – להיות משועבד תחת יד נבוכדנצר.
ותהי לגפן – כל זמן שעמד צדקיהוב באמונתו שלא מרד בו היה הולך וגדל.
בדים ופארות – לשון אחד הן. ותשלח בדים פארתג – ענפיוד שנוטים לכאן ולכאן.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 נוסף כאן: ״אילו״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5: ״צדקיה״. בכ״י לוצקי 777: ״צדקייהו״.
ג. כן בכ״י פירנצה II.24. בכ״י לוצקי 777: ״פארם״. בכ״י מינכן 5: ״פארו״. בכ״י פרמא 2994, פריס 162 חסרה המלה.
ד. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24. בכ״י מינכן 5: ״ענפין״. בכ״י פרמא 2994: ״ענפים״.
ויצמח – שם הזרע ההוא, שמלך צדקיהו.
סרחת – מתפשטת סביבותיה ולא בקומה.
לפנות דליותיו אליו – אל הנשר שזרעו,
ושרשיו תחתיו יהיו – גדלים.
ויצמח – כי עד שמרד צדקיהו הצליח במעשיו ויגדל במהרה ומרדו היה מן הדומה בשנה החמישית למלכו כי בשנה הד׳ למלכו הלך אל בבל כמו שכתוב בסוף ספר ירמיהו והלך להקביל פני מלך בבל ומלך בבל כשהמליכו השליטו על כל המלכים אשר סביבותיו והם מלך אדום ומלך מואב ומלך בני עמון ומלך צור ומלך צידון כי כן כתוב בספר ירמיהו כי אלה המלכים שלחו מלאכים אל צדקיהו מלך יהודה (ירמיהו כ״ז:ג׳) ושם פירשנו הענין ופירוש ויצמח הזרע שזרע צמח.
ויהי לגפן סורחת – כמו וסרח העודף (שמות כ״ו:י״ב) היה זרע לגפן יתירה וגדולה והנה המשילו לגפן ולא לארז כמו שהיה מתחילה לפי שנדלדלה המלוכה מעת שמלך מנשה כי מתחילה היתה דומה לארז שהוא גבוה מכל העצים והגפן דקה ומדולדלת מכל העצים שפלת קומה אע״פ שנתן מלך בבל גדולה לצדקיהו רצה שיהיה שפל לפניו ולא יתגאה עליו כמו שאמר בפירוש המשל להיות ממלכה שפלה (יחזקאל י״ז:י״ד) לפנות דליותיו אליו כי הגפן שהיא שפלת קומה לא יגבה ויעלו דליותיו שהם הענפים אלא פונות אל הגפן כן רצה נבוכדנצר שיעבדנו צדקיהו ויפנה אליו כעבד אל האדון.
ושרשיו תחתיו יהיו – שלא יפשטו שרשי הגפן למרחוק אלא יהיו תחת הגפן במקומו לא רחוק לו והדליות הם משל לשחד ולעבודה והשרשים הם משל למלוכה ובעבור שיתקיים זה כרת עמו ברית והשביעו באלהים ונזכר גפן בפרשה זכר ונקבה וברוב הוא לשון נקבה ובלשון זכר נמצא גם כן גפן בוקק ישראל (הושע י׳:א׳) וילקטו ממנו פקועות שדה (מלכים ב ד׳:ל״ט).
ותהי לגפן – כמו והיית לאיש (מלכים א ב׳:ב׳).
ותעש בדים ותשלח פארות – פראות כתיב רי״ש קודם לאל״ף ובדים הם הגסים והפארות הם הענפים היוצאים מהם כן צדקיהו היתה ממשלתו על סביבותיו והמלכים נשמעים אליו כל זמן שעמד בשבועתו ולא זכר לה פרי לפי שלא נתקיימו בניו כי נשחטו.
סרחת – זה השורש מונח על עודף כל דבר כמ״ש וסרח העדף (שמות כ״ו:י״ב), וכתיב תסרח על אחרי המשכן (שמות כ״ו:י״ב), וכן וסרחים על ערשתם (עמוס ו׳:ד׳), בגדי ארגמן ארוכים ורחבים מאד עד שיעדפו בארץ, וכן סרוחי טבולים (יחזקאל כ״ג:ט״ו), וכן טעם נסרחה חכמתם (ירמיהו מ״ט:ז׳), וגם רבותינו ז״ל שמשו ואמרו טפה סרוחה (משנה אבות ג׳:א׳), וכן בכל לשון סרחון. ולפי דעתי הכל ענין אחד, כי הזבל או טפת הזרע הכל מותר ועודף.
ויצמח ויהי לגפן סורחת רוצה לומר שאותו זרע שזרעו הנשר במקום טוב על פלגי מים כשצמח יצא פחות ושפל ונמאס לא כעץ אשר לוקח ממנו ולא כפי המקום שנטעהו בו, והוא אומרו ויהי לגפן סורחת כי במקום שהיה ארז רם ונשא נעשה גפן וגם לא גפן טובה כי אם גפן סרוחה ונבאשת שפלת הקומה דלה ודקה מכל העצים לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו כי הגפן שהיא שפלת הקומה לא יגבה ולא יעלו דליותיו למעלה אבל הן פונות אל הגפן שפלים כמוה וכן השרשים תחתיו יהיו ולא יתפשטו למרחוק אבל יהיו תחת הגפן במקומו לא רחוק לו, ואמר ותהי לגפן רוצה לומר אבל עם כל שפלותה וסרחונה היתה לגפן ותעש בדים ותשלח פארות שהוא כמו פארות שהם הענפים הדקים ובדים הם הגסים שמהם יוצאים הפארות.
ותשלח פראות – ברוב ספרים המדוייקים מלא וא״ו קודם לתי״ו ויש ביניהם מחלוקת אם הרי״ש קודם לאל״ף או אם אל״ף קודם לרי״ש ורד״ק בפירוש כתב פראות כתיב ריש קודם לאל״ף ובשרשים שרש פאר הוסיף וכן פראתיו הרוב נכתבו הרי״ש קודם האל״ף והמסרה תבא עליהם כי שנים נכתבו אל״ף קודם לרי״ש ותארכנם פארתיו. ותחת פארתיו ילדו ושניהם ביחזקאל ל״א ושארא רי״ש קודם לאל״ף עכ״ל. ועיין בסימן ל״א שיש שם חילופים רבים.
שלחה – חד מן וא״ו רפין וסימנם במ״ג שמואל א׳ סי׳ י״ז.
סורחת – ענין יתרון ורב כמו וסרח העודף (שמות כ״ו:י״ב).
דליותיו – כן יקראו הענפים שדרכם לעלות למעלה והוא מלשון דלו עיני למרום (ישעיהו ל״ח:י״ד) וכן באורך דליותיו (יחזקאל ל״א:ז׳).
בדים – הם הענפים הגסיס וכן ממטה בדיה (יחזקאל י״ט:י״ד).
ותשלח – ענין התפשטות כמו תשלח קציריה (תהלים פ׳:י״ב).
פראת – היא הפוך מן פארות והם הענפים הדקים וכן מסעף פארה (ישעיהו י׳:ל״ג).
ויצמח – הזרע ההוא צמח והיה לאילן גפן המתפשטת הרבה ושפלה בקומה.
לפנות – להיות דליותיו פונות אליו לא כדרך שאר האילנות שהדליות עולות למעלה בגובה כ״א כדרך דליות הגפן שהמה יורדות למטה לפנות מול גוף האילן.
ושרשיו – שרשי האילן ההוא השרישו תחת האילן וכדרך עץ הגפן ולא התפשטו למרחוק כדרך שאר האילנות ר״ל המשילו רק במקומו אבל למולו יכנע.
ותהי לגפן – ר״ל גם שבחי הגפן היה לו כי עשתה והגדילה הרבה בדים וענפיה הרכים התפשטו למרחוק וכדרך עץ הגפן ר״ל במקומו היה לו ממשל רב.
סורחת – מתפשטת, כמו וסרח העדף {שמות כ״ו:י״ב}, יהיה סרוח {שמות כ״ו:י״ג}.
לפנות דליותיו אליו – באופן שיצטרכו דליותיו לפנות ולשאת עיניהם לאותו נשר למען ישגיח עליהם ויצליחם. ושרשיו גם כן יהיו משועבדים תחת הנשר לעשות בהם כרצונו. והכוונה שהיה רצון מלך בבל שיהיה צדקיה ממלכה שפלה שיצטרך להשען על מלך בבל ולהיות לו עבד עולם.
סרחת – הוא העודף הנסרח על הארץ, כמו וסרח העודף תסרח על אחורי המשכן.
דליותיו – בא לשון נקבה וזכר כי עקרו ארז שהוא לשון זכר ונעשה ממנו גפן חלוש העץ שהוא לשון נקבה וגדר שם דליות ושם בדים התבאר בפסוק ג׳.
פראת – (עי׳ מנחת שי), ר״ל סעיפים נושאי פרי, ושרשו פרה כי שורש פרי, פורא ופורה, כמו כי הוא בין אחים יפריא, פורה ראש ולענה, ודרך סעיפי פוריה להתפשט, לז״א ותשלח שהיא ההתפשטות.
ויצמח – הזרע המורכב בהצפצפה צמח ויהי לגפן, תחת שהיה ארז אדיר התהוה ממנו גפן והגפן לא תהיה גבוהה רק סורחת שפלת קומה שקומתה תסרח בארץ עד שתהיה שפלה מתפשטת ברוחב לא בגובה, כמ״ש ואת אילי הארץ לקח להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא, שלקח את הגבורים לבל יהיה עוד ארז אדיר רק יהיה כגפן שנושא פרי ואינו חזק, ר״ל שיתן לו מס הרבה ולא יהיה תקיף במלכותו רק יהיה כפוף ונכנע,
לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו שהדליות שהם הענפים המתנשאים לרום יושפלו ויפנו אל הצפצפה וגם השרשים יהיו כפופים תחתיו, כמ״ש לשמור את בריתו לעמדה ותהי לגפן ותעש בדים אבל היא היתה לגפן בפ״ע בלתי מורכב, עד ששלחה בדים (שהוא הענף היוצא מן האילן סמוך לשרשו בשוה עם האילן והיא חזק ועב),
ותשלח פראות ענפים עושים פרי ר״ל שצדקיהו התחזק במלכותו.
סרחת – מלשון וסרח העדף (פרשת תרומה), ארוכת ענפים.
לפנות וגו׳ – למען תצטרכנה לפנות.
דליותיו – ענפי הגפן המודלים על כלונסאות.
אליו – אל הנשר; וגם תחתיו תחת הנשר, שיהיו בני ישראל תחת ממשלתו.
בדים – שבטים מתבודדים מן הגזע.
פארות – ממקור פרה או פאר, עלין שהן פאר האילן.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) וַיְהִ֤י נֶֽשֶׁר⁠־אֶחָד֙ גָּד֔וֹל גְּד֥וֹל כְּנָפַ֖יִם וְרַב⁠־נוֹצָ֑ה וְהִנֵּה֩ הַגֶּ֨פֶן הַזֹּ֜את כָּפְנָ֧ה שׇׁרָשֶׁ֣יהָ עָלָ֗יו וְדָֽלִיּוֹתָיו֙ שִׁלְחָה⁠־לּ֔וֹ לְהַשְׁק֣וֹת אוֹתָ֔הּ מֵעֲרֻג֖וֹת מַטָּעָֽהּ׃
There was also another great eagle with great wings and many feathers; and behold, this vine bent its roots toward him, and shot forth its branches toward him, from the beds of its plantation, that he might water it.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַהֲוָה נִשְׁרָא חַד רַבָּא רַב גַפִּין וַחֲפֵי כַנְפִין וְהָא גוּפְנָא הָדָא כַּפַּת שָׁרְשׁוֹהִי עֲלוֹהִי וְעוֹבַרְתֵּהּ שְׁלָחַת לֵיהּ לְאַשְׁקָאָה יָתָהּ מֵעוּגְיַת נִצְבָתָהּ.
ויהי נשר אחד – מלך מצרים.
כפנה שרשיה – לשון רעבון כמו לשוד ולכפן (איוב ה׳:כ״ב) רעבו ונתאוו שרשי הגפן הזאת לאותו הנשר תוספות ויש משמע כפנה כמו אספה והוא הפוך. ובדברי רבותינו יש מן הדומה לו שקורין לאסיפת העם כנופיא וכפנא הוא כמו כנפה אמאשא בלעז.
ודליותיו שלחה לו – ושלוחיה שלחה לו לבא אליה ולהשקות אותה.
מערגות מטעה – מהעוגיות מים שעשה לו הנשר הראשון.
Now there was one...eagle The king of Egypt.
gathered its roots Heb. כָּפְנָה, an expression of hunger, like: "plunder and famine (וּלְכָפָן)" (Iyyov 5:22). The roots of this vine hungered and longed for that eagle. (Addendum:) Some explain כָּפְנָה like אָסְפָה, gathered, the letters [of כָּפְנָה] being transposed. In the words of our Sages there is something similar to it, for they call a public gathering כְּנוּפְיָא. כָּפְנָה is like כָּנְפָה, amassa in French, brought in, gathered.
and its tendrils it sent forth to him And her emissaries she sent to him, to come to her and water her.
from the furrows of its planting From the water ditches that the first eagle had made for it.
ויהי נשר אחד גדול – זה פרעה מלך מצרים.
גדול כנפים ורב נוצה – גם הוא מגדולי המלכים, אךא לא כנבוכדנצר.
והנה הגפן הזאת – זה צדקיהו מלך יהודה.
כפנהב שרשיה עליה, כתרגומו: כפפה שרשיה עליה. כלומר שמרד במלך בבל ושלח מלאכיו למלך מצרים לתת לו סוסים ועם רב (יחזקאל י״ז:ט״ו).
שלחה לו להשקות אותה מערוגתג מטעה – שלח אליו מלאכים לעזור לו מפני מלך בבל וחיילותיו.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״אף״.
ב. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פירנצה II.24: ״כנפיה״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״מערגות״.
נשר אחד גדול – פרעה שלא היה ארך האבר ומלא נוצה כנבוכדנצר ליגדל בצלו כמוהו,
ואעפ״כ כפנה שרשיה עליו – שהיו ראויין לפנות אל הנשר שזרעה
שלחה – לאותו נשר אחר.
מערוגת מטעה – שנטעה שם הנשר שזרעה. אחר צמיחתה וגידולה בצל כנפיו משם שלחה דליותיו אל הנשר האחר.
להשקות אותה – כאילו היא צמאה.
ויהי נשר אחד – זה משל למלך מצרים ואע״פ שהיה תקיף לשעתו לא היה כמו הראשון ולא תארו בתוקף ובהדר כמו הראשון.
והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליוכפנה – אספה, הפוך, מן כנופיא בדברי רז״ל. צדקיהו תלה מלכותו על מלך מצרים.
ודליותיו שלחה לו – ששלח לו שחד ועבדו.
להשקות אותה מערוגות מטעה – עזרו בעמו ובחילו הגדול ממלך בבל זהו מערוגות מטעה כי מלך בבל שנטעה עשה לו ערוגות להשקותה דרך אותן ערוגות כלומר שנתן לו ממשלה להעמיד מלכותו בכבוד וצדקיהו בקש ממלך מצרים שיעזרהו כדרך שהיה עוזר אותו ומגדל אותו נבוכד נצר שהמליכו.
כפנה – זה השרש אצלינו ענין התפשטות, ולכן לשד ולכפן (איוב ה׳:כ״ב), מטעם פשט גדוד (הושע ז׳:א׳).
ועם זה קרה שבא נשר אחר שהיה גם כן גדול הכנפים ורב הנוצה אבל עם היותו גדול הכנפים ורב הנוצה כראשון הנה לא היה שוה לו בשאר הגדולות, ולזה לא אמר בו ארך האבר ולא אשר לו הרקמה כאשר אמר בראשונה לפי שלא היה כמוהו, על הגפן הזאת וכפנה שרשיה עליו רוצה לומר והנה הגפן הזאת אספה שרשיה על אותו נשר כי בטחה בו ולכן אספה כל שרשיה עליו ודליותיו שלחה לו שהגפן שלחה לאותו נשר בשוחד ומתנה דליותיו וענפיו כדי להשקות אותה מערוגת מטעה כלומר להשקו׳ אותו נשר מערוגות מטע הגפן כי שם היו נעשים היינות הטובים ששלח לנשר להשקותו.
כפנה – ענין אסיפה ובדרז״ל יש כנופיא (בבלי שבת ס׳) ועם שהוא הפוך.
שלחה – ענין הושטה.
מערוגת – הם תלמי המחרישה כמו כערוגות הבשם (שיר השירים ה׳:י״ג).
מטעה – מלשון נטיעה.
גדול כנפים – הוא פי׳ על מה שקראו גדול.
ורב נוצה – הרבה נוצה היה בו אבל לא היה מלא נוצה ולא היה לו ארך האבר ולא הרקמה כמו הנשר הראשון ועל פרעה יאמר.
כפנה שרשיה עליו – אספה כל שרשיה על הנשר ההוא לבטוח עליו.
ודליותיו שלחה לו – הושיטה דליותיו אל הנשר ההוא שהוא ישקה אותה מן המים המכונסים בין הערוגות העשויות לצורך נטיעתה שעשה לה הנשר הראשון (כי כן הדרך לעשות סביב הנטיעה כעין ערוגות) ר״ל שלח מלאכיו אל פרעה להחזיק בידו המלוכה שהמליכו נ״נ.
ויהי נשר אחר – הוא פרעה חפרע מלך מצרים הנזכר בירמיה מ״ד:ל׳.
כפנה – רש״י, ראזנמילר וגעזעניוס פירשו לשון רעב, הגפן צמאה ונכספה לאותו נשר. אך לפי זה היה לו לומר: כפנו שרשיה, כי לא יתכן שיהיה כפן פעל יוצא, הרעיבה שרשיה. גם מלת עליו לא תתישב יפה. ובתוספת בפירוש רש״י כפנה כמו הפוך כנפה לשון כנופיא וקבוץ. וכן דעת רד״ק. ויונתן תירגם: לשון כפיפה. וכן נראה לי שבאה הנו״ן במקום אות הכפל, כמו במלת מָעֻזְנֶיהָ {ישעיהו כ״ג:י״א}. והטעם: הִטְתָה שרשיה לצד הנשר ההוא ושלחה דליותיה לאותו צד, כלומר נשענה עליו למען ישקה אותה. והכל משל למרידת צדקיה ששלח מלאכים אל מלך מצרים לתת לו סוסים ועם רב.
מערוגות מטעה – אין המלות האלה מתיישבות יפה אם נדביק אותן למלות להשקות אותה כהוראת הטעמים. ונראה לי שצריך להדביקן למעלה: ודליותיו שלחה לו מערוגות מטעה להשקות אותה. כלומר, מן המקום אשר היתה נטועה שם שלחה דליותיו לאותו נשר. ולפיכך בפורענות אמר על ערוגות צמחה תיבש. וכיוצא בזה למטה פסוק ט׳ למשאות אותה משרשיה, דבק למעלה ולא עם בזרוע גדולה ובעם רב.
כנפה שרשיה – מענין לשוד ולכפן תשחק, שהוא על תאות המזון בעת הרעב או תאות האדמה הצמאה למטר, כן התאוה הגפן לינק ממנו משקה ליחותה.
מערגות – היא תלמי הגן ושורותיו, והמ״ם מוסב על פעל שלחה מערוגות מטעה שלחה לו להשקות אותה.
ויהי נשר אחד – הוא פרעה מלך מצרים שהיה ג״כ גדל כנפים (ולא ארך האבר כנ״ל (בפסוק ג׳)) והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה עליו שרשי הגפן התאוו לינק ולהתחבר אל הנשר השני,
ושלחה לו דליותיה כדי שישקה אותה מערגות מטעה – שתחת שהנשר הראשון כפף את הדליות שיהיו סרוחים בארץ, ומנע ממנה המים להיות מתחברת עם הצפצפה, חשקה בנשר השני ששם תרים דליות ושם תשתה מים רבים, היינו שחשב שע״י פרעה ירים ראש, וישבע שובע שפע וברכה.
נשר אחר – פרעה חפרע מלך מצרים (ירמיהו מ״ד:לשון).
כפנה – כפפה ונטתה (כתרגום יונתן).
שלחה לו... להשקות אותה מערגות מטעה – למען ישקה אותה; בני ישראל לא בטחו בנבוכדראצר וסמכו על פרעה.
ערגות – או הוא ממקור ערך (גיכ״ק) מטע מתוקן יפה; או ממקור ארג שֶׁקַוֵּי הערוגות לאורך ולרוחב דומים לחוטי האריגה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) אֶל⁠־שָׂ֥דֶה טּ֛וֹב אֶל⁠־מַ֥יִם רַבִּ֖ים הִ֣יא שְׁתוּלָ֑ה לַעֲשׂ֤וֹת עָנָף֙ וְלָשֵׂ֣את פֶּ֔רִי לִהְי֖וֹת לְגֶ֥פֶן אַדָּֽרֶת׃
It was planted in a good soil by many waters, that it might bring forth branches, and that it might bear fruit, that it might be a goodly vine.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בַּחֲקַל טַב עֲלֵי מַיִין סַגִיאִין הִיא שְׁתִילָה לְמֶעְבַר עֲנַף וּלְמִטְעַן פֵּרִין לְמֶהֱוֵי לְגֶפֶן תַקִיף.
אל שדה טוב וגו׳ – כלומר ועל חנם עשתה זאת כי אל שדה טוב היתה שתולה.
לגפן אדרת – לגפן תקיף.
In a good field, etc. i.e., she did this for no purpose, because she had been planted in a good field.
a sturdy vine Heb. אַדָרֶת, a sturdy vine.
אל שדה טוב אל מים רבים היא שתולה – הכתוב מתמיה על הגפן הזה ואומר מה צורך לגפן ששתול אל שדה טוב אל מים רבים. שהיה כל כך גדול שתשלח קציריה עד ים ועד נהר יונקותיו1 להניח שדה טוב ומים רבים שהיא שתולה עליהם ונתאוית לגן ירק שמשקין אותו ברגל. לדלי מלא מים ששותתא בין הערוגות להשקותה מאותה הערוגה. כלומר מה צורך היה לצדקיה למרוד במלך בבל שהיה מושל בכל העולם לשלוח מלאכיו למצרים שהיה מלך כנגד מלך בבל כמים מכונסין לפני נהר גדול.
1. השוו ללשון הפסוק בתהלים פ׳:י״ב.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שתותת״.
ואל שדה טוב ואל מים רבים היא שתולה – תחת כנפי הנשר הראשון.
אל שדה טוב אל מים רבים – כמו על אמר למה הוצרך לעשות זה והלא צדקיהו היה בטוב ובכבוד עם נבוכדנצר והיה מצליח עמו להיות מלך אדיר ושליט למה מרד בו ועבר על שבועתו ואילו לא עשה כן היה עושה ענף ונושא פרי שיתקיימו לו בנים.
ובאמ׳ טעה בזה מאד הגפן כי היא קודם לזה בהיותה תחת הנשר הגדול הראשון בשדה טוב ועל מים רבים היתה שתולה לעשות ענף ולשאת פרי ולהיות לגפן אדרת כלומר לגפן הדורה ויפה.
אל שדה טוב – בכל ספרים כ״י ודפוסים ישנים אין שום טעם בדל״ת רק בשי״ן.
אל שדה – כמו בשדה ובא מלת אל במקום הבי״ת כמו ואל הארון (שמות כ״ה:כ״א).
שתולה – נטועה כמו והיה כעץ שתול (תהלים א׳:ג׳).
ולשאת – ר״ל לגדל והיא מלשון משא וסבל.
אדרת – גדולה וחזקה כמו אשר אדירים שודדו (זכריה י״א:ב׳).
אל שדה טוב – כאומר והנה הגפן הזה טעה מאד כי הלא נטועה היא ע״י הנשר הראשון בשדה טוב וסמוך אל מים רבים למען עשות ענפים ולגדל פרי להיות מעצמה גפן גדולה וחזקה מבלי בטחון הנשר השני ומבלי השקאתו מן המים הבאים בפועל מעשה הנשר הראשון ר״ל הלא מבלי פרעה יוכל לעמוד במלוכה.
אל שדה טוב – והלא היתה שתולה בשדה טוב וכו׳ באופן שהיתה יכולה להצליח לעשות ענף וכו׳. ומה צורך היה להא לפנות לאותו נשר? כלומר והלא צדקיהו היה בטוב ובכבוד עם נבוכדנאצר והיה מצליח עמו, ולמה מרד בו ועבר על שבועתו? ואלו לא עשה כן היה עושה ענף ונושאב פרי.⁠ג
אדרת – חזקה, מן אדיר.
א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון (במקום ״היה לה״): ״היתה״.
ב. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״ועושה״.
ג. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן נוסף כאן: ״שיתקיימו לו בנים (רד״ק)״.
שתולה – היא העקירה ממקום זה לטעת אותה במק״א אל שדה טוב.
אל שדה טוב היא שתולה – (השתילה באילנות היא מה שיעקור האילן ממקומו וישתלנו במק״א) רצה לשתול הגפן אל שדה טוב, אל מצרים, ששם ימצא מים רבים – היינו לצאת מרשות נבוכדנצר אל רשות פרעה כדי לעשות ענף ולשאת פרי להיות לגפן אדרת – ר״ל שיהיה מלכות בפ״ע, ושלא יהיה כפוף ומשועבד לנבוכדנצאר.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) אֱמֹ֗ר כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖היֱ⁠־הֹוִ֖ה תִּצְלָ֑ח הֲלוֹא֩ אֶת⁠־שׇׁרָשֶׁ֨יהָ יְנַתֵּ֜ק וְאֶת⁠־פִּרְיָ֣הּ׀ יְקוֹסֵ֣ס וְיָבֵ֗שׁ כׇּל⁠־טַרְפֵּ֤י צִמְחָהּ֙ תִּיבָ֔שׁ וְלֹֽא⁠־בִזְרֹ֤עַ גְּדוֹלָה֙ וּבְעַם⁠־רָ֔ב לְמַשְׂא֥וֹת אוֹתָ֖הּ מִשׇּׁרָשֶֽׁיהָ׃
Say, 'Thus says Adonai Elohim. Shall it prosper? Shall he not pull up its roots and cut off its fruit, that it may wither; that all its fresh springing leaves may wither? And not by a strong arm or much people can it be raised from its roots.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲמַר כִּדְנַן יְיָ אֱלֹהִים תִּצְלַח הֲלָא יַת שָׁרְשׁוֹהִי יַפְסֵיק וְיַת אִבָּהּ יַקְטֵיף וְיִבְשׁוּן כָּל טַרְפֵי צִמְחָהּ יִתְּרוֹן וְלָא בְמַשִׁרְיָן סַגִיאִין וּבְעַם סַגִי יֵיתוּן לְמֶעְקַר יָתָהּ מִשׁוֹרְשָׁהָא.
[יקוסס...] – כמו ״יסובבה על חומותיה״ (תהלים נ״ה:י״א).⁠1
כל טרפי צמחה – עלים, והתרגום <הארמי> של ״עלה תאנה״ (בראשית ג׳:ז׳) – ״טרפה תאנין״.⁠2
למשאות אותה משרשיה – <צורת> מקור, בדרך הריבוי, שלא כרגיל,⁠3 ופירושו: כריתה והשמדה מן השורש, כמו ״כי נשא אשא להם״ (הושע א׳:ו׳), ״כמעט ישאני עשני״ (איוב ל״ב:כ״ב).⁠4
1. ההשוואה המקוטעת באה, ללא ספק, לציין את שורשה של תיבת ״יקוסס״ – קס״ס. השווה: ריב״ג, מחברות, ערך ׳קסס׳.
2. כך: אבן קריש, עמ׳ 158; אלפסי, ערך ׳שרף׳; מנחם, ערך ׳שרף׳, ריב״ג, אצול, ערך ׳שרף׳, ורד״ק (כולם משווים לארמית). השווה: ת״י; רש״י; ראב״ע, פירושו לבראשית ח, יא.
3. כך אומר ריב״ג, אללמע, עמ׳ 157 (רקמה, עמ׳ קפ-קפא). באללמע, עמ׳ 280 (רקמה, עמ׳ רצה) הוא מסביר, שהריבוי בא לנחץ; רד״ק סבור שהמלה היא שם עצם במקום מקור.
4. כך ריב״ג, אצול, ערך ׳נשא׳. השווה: ת״י, רש״י ורד״ק; וכך ביאר פרשננו את הביטוי ״נשא אשא״ בפירושו להושע א, ו.
אמור – כל האלפא ביתא במקרא זה ותמיה אני כי אינו נמנה במסורת.
ינתק – הנשר הראשון.
את פריה יקוסס – כמו יקוצץ הם בני צדקיהו ששחטן לעיניו.
טרפי – עלי פויילייא בלעז.
ולא בזרוע גדולה ובעם רב – יבא הנשר השני לעזרתה.
למשאות אותה משרשיה – לנוכח העוקרות ומסיעות אותה משרשיה.
Say The entire Hebrew alphabet is found in this verse, and I am puzzled that it is not listed in Okhlah veOkhlah.
[Will he not] pull up its roots The first eagle.
and cut off its fruits Heb. יְקוֹסֵס, like יְקוֹצֵץ, will cut off. They are Zedekiah's sons, whom he slaughtered before his eyes.
the leaves of Heb. טַרְפֵי, leaves, feuilles in French.
And not with great power and many people will the second eagle come to their assistance.
against those who rip it out by its roots Against those who uproot and pull it out by its roots.
כה אמר י״י תצלח – בתמיה, כלומר דין {הוא:} האיפשר לו לגפן שאין מנהרות משקין אותו שאינו שותה אלא מערוגת מטע אחת, שתצלחא ותעשה פירות. הלא כל גפן ששתולה בארץ ציחה וצמאה, כגעת בה רוח הקדים יבש תיבש, כמו שמפרש והולך (יחזקאל י״ז:י׳).
ואת שרשיה ינתק – מלך בבל שיהרוג את כל חילו.
יקוסס – יכתת.
ולא בזרוע גדולה ובעם רב – יסייע אותו פרעה כשיבא עליו נבוכדנצר על אותו כרם.
למשאות אותה משרשיהב – לעקור אותה משרשיה.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שתשלח״.
ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״ושרשיה״. בכ״י פרמא 2994, פריס 162: ״שרשיה״.
ינתק – הנשר שזרעה ושתלה. ואז כשיהיו שרשיה נתוקים,
פריה יקוסס – פְלַשְטְרִישְטְ.
ולא בזרוע גדולה – ינתק שרשיה.
למשאות – לסלק אותה משרשיה.
אמר כה אמר י״י. תצלח – בתמיה.
הלא את שרשיה ינתק – הנשר הראשון והוא נבוכדנצר ינתק ויעקר שרשים והם משל למלכות צדקיהו שעקר אותה מכל.
ואת פריה יקוסס – זהו ששחט בני צדקיהו לעיניו.
יקוסס – יכרת כמו יקוצץ בצדי.
ויבש – כיון שנקצץ הפרי ממקומו יבש מאליו כן בני צדקיהו כיון שמתו יבש ופסק זכרם כי לא היו להם בנים והמלוכה שבה ליהויכין ולבניו.
כל טרפי צמחה תיבש – תרגום עלה זית טרף (בראשית ח׳:י״א) זיתא וכן כל עלי צמחה ייבשו והנה תיבש הגפן כיון שיבשו פריה ועליה תיבש הגפן היא גם כן כי צדקיהו מת בבבל ובמותו יבש ופסק זכרו וטרפי צמחה הם שרי יהודה ששחטם מלך בבל.
ולא בזרוע גדולה ובעם רב – ולא ינצל מידו בזרוע גדולה של פרעה שחשב להצילו מידו ולא בעם רב לא יוכל להצילו מידו.
למשאות אותה משרשיה – כשיבא מלך בבל להשיא הגפן הזאת ולעקרה משרשיה לא יועיל פרעה ולא יציל.
למשאות – שם במקום מקור בפלס להשאות כמו להשיא וכן למסע את המחנות כמו להסיע.
ויונתן תרגם: ולא במשרין סגיאין ובעם סגי ייתון למיעקר יתה משרשהא ר״ל לא יצטרך מלך בבל לבא בזרוע גדולה ובעם רב לעקור הגפן הזאת משרשיה כי במעט עם יעקר אותה כי נבוכדנצר אע״פ שבא הוא וכל חילו ירושלם לא עמד שם נבוכדנצר כל ימי המצור כי ארכו ימי המצור משנה התשיעית לצדקיהו עד י״א שנה ובין כך הלך לו נבוכד נצר לרבלה בארץ חמת והניח מקצת חילו ונבוזראדן בראשם וכבשו ירושלם החיל הנשאר שם ולקחו צדקיהו והעלוהו אל מלך בבל רבלתה (מלכים ב כ״ה:ו׳).
(ט-י) תצלח – בתמה, גם נכון לחסר אות התמה. ובא בבאור אמרו עוד: התצלח.
ועתה כה אמר ה׳ אלהים התצלח הלא את שרשיה ינתק רוצה לומר בתמיהה התצלח הגפן הזאת הלא באמת את שרשיה ינתק הנשר הראשון ויעקר אותם ואת פריה יקוסס שרוצה לומר יכרת ויבש, וכל טרפי צמחה תיבש שכיון שנכרת הפרי כל העלים שצמחו בה יבשו כי כן תרגום עלה זית (בראשית ח, יא) טרף זיתא, והנה תיבש הגפן כמו שיבשו פריה ועליה ולא בזרוע גדולה ובעם רב רוצה לומר שלא יצטרך הנשר הראשון אל זרוע גדולה ועם רב לעקור את הגפן והוא למשאות אותה משרשיה רוצה לומר לשומם ולהשיא הגפן משרשיה. ויש מפרשים שלא יבא הנשר השני בזרוע גדולה ובעם רב להציל מיד הנשר הראשון את הגפן ואומרו למשאות אותו משרשיה למ״ד למשאות היא למ״ד התכלית יאמר הלא את שרשיה ינתק ואת פריה יקוסס ויבש הנשר הראשון ולא יבא הנשר השני בעם רב להצילה אבל יהיה עכ״פ למשאות אותה משרשיה רוצה לומר להשיא ולעקור אותה הגפן משרשיה והוא כמו למסע את המחנות (במדבר י, ב) שהוא כמו להסיע.
למשאות – השי״ן בלא דגש בכל ספרים כ״י וגם במקצת דפוסים ישנים.
ינתק – ענין עקירה והעתק.
יקוסס – ענין כריתה והוא כמו יקוצץ כי זסשר״ץ מתחלפים.
טרפי – עלים כי עלי תאנה (בראשית ג׳:ז׳) ת״א טרפי תאנה.
בזרוע – ר״ל בחוזק כי הוא נתון בזרוע.
למשאות – ענין לקיחה והסעה כמו ובתים ונשאו (מיכה ב׳:ב׳).
אמור – על הגפן ההיא.
תצלח – כמו התצלח ותחסר ה״א התימא ר״ל וכי תצלח בבטחון הנשר השני הלא הנשר הראשון יעתוק ויעקור את שרשיה ויכרת פריה וממילא יתייבשו הואיל ונכרתו מן האילן אין להם יניקה לבוא בהם הרטיבות ר״ל נ״נ יעקור המלוכה וישחט בני צדקיהו.
כל טרפי צמחה – כל העלים שצמחו בה יתייבשו הואיל ונעקרו שרשיה ר״ל העם יהיו גולים.
ולא בזרוע גדולה וגו׳ – ר״ל הנשר השני לא יבוא בעזרתה בזרוע גדולה ובעם רב לעמוד במלחמה מול הנשר הראשון הבא לעקור ולהסיע אותה ממקום אשר נשרשו שרשיה ר״ל לא יעזור לו פרעה מול נ״נ.
תצלח – התצלח? את שרשיה ינתק – הנשר הגדול, שהוא נבוכדנאצר.
יקוסס – לשון קציצה.
כל טרפי צמחה תיבש – תיבש הגפן מצד טרפיה שייבשו. על דרך: כְאֵלָה נובלת עָלֶהָ {ישעיהו א׳:ל׳}.
טרפי – תרגום של עָלֶה טרפא.
למשאות – להשיא, על דרך: ולמסע את המחנות {במדבר י׳:ב׳}, שענינו להסיע (רד״ק וראזנמילר). והוא על דרך לשון סורי שאומרים לְמַקְטָלוּ במקום להקטיל. והנה המקרא הזה יש בו כל האלפא ביתא, ורש״י תמה שלא נמנה זה במסורת. אמנם נראה שנזדמנה לפניו מסרה בלתי מדוייקת, כמו שהיא הנדפסת במקראות גדולות ביחזקאל ל״ח. כי נזכר בה פסוק הלא כגעת בה רוח הקדים (שהוא המקרא שאחר זה) במקום אמור כה אמר אדני ה׳. ובחומש כתב יד על קלף אשר לי מצאתי המסרה הזאת בפרשת ואתחנן על פסוק או הנסה אלהים. ושם יפה נמסר אמור כה אמר ה׳ תצלח ולא נזכר בה פסוק הלא כגעת בה. ודע כי ברש״י כתב יד בנביאים על קלף שבידי ענין האלפא ביתא איננו. וכן הרבה לשונות שברש״י בדפוס אינם בכתב יד זה. וכן נכון, שאין אלו דברי רש״י, אלא תוספת שהוסיף אדם בגליון.⁠א
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ודע כי ברש״י... בגליון״.
יקוסס – אין לו ריע וענינו כמו יקוצץ.
טרפי – תרגום עלה טרף והרש״ף הבדיל שטרף הם העלים הלחים שהם טרף ומזון לתולעים ולזבובים.
למשאות – שרשו נסא להשיא ולעקור אותה, וכן למסע את המחנות כמו להסיע.
אמר וכו׳ תצלח וכי תצלח?
הלוא את שרשיה ינתק הנשר הראשון הלא ינתק את השרשים,
ופריה יקוסס ויבש וגם עליו הלחים, יבשו ר״ל שיעקר הממלכה ויכרית כל אנשיה,
ולא בזרוע גדולה שא״צ לו לזה כח גדול ויד חזקה למשאות אותה (ר״ל להעתיק אותה) משרשיה, כי פרעה לא יבא למו לעזרה ובקל יכבוש אותם ויחריב את ירושלים.
תצלח – לשון תימה, וחסרה הה״א, אולי מחמת ה״א אחרונה של שם הוי״ה ב״ה.
ינתק – הנשר הראשון.
יקוסס – יְקַצֵּץ.
טרפי – טרף בפיה (פרשת נח), עלים רכים שהעוף טורף ומנתק מן האילן.
ולא – יצטרך לנשר זה כח גדול לנתק גפן זו משרשיה.
למשאות – מקור עם מ״ם בראשו כדרך לשון ארמי.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) וְהִנֵּ֥ה שְׁתוּלָ֖ה הֲתִצְלָ֑ח הֲלֹא֩ כְגַ֨עַת בָּ֜הּ ר֤וּחַ הַקָּדִים֙ תִּיבַ֣שׁ יָבֹ֔שׁ עַל⁠־עֲרֻגֹ֥ת צִמְחָ֖הּ תִּיבָֽשׁ׃
Yes, behold, being planted, shall it prosper? Shall it not utterly wither, when the east wind touches it? It shall wither in the beds where it grew.'"
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְהָא שְׁתִילָא הֲתִצְלַח הֲלָא כְּמִיקְרַב בָּה רוּחַ קִידוּמָא תִיבַשׁ מֵיבַשׁ עַל עוּגְיַת נִצְבְתָהּ תִּיבָשׁ.
הלא כגעת בה רוח הקדים – השיעור: ״הלא כגעת רוח הקדים בה״,⁠1 ו״געת״ – <צורת> מקור, כמו ״ולבלתי קחת מוסר״ (ירמיהו י״ז:כ״ג).⁠2
1. ריב״ג, אללמע, עמ׳ 205, 213 (רקמה, עמ׳ רכד, רלב), הוא זה שהציע להחליף את מקומה של תיבת ״בה״. לדבריו, המלים ״כגעת רוח הקדים״ הן צירוף סמיכות; תיבת ״בה״ מפרידה בין הנסמך לבין הסומך, והחלפת מקומה מונעת זאת.
2. השוה: ריב״ג, אצול, ערך ׳עגע׳.
והנה – עתה שתולה כרצונה.
התצלח – איפשר שתצלח זו שבגדה במי שנטעה ראשון.
And behold now it is planted as they wished.
will it prosper Is it possible that it will prosper, this one that betrayed the one who planted it originally?
והנה שתולה התצלחא – מפני שהוא מחזיק במלכותו עכשיו היצלח. בתמיה.
הלא כגעת בה רוח קדיםב יבש תיבש – כאשר יבא עליו נבוכדנאצר שהוא כרוח קדים לא יתחזק ממנו.
על ערוגת צמחה תיבש – אלו בני צדקיה שנשחטו לפניו.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״שתצלח״.
ב. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בנוסח שלנו: ״הקדים״.
והנה – אף {שהיא עתה}
שתולה – שיש לו מלכות,
התצלח – בתמיה. אחריא ששרשיה נתוקים.
הלא כגעת בה... על ערוגות – אף על ערוגות.
א. בכ״י: אחריה.
והנה שתולה התצלח – והנה חשבה שהיא שתולה ולא תעקר כי צדקיהו לא רצה לצאת אל הכשדים כמו שהיה אומר לו ירמיה הנביא כי חשב שלא תנתן העיר ביד הכשדים.
התצלח – ואיך תחשב כי תצלח איך היה חושב צדקיהו שימלט מיד הכשדים והוא בזה אלה והפר ברית.
הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש יבש – המשיל מלך בבל לרוח הקדים כי בבל מזרחית צפונית לארץ ישראל ועוד כי רוח הקדים היא חמה ומיבשת וכן אמר רוח הקדים הוביש פריה (יחזקאל י״ט:י״ב) ואמר יבא קדים רוח י״י ממדבר עולה ויבש מקורו ויחרב מעינו (הושע י״ג:ט״ו).
תיבש יבש – האחרות מקור ויבא כן לחזק הפעולה כמו ויברך ברוך אתכם (יהושע כ״ד:י׳).
על ערוגת צמחה תיבש – במקום שהיה מקוה שישקה אותה מלך מצרים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ואומרו עוד והנה שתולה התצלח ענינו והנה הגפן הזאת בטחה להיותה שתולה במקום טוב ועל עין המים והיא היתה מחשבה נפסדת התצלח האם חשבה הגפן הזאת שתצלח, הלא בגעת בה רוח הקדים תיבש רוצה לומר הלא כשיגע בה רוח קדים תיבש הגפן ההיא וגם על ערוגת צמחה שהוא המקום שנוזלים המים שמה תיבש כי דבר לא יעמוד בפני רוח הקדים ואיך אם כן תבטח על שקר, זו היא החידה והמשל שעשה הנביא.
ואמנם הנמשל בה הוא זה הנה הנשר הגדול הראשון היה נבוכד נאצר מלך בבל כי כמו שהנשר הוא מלך העופות כן נבוכד נצר היה מלך על כל מלכי הארץ והלבנון הוא משל לכל ארץ ישראל בכלל או לירושלם בפרט וכמו שאמר ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג, כה), ויקח את צמרת הארז הוא רמז לירושלם כי כמו שהארז הוא העץ היותר גבוה והיותר נכבד מכל העצים כן ירושלם היתה שרתי במדינות, או היה צמרת הארז רמז ליהויכין מלך יהודה.
הלא כגעת – בס״ס מדוייקים הכ״ף בדגש ונכתב כנגדו בגיליון פליגי ביה כגעת ור׳ משה קמחי הביאו עם דומים אחרים דגושים ובמכלול כתוב וכ״ף וגימ״ל פליגין עליה כמו הלא כגעת בה. אזר נא כגבר חלציך (איוב ל״ח) יש שקוראים רפה והיא קריאת ב״א ויש שקוראים דגש והיא קריאת ב״נ עכ״ל. וכך הם בחילופים שלנו. ובעל מקנה אברהם כתב בהפך דלב״א דגושות ולבן נפתלי רפות ושהעולם נוהג להביא אופן כב״א ודבריו תמוהים וסותרים זה את זה שהרי כתב בתחלה שאם שתי אותיות ממוצא אחת הראשונה דגושה ולפי זה שתי תיבות אלו ראויות להדגש דכ״ף וגימ״ל שתיהן ממוצא אחד מאותיות גיכ״ק ואחר כך כתב שלבן נפתלי מחלוקת בשתי תיבות אלה כי לפי כלל זה ראיות להיות רפות והעולם נוהג הפך הכלל וחושש אני מטעות המעתיק או המדפיס.
תיבש יבש – הבי״ת בחולם לא בצירי כמו שנמצא באיזה ספר וכ״כ רד״ק שהוא מקור כמו ויברך ברוך אתכ׳.
כגעת – מלשון נגיעה.
והנה שתולה – ר״ל אף אם תשאר שתולה ולא יעקור שרשיה וכי תצמח בהשקאת הנשר השני הלא כאשר יגע בה רוח הקדים הלא תתייבש.
על ערוגות צמחה תיבש – ר״ל אף שהיא עומדת סמוך להערוגות הנעשות לצורך צמחה מקום ימצא שם מים מכונסים עם כל זה תתייבש כי אין דבר עומד בפני רוח הקדים כי הוא יחריב גם המים המכונסים בין הערוגות וכאומר הלא אין להנשר השני מקום להשקותה כ״א מהמים שבין הערוגות ואם רוח הקדים תייבש גם אותו מאין לו מים להשקותה ומה הוא א״כ הבטחון ר״ל אף אם נ״נ לא יעשה עמו רעה רק ימנע ממנו הטובה לא יתקיים ע״י הרעה.
והנה שתולה התצלח – הנה עתה היא שתולה ומושרשת בקרקע והיא חושבת שתצלח. אך התצלח? לא כן. אלא מיד שיגע בה רוח הקדים תיבש יבוש.
על ערוגות צמחה – במקום שהיתה צומחת וגדֵלָה שם, שם תיבש.
והנה שתולה התצלח מוסיף לאמר שהגם שלא יבא הנשר לעקרה, הלא אחר שהיא שתולה, שנעקרה ממקום זה ונשתלה במק״א וכי אפשר שתצלח כיון שאינה במקומה,
הלא כגעת בה רוח הקדים תיבש כי הרוח יעקרנה, ומוסיף עוד שגם בלא רוח הקדים גם אם תעמוד על ערוגת צמחה תיבש – כי אין לה כח להתקיים, וכמו שיבואר הנמשל אח״ז.
שתולה – לעת עתה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
Moreover the word of Hashem came to me, saying,
תרגום יונתןרד״קאברבנאלעודהכל
וַהֲוָה פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.
ויהי. אמר נא – אמור לו שיאמר להם פירוש המשל.
את מלכה – זה יהויכין כמו שפירשנו.
(יא-יב) והנשר נבוכד נצר נכנס לארץ ישראל ועלה על ירושלם וזהו שאמר בפתרון החידה אמור נא לבית המרי הלא ידעתם מה אלה הנה בא מלך בבל שהוא הנרמז בנשר, ירושלם שהוא נרמז בלבנון, ויקח את מלכה ואת שריה שהוא נמשל לצמרת הארז. ואומרו את ראש יניקותיו קטף רמז לחרש ולמסגר ושרי החיילים אשר למלך יהויכין שהכל גלה עם יהויכין, ולפי שיהויכין היה נער ורך במלכו ונבוכדנצר קטף והכרית אותו ממנו לכן אמר את ראש יניקותיו קטף שהמלך הוא הראש, ואמר ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רוכלים להגיד שהוליך אותם לבבל כי היא היתה עיר גדולה מסוחרים רבים ונקראת צבי ממלכות תפארת גאון כשדים ולכן אמר בפתרון ויבא אותה אליו בבלה, ואומרו ויקח מזרע הארץ זה משל לצדקיהו שהיה מזרע המלוכה בן יאשיהו מלך יהודה ואותו המליך על יהודה וירושלם לפי שהיה משפט אלהי הארץ שלא ימלוך עליה איש נכרי אמר ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה זרע וגומר שהוא רמז לארץ ישראל הטובה והענוגה.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלהכל
 
(יב) אֱמׇר⁠־נָא֙ לְבֵ֣ית הַמֶּ֔רִי הֲלֹ֥א יְדַעְתֶּ֖ם מָה⁠־אֵ֑לֶּה אֱמֹ֗ר הִנֵּה⁠־בָ֨א מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֤ל יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וַיִּקַּ֤ח אֶת⁠־מַלְכָּהּ֙ וְאֶת⁠־שָׂרֶ֔יהָ וַיָּבֵ֥א אוֹתָ֛ם אֵלָ֖יו בָּבֶֽלָה׃
"Say now to the rebellious house, 'Don't you know what these things mean?' Tell them, 'Behold, the king of Babylon came to Jerusalem, and took its king, and its princes, and brought them to him to Babylon.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֱמַר כְּעַן לְעַמָא סַרְבָנָא הֲלָא יְדַעְתּוּן מָה אִלֵין אֱמַר הָא אָתָא מַלְכָּא דְבָבֶל לִירוּשְׁלֵם וּדְבַר יַת מַלְכָּהּ וְיַת רַבְרְבָהָא וְאוֹבִיל יַתְהוֹן לְוָתֵה לְבָבֶל.
מה אלה – מה החידה הזאת ופירשה להם.
ויקח את מלכה ואת שריה – הם צמרת הארז יהויקים ושריו.
בבלה – היא עיר הרוכלים.
what these are What this riddle is, and he explained it to them.
took away its king and its princes They are the "lofty top of the cedar,⁠" Jehoiakim and his princes.
to Babylon That is the "city of traffickers.⁠"
ויקח את מלכה – יהויכין.
הנה בא מלך בבל – זה נבוכדנצר.
את מלכה ואת שריה – זה בפרט, והעיקר על יהויכין.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

לבית המרי – לבית ישראל הממרים בי.
הלא ידעתם – הלא תוכלו לדעת ולהבין מה הם אלה הדברים על מה ירמזו.
אמור וגו׳ – ר״ל אמור פתרון הדברים.
מלך בבל – והוא פתרון הנשר הגדול הראשון.
ירושלים – הוא פתרון הלבנון.
את מלכה ואת שריה – הוא פתרון צמרת הארז וקטיפת היונקות ועל יהויכין ושריו יאמר שלקחום נ״נ בגולה.
הנה בא מלך בבל וגו׳ – כאמור במלכים ב (כ״ד:י״ב-ט״ז) ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל וגו׳ ויקח אותו מלך בבל וגו׳ והִגְלָה את כל ירושלם ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל וגו׳ וַיֶגֶל את יהויכין בבלה וגו׳.
אמר אל בית המרי את הנמשל,
הנה בא מלך בבל ירושלים הוא נמשל הנשר הגדול שבא אל הלבנון,
ויקח את מלכה הוא מ״ש ויקח את צמרת הארז,
ואת שריה הוא מ״ש את ראש יונקותיו קטף,
ויבא אותם אליו בבלה הוא מ״ש בעיר רוכלים שמו.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) וַיִּקַּח֙ מִזֶּ֣רַע הַמְּלוּכָ֔ה וַיִּכְרֹ֥ת אִתּ֖וֹ בְּרִ֑ית וַיָּבֵ֤א אֹתוֹ֙ בְּאָלָ֔ה וְאֶת⁠־אֵילֵ֥י הָאָ֖רֶץ לָקָֽח׃
And he took of the seed royal, and made a covenant with him. He also brought him under an oath, and took away the mighty of the land;
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּדְבַר מִזַרְעָא דְמַלְכוּתָא וּגְזַר עִמֵהּ קְיַם וְאָעֵיל יָתֵהּ בְּמוֹמֵי וְיַת רַבְרְבֵי אַרְעָא דְבַר.
מזרע המלוכה – צדקיהו.
אילי הארץ – שרי הארץ.
of the royal seed Zedekiah.
the mighty of the land The princes of the land.
ואת אילי הארץ לקח – והגלה אותו בבלה שלא ימרוד בו צדקיהו, כמו שמפרש והולך.
מזרע המלוכה – צדקיהו.
ויקח מזרע המלוכה – זה צדקיהו כמו שפירשנו.
ואת אילי הארץ לקח – מלבד האלה והברית לקח עוד אילי הארץ והם השרים להיות בידו תערובות שלא ימרד בו ושיהיה נכנע אליו ושלא יתנשא ויתגאה עליו.
ויקח מזרע המלוכה – זה על צדקיהו כי בזה שבועת השם שעשה עם נבוכדנצר.
ולזה אמר בפתרון ויקח מזרע המלוכה שהוא צדקיהו שהמליך במקום יהויכין ויכרות אתו ברית ויבא אותו באלה שהשביעו שיהיה לו עבד נאמן ולא ימרוד בו, ואמר ואת אילי הארץ לקח לפי שלקח משרי ירושלם להיות בידו תערובות שלא ימרוד בו צדקיהו ולא יתנשא ויתגאה עליו אבל יהיה נכנע לפניו.
אילי הארץ – האל״ף בצירי.
באלה – בשבועה.
אילי – ענין חוזק כמו ביד אל גוים (יחזקאל ל״א:י״א).
מזרע המלוכה – הוא פתרון מזרע הארץ ועל צדקיהו יאמר שהיה בן יאשיה כי נ״נ המליכו תחת יהויכין.
ויכרות אתו ברית – לבל ימרוד בו.
ויבא אותו באלה – השביע אותו על זאת.
ואת אילי הארץ לקח – שרי ירושלים לקח להיות בידו ערבון שלא ימרוד בו צדקיהו.
ויקח מזרע המלוכה – הוא מַתַנְיָה בן יאשיהו. אשר הסב את שמו צדקיהו (מלכים ב כ״ד:י״ז).
ואת אילי הארץ לקח – כן כתוב במלכים (שם שם שם ט״ו). ואילי – נראה לי לשון אַיִל שהם הגדולים בצאן. על דרך: כל עתודי ארץ (ישעיה י״ד:ט׳).
ויקח מזרע המלוכה הוא מ״ש ויקח מזרע הארץ,
ויכרת אתו ברית הוא מ״ש ויתנהו בשדה זרע,
ואת אילי הארץ לקח הוא מ״ש צפצפה שמו.
אילי – כך היה שם הגדולים בבני ישראל (מלכים ב׳ כ״ד:ט״ו).
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) לִֽהְיוֹת֙ מַמְלָכָ֣ה שְׁפָלָ֔ה לְבִלְתִּ֖י הִתְנַשֵּׂ֑א לִשְׁמֹ֥ר אֶת⁠־בְּרִית֖וֹ לְעׇמְדָֽהּ׃
that the kingdom might be base, that it might not lift itself up, but that by keeping his covenant it might stand.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לְמֶהֱוֵי מַלְכוּ חַלָשָׁא בְּדִיל דְלָא לְאִתְרַבְרְבָא לְמִטַר יַת קְיָמַהּ לְמִפְלְחֵהּ.
לשמור את בריתו לעמדה – מקוצרת, והיא במקום: ״לעמוד בה״, כמו שנאמר ״ויעמד כל העם בברית״ (מלכים ב כ״ג:ג׳).⁠1 וטעה לגביה בעל אגרות החברים וסבר שהיא ללא ״מפיק״,⁠2 ונתן לה את המשקל כ<צורת> מקור בתוספת ה״א, כמו ״ולדבקה בו״ (דברים י״א:כ״ב). ולפיכך, די לך אם תדע שהוא טועה בקריאה ורוצה להשתמש בטעות כהוכחה נגד מי שחלק עליו בכך,⁠3 בטענו שהוא מציב את רגלו בשדה ההוכחות; ואולם זה האומר על עצמו ״מי שראה את חדירתנו בדברים הקשים ואת השתדלותנו בגיוס היקשים״, הרי הוא משולל אף מקריאה מדויקת, כפי שאתה רואה.⁠4
1. כך ריב״ג, אללמע, עמ׳ 274 (רקמה, עמ׳ רפט), אצול, ערך ׳עמד׳, ורד״ק. על-פי קטע מתוך ספר ההכלמה שמצאתי בקיימברידג׳ (עיין פרץ, ״כתאב אלתשויר״, עמ׳ 1387-1367), תיבת ״לעמדה״ עמדה במרכז נושאי ההתנצחות שבין שמואל הנגיד, בעל אגרות החברים, לבין ריב״ג. עניין זה מתברר גם מדברי פרשננו כאן ובהמשך. גם ראב״ע, פירושו הארוך לשמות לו, ב (השווה עוד: מאזנים, ל ע״ב; שפה ברורה, כג ע״ב) מבאר כפרשננו, ומתייחס ל״חכם גדול״ ש״טעה״.
2. נראה, שגם לפני רש״י היתה המלה ״לעמדה״ ללא מפיק.
3. על-פי האמור בהערה 7, ועל-פי קטע ששרד מספר ההכלמה לריב״ג, נראה שפרשננו מבקש לומר, שהנגיד התבסס על תיבת ״לעמדה״ כדי לתמוך בדברים שנאמרו גם על מלים דומות אחרות, כגון ״לדבקה״.
4. לשון חריפה זו אופיינית לאבן בלעם (ראה: פרץ, ״יחסו״, עמ׳ 58-53). ראה גם: פוזננסקי, ׳הנגיד״, עמ׳ 186 עם תרגום צרפתי, והתרגום שלי שונה במקצת משלו.
לעמדה – למען יתקיים.
that it might stand That it might endure.
להיות ממלכה שפלה לבלתי התנשא לשמור את בריתו לעמדה – שלא ישקרו בו.
להיותלשמור את בריתו לעמדה. לעמוד בה בברית.
והוא אומרו בפתרון להיות ממלכה שפלה לבלתי תתנשא לשמור את בריתו לעמדה רוצה לומר לעמוד באלה ובברית שנשבע לו כי זהו מה שהיה רוצה נבוכד נצר מצדקיהו ומלכותו, ואומרו ויצמח ויהי לגפן סורחת רומז שצדקיהו בתחלת מלכותו בשנה הה׳ סרח בבריתו, והמשילו לגפן שפלת קומה ופחותה לפי ששלח את מלך מצרים שיעזרהו למרוד במלך בבל וזהו הנשר האחר שזכר בחידה שאף על פי שהיה תקיף וחזק לא היה כמו הנשר הראשון, ולכן לא שבחו כמוהו ועליו אמר שהגפן כפנה שרשיה אליו ודליותיו שלחה במתנות ושוחד למצרים.
להיות – את הערבון לקח למען תהיה רק ממלכה שפלה להיות נכנעת לו לבל יתנשא למרוד בו רק לשמור את הברית שכרת עמו להיות לה עמידה וקיום וזהו פתרון גפן סורחת שפלת קומה וכו׳ ור״ל שנתן לה ממשלה מה אבל רק בארצה ובמקומה ותהיה נכנעת לבבל.
לעמדה – מפיק ה״א, והכנוי חוזר לממלכה, כדי שתתקיים הממלכה. על דרך: לעברך בברית {דברים כ״ט:י״א}. ויונתן תרגם כאלו כתוב לעבדו.
לעמדה – כדי שתעמוד הברית ותתקיים.
להיות ממלכה שפלה הוא מ״ש ויהי לגפן סורחת,
לבלתי התנשא הוא מ״ש שפלת קומה לשמור את בריתו לעמדה הוא מ״ש לפנות דליותיו אליו.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) וַיִּמְרׇד⁠־בּ֗וֹ לִשְׁלֹ֤חַ מַלְאָכָיו֙ מִצְרַ֔יִם לָתֶת⁠־ל֥וֹ סוּסִ֖ים וְעַם⁠־רָ֑ב הֲיִצְלָ֤ח הֲיִמָּלֵט֙ הָעֹשֵׂ֣ה אֵ֔לֶּה וְהֵפֵ֥ר בְּרִ֖ית וְנִמְלָֽט׃
But he rebelled against him in sending his ambassadors into Egypt, that they might give him horses and much people. Shall he prosper? Shall he escape who does such things? Shall he break the covenant, and yet escape?
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּמְרַד בֵּיהּ לְשַׁלָחָא אִזְגַדוֹהִי לְמִצְרַיִם לְמִתַּן לֵיהּ סוּסְוָן וְעַם סַגִי הֲיִצְלַח הֲיִשְׁתֵּיזִיב דְעָבֵיד אִילֵין וּמְשַׁנֵי קַיֵם הֲיִשְׁתֵּיזֵיב.
ונמלט – בתמיה.
וימרד בו. ונמלט – בתמיה.
והפר ברית – כי כרת [ברית] להיות לו לעבד נותן מס כמו שהתבאר אצל יודעי הספרים.
וזהו שאמר בפתרון וימרוד בו לשלוח מלאכיו מצרים, והיה תכלית המאמר היצלח הימלט העושה אלה והפר ברית ונמלט רוצה לומר ואם הוא הפר ברית האם ראוי שיהא נמלט
וימרד בו – אח״ז מרד בו צדקיהו ושלח מלאכיו למצרים לתת לו סוסים ועם רב להיות בעזרתו מול בבל וזהו פתרון הנשר השני והשלחת הדליות להשקותם מן המים שבין הערוגות ר״ל לחזק בידו המלוכה שהמליכו נ״נ.
היצלח הימלט – וכי יצלח בבטחון מלך מצרים וכי יהיה נמלט מיד נ״נ האיש העושה הדברים האלה.
והפר – וכי המפר ברית ראוי הוא להמלט.
וימרוד בו – ככתוב בדברי הימים (דברי הימים ב ל״ו:י״ג) וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלהים.
לשלח מלאכיו מצרים – כאמור בירמיה (ב׳:ל״ו) גם ממצרים תבושי כאשר בושת מאשור. ושם נזכר עוד (ל״ז:ה׳) כי חיל פרעה יָצָא ממצרים לעזור לצדקיה והיו לו לתשועה כמעט רגע.
היצלח וגו׳ – צדקיהו היה כפוי טובה למלך בבל שנתן לו המלוכה על מנת שיהיה נאמן עמו, והוא צדקיה קבל הממלכה מידו ונשבע לו, ואחר כך מרד בו.
וימרד בו הוא מ״ש ויהי לגפן ותעש בדים,
וישלח מלאכיו מצרים זה באור המשל של הנשר השני לתת לו סוסים ועם רב הוא מ״ש להשקות אותה מערוגות מטעה,
היצלח – ר״ל וכי יצלח? הלא לא יצלח משני טעמים,
א. הימלט העשה אלה – הלא נבוכדנצר ילחם אתו ויכבשנו, הוא מ״ש הלא את שרשיה ינתק
ב. והפר ברית ונמלט שאף אם לא ילחם עמו לא ימלט מצד שהפר ברית וה׳ יענישהו הוא מ״ש במשל על ערוגות צמחה תיבש.
ונמלט – בתמיה, והו״ו היא ו״ו ההפוך.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) חַי⁠־אָ֗נִי נְאֻם֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒יֱ⁠־הֹוִה֒ אִם⁠־לֹ֗א בִּמְקוֹם֙ הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַמַּמְלִ֣יךְ אֹת֔וֹ אֲשֶׁ֤ר בָּזָה֙ אֶת⁠־אָ֣לָת֔וֹ וַאֲשֶׁ֥ר הֵפֵ֖ר אֶת⁠־בְּרִית֑וֹ אִתּ֥וֹ בְתוֹךְ⁠־בָּבֶ֖ל יָמֽוּת׃
As I live,' says Adonai Elohim, 'surely in the place where the king dwells who made him king, whose oath he despised, and whose covenant he broke, even with him in the midst of Babylon he shall die.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
קַיֵם אֲנָא אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אִם לָא בְּאַתְרָא דְמַלְכָּא דְאַמְלִיךְ יָתֵיהּ דִבְסַר עַל מוֹמָתֵהּ וּדְאַשְׁנֵי יַת קְיָמֵיהּ עִמֵיהּ בְּגוֹ בָבֶל יְמוּת.
במקום המלך – בבבל.
חי אני. אם לא – לשון שבועה כמו אם לא בתים רבים (ישעיהו ה׳:ט׳) אם לא כאשר דמיתי (ישעיהו י״ד:כ״ד).
אם לא – בתימה, ולכן נשאר החיוב מונח. וראה הפלגה כי בזה נתן סבה להשחית צדקיהו, כי בזה שבועת י״י שעשה עם נבוכדנצר.
חי אני נאם השם אם לא במקום המלך רוצה לומר שבעיר בבל שהוא מקום המלך נבוכד נצר הממליך לצדקיהו כיון שבזה את אלתו והפר את בריתו אתו רוצה לומר צדקיהו עם נבוכד נצר בתוך בבל ימות, ומה טוב אומרו אתו בתוך בבל ימות כי הנה מת צדקיהו בבבל באותו פרק שמת נבוכדנצר וכמו שכתבתי בפירוש ספר ירמיהו.
אם לא – הוא ענין לשון שבועה.
אשר בזה את אלתו – בזה את השבועה שהשביעו ועבר עליה.
אתו – עם המלך הממליכו בתוך בבל ימות (ועם שכבר אמר במקום המלך חזר לומר שוב אתו בתוך בבל לפי שארכו הדברים באמרו אשר בזה וכו׳ וכן דרך המקרא) וזה פתרון נתוק השרשים וכו׳ ור״ל שנ״נ יעקור מצדקיהו שרשי המלוכה כי לא ימלוך עוד מי מזרעו ויקצץ פרי בטנו כי שחט את בניו והגלה את העם.
חי אני – דרך כנוי. והכוונה: אינני חי לעולם אם לא יהיה הענין כן, שימות צדקיהו בעירו של נבוכדנאצר, אתו בתוך בבל. וכן היה, שהרי אחר שעִוְרוּ את עיניו והביאוהו בבלה לא נזכר עוד דבר על אודותיו.
חי אני – ופי׳ מ״ש הימלט העושה אלה, כי נבוכדנצר יבא עליו למלחמה ובבבל ימות.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) וְלֹא֩ בְחַ֨יִל גָּד֜וֹל וּבְקָהָ֣ל רָ֗ב יַעֲשֶׂ֨ה אוֹת֤וֹ פַרְעֹה֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה בִּשְׁפֹּ֥ךְ סֹלְלָ֖הא וּבִבְנ֣וֹת דָּיֵ֑ק לְהַכְרִ֖ית נְפָשׁ֥וֹת רַבּֽוֹת׃
Neither shall Pharaoh with his mighty army and great company help him in the war, when they cast up mounds and build forts, to cut off many persons.
א. סֹלְלָ֖ה א=סֹלֲלָ֖ה (חטף)
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְלָא בְּמַשִׁרְיָן סַגִיאִין וּבְעַם סַגִי יַעְבֵד עִמֵהּ פַרְעֹה קְרָבָא בְּמִצְבַּר מְלֵיתָא וּבְמִבְנֵי כַרְקוֹם לְשֵׁיצָאָה מְדִינַן סַגִיאִין.
בשפוך סוללה – כשיבא נבוכדנצר וישפוך סוללה על ירושלים.
להכרית נפשות רבות – להרוג את בני העיר.
when he cast up mounds When Nebuchadnezzar comes and casts up mounds against Jerusalem.
to cut off many souls To slay the people of the city.
{ו}⁠לא בחיל גדול ובקהל רב – יעזור אותו פרעה במלחמה בשפך נבוכדנצר סוללה.
דייק – כרכם.⁠א
א. כן גם ברש״י ירמיהו נ״ב:ד׳.
ולא בחיל גדול – שיעשה אותו פרעה חיל וקהל להלחם בשבילו, ותגבר יד נבוכדנצר וישפך סוללה ויבנה דיק, יקחנו בבל,
ולא בחיל גדול, יעשה אותו – יעשה עמו כלומר לא יעזרהו פרעה בחיל גדול כמו שהתנה עמו במלחמה כשילחם מלך בבל על ירושלם.
בשפוך סוללה ובבנות דיק – כששפכו סוללה ויבנו דיק ללכוד העיר להכרית נפשות רבות שהרג בעיר כשלכדה בכל זה לא עזרו פרעה.
סללה ודיק – כבר פירשנו בתחלת הספר. וטעם אותו למלך בבל כי הוא אמר כי לא יעשה פרעה עמו מלחמה.
ולא בחיל גדול יעשה אותו פרעה במלחמה רוצה לומר שלא יבוא פרעה לעזור את צדקיהו במלחמת הכשדים בחיל גדול ובעם רב כמו שהיה חושב צדקיהו, בשפוך סוללה רוצה לומר כשהכשדים היו שופכים סוללות ובונים דייק על ירושלם להכרית נפשות רבות מישראל שבכל זה לא עזרו פרעה ונשאר צדקיה מבלי עזר פרעה.
סוללה – היא תל העפר ששופכין מזל העיר לעלות עליה להלחם בה.
דיק – הוא המגדל הנבנה מול העיר ללכדה כמו ויבנו עליה דיק (ירמיהו נ״ב:ד׳).
ולא בחיל גדול וגו׳ – ר״ל לא יעשה עמו פרעה לבוא בחיל גדול ובקהל רב כי לא יקיים הבטחתו לישראל לעשות עמו מה שאמר והוא פתרון ולא בזרוע גדולה וכו׳.
במלחמה – בעת בוא עליו מלחמת בבל כשישפוך סוללה מול העיר לכבשה וכשיבנה דיק ללכדה למען הכרית בה נפשות רבות הנה אז לא יקיים פרעה הבטחתו לבוא בעזרת ישראל.
ולא בחיל גדול וגו׳ – פרעה לא יעשה עם צדקיהו בחיל גדול לעָזרו כמו שהבטיחו, בשעה שהכשדים ישפכו סוללה ויבנו דיק להכרית בירושלם נפשות רבות. ככתוב בירמיה: ויצא חיל פרעה ממצרים וישמעו הכשדים הצרים על ירושלם את שמעם ויֵעלו מעל ירושלם (ל״ז:ה׳). ואף על פי כן שבו הכשדים וצרו על ירושלם ולכדוה. נראה שפרעה הוציא מארצו חיל בלתי גדול לעזור לצדקיה, וכשראה כי חיל הכשדים גדול מחילו השיב את חילו מצרימה ולא יצא עוד אל הכשדים.
יעשה אותו – עמו.
סללה ודיק – עיין למעלה ד׳:ב׳.
יעשה אותו – כמו יעשה אתו.
סוללה דיק – התבאר למעלה (סי׳ ד׳).
ולא בחיל גדול – ר״ל פרעה לא יעזרם בחיל גדול בעת שישפך נבוכדנצר סוללה להכרית נפשות וזה פי׳ מ״ש במשל ולא בזרוע גדולה ובעם רב למשאות אותה משרשיה שכוונתו שנבוכדנצר לא יהיה צריך לזה זרוע גדולה, כי גם פרעה שהוא הנשר השני לא יבא בזרוע גדולה לעזרו.
יעשה אותו – יעזור פרעה את צדקיה כמו שהבטיחו.
סללה ודיק – מפורשים למעלה ד׳:ב׳.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) וּבָזָ֥ה אָלָ֖ה לְהָפֵ֣ר בְּרִ֑ית וְהִנֵּ֨ה נָתַ֥ן יָד֛וֹ וְכׇל⁠־אֵ֥לֶּה עָשָׂ֖ה לֹ֥א יִמָּלֵֽט׃
For he has despised the oath by breaking the covenant; and behold, he had given his hand, and yet has done all these things; he shall not escape.'
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּבְסַר עַל מוֹמֵי לְאַשְׁנָאָה קְיַם וְהָא אַמְטֵי יְדֵיהּ לְפַרְעֹה וְכָל אִלֵין עֲבַד לָא יִשְׁתֵּיזֵיב.
והנה נתן ידו – נתן את תקיעת יד ימינו להסכמה.⁠1
1. ראה: ריב״ג, אצול, ערך ׳עתן׳. והשווה: רש״י, רד״ק וראב״ע, פירושו לאיכה ה, ו.
נתן ידו – הבטיח באמונה ונשא ידו בברית.
he gave his hand He promised in good faith and raised his hand in a covenant.
{ו}⁠הנה נתן ידו – שלא למרוד, והכניס עצמו בשבועה, דין שלא ימלט מתחת ידו של נבוכדנצר.
אלא מעצמו יתפש במצודתו, על שבזה אָלה להפר ברית.
והנה נתן יד⁠{ו} – ותקע כף אליו בקיום דבר, כענין יש ויש תנה את ידך דיהוא (מלכים ב י׳:ט״ו).
ובזה, והנה נתן ידו – כי נתינת היד הוא קיום אהבה ושלום כמו שראינו שאמר יהוא ליהונדב תנה את ידך (מלכים ב י׳:ט״ו).
ועם האלה שבזה והברית שהפר ונתן ידו לקיים הדבר ביד נבוכדנצר ולפי שכל אלה עשה לכן לא ימלט צדקיהו מידו, אמנם מה שאמר עוד בחידה הלא את שרשיה ינתק ואת פריה יקוסס ויבש רומז שנבוכד נצר ינתק ויעקור שרשי מלכות צדקיהו ולא ישים אחרים מזרעו מלך בארץ ואת פריה יקוסס ויבש הם בני צדקיהו ששחט לעיניו. והודיע השם לנביא במה היה כשלון צדקיהו המלך ומה פשעו וחטאתו שעליו נתחייב בכל הרעה הזאת וע״ז אמר
ובזה אלה – והנה צדקיהו שבזה את השבועה למען הפר הברית שכרת עם נ״נ.
והנה נתן ידו – מתחילה נתן ידו והוא תקיעת הכף לקיים הדבר ואח״ז עשה כל המרידות האלה לזאת לא ימלט מיד נ״נ.
והנה נתן ידו – אחר שנתן ידו והשתעבד למלך בבל ואחר כך כל אלה עשה, ומרד בו, לא יתכן שימלט.
נתן ידו – השתעבד, כמו מצרים נתנו יד (איכה ה׳:ז׳), נתנו יד תחת שלמה המלך (דברי הימים א כ״ט:כ״ד), ויתנו ידם להוציא נשיהם (עזרא י׳:י״ט).
והנה נתן ידו – כמו נתנה ידה (ירמיהו נ׳ ט״ו), ר״ל שחדל להלחם ועדן עמד במרדו ויל״פ שנ״נ נתן לו יד להשלים והיה נשאר בחיים כמו שנבא ירמיה ובכ״ז בזה אלה להפר ברית ולא רצה להשלים.
ובזה אלה – עתה מפרש והפר ברית ונמלט, שאחר שבזה אלה והפר ברית ויתר מזה והנה נתן ידו שגם כבר הניח ידו מן המלחמה, ר״ל אחר שנשקעה העיר, ובכ״ז וכל אלה עשה כי עמד במרדו ורצה לברוח מצרים,
ואיך ימלט וז״פ מ״ש במשל והנה שתולה התצלח, איך יצלח בעת יעקר ממקומו לברוח למצרים.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יט) לָכֵ֞ן כֹּה⁠־אָמַ֨ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֮יֱ⁠־הֹוִה֮ חַי⁠־אָ֒נִי֒ אִם⁠־לֹ֗א אָֽלָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר בָּזָ֔ה וּבְרִיתִ֖י אֲשֶׁ֣ר הֵפִ֑יר וּנְתַתִּ֖יו בְּרֹאשֽׁוֹ׃
Therefore thus says Adonai Elohim, 'As I live, surely it is My oath that he has despised, and My covenant that he has broken, I will even bring it on his own head.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״לעודהכל
בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים קַיָם אֲנָא אִם לָא מוֹמָתִי דִבְסַר וּקְיָמִי דְשַׁנִי וְאֶתֵּן פּוּרְעֲנוּת אוֹרְחֵהּ בְּרֵישֵׁהּ.
אם לא אלתי אשר בזה – השבועה שנשבע לו, ובריתי אשר הפיר – זו בריתו של סיני.
ונתתיו בראשו – ר׳ הונא ור׳ אחא בשם ר׳ יוחנן זה סימוי עינים שתלוי בראשו.
ונתתיו בראשו – הוא סמוי עיניו.
I will bring it upon his head [lit. put it in his head.] That is the blinding of his eyes.
ונתתיו בראשוא – זה סימוי עינים ואת עיני צדקיהו עור.
א. כן בפסוק, ובכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״בראש״.
לכן. אם לא – לשון שבועה כמו שכתבנו.
אלתי – כי באלהים השביעו.
ובריתי – כי בשמו כרת אותו ברית.
ונתתיו בראשו – אותו העון אתננו בראשו כמו אשיב לו גמולו בראשו או אמר בראשו על עורון עיניו.
לכן כה אמר השם אלהים חי אני בשבועה שלא הית׳ רעתו של צדקיהו ככה אלא מפני אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר כי הנה עם היות שהיה האלה והברית עם נבוכדנצר הנה צדקיהו נשבע לנבוכדנצר בשם השם ובזכירת שמו סמך נבוכד נצר על דברו ולכן בעברו על אותה אלה ברית ושבועה היה מחלל את השם בפרהסיא ומפני החלול ההוא ייחס השם הדבר לעצמו ואמר אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר, והותרה בזה השאלה הששית ולכן יתן עונשו בראשו.
לכן – הואיל וכן עשה לכן כה אמר ה׳.
אם לא – הוא ענין שבועה.
אלתי אשר בזה – ר״ל השבועה אשר בזה דומה אלי כאלו נשבע לי ובזה אותה וזהו על כי נשבע בשם ה׳.
ובריתי – הברית אשר הפר הוא כאלו הפר בריתי אשר כרת עמי.
ונתתיו בראשו – לכן אתן גמול העון הזה על ראשו.
ובריתי – ברית הנעשית בשבועה נקראת ברית אלהים, כמו ואת ברית אלהיה שכֵחה (משלי ב׳:י״ז).
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״להכל
 
(כ) וּפָרַשְׂתִּ֤י עָלָיו֙ רִשְׁתִּ֔י וְנִתְפַּ֖שׂ בִּמְצוּדָתִ֑י וַהֲבִיאוֹתִ֣יהוּ בָבֶ֗לָה וְנִשְׁפַּטְתִּ֤י אִתּוֹ֙ שָׁ֔ם מַעֲל֖וֹ אֲשֶׁ֥ר מָעַל⁠־בִּֽי׃
I will spread My net on him, and he shall be taken in My snare, and I will bring him to Babylon, and will enter into judgment with him there for his trespass that he has trespassed against Me.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאֶפְרוֹס עֲלוֹהִי מְצֻדָתִי וְיִתְאַחַד בִּסְרִגְתִּי וְאַגְלִינֵהּ לְבָבֶל וְאִתְפְּרַע מִנֵיהּ תַּמָן שִׁקְרַהּ דִשְׁקַר קֳדָמַי.
ופרשתי עליו רשתי – כמו שפירשתו למעלה בתחילת הספר (רש״י יחזקאל י״ב:י״ג) שזימן צבי להלוך על גג המערה.
ונשפטתי – ואתווכח עמו.
And I will spread My net over him as I explained above at the beginning of the Book (12:13): that He set up a deer to walk on the roof of the cave.
and contend And I will debate with him.
ונתפש במצודתי – מעצמו בלא חיל גדול וקהל רב.
ופרשתי – שאתן בלב הכשדים לרדוף אחריו ולהשיגו.
ובדרש: מערה היתה מבית צדקיהו עד ערבות יריחו וברח לו דרך המערה והקב״ה זמן צבי כמו שכתבנו למעלה בפסוק עשה לך כלי גולה (יחזקאל י״ב:ג׳).
ונשפטתי אתו שם – כי בכלא יהיה שם בבבל וכאילו אני נשפט ומתוכח עמו כי במעלו אשר מעל בי באה לו הצרה הזאת והוא יתודה בזה.
ויונתן תרגם: ואתפרע מניה תמן.
מעלו – חסר בי״ת השמוש כמו הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א) והדומים לו.
ואמר ופרשתי עליו רשתי ונתפס במצודתי להגיד שיברח צדקיהו מירושלם וירדפו הכשדים אחריו וישיגוהו, וכבר פירשתי זה למעלה בנבואה החמישית, ולפי שצדקיהו הובא בבלה ושם נשפט במאסר כל חייו לכן אמר ונשפטתי אותו שם מעלו אשר מעל בי רוצה לומר ששם יעשה משפטו בו בעבור מעלו אשר מעל בהשם יתברך בענין השבועה שנשבע לשקר, וכן הוא אומר בספר מלכים וישביעהו באלהים רוצה לומר שהשביע את צדקיהו באלהים שהיא היתה שבועת ישראל. ולפי שרבים מהשרים שהיו עם צדקיהו ברחו וכן אגפיו שהם חייליו לכן אמר
והביאותיו בבלה – שתי הביתי״ן רפויות.
במצודתי – הוא הרשת שצדין בה.
ונשפטתי – ענין ויכוח וכן כי באש ה׳ נשפט (ישעיהו ס״ו:ט״ז).
מעלו – ענין חטא ופשע.
ופרשתי עליו רשתי – ארז״ל כשברח צדקיהו דרך מערה הזמין הקב״ה צבי הולך על המערה ממעל ורדפו הכשדים אחר הצבי לתפשו ובהגיעם לפתח המערה מצאו את צדקיהו יוצא מן המערה ותפשוהו.
ונשפטתי אתו שם – בבבל אתווכח עמו על המעל שמעל בי לעבור השבועה כי שם ישב במאסר וזה יחשב לו ויכוח כי בזה יודיע לו שפשע בו.
ופרשתי עליו רשתי וכו׳ – התבאר למעלה (י״ב י״ג).
ופרשתי בעת שברח דרך המערה נזדמן צבי להכשדים שפרשו עליו רשת ועי״כ נתפס צדקיהו במצודה.
רשת – אחזק דעתו שלא להשתעבד לנבוכדראצר, רק להתיצב נגדו.
ונשפטתי – אבוא עמו במשפט, וְאַרְאֶה כי הדין אתי.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כא) וְאֵ֨ת כׇּל⁠־מִבְרָחָ֤ו בְּכׇל⁠־אֲגַפָּיו֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים לְכׇל⁠־ר֣וּחַ יִפָּרֵ֑שׂוּ וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ דִּבַּֽרְתִּי׃
All his fugitives in all his bands shall fall by the sword, and those who remain shall be scattered toward every wind; and you shall know that I, Hashem, have spoken it.'
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְיַת כָּל גַבְּרוֹהִי בְּכָל מַשִׁרְיָתֵיהּ בְּחַרְבָּא יִתְקַטְלוּן וּדְיִשְׁתָּאֲרוּן לְכָל רוּחַ יִתְבַּדְרוּן וְתֵידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ גְזָרֵית בְּמֵימְרִי.
ואת כל מברחיו בכל אגפיו – רוצה לומר: הבורחים ממחנהו.⁠1
1. כך: ריב״ג, אצול, ערך ׳אגף׳; רד״ק. השווה: מנחם, ערך ׳ברח׳. ת״י מפרש ״אגפיו״ – ״מחנותיו״, ורש״י – ״חייליו״.
ואת כל מברחיו – כתרגומו וית כל גיברוהי ומנחם חברו עם ברח דודי (שיר השירים ח׳:י״ד) וכה פתרונו ואת כל הבורחים.
בכל אגפיו – בכל כנפיהם כלומר בכל כחם בחרב יפולו.
יפרשו – שרונאפנדון בלעז.
And all his fugitives Heb. מִבְרָחָיו. According to Targum, and all his mighty men. But Menachem (p. 48) associated it with: "Flee (בְּרַח) my beloved" (Shir HaShirim 8:10), and this is its interpretation: and all those who fled.
with all his wings Heb. אַגַפָּיו with all their wings, i.e., with all their strength they will fall by the sword.
will disperse Seront repandus, will be scattered.
וכל מברחיוא וכל אגפיו בחרב יפלו – חייליו וגבוריו שברחו ממנו. מבריחין – על שם: וכל חילו נפוצו (מלכים ב כ״ה:ה׳).
א. כן בפסוק וכן משתמע מן המשך הביאור, אולם כך לא מופיע בכ״י. בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה II.24, פריס 162: ״מבחריו״. בכ״י לוצקי 777: ״מבחוריו״.
מברחיו – לשון בריח ומסגר, המקיפין אותו סביב.
יפרשו – ילכו בגולה.
ואת כל מברחו – כתיב בלא יו״ד וקרי ביו״ד וכמוהו רבים והיא תאר ועניינו הבורחים שברחו עמו או בלעדיו.
בכל אגפיו – בכל חייליו כמו שפירשנו למעלה.
בחרב יפולו – אותם שישיגו הכשדים והנשארים שלא ישיגום.
לכל רוח יפרשו – יהיו מפוזרים בכל פאה.
יפרשו – מבנין נפעל לשון פזור וכן בא בענין זה מן הכבד כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם (זכריה ב׳:י׳).
כי אני י״י דברתי – תדעו כי קיימתי מה שדברתי כי אני הוא י״י האומר ועושה גוזר ומקיים.
ואת כל מברחיו כל אגפיו רוצה לומר הבורחים מחברתו בכל חייליו בחרב יפולו והנשארים מהם שלא יהרגו הכשדיים לכל רוח יפרשו כי ילכו בגלות לכל רוחות העולם.
מברחו – מברחיו קרי.
מברחיו – מלשון בריחה.
אגפיו – כנפיו ובדרז״ל עד בין אגפים (בבלי חולין מ״ו) ועל התפשטות החיילות יאמר וכן וכל אגפיו (יחזקאל י״ב:י״ד).
ואת כל מברחיו – כל הבורחים מעליו בכל חיילותיו יפלו בחרב האויב כי ישיגם והנשארים מהם יתפזרו בעולם בכל רוחות העולם.
וידעתם – אז בבוא הדבר תדעו שאני ה׳ דברתי הדברים האלה ולא בדאם הנביא מלבו.
ואת כל מברחיו – רבים פירשו הבורחים, ואין טעם למה יזכיר ביחוד מיתת הבורחים.
ואומר אני כי אחרי שמלת מִבְרָח לפי משקלה היא שם דבר, כמו משכן, מקלט, מפלט, משגב, ולא שם התאר, קרוב הדבר שיהיה טעם מברחיו – האנשים שהיה צדקיה חושב לברוח אצלם ולהמלט על ידם. והם הם אגפיו – כלומר חיילותיו. ולזה הסכים יונתן שתרגם גיברוהי.
וראזנמילר אומר שהיה יונתן קורא מבחריו. ואין צורך.
בכל אגפיו – מברחיו אשר בכל אגפיו.
מברחיו וכו׳ – מקצתם בחרב יפולו, ומקצתם לכל רוח יפרשו, ובזה אין סתירה עם מ״ש למעלה (י״ב י״ד) ששם מדבר מהנשארים.
ויפרשו – מענין פיזור, כמו כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם (זכריה ב׳).
ואת כל מברחיו החיל שיברחו אתו,
בכל אגפיו כל נשיו והנלוים אתו יפלו בחרב כנ״ל למעלה.
מברחיו – אותם שהצליחו לברוח מן העיר טרם תלכד.
אגפיו – עיין מה שכתבתי למעלה י״ב:י״ד.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כב) כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה וְלָקַ֣חְתִּי אָ֗נִי מִצַּמֶּ֧רֶת הָאֶ֛רֶז הָרָמָ֖ה וְנָתָ֑תִּי מֵרֹ֤אשׁ יֹֽנְקוֹתָיו֙ רַ֣ךְ אֶקְטֹ֔ף וְשָׁתַ֣לְתִּי אָ֔נִי עַ֥ל הַר⁠־גָּבֹ֖הַּ וְתָלֽוּל׃
Thus says Adonai Elohim, 'I will also take of the lofty top of the cedar, and will set it; I will crop off from the topmost of its young twigs a tender one, and I will plant it on a high and lofty mountain.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים וַאֲקָרֵיב אֲנָא מִמַלְכוּתָא דְבֵית דָוִד דִמְתִיל כְּאַרְזָא רָמָה וַאֲקַיְמִינֵהּ מִבְּנֵי בְנוֹהִי יָנִיק וַאֲרַבֵּי וַאֲקַיְמִינֵיהּ בְּמֵימְרִי בְּטוּר רָם וּמְנַטֵל.
מצמרת הארז הרמה – יש שתרגם אותו:⁠1 לבת הארז, כלומר הלב אשר ממנו צומחים הענפים.
על הר גבוה ותלול – שם תואר, גזור מ״תל עולם״ (דברים י״ג:י״ז),⁠2 והוא הגבעה, כלומר המקום הגבוה.
1. לא מצאנו תיעוד לפירוש זה במקורות אבן בלעם שבידינו. אלפסי, ערך ׳צמר׳; מנחם, ערך ׳צמר׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳צמר׳ – פירשו בהוראת ״נצר״ ו״ענף״, וכך פירשו ת״י ורד״ק את תיבת ״צמרת״ בפירושם על פסוק ג.
2. רוצה לומר, דנומינאטיבי. והשווה: ספר הפעלים, ערך ׳תלל׳ (עמ׳ 187), ופירושו ליהושע ח, כח. כך מפרשיט גם: אלפסי, ערך ׳תל׳; מנחם, ערך ׳תל׳; חיוג׳, ערך ׳תלל׳; ריב״ג, מחברות, אצול, ערך ׳תלל׳; רש״י ורד״ק. ראב״ע, בפירושו לדברים יג, יז, מקשר בין ״תלול״ לבין ״תליי בדרך הפוכה.
ונתתי – כתרגומו ואקיימיניה.
ולקחתי אני – את מלך המשיח.
רך אקטוף – אין דרך להרכיב אלא מן הרך שגדל אשתקד שקורין גרייפיא בלעז.
ותלול – לשון תל שדרך תל להיות גבוה ותלול אומנצליה בלעז.
and I will place [it] As the Targum renders: and I will establish him. And I Myself will take And I will take the King Messiah.
a tender one It is customary to graft only from the tender [sprigs] that grew the previous year, called grayfe in Old French, a shoot, graft.
and lofty Heb. וְתָלוּל, from the word mound, תֵּל, for a mound is usually high and lofty; amonceler in French, to heap up.
ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה – כבר ראיתם שנטיעת בשר ודם אינה מתקיימת, שהרי נבוכדנצר מלך בבל בא אל ירושלם ויקח מזרע הארץ ויתנה⁠{ו} בשדה זרע (יחזקאל י״ז:ה׳) – זה צדקיהו שהמליכו נבוכדנצר, וסוף לא נתקיימה מלכותו. אבל נטיעתי תתקיים, כלומר מלך שאעמיד הוא מלך המשיח הוא יתקיים במלכותו. הה״ד: ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה – מעיקר מלכותו זרע של בית דוד.
ונתתי – תירגם יונתן: ואקיימיניה.
על הר גבוה ותלול – תירגם טור רם ומנטל.
וא״ת פסקה מלכות בית דוד, לכך נאמר: ולקחתי אני מצמרת הארז – שעל ידי תמלוך ולא על ידי נשר ולפיכך תתקיים מלכותו. לכך נאמר אני.
ונתתי – ונטעתיו בארץ.
מראש ינקתיו – מעיקר זרע המלוכה.
ושתלתי אני – ולא נשר, כלומר מלך בשר ודם.
ותלול – אַמוֹנצליץ. ולא על מים.
כה אמר י״י, ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי – מאותה צמרת הארז שנקטפה והוסרה ממקומה עוד אקח ממנה ולא כאותה לקיחה שלקחה מלך בבל כמו שאמר ויקח את צמרת הארז (יחזקאל י״ז:ג׳) כי הוא לקחה להסירה ולבטלה אבל אני אקחנה ממקום הגלות ונתתי אותה במקומה זהו שאמר ונתתי.
מראש יונקותיו רך אקטף – ראש יונקותיו הוא יהויכין כמו שפירשנו למעלה ממנו אקטוף ענף רך לנוטעו במקומו זהו שאמר ושתלתי אני כשאקטפנו ממקומו שהוא שם לטובתו אקטפנו כי לנטוע אותו בארצו אקטפנו והרך הזה הוא זרובבל בן שאלתיאל בן יהויכין.
על הר גבוה ותלול – פעול מן תל שראש ההר דומה לתל והוא הר ציון תל ובלע״ז אמולנ״ט.
ולקחתי אני וגו׳ – זה על זרובבל בלי ספק. והנה מבואר באלה המשלים כלם איך ימשלו ויכונו חלוקת בני אדם בחלוקות מיני בעלי חיים ומיני צמחים, ובמקום אחד בחלוקות המראות, וכל זה לעדה ופרוש מהנסתר במעשה בראשית וזולתו מהמקומות הדקים.
ובעבור שהרבה הנביא בייעודי הרעות אשר יבואו על זרע יאשיהו מלך יהודה ובניו, לכן הביא אחר זה נחמה באומרו ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה שהוא יהויכין שזכר למעלה ונתתי מראש יונקותיו שהוא רמז לבני בניו, ואומרו רך אקטוף פירשו המפרשים שנקטפה והוסרה ממקומה עוד אקח ממנה ולא כאותה לקיחה שלקח מלך בבל כמו שאמר ויקח את צמרת הארז כי הוא לקחה להסירה ולבטלה אבל אני אקחנה ממקום הגלות ונתתי אותה במקומה רוצה לומר ענף רך ונוטעו במקומו, ויותר נכון לפרש שיתן מראש יונקותיו שהוא יהויכין נער רך שיקטוף ויכרות מאותה הצמרת והוא רמז לשאלתיאל בן יהויכין, ושתלתי אני אותו על הר גבוה ותלול שהוא הר ציון ותלול מגזרת תל.
כה אמר אדני י״י – כן נקוד כמנהג.
(יונקותיו – א״ם עמ״ש בסוף הושע).
ותלול – ענין גבהות והוא מלשון תל.
ולקחתי אני – אני אקח ענף מסעיף העליון מאילן הארז הרמה ואני אתן אותה במקומו ר״ל בימי המשיח אקח מזרע דוד ואמליכו בירושלים.
מראש יונקותיו – מן הענפים הרכים שהמה בראש הסעיף העליון מהם אכרות ענף רך אשר יצלח לנטיעה.
ושתלתי אני – אטע אותו על הר גבוה ותלול למען יהיה נראה למרחוק ועל המשיח יאמר וכפל הדבר במ״ש.
ולקחתי אני – הלקיחה שלי לא תהיה כלקיחת נבוכדנאצר שלא הצליחה.
ונתתי – אתן במקום אחר.
רך – יונק רך. והוא זרובבל בן שאלתיאל בן יהויכין (רד״ק).
על הר גבוה ותלול – ארץ ישראל נקראת הר, כמו ההר הטוב הזה (דברים ג׳:כ״ה) ארץ הרים ובקעות (דברים י״א:י״א). ולפי המשל אמר שנטע הנטיעה בראש הר גבוה כדי שבהיותה במקום גבוה יהיה גובה קומתה נראה יותר.
תלול – מן תֵל.
ולקחתי. ונתתי – ומפרש ולקחתי, רך אקטף, ונתתי, ושתלתי וכו׳, ושכנו תחתיו וכו׳.
גבה ותלול – שגבוה בעצמו, ועליו נעשה תל ע״י בני אדם.
(כב-כג) כה אמר ה׳ נבא שאח״כ יקח מצמרת הארז ויתן לו שיהיה לו מציאות בפ״ע שהוא מה שאויל מרודך יוציא את יהויכין מבית הכלא, ואח״כ מראש ינקותיו רך אקטף הוא זרובבל בן שלתיאל מזרעו,
ושתלתי שיועתק מבבל לא״י ושמזרעו יצא צמח לבית דוד להקים ניר לדוד באחרית הימים.
תלול – רם ונשא, והוא ממקור תֵּל.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כג) בְּהַ֨ר מְר֤וֹם יִשְׂרָאֵל֙ אֶשְׁתֳּלֶ֔נּוּ וְנָשָׂ֤א עָנָף֙ וְעָ֣שָׂה פֶ֔רִי וְהָיָ֖ה לְאֶ֣רֶז אַדִּ֑יר וְשָׁכְנ֣וּ תַחְתָּ֗יו כֹּ֚ל צִפּ֣וֹר כׇּל⁠־כָּנָ֔ף בְּצֵ֥ל דָּלִיּוֹתָ֖יו תִּשְׁכֹּֽנָּה׃
In the mountain of the height of Israel I will plant it; and it shall bring forth boughs, and bear fruit, and be a goodly cedar. And under it shall dwell all birds of every wing; in the shade of its branches shall they dwell.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּטוּר קוּדְשָׁא דְיִשְׂרָאֵל אֲקַיְמִינֵיהּ וְיַכְנֵישׁ מַשִׁרְיָן וְיַעְבֵיד סוּמְכְוָן וִיהֵי לְמֶלֶךְ תַּקִיף וְיִסְתַּמְכוּן עֲלוֹהִי כָּל צַדִּיקַיָא וְכָל עִנְוְתָנַיָא בִּטְלַל מַלְכוּתֵיהּ יִשְׁרוּן.
תשכונה – דגשות הנו״ן משמש תחת נו״ן שנייה כאלו כתוב תשכוננה.
shall they dwell Heb. תִּשְּׁכֹּנָה. The 'dagesh' in the 'nun' serves instead of a second 'nun,' as though it were written תִּשּׁכֹּנְנָה.
בהר מרום ישראל אשתולנו – על הר גבוה בארץ ישראל.
ושכנו תחתיו כל ציפור כל כנף – שיהא כל העולם תחת ידו והוא ימלוך עליהם.
ואעפ״כ ונשא ענף ועשה פרי... ושכנו תחתיו כל צפור – ולא ישכון הוא בצל אחרים כגון הגפן שהיתה שוכנת תחת כנפי הנשר, כי זה הנשרים ישכנו תחתיו.
בהר מרום ישראל – מרום ארץ ישראל כי ירושלם גבוהה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.
ויונתן תרגם: בטור קודשא דישראל.
אשתלנו – התי״ו בקמץ חטף לתפארת הקריאה.
ועשה פרי – ובצדקיהו לא זכר פרי כי מתו בניו כמו שזכרנו.
והיה לארז אדיר – כמו שהיה מתחלה ארז כמו שאמר צמרת הארז לא לגפן כמו שאמר על צדקיהו.
ושכנו תחתיו – ישראל ישכנו בצלו.
תשכנה – דגש הנו״ן לנו״ן השרש שנפלה ופירוש תשכנה הצפורים והוא משל לישראל שישכנו בצל זרובבל.
ויהיה זה בהר מרום ישראל שהיא ירושלם הגבוהה מכל הארצות שם אשתלנו רוצה לומר שיהיה שם שתול ונשא ענף ועשה פרי והיה לארז אדיר, והנה הייעוד הזה פירשוהו המפרשים על זרובבל בבית שני כמו שזכרתי, וקשה הדבר בעיני לפי שזרובבל לא מלך בירושלם אבל בא שמה ובנה את בית השם וחזר לבבל ושם מת בעבדותו וכמו שכתב יוסף בן גוריון, ומפני זה אחשוב אני שלא נאמרה הנבואה הזאת על זרובבל ולא על בית שני אלא לעתיד לבא על מלך המשיח במהרה יגלה, ועליו אמר ונשא ענף ועשה פרי והיה לארז אדיר לפי שימלוך במעלה עליונה, ולפי שלו יקהת עמים אמר כל צפור כל כנף בצל דליותיו תשכנה.
ועשה פרי – ברוב הספרים הפ״א רפה ובגליון א׳ מס״ס נכתב בצדו בספר אחד ועשה פרי בדגש עד כאן. ולא ידעתי למה שאין כאן לא טעם מפסיק ולא אתי מרחוק שהה״א שרשית.
תשכנה – דגש הנו״ן לנו״ן השרש רש״י ורד״ק בפירוש ומכלול דף צ״ד וזהו א׳ מן ח׳ מלין דכל חד וחד לית דכוותיה דגש וסימן במסורת ריש פרשת צו וביאורם ריש פרשת נח.
בהר מרום ישראל – בהר הגבוה שבכל א״י הוא ירושלים שם אשתלנו.
ונשא ענף – יגדל ענפים ויעשה פרי ויהיה דומה לארז חזק ר״ל יהיה לו הרבה טובה וגדולה.
ושכנו תחתיו – תחת האילן הזה ישכנו כל צפור וכל בעל כנף תשכונה בצל ענפיה הגדולים ר״ל כל האומות יהיו נשמעים לו וסרים לעבודתו.
בהר מרום ישראל – הוא הר ציון כאמור למטה (כ׳:מ׳) כי בהר קדשי בהר מרום ישראל שם יעבדוני כל בית ישראל.
ושכנו תחתיו כל צפור – ישראל יהיו תחתיו בשלום.
ושכנו תחתיו – ואח״כ יתפשט יותר עד שגם בצל דליותיו תשכנה, שגם הדליות המתפשטות יהיו למחסה ולמסתור.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

לארז אדיר – בימי משיח; ואדיר הוא ממקור הדר; מלך נהדר מחמת כחו ועצמתו.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כד) וְֽיָדְע֞וּ כׇּל⁠־עֲצֵ֣י הַשָּׂדֶ֗ה כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙י״י֙ הִשְׁפַּ֣לְתִּי׀ עֵ֣ץ גָּבֹ֗הַּ הִגְבַּ֙הְתִּי֙ עֵ֣ץ שָׁפָ֔ל הוֹבַ֙שְׁתִּי֙ עֵ֣ץ לָ֔ח וְהִפְרַ֖חְתִּי עֵ֣ץ יָבֵ֑שׁ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי׃
All the trees of the field shall know that I, Hashem, have brought down the high tree, have exalted the low tree, have dried up the green tree, and have made the dry tree to flourish; I, Hashem, have spoken and have done it.'"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְיֵדְעוּן כָּל מַלְכֵי עַמְמַיָא אֲרֵי אֲנָא יְיָ אַמְאִיכֵית מַלְכוּת דַהֲוַת תַּקִיפָא וְתַקִיפַת מַלְכוּת דַהֲוַת חַלָשָׁא אַמְאִיכֵית מַלְכוּת עַמְמַיָא דַהֲוַת תַּקִיפָא כְּאָעָא רָטִיב וּתְקִיפִית מַלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל דַהֲוַת חַלָשָׁא כְּאָעָא יַבִּישׁ אֲנָא יְיָ גְזָרִית בְּמֵימְרִי וַאֲקַיֵם.
וידעו כל עצי השדה כי אני ה׳ השפלתי עץ גבוהוידעו כל עצי השדה – אלו הבריות כמה דאת אמר כי האדם עץ השדה, כי אני ה׳ השפלתי עץ גבוה – זה קרח, הגבהתי עץ שפל – זה אהרן שנאמר והנה פרח מטה אהרן.
דבר אחר: השפלתי עץ גבוה – זה נבוכדנאצר, הגבהתי עץ שפל זה חנניא מישאל ועזריה, הובשתי עץ לח זה בלשאצר, והפרחתי עץ יבש זה דניאל.
דבר אחר: השפלתי עץ גבוה – זה המן, הגבהתי עץ שפל – זה מרדכי.
דבר אחר: השפלתי עץ גבוה – זה אבימלך, הגבהתי עץ שפל – זה אברהם, הובשתי עץ לח – אלו נשיו של אבימלך שנאמר כי עצור עצר ה׳, והפרחתי עץ יבש – זו שרה, אני ה׳ דברתי ועשיתי – א״ר יודן לא ככדין דאמרין ולא עבדין א״ר ברכיה אני ה׳ דברתי היכן דבר למועד אשוב אליך. ועשיתי ויעש ה׳ לשרה כאשר דבר. כיוצא בו וידעו כל הגוים כי אני ה׳ בניתי הנהרסות זה אברהם ושרה שהיו הרוסים, ואבנה גם אנכי ממנה, ואברהם ושרה זקנים, נטעתי הנשמה לאותה שאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה, אני ה׳ דברתי ועשיתי וה׳ פקד את שרה כאשר אמר.
השפלתי עץ גבוה – את הכשדים שהיו מושלים בישראל.
הובשתי עץ לח – צדקיהו וזרעו.
והפרחתי עץ יבש – יהויכין שגלה בלא בנים יוליד בבבל את זרובבל והוא יהיה פחת יהודה למשול.
I...have lowered the high tree The nations that were ruling over Israel.
I have dried up the green tree Zedekiah and his seed.
and have made the dry tree blossom Jehoiachin, who was exiled without children, will beget Zerubbabel in Babylon, and he will be the governor of Judea, [appointed] to rule.
וידעו כל עצי השדה – אילו הבריות, כדמתרגם כי האדם עץ השדה (דברים כ׳:י״ט). ותרגומו וידעון כל מלכי עממיא.
כי אני י״י השפלתי עץ גבוה – זה אדום הרשעה.
הגבהתי עץ שפל – אילו ישראל שהן שפלים בין האומות.
דברתי ועשיתי – אמר ר׳ יודן לא כדין אמרין ולא כדין עבדין.
השפלתי עץ גבה – בראשונה.
וידעו כל עצי השדה – לפי שהמשיל מלכות בית דוד לארז המשיל מלכי האומות לשאר עצי היער.
וידעו כי אני י״י השפלתי עץ גבוה הגבהתי עץ שפלהשפלתי עץ גבוה זה מלך בבל. הגבהתי עץ שפל זה מלך יהודה והוא זרובבל וכן הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש משל גם כן עליהם.
ויש מפרשים: עץ גבוה ועץ לח – זה צדקיהו עץ שפל ועץ יבש זה יהויכין שהיה בגלות שפל והגביהו האל יתעלה שהוציאו אויל מרודך מבית הכלא ונתן כסאו ממעל לכסא המלכים אשר אתו (מלכים ב כ״ה:כ״ח) והיה עץ יבש שלא היו לו בנים בגלותו אחר כן היו לו בנים בבית הכלא אסיר ושאלתיאל הנה שב עץ לח.
ויש מפרשים: זאת הפרשה על המשיח וכן נראה שהוא דעת יונתן שתרגם ולקחתי אני מצמרת הארז (יחזקאל י״ז:כ״ב) ואקרב ממלכותא דבית דוד דמתיל כארזא וגו׳.
ובזה ידעו כל עצי השדה שהם מלכי האדמה כי אני השם השפלתי עץ גבוה שהוא נבוכד נצר הגבהתי עץ שפל שהוא זרע דוד והפרחתי עץ יבש שהוא זרע יהויכין היבש בגלות הארוך הזה, וגם זה מוכיח שלא נאמר זה על בית שני כי לא היה עדיין זרע דוד ויהויכין יבש בחמשים שנה שישבו בבל אלא שנאמר על הגאולה העתידה שיצמח מבית דוד צמח צדיק, וכן תרגמו יונתן ולקחתי אני מצמרת הארז ואקרב ממלכותא דבית דוד דמתיל בארזא רמה ואקימנא מבני בנוהי יניק ארכי ואקימיניה במימרי בטור רב ומנטל בהר בטור קודשא דישראל אקימיניה ויכבש מחוזין משריין ויעבד סמכוון ויהא למלך תקיף ויסתמכון עלוהי כל צדיקיא וכל ענותניא בטלל מלכותיה ישרון וידעו וידעון כל מלכי עממיא ארי אנא השם אמאיכית מלכו דהוה תקיף כאע רטיב ותקיפי מלכותא דבית ישראל דהות חלשא כאע יביש אנא השם גזרית בממרי ואקיים:
וידעו – בספרי ספרד הוא״ו בגעיא.
עץ שפל – בספרים רבים כ״י מדוייקים שבאו לידי הפ״א בקמץ ובאחד מסורת עליה לית זקף קמ״ץ ורד״ק בשרשים כתב כלשון הזה ובצירי הגבהתי עץ שפל ובמקצת הספרים המדוייקים הוא קמץ ע״כ.
הובשתי – מלשון יבשו׳.
לח – מלשון לחו׳ ורטיבו׳.
והפרחתי – ענין הצמחת הפרח.
כל עצי השדה – הם מלכי האדמה.
השפלתי עץ גבוה – הם שרי הבבליים.
הגבהתי עץ שפל – הם מלכי בית דוד.
הובשתי וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.
אני ה׳ – הנאמן במאמרו.
עץ גבוה ועץ לח – משל לצדקיה.
עץ שפל ועץ יבש – משל ליהויכין.
וידעו – כולם ידעו שהיה הכל בהשגחה,
שהשפיל את צדקיהו שהי׳ עץ גבוה ולח והגביה את יכניה שהיה עץ שפל ויבש – כי נכתב עליו בדת בבל שלא יצלח מזרעו מושל על בית ישראל (כמ״ש בירמיה כ״ג),
אני ה׳ דברתי ועשיתי – נגד מ״ש (בפסוק כ״א) אני ה׳ דברתי, אמר פה דברתי ועשיתי, כי הטובה כשידבר אותה לא יחזור ממנה, ועם הדבור נעשה המעשה ונגמר, לא כן הרעה שעם הדבור אינו נקשר המעשה כי יצפה שישוב בתשובה ושתבוטל הגזרה.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יחזקאל יז – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, עולם המקרא יחזקאל יז, תרגום יונתן יחזקאל יז, ילקוט שמעוני יחזקאל יז, ר׳ יהודה אבן בלעם יחזקאל יז, רש"י יחזקאל יז, ר"י קרא יחזקאל יז, ר"א מבלגנצי יחזקאל יז, רד"ק יחזקאל יז, ר"י אבן כספי יחזקאל יז, אברבנאל יחזקאל יז, מנחת שי יחזקאל יז, מצודת ציון יחזקאל יז, מצודת דוד יחזקאל יז, שד"ל יחזקאל יז – מהדורת הרב יונתן רבינוביץ ועל⁠־התורה המבוססת על דפוס ראשון עם הוספות, הערות, ותיקונים רבים על פי כתבי יד לוצקי, ירושלים, שוקן (כל הזכויות שמורות), מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל יז, מלבי"ם ביאור הענין יחזקאל יז, הואיל משה יחזקאל יז

Yechezkel 17, Olam HaMikra Yechezkel 17, Targum Yonatan Yechezkel 17, Yalkut Shimoni Yechezkel 17, R. Yehuda ibn Balaam Yechezkel 17, Rashi Yechezkel 17 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yechezkel 17, R. Eliezer of Beaugency Yechezkel 17 – Translated and annotated by Professor Robert Harris for the TEAMS Commentary Series, with the gracious permission of Medieval Institute Publications at Western Michigan University (all rights reserved), Radak Yechezkel 17, R. Yosef ibn Kaspi Yechezkel 17, Abarbanel Yechezkel 17, Minchat Shai Yechezkel 17, Metzudat Zion Yechezkel 17, Metzudat David Yechezkel 17, Shadal Yechezkel 17, Malbim Beur HaMilot Yechezkel 17, Malbim Beur HaInyan Yechezkel 17, Hoil Moshe Yechezkel 17

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×