You are unmindful of the Rock who fathered you and have forgotten God who gave you birth.
א. תֶּ֑שִׁי =ק3,ל-קטנות ומ״ש • א,ל,ל1,ש,ש1,ל3,ל9=תֶּ֑שִׁי (אין אות קטנה)
ב. מְחֹלְלֶֽךָ =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ל3,ל9 • א=מְחֹלֲלֶֽךָ (חטף)
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקונימנחת יהודההדר זקניםדעת זקניםטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותצרור המורר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בתורה תמימהעודהכל
[פיסקא שיט]
צור ילדך תשי – אמר להם הקדוש ברוך הוא עשיתם אותי כאילו אני זכר מבקש לילד אילו הייתה חייה יושבת על המשבר לא הייתה מצטערת כענין שנאמר (מלכים ב י״ט:ג׳) כי באו בנים עד משבר וכח אין ללדת אילו הייתה חולה ומבכירה לא הייתה מצטערת כענין שנאמר (ירמיהו ד׳:ל״א) כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה אילו היו שנים במעיה לא הייתה מצטערת כענין שנאמר (בראשית כ״ה:כ״ב) ויתרוצצו הבנים בקרבה אילו היה זכר שאין דרכו לילד ומבקש לילד לא היה צער כפול ומכופל כענין שנאמר (ירמיהו ל׳:ו׳) שאלו נא וראו אם יולד זכר.
צור ילדך תשי – שכחתם אותי בזכות אבותיכם וכן הוא אומר (ישעיהו נ״א:א׳) הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם.
דבר אחר: צור ילדך תשי – כל זמן שאני מבקש להיטיב לכם אתם מתישים כח של מעלה, עמדתם על הים ואמרתם (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו בקשתי להיטיב לכם חזרתם בכם ואמרתם (במדבר י״ד:ד׳) נתנה ראש ונשובה מצרים עמדתם לפני הר סיני ואמרתם (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע בקשתי להיטיב לכם חזרתם בכם ואמרתם לעגל (שם ל״ב:ד׳) אלה אלהיך ישראל הוי כל זמן שאני מבקש להטיב לכם אתם מתישים כח של מעלה.
ותשכח אל מחוללך – רבי מאיר אומר אל שהחיל בך אל שנצטער בך כענין שנאמר (תהלים מ״ח:ז׳) חיל כיולדה רבי יהודה אומר שעשך מחילים מחילים.
דבר אחר: ותשכח אל מחולליך – אל שהחיל שמו עליך מה שלא החיל על כל אומה ומלכות וכן הוא אומר (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים רבי נחמיה אומר אל עשך חולים על כל באי העולם בשעה שאי אתה עושה את התורה וכן הוא אומר (תהלים כ״ט:ג׳-ט׳) קול ה׳ על המים עד קול ה׳ יחולל אילות.
דבר אחר: ותשכח אל מחולליך – אל שמוחל לך על כל עוונותיך.
סליק פיסקא
[Piska 319]
"The Rock of your birth you have weakened": The Holy One Blessed be He said to them: You rendered Me (comparable to) a male who sought to give birth (viz.): If a woman were sitting on the mashber (the birth-stone, and she could not deliver), would she not be in great pain? viz. (I Kings 19:3) "For the sons have come to the mashber (i.e., they are at the point of being born), and she has no strength to bear them" (i.e., to eject them from the womb). And if she were sick and having her first child, would she not be in great pain? viz. (Jeremiah 4:31) "For I have heard an outcry like that of a woman sick (in labor), in pain as with her first child." And if there were two in her womb, would she not be in great pain? viz. (Bereshit 25:22) "And the sons wrangled within her" — And if it were a male, who cannot give birth, that sought to bear, would his agony not be compounded? viz. (Jeremiah 30:6) "Ask now and see if a male has ever given birth!" (Thus: "The Rock of your birth you have weakened.")
Variantly: "The rock of your birth you have forgotten": You have forgotten the acts of your forefathers, viz. (Isaiah 51:1-2) "Look to the rock from which you were hewn and to the hollow of the pit from which you were dug. Look to Abraham your forefather and to Sarah who bore you."
Variantly: "You have weakened the Rock of your birth": Whenever I sought to confer good upon you, you "weakened the celestial power" (i.e., Me): You stood at the Red Sea and said (Shemot 15:2) "This is my G-d and I will extol Him," and I sought to confer good upon you, when you turned around and said (Ibid. 17:3) "Why did You bring us up from Egypt, etc." You stood at Sinai and said (Ibid. 29:7) "All that the Lord spoke we will do and we will hear," and I sought to confer good upon you, when you turned around and said of the golden calf (Ibid. 32:4) "These are your gods, O Israel" — Whenever I sought to confer good upon you, you "weakened the celestial power." (Devarim, Ibid.) "And you forgot the G-d mecholalecha":
The G-d who conferred "hacheil" His name upon you — what He did with no other nation (— you forgot Him), viz. (Shemot 20:2) "I am the Lord, your G-d." R. Meir says: The G-d shechechil ("who suffered pangs [chil]") over you, as in (Psalms 48:7) "chil, as a woman in labor." And (Ibid. 29:3) "The voice of the Lord is upon the water ... (Ibid. 9) The voice of the Lord yecholel [lit., "brings pangs"] upon the hinds." R. Yehudah says: He made you mechilin, mechilin (i.e., with many natural openings).
R. Nechemiah says: The G-d who made you "profane" (chullin) in the eyes of all men, when you do not occupy yourselves with Torah, viz. (Isaiah 47:6) "I have profaned (chillati) My inheritance."
Variantly: "and you have forgotten the G-d mecholalecha": the G-d who forgives you (mochel lecha) for all of your sins.
[End of Piska]
צור יל׳ תשי אמ׳ להן הקב״ה שיכחתם אותי בזכיות אבותיכם שנ׳ (ישעיהו נ״א:א׳) הביטו אל צור חצב׳ אל אבר׳ אביכם:
ד״א צור יל׳ תשי אמ׳ להן הקב״ה בשעה שאני מבקש להיטיב לכם אתם כאלו מתישים כוח גדול שלמעלן עמדתם על הים ואמרתם (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנ׳ בקשתי להיטיב לכם חזרתם בכם ואמרתם (במדבר י״ד:ד׳) נתנה ראש ונשו׳ מצ׳:
עמדתם לפני הר סיני ואמ׳ (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה׳ נע׳ ונש׳ בקשתי להיטיב לכם חזרתם בכם ואמ׳ (שם ל״ב:ד׳) אלה אלהיך יש׳ הוי בשעה שאני מבקש להיטיב לכם כאלו מתישין כוח גדול שלמעלן:
ד״א צור ילדך תשי אמ׳ להן הקב״ה עשיתם אותי כאלו זכר מבקש לילד ואינו יולד אם תהא אשה יושבת על המשבר אינה מצטערת צירים אוחזוהו כצירי ילדה (ע׳ ישעי׳ כ״א:ג׳) אם יהיו שנים במעיה אינה מצטערת כי באו בנים עד משבר וכוח אין ללידה (מלכים ב י״ט:ג׳) אם תהא חולה ומבכרת אינה מצטערת כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה (ירמיהו ד׳:ל״א) אם יהיה זכר שאין דרכו לילד והוא מבקש לילד אין זה צער כפול ומכופל שנ׳ שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו (ירמיהו ל׳:ו׳):
הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו (שם ז):
ותשכח אל מחל׳ ר׳ מאיר אומ׳ שחל בך ונצטער בך כענין שנ׳ (תהלים מ״ח:ז׳) חיל כיולדה:
ר׳ יהודה אומ׳ שעשה אותך מחילים מחילים שאם תעלה אחת מהן על גבי חברתה אי אפשר לך לחיות:
ד״א ותשכח אל מח׳ שהוא חולל כל העולם כולו בעבורך שנ׳ (תהלים כ״ט:ט׳) קול ה׳ יחולל אילות:
ד״א ותשכח אל מח׳ שהיחל שמו עליך מה שלא היחל על כל אומה ומלכות ביום מתן תורה שנ׳ (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה׳ אלהיך:
ד״א ותשכח אל מח׳ ר׳ נחמיה אומ׳ עושה אותך חולין בשעה שאין אתה עושה רצונו:
ד״א ותשכח אל מח׳ מוחל לך שהו מוחל לך על כל עונותיך:
א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״תשכח״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34 ובפסוק באיוב ל״ט:א׳. בכ״י ליידן 1, לונדון 26917 כפסוק בתהלים כ״ט:ט׳: ״יחולל״.
תשי – means YOU HAVE FORGOTTEN.
But our Rabbis explained it thus: whenever He was about to bestow good upon you, you provoked Him to anger and, as it were, weakened (תש) His power so that He could not do you good (Sifre Devarim 319:3).
אל מחללך – means, God Who has brought you forth out of the womb. It has the same meaning as in "[The voice of Hashem] makes hinds to bring forth (יחולל)" (Tehillim 29:9), and "travail (חיל) as that of a woman in childbirth" (Tehillim 48:7).
פס׳: צור ילדך תשי – 1הנחתם זכות אבותיכם שנאמר (ישעיה נא) הביטו אל צור חוצבתם.
ותשכח אל מחוללך – שכחתם אמותיכם שנאמר (שם) ואל שרה תחוללכם.
ד״א: צור ילדך תשי – אין צור אלא הקב״ה שנאמר הצור תמים פעלו.
ילדך – שהביאך בעולם, כענין שנאמר (תהלים צ) בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל.
ותשכח אל מחוללך – 2שעשאך מחילין מחילין שאם תעלה אחת מהן על גבי חברתה אין אפשר לך לחיות:
1. הנחתם זכות אבותיכם. דורש תשי לשון שכרה כמו נשיתי טובה. והיינו הנחתם ושכחתם זכות אבות ואמהות. וצור קאי על האבות ומחוללך קאי על האמהות כדמסיים:
2. שעשאך מחילין מחילין. פי׳ כי אדם חלול הוא באמצע וזה כדברי ר׳ מאיר (משנה אהלות י׳:ב׳) נתן את רגלו מלמעלה עירב את הטומאה דברי ר״מ שאין אדם נעשה אוהל מפני הטומאה כי אדם חלול הוא. וע״ש (פרק י״א) ב״ה אומרים אדם חלול הוא. כתבתי זאת כי ראיתי בספרי עם פי׳ זרע אברהם הגיה מן הצד דברי ר׳ יהודה וטעות הוא. וכ״ה בספרי בביאור הגר״א גורס ר״מ:
ילדך – כמו: ילד את אלמודד (בראשית י׳:כ״ו), כמו: הוליד.
תשי – תשכח, מן נשה, כמו: אל תט אל דרכיה (השוו משלי ד׳:ה׳, ז׳:כ״ה) – מן נטה. והיו״ד בתשי כמו: יו״ד מלפניך אל {תמחי} (ירמיהו י״ח:כ״ג) כמו: אל תמחה.
ילדך [THE ROCK THAT] BEGOT YOU: [Even though qal forms of the verb y-l-d are usually used for a mother, and hifil forms are usually used for a father, here a qal form is used to describe God, “fathering,”] just as in (Genesis 10:26), “Joktan begot (ילד) Almodad.” [There and here the qal form] has the same meaning as [the hifil form,] הוליד.1
תֶּשִי: means YOU FORGET.2 It is from the root נ-ש-ה. It is like the form תֵּט in the phrase “do not incline (תֵּט) toward her ways,”3 which comes from the root נ-ט-ה.4 The letter yod in תֶּשִי [is an alternate for the letter heh; it] is like the letter yod in the form תֶּמְחִי in the phrase (Jeremiah 18:23), “Do not blot out (תֶּמְחִי) [their guilt] from Your presence.”5
1. See similarly Rashbam’s commentary to Numbers 11:12 and note 41 there. Cf. NJPSC which suggests that mothering language may have been used purposefully here in this verse – both the word ילדך and the word מחוללך, which “refers literally to the mother’s labor pains.”
2. So also Rashi (in his first explanation) and virtually all commentators. Rashi also offers a midrashic understanding of תֶּשִי as meaning that Israel was tiresome. Rashbam offers only Rashi’s first explanation and adds an explanation of the grammar.
3. This phrase as written is not found in the Bible. It appears to be a conflation of Prov 4:5 and 7:25.
4. See Ibn Ezra who also compares תֶּשִי and תֵּט, both forms from doubly-weak (prima-nun and final-heh) roots.
5. In other words, in these verses we would have expected the forms תִּשֶה and תִּמִחֶה (both with ultimate stress) and instead we find the forms תֶּשִי and תֶּמְחִי (with unusual vocalization and penultimate stress). See Ibn Ezra who also compares these two anomalous forms, תֶּשִי and תֶּמְחִי. See also Ibn Ezra to Ps 55:16 and Qimḥi to Jeremiah 3:6 and 18:23. See G.-K. 75ii: “The ending ִי appears to stand for ֶה in ... וַתִּזְנִי (Jeremiah 3:6) ... . Still more strange is it in ... אַל-תֶּמְחִי.” G.-K. offers another explanation of תֶּשִי in 75s.
צור ילדך – דבר הנביא ותמה: איך שכחת אשר ילדך, ועבדת חדשים עם זה צור ילדך, כמו: אל צור חוצבתם (ישעיהו נ״א:א׳). כאילו ממנה היה, כי הכל בגבורת השם הוא, כמו: רקע הארץ מאתי (ישעיהו מ״ד:כ״ד). והתימה מתועי לב בעבור: אני היום ילדתיך (תהלים ב׳:ז׳), ושכחו זה הכתוב.
תשי – כמו: תנשניא(ישעיהו מ״ד:כ״א), והנח הנעלם אחר התי״ו, תחת הדגש שהוא חלף הבלוע, והיו״ד הוא היסוד,ב וכן: אל תמחי (ירמיהו י״ח:כ״ג). ובאו שניהם מלעיל, להפריש לשון זכר לנקבה בפעלים שהאות האחרון הוא נח.
והנכון: כי היו״ד נוסף, והוא על משפט ואל תט (משלי ד׳:ה׳).
[ור׳ יהודה חיוגג אמר: שנראה לו על שני פנים. האחד – מגזרת: נשה, והשני – על בנין היה וחיה, והטעם: שיהיה,ד כמו: אמר ותהי (איכה ג׳:ל״ז), גם תחי (מלכים א כ׳:ל״ב). ובספרו תרגמנוהו.]ה
מחוללך – כמו: ילדך. והנה אל שהוא גבור ותקיף כמו: צור.
ויתכן להיות מחוללך – מגזרת: מחיל, כי ההרה תחיל, כי כן כתוב (ישעיהו כ״ו:י״ז). [וכן: יחולל אילות (תהלים כ״ט:ט׳).]ו
א. בכ״י פריס 177: תנשי, בכ״י פריס 176: תנשה, אך מלות אלה לא מופיעות במקרא.
ב. ״הוא היסוד״ בכ״י פריס 177. בכ״י פריס 176, וברוב עדי הנוסח: תחת ה״א.
OF THE ROCK THAT BEGOT THEE THOU WAST UNMINDFUL. These are the words of the prophet.1 He wonders: How did you forget the One who begot you? You served new gods. Also, this clause,2the rock that begot thee, is similar to Look unto the rock whence ye were hewn (Is. 51:1). Israel, as it were, came from God, for everything comes from God's might.3 Compare, That spread the earth by Myself (Is. 44:24). One must be amazed by those who err in their hearts4 because Scripture states, This day have I begotten thee(Ps. 2:7).5 They have forgotten this verse.6
[THOU WAST UNMINDFUL.] The word teshi (thou wast unmindful) is related to the word tinnasheh (you will forget)7 in [the clause] you shall not forget.8 The missing silent letter following the tav9 is in place of the omitted dagesh which compensates for the first root letter, 10 and the yod is in place of the heh. Compare the word temchi (blot out)11 in Neither blot out their sin(Jer. 18:23). Both words12 are accented penultimately in order to show a difference between the masculine and the feminine in verbs whose last letter is a silent heh.13 However, it appears to me that the yod14 is superfluous.15 It follows the same rule as tet (decline)16 does in neither decline(Prov. 4:5).
THAT BORE THEE. Mecholelekha means that bore thee. Observe, God who is powerful and mighty as a rock [gave birth to you]. It is possible that the word mecholelekha is related to the word chil (pain), as in Like as a woman with child, that draweth near the time of her delivery, Is in pain (tachil) (Is. 26:17).
1. Moses.
2. Like verse 4.
3. Hence Scripture speaks of God as begetting Israel.
4. The Christians.
5. They take the verse in its most literal sense and apply it to biological conception.
6. Where begot is obviously not linked to biological conception.
7. From the root nun, shin, heh.
8. Hebrew, lo tinnasheh. There is no such phrase in the Bible. The reference might be to Is. 44:21, which reads lo tinnasheni (do not forget me).
9. The reference is to the segol beneath the tav. Ibn Ezra refers to the segol as a missing silent letter because certain vowels are pronounced as if followed by an unsounded letter. Kal imperfect prefixes are usually vocalized with a chirik. Hence Ibn Ezra's comment.
10. The nun, for the root of teshi is nun, shin, heh. When the nun is dropped it is usually compensated for with a dagesh. However, the shin of teshi does not have a dagesh. Hence Ibn Ezra points out that the nun is compensated by the change in vowels.
11. Here too the tav is vocalized with a segol rather than with a chirik, and the yod is in place of a heh. However, it should be noted that in temchi the segol does not take the place of any missing letter. See Filwarg.
12. Teshi and temchi.
13. Teshi and temchi can be either masculine or feminine depending on where the word is accented. If penultimately accented, it is masculine; if ultimately accented, it is feminine.
14. Of teshi and temchi.
15. The basic words being tesh and temch.
16. Tet comes from the root nun, tet, heh. Words ending in a heh come in a shortened form. Thus tet is short for titteh. Similarly, tesh is short for tisheh, and temch for timcheh. Teshi is a variant of tesh, and temchi a variant of temch.
צור ילדך תשי – צור – לשון חוזק. ילדך – שהוא לך לצור משעה שנולדת.
אי נמי: שהולידך ובראך במעי אמך, וזן אותך, והוא אביך, אותו: תשי – תשכח, בשביל חדשים שאינם שוים כלום.
ותשכח אל מחולליך – כפל מלה הוא. מחולליך – שברא אותך, כמו: חוללה ידו נחש בריח (איוב כ״ו:י״ג), וכן: הן בעון חוללתי (תהלים נ״א:ז׳).
צור ילדך תשי – YOU ARE UNMINDFUL OF THE ROCK THAT FATHERED YOU – צור – THE ROCK – A term of strength. ילדך – WHO FATHERED YOU – That He was for you a rock [a source of strength] from the time you were born.
Or alternatively: that He bore you and created you in the womb of your mother, and sustained you, and He is your father, Him תשי – YOU DISREGARD – You forgot, [exchanging Him] for new ones that have no value.
ותשכח אל מחולליך – AND HAVE FORGOTTEN GOD WHO BORE YOU – This is a doubled expression [i.e. parallel in meaning to the previous expression]. מחולליך – WHO BORE YOU – who created you, as in: “His hand has created (חוללה) the slant serpent” (Iyyov 26:13), and likewise: “Behold, I was brought forth (חוללתי) in iniquity” (Tehillim 51:7).
צור ילדך – הולידך כמו ילד את שלח, ילד את עבר (בראשית י׳:כ״ד).1
תשי – היו״ד שבתשי כיו״ד מאל תמחי שהוא כמו אל תמח (תהלים ק״ט:י״ד).2
מחללך – מוציאך ממצרים במחולות ושירים.
1. בדומה ברשב״ם.
2. בדומה ברשב״ם ובאבן עזרא.
צור ילדך, "of the Rock that begot you," the word is used in the conjugation kal, actively, although its meaning is causative; we find an example of this mode in Genesis 10,24: וארפכשד ילד את שלח, "and Arpachshad sired Shalach," instead of הוליד. Similarly, in the same verse: ושלח ילד את עבר, "and Shalach sired Ever."
תשי, "was unmindful;" the letter י in this word, is just like the letter י in Jeremiah 18,23: אלתמחי, where it is also superfluous and the prophet could have written: אל תמח, "do not wipe out!"
מחוללך, "that bore you;" a reminder how when you were (brought out of Egypt you danced for joy and sang songs; מחולות, dances.
צור ילדך תשי – היו״ד זעירא תש ידי הצייר לפי שצורת הולד נכר למ׳ יום והנואף בא על אותה אשה ומטריח הצייר שצר בתחלה כדמותו לצייר כדמות הנואף. כפר״מ מקוצי.
צור ילדך תשי – ובראך ממעי אמך אותו תשי. תשכח בשביל שאתם שוים כלום.
ותשכח אל מחוללך כפל מלה.
צור ילדך תשי – הקב״ה שבראך במעי אמך והולידך שכחת בשביל החדשים שאינן שוים כלום.
ותשכח אל מחוללך – כפול הענין.
צור ילדך תשי, "You neglected the Rock that begot you;" You forgot the Almighty Who formed you in your mother's womb and caused you to be born; you did all this on account of something new that had not proven itself in any way.
ותשכח א-ל מחוללך, "you forgot the Divine Power who brought you forth. Moses repeats the thought as it seems so unbelievable that the Jewish people could ever become so foolish. Once I have done this, Moses quotes G–d as saying: אראה מה אחריתם, "I will see what their end shall be;" G–d will watch what use their new found deity has been to them.
תשי – יו״ד קטנה. נתן לך יו״ד דברים, ונסית אותו בי׳ נסיונות. ולכך יו״ד דיגדל נא, גדולה. לומר לך זכור לאברהם שנסיתו בעשרה נסיונות.
מחללך – זה העברה גדולה, והכל מותר כאמרם דברה תורה כלשון בני אדם.
הנה שכחת הבורא שילדך ושם אותך לו לגוי במה שנתן לך מתורתו השלמה ושכחת האל שיצרך בהתחלה לעבוד לו והישירך לקבל השלמות במה שחדש מאותות ומופתים הנפלאים במצרים להודיעך כי הוא י״י.
צור ילדך תשי – הבורא שברא אותך והשלימך תשכח ואמר ילדך כי הבריאה תהיה תחילה ברחם וכאש תשלם ההוייה האפשרית שם תהיה הלידה והנה זה השלמות שהשלימם השם יתעלה אשר בו יתכן שיאמר שילדם הוא נתינת תורתו השלימה מהם מצורף על זה מה שהראה אותם מאותותיו ונפלאותיו בהודיעם כי הוא י״י.
ותשכח אל מחולליך – רוצה לומר: שכבר שכחת אל שיצרך והתחיל ההוייה בך להובילך לגבול השלמות והוא מה שעשה מהאותות והנפלאות במצרים ועל הים כדי שיהיו ראויים לקבל התורה.
צור ילדך תשי. כלומר זה רע גדול שאתה מכיר שאין בהם כח להרע ולהטיב. והשם יתברך הוא צור חזק ויכול על הכל. ואתה עוזבו. ולא די זה אלא ותשכח אל מחוללך. שאם היית עוזב את השם זמן מועט ואח״כ תחזור לעבודתו אינו כל כך רע. אבל תשכח לעד לעולם האל הגדול. שעשה עמך טובות גדולות ביצירתך ובצורך לידתך עד שיצאת לאויר העולם. וכן אתה שוכח אל מחוללך. הגואל משחת חייך ומוחל עונותיך בתשובה ואינך רוצה. ולכן אמר בראשונה צור. ובאחרונה אל. כאומרם ואין צור כאלהינו ואין צייר. עד שבזה וירא ה׳ וינאץ וכו׳. כלומר ל״ל להטריח עצמי בציור בנים ובנות ובלידתם. טוב לי את אשר עדן לא הי׳. ולכן אמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם. כי בהסתר פנים מיד הם נכרתים כאומרו תסתיר פניך יבהלון:
צור ילדך תשי – וגם אתה ישרון, המעיין, בפנותך אל התענוגים, תנשה חכמתך וידיעתך בגדלו.
ותשכח אל מחללך – שהיטיב עמך, כאמרו ״אנכי הוא מנחמכם... ותשכח ה׳ עושך, נוטה שמים״ כו׳ (ישעיהו נ״א:י״ב-י״ג).
צור ילדך תשי, even you, Yeshurun, the one blessed with erudition, once you turned your attention to the physical enjoyments of life on earth, undermined, weakened your wisdom and your knowledge about the greatness of God and His Torah.
ותשכח א-ל מחוללך, Who had treated you so well. Compare Isaiah 51, 12-13 אנכי הוא מנחמכם...ותשכח ה' עושך נוטה שמים וארץ, “I, I am He Who comforts you!…You have forgotten the Lord your Maker, Who stretched the skies and made firm the earth.”
כשבא להטיב להם כו׳. ואם תאמר, איך יתכן לומר כי הם מתישים כחו חס ושלום, והלא כתיב (ראו איוב לה, ו) ״אם חטאת מה תפעל לו״. אמנם דקדקו לומר (ספרי כאן) שהם מתישין הכח, רוצה לומר הכח שהוא מאתו מתישין, לא חס ושלום שיהיו מתישין אותו יתברך, כי לא נאמר ׳מתישין אותו׳, רק מתישין כחו. ודע, כי ענין זה, שכאשר יש מקבל יש נותן, וכאשר אין מקבל, דהיינו כאשר אין ישראל ראויים לקבל, אז כאילו אין כאן מקבל. וכאשר אין מקבל, יסולק כח הנותן. וזהו התשת כח, כי כאשר אין כאן מקבל, אז לא נמצא כח פועל. ודבר זה ענין נפלא מאוד:
תֶשִי: יו״ד זעירא, ולית בקרייה כוותה, כביכול התשתם כחו של יוצר, ויקרא רבה1 סוף פ׳ אחרי מות, ובמדבר רבה2 פ׳ ט׳, ותנחומ׳3 פ׳ נשא, <ועיין ריקאנטי4.> [תֶּשִׁי].
1. ויקרא רבה: פרשה כג יב.
2. ובמדבר רבה: פרשה ט א.
3. ותנחומ׳: נשא, סי׳ ד.
4. ריקאנטי: דברים, נו ע״ג.
ומתישים כחו מלהטיב לכם. והוא מלשון תשש כחו כנקבה. ולפירוש ראשון יהיה מלת תשי מגזרת נשיתי טובה (איכה ג׳:י״ז):
Thus weakening His capacity for benevolence towards you. It comes from the same root as "His strength תשש (became weak) like a female" (Rashi Bamidbar 11:15). According to the first explanation, the word תשי comes from the root "I נשיתי (forgot) prosperity" (Eicha 3:17).
צור ילדך תשי – יתבאר על דרך אומרם ז״ל (זוה״ק ח״ג רז:) בשעה שרצה הקדוש ברוך הוא לברא את האדם נמלך במלאכים ואמרו לפניו מה אנוש וגו׳ (תהלים ח ה) ונתעצם ה׳ נגד דברי המלאכים ובראו והעניש המנגדים ע״כ, ולזה כשישראל עוברים רצונו מחלישים טעם לידתו של אדם, והוא אומרו ילדך תשי.
ותשכח אל מחוללך – תתפרש לשון עדי כדרך אומרו (הושע ב׳) ותעד נזמה וחלייתה, והכונה שעשאך מחול עדי על כל הנבראים אפילו על המלאכים כאומרו (תהלים ס״ו יב) הרכבת אנוש לראשינו, או על דרך אומרו (ישעיהו מ״ט ג) ישראל אשר בך אתפאר, שעשאך עדי לו יתברך ורז״ל אמרו (ספרי) דרשות וכפטיש וגו׳.
צור ילדך תשי, "You neglected the Rock that begot you;" This is best understood in connection with Sanhedrin 38 that at the time God was about to create man, He consulted with the angels about His project. Some angels strenuously opposed the creation of man. God not only ignored these angels and created man, but He punished the angels who had opposed man's creation. Whenever Israel sins this weakens God's argument in favour of having created man. This is what Moses meant when he said ילדך תשי, "you weaken the One who begot you."
ותשכח אל מחללך, "You forgot the God who brought you forth." The word מחללך may be understood as a reference to jewels as in Hoseah 2,15 ותעד נזמה וחליתה, "when she was decked out with her nose-rings and her jewelry," etc. What Moses means is that Israel forgot the very God who had made her a more precious jewel than any other creature including the angels. Compare Psalms 66,12, or Isaiah 49,3 "Israel in whom I glory." God means that He wears the name of Israel like a person wears a jewel. Our sages have offered a variety of interpretations of this verse.
ע״ד הרמז
צור ילדך תשי – פי׳ התחלת השכחה ושכחת.
ותשכח אל מחללך – שבראך. כי ג׳ שותפין באדם והג׳ כלול משניהם ולכך נותן י׳ דברים נגד שניהם כי באדם יש ה׳ אברים גלוים וה׳ נעלמים עין אוזן פה יד ורגל גלוים. ה׳ נעלמים ריח קלסתר פנים. וג׳ יותר נעלמים חכמה בינה שכל. עור ובשר מן האב עצמות וגידין מן האם. מוח לעצמות ודם לבשר ושני לבושין שערות וצפרנים. צפרנים לאב ושערות לאם. ובעין אודם ולובן. ילדך. זה האב.
מחללך – זו האם שבחללה נוצר הולד וכמ״ש הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם ופי׳ הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם ואע״פ שהם הסיבה אעפ״כ סיבה הראשונה הוא הש״י ולכך נותן נגד שניהם והאדם נבנה מששה דברים עור ובשר גידים ועצמות וכמ״ש עור ובשר תלבישני. ושנים בעין שחור ולובן שמהם בא החיות לאדם ושני פנימין המשקין מוח ודם שהם משקים העצמות והבשר. ושני לבושין שערות וצפרנים וכל הלובן בא מן האב. והשחור והאדום מן האם. והש״י נותן ה׳ נעלמים נגד האב וה׳ נגלים נגד האם חמשה פנימים וחמשה חיצונים ה׳ חיצונים שהם משמשין עין אזן פה יד ורגל ה׳ נעלמים רית וקלסתר פנים דעה בינה השכל. והנשמה שאמרו בגמ׳ זו הנפש ונשמה עליונה הוא דעה בינה השכל שנכללת בג׳ לפיכך הש״י הוא סיבה של יצירה של האב ובריאת האם וז״ש צור סיבה ראשונה של ילדך. ואל. זו סיבה של מחללך בבטן האם. צור זה הסיבה ראשונה של העשייה. ואל הוא שם ההנהגה כמו שני שמות אלו הצור תמים ואל אמונה. ילדך. אב. מחללך. אם. וידוע שהאם מזרעת טפיים נגד האב וכמ״ש אין לך כל טפה כו׳ לפיכך מחללך הוא כפול כי אמו מזרעת ממטה למעלה. ג׳ אותיות של השם כל א׳ וא׳ מיוחד וא׳ נשאר בכפלו וכן בשמות אהי״ה וא״ד שנעשים אלהים ומד׳ כפלים חמש.
תשי – תש י׳. תשכח תש כח. י׳ דאבא כח דאמא וכמ״ש שמתשת כח של מעלה כמו באצבעות ופרקין שמתישין כח של מעלה ובפסוק הזה שם אחרון משם מ״ב עם נקודותיו.
פעל – בג׳ גילופין.
כל זאת – בג׳ אחוריים רק מקום.
מ״ה הוא מוקדם שהוא הד״ס ראשית כל והשאר זאת בסוד מי זאת.
צור ילדך תשי – הוא כמו כלל שאחר הפרט, כלומר ובדרך הזה שכחת את הצור אשר ילדך:
מחללך – מוציאך מרחם, לשון יחולל אילות, וכל זה משל, וענינו שכחת את בוראך:
תשי – לראב״ע היוד נוסף. והנכון כרוו״ה, דלבעלי הלשון הקדמונים נשה ישה שהה השה אין בעיקר יסודם כ״א השי״ן לבדו וממנו נבנו הפעלים על ארבעת התכונות האלה וכן הגה נגה גהה יגהה, כמ״ש רש״י (הושע ה׳ י״ג וסוף צפני׳, ואיכה א׳ ד׳) לכן מלת תשי נבנה על משקל היה חיה שנאמר מהם בהפסק מאמר תֶהִי (איכה ג׳ ל״ז) כי הוא אמר ויֶהִי, וֶיחִי (ישעיהו ל״ח כ״א).
תֶּשִי – במקום תש, במקום תִנְשֶה כמו תֵט {משלי ד׳:ה׳} במקום תִנְטֶה והיו״ד יתרה כמו במלת תֶמְחִי {ירמיה י״ח:כ״ג}.
צור ילדך וגו׳ – הפסוק הזה – כמו ״שמנת״ וגו׳ (פסוק טו) – פונה לדורו של משה ולכל דור הבא אחריו, והוא מבטא מאמר כללי הלקוח מהניסיון של דברי ימי ישראל.
אם ״תשי״ היה נגזר משורש ״נשה״, השי״ן הייתה דגושה. מכאן ששורש ״תשי״ הוא ״שיה״, כדרך ששורש ״תחי״ הוא ״חיה״ ושורש ״יהי״ הוא ״היה״. אך ״שיה״ הוא השורש של ״שַי״, דורון הכנעה – ״לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי״ (תהילים סח, ל), ״יוּבַל־שַׁי לַה׳ צְבָאוֹת״ (ישעיהו יח, ז); ו״שי״ נגזר מ״שיה״, כדרך ש״גי״ נגזר מ״גיה״.
הצור הביא אותך לעולם [״ילדך״], אבל במקום להביא לו קרבן הכנעה, אתה מביא אותו קרבן הכנעה לאחרים; הווי אומר, שאתה נוטש אותו כדבר חסר תועלת, כדי להביע בכך הכנעה לאחרים.
ותשכח א־ל מחללך – במו עיני ראיתי ששכחת את ה׳ כשהיה עדיין בתהליך יצירתך [״מחוללך״], אף לפני שהגעת למטרה של קיום עצמאי – כגון במדבר, כשהיית עדיין בדרך, כאשר בכל רגע ורגע היה עליך להרגיש שאתה נישא על ידי ה׳, והיית צריך להיות תמיד מוּדע להנהגתו!
זוהי קלות דעת שישראל נכשל בה גם בתקופות אחרות. לאחר שמצבם משתפר, הם מתנערים מהקשר המסורתי היהודי עם ה׳, ובהתנערות זו הם מביעים הכנעה לכוח אחר ומבקשים למצוא חן בעיניו. ״צור ילדך תשי״ איננו תופעה יוצאת דופן בדברי ימי התפתחות ישראל.
[יח] צור ילדך בנעורותיך תשי כו׳:
צור ילדך תשי – בורא האמת שכחו לגמרי, ולא לבד שלא התבוננו בה׳ שהוא בורא כל גם ותשכח אל מחללך. שלא שמו אל לבם להבין חסדי ה׳ והנהגתו עמהם שאף בעת שעזבו אותו לא עזב חסדו לחדול השפעתו מהם אחר שבאו לקץ המרי אז:
צור ילדך תשי: לפי הפשט הוא משורש ׳נשה׳1 והתי״ו הוא אות השמוש. וביאר הכתוב, שאחר ששכחת גמול ה׳ שהוא ״ילדך״2, (ממילא) תבוא אח״כ לידי מדה זו (של): ״ותשכח אל מחוללך״ שהוא עושה עמך טובה בכל פעולותך3. וא״כ אתה נצרך אליו יתברך גם עתה.
[הרחב דבר: וכיוצא בזה פירשו בדברים רבה פרשת כי תצא (ו,ט) על הפסוק בתהלים (נ,כ) ״תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דופי״4 – אם ״תשב באחיך תדבר״, שהוא אח מאב ואינו נגד טבע בני אדם לדבר עליו סרה, מ״מ אחר שאסור מצד יראת ה׳, ואם תבא לזה, סופך אשר גם ״בבן אמך״ שמטבע בני אדם לאהבהו (כפשטא דקרא (לעיל יג,ז) ״כי יסיתך אחיך בן אמך״ – שהוא אוהבך ביותר), מ״מ ״תתן עליו דופי״. כך מי ששכח את מי שגמל עמו מכבר, מגיע לידי מדה שמשכח גם את מי שעושה עמו בשעה זו.]
וחז״ל בבמדבר רבה (ט,א)5 והובא בפירוש רש״י מסכת ע״ז (נד,ב)6 פירשו ״תשי״ מלשון ׳מתשת כח׳7, והתי״ו מן השורש, וכביכול התשת כח של ״צור ילדך״. והוא כוונה שניה. ומדויק בזה חסרון הדגוש בשי״ן8. ״ותשכח אל מחוללך״ – שכחת כי אתה נצרך לכח גבורה של מעלה. ואם לא תתן להקדש ברכה יחסר לך השפע.
והנה גם כאן9 כתיב בלשון נוכח, כמו10 שמהפך פניו לדור שמדבר עמו, שלא יהיו תמהים איך יבא דור שמאחריהם לדברים כאלו. על זה אמר, דגם אתה אם אך תסיח דעת מה׳ תבא לידי כך לשכוח מה שנוגע לך בכל שעה.
1. במשמעות ׳שכחה׳ (במקביל להמשך הפסוק ״ותשכח״), וכן באונקלוס, רש״י, רשב״ם, ראב״ע ועוד. (המקור הוא בספרי על אתר).
2. כלומר, מי שעשה עמך טובות בעבר.
3. שעושה עמך טובות בהוה.
4. אמר ר׳ יוחנן, אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שאינו בן אומתך (כמו ״לא תתעב אדומי כי אחיך הוא״), סוף בבן אומתך תתן דופי. ר׳ יהודה בן לוי אמר, אם הרגלתך לשונך לדבר באחיך שמאביך ולא מאמך, סופך ״בבן אמך תתן דופי״...
5. ״איש איש כי תשטה אשתו״, הדא הוא דכתיב ״צור ילדך תשי״... א״ר יצחק, הנואף הזה כביכול מרשל כח השכינה...
6. גמרא: והיינו דאמר ריש לקיש, אמר הקב״ה, לא דיין לרשעים שעושין סלע שלי פומבי (רש״י: כלומר, שבאין על הערוה על כרחי ומולידין), אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי (שאני יוצר הולד על כרחי ומולידין... ומיבעיא לי היכא איתמר דריש לקיש ובאיזה מקרא הוא דורש קבלה זו שהקב״ה קובל על כך. ובתנחומא דריש מאותו פסוק ״צור ילדך תשי וגו׳ ״.
7. וכן היא דעה אחת בספרי: ד״א, כל זמן שאני מבקש להיטיב אתכם – אתם מתישים כח של מעלה. והביאו רש״י על אתר.
8. כי לפי הפשט שהוא משורש ׳נשה׳ היה צריך להיות דגש חזק בשי״ן.
1. צריך באור איך יתפרש המשך הפסוק במובן תואר צור על הקב״ה. ונראה דמפרש ילדך במובן גדול וחנוך וכמו שדרשו בני מיכל בת שאול אשר ילדה (שמואל ב כ״א) וכי מיכל ילדה והלא מירב ילדה אלא מתוך שגדלתן מעלה עליה הכתוב כאלו ילדתן (סנהדרין י״ט.). והלשון תשי מפרש כאן משורש נתש ובמובן חלישת הכח, ומוסב על ישראל, ומפרש צור ילדך, אותך תשי, כלומר הקב״ה שגדלך וחזקך אותך החלש ונעזב, ובכ״ז שכחת איתו, יוצרך ומחוללך, ודו״ק.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקונימנחת יהודההדר זקניםדעת זקניםטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותצרור המורר״ע ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בתורה תמימההכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.