×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כד) מְזֵ֥י רָעָ֛ב וּלְחֻ֥מֵי רֶ֖שֶׁףוְקֶ֣טֶב מְרִירִ֑י וְשֶׁן⁠־בְּהֵמֹת֙א אֲשַׁלַּח⁠־בָּ֔םעִם⁠־חֲמַ֖ת זֹחֲלֵ֥י עָפָֽר׃
They shall be wasted with famine, and devoured with burning heat and bitter destruction. I will send the teeth of animals on them, with the poison of crawling things of the dust.
א. בְּהֵמֹת֙ =א,ל1?,ש,ש1,ק3,ל3,ל9 ומסורת-א וטברנית ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו)
• ל=בְּהֵמוֹת֙ (כתיב מלא וי״ו)
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובר״י קרארשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותמזרחישפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהתורה תמימהעודהכל
מזי רעב ולחומי רשף – שיהיו מוזאים ברעב ומושלכים בחוצות וכן הוא אומר (ירמיהו י״ד:ט״ז) והעם אשר המה נבאים להם יהיו מושלכים בחוצות ירושלם.
וקטב מרירי – לפי דרכך אתה למד שכל מי שהשד בו הוא מיריר.
ושן בהמות – אל תהי קורא ושן בהמות אשלח בם, אלא ושן בהמות אשלח בם – שיהו מתחממים ומחזרים על כל עבירות.
דבר אחר: שיהא אחד מהם מתחמם ומושך עצמו ומעלה נמי ומת והולך בה.
דבר אחר: ושן בהמות אשלח בם, שתהא בהמתו נושכתו ומעלה נמי ומת והולך בה אמרו מעשה היה שרחלים נושכים וממיתים.
עם חמת זוחלי עפר – שיהיו מוזחלין בעפר, רבי אומר אלו עכנים שאין שלטונם אלא בעפר.
"mezei with hunger and embattled by reshef": They will be hairy with hunger and strewn about the streets, as it is written (Jeremiah 14:16) "And the people to whom they prophesy will be strewn about in the streets of Jerusalem.⁠"
"and cut down by Meriri" (a demon) — whence it is derived that whoever is invested by a demon becomes rebellious ("mored").
"And the tooth of beasts I will send against them": His beast will bite and raise (in the victim) a fatal ulcer. Indeed, we have been witnesses to sheep biting and killing.
Variantly: Read it not "And the tooth of beasts (behemoth) I will send against them,⁠" but "and 'a tooth' — 'death' — will I send in them" (bam).
"with chamath": One of them will become heated (mithchamem), bite himself, raise an ulcer, and die. Variantly: They heated themselves and committed all the sins of illicit relations.
"the crawlers in the dust": They crawled in the dust. Variantly: The crawlers in the dust are the serpents, whose "realm" is the dust.
מזי רעב ול׳ רש׳ שיהו מוזרים ברעב ומושלכים באשפות מפני החרב הדבר והרעב כענין שנ׳ (ירמיהו י״ד:ט״ז) והעם אשר המה נבאים לכם יהיו מושלכים בחוצות ירושלם מפני הרעב והחר׳:
וקטב מרירי לפי דרכנו למדנו שכל מי שהשיד נכנס בו הוא מיריר:
ושן בהמ׳ אש׳ בם שיהיו מהמים ומחזרים אחר עבירות:
ד״א ושן בהמ׳ אש׳ בם שתהא בהמתו נושכתו והיא מעלת נומי והוא מת בה:
וכבר היה מעשה שהיו רחלים נושכות ביהודה:
ד״א ושן בהמ׳ אש׳ בם שיהא רואה החרב רודפת אחריו בשוק והוא יכול לברוח מפניה למלט את נפשו ממנה וחדרי לבו נופלים לפניו והוא מת בה:
ד״א ושן בהמ׳ אש׳ בם שהיא (נושך) [מושך] את עצמו והיא מעלת נומי והוא מת בה:
עם חמת זוח׳ עפ׳ אלו ארבע מלכיות שנ׳ בהן (דברים ח׳:ט״ו) נחש שרף ועק׳ שאימתם מוטלת בעולם:
ר׳ אומ׳ עם חמ׳ זו׳ עפר אלו הכנים שאין שולטנם אלא בעפר:
נְפִיחֵי כְפַן וַאֲכִילֵי1 עוּף וּכְתִישֵׁי רוּחִין2 בִּישִׁין וְשֶׁן חַיַּת בָּרָא אֲגָרֵי3 בְּהוֹן עִם חֲמַת תַּנִּינַיָּא דְּזָחֲלִין בְּעַפְרָא.
1. ״לחום״ -–> לחם = מאכל.
2. ״קטב״ = רוח, עי׳ ישעיהו כ״ח:ב׳ (ביאורי אונקלוס).
3. ביאור אונקלוס עוז והדר: כל לשון שילוח של השחתה מתורגם בלשון גירוי.
they shall be swollen with hunger, and be eaten by the fowl, and be vexed with evil spirits; and the teeth of wild beasts will I appoint among them with the venom of serpents that crawl in the dust.
מן פחי כפן ואכיליא גוב ומרווחי רווחןב בישן ושן ארבעתי מלכוותה דמתילן כחיוותהג ד ברה אגרה בהון עם חמת⁠(ה)⁠הון דתניניא וזחלוי דעפרה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואכילי״) גם נוסח חילופי: ״ייכלון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״רווחן״) גם נוסח חילופי: ״רוחן״.
ג. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע גם נוסח חילופי בין השיטין: ״בחי׳⁠ ⁠⁠״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דמתילן כחיוותה״) גם נוסח חילופי: ״דמתילין בחיוות״.
אגלי יתהון במדי ובעילם מן גוא שביית בבל אעיקו להון דבית אגג די מתילין לשידין מנפחי כפן ולמזיקי אכילי עוף ולבני טיהררי כתישי רוחין בישין ולילין ומרווחי רווחין בישין ויוונאי דנכתין בשיניהון היך חיוות ברא איגרי בהון ואטלטילינון ביד אדומאי דמליין אריסין כחיוין חורמניא זחלוי דעפרא.
And the Javanaee (Greeks) who bite with their teeth like wild beasts will I send against them, and will shake them by the hand of the Syrians venomous as basilisks, the serpents of the dust.
מנפח כפן ואכילי עוף מסאב מרווחי רוחין בישין ושן ארבעתי מלכוותא דעכו״ם דמתילין לחיות ברא אגרי בהון עם חמתהון דתניניא זחלל עפרא.
even the teeth of the four kingdoms, which are like wild beasts,⁠a will I send among them, with the poison of serpents, the reptiles of the earth.
a. Daniel 7
מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף – שֶׁיְּהוּ מֻזָּחִין בָּרָעָב וּמֻשְׁלָכִין בַּחוּצוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיהו י״ד:ט״ז) ״וְהָעָם אֲשֶׁר הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם״, וְקֶטֶב מְרִירִי, לְפִי דַרְכְּךָ אַתָּה לָמֵד שֶׁכָל מִי שֶׁהַשֵּׁד בּוֹ מוֹרֵר, וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם אַל תִּקְרִי וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֶלָּא וְשֵׁן בָּהֶם אֲשַׁלַּח בָּם שֶׁיְּהוּ מִתְחַמְּמִין וּמִתְחַזְּרִין עַל כָּל עֲבֵרוֹת. דָּבָר אַחֵר: שֶׁיְּהֵא אֶחָד מֵהֶם מִתְחַמֵּם וְנוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ וּמַעֲלֶה בּוֹ נוֹמֵי וּמֵת וְהוֹלֵךְ בָּהּ. דָּבָר אַחֵר: ״וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם״ שֶׁתְּהֵא בְּהֶמְתּוֹ נוֹשַׁכְתּוֹ וּמַעֲלֶה נוֹמֵי וּמֵת וְהוֹלֵךְ בָּהּ, וּכְבָר אָמְרוּ מַעֲשֶׂה הָיָה שֶׁהָרְחֵלִים נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין. עִם חֲמַת זֹחֲלִי עָפָר. שֶׁיְּהוּ מֻזְחָלִין בָּעָפָר. דָּבָר אַחֵר: אֵלּו עֲכִינִין שֶׁאֵין שִׁלְטוֹנָן אֶלָּא בָּעָפָר.
וְקֶטֶב מְרִירִי – תַּרְתֵּי קָטְבֵי הֲווֹ חָד מִקָמֵי טִיהֲרָא וְחָד בָּתַר טִיהֲרָא, מִקָּמֵי טִיהַרָא קֶטֶב שְמֵיה וּמִיחֲזֵי בֵּי כַּדָּא דְּכַּמְכָא וְהָדַר בֵּיהּ בַּחֲשָׁא, דִּבְתַר טִיהֲרָא (תהלים צ״א:ו׳) ״יָשׁוּד צָהֳרָיִם״ שְׁמֵיהּ וּמִיחֲזֵי בְּקַרְנָא דְּעִזָּא וְהָדַר בֵּיהּ (נַפְיָא) [כְנַפְיָא], מֵחָד בְּתַמּוּז עַד שִׁיתְסַר בֵּיהּ וַדַּאי שְׁכִיחֵי, מִכָּאן וָאֵילָךְ סָפֵק שְׁכִיחֵי סָפֵק לָא שְׁכִיחֵי, וּמִשְׁתַּכְּחָא בְּטוּלֵי דְּצַפְרָא (וּפַנְיָא) דְּלָא הַוֵי גַּרְמִידָא בְּטוּלָא דְּפַנְיָא דְּלָא הֲוָה גַּרְמִידָא. וְעִקָּר בְּטוּלֵי דְּבֵית הַכִּסֵּא וּבְטוּלֵי דְּחַצְבָא.
״כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים״ בְּיוֹמִין דְּעָקָא בֵּין שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז לְתִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁבָּהֶן קֶטֶב מְרִירִי שׁוֹלֵט, [כְּמָה דְּאַתְּ אָמַרְתְּ] (תהלים צ״א:ט׳) ״מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם״, וְלָמָּה קְרִי לֵיהּ קֶטֶב מְרִירִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אֲמַר דְּהוּא גָּזִיז סוּגִיָא דְּטִהֲרָא מִן רֵישֵׁיהוּן (דְּאַרְבַּע) [דְּשִׁית] עַד סוֹפֵיהוֹן דְּתֵשַׁע. וְרַבִּי לֵוִי אֲמַר דְּהוּא גָּזִיז סוּגְיָא דְּטִהֲרָא מִן סוֹפֵיהוֹן דְּאַרְבַּע עַד רֵישַׁיְהוּ דְּתֵשַׁע, וְאֵינוֹ מְהַלֵּךְ לֹא בַּצֵּל וְלֹא בַּחַמָּה אֶלָּא בְּצֵל שֶׁהוּא סָמוּךְ לְחַמָּה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכֻלּוֹ מָלֵא קְלִיפִין וְשַׂעֲרוֹת וְעֵינַיִם, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ עַיִן אַחַת קְבוּעָה לוֹ בְּלִבּוֹ, וְכָל מִי שֶׁהוּא רוֹאֵהוּ נוֹפֵל וָמֵת, מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁרָאָה אוֹתוֹ וְנָפַל וָמֵת, אָמְרוּ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שְׁמוּאֵל רָאָה אוֹתוֹ וְכוּ׳. רַבִּי אַבָּהוּ הֲוָה יָתִיב (פְּשִׁיט) [וּמַתְנֵי] בַּהֲדָא כְּנִישְׁתָא דְּקֵסָרִין, חֲמָא חָד בַּר נָשׁ פָּרֵי בְּתַר חַבְרֵי וּבְיָדֵיהּ חָד קַטִיתָא בָּעֵי מִמְחִינֵיהּ בָּהּ חַמָא חַד מַזִיקָא פָרֵי בַתְרֵיה וּבְיָדֵיה חַד קַטִיתָא דְפַרְזֶל, נָפַק רַבִּי אַבָהוּ פָּרֵי לגַבַּיְהוּ אֲמַר לֵיהּ לֹא תִמְחִינֵיהּ דִּילְמָא הוּא מַיִית, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי מִן הֲדָא הוּא מָאִית, אֲמַר הָא מַזִיקָא פָּרֵי בַּתְרַךְ וּבְיָדֵיהּ קַטִיתָא דְּפַרְזֶל, אַתְּ מָחֵי לֵיהּ בַּהֲדָא וְהוּא מָחֵי לֵיהּ בְּהַהוּא וּמַיֵית, רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מַפְקֵד לְסַפְרַיָיא וּלְמַתְנַיָיא בְּאִילֵין יוֹמֵי דְּלָא יְהוּ טְעִנִין עַרְקָא עַל יָנוּקָא, רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק הֲוָה מַפְקֵד לְסַפְרַיָא וּלְמַתְנַיָיא בְּאִלֵּין יוֹמַיָא דִּיהוֹן מִיפְטִרִין טַלְיָא בְּאַרְבַּע שְׁעִין.
אסג׳אר אלג׳וע וחמא אלוהג׳ וחתף מר ואסנאן אלבהאים אטלקהא פיהם מע חמיה זואחל אלתראב
א. מכאן עד סוף פסוק ל״א נתלש מכ״י סנקט פטרבורג והושלם מכ״י אוקספורד.
רעב מכלה ולהט קדחת ומוות מר, ושן הבהמות אשלח בהם, עם ארס זוחלי העפר.
מזי רעב – הוא אצלי על משקל: מתי מספר (בראשית ל״ד:ל׳) ובעניינו: כלומר אנשי רעב, כמו שנאמר: וכבודו מתי רעב (ישעיה ה׳:י״ג), ולא כמו שסוברים אחרים, שהוא מעניין למזא לאתונא (דניאל ג׳:י״ט), ולא מלשונו, כמו שסוברים אנשים שמפרשים אותו: נשרפים ברעב. כי ה-מ׳ בלמזא מוספת, כמו בלמרמא לאתון נורא (דניאל ג׳:כ׳). (ספר השרשים ״מזה״)
ולחֻמי רשף – עניינו: גחלים בוערות, וכבר דימו בהם החצים, באמרם: שמה שִׁבר רשפי קשת (תהלים ע״ו:ד׳). ובני רשף יגביהו עוף (איוב ה׳:ז׳) – שם לעוף, ובעיני נראה שהוא שם לעוף הדורס בלבד. (ספר השרשים ״רשף״)
וקטב – עניינו: החתף המאבד, ובערבי אל-חַתְף. (ספר השרשים ״קטב״)
חמת זֹחלי עפר – ארס הנחשים. וכן: חמת נחש (תהלים נ״ח:ה׳). (ספר השרשים ״חמה״)
מזי רעב. פירשו המפרש [רס״ג] לשון שריפה, מ״לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא״ (דניאל ג, יט)1, ואין לו ראיה שהוא [נגזר] ממנו. [ונראה יותר] שהוא ממשמעות אלמז............ וכיוצא בו שהוא כמו ............⁠2
ולחומי רשף כבר עשאוהו לשון אוכל.... כמו שאמר ״אל תלחם את לחם רע עין״ (משלי כג, ו), והוא פועל שנגזר מהשם ״לחם״3.
זחלי עפר, דומה למה שאומרים הערביים ״זחל הגמל״ כלומר מתאחרת ומתעכבת, וכך החיות לעתים קרובות כשהן מתעכבות .... וזולתן. ולכן נקרא כוכב הלכת שבתאי בשם ״זחל״, בגלל עיכוביו וחזרותיו התכופות. וממנו אמר ״על כן זחלתי ואירא מחוות דעי אתכם״ (איוב לב, ו)4.
חמת הנזכר בהם הוא העקרב בו הוא הארס, כמו שהערבים אומרים ״חמה אלעקרב״ כלומר ארס העקרב, ונקרא כן כיון שהוא נושך מתוך כעסו.
1. כן תרגם רס״ג בתפסיר: סג֗אר אלגוע – שרופי רעב, ושיער ר״י קאפח שלמד כן מההשוואה ל״למזא״ שבדניאל. וכן כתב ראב״ע כאן: כמו שרופי רעב, מגזרת ׳למזא לאתונא׳. ריב״ג בספר השרשים שורש מזה אינו מסכים לפירוש זה, משום שהמ״ם שב״למזא״ אינה מן השורש, וגזרו ממשקל ״מתי מספר״ וכעניינו, שהם אנשי רעב.
2. כה״י קרוע ומטושטש במקום זה, ואין ידוע אם פירש כריב״ג, מלשון אנשים, או כמנחם, לשון זריקה, ויותר נראה משרידי התיבות שכתב שהוא מגזירת ה״מזה״ – לשון זריקה.
3. כן כתב ריב״ג בספר השרשים שורש לחם: והפעול ולחומי רשף (דברים לב, כד). ולחם אצלי שם כולל לכל מי שיאכל, אלא שהגובר עליו מה שיעשה מן התבואה בלבד, והראיה על הכלל אשר זכרנוהו בו אמרו ״ובל אלחם במנעמיהם״ (תהלים קמא, ד) והמנעמים רבים במיניהם, והפיל עליהם כלם ״אלחם״.
4. מקורו בספר השרשים לר״י אבן ג׳נאח בשורש זחל: ״על כן זחלתי ואירא״, דומה למה שאומרים הערב זחל ממקומו כשהוא סר ממנו, וזחל הגמל בהליכתו כשהוא מתאחר, וכאלו אמר: על כן התאחרתי מחוות דעי אתכם. ומן הענין הזה קראו הערב לכוכב שבתאי זחל, לרב התאחרו. ״זחלי עפר״, ״כזחלי ארץ״ (מיכה ז, יז) רמש הארץ, והם קטני הרמשים ההולכים על גחונם, כנחשים והדומה להם, ע״כ. וכעין זה כתב רבינו גם בפירושו למיכה שם.
מזי רעב – אונקלוס תירגם: נפוחי כפן, ואין לו עד מוכיח עליו.
ומשמו של ר׳ יהודהא הדרשן מטולוזא שמעתי: שעירי רעב, אדם כחוש מגדל שער על בשרו. לשון ארמי הוא: שיער מזיא, דהוה מהפיך במזייה (בבלי מגילה י״ח.).
ולחומי רשף – השדים נלחמים בם, כמו: ובני רשף יגביהו עוף (איוב ה׳:ז׳), והן השדים.
וקטב מרירי – וכריתות שד ששמו מרירי.
קטב – כריתה, כמו: אהי קטבך שאול (הושע י״ג:י״ד).
ושן בהמות – מעשה היה, והיו רחלות נושכות וממיתות.⁠ב
חמת זוחלי עפר – ארס הנחשים המהלכים בגחונם על העפר, כמים הזוחלים על הארץ. זחילה – לשון מרוצת מים על עפר. וכן כל מרוצת דבר המשפשף על העפר והולך.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד 34, המבורג 13, לונדון 26917. בכ״י מינכן 5, דפוס רומא: ״משה״.
ב. כן תוקן בכ״י לייפציג 1, ובדומה בדפוס רומא. במקור בכ״י לייפציג 1, ובדומה (בחילופי חסר ומלא) בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917: ״רחלים נושכים וממיתים״.
מזי רעב – Onkelos rendered this by "swollen by famine". I have, however, no convincing proof for this meaning.
In the name of R. Moshe the Preacher of Toulouse have heard that it is the same as שעירי רעב, "hairy through hunger", for an emaciated person grows much hair on his flesh. In the Aramaic language the term for hair is מזיא, as e.g. in the phrase "who was busying himself with his hair (במזיא)" (Megillah 18a).
ולחמי רשף This means, the demons fight with them (לחם means "to battle"), – as it states, "As the בני רשף fly upwards" (Iyyov 5:7), and they are the demons (Berachot 5a).
וקטב מרירי – means and the destruction caused by a demon whose name is מרירי.
The word קטב denotes "cutting off", "destruction", as in "I will be your destruction (קטבך) O grave" (Hoshea 13:14).
ושן בהמת [I WILL SEND FORTH] THE TEETH OF CATTLE [UPON THEM] (i.e., even the teeth of cattle, not only of wild beasts) – It indeed happened once that lambs bit people and caused their death (Sifre Devarim 321:8; cf. Rashi on Vayikra 26:22).
חמת זחלי עפר THE FURY OF THOSE CRAWLING IN THE DUST – i.e. the poison of serpents that crawl on their bellies upon the ground as the water trickles (זחל) upon the ground. The root זחל properly denotes the passage of water upon the dust, and it is similarly used as here of the passage of anything that proceeds in a shuffling manner upon the ground.
פס׳: מזי רעב1שיהיו מוזין ומושלכין באשפות מפני הרעב כענין שנא׳ (ירמיה יד) והעם אשר המה (מתנבאים) [נבאים] להם יהיו מושלכים בחוצות ירושלים מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה המה נשיהם ובנותיהם ושפכתי עליהם את רעתם.
ד״א: מזי רעב2מלשון (דניאל ג) ואתונא אזה יתירא. שהיו שרופין מן הרעב.
ולחומי רשף – תרגם אכילי עוף כמו (איוב ה) ובני (נשר) [רשף] יגביהו עוף.
וקטב מרירי – לפי דרכנו למדנו שכל מי שהשד נכנס בו 3שהוא מרירי 4והיא בריה מהלכת בין החמה לצל.
ושן בהמות אשלח בם – שתהא בהמתו נושכת 5והיא מעלה נימי כמו הזאב וכמו הערוד. וכמו שהיה מעשה שהיו הרחלות נושכות ביהודה.
ד״א: ושן בהמות אשלח בם – שיהא רואה את החרב רודפת אחריו בשוק והוא יכול לברוח מפניה ולמלט את נפשו מרעה וחדרי הבית נופלין עליו והוא מת בה.
עם חמת זוחלי עפר – אלו ד׳ מלכיות 6שנאמר בהם (דברים ח) נחש ועקרב וצמאון שאימתן מוטלת בעולם.
ד״א: עם חמת זוחלי עפר7אלו הכינים שאין שלטונם אלא בעפר:
1. מזי רעב שיהי׳ מוזין ומושלכים באשפות. בספרי לפי גרסת הגר״א שיהיו מאוזין ברעב וכו׳ ונ״ל פירושו כי על קרא כמוץ אשר תדפנו רוח תרגם התרגום על מלת מוץ מזיא (וכן בכל ספרי אמ״ת כשבא מילת מוץ תרגם מזיא) ומוץ הוא קש הדק (פלעווע בל״א) ומפרש ג״כ הכא מזי רעב מלשון מזיא. היינו שהרעב ידפנו כמו קש לכל מקום ומקום. וע״ז מסיים הקרא יהיו מושלכים בחוצות ישראל וכו׳ המה נשיהם ובנותיהם וכו׳:
2. מלשון ואתונא אזה יתירא. ויהיה פי׳ מזי מלשון אז״א והוא לשון שריפה:
3. שהוא מרירי. בספרי הגי׳ שהוא מורר. ופי׳ החכם הספרדי מלשון ויורד רירו על זקנו. והוא משוגע:
4. והיא בריה מהלכת בין חמה לצל. במ״ר פי״ב וכן במדרש תהלים מזמור צ׳. ועיין (פסחים קי״א):
5. והיא מעלה נימי. היינו מכת ארסי כמו הזאב והערוד שנשיכתן מסוכנת:
6. שנאמר בהן נחש שרף ועקרב וצמאון כצ״ל. והם ד׳ כנגד ד׳ מלכיות:
7. אלו הכנים. בספרי הג׳ אלו התנינים (היינו הנחשים) שאין שלטונם אלא בעפר:
ושן בהמת – חיות רעות שכן מצינו חיה נקראת בהמה וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף (ישעיהו י״ח:ו׳). (חזקוני, והשוו ר״י קרא שמואל א י״ז:מ״ד)
מזי רעב – פתרונו לפי עניינו כתרגומו. ואם לשון תלמוד הוא, הרי הוא כמו: נתמזמז מוחיה דדין (בבלי חולין מ״ה:).
ולחומי רשף – ברד ואש מן השמים, כמו: רשפי {אש} (שיר השירים ח׳:ו׳).
ועיקר פירושו לשון פריחה בעוף, כדכתיב: בני רשף יגביהו עוף (איוב ה׳:ז׳), שמה שבר רשפי קשת (תהלים ע״ו:ד׳), כלשון מחץ יעוף יומם (תהלים צ״א:ה׳).
וקטב מרירי – מחותכים ומדוקרים על ידי ליסטים הממררים והורגים בני אדם. כמו: עון פלילי (איוב ל״א:כ״ח) – עון של דיין, שעושין בו דין, ונתן בפלילים (שמות כ״א:כ״ב) – הדיינין קרויין כן שדנין את אחרים. אף מרירי ממרר את אחרים.
וזהו מקטב ישוד צהרים (תהלים צ״א:ו׳), שהם לסטים, כדכתיב: בחור שודד בצהרים (ירמיהו ט״ו:ח׳), שכן דרך ליסטים להלחם בצהרים, וכן הוא אומר: אשדוד בצהרים יגרשוה (צפניה ב׳:ד׳).
מזי רעב: should be understood according to the context, and so the Targum renders it [נפיחי כפן – SWOLLEN WITH HUNGER]. If it is [to be understood as related to some form in] the language of the Talmud, then it is [to be rendered “softened” and should be understood as being] like the word נתמזמז in the phrase (Hul. 45b) “that man’s brain was softened (נתמזמז).”1
ולחומי רשף ATTACKED2 BY RESHEF: i.e., by hail and fire [that dart down] from the heavens. So also in the phrase (Song 8:6), “darts (רשפי) of fire, [a blazing flame].”3
The primary sense [of the word reshef] refers to the flight of birds,⁠4 as in the phrase (Job 5:7), “the sons of reshef fly high.” [So we should also understand the phrase] (Ps 76:4) “There He broke the flying arrows (רשפי) of the bow,” [for arrows may also be appropriately described as flying like birds,] as in the phrase (Ps 91:5) “the arrow that flies (יעוף) by day.”5
וקטב מרירי: means “cut up and stabbed by marauders who embitter (הממררים) and murder people.”6 [The word מרירי should be understood to be on] the same [paradigm] as פלילי in the phrase (Job 31:28) עון פלילי, which means “a sin of a judge,” which he commits when doing judgment. So judges who judge other people are called פלילים, as in the phrase (Exodus 21:22) “he shall pay according to the estimation of the judges (בפלילים).”7 So also the word מרירי [should be seen as an adjective from the root מ-ר-ר, and it] means “people who embitter others.”8
This is [also the meaning of קטב in the phrase] (Ps 91:6), “[You need not fear ...] the marauder (קטב) who robs (ישוד) at mid-day.”9 So also it is written (Jeremiah 15:8) “a young man robbing (שודד) at mid-day.” “Marauders” are those who generally fight at mid-day, as it is written (Zeph 2:4) “Ashdod will be expelled at mid-day.”10
1. Rashbam’s entire comment should be read as directed against the two steps of Rashi’s explanation of this phrase. Rashi first says that the Targum renders the phrase “swollen with hunger,” but he, Rashi, can see no evidence for that explanation. Then Rashi cites an explanation that connects the word מזי in our verse to the Aramaic word for “hair” (מזיא).
Rashbam counters with his two arguments. First he says that the evidence for the Targum’s explanation is strong since it is the most appropriate explanation contextually. Then Rashbam says that if you insist on looking for a cognate for מזי in rabbinic Hebrew and/or Aramaic, the verb מ-ז-מ-ז is a better candidate than the noun מזיא.
There is no consensus among ancients or moderns about what מזי means. Many (e.g. Luzzatto and NJPS) see it as an active participle (meaning “wasting famine”), not an adjective. Ibn Ezra connects it to yet another Aramaic word – למזא, meaning “to burn” (Dan 3:19).
2. Rashbam does not really explain here how he understood the word ולחומי. See note 78 below.
3. See similarly Driver (p. 369): “In Heb[rew] רשף is a poet[ic] word for a flame, esp[ecially] a pointed darting flame.”
4. Sara Japhet argues (in her Rashbam’s Commentary on Job, p. 140, note 54) that this second part of Rashbam’s commentary here (beginning with the words “The primary sense”) is from a second hand, and that it offers a different explanation than the one found in the first part of the comment. Rashbam himself, she argues, explained רשף as meaning “hail and fire.” A second hand then added a second explanation, which connects רשף to flight.
5. The word רשף is often understood as referring to some form of demon or devil. So Rashi here, and see also NJPSC. See also note 80 below.
6. My understanding, based on the continuation of this comment, is that Rashbam understands קטב as meaning “marauder” and מרירי as meaning “embitter.” What Hebrew word(s) does he interpret as meaning “cut up and stabbed”? The only explanation that makes sense to me is that that is how he understands the word ולחומי, which he interprets as meaning “attacked”; the phrase then means: “attacked (לחומי) by hail and fire (רשף) and attacked by bitter marauders (קטב מרירי).” Accordingly I see Rashbam as opposing Rashi’s understanding of קטב as meaning “cut off.” Cf. Rosin (note 25) who argues that Rashbam follows and relies upon Rashi’s explanation of קטב.
7. See also Rashbam’s commentary there and his commentary to vs. 31 below, and note 100 there.
8. Rashbam again opposes the interpretation found in Rashi (and in other sources) that understands מרירי as the name of a specific demon or devil. Rashbam, as Japhet correctly notes (ibid., pp. 139-144), often avoids interpretations that involve angels, demons or otherworldly phenomena. Here he avoids interpreting both the word רשף (see note 77 above) and the word מרירי as references to demons.
In the Job commentary that Japhet attributes to Rashbam, the exegete interprets the word מרירי (in Job 3:5) as a reference to demons ('כמרירי יום' שדים יבעתוהו שלא תבא בו מנוחה לעולם – demons will frighten him [such that] he will never be at rest). Japhet notes (p. 142) that this explanation goes against the standard pattern of Rashbam of avoiding seeing references to demons or devils in the biblical text. Japhet suggests that “Rashbam’s” comment in the Job commentary is not so anomalous, as that exegete understands the demons of that verse allegorically: being frightened by demons simply means never being at rest. To me it is an overstatement to say that the comment in Job interprets מרירי in an allegorical manner. I see the exegete there describing a person who is literally frightened by devils and is accordingly never at rest.
9. Rashbam is opposing Rashi’s interpretation in Psalms that sees קטב there too as a reference to a specific demon.
10. Rashi (in Psalms) says that קטב is the name of that specific demon that ravages at mid-day. Rashbam accordingly says in response that the highwaymen or marauders who are known as קטב generally maraud or rob in broad daylight.
מזי רעב – שרופיא רעב, מגזרת: למזא לאתונא (דניאל ג׳:י״ט).
ולחמי רשף – [לחם העוף, וזה טעם,]⁠ב אכולי עוף, כמו: ובני רשף יגביהו עוף (איוב ה׳:ז׳).
והנכון בעיני: שהזכיר הארבעה השפטים הרעים, והם: רעב – וזהו: מזי רעב, ולחומי רשף וקטב מרירי – זה הדבר, ושן בהמות – חיה, וחרב – מחוץ תשכל חרב (דברים ל״ב:כ״ה).
והנה יהיה רשף – כמו: רשפיה (שיר השירים ח׳:ו׳), והטעם: שיתחמם האויר.
וקטב – כמו: הכרתה.
מרירי – מרירות באויר, כמו: כמרירי יום (איוב ג׳:ה׳).
וכן כתוב: מקטב ישוד צהרים (תהלים צ״א:ו׳), כמו: הדבר.
ולחומי – כמו: אכולי, וכן רבים.
עם חמת זחלי עפר – לנשוך. והחמה כנוי לנשיכה. וטעם עפר כמו: הנחשים.
ומלת זחלי – מיראה, כי כל רואם יירא, כטעם: האימים (בראשית י״ד:ה׳), כי יש תואר השם. [וחבירו באליהוא בן ברכאל (איוב ל״ב:ו׳).]⁠ג
א. כן בכ״י פריס 176. בכ״י פריס 177: שדופי.
ב. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
ג. ההוספה בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150, ברסלאו 53. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, וטיקן ניאופיטי 2, ועוד עדי נוסח.
THE WASTING OF HUNGER. Meze ra'av (the wasting of hunger) means burnt by hunger. Meze (wasting) is similar to le-meze (that they should heat) in that they should heat the furnace (Dan. 3:19).
AND THE DEVOURING OF THE FIERY BOLT. Le-chume reshef (the devouring of the fiery bolt) means consumed1 by birds.⁠2 Compare, As the birds (bene reshef)⁠3 fly upward (Job 5:7).⁠4 It appears to me that Scripture mentions the four evil punishments. They are: starvation, which is what The wasting of hunger refers to; and the devouring of the fiery bolt, And bitter destruction refers to the plague; And the teeth of beasts will I send upon them refers to the beast: and finally [there is] the sword, as in Without shall the sword bereave (v. 25). Reshef (the fiery bolt) is thus similar to reshfeha rishpe esh (The flashes thereof are flashes of fire) (Cant. 8:6).⁠5 It means that the air will grow hot.⁠6
AND …DESTRUCTION. Ketev means destruction.
BITTER. Meriri (bitter) refers to bitterness in the air. Compare, ke-meriri yom (like the bitterness of the day) (Job 3:5).⁠7 Scripture similarly writes, Nor of the destruction (ketev) that wasteth at noonday (Ps. 91:6). The latter refers to the plague. The word u-lechume in u-lechume reshef (and the devouring of the fiery bolt) means devoured by. There are many such instances.⁠8
WITH THE VENOM OF CRAWLING THINGS OF THE DUST. The reference is to being bitten. Venom9 refers to being bitten.
[DUST.] This refers to fiery snakes.⁠10 Zochale (crawling) is related to the word fear.⁠11 They are called zochale because all who see them are afraid of them.⁠12 It is similar to the term emim.⁠13 This is so because there are adjectives [without nouns].⁠14 Its counterpart15 is found in the speech of Elihu the son of Barachel (Job 32:6).
1. Or eaten. Ibn Ezra connects the word lechume to lechem (bread).
2. Filwarg.
3. Birds. See Ibn Ezra on Job 5:7.
4. That is, foul air (translated according to Ibn Ezra).
5. In other words, reshef means heat.
6. And people will thus die. Ibn Ezra believed that very hot air induces the plague.
7. Translated according to Ibn Ezra.
8. In which a verb is formed from the noun lechem (bread). See Prov. 23:1,6; Ps. 141:4.
9. Hebrew, chamat, literally, anger of.
10. Who crawl in the dust.
11. Zachal.
12. According to Ibn Ezra, zochale afar (crawling things of the dust) literally means the scary of the dust.
13. See Ibn Ezra on verse 17.
14. In other words, zochale is short for nechashim zochale afar (scary snakes that crawl on the ground). Similarly, emim is short for anashim emim (scary people).
15. Zachalti (I was afraid). Translated according to Ibn Ezra.
מזי רעב – שדופי רעב, כמו: ואמר למזא לאתונאא חד שבעה (דניאל ג׳:י״ט), שיהא עורם ניחר ונקמט מפני זלעפות רעב.⁠1
ולחומי רשף – שילחמו בם גחלים ושריפה, כמו: רשפיה רשפי אש (שיר השירים ח׳:ו׳).
אי נמי: לחומי – לחמם יהיו גחלים, כמו: {ו}⁠שורש רתמים לחמם (איוב ל׳:ד׳).
קטב – לשון כריתות, כמו: אהי קטבך (הושע י״ג:י״ד) – אהי הפוכה יהא, כמו: איה. וכן: אהי מלכך איפוא (הושע י״ג:י׳), כלומר: איה הכריתות שאמרתם: כרתנו ברית את מות (ישעיהו כ״ח:ט״ו).
מרירי – לשון מרירות, כמו: מרורת פתנים בקרבו (איוב כ׳:י״ד).
1. השוו ללשון הפסוק באיכה ה׳:י׳.
א. בספר הג״ן: למזייה לאתוניה על. בכ״י מינכן 52: למזר לא תצא על.
מזי רעב – THEY SHALL BE WASTED WITH FAMINE – Scorched with famine, as in: “he said that they should heat (למזא) the furnace seven times” (Daniel 3:19), that their skin shall be dried out and wrinkled due to the raging fever of famine.
ולחומי רשף – DEVOURED WITH BURNING HEAT – That they will fight them with coals and burning, as in: “Its flashes are flashes of (רשפי) fire” (Shir HaShirim 8:6).
Or else: לחומי – BREAD OF – Their bread shall be coals, as in: “{and} the roots of the broom are their food” (Iyyov 30:4).
קטב – DESTRUCTION – A term of cutting off, as in: “where (אהי) is your destruction (קׇטׇבְךָ)” (Hoshea 13:14) – [The word] אהי is the reverse of יהא, and it is like: איה, where. And likewise: “Where (אהי) is your king, then” (Hoshea 13:10), meaning to say:⁠1 Where are the covenants (כריתות) that you said: “We have cut (כרת) a covenant with death” (Yeshayahu 28:15).⁠2
מרירי – BITTER – A term of bitterness, like “the gall of vipers within him” (Iyyov 20:14).
1. With these words, R"Y Bekhor Shor goes back to explain the original prooftext that he brought from Hoshea 13:14, "אֱהִי קׇטׇבְךָ שְׁאוֹל".
2. According to R"Y Bekhor Shor, "קטב" means "כריתות", destruction or cutting off. In Biblical Hebrew the root "כרת" is often used to describe the making of a covenant (one "cuts" a covenant); thus he explains that in Hoshea, the prophet is asking "where are the covenants (= "cuttings") that you made with Sheol".
מזי רעב – שרופי רעב כמין למזי לאתונא.⁠1
ולחמי – אכולי עוף לשון לכו לחמו בלחמי (משלי ט׳:ה׳) ולשון ובני רשף יגביהו עוף (איוב ה׳:ז׳).⁠2
דבר אחר: ולחמי – חצים, כמו שמה שבר רשפי קשת (תהלים ע״ו:ד׳).
דבר אחר: ולחמי – מאש האויבים כמו רשפיה רשפי אש (שיר השירים ח׳:ו׳).⁠3
ושן בהמת – חיות רעות שכן מצינו חיה נקראת בהמה וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף (ישעיהו י״ח:ו׳).⁠4
1. שאוב מאבן עזרא ובדומה בר״י בכור שור.
2. שאוב מאבן עזרא.
3. בדומה ברשב״ם בר״י בכור שור.
4. שאוב מר״י קרא.
מזי רעב, "the wasting due to famine;⁠" burned by hunger; compare Daniel 3,19, למזי לאתונא, "to heat up the kiln;⁠"
ולחמי רשף, "their flesh consumed by the vultures;⁠" compare Proverbs 9,5: לכו לחמו בלחמי, "come and eat my bread;⁠" (compare the commentaries on that phrase there.) Compare also Job 5,7: ובני רשף יגביהו עוף, "as the sparks fly upwards.⁠"
מזי רעב – שרופי רעב כמו למזא לאתונא וגו׳ שהוא ניחר ונקמט מפני זלעפות רעב.
מזי רעב – שרופי רעב, מן (דניאל ב) למזא לאתונא. כי מצד הרעב החום הטבעי שבקרבם ישרפם כיון שהם בריאים ואין להם מה לאכול והם אכולי חולי השחפת.
וקטב מרירי – הוא כריתת מרירות האויר, כלשון (איוב ג׳:ה׳) יבעתוהו כמרירי יום, וזהו (תהלים צ״א:ו׳) ומקטב ישוד צהרים, וזהו הדבר. והזכיר בכאן ארבעה שפטים, רעב ודבר וחיה וחרב.
מזי רעב, "burned by famine.⁠" The expression is used in this sense in Daniel 3,19 where it refers to stoking a furnace i.e. למזא לאתונא. The idea appears to be that on account of the pangs of hunger, one's natural warmth is burning up healthy tissue seeing it does not have food to burn up. As a result these people will be consumed by raging fever.
וקטב מרירי, "and bitter destruction (death);⁠" according to Ibn Ezra this refers to some kind of poisoned air which kills people. This appears to occur mostly at midday. Examples are: Job 3,5: "may it be struck by the pall of the day.⁠" This is also the meaning of Psalms 91,6 ומקטב ישוד צהרים, "and from the scourge that rages at noon.⁠" A description of the plague, pestilence. Moses speaks of four different judgments, afflictions. which can be summarised as רעב, דבר, חיה, חרב, famine, pestilence, wild beasts, and death by the sword.
מזי רעב שרופי רעב כמו למיזי לאתונא שיהיה נוחר ונקמט מפני זלעפות רעב (איכה ה׳:י׳).
ולחומי רשף – שילחמו בם גחלים ושרפה. כמו רשפיה רשפי אש (שיר השירים ח׳:ו׳). קטב לשון כריתות כמו אהי קטבך שאול (הושע י״ג:י״ד). מרירי לשון מרירות כמו מרורת פתנים.
מזי רעב – שדופי רעב כמו ואמר למזא לאתונא על חד שבעה שהיו נחרים ונקמטי׳ עורם מפני זלעפות רעב.
ולחומי רשף – שיתלחמו בגחלים ובשריפה כמו רשפיה רשפי אש.
וקטב – לשון כריתות כמו אהי קטבך שאול.
מרירי – לשון מרירות כמו מרורת פתנים בקרבו ובערבי פסחים מפרש לה לשון שדים ומסיק התם דתרי קטב היו חד מקמי טיהרא וחד בתר טיהרא כדאיתא התם.
מזי רעב, "wasting famine;⁠" compare Daniel 3,19 for use of the word מזי. We read there למזי לאתונה חד שבעה, "to heat the kiln seven times.⁠" The people's skin would be full of holes and blisters due to excessive pains caused by hunger.
ולחומי רשף, compare Song of Songs 8,6, רשפיה רשפי אש, "its flashes are flashes of fire;⁠" epidemics caused by excessive heat-waves.
וקטב מרירי, "and bitter destruction.⁠" The word קטב is found in Hoseah 13,14: אהי קטבך שאול, "your pestilence where? Sheol" (Metaphor for the fires of hell.)
The word מרירי meaning: "bitter,⁠" is familiar to all of us, although our author provides examples for where it is used. However, in the Talmud tractate Pesachim folio 111, the word is understood to mean sheydim, "demons,⁠" the Talmud coming to the conclusion that there are two different kinds of ketev m'riri, demons, one is active before it is noon, and one after the sun has reached its highest point on the horizon.
מזי רעב – שרופי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי שילחמו בגחלים ובשריפה כמו רשפי אש ולחומי אכולי רשף והוא חולי החמימות שהוא כרשף וקטב ל׳ כריתות כמו אהי קטבך שאול. מרירי לשון מרורת פתנים ובערבי פסחים מפ׳ לשון שדים ומסיק דתרי קטב מרירי הוו חד מקמי טיהרא וחד בתר טיהרא טיהרא צהרים והך דמקמי טיהרא קטב מרירי שמו ומיחזי ככדא דכמכא והדר כבחשא ופי׳ ומיחזי ככד של כותח שמהפך בו ככף הקדרה הנך דבתר טיהרא קטב ישוד צהרים איקרי ומיחזי כקרנא דעיזי והדר כנפיא פי׳ ומהפך וחוזר כנפה ומתקופת תמוז ועד שיתסר ביה ודאי שכיחי משם ואילך ספק שכיחי ספק לא שכיחי. מחוץ תשכל חרב היוצא לחוץ יפול בחרב ומחדרים אימה והניצל מן החרב יפול עליו חרב מות.
מזי רעב – פי׳ ר׳ אברהם שרופי רעב כמו למזא לאתונא:
ולחומי רשף – אכולי [רשף] עוף כמו ובני רשף יגביהו עוף. והנכון שהם ד׳ שפטים הרעים והם רעב וזהו מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי זה הדב׳ ושן בהמו׳ חיה וחרב מחוץ תשכל חרב. והנה יהיה פי׳ רשף כמו רשפי׳ והטעם שיתחמם הבשר מהאויר. וקטב כמו הכרתה. מרירי מרירו׳ באויר כמו כמרירי יום:
מזי רעב, "bloating of famine;⁠" Ibn Ezra understands the expression as "burned by the pangs of hunger,⁠" as in Daniel 3,19 למזא לאתונה, "to heat up the kiln.⁠"
ולחומי רשף, "battling flaming demons.⁠" A reference to a species of birds. We find them mentioned in Job 5,7 The correct interpretation (quoting Ibn Ezra) is that the Israelites will be subjected to four different kinds of judgments, penalties, In this verse famine and its impact is described by Moses. The others will follow.רשף, קטף מרירי, חיה רעה and חרב. רשף appears to be sickness caused by microbes in the air.קטב מרירי is a kind of pestilence brought on by polluted air.
מזי רעב – מזכיר ה׳ דברים. מזי רעב. ולחומי רשף. וקטב מרירי. ושן בהמות. עם חמת זוחלי עפר. כנגד מה שעברו על ה׳ חומשי תורה. וה׳ ניאופים, בהושע. וה׳ תועבות שראה יחזקאל. וכנגד ה׳ המקטירי׳. לבעל. לשמש. ולירח. ולמזלות. ולכל צבא השמים.
מזי רעב – עד שיהיו מזי רעב, כטעם חרוכי רעב.
ולחומי – כמו אכולי.
וטעם רשף וקטב מרירי – הוא החום המופלג הנוכרי שיהיה בימי החום עד שיהיה דבר גדול.
זוחלי עפר – הם הנחשים.
מזי רעב – אחשוב שיהיה ענינו כמו מסי בחלוף סמ״ך בזי״ן להיות קרבים במבטא והם ממוצא אחד וענינו התכות רעב כי בסבת הרעב יתך הגוף וימס ובזה הורה על מיני הרעב וחזקו והנה יעשה מן מסה מסי כמו שיעשה שם הקבוץ מן פנה פני ומן בנה בני ומן שנה שני.
ולחומי רשף – הנה לחומי רשף הוא מעניין אמרו ולחמם כגללים והוא הבשר ואמר שהרשף והוא האש ימשול בבשרם והרצון בו החום הנכרי השורף אשר ממנו היו מיני הקדחות שזכר בעניין הקללות וכאלו אמר שישלח בהם התכות הרעב שימס בהם בשרם וזה מן אחד מן הצרות הרעות והוא קשה מאד כאמרו טובים היו חללי חרב מחללי רעב ואחר זכר המין השני מהם והוא הדבר והנה זכר הקדחת השורפת תחילה כי היא מביאה אליו.
וקטב מרירי – קטב הוא מעניין כריתה. ומרירי הוא האויר העולה מן הארץ בקצת העיתים עם חזק החום והוא ממית כשהיה טבע הדבר נתך ממנו וזהו עניין אמרו מקטב ישוד צהרים והרצון בו הכריתה שתתחדש בסבת עפושי האויר וקראו מרירי לפי שמגבוה תהיה סבת אלו העפושים הכוללים והוא מפאת חום השמש והככבים שיהוו אלו ההויות בבטן הארץ ויעלו משם בקצת העיתים אלו האידים המפסידים.
ושן בהמות – הנה יכלול שם הבהמה החיות כמו שנזכר בפרשת ראה אנכי זאת הבהמה אשר תאכלו וזכר אחר זה מיני החיות.
חמת זוחלי עפר – הוא ארס השרצים ההולכים על גחונם כמו הנחשים והדומים להם.
ושן בהמות מעשה היה כו׳. בספרי דאל״כ ושן חיות מיבעי ליה שהם נושכים וממיתי׳ לא הבהמות אלא רבותא קמ״ל שאף הבהמות יהיו נושכי׳ וממיתי׳:
דהוה מהפך במזיא. זה לשון הגמרא (מגילה יח.). ורצונו בזה שיש לו ראייה לפירושו של רבי משה הדרשן:
מעשה היה כו׳. רצונו בזה דהל״ל ושן חיות, כיון שחיות הן עומדים לנשוך ולא בהמות:
He would tousle his hair. This is a term from the Gemara (Megilla 18a). Rashi wishes to bring proof for the explanation of R' Moshe Hadarshan.
There was an incident, etc. Rashi means to explain that the verse should have said, "the teeth of wild animals,⁠" since it is wild animals that are expected to bite, not domesticated ones.
מזי רעב וגו׳ ולחמי רשף – פי׳ שנעשים כלחם הנשרף באש.
וקטב מרירי – הוא מאויר. ורעב הוא יסוד המים שנתקלקלו ומזה בא רעב. רשף זה אש. ושן בהמת. הוא חצי אכלה בם. ג׳ הראשונים הם כלל הרעות שהם ג׳ יסודות מזי רעב הם מחמת חסרון המים או מריבוי המים כמ״ש תשטוף ספיחיה עפר ארץ. ולחמי רשף הוא אש. והם כלל הרעות וכמ״ש אני שלח את כל מגפתי אל לבך. ושם היו כל הג׳ ברד ואש ורוח. ואמר ושן בהמת כולל חיה ובהמה. ואלו הם כלל העולם כי ג׳ יסודות נבראו ביום א׳ אש מים ואויר. והרביעי שהוא ושן בהמת נברא ביום האחרון כמ״ש בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה. ובו ביום נעשה האדם כי הימים של מעשה בראשית יום הראשון כלל ג׳ ימים הראשונים ויום ו׳ כלל ג׳ ימים האחרונים.
וקטב מרירי – ופעמים קוראו מרירי לבד: כמרירי יום (איוב ג׳:ה׳), או קטב לבד: מקטב ישוד צהרים (תהלים צ״א:ו׳), זרם ברד ושער קטב (ישעיהו כ״ח:ב׳). והוא רוח השורף ומכלה, העובר בארצות ההן, ומצוי הוא בצהרים. וכאשר יאמר מן סער: ואסערם (זכריה ז׳:י״ד), ישערוהוא (איוב כ״ז:כ״א), עניה סוערה (ישעיהו נ״ד:י״א), כן יאמר מן קטב: קטבך שאול (הושע י״ג:י״ד).
והמפרש קטב – גזלן ושודד, לפי שנאמר בחור שודד בצהרים (ירמיהו ט״ו:ח׳), ונאמר מקטב ישוד צהרים (תהלים צ״א:ו׳), ואמר שדרך השודדים לשוד בצהרים, איך יפרש אם גנבים וגו׳ אם שודדי לילה (עבדיה א׳:ה׳). ושער קטב (ישעיהו כ״ח:ב׳) יוכיח. אבל נהפוך הוא, הכתוב אומר שיבא בחור שודד בצהרים (ירמיהו ט״ו:ח׳) בעצם היום, כקטב השודד בצהרים.
א. בפסוק: ״וישערהו״.
מזי רעב – אלה הם ארבעת המשפטים הרעים הנזכרים ביחזקאל, ודברנו עליהם פעמים רבות, ואמר כאן שכולם יביא על ישראל לייסר אותם על חטאותם, כדרך שאמר בתוכחות בחקותי וכי תביא, והתחיל ממכת רעב ומלת מזי ענינו שרופי רעב, וכן בארמית למזא לאתונא (דניאל ג׳ י״ט), ואעפ״י שאין מ״ם למזא שורש:
ולחמי רשף וקטב מרירי – זוהי מכת דבר, כי שניהם מיני חלאים הממיתים, רשף הוא חולי הקדחת המחממת את הגוף מלשון רשפיה רשפי אש (שה״ש ח׳ ו׳), וטעם ולחומי כי החולי ילחם בם, וענינו אכולי הקדחת:
וקטב מרירי – קטב לשון כריתה כמו אהי קטבך שאול (הושע י״ג י״ד) שענינו דבר, ומרירי הוא תואר אל הקטב להיותו מר מאד, וכמהו כמרירי יום:
ושן בהמת אשלח בם – זו מכת חיה רעה:
חמת זחלי עפר – ארס נחשים המהלכים על גחונם על העפר, וכמוהו כזחלי ארץ (מיכה ז׳ י״ז):
מזי רעב – שרופים ברעב כדעת רד״ק בשרש מזה. יהיו שרופי רעב ולחומי רשף ולחומי קטב. לחום, אכול (mangiato, consunto).⁠1
1. בהמשתדל ובדומה בכ״י לוצקי 673(א), 673(ב): מזי ולחומי – נ״ל היותם שמות דברים (ולא שמות תואר) כמו קטב ושן וחמה, ולשון מזי מלשון מז בערבית שהוא כמו מץ, מצה, מצץ בעברית, והטעם מציצת הרעב, שהרעב מוצץ ומתיש הגוף. ולחמי רשף – אכילות הקדחת, שהחולי אוכל את הגוף.
[כד] נגד טבעית רצונית בחירית. נגד טבעית:
מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי – נגד רצונית ושן בהמת וכו׳:
מזי רעב וגו׳. עד יונק עם איש שיבה:
ומפרש: מזי רעב: כפירוש הראב״ע (כמו שרופי רעב) מגזירת ״למזא לאתונא״ (דניאל ג,יט)1. ומזה הפירוש ״הנשים יושבות ומבכות את התמוז״ (יחזקאל ח,יד)2. והכוונה, שמלבד הרעב מחמת מיעוט אוכל, נתוסף רעב מחמת חולי חמימות הגוף, שאוכל ואינו שבע, וכמו שאמר יחזקאל (ה,טז) ״בשלחי את חצי הרעב... ורעב אוסף עליכם״3, ובתוכחה של תורת כהנים (ויקרא כו,כו) כתיב ״ואכלתם ולא תשבעו״. וחגי אמר (א,ו) ״אכול ואין לשבעה״. וזוהי מכת החום, והוא ״מזי רעב״.
ולחומי רשף: דבקות4 מזיקים5 הרבה. ועיין מה שכתבתי בספר במדבר (כח,ב) במשמעות ״לחמי״6.
ושן בהמות:⁠7 אע״ג שאין דרך בהמה לנשוך אדם, ואינו אלא ׳קרן׳ דלאו אורחא, אבל בקללה יהיה שן הרגיל בכך.
עם חמת זוחלי עפר: לא להנאתם8 כדרך שן, אלא שיהיו (הבהמות) ארסיים, וכטבע זוחלי עפר, וכדתניא בספרי9.
1. ראב״ע שם: להוסיף מוקד, כמו ״מזי רעב״. ורש״י פירש שם: להצית לכבשן האש ולחממו.
2. רש״י: ״תמוז״ – לשון היסק, כמו ״על די חזה למזיה״ (דניאל שם), ״ואתונא אזה יתירה״ (שם ג,כב). ובמצודת ציון: ״תמוז״ – כן שמו על שם ההיסק שעושין בו, כמו ״למזא לאתונא״.
3. אך רש״י פירש שם: הוא רעב הפרוטה הכלה מן הכיס. והרד״ק פירש ׳עצירת השמים שלא יהיה מטר׳...
4. ״לחומי״ ממשמעות ׳להלחים׳ ברזל בברזל.
5. משמעות ״רשף״ – מזיקים.
6. מלשון ״להלחים׳.
7. רבינו מפרש ״בהמות״ כפשוטו בעקבות רש״י ׳מעשה היה והיו הרחלים נושכין וממיתין׳. אך רוב הפרשנים מפרשים ״בהמות״ במשמעות חיות.
8. הבהמות שהוזכרו לא ינשכו להנאתם... (אין הכוונה שבהמות ינשכו וגם יביא עליהם נחשים).
9. ׳שיהיו מוזחלים בעפר׳. ופירש ה׳ספרי דבי רב׳: פירוש, שמרוב כאב (של נשיכת הבהמות) ידיו נזחלין ונגררין בעפר. ולא ניחא ליה לפרש כפשוטו – נשיכת נחשים, דמכיון דקאמר דאפילו בהמות נושכות וממיתות, מאי נ״מ מנחשים, מה יתן ומה יוסיף.
מזי רעב ולחמי רשף – שד״ל במשתדל פירש מזי ולחמי שם דבר, ובתרגומו שם התאר, ונראה לי שזה הנכון, יהיו מזי רעה כלו׳ שרופי רעב (רד״ק, עיין בנתיבות השלום, לְמֵזֵא לאתונא, דניאל ג׳:י״ט), ולחומי מושך רשף עמו וגם קטב מרירי, ושרש לחם ענינו אכל (כי תשב ללחום את מושל, משלי כ״ג:א׳), א״כ לחומי ר״ל אֲכוּלֵי, שהרשף והקטב אוכלים אותם, ורק שן וחמת נמשכים אחר אשלח בם.
ולחמי רשף – א״ר יצחק, כל הקורא ק״ש על מטתו מזיקין בדלין ממנו, שנאמר (איוב ה׳) ובני רשף יגביהו עוף, ואין עוף אלא תורה, שנאמר (משלי כ״ג) התעיף עיניך בו ואיננו,⁠1 ואין רשף אלא מזיקין, שנאמר מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי.⁠2 (ברכות ה׳.)
ולחמי רשף – אמר ריש לקיש, כל העוסק בתורה יסורין בדלין הימנו, שנאמר (איוב ה׳) ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה, שנאמר (משלי כ״ג) התעיף עיניך בו ואיננו, ואין רשף אלא יסורים, שנאמר מזי רעב ולחומי רשף.⁠3 (שם שם)
ושן בהמת וגו׳ – היכי דמי, שתהא בהמתו נושכת ומעלה נומי והולך ומת בה4 (ספרי).
חמת זחלי עפר – א״ר יוחנן, כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש שנאמר (איוב ל״ב) ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים על כן זחלתי, וכתיב עם חמת זוחלי עפר.⁠5 (עירובין ס״ג.)
חמת זחלי עפר – אמר רב יוסף, כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש, כתיב הכא (מלכים א א׳) ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת וכתיב עם חמת זוחלי עפר.⁠6 (סנהדרין ק״ו.)
זחלי עפר – מאן אינון, אלו תנינים, שאין שלטונם אלא בעפר7 (ספרי).
1. כי כל אותה הפרשה איירי בענין תלמוד תורה כמבואר בסוגיא דחולין ו׳ א׳ ומוסב על מ״ש שם מקודם ואל בינתך אל תשען כלומר אל תשען בבינתך שלא לחזור על גירסתך יען כי אך התעיף עינך בו ואיננו היינו אך סגרת עיניך מלמודך הוא משתכח ממך ואיננו, וכחן הוי הפירוש ובני רשף יגביהו עוף העוף מסלק ממך את רשף וכדמפרש.
2. צ״ע דפתח בק״ש וסיים בתורה. וצ״ל דגם ק״ש בכלל תורה וכמ״ש במנחות צ״ע ב׳ אפילו לא קרא אדם אלא ק״ש שחרית וערבית קיים והגית בו יומם ולילה, ואין ה״נ אם עוסק בתורה ג״כ כן הוא, אלא מדקיי״ל מטעם אחר שצריך לקרות ק״ש על המטה תפס ק״ש, כך נ״ל.
3. עיין בדרשה הקודמת דיליף כן לענין מזיקין, וכאן דריש כזה לענין יסורין, משום דהלשון ולחומי רשף בין מזי רעב ובין קטב מרירי שהוא בין רעב למזיקין, ודריש המקרא לפניו ולאחריו. ובכלל ענין פרישת היסורין מהעוסק בתורה י״ל עפ״י הכתוב (משלי ג׳) רפאות תהי [התורה] לשריך ושקוי לעצמותיך (שם ד׳) ולכל בשרו מרפא, ואשר מהאי טעמא אמרינן בעירובין נ״ד א׳ חש בראשו יעסוק בתורה, חש בכל גופו יעסוק בתורה וכו׳ עיי״ש, ולכאורה צ״ע למה צריך ללמוד זה כאן מדרשה כפולה ואחוזה בכמה פסוקים בעוד שהיה אפשר להביא בפשיטות מפסוק דמשלי הנזכר, וי״ל משום דבאותו הפסוק לא כתיב מפורש דאתורה קאי, או דניתא ליה להסמיך זה גם בתורה.
4. ומסיים בספרי וכבר אמרו הי׳ מעשה שרחלים נושכים וממיתים. ועיקר טעם דרשה זו נראה פשוט דאל״ה אינו מובן ענין קללה זו אשר לכאורה שן בהמות מכלה רק טובו של אדם אבל לא את האדם עצמו, וכאן איירי בענשי הגוף, לכן דריש דשן בהמות ישולח בהגוף, והיינו בבהמות שיש להם ארס כנחש והוי הפירוש ושן בהמות אשלח בם עם חמת זוחלי עפר כמו ושן בהמות עם חמת זותלי עפר אשלח בם, ודו״ק. ומה שיש עוד ללמוד מפסוק זה מבואר לפנינו בפ׳ משפטים בפסוק ושלח את בעירה.
5. הנה אעפ״י דאין דרשה זו אלא אסמכתא ורמז בעלמא, בכ״ז י״ל סמך לעונש זה עפ״י המבואר בסוגיא כאן דלא מתו בני אהרן אלא בשביל שהורו הלכה בפני משה רבם, וידוע שבני אהרן נדונו בשריפה כמבואר בפ׳ שמיני, ומבואר בכ״מ בגמרא דעונש שריפה בזה״ז הוי נשיכת נחש, עיין בכתובות ל׳ ב׳ ועוד בכ״מ. וע״ע מענין זה לפנינו בפ׳ מטות בפ׳ ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא, ואח״כ ראיתי בס׳ עיון יעקב שרמז לזה.
6. דהיינו נחש, כמש״כ ביה על גחנך תלך. ושייכות עונש זה לעון זה פי׳ בחא״ג משום דהחולק על המלכות הוא בסתם מפני הקנאה, והנחש אף הוא מלך שבחיות ונתקנא באדם היותר חשוב ממנו, ולכן ראוי להכישו נחש שעשה כמדתו, עכ״ל. ואינו מבואר, כי הלא לפי״ז היה צריך להענש כמו שנענש הנחש, וגם למה לא יענש בכזה סתם מקנא בחבירו שעשה כמעשה הנחש, וגם מה שכתב שהנחש הוא מלך שבחיות – אינו כן, אלא הארי הוא מלך החיות כמבואר בחגיגה י״ג ב׳. ולי נראה דעיקר היסוד הוא על הענין דפ׳ חקת וידבר העם באלהים ובמשה וישלח ה׳ בעם את הנחשים וינשכו את העם, אלמא דהמתלונן על משה היה נענש בנשיכת נחש, ויליף בסמך ראיה לענין כזה גם במלכות בית דוד.
7. כמש״כ על גחונך תלך, ומשם הוא מזיק ומאכלו עפר, ומזה כחו ועיין בפירש״י.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובר״י קרארשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזאר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותמזרחישפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״למלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144