Mishlei 2 – משלי ב‏ – Mikraot Gedolot

(א) בְּ֭נִי אִם⁠־תִּקַּ֣ח אֲמָרָ֑י⁠ וּ֝מִצְוֺתַ֗י תִּצְפֹּ֥ן אִתָּֽךְ׃

My son, if you will receive my words, and store up my commandments within you,

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּרִי אִין תְּקַבֵל מִלַי וּפוּקְדָנִי תִּטְשֵׁי גַבָּיִךְ.

בני אם תקח אמרי וגו׳ – אמר הקב״ה לישראל על הר סיני ישראל בני אם זכיתם להצפין ולקבל תורתי ולעשותה אני מציל אתכם משלש פורעניות, ממלחמת גוג ומגוג, מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, ועוד אני משביע אתכם מטוב הצפון לעתיד לבא שנאמר מה רב טובך וגו׳ על מנת שתקשיבו לדברי תורתי שנאמר להקשיב לחכמה אזנך כיצד כי אם (לחכמה) [לבינה] תקרא.

יא אבני אן קבלת כלאמי, וכ׳זנת וצאיאי ענדך.

בני, בני אם תקבל אמרי ותאצור מצוותי אתך.

(א-יא) ענין פרק זה הוא שראשית הלמודים קנייה¹, והשלמתם במחשבה והבחנה, ולפיכך פתח תחלה בני אם תקח אמרי, ואחר כך אמר אם תבקשנה, ואחר כך אמר אם תעשה אתה דורש החכמה שני הדברים הללו אז תבין יראת ה׳ וגו׳ אז תבין צדק וגו׳. אבל בלי למידה ממורה לא תועיל ההתבוננות מאומה, וכן למידה בלי התבוננות והבחנה לא תועיל מאומה, ובהצטרפותם יחד תושלם המטרה. ואמרו כי ה׳ יתן חכמה, נתינה זו יש לה סבה והיא הלמידה, כעין אמרו נותן לחם לכל בשר² והוא על ידי סבה והיא הדרישה³, וכעין אמרו האני אשביר ולא אוליד⁴ וזה על ידי סבה. והודיע אחרי כן כי הנפש מתענגת בחכמה כמו שמתענג הגוף במה שהוא מרגיש כמו שאמר ודעת לנפשך ינעם, לפי שהנפש חגה סביב תענוגיה, וכאשר היא מוצאת את השמחה והעונג בחכמה עם רוממותה וכבודה וטהרתה ונקיונה⁵ הרי נשלם לה כל מה שהיא רוצה, אלא שיש בין עונג החכמה ועונג החושים הבדל, והוא, שהחושים מתענגים במה שהורגלו לו שהוא מתאים להם ולפיכך שואף אליהם כל טבע, והחכמה אין האדם מתענג בה אלא לאחר התבוננות ועיון⁶ ולפיכך אין כל טבע שואף אליה, ומן הסבה הזו כתב החכם את הפרק הזה כדי לישב דעת דורש החכמה ואומר לו, אל תחשוב כי מראשית התענינותך בה תשיג תועלתה ותתענג בה, אלא היה מתון, כי יש לה הקדמות מיגעות, אם תעסוק בהן תגיע אחר כך לנחת ועונג ושמחה תמידיים. ומשל החוש והחכמה בענין מהירות העונג וריחוקו, למלך שרצה לבנות ארמון הרי מה שמקבלים הפועלים והעובדים בכל יום בשכרם נהנים בו מיד, והמלך לא יהנה בארמונו כי אם לאחר משך זמן עד שתשלם מלאכתו, אלא שהמלך כאשר ישתכלל ארמונו יהנה וישמח בו תמיד, וכבר אז כלו וחלפו כל תועליות הפועלים. ואמר בסוף הפרשה כי כאשר נכנסת החכמה בלב האדם נעשת לו כשומר לשמרו מן החטא והוא אמרו מזמה תשמור עליך.

1. אפשר: רכישה. והכוונה שמיעה מאחרים וקבלה מפי מורים. והוא פירוש ״תקח״ וראה לעיל תחלת פ״א הע׳ 2.

2. תהלים קלו כה.

3. כלומר המלאכה וההשתכרות, או החרישה והזריעה. שהם דרישת הלחם, וראה מ״ש בספרו אמו״ד בתחלת ההקדמה ביחס לפסוק זה אם תבקשנה ככסף.

4. ישעיה סו ט.

5. כלומר שאין הנפש מתענגת בחכמה אלא בזמן שהאדם דורשה ולומדה לשמה ברוממותה ובכבודה, ולא כשהוא לומדה לשם מקצוע או כל דבר שפל אחר.

6. ״תצפח״ עיון חוזר והתעמקות בנושא.

(א-יא) גרץ׳ הד׳א אלפצל הו אן אואיל אלעלום אכתסאב, ותמאמהא בכ׳אטר ותמייז, ולד׳לך צדר אולא בני אם תקח אמרי, ת׳ם קאל אם תבקשנה, ת׳ם קאל אד׳א פעלת יא טאלב אלחכמה הד׳ין אלאמרין אז תבין יראת ה׳ וגו׳ אז תבין צדק וגו׳. ואמא בלא תעלם מן עאלם פליס ינפע אלתפכר שיא, וכד׳לך תעלם בלא תפכר ותמייז לא ינפע שיא, ובאג׳תמאעהמא יכמל אלמראד. וקולה כי ה׳ יתן חכמה הד׳א עטא בסבב והו אלטלב, מת׳ל קולה נותן לחם לכל בשר והו בסבב והו אלטלב ומת׳ל קולה האני אשביר ולא אוליד וד׳לך בסבב. ת׳ם אכ׳בר בעד הד׳א באן אלנפס תלתד׳ באלחכמה כמא ילתד׳ אלג׳סם במא יחסה אד׳ קאל ודעת לנפשך ינעם, וד׳לך אן אלנפס אנמא תדור על מלאד׳הא, פאד׳א הי וג׳דת אלסרור ואללד׳ה פי אלחכמה מע שרפהא ועזהא וטהארתהא ונט׳אפתהא פקד כמל להא ג׳מיע מא תריד, ולכן בין לד׳הֵ אלחכמה ולד׳הֵ אלחאסה פרקא, והו אן אלחואס תלתד׳ במא הו להא מן אלעאדה במא יוקעהא ולד׳לך ינשט אליהא כל טבע, ואלחכמה פליס ילתד׳ בהא אלאנסאן אלא בעד תאמל ותצפח ולד׳לך ליס ינשט אליהא כל טבע, פלהד׳ה אלעלה כתב אלחכים הד׳א אלפצל ליצבר טאלב אלחכמה ויקול לה, לא תט׳ן אנך מן אול מא תעני בהא תג׳ד נפעהא ותלתד׳ בהא, בל אצבר, פאן להא מקדמאת תעבה, פאד׳א ענית בהא וצלת בעד ד׳לך אלי ראחה ולד׳ה וסרור דאים.

ואנמא מת׳ל אלחאסה ואלחכמה פי סרעה אלאלתד׳אד׳ ובעדה, כמלך קצד בנא קצר פאלד׳י יאכ׳ד׳ון אלפעלה ואלעאבדין פי כל יום אג׳רתהם ינתפעון בהא עלי סרעה, ואלמלך פהו לא ינתפע בקצרה אלא בעד מדה מן אלזמאן תתי תתם צנעתה, ולכן אלמלך אד׳א הו תם קצרה דאם לה אלנפע ואלסרור, וכאן חיניד׳ ג׳מיע מנאפע אלפעלה קד תקצ׳ת.

וקאל פי אכ׳ר אלפצל אן אלחכמה אד׳א דכ׳לת פי קלב אלאנסאן צארת לה כאלחאפט׳ תחפט׳ה מן אלכ׳טא והו קולה מזמה תשמר עליך.

בני אם תקח אמרי – בני תהיה אם תקח אמריי.

My son, if you accept my words You will be my son if you accept my words.

(א-כב) {עיינו בשרידים שהוציא לאור פרופ׳ שמחה עמנואל, מגנזי אירופה ב (ירושלים, תשע״ט): 161–205}

בני אם תקח אמרי – הוסיף עוד להזהיר בני אדם, ואומר לכל אחד מהם: בני אם תלמד אמרי ותקבלם.

ותצפון אתך מצותי – כלומר תשמרנה שלא תשכחנה. ומה היא מצותי?

בני אם תקח אמרי וגו׳ – הנה בפרשה הזאת ידבר על ההקדמה הרביעית אשר לעבודת הבורא ית׳ והיא למוד החכמה כאשר אמרו ז״ל: תורה מביאה לידי מעשה.⁠¹ ויסדר את המעשה אשר בהם ישיג האדם לקנות החכמה ויספר עצם התועלת אשר יגיעו מן החכמה.⁠^א

ומצותי – אזהרותי אשר הזהרתיך על דרכי למוד החכמה.

1. הגירסא שלנו ב״ק י״ז: גדול תלמוד תורה שהתלמוד מביא לידי מעשה.

א. כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון: ״החכמים״.

בני אם תקח – הקודם בהקש התנאי שיניח בזה, הוא הארבעה הפסוקים המסודרים, והנמשך אמרו: אז תבין, והטעם כי החכמה ימצאנה מי שממית עצמו עליה, ויפנה כל מחשבותיו לה לבדה לכן אמר תחלה: אם תקח אמרי, שהוא הקרוב במעשה, ואחר אמר: לשמוע לה כאשר תקרא (משלי ב׳:ב׳), והטעם, להאזין לדבריה ולהאמינם בלב, גם יחוייב שאתה תקרא (משלי ב׳:ג׳) לה, להביאה אצלך כטעם: ויקרא לה (מלכים ב ד׳:י״ב), ולא די בקריאה שאפשר היותה מרחוק או בהזדמן, אבל צריך שתתור אחריה ותתעמל בבקשתה ולרדת עד עמקה.

בני אם תקח – אמרה עוד החכמה על צד המשל בני אם תקח אמרי שהוריתיך במה שקדם ותשמור אתך מצותי להקשיב לחכמה אזנך וגו׳.

(א-י) הג׳ הוא להודיע כי הדרך בהשגת הבינה היא אחר השלימות בחכמה והיה זה כן לפי שבהשגת הבינה יש מן הסכנה מה שלא יעלם לפי שלא יבאו בה בהקדמות מופתיות באופן האמת המגיע בלמודיות ולא ג״כ במופת ראיה כמו הענין בחכמה הטבעית אבל בהקדמות מפורסמות וכבר ימצא בהם הרבה ביאור לדבר והפכו ובזה יקרה הטעות אם מפני הקדמות הלקוחות בתחלת המחשבה אם מפני טעות הדמיון אם מפני שגדל האדם בדעות מגונות בזה הענין או למדם מאנשים מוטעים ויטה אליהם מצד הלמוד או המנהג או מפני התאוה שתביאהו לבחור הדעת אשר הוא יותר נאות לה לרוות צמאה והנה כאשר יקדים האדם העיון בחכמה לפי מה שראוי באופן שיהיה שלם בה הנה יעזר בה להשמר מהטעות אשר מפאת הענינים הנזכרים עם שהש״י על צד ההשגחה ישמרהו מהטעות ויישירהו אל הסדרים והדרכים המביאים אותו אל השגות העמוקות אשר בחכמה ההיא והנה מפני הקושי המגיע בהשגת זאת החכמה יצטרך לו עוד שיבקשנה ככסף וכמטמונים שיחפרו עליהם פה ופה עד שימצאום לכן צריך בזאת החכמה שלא יקצר מלקיטת כל ההקדמות המפורסמות אשר אפשר שיהיה מהם עזר בהשגת הדרוש אשר ירצה לחקור עליו ובזה הדרך ג״כ ישיג האמת בפילוסופיא המדינית כמו שזכרנו בביאורנו אלו הדברים במה שקדם. אמרה החכמה בני אל תשכח תורתי והיא תורת משה וקראה אותה תורתי לפי שהיא מסודרת מחכמת השם יתברך וישמור לכך מצות תורה ללמד אותם ולעמוד אותם על כונתם ומה שיש מהחכמה בענינים.

בני – אמר שלמה במקום ה׳ לבן תחשב לי אם תקח אמרי בלבך.

תצפון – לשומרם מן השכחה.

אמרי ומצותי – עי׳ ההבדל בין אמירה ובין מצוה בס׳ התו״ה פ׳ צו (סי׳ א׳) ועל המצוה לא יפול לשון לקיחה, כמ״ש לקמן (י׳ ח׳) על חכם לב יקח מצות, ויצדק עליהם לשון שמירה וצפונה, בל יליזו מנגד עיניו.

בני אם תקח אמרי – יש הבדל בין אומר ובין מצוה, שהמצוה יכריח את המצוה לשמור פקודתו, כמצות האב על בנו והאדון על עבדו, ויש בחכמה מצות כמו מצות התורה שמחויב לעשותם, ועז״א ומצותי תצפון אתך – שהצפינה היא שישמרם תמיד בלבו ולא ישכחם, כמ״ש למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, ויש בה אמרים, כמו המוסרים שבתורה ודברי אמונות ודעות וצריך לקחת אותם ולקבלם.

אם תקח אמרי – החכם פ׳יליפפזאן ומוהר״ר ויטרבי תרגמו אם זה לשון הלואי, והביאתם לכך מלת כי שבתחלת פסוק ג׳ המפסקת בין שני מקראות אלה שבראש הסימן ובין אז תבין וגו׳ (פסוק ה׳) באופן שאי אפשר להניח שהוא השלמת הדברים, ונכון מאד לפרשה כן; רק החכם בן זאב בתלמוד לשון עברי ובאוצר השרשים וגם שד״ל בספר דקדוק שלו לא הניחו שתהיה למלת ״אם״ הוראת ״הלואי״ בשום מקום, אבל געזעניוס מניח לה הוראה זו, ובין הדוגמאות שמביא הקרובה לאמת היא אם תקטל אלוה רשע (תהלים קל״ט:י״ט); ואחד מן החברים חוה דעתו כי יש להניח שהשלמת דבור ראשון היא תיבות תטה לבך לתבונה; והענין הולך ועולה גם בשמות גם בפעלים, אמרי, מצותי, חכמה, תבונה – תקח, תצפן, להקשיב אזנך, תטה לבך; ור״ל אם למלאת רצוני תשב לשמוע גם בלי כונה לעשות, לאט לאט דברי חכמה ימצאו חן בעיניך, ולא בלבד לבך יטה אליהם מעצתו רק גם אתה תטהו, תסיר מלבך כל דעה מתנגדת לדברי ואך אותם תקבל; ויש להניח ג״כ שפעל ״הקשיב״ אע״פי שבכל מקום בתנ״ך יוצא רק לשני, כאן הוא יוצא לשלישי, אם תשמע לי לעשות באופן שאזנך תקשיב, הלא אם לפעלים שבבנין הפעיל יוצאים רק לשני נרצה לתת להם הוראת יציאה לשלישי אין לנו בנין להשתמש בו כי אם ההפעיל עצמו, ופעל ויביאו אל אביהם האמור בכתנת יוסף (פרשת וישב) נ״ל למעלה מכל ספק שר״ל חשבו מחשבה באופן שהובאה ליעקב ע״י אחרים, והראיה פעל וישלחו שבראש הפסוק.

(ב) לְהַקְשִׁ֣יב לַחׇכְמָ֣ה אׇזְנֶ֑ךָ תַּטֶּ֥ה לִ֝בְּךָ֗ לַתְּבוּנָֽה׃

so that your ear pays attention to wisdom, and your heart inclines to understanding,

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְתַצְלֵי אֻדְנָךְ לְחָכְמְתָא וְתַפְנֵי לִבָּא לִבְיוּנָא.

ואצגית ללחכמה אד׳נך, ומילת קלבך ללפהם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

להקשיב לחכמה – לעסוק בתורה.⁠^א

א. בדפוסים מופיע כאן בתור ביאור על פסוק ה׳ אותו ביאור שמופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220 כביאור על פסוק ט׳.

to make...attentive to wisdom to toil in [learning] Torah.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

להקשיב לחכמה אזנך – כלומר: אני אומר לך שתלמד החכמה ותקשיב אזנך לשמוע אותה.

ותטה לבך להבין דברי תבונה – כלומר: להבין דבר מתוך דבר, ולידע כי פועל אדם ישלם לו¹ האל אם טוב ואם רע.⁠²

1. השוו ללשון הפסוק באיוב ל״ד:י״א.

2. השוו ללשון הפסוק בקהלת י״ב:י״ד.

להקשיב לחכמה אזניך וגו׳ – זאת היא המעלה הראשונה להשיג החכמה שתקשיב ותבחן אזניך דברי המלמדים המורים על אמתתם ועל בוריים ותכוין שמועתך בלא תוספות ומגרעת. ויש אנשים שאינם מכוונים שמועתם ויוסיפו עליהם ויגרעו ממנה גם ידמו לפעמים ששמעו על. לאו הן ואל אסור מותר וכיוצא בו. ורבותינו ז״ל מנו במספר מפקד מדות החכמה המכוין לשמועתו (משנה אבות ו׳:ו׳).

תטה לבך לתבונה – היא המעלה השנית שיטה לבו מכל תאות העולם וחפץ להתבונן לחכמה ואחר שיכוון אדם לשמועתו יתבונן באשר שמע וילמד עד עמדו על טעם הדברים ויתבונן בהם בינה. וכן אמרו ז״ל ילמוד אדם תחלה ואחר כך יהיה סובר במה שלמד והעמיק ויתבונן (בבלי ע״ז י״ט). והנה חכמת האדם קבלת דברי החכמה מפי המלמדים והמורים. וענין התבונה שיתבונן אחר כך לדעת טוב טעם הדברים עד שישיג להבין דבר מתוך דבר ולדמות הדברים אשר למד כל ענין הראוי לדמות אליו. וכן אמרו ז״ל: כי הנבון הוא אשר מבין דבר מתוך דבר.⁠¹ על כן הזהיר בכאן על נטיית הלב לתבונה כי צריך האדם לפנות מחשבתו מכל דבר ולהטות לבו מכל חפץ וליחדו לתבונה.

1. עיין ספרי דברים א׳:י״ג בענין מה ששאל אדריאנוס לר׳ יוסי מה בין חכמים לנבונים.

להקשיב – אזנך לחכמה ללמוד אותה מהיודעים עם מה שיישיר אותך לחשוק ולחקור בה מהשיג לה ויראה מהחכמה בדברים עצמיים כמו שזכרנו ואחר שתדע החכמה תטה לבך לדעת התבונה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אזנך – חד מן החסרים יו״ד במסורת.

להקשיב – ר״ל אמרי המה להקשיב אזנך לחכמים ולהטות לבך לתבונה.

לחכמה, לתבונה – התבאר (א׳ ב׳) שהחכמה לא תודע רק ע״פ הקבלה, והבינה יבין האדם מעצמו.

להקשיב לחכמה אזנך – כבר בארתי שהחכמה היא תלמד על כל המעשים והמנהגים שיפול עליהם שם טוב ורע, והבינה היא בעניני האמונות והדעות שיפול עליהם שם אמת ושקר, ובארנו שחקי החכמה א״א שיוציא האדם מדעתו רק צריך לקבלה מן החכמים שקבלוה מפי הנביאים או מלמוד התורה, ועז״א להקשיב לחכמה אזנך, אמנם הבינה יבין האדם מכח בינתו מעצמו, ועז״א תטה לבך לתבונה – כי א״צ לזה שמיעת האוזן רק הבנת הלב.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ג) כִּ֤י אִ֣ם לַבִּינָ֣ה תִקְרָ֑א⁠ לַ֝תְּבוּנָ֗ה תִּתֵּ֥ן קוֹלֶֽךָ׃

indeed, if you call out for discernment, and lift up your voice for understanding,

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאִמָּא לִבְיוּנְנוּתָא תִקְרֵא וְלִבְיוּנָא תִּתֵּן קֳלָךְ.

כי אם לבינה תקרא – הבא על אמו בחלום יצפה לבינה שנאמר כי אם לבינה תקרא.

ואן דעות באלד׳הן, ואעלנת צותך ללפהם.

כי, ואם תקרא לבינה ותרים קולך לתבונה. בינה ״דהן״ הכח המחשבתי המתעורר המרגיש והחש בכל דבר מושכל, הוא גם המגיב תגובה ראשונית במה שהחושים משלחים אליו. תבונה ״פהם״ פעולת ההעמקה בשדורי הבינה וההתחקות אחרי תחושותיה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כי אם לבינה תקרא – כי אני רוצה שתחשב לכבד החכמה כאילו היא אמך¹ שאתה מוזהר על כבודה, ותינק מדדיה חלב מתוק ואמרי נעם.

ולתבונה תתן קולך – כלומר: אחר שהתבוננת בטוב לשמוע דברי מוסר וחכמה וידעת אותם בטוב. תתן אחר כן קולך ללמדם לאחרים כי תזכה גם אתה בעבורם.

1. בנוסח שלנו: ״אִם״, ורד״ק מפרש ״אֵם״ (בצירה), ועיין גם בפירושו למשלי א׳:ח׳, ועיין במנחת שי.

כי אם לבינה תקרא וגו׳ – זו היא המעלה השלישית שיתפלל אל החכמה ויבקש עליה מלפני השם ית׳ שיצליח בה וישיג אליה. תקרא תתפלל מלשון ובימי אקרא (תהלים קט״ז:ב׳).

תתן קולך – מענין קולי אל י״י אקרא (תהלים ג׳:ה׳), ויתן את קולו (בראשית מ״ה:ב׳).

תתן קולך – שתבא אליך.

כי אם לבינה – ולא תחשוב שהשגתם נמנעת ממך מצד שלא יצאו אל הידיעה בה מדברים עצמיים אך תדע באמת שאם תחשוק להשיג הבינה חשק רב כדרך שתקרא ותתן קולך לבינה כמו שיקרא האדם מי שירצהו ויחשוק בו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כי אם לבינה – בכל הספרים האל״ף בחירק ובמקרא גדולה כתוב בגליון כי לפי התרגום הוא אם בצירי שתרגם אימא ע״כ. ויראה לי שזהו כפי מדרשי רבותינו ז״ל שדרשו כן על דרך אל תקרי אם אלא אם דיש אם למקרא ולמסורת כי הא דאמרינן בחלומות בפ׳ הרואה הבא על אמו בחלום יצפה לבינה שנאמר כי אם לבינה תקרא והכי איתא בהדיא במדרש רבה פ׳ נשא דברי למואל מלך משא וגו׳ זו היתה תורה שמסרתי לשלמה שנקראת אם לומדיה כמה דתימא כי אם לבינה תקרא אם כתוב ע״כ. וכן הוא בהקדמת תיקוני הזוהר דף ב׳ י״א ותיקונים דף ל״ד מ״ח צ״ט ובזוהר פ׳ תרומה דף קט״ז וריקאנטי פ׳ כי תצא דף רי״א בשם ספר הבהיר ושערי צדק סוף מדה שמינית נדרש כאילו נכתב בצירי אם וכולן יאמרו דרך דרש וכיוצא בזה נדרש בתיקוני הזוהר דף ל׳ ודף נ״ה אם תשכבון בין שפתים אל תקרי אם אלא אם עוד שם דף צ״ח כי אם ליראה אל תקרי אם אלא אם הה״ד איש אמו ואביו תיראו וכו׳.

כי אם – כאשר תקרא לבינה להתקרב אליה.

לבינה, לתבונה – שם תבונה כולל התבונה הכללית אשר כבר התבונן על כל הדברים בכלל, והבינה הוא ההבנה בחלקי הענינים, וכבר התבאר (א׳ כ׳) שנתינת קול הוא פחות מן הקריאה, שהקורא ידבר עם הנקרא ויכוין אליו ביחוד, וזה לא יתכן עם התבונה הכללית שהיא מתעלמת מן האדם רק יתן קולו אליה מרחוק.

כי אם לבינה תקרא – הבינה הוא מה שמתבונן מעט מעט ומוסיף דעת להוציא דבר מדבר, וצריך שתקרא אל הבינה ותזמינה אליך, שתשים לבך לכל דבר חכמת בינה לשקוד עליו להבין טעמו, והתבונה היא ציור התבונה הכללית שכולל כל הדברים, שא״א שיקרא אליה כי רחוק מן האדם להבין כל תעלומה ולמצוא כל דברי חפץ, רק יתן קולו לתבונה כקורא מרחוק להשיג מה שיהיה ביכלתו להשיג מהתבונה הכללית.

כי אם וגו׳ – גם בפסוק זה יש מדרגה עולה, בינה, תבונה (שבתוספת אותיות יש בודאי תוספת ענין).

תקרא – תתן קולך (נותן כל קולו א״כ קורא בכח).

(ד) אִם⁠־תְּבַקְשֶׁ֥נָּה כַכָּ֑סֶף⁠ וְֽכַמַּטְמוֹנִ֥ים תַּחְפְּשֶֽׂנָּה׃

if you seek her as silver, and search for her as for hidden treasures,

תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְתִבְעֵי הֵיךְ סִימָא הֵיךְ סִימָתָא תִצְבְּיָהּ.

(א-ג)

בני, אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך – אמר הקב״ה לישראל על הר סיני: אם זכיתם להצפין ולקבל תורתי ולעשות אותה, אני מציל אתכם משלוש פורעניות: ממלחמת גוג ומגוג, ומחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם.

ומצוותי תצפון איתך – אם זכיתם לצפון דברי תורה, אני משביע אתכם מטוב הצפון אשר צפנתי לעתיד לבוא, שנאמר: ״מה רב טובך אשר צפנת ליראיך [פעלת לחסים בך נגד בני אדם]״ (תהלים ל״א:כ׳). אמר הקב״ה: אני אודיע לאומות העולם לעתיד לבוא כל אותה הטובה אשר אני מיטיב אתכם, על מנת שתקשיבו אזניכם לדברי תורה, הה״ד: ״להקשיב לחכמה אזנך וגו׳⁠ ⁠⁠״ (משלי ב׳:ב׳), הא כיצד?: ״כי אם לבינה תקרא״ (משלי ב׳:ג׳).

(ד) אם תבקשנה ככסף – אמר רבי שמעון בן לקיש: אם אין אדם הולך אחרי דברי תורה, הם אינם הולכין אחריו לעולם. משל לאדם שיש לו פרגמטיא, אם אין אדם הולך אחריה, היא אינה הולכת אחריו. תמן תנינן: ״רבי נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, ואל בינתך אל תישען״ (משנה אבות ד׳:י״ח). לפיכך: אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה – אלו דברי תורה, שהן מחפשין ויורדין לעמקי התהום. כך, אם אדם מחפש אחריהם, מתוך כך זוכה לחכמה ולבינה.

אם תבקשנה ככסף וגו׳ – אמר ריש לקיש אם אין אדם הולך אחר דברי תורה הם אינם באים אחריו, וכן רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואם אדם מחפש אחריהן מתוך כך זוכה לחכמה ולבינה לכך נאמר ודעת אלהים תמצא.

אם תבקשנה ככסף – מגיד הכתוב שכשם שאדם צריך ליזהר בסלעו שלא יאבד כך צריך ליזהר בלמודו שלא יאבד, ומה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשים לקנותם, אי מה כסף קשה ליאבד כך דברי תורה קשים ליאבד, תלמוד לומר לא יערכנה זהב וזכוכית, קשים לקנותם כזהב ונוחים ליאבד ככלי זכוכית.

וטלבתהמא כטלב אלפצ׳ה, וכאלדפאין תפתש עליהמא.

אם, אם תבקשם לשון רבים ומוסב על הבינה והתבונה. כבקשך את הכסף וכמטמונים תחפש אחריהם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אם תבקשנה ככסף – באמת צריך אתה לבקש אותה ולחפש אחריה, כמו שמבקש האדם למצא הכסף במקורות הכסף תחת לארץ. אם תרצה להגיע למעלה.

וכמטמונים – כפל לשון.

אם תבקשנה ככסף וגו׳ – המעלה הרביעית שיטרח בחכמה כאשר יטרח האדם לבקש הכסף וכן אמרו ז״ל: מה יעשה אדם ויחכם יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו (בבלי נדה ע׳:), שנאמר: כי י״י יתן חכמה (משלי ב׳:ו׳) וירבה בישיבה וימעט בסחורה ומבלעדי שתי אלו אין אדם זוכה לחכמה.

וכמטמונים – המעלה החמישית¹ שתתערב לנפשו החכמה ולא יהיה עליו עסקה לטורח מרוב האהבה כענין שנאמר: ויהיו בעיניו כימים אחדים וגו׳ (בראשית כ״ט:כ׳) וכענין חופש מטמונים שהוגד לו כי יש מטמון בבית הזה או בבקעה הזאת כי לא יהיה עליו לטורח חפוש המטמון מדעתו שימצא הון רב במקום אחד ויתעשר ברגע אחד. הנה הזהיר לטורח בחכמה ומבקש הכסף במיני מלאכות והסחורות ולהשיג בטרחה וחפושה ערבות חופש מטמונים, ונאמר: שש אנכי על אמרתך (תהלים קי״ט:קס״ב) ולפי הערבות בטרחה וחפושה תפקחנה בה עיני השכל ותשתמר בלב האדם כענין שנאמר: נחלתי עדותיך וגו׳ (תהלים קי״ט:קי״א) והנה ביאור המשל הזה ר״ל וכמטמונים תחפשנה יבאר אותו למטה באמרו ודעת לנפשך ינעם (משלי ב׳:י׳). ואמרו ז״ל: אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ (בבלי ע״ז י״ט) והנה תלוי הצלחת הלמוד בחפץ.

1. אלו חמש המעלות תמצא בביאור ר׳ יוסף יעבץ אבות ו׳:ו׳.

אם תבקשנה – ותבקשנה עם זה כמו שיבקשו הכסף ותחפ׳ עליה כמו שיחפשו המטמונים שיחפרו פה ופה עד שימצאום הנה בזה האופן תמצא התבונה ר״ל שתקבץ כל ההקדמות המפורסמות הנופלות בדרוש אשר תחקור בו ואחר תברר הצודקת מהבלתי צודקת ובזה האופן תבקשנה ככסף וכמטמונים וזה כי כבר יחפרו במקום לראות אם יש שם לכסף מוצא ואם לא נתברר להם שהחפירה ההיא תובילם למצוא הכסף וכן יעשו זה עד שימצאו המקום אשר בו יש לכסף מוצא וכן ראוי שיעשו למצוא התבונה לפי שלא יבאו בה בהקדמות עצמיות ולזה אין לבטוח בהקדמות שימצאו בה מתחלת הענין שיתנו האמת עד שתשלם החקירה בכלם כמו שזכרנו הנה כשתעשה זה בזה האופן אז תבין יראת י״י ותמצא דעת אלהים כי זה יעמידך על הדברים האלהיים ולמה שתשיג מעוצם מדרגת מציאות הש״י תירא ממנו מרוב רוממות וגדולתו אשר לא יושג לזולתו ואמנ׳ תעזר בש״י בזאת ההשגה כשתתעורר בה מעצמך באופן אשר זכרנו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וכמטמנים – הוא״ו בגעיא בספרים ישנים.

וכמטמנים – אוצרות הטמונים.

ככסף – כהמבקש את הכסף.

תבקשנה, תחפשנה – החיפוש הוא יותר מן הבקשה, שמחפש במטמונים ובחורים ובמחבואים, והבקשה יכלול לפעמים רק בקשת הלב לבד.

אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה – בקשת הכסף הוא על ידי מסחר, שמרויח במסחרו או במעשה ידיו, וחפישת המטמונים הוא על ידי חפירה במעמקי האדמה או במצולות ים, ונמשל בקשת הכסף הוא על שמחליף ונותן כל תאות העולם הזה בעבור החכמה, ונמשל חפישת המטמונים הוא היגיעה שמתיגע להעמיק בדברי החכמה העמוקים להוציא הפנינים הצפונים במצולותיה וסתרי תורה ותושיה.

תבקשנה – תחפשנה.

ככסף וכמטמנים – דברים יקרים ביותר שאדם טומנם במקום סתר שלא יגנבו.

(ה) אָ֗ז תָּ֭בִין יִרְאַ֣ת יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ וְדַ֖עַת אֱלֹהִ֣ים תִּמְצָֽא׃

then you will understand the fear of Hashem, and find the knowledge of God.

תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הֵידֵין תִּתְבַּיֵן דְחַלְתֵּיהּ דֶאֱלָהָא וִידִיעֲתָא מִן קֳדָם אֱלָהָא תִשְׁכָּח.

אז תבין יראת ה׳ וגו׳ – אם רץ אדם אחרי מצוה ודברי תורה, הם נמצאים לפניו, לכן נאמר ״ודעת אלהים תמצא״. אמר רבי ירמיה: והלא כבר נאמר: ״ולמאן די יצבא יתננה״ (דניאל ד׳:כ״ב).

חיניד׳ תפהם תקוי אללה, ומערפהֵ אללה תג׳ד.

ודעת, וידיעת. ובספרו האמו״ד מאמר ה פ״ח כתב כי שני פסוקים הללו ד-ה מדברים במי שנוטל על עצמו לבאר את המקרא ויהיה באורו תואם את המוחש, או את המושכל, או למה שנאמר בפסוק אחר, או למה שבמסורת. ע״ש. והרעיון מבואר יותר שם במאמר השביעי פ״א שאין להוציא מקרא מפשוטו אלא כשהוא נוגד אחד הדברים הללו ע״ש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אז תבין יראת י״י – רוצה לומר: כשהתעסקת בחכמה, אז תבין יראת י״י – שהיא דרך לסור מן המעשים הרעים, כמו שאמר: יראת י״י סור מרע (משלי ט״ז:ו׳).

ודעת אלהים תמצא – ואז תשיג לדעת מה שייטב בעיני האל לעשותו, ויערב לך לעשותו.

תמצא – תשיג, כמו ומצא די גאולתו (ויקרא כ״ה:כ״ו), שתרגומו: ותדבק ידיה.

פירוש אחר: תמצא דעת קדושי עליון לקיום המצות על הנכונה ועל הכונה שניתנו.

אז תבין יראת י״י וגו׳ – אחר שסדר המעלות שישיג האדם בהם את החכמה ידבר על פרי החכמה והתועלות הנמצאות בה כי אין מעיקר תועלת החכמה הכבוד שישיג אדם בה וחשיבות הנפש בהיותה בעלת חכמה ותבונה כחכמת התשבורת והתולדת והמזלות. והנה ביאר עיקר התועלת כי ישיג האדם מן החכמה ליראת השם ואמרו רבותינו ז״ל אין להקב״ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד (בבלי שבת ל״א).

ודעת אלהים – מן החכמה תשיג דעת אלהים הוא שלמות המדות והיראה, על כן סמך דעת אלהים ליראה כי הוא מענין היראה כאשר נפרש. והנה התורה כוללת מצות ידיעת השם ית׳ בלשון היראה, שנאמר: את י״י אלהיך תירא (דברים ו׳:י״ג) כי ענין הראשון מן היראה יראת הגמול והעונש בעולם הזה ובעולם הבא. והענין השני והוא מדרגה עליונה מאוד שתקבל הנפש ענין הרוממות השם ית׳ וגבורותיו ונפלאותיו והזכרון והענין והידיעה הזאת יהיו מקובלין בנפש ומצויין בה בכל עת ונעצרים וחרותים בלב ותקבל הנפש מזה מורא גדול^א ובושה וצניעות מצויין בה בכל עת ויהי דבר נמנע לנפש לעבור את פי השם ויבוש מלפניו. ושני עקרים האלה נזכרים בפסוק אחד כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל (איוב ל״א:כ״ג). והנה תראה כי ייראת הבן את האב והעבד את אדוניו והתלמיד את רבו מצותם שלא לעבור גם כי יודע להם שלא יבאם הנזק בביטול מצותם. והנה העובד מיראת הגמול והעונש בלבד דומה לעבד המשמש את הרב על מנת לקבל פרס. ואמרו: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס.⁠^ב והנה מצאנו בענין ידיעת השם חמשה עניינים זה למעלה מזה:

הראשון מציאות השם ית׳, שנאמר: וידעת היום והשבות אל לבבך (דברים ד׳:ל״ט), ונאמר: דעו כי י״י הוא האלהים (תהלים ק׳:ג׳) והיא הקודמת לעבודה כענין שנאמר: דע את אלהי אביך ועבדהו (דברי הימים א כ״ח:ט׳), ונאמר: שפוך חמתך על הגויים וגו׳ (ירמיהו י׳:כ״ה), ונאמר: ידע שור קונהו (ישעיהו א׳:ג׳).

והשני עבודת השם ית׳ והזהירות במצותיו והיראה מעבור על דבריו ויקרא ידיעת השם כי בזה יודע בנגלה מפעולות האדם כי הוא מאמין בשם ומקבל עליו עול מלכותו, שנאמר: דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי (ירמיהו כ״ב:ט״ז).

והשלישית ידיעת דרכי השם וגבורת חסד ורב טובו והתבונן בנפלאותיו וידיעת רוממותו ותהילותיו כפי מה שדעת האדם יכול להשיג ויתבונן במעשה בראשית ומעשה מרכבה ובדברי הנבואה כענין שנאמר: הודיעני נא את דרכיך ואדעך (שמות ל״ג:י״ג) יודיע דרכיו למשה (תהלים ק״ג:ז׳) וכתיב אחריו: רחום וחנון י״י (תהלים ק״ג:ח׳), ונאמר: אשגבהו כי ידע שמי (תהלים צ״א:י״ד) ויבטחו בך יודעי שמך (תהלים ט׳:י״א), ונאמר: ושמואל טרם ידע את י״י (שמואל א ג׳:ז׳), ותקרא גם כן הידיעה הזאת מציאות, שנאמר: מי יתן ידעתי ואמצאהו (איוב כ״ג:ג׳), ונאמר: שדי לא מצאנוהו שגיא כח (איוב ל״ז:כ״ג) פירוש: מחמת שגיא כח הוא גדול כחו ומונע את הנבראים מלהשיגו והוא שגיא משפט ורב צדק לא יענה מלבו כי הוא רב צדקה ונכנס לפנים משורת הדין וכל גזרה הבאה על האדם מצד פועל האדם, ונאמר: הן אל כביר לא ימאס (איוב ל״ו:ה׳), ונאמר: ויודע דעת עליון (במדבר כ״ד:ט״ז).

והרביעית קבלת הנפש זכרון האמונה בשם ויחודו ורוממותו כפי מה שהשיג בהם הנפש ולקחה וקבלה הנפש הזכרון. והיגיעה הזאת בכל עת עד שנאצל מהם על ידי מורא עיקרית ובושה יסודית לא יסורו ממנה ותגיע מאליה אל הקריבה והדבקות. אמנם לפי גודל הידיעה בדרכי השם ית׳ ורוממותו יוכל האדם לעלות יותר במדרגה הזאת. והנה יקרא הזכרון ידיעת השם, שנאמר: בכל דרכיך דעהו (משלי ג׳:ו׳) ואמרו ז״ל כשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם מתפללים (בבלי ברכות כ״ח). ועוד אמרו דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת (משנה אבות ב׳:א׳) והוא על ענין זכירה.

והנה זאת המדרגה נקראת בפסוק הזה דעת אלהים על כן הוזכרה אחרי היראה כי היא שלמות היראה. וכן מצאנו כי שלמות ידיעת השם במדרגה הזאת, שנאמר: ונדעה נרדפה לדעת את י״י וגו׳ (הושע ו׳:ג׳) כמו השחר היא ידיעה מאירה וזכה כן נכון מוצאו בלי שום עביות וכענין שנאמר: בוקר לא עבות (שמואל ב כ״ג:ד׳) ויבא כגשם לנו (הושע ו׳:ג׳) תישר ותכשיר הידיעה את נפשנו ליראה את השם ולדבקה בו כאשר הגשם יתקן את הארץ וירוה אותה והולידה והצמיחה כענין שנאמר: כי כאשר ירד הגשם והשלג וגו׳ (ישעיהו נ״ה:י׳) כי מן האפשר שידע האדם ידיעה עליונה ולא תקבל נפשו זכרון הידיעה ולא יאצל אליה המורא על ענין המדרגה הזאת על כן אמר ויבא כגשם לנו (הושע ו׳:ג׳), ונאמר: כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו׳ (ירמיהו ט׳:כ״ג) ובאמת יקרא לזה יודע השם יותר מן הראשונים בהאצל על נפשו המורא מן הידיעה וזכרון יסודו ושפלות נפשו ורוממות השם ית׳ לעומתו כנגד עיניו בכל עת כענין שנאמר: שויתי י״י לנגדי תמיד¹ (תהלים ט״ז:ח׳), ונאמר: ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו (שמות כ׳:ט״ז) והנה אם עברת לפני המלך פעם אחת ואחר כך לא ידעת צורתו אמנם כי תוסיף לראותו תזכור כי היא צורתו כי הוא המלך אשר כבר ראית ואיש אחר עבר לפני המלך וזכר צורתו אחר כך והיא נמצאת במחשבתו וקבל אותה בכח המדמה אשר בו הלא זה מכיר ויודע את המלך מן הראשון, על כן מי שקבלה נפשו ידיעת רוממות השם ויראתו על פניו מבלי שיצטרך להכין לבו ולערוך מחשבתו להביאה ברעיונו ולצייר אותה בנפשו הוא היודע את השם ית׳ ויגיע האדם אל המעלה הזאת.

1. עיין כל זה במורה נבוכים ג׳ נ״א.

א. כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון: ״גדולה״.

ב. כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון הושמט ע״י הדומות: ״ואמרו אל תהיו... לקבל פרס״.

אז תבין – הטעם אם תתנהג כן, אז תגיע אל האמת, ותבין הראוי להזהר ממנו ותשיג את הראוי לעשותו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ודעת אלהים – הם רזי התורה.

אז תבין יראת ה׳ – כבר התבאר כי ראשית חכמה יראת ה׳, שאחר שחקי החכמה אין עליהם מופת והם מתנגדים ליצר הלב, א״א שיחקו חקי החכמה בלב רק ע״י יראת ה׳, וכמ״ש חז״ל אם אין יראה אין חכמה, שע״י יראת ה׳ יקבעו בלבו חקי החכמה אשר צוה ה׳ ונתנם לבני אדם, אולם אמרו עוד שאם אין חכמה אין יראה, שא״א שיבין אדם גדולת ה׳ ורוממתו עד שיירא מפניו רק ע״י החכמה, שהיא תלמדהו ללכת בדרכי ה׳ ועל ידה יבין גדולתו של יוצר בראשית, עד שיבין יראת ה׳, וכבר בארנו שע״י היראה יבוא לדעת חכמה, שהגם שהחכמה אינה נודעת ע״י החוש והמופת, ע״י היראה יקבעו בלבו אמונה אומן חקי החכמה הנתונים מאלהי עולם אשר הוא ירא מגדולתו, ויורגל בהם עד שישובו להיות אצלו כדברים הנודעים בחוש ובמושכלות, אמנם אם יוסיף בבקשת החכמה לבקשה ככסף וכמטמונים, אז יבא למדרגה למצוא דעת אלהים – והם הידיעות הנשגבות בעניני האלהות כמו מעשה בראשית ומעשה מרכבה שאין מוסרים אותם אלא לחכם ומבין מדעתו.

אז תבין יראת ה׳ – מה היא ומה תועלתה. וירא הוא מגזרת רא מקור ראה ובהיפוך אותיות אר מקור אור, וכן בהגדת הפסח אמרו ובמורא גדול זה גילוי שכינה, וגם אונקלוס (פרשת תבא) תרגמו ובחזונין רברבין, ומורא נרדף ליראה, רק שבזה נתוספה על השורש אות מ״ם הנשמעת, ובזה אות ה״א הנחה, ובאות נשמעת הוראתו תגדל בחוזק; א״כ יראת ה׳ היא להבין יכלתו והשגחתו ונרדף לדעת אלהים שאחריו, רק שזה מוסיף כי דעת מורה בקיאות בדבר כמו שכתבתי למעלה א׳:ד׳; וגם תמצא קרוב הוא להוראת ומצא להם (פרשת בהעלותך) ומוסיף על תבין, והוראתו הבין מה שהוא די לדעת האלהים.

(ו) כִּֽי⁠־יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה יִתֵּ֣ן חׇכְמָ֑ה⁠ מִ֝פִּ֗יו דַּ֣עַת וּתְבוּנָֽה׃

For Hashem gives wisdom. Out of his mouth comes knowledge and understanding.

תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳רלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוּל דֶאֱלָהָא יָהַב חָכְמְתָא מִן פּוּמֵיהּ יְדִיעֲתָא וּבְיוּנָא.

אבל אם צבא אדם בדברי תורה, הקב״ה נותנה לו, שנאמר: כי ה׳ יתן חכמה.

דבר אחר: כי ה׳ יתן חכמה – שהוא מוסיף חכמה לחכם, שנאמר: ״יהב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה״ (דניאל ב׳:כ״א).

מפיו דעת ותבונה – שהוא נותן פתחון פה לאדם, שנאמר: ״מי שם פה לאדם, או מי ישום אילם או חרש או פיקח או עיוור – הלא אנכי ה׳⁠ ⁠⁠״ (שמות ד׳:י״א); ״הלא אנכי משה״ לא נאמר, אלא ״הלא אנכי ה׳⁠ ⁠⁠״.

דבר אחר: מפיו דעת ותבונה – אמר הקב״ה: ״אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה״ (ירמיהו ט״ו:י״ט), כפה שנפח נשמה באדם הראשון. מכאן דרש רבי מאיר: כל מי שהוא יכול להוציא דברי תורה מזולל, הרי הוא חשוב כאותו הפה שנתן דעת ותבונה.

כי י״י יתן חכמה מפיו דעת ותבונה – שלשה דברים מדברי דרך ארץ שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חנניה, מה יעשה אדם ויחכם, א״ל ירבה בישיבה וימעט בסחורה, א״ל הרבה עשו כן ולא הועילו, א״ל יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר כי י״י יתן חכמה מפיו, מאי מפיו תנא ר׳ חייא משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לאוהביו שגר להם ממה שלפניו, מאי קמשמע לן דהא בלא הא לא סגי. מה יעשה אדם ויהיו לו בנים, א״ל ישא אשה הוגנת לו ויקדש עצמו בשעת תשמיש, א״ל הרבה עשו כן ולא הועילו, א״ל יבקש רחמים ממי שהבנים שלו שנאמר הנה נחלת י״י בנים שכר פרי הבטן, א״ר חמא בר חנינא בשכר שמשהין עצמם בבטן כדי שיזרעו נשיהם תחלה, נחלת י״י בנים. מה יעשה אדם ויתעשר, א״ל ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה, א״ל הרבה עשו כן ולא הועילו, א״ל יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר לי הכסף ולי הזהב, מאי קמ״ל דהא בלא הא לא סגי.

מפיו דעת ותבונה – גדולה החכמה וגדולה [ממנה] הדעת והתבונה שנאמר כי י״י יתן חכמה, אבל מי שהוא אוהב ביותר מפיו דעת ותבונה, א״ר יצחק משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ובא מבית הספר מצא תמחוי לפני אביו נטל אביו חתיכה ונתן לו, מה עשה בנו אמר לו איני מבקש אלא מזה שבתוך פיו, מתוך שהיה מחבבו נתן לו מתוך פיו, כך דעת ותבונה זה התורה שנתן הקב״ה לישראל שנאמר ויתן אל משה ככלותו.

דבר אחר: מפיו דעת ותבונה – שהוא משים פה לאלם. ד״א אמר הקב״ה אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, כפה שנפח נשמה באדם הראשון, מכאן דרש ר׳ מאיר כל מי שהוא יכול להוציא דברי תורה מזולל הוא חשוב כאותו הפה שהוא נותן דעת ותבונה.

לאן אללה מעטי אלחכמה, ומן קולה אלמערפה ואלפהם.

יתן, נותן החכמה ומאמריו הידיעה והתבונה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כי י״י יתן חכמה – הא למדתה שגדולה היא שניתנה מפי הקב״ה לכך אתה צריך לקנותה.

For the Lord gives wisdom Here you have learned that it [wisdom] is great, for it was given from the mouth of the Holy One, blessed be He. Therefore, you must acquire it.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כי י״י יתן חכמה – הוא ית׳ יתן החכמה למי שיטרח ללמוד אותה, כמו: יגעתי ומצאתי, ואל תאמר יגעתי ולא מצאתי. הא למדתה שהאל יתן חכמה למי שיתעסק בה.

כי י״י יתן – כטעם: הנה נתתי לך לב חכם (מלכים א ג׳:י״ב) והוא הכח.

כי י״י – כי הוא יתן חכמה לאדם בשפע השופע לו ממנו כמו שנתבאר בספר הנפש והשלמנו הביאור בו במאמר הא׳ מספר מלחמות י״י ומפי הש״י ישפיע לאדם שפע ותבונה באופן הנזכר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

יתן חכמה – יתן לך חכמה מפיו ר״ל יגלה לך מסתרי החכמה כאלו מפיו יאמר לך.

חכמה, דעת, ותבונה – למעלה (א׳ ב׳).

כי ה׳ יתן חכמה – כבר התבאר שא״א שישיג האדם מעצמו חקי החכמה רק יקבלם ע״י תורת ה׳, וע״י למודי החכמים שקבלום מפי הנביאים, אמנם ע״י רוב הבקשה שמבקש את החכמה ככסף וכמטמונים, אז יזכה להשיג חקי החכמה ברוה״ק, כמו א״א ע״ה שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה וקיים התורה עד שלא נתנה, ואז החכמה נתונה לו מה׳ במתנה עד שישיגם מעצמו, וגם מפיו דעת ותבונה שהגם שדעת והתבונה ימצא האדם מעצמו, שישיג דעת ע״י העיון בחושיו או במושכל ראשון, והתבונה ע״י שישתמש בכח בינתו בדברי דעת אשר השיג להוציא דבר מדבר, בכ״ז הדעת והתבונה שישיג הם חסרים מאד, כי ישיגם בעמל רב מן המאוחר אל הקודם וע״י נסיונות והצעות רבות, וגם יטעה הרבה פעמים בהשכלותיו, אבל ע״י עזר ה׳ ישיג מפיו דעת ותבונה בידיעה פתאומיית ואמתיית בלי שום טעות וספק כלל.

מפיו – דומה לדברי משה (פרשת ואתחנן) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וגו׳ שומר פי ה׳ ומצותיו פועל בודאי בחכמה ודעת ותבונה, לפי שכל הנימוסיות שהקדמונים המציאו ע״י שלש מדות אלה שקנו להם באורך ימיהם ע״י הנסיון, ישנם כולם בתורת ה׳ וגם נוספו בה דברים רבים כהמה.

(ז) [יִצְפֹּ֣ן] (וצפן) לַ֭יְשָׁרִים תּוּשִׁיָּ֑ה⁠ מָ֝גֵ֗ן לְהֹ֣לְכֵי תֹֽם׃

He stores up sound wisdom for the upright. He is a shield to those who walk in integrity,

תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גרלב״ג ביאור המילותרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יִטְשֵׁי לִתְרִיצֵי שִׁבְהוֹר וּמְסַיֵעַ לְאִילֵן דִמְהַלְכִין בְּלָא מוּם.

יצפון לישרים תושיה – רבי אליעזר שאל את רבי יהושע ׳אמור לי, פסוק זה מהו?׳, אמר לו ׳בני, משעה שנוצר אדם ממעי אמו, אותה תורה שהוא עתיד ללמוד צפונה היא לו, לכך נאמר ״יצפון לישרים תושיה״.

מגן להולכי תום – מה המגן הזה מגין על האדם, כך תורה מגינה על כל המתעסק בה.

יצפן לישרים תושיה – עד שלא נברא העולם צפן הקב״ה את התורה עד שעמד אברהם שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו׳.

ויכנז ללמסתקימין אלפקה, והו תרס ללסאלכין פי צחה.

יצפן, והוא צופן לישרים את התושיה והוא מגן להולכים בתום.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

יצפן לישרים תושיה – גנזה אצלו עשרים וששה דורות עד שנתנה לדור המדבר.

ומגן להולכי תום – יצפן מגן להולכי תום, כלומר והיא תהיה להם למגן.

He lays up sound wisdom for the upright The Holy One, blessed be He, hid it [wisdom] with Him for twenty-six generations until He gave it to the generation of the desert.

a shield for those who walk in integrity (He lays up a shield for those who walk with integrity); i.e., it will be a shield for you.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

יצפון לישרים תושיה – כלומר האל ית׳ יצפון אותה לישרים, כלומר ישמרנה להם, כמו: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו׳ (תהלים ל״א:כ׳).

והוא מגן להולכי תם – מגן הוא להולכים בתמימות, להגן עליהם מקורות הזמן ומתמורותיו.

יצפן לישרים – זה הכח הצפון, והטעם כי תסתר החכמה, ואולם תגלה, והיא היציאה מן הכח לפועל, אל הישרים המיגעים את נפשם להשיגה.

מגן – מתן מעניין אשר מגן צריך (בראשית י״ד:כ׳), ונקראה החכמה מתן, כי ראוי ליודעה לתתה לזולתו, רצוני הלימוד, כמו שראוי לכל שילמוד, עד שבעבור זה נקראה גם כן לקח.

מגן – יתואר המדע למגן, כי הוא מציל בעליו כמגן.

יצפון לישרים – הנה הוא מסתיר התושיה והוא הנימוס המושכל אשר לנמצאות ושומר אותה לתתה לישרים כי הם לבד יתכן שיגיעו להשגות העיוניות מפני היותם ישרים במדות ואוהבים היושר והאמת בדעות והוא מגן להולכים בתמימות ובשלימות באלו החקירות העמוקות האלהיות לשמרם מהטעות כי הטעות המעט באלו הענינים הגדולים ירחיק האדם משלימותו וזה יעשה השם ית׳ מצד השגחה הפרטית.

יצפון לישרים תושיה – הרצון בתושיה הנימוס המושכל אשר בדברים וזה הנימוס יותר אמתי בזולת היש והנמצא מהדברים המורכבים מחומר וצורה כי המציאות לדברים הוא מזה הצד כמו שהתבאר במקומותיו וזה הענין קרא יש במקום אחד אמר להנחיל אוהבי יש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וצפן – יצפן ק׳.

תושיה – התורה נקראת תושיה מלשון יש כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כשאר הדברים שבעולם, ורז״ל אמרו ע״ש שמתשת גוף האדם הלומדה.

יצפון – ה׳ הסתיר רזי התורה ושומרם לתתם לישרים בלבותם ומגן הוא להולכי תום דרך להצילם ממכשול.

ישרים, הלכי תם – גדר ישרים שהם ישרים בטבעם בין בשכלם ובינתם, בין במדותיהם, וגדר תמימים שמעשיהם קבועים על מצב אחד שעושים הכל לש״ש ולא ימוטו מעשיהם, ויצויר ישרים בלתי תמימים וכן בהפך, ויתבאר עוד לקמן (פסוק כ״א, י״א ג׳ י״א).

תושיה – הם המעשים הנעשים לפי חקי החכמה, ושרשו יש, כי החכמה היא היש האמתי (לקמן ג׳ כ״א).

(ז-ח) יצפן לישרים תושיה – חוץ מהמעשים הכוללים שברא ה׳ בששת ימי הבריאה, הכין מעשים שיעשו בכל דור ודור כפי חקי החכמה לצורך ההנהגה ההשגחיית שתתחדש בכל דור לפי מעשה הדור ההוא, ומעשים האלה נקראו בשם תושיה, כי הם מוגבלים כפי חכמתו לצורך ההשגחה והשכר והעונש, ומעשים האלה יעשו לפועל ע״י הישרים שימצאו בדור ההוא [שגדר הישרים שהולכים בבינתם ובמעשיהם בדרך ישר והם גדולים מצדיקים] כמ״ש במדרש, יוסף היה מזומן לפרנס, משה היה מזומן לגאולה, ועז״א שה׳ יצפון תושיה לישרים שעתידים לעמוד בעולם, הכין לפניהם מעשים שיפעלו בימיהם כפי חקי חכמתו. והמאמרים מקבילים, יצפין לישרים תושיה, לנצור ארחות משפט – שהישרים ינצרו ארחות הנהגת ה׳ בעולמו שהוא כפי המשפט, כמו המעשים שנעשו במצרים להכות את המצרים, להוציא את ישראל, שהיו כפי משפטי ה׳ ושכרו וענשו, וזימן מעשים אלה אל הישרים שעמדו בדור ההוא שהם משה ואהרן שהם היו שלוחי השגחתו לנצור ארחות משפטו, ומגן להולכי תום, ודרך חסידיו ישמר – ההולך תום הוא מי שמעשה צדקתו קבועים תמיד על דרך אחד בלי פניה ובלי השתנות, והגם שמצד עצמם לא יתמוטטו מצדקתם בשום פעם שזה גדר התם, בכ״ז יצויר שימצאו מכשול מצד הדרך, אם שלא ידעו הדרך, או שנמצא בו אבני מכשול, כי התם אינו ישר ויוכל להיות שיכשלו ע״י מסיתים או רעות הזמן, או ע״י טעות ושגיאה, וה׳ מגן להם מכל סבה חיצונית וישמור דרכם ממכשול.

יצפן – יש גם בזה אם למסורת וְצָפַן והמשך הוא למה שבפניו לישרים (הבוחרים בדרך הישרה ומואסים במעוקלת) צפן ע״י פיו תושיה, ממקור יש, חכמה או כח אמתיים (דוק שאותיות ראשונות ועיקריות של חכמה הן הן אותיות כח).

מגן – ה׳ הנזכר למעלה, או תושיה היא מגן להלכי תם, ושלשת תיבות אלה הן מאמר מוסגר, תושיה לנצר ארחות משפט להיות מַעְיָנֵיהֶם בהן לבלתי נטות מהן רגע ובזה שומר ה׳ דרך חסידיו שלא תכשלנה בה רגליהם.

(ח) לִ֭נְצֹר אׇרְח֣וֹת מִשְׁפָּ֑ט⁠ וְדֶ֖רֶךְ חֲסִידָ֣ו יִשְׁמֹֽר׃

that he may guard the paths of justice, and preserve the way of his pious.

תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳רלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לְמִנְטוֹר אָרְחָתָא דְדִינָא וְאָרְחָתָא דְצַדִיקִין נִנְטַר.

לנצור ארחות משפט – אם נתמנה אדם בדין, צריך לנצור ארחות משפט.

ודרך חסידיו ישמור – אם עשה כן, דרכיו משתמרין מלירד לעומקה של גיהנם. מכאן אמרו: כל מי שיושב בדין, שני דברים נזקקים לו, ואלו הן: הסייף וגיהנם, הסייף למעלה ממנו וגיהנם תחתיו, אם זכה והוציא את הדין לאמיתו – אינו נמסר בידיהם, ואם לאו – נמסר בידיהם.

לנצור ארחות משפט ודרך חסידיו ישמור – אם עושה כן דרכיו משתמרין מלירד לעומק של שאול, מכאן אמרו כל מי שיושב בדין שני דברים נזקקין לו אלו הם הסייף מלמעלה וגיהנם מלמטה אם זכה והוציא את הדין לאמתו ניצל משניהם ואם לאו נמסר בידיהם.

יחפט׳ סבל אלחכם, וטרק אברארה יחרסהא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

לנצר ארחות משפט – שעל ידה ינצרו ארחות משפט, והוא דרך חסידיו ישמור – שלא יכשלו.

to keep the paths of justice For through it, they will keep the paths of justice, and He will guard the way of His pious so that they do not stumble.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

לנצור אורחות משפט – גם הוא יעזרם לשמור אורחות משפט, ולא יעבטון אורחותם (יואל ב׳:ז׳).

או לשמור אורחות משפט דבק להולכי תם (משלי ב׳:ז׳), כלומר לאותם שהם תמימי דרך ושומרים ארחות משפט, ולא יעשו עול.

ודרך חסידיו ישמר – ישמרם מכל פגע רע ומכל מכשול ועון.

לנצר – הישרים והולכי תם ינצרו ארחות משפט, לכן ישמור השם דרכם וזהו ההשגחה.

לנצור ארחות משפט – והוא יישירהו לשמור הדרכים שיובילוהו אל המשפט האמת ובזה הוא מגן לו, ודרך חסידיו בחקירותיהם העיוניות ישמור שלא יכשלו בהליכתם כמו שאפשר ליכשל בו אם מפאת לקיחת מה שבמקרה תמורת מה שבעצם ומה שידמה לזה אם מפאת המחשבה והדמיון וזולת זה מהדברים המטעים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

חסידו – חסידיו ק׳.

לנצור – להשכילו לשמור ארחות משפט כי הוא ישמור דרך חסידיו לבל יטו מדרך האמיתי.

לנצר ארחות משפט – יש הבדל בין דרך משפט, שהוא דרך הכולל, ובין ארחות משפט, שהם הארחות הפרטיים, שילך ה׳ בם לפי שעה ולפי הדור בענינים פרטיים המשתנים בכל דור ודור, ותפס פעל נצר שהוא יותר מן השמירה, כי ארחות אלה שמורים אצלו בהשגחה יתירה פרטיית.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(ט) אָ֗ז תָּ֭בִין צֶ֣דֶק וּמִשְׁפָּ֑ט⁠ וּ֝מֵישָׁרִ֗ים כׇּל⁠־מַעְגַּל⁠־טֽוֹב׃

Then you will understand righteousness and justice, equity and every good path.

תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳רלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הֵידֵין תִּתְבַּיֵן צִדְקְתָא וְדִינָא וּתְרִיצוּתָא דְכָל שִׁבְלֵי שַׁפִּירֵי.

אז תבין צדק ומשפט – מתוך שהוא יושב בדין, צריך להבין איך מצדיק את הצדיק ומרשיע את הרשע; מתוך שעושה כן, דברי תורה נעשין לפניו כמישרים; ולא עוד, אלא שהוא קונה שם טוב בעולם זה ובעולם הבא, לכך נאמר ״ומישרים כל מעגל טוב״.

דבר אחר: ומישרים – מתוך שדברי תורה נעשים לפניו כמישרים, אינו נכשל בהם.

דבר אחר: ״כל מעגל טוב״ אין טוב אלא תורה, שנאמר: ״כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו״ (משלי ד׳:ב׳), אם עזבן הם עוזבין אותו, אם נצרן הן נוצרין אותו ומשמרין אותו.

אז תבין צדק ומשפט – מתוך שהוא יושב בדין צריך להבין היאך מצדיק את הצדיק ומרשיע את הרשע, ומתוך שהוא עושה כן דברי תורה נעשים לפניו כמישרים, ולא עוד אלא שקונה לו שם טוב בעולם הזה ובעולם הבא.

(ט-י) דבר אחר: ומישרים כל מעגל טוב – אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב, ואם עזבם הם עוזבים אותו, ואם נצרם הם נוצרים אותו ומשמרים אותו שנאמר כי תבא חכמה בלבך.

חיניד׳ תפהם אלעדל ואלחכם ואלמסתקים כל מסלך ג׳יד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אז תבין וגו׳ – מוסב על עיניין של מעלה: אם לבינה תקרא (משלי ב׳:ג׳).⁠^א

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בדפוסים מופיע ביאור זה על פסוק ה׳.

then you will understand This refers back to the topic above, in which he said, "For if you call for understanding.⁠"

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אז תבין צדק ומשפט ומשרים – מאחר שתראה כי השם ית׳ הוא מגן להולכים בתמימות, אז תגלה לך האמת מן הנסיון, שהוא טוב לעשות צדק ומשפט ומישרים, ותכיר הדרך הטובה ותלך בה.

כל מעגל – חסר וא״ו.

אז תבין – הנה כשתעשה כן ותשיג הענינים האלהיים בזה האופן הקודם הנה תתישר מזה להבין הפילוסופיא המדינית המישרת אל צדק ומשפט ומישרים וכל דרך טוב במדות והתכונות וזה כי כשתסתכל באופן החסד והחנינה והיושר הנמצא במה שישפע מהש״י בעולם העליון והאמצעי והשפל הנה יישירך זה לקנות ממנו תכונה ומנהג ללכת בדרכי השם יתברך שבזאת ההשגה גם כן תהיה נעזר בשם יתברך למצוא הדרכים והסדרים המישירים להגיע אל השלימות בזאת הפילוסופיא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מעגל – שביל ודרך כמו פרשו רשת ליד מעגל (תהלים ק״מ:ו׳).

אז – ר״ל כאשר תחפש אחר החכמה ובעבור זה ישכילך ה׳ אז תבין וכו׳.

כל מעגל טוב – תבין מהו המעגל היותר טוב.

צדק, ומשפט, ומישרים – התבאר למעלה (א׳ ג׳), ומעגל הוא הדרך הסבובי כמ״ש לקמן (ט״ו), והוא מקביל נגד מישרים שהוא דרך הישר כמ״ש (ישעיהו כ״ו), והישר תמיד טוב שהוא הדרך האמצעי, אבל המעגל לפעמים טוב ולפעמים רע, לכן אמר כל מעגל טוב.

אז תבין צדק – חוץ ממה שישפיע עליו חכמה ובינה ודעת אלהים, יבין ג״כ צדק ומשפט – שהיא ההנהגה בין אדם לחברו, ומשפט הוא מה שמחוייב לפי שורת הדין וצדק הוא מה שיעשה לפנים משורת הדין, וכן במדות ובתכונות הנפש יבין מישרים – שהוא מה שמחייב היושר, ובזה יש שני ענינים, א] הדרך האמצעי הישר שהוא טוב תמיד, ב] המעגל שהוא הדרך הסבובי שלפעמים צריך לצאת מדרך הישר אל מעגל סבובי, כמו להתאכזר ולהתגאות נגד רשעים, וזה אינו טוב תמיד, כי מדות האכזריות והגאוה רעים בעצמם, רק שלפעמים הוא טוב אם על ידו יבוא אל דרך הישר, ועז״א כל מעגל טוב.

מעגל – מלשון ארמי שבו עגל מורה מהירות התנועה, ומפני זה נקרא עגל גם בן הבקר, והראיה וירקידם כמו עגל (תהלים כ״ט:ו׳), וגם שם עֲגָלָה ממקור זה, א״כ מעגל הוא דרך ישרה שאדם יכול לרוץ בה.

(י) כִּֽי⁠־תָב֣וֹא חׇכְמָ֣ה בְלִבֶּ֑ךָ וְ֝דַ֗עַת לְֽנַפְשְׁךָ֥ יִנְעָֽם׃

For wisdom will enter into your heart. Knowledge will be pleasant to your soul.

תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי תֵעוֹל חָכְמְתָא לְלִבָּךְ וִידִיעֲתָא לְנַפְשָׁךְ יִבְסָם.

כי תבוא חכמה בלבך – אם קנית דברי תורה, הם משמרין אותך;

ודעת לנפשך ינעם – שהם מנעימים אותך ואת נפשך ואת דעתך, היך מה דתימא: ״אם חכמת – חכמת לך״ (משלי ט׳:י״ב), אם עמלת בדברי תורה, יש לי שכר טוב ליתן לך, ואם בטלת מן התורה, יש לך הרבה בטלים כנגדך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

אד׳א דכ׳לת אלחכמה פי קלבך, ולד׳הֵ אלמערפה לנפסך.

כי, כאשר תבוא החכמה בלבך ותנעם הדעת לנפשך. ובספרו האמו״ד מאמר י פי״ד כתב כי אותם שהקדישו עצמם רק ללמוד החכמה מביאים ראיה מפסוק זה כי רק החכמה מענגת את הנפש. ע״ש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כי תבא חכמה בלבך – עוד כפל ואמר: כאשר תתחזק החכמה בלבבך אז תאהב אותה. ולדעת אותה ינעם לנפשך. כלומר: שתשתוקק בה יותר ויותר.

כי תבא – כאשר תבא חכמה בלבך בהשתדלך בלמודה באופן הקודם להקשיב אליה אזניך ויערב הדעת לנפשך וימתק.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

לנפשך – בס״ס הלמ״ד בגעיא.

ינעם – ענין מתיקות וערבות.

כי תבוא – כאשר תבא החכמה בלבך והדעת תהיה נעים לנפשך להתאות לה בחשק נפלא.

חכמה בלבך – גדר חכם לב ע״ל (י׳ ח׳).

כי תבא חכמה בלבך – שעל ידי העזר האלהי יבא למדרגה שיקרא חכם לב, והוא מי שנקבעו חקי החכמה בלבו עד שאין יצר הלב חלוק עוד על חקי החכמה, כי נעשו לו כטבע שניה בלבו, והלב מרמז תמיד על כח המושל אשר באדם, ומי שלבו מלא חכמה וחקיה טבועים בו עד שלא ישלטו עליו יצרי התאוה והמדות הרעות צוררי החכמה, כבר באה החכמה בלבו ומתערה שמה כאזרח רענן וחדל מלחמת הלב נגד החכמה, וכן דעת לנפשך ינעם – שלאדם אחר בא הדעת במרירות גדול ובטורח רב וע״י ספיקות רבות, אבל אתה תשיג הדעת שהוא דעת אלהים הנזכר בנעימות, כי תשיג אותו בקל ע״י רוה״ק והופעה אלהית.

כי – פירשוהו לשון חיזוק כמו כי כל דרכיו משפט, פרשת האזינו, (sì, wahrlich), בודאי תבוא, רק אין כאן צורך להוציאו ממשמעו ״דהא״; לפי שאם תעשה כן תבוא חכמה בלבך.

ינעם – מקורו נָע⁠־עִם, והאוהב יחפוץ חברת אהובו וינוע עמו; ובא ינעם לשון זכר גם כי דעת לשון נקבה, והוא לשון סתמי, מה הוא זה שינעם אז לנפשך? הדעת.

(יא) מְ֭זִמָּה תִּשְׁמֹ֥ר עָלֶ֗יךָ תְּבוּנָ֥ה תִנְצְרֶֽכָּה׃

Discretion will watch over you. Understanding will guard you,

תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תַּרְעִיתָא תִּנְטוֹר עֲלָךְ בְּיוּנְתָּא תִּנְצְרָךְ.

מזמה תשמור עליך, תבונה תנצרכה – אם נתת צוארך בעולה של תורה, היא תנצרך, היך מה דתימא: ״בהתהלכך תנחה אותך״ (משלי ו׳:כ״ב) – בעולם הזה, ״בשכבך תשמור עליך״ – בשעת מיתה, ״והקיצות היא תשיחך״ – לעתיד לבוא.

מזמה תשמר עליך – ר׳ חייא ור׳ יונתן הוו קאזלי בארחא מטו להנהו תרי דרכי חד הוה פצי לפתחא דע״א וחד הוה פצי לפתחא דזונות, אמר ליה חד לחבריה ניזיל אפתחא דע״א דנכיס יצריה, אמר ליה אידך ניזיל אפתחא דזונות דניכוף יצרין ונקבל אגרא, כי מטו התם חזינהו ואיכנעו מקמייהו, א״ל מנא לך הא דכתיב מזמה תשמר עליך, מדבר זמה תשמור עליך תורה.

מזמה תשמר עליך – אם נתת צוארך בעולה של תורה היא תנצרכה ועוד שיכולים להצילך מדבר רע, למה לפי שהם דומים לחרב פיפיות שנאמר וחרב פיפיות בידם.

צארת אלהמה תחרסך, ואלפהם יחפט׳ך.

מזמה, אז תהיה המזמה שומרת עליך והתכונה תנצרכה. לפירוש מזמה, ראה לעיל בהקדמה עמ׳ יז ד״ה ולפירוש ארבעת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מזמה תשמר עליך – התורה תשמר עליך.

thought Heb. מזמה. The Torah shall watch over you.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מזמה תשמור עליך – עתה יבאר תועלת החכמה, כי אם תדענה ותשמרנה, היא היא שומרת אותך שלא תכשל בשום עון. וגם התבונה תשמור אותך ותצילך, כלומר כאשר התבוננת לראות שכר התמימים וענש הרשעים, אז תשמור שלא תעשה אלא הטוב והישר, ובזה תנצל מכל מכשול.

תשמר – רמז לה.

מזמה תשמור עליך – המזמה תשמור עליך, כי כן דרך השומר לעמוד ממעל על המצפה.

מזמה – הנה החכמה תשמור עליך המחשבה באופן שלא תביאך המחשבה אל שבוש בעניני החכמה ובענינים האלהיים והפילוסופי׳ המדינית ותשמור לך התבונה שלא תשעה בה לא מצד המחשבה כמו שזכר ולא מצד דברים אחרים כמו שזכר אחר זה או ירצה באמרו תבונה תנצרכה והתבונה שתגיע לך באופן הקודם אחרי השגתך החכמה תשמור אותך מהשבוש באלו הענינים הגדולים כמו דבר ההשגחה האלהית ומה שידמה לזה ממה שאפשר לטעות בו בזאת המלאכה אשר יהיה הטעות בה סבה להרחיק האדם משלימותו האחרון.

מזמה תשמר עליך תבונה תנצרכה – כן הם הטעמים במדוייקים כ״י.

מזמה – אז מחשבת החכמה תשמור עליך.

מזמה – הם מחשבות העמוקות בחכמה (למעלה א׳ ד׳, לקמן ג׳ כ״א, ה׳ ב׳, ח׳ י״ב). וכשבא על הרע הם מחשבות עמוקות להרע לחברו (כמ״ש לקמן כ״ד ח׳).

תשמר, תנצרכה – הנוצר הוא יותר מן השומר (כמ״ש לקמן ד׳ ו׳, ה׳ ב׳, י״ג ג׳, ט״ו י״ז, תהלו׳ י״ב ח׳, קי״ט ל״ד, קמ״א י״ג ובכ״מ), כי להשמר מדברי תהפוכות ואפיקורסות צריך שמירה יתירה יותר כי קל יותר להלכד ברשתם, והעון יותר מזיק ומשחית.

מזמה תשמר עליך – מזימה הם העצות והמחשבות העמוקות בחכמה, היא תשמור עליך שלא תכשל מחקי החכמה שהם המורים אותך בדבר שיש בו שני דרכים טוב ורע, והתבונה שהיא המבדלת בין אמת ושקר בעניני האמתיות גם היא תנצרכה – ומפרש, שהמזמה תשמור עליך.

(יא-יב) תשמר עליך – להצילך מדרך איש רע.

תהפוכות – דברים רעים שאם יקובלו ויוצאו אל הפעל יהפכו כל סדר מדיני.

העזבים – רע ואיש מדבר תהפוכות.

(יב) לְ֭הַצִּ֣ילְךָ מִדֶּ֣רֶךְ רָ֑ע⁠ מֵ֝אִ֗ישׁ מְדַבֵּ֥ר תַּהְפֻּכֽוֹת׃

to deliver you from the way of evil, from the men who speak perverse things,

תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דִי תִתְפְּצֵי מִן אָרְחָא בִישָׁא וּמִן גַבְרָא דִמְמַלֵל מְפַרְכְיָתָא.

להצילך מדרך רע – אם עסקת בדברי תורה, יכולין הן להצילך מדרך רע, למה? שהן דומים לחרב פיפיות, שנאמר: ״וחרב פיפיות בידם״ (תהלים קמ״ט:ו׳). רבי יהודה ורבי נחמיה: רבי יהודה אומר: פיפיות כחרב שהיא אוכלת משני צדדיה; ורבי נחמיה פיפיות שהם כתובים מזה ומזה. וכך היא תורה, דינין מלפניה ודינין מאחריה: מלפניה מנין – שנאמר: ״שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו״ (שמות ט״ו:כ״ה), מלאחריה מנין – דכתיב: ״ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם״ (שמות כ״א:א׳).

מאיש מדבר תהפוכות – זה פרעה הרשע, בשעה שהיה משה נכנס אליו, היה מדבר עמו בדברי תהפוכות, הא כיצד? כשהיתה הגזירה באה עליו, היה אומר למשה ׳לך הסר הגזירה מעליי ואני משלח את ישראל׳, והיה משה מבקש רחמים, עד שהיה מעביר הגזירה, וכיוון שראה פרעה שבטלה, היה מתהפך במידותיו, ואומר: ״לא ידעתי את ה׳ וגם את ישראל לא אשלח״ (שמות ה׳:ב׳), לכך נאמר ״מאיש מדבר תהפוכות״.

מאיש מדבר תהפוכות – זה פרעה כשהיתה המכה באה עליו היה אומר למשה הסר גזרה זו מעלי ואני משלח את ישראל ומשה היה מעבירה בתפלה, וכיון שרואה פרעה שנתבטלה הגזרה היה אומר לא ידעתי את י״י לכך נאמר מאיש מדבר תהפוכות.

יכ׳לצאנך מן טריק סו, ורג׳ל מתכלם באלתקלב.

להצילך, יצילוך בלשון זוגי ומוסב על המזמה והתבונה. מדרך רע ומאיש מדבר בתהפוכות.

(יב-כ) קבעתי בתחלת הדבור יצילוך וימלטוך¹ לפי שאנו סיימנו בתרגום עם מזמה ותבונה, לפיכך החלותי בהסיבי עליהן, ולכן אמרתי יצילוך וימלטוך. והנה ממה שבאר החכם שזה יהיה מפירות החכמה, שבעליה ישנא את אנשי הרע בין שהם אנשים או נשים, אשר לאנשים אמר בהם להצילך מדרך רע מאיש מדבר תהפוכות, יחס דרך רע אל האנשים דוקא לפי שהם בעלי ההשקפות במיוחד והם נוצריהם ונושאיהם, והנה ראשית מה שיתעב ממעשיהם אם הנהיגו מנהג רע או קבעו שטה² רעה שהשכל מתנגד לו, וכל שכן אם עם זאת רבה יגיעתו, שהם מיגעים את הנוהים אחריהם ומענים אותם בלי תועלת ואף גורמים בכך נזק, ובשני הדברים יחד אמר ה׳ על הגוים ויגעו עמים בדי ריק, זו השטה רבת היגיעה שאין בה רוע. ואחר כך אמר ולאמים בדי אש ויעפו³, זו השטה רבת היגיעה המוזרה בשכל. וממדותיהם המוזרות הם התהפוכות אמר בזה מאיש מדבר תהפוכות, לפי שאומר לך כן ולא תשיג ממנו מאומה, ויאמר לך לא ולא תסמוך על כך, אמר החכם בזה שהוא יפול ברעתו כאמרו ונהפך בלשונו יפל ברעה⁴. וכבר ידעת מה שהיה בפרעה ותהפוכותיו על שליח ה׳ עשר פעמים, והתרה בו עשר פעמים, ומה שחל בו בעבור זה. ומטעותם שהם לא די להם שעזבו את האמת אלא שהלכו אחרי ההבל, ועליהם הוא אומר העוזבים ארחות ישר וגו׳, לפיכך נתחייבו שני עונשים, כי אלו עזבו את האמת וההבל גם יחד בדבר מסויים ולא התנגדו לו היה עליהם חטא אחד, וכאשר הפכו את האמת בהביאם במקומו את ההבל נעשה החטא כפול, ולפיכך אומרים חכמינו ע״ה הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כבגד הפסדה⁵, פירושו שהמשכיל ישקול בלבו מה בין אם יעשה מצוה ותכתב לו או שימנע ממנה ותכתב נגדו ויפסיד כפלים⁶, ומה בין אם ימנע מעברה ותכתב לו זכות⁷ או שיעשנה ותכתב נגדו ונמצא מרויח כפלים, ולפיכך אמר אחריו ללכת בדרכי חשך. ומתאריהם עוד השמחים לעשות רע וגו׳, יש שתראה אותם עושים את המצות זמן ממושך והם כאלו על כרחם ופניהם רעים, וכאשר הם ממרים שמחים בכך ופניהם מאירים, וכך כל מה שנתהפכו בו ממצב לאחר. ועוד ממעשיהם אשר ארחותיהם עקשים, ענין העקשות והנלוזות הוא שאם נתוכחו עמך שקרו⁸, ואם נתעסקו עמך מרמים, ואם אמרו מלה אמרוה שקולה כדי שלא יהא בדבריהם דבר ברור כלל, וכל הדברים הללו ממה שמתעב ה׳ יתהדר ויתרומם, ואינו אוהב כי אם השלמות והתום והמישרים כמו שאמר תועבת ה׳ עקשי לב ורצונו תמימי דרך⁹. אבל הנשים אמר בהן להצילך מאשה זרה וגו׳, וכיון שהנהיג החכם¹⁰ בנין העולם וקיום המין באמצעות זכר ונקבה לא יתכן שיאמר להצילך מאשה בסתם, ולא הזהיר אלא מאשה זרה, אשה הזרה לך, וראשית צעדיה שעל אף שהיא זרה לך מדברת עמך דברי חלקות ורוך המביא לידי צחוק וזמה, ובעת שהיא מצחקת עמך עוזבת את בעלה שנאמר העוזבת אלוף נעוריה, ושוכחת אותו, ושמא תקל בלבה¹¹ ותאמר לא שכחתי כי אם אדם כמוני בלבד, תדע שאין הדבר כך, אלא לא שכחה ברית בעלה אלא וכבר לפני כן שכחה ברית אלהיה אשר העיד ביניהם כאמרו ואת ברית אלהיה שכחה. הלא תראה שכשם שקבע כי האיש שאינו נוהג בצדק עם אשתו עוזב ברית אלוהיו אשר העיד ביניהם ונתחייב משום כך שלא יתקבל קרבנו ולא תפלתו, שנאמר מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם ואמרתם על מה על כי ה׳ העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדת בה וגו׳¹², כך קבע כי האשה הבוגדת בבעלה בדרגה זו. ואמרו כי שחה אל מות ביתה וגו׳ כלומר שהמתחברים עמה יחשבו כרגע שהם השיגו חיים והתרעננה נפשם בשעשועים, והוא בתכליתו¹³ מות מכלה. ופירשתי רפאים אובדים, לפי שכך פירושה בכמה מקומות, מהם רפאים בל יקומו¹⁴, וארץ רפאים תפיל¹⁵, בקהל רפאים ינוח¹⁶, ואל רפאים מעגלותיה¹⁷, ולא ידע כי רפאים שם¹⁸, והיסוד בכך הרפיון, ואחר כך מוביל אל המות. ואמרו כל באיה לא ישובון, כלומר אותם דרכי המות¹⁹ אשר כל הבא בהם אינו יכול לשוב הוא מעצמו²⁰, עד שירשה לו ה׳ ויקבצהו²¹ בעת הקבוץ²² ויחיהו, במה דברים אמורים בצדיקים, אבל הרשעים אשר לא עשו תשובה הרי לא יוכלו לשוב מן המות מעצמם²³ שנאמר כל באיה לא ישובון, וגם ה׳ כאשר יחייה אותם לא ינחילם דרך החיים אלא יהיו לנצח ביסורין קשים, ולפיכך הוסיף בדבור ואמר ולא ישיגו ארחות חיים. וממקום שהזהיר החכם את שומעו שלא להתחבר עם גברים שהם בצורה זו ונשים שהם בתאור זה, משם הזהיר לאותם הגברים והנשים מלעשות את המעשים הללו אשר בארנו את כולם. ואחר כך סיים את הדבור בצווי בהפך הדברים והמנהגים הללו באמרו למען תלך בדרך טובים וגו׳, והנה אמרו טובים רומז בזה על הכשרות מן הנשים כמו שנאמר והאשה טובת שכל²⁴. ורמז באמרו צדיקים על הצדיקים מן הגברים כמו שנאמר איש צדיק תמים²⁵. ואחר כך אמר:

1. בלשון זוגי.

2. ״סנה״ לפי תרגום רבנו באסתר א טו הייתי צריך לתרגם ״דת רע״ וברור שכוונת רבנו בדברים הללו על הקראים.

3. ירמיה נא נח.

4. לקמן יז כ.

5. אבות פ״ב מ״א.

6. שאין בידו זכות קיום המצוה. ויש בידו עונש בטול המצוה.

7. כל היושב ולא עבר עברה נותנין לו שכר כעושה מצוה. ירושלמי קדושין פ״א הל׳ ט.

8. ״באהתוך׳ אומרים דברי שקר שיש בהם רק כדי להפתיע ולהבהיל את הצד שכנגד.

9. לקמן יא כ.

10. הקב״ה.

11. אפשר: לעצמה.

12. מלאכי ב יג-יד.

13. אפשר: באחריתו.

14. ישעיה כו יד.

15. שם כו יט.

16. לקמן כא טז.

17. פסוק יח.

18. לקמן ק יח.

19. כלומר המות הטבעי.

20. לבאור הענין הזה ראה בהרחבה בספרו הנבחר באמו״ד המאמר השביעי פ״י מהדורתי עמ׳ רכה. ובפי׳ לאיוב ז ז-י, ראה גם שם מהדורתי.

21. ״חשר״ האסיפה וההקבצה. והכוונה כאן לתחית המתים אשר לשפת רבנו היא לפני העולם הבא.

22. ״חשר״ האסיפה וההקבצה. והכוונה כאן לתחית המתים אשר לשפת רבנו היא לפני העולם הבא.

23. לבאור הענין הזה ראה בהרחבה בספרו הנבחר באמו״ד המאמר השביעי פ״י מהדורתי עמ׳ רכה. ובפי׳ לאיוב ז ז-י, ראה גם שם מהדורתי.

24. שמואל א כה ג.

25. בראשית ו ט.

(יב-כ) ג׳עלת פי אול אלקול יכ׳לצאנך וינג׳יאנך לאני כנת אנתהית פי אלתפסיר אלי מזמה ותבונה, פבדית באלעטף עליהמא פקלת יכ׳לצאנך וינג׳יאנך. פממא בסטה אלחכים אנה יכון מן ת׳מר אלחכמה אן צאחבהא יציר באגצ׳א לאהל אלשר רג׳אלא כאנו אם נסאא, פאמא אלרג׳אל קאל פיהם להצילך מדרך רע מאיש מדבר תהפוכות, נסב דרך רע אלי אלרג׳אל כ׳אצה לאנהם ד׳וי אלמד׳אהב כ׳אצה ומצ׳מנוהא וחאמלוהא, פאול מא יכרה מן אפעאלהם אן יסנו סנה סו או יצ׳עו נאמוס סו מא תנכרה אלעקול, פכיף אן כת׳ר תעבה מע ד׳לך, פאנהם יתעבון תאבעיהם וינצבוהם בלא נפע וקד ילחק בה אלצ׳רר, ופי אלבאבין ג׳מיעא יקול אללה ען אלאמם ויגיעו עמים בדי ריק, הד׳א אלנאמוס אלכת׳יר אלתעב גיר קביח, ת׳ם קאל ולאמים בדי אש ויעפו הד׳א אלנאמוס אלכת׳יר אלתעבה מנכר פי אלעקל. ומן אכ׳לאקהם אלמנכרה אלתקלב קאל פיה מאיש מדבר תהפוכות, אד׳ יקול לך נעם ולא תחצל מנה עלי שי, ויקול לך לא ולא תת׳ק בהא, קאל אלחכים פיה אנה יקע פי שרה לקולה ונהפך בלשונו יפל ברעה. וקד עלמת מא כאן מן פרעה ותקלבה עלי רסול אללה עשר מראת, ומנאזלתה לה עשר מנאזלאת, ומא חל בה עלי ד׳לך. ומן כ׳טאהם אנהם מא יכפיהם תרך אלחק אלא חתי יתבעון אלבאטל פיהם יקול העוזבים ארחות ישר וגו׳, פצאר עליהם עקאבין, לאנהם לו תרכוא אלחק ואלבאטל ג׳מיעא פי שי מא ולם יערצ׳וא לה כאן עליהם את׳ם ואחד, פלמא עכסוא אלחק באדכ׳אלהם מכאנה אלבאטל צאר אלאת׳ם את׳מין, ולד׳לך יקולו עלמאינא ע״ס הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה, ושרחה אן אלעאקל יצרף נפסה מא בין אן יאתי חסנה פתכתב לה אלי אן יקצר ענהא פתכתב עליה פכ׳סר כ׳סארתין, ומא בין אן ידע מעציה פתכתב לה חסנה אלי אן יאתיהא פתכתב עליה פירבח רבחין. ולד׳לך אלחק פי אלקול ללכת בדרכי חשך. ומן אשכאלהם איצ׳א השמחים לעשות רע וגו׳, קד תראהם יפעלון אלחסנאת זמאנא טוילא והם כאלמכרהון ווג׳וההם כט׳ימה, פאד׳א הם עצו פרחו בד׳לך ואספרת וג׳וההם, וכד׳לך כל מא תקלבוא פיה מן חאל אלי אכ׳רי.

ומן צנאיעהם איצ׳א אשר ארחותיהם עקשים, מעני אלעסרה ואלרגואן הו אנהם אן נאט׳רוך באהתוך, ואן עאמלוך כ׳את׳לוך, ואן תכלמוא כלמה ג׳עלוהא כאלמעלקה חתי לא יכ׳רג׳ קולהם אלי תחקיק בתה, והד׳ה אלאמור ממא יכרההא אללה עז וג׳ל ולא יחב אלא אלסלאמה ואלסדאג׳ה ואלאסתקאמה אד׳ קאל תועבת ה׳ עקשי לב ורצונו תמימי דרך. ואמא אלנסא קאל פיהן להצילך מאשה זרה וגו׳ למא אג׳רי אלחכים עמראן אלעאלם ואקאמה אלצורה בתוסט ד׳כר ואנת׳י לם יג׳וז אן יקול להצילך מאשה מרסלא, בל אנמא אנכר אשה זרה אמראה גריבה מנך, פאול כ׳טאיהא אנהא מע גרבתהא מנך תכלמך בכלאם לין ורפק אלד׳י יאול אלי אלמזאח ואלקביח, ת׳ם פי חאל מא תמאזחך קד תרכת בעלהא לקולה העוזבת אלוף נעוריה ונסתה, ולעלהא תסהל לנפסהא ותקול אנמא נסית אנסאנא מת׳לי פקט, פלתעלם אן אלאמר ליס כד׳לך, בל לם תנס עהד בעלהא אלא וקבלה קד נסית עהד רבהא אלשאהד בינהמא כקולה ואת ברית אלהיה שכחה. אלא תרי אנה כמא ג׳על אלרג׳ל אלד׳י ליס ינאצף זוג׳תה תארכא לעהד רבה אלד׳י שהד בינהמא פאוג׳ב לד׳לך אן לא יקבל קרבאנה ולא צלותה, אד׳ קאל מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם ואמרתם על מה על כי ה׳ העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדת בה וגו׳, כד׳לך ג׳על אלאמראה אלכ׳אינה בעלהא פי הד׳ה אלמנזלה. וקולה כי שחה אל מות ביתה וגו׳ יעני אן אלמג׳תמעין מעהא ירו עאג׳לא אנהם קד נאלוא חיוה וקד עאשת אנפסהם באללהו, וד׳לך פי אלעאקבה מות ממית. ופסרת רפאים האלכון, לאנהא כד׳אך פי מואצ׳ע שתי, מנהא רפאים בל יקומו, וארץ רפאים תפיל, בקהל רפאים ינוח, ואל רפאים מעגלותיה, ולא ידע כי רפאים שם, ואלאצל פי ד׳לך אלאסתרכ׳א, ת׳ם יאול אלי אלמות.

וקולה כל באיה לא ישובון יעני בה תלך מסאלך אלמות אלד׳י מן דכ׳להא לם ימכנה אן ירג׳ע הו מן נפסה, חתי יאד׳ן אללה לה ויחשרה וקת אלחשר ויחייה, הד׳א אלקול פי אלצאלחין. ואמא אלטאלחין אלד׳י לם יתובון פאנהם לא יסתטיעון אלרג׳וע מן אלמות בחאלהם לקולה כל באיה לא ישובון, ואללה איצ׳א אד׳א אחיאהם לא ילחקהם בסבל אלחיוה בל יכ׳לדהם פי עד׳אב אלים, פלד׳לך זאד פי אלקול ולא ישיגו ארחות חיים. פמן חית׳ נהי אלחכים מסתמעה ען מכ׳אלטהֵ רג׳אל הם בהד׳ה אלצורה ונסא הם בהד׳ה אלצפה, מן ת׳ם נהי אולאך אלרג׳אל ואלנסא ען אסתעמאל הד׳ה אלאעמאל אלתי שרחנא ג׳מיעהא. ת׳ם כ׳תם אלקול באלאמר בעכס הד׳ה אלאמור ואלרסום אן קאל למען תלך בדרך טובים וגו׳ פקולה טובים ישיר בה אלי אלצאלחאת מן אלנסא כמא יקול והאשה טובת שכל. ויומי בקולה צדיקים אלי אלצאלחין מן אלרג׳אל כמא יקול איש צדיק תמים. ת׳ם קאל:

מאיש מדבר תהפוכות – הם המינים המסיתים את ישראל לעבודה זרה ומהפכים את התורה לרעה.

who speaks perversity Those are the people who distort the thing. [Rashi as it appears in Lublin and Waxman ed. Malbim ed. reads: who distorts the words of the Torah after his erroneous view. Vilna and Warsaw editions read: They are the apostates who distort the words of the Torah to evil.]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

להצילך מדרך רע – המזמה, שהיא החכמה, תשמרך מלכת בדרך רע ומאיש מדבר תהפוכות – כלומר: ממי שמדבר רע מן הטוב, כענין שמים חשך לאור וגו׳ (ישעיהו ה׳:כ׳), או ממי שמדבר דברים שאין השכל מקבל אותם.

להצילך מדרך רע – תאר לאיש.

תהפכות – שם לעקשות שהיא היפך האמת, וזה לעולם רע ולכן בתהפכות רע (משלי ב׳:י״ד) בלתי סמוך, וטעמו שהם רע, כי הוא סוגם, והנה יספר שינצל מיד האנשים החטאים ומלכת בדרכם, גם ינצל מהנשים אשר יותר קל לשמוע אליהן הסכלים, ולא די בהעדר זה, אבל ילך בדרך טובים, על דרך סור מרע ועשה טוב (תהלים ל״ד:ט״ו).

והבן אחי בזה, כי אין האמת כמו שחשבו הפתאים הסכלים מעמנו, שהם חכמים בעיניהם ושלמים כמרע״ה, בעבור עמדם בנחת בלתי עושים רע, רצוני המין אשר יפול עליו המעשה, גם לא יחשבוהו בלבבם, והם עם זה בלתי עושים מעשה טוב ולא חושבים עליו לכן שנה ושלש שלמה זה העניין ואמר: אל תתן שנה לעיניך (משלי ו׳:ד׳), ואחריו: הנצל כצבי, גם: נרדם בקציר, ורבים כאלה, ולכן אמר יעקב: ואנכי לא ידעתי (בראשית כ״ח:ט״ז) ופירוש החכם רבינו שלמה ז״ל אלו ידעתי לא ישנתי. וזה, כי לא היה ראוי במקום ההוא לעמוד שם והוא ישן. ולכן אמרו חכז״ל: שמא יאמר אדם אלך ואגרה בשנה וכ׳ (בבלי ע״ז י״ח:). והנה ידוע כי האדם ביום הולדו הוא בהעדר ובכח, ואלו יתמיד בזה התאר והמעמד, ישאר עיר פרא, לבהמות נדמה.

ואומר אני על זו הכת, שהיא טובה, ולא כסיעת משה רבינו ע״ה וזולתו המשתדלים במעשיהם הטובים ומקיימים מצות הלב, ואמרו קצת החכמים: השלמות האנושי היא להדבק בשכל הפועל, והמשכילו הוא הנשאר מן האדם, כי השכל הפועל הוא המושכל והמשכיל בפועל, ואחר שנתאַחד עמו שב נצחו, וצרף לזה החכם ר׳ שמואל אבן תבון ז״ל, כי לכן אמר רק קרבת אלהים לי טוב (תהלים ע״ג:כ״ח), כל שכן מי שיכסוף להשיג העליון ולדבקה בו, כאמרו כי בי חשק ואפלטהו (תהלים צ״א:י״ד), וזהו המעלה העליונה והמדרגה הנכבדת אשר הגיע לה אליהו שעלה למרום, ושאר הנביאים והחכמים, והנה אלו הכת תרחיק סיעת משה רבינו ע״ה, כל שכן שתרחיק זו הכת הנזכרת כמו שתרחיק לענה ורוש, ואולם האמת כי מדרגות האנשים מתחלפות, והם הולכים בסדר זה למטה מזה, לכן אמרו רז״ל כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב (בבלי סנהדרין צ׳) והוא האמת בלי ספק, וזכור כל זה.

מדרך רע – הנה רע תואר לאיש.

להצילך מדרך רע – הנה התבונה ההיא תשמור אותך להצילך מדרך רע בזה הלמוד הפילוסופי והוא הטעות אשר יקרה מצד הדמיון מדרך איש מדבר תהפוכות וכזבים בשם יתברך ומדרך העוזבים ארחות יושר בדעות ללכת בדרכי חשך וזה קרה להם מפני הקדמה מה קדמוה והיא תביאם להכחיש המוחש כמו שקרה למי שבטל ההויה מהדברים מפני הקדמה אחת טעה והביאו זה לקיים שאין בכאן פועל אבל המתחדש מתחדש מהקרי והלכו בדרכים חשוכים ובטלו הדברים הנגלים האמת והיושר.

מדרך רע מאיש – מפתויי איש המדבר תהפוכות, ר״ל המהפך דברי התורה אחר דעתו המשובשת.

תהפכות – בא פה על דברים שהם הפך האמת באמונה שהשומר לזה היא הבינה המבחנת בין אמת ושקר כנ״ל (א׳ ב׳), וכן כי דור תהפוכות המה (דברים ל״ב), ולשון תהפוכות תכרת (לקמן י׳ ל״א), על תהפוכות נגד האמת והאמונה.

להצילך מדרך רע – שהוא לבל תטעה מדרכי החכמה אל צד הרע והתאוה, וע״י מחשבות העמוקות בחכמה ינצל מפתויי התאוה כי אין יצה״ר מצוי אלא בלב פנוי מן החכמה, ותבונה תנצרכה מאיש מדבר תהפוכות בעניני האמונה, שהם המכחישים שרשי האמונה ע״י חקירות מזויפות והיקשים מתעים שהם הפך האמת, ומזה תנצרך התבונה שתדע מה להשיב לאפיקורס.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

(יג) הַ֭עֹ֣זְבִים אׇרְח֣וֹת יֹ֑שֶׁר⁠ לָ֝לֶ֗כֶת בְּדַרְכֵי⁠־חֹֽשֶׁךְ׃

who forsake the paths of uprightness, to walk in the ways of darkness,

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

דְשָׁבְקִין אָרְחָתָא תְרִיצָתָא וְאָזְלִין בְּאָרְחָתָא דַחֲשׁוֹכָא.

ואלתארכין סבל אלמסתקים, ואלד׳אהבין פי טרק מט׳למה.

העוזבים, והעוזבים. ללכת, וההולכים בדרכים החשוכים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

העוזבים ארחות יושר – כלומר: יצילך מאותם האנשים העוזבים ארחות היושר והולכים בדרכי מעקשות, שהם דרכי חשך שיכשל ההולך בהם.

העוזבים – ר״ל העוזבים דרך האמיתי.

ארחות, דרכי – התבאר אצלי בכ״מ שדרך הוא הדרך הגדול הקבוע העובר מעיר לעיר, וארח הוא המסתעף מן הדרך הגדול אל הצד אל הכפרים, ושניהם דרך הרבים, שזה הבדלם מנתיב שהוא דרך היחיד, (ובאו בס׳ זה לקמן פסוק כ׳ ט״ו, ג׳ ו׳, ד׳ י״ד י״ח, ט׳ ט״ו, ט״ו י״ט).

העוזבים – ונגד להצילך מדרך רע אמר העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך – הדרך הוא הדרך הגדול וקבוע לרבים וממנו יצאו ארחות לכפרים וערים קטנות, מצייר שבתורה לא לבד שהדרך הגדול ישר, כי גם הארחות המסתעפים ממנה הם כולם ישרים, שבכל מצוה מסתעפים ממנה ארחות רבות, כמו מן מדת הרחמנות יסתעפו נתינת צדקה, הלואת חסד, השבת העבוט וכדומה, והם ארחות יושר, וברשעה לא לבד שהאופל פרוש על ארחותיה הפרטיים, כי גם הדרך הגדול חשך ולא אור, כי הוא הפך החכמה שהוא אור הלבבות.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יד) הַ֭שְּׂמֵחִים לַעֲשׂ֥וֹת רָ֑ע⁠ יָ֝גִ֗ילוּ בְּֽתַהְפֻּכ֥וֹת רָֽע׃

who rejoice to do evil, and delight in the perverseness of evil,

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג ביאור המילותמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

דְחָדְיָן לְמֶעְבַּד בִּישׁ וְדִיצִין בְּהוֹפְכָא דְבִישְׁתָּא.

ואלפרחין בעמל אלשר, והם יג׳ד׳לון באלתקלב פיה.

השמחים, והשמחים. יגילו. ויגילו בהתהפכם בז.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

השמחים לעשות רע – אותם האנשים הנזכרים הם שמחים לעשות רע, כי כל עסקם הוא לעשוק ולגזול, ועוד יגילו לעשות עניינים הפך הטוב וישמחו בהם, כי יקבלו מהם תועלת לפי שעה.

השמחים לעשות רע – הנה האנשים השמחים לעשות רע ולהמשך אחר תאותם הבהמית יגילו בתהפוכות איש רע ובסביו בפילוסופיא האלהית והמשל כי מי שהקים שאין שם אלוה או שאין שם גמול ועונש יכין הדרך לחטאים לחטא לחשבם שלא יקרה עונש על זה וכן יגילו בתהפוכות הרע המטעה ובכזביו.

השמחים וגו׳ בתהפוכות רע – בתהפוכות איש רע.

בתהפכות – הבי״ת בגעיא בס״ס.

השמחים – כאשר יעשו הרע ישמחו ולא ידאגו כדרך המאמין בהשגחה ושכר ועונש שאף אם בא לידו דבר עבירה בהסתת היצה״ר מלא הוא מדאגה מאימת הדין.

בתהפוכות – בעת ימצאו מקום להפוך הכוונה אחר רוע מחשבתם.

השמחים, יגילו – מבואר אצלי בכל התנ״ך שהשמחה מורה על השמחה התמידית, והגיל הוא על דבר מתחדש, כמו השומע בשורה טובה או המוצא מציאה וכדומה, (ובא בס׳ זה כ״ג כ״ד כ״ה, כ״ד י״ז).

השמחים – ונגד מאיש מדבר תהפוכות שהוא המכחיש יסודי האמונה הוא ישמח לעשות רע, כי החוטאים מצד התאוה הם מלאים חרטה, שאחר שמלאו תאותם יתעצבו על הרע שעשו, אבל המדברים תהפוכות ומכחישים עקרי האמונה שהם החוטאים מצד הכפירה הם שמחים לעשות רע – וגם יגילו בעת שיבא תהפוכות רע – אם יבא רע על הצדיקים והצלחה לרשעים, שזה מתהפוכות העולם, שהצדיקים הם מתעצבים ע״ז, והם יגילו על תהפוכות הרעים האלה, כי בזה יחזיקו דעתם להכחיש ההשגחה ולעשות כל חפץ לבם, ועל זה אמר יגילו שהגיל מורה על דבר מתחדש, שיגילו על התחדשות תהפוכות הזמן הרעים.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג ביאור המילותמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טו) אֲשֶׁ֣ר אׇרְחֹתֵיהֶ֣ם עִקְּשִׁ֑ים⁠ וּ֝נְלוֹזִ֗ים בְּמַעְגְּלוֹתָֽם׃

who are crooked in their ways, and twisted in their paths,

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג ביאור המילותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דְאָרְחָתְהוֹן מְעַקְמָן וּמִפַּתְּלִין שְׁבִילֵיהוֹן.

אלד׳ין סבלהם עסרה, ואלראיגין פי מסאלכהם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ונלוזים במעגלותם – כל לשון נלוז לשון עקמומית הוא שבכל מקום הוא סמוך אצל עקש. ועיקוש הוא עיקום, כמו: ומעקשים למישור (ישעיהו מ״ב:ט״ז).

ונלוזים במעגלותם – הם עקומים בדרכיהם המקולקלים.

and perverse in their paths Heb. ונלוזים. Every expression of נלוז is an expression of crookedness, as it is always next to עקש, and עקש is an expression of crookedness, as it is stated: "and crooked paths (ומעקשים) into straight ones" (Yeshayahu 42:16).

and perverse in their paths They are crooked in their corrupt ways.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אשר אורחותיהם עקשים – עונה למה שאמר למעלה: להצילך (משלי ב׳:י״ב), ואמר: כי הוא יצילך מאותם הרשעים אשר ארחותיהם עקשים ונלוזים במעגלותם – שהם מעותים בהנהגתם ובדרכיהם, והישרה יעקשו.

אשר ארחותיהם – האנשים אשר דרכיהם מעוותים בדעות גם תשמור אותך להצילך מאשה זרה והיא הנפש המתאוה כי היא זרה ונכריה לאדם ר״ל שאינ׳ לו במה שהוא שם אדם אשר החליקה אמריה למשוך האדם אל המרד והחטא מצד הערבות אשר יראה הכח המדמה שיש בפועל ההוא המגונה.

ונלוזים – הם כמו עקשים.

עקשים – העקומים.

ונלוזים – נוטים מדרך הישר וכן ונלוז דרכיו בוזהו (משלי י״ד:ב׳).

ארחותיהם עקשים – ר״ל אין חברה ישרה בכל דרכי למודם.

ארחתיהם, מעגלותיהם – המעגל הוא הדרך ההולך בעיגול ולא ביושר, וע״י הדרך העגולי יבוא אל הדרך הישר, התבאר (ישעיהו כ״ו ו׳, נ״ט ה׳, תהלות י״ז ה׳, ס״ה י״ב, ק״מ ו׳, למעלה פ׳ ט׳ לקמן פ׳ י״ח, ד׳ י״א כ״ו, ה׳ ו׳ כ״א), ועל המעגל לא יצדק לשון עקש, כי המעגל אינו הולך ביושר, רק יצדק לשון נלוז. שהוא הסר ונוטה ממגמת חפצו, שאינו הולך במעגל לבא על ידו אל מחוז החפץ.

אשר ארחותיהם – האורח הוא הארח הישר ההולך מעיר לכפר בדרך ישרה, והמעגל הוא הדרך הסבובי, ובדרך החכמה יש אורח ומעגל, כי לפעמים צריך לצאת מדרך הישרה אל הצד, כמו להשתמש במדת העזות נגד המלעיגים עליו בעבודת השם, במדת הגאוה ואכזריות נגד רשעים ומנאצי ה׳, והגם שבזה יוצא מדרך הישר, בכ״ז במעגל זה הסבובי ישוב לדרך הישר, כמי שהולך ממקום למקום ויש לסטים בדרך ומסבב במעגל סבובי להגיע עי״כ בדרך בטוח אל עיר מושב, אבל החוטאים והמכחישים ארחותיהם עקשים – כי אינו הולך בדרך הישר רק במעגל, ולא תאמר שע״י המעגל ישוב אל דרך הישרה אל עיר מושב, כי הם נלוזים במעגלותם מן מחוז החפץ ללכת תהו ולא דרך.

אשר – הם עקשים בארחותיהם, הולכים בקו עקום.

ונלוזים – ממקור לץ שהוראתו נמהר, ורצונו בדרכים שלפי ראות עיניהם ישרות הן הולכים ממהרות בלי שום לב.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג ביאור המילותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טז) לְ֭הַצִּ֣ילְךָ מֵאִשָּׁ֣ה זָרָ֑ה⁠ מִ֝נׇּכְרִיָּ֗ה אֲמָרֶ֥יהָ הֶחֱלִֽיקָה׃

to deliver you from the strange woman, even from the foreigner who makes her words slick,

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי ב׳מנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דְתִתְפְּצֵי מִן אִתְּתָא חִילוֹנִיתָא מִנוּכְרֵיתָא דְמִלָהָא חַלְיָן.

וינג׳יאנך מן אמראה אג׳נביה, וגריבה קד לינת אקואלהא.

להצילך, ויצילוך. ושוב מוסב על המזמה והתבונה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

מאשה זרה – כנסיא של עבודה זרה, היא המינות. ולא יתכן לומר שלא דיבר אלא על מנאפת ממש, כי מה שבחה של תורה שכוללו כאן להצילך מאשה זרה ולא מעבירה אחרת אלא זו מינות וזו עבודה זרה שהיא פריקת עול כל המצות.

To save you from a strange woman From the assembly of idolatry [apostasy], which is sectarianism. It cannot be said that he spoke only of the actual adulteress, for what is the praise of the Torah, that he says here, "to save you from a strange woman,⁠" and not from any other sin. Rather, this is the casting off of the yoke of all the commandments.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

להצילך מאשה זרה – חוזר למה שאמר למעלה: להצילך (משלי ב׳:י״ב), ואמר: עוד יצילך מענין שהוא רע מאד, והיא שלא תלכד באשה זרה, לפי שהיא מרה ממות.

ומנכריה אמריה החליקה – אשה זרה היא שדרכיה והנהגותיה הם זרים מהנהגת הנשים הטובות. ונכריה היא המנכרת לבה בחלק שפתיה, כלומר: שלבה רע ודבריה מתוקים וחלקים, והיא נכריה מכל מוסר טוב.

להצילך מאשה זרה – אחר שאמר להצילך מאיש. אמר עתה גם מאשה כי הכל דבר צורך.

להצילך מאשה זרה – בדפוס מנאפולי כתוב רעה וטעות הוא.

החליקה – ברוב הספרים החי״ת בחטף סגול כן חבירו שבסימן ז׳.

להצילך – מוסב למעלה לומד החכמה תשמור עליך להצילך מאשה זרה היא אשת איש שהיא זרה לך.

מנכריה – מהאשה הנכריה ההיא אשר מחלקת אמריה בפתוי והסתה.

זרה, נכריה – הזר יצוייר גם מי שהוא מאותו מקום אם הוא זר לאותו דבר, כמו הזר אצל תרומה וקדשים, אשת איש זרה לאחר, והנכרי היא מארץ אחרת והתבאר (ישעיהו כ״ח).

לשמרך מאשה זרה – יש הבדל בין זר ונכרי, שהזר הוא הזר לאותו דבר, והנכרי הוא רק מארץ אחרת, ומדבר פה מיצרא דעריות ויצרא דע״ג שגם הע״ג נמשלה בזנות בכ״מ, כי זונה הוא מאחרי אלהיו ומבריתו, והחכמה תצילך מאשה זרה בל תכשל בעבירה, ומאשה נכריה שעזבה דת ישראל ועבודת אלהי נכר, אשר אמריה החליקה לפתותך אל הע״ג והכפירה והמינות, ונגד אשה זרה מפרש.

להצילך – תשמר עליך להצילך.

החליקה – לדבר על לבך כי אוהבת אותך; ונראה שכאן אינו מדבר באשת איש המנאפת תחת בעלה רק בפנויה, ונכריה מוסיף על זרה, כי הלוים זרים לערך הכהנים, והישראלים זרים לערך הלוים (פרשת קרח) בעוד שמצאנו איש נכרי אשר לא אחיך הוא (פרשת שופטים), ויש להניח שבנות ישראל היו צנועות וזונות אלה באות להם מהארצות סביבות א״י.

(יז) הַ֭עֹזֶבֶת אַלּ֣וּף נְעוּרֶ֑יהָ וְאֶת⁠־בְּרִ֖ית אֱלֹהֶ֣יהָ שָׁכֵֽחָה׃

who forsakes the friend of her youth, and forgets the covenant of her God,

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי ב׳רלב״גרלב״ג ביאור המילותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דְשָׁבְקָה מַרְבִּיתָא דְטַלְיוּתָהָא וּקְיָמָא דֶאֱלָהָא טְעָת.

אלתארכה אליף צבאיהא, ועהד רבהא קד נסת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

[העוזבת אלוף נעוריה – על ישראל נאמר, הם נביאי הבעל המסיתים אותם לעבוד עבודה זרה. אלוף נעורי אתה (ירמיהו ג׳:ד׳) – בישראל כתיב, והיא ברית אלהיה שקיבלה תורה בברית, והללו מיני האומות למדו מהם.]⁠^א

א. ביאור זה מופיע בכ״י אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220 (שם מצוין כתוספת), וטיקן 94. הוא חסר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

העוזבת אלוף נעוריה – אהוב נעוריה, כמו אלוף נעורי אתה (ירמיהו ג׳:ד׳), כלומר: בעלה.

ואת ברית אלהיה שכחה – והוא השם ית׳ שמנעה הניאוף בבריתו שכרת עם ישראל: לא תנאף (שמות כ׳:י״ב).

ויש מפרשים: אלהיה – אדונה והוא בעלה, כמו: ואתה תהיה לו לאלהים (שמות ד׳:ט״ז), שתרגומו: לרב.

ויש מפרשים: שזה המשל הוא על עובדי עבודה זרה.

ואת ברית אלהיה – אשר כרתו יחד היא ואישה באירוסין ובנישואין.

העוזבת – והנה זאת האשה הזרה עוזבת מי שהוא אדוניה מנעוריה והוא השכל האנושי כי הוא הושם באדם למשול באלו הכחות העובדי׳ אותו ושוכחת ברית אלהיה כי אין לה חפץ בברית השם ית׳ להשיג החיי׳ הנצחיים כי שפלה במציאותה ובמדרגת׳ לעלות בזאת המעלה.

העוזבת אלוף נעוריה – רוצה לומר: מי שהוא אלוף נעוריה ואמר זה על צד המשל כאשה עם בעלה כי הוא רחוק שתעזוב האשה בעל נעוריה.

אלוף – שר כמו אלופי ומיודעי (תהלים נ״ה:י״ד) ור״ל הבעל.

אלוף נעוריה – בעל נעוריה.

ואת ברית – כי גם הנשים נכנסו בברית ה׳ לקיים מצות ה׳ ולא תמעול מעל באישה.

העוזבת אלוף נעוריה – שהיא זונה תחת בעלה, ונגד נכריה אומר כי את ברית אלהיה שכחה – לזנות אחרי הבעלים ולאחוז בדעות מינות.

אלוף נעוריה – מצאנו מליצה זו פעם אחרת בירמיה (ג׳:ד׳) קראת לי אבי אלוף נערי אתה, וזה סעד לדברי שכאן מדבר בבת אומה אחרת שבאה לה לא״י לזנות ועזבה אביה ויראת אלהיה; מ״מ תיבת ברית קצת קשה כי נראה שהוראתה ברית שכרתה עם בעלה לפני מזבח אלהיה; אך נימוסיות כאלה אינם עתיקים, לא בעמים וגם לא בבני ישראל, ובימים הקדמונים לא היו הנישואין קודש רק דבר חול; ובלא זה כל אומה ואומה וכל איש ואיש מאישיה הוא ככורת ברית עם אלהיו, אני אעבוד לך ואתה תשגיח עלי.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי ב׳רלב״גרלב״ג ביאור המילותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יח) כִּ֤י שָׁ֣חָה אֶל⁠־מָ֣וֶת בֵּיתָ֑הּ וְאֶל⁠־רְ֝פָאִ֗ים מַעְגְּלֹתֶֽיהָ׃

for her house sinks down to death, her paths to the shades.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג ביאור המילותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דִבְעִמְקָא דְמוֹתָא בֵיתָהּ וּלְגִבָרַיָא הִלְכָתָא דִשְׁבִילָהָא.

וקד כ׳פצ׳ת אלי אלמות ביתהא, ואלי אלהאלכין מסאלכהא.

רפאים, האובדים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

כי שחה אל מות ביתה – מוסב על להצילך וגו׳ (משלי ב׳:ט״ז) הבא אל ביתה שח ומחליק במדרון היורד^א אל מות, והתורה תשמר עליך מנפילה זו, הרי דבר גדול הוא לך.

רפאים – נרפים מדרך הטוב ונעזבים מאין סומך עד נופלים בגהנם.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778: ״הדרך״.

for her house sinks to death This refers back to "to save you, etc.⁠" for whoever comes to her house will sink and slip as if down an incline that leads to death, and the Torah will guard you from this fall. Hence, it is a great thing for you.

the dead Heb. רפאים, those who neglect (נרפים) the way of goodness and are forsaken without support until they fall into Gehinnom.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כי שחה – מלעיל, זה דבק למעלה. כלומר: אותה האשה הזרה והנכריה. ואמר: צריך לך להשמר ממנה, רוצה לומר: מן המנאפת.

כי שחה אל מות ביתה – כלומר: חפרה ביתה למטה אל מקום המות, בתזנותיה לצודד נפשות בני אדם הנפתים אחריה, כי לפעמים בעלה יהרוג את הנואף.

ואל רפאים – ואל מקום הרשעים המתים מעגלותיה כי ההולך אחריה יורד לגיהינם להיות נדון שם עם הרשעים.

כי שחה – הנה ביתה ומשכנה הוא אל המות וההפסד ודרכי׳ יביאו אל המתים.

כי שחה – השפילה.

שחה – ענין כפיפה והשפלה כמו וישח אדם (ישעיהו ה׳:ט״ו).

כי שחה – בית הזונה הוא מקום מדרון לרדת בה אל המיתה.

מעגלותיה – ההולכים אל ביתה הולכים המה אל מקום הרפאים הם המתים שנרפו ונחלשו וכוחם תש ור״ל הבא אל ביתה יוכשל בה ויאבד נפשו.

מות, רפאים – עמ״ש ישעיה (כ״ו י״ד), שרפאים אחר המות.

כי שחה – נגד אשה זונה אמר כי שחה אל מות ביתה – שהיא מביאה למות של הגוף קודם זמנו, ונגד אשה נכריה אמר אל רפאים מעגלותיה – שהיא מובילה אל אבדון הנפש אשר בקהל רפאים תנוח, ואמר מעגלותיה, שגם דרכי ההיקשים והחקירות שבם תסבב אל ביתה לברר שיטת המינות וההכחשה ע״י מעגלים נוטה מן היושר והאמת, הם שחים אל רפאים, כי גם הם יובילו לכריתת הנפש ואבדונה.

שחה – לשון נקבה מוסב לשם בית לשון זכר, רק דעת הכותב על האשה עצמה.

רפאים – המתים שרפה כחם.

(יט) כׇּל⁠־בָּ֭אֶיהָ לֹ֣א יְשׁוּב֑וּן⁠ וְלֹֽא⁠־יַ֝שִּׂ֗יגוּ אׇרְח֥וֹת חַיִּֽים׃

None who go to her return again, and they do not attain the paths of life,

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כָּל דְעָיְלָן לָא חָזְרִין בִּשְׁלָם וְלָא צָיְדִין אָרְחָתָא דְחַיֵי.

כל דאכ׳לוהא לא ירג׳עון, ולא ידרכון סבל אלחיוה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

לא ישובון – קשה בעיניהם לפרוש הימנה ולחזור בהם.

none...return It is hard for them to part with it and to repent.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כל באיה לא ישובון – ההולכים אחריה באותו הדרך, לא ישובון לעולם.

ולא ישיגו ארחות חיים – לעולם הבא.

כל באיה – כי אין לה בעצמה השארות אחד מהבאי׳ אליה להמשך לפתיותה לא ישוב מהחטאים ההם כי תמיד תתחזק עליו ותמשול בו ותסיתהו לחטא ולא ישיגו ארחות חיים כי ההמשך אל התאוו׳ ימנע האדם מהשתדל במושכלות אשר הדריכ׳ להשגתם היא דרך החיים ובזה האופן תהיה התאוה סבה לטעות בעניני התבונה כי היא תמשיך האדם לקיים הדעת אשר לא ינעול הדלת בפניה מהתנהג לפי התאוה והמשל כי האיש רב התאוה יבחר לקיים שאין יתבר׳ יודע דבר באלו הענינים השפלים שאינו משגיח בהם ושאין שם גמול ועונש ממה שידמה לזה ממה שלא ימנע האדם מרדוף אחר התאוות והנה כמו שזכרנו החכמה והתבונה יצילוך מהאשה שזכרנו.

כל באיה – כל הבאים אליה לא ישובון מדרכם הרע כי קשה מאד לפרוש ממנה ולא ישיגו עוד מעתה ארחות חיים ונאמר אף למשל על דרכי כי קשה מאוד לפרוש ממנה אחר שהורגל בה.

כל – נגד מ״ש כי שחה אל מות ביתה אמר כל באיה לא ישובון – שהבא אל הבית לא ישוב משם עוד כי ימות, ונגד מ״ש ואל רפאים מעגלותיה, אמר כי לא ישיגו ארחות חיים – שלא ידמה כמעגל אחר שע״י הדרך העגולי ישוב אל הארח הישר, כי מן המעגל הזה לא ישיגו ארחות חיים, גם יל״פ שר״ל כל באיה לא ישובון עוד בתשובה, וגם אם ישובו לא ישיגו עוד ארחות חיים, כי תדבק בם דעת מינות ותחמיץ את שכלם כשאור בעיסה שלא ישובו עוד אל ארחות הדת והאמונה, וכן אמרו חז״ל דפריש ממינות מיד מת, כי אם ישאר בחיים ישוב עוד לכסלה.

ולא ישיגו – גם אם ירדפו אחריהן, גם אם לפעמים יכירו בגריעותם מושקעים הם כבר בעבירה ולא יצליחו לפרוש ממנה.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כ) לְמַ֗עַן תֵּ֭לֵךְ בְּדֶ֣רֶךְ טוֹבִ֑ים⁠ וְאׇרְח֖וֹת צַדִּיקִ֣ים תִּשְׁמֹֽר׃

that you may walk in the way of good men, and keep the paths of the righteous.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּדִיל הַלֵךְ בְּאָרְחָתָא דְטָבֵי וּשְׁבִילֵי דְצַדִיקֵי תִנְטוֹר.

למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור – רבה בר בר חנה אגרינהו להנך שקולאי לאתויי ליה חביתא דחמרא תברוה, שקליה לגלימייהו, אתו לקמיה דרב א״ל זיל הב גלימייהו, א״ל דינא הכי, א״ל למען תלך בדרך טובים, הוו קא בכו אמרו ליה עניי אנן וטרחנא ליה כולי יומא וכפינן ולית לן מידי למיכל, א״ל זיל הב להו אגרייהו, א״ל דינא הכי, א״ל וארחות צדיקים תשמור.

לקבל אן תסלך פי טרק אלג׳יאד, וסבל אלצאלחין תחפט׳הא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

למען תלך – מוסב על העליונים: להצילך מדרך רע (משלי ב׳:י״ב), למען הוליכך בדרך טובים.

in order that you go This refers back to the above verse: "To save you from an evil way" (verse 12), in order to lead you in the way of the good.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

למען תלך בדרך טובים – כלומר: אני מזהירך שתלמוד חכמה, למען תלך בדרכי החכמים והצדיקים הטובים.

וארחות צדיקים תשמר – ללכת בהם.

למען תלך בדרך טובים – כי לא די אם ימנע מדרך הרעים לבד, כי אין השלמות בהעדר מן הרע.

למען תלך בדרך טובים – ותשמור דרכי צדיקים שהם נזהרים מהמשך אחרי האשה הזרה והנה התועלת שיגיע לך מזה הוא הקיום והתמדת המציאות גם בזה העולם הגופיי וזה כי ישרים וגו׳ האנשים הישרים יתמידו לשכון בארץ לא תבואם יד רשעים להנידם והתמימים יותרו בה.

למען תלך – מוסב למעלה לומר החכמה תשמור עליך מזה למען תלך בדרך טובים אשר ימנעו ללכת בדרך הזה וארחות וכו׳ וכפל הדבר במ״ש.

דרך, ארחות – (ע״ל פסוק י״ג).

למען תלך בדרך טובים – הדרך הוא הדרך הגדול, והארחות הם הקטנות שהולכים מעיר לכפר, ור״ל ע״י שקידת החכמה תלך בדרך הקבוע המיוחד לטובים לעשות טוב עם רעיהם, ומוסיף שגם ארחות צדיקים תשמר – הארחות הפרטיים שהולכים בהם צדיקים העושים צדק לפנים משורת הדין בענינים פרטיים לפי הענין, וכן פי׳ חז״ל (ב״מ דף פ״ג) רבב״ח אגרינהו להנהו שקילאי לאתויי ליה חביתא דחמרא, תברוה, שקל לגלימייהו, אתא לקמיה דרב א״ל הב להו גלימייהו, א״ל דינא הכי, א״ל למען תלך בדרך טובים, א״ל עניי אנן וטרחנא כולי יומא ולית לן מידי למיכל, א״ל זיל הב להו אגרייהו, א״ל דינא הכי, א״ל וארחות צדיקים תשמר, שזה הענין השני הוא מארח הפרטיי של הצדק לפי הענין שהיו עניים.

למען – מזמה תשמור עליך (פסוק י״א) למען תלך.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כא) כִּֽי⁠־יְשָׁרִ֥ים יִשְׁכְּנוּ⁠־אָ֑רֶץ⁠ וּ֝תְמִימִ֗ים יִוָּ֥תְרוּ בָֽהּ׃

For the upright will dwell in the land. The perfect will remain in it.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳מצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוּל דִתְרִיצֵי עָמְדִין בְּאַרְעָא וְאִלֵין דְלָא מוּם מִשְׁתּוֹתְרִין בָּהּ.

אן אלמסתקימין יסכנון אלדאר, ואלאצחא יבקון פיהא.

(כא-כב) ראוי שתדע כי ״דאר״ בלשון ערב שני עולמות, העולם הזה והבא, וכך בלשון העברים¹ שני עולמות העולם הזה והבא. והנה העולם הזה אפשר שישיגהו בעל הזרוע כמו שאמר ואיש זרוע לו הארץ², אבל העולם הבא לא ישיגוהו כי אם היראים כאמרו וענוים יירשו ארץ³, ולפיכך אני מתרגם ארץ ״דאר״. והנה אמרו במקום זה כי ישרים ישכנו ארץ, ורשעים מארץ יכרתו, סובל שני העולמות יחד, וכאשר תפרשהו על העולם הזה צריך לציין ולומר שאין כוונת הנביא בקביעה זו אלא לאחרית ולא לראשית הדברים⁴, והוא שהמלכים לא תכון מלכותם כי אם בצדק כאמרו כי בצדקה יכון כסא⁵, וכן נשואי הפנים ובעלי העושר אין טובם מתמיד אלא אם כן יטיבו התנהגותם כאמרו לא יכון אדם ברשע⁶, כי הזמן בנוי על כך, כמו שגופי בעלי החיים בנוים על אזון ארבעת המזגים, וכמו שאין הצמח גדל כי אם על אזון הקור והחום, וכמו שהארץ יציבה במרכזה⁷ על אזון ושיקול מתנועות המקיף, ומהכרע הדעת אנו יודעים כי העולם מיוסד על האיזון כאמרו כי אמרתי עולם חסד יבנה⁸. ואבאר את זה באור מספיק בפרשת ה׳ בחכמה יסד ארץ⁹. והנה הקדים כאן ואמר אל תשגה אתה הפתי בראשית החמס והעול, כי לא יכון, מפני שהוא נגד בנינו של עולם. ואם תפרשהו על העולם הבא יש להניחו כללי ואין ליחדו¹⁰, לפי שראשיתו ואחריתו דבר אחד לא יגיעו אליו אלא צדיקים גמורים, ושם יכרתו הרשעים יחד כאמרו שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום, ואמר ופושעים נשמדו יחדו אחרית רשעים נכרתה¹¹.

אחר כך אמר:

1. בלשון העברים ״ארץ״. וראה גם הרמב״ם בהלכות תשובה פ״ג הל״ה.

2. איוב כב ח.

3. תהלים לז יא.

4. כי בראשית הדברים אפשר שיצליח הרשע.

5. לקמן טז יב.

6. לקמן יב ג.

7. לפי השקפת הקדמונים שהארץ מרכז כל הבריאה.

8. תהלים פט ג.

9. לקמן ג יט. ונוס׳ ד, ה׳ קנני ראשית דרכו, לקמן ח כב. ונראה שאינו נכון כי שם דבר רבנו על החכמה, ולא על אזון הארץ והעולם.

10. אין ליחדו דוקא לאחרית הדברים.

11. תחלים לז לז-לח.

(כא-כב) קד ינבגי אן תעלם אן אלדאר פי לגהֵ אלערב דארין, אלדניא ואלאכ׳רה, וכד׳לך פי לגהֵ אלעבראניין דארין אלדניא ואלאכ׳רה. פאמא דאר אלדניא פרבמא נאלהא מן תגלב כמא יקול ואיש זרוע לו הארץ, ואמא דאר אלאכ׳רה פלא ינאלהא אלא אלמתקיון כקולה וענוים יירשו ארץ, פלד׳לך אפסר ארץ אלדאר. ואמא קולה פי הד׳א אלמוצ׳ע כי ישרים ישכנו ארץ, ורשעים מארץ יכרתו, פאנה יחתמל אלדארין ג׳מיעא, פאד׳א פסר עלי דאר אלדניא פקד יג׳ב אן יכ׳צץ ויקאל אן אלנבי אנמא אראד בהד׳א אלת׳באת אלעאקבה לא אואיל אלאמור, וד׳לך אן אלמלוך לא ית׳בת מלכהם אלא בעדל כקולה כי בצדקה יכון כסא, וכד׳לך אלוג׳יהין וד׳וי אלאמואל לא תדום נעמתהם אלא אן יחסנון ג׳יארהם כקולה לא יכון אדם ברשע, לאן אלזמאן מבני עלי ד׳לך, כמא אן אג׳סאם אלחיואן מבניה עלי עדל מן אלארבעה אלממתזג׳ין, וכמא אן אלנבאת ינמו עלי עדל מן ברד וחר, וכמא אן אלארץ׳ תסתקר פי מרכזהא עלי עדל ואעתדאל מן חרכאת אלמחיט, פמן חג׳הֵ אלעקל נעלם אן אלעאלם מאסס עלי עדל כקולה כי אמרתי עולם חסד יבנה. ואשרח ד׳לך שרחא שאפיא פי קצה ה׳ בחכמה יסד ארץ. פקדם ההנא וקאל לא תגתר יא מגרור באול אלט׳לם ואלג׳ור, פאנה לא ית׳בת אד׳ הו מנאפר לבניהֵ אלעאלם. ואד׳א פסר עלי דאר אלאכ׳רה פליודע עאמא ולא יכ׳צץ, אד׳ כאן אולהא ואכ׳רהא שיא ואחדא לא יצל אליהא אלא אלפאיזין באלצלאח, ופיהא ינקטע אלט׳אלמון אג׳מעין כקולה שמר תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום, וקאל ופושעים נשמדו יחדו אחרית רשעים נכרתה.

ת׳ם קאל:

כי ישרים ירשו^א ארץ – לעולם הבא.

יותרו בה – כשירדו רשעים לגהנם.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, והשוו תהלים ל״ז:ט׳,י״א,כ״ב,כ״ט. בפסוק כאן ובדפוסים: ״ישכנו״.

For the upright shall dwell in the land In the world to come.

shall remain therein when the wicked descend to Gehinnom.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כי ישרים ישכנו ארץ – עתה נותן טעם לדבריו להודיע שכר הצדיקים והישרים, שאם יאמר שום אדם: מה תועלת אמצא במה שהוריתני, אני אומר לך: כי הישרים ישכנו בארץ – כלומר: יאריכו ימים בנחלתם בבטחה בלי מכשול, ולא ימוטו ממנה הם וזרעם אחריהם.

ותמימים יותרו בה – תוספת ביאור, כלומר: כי הרשעים ילכו לאיבוד והישרים בארץ ברנה.⁠^א

א. צ״ע בנוסח של שלוש המלים האחרונות.

כי ישרים ישכנו ארץ – רמז להשארת הנפש, שהוא הטוב האמתי והוא לבדו נצחי, וההפך ברשעים, וזהו הגמול והעונש, לכן אמרו חכז״ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (בבלי קדושין ל״ט).

יותרו – מלשון נותר.

ישכנו ארץ – יהיו שוכנים בארצם עד עולם.

יותרו בה – בעת יגרשו ממנה הרשעים אז המה ישארו בה.

ישרים תמימים – ע״ל (פסוק ז׳).

כי ישרים – יש הבדל בין ישרים לתמימים, הישרים הם הישרים בטבע בין בדרכי הבינה בין בעניני המדות, שכלם וטבעם ומדותיהם הולך מעצמו בדרך הישר, וגדר התמימים הוא מי שמעשיהם קבועים ובלתי משתנה בשום זמן בין בעת הטובה בין בעת רעה, אחר שעושים הכל לשם ה׳ בלי שום פניה חיצונית, והישרים הם ישכנו ארץ – אבל יצוייר שישתנו מעשיהם לפעמים לרוע ולא יותרו בה לעולם, וע״י שהם תמימים יותרו בה – כי לא יתמוטטו מצדקתם בשום פעם.

ישכנו – ממקור כן ובסיס, ישבו לבטח.

יותרו – כשהרשעים יאבדו; ונותר משמש כשהמעט אבד והרוב נצול, בעוד ששארית ופלטה שמושם להפך כשהרוב אבד; והצדיקים או הם הרבים, או הם קיומו של עולם ונחשבים כמו הרבים.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳מצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כב) וּ֭רְשָׁעִים מֵאֶ֣רֶץ יִכָּרֵ֑תוּ וּ֝בוֹגְדִ֗ים יִסְּח֥וּ מִמֶּֽנָּה׃

But the wicked will be cut off from the land. The treacherous will be rooted out of it.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְרַשִׁיעַיָא מִן אַרְעָא נְסוּפוּן וּבָזוֹזֵי נִתְעַקְרוּן מִנָהּ.

ואלט׳אלמין מנהא ינקטעון, ואלגדארין מנהא ינדרסון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ורשעים מארץ יכרתו – כמו שפירשתי, שיכריתם האל מן הארץ, ולא ישאר להם בה שום זכר.

ובוגדים יסחו ממנה – כפל לשון במלות שונות. כלומר: ינתצו מן הארץ בזעם ועברה, הם וזרעם וילכו לאבדון עולם עד שלא ישאר להם שרש וענף (מלאכי ג׳:י״ט).

ורשעים – היפך תמימים (משלי ב׳:כ״א), ובוגדים היפך ישרים (משלי ב׳:כ״א).

ורשעים – ואמנם הרשעים יכרתו מארץ ובוגדים יהיו נעקרים ממנה והיה זה כן כי השגחת השם יתברך תדבק בטובים לשמרם מכל רע ותסור מהרעים, זה הוא ביאור אלו הדברים.

יסחו – ענין עקירה ממקום כמו ויסחך מאוהל (תהלים נ״ב:ז׳).

ורשעים – אבל הרשעים הם מארץ יכרתו – והרשעים כולל המתמידים ברשעם בין בין אדם למקום, ובין בין אדם לחברו הפך התמימים המתמידים בצדקתם, והם יכרתו לעולם הפך התמימים שישארו בארץ לעולם, והבוגדים בין אדם לחברו הגם שלא יכרתו לעולם, יסחו ממנה לפי שעה, שזה הפך הישרים.

ובוגדים – בברית אלהיהם כמו שכתבתי בפסוק י״ז.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון