Devarim 32 – דברים לב‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא שכ]

וירא ה׳ וינאץ – רבי יהודה אומר ממה שהנאם משלו מנאצים לפניו.

רבי מאיר אומר מכעס בניו ובנותיו – והלא דברים קל וחומר ומה בזמן שמכעיסים קרויים בנים אילו לא היו מכעיסים על אחת כמה וכמה.

[Piska 320]

"And the Lord saw and thrust away": R. Yehudah says: At the (very) time that they are seen (favorably) by Him, they thrust Him away! "in anger at His sons and daughters.⁠"

R. Meir says: Now does this not follow a fortiori? If (even) when they anger Him they are called "sons,⁠" if they did not anger Him, how much more so!

וירא ה׳ וינ׳ ר׳ יהודה אומ׳ מפני ענוגים שלו מנאצים לפניו מפני שהו מאריך פנים עם הרשעים והם מרבים בחטא:

אמ׳ ר׳ מאיר אין לך בכל מלכים שמלך שהיו ימיו קלים ומלכותו קלה כזמרי שבכל מלכים הוא אומ׳ (ע׳ מ״א י״ד:י״ט) ויתר דברי ירבעם וכל אשר עשה ויתר דברי אחאב וכל אשר עשה (שם כ״ב:ל״ט) ובזמרי הוא אומ׳ (עיי״ש ט״ז:כ׳) ויתר דברי זמרי וכל אשר עשה וקשרו אשר קשר כל עצמו לא מלך אלא שבעת ימים בתרצה אמור מעתה מכעס בניו ובנותיו מה אם בשעה שהן מכעיסין הן קרואין בנים ובנות אלו לא היו מכעיסין על אחת כמה וכמה:

וּגְלֵי קֳדָם יְיָ וּתְקֵיף רוּגְזֵיהּ מִדְּאַרְגִּיזוּ קֳדָמוֹהִי בְּנִין וּבְנָן¹.

1. עי׳ לעיל פסוק ה׳.

And it was seen before the Lord, and His anger was kindled by the provocation of His sons and daughters before Him.

וגלי קדם י״י ארום הוה רגוז^א מן כעסה די אכעסו יתיה עמה בני ישראל דהוון חביבין עלוי היך בנין והיך בנן.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״רגוז״) גם נוסח חילופי: ״רגז״.

וגלי קדם י״י והוה רגוז מן קדמוי מן דארגיזו קדמוי בניא חביביא דאתקרון על שמיה בנין ובנן.

And when it was manifest before the Lord, He was wroth, provoked thereto by His beloved children who were called upon His Name sons and daughters.

וגלי קדם יי והוה רגז מן כעסא דאכעיסו יתיה בניא חביביא דהוו חביבין עלוי היך בנין והיך בנן.

And it was manifest before the Lord, and He was angry, because the beloved children had provoked Him, even they who were beloved by Him as sons and daughters.

וַיַּרְא ה׳ וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו – דּוֹר שֶׁהָאָבוֹת מְנָאֲצִין בּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס עַל בְּנֵיהֶם וְעַל בְּנוֹתֵיהֶם וּמֵתִים כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים.

וַיַּרְא ה׳ וַיִּנְאָץ – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִמַּה שֶּׁהֵם נָאִים לוֹ מְנָאֲצִים לְפָנָיו, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנוֹתָיו, וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה בִּזְמַן שֶׁמַּכְעִיסִין לְפָנָיו קְרוּיִין בָּנִים אִלּוּ לֹא הָיוּ מַכְעִיסִין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

וַיַּ֥רְא ד׳ וַיִּנְאָ֑ץ מִכַּ֥עַס בָּנָ֖יו וּבְנֹתָֽיו

מי הוא שיאמר למלך אל תפן

אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, (דברים ט) אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְגוֹ׳. אַל תֵּפֶן, וְכִי מִי שֶׁיֹּאמַר לַמֶּלֶךְ אַל תֵּפֶן? וַהֲרֵי כָּתוּב (איוב לד) כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ. וְכָתוּב (ירמיה כד) אִם יִסָּתֵר אִישׁ בְּמִסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה׳, וַהֲרֵי בַּכֹּל מַשְׁגִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמִסְתַּכֵּל עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים, וּמַכְנִיס בְּדִין עַל כֻּלָּם, אִם טוֹב וְאִם רָע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יב) הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע, וּמֹשֶׁה אוֹמֵר אַל תֵּפֶן?!

כשעושה מצוה או עבירה עולה לפני הקב״ה ואומרת אני מפלוני שעשאני

אֶלָּא כַּמָּה צָרִיךְ אָדָם לְהִשָּׁמֵר מֵחֶטְאוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱטָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. בּא רְאֵה, בֶּן אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה, אוֹתָהּ מִצְוָה עוֹלָה וְעוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֶרֶת: אֲנִי מִפְּלוֹנִי שֶׁעָשָׂה אוֹתִי. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֶה אוֹתָהּ לְפָנָיו, לְהַשְׁגִּיחַ בָּהּ כָּל יוֹם, לְהֵיטִיב לוֹ בִּשְׁבִילָהּ.

עָבַר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה - אוֹתָהּ עֲבֵרָה עוֹלָה לְפָנָיו וְאוֹמֶרֶת: אֲנִי מִפְּלוֹנִי שֶׁעָשָׂה אוֹתִי. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֶה אוֹתָהּ, וְעוֹמֶדֶת שָׁם לְהַשְׁגִּיחַ בָּהּ, לְכַלּוֹת אוֹתוֹ.

וירא ה׳ – אם החוטא שב בתשובה שלא יסתכל בחטאו

זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים לב) וַיַּרְא ה׳ וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו. מַה זֶּה וַיַּרְא? אוֹתוֹ שֶׁעוֹמֵד לְפָנָיו. שָׁב בִּתְשׁוּבָה - מַה כָּתוּב? (שמואל ב יב) גַּם ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךְ לֹא תָמוּת. שֶׁהֶעֱבִיר אוֹתוֹ הַחֵטְא מִלְּפָנָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בּוֹ, לְהֵיטִיב לוֹ.

וְעַל כֵּן, אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכֵן מִכָּאן מַשְׁמָע, שֶׁכָּתוּב (ירמיה ב) נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי

(זהר ויקרא דף פב.)

פלמא ראי ד׳לך אללה רפצ׳הם ממא אגצ׳בה מנהם אלבנון ואלבנאת

כיון שראה ה׳ זאת, מאס בהם, בגלל הכעס שגרמו לו הבנים והבנות.

פס׳: וירא ה׳ וינאץ – וירא – במעשיהם.

וינאץ – במלכותם וכן הוא אומר (איכה ב) וינאץ בזעם אפו מלך וכהן.

מכעס בניו ובנותיו – אם כשהן מכעיסין נקראין בנים אם לא היו מכעיסין על אחת כמה וכמה שהיו נקראין בנים חביבין. א״ר מאיר אין לך בכל המלכים שמלך ימים קלים כזמרי שנא׳ (מלכים א ט״ז) ויתר דברי זמרי וקשרו אשר קשר הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל. ולא מלך אלא ז׳ ימים:

וינאץ – אותם.

או: הוא פועל עומד.

בניו ובנותיו – נשים ואנשים כי הם קטרו לעבודה זרה.

AND SPURNED.⁠¹ Scripture similarly writes, veyanetz ha-shaked (And the almond-tree shall blossom) (Eccles. 12:5).⁠² On the other hand, it might be an intransitive verb.⁠³

HIS SONS AND HIS DAUGHTERS. Men and women, for they too ⁴ sacrificed to the idols.

1. Hebrew, va-yinatz.

2. In other words, va-yinatz is similar to ve-yanetz. According to Ibn Ezra, veyanetz ha-shaked means and he will spurn desire (Filwarg). Thus va-yinatz means and he spumed [Israel].

3. Va-yinatz meaning, and was angry (Filwarg).

4. The women.

וירא י״י וינאץ – וירא מעשים רעים שלהם.

וינאץ – קץ בהם, מכעס בניו ובנותיו.

וירא י"י וינאץ – HASHEM SAW AND ABHORRED – He saw their evil deeds.

וינאץ – AND ABHORRED – He was disgusted with them, BECAUSE OF THE PROVOCATION OF HIS SONS AND HIS DAUGHTERS.

[מכעס בניו ובנותיו – הזכיר הכתוב הבנות בכאן שלא כמנהג, כאשר אמר למעלה: לא בניו (דברים ל״ב:ה׳), וכן בכל מקום יזכיר הבנים, והבנות הן בכלל. אבל זה מרמיזותיו כי יהיה בדור החורבן רשע הנשים ופשעיהן גדול מאד להכעיסו, כי היו נצמדות לעבודה זרה ביותר, והן שמפתות גם את האנשים לעבדה כאשר מפורש בדברי ירמיהו: ויענו כל האנשים היודעים כי מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל הנשים העומדות קהל גדול (ירמיהו מ״ד:ט״ו), והן שהעזו פניהן בנביא לאמר לו: עשה נעשה לקטר למלאכת^א השמים (ירמיהו מ״ד:י״ז). ושם כתוב: להכעיסני במעשה^ב ידיכם לקטר למלאכת^ג השמים וגו׳ (ירמיהו מ״ד:ח׳, והשוו ירמיהו ז׳:י״ח), וכתיב עוד שם: השכחתם את רעות אבותיכם ואת רעות מלכי יהודה ואת רעות נשיו ואת רעותיכם ואת רעות נשיכם (ירמיהו מ״ד:ט׳), וביחזקאל נאמר: עוד תשוב תראה תועבות גדולות אשר המה עושים ויבא אותי אל פתח שער בית י״י, והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז (יחזקאל ח׳:י״ג-י״ד).]⁠^ד

א. כן בכ״י פרמא 3255, פריס 222, דפוס ליסבון, וכן גם בדברים ל״ב:ט״ו, וכן בהרבה כ״י של המקרא. ברשימת ההוספות בכ״י מינכן 137, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״למלכת״.

ב. כן בכ״י פרמא 3255, דפוס ליסבון, וכן ברשימת ההוספות בכ״י מינכן 137. בנוסח המקרא שלנו: ״במעשי״.

ג. כן בכ״י פרמא 3255, פריס 222, דפוס ליסבון, וכן גם בדברים ל״ב:ט״ו, וכן בהרבה כ״י של המקרא. ברשימת ההוספות בכ״י מינכן 137, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״למלכת״.

ד. הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.

[AND THE ETERNAL SAW, AND SPURNED,] BECAUSE OF THE PROVOKING OF HIS SONS AND HIS DAUGHTERS. Scripture uncustomarily mentions here "the daughters" — for just as he said above lo banav¹ [which although literally means "not His sons,⁠" it is yet the custom of Scripture to use it for sons and daughters, rather than specify daughters separately], and so also wherever he mentions banim (sons) the daughters are included. [Why then does the verse before us make special reference to His daughters?] But this phrase is among his [Moses'] allusions, for, in the generation of the destruction [of the First Temple], the wickedness of the women and their sin would be very great because they provoked G-d. They were especially attached to the idols, and it was they who enticed the men to worship them, as is made clear in the words of Jeremiah, Then all the men who knew that their wives offered unto other gods, and all the women that stood by, a great assembly.⁠² It was they [the women] who were impudent against the prophet, saying to him, But we will certainly perform every word that is gone forth out of our mouth, to offer unto the queen of heaven.⁠³ And it is further written there, in that ye provoke Me with the works of your hands, offering unto other gods,⁠⁴ and again it is stated, Have ye forgotten the wicked deeds of your fathers, and the wicked deeds of the kings of Judah, and the wicked deeds of their wives?⁵ And in the Book of Ezekiel it is further stated, He said also unto me: 'Thou shalt again see yet greater abominations which they do.' Then he brought me to the door of the gate of the Eternal's House, which was toward the north; and, behold, there sat the women weeping for Tammuz.⁠⁶

1. Above, (5).

2. Jeremiah 44:15.

3. Ibid., (17).

4. Ibid., (8).

5. Ibid., (9).

6. Ezekiel 8:13-14. Ezekiel was a contemporary of Jeremiah whose prophetic activity was in Babylon.

מכעס בניו ובנותיו – ירמוז על בית ראשון שעבדו שם ע״ז האנשים והנשים, הוא שכתוב (ירמיהו מ״ד:ט׳) השכחתם את רעות אבותיכם ואת רעות נשיכם, וכתיב עוד (יחזקאל ח׳:י״ד) ויבא אותי אל פתח בית ה׳, והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז, וזה טעם בניו ובנותיו.

מכעס בניו ובנותיו, "by the anger caused by His sons and daughters.⁠" This was an allusion to the first Temple when both men and women practiced idolatry as we know from Jeremiah 44,9: "have you forgotten the wicked acts of your forefathers, of the kings of Yehudah and their wives?⁠" We have another verse relating to his subject in Ezekiel 8,14: "next He brought me to the entrance of the north-gate of the House of the Lord and there sat the women bewailing Tammuz.⁠" (a Babylonian god). This is why our verse lists "His sons and His daughters,⁠" separately.

מכעס בניו ובנותיו – כתב הרמב״ן הזכיר כאן הבנות מה שאין דרך לעשות כן כי לעולם מזכיר הבנים והבנות בכלל אלא רמז הוא כי יהיה בדור החרבן רשע הנשים ופשעיהם גדול מאוד להכעיסו כי היו נצמדות בע״ז ביותר והן מפתות האנשים כאשר מפורש בדברי ירמיה:

מכעס בניו ובנותיו, "by the anger aroused in Him by His sons and daughters.⁠" Nachmanides writes that the reason why we suddenly find the Jewish women mentioned separately, is that in the last generation, the one during which the destruction of the Temple would occur, the Jewish women would be exceptionally wicked in their deeds. Their deeds (misdeeds) would greatly inflame God's anger. As a result of their devotion to cults, they would seduce their husbands, something documented in the Book of Jeremiah, chapter 44.

והנה ראה השם יתעלה זה הרוע והגנות ומאס מרוב כעסו בניו ובנותיו כי גם הנשים היו ידיהם במעל ההוא כמו שאמר מקטרים למלאכת השמים והסך לה נסכים הבלעדי אנשינו עשינו לה כונים להעציבה והסך לה נסכים.

וירא י״י וינאץ מכעס בניו ובנותיו – הנה וינאץ הוא יוצא כטעם וינאץ בזעם אפו מלך וכהן והרצון בו שהשם יתעלה נאץ בניו ובנותיו ומאסם מרוב כעסו על חטאיהם.

וירא ה׳ וינאץ וגו׳ עד אמרתי אפאיהם וגו׳.

והוא החלק הרביעי מהשירה שהוא חלק העונש. יאמר שראה הקב״ה דרכיהם הרעים וינאץ בזעם אפו בניו, כי מתוך כעסו נאץ ומאס בני ישראל שהם בניו ובנותיו. ויהיה לפי זה וינאץ יוצא שנאץ אותם.

ואפשר לפרשו עומד, שראה הקב״ה מעשיה׳ ונתקצף בעבור הכעס שהיו בניו ובנותיו מכעיסים אותו, שהיו מהבנים מלקטים עצים והבנות עושות כונים למלאכת השמים. ולכן נאצו השם יתעלה עם היותם בניו ובנותיו כי יותר יקצוף האדם על בניו ובנותיו במרדם בו משיקצוף על הזרים. ולכן זכר כאן הבנות לרמוז אל רשע הנשים בזמן החרבן שהן הנה היו מסיתות את האנשים לעבודה זרה. כמו שמפורש בספר ירמיהו (סי׳ מ״ד) ויענו כל האנשים היודעים כי מקטרות נשיהן לאלהים אחרים וכל הנשים העומדות קהל גדול, והן שהעזו פניהן לאמר לנביא עשה נעשה להקטיר למלאכת השמים. וכן ספר יחזקאל (סי׳ ה׳) מהנשים שהיו מבכות את התמוז. ולכן אמר כאן מכעס בניו ובנותיו.

ואולי יאמר וירא השם וינאץ וכו׳ – שהשם רצה להתנהג עמהם במדת חסד ובמדת רחמים. ואינו רוצה לכעוס עליהם כמו שכועס על בני דעת. אלא כמי שכועס על בניו ובנותיו הקטנים. שאע״פ שהוא כועס עליהם הוא לפנים. בענין שיראו מלפניו. אבל לא להלקותם ולהכותם. וזהו וירא השם וינאץ. ממין הכעס שאדם כועס על בניו הקטנים. וזהו מכעס בניו ובנותיו.

וינאץ מכעס בניו ובנתיו – ואחר שלא השיג שלמותם בארץ, בחר שלישית לצרפם בגלות. ובזה ומאס בכעסו את בניו ואת בנותיו, לא רחם על הקטנים ולא על כבוד הבנות.

וינאץ מכעס בניו ובנותיו, after He had failed to make you attain your perfection while on your own land, He chose a third route, namely to refine your character while you were in exile; by doing this He appeared to despise His sons and His daughters, and did not display mercy on their children nor respect the dignity of their daughters.

וירא ה׳ וינאץ מכעס בניו – כמ״ש (במנחות סוף המסכת) הביאי בניך מרחוק אלו גליות שבבבל וכו׳. ואמר וירא ה׳. שה׳ לבדו ראה רום לבבם. וינאץ. וימאס ה׳ אותם כי תועבת ה׳ כל גבה לב וניאוץ הוא לשון מיאוס. ועד כאן חשב גנותם ואח״כ פורענותם.

וירא ה׳ וינאץ – ראה מעשיהם הרעים, וגזר להענישם:

מכעס – בעבור הכעס שהיו מכעיסים אותו:

בניו ובנתיו – זכר גם הנשים שלא כמנהג לרמוז אל מה שיקרה בזמן החרבן, שהיו אז הנשים נצמדות לע״ז ביותר כמבואר בנבואות:

וינאץ – ת״א ותקיף רוגזי׳, ויותר נראה כפירוש הגר״א שהוא לשון מיאוס, ור״ל וימאס אותם (עמ״ש שלח לך י״ד י״א ינאצוני).

וירא ה׳ וינאץ – נאץ פעל יוצא תמיד, גם אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך (ירמיהו י״ד:כ״א), ענינו אל תנאץ ואל תנבל כסא כבודך, והיה ראוי לקרוא וי֖רא ה֑׳ וינא֥ץ מכ֖עס, רק בא האתנח באמצע הפסוק כדי להשוות שני חלקיו, לנועם השיר, וזה מצוי בשירי הקדש, כגון שקדתי ואהי֑ה כצפור בודד על גג {תהלים ק״ב:ח׳}, גל עיני ואב֑יטה נפלאות מתורתך {תהלים קי״ט:י״ח}. ומה שהזכיר הבנות שלא כמנהג, נראה שהיא נבואה על ימי ירמיה, שבימי החרבן היו גם הנשים אדוקות הרבה לע״ז.

[יט] וירא ה׳ וינאץ – כי ראוי לכעוס על כעס בניו ובנותיו, הם ישראל שהיו בניו והכעיסוהו יגדל הכעס יותר משאם היה עושה זה איש זר אשר לא מזרעו הוא:

וירא ה׳ ראה עוד אולי ימצא להם זכות עד״ה (בראשית יח כא) ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו שענינו שיחפש עליהם זכות: וינאץ מכעס בניו ובנותיו. שהבנים עוד הוסיפו לעשות להכעיס את ה׳:

וינאץ מכעס בניו ובנותיו: תניא בספרי: ר׳ יהודה אומר, ממה שהם נאים לו מנאצים לפניו¹. ר״מ אומר, ״מכעס בניו ובנותיו״, והרי דברים ק״ו, ומה בזמן שמכעיסים קרויים ׳בנים׳, אילו לא היו מכעיסים על אחת כמה וכמה (עכ״ל). תרווייהו מפרשי ״בניו ובנותיו״ – של הקב״ה, אלא ר״מ לטעמיה בספרי והובא בקידושין (לו,א)² ד׳בין כך ובין כך קרוים בנים׳³, משום הכי מפרש כמשמעו, שגם אחר שהכעיסו נקראים ״בניו ובנותיו״. ור׳ יהודה דסבירא ליה דבזמן שאין עושים רצונו של מקום אין קרוין בנים מפרש ״מכעס בניו ובנותיו״ – שהיו (כבר) בזמן שהיו נאים לפניו וחיבב אותם, ובשביל כך הנאיצו אותו יתברך.

ולפי הפשט קאי ״בניו ובנותיו״ – של הדור, ״וינאץ״ הקב״ה ״מכעס⁴ בניו ובנותיו״ קטנים של הדור, וכלשון המקרא בקינות (איכה ב,ו) ״וינאץ בזעם אפו מלך וכהן״. והכי מפרש הגמרא כתובות (ח,ב) מכעס של הקב״ה שהוא כועס כביכול על בניו ובנותיו׳⁵, דלשון ״בניו ובנותיו״ משמע קטנים. דזהו העונש המגיע בהשתמשות שדים⁶, שיש להם רשות להרוג בנים קטנים רחמנא ליצלן.

1. עיי״ש גירסת אחרת בגר״א.

2. על הפסוק ״בנים אתם לה׳ אלוהיכם״.

3. שנאמר ״בנים סכלים המה״ (ירמיהו ד,כב), ואומר ״בנים לא אמון בם״ (להלן פסוק כ׳), ואומר ״זרע מרעים בנים משחיתים״ (ישעיהו א,ד).

4. משמעות שורש ׳נאץ׳ בכל התנ״ך הוא לבזות ולהכעיס, כמו ״עד אנה ינאצוני העם הזה״. אך יש מקומות שמשמעותו להעניש מתוך ביזוי, כמו בפסוק במגילת איכה שהביא רבינו, וכן המשמעות בפסוקנו ״וינאץ מכעס״ הענישם (בביזוי) בגלל שהכעיסוהו בניו ובנותיו.

5. ז״ל הגמרא: דור שאבות מנאצים לקב״ה, כועס על בניהם ועל בנותיהם ומתים כשהם קטנים. רש״י: ״וירא ה׳⁠ ⁠⁠״ – מה עשו אבות. ״וינאץ מכעס״ – שהכעיסוהו וגרמו לו לפקוד על בניהם ובנותיהם.

6. שהוזכר לעיל פסוק י״ז ״יזבחו לשדים לא אלוה״.

וינאץ – הנאוץ, ופעולו בקרבו.

מכעס וגו׳ – דרש יהודה בר נחמני, וירא ה׳ וינאץ מכעס בניו ובנותיו, דור שאבות מנאצים להקב״ה כועס על בניהם ועל בנותיהם כשהם קטנים.⁠¹ (כתובות ח׳:)

1. אולי רומז להפסוק דקהלת ה׳ למה יקצוף האלהים וגו׳ וחבל את מעשה ידך, ודרשו (שבת ל״ב:) איזו הם מעשה ידיו של אדם הוי אומר בניו ובנותיו, ולפי״ז מכוון שזכר כאן מכעסו של הקב״ה על בניו ובנותיו, וקשה לפרש כפשוטו שעליהם לבד היה הכעס והלא גם האבות רשעים הם ולמה הזכיר הבנים והבנות, אלא מרמז דכשמנאצין להקב״ה כועס על בניהם וכו׳ כדמפרש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון