×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(י) יִמְצָאֵ֙הוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִדְבָּ֔ר וּבְתֹ֖הוּ יְלֵ֣ל יְשִׁמֹ֑ןיְסֹבְבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנְנֵ֔הוּא יִצְּרֶ֖נְהוּ כְּאִישׁ֥וֹן עֵינֽוֹ׃
He found him in a desert land, in the waste howling wilderness. He surrounded him. He cared for him. He kept him as the pupil of his eye.
א. יְסֹבְבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנְנֵ֔הוּ =ל1?,ש,ש1,ק3,ל3?,ל9 וכמו כן בדפוסים וקורן (אין געיה ואין חטפים)
• א=יְסֹבֲבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנֲנֵ֔הוּ (חטף וחטף)
• ל=יְסֹֽבְבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנְנֵ֔הוּ (געיה באות סמ״ך ואין חטפים)
ספרי דבריםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש תנחומאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותעקדת יצחק פירושמזרחיצרור המורר״ע ספורנוכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהאם למקראמשך חכמהעודהכל
[פיסקא שיג]
ימצאהו בארץ מדבר – זה אברהם משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר הניחוהו חיילותיו במקום הצרות במקום הגייסות במקום הלסטים והלכו להם נתמנה לו גבור אחד אמר לו אדוני המלך אל יפול לבך עליך ואל יהי עליך אימה של כלום חייך שאיני מניחך עד שתיכנס לפלטרים שלך ותישן על מטתך כענין שנאמר (בראשית ט״ו:ז׳) ויאמר אליו אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים.
יסובבנהו – כענין שנאמר (שם י״ב:א׳) ויאמר ה׳ אל אברם לך לך מארצך.
יבוננהו – עד שלא בא אברהם אבינו לעולם כביכול לא היה הקדוש ברוך הוא מלך אלא על השמים בלבד שנאמר (שם כ״ד:ז׳) ה׳ אלהי השמים אשר לקחני, אבל משבא אברהם אבינו לעולם המליכו על השמים ועל הארץ כענין שנאמר (שם כ״ד:ג׳) ואשביעך בה׳ אלהי השמים ואלהי הארץ.
יצרנהו כאישון עינו – אפילו בקש הקדוש ברוך הוא מאברהם אבינו גלגל עינו היה נותן לו ולא גלגל עינו בלבד אלא אף נפשו שחביבה עליו מן הכל שנאמר (שם כ״ב:ב׳) קח נא את בנך את יחידך את יצחק והלא ידוע שהוא בנו יחידו אלא זו נפש שנקראת יחידה שנאמר (תהלים כ״ב:כ״א) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי.
דבר אחר: ימצאהו בארץ מדבר – אלו ישראל שנאמר (הושע ט׳:י׳) כענבים במדבר מצאתי ישראל.
ובתוהו ילל ישימון – במקום הצרות במקום הגייסות במקום הלסטים.
יסובבנהו – לפני הר סיני כענין שנאמר (שמות י״ט:י״ב) והגבלת את העם סביב לאמר.
יבוננהו – בעשרת הדברות מלמד שכשהיה הדיבר יוצא מפי הקדוש ברוך הוא היו ישראל רואים אותו ומשכילים בו ויודעים כמה מדרש יש בו וכמה הלכה יש בו וכמה קולים וחמורים יש בו וכמה גזירות שוות יש בו.
יצרנהו כאישון עינו – הולכים שנים עשר מיל וחוזרים שנים עשר מיל על כל דיבור ודיבור ולא היו נרתעים לא מן הקולות ולא מן הלפידים.
דבר אחר: ימצאהו בארץ מדבר – הכל מצוי ומסופק להם במדבר באר עולה להם, מן יורד להם, שליו מצוי להם, ענני כבוד מקיפות עליהם. ובתוהו ילל ישימון, במקום הצרות במקום הגייסות במקום הלסטים.
יסובבנהו – בדגלים שלשה מן הצפון שלשה מן הדרום שלשה מן המזרח שלשה מן המערב.
יבוננהו בשתי מתנות שכשהיה אחד מן האומות פושט ידו לקמוץ מן המן לא היה עולה בידו כלום למלאות מים מן הבאר לא היה עולה בידו כלום.
יצרנהו כאישון עינו – כענין שנאמר (במדבר י׳:ל״ה) קומה ה׳ ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך.
דבר אחר: ימצאהו בארץ מדבר – זה לעתיד לבא שנאמר (הושע ב׳:ט״ז) לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר ודברתי על לבה.
ובתהו ילל ישימון – אלו ארבע מלכיות כענין שנאמר (דברים ח׳:ט״ו) המוליכך במדבר הגדול והנורא.
יסובבנהו – בזקנים. יבוננהו – בנביאים. יצרנהו כאישון עינו – משמרם מן המזיקים שלא יזיקום כענין שנאמר (זכריה ב׳:י״ב) כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו.
סליק
[Piska 313]
"He found him in a desert land": This refers to our father Abraham. An analogy: A king and his soldiers go out to the wilderness, whereupon his soldiers bring him to a place of afflictions, invaders, and marauders, and they abandon him — whereupon there joins him a hero, who says to him: King, do not despair; fear nothing. I swear not to leave you until you return to your palace and sleep in your bed, as it is written (in respect to Abraham, Bereshit 15:7) "I am the Lord, who brought you out of Ur Kasdim, etc.⁠"
"He surrounded him": viz. (Ibid. 12:1) "And the Lord said to Avram: Go for your sake, etc.⁠"
"He built Him": Before Abraham came to the world, it seemed (as it were) as if the Holy One Blessed be He were king of the heavens alone, viz. (Ibid. 24:7) "O Lord, G-d of the heavens, who took me, etc.⁠" But when Abraham came to the world, he enthroned Him over heaven and earth, viz. (Ibid. 3) "And I will have you swear by the Lord, G-d of heaven and G-d of earth.⁠"
"He guarded Him like the apple of his eye": Even if the Lord asked Abraham for his eyeball, he would give it to Him. And not his eyeball alone, but he would give Him even his most beloved, his soul, viz. (Ibid. 22:2) "Take, now, your son, your special one, whom you love, Isaac.⁠" Is it not known that Isaac is his "special one"? (Why, then, need it be stated?) It must be that his special one, in this instance, refers to his soul, which is thus called elsewhere, viz. (Psalms 22:21) "Save my soul from the sword; from the dog, 'yechidathi'" (my special one).
Variantly: "He found them in a desert land": This refers to Israel, as it is written (Hoshea 9:10) "As grapes in the desert, I found Israel.⁠"
"and in a wasteland, howling and desolate": in a place of afflictions, invaders, and marauders.
"He surrounded them": before Mount Sinai, viz. (Shemot 19:12) "And you shall set bounds to the people roundabout, saying, etc.⁠"
"He invested them with understanding": with the ten commandments. We are hereby taught that the Word left the mouth of the Holy One Blessed be He, and Israel perceived it and knew how many midrashim it contained, how many halachoth it contained, how many leniencies and stringencies it contained and how many gezeiroth shavoth (identities) it contained.
They went forward twelve mil and recoiled ten mil at each commandment, and they were not deterred, neither by the sound of the (shofar) blasts, nor by the "sound" of the flashes.
Variantly: "He found them in a desert land": Everything was provided for them in the desert: The well rose up for them; the manna descended for them; the quail was available for them; the clouds of glory surrounded them. "and in a waste land, howling and desolate": in a place of afflictions, invaders, and marauders.
"He surrounded them": with flags: three from the north, three from the south, three from the east, three from the west.
"He built them up": with two gifts. We are hereby taught that when one of the nations stretched out its hand to receive the manna, it ended up with nothing; to fill up (its vessels) with water from the well, it ended up with nothing.
"He protected them like the pupil of His eye": As it is written (Bemidbar 10:35) "Arise, O Lord, and let Your foes be scattered, and let your foes flee before You!⁠"
"He found them in a desert land": As it is written (Hoshea 2:16) "Behold, I will entice her and lead her into the wilderness.⁠"
"and in a wasteland, howling and desolate": These are the four exiles, viz. (Devarim 8:15) "Who led you in the great, awesome desert of snake (1), serpent (2), scorpion (3) and waterless drought (4).⁠"
"He surrounded them": with the elders. "He guarded them like the pupil of His eye": He protected them from harm by mazzikim (adverse elements), viz. (Zechariah 2:12) "For he that touches you touches the pupil of His eye.⁠"
[End of Piska]
סוֹפֵיק צֻרְכֵּיהוֹן בַּאֲרַע מַדְבְּרָא וּבֵית צַהְוָנָא אֲתַר דְּלֵית מַיָּא1 אַשְׁרִינוּן סְחוֹר סְחוֹר לִשְׁכִינְתֵיהּ אַלֵּיפִנּוּן פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתֵיהּ נְטַרִנּוּן כְּבָבַת עֵינְהוֹן.
1. לפי ביאורי אונקלוס שעפטעל ״וּבֵית צַהְוָנָא אֲתַר דְּלֵית מַיָּא״ הוא תרגום של ׳וצמאון אשר אין מים׳ (דברים ח׳:ט״ו). וע״ע ביאור אונקלוס עוז והדר: ״ישימון הוא מקום שאין בו מים כמו שמוכח מן הכתוב (יש׳ מג:כ) ׳נתתי במדבר מים נהרות בישימון׳⁠ ⁠⁠״.
He satisfied their wants in the land of the wilderness, in the dry place where there was no water; He placed them round about His Shekinah; He taught them the words of His law; He kept them as the apple of His eye.
ארע יתהון שרין בארע דמדברה ובצללתהא יליל ישימון דבר יתהון ארבעין שנין במדברה אחת להון מנה מן שמיא אסק להון באר׳ מן תהומה ואגיז להון סלויב מן ימה אשרי יתהון חזור חזור לאיקרג שכינתיה אלף יתהון עשרתי דביריה עייני יתהון ונטר יתהון היך מה דנטר שיכנה בבה דעיינה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ובצללתה״) גם נוסח חילופי: ״ובצדיותה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״סלוי״) גם נוסח חילופי: ״סלוין״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לאיקר״) גם נוסח חילופי: ״ליק׳⁠ ⁠⁠״.
ארע יתהון שריין במדברא בצדייות אתר דמייללין שידין ווירודין ובית צחותא אגין עליהון שבעתי ענני איקריה אליפינון ית אוריתיה נטרינון היכמה דשכינה נטרא בבי דעייניה.
He found them dwelling in the wilderness, in the solitude, the place of howling demons and thorns, the place of thirsting; He overspread them with His seven glorious clouds; He taught them His law; He kept them as the Shekinah keepeth the apple of His eye.
ארע יתהון טעיין בארעא מדברא ובצחותא דליל ישימון אקיף עליהון ענני יקר שכינתיה אליף יתהון עשרתי דבריא נטר יתהון ועייני יתהון היך דשכינא נטר עיינא.
He found them wandering in a desert land, in the solitude of a howling wilderness; He threw over them clouds of glory; His Shekinah taught them the Ten Words, watched over them, and kept them as the apple of His eye.
[ח] יִצְרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹצֵר לִבְחוּנָיו, כְּאָדָם הַנּוֹצֵר אִישׁוֹן עֵינוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד עָשִׁיר גָּדוֹל וּמְקֻבָּל, וְהָיְתָה לוֹ בַּת אַחַת יְפַת תֹּאַר מְאֹד וַחֲסִידָה. וְנִשֵּׂאת שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים לִשְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם, וּבְכָל לַיְלָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל נִשּׂוּאֶיהָ, לְמָחֳרַת מוֹצְאִים בַּעֲלָהּ מֵת. אָמְרָה, לֹא יָמוּתוּ עוֹד בְּנֵי אָדָם עָלַי, אֵשֵׁב אַלְמָנָה וַעֲגוּנָה עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה הַמָּקוֹם וִירַחֵם. יָשְׁבָה יָמִים רַבִּים. וְהָיָה לְאוֹתוֹ עָשִׁיר אָח עָנִי מְאֹד בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, וְהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה בָּנִים, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הוּא וּבְנוֹ הַגָּדוֹל מְבִיאִין חֲבִילֵי עֵצִים מִן הַיַּעַר וּמוֹכְרִין אוֹתָן וּמִזֶּה הָיוּ מִתְפַּרְנְסִין הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. פַּעַם אַחַת לֹא מָכְרוּ וְלֹא הָיָה לָהֶם מָעוֹת לִקְנוֹת לֶחֶם, וְלֹא אָכְלוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם. לְמָחָר מַה הָיָה לָהֶם. הָלְכוּ בַּיַּעַר וְנִתְעַטֵּף רוּחַ הָאָב. זָלְגוּ עֵינֵי הַבֵּן דְּמָעוֹת עַל עָנְיָם וְתָלָה עֵינָיו לַמָּרוֹם. הִרְהֵר הַבֵּן בְּלִבּוֹ נָטַל רְשׁוּת מֵאָבִיו וּמֵאִמּוֹ וְהָלַךְ לִמְדִינַת דּוֹדוֹ. וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ שָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה דּוֹדוֹ עָלָיו וְגַם אִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ, וְשָׁאֲלוּ לוֹ עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ וְעַל הַבָּנִים. יָשַׁב עִמּוֹ שִׁבְעָה יָמִים. לְסוֹף שִׁבְעַת יָמִים, בָּא הַבָּחוּר לְדוֹדוֹ, אָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה אַחַת אֲנִי שׁוֹאֵל מִמְּךָ, אַל תְּשִׁיבֵנִי. אָמַר לוֹ דּוֹדוֹ, אֱמֹר בְּנִי מַה שֶּׁתִּרְצֶה. אָמַר לוֹ: הִשָּׁבְעָה לִי. וְכֵן עָשָׂה. אָמַר, זֹאת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹאֵל מִמְּךָ, שֶׁתִּתֵּן לִי בִּתְּךָ לְאִשָּׁה. כְּשֶׁשָּׁמַע הָאִישׁ בָּכָה, אָמַר לוֹ: אַל בְּנִי, אַל, כִּי בַּעֲוֹנוֹתַי כָּךְ מִדָּתָהּ. אָמַר לוֹ: עַל מְנָת כָּךְ. אָמַר לוֹ: אִם עַל עִסְקֵי מָמוֹנִי אַתָּה קוֹפֵץ עָלֶיהָ, אֶל תִּשָּׂאֶנָּה, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ כֶּסֶף וְזָהָב הַרְבֵּה, כִּי אַתָּה בָּחוּר נָאֶה וְחָכָם, וּבַעֲצָתִי, אַל תִּסְתַּכֵּן בָּהּ. אָמַר לוֹ: כְּבָר נִשְׁבַּעְתָּ עַל הַדָּבָר הַזֶּה. רָאָה הֶעָשִׁיר הַדָּבָר וְנִתְרַצָּה לוֹ, וּבָא לְבִתּוֹ וְסִפֵּר לָהּ אֶת הַדְּבָרִים. כְּשֶׁשָּׁמְעָה זֹאת, בָּכְתָה וְצָעֲקָה בְּמַר נַפְשָׁהּ, וְתָלְתָה עֵינֶיהָ לַמָּרוֹם, וְאָמְרָה, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, תְּהִי יָדְךָ בִּי, וְאַל יָמוּתוּ כָּל אֵלּוּ עָלַי. מֶה עָשָׂה. קִדְּשָׁהּ וְעָשָׂה מִשְׁתֶּה וְקָרָא לְזִקְנֵי הָעִיר, וְעָשָׂה כִּילָה וְיָשַׁב הֶחָתָן בְּתוֹכָהּ. וְנִזְדַּמֵּן לוֹ זָקֵן אֶחָד וְהוּא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, וּקְרָאוֹ בֵּינוֹ לְבֵינוֹ, וְאָמַר לוֹ: בְּנִי, אִיעַצְךְ עֵצָה נְכוֹנָה וְאַל תֵּט מֵעֲצָתִי. כְּשֶׁתֵּשֵׁב לִסְעֹד, יָבֹא אֵלֶיךָ עָנִי לָבוּשׁ בְּגָדִים שְׁחֹרִים וּקְרוּעִים, יָחֵף וְיָגֵעַ, שְׂעָרוֹ כְּמוֹ מַסְמְרִים, עָנִי שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ בְּכָל הָעוֹלָם. כְּשֶׁתִּרְאֵהוּ, תָּקוּם מִמּוֹשָׁבְךָ וְהוֹשִׁיבֵהוּ אֶצְלְךָ, וְהַאֲכִילֵהוּ וְהַשְׁקֵהוּ וְשַׁמֵּשׁ לְפָנָיו בְּכָל כֹּחֲךָ וְכַבְּדֵהוּ, וְאֶל תַּפֵּל דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לְךָ, וְתִשָּׁאֵר לְשָׁלוֹם, וַאֲנִי אֵלֵךְ לְדַרְכִּי. הָלַךְ לוֹ הַזָּקֵן וּבָא הֶחָתָן לִמְקוֹמוֹ. יָשְׁבוּ עַל הַמִּשְׁתֶּה. כְּשֶׁהִתְחִילוּ לֶאֱכֹל, בָּא אוֹתוֹ עָנִי. וּכְשֶׁרָאָהוּ הֶחָתָן עָמַד מִמְּקוֹמוֹ וְעָשָׂה לוֹ כָּל מַה שֶּׁאָמַר לוֹ הַזָּקֵן. לְאַחַר הַמִּשְׁתֶּה, אוֹתוֹ הֶעָנִי קָרָא לֶחָתָן, הֵבִיאוֹ לַחֶדֶר, אָמַר לוֹ: בְּנִי, אֲנִי שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם, וּבָאתִי הִנֵּה לָקַחַת אֶת נַפְשְׁךָ. אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי, תֵּן לִי זְמַן שָׁנָה אַחַת אוֹ חֲצִי שָׁנָה. אָמַר לֵיהּ: לֹא אֶעֱשֶׂה. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, תֵּן לִי שְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ שִׁבְעָה יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. אָמַר לוֹ: לֹא אֶתֵּן לְךָ אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד כִּי כְּבָר הִגִּיעַ עִתְּךָ. אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֵלֵךְ וְאֶקַּח רְשׁוּת מֵאִשְׁתִּי. אָמַר לוֹ: לַדָּבָר הַזֶּה אֶשָּׂא פָנֶיךָ, וְלֵךְ בֹּא מְהֵרָה. הָלַךְ לַחֶדֶר, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת יְחִידָה וּבוֹכָה וּמִתְפַּלֶּלֶת לְקוֹנָהּ. קָרָא הַבָּחוּר אֵלֶיהָ, וּבָאת לִפְתֹּחַ לוֹ. הֱבִיאַתּוּ אֶצְלָהּ בַּחֶדֶר, הֶחְזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לוֹ. אָמְרָה לוֹ: אָחִי, לָמָּה בָּאתָ. אָמַר לָהּ: לִטֹּל רְשׁוּת מִמֵּךְ, כִּי בָא עִתִּי לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, כִּי הַמַּלְאָךְ בָּא וְהִגִּיד לִי, שֶׁבָּא לְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי. אָמְרָה לוֹ: לֹא תֵּלֵךְ אֶלָּא תֵּשֵׁב הֵנָּה, וַאֲנִי אֵלֵךְ לוֹ וַאֲדַבְּרָה עִמּוֹ. הָלְכָה וּמָצְאָה אוֹתוֹ. אָמְרָה לוֹ: אַתָּה הַמַּלְאָךְ שֶׁבָּאתָ לְבַקֵּשׁ נֶפֶשׁ אִישִׁי. אָמַר לָהּ: הֵן. אָמְרָה לוֹ: לֹא יָמוּת עַתָּה. כָּתוּב בַּתּוֹרָה, כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר, נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אַחַת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקַח (דברים כ״ד:ה׳). וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת. וְאִם תִּקַּח אֶת נַפְשׁוֹ, תֵּעָשֶׂה הַתּוֹרָה פְּלַסְתֵּר. אִם תְּקַבֵּל דְּבָרַי, מוּטָב. וְאִם לָאו, תָּבֹא עִמִּי לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל. מִיָּד גָּעַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּמַּלְאָךְ וְהָלַךְ. בַּלַּיְלָה שָׁכְבוּ יַחַד הֶחָתָן וְהַכַּלָּה, וַאֲבִי הַכַּלָּה וְאִמָּהּ בּוֹכִים בְּחַדְרָם וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַלַּיְלָה, קָמוּ הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה לְהָכִין קֶבֶר לַחֲתָנָם קֹדֶם שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. כְּשֶׁקָּמוּ שָׁמְעוּ הֶחָתָן וְהַכַּלָּה מְשַׂחֲקִין וּשְׂמֵחִים יַחַד. נִכְנְסוּ לַחֶדֶר לִרְאוֹת הַדָּבָר, רָאוּ וְשָׂמְחוּ וְהוֹדִיעוּ הַדָּבָר לַקָּהָל וְהוֹדוּ לַשֵּׁם. וְזֶהוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹצֵר הַבּוֹטְחִים בּוֹ.
[Siman 8] He guards him like the pupil of His eye: The Holy One, blessed be He, guards those tested by Him, like a man guards the pupil of his eye. And there is a story of a very rich and popular man, and he had a daughter who was of very beautiful appearance and pious. And she married three times to three men, but on the morrow of each first night of her marriage, they would take out her husband dead. She said, "Men shall no longer die due to me - I will sit as a widow and a chained woman (agunah) until the Omnipresent sees and has mercy.⁠" She sat [like this] many days. And that wealthy man had a very poor brother in a different province, and he had ten sons. And on each and every day, he and his biggest son would would bring bundles of wood from the forest and sell them. And from that, he, his wife and his children would support themselves. One time, they did not sell it and they did not have money to buy bread; and [so] that day, they did not eat the whole day. They went to the forest and the father fainted. The son's eyes poured tears about their poverty and he hung his eyes to the Above. The son thought in his heart - he took leave from his father and from his mother and he went to the province of his uncle. And when he came to [his uncle's] house, his uncle was very happy about him, as was his wife and his daughter. They asked him about his father and about his mother and about the children. He stayed with [the uncle] for seven days. At the end of seven days, the lad came to his uncle. He said to him, "I have one request to ask from you; do not turn me away.⁠" His uncle said to him, "Say what you want, my son.⁠" He said to him, "Swear to me.⁠" And so he did. He said, "This is the request that I am asking from you - that you give me your daughter as a wife.⁠" When the man heard, he cried. He said to him, "Don't, my son, don't - as such is her trait, due to my iniquities.⁠" He said to him, "[Nonetheless].⁠" He said to him, "If it is for the [sake] of my money that you are seizing upon her, do not marry her - as I will give you much silver and gold, since you are a fine and wise lad. But upon my advice, do not endanger yourself with her.⁠" He said, "You have already sworn about this thing.⁠" The rich man examined the thing and agreed to him. He came to his daughter and explained the things to her. When she heard this, she cried and yelled out from the bitterness of her soul. And she hung her eyes to the Above, and she said, "Master of the Universe, May your hand be upon me, and let not all of these die due to me.⁠" What did [the rich man] do? He betrothed her and made a party and called the elders of the city and made a canopy and the groom sat within it. And an elder chanced there - and it was Eliyahu the prophet - and he called [the groom] to speak with him [privately]. And he said to him, "My son, I will counsel you proper advice and do not budge from my advice. When you sit to repast, a poor man will come to you, dressed in torn black clothes, barefoot and tired, his hair like nails - a poor man that has none like him in the whole world. When you see him, rise from your seat and seat him next to you, give him to eat and to drink and serve him with all of your strength and honor him. And do not neglect anything from all that I have told you; and you shall stay in peace and I will go upon my way.⁠" The elder left and the groom came to his place. They [all] sat at the party. When they began to eat, that poor man came. And when the groom saw him, he rose from his place and did everything for him that the elder told him. After the party, that poor man called the groom, [and] he brought him to the room. He said to him, "My son, I am the messenger of the Omnipresent, and I have come here to take your soul.⁠" He said to him, "My master, give me a year's time or half a year.⁠" He said to him, "I will not do [so].⁠" He said to him, "If so, give me thirty days or seven days of the party.⁠" He said to him, "I will not even give you a day, as your time has already come.⁠" He said to him, "I plead of you, Wait for me until I go and take leave of my wife.⁠" He said to him, "About this thing I will lift your face (indulge you), but go quickly.⁠" He went to the room and she was sitting alone and crying and praying to her Maker. The lad called to her, and she came to open [the door] for him, [and] brought him into the room with her. She held him and kissed him, [and] said to him, "My brother, why have you come?⁠" He said to her, "To take leave from you, as my time has come to go in the way of all the world - since the angel came and told me that he came to seek my soul.⁠" She said to him, "Do not go but sit here, and I will go to him and I will speak to him.⁠" She went and found him, [and] said to him, "Are you the angel that has come to seek the soul of my husband?⁠" He said, "Yes.⁠" She said to him, "He shall not die now - it is written in the Torah (Deuteronomy 24:5), 'When a man takes a woman for a wife, he shall not go out with the army nor be assigned to it for any purpose; he shall be exempt one year for his household, to rejoice his wife that he has married.' And the Holy One, blessed be He, is true and His Torah is true, but if you take his soul, you will make the Torah, a fraud. [So,] if you accept my words, good; but if not, come with me to the great court. Immediately, the Holy One, blessed be He, rebuked the angel, and he left. At night, the groom and the bride laid together, but the father of the bride and her mother were crying in their room. And when midnight arrived, the man and his wife got up to prepare a grave for their son-in-law before the rising of the dawn. When they got up, they heard the groom and bride laughing and joyful together. They went into the room to see the thing. They saw and they rejoiced and they announced the thing to the community and gave thanks to the Lord. And this is that which the Holy One, blessed be He, guards those that have faith in Him.
יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר – זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא הוּא וְחֵילוֹתָיו לַמִּדְבָּר, הִנִּיחוּהוּ חֵילוֹתָיו (וְהָלְכוּ לָהֶן) בִּמְקוֹם הַצָּרוֹת וּבִמְקוֹם גְּיָסוֹת וּבִמְקוֹם לִסְטִים [וְהָלְכוּ לָהֶם], נִתְמַנָּה לוֹ גִּבּוֹר אֶחָד אָמַר לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אַל יִפֹּל לִבְּךָ עָלֶיךָ וְאַל יְהִי עָלֶיךָ אֵימָה שֶׁל כְּלוּם, חַיֶּיךָ שֶׁאֵינִי מַנִּיחֲךָ עַד שֶׁתִּכָּנֵס לְפַלְטֵרִין שֶׁלְּךָ וְתִישַׁן עַל מִטָּתְךָ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״אֲנִי ה׳ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִים״.

רמז תתקמג

יְסֹבֲבֶנְהוּ – כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שם י״ב:א׳) ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ״, יְבוֹנֲנֵהוּ, עַד שֶׁלֹּא בָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ לָעוֹלָם כִּבְיָכוֹל לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ אֶלָּא עַל הַשָּׁמַיִם בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר ״ה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם״, אֲבָל מִשֶּׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ הִמְלִיכוֹ עַל הַשָּׁמַיִם וְעַל הָאָרֶץ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שם ג) ״וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ״, יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ, אֲפִילוּ בִּקֵּשׁ הַמָּקוֹם מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ גַּלְגַּל עֵינוֹ הָיָה נוֹתֵן לוֹ וְלֹא גַּלְגַּל עֵינוֹ בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִילוּ נַפְשׁוֹ הָיָה נוֹתֵן לוֹ שֶׁחֲבִיבָה לוֹ מִן הַכֹּל שֶׁנֶּאֱמַר (שם כ״ב:ב׳) ״קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ וַהֲלֹא בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא בְּנוֹ יְחִידוֹ, אֶלָּא זוֹ הַנֶּפֶשׁ שֶׁנִּקְרֵאת יְחִידָה שֶׁנֶּאֱמַר ״הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי״.
דָּבָר אַחֵר: ״יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר״ – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט׳:י׳) ״כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל״, וּבְתֹהוֹ יְלֵל יְשִׁמֹן בִּמְקוֹם הַצָּרוֹת בִּמְקוֹם הַגְּיָסוֹת בִּמְקוֹם לִסְטוּת, יְסֹבֲבֶנְהוּ לִפְנֵי הַר סִינַי כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י״ט:י״ב) ״וְהִגְבַּלְתָּ אֶת (הָהָר) [הָעָם] סָבִיב לֵאמֹר״. יְבוֹנֲנֵהוּ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר יוֹצֵא מִפִּי הַקֹּדֶשׁ וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין בּוֹ וְיוֹדְעִין כַּמָּה מִדְרָשִׁים יֵשׁ בּוֹ, וְכַמָּה הֲלָכוֹת יֵשׁ בּוֹ, וְכַמָּה קַלִּים וַחֲמוּרִין יֵשׁ בּוֹ, וְכַמָּה גְּזֵרוֹת שָׁווֹת יֵשׁ בּוֹ. יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ הוֹלְכִין שְׁנֵים עָשָׂר מִיל וְחוֹזְרִין שְׁנֵים עָשָׂר מִיל עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר, וְלֹא הָיוּ נִרְתָּעִין מִקּוֹל הַלַּפִּידִים.
דָּבָר אַחֵר: ״יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר״ – הַכֹּל מָצוּי וּמְתֻקָּן וּמְסֻפָּק לָהֶם בַּמִּדְבָּר, בְּאֵר עוֹלָה לָהֶן, מָן יוֹרֵד לָהֶן, שְׂלָו מָצוּי לָהֶן, עַנְנֵי כָּבוֹד מַקִּיפוֹת לָהֶן. וּבְתֹהוֹ יְלֵל יְשִׁמֹן בִּמְקוֹם הַצָּרוֹת בִּמְקוֹם הַגְּיָסוֹת (בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת) בִּמְקוֹם לִסְטוּת. יְסֹבֲבֶנְהוּ בִּדְגָלִים שְׁלֹשָׁה מִן הַצָּפוֹן, שְׁלֹשָׁה מִן הַדָּרוֹם, שְׁלֹשָׁה מִן הַמִּזְרָח, שְׁלֹשָׁה מִן הַמַּעֲרָב, יְבוֹנֲנֵהוּ בִּשְׁתֵּי מַתָּנוֹת, מְלַמֵּד שֶׁכְּשֶׁהָיָה אֶחָד מִן הָאֻמּוֹת פּוֹשֵׁט יָדוֹ לִקְמֹץ מָן לֹא הָיָה עוֹלֶה בְּיָדוֹ כְּלוּם, [לְמַלְּאֹת מַיִם מִן הַבְּאֵר לֹא הָיוּ עוֹלִים בְּיָדוֹ כְּלוּם]. יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י׳:ל״ה) ״קוּמָה ה׳ וְיָפֻצוּ אוֹיְבֶיךָ״.
דָּבָר אַחֵר: ״יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר״ – זֶה לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתִּיהָ וְהוֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּרָה״, וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן אֵלּוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל ח׳:ט״ו) ״הַּמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא״. יְסֹבֲבֶנְהוּ בִּזְקֵנִים. יְבוֹנֲנֵהוּ בִּנְבִיאִים. יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ מְשַׁמְּרֵהוּ מִן הַמַּזִּיקִין שֶׁלֹּא יַזִּיקוּהוּ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״(כֹּל) [כִּי] הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ״.
כפאה פי ארץ׳ אלבר ופי תיה פלאה אלסמאוא אחאט בה ופהמה וחפט׳ה כג׳נין עינה
הוא סיפק צרכיו בארץ המדבר ובציית1 מדבר השממה2, סובב אותו והבין אותו ושמר עליו כאישון עינו.
1. תיה״ (تيه) - משמעותה ״תעייה״ או ״נדודים״, במיוחד במדבר.
2. על תרגומו של רס״ג כאן ל״ילל ישימון״ - ״פלאה אלסמאוא״ נשתברו קולמוסין. בלאו, מילון, עמ׳ 311-312 כותב: سَماوة/سَماواة/سَماوا סמאוה/סמאואה/סמאוא (דקדוק, 42 ואילך),
׳ישימון, מדבר׳ ׳wilderness, desert'. כך רס״ג מתרגם ׳ישימון׳; מילה זו מתועדת כשם עצם פרטי, כשם מדבר בין סוריה לעירק (עיין יאקות, בערכו), ראה רס״ג לתהלים, אייזן, 83-84, נוה שלום תאג׳ גדול, רס״ג לבמדבר כא: כ; וקאפח, רס״ג, שם (אף על פי שהוא מצביע על קושי גאוגראפי). השווה גם רצהבי. אולם אין כל אפשרות להסב למשל רס״ג לדברים לב:י ׳ובתהו ילל ישימון׳ ופי תיה פלאה אלסמאוא ׳ובצייה מדבר הישימון׳ למדבר שבין סוריה לעירק. אין לקבל את טענת אייזן, שם, שפלאה אלסמאוא מראה בבירור שהכוונה לשמו של מדבר; השווה למשל ׳מדבר שממה׳, ׳ערבות המדבר׳. ואכן, לפי יאקות,
שם, נגזר שם עצם פרטי זה משם עצם כללי, הוא ׳ארץ מישור בלא אבנים׳. ואם כן,
יהיה התרגום המילולי של ׳פלאה אלסמאוא׳ ׳מדבר צחיח מישורי בלא אבנים׳.
ילל ישִׁמֹן – קול הישימון הוא המדבר השמם, אשר ינשבו בו הרוחות וישמיעו בו קולות. (ספר השרשים ״ילל״)
כאישון – בבת העין, ונקראה אישון מפני שנראה בה צורת איש. (ספר השרשים ״איש״)
אחר כך הזכיר את הטוב שהטיב עמהם במדבר, בסיפוק מזונותיהם והגנתו עליהם מפני רוע האויב, כגון סיחון ועוג, וההגנה עליהם מפני התקפות קשות ומפני החיות הנושכות1.
1. כמו שאמר ״ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו״.
ימצאהו בארץ מדבר – אותם מצא נאמנים לוא כנחלתוב בארץ המדבר שקבלוג תורתו ומלכותו ועולו, מה שלא עשו בניד ישמעאל ועשו, שנאמר: וזרח משעירה והופיע מהר פארן (דברים ל״ג:ב׳).
ובתוהו ילל ישימון – בארץו ציה ושממה, מקום יללת תניןז ובנות יענה, אף שם נמשכו אחר האמנה, ולא אמרו למשה: היאך נצא למדברות מקום צדוח ושממון. כעניין שנאמר: לכתך אחרי במדבר (ירמיהו ב׳:ב׳).
יסובבנהו – שם סיבבן והקיפן בעננים, וסיבבן בדגלים לארבע רוחות, סיבבן בתחתית ההר, כפהוט עליהם כגיגית.
יבוננהו – שם בתורה ובינה.
יצרנהו – מנחש שרף ועקרב ומן האומות.
כאישון עינו – הוא השחור שבעין שהמאור יוצא המנו.⁠י
ואונקלוס תירגם: ימצאהו – יספיקהו כל צורכןיא במדבר, כמו: ומצא להם (במדבר י״א:כ״ב),⁠יב יגאשרינון סחור סחור לשכינתיה – אהל מועד באמצע וארבע דגלים לארבע רוחות.
א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״לו נאמנים״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י ליידן 1: ״בנחלתו״. בכ״י מינכן 5, מוסקבה 1628: ״לנחלתו״. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 חסרה מלת: ״כנחלתו״.
ג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, דפוס רומא. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917 נוסף: ״את״.
ד. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא חסר: ״בני״.
ה. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לונדון 26917 נוסף: ״למו״.
ו. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״ארץ״.
ז. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לונדון 26917: תנים. בכ״י ליידן 1: ״תנינים״.
ח. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, והשוו רש״י ישעיהו ה׳:ו׳, רש״י מלאכי ב׳:י״ג, רש״י איוב ל׳:כ״ד, רש״י דניאל ג׳:י״ד. בכ״י פריס 158, פרנקפורט 152: ״ציה״.
ט. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בכ״י ליידן 1: ״כפו״. בכ״י אוקספורד 34: ״כפה״. בדפוס סביונטה: ״שכפהו״.
י. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34: ״הימנו״. בכ״י המבורג 13, ליידן 1: ״ממנו״. בכ״י אוקספורד 165: ״משם״.
יא. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, דפוס רומא: ״צרכו״. בכ״י ליידן 1: ״צורכו״. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917: ״יספקהו מזון״.
יב. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13,ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, מוסקבה 1628 נוסף: ״לא ימצא לנו ההר״ (יהושע י״ז:ט״ז).
יג. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״יסובבנהו״.
ימצאהו בארץ מדבר HE FOUND HIM IN A DESERT LAND – for them (Yaakov's sons) he found to be faithful to Him in the desert land, when they accepted His Torah, His sovereignty and His yoke, something that Ishmael and Esau had refused to do, as it is said, "And He shone from the Seir (Esau) unto them, He appeared from Mount Paran (Yishmael)" (Devarim 33:2) (cf. Rashi on that verse).
ובתהו ילל ישמן AND IN THE DESOLATE HOWLING SOLITUDE – i.e. in a land of drought and desolation, a place of screeching monsters and ostriches; even there they adhered to their faith and did not say to Moshe, "But how can we go out into the wilderness, a place of drought and desolation?⁠" – just as it is stated, "[I remember the loving kindness of your youth, the love of your espousals,] When you went after Me in the wilderness, [in to a land that was not sown]" (Yirmeyahu 2:2) (cf. Rashi on Shemot 12:39).
יסבבנהו HE SURROUNDED HIM – there He surrounded them and encompassed them with the "clouds of Glory"; He surrounded them with the banners on their four sides; he surrounded them by the underside of the mountain (Sinai), which He arched over them like a cask (cf. Sifre Devarim 313:11).
יבוננהו HE INSTRUCTED HIM – there in Torah and wisdom.
יצרנהו HE GUARDED HIM – from snakes, serpents and scorpions and from hostile nations,
כאישון עינו AS THE אישון OF HIS EYE – that is the black in the eye from which the light comes. Onkelos, however, rendered ימצאהו by "He provided Him" with all He needed in the wilderness. It took the words to be of the same meaning as, "[Shall the flocks … be slain for them] to suffice (ומצא) them?⁠" (Bemidbar 11:22) and "The hill is not enough (ימצא) for us" (Yehoshua 17:16).
יסבבנהו – Onkelos renders this by "He made them abide round about His Divine dwelling place" – the "tent of congregation" in the middle and the divisions of the tribes (lit., the banners) on the four sides.
פס׳: ימצאהו בארץ מדבר – אלו ישראל שנאמר (הושע י״ג:ה׳) אני ידעתיך במדבר וגו׳. ואומר (שם ט) כענבים במדבר מצאתי לישראל.
ובתוהו ילל ישימון – במקום הצרות ובמקום גדודי חיות והאומות.
1יסובבנהו – לפני הר סיני שנאמר (שמות י״ט:י״ז-י״ח) ויתיצבו בתחתית ההר.
2יבוננהו – בעשר הדברות.
יצרנהו כאישון עינו – שלא להזיקו לא מן הקולות ולא מן הלפידים.
ד״א 3ימצאהו – כגון (במדבר י״א:כ״ב) ומצא להם. הספיק להם מזונותם בארץ מדבר.
ובתוהו ילל ישימון – במקום נחש שרף ועקרב. הבאר עולה והמן יורד וענני הכבוד מקיפין אותם. שנא׳ יסובבנהו 4יבוננהו נתן בהם בינה יתירה.
יצרנהו כאישון עינו – שנא׳ (תהלים צ״א:י״א) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך:
1. יסובבנהו לפני הר סיני שנאמר והגבלת את העם סביב כצ״ל:
2. יבוננהו בעשרת הדברות. כי בינה הוא המבין דבר מתוך דבר וכן בי׳ דברות נכלל בו כל התורה כולה. עיין בספרי כשהיה הדיבור יוצא היו ישראל יודעין כמה הלכות ומדרשות וק״ו וג״ש יש בו שהכל בכלל בינה:
3. ימצאהו. כגון ומצא להם. דורש ימצאהו יפרנסהו. ועיין בתרגום סיפק צרכיהון:
4. יבוננהו נתן בהם בינה יתירה. כי ע״י אכילת המן ניתן להם בינה יתירה וזה מאמרם לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. וכ״ה (נחמיה ט׳:כ׳) ורוחך הטוב נתת להשכילם ומנך לא מנעת מפיהם (הז״א בשם הבעה״ט):
ימצאהו – כמו: ומצא להם (במדבר י״א:כ״ב), הקב״ה נמצא להם, הקב״ה היה סיפוק שלהם.
יסובבנהו – במלאכיו ששמרום, כדכתיב: {חונה מלאך י״י סביב ליראיו ויחלצם (תהלים ל״ד:ח׳), וכן ייסד ר׳ שמעון בר יצחק (בפיוט אמרתך צרופה)}⁠א לנו מלאכך סביב יחנה.
והמפרשו בהיקף עננים, {זה} אינו,⁠ב כי לפי הפשט, אין הענן אלא לעמוד ענן לפניהם, כדכתיב: הולך לפניהם {יומם} בעמוד ענן לנחותם הדרך (שמות י״ג:כ״א). ועוד: כי יצרנהו כפילו של יסובבנהו.
כאישון עינויצרנהו הקב״ה לישראל כמו באישון ששומר את העין, הוא הבשר שנכפף על העין שקורין פלפיירא. ולפי שמכסה את העין ומחשיך אותו נקרא אישון, וכמהו: שומרני כאישון בת עין (תהלים י״ז:ח׳), כנוגעג בבבת עינו (זכריה ב׳:י״ב), הוא שקורין פרונילא שרואין בה.
א. כך השלים רוזין.
ב. רוזין הציע להשלים כאן: אלא טועה.
ג. כן בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון. והשוו ר״י קרא ור״א מבלגנצי על הפסוק שם. בנוסח שלנו: נגע.
ימצאהו: [means that HE PROVIDED SUFFICIENTLY1 FOR THEM. The verb מ-צ-א means “to suffice,”] as in the phrase (Numbers 11:22), “Will it suffice (ומצא) for them.”2 God was at hand for them.⁠3 God was their provider.⁠4
יסובבנהו HE SURROUNDED THEM: with His angels5 who guarded them. So it is written (Ps 34:8), “The angel of the LORD camps around those who fear Him and rescues them,” and so wrote the author of a piyyuṭ,⁠6 “Your angel shall encamp around us.”7
Whoever interprets this verse about [God] surrounding [the Israelites] with clouds must be mistaken. For according to the plain meaning of Scripture, the cloud [did not surround them; there simply] was a pillar of cloud in front of them, as it is written (Exodus 13:21), “The LORD went before them by day in a pillar of cloud to guide them along the way.” Furthermore, the word “יצרנהו – protected them” is a synonym [in parallelism] with “יסובבנהו – surrounded them.”8
כאישון עינו [HE WILL PROTECT THEM] LIKE THE ’ISHON OF HIS EYE: God will protect the Israelites in the same way that the ’ishon – the flesh that is drawn down over the eye, that we call palpiere [= eyelid] in the vernacular – protects the eye. It is called ’ishon because it covers the eye and makes things dark.⁠9 So also [one should understand the word ’ishon in] the phrase (Ps 17:8), “Protect me just as the eyelid (אישון) protects the pupil (בת עין).” [בת עין means pupil,] as it is written (Zech 2:12), “[Whoever touches you] touches the pupil of his own eye (בבבת עינו).” That is [the part of the eye] with which people see, that is called prunelle [= “pupil”] in the vernacular.⁠10
1. Most of the translations and commentators understand ימצאהו in its more standard meaning of “He (God) found him (Israel) [in the wilderness].” This understanding is difficult, for, according to the Bible, the relationship between God and the Israelites predates the period of wandering in the wilderness. Furthermore, even within this chapter the phrase does not make sense since, as NJPSC puts it, “it is inconsistent with the statements that God fathered Israel (vs. 6) and chose it in primordial times (vss. 7-8).”
Rashbam’s interpretation of the phrase is first offered by Onq. (See Drazin’s note on Onq., p. 273, note 26.) Rashi cites it as Onq’s explanation, but then he offers his own explanation – that the phrase means that God found the Israelites trustworthy, since He offered the Torah to all the nations and only the Israelites accepted it. (See Rashi and Rashbam below ad 33:2 and note 4 there.) Like Rashbam, see Saadyah, here, and Menaḥem, Maḥberet (Filipowski edition), pp. 63 and 119. There is also one explanation in Sifre 313 that understands ימצאהו in the same manner (הכל מצוי ומסופק להם במדבר). See also the anonymous medieval commentary on Sifre published by Basser, in In the Margins of the Midrash, p. 209 (ימצאהו: לשון סיפוק צורך). So also R. Joseph Bekhor Shor.
2. This same prooftext is cited by Rashi here, when he explains Onq.’s understanding of the verse.
3. The unusual phrase ה'ק'ב'ה' נמצא להם plays on the language of Jeremiah 29:14. I have translated here following the NJPS translation there.
4. Rashbam’s careful reiteration here may be meant to oppose Rashi’s suggestion (following one opinion in Sifre 313) that stretches the syntax of the phrase and says that it means that the people were found to be loyal to God. Rashbam emphasizes that it is God who is the actor in this phrase; He is providing sufficiently for the Israelites.
5. Sara Japhet argues (Rashbam’s Commentary on Job, pp. 139-141) that Rashbam, who certainly believed in angels as real entities, tended to avoid interpreting verses in the Bible as referring to angels unless the reference was clear and undeniable. There are three comments here in Rashbam’s commentary on the last three chapters of Deuteronomy that appear to be counterexamples: on our verse, on 33:2 (and see notes 6, 10 and 11 there) and on 34:6 (and see note 24 there). Here it may perhaps be claimed that Rashbam chose to include angels as part of his explanation of the verse for polemical reasons – in order to argue against Rashi. (See note 31.)
6. The piyyuṭ named ’Imratekha ṣerufah, recited on the second day of Rosh ha-shanah. The line quoted by Rashbam may be found in D. Goldschmidt’s Maḥzor leyamim nora’im, vol. 1 (New York, 1970), p. 89.
7. I have translated based on Rosin’s conjectural emendation. See RSBM, p. 64, note 6.
8. Rashbam is taking issue with the interpretation offered here by Rashi (following Tanh. Bemidbar 13 and Tanh. B. Bemidbar 14), that יסבבנהו means that God surrounded the Israelites with clouds when they were wandering in the wilderness. So also Ibn Ezra and R. Joseph Bekhor Shor. Rashbam offers two arguments against that explanation. First, the plain meaning of Scripture is that the Israelites were not surrounded by clouds in the wilderness. There was only a cloud in front of them, showing them the direction to walk. Second, God’s action described by the word יסבבנהו must involve guarding the Israelites, for the word יסבבנהו is in synonymous parallelism with the word יצרנהו. The force of this second argument is not clear, since Rashi would also be able to argue that the clouds that he said surrounded the Israelites served a protective function. There are, though, a number of other interpretations of יסובבנהו that do not involve the idea of protection, such as the explanation (in Sifre 313) that the word means that God made the Israelites encamp around Mount Sinai.
On the function of the clouds, see also Rashbam’s commentary to Exodus 14:19-20 and note 21 there, and Rashbam’s commentary to Leviticus 23:43 and note 36 there.
9. The biblical Hebrew word אישון often means “great darkness.” See e.g. Prov 7:9. Here it means a part of a person’s eye. Rashbam says that it logically means the eyelid, for the eyelid is what causes darkness to come upon an eye.
According to the common understanding – that אישון means pupil – it may be, as ibn Janaḥ suggests, that the dark color of the pupil led to it being called אישון. See Ben Yehudah, vol. 1, pp. 200-201.
10. In other words, Rashbam says that the Hebrew word אישון in this verse means “eyelid,” and does not mean “pupil,” as Rashi says. (See also Rashi ad Leviticus 21:20, s.v. או תבלל.) According to Rashbam, the way to say “pupil” in Hebrew is בת עין or בבת עין. Rashbam’s unique understanding of the meaning of אישון leads him to a unique understanding of the syntax. Generally the verse is understood as saying that God protected the Israelites the way that a person protects his or her אישון. Rashbam, however, says that it means that God protected the Israelites the same way that the eyelid protects the eye.
R. Joseph Bekhor Shor follows Rashbam. The consensus of other ancients and moderns is that אישון means pupil.
ימצאהו בארץ מדבר – פירוש: אביך קנך (דברים ל״ב:ו׳).
וטעם ימצאהו – כי במדבר נכנס הכבוד עמם.
ועוד, כי היו כאיש תועה במדבר לא עבר בו איש, כי כן כתוב (ירמיהו ב׳:ו׳).
ובתהו – פירוש: ובמדבר תהו.
ילל – מקום יללת חיות כתנים ובנות יענה, שישום השומע מקולם.
יסובבנהו – על העננים.
יבוננהו – התורה.
יצרנהו – מן האויבים.
כאישון עינו – כבר פירשתי אישון.⁠1
וטעם עינו – כלשון בני אדם. והטעם: ששמרם מכל אויב ואורב.
1. צ״ע איפה. והשוו לפירושים המיוחסים לראב״ע על משלי כ׳:כ׳.
HE FOUND HIM. The reference is to thy father that hath gotten thee (v. 6).⁠1
The meaning of He found him is that God's glory entered into the desert with them. Furthermore, they were like a person wandering in the wilderness,⁠2 a place where no man passes,⁠3 for so Scripture states.⁠4 The wilderness is a waste.
A HOWLING. A place where animals such as jackals and ostriches howl, and whoever hears their voices is astonished.⁠5
HE COMPASSED HIM ABOUT. The reference is to the clouds.⁠6
HE CARED FOR HIM. By giving him the Torah.
HE KEPT HIM. From the enemies.
AS THE APPLE OF HIS EYE. I have previously explained the meaning of ishon (apple).⁠7
Scripture speaks as humans do when it says His eye.⁠8 It means that God protected them from all enemies and all that lay in wait.⁠9
1. He refers to thy father (God).
2. Some versions omit "they were like a person wandering.⁠" See Netter and Krinsky.
3. Ibn Ezra's interpretation of a howling wilderness.
4. Jer. 2:6.
5. Ibn Ezra renders yelel yeshimon (a howling wilderness) as a place where one is astonished by the howling. He renders yeshimon, he will be astonished.
6. Clouds of glory which surrounded the camp of Israel (Krinsky).
7. It is not clear where.
8. For God has no eye.
9. To ambush them.
ימצאהו – כמו ימציאהו, שהמציא להם במדבר כל צרכם: מן, ושליו, ובאר, ושמלתם לא בלתה, ורגלם לא בצקה,⁠1 באותו תוהו ושממון.
וילל – לשון יללה, שאין שם רק תנינים ובנות יענה שסופדין ומיללין שם.⁠2
וכן תירגם אונקלוס: סיפק צרכיהן.⁠א
יסובבנהו – בסוכותב עננים.
יבונניהו – לשון בניין ותבונה, שנתן להם התורה, החכמה, והתבונה, ובנה משכנו בתוכם.
כאישון עינו – אישון העור שעל גבי העין שנוצר עינו, שכל הבא ליגע בעין הוא סותם כנגדו. וכשאדם ישן הוא נופל על העין ושומרו, ועל השינה נקרא אישון, ועל שהוא מחשיך את העין כשהוא נופל עליו, כמו: באישון לילה ואפילה (משלי ז׳:ט׳). וכמו שהאישון שוקד על העין לשומרו, כך הקב״ה שומר ישראל. וכן: כאישון בת עין (תהלים י״ז:ח׳) – כאישון שומר בת {עין}.
2. השוו מיכה א׳:ח׳.
א. ביאור זה מוסב למעלה על ד״ה ״ימצאהו״, אך מופיע כאן בכ״י מינכן 52 ובספר הג״ן.
ב. בספר הג״ן: בסיכוך.
ימצאהו – HE FOUND HIM – This is like: He found for him [i.e. provided for him], that He provided for them in the wilderness all their needs: manna, and quail, and the well, and their clothing did not wear out, and their legs did not swell, in that EMPTINESS and desolation.
ילל – and HOWLING – A term of yowling, for there are only serpents and ostriches that wail and yowl there.
And thus Onkelos translates: He satisfied their wants.
יסובבנהו – HE SURROUNDED HIM – with a covering of clouds.
יבונניהו – HE PAID ATTENTION TO HIM – A term of building and understanding, that He gave them the Torah, the wisdom, the understanding, and He built His tabernacle among them.
כאישון עינו – AS THE LID OF HIS EYE – An אישון is the skin which is on top of the eye that guards his eye, for anything that comes to touch the eye, it closes against it. And when a person sleeps, it falls over the eye and guards it, and due to the sleeping (שינה) it is called “the sleeper” (אישון), and [also] due to it darkening the eye when it falls upon it, like: “in the blackness (אישון) of night and in the darkness” (Mishlei 7:9). And just as the lid keeps watch on the eye to guard it, so too the Blessed Holy One guards Israel. And likewise: “like the lid of an eye” (Tehillim 17:8) – like the lid guards the {eye}.
כאישון עינו – כאלו אמר כאישון שומר את עינו כי אישון הוא העור הנופלת בעת השינה על העין ושומרו וכן בהקיץ חוצץ כנגד כל דבר הבא ליגע בעין, וע״ש לשון שינה ועל שמחשיך ומאפיל נגד העין כאישון לילה נקרא אישון, ג״ן.
ורבינו שלמה כתב: ימצאהו בארץ מדבר – אותם מצא לו נאמנים בארץ המדבר, שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו, מה שלא עשו ישמעאל ועשו. ובתוהו יליל ישימון – ארץ ציה ושממה מקום יללת תנים ובנות יענה, אף שם נמשכו אחר האמונה, ולא אמרו למשה: היאך נצא למדבר.
וזה איננו מטעם הפרשה, כי הכתוב מוכיח את ישראל ומזכיר להם הטובות אשר עשה י״י עמהם, והם גמלוא רעה תחת טובה.
וטעם כאישון עינו – רמז לנצור. יאמר שיצורב השם אותו כאשר יצורג הוא עצמו את עינו.
או תחסר מלת איש: יצרנהוד כאיש אישון עינו, כי מן הסתם באיש ידבר. וכן רבים.
א. כן בכ״י פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2 נוסף כאן: ״להם״.
ב. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2. בכ״י פריס 222, דפוס ליסבון: ״ינצור״.
ג. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222. בדפוס ליסבון: ״ינצור״.
ד. כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״ינצרהו״.
The expression [He kept him] as the apple of His eye1 alludes to watchfulness, the verse stating that G-d watched over him as He would shield "His own eye.⁠" Or it may be that the word "man" is missing here: He watched over him as a man shields the apple of his eye, for generally [where there is no specific reference to the contrary, it is assumed that] Scripture speaks of man. There are many similar verses.
1. (10).
ימצאהו בארץ מדבר – נראה לי כי מה שאמר בארץ מדבר ולא אמר במדבר על שם שהכבוד התחיל ליכנס עמהם במדבר איתם שהוא בקצה המדבר, וזהו בארץ מדבר בארץ הסמוכה למדבר. וכן תמצא בסדר ויהי בשלח (שמות י״ג:כ׳-כ״א) ויסעו מסכות ויחנו באיתם בקצה המדבר וה׳ הולך לפניהם יומם וגו׳. ולשון ימצאהו כולל שתי לשונות, לשון מציאה ולשון ספוק, כדעת התרגום, ירצה לומר כי הכבוד מצאם בארץ מדבר וספק צרכיהם.
ובתהו ילל ישמון – כלומר כאשר נתרחקו מן הישוב ובאו במקום תהו ילל ישימון נשלמה להם החררה בהוציאו ממצרים.
יסובבנהו – הקיפן בענני כבוד. ולפי התרגום שאמר אשרינון סחור סחור לשכנתיה, בא לבאר שהיו ישראל בסיני כמחול והכבוד ביניהם, וזהו שכתוב (שיר השירים ז׳:א׳) כמחולת המחנים, אותו מחול של שתי מחנות, מחנה ישראל ומחנה של מלאכי השרת שירדו שם עמהם, וזהו כענין שאמרו רז״ל עתיד הקב״ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן וכבודו ביניהם. ואמר יבוננהו, בתורה, יצרנהו, ששמרן מעמלק הבא להלחם עמהם ומשאר האומות, כאישון עינו, בת העין נקראת אישון על שם שיש בה צורת איש, ולשון אישון על שם קטנות הצורה, וכן (ויקרא ט״ז:ל״א) שבת שבתון, כי שבת נאמר על עיקר היום ושבתון נאמר על התוספת, והוא לשון הקטנה, וכן לשון אמנון (שמואל ב י״ג:ט״ו) האמינון.
ימצאהו בארץ מדבר, "He found him (Israel) in a desolate land.⁠" I believe that the reason Moses said: "in a desolate land,⁠" i.e. ארץ מדבר instead of simply: מדבר, is that the clouds representing the attribute כבוד joined the people at the time they entered the desert, מדבר. The meaning of the words בארץ מדבר then is: "in a land adjoining a land, i.e. cultivated, inhabited areas.⁠" You will find something similar in the Torah's description of the Jewish people's departure from Egypt, when the Torah writes (Exodus 3,20-21) "they journeyed from Sukkot and they encamped in Eytam, at the edge of the desert, בקצה המדבר. The Torah adds: "and the Lord would walk with them both by day and by night.⁠" The meaning of the words ימצאהו then is twofold: it can mean "He found them,⁠" i.e. the word is derived from מצא, or it can mean "supplied,⁠" i.e. ספק.⁠" Onkelos appears to have understood it as meaning the latter when he translated ספיק צרכיהון בארעא מדברא, "He supplied their needs in a desert-like country.⁠" Onkelos means that the attribute כבוד found the Jewish people when they were about to enter a desert-like country and proceeded to supply their needs.
ובתוהו ילל ישמון, "in desolation, a howling wilderness.⁠" Moses recalls that when the people reached this point in their journey, far from civilisation, the matzot (dough) which they had slung over their shoulders when they left Egypt (Exodus 12,39) were exhausted.
יסובבנהו, "He circled it.⁠" He surrounded the Jewish people with the clouds of glory. According to Onkelos who translates as אשרינון סחור לשכנתיה, the meaning is: "He surrounded them with flags from four sides.⁠" The verse then explains that the Jewish camps in Sinai were like a circle with the Shechinah among them; this is also the meaning of Song of Songs 7,1: כמחולות המחנים, "with the camps encircling.⁠" The author speaks of two camps, i.e. the camp of the Israelites and that of the angels. The latter had descended from their celestial regions with the Shechinah (Bamidbar Rabbah 2,2). This is also alluded to in Taanit 31 that at some time in the future God will arrange for a circle for the righteous in Gan Eden and His attribute כבוד will be amongst them.
יבוננהו, "He granted insights to it,⁠" He enabled them to understand things by means of the Torah.
יצרנהו, "He preserved it;⁠" He protected them against the attack by Amalek and attacks from the other nations.
כאישון עינו. "as the pupil of His eye.⁠" The pupil of the eye is known in classical Hebrew as אישון. The reason is that it contains within it something which resembles a human being, איש. The word, or rather the ending ון, suggests something small, just as the word שבתון in the expression שבת שבתון suggests a diminution of the Sabbath, something akin to but not quite like the Sabbath. Whereas the word שבת describes the principal parts of the Sabbath, the word שבתון describes an addition to the Sabbath, something secondary and therefore something "smaller.⁠" We find a similar construction in אמנון, אמנינון in Samuel II 13,20 where it describes Amnon being put down, being degraded as a brother, seeing he had not acted as a brother should (compare Kimchi).
ימצאהו בארץ מדבר – כמו ימציאהו. שהמציא להם כל צרכיהם מן שליו ובאר ושמלותם לא בלו ורגליהם לא בצקו באותו מדבר שהוא תוהו.
ילל – לשון יללה שאין שם רק תנינים ובנות יענה שמספידים תמיד מן יללה וכן תרגום אונקלוס.
יסובבנהו – בסיכוך עננים.
יבוננהו – לשון בנין ותבונה שנתן להם התור׳ ובנה משכנו בתוכם.
כאישון עינו – כמו שהאישון שומר עינו דאישון הוא עור שע״ג העין והוא שומר העין וגם כשישן אותו עור נופל על העין ושומרו. וע״ש השינה נק׳ אישון מפני שמחשיך העין כשהוא נופל עליו. כמו באישון לילה. וכמו שהאישון שוקד על העין לשומרו. כך שומר ישראל.
ימצאהו בארץ מדבר – כמו ימציאהו שהמציא להן כל צרכן כגון באר ושלו שמלתם לא בלתה ורגלם לא בצקה.
ובתהו יליל ישימון – ובאותו תהו דמדבר שהוא מקום שממה ויללה שאין שם רק תנים ובנות יענה שמספידין ומיללין כד״א אעשה מספד כתנים וגו׳ שם המציא כל צרכן וכן תרגום אונקלוס. ד״א ימצאהו בארץ מדבר מציאה גדולה מצא ישראל במדבר מן התורה שנתנה להם שם.
ובתהו ילל ישימון – שעד שלא נתנה התורה היה העולם חשוך ושמם כלילה וכשנתנה היה אור שנא׳ כי נר מצוה ותורה אור.
יסובבנהו – בסכוך עננים. ד״א בהר סיני כשכפה עליהם ההר כגיגית.
יבוננהו – שהבינם בתורה. ד״א לשון בנין המשכן.
יצרנהו כאישון עינו – ששמרן מאומות ומעמלק.
ימצאהו בארץ מדבר, "He found him in a desert region.⁠" The word I have underlined is equivalent to yamtzieyhu, meaning: "He provided all their needs for them in that desert. He provided water, heavenly bread, manna, quails (meat) and made their garments resist decay. (Compare Deuteronomy 8,4.)
ובתהו ילל ישימון, "and in an empty howling waste, etc.⁠" in that very region which harbors only jackals and ostriches, as we know from Micah 1,8 which are constantly lamenting, I provided all that could be wished for. An alternate interpretation for the expression: ימצאהו בארץ מדבר. In this area where one could not logically have expected to find anything worth while, Israel found a real treasure i.e. the Torah which the Lord gave them.
ובתהו ילל ישימון, "as long as they had not received the Torah that region had been a completely arid wasteland for them.⁠" Once they received the Torah, it was as if they had been given the gift of light. This is why Solomon said in Proverbs 6,23: כי נר מצוה ותורה אור, "for the commandment is a lamp and the teaching is a light.
יסובבנהו, "He enclosed it (protectively) by clouds;⁠" Another interpretation: "He surrounded it with an upside down turned mountain, Sinai, like a bucket.⁠" (compare Talmud, tractate Shabbat folio 88).
יבוננהו, "He provided them with insights;⁠" through the Torah. Alternate interpretation: based on the root: בנה, "to build", "He provided them with a building,⁠" i.e. the Tabernacle.
יצרנהו כאישון עינו, "He kept him as the apple of His eye.⁠"
ימצאהו – שהמציא להם כל צרכן כגון מן ובאר ושליו ולא בלו שמלותיהם ורגליהם לא בצקה. ובתוהו ילל ישימון ובאותו המדבר שהוא מקום יללה ושממה שאין שם רק תנין ובנות יענה שמספידין ומיללין כד״א אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה שם המציאן כל צרכם וכן ת״א. ד״א ימצאהו מציאה גדולה מצא ישראל במדבר מן התורה שניתנה שם. ובתוהו שעד שלא נתנה תורה היה העולם חשך ואפילה ושמם כלילה וכשניתנה היה אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור.
יסובבנהו – אף בסיכוך עננים ד״א בהר סיני שכפה עליהם את ההר כגיגית. יבוננהו שהבינם בתורה ד״א לשון בנין המשכן יצרנהו כאישון עינו ששמרן מן האומות וכאותו עור המכסה את העין ששומר את העין שלא יפול בו ולא יגע בו שום דבר וגם כשהאדם ישן ונופל על העין לשומרו ועל שהוא מחשיך על העין לסוגרו וגם ע״ש השינה הוא מחשיך וכמו שהאישון שוקד לשמרו לעין כך הקב״ה שוקד על ישראל לשמרן וכו׳.
יבוננה – מלא וי״ו שבוי״ו בסיון נתן להם ו׳ דברים ואלו הן תורה עדות, פקודי, מצוה, יראה, משפט.
ימצאהו – פעל בודד או יוצא, והכל שב לענין אחד והוא מטעם מציאות.
והנה מצא ישראל את השם יתעלה במדבר שהראה לו שם השם יתעלה אותותיו ומופתיו והיה רוצה להביאו תכף אל הארץ הטובה ואולם בעבור תוהו צעקתם ואנחתם במדבר על דבר המרגלים שהמסו את לבם שהיתה מזולת סבה ראויה שתביאם אל זה אחרם השם יתעלה במדבר ורצה שיסבבו את הר שעיר כל זמן הארוך אשר סבבו אותו וזה גם כן עשה השם יתעלה להועיל לישראל להשכילם כדי שיכירו וידעו עוצם נפלאות השם יתעלה שהחיה אותם שם ארבעים שנה בזולת לחם ויין ומבלי בליית מלבושיהם ונעליהם כמו שקדם זה כדי שיהיו יותר ראוים לירושת הארץ ושם במדבר נצר אותו השם יתעלה בהשגחתו הפרטית כמו שנצר אישון עינו בהשגחתו הכוללת במה שהמציא עליו מהלחויות והכתנות והעפעפים.
ימצאהו בארץ מדבר – רוצה לומר: שישראל מצא השם יתעלה בארץ מדבר כי שם נראה לו עוצם אהבתו אותו והשגחתו בו עד שהאכילו מן במדבר ארבעים שנה ולא בלתה שמלתו מעליו ולא נעלו מעל רגליו.
ובתוהו ילל ישימון יסובבנהו יבוננהו – רוצה לומר: שהשם יתעלה היה לו לחומה סביב לשמרו מכל דבר או יהיה יסובבנהו שב אל המדבר והוא יוצא לשלישי והרצון בו שהשם סבב שיהיה ישראל סובב במדבר ההוא זה הזמן הארוך כאמרו רב לכם סוב את ההר הזה להועיל לישראל כמו שזכר במה שקדם.
יצרנהו כאישון עינו – רוצה לומר: כמו שישמור השם יתעלה עינו של אדם שהקיף אותו הלחויות והכתנות ההם השומרות אותו והעפעפיים להיות לו למחסה או ירצה בזה שכבר שמר אותו כמו שישמור האדם אישון עינו והביאור הראשון הוא יותר נכון לפי מה שאחשוב והעיר על זה כי כמו שהעין להיות החוש היותר נכבד הכין לו השם יתעלה שמירה יותר חזקה ויותר נפלאה מפני היותו קל לקבל הריעועים כן השתדל השם יתעלה לשמור בכל עוז ישראל בהיותם במדבר להישירם אל הטוב מפני היותם מוכנים מאד לנפול ברוע התכונות והאמונות.
ואחר הזכיר ענין בחירתם והחסדים אשר עשה עמהם כאשר לקחם לחלקו ואמר ימצאהו בארץ מדבר וגו׳ והנה חז״ל (ספרי פ׳ האזינו) דרשוהו על יוצאי מצרים שהוליכם במדבר השמם ההוא הגדול והנורא ארבעים שנה אשר בו הקיפם ענני כבוד והשכילם בתורה ומצות ועוד אמרו (ספרי שם) יסובבנהו בזקנים יבוננהו בנביאים יצרנהו מהמזיקין. והנכון בעיני שיכוין באומרו ימצאהו בארץ מדבר לתת טעם לתחלת בחירתו אותם לחלקו אחר שכבר נמסרו לחלק השרים המושלים בעולם בכלל מימות אבותיהם הקדמונים והוא אשר כתבנוהו במאמר והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ בשער מ״ד דרוש משם.
1וכבר אמרו חז״ל (בראשית רבה כ״ט) שלש מציאות מצא הקב״ה בעולם אחת ומצאת את לבבו נאמן לפניך וגו׳ (נחמיה ט׳:ח׳), כמו שביארנוהו בפרשת מילה שער י״ח ואמר שמצאו בארץ מדבר לפי שהיה אחר היאוש כמדבר הזה שאין אדם מבקש מציאה שם וכמו שאמ׳ כענבי׳ במדבר מצאתי ישראל (הושע ט׳:י׳) ובתוהו ילול ישימון שהיה הדור ההוא פרוץ ושמם מכל שלמות. יסובבנהו – כמו שאמר ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען (יהושע כ״ד:ג׳) יבוננהו שלמדהו אורח משפט שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו׳ (בראשית י״ח:י״ט) יצרנהו כאישון עינו שנאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך וגו׳ (בראשית ט״ו:א׳) וכן נאמר לא הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים אל תגעו במשיחי וגו׳ (תהלים ק״ה:ט״ו) ובספרי ימצאהו בארץ מדבר זה אברהם משל למלך וכו׳ יסובבנהו כענין שנאמר ויאמר ה׳ אל אברם לך לך וגו׳. יבוננהו עד שלא בא אברהם כביכול לא היה הקב״ה מלך וכו׳.
יצרנהו כאישון עינו אפילו בקש מאברהם אבינו גלגל עינו וכו׳. והנה עכ״פ זאת היא תחלת האהבה ועקרה אשר לסבתה בחר באומה הנבחרת לעשות להם שם תפארת מכל העמים אשר על פני האדמה.
1. וכבר חז״ל וכו׳ עיין ביאורי למעלה שער י״ח בראשית דף קכ״ט ע״א.
ימצאהו בארץ מדבר. אותם מצא לו נאמני׳ בארץ המדבר שקבלו תורתו ומלכותו עליהם מה שלא עשו ישמעאל ועשו שנ׳ וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן. מפני שנתן סבת הצלת דור הפלגה מהאבוד ואמר מפני שעתידין לצאת מהם מספר בני ישראל ואח״כ פירש מה עניינם של מספר בני ישראל עד שזכו דור הפלגה להנצל מן האבוד בעבורם ואמר מפני שהם חלק י״י ונחלתו הוצרך להודיע עוד למה זכו אלו להיותם עמו ונחלתו יותר מבני ישמעאל ובני עשו שהם מבני אברהם ויצחק כמו אלו ואמר מפני שמצא את אלו נאמנים לו בארץ המדבר שקבלו תורתו ומלכותו וכן מצאם נאמנים ג״כ בלכתם בתוהו יליל ישימון אחריו של משה ולא אמרו היאך נצא למדברות מקום ציה ושממון כעניין שנא׳ לכחך אחרי במדבר בארץ לא זרועה:
יסובבנהו שם סבבו. והקיפו בעננים סבבו בדגלים לארבע רוחות סבבו בתחתית ההר כפהו עליו כגיגית יבוננהו שם בתורה ובינה יצרנהו מנחש שרף ועקרב ומן הכנענים כו׳. מכאן והלאה חזר לספר הטובות שהטיב להם מעת צאתם ממצרים והם שכחו את הכל ולדע׳ המתרגם מימצאהו והלאה:
ואמר ימצאהו בארץ מדבר. שלא תאמר שהשם לקחם לחלקו. לפי שישראל היו גוי גדול יושבים בהיכלי המלכים והשרים ולכן בחר להם. כי יש לך לידע שמצאם בארץ מדבר כהפקר. ובתוהו יליל ישימון שהוא הרע שבמדברות. לפי שיש מדבר שהוא טוב. ואע״פ שהיו כלא היו. יסובבנהו יבוננהו. לרמוז כי לפי שהיו במדברות בלי שמירה ובלי חומה. הקיפם בחומה נשגבה בענין שיהיו שמורים. וזה כעין שאמר הנביא ויעזקהו ויסקלהו שהקיפו בטבעת כתרגומו עזקא. ויבן מגדל בתוכו כדי לשמרו מן המזיקים. וכן אמר בכאן יסובבנהו. ואמר יבוננהו. להורות שנתן להם תורה ומצות. בענין שיבינו טעם הדבר וסודו. ובזה יצרנהו כאישון עינו. לפי שידוע שאע״פ שתהיה עיר בצורה בדלתים ובריח. אם לא יהיה בה חכמה או אדם חכם. שיתן להם עצות להושיעם כאומרו ותשועה ברוב יועץ. לא יוכלו להציל את העיר. וכמו שאמר קהלת ומצא בה איש מסכן וחכם ומלט הוא את העיר בחכמתו. ולכן אמר בכאן יבוננהו בתורה ובמצות. וזהו כענין מה שאמר ויטעהו שורק שזה רמז לתרי״ג מצות. ובזה יצרנהו כאומרו שומר מצוה לא ידע רע:
ימצאהו בארץ מדבר – מצא לבבו של עמו שהוא חלקו זה נאמן לפניו בארץ מדבר, כאמרו ״לכתך אחרי במדבר״ (ירמיהו ב׳:ב׳).
יסובבנהו – להר סיני, כאמרו ״והגבלת את העם סביב״ (שמות י״ט:י״ב).
יבוננהו – כאמרו ״והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם״ (שם כ״ד:י״ב).
יצרנהו – משעבוד מלכיות וממלאך המות, כאמרם ז״ל: ״חרות על הלחת״ (שמות ל״ב:ט״ז) חירות ממלאך המות ומשעבוד מלכיות (עירובין נ״ד.).
כאישון עינו – כמו שנצר את אישון עינו של אדם כשיצרו, שסבב את העין בכתנות עור כדי שלא יפסד עם היותו מוכן לכך.
ימצאהו בארץ מדבר, in the desert He found that the heart of this nation which He considered His only share among mankind was pure and loyal, as testified to in Jeremiah 2,2 “you followed Me into the desert.”
יסובבנהו, to Mount Sinai, as mentioned in Exodus 19,12 when God had said to me: והגבלת את העם סביב, “and you will fence in the people around the Mountain.”
יבוננהו, as God had said to Moses in Exodus 24,12 והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, “and the Torah and the commandment which I have written in order to instruct them.”
יצרנהו, He carefully engirded them from being enslaved to other nations and from being subject to the angel of death, as we have been taught by Eyruvin 54 that the words חרות על הלוחות, are best understood as חירות על הלוחות, freedom on the Tablets, i.e. acceptance of the Torah would result in the immortality of the person observing it totally.
כאישון עינו. Just as a man watches carefully over his eyeball after having tended it, so God watched over His people. God tried to surround the Israelites with layers of protective legislation to counter their natural tendency to be obstinate and “do their own thing.”
ימצאהו בארץ מדבר וגו׳ – פסוק זה יש לפרשו בשבחן של ישראל לומר שאפילו בארץ מדבר מקום תוהו הלכו אחריו ית׳, כמ״ש (ירמיהו ב׳:ב׳) לכתך אחרי במדבר וגו׳ כפירש״י, אך שכפי משמעות הפרשה שבא להוכיחם כמ״ש (דברים ל״א:כ״ז) כי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה וגו׳, נוכל לומר שבגנותן הוא מדבר כי ידוע שבארץ מצרים היו רעים וחטאים לה׳ מאד כדאיתא ביחזקאל (כ׳:ה׳-ז׳) ואודע להם בארץ מצרים וגו׳ ואומר אלהם איש שקוצי עיניו השליכו וגו׳ ולא אבו לשמע וגו׳. וסמך זה לתוכחות של מעלה ואמר שעל כל המעלות אשר חלקתי לכם ביתר שאת על כל העמים מ״מ לא נדבקתם בי, ואף גם זאת בהיותכם בכור הברזל בארץ מצרים לא היו היסורים ההם מחזירים אתכם למוטב עוד אכלם בפיהם, (תהלים ע״ח:ל׳) אך כאשר הוציאם אל המדבר מקום תוהו יליל ישימון לא זרע ותאנה, לא לחם לאכול, לא מים לשתות, או אז יכנע לבבם הערל ושבו אל ה׳ זה״ש ימצאהו בארץ מדבר, לא קודם לכן אע״פ שסבלו יסורין במצרים לא מצא ה׳ את לבבם שלם עמו כ״א במדבר לגודל לחץ רעב וצמא אז מצא ה׳ את לבבם שלם עמו אז יסובבנהו, בענני כבודו, יבוננהו, דעה בינה והשכל בנתינת התורה, ויצרנהו כאישון עינו, לא עיני בשר אליו ית׳. והרמב״ן פירש שקאי על האדם כמו שהאיש ינצור את אישון עינו.
ועל צד הרמז ירמוז אל התורה, שהיתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה כעין זה שיש בו שחור ולבן כך התורה יש בה נגלה כמראה לבן ונסתר כמראה שחורה, על כן יצרנהו הקב״ה כמו שהם נוצרים התורה שנמשלה לאישון עין כי שני שמירות אלו תלויים זה בזה.
כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף – הרי הנשר למעלה והגוזלים למטה, ואח״כ יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו הרי הגוזלות למעלה מן הנשר, מסכים לדעת המדרש (שהש״ר ג׳:כ״א) שהביא הרמב״ן פר׳ חיי שרה (כ״ד:א׳) שישראל נקראו בת ואחות ואם וכו׳, כי כפי הנראה אין זה כסדר המדריגות, ונראה שמתחילה קרא הקב״ה לישראל בת, שמעי בת וגו׳ (תהלים מ״ה:י״א). כי כמו שהאם מושלת על הבת כך הקב״ה מושל בישראל, ואח״כ קראם אחותי כי כל אח ואחות שוין כך הצדיקים דומים כאלו נעשו שותפים להקב״ה כו׳, ואח״כ קראם אם כמו שהאם מושלת על הבת כך צדיק מושל ביראת ה׳ כאמרו רז״ל (מו״ק טז:) אמר הקב״ה מי מושל בי הצדיק וכו׳, וכבר בארנו כל זה בפר׳ יתרו (י״ט:ד׳) בפסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו׳. ואי קשיא לך הרי שם מבואר פסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים בזמן שהוא קורא אותם בת, כאשר ישא האומן את היונק. וכאן בעל כרחך תפרש יקחהו ישאהו על אברתו. לומר שצדיק מושל ביראת ה׳. תשובה לדבר כי שם הזכיר הכנפים אבל לא על גופו וכאן הזכיר במקום הכנפים אברתו, ומצאתי בהדיא כתוב בדברי המחברים שאברה היינו הנוצה שעל גופו ממש, וזו באמת הוראה על שהשליט הקב״ה את הצדיק עליו שהוא יתברך גוזר גזירה והצדיק מבטלה ושני קצוות אלו נזכרו כאן והשמיט הממוצעת שבין שתי קצוות אלו.
ואם תרצה לפרש יפרוש כנפיו יקחהו. היינו אליו ולא עליו, נרמזו כאן כל ג׳ מדריגות כסדרם כי מתחילה על גוזליו ירחף, הרי הגוזלות למטה ממנו ית׳ זהו כשקראם בת, ואח״כ יפרוש כנפיו יקחהו אליו דומה לו זהו שקראם אחותי, ואח״כ ישאהו על אברתו הגוזלות למעלה ממנו ית׳ כביכול זהו כשקראם אם, כדרך שנזכרו שלשה מדריגות אלו בפר׳ יתרו עיין שם כל הענין ותמצאנו באר היטב.
יִמְצָאֵ֙הוּ֙: בשני פשטין. [יִמְצָאֵ֙הוּ֙].
יְשִמֹן: בעשרי׳ וארבע קטן1 נדפס ישימן ביו״ד, וכן מצאתי בס״א כ״י, אך בהעתק הללי ובספרי׳ מדוייקי׳ חס׳ דחס׳, וכן מסו׳ עליו2. וכ״כ הרמ״ה3 ז״ל, ונשקפה4 על פני הַיְשִימֹן (דחקת) מלא יו״ד וחס׳ וי״ו כתי׳ בנוסחי דיקי, ודכות׳ על פני הישימן (דבלק5), ומס׳ עליה׳ כולהו׳ כתיבי׳ כן, ובתהו6 ילל יְשִמֹן, חס׳ יו״ד וחס׳ וי״ו כתי׳, ויחנו על הירדן מבית הַיְשִמֹת7, חס׳ יו״ד וחס׳ וי״ו כתיב, וכולהו׳ כתיבי׳ כן.⁠א [יְשִׁמֹן].
יִצְּרֶנְהוּ: הצד״י דגושה. [יִצְּרֶנְהוּ].
1. בעשרי׳ וארבע קטן: ונציה ש״ד.
2. מסו׳ עליו: מ״ק-ד על אתר.
3. הרמ״ה: יש״ם.
4. ונשקפה: במ׳ כא כ.
5. דבלק: במ׳ כג כח.
6. ובתהו: פסוקנו.
7. מבית הַיְשִמֹת: במ׳ לג מט.
א. [המשפט האחרון בדברי הרמ״ה אינו מובן, כי תיבת הַיְשִׁמֹת באה רק פעם אחת בתורה, ואילו בנביאים הכתיב הוא הַיְשִׁמוֹת או הַיְשִׁימוֹת, וגם אין דרכו של הרמ״ה להתייחס לנביאים.]
אותם מצא לו נאמנים כו׳. רצונו בזה, מאי טעמא לא רצה נמי עשו וישמעאל לנחלתו, שהם מבני אברהם ויצחק כמו בניו של יעקב:
שכפהו עליהם כגיגית. והטובה בזה כדי שיהיו כמו אנוסים, ולא יוכל לשלחם כל ימיו כדין אנוסה (לעיל כ״ב:כ״ט). וכן פירשתי בפ׳ וישמע יתרו (שמות יט,יז). ואין להקשות מנ״ל לשלשה אלו. י״ל דהי מינייהו מפקית. א״נ דהקרא מפרש שלשתן, דקאמר יסובבנהו יבוננהו, שסיבב אותן בשעת נתינת התורה, דהיינו כפה עליהם הר כגיגית. יסובבנהו יצרנהו, מנחשים, דהיינו שהקיפם בענני כבוד והרג כל הנחשים והעקרבים. יסובבנהו יצרנהו כאישון, מן האומות, דהיינו שסבבן בדגלים:
הוא השחור שבעין כו׳. ולמה נקרא אישון, משום דנראה כדמות איש קטן. כמו שנראה דמות איש במראות הנשים, דאישון לשון של איש. וע״ש. [רבינו בחיי]:
אשרינון כו׳. פי׳ שהתרגום מתרגם כך על יסובבנהו, ומפרש זה אהל מועד כו׳:
He found them faithful to Hashem in, etc. [By this,] Rashi means to explain why Hashem did not want Eisav and Yishmoel as His inheritance, even though they are the sons of Avraham and Yitzchok, just like the sons of Yaakov.
Which He arched over them like a barrel. The goodness in this is in order that they should be coerced [into the covenant] and He would be unable to send them away ever, like the law of a coerced woman (Devarim 22:29). This is also how I explained in Parshas Yisro (Shemos 19:17). Do not ask how Rashi knows these three explanations [from a single verse], for one can answer, which of them could be excluded? Alternatively [one can answer that] the verse explains all three of them, for it states, "He encircled them, He granted them understanding.⁠" He encircled them at the time of the Giving of the Torah, meaning that He arched the mountain over them like a barrel. "He encircled them,⁠" "He sheltered them" from snakes, i.e. He surrounded them with the Clouds of Glory and killed all the snakes and scorpions. "He encircled them,⁠" "He sheltered them like the pupil of His eye,⁠" from the nations, i.e., He surrounded them with flags.
This refers to the dark area of the eye, etc. Why is [this part of the eye] called אישון (man-like)? Because it looks like the image of a small person. Just as the image of a person appears in a woman's mirror. אישון is a word meaning "man-like.⁠" (Rabbeinu Bachye)
He encamped them [around His Presence], etc. I.e. Onkelos translates the phrase "He encircled them" in this manner, and Rashi explains that it refers to the Tent of Meeting, etc.
ימצאהו בארץ מדבר ובתהו וגו׳ – נראה כי יכוין הכתוב על דרך אומרם ז״ל (ברכות ט:) לא יצאו ישראל ממצרים עד שעשאוה כמצולה שאין בה דגים כו׳, ואמרו עוד (לקוטי תורה וירא) שאם היו ישראל מתעכבין במצרים היו נטמעים שם לעד לעולם כי היו נכנסים בנ׳ שערי טומאה, לזה אמר ימצאהו בארץ שהיא מדבר פירוש חרבה ואין בה ממש, ולזה לא אמר ימצאהו במדבר אלא בארץ מדבר והבן.
ואמר עוד שמלבד שהארץ מדבר מבלי ניצוץ קדושה אלא שהוא תהו יליל ישימון פירוש מלאה טינופת וטומאה, ותמצא שאמרו בזוהר (ח״א ט״ז.) כי תהו הוא בחינת קליפה אחת וכמו כן יליל ישימון שהם בחינת הרע, שהמקום מושלל מהטוב ומוכלל מהרע, ולזה ה׳ סבבו פירוש לשון שמירה, ואמר לשון עתיד לומר שאותה שמירה שעשה לו לא נעדרה ועודנה תהיה תמיד, והכוונה בזה שהוציאם ממקום הרע ההוא שלא נטמעו שם עוד שבאותו מקום עצמו כשהיה מביא ה׳ המכות על מצרים היה שומר אותם, על דרך אומרו (שמות ט׳ ו׳) וממקנה ישראל וגו׳, בארץ גושן וגו׳ (שמות ט׳ כ״ו) ולכל בני ישראל היה אור וגו׳ (שמות י׳ כ״ג) ולא יתן המשחית וגו׳ (שמות י״ב כ״ג) והוא אומרו יסובבנהו.
ואומרו יבוננהו פירוש על ידי שנתן להם תורה שהיא מקור הבינה שבזה יצרנהו כאישון עינו על דרך אומרו (משלי ב׳ יא) תבונה תנצרכה, ואומרו כאישון עינו כמאמר הנביא (זכריה ב׳:י״ב) (כל) [כי] הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו, והכוונה בזה כדרך שאין העין סובלת נגיעת אצבע האדם בה, והטעם לצד כי גוף האצבע עכור והעין זכה ואין הרוחני סובל הגשמי, והוא סוד מאמר הרשב״י (זוהר ח״ב ריא:) שאמר ווי לה לנשמתא דסבלא אשא נוכראה, פירוש האש שבו נכנסת להענישה היא אש נכריה בערך אש הנשמה, ולזה תמצא שם שנפש הצדיק תטבול באש הנקרא נהר דינור פירוש בעוד שלא נתרחק האש ולא נגשם שבזה לא יצטערו והבן סודן של דברים.
והוא אומרו כאן כאישון עינו כי הם רוחניים וכל חוץ מהם גשמי ולזה ירעו וישחיתו בהם אפילו נגיעת העכור כמו שיריע נגיעת יד באישון עין, וזה היה אחר שהנחילם התורה, ולזה קדם לומר יבוננהו ואחר כך אמר יצרנהו כאישון עינו, והוא טעם מצות לא תעשה והבן.
עוד ירצה אומרו יבוננהו יצרנהו על דרך אומרם ז״ל במסכת (שבת) [ברכות נ״ד:] ג׳ צריכין שמירה וא׳ מהם הוא תלמיד חכם, והטעם לפי שהמזיקין מתקנאים ממעלת בן תורה ומתגרים בו, לזה אמר יבוננהו פירוש יתן לו התורה שנקראת תבונה (משלי ב יא) לזה חל עליו לשומרו כאומרו יצרנהו וגו׳.
ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישימון. "He discovered it in a desert land, in desolation, a howling wilderness.⁠" It appears that Moses referred to a thought expressed in Pesachim 119 that the Israelites did not leave Egypt until God had made them to be like a fishpond devoid of fish. [the Talmud deals with the meaning of the word וינצלו in Exodus 12,36. Ed.] Finding Israel in the desert was as unlikely as finding fish in the pond referred to. In Rabbi Chayim Vital's Likutey Torah on Parshat Vayera we read that if the Israelites had remained in Egypt at the time of the Exodus they would have remained mired in that impurity forever as they would have descended to the 50th and absolute level of impurity. This is why Moses stresses "where", i.e. in what spiritually low state God found the Jewish people. He does not describe the area as מדבר, "a desert,⁠" but as ארץ מדבר, "desert land,⁠" as the former has absolutely no spiritual content, is completely barren of spiritual values.
Moses also said that not only did this land not have much to offer spiritually, but it was תהו ילל ישמון, it was full of spiritually negative influences. Zohar volume one page 16 describes תהו as one of the levels of the קליפה. ילל ישימן are descriptions of similar phenomena. The reason that such phenomena flourish in those environments is the absence of spiritually positive forces. This is a reason why the Torah describes the fact that God "discovered" Israel in the desert land in the future tense, to emphasize that unless the Jewish people in that region enjoy the ongoing protection and supervision of God, i.e. יסבבנהו יבוננהו, they would be spiritually lost. Moses means that the Exodus was due to the fact that the Jews could not absorb any additional negative influences in Egypt. He protected them at the time He brought the plagues upon the Egyptians. A simple example of this is Exodus 9,6 which tells us that not even the cattle of the Israelites suffered from the plague of pestilence, not to mention the immunity of the Jewish firstborn during the last plague.
יבוננהו, "He granted it discernment.⁠" Moses refers to the people receiving the Torah which is the source of their insight, the instrument by which God preserved the people "like the pupil of His eye" (Compare Proverbs 2,11 תבונה תנצרכה, "understanding will preserve you.⁠") When Moses added the reference to the "pupil of His eye,⁠" we are reminded of Zachariah 2,12: "for anyone who harms you (the Jewish people) is as if he harmed the pupil of his own eye.⁠" The prophet meant that an eye cannot tolerate being touched by the finger of man. The reason is that whereas the eyeball is scrupulously clean, man's fingers are not. The eye symbolises spirituality, the finger, physicality. The former does not like to be touched by the latter. This is the mystical dimension of Rabbi Shimon's saying in the Zohar volume two page 211: "woe to the soul that has to suffer from alien fire.⁠" He viewed the fire which enters the soul to punish it as alien fire relative to the fire represented by the soul itself. This is why you find in that passage of the Zohar that the soul of the righteous has to immerse itself in the fiery river Dinur, etc.
Moses compared the type of protection God afforded the Jewish people as comparable to the way in which we protect the pupils of our eyes. God protects the spirituality whereas He considers everything outside the "eye" as physical and potentially lethal even by mere touch. Israel had not attained such a level of spirituality until after it had received the Torah. When Moses first spoke of יבוננהו, and only afterwards of יצרנהו, he referred to the negative commandments.
Another thought that may have prompted Moses to choose these expressions may be related to what we learned in Berachot 54: "three categories of people are in need of protection, one of them being the Torah scholar.⁠" The reason is that the destructive forces in the universe are jealous of the Torah scholar's achievements and status and try to harass him. Moses therefore says יבוננהו, that by giving the Torah scholar insight, i.e. the Torah, God has armed the scholar against such harassment. Once he possesses such insight he himself understands that he has to protect the Torah like the pupil of his eye.
ימצאהו בארץ מדבר – פו׳ סיפק צרכיהם כתרגומו.
וזכר כאן ה׳ דברים. בארץ מדבר. ובתהו. יסבבנהו. יבוננהו. יצרנהו. כי חמשה מתנות נתן הקב״ה לישראל. מן. ובאר. משכן. תורה. וענני כבוד. והצילן מה׳ דברים רעים שהיו שם. כמ״ש המוליכך במדבר הגדול והנורא. נחש. שרף. ועקרב. וצמאון. אשר אין מים. פי׳ צמאון שהיה המקום יבש מאד מחמת השרפים. ועוד שלא היה שם מים כמ״ש המוציא לך מים מצור החלמיש וז״ש כאן ימצאהו בארץ מדבר. ופי׳ סיפק צרכיך במדבר במן כמ״ש המאכלך מן במדבר וגו׳. ובתהו. פי׳ שהי׳ המדבר תהו בלי מים כי סתם מדבר ארץ לא זרועה ומעיינות יוצאי׳ בבקעה אבל שם היה צמאון אשר אין מים.
ילל – לשון יללה כמ״ש מספד כתנים.
ישמן – פי׳ לשון שמם ומורא כמ״ש המדבר הגדול והנורא. יסבבנהו. בדגלים סביב המשכן. יבוננהו. שנתן להם התורה. יצרנהו כאישון עינו. שסיבבם בענני הכבוד לשמרם כאישון עין. וכמ״ש על כפים ישאונך פן תגוף וגו׳.
ע״ד הרמז
ימצאהו בארץ מדבר זו מדריגה התחתונה שנקרא ארץ.
ובתהו ילל ישמן – ג׳ דרגין הראשונים שהן ט׳ כמ״ש בפסוק במדבר הגדול והנורא הם ג׳. נחש שרף ועקרב ג׳. צמאון אשר אין מים המוציא ג׳.
ימצאהו – הוא שם אהיה בכפול.
יסבבנהו – הוא שם קל״ה.
יבוננהו – הוא ט״ז פנים של החיות ד׳ שמות וכן יקחהו ט״ז כנפים אלא שכאן בפנים ושם בכנפים וכמ״ש בכנפיו והן ל״ב נתיבות.
יצרנהו – הוא שם עם יה״ו.
כאישון עינו – בת עין אות רביעית ושם הוא קדם של ס״ג. כאישון הוא שם ג׳ של מ״ב והוא בת עין וכמ״ש לא יגרע מצדיק עינו.
ימצאהו בארץ מדבר – אחרי שהודיע ההבדל העצמי שבין ישראל לשאר האומות, בא עתה לספר הטובות הנמשכות מן ההבדל הזה, ואמר שגם התחלת האומה לא היתה כהתחלת עמים אחרים, שכולם ניתנו להם ארצות אחר המבול ועלו לגדולה בארץ נושבת, ואין כן האומה הישראלית שכבר היו גוי גדול שש מאות אלף רגלי הגברים עורכי מלחמה לבד מטף ונשים, ועדיין לא היה להם מחוז לשבת בו, אבל הלכו למדבר ערבה ושוחה, ומשם עלו לגדולה, הכל להפך מן הדרך הטבעי, ומלת ימצאהו כפשוטו, ואמר שמצא אותם במדבר, לפי שהנהגת השם ונפלאותיו עמהם התחילה בארץ מדבר, ושם ניכר בהם יותר העזר האלהי, כי בהיותם שם לא מקום זרע ובארץ לא עבר בה איש, השם סיפק צרכם בדרך פלא ארבעים שנה:
ובתהו ילל ישמן – ארץ ציה ושממה, מקום יללת תנים ובנות היענה, שישום השומע מקולם:
יסבבנהו – במלאכיו לשמרם ולחלצם, ויתכן שירמוז לענני הכבוד אשר היו להם למחסה:
יבוננהו – נתן בהם רוח חכמה ובינה, כי זהו הוראת שורש בין בפיעל, והמליצה רומזת לזמן מתן תורה שאז פתח ה׳ אוצרו הטוב להשכילם ולהבינם עד שזכו למדריגת הנבואה, וכן מפורש בכתובים ורוחך הטובה נתת להשכילם (נחמיה ט׳ כ׳):
יצרנהו כאישון עינו – כבבת עינו, והוא משל אל אהבת ה׳ את עמו:
כאישון עינו – לראב״ע וי״ו הכנוי מוסב עליו ית׳, לכן כ׳ שהוא כלשון בני אדם, והנכון כרע״ס שהוא מוסב על האדם, ופי׳ כמו שיצר עינו של אדם, שסבב את העין בכתנות עור כדי שלא יפסד. ודע דלמפרשי׳ אין הבדל בין אישון לבבת עין, ולרשב״ם אישון הוא הבשר הנכפף על העין. ולפי שמכסה ומחשיך את העין נקרא אישון, בבת עין הוא מה שרואים בו.
ימצאהו בארץ מדבר – החבל והחלק הזה מצא אותו שהיה כמו ארץ מדבר, והוא הלך סביבותיו והתבונן בו, כאדם המתבונן על שדהו לראות מה הוא צריך; ודרך כלל שמרו כאישון עינו.
ימצאהו בארץ וגו׳ – במקום שבני אדם החזיקו ב״נחלות״, שם לא מצא לו ה׳ את ״נחלתו״. כשרגליהם מוצבות על קרקע משלהם, כבר שוכחים בני האדם את האדון שמעל ראשיהם. ״בארץ מדבר״, שאין בה לא שדות מרעה ירוק ולא ערים רחבות ידיים, ושאדם לא מקבל בה כל תמיכה מכוחות הטבע ואף לא עזרה משאר בני האדם; ״ובתהו״: במקום המשולל לחלוטין מכל גרוי מהעולם החיצוני, שבו אדם נאלץ לשוב אל עצמו, לפנימיותו שלו, והוא שרוי לבד עם ה׳ ועם הווייתו הפנימית. אנשים ואומות, הנאבקים למען קיומם ואושרם, מייחסים חשיבות לערכים פנימיים רק במידה שניתן להמירם לקניינים חיצוניים של הנאה וכוח; ואילו רצון ה׳ הוא שאדם יבנה את בניין חייו הפרטיים והלאומיים אך ורק על הערכים הפנימיים.
ילל ישמן – במקום שניתנת לאדם האפשרות לבחון את עוצמת פנימיותו והכרת ה׳ שבלבו מול כל מוראות המדבר – שם, ״בארץ מדבר ובתהו ילל ישימן״, ביקש ה׳ את חלקו ואת נחלתו כדי ליצור את עמו.
יסבבנהו – ה׳ מקיף אותו מכל צד, מסובב אותו כחומת מגן, וכך מספק לו את ההגנה שנשללה ממנו על ידי כוחות הטבע והאדם.
יבוננהו – לאחר שהווייתו הפנימית התעוררה, ה׳ לימדו דעת להבין בתורתו.
יצרנהו כאישון עינו – ה׳ שומר אותו כאדם השומר על בבת עינו.
משמעותו העיקרית של ״נצר״ איננה לשמור מפני נזק הבא מהחוץ, אלא להימנע ולהתרחק מכל השחתה עצמית וחורבן עצמי. כך: ״נֹצֵר הָאָדָם״ (איוב ז, כ), ״וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע״ (משלי כד, יב), שָׁם מציין ״נצר״ שמירה על התנהגותו המוסרית של האדם. וכך גם: ״נֹצֵר תְּאֵנָה״ (שם כז, יח), ״נֹצֵר פִּיו שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ״ (שם יג, ג), ״שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ נֹצֵר דַרְכּוֹ״ (שם טז, יז), ״נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע״ (תהילים לד, יד). לפיכך ״נצר״ בא גם במובן של מניעת אחרים מידיעת דבר; כך: ״וּנְצֻרַת לֵב״ (משלי ז, י), ״וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתֶּם״ (ישעיהו מח, ו). בנוגע למצוות, עדות, ברית – משמעות ״נצר״ היא לשוות לנגדו תמיד את מצוות ה׳, כך שלעולם לא יסורו מלבו.
״נצר״ קרוב באופן היגויו ל״נזר״, שפירושו: לפרוש מדבר. ב״נשׂר״, שהוא השורש של ״משׂור״, ״מסור״, ובמילה הארמית ״נסרים״, בולט מושג ההפרדה. אולי גם ה״נֶשֶׁר״ קרוי כן משום שהוא פורש אל קנו המבודד במרום.
בפסוקנו, ״נצר״ צריך להתפרש כדוגמת ״נצר האדם״, ״נצר תאנה״, במובן של שמירה והשגחה על ההתפתחות הרוחנית והמוסרית. השווה: ״אֲנִי ה׳ נֹצְרָהּ לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ לַיְלָה וָיוֹם אֶצֳּרֶנָּה״ (ישעיהו כז, ג), שם מצוירת לפרטיה תמונתה של השגחה שומרת כזאת. לפי זה ההשוואה ״כאישון עינו״ באה להמחיש, לא את סוג השמירה אלא את ערך החפץ: כמו שאדם חרד על בריאות אישון עינו.
״אישון״ – עיין פירוש, בראשית ב, כא.
[י] ראה עוד המעמד שהיית בעת שלקח אותך שדומה לאיש שמצא ילד תועה נעזב במדבר ולקחו האכילו השקהו למדהו העשירהו טרח בו והביאו לישוב, ונתן לו בתים וארמוניות ואח״כ מרד בו ובחר באוהבים אחרים היש נאצה גדולה מזאת? עז״א ימצאהו בארץ מדבר. ולא במעמד הטיב רק ובתהו ילל ישמן יסובבנהו יבוננהו בלמדו דעת:
ימצאהו בארץ מדבר – הוא לשון מקור וגלוי ע״ד מוצאי מים (תהלים קז לה) שתחלת התגלות ישראל לעם היה במדבר (שכשבאו למצרים היו מתי מספר ובמצרים היו עבדים) ולא במדבר שיש בו עינות מים ומרעה צאן ובקר, רק:
ובתהו ילל ישמן מקום אין מים ואין צמח ולכן ישלוט שם הרוח עד שנשמע כאלו ייליל:
יסבבנהו – שאף במדבר לא הוליכם דרך ישרה כמ״ש (שמות יג יח) ויסב אלהים את העם דרך המדבר:
יבוננהו – כדי שיבינו מזה:
יצרנהו כאישון עינו – שיתנהג עמהם מעל לגבולות הטבע כי עפ״י דרך הטבע לא יוכלו להתקיים במקום זה כלל:
ימצאהו וגו׳: עתה מבאר היאך נקרא (הקב״ה) ״קנך״ (פסוק ו׳)⁠1. והנה, מי שעומד למות ובא אחד וגאלו, הרי זה ׳קנהו׳. וכן מי שהוא במקום שעומד להיות פרא בלי דעת דרך ארץ, ובא אחר ועשהו לאיש בן דעת, הרי זה ׳קנהו׳. והרי במדבר חסר היה להם ד׳ ענינים לחיותם ולהיותם אנשים בעלי דעת: א׳, הסתפקות לחם ומים. ב׳, חסרון מקום דירה כבני אדם איש ואשתו שלא בגלוי בשדה כפראים. ג׳, שלא היה להם ממי ללמוד דרך ארץ להיות בסדר הליכות אומה שלמה, שהרי במצרים היו עבדים כבושים בטיט ולבנים, וביציאה לא ראו אומה בעיניהם. ד׳, הליכתם במקום נחשים ועקרבים והיו בכל רגע מסוכנים למות. והקב״ה החיה אותם ועשה אותם לאנשי המעלה.
וחושב2 ״ימצאהו בארץ מדבר״ – במקום שאין דבר מאכל, והוא הספיק אותם3, כלשון (במדבר יא,כב) ״הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם״, והכי פירש הרשב״ם 4.
ובתוהו:⁠5 היינו באין מחיצה וגדר6, וזוהי משמעות ״תוהו״ בפרשת בראשית (א,ב)7, עיי״ש.
ילל:⁠8 במקום שאין נראה שום דבר9, כמו בלילה10.
ישימון:⁠11 מקום נחשים ועקרבים. והוי כמו דכתיב ׳ובתוהו ובילל ובישימון׳, שהבי״ת של ״בתוהו״ קאי גם על ״ילל״ ועל ״ישימון״.
והרי:
יסובבנהו:⁠12 הקב״ה עשה להם סוכות לכל אחד בפני עצמו13, והוא דבר גדול ונפלא.
יבוננהו:⁠14 הבינהו דעת דרך-ארץ יותר מכל חכמי עולם, וכן תרגם אונקלוס ״אלפינון פתגמי אורייתא״, ואין חכמת העולם נעלמת מהם.
יצרנהו כאישון עינו:⁠15 מנחשים ועקרבים וכדומה16.
הרי גלוי לכל טעם שהקב״ה נקרא ״קנך״17.
1. וכפי שכתב רבינו בתחילת פסוק ז׳ – מפרש והולך ד׳ דברים שאמר הקב״ה, שהוא ״אביך, קנך, עשך ויכוננך״.
2. מזכיר את ארבעת הדברים שהיו חסרים להם במדבר.
3. זהו ״ימצאהו״ – סיפק להם.
4. ז״ל: ״ימצאהו״ – כמו ״ומצא להם״, הקב״ה נמצא להם, הקב״ה היה סיפוק שלהם. וכך באונקלוס ״סופיק צורכיהון בארע מדברא״...
5. מזכיר את ארבעת הדברים שהיו חסרים להם במדבר.
6. חסרון מקום דירה.
7. לשון רבינו שם: זה השם מונח על דבר שאין לו גדר והבדל זה מזה, כמו המדבר שאין שם היכר שינוי מקומות.
8. מזכיר את ארבעת הדברים שהיו חסרים להם במדבר.
9. והכוונה כאן שלא ראו אומה בעיניהם.
10. א״כ ״יילל״ מלשון ׳לילה׳.
11. מזכיר את ארבעת הדברים שהיו חסרים להם במדבר.
12. כנגד ״ובתוהו״.
13. לא שהו באהלים אלא בסוכות. לפי רבינו זוהי אכן המשמעות הפשוטה של ״כי בסוכות הושבתי את בני ישראל״ (ויקרא כג,מג) – על פי מ״ד ׳סוכות ממש׳, והקב״ה הוא שעשה להם.
14. כנגד ״ילל״ (שלא ראו אומה בעיניהם ללמוד מהם דעת דרך ארץ וכו׳).
15. כנגד ״ישימון״.
16. כך ברש״י: מנחש שרף ועקרב...
17. וכפי שכתב רבינו בתחילת פסוק ז׳ – מפרש והולך ד׳ דברים שאמר הקב״ה, שהוא ״אביך, קנך, עשך ויכוננך״.
בארץ מדבר וגו׳ – דרך השאלה על גלות מצרים השואגים לקראת ישראל כחיות טרף.
יסובבנהו – להצילם מנשיכת החיות.
יבוננהו – ואחר שהצילם מידם, לימדם בינה ושמרם והצילם מכל סכנה.
יצרנהו כאישון עינו. הפירוש המפורסם שאישון הוא בת עין, ולתוס׳ בהדר זקנים מצאתי כתוב כמו שהאישון שומר עינו דאישון הוא עור שעל גב העין והוא שומר העין, וגם כשישן, אותו עור כופל על העין ושומרו ועל שם השינה נקרא אישון מפני שמחשיך העין כשהוא נופל עליו כמו באישון לילה וכן דעת הרא״ש שם, והמרגיש יראה כי דעת התוס׳ פוסחת על שתי הסעיפים במוצא שם אישון, כי פעם יאמרו שנק׳ על שם השינה ופעם מענין אפלה כמו באישון לילה — והנה בפסוק שמרני כאישון בת עין יפרשו התוס׳ שמרני כמו שהאישון שומר בת עין — ויש מי שפירש אישון כי נראה בבת העין כשאדם מסתכל בה דמות איש קטן ואישון סימן הקטנות, (ועל זה קמו מעוררים בימינו אלה עיין עלי המגיד משנה זו, ואולי מצד היות שבתון אצל ראשוני הנוצרים סימן הגדלות כמו שבת הגדול, קראו ליום ראשון של פסח באונגליון le grand Sabbat והוא שבתון שנזכר בפרשת המועדים על יום א׳ של פסח ובזה סרה המבוכה על ידיעת היום שבו נדון ונתלה ישוע). ולא אכחד כי נוח יותר לפרש על פי דעת התוס׳ פ׳ שמרני כאישון בת עין מפסוק שלפנינו, כי אין עין בת עין רק כללות כלי הראות וגם העור בכלל — ודע כי לא נוכל לפרש — ון ענין קטנות רק אם בהפרידו מהשם ישאר לו מובן רק ברפיון וארמון ותיכון וכיוצא לא נוכל לפרש כן. — ומצינו רעיון על המחשבה ויתכן שהוא מרעה כמו ולי מה יקרו רעיך אל.
יסבבנהו יבוננהו וכו׳ – בספרי עד שלא בא אברהם אבינו כו׳ אלא על השמים בלבד כו׳ המליכו על השמים ועל הארץ. פירוש דכתיב יסד ארץ בחכמה כונן שמים בתבונה, והנה האישים העליונים בני השמים משיגים הבורא יתברך מעצמם מבלי קדם להם מורה ומלמד, וזה כמו נבון שמבין דבר מעצמו, לא כן בני הארץ לא ידעו מהשם מבלי קדם להם מורה ומיישר דרך, רק אחד היה אברהם הוא השיג מעצמו ונעשו שתי כליותיו כשתי מעיינות ומעצמו התבונן על העולם שיש מנהיג לבירה, והוא היה הנבון האמתי כאישים העליונים והוריד ידיעת והשגת והשגחת הבורא לעולם השפל, וזה ויבוננהו שהמליכו על הארץ כדרך שמלך מקודם על השמים בלבד.
ובזה יתבאר ענין נכון מה דכתוב בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, וזהו בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל משה שנקרא ראשית, כי הם היו בגדר חכמים ולא השיגו רק מחמת שכבר ידעו עיקרי הדת והאמונה מאבותם, וכמו שאמר לקמן בספרי פסקא שמ״ה, ובזה קדמה בריאת שמים לבריאת הארץ שהשגתן בעצמותן בגדר תבונה, לא כן להלן ואלה תולדות השמים והארץ ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים בהבראם אל תקרי בהבראם אלא באברהם שהוא השיג מעצמו שלמות הבורא ומציאותו, לכן אצלו קדום ארץ לשמים. ודו״ק.
שם: יסובבנהו בזקנים. פירוש שהיו יושבים בלשכת הגזית כחצי גורן עגולה, וזהו יסובבנהו שהיו יושבים סביב העזרה.
ספרי דבריםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)מדרש תנחומאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותעקדת יצחק פירושמזרחיצרור המורר״ע ספורנוכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בהואיל משהאם למקראמשך חכמההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144