Remember the days of old. Consider the years of many generations. Ask your father, and he will show you, your elders, and they will tell you.
א. דֹּר־וָדֹ֑ר =א,ל1,ש,ש1,ק3,ל3,ל9 ומסורת טברנית ומ״ש (כתיב חסר וי״ו וכתיב חסר וי״ו) • ל=דּוֹר־וָד֑וֹר (כתיב מלא וי״ו וכתיב מלא וי״ו)
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש תנחומאילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שרלב״גרלב״ג ביאור המילותעקדת יצחק פירושמזרחיר״ע ספורנומנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהתורה תמימהעודהכל
[פיסקא שי]
זכור ימות עולם – אמר להם הזכרו מה שעשיתי לדורות הראשונים מה שעשיתי לאנשי דור המבול ומה שעשיתי לאנשי דור הפלגה ומה שעשיתי לאנשי סדום.
בינו שנות דור ודור – אין לך דור שאין בו כאנשי דור המבול ואין לך דור שאין בו כאנשי סדום אלא שנדון כל אחד ואחד לפי מעשיו.
שאל אביך ויגדך – אלו נביאים כענין שנאמר (מלכים ב ב׳:י״ב) ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי.
זקניך ויאמרו לך – אלו זקנים כענין שנאמר (במדבר י״א:ט״ז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.
דבר אחר: זכור ימות עולם – אמר להם כל זמן שהקדוש ברוך הוא מביא עליכם יסורים הזכרו כמה טובות ונחמות עתיד ליתן לכם לעולם הבא.
בינו שנות דור ודור – זה דורו של משיח שיש בו שלשה דורות שנאמר (תהלים ע״ב:ה׳) יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים.
שאל אביך ויגדך – למחר עתידים ישראל להיות רואים ושומעים כשומעים מפי הקדוש ברוך הוא שנאמר (ישעיהו ל׳:כ״א) ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר ואומר (שם ל׳:כ׳) לא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך.
זקניך ויאמרו לך – מה שהראיתי לזקנים בהר כענין שנאמר (שמות כ״ד:א׳) ואל משה אמר עלה אל ה׳.
סליק פיסקא
[Piska 310]
"Remember the days of yore": Remember what I did with the first generations: what I did with the men of the generation of the flood; what I did with the men of the generation of hapalagah (the tower of Bavel); what I did with the men of the generation of Sodom and Amorah.
"Reflect upon the years of generation upon generation": There is no generation where there are no men like those of the generations of the men of the flood; where there are no men like those of the generation of hapalagah and the men of Sodom — but each is judged according to his acts.
"Ask your father and he will tell you": These are the prophets, viz. (II Kings 2:12) "And Elisha saw (Eliyahu the prophet) and cried 'My father! My father!'"
"your elders and they will tell you": These are the elders, viz. (Bemidbar 11:16) "Gather unto Me seventy men from the elders of Israel."
Variantly: "Remember the days of the world": He said to them: Whenever the Lord brings afflictions upon you, remember how many benefactions and consolations He is destined to accord you in the world to come.
"Reflect upon the years of generation upon generation": This is the generation of the Messiah, which contains three generations, viz. (Psalms 72:5) "They (Israel, in the days of the Messiah) will fear You before the sun and the moon, generation (1) generations (2)."
"Ask your Father and He will tell you": In the future, Israel are destined to see and hear from the mouth of the Holy One Blessed be He, viz. (Isaiah 30:21) "And your ears will hear a word from behind you ([in context: from the mouth of the Lord]), saying, etc." And (Isaiah, Ibid. 20) "And your Teacher will no longer be hidden behind His garment, and your eyes will see your Teacher."
"your elders, and they shall say it to you": what I showed the elders in the mountain," (Sinai, at the giving of the Torah), viz. (Shemot 24:1) "And to Moses He said: Go up to the Lord, you and Aaron, Nadav and Avihu, and seventy from the elders of Israel… (Ibid. 10) And they saw the G-d of Israel" (and so, in time to come.)
[End of Piska]
זכור ימות עולם אמ׳ להן הקב״ה היו זכורים מה שעשיתי בראשונים מה שעשיתי בדור המבול ומה שעשיתי בדור הפלגה ומה שעשיתי באנשי סדום:
בינו שנות דור ודור אין דור שאין בו כדור המבול אין דור שאין בו כדור הפלגה אין דור שאין בו כאנשי סדום אין דור שאין בו כקרח וכעד׳ אלא כל אחד ואחד נידון לפי מעשיו:
שאל אביך ויגד׳ אלו הנביאים כענין שנ׳ (מלכים ב ב׳:י״ב) ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי זקניך ויאמ׳ לך אלו החכמים כענין שנ׳ (במדבר י״א:ט״ז) אספה לי שבעים איש מז׳ יש׳:
ד״א זכר ימות עו׳ אמר להן הקב״ה בשעה שאני מביא עליכם יסורין היו זכורים כמה שכר אני נותן לכם עליהם:
בינו שנות דור ודור זה דורו של משיח שנ׳ בו (תהלים ע״ב:ה׳) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים:
שאל אביך ויג׳ מה שהשמיע לאבות עתידין ישראל להיות שומעין מפי הקב״ה לעתיד לבוא שנ׳ (ישעיהו ל׳:כ׳) ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך:
זקניך ויאמ׳ לך מה שהראה את הזקנים בהר שנ׳ (שמות כ״ד:א׳) ואל משה אמר עלה אל ה׳:
1. מלבד הפי׳ של ״בון״ -–> הסתכל, הפך הרבים ללשון יחיד, לפי שכל הכתוב בלשון יחיד (ביאורי אונקלוס שעפטעל).
Remember the days of old, consider the years of generation and generation; ask your fathers, and they will show you, your elders, and they will tell you.
Remember the days of old; consider the years of every generation; read the books of the law, and they will teach you, and the books of the prophets, and they will tell you.
אידכרו יומין ימות עלמא אתבוננו לשני בכל דר ודר שאיל לאבהתכון דרברבין מנכון באורייתא ויתנון לכון חכימין ויימרון לכון.
Be mindful of the days, the days of old, consider the years of one generation and another; ask your fathers who are greater in the law than you, and they will teach you, the sages, and they will tell you.
[Siman 7] Remember the days of yore; understand the years of each generation: Always should a man check the names to call his son one that is fitting to be righteous - as sometimes the name causes good or causes bad, as we found by the scouts (Numbers 13:4-15): Shamua son of Zakur, since he did not listen (shama) to the words of the Omnipresent, and it was as if he asked his male (zikhuro) organ (a type of divination), as it states (I Samuel 15:23), "For rebellion is like the sin of divination"; Shafat son of Chori, since he did not judge (shafat) his [evil] inclination, and he was made a hole (chori) from the earth; Yigal son of Yosef, since he put out (perhaps alluding to the word, reveal - yigal) evil speech, hence he was gathered (neesaf) before his time; Palti son of Rafu - he removed (palat) good deeds, and his hands were weakened(rafu); Gadiel son of Sodi - he spoke words as harsh as tendons (gidim); Gadi son of Susi - he threw words [accusingly] towards the Above and brought up grief (sisia), [as] he was the one that said, "it is a land that consumes its inhabitants" (Numbers 13:32); Amiel son of Gemali - he soured (haamah) his strength, since he said, "since it is stronger than us" (Numbers 13:31), and he caused (gamal) himself that he did not enter the Land of Israel; Setur son of Michael, since it was in his heart to contradict (listor) what is written - who is like God (mi hu ke'El), the Lord, as it states (Deuteronomy 33:26), "There is none like the God of Yeshurun"; Nachbi son of Vofsi - he hid (hechbi) the truth and ended (pasah) faith from his mouth - as in "the faithful ones have ended (pasah) among people" (Psalms 12:2) - to say lying words about the Holy One, blessed be He, and he became weak (makh).
זכור ימי עולם והתבונן שנות דור ודור, שאל את אביך ויספר לך, את זקניך ויאמרו לך.
זכור ימות עולם – מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו.
בינו שנות דור ודרא – דרב אנוש שהציף עליהם אוקיינוס, דורג המבול ששטפן.
דבר אחר: בינו שנות דר ודר – לא נתתם לבבכם על לשעבר, בינו שנות דר ודר, להביןד שיש בידו להטיב לכם ולהנחיל אתכם ימות המשיח והעולם הבא.
שאל אביך – אלה הנביאים שנקראו אבות, כמו שנאמר באליהו: אבי אבי רכב ישראל (מלכים ב ב׳:י״ב).
זקניך – אילו חכמים.
ויאמרו לך – הראשונות.
א. בכ״י לייפציג 1 נראה שנכתב בתחילה ״ודור״ ונמחקה האות ו׳ (והשוו לכתיב בד״ה הבא ברש״י ולכתיב בפסוק), אך לא לגמרי ברור שנמחקה. בכ״י אוקספורד 165: ״דר ודור״. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34: ״דור ודור״. בהמון כ״י של המקרא, גם ״דור״ וגם ״ודור״ נכתבו בכתיב מלא.
ב. כן בכ״י לייפציג 1 כמו בפסוק. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״דור״.
ד. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״להבא״. בכ״י מינכן 5: ״להגיד״. בדפוס סביונטה: ״להכיר״. בכ״י ליידן 1, מוסקבה 1628 חסרה מלת: ״להבין״.
ה. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917: ״אילו״.
זכר ימות עולם REMEMBER THE DAYS OF OLD – what He did to previous generations who provoked Him to anger,
בינו שנות דר ודר [CONSIDER] THE YEARS OF GENERATION AFTER GENERATION – the generation of Enosh over whom He caused the waters of the ocean to flow, and the generations of the flood whom He drowned by flood (cf. Sifre Devarim 310:1).
Another explanation is: If you have not set your attention to the past (i.e. if you fail to remember the days of old, then) בינו שנות דר ודר CONSIDER at least THE YEARS OF GENERATION AND GENERATION so that you become conscious of what might happen in the future – that He has the power to bestow good upon you and to make you inherit the blissful days of Messiah and the world to come (cf. Sifre Devarim 310:5).
שאל אביך ASK YOUR FATHER – these are the prophets who are termed fathers, as it is stated in the history of Elijah that Elisha exclaimed when Elijah departed: "My father, my father, the chariot of Israel!" (Melakhim II 2:12)(cf. Sifre Devarim 310:3).
זקניך YOUR ELDERS – these are the sages,
ויאמרו לך AND THEY WILL TELL YOU – the events of the former days:
פס׳: זכור ימות עולם – אמר להם זכרו מה שעשיתי לדורות הראשונים מה שעשיתי לאנשי דור המבול ולאנשי דור הפלגה ולאנשי סדום ועמורה.
בינו שנות דור ודור – שאין לך דור שאין בו כדור המבול וכאנשי סדום ועמורה אלא שכל אחד ואחד נידון כפי מעשיו.
שאל אביך ויגדך – 1אלו הנביאים כענין שנאמר (מלכים ב ב׳:י״ב) ואלישע ראהו והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו.
זקניך ויאמרו לך – אלו זקנים כענין שנאמר (במדבר י״א:ט״ז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.
דבר אחר זכור ימות עולם – אמר להם כל זמן שהקב״ה מביא עליכם יסורין בעולם הזה 2תזכרו כמה טובות ונחמות עתיד ליתן לכם לעתיד לבוא.
שאל אביך ויגדך – במה שניתן לך מהר סיני.
זקניך ויאמרו לך – במה שקיבלו זקנים מהר סיני שנאמר (שמות כ״ד:א׳) ואל משה אמר עלה אל ה׳ אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל:
1. אלו הנביאים. שנקראים אב״י כדמסיים:
2. תזכרו במה טובות ונחמות. דריש זה מסיפא דקרא בינו שנות דור ודור קאי על ימי המשיח שיקבלו אז הרבה טובות ונחמות:
זכור ימות עולם – בטרם נולדתם הכין לכם נחלתכם.
זכור ימות עולם REMEMBER THE DAYS OF OLD: [Remember that] before you were born, He [had already] prepared your homeland for you.1
1. Rashbam’s interpretation opposes that of Rashi, who says that this verse charges Israelites to remember those punishments that God brought in ancient times on those whose behavior did not please Him, the flood in the days of Noah and the mini-flood that, according to the midrash (e.g. BR 23:7) occurred in the days of Enosh. Rashbam interprets the call to memory here contextually, as related to the verses that follow immediately and that speak of God assigning territories to various nations, including the Israelites. Like Rashbam, see R. Joseph Bekhor Shor and Hizq. It is possible to interpret this verse more generally, as a charge to the Israelites to remember all of God’s beneficence to them. See e.g. NJPSC: “Israel should consider its history in order to be reminded of all that God did for it.”
ימות עם ימי – שתי לשונות, וכן: שנות – עם שני.
עולם – זמן שעבר.
שאל אביך – בעבור שאמר זכור, אם שכחת מה שספרו לך אבותיך: שאל.
THE DAYS OF. Yemot (days of) and yeme (days of) are two forms.1 The same is the case with shenot (years of) and shene (years of).2
OF OLD. Olam (of old) means the time that has past.
ASK THY FATHER. Scripture states this because it earlier3 said Remember. If you forgot what your fathers told you, ask them.
AND HE WILL DECLARE UNTO THEE. Ve-yaggedekha means and he will declare unto thee.4 Compare, netattani (thou hast given to me)5 in for that thou hast given to me in the Southland6(Joshua 15:19). And yetzauni (are gone forth of me) in My children are gone forth of me(Jer. 10:20).7
THINE ELDERS. Scripture repeats itself, for it is elegant to do so.8
1. Two forms in the plural construct of the word yom (day).
2. Two forms in the plural construct of the word shanah (year).
3. At the opening of the verse.
4. The suffix kha means unto thee. The kha ending usually indicates the accusative (you or thee). Thus ve-yagaddekha would appear to mean, and He will declare you. Hence Ibn Ezra points out that here it means will declare to you.
5. The suffix ni is usually the sign of the accusative. Compare channani(Gen. 33:11). Thus we would ordinarily render, netattani, you have given me. Hence Ibn Ezra points out that here it has the meaning of you have given to me. We thus see that at times accusative suffixes are not to be rendered literally.
6. Translated according to Ibn Ezra.
7. Here too an accusative ending is not to be rendered as an accusative, for yetzauni is to be rendered as gone forth of me, not gone forth me.
8. Thine elders…repeats the idea of Ask thy father…
זכור ימות עולם – עתה מזכיר והולך החסדים שעשה הקב״ה עם ישראל.
בינו שנות דור ודור וגו׳ – כי קודם שהיו ישראל בעולם, הייתי מתקן להם מקום.
זכור ימות עולם – REMEMBER THE DAYS OF OLD – Now he goes on to mention the kindnesses that the Blessed Holy One did with Israel.
בינו שנות דור ודור וגו' – CONSIDER THE YEARS OF MANY GENERATIONS etc. – Because before Israel was in the world, I established for them a place.
זכר ימות עולם – עכשיו מזכיר והולך החסדים שהקב״ה עשה עם ישראל.1
בינו שנות דר ודר – שהרי קודם שהיו ישראל בעולם היה הקב״ה מתקן להם מקום.2
1. שאוב מר״י בכור שור.
2. שאוב מר״י בכור שור.
זכור ימות עולם, "remember the days of old;" Moses now proceeds to remind the people of a whole list of acts of loving kindness God had performed for them (B'chor shor)
בינו שנות דור ודור, "consider the years of many generations." God had prepared a specific land on earth for the Jewish people already long before they had come into existence. (B'chor shor)
זכור ימות עולם – יאמר תנו לב לזכור מזמן הבריאה הטובה שעשה עמכם בעת היצירה, זהו שאמר בהנחל עליון גוים.
בינו שנות דור ודור – כלומר שיבינו מה שנעשה בדורות משעה ששרתה שכינה בהם, זהו שאמר ימצאהו בארץ מדבר. ומלת יצב מקור, כמו להציב, וכן (ירמיהו א) לא ידעתי דבר, ויהיה באור הכתוב, כשהקב״ה הנחיל את האומות וכשהפריד אותם ללשונותם, כענין שכתוב בתולדות שיצאו מנח (בראשית י׳:ל״ב) ומאלה נפרדו הגוים, ותמצא באותה פרשה בתולדות ההם שבעים איש לרמוז על שבעים אומות שעתידין לצאת מהם, ועל כן יבאר הכתוב כי כשהפריד הקב״ה הלשונות להציב גבולות העמים שהן שבעים, למספר בני ישראל יורדי מצרים שהיו שבעים נפש לא בחר מכולן אלא ישראל שהבדילו לחלקו, זהו כי חלק ה׳ עמו. ויש שפירשו גבולות עמים, הם אלכסוני העולם שהם י״ב, ממונים עליהם י״ב מזלות למספר בני ישראל, כלומר י״ב שבטי ישראל, וסמך לו מיד כי חלק ה׳ עמו, לא חלק הכוכבים והמזלות. ובפסוק זה מפורש כי אין ישראל תחת ממשלת הכוכבים והמזלות אבל הם למעלה מהם, והמעלה הזאת לא זכתה שום אומה אליה ולא עשה כן לכל גוי.
זכור ימות עולם, "Remember the days of yore;" Moses asks the people to remember all the good God had done for the Jewish people ever since the creation; i.e. בהנחל עליון גוים, "when the Supreme One gave as inheritance to the nations, etc."
בינו שנות דור ודור, "understand the years of generation after generation." They should understand what occurred ever since the Shechinah made its home within them. This is reflected in ימצאהו בארץ מדבר, "when He found it (the people) in a land of desolation." The word יצב in יצב גבולות עמים, is to be understood as an infinitive (see Ibn Ezra) similar in meaning to the word להציב. We find the word דבר, i.e. dabber, also used as an infinitive in לא ידעתי דבר (Jeremiah 1,8). The meaning of the full verse then is: "when God assigned to the various nations lands as their respective inheritance, and when He separated their languages, as described about the descendants of Noach in Genesis chapter 11, etc." You will find that in that chapter 70 descendants of Noach are listed. These are the founders of the 70 nations the sages always speak of. You will reflect on the fact that when your patriarch Yaakov descended to Egypt his clan comprised 70 members born to him or his children. God did not select for His own inheritance more than these 70 people whom He set apart to become His people. This is the meaning of the words כי חלק ה' עמו, "for Hashem's portion is His people" (verse 9).
Some commentators explain the words גבולות עמים which we translated as "the nations' boundaries" to mean instead: "the diagonal lines assigned to the world," i.e. the division of the globe into 12 areas governed by different constellations. The words: "for His people are God's share," would then refer to the fact that the fate of the Jewish people is not governed by such constellations, but that God personally decides on the fates of individual Jews. This verse then would be the clearest proof that the fates of the Jewish people are not subject to the influences of the stars but are decided by higher forces. No other nation has achieved such a status, as is spelled out by David in Psalms 147,20: "He did not do so for any other nation."
זכור ימות עולם – עתה מזכיר והולך החסדים שעשה הקב״ה עם ישראל.
בינו שנות דור ודור. כי קודם שהיו ישראל תקן להם מקום.
זכור ימות עולם – עתה מזכיר והולך החסדים שעשה הקב״ה עם ישראל.
בינו שנות דור ודור – כי קודם שהיו בעולם הייתי מתקן להם מקום בכל דור ודור כדמפרש ואזיל.
זכור ימות עולם, "remember the days of old;" now Moses begins to list the many acts of kindness G–d had performed for His people;
בינו שנות דור ודור, "reflect with intelligence about the years of many generations." I, G–d, had provided for this nation long before they came into existence as a nation." The details will be explained in the following verses.
זכור ימות עולם – עתה מזכיר והולך החסדים שעשה הקב״ה עם ישראל בינו שנות דור ודור כי קודם שהיו בעולם הייתי מתקן להם מקום בכל דור ודור כדמסיק ואזיל.
זכור – שלא תמרוד בשם יתעלה הימים הקדומים.
בינו שנות דור ודור – מהדורות הקודמים.
שאל דבר זה אל מנהיגך והוא הנביא ויגד לך האמת. או שאל לך חכמיך ויאמרו לך – האמת לפי מה שנודע אליהם מצד הנביא.
שאל אביך ויגדך – מפני שמה שזכר זאת ההגדה הם ענינים נעלמים והמושג בהם בחוש לא הצטרכו לשאול לאחרים כי הם בעצמם ראו זה כמו שיתבאר מהנמשך הנה יהיה הרצון באביך בזה המקום המנהיג והוא הנביא כאמרו והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו.
ולזה אמר אחריו זקניך ויאמרו לך – שהם החכמים והזקנים והנה המנהיג יקרא אב כאמרו וישימני לאב לפרעה.
ואחר שזכר משה אדוננו אלו הדברים הארבעה ביאר הכרחיותן ואמר זכור ימות עולם וגו׳ והכוונה אם תזכור ימות עולם היותם סובבים תמיד על מספר שבעה ימי השבוע בהסכמת כל האומות והלשונות אשר מזה יתאמת כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת תדע בלי ספק כי הוא אביך כי הממציא והמהוה סבותיך הוא המציא אותך בלי ספק. ואם תבין בשנות דור ודור לדעת מי הוא זה אשר קדם שטרו לשטרו של יוצר בראשית או שהחזיק בקנינו תחלה תכיר ותרא׳ כי הוא קנך ואין מערער ומפקפק. ואם תרצה לאמת שהוא לבדו אשר עשאך בעצם וראשונה בכוונה מכוונת הרמוזה אליך ולא אביך זה ילדך שאל אביך ויגדך כי הוא לא כיון בך בעצמך אבל שקרה מקרהו שיצאת אל המציאות ע״י התעסקותו כי אם תשאלהו למה היה בנך יפה או מכוער וכדומה ישיבך כך רצה האל. ועל הרביעי אמר זקניך ויאמרו לך כי הם אשר יעידו ויגידו אליך שאין כח בשום הישרה נמוסית להעמיד ולקיים אותך קיום אמיתי נפשיי כי אם בהישרתו ובהנהגתו אשר עמך אשר בה תוכל לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ולשבת בעריהם ובבתיהם במעלה וכבוד קיום תמידי אם לא תהרוס מצבך:
1ויתכן שרמז בכאן אל ארבעה מיני המופת הראשונים מהי״ג שזכר החכם בהגיונות שמכחם יתברר ויתלבן אמתת כל דבר לפי ענינו. ועל המוחשות אמר זכור ימות עולם כי אין דבר יותר מוחש מהימים אשר לפנינו לברר שהעולם מחודש כמו שאמרנו. ועל המושכלות הראשונות אמר בינו שנות דור ודור וזה כי מושכל ראשון הוא שהכל גדול מהחלק ואם יניחו העולם קדמון הנה על כרחם יודו שחלק הזמן שוה לכלו מפני שחלקי הבלתי בעל תכלית חוייב שיהיו בלתי בעל תכלית וגם כן יתחייב שישוה מספר התנועות המאוחרות אל המהירות והוא מופת חותך על החדוש אצל המדברים כמ״ש הרב המורה פרק ע״ג חלק ראשון ולזה אמר השכילו כמו שכל פשוט אצל שנות דור ודור ותדעו האמת. ועל המקובלות אמר שאל אביך ויגדך. ועל המפורסמות זקניך ויאמרו לך שעל כל פנים אין להביא ראי׳ בהם רק מזקני הדור ומבניהם. ואיך שיהי׳ היתה הכוונה לברר להם איך הוא יתעל׳ אביהם האמתי והעצמי בכל תנאיו. ואמנם הסכים בזה התואר רצוני בשהוא אביהם העצמיי ואשר יושלמו בו כל התנאים הנזכרים להורות על ענין ההשגחה אשר תבא ממנו יתע׳ עליהם היותה היותר שלימה ובכוונה אליהם בעצם וראשונ׳ לא מצד מה שימשך מהסדור הכולל הטבעי הנוהג כפי מנהגו מבלי שום כוונה אל המונהגים אלא כמו השגחת האב על בניו שהיא בהשקפה אליהם בעצם וראשונה. וכמו שאמר במדרש בפרשת ואתחנן ואיתיה נמי בסנהדרין (ק״א.) כשחלה רבן יוחנן בן זכאי נכנסו חכמים אצלו ואלו הן ר׳ טרפון ור׳ יהושע ור׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא נענה ר׳ טרפון ואמר רבינו טוב אתה לישראל מטפה של גשמים שטפה של גשמים בעולם הזה ואתה בעולם הזה ובעולם הבא. נענה ר׳ יהושע ואמר רבינו טוב אתה לישראל מגלגל חמה שגלגל חמה בעולם הזה ואתה בעולם הזה ובעולם הבא נענה ר׳ אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל מאב ואם שאלו אב ואם בעולם הזה ואתה בעולם הזה ובבא. נענה ר׳ עקיבא אמר חביבין יסורין כו׳.
2הלא תרא׳ שטפה של גשמים תועלתה טבעית אינה מלאכותיית ויורה שיגיע מתועלת המלמד בשהוא יהיה לו התחלה וסבה בעבורה יתנועע האדם אל שלימותו והוא מה שכוונו בכאן משה כשאמר יערוף כמטר לקחי וגו׳ אלא שדקדק בפרטי תועלותיו ור׳ יהושע אמר כי לא זו בלבד תמצא אל החכם אבל שהוא ג״כ המניע אותם בתנוע׳ חזקה מספקת אל שיוציאו כחם זה אל הפועל כגלגל חמה זה שמניע היסודות ומכינם לקבל הצורות כמאמר החכם האדם יולידהו האדם והשמש. אמנם ר׳ אלעזר בן עזריה הוסיף ואמר שאין שלמות החכם המלמד חכמה ודעת את העם דומה אל השלמות המגיע בהויות מהנעת השמש לפי שהנעת השמש אותם אינה בכוונה כמו שאמר החכם בסוף המאמר השני מאלהיות אמר והוא שהאור יחוייב מעצמות השמש בטבע גמור מבלי שיהיה לשמש ידיעה וספור בהנעתו והוא מסכים בזה למה שאמר בספר ההפלה שאינו ברור שהם חיים משכילים ואף כי ישכיל וידע לא יהיה לו רק כוונה כוללת אמנם הכוונה אל החכם היא אל הענינים החלקיים והפרטיים ואל שלמות כל אחד ואחד מהמקבלים כהשקפת האב והאם על הבנים שאוהבים אותם בכל פרטיה׳ ופרטי פרטיהם ואל זה הענין בעצמו כוון בכאן באומרו הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך אלא שהפליג בהבדל הגדול אשר בין הכרתו והשקפתו בזה מכל שאר האבות על דרך שנתבאר. רבי עקיבא פנה אל ענין אחר שאינו מענין הראשונים ולא מדרכם ומבואר הוא שהתועלות המגיעות ממנו יראה הם מועילות לעולם הזה והבא ק״ו מהמלמד השלם ההוא ע״ה.
1. ויתכן עתה רוצה לבאר הכ׳ באופן אחר ותוכן דעתו הוא, כי הנה ידוע כי חכמי ההגיון אמרו (עיין מלות הגיון שער ח׳) כי יש ד׳ מיני משפטים אשר לא נצטרך ראייה על אמתתם המבוארת מעצמה, הא׳ המוחשים ר״ל אותן ההשגות אשר אמתתם נכיר ונרגיש ע״י חושנו, כידיעתנו ד״מ שדבר זה אשר נראה, מראהו שחור או לבן, הב׳ המושכלות הראשונות הנודעות לכל אדם הבריא בשכלו בעבור שהן מוטבעות בקרבו מיום עמדו על דעתו, כידיעתנו ד״מ שהכל גדול מן החלק ממנו, הג׳ המקובלות לנו מאבותינו אשר עדותם נאמנה לנו מאוד, כי ידיעתנו ד״מ עפ״י סיפורי אבותנו הנאמנים לנו, כי אומתנו הישראלית היתה יושבת זמן רב בארץ שלוה ושקטה ומוצלחת בעושר ונכסים, עד שגורשו משם ביד חזקה בשנת רנ״ב לאלף הששי, הד׳ המפורסמות ד״מ ״היות גילוי הערוה דבר מגונה״ הוא מפורסם אצל כל בני אדם בעלי מדע והשכל, אבל ״היות גילוי הראש לפני מלך ושר או איש נכבד דבר מגונה״ מפורסם רק אצל בני קדם, כמו שכיסוי הראש בפני מלך ושרים מגונה אצל יושבי אייראפא, ומעתה יאמר הרב ז״ל כי היות הי״ת הבורא והממציא כל, הוא ״אמת מוחש״ אחרי שאנו רואים ושומעים כל בני אדם מונים ימי השבוע רק עד שבעה להורות בזה על חידוש העולם מאת הי״ת בששה ימים והשביתה בשביעי, ועליו רומז מאמר הכתוב ״זכור ימות עולם,״ והוא אמת גם מצד המושכל הראשון, כי אלו היה העולם קדמון היה ג״כ בלי תכלית וא״כ היה חלק זמן היותו, ד״מ משנת תר״ח עד בלי תכלית ג״כ מספר בלי תכלית, השוה אל כל זמן היותו שהוא מעולם בלי תכלית, עד עולם בלי תכלית, והיה לפ״ז החלק שוה אל הכל, מה שהוא מתנגד אל המושכל הראשון שהבאנו למעלה שהכל גדול מהחלק ממנו (עיין מזה גם בחובות הלבבות שער היחוד פרק ה׳ ד״ה וברור ההקדמה השניה,) וע״ז רומז מאמר הכתוב ״בינו שנות דור ודור״ והוא גם אמת מקובל, כי גם מאבותיהם הקדושים היתה להם קבלה איש מפי איש עד אדה״ר, כי בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ועליו רומז מאמר הכתוב ״שאל אביך ויגדך׳״ ואמת זה היה מפורסם בימי משה בין כל זקני האומה הישראלית ונכבדיה, ועליו רומז מאמר הכתוב ״זקיניך ויאמרו לך״.
2. הלא תראה וכו׳. הנה בשם ״סיבה טבעית״ יקרא אותו הדבר אשר יסבב כי יבוא ויהיה מאליו על ידו דבר אחר המסובב ממנו עפ״י חקי הטבע. כצמיחת הזרע בשדה אשר כולה משקה, אשר תעשה מאיליה מבלי שום הכרחה לזה מהמים הנבלעים בתוכה, ובשם ״סיבה מלאכותית״ תקרא ד״מ מלאכת חרש עצים אשר יכריח בפעולתו את גלמי העץ אשר בידו לקבל צורת השלחן, הכסא או שאר צורה שירצה ועפי״ז תבין דבריו כי ר״ט דמה את החכם המלמד דעת לזולתו רק לטיפה של גשמים אשר היא סיבה טבעית לצמיחת הזרע והתבואה, כי גם החכם מסבב שיקנו תלמידיו חכמה והכשר דעת, ור׳ יושע הוסיף בשבחו באמרו שהוא דומה לגלגל חמה אשר יניע בכחו ותנועתו את ד׳ היסודות, ויכריחם לקבל צורות שונות, כמו שאמר החוקר שסיבות הוית נוף האדם עפ״י ה׳ הן ״האדם״ ר״ל האב המוליד אותו ״והשמש״ המכין את חמרו, כן יכריח גם החכם את תלמידיו לחשוב גם הם מעצמם מחשבות ודעות שונות, וראב״ע הפליג עוד יותר בשבחו, באמרו שלא לבד ידמה אל השמש, אשר, אף אם נאמר כדעת הקדמונים שיש לה נפש משכלת, בכל זאת אין לה כונה מיוחדת בפועולותיה אל האישים הפרטיים המקבלים אותן, אבל החכם דומה בהשקפתו הפרטית על כל אחד מתלמדיו, לאב ואם המשקיפים בגידולם וחנוכם על כל אחד מבניהם בעין השגחתם הפרטית, ושלשת חכמים אלה שוים בזה, כי יש יתרון ומעלה לפעולת החכם מפעולת כל אחד משלשה אלה, כי כולם פועלים רק בעולם הזה ר״ל בבחינה גופנית, והחכם פועל לעולם הבא ר״ל בבחינה שכלית ומוסרית.
דבר אחר לא נתתם לבבכם על שעבר בינו שנות דור ודור להבא שיש בידו להטיב לכם ולהנחילכם ימות המשי׳ והעולם הבא. אף לפי הפי׳ הזה צ״ל שהתימ׳ הוא על שני העניינים יחד על שיש בידו לפרוע מהם ועל הטובות שקבלו ממנו ולא היה להם לגמול רעה תחת טובה כדלעיל רק שלפי הפי׳ הראשון יהיה מאמר הלא הוא אביך קנך מורה על הטובות שעשה להם ומאמר זכור ימות עולם מורה על שיש בידו ליפרע ממכעיסיו ולפי הפי׳ הזה יהי מאמר הלא הוא אביך ומאמר זכור ימות עולם שניה׳ יחד מורים על הטובות רק שהראשון מור׳ על הטובות שעשה להם והשני מורה על הטובות שעתיד לעשות להם ונשאר מאמר בהנחל עליון גוים שפירושו כשהנחיל הקב״ה למכעיסיו את חלק נחלחן הציפן ושטפן במבול שהיה מורה על שיש בידו לפרוע מהם:
זכר ימות עולם – אחר שהשלים הקדמת השירה, אשר בה הודיע שהמכוון ממנו הוא להגיד צדקת האל יתעלה, שהוא ״אל אמונה״ להיטיב לישראל, וברך ולא ישיבנה, ואין עול במדת דינו נגדם, הואיל משה באר (ע״פ דברים א׳:ה׳) זה בהגדת העבר והעתיד, להודיע:
ראשונה, כמה היתה כוונת האל יתברך להשיג זה התכלית בכל המין האנושי ב״ימות עולם״ ו״בשנות דור ודור״, ואיך כשלא עלה זה, הגדיל ה׳ לעשות להעלות את ישראל אל גרם המעלות, כאשר יעשה באחרית הימים עם השרידים אשר יקרא (ע״פ יואל ג׳:ה׳).
שנית, שנתן להם מקום נכון לעבדו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, והמה מרו ושלמו רעה תחת טובה. ומי שהחטיא כוונתו עם כל אלה אין ספק שהוא ראוי לעונש נמרץ.
רביעית, הודיע סבה אשר בגללה תהיה להם גאולה באחרית הימים.
חמישית, הודיע אופן הגאולה ונקמת האל יתברך נגד צרי עמו. והם חלקי פרשת ״האזינו״ שזכרו ז״ל ונתנו בהם סימנים: הזי״ו ל״ך. אמר אם כן: ״זכר ימות עולם״, ותבין דרכי טובו, וכמה כיון להיטיב למין האנושי בכלל, כשתזכור ראשונה מה שהיטיב לאדם הראשון בתחלת ימי עולם, ״ויניחהו בגן עדן״, והוא קלקל ענינו. בינו שנות דור ודור, ותבין שנית כמה היטיב לדורות, והם השחיתו עד המבול, וכן שלישית מן המבול עד הפלגה, והם קלקלו.
זכור ימות עולם, After concluding the introductory section of his poem, during the course of which he announced that it was his purpose to proclaim the perfect righteousness of the Lord God, Who has proven a loyal God showering goodness upon the people of Israel, and Who would not reverse a blessing once bestowed, Moses begins to discuss Israel’s past and future.
First, Moses reminds the people that God had originally hoped to bestow a brilliant future for all of mankind, i.e. ימות עולם, He had hoped that history would develop in that direction. When this failed to happen, שנות דור ודור, during the years of one generation after another, God decided on His pilot project the Jewish people and He raised them to an elevated position among the nations. This is basically what He will do at the end of “history,”a
Second, God had provided the people with optimum conditions to serve Him joyfully while they enjoyed all the material advantages that life on earth has to offer. He gave them a beautiful country, one flowing with milk and honey, to do this in. Instead, they rebelled and repaid good with evil. There can be no question that the people responsible for frustrating God’s master plan deserve to be severely punished for this.
Third, due to the serious nature of their sin they deserve to be wiped out completely. If it were not for the desecration of the Lord’s name that would be a by-product of the destruction of His chosen people, nothing would have prevented God from administering this punishment.
Fourth, Moses reveals the reason why the redemption of the Jewish people will occur at the end of what we call “history,’ באחרית היים.
Fifth, Moses elaborates somewhat on the nature of this redemption and the retribution God will wreak at that time on the other nations of the world. The nations will primarily be punished for what they did to the Jewish people throughout history. These then are the five sections into which the portion of Haazinu is divided, our sages having given us an easy way of reminding ourselves of this division by calling the portion הזי'ו ל'ך. (Rosh Hashanah 31) Moses therefore commences with the words: זכור ימות עולם, “study history and thereby learn to recognize how much God had endeavoured to shower good upon you, starting already with first man whom He transferred to Gan Eden, the most exclusive environment on earth.
בינו שנות דור ודור, you will then understand what amount of goodness God “squandered” on successive generations who did not deserve it. These generations of mankind, instead of appreciating it, did their best to ruin the universe until God was forced to put an end to them by bringing on the deluge.
a. history is perceived as a period of education for the people filling or making a brief appearance on the stage of history.
יְמוֹת: מל׳, וכ״כ הרמ״ה1 ז״ל. [ימות].
בינו שנות דֹר וָדֹר: כל דור באוריית׳ מל׳, בר מן ד׳ חסרי׳,א תרי בעמלק2 מִדֹר דֹר, ודכוותייהו בינו שנות דֹר וָדֹר, וסימניך כל פשוט מל׳, וכל כפול חס׳, מהרמ״ה3 ז״ל. [דֹּר־וָדֹר].
4. רב פעלים: שער הפעלים, החלק השני, בנין הפעיל הכבד הנוסף מחסרי הפ״א נו״ן, 181 ע״ב.
5. ויגֶש לו: בר׳ כז כה.
6. שאל אביך וְיַגֵדְךָ: פסוקנו.
א. הערתו של נורצי זוקקת תיקון, שהרי יש היקרות נוספת שבה ׳דֹר׳ מוכפלת וחסרה: ׳וזה זכרי לדֹר דֹר׳ (שמ׳ ג טו). אכן הרמ״ה, אות הדל״ת, דף יו ע״א, לא כתב ד׳ חסרים, אלא ניסח אחרת את הכלל.
ד״א לא נתתם לבבכם על שעבר. ר״ל היה ראוי לכם לזכור ימות עולם, וכיון דלא עשיתם, לכל הפחות בינו שנות דור ודור להבא כו׳. והוצרך לפרש ד״א וכו׳ משום דלפי׳ ראשון קשה כפל לשון, דהא כבר נאמר זכור ימות עולם, וגם דור אנוש ודור המבול בכלל. לכן פי׳ ד״א. ולפי ד״א לחוד נמי קשה, כי אין שייך לומר לשון הבנה אדבר שאינו בעולם הזה, אלא בעה״ב אשר עין לא ראתה בלתי אלהים לבדו. לכן פי׳ גם טעם ראשון:
אלו החכמים. כי מלת זקן נוטריקון זה שקנה חכמה:
Another interpretation: You have not taken heed of the past. I.e. it would have been appropriate for you to remember the days [i.e., the history of] the world. Since you did not do so, at least "study the generational epochs" in the future, etc. Rashi has to give the alternative explanation because according to the first explanation it is difficult to understand the seemingly redundant language, for it already says "Remember world history," which includes the generation of Enosh and the generation of the Flood. Therefore Rashi gives an alternative explanation. The alternative explanation on its own is also difficult, for how does the term "study" relate to something that does not exist in this world, but only in the World to Come which "no eye has seen aside from Hashem alone" (cf. Yeshiva 64:3). Therefore Rashi also gives the first explanation.
This refers to the sages. Because the word זקן is an acronym for "one who has acquired wisdom."
זכור ימות עולם – אמר ד׳ חלוקות כנגד ד׳ דברים שאמר בפסוק שלפני זה, כנגד אומרו הלא הוא אביך שרמז בו שהוא הבורא אמר זכור ימות עולם שהם ששת ימי בראשית שם ימצא כי הוא היוצר הוא הבורא, וכנגד אומרו קנך שרמז ליציאת מצרים ושאר הטובות שבהם קנה אותנו אמר בינו שנות דור ודור שיתבונן במה שפעל ה׳ בשנים של ב׳ דורות שהם דור היוצא ממצרים ודור רביעי הנכנס לארץ ובהם יכיר מעשיו יתברך לעם ישראל שבהם קנך, וכנגד אומרו עשך שהוא תיקון עליון שפירושנו בו שנתן שכינתו בתוכנו וניבא אותנו אמר שאל אביך ויגדך אביך הם הנביאים, וכן פירשוה רבותינו ז״ל (ספרי), וכנגד ויכוננך שפירשנוה על הכנות עולם הבא אמר זקניך ויאמרו לך פירוש הם חכמי ישראל המכירים בהכנת הדבר והמושג לעולם הבא הם יאמרו לך.
זכר ימות עולם, "Remember the days of yore, etc." Moses again makes four divisions corresponding to the four divisions he made in the previous verse. Where he had spoken of "your father" in the previous verse, i.e. an allusion to God the Creator, he now says "remember the days of yore," i.e. the six days of creation. Those were the days in which God manifested Himself as extremely active. Corresponding to the words קנך, "the One Who owns you" in the previous verse, words which were meant to allude to the Exodus from Egypt and other acts of kindness by God for Israel, Moses now says בינו שנות דור ודור, that the Israelites should examine the happenings during the two generations in question, i.e the generation of the Exodus and the generation of Israelites who did enter the Holy Land. By reviewing these two periods in our history we can understand by what right God considers Himself as "owning" us. Concerning the word עשך, "who has made you," which Moses referred to in the previous verse, something we described as the supreme improvement God made in the condition of man (Israel) [since the sin in Gan Eden. Ed.] when He granted the Jewish people His presence on a regular basis, Moses now says שאל אביך ויגדך, "ask your father and he will tell you;" the "father" in this case is a simile for the prophets whom God provided for us to consult with. Finally, concerning the fourth section of the previous verse, ויכננך, the automatic entrance card to our hereafter, Moses now says זקניך ויאמרו לך, "your elders and they will tell you." Moses refers to the scholars of the Jewish people who are familiar with the preparatory steps necessary to safeguard our entitlement to life in the hereafter.
זכר ימות עולם. בינו שנות דר ודר. שאל אביך – הזכיר ג׳ לשונות. זכר. בינו. שאל. ע״ד שאמר ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע. כי ג׳ דברים אלו מביאים לידי אמונה. ע״י ראיה. או ע״י שמיעה. או ע״י בינת לבו מעצמו. ולכן אמר ביחזקאל בצורת הבית ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך וגו׳. וכן אמר ישעיה השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו. והוא נגד ג׳ חלקי התורה. שבכתב. ושבע״פ. וסודות התורה. לתורה שבכתב צריך עינים לראות. ולשבע״פ צריך אזנים לשמוע. ולסודות התורה צריך הבנת הלב חכם ומבין מדעתו. כמו שביארנו בפי׳ ישעו׳. ונגד ראיה. אמר זכר ימות עולם וגומר אשר ראו עיניך האותות והמופתים אשר עשה לעיניך. בינו שנות דר ודר. בבינת לבך. שאל אביך וגו׳. הם המקובלות ומפורסמות ומוחשות והוא בשמיעה. וכן אמר למעלה השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך. ואמר כאן זכר נגד פן תשכח אשר ראו עיניך. בינו. נגד ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. שאל אביך ויגדך זקניך וגו׳ נגד והודעתם לבניך ולבני בניך. והוא כנגד מוחא ולבא ופומא. זכירה במוחא ומתגלה ע״י העין לכן אמר זכר אל תשכח. בינה בלבא. לכן אמר בינו וכן ופן יסורו מלבבך. דעת בפומא. לכך נאמר שאל וכן והודעתם בפומא. והם חכמה בינה דעת. ודעת כולל שניהם חו״ב ולכך אמר והודעתם לבניך ולבני בניך. וכן אמר כאן שאל אביך ויגדך זקניך וגו׳. וכנגד עולם שנה ונפש. זכר ימות עולם. נגד עולם. בינו שנות דר ודר. נגד שנה. אביך וזקניך נגד נפש הכלול משנים. כי עולם ושנה הם זו״נ שנאמר זה שמי דוכרא לעלם. וזה זכרי נו״ק לדר דר כמו שכתוב מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור. וז״ש כאן זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר. וההבדל בין עולם לשנה והוא שהשנה היא בפרט והעולם הוא בכלל כי עולם הוא דוכרא כלל. ושנה הוא נו״ק פרט לכך נאמר ימות עולם. שנות דר ודר. בכפל כי הנו״ק כפולה מהזכר כו׳. ואין טפה יורדת מלמעלה עד שהתהום עולה טפיים כי בית קבול כפול לעול׳ ולכן אות ה״א של נקב׳ נחלק לשני׳ כי לשון רבוי של נקבו׳ הוא ו״ת כמו שנות והשרש שנה. וכן ימים ושנים הם א׳ זכר והב׳ נקיבה כמ״ש כי בי ירבו ימיך ושנות חיים ושלום יוסיפו לך ולא אמר ירבו ימותיך כי ימים זכר ושנים נקיבה. ולפי סדר הדורות כך הוא. זכר ימות עולם. זה משה. בינו שנות דר ודר. זה יהושע וזקנים אשר האריכו ימים בדור השני. והם שמשא וסיהרא כנגד עולם ושנה. שאל אביך. אלו הנביאים כמ״ש אבי אבי רכב ישראל. זקניך. אלו הזקנים שהם קודמים לנביאים כמ״ש משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים. ויגדך. ויאמרו לך. ההבדל שיש בין הגדה לאמירה. כי אמירה עיקרה בלב כמ״ש ויאמר אלהים יהי אור. אמרתי אני בלבי כי כשהלב מבין די באמירה כללית ולחכימא ברמיזה והגדה עיקרה בפה והוא בפרטות כמו דברי אגדות הבאים לפרש עומקי הפסוקים בפרטות וזהו שארז״ל חכם עדיף מנביא. ויש שני מיני נבואה א׳ בראיה. ב׳ בדבור כמ״ש כי לנביא היו׳ יקרא לפנים הראה. ונביא הוא מלשון ניב שפתי׳ שאומ׳ ע״פ הדיבו׳ כמ״ש ונתתי דברי בפיך ומכאן אתה יודע היכן הנביאי׳ וכו׳. ולכן חכם עדיף מנביא שרוא׳ את הנולד וזה שביקש דהע״ה ונביא לבב חכמ׳ שנראה בראיית הלב. ומה שנדבר יהיה בחכמ׳ כמ״ש פיה פתחה בחכמ׳ וכמשרז״ל (מגיל׳ דף י״ד ע״ב) שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפין והן מדריגת הזקנים והנביאים לכן אמר שאל אביך כי בשאלה כולל שניהם. ויגדך. אלו הנביאים שיגידו לך בפרטות שהנביאים מבינים פרטי הענינים. זקניך. אלו הרואים. ויאמרו לך הוא ברמיזה ואמר בתחיל׳ ויגדך ואח״כ ויאמרו לך כמ״ש לעול׳ ילמד אדם בתחיל׳ והוא בדיבור ואח״כ יהגה הוא בלב.
ע״ד הרמז
ויגדך זקניך – הוא שם הששי שהוא לשון למודים. שאל. שם השילוב. אביך. זה חשבון האור. ויאמרו. מ״ט שערי בינה עם הפנים לך. שער החמשים. אביך. ו״ק מס״ג. זקניך. ו״ק מתרע״ד.
זכר ימות עולם – היה לך לזכור ימים מקדם, ולהבין את כל מה שעשה לישראל בדורות הקודמים, ואם לא ידעת, שאל את אביך וזקניך, כי הם יודעים ומבינים:
זכר ימות עולם וגו׳ – פרקי זמן קבועים – יום, שנה – קרויים בלשון רבים ״ימים״, ״שנים״; ואילו לשון רבים נקבה – ״ימות״, ״שנות״ – מורה בדרך כלל על פרקי זמן שאינם קבועים.
כאן נאמר: ״זכר ימות עולם״; ולא רק זאת אלא ״בינו״: רדו לעומק משמעותם, נסו להבין את הקשרים בין הדורות הבאים זה אחר זה – דור אדם, דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה. עקבו אחר שלבי התפתחות המין האנושי. ואחר כך, ״שאל אביך״: שאל את אביך על ההיסטוריה שלך (שראשיתה נעוצה בדור הפלגה [כנרמז בפסוק ח]); ״ויגדך״: הוא יציג לך אותה כפי שהיא חיה בזיכרונו; ״זקניך ויאמרו לך״: זקניך שקנו חכמה ובינה יפרשו לך את ההיסטוריה שלך; הם יבארו לך את מוצאך ואת ייעודך ההיסטורי בהקשר לחטאים ולשלבי החינוך של הדורות הקודמים.
[ז] זכר ימות עולם – הטובות שעברו לך ממנו בהתחלת מציאותך להיות לגוי:
בינו שנות דור ודור – מה שמתמיד עוד בהשתלשלות הדורות (זה נגד הוא עשך ויכוננך):
זכור ימות עולם – עד כאן הקדמה אל דברי השירה, ועתה יתחיל בדברי השירה ויוכיח במופת מסדר הבריאה ומסדר השתלשלות הדורות שישראל המה עם סגלתו:
זכור ימות עולם – המה ששת ימי הבריאה, ותראה שכל מה שחומרו חזק וצורתו חלש, נברא ראשון ראשון, וכל מה שצורתו חזק וחומרו חלש נברא אחרון אחרון עד שהאדם שהוא בעולם השפל הסגולה והלב והתכלית נברא אחרון וכן בינו שנות דור ודור. התבוננו גם בהשתלשלות הדורות, ותראו ג״כ כי העשרה דורות שמאדם עד נח היו חזקי החומר (שחיה כל אחד קרוב לאלף שנים) וחולשי הצורה עד שמחה ה׳ אותם עם כל היקום ולא השאיר רק נח ובניו שהיו הלב והסגולה מהדורות האלו, ומנח עד אברהם היה ג״כ עשרה דורות, והיו בערך הראשונים חולשי החומר (כאשר נראה שנתמעטו ימי חייהם) אבל חזקי הצורה מהראשונים עד שהיו גדורים באיזה ענינים, והלב והסגולה מהם, היה אברהם. הלא להבין מזה, כי התכלית יבוא לעולם באחרונה, וא״כ שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך שנתאחרו ישראל מלהיות לעם (וא״כ ע״כ שהם הסגולה והתכלית) כי:
זכור וגו׳: מפרש והולך1ד׳ דברים שאמר הקב״ה שהוא ״אביך, קנך, עשך ויכוננך״, האיך המה ד׳ דברים הללו, והלא הקב״ה ׳קונה הכל׳ והוא ברא עולם ומלואו, ואיך נקרא ביחוד ארבע שמות הללו בישראל?
על זה הסביר תחילה ״אביך״, היאך מוכח שראויים ישראל להקרא בשם ׳בנים׳.
זכור ימות עולם: ימי נח, כדאיתא בויקרא רבה (ז,ד) על הפסוק ״וערבה לה׳ מנחת יהודה וירושלים כימי עולם״ – כימי נח וכו׳, משום שנתיישב אז תכלית העולם ומלואו.
בינו שנות דור ודור: איזה דורות שאחרי ימי נח. ואמרה תורה כאן בלשון רבים ״בינו״2, דשאלה פשוטה וזכירת ימות עולם אפשר בכל האומה, מה שאין כן ׳בינה׳ אין כל האנשים שוין בהתבוננות. וכלל גדול3, שבמקום שמדברים עם כלל האומה מכנה בלשון יחיד4, ובשעה שמדבר עם פרטי בני אדם מכונים בלשון רבים5, כמו שכתבתי לעיל סוף פרשת וילך (דברים לא,כו) ובכמה מקומות.
שאל אביך:6 אם אתה אינך יודע מה ל״זכור ימות עולם״ – ״שאל אביך ויגדך״.
ויגדך: ׳ויגד לך׳ מיבעי7, כלשון המקרא באיוב (יא,ו) ״ויגד לך תעלומות חכמה״, והכי דיוק לשון הקודש. אבל שורש ׳הגדה׳8 הוא מלשון ׳נמשך כגידים׳, כדאיתא בפרק ר״ע (שבת פז,א) על הפסוק ״ויגד משה״9, וכן המגלה דבר באריכות והמשכת דברים10 מיקרי ׳הגדה׳. והבן השואל לאב, דרך האב להוסיף בתשובה עוד יותר משהוא שואל, ונמצא ממשיך את הבן להוסיף לקח. וזהו לשון ״ויגדך״11 – ימשיך אותך לדעת הרבה.
ואחר-כך אם תחפוץ להתבונן12 ותשאל ״זקניך״ היינו חכמי הדור, ״ויאמרו לך״ כפי שתשאל ותחקור מהם. וכבר ביארנו (דברים ה׳:כ״ג, וריש ויקרא) משמעות ׳אמירה׳ – המשך והרחבת דברים כ׳אימרה׳ המחברת חתיכות נפרדות לבגד אחד.
1. עד פסוק י״ג.
2. לאחר שהתחיל בלשון יחיד ״זכור״.
3. בדקדוק לשה״ק, מובא בשם הגר״א.
4. וכלל האומה (לשון יחיד – ״זכור״) אין כולה בעלי ׳בינה׳, לכן מדבר רק על זכירה.
5. ״בינו״ – אנשים מסויימים בעלי בינה.
6. מוסב על ״זכור ימות עולם״ כלל האומה. (מבנה הפסוק הוא א-ב, א-ב).
7. הראב״ע כתב: הטעם כמו ׳ויגד לך׳, וכן ״כי ארץ הנגב נתתני״ (יהושע טו,יט).
8. הרד״ק בשורש ׳נגד׳ כתב שההבדל בין הגדה לסיפור, הוא ש׳הגדה׳ תבוא גם על חדשות, לא כן ענין הספור שאינו אלא על הדבר שנעשה או נאמר. והראב״ע (שמות יט,ט) כתב: מלת ״הגיד״ לעולם על דבר חדש שלא הזכירו.
9. ז״ל הגמרא: רבי אומר, בתחילה פירש עונשה (של תורה) דכתיב ״וישב משה״... ולבסוף פירש מתן שכרה, דכתיב ״ויגד משה״ – דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה (״ויגד״ = אגדה). ואיכא דאמרי, בתחילה פירש מתן שכרה... ולבסוף פירש עונשה, דכתיב ״ויגד משה״ – דברים שקשין לאדם כגידין (רש״י: ירק מר).
10. ׳נמשך כגידים׳.
11. אינו במשמעות ׳יגד לך׳, אלא ימשיך אותך (׳נמשיך כגידים׳).
12. ״זקניך ויאמרו לך״ מוסב על ״בינו שנות דור ודור״.
עולם – משרש עָלֵם שהוראתו הסתיר, עת נסתרת, ומן העולם ועד העולם ענינו מהעת הנסתרת שקודם בריאת תבל עד העת הנסתרת שאחר חזרת תבל לתהו ובהו.
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.