כי לא דבר רק וגו׳ – א״ר מנא, כי לא דבר רק הוא, ואם רק הוא – מכם הוא, ולמה מפני שאין אתם יגעין בתורה, ללמדך שכל דבר שנותנין ב״ד נפשם עליו לסוף מתקיים בידם.
1 (ירושלמי פאה פ״א ה״א)
כי לא דבר רק וגו׳ – אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה״ז והקרן קיימת לעוה״ב, כבוד אב ואם וגמלות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ות״ת כנגד כולם, ר׳ מנא שמע להון מן הדין קרא, כי לא דבר רק הוא מכם – זה ת״ת,2 כי הוא חייכם – זה כבוד אב ואם,3 ובדבר הזה תאריכו ימים – זו גמלות חסדים,4 על האדמה – זו הבאת שלום בין אדם לחבירו.5 (שם שם)
כי לא דבר רק וגו׳ – ללמדך שאין לך דבר ריקם בתורה אלא כל דבר שאם תדרשנו יש בו מתן שכר בעוה״ז והקרן קיימת לו לעוה״ב6 (ספרי).
ובדבר הזה וגו׳ – תניא, היה מהלך במבואות המטונפות והיה קורא ק״ש ופסק, עליו הכתוב אומר ובדבר הזה תאריכו ימים.
8 (ברכות כ״ד:)
1. פשוט דדריש יתור המלה מכם שאינה מובנה לכאורה, דלפי פשטות הרעיון הול״ל רק כי לא דבר רק הוא, ולכן דריש לכונה אחרת, שאם תמצאו הדבר אינו מבואר תדעו כי רק מכם הוא רק, כלומר, מפני שאין אתם יגעים לעמוד על עיקרו של דבר, אבל לוא יגעתם מצאתם, וכמ״ש יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, ומבואר מזה דכל דבר שהב״ד נותנין נפשם לעמוד על אמתת הדבר אותו הדבר מתקיים אצלם, כלומר שמכוונים לאמתת הדבר, ובירושלמי מסיים שיתקיים בידם כנתינתו מסיני, והיא מליצה לכונת האמת לאמתו. ומ״ש הלשון נותנים נפשם הוא משום דסתם ב״ד רוצים לעמוד על עיקר ושורש הדבר ומוסרים נפשם ביגיעתם ועמלם, וכמ״ש אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, וע״ע מש״כ בענין קרוב לזה בר״פ פקודי בפסוק כאשר צוה ה׳ את משה.
2. כמבואר בדרשה דלעיל דלשון זה קאי על התורה וכהוראת פשטות לשון המשך הכתוב.
3. דכתיב ביה למען יאריכון ימיך.
4. דכתיב
(משלי כ״א) רודף צדקה וחסד ימצא חיים.
5. יתכן דרומז למ״ש
(יומא ט׳:) לא חרבה ירושלים אלא מפני שנאת חנם, וכן מורה לשון הפסוק
(הושע י׳) חלק לבם עתה יאשמו, ופי׳ רד״ק מלשון שממה וחורבן, מבואר דפירוד הלבבות והעדר השלום מביא הריסה וחורבן לעולם.
6. נראה דמכוין למ״ש בחולין ס׳ ב׳ הרבה מקראות בתורה שראויין לשרוף [כלומר שנראים לכאורה שאינם דרושים כלל] והן הן גופי תורה, ועיין לפנינו ס״פ דברים
(ב׳ כ״ג), וכן אמרו בסנהדרין צ״ט ב׳ דאפילו הפסוק וילך ראובן בימי קציר חטים, וכן ותמנע היתה פלגש ג״כ ענינים דרושים הם [מבואר לפנינו במקומם], ואמנם פשוט הדבר דלהבין ענינם צריך לידע מה לדרוש עליהם וכמ״ש שם בגמרא דיש בהם דרש הכרחי, ועל זה אמר כאן שאין דבר ריקם בתורה, אלא כל דבר צריך לדרוש ולמצוא טעמו, ולא עוד אלא אם דרשוהו ומצאו טעמו יש בו מתן שכר בעוה״ז וקרן קיימת לעוה״ב.
7. נסמך על הדרשה הראשונ׳ בפסוק זה כי לא דבר ריק הוא ואם רק הוא – מכם הוא, מפני שאין אתם יגעין בתורה, ועל זה אמר כאן כי הוא חייכם, כלומר, ידיעת התורה, ואחרי שכמבואר לא תבא הידיעה הנכונה בלא יגיעה, ממילא מבואר שאימתי הוא חייכם בשעה שאתם יגעים בו שאז תכוונו לאמתו.
8. מקודם לזה אמר שאם לא הפסיק עליו הכתוב אומר כי דבר ה׳ בזה, וכאן הזהיר על עשית דברי התורה, ואמר כי לא דבר רק הוא מכם ובדבר הזה תאריכו ימים, ודריש שהמשך הכתוב לכבד את התורה, וממילא אם הפסיק במקום מכוער הרי מכבד את התורה, ועבור זה יזכה לאריכות ימים.