חידה, משל – החדה תהיה בדבר הנעלם עד שצריך איש מבין להבין ע״י רמז. ומתאחד עם חידוד, כי יחדד השכל, כמו ואיש יחד פני רעהו. והמשל יהיה לרוב דבר נגלה להמשיל אליו דבר בלתי נודע, ופה ר״ל תחוד חדה שפתרון החדה יהיה למשל אל קורות בית ישראל, ותשוב החדה להיות משל.

כנפים, אבר, נוצה – שם כנף הונח בעצם על הנוצות הארוכות המחוברות לבעלי כנפים בקצה האבר המעופף, והפרק עצמו נקרא אבר, והנוצות הקטנים הממלאים את האבר המעופף ואת כל העוף נקרא נוצה, כמו והסיר את מוראתו בנוצתה, וגם הנוצות הגדולות יקראו בשם נוצה, כמ״ש אם אברה חסידה ונוצה, רק כשיפרט את הנוצות הארוכות שבם יעוף בשם מיוחד, יקראו בשם כנף, כמ״ש יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו, כי הנשר יקח גוזליו ע״י הכנפים שהם רכות וישאם על האבר שהוא חזק לסבלם שלא יפולו (עמ״ש תהלות ס״ח י״ד, צ״א ד׳, איוב ל״ט כ״ו).

צמרת – הוא הסעיף הגבוה.

יניקותיו – על ענפי האילן הונחו שמות רבות, והם אמיר, בד, דליה, זמורה, זלזל, חוטר, יונק, נטישה, נצר, סעיף, שרעף, סנסן, ענף, עפא, פארה, שוכה, שליחה, שריג וההבדל ביניהם בד, יונק, נצר, חוטר, הונח על הענף העולה בפ״ע, שהבד היא העב העולה אצל האילן, והיונק הוא הרך העולה אצלו, ואם נקצץ האילן ונשאר הגזע ויעלה שנית לצמוח מן הגזע נקרא חוטר, ואם נקצץ האילן גם הגזע ויעלו משרשיו נקרא נצר, כמ״ש (ישעיהו סימן י״א). הענפים שבראש האילן נקראים אמיר פארה דליה. האמיר הוא הענף המובחר העולה בראש האילן. והדליות הם הענפים הנגבהים למעלה ראש והם רבים. והפאר הוא הענפים שעושים כמו פאר חבוש על ראש האילן וכתר סביב ראשו, והם מלאים ענפים ועליה סוככים מלמעלה ולפעמים יתארכו וירדו מלמעלה למטה להיות צל עד למטה, כמ״ש (לקמן סי׳ ל״א) סעיף ושרעף, הם היוצאים מגוף האילן שבהם הענפים נושאי הפירות, והפרי מתיחס ביחוד אל הענף, לשאת ענף ולעשות פרי, וע״י הענפים יתיחס אל הסעיף, בסעיפיה פוריה, ר״ל בסעיפים שבהם ענפים נושאי פרי, (ומ״ש מבין עפאים יתנו קול כמו ענפאים, שהנון נופל מהרבה שמות), ושם שוכה הונח על הבד העב היוצא מן העץ, כמו ויכרת שכת עצים (שופטים ט׳) שהם עצים עבים להצית את הצריח, והוא יוצא בשפולו של העץ. ושם זמורה, על הענף המובחר באילן שעולה יחידי ואינו מסתעף כ״כ, ודרך לזמרו ולהרכיבו באילן אחר, או לשתלו בפ״ע, ונקרא זמורה על שם שזומרים אותו, או ע״ש שהיא זמרת הארץ והמובחר שבו. ושם זלזל, הונח על ענפים שעולים בין מגוף האילן ובין סמוך לו שאינם לצורך והם זוללים מיץ האילן וכחו, ודרך לכרות אותם, כמ״ש וכרת הזלזלים (מיץ האילן וכחו, ודרך לכרות אותם, כמ״ש וכרת בזלזלים) במזמרות (ישעיהו י״ט). ושם נטישות ושליחות ג״כ על ענפים הדקים המתפשטים, השליחות יתפשטו בארך. והנטיעות ברוחב כמ״ש (ישעיהו ט״ו). ושם שריגים, הונח על הענפים הדקים שמשתרגים ונטוים אחד ע״ג חברו, ושם סנסן לא נמצא רק גבי תמר, אוחזה בסנסיניו, שהם העוקצים שבלולבי התמר (מענין סנה) שבהם יאחז העולה בתמר שהוא חלק וגבוה, ושמור כללים אלה אשר פרטיהם יבוארו כ״א במקומו.

כנען, רוכלים – כנען מענין סוחר וההבדל בינו לבין רוכל, שהרוכל הוא המחזיר בסחורה מבית לבית וקטן מן הכנען, כמו שהכנעני קטן מן הסוחר, כמ״ש (סי׳ כ״ג ח׳).

מזרע – כבר בארתי בחבורי התו״ה קדושים (סי׳ נ״ט) שיש הבדל באילנות בין שם זרע, נטע, שתל, שהנטע הוא ע״י גרעין, והזרע הוא ע״י הרכבה באילן אחר, ובא לרוב אצל כלאי האילנות, והשתול בא על שעוקר אילן או נטיעה ממקום זה ושותלה במקום אחר.

קח על מים רבים – מוסב על זרע הארץ שקח יניקתו וליחותו עד עתה, או ר״ל קח מעל מים רבים, שלקח את הזרע מעל מים ושמו להיות צפצפה שגדל בלי מים, וכמו אלחנן דודו בית לחם, שחסר מ״ם השימוש, וכן רבים.

וקח – פעל עבר ובא בקמץ להפריד בינו ובין הציווי.

צפצפה – מין ערבה הגדלה בין ההרים ובערבי צפצף, וכמ״ש חז״ל בסוכה.

סרחת – הוא העודף הנסרח על הארץ, כמו וסרח העודף תסרח על אחורי המשכן.

דליותיו – בא לשון נקבה וזכר כי עקרו ארז שהוא לשון זכר ונעשה ממנו גפן חלוש העץ שהוא לשון נקבה וגדר שם דליות ושם בדים התבאר בפסוק ג׳.

פראת – (עי׳ מנחת שי), ר״ל סעיפים נושאי פרי, ושרשו פרה כי שורש פרי, פורא ופורה, כמו כי הוא בין אחים יפריא, פורה ראש ולענה, ודרך סעיפי פוריה להתפשט, לז״א ותשלח שהיא ההתפשטות.

כנפה שרשיה – מענין לשוד ולכפן תשחק, שהוא על תאות המזון בעת הרעב או תאות האדמה הצמאה למטר, כן התאוה הגפן לינק ממנו משקה ליחותה.

מערגות – היא תלמי הגן ושורותיו, והמ״ם מוסב על פעל שלחה מערוגות מטעה שלחה לו להשקות אותה.

שתולה – היא העקירה ממקום זה לטעת אותה במק״א אל שדה טוב.

יקוסס – אין לו ריע וענינו כמו יקוצץ.

טרפי – תרגום עלה טרף והרש״ף הבדיל שטרף הם העלים הלחים שהם טרף ומזון לתולעים ולזבובים.

למשאות – שרשו נסא להשיא ולעקור אותה, וכן למסע את המחנות כמו להסיע.

לעמדה – כדי שתעמוד הברית ותתקיים.

יעשה אותו – כמו יעשה אתו.

סוללה דיק – התבאר למעלה (סי׳ ד׳).

והנה נתן ידו – כמו נתנה ידה (ירמיהו נ׳ ט״ו), ר״ל שחדל להלחם ועדן עמד במרדו ויל״פ שנ״נ נתן לו יד להשלים והיה נשאר בחיים כמו שנבא ירמיה ובכ״ז בזה אלה להפר ברית ולא רצה להשלים.

ופרשתי עליו רשתי וכו׳ – התבאר למעלה (י״ב י״ג).

מברחיו וכו׳ – מקצתם בחרב יפולו, ומקצתם לכל רוח יפרשו, ובזה אין סתירה עם מ״ש למעלה (י״ב י״ד) ששם מדבר מהנשארים.

ויפרשו – מענין פיזור, כמו כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם (זכריה ב׳).

ולקחתי. ונתתי – ומפרש ולקחתי, רך אקטף, ונתתי, ושתלתי וכו׳, ושכנו תחתיו וכו׳.

גבה ותלול – שגבוה בעצמו, ועליו נעשה תל ע״י בני אדם.

ושכנו תחתיו – ואח״כ יתפשט יותר עד שגם בצל דליותיו תשכנה, שגם הדליות המתפשטות יהיו למחסה ולמסתור.