×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(נ) וּמֻ֗ת בָּהָר֙ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עֹלֶ֣ה שָׁ֔מָּה וְהֵאָסֵ֖ף אֶל⁠־עַמֶּ֑יךָ כַּֽאֲשֶׁר⁠־מֵ֞ת אַהֲרֹ֤ן אָחִ֙יךָ֙ בְּהֹ֣ר הָהָ֔ר וַיֵּאָ֖סֶף אֶל⁠־עַמָּֽיו׃
And die on the mountain where you go up, and be gathered to your people, as Aaron your brother died on Mount Hor, and was gathered to his people,
ספרי דבריםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובהגהות ר״י קרא על פירוש רש״יאבן עזראר״י בכור שורר׳ בחייטור הפירוש הקצרמזרחיצרור המורר״ע ספורנושפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״במשך חכמהעודהכל
[פיסקא שלט]
ומת בהר אשר אתה עולה שמה – אמר לפניו רבונו של עולם למה אני מת לא טוב שיאמרו טוב משה ממראה משיאמרו טוב משה משמועה לא טוב שיאמרו זה משה שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן ועשה לנו נסים וגבורות משיאמרו כך וכך היה משה כך וכך עשה משה אמר לו כלך משה גזירה היא מלפני שהיא שוה בכל אדם שנאמר (במדבר י״ט:י״ד) זאת התורה אדם כי ימות באהל ואומר (שמואל ב ז׳:י״ט) וזאת תורת האדם ה׳ אלהים. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם למה מת אדם הראשון אמר להם שלא עשה פיקודיי אמרו לפניו והרי משה עשה פיקודיך אמר להם גזירה היא מלפני שוה בכל אדם שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל.
והאסף אל עמיך – אצל אברהם יצחק ויעקב אצל עמרם וקהת אצל מרים ואהרן אחיך.
כאשר מת אהרן אחיך – מיתה שחמדת לה ומהיכן חימד משה מיתתו של אהרן בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא (במדבר כ׳:כ״ה) קח את אהרן ואת אלעזר בנו (במדבר כ׳:כ״ו) והפשט את אהרן את בגדיו אלו בגדי כהונה הלבישם לאלעזר וכן שני וכן שלישי אמר לו היכנס למערה ונכנס עלה למיטה ועלה פשוט ידיך ופשט פשוט רגליך ופשט קמוץ פיך וקמץ עצום עיניך ועצם באותה שעה אמר משה אשרי מי שמת במיתה זו לכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך מיתה שחמדתה לה.
סליק פיסקא
[Piska 339]
"And die on the mountain which you are ascending": Moses said before Him: Why should I die? Is it not better that they should say "Moses is good" by sight than "Moses is good" by hearsay? Is it not better that they say: This Moses, who took us out of Egypt and split the sea for us and brought the Torah down for us and "flew in" the quail for us and performed miracles and feats of might for us, than "This and this is what he did"? and "This and this is what he said"? — whereupon He said to him: Leave off, Moses, this (i.e., death) is a decree for all men, viz. (Bemidbar 19:14) "This is the law: A man if he die in the tent.⁠" The ministering angels said before the Holy One Blessed be He: Lord of the universe, Why did Adam die? He: Because he did not keep My commandments. They: But Moses kept Your commandments! He: It is a decree before Me for all men, viz. "This is the law: A man if he die.⁠"
"and be gathered to your people": with Abraham, Isaac, and Jacob, your fathers; with Kehoth and Amram, your fathers; with Aaron and Miriam, your brother and sister.
"as Aaron your brother died": the kind of death that you desired. Whence did Moses desire the death of Aaron? When the Lord said to him (Bemidbar 20:25-26) "Take Aaron and Elazar his son … and strip Aaron of his garments,⁠" they stripped him of the priestly vestments and put them on Elazar … He said to him: "Enter the cave"; he entered. "Lie down upon the bed"; he did so. "Stretch out your arms"; he did so. "Stretch out your legs"; he did so. "Close your mouth"; he did so. "Close your eyes"; he did so. At that time Moses said: Happy is he who dies such a death. Thus, (here) "as Aaron your brother died" — the kind of death that you desired.
[End of Piska]
וּמוּת בְּטוּרָא דְּאַתְּ סָלֵיק לְתַמָּן וְאִתְכְּנֵישׁ לְעַמָּךְ כְּמָא דְּמִית אַהֲרוֹן אֲחוּךְ בְּהוֹר טוּרָא וְאִתְכְּנֵישׁ לְעַמֵּיהּ.
and, dying on the mountain to which you goest up, you shalt be gathered to your people, as Aharon your brother died on Mount Hor, and was gathered to his people;
ותתכנש בשלם בטורא דאת עליל לתמן ותתכנש בשלם לוות עמך היך מה דאתכנש בשלם אהרן אחוך בהור טורא ואתכנש בשלם לוות עמיה.
ושכוב בטוורא דאנת סליק לתמן ואתכנש לעמך אוף אנת היכמה דשכב אהרן אחוך בטוורוס אומנוס ואתכנש לעמיה מן יד פתח משה פמיה בצלותא וכן אמר ריבוניה דעלמא בבעו מינך לא אהי מתיל כבר נש דהוה ליה ביר יחידאי ואשתבי אזל פרקיה בממון סגי אלפיה חכמתא ואמנותא קדיש ליה איתא נציב ליה אכוורנקי דמלכייא בנא ליה בית חתנותא אתקין ליה פוריינא וקטר ליה גננא בגויה זמין ליה שושביני אפא פיתיה נכס ניכסיה מזג חמריה כיוון דמטא למחדי בריה עם אינתתיה ובעו שושביני למכרך ריפתא איתבע ההוא בר נש לבי דינא קמי מלכא ואתקנס דין קטול ולא דלו מיניה עד דחמי בחדוות בריה הכדין אנא טרחית בעמא הדין אפיקית יתהון במימרך ממצרים אליפית יתהון אורייתך בניתי להון משכנא לשמך וכד מטא זימנא למיעבר ית יורדנא למירות ית ארעא אנא מתקנס לממת אי ניחא לקמך דלי מיני דאעבור ית יורדנא ואחמי בטובתא דישראל ומבתר כדין אימות.
And you shalt sleep in the mountain to which you goest up, and be gathered to thy people, even you, as Aharon thy brother hath slept in the mountain of Omanos, and hath been gathered unto his people. Mosheh at once opened his mouth in prayer, and said, Lord of all the world, I entreat that I may not be as a man who had one only son, who being in captivity, he went and redeemed him with great price; he taught him wisdom and art, espoused him to a wife, planted for him a royal bower, built him a marriage house, prepared for him the bed, invited his companions, baked his bread, slew his victims, and mixed his wine; yet, when the time came for his son to make glad with his wife, and the guests were about to consecrate the feast; then was that man required to go to the house of judgment, before the king, and be punished with the judgment of death; neither would they delay to execute his sentence, that he might see the happiness of his son. So have I labored for this people; I have led them by Thy Word out of Mizraim, I have taught them Thy Law, and built for them the tabernacle to Thy Name; but now that the time hath come to pass the Jordan, I am punished with death! Let it please Thee to withhold from me this sentence until I have passed the Jordan, to see the good of Israel before I die. The Lord of the world answered him, and said:
ותתכניש בטורא דאת סליק לתמן ותתכניש בשלם לות עמך היך מה דאתכניש אהרן אחוך בהור טורא ואתכנש בשלם לות עמיה.
_
וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה – אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לָמָּה אֲנִי מֵת, לֹא טוֹב שֶׁיֹּאמְרוּ טוֹב מֹשֶׁה מִמַּרְאֶה, מִשֶּׁיֹּאמְרוּ טוֹב מֹשֶׁה מִשְּׁמוּעָה, לֹא טוֹב שֶׁיֹּאמְרוּ זֶה מֹשֶׁה שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמָּן, [וְהֵגִיז לָנוּ אֶת הַשְּׂלָו], וְעָשָׂה לָנוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת מִשֶּׁיֹּאמְרוּ כָּךְ וְכָּךְ עָשָׂה כוּ׳, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֹשֶׁה גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי שָׁוָה בְּכָל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת״ וְאוֹמֵר (שמואל ב ז׳:י״ט) ״וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם ה׳ אֱלֹהִים״, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לָמָה מֵת אָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר לָהֶם שֶׁלֹּא עָשָׂה פְּקוּדִי, וַהֲרֵי מֹשֶׁה עָשָׂה פְּקוּדֶיךָ, אָמַר לָהֶם גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי שָׁוָה בְּכָל הָאָדָם וְכוּ׳.
וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ – אֵצֶל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֲבוֹתֶיךָ, אֵצֶל קְהָת וְעַמְרָם [אֲבוֹתֶיךָ], אֵצֶל אַהֲרֹן וּמִרְיָם אַחֶיךָ. כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ מִיתָה שֶׁחָמַדְתָּ לָהּ, וּמֵהֵיכָן חָמַד מֹשֶׁה מִיתָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ (במדבר כ׳:כ״ה) ״קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו״ הִפְשִׁיטוֹ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה וְהִלְבִּישָׁן לְאֶלְעָזָר, וְכֵן שֵׁנִי וְכֵן שְׁלִישִׁי, אָמַר לוֹ הִכָּנֵס לַמְּעָרָה וְנִכְנַס, עֲלֵה לַמִּטָּה וְעָלָה, פְּשֹׁט יָדְךָ וּפָשַׁט, קְמֹץ פִּיךָ וְקָמַץ, עֲצֹם עֵינֶיךָ וְעָצַם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר מֹשֶׁה אַשְׁרֵי מִי שֶׁמֵּת בְּמִיתָה זוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ״ מִיתָה שֶׁחָמַדְתָּ לָהּ.
וּמֻ֗ת בָּהָר֙ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עֹלֶ֣ה שָׁ֔מָּה וְהֵאָסֵ֖ף אֶל⁠־עַמֶּ֑יךָ
זרוע ימין נשברה והגוף שהוא שמש נחשך
אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּתוּב וְאַתָּה בֶּן אָדָם שָׂא קִינָה עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. וְכִי עָלֶיהָ לְבַדָּהּ? לֹא. אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל נִשְׁבַּר בִּגְלָלָהּ. בִּגְלָלָהּ נִשְׁבַּר הַיָּמִין אַחֲרֶיהָ, שֶׁהָיָה מְקָרְבָהּ לַגּוּף. וְהַגּוּף, שֶׁהוּא שֶׁמֶשׁ, נֶחְשַׁךְ בִּגְלָלָהּ, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים ס) הוֹשִׁיעָה יְמִינְךְ וַעֲנֵנִי. גּוּף, שֶׁכָּתוּב (ישעיה נ) אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת, שֶׁהֲרֵי הַשֶּׁמֶשׁ נֶחְשַׁךְ בִּגְלָלָהּ. כְּמוֹ זֶה, וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וְגוֹ׳. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה, שֶׁהֲרֵי הִסְתַּלְּקָה הַבְּאֵר שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה, אַחַר כָּךְ נִשְׁבַּר הַיָּמִין, שֶׁכָּתוּב יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו. וְאַחַר כָּךְ נֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁכָּתוּב (דברים לב) וּמֻת בָּהָר וְגוֹ׳, וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךְ וְגוֹ׳. הֲרֵי זְרוֹעַ יָמִין נִשְׁבְּרָה, וְהַגּוּף, שֶׁהוּא שֶׁמֶשׁ, נֶחְשַׁךְ.
לא היה דור בעולם כדור שעמד משה שלבנה התכסתה ושלט השמש
וּבֹא וּרְאֵה, לֹא נִמְצָא דוֹר בָּעוֹלָם כְּמוֹ הַדּוֹר שֶׁעָמַד מֹשֶׁה בָּעוֹלָם, וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם. וְאִם תֹּאמַר בִּימֵי שְׁלֹמֹה גַּם כָּךְ - לֹא! שֶׁהֲרֵי בִּימֵי שְׁלֹמֹה שָׁלְטָה הַלְּבָנָה, וְהַשֶּׁמֶשׁ הִתְכַּנְּסָה. וּבִימֵי מֹשֶׁה הִתְכַּנְּסָה הַלְּבָנָה וְשָׁלַט הַשֶּׁמֶשׁ.
(זהר במדבר דף קפא:)
ומות פי אלג׳בל אלד׳י אנת צאעד אליה ואנצ׳ם אלי קומך כמא מאת הרון אכ׳וך פי ג׳בל הור ואנצ׳ם אלי קומה
ומות בהר אשר אתה עולה אליו והיאסף אל עמיך, כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ונאסף אל עמיו.
כאשר מת אהרן אחיך – כאותהא מיתה שראיתה וחמדתה אותה, שהפשיטב אהרן את בגד ראשון והלבישו לאלעזר, וכן שיני, וכן שלישי, וראה את בנו בכבודו. אמר לו משה: אהרן אחי עלה למטה ועלה, פשוט ידך ופשט, פשוט רגליך ופשט, עמוץ עיניך ועמץ,⁠ג קמוץ את פיך וקמץ, והלך לו. אמר משה: אשרי מי שמת במיתה זו.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165. בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34, דפוס רומא: ״באותה״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה נוסף כאן: ״משה את״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י לונדון 26917, דפוס רומא: ״עצום עיניך ועצם״.
כאשר מת אהרן אחיך [AND DIE] … AS AHARON YOUR BROTHER DIED – i.e., and die by that death which you witnessed and for which you longed. For Moshe stripped Aharon (before the latter's death) of his first (i.e., the upper) garment, similarly the second, and similarly the third, and attired Elazar with them, and thus he (Aharon) beheld his son in his new dignity. Moshe then said to him, "Aharon, my brother, ascend the bier", and he ascended; – "Stretch out your hand", and he stretched it out; – "Stretch out your leg", and he stretched it out; "Close your eyes", and he closed them; – "Close your mouth", and he closed it, and thus did he pass away! Thereupon Moshe said, "Happy is he who will die a death like this!⁠" (Sifre Devarim 339:3; cf. Rashi on Bemidbar 20:26).
פס׳: ומת בהר – מלמד שאמר משה לפני הקב״ה רבון כל העולמים למה אני מת לא מוטב שיהו אומרים זה משה רבינו במראה ולא במשמע. זה משה שהוציאנו מארץ מצרים וקרע לנו את הים ועשה לנו כמה נסים. אמר לו הקב״ה ומת בהר אשר אתה עולה שמה גזירה שוה הוא לכל אדם.
והאסף אל עמיך – אצל אברהם יצחק ויעקב עמרם וקהת ולוי אבותיך ואצל אהרן ומרים.
כאשר מת אהרן אחיך – מיתה שחמדת בה. ומה היא דכתיב (במדבר כ) והפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו. מלמד שהיה מפשיטו לאהרן לבושו ומלביש את אלעזר בנו וכן השני וכן השלישי באחרונה הלבישו בגדי מיתה. אמר לו משה. אחי עלה למטה ועלה. פשוט רגליך ופשט, עמץ עיניך ועמץ. אמר לו אהרן אחי אשריו של אדם שמת כמיתה זו. לפיכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר במיתה שחמדת בה:
כאשר מת אהרן אחיך על אשר מריתם – אף אתה עלה ומות באותו עוון. (כ״י סינסינטי 1 עם הכותרת ״ואני המעתיק יוסף בר׳ שמעון אומ׳⁠ ⁠⁠״)⁠א
א. בדומה בכ״י המבורג 37, וינה 24, ברסלאו 11 (סרוול 5), מוסקבה 1628.
ומות – לתקן עצמו, כי הוא יקבור עצמו, כאשר אפרש.
וכבר רמזתי מה שאמר אחד מחכמי הדור במלת ויאסף (ראב״ע בראשית פירוש ראשון כ״ה:ח׳).
AND DIE. To prepare himself for death, for Moses, as I will explain, was to bury himself.⁠1 I have hinted earlier what one of the wise men of the generation said regarding the word va-ye'asef (and was gathered) (Gen. 25:8).⁠2
1. See Deut. 34:6.
2. See Ibn Ezra on Gen. 25:8 (Vol. 1, p. 246).
כאשר מת – באותו עונשא שמת אהרון.
א. כלומר, באותו עונש על אותו עוון.
כאשר מת – LIKE HE DIED – by the same punishment that Aharon died.
ומות בהר – פירש החכם רבי אברהם ז״ל לשון ומות שיתקן עצמו בכך, כי הוא קבר את עצמו. ויתכן לפרש ענין ומות שאני גוזר עליך שתמות מיד, כי המיתה איננה ביד האדם, ולכך לא תמצא בסוד לשון הקדש מלה בלשון צווי בדבר שאין יכולת ביד האדם לעשותו מיד, כגון השינה והמיתה, כי המדבר עם חברו אין לו לומר לו ישן ולא מות, שהרי אי אפשר לו לישן ולא למות מיד, וכשהזכיר בכאן ומות דבר ה׳ הוא והוא יתעלה הגוזר ולו השלטון והיכולת.
ומות בהר, "and die on the mountain.⁠" According to Ibn Ezra, the word ומות is an instruction to Moses to prepare himself for death by burying himself.
It is also possible to explain the word as meaning that God is saying that "I decree that you will die forthwith,⁠" seeing control over death is not given to mortals. This is the reason that in Hebrew you do not have a form of the imperative which would describe an instruction to someone to die. The Hebrew tongue (לשון הקודש) does not provide for imperatives concerning matters which man is incapable of carrying out immediately. Examples of this are both dying and sleeping. You cannot order a person to immediately go to sleep, seeing it is something not under his control. Similarly, you cannot order him to die forthwith, as this too is not under his control. Our verse is an exception, seeing that God is speaking, and He can decree immediate death.
כאשר מת אהרן – בגימטריא הן בנשיקה מת אהרן.
כאשר מת אהרן אתיך באותה מיתה שראית וחמדת בה. בספרי דאל״כ כאשר מת אהרן אחיך למה לי:
ומות בהר והאסף אל עמך – וכבר פירשתי שזאת הבטחה גדולה לצדיקים שאחר מיתתם אין הולכים נעים ונדים כשאר בני אדם. אלא מיד נאספים אל עמם הם האבות הקדושים. כאשר מת אהרן אחיך. ונאסף אל עמיו מיד.
ומת בהר – קבל עליך המיתה לכפרה ״על אשר מעלתם״ (פסוק נ״א).
והאסף אל עמיך – ובזה תאסף בצרור החיים עם הכשרים כמוך.
ומות בהר, accept your death willingly so that it will be an atonement for your trespasses
והאסף אל עמך, and thereby you will become part of the “bundle” of eternal life joining all the other deserving souls who have preceded you.
באותה מיתה שראית וחמדת אותה כו׳. דאל״כ כאשר מת אהרן אחיך למה לי, והלא לא הוא לבדו מת:
With the very death you witnessed and longed for, etc. Otherwise, why does it say, "Just as you brother Aharon died"? He was not the only person to ever die.
ומות בהר – פירוש התרצה למות שאין הקדוש ברוך הוא לוקח נפשות חסידיו אלא לרצונם, ואומרו והאסף אל עמיך על דרך אומרם (כתובות ק״ד.) שיוצאים הצדיקים להקביל פני צדיק, ולזה אמר ה׳ אליו שיאסף אל עמיו הבאים לקראתו.
עוד יתבאר על זה הדרך כי בא לתת שלשה טעמים למיתת איש האלהים, וזה שיעור הכתוב ומות, והטעם בהר פירוש על דרך אומרם ז״ל (סוטה י״ד.) למה נקבר משה בהר נבו בשביל עון פעור כי בכל זמן שיזקוף ראשו פעור ימצא כנגדו משה ונכנע, וכאומרו (לקמן ל״ד ו׳) ויקבור אותו בגיא מול בית פעור, טעם ב׳ אשר אתה עולה שמה פירוש כדי שיוכל להשיג האושר שהשיג באמצעות מעשים טובים הנוראים מה שאין יכול להשיג בעודו משותף עם הגוף שאינו יכול להשיג המעלה ההיא, והוא אומרו אשר אתה עולה שמה פירוש בעולם העליון, ג׳ והאסף אל עמיך על דרך אומרם ז״ל (במ״ר פי״ט), בפסוק (לקמן ל״ג כ״א) ויתא ראשי עם וגו׳ שבאמצעות משה יזכו דור המדבר, והם מתיחסים אליו כאומרו (שמות ל״ב ז׳) רד כי שחת עמך, והוא אומרו והאסף אל פירוש לסיבת עמיך להביאם לעולם הבא, והגם שבאהרן מצינו שאמר כן גם כן (כאן) ויאסף אל עמיו במקום שיש לדרוש דורשין.
ומת בהר, "and die on the mountain.⁠" God wanted Moses to be willing to die. God does not remove the souls of the righteous from their bodies unless they agree. God added והאסף אל עמיך, "and be gathered in to your people,⁠" this is an allusion to what the Talmud says in Ketuvot 104 that the righteous in the hereafter come out to welcome the righteous who is about to join them. God told Moses he was going to be met by a reception committee.
We may also understand this as one of the three reasons God supplied for the death of a man of Moses' calibre. The meter of the whole verse is something like this: ומת, "and die;⁠" the reason this was to occur on the mountain may be explained on the basis of Sotah 14. The Talmud wanted to know why Moses was buried on the mountain of Nebo and concludes that it was because of the sin of Baal Pe-or. As long as Moses would be able to look down on that idol from his grave he could hold its power in check. This is why the Torah makes a point in 34,6 to tell us that Moses' grave is opposite the temple of Pe-or. A second reason why God told Moses "which you are ascending,⁠" was to enable him to amass certain spiritual wealth which it would have been impossible for him to attain by the performance of good deeds on this earth as long as his soul was fused to his body. The word אשר is a reference to the celestial regions. The third reason is introduced by the words והאסף אל עמיך, "and be gathered in to your people.⁠" We can understand this in light of Bamidbar Rabbah 19 interpreting Deut 33,21 ויתא ראשי עם. "He came at the head of the people.⁠" According to this Midrash the generation of the desert would merit to partake in the resurrection only due to Moses being buried on the East Bank of the Jordan, just as they were buried there. The people considered Moses one of their very own as per Exodus 32,7 "Go on down for your people have become corrupt.⁠" The operative word here is עמיך i.e. that in order to save his people at the time of the resurrection Moses had to die here and now. While it is true that the Torah employed a similar expression at the time Aaron died, this does not prevent us from using this verse exegetically.
ומת בהר אשר אתה עלה שמה וגו׳ – אמרו שמיתתו היתה רצונית והוא ע״פ ציווי שגם במיתתו היה עובד הש״י וקיים מ״ע ולכן נאמר לו ושמה לא תבוא שהו׳ מל״ת כדי להוסיף שכר שהן ג׳ דרגין שכוללין הכל מ״ע ומל״ת וד״ת. וראה. הוא ד״ת שהראה לו גנזי תורה וחדרי תורה כמ״ש הביאני המלך חדריו. ואמר ומת והאסף. נגד ב׳ על אשר מעלתם וגו׳ כאשר מת וגו׳ וכמ״ש מלמד שנתאוה לאותה מיתה.
ומת – התרצה למות, כי לתכלית טוב אנכי חפץ בזה, ואם הוא נעלם ממך:
ומות בהר – אין ר״ל שימות הוא מעצמו. אלא שיתקן עצמו. כי הוא יקבור את עצמו (ראב״ע) (והגר״א אמר מיתת משה היתה רצונית והוא עפ״י ציווי. וגם במיתתו היה עובד הש״י וקיים מ״ע. ולכן נאמר לו ושמה לא תבא שהוא מצות ל״ת, כדי להוסיף לו שכר.
ומת בהר וגו׳ שתמות שם. והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך וגו׳ ויאסף אל עמיו שלא עסקו בני ישראל בקבורתו:
ומות בהר אשר אתה עולה שמה: דווקא באותו הר, אבל לא באותו מקום וצד שתראה משם1. אלא באותו הר מצד השני של ארץ מואב, וכדכתיב להלן (לד,ה-ו) ״בארץ מואב״ למיתה וקבורה2.
1. כי לראות את ארץ ישראל, ראה מהצד שעל פני ירחו שהיה שייך לישראל.
2. ״וימת שם משה... בארץ מואב... ויקבור אותו בגי בארץ מואב״...
והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך – ובפ׳ פנחס ונאספת אל עמיך גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך. ונראה דאמרו בסנהדרין יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה דוד שהניח בן כמותו לא נאמרה בו מיתה, והנה אמר ואהרן אחיך יהיה נביאך, ואמרו משה ואהרן אהרן ומשה מלמד שהיו שקולים זה לזה, והנה מקודם אמר השי״ת ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים, ועל מנת זה הלא היה אלעזר במעלת אהרן וקם תחתיו, ולכן לא נאמר בו מיתה ונאמרה בו אסיפה, אבל אחרי זה השיב אלעזר לפני משה בגיעולי מדין וכפי מה שאמרו בפרק הדר המורה הלכה בפני רבו מורידין אותו מגדולתו כו׳ ולא אשכחן דאיצטריך ליה ואינו במעלת אביו, לכן אמר כאשר מת אהרן אחיך, שלא הניח בן כמותו.
ספרי דבריםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובהגהות ר״י קרא על פירוש רש״יאבן עזראר״י בכור שורר׳ בחייטור הפירוש הקצרמזרחיצרור המורר״ע ספורנושפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״במשך חכמההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144