×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כו) אָמַ֖רְתִּי אַפְאֵיהֶ֑םאַשְׁבִּ֥יתָה מֵאֱנ֖וֹשׁ זִכְרָֽם׃
I said, "I would scatter them afar. I would make their memory to cease from among men,
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותמזרחיר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בעודהכל
[פיסקא שכב]
אמרתי אפאיהם – אמרתי באפי איה הם.
אשביתה מאנוש זכרם – אמרתי לא יהיו בעולם אבל מה אעשה להם (תהלים קכ״ד:א׳-ב׳) לולי ה׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם.
דבר אחר: אמרתי באפי איה הם אשבית מאנוש זכרם – שלא יהיו בעולם אבל מה אעשה (ישעיהו א׳:ט׳) לולי ה׳ צבאות הותיר לנו שריד.
דבר אחר: אמרתי אפאיהם – לולי שנאמר (תהלים ק״ו:כ״ג) ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו.
[Piska 322]
"I said 'afeihem'": I said in My "wrath" ('api') "Where are they?⁠" ('ayei hem') ['api-ayei-hem' (acronymic of 'afeihem')]
"I will wipe their memory from mankind": They will no longer be in the world. But what can I do to them?
אמרתי אפ׳ אני אמרתי באפי איה הם:
אשבי׳ מ׳ זכ׳ אמרתי שלא יהו בעולם אבל מה אעשה להם לולי משה בחירו (תהלים ק״ו:כ״ג):
ד״א אשבי׳ מ׳ זכ׳ אמרתי שלא יהו בעולם מה ייעשה להם (ישעיהו א׳:ט׳) לולי ה׳ צב׳ הותיר לנו שר׳ כמ׳:
ד״א אשבי׳ מ׳ זכ׳ אמרתי שלא יהו בעולם מה ייעשה להם (תהלים קכד א - ב) לולא ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל לולי ה׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם:
אֲמַרִית יְחוּל רוּגְזִי עֲלֵיהוֹן וַאֲשֵׁיצֵינוּן אֲבַטֵּיל מִן בְּנֵי אֲנָשָׁא דּוּכְרָנְהוֹן.
I said I would make My anger to remain upon them and consume them; I will abolish their memorial from (among) the children of men:
אמרת בממרי אשיצי יתהון אבטל מן בני אנשא דכרנהון.
אמרית במימרי למיכלי מנהון רוח קודשי אשייר בהון קליל כגבר דחציד חיקליה ומשייר אמנא חדא אבטל מספר ייחוס אנוש דוכרנהון.
I have spoken in My Word to withhold from them My Holy Spirit; I will make them weak; as a man who reaps his field leaveth but one upon the ground, so will I abolish their memory from the book of the genealogy of mankind;
אמרית במימרי למתיא עליהון רגוז אבטל מן בני אנשא דכרניהון.
I have spoken in My Word to bring wrath upon them, and to cause their memorial to fail from among men;
ולקד קלת אתקצאהם באסתחקאק ואעטל מן בין אלנאס ד׳כרהם
ואכן אמרתי אכלה אותם באמת, ואשבית מבני אדם את זכרם.
אמרתי אפאיהם – אפזרם בכל פאה, והערב עושים כן בלשונם, גוזרים מפאה בלשונם פועל. ואפשר גם כן שדומה ללשון הערב: פְּאַיְת ראסה, כלומר: בקעתי ראשו, והבקע – חתך וגזר. ויהיה עניין אפאיהם – אחתך אותם בעולם, כלומר: ארחיקם ואגזרם. (ספר השרשים ״פאה״, ספר הרקמה י״ד)
אמרתי אפאיהם. נגזר מ״פאה״, כלומר אפזר אותם לכל צד ופינה1.
1. כן כתב ריב״ג בספר השרשים שורש פאה: ״אמרתי אפאיהם״... והוא אצלי מן ״ותחלקם לפאה״ (נחמיה ט, כב) ״לפאת קדמה״ (שמות כז, יג) ״על ארבע הפאות״ (שמות כה, כו) ״את פאת זקנך״ (ויקרא יט, כז) אשר פירוש הכל צד ופנה, וענין ״אפאיהם״ אפזרם בכל פאה.
אמרתי אפאיהם – אמרתי בלבי: אפאה אותם.
יש לפרש: אפאיהם – אשיתם פאה להשליכם מעלי הפקר. ודוגמתו מצינו בעזרא: ותתן להם ארץ שבעה גויםא ותחלקם לפאה (נחמיה ט׳:כ״ב) – הפקר, וכן חברו מנחם.
ויש פותרים אותו כתרגומו: אחיל רוגזי עליהון. ולא יתכן לפרש,⁠ב שאם כן היה לו לכתוב: אאפאיהם, אחת לשימוש ואחת ליסוד, כמו: אאזרךג (ישעיהו מ״ה:ה׳), אאמצכם במו פי (איוב ט״ז:ה׳), והאל״ף התיכונה אינה ראויה בו כלל.⁠ד
ואונקלוס תירגם אחר לשון הברייתא השנויה בסיפרי (ספרי דברים ל״ב:כ״ו) החולקת תיבה זו לשלש תיבות: אף אי הם: אמרתי באפיה אתנם כאילו אינם, שיאמרו רואיהם עליהם: איה הם.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס שונצינו, סביונטה. בכ״י מינכן 5: ״ארץ שבעה עממים״. בפסוק ״ותתן להם ממלכות ועממים״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34 חסר: ״לפרש״.
ג. בכ״י לייפציג 1 נוספה כאן מלת: ישראל. המלה חסרה בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34.
ד. כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לייפציג 1: לכלל. המלה חסרה בכ״י מינכן 5.
ה. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״בלבי״.
אמרתי אפאיהם – means, I said in my heart, "I will אפאה them".
One may explain אפאיהם to mean: I would make them as פאה, i.e. "as grain left in the corner of the field", to cast them away from Me as something free to all. We find a similar idea to this in Ezra, "And you gave them kingdoms and nations and set them aside as a corner (פאה)" (Nechemyah 9:22) – i.e., as free to all. Thus (under this meaning) did Menachem ben Seruk classify it.
Others expound it as the Targum does: My wrath (אף) will fall upon them. This is, however, not correct, for if it were so (i.e., if אפאיהם were connected with אף) it ought to have written אֲאַפְאֵיהֶם with two Alephs, the one as a servile letter (a prefix) and the other as a root letter, just as in (Yeshayahu 45:5) אאזרך, "I girded you", and "I would strengthen you (אאמצכם) with my mouth" (Iyyov 16:5) (in both these cases the first letter of the root is א as it is in אף), and the middle א (that after the פ) would not be proper to be in it at all.
Onkelos, however (in connecting the word with אף, anger), rendered it according to the explanation of a Baraitha taught in Sifre Devarim 322:1 which divides this word into three words, אמרתי אף אי הם, which means, I said in My anger (אף) I will make them as though they were not existent, i.e., that those who are looking for them would ask about them, "Where are they (אי הם)?⁠".
פס׳: אמרתי אפאיהם – אמרתי באפי איה הם.
אשביתה מאנוש זכרם – שלא יהו בעולם אבל מה יעשה להם (תהלים קו) לולי משה בחירו. (תהלים קכד) לולי ה׳ שהיה לנו. (ישעיה א) לולי ה׳ הותיר לנו שריד:
אפאיהם – יש אומרים (ספרי דברים ל״ב:כ״ו): שהם שלש מלות.
והנכון: שאין ריע לו. וטעמו כמו: אשחיתם, בעבור שיש אחריו: אשביתה מאנוש זכרם, והנה כולם ימותו.
ואילו היה כדעת המדקדקים, שאפיצם בכל פיאה, לא ידבק הטעם.⁠1
[ויש אומרים: אחרה בם אפי, והנה טעמו: אכריתם, כמו: אשביתם, ויבוא הטעם כפול.⁠2 וזה נכון לולי אל״ף אפאיהם, והיה ראוי להיות אנפיהם, והטעם: אאנף בהם, והראשון נכון.]⁠א
אמרתי – כלשון בני אדם: אמרתי בלבי.
1. כלומר: לפי פירוש המדקדקים, אין הצלע הראשון של הפסוק מקביל לצלע השני.
2. כלומר: לפי פירוש היש אומרים, הצלע הראשון של הפסוק מקביל לצלע השני.
א. ההוספה בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.
I WOULD MAKE AN END OF THEM. Some say that the word afehem (I would make an end of them) is a combination of three words.⁠1 Actually, it has no neighbor.⁠2 Its meaning is, I will destroy them, for Scripture states afterwards, I would make their memory cease from among men. Look, all of them will die.⁠3 If the grammarians4 who say that afehem means I will scatter them to all the corners are right,⁠5 then the idea expressed by the first part of the verse is not to be connected to that of the second.⁠6 Some say that the meaning of afehem is, I will destroy them in my anger.⁠7 Behold, the meaning of afehem is,⁠8 I will destroy them.⁠9 Afehem is similar in meaning to ashbitah (I would make…cease). Scripture repeats itself.⁠10 This interpretation11 would be correct were it not for the alef of afehem,⁠12 for the word should have read anfehem,⁠13 meaning I will be angry at them. The first interpretation14 is correct.
[I THOUGHT.] The meaning of amarti (I thought) is, I said to Myself. The Torah speaks as people do.
1. Af ey hem, i.e. (anger, where, they), I said in my anger I will make them, as it were, not existent. So Rashi, based on the Sifre.
2. The word is not found elsewhere in Scripture. Its meaning can only be ascertained from its context.
3. Ibn Ezra's elaboration of afehem.
4. Menachem ben Saruk. See Rashi.
5. This opinion connects afehem to pe'ah (corner).
6. For the first part speaks of Israel's being scattered and the second of Israel being destroyed.
7. This interpretation connects afehem to af (anger) from the root alef, nun, feh. According to this interpretation, afehem literally means I will place My anger on them.
8. As noted above.
9. This interpretation unlike the first does not explain afehem as a compound of three words.
10. The second half of the verse repeats the idea of the first half.
11. The interpretation that connects afehem to af.
12. Afehem is spelled with an alef following the feh. If afehem was connected to the word af, then there is no way to explain the alef which follows the heh.
13. If afehem was connected to the word af, then it would be spelled with a nun (anfehem), for the root of af is alef, nun, peh.
14. Which interprets afehem as meaning I will destroy them.
אמרתי אפאיהם – אכלה גם הפאה, שלא אניח פיאה מהם, אלא: אשביתה מאנוש זכרם.
אמרתי אפאיהם – I SAID I WOULD CORNER THEM – I will destroy even the corner, that I will not leave a corner of them, but rather: I WILL MAKE THEIR MEMORY CEASE AMONG HUMANKIND.
אמרתי אפאיהם – אכלה גם הפאה, שלא להניח מהם פיאה.⁠1
1. שאוב מר״י בכור שור.
אמרתי אפאיהם, "I said I would make an end of them;⁠" the word is related to פיאה, "corner, remnant,⁠" I would not even leave a remnant of them. (B'chor shor)
אמרתי אפאיהם – אפזרם לכל פאה. וכתב הרמב״ן ז״ל, אמרתי, היה הרצון לפני שיהיו ככה לעולם מפוזרים בכל פאה שיהיה זכרם נשכח מאנוש, לולא כעס האיוב. וירמוז זה לגלות עשרת השבטים שגלו לנהר גוזן, הוא שהחכמים קורין אותו נהר סבטיון, ונקרא גוזן מלשון (במדבר י״א:ל״א) ויגז שלוים, (תהלים ע״א:ו׳) אתה גוזי, כי העומדים אחריו מוסרין מבני אדם, וקורין אותו סבטיון מפני שביתתו בשבת, כי יום שבת בלשון ההוא סבט, גם בערב, ונהוג בלשונם להוסיף בתארים יון, כמו אזוביו״ן מוליו״ן חוריו״ן, וכן הרבה, עד כאן לשון הרב ז״ל.
ואף על פי שהתורה דברה בזה ברמיזה ודרך קצרה הנה יש לנו באור מדברי רז״ל במקומות מפוזרים, והוא שאמר בבראשית רבה פרשת ויצא יעקב, אמר רבי יהודה בר ר׳ סימון לא למקום שגלו עשרת השבטים גלו יהודה ובנימן, שעשרת השבטים גלו לפנים מנהר סבטיון ויהודה ובנימן מפוזרים בכל הארצות.
ובמדרש שיר השירים (שיר השירים א׳:ט״ז) אף ערשנו רעננה, אלו עשרת השבטים שגלו לפנים מנהר סבטיון.
ובירושלמי דסנהדרין פרק חלק, שלש גליות גלו ישראל, אחת לפנים מנהר סבטיון ואחת לדפני של אנטוכיא ואחת שירד ענן וכסה אותם, וכשם שגלו הם לשלש גליות כן שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה גלו לשלש גליות, מה טעם (יחזקאל כ״ג:ל״א) בדרך אחותך הלכה ונתת כוסה בידך. וכשהם חוזרין משלש גליות הן חוזרין, שנאמר (ישעיהו מ״ט:ט׳) לאמר לאסורים צאו, אלו שגלו לפנים מנהר סבטיון, לאשר בחשך הגלו, אלו שירד עליהם הענן וכסה אותם, על דרכים ירעו, אלו שגלו לדפני של אנטוכיא.
ובתוספתא דסנהדרין, רבי אומר עשרת השבטים יש להם חלק לעוה״ב שנאמר (שם כ״ז) והיה ביום ההוא יתקע וגו׳ והנדחים בארץ מצרים, אלו עשרת השבטים. ובתורת כהנים אמר (ויקרא כ״ו:ל״ח) ואבדתם בגוים, רבי עקיבא אומר אלו עשרת השבטים שגלו למדי.
אמרתי אפאיהם, "I had said: 'I will consign them to the most remote corner.'" "I will scatter them to the ends of the globe.⁠"
According to Nachmanides, the words mean that God says: "I had originally wanted that they remain scattered to the corners of the globe forever so that their memory will be blotted out among mankind.⁠"This is an allusion to the exile of the Ten Tribes who were exiled to the region of the river Gozan, (Kings II 17,6) the river referred to by our sages as Sabatyon. (according to Sanhedrin 65 Sambatyon) The word גוזן is related to ויגז שלוים, Numbers 11,31 "it (the wind) swept quail.⁠" We also encounter the a similar word in Psalms 71,6 כי אתה גוזי, "for You were my support.⁠" The people standing on the far side of that river are effectively removed from human society (no one can cross the river). The river is called Sabatyon because it stops flowing on the Sabbath. In the language of the people in that region the word סבט is equivalent to our word שבת. In Arabic too, the Sabbath is called סבט. It is a custom among those people to append the ending יון to many words, hence the name סבטיון. Nachmanides furnishes examples of other words with that ending.
Even though, at this stage, the Torah speaks here in riddles, allusions, and in a very abbreviated form, we can find illuminating comments by our sages on the subject scattered throughout the Talmud and Midrashim. For instance, in Bereshit Rabbah 73,6 Rabbi Yehudah son of Rabbi Seymon says that the tribes of Yehudah and Binyamin were not exiled to the same areas as were the Ten Tribes who had been exiled long before beyond the river Sabatyon, whereas the tribes of Yehudah and Binyamin were scattered all over the globe.
In Midrash Shir Hashirim Zutta 1,16 the words אף ערשנו רעננה are understood by the Midrash as an allusion to these Ten Tribes who were exiled beyond the river Sabatyon.
The Jerusalem Talmud Sanhedrin 10,8 writes that there were three exiles of the Israelites (the northern kingdom, I presume, Ed.); 1) beyond the river Sabatyon, 2) the exile somewhere close to Antiochya; 3) an exile which was preceded by a cloud descending and hiding the people being exiled. Just as the Ten Tribes (actually 7) were exiled in three stages and to three locations, the two and a half Tribes on the East Bank of the Jordan who were the first to be exiled also were exiled in three stages. The source from which we derive all this is Ezekiel 23,31: בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך, "seeing you walked the same path as your sister, therefore I placed her cup in your hand.⁠" Just as the exile was divided into three episodes and locations, so the eventual return to the Holy land will follow a similar pattern The sages base this on Isaiah 49,9: "tell the prisoners 'get going;'" this (part of) the verse applies to the exiles from beyond the river Sabatyon. The second half of the verse in Isaiah which reads: "to the ones who were exiled in darkness,⁠" applies to the people exiled beyond the Sabatyon. The next section of the verse i.e. the words: "show yourselves!⁠" refers to the exiles who had been mysteriously swallowed by the cloud; The final words of that verse, i.e. "they shall pasture along the roads,⁠" apply to the group of exiles who had been taken to somewhere near Antiochya.
In the Tosephta of Sanhedrin (chapter 13) we have been taught in the name of Rabbi that the Ten Tribes will enjoy a share in the world to come. He bases himself on Isaiah 27,13: "it will be on that day (the day described in verse 12) that a great shofar will be sounded and the strayed who are in the land of Assyria and the expelled in the land of Egypt shall come and worship the Lord on the holy mount, in Jerusalem.⁠" The peoples mentioned are the ones we know as the "Ten Tribes.⁠" According to Sifra Bechukotai 8 the reference is to the people described in Leviticus 26,38. Rabbi Akiva says that the reference is to the Ten Tribes who have been exiled to the land of the Medes.
אמרתי אפאיהם שלא אניח מהם פאה. אלא אשביתה מאנוש זכרם.
אמרתי אפאיהם – אכלה בם אכה מהם שלא אשאיר בהם כלום אלא אשביתה מאנוש זכרם.
אמרתי אפאיהם, "I had said I would make an end of them" so that no trace of them would remain.
אשביתה מאנוש זכרם "I would make even their memory extinct;⁠"
אמרתי אפאיהם – אכלה אף אכה בהם שלא ישאר מהם כלום אלא אשבית מאנוש זכרם וי״מ אפזרם לכל פאה.
אמרתי אפאיהם – כתב הרמב״ן אמרו המדקדקים אפזר׳ בכל פאה ולדעתי שהיא מלה מורכב׳ כאשר הזכירו בסיפרי ופירושה שאשיתם במקום ובענין שיאמרו עליה׳ גם אי הם לומר שלא ישאר להם שם ושאר בגוים ולא יודע מקומם איה ורומז לגלות עשרת השבטים שגלו לנהר גוזן שחכמים קורין לו סנבטיון ופירושה אשחיתם כי יש לפרשה לפי הענין שאומר אחריו אשביתה מאנוש זכרם:
אמרתי אפאיהם, "I had said: 'I will disperse them;'" Nachmaides first quotes the grammarians who derive the word אפאיהם as a derivative of פאה, i.e. I will disperse them to the four corners of the globe.⁠" He adds, that he personally, thinks that the word is a combination of two words, as suggested in the Sifri, i.e. אף אי הם, "I said in My anger that I would treat them as if they did not exist.⁠" (אי הם?) "Where are they?⁠" They would become so assimilated in such small groups that they would cease to exist as an identifiable remnant of the once great Jewish nation. This is an allusion to the exile of the ten tribes of the Northern Kingdom during the conquest of most of the land of Israel by the Assyrians [722 BCE] when these tribes were relocated among other nations far to the north, most of them remaining lost to us except for remnants who joined Zerubavel when he returned under the protectorate of the Persian King Cyrus. In the legends transmitted by the sages these tribes were exiled to a mysterious region beyond the river Sambatyon, an unbridgeable and inaccessible region about which many tales have been spun. The essence of the verse is that God speaks (through Moses' vision) of having wanted to destroy the exiles utterly so that history would forget their existence. [second half of our verse. Ed.] He would have done so if not:
אשביתה מאנוש זכרם – סופי תיבות למפרע: משה. לולי משה בחירו עמד בפרץ.
אפאיהם – אשימם אל פאה וקצה אחרון מהכלוי, כמו לתכלית ההשחתה.
אמר השם יתעלה אמרתי בלבי לא אביא על ישראל אלו הרעות באופן הנזכר אך אפאה ישראל בכל פאה מרוב הפזור בדרך שיקל לאויבים המשתדלים להרע להם באופן הנזכר להשבית מאנוש זכרם במקום מקום שיקומו עליהם.
אפאיהם – רוצה לומר: אפאה אותם לפאות העולם ויהיו מפוזרים בתכלית הפזור ובה יהיה בקלות נשבת מאנוש זכרם – מזולתי הבאתי עליהם מיני הרעות הנזכרים אך בחר השם יתעלה בהבאתם כדי שיוכר כי מי״י היתה זאת הסבה.
ויש פותרין אותו. כתרגומו יחול רוגזו עליהון ולא יתכן שא״כ היה לו לכחוב אאפאיה׳ אחת לשמוש ואחת ליסוד והאל״ף התיכונה אינה ראויה בי כלל. פירש יש פותרין אותו כפי הנגלה מלשון התרגום שהנגלה ממנו הוא שיהיה אפאיהם מלשון אף ושתהיה האל״ף הראשונה לשון המדבר כאילו אמ׳ אשי׳ אפי עליהם או בהם וזה לא יתכן שא״כ היה לו למכתב בשני אלפי״ן אאפאיהם כמו ואאלפך חכמה הראשון לשון המדבר והשני פ״א הפועל של אף ועוד שהאל״ף התיכונה אין לה עניין כלל והיה לו לכתוב אמרתי אפאיהם אבל אנקלוס לא כיון בזה מה שהבינן הפותרין את דבריו אבל כונת המתרגם בזה היא ע״פ לשון הבריתא של ספרי ששנו אמרתי אפאיהם אמרתי באפי איה הם שהמכוון מזה הוה שיחול רוגזו עליהם שיהיו כאילו אינם עד שיאמרו רואיהם עליהם איה הם:
אמרתי אפאיהם – אשאיר איזו פאה מהם, והמותר אכלה, כמו שאעשה באחרית הימים, אחרי שלא השגתי שלמותם לא במתן תורה, ולא בארץ ישראל, ולא בגלות, כאמרו ״כי בהר ציון ובירושלים תהיה פלטה, כאשר אמר ה׳, ובשרידים אשר ה׳ קרא״ (יואל ג׳:ה׳).
אמרתי אפאיהם, I had said that I would leave a small “corner” (from פאה, the 1/60th of the farmer’s field to be left for the poor to help themselves to) of them survive whereas I would destroy the balance. This is what I will do at the end of history before the final redemption, seeing that I had been unable to achieve My purpose either through giving them the Torah, or through giving them the Land of Israel, or even through sending them into exile to give them a taste of what they had lost due to their obstinacy. (compare Yoel 3:5 warning the Jewish people of precisely this.)
ויש פותרין אותו כתרגומו ויחול רוגזי עליהן. מפני שמפרש ״אפאיהם״ לשון ׳אף׳, וזה לא יתכן, כמו שמפרש (רש״י כאן). ׳ואונקלוס תרגם אחר לשון הברייתא׳, פירוש, מה שתרגם אותו (לא) ׳יחול רוגזי עליהון׳, היינו מפני שחילק אותם לג׳ תיבות ׳אמרתי אף אי הם׳, כלומר אמרתי באפי וכו׳, והיינו ׳יחול רוגזי עליהון׳, ועל מלת ׳אי הם׳ שפירושו אתנם כאילו אינו, תרגם אונקלוס ׳יחול רוגזי עליהון׳, כי אחר שרוגזי חל עליהון, הרי הוא עושה כאילו אינם:
אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם – אפאיהם פירש״י אמרתי לשיתם הפקר כפאה, וכי הפאה לבדה הפקר והלא לקט שכחה ופאה כולם הפקר ולמה נקט פאה דווקא ונראה שהזכיר כאן הפאה, והשכחה, כי אפאיהם, היינו פאה, אשביתה מאנוש זכרם, היינו שכחה, כי אם ישבית זכרם כי לא יזכור אותם הרי הם הפקר כמו השכחה שאין לבעל הבית חלק בפאה ושכחה, כך במקום שנאמר כי חלק ה׳ עמו, אסירם מנגד פני כי לא יקראו על שמי עוד, אבל לקט לא הזכיר כי אמרו רז״ל (פאה ו׳:ה׳) שנים לקט שלשה אינו לקט וכאן יהיו המפוזרים יותר מן שנים ע״כ אין להם דין לקט האסור לבעליו אלא עתיד הקב״ה ללקטם שנאמר (ישעיהו כ״ז:י״ב) ואתם תלקטו לאחד אחד וגו׳.
ומ״ש תלקטו בשורק משמע ע״י אחר כי יהיו נלקטים ע״י מלך המשיח, ולפי ששנים במקום אחד הוי לקט ע״כ יהיו נלקטים דוקא ע״י מלך המשיח שנאמר בו (זכריה ט׳:ט׳) עני ורוכב על חמור, ועני מותר בלקט של אחד אחד דהיינו שתים דהוי לקט לכך נאמר ואתם תלקטו לאחד אחד דהיינו שתים, אבל כשהמפוזרים רבים יותר משנים במקום אחד אז הקב״ה בעל הבית של כל העולם ילקט בעצמו ובכבודו ית׳ ז״ש (ישעיהו י״ז:ה׳) וזרועו שבלים יקצור והיה כמלקט שבלים בעמק רפאים, משמע שהקב״ה בזרועו ילקטם לא ע״י אחר לפי שלא הזכיר שמה לאחד אחד משמע שהנלקטים יותר מן שנים במקום אחד והם לא יצאו מן רשות בעל הבית לעולם. וזה רמז נכון ויקר.
ויש פותרים אותו כתרגומו כו׳. פי׳ יש פותרים כפי הנגלה, שיהיה אפאיהם מלשון אף, ויהיה האל״ף הראשונה לשון המדבר, כאלו אמר אשים אפי אליהם, או בהם, וזה לא יתכן וכו׳:
והאל״ף התיכונה אינה ראויה בו כלל. פי׳ ועוד סתירה אחרת:
ואונקלוס תרגם אחר לשון הברייתא כו׳. כוונתו של אונקלוס במה שפירש יחול רוגזי עליהון אחר לשון הברייתא וכו׳, שהמכוון מזה הוא שיחול רוגזי עליהון, שיהיו כאלו אינם וכו׳, ואין פירושו כמשמעו, כמו שמבינים אותו היש פותרים:
Some interpret this according to the Targum's [Onkelos] translation, etc. Meaning that some explain it according to its apparent meaning, that אפאיהם is derived from the word "אף (anger),⁠" and the first aleph represents the first person, as if it said, "I will place My anger upon them" or "against them.⁠" But this is untenable, etc.
Also, the middle aleph is totally inappropriate. In other words, this is another contradiction.
Onkelos' translation follows the text of the Beraysa, etc. Onkelos' intention when he explained "I shall visit upon them... follows the text of the Beraysa, etc.⁠" The intent is "I shall visit My fury upon them,⁠" that will render them non-entities, etc.⁠" His explanation is not according to the plain meaning, as the [opinion cited above as] "Now some interpret this" understands it.
אמרתי אפאיהם – פירוש אפאיהם אסמיך אפי עמהם עד שיושבתו מאנוש.
אמרתי אפאיהם, "I had said 'I will scatter them, etc.'" The meaning of the word אפאיהם is: "I will continue My anger with them until their memory will cease from human memory.⁠"
אמרתי אפאיהם – פי׳ אשיתם פאה כי האל״ף נוסף בתיבה זו.
אשביתה מאנוש זכרם – שלא יזכר עליהם שם אנוש כלל. ושתים אלו הם נגד שבט יהודה ובנימין שהם בירכתי ארץ. ועשרת השבטים נשבתו מאנוש זכרם ולא נודע מקומם איה. ונגד צור ילדך תשי אמר אפאיהם ונגד ותשכח אמר אשבית׳ מאנוש זכרם וכמ״ש וישליכ׳ אל ארץ אחרת הלמ״ד רבתי שהשליכ׳ בהשלכה גדולה וכמ״ש למען הרחיקם מעל גבולם והמ״ט קללות נגד מ״ט שבפ׳ תוכחה ז׳ ומ״ב ולעתיד יתהפכו כולם לברכה כמ״ש ונתן ה׳ אלהיך את כל האלות האלה על אוביך ועל שנאיך אשר רדפוך והותירך ה׳ אלהיך וגו׳.
אמרתי אפאיהם – מלשון פאה, אבל אין פירושו אפזרם בכל פאה, כי הפיזור הזה נתקיים בימינו, ואיך אמר עליו לולי כעס אויב אגור, שמשמע שנמנע מעשות זאת מפני כעס האויב, אבל פירושו אשים את כולם בפאה אחת מהתבל בקצוי ארץ וים רחוקים, מושלכים שם בתכלית הריחוק עד שיאבד זכרם משאר בני אדם, ולא ישובו לעולם להיות אומה אחת מסודרת כפי חקי הקבוץ המדיני, ולזה כיונו חכמינו ז״ל בספרי באמרם שהתיבה מחולקת לג׳ תיבות אף אי הם, אמרתי באפי אתנם כאילו אינם, שישאלו עליהם, איה הם. אולם העונש הזה לא היה נגזר מאת ה׳ יתברך, רק אמר לעשותו, כדרך רגע אדבר על גוי ועל ממלכה וגו׳ ונחמתי על הרעה, וכמו שפירשנו על פסוק וינחם ה׳ על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שמות ל״ב י״ד), כי בבא לשון אמירה או דיבור בלבד מבלי שיתלוה עם הגזירה לשון שבועה או עצה, אפשר שלא יתקיים הדבר מפני סבות אחרות:
אמרתי אפאיהם – היו״ד והה״א במלה הזאת על דרך השמות, לא על דרך הפעלים, לכך נראה שהוא פעל הנגזר משם, וטעמו אכרית פאתם, אכלה הנשארים, ודוגמתו ויזנב בך {דברים כ״ה:י״ח}, כריתת הזנב.
[כו] ובאופן זה אמרתי אפאיהם. עד שישכחו בדורות הבאים מלב אנוש:
אמרתי אפאיהם – שאכלה אפי בהם, והוא:
אשביתה מאנוש זכרם – לשפוט אותם כמדתם כשם ששכחו שם ה׳ ככה ישכיח שמם מבין העמים, ואם כי הבטיח ה׳ שלא יכלם ושיחזור ויביאם אל הארץ, אבל היו ראוים שידיחם בקצוי ארץ עד קץ הימין. כמו שעשה לעשרת השבטים, שאין יודע מקומם, ולא כן עשה ה׳ רק הפיצם בין העמים ושם ישראל מלאה פני תבל:
אמרתי אפאיהם: כבר ביארנו בראש השירה (פסוק ד) דכל זה מדבר בגלות ראשון שעבדו עבודת כוכבים. ונשתנתה גלות ראשונה, שגלו תחילה1 החרש והמסגר2, אלף, שהן גדולי הדור, וגם היו שם דניאל חנניה מישאל ועזריה גדולי מלכות, מה שהיה בזה הרבה טובת ישראל בגלות3 יותר משהיה בגלות השני. והסיבה לזה, דבגלות הרומיים4 ידעו גם הרומיים ואמרו בעצמם ״אם לא כי צורם מכרם וה׳ הסגירם״ (להלן פסוק ל׳), כדאיתא בגיטין פרק הניזקין. אבל בגלות נבוכדנצר לא ידעו הכשדים את ה׳ כלל, על כן היה ההכרח למען כבודו להגלות שמה גדולי ישראל אשר היה להכיר על ידם מעשי ה׳.
וזהו דבר השירה:
אמרתי אפאיהם: שאשאיר מהם רק פאת האומה5, המה מוקצה שבעם. או ״אשביתה מאנוש זכרם״ – יהיו גולים במקום שאין ״אנוש״, וישכחו מהם, עד שישובו כראוי.
1. לבבל.
2. מלכים ב׳ (כד,יד).
3. במקום שהגלו אותם דהיינו בבבל.
4. שהחריבו את הבית השני.
5. כך פירש הספורנו.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותמזרחיר״ע ספורנוגור אריהכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144