×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) בְּ֭רִית כָּרַ֣תִּי לְעֵינָ֑יוּמָ֥ה אֶ֝תְבּוֹנֵ֗ן עַל⁠־בְּתוּלָֽה׃
I made a covenant with my eyes; how then can I gaze upon a virgin?
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
קְיָם גְזַרֵית לְעַיְנַי וּמָה אֶסְתַּכֵּל עַל בְּתוּלְתָּא.
ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה – בוא וראה צדקו של איוב ומה אם בתולה שכל אדם רשאי להסתכל בה שמא ישא אותה או ישיאה לבנו או לאחד מקרוביו לא היה איוב מסתכל בה, על אחת כמה וכמה על אשת איש שאינו רשאי להסתכל בה, לפיכך אז״ל שאסור לאשה לצאת בתכשיטיה אף בחול לרשות הרבים לפי שהעם מסתכלין בה, לפי שלא נתן הקב״ה תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן בתוך ביתה שאין נותנין פרצה לפני הכשר וכל שכן לפני הגנב.
וכבת קד עהדת עהדא מע עיני, פמא אלתפת אלי בהכלה.
ברית, וכבר כרתי ברית עם עיני שלא אפנה מבטי אל בתולה נאה.
בתולה ״בהכלה״ והיא הנערה הבתולה היפה.
ואלבהכלה הי אלג׳אריה אלבכר אלחסני.
ברית כרתי לעיני – שלא להסתכל באשת איש.
ומה אתבונן על בתולה – מה לי להתבונן בה כך היתה חסידותי שלא לתת עין אפילו בפנויה שמא לאחר ימים תנשא ונמצאתי כרוך אחריה כך מפורש באבות דרבי נתן (אבות דרבי נתן ב׳:ה׳).
I made a covenant with my eyes not to gaze upon a married woman.
and why should I gaze upon a virgin? Why should I gaze upon her? Such was Iyyov's piety, not to lay an eye even on an unmarried woman. [He would say,] "Perhaps, after a time, she will be married, and I will find myself attracted to her.⁠" So is [this verse] explained in Avot DeRabbi Natan (2:5).
ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה – כאילו אומר ואני לריק צדקתי ולתוהו והבל הוספתי יראה מכל אדם, ששאר כל אדם אםא מתבונן ומסתכל בבתולה אינו חשוב דבר זה עון, ואני ברית כרתי לעיני, ואמרתי: מה לי להתבונן ולהסתכל על בתולה. כך היה חסידותו של איוב, שלא לתת עין אפילו בפנויה, שמא לאחר ימים תינשא ונמצא כרוך אחריה, כך מפורש באבות דרבי נתן (אבות דרבי נתן ב׳:ה׳).
(א-ה) וגם יש לפרש פנים אחירים: ברית כרתי לעיני – כל כך הייתי צדיק שכרתי ברית לעיני, ואמרתי: מה לי להתבונן על בתולה, וסבור הייתי ליטול שכר על כך.
ומה חלק אלוה ממעל – פתרונו: מה חלק ושכר נטלתי על כך מאת אלוה ממעל,⁠ב ומה נחלה מאת שדי ממרומים נחלתי על כך.
הלאג איד לעוול – פתרונו: הלא איד זה שאירע לי, ראוי היה לבוא לעוול ולא לי, ונכר זה שבא לידי, ראוי היה לבוא לפועלי אוון, ולא לאדם כמוני, שהרי לפניו גלויין דרכיי וכל צעדיי יספר, ומכיר אם הלכתי מימיי עם שוא.
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. בכ״י פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״אומר ואני לריק... כל אדם אם״.
ב. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. ״פתרונו... אלוה ממעל״ הושמט ע״י הדומות בכ״י פירנצה II.24, דפוס ברסלאו.
ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״אלא״.
ברית כרתי – כאלו ברית כרתי עם עיני – שלא יסתכלו מה שאין לי צורך. ואחר שלא אביט, מה אתבונן על בתולה.
ברית כרתי לעיני – שלא אביט דבר שיחטיאני.
ומה אתבונן על בתולה – כי על כמו אל.
ברית כרתי לעיני – ומה אתבונן, שלא אסתכל בנשים, ושלא אתור אחר עיני.
ומה אתבונן על בתולה – לראות אם היא יפת תואר, ידעתי כי אין זה תבונה כי אם כסילות ורשע.
בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי. ואפילו חמדת נשים אבדה ממני, כי אמנם ׳ברית כרתי לעיני׳ שלא להטריחם להביט בשום דבר, וזה במיעוט הראות: וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה. להביט בה אם היא ישרה בעיני1, כמנהג החושק בנשים:
1. ע״פ לשה״כ בשמשון (שופטים יד ג) ׳אותה קח לי כי היא ישרה בעיני׳, ובסוטה (ט:) ׳שמשון הלך אחר עיניו... ת״ר שמשון בעיניו מרד שנאמר +שופטים יד+ ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני׳.
אתבונן – ענין הסתכלות יתירה וכן ואתבונן אליו בבקר (מלכים א ג׳:כ״א).
ברית כרתי וגו׳ – כאומר מדוע קראני כל אלה הלא כרתי ברית לעיני לבל יסתכלו בדבר האסור ומה היא הזמן אשר אתבונן על בתולה הלא לא הסתכלתי בה כ״א זמן מיעוט בעת אחשב אולי אשאנה אני או בני אבל לא הרבתי להתבונן בה יותר משעור הכרה.
(הקדמה) א1
(א) בבוא הצדיק להעיד על צדקתו וכשרון דרכיו, ראה כי טוב להגיד תחלה התחבולה הראשונה אשר עמדה לו בימי נעוריו להצילו ממצודי היצר וחרמיו: ומה היתה התחבולה הראשונה הזאת? ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה – הלא ראית ידידי כמה ילדי חמד משוש אבותם ומלמדיהם, יגדלו ויצליחו בחכמה ובכשרון, ופתע פתאום יהפכו והיו לאנשים אחרים, אל כל מדע יפנו ערף, גם באבותם גם במלמדיהם יבעטו, וארחו לחברה עם פועלי און, אחר כן יונו ויכחשו ויגנובו, ומלאה הארץ חמס מפניהם. ראית, ידידי כמו אלה! ומה היתה אבן נגף אשר החלה להכשיל רגלם? – ההבטה – הנער הולך לתומו בשווקים וברחובות, ובבתי קרוביו ומיודעיו; הוא רואה, הוא מביט, הוא מסתכל, התארים היפים מוצאים חן בעיניו, עיניו נזונים ושואלים ממנו להוסיף לזונם, הרגשות חדשות ורעיונות חרשים נולדים בקרבו, וטורדים את לבו; יחל לתור אחר עיניו, ועיניו לא תשבענה, מתקרב לבחורים היושבים ראשונה בכל חברה עדינה; מתרחק יום יום מן החכמה מעט מעט, השמן לבו ואזניו הכבד ועיניו השע משמוע בלמודים, וכפי אשר יחלש בקרבו כה החכמה כן יתגבר בו כח התשוקה: העין רואה, הלב חומד, לא ישקוט עד אם כלה, יחשוב לכבות הבערה היוקדת בלבו, והוא מוסיף פחם לגחלים; תהום אל תהום קורא, נמכר לעבד לתאותו, יבזבז, יגנוב, יחמוס למלאתה, ונפל ולא יוסיף קום – אלה תולדות הבחורים – ומי יאמין כי הבטת העינים היתה תחלת נפילתם? ומי יאמר לאדם עצום עיניך ואז לא תכשל ולא תפול? ואף גם זאת אין מנוס ואין תחבולה לאדם כי אם לכרות ברית עם עיניו, ולשמרם מכל משמר, כי מהם תוצאות מות: ברית כרתי לעיני ומה לתמן ומי אתבונן על בתולה.
1. לפירוש עצמו הקדים שד״ל את הדברים מתוך מכתבו לשחבד״ל: ״שדב״חל אל שחבד״ל {שד״ל הוסיף כאן הערה: זה דודי וזה רעי בן אחי אמי, ר׳ שמואל חיים בן דוד לולי, המרביץ תורה בקהל גוריציאה, הוא אשר בנועם אהבתו התמימה מנעורי ועד עתה חזק ידי לעבוד עבודת לשון הקודש, אשר כל סביבי מרפיס ידי ממנה; והיא אשר כבדני במכתב לבן חזקיהו בחלותו, הנדפס בבכורי העתים לשנת תקפ״ח.} שלום
כמה לי עונות וחטאות לך ידידי היקר (ומה יקר כאוהב נאמן?)! כמה חלפו למו ימים וירחים, ולא הבאתי לפניך מגלת תושיה מנחה ומשאת! כמה זנחתיך! לולא ידעתי נאמנה כי נאמנה אתי רוחך כאשר רוחי נאמנת לך ולולא לבותינו גלוים וידועים איש לרעהו משנים קדמוניות, וחדרי כליותינו פתוחים איש לרעהו לרוחה, אין דרך לאיש ממנו לנטות ימין ושמאל לדאג לאהבת רעהו פן תמעד ותמעט, כי לא תמוש היתד התקועה במקום נאמן: לולא זאת, כי עתה אזרתי חלצי להצטדק לפניך, ואאריך לשון לערוך לנגד עיניך מערכת מלאכות וסבלות וטרדות ורעיונות שונות אשר נתן לי הזמן לענות בהן למען הכניע גאוני, ולהשפיל לבבי המתנשא למלוך בצל החכמה על כל אשר נעשה תחת השמים.
עתה ידעתי כי לא לאדם השלמות, כי לאלהים; ובן אנוש אם ישלח קצה המטה וטבל ביערת דבש החכמה ואכל כמלאת שפקו לאמץ ברכיו להיות רגליו אמונה בדרכי מישרים, ולקח עוד ונתן בפי בני איש זולתו המעט אשר יוכלו שאתו איש כפי אכלו, אז טוב לו: ואם יאמר להתחכם הרבה, וימאן לאבד רגע מימי חייו ומלה מדבורו בדברי התהו אשר דבקו בהם בני האדם, אז ישומם, כל ימיו מכאוב וכעס, ולאחיו הועל לא יועיל, והיה כלא היה; ולמי הוא עמל? לא לו ולא לאחרים.
הנני רואה בפניך מרחוק השמחה והשחוק, ואולי תאמר אלי ידידי: טובה לי הודאה זאת היוצאה מפיך, ונעמו לי שורותים אלה אשר כתבת אלי, מכל מנחה ומשאת ומכל מגלת תושיה אשר הבאת לפני מעודך עד היום הזה, ודי בזה והותר להשיב מעליך חרון אפי על אורך שתיקתך, אחרי אשר שבה דעתך להיות מעורבת עם הבריות, ומעתה לא תבוז לי בלבבך אם טרדות הזמן אשר לא ירפוני, ירפוני מעט מדרישת החכמה, ואחר אשר גם אתה חולית כמונו ולכל האדם נמשלת, סלוח תסלח לי ולכל אשר כגילי אוהבי תושיה ונרפים בדרישתה; אתה תסלח לי, ומה לי עוד לבקש? –
צדקת, ידיד נפשי! צדקת בדבריך; ואמנם אף גם זאת לא תבא האגרת הזאת לפניך ערומה מכל דבר חכמה, והנני נותן לפניך היום ביאור פרשה אחת מאיוב, אשר ראיתיה אומרת דרשני, לא לקושי הבנתה, כי מבוארת היא מכל דברי הספר, אבל ליקרת עניניה ולמעלת כל דבריה, כי דמיתי כמעט בכל הארבעה ועשרים אין פרשה כוללת המשפטים והתורות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כמוה; והפרשה הזאת היא הפרשה האחרונה שאמר איוב, הלא היא סימן ל״א: הט נא ידידי אזנך ושמע.⁠״
א. הפירוש לאיוב פרק ל״א נכתב ע״י שד״ל בא׳ אדר תקפ״ז {כמו שמופיע בחתימת מכתבו}) במכתב לבן דודו, שחבד״ל, ונדפס על ידו בבכורי העתים תקפ״ט עמ׳ 78–81.
ברית – עתה מתחיל לחשוב כי לא חטא שום חטא שבעבורו היה ראוי לכל הרעה הזאת, ונגד מ״ש שהיה לאבל כנורו, שהיה דרכו לנגן על הכנור בעת שנכנסה כלה לחופה לשמח חתן וכלה, ועתה היה לאבל על מות בניו, בל תאמר שבא לו העונש מפני שחטא בעת הנגון וחמד את הכלה, ע״ז משיב הלא ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, שמה שהתבוננתי עליה להסתכל בה, היה רק לשמח חתן וכלה כמ״ש כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו וכו׳, לא לתור אחרי העין:
Job's final solemn and awesome declaration of his innocence. He once again denies that he has sinned; on the contrary, he has led a virtuous and upright life. And so he repeats his demand that God answer his call for He surely knows the truth of this.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ב) וּמֶ֤הא חֵ֣לֶק אֱל֣וֹהַּ מִמָּ֑עַלוְֽנַחֲלַ֥ת שַׁ֝דַּ֗י מִמְּרֹמִֽים׃
For what would be the portion of God from above, and the heritage of the Almighty from on high?
א. וּמֶ֤ה =א,ק13,פטרגבורג-EVR-II-B-34,פטרבורג-EVR-II-B-55 (אין קו של לגרמיה) וכך הכריעו במג״ה, וכמו כן בתיגאן (ק-מ,ב1 וכתב יד של יוסף בן בניה).
• ל,ש1=<וּמֶ֤ה ׀> (בטעם מהפך לגרמיה) וכך הכריע ברויאר, וכמו כן בדפוסים וקורן וסימנים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּמָה חוּלַק טָב יְהִיב אֱלָהָא מִלְעֵלָא וְאַחְסָנַת שַׁדַי מִשְׁמֵי מְרוֹמָא.
ומא נציב אלאלאה מן אלעלו, ונחלת אלכאפי מן אלרפע.
וכוונתו באמרו ומה חלק אלוה ממעל,
ומענאה פי קולה ומה חלק אלוה ממעל.
ומה חלק וגו׳ – שגמלני כך.
Now what is the portion etc. that He recompensed me so?
ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרומים – לאדם העושה זאת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

והמסתכלים מה חלק יבוא עליהם ממעל ונחלה שיתן להם שדי.⁠א
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״שדי״.
ומה חלק – המביט אחר כרות ברית לעיניו.
ממעל – כי משם תבואנה הגזירות.
ומה חלק אלוה ממעל – הייתי אומר בלבי מה אתבונן על בתולה (איוב ל״א:א׳) ואהיה נואף ורשע, כי מה חלק אלוה ממעל רק לתת איד לעול, ולתת דבר נכרי וזר לא עלה במחשבה לפועלי האון, על כן אמנע מן העבירות מפני יראתו,
וּמֶה חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל. מה בצע לאל ית׳ בצרת הצדיקים, וְנַחֲלַת שַׁדַּי מִמְּרֹמִים - מה נחלתו וחלקו מכל עמלו1 זולתי הצדיק, כאמרו (דברים י יד-טו) ׳הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה - רק באבותיך חשק ה״, כי אמנם הצדיק הוא התכלית המכוון מאת האל ית׳ מכל עולמו2:
1. ע״פ קהלת ב י ׳זה היה חלקי מכל עמלי׳.
2. כ״ה בד״ר, אך בק׳: עמלו. כ״כ רבינו בדברים שם: ׳השמים והארץ הם שלו ועם היותם נכבדים בלתי נפסדים רק באבותיך חשק. ששינה את טבע אותם הנכבדים בגללכם בזכות אבות ואין זה בלי ספק אלא כדי להשיג דבר יותר נכבד מן השמים והארץ, והוא האדם השלם בהיותו דומה לבוראו כפי האפשר כאמרו (בראשית א כו) בצלמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ׳. ׳כי אמנם בכל מקום שיהיו שם צדיקי הדור הוא קְדשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן שבו תשלם כוונתו, כאמרו (ישעיה סו א-ב) הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי וגו׳ וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי׳ (ויקרא כו יב). וראה באבות ו י-יא. האדם, בהיותו בשלימותו השני, הוא מצד פעולותיו - ואם כן גם מצד צורתו אשר בה תהיינה אותן הפעולות - יותר נכבד מכל שאר הנמצאים הטבעיים, עם היות קצתם נצחיים כמו השמים וכל צבאם, כאמרו ׳הן לה׳ אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק ה׳⁠ ⁠׳ (או״ע הנפש). וזה נראה שהורה הכתוב באמרו (דברים י יב-טו) ׳ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את אלקים ללכת בכל דרכיו׳ וכו׳, הן לה׳ אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה, רק באבותיך חשק ה׳ לאהבה אותם׳. כלומר, בהיות חפץ האל יתברך בשלימותך הבחיריי, וזה שתיראהו, אשר לא יהיה זולתי השְכל וידוע אותו ושתלך בדרכיו שהם חסד ואמת ובכן תדמה לו בצד מה, וכל זה חפץ הוא שיהיה בבחירתך, לכן הוא ׳שואל ממך׳ שתעשה כן מבלי היות זה בידו, כמבואר לעיל, וכאמרם (בבלי ברכות ל״ג:) ׳הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים׳. והודיע שזה יקר בעיניו יותר מן השמים ומן הארץ באמרו ׳הן לה׳ אלקיך השמים וכו׳ רק באבותיך חשק׳. וכן ביאר ישעיהו באמרו (ישעיהו סו א-ב) ׳כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי כו׳ ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה׳ ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי׳. הנה ביאר שעם היות השמים כסא האל יתברך והארץ הדום רגליו, אמנם הצדיק וחרד על דברו יקר בעיניו יתברך יותר מן השמים והארץ, כאמרם (בבלי כתובות ה׳.) ׳גדולים מעשיהם של צדיקים יותר משמים וארץ׳. ולהבין ולהורות למה זה ועל מה זה, אמר הנביא הנזכר ׳ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר׳ (ישעיהו מט ג), כלומר שהאל יתברך מתפאר בצדיקים כמו שיתפאר האומן בפעולה שלימה שבפעולותיו, ולזה יתפאר בישראל, כי אמנם בהיות האדם הוא המין הדומה ליוצרו יותר משאר הנמצאים, כאמרו (בראשית א כו) ׳נעשה אדם בצלמנו כדמותנו׳, ובמין האדם הנה ישראל חלק ממנו יותר דומה לאל יתברך וקרוב אליו בהיותו מכיר את רבונו ומחזיק בבריתו ומתכוין לעבדו שכם אחד יותר מכל שאר המין האנושי אשר אין לפניהם בלתי אם גויתם וגאות דמיוניהם, כאמרו (תהלים כ׳:ח׳) ׳אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה׳ אלהינו נזכיר׳, וכאמרם (משנה אבות ג׳:י״ד) ׳חביב אדם שנברא בצלם, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום׳, ראוי אם כן שיתפאר בישראל אשר הוא מבחר מעשיו, הוא יכוננהו עליון יתן מציון תשועת ישראל (שם תכלית כל גשמי).
ונחלת שדי – בס״ס הוא״ו בגעיא.
מחרמים – במקצת ספרים כ״י חסר וא״ו וכ״נ ממסורת איוב ט״ז.
ומה חלק – קובל ומתרעם לומר ראו נא מהו החלק הניתן לי מן אלוה ממעל לתשלום גמול מעשי.
ונחלת וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.
(ב-ד) ואולם איך יעצור בן אדם כח למשול בעיניו? ומה התחבולה אשר היתה לאיוב למען התגבר עד יוכל להיות נאמן בבריתו אשר כרת? – ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרומים הלא איד לעול ונכר לפועלי און הלא הוא יראה דרכי וכל צעדי יספור – הלא זאת התחבולה השניה, זכירת השגחת האל, והעונש המעותד לעושי הרעות הנמשכות על הרוב מן ההבטה. וכבר ראית ידידי כי המתחילים לתור אחרי עיניהם מכחישים מעט מעט במציאות השכר והעונש, ואומרים לא ייטיב ה׳ ולא ירע, ומעט מעט עושים לעצמם עולם של הפקר, וישכחו את ה׳ אלהיהם. תחלה אומרים בהבטה אין רע, ולא יתכן ליוצר הכל שיקצוף על יצוריו בהסתכלם ביקרת מעשי ידיו הנפלאים, וזה אמת; אחר כן יאמרו לא יתכן ליוצר הכל שיקצוף על בן אדם אם ימלא תשוקה הנטועה בטבעו, ואשר אין בכחו להתגבר עליה, וזה שקר; אחר כן ילכו מדחי אל דחי, ויעשו תועבות גדולות, אשר כל אחת מהן נמשכת מאחרת הקודמת אליה וקלה ממנה, וימשך להם שכמו שלא יתכן שיענוש האל על ההבטה, כן לא יתכן לו לענוש על שאר המעשים הבאים לרגליה: אז יכחושו השכר והעונש, ואחר כן ההשגחה כלה, ולפעמים גם כן מציאות האל. והנך רואה חכמת איוב, שהתחכם למבראשונה לתת ההשגחה והשכר והעונש לנגד עיניו תמיד, והיא שעמדה לו להוסיף אומץ להיות נאמן בבריתו אשר כרת.
(ב-ג) חלק אלוה, ונחלת שדי – הנחלה היא המגיע בירושה והוא על מיתת בניו כי נחלו עונות אביהם (ע״ל כ׳ כ״ט, כ״ז י״ג), ועז״א שהוא נכר גם לפעולי און, והחלק הוא חלקי שהם יסורי גופו, ועז״א שהוא איד לעול, ופועל און הוא יותר מעול, שמציין הפעולה כמעשה (כנ״ל י״א י״ד).
ומה החלק שנתן לי בעבור זה אלוה ממעל, הזה שכרי, ומה הנחלה שהנחיל לי שדי במרומים במות בני וכריתת בני ביתי:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) הֲלֹא⁠־אֵ֥יד לְעַוָּ֑לוְ֝נֵ֗כֶר לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃
Is there not calamity for the unrighteous, and disaster to the workers of iniquity?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הֲלָא צַעֲרָא לְזֵידוֹנָא וּתְבִירָא לְעָבְדֵי שְׁקָר.
אלא אלתעס ללג׳איר, ואלת׳באר לפעלהֵ אלגל.
הלא איד, אלא האיד לעוול והכליון לעושי האון. והוא המשך הפסוק הקודם כמו שקדם בפירושו. ונכר, אסון שבר וכליון, כמו ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו, עבדיה א יב.
הלא אד לעול, היא שהוא אומר והאם יתן ה׳ חלק לעוול ולרשע כי אם כמו שהגיעני מן הצער והכליון.
הלא אד לעול, הו אנה קאל והל יג׳על אללה נציב אלג׳איר ואלט׳אלם אלא מת׳ל מא נאלני מן אלתעס ואלת׳באר.
הלא איד לעול – לו ראוי ולא לי.
ונכר – דוגמת ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו (עבדיה א׳:י״ב).
Is not misfortune, for the unjust He deserves it, not I.
and deliverance Heb. ונכר, after the pattern of "[And] you should not have looked on the day of your brother on the day of his being delivered (נכרו)" (Ovadyah 1:12).
הלא איד מוכן לעוול ונכר לפועלי אוןנכר – דשקונושנצא בלעז,⁠א שהיום הרשע בתוקפו וביקר תפארת גדולתו,⁠ב ומחר צרות באות עליו, כחו ניכר וניתש. וגם אני אילו הייתי עושה זאת, הייתי ראוי לעונש זה, לפיכך הייתי פורש מן העבירות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

א. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20 הלעז חסר.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 רק: ״בתוקפו ובגדולתו״.
ונֶכֶר – מסירת איד ושבר, כמו: נִכַּר אותו אלהים בידי (שמואל א כ״ג:ז׳).
הלא איד לעול ונכר – כמו: ביום נכרו (עבדיה א׳:י״ב), וענינו מן נכר, והוא רע שלא הורגלו בו.
ונכר – מן נכרי.
ונכר – איד נכרי שלא היה כמוהו.
ונכר – איד זר ונכרי.
הנה כרתי ברית לעיני שלא להסתכל על בתולה להשתדל לשכב עמה ליראתי מעונש השם כי מה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרומים למי שיעשה כמו זה הפועל, הלא לעול ראוי שימצא איד ואיד זר ונכרי לפועלי און ולמה בא אלי זה האיד הנכרי, הלא הש״י יראה דרכי ויראה אם הלכתי בדרכי שקרות ואם מיהרה רגלי ללכת על דבר מרמה כאשר ישקלני השם במאזני צדק אז ידע תומתי ולזה הוא מבואר שלא הייתי ראוי אל שיגיע השם אלי זה העונש, אם נטתה אשורי מני הדרך הישרה והלך לבי אחר עיני לחשוק ולחמוד מה שאיננו לי ובכפי דבק דבר מגזל תבואני זאת הקללה שמה שאזרע בקרקעותי יאכל אחר והצאצאים אשר לי בקרקעותי ישורשו ויעקרו, אם נפתה לבי על אשה בעולת בעל ועל פתח רעי ארבתי לבא אליה תבואני זאת הקללה והוא שתטחן לאחר אשתי וישכבו עמה אנשים אחרים ואולם זכר הטחינה כי היא היתה אז מהעבודות המיוחדות אשר תעבוד בהם האשה את בעלה והוא מבואר שלא יהיו מהאשה לזולת בעלה כמו אלו העבודות אם לא בסבת העוני המופלג או בסיבת הניאוף, והנה זה המנהג היה נמשך עד זמן רבותינו ז״ל ולזה זכרו הטחינה בעבודוח שהאשה עושה לבעלה, ואפשר שתהיה זאת הקללה שימות ותהיה אשתו לאחר לאשה ולזה אמר שתעש׳ לאחר זאת העבודה שלא היתה בזמן ההוא כי אם מהאשה לבעלה ויהיה לה איש אחר זולתו וישגלנה ולזה אמר ועליה יכרעון אחרין, כי הוא זמה והוא עון פלילי אם הייתי משתדל לנאוף עם אשת רעי, כי אש היא עד אבדון תאכל ותכלה ותשרש ותעקר כל תבואתי אם הייתי חומד אשר לרעי והיה דבק בכפי דבר מחברי שלא כדין רוצה לומר שכבר היה נשמר מאלו הרעות ליראתו מהש״י מהעונש אשר היה חושב שיגיע למי שהיה עושה אותם, האם הייתי מואס משפט עבדי ואמתי בהתווכחם עמי מצד שפלותם ועוצם ידי הלא באמת הייתי נשמר מזה ליראתי שיגיעני עונש מהשם, כי מה אעשה כי יקום אל לשפוט אותי וכי יפקוד ויבדוק ענייני ויבחנם מה אשיבנו ואי זה התנצלות יהיה לי, הלא מי שעשני בבטן הוא ג״כ עשהו ופועל אחד בעינו והוא הש״י כונן אותנו ברחם אמנו אחד ולזה אין ראוי שאתגאה עליו עד שאמאס משפטו בריבו עמי, האם הייחי מונע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה שאמנה ממנה משאלות לבה, והייתי אוכל פתי לבדי מזולת שאאכיל ממנו ליתום, הנה אין הענין כן כי מנעורו הייתי בזאת התכונה שהיה גוזל עמי היתום כאילו הייתי אב לו ומעת צאתי מבטן אמי הייתי מנחם האלמנה ומדריך אותה אל מה שיאות לפי כחי, וכאשר ראיתי מי שהוא אובד מחסרון הלבוש ואביון שאין לו לבוש אמת ברכוני חלציו כי כסיתיו מערומו ומגז כבשי היה מתחמם כי הייתי מלביש אותו, האם הייתי מניף על יתום ידי להכותו להשעני כי אראה בשער אנשים עוזרים לי ולזה לא אירא ממנו, הנה אם הייתי עושה כן תבואני זאת הקללה ר״ל שתפול כתפי משכמה ואזרועי תשבר מקנה שלה, הנה מכל זה הייתי נשמר לפחדי שיגיעני השם אידו ומרוממותו לא אוכל להמלט ממנו, האם שמתי זהב תקותי ונתתי שמחה בלבי כי רב חילי וכי מצאה ידי הרבה מהעושר וההון עד שאשכח הש״י מעושרי אם הייתי רואה השמש כאשר יאיר והירח שהולך ממנו היקר והאור הבא לו מהשמש והיה נפתה לבי על זאת אפי׳ בסתר להאמין כי השמש הוא האלוה להאצילו על הירח זה האור ולהגלות פעולותיו בזה העולם השפל והיתה נושקת ידי לפי כדי שלא אוציא מפי מה שהרהרתי בלבי הלא באמת הייתי נשמר מזה ר״ל שלא להרהר בלבי בזה הדבר כלל לפי שהוא עון פלילי כי הייתי מכחש לאל ממעל אם עשיתי כן אין לאדם שיתיר לעצמו לספק בכמו זה הענין כי אולי לקוצר דעתו יעלם ממנו האמת ויבא להכחיש שיהיה האלוה נמצא, האם הייתי שמח באיד משנאי והתעוררתי לגיל ולשמוח כי מצאו רע הנה לא נתתי לחטוא חכי לזכור אותו לרע ולקללו כ״ש שאהיה שמח לאידו או יהיה הרצון באמרו והתעוררתי כי מצאו רע שכבר השיגני הפעולות וצער כי מצאו רע להיותי מיצר בצרתו ואע״פ שהיה משנאי באמת היו שונאים אותי אנשי אהלי עד שמרוב שנאתם אותי אמרו מי יתן מבשרו לנו ונאכל ולא נוכל להיות שבעים מרוב תשוקתינו לאכלו ולכלותו וזאת השנאה היתה מצד הטרחתי אותם בעבודת האורחים כי בחוץ לא היה לן גר והייתי פותח דלתי על אם הדרך כדי שיכנסו העוברים והשבים בביתי האם כסיתי כשאר האנשים פשעי לטמון בהסתרתי עוני עד שלא יחשב לי עון במה שהיה לי עון הלא באמת לא עשיתי זה כי לא חטאתי כלל שאצטרך אל זה כלל או יהיה פירושו שאם קרה שפשעתי כנגד איזה שיהיה לא כסיתי פשעי להתנצל בדברי שקר אך הודיתי האמת כי הייתי באופן מהגבורה והכח עד שאוכל לערוץ המון רבה, הנה אז כשהיה מריב עמי איש שפל ונבזה מבוז המשפחות שתקתי ולא אענה לו דבר ולא אצא מפתח ביתי לריב עמו להתרחקי מן המחלוקת מי יתן שומע לי על זה החמס הנעשה לי להגיע אלי אלו המכאובות שלא כדין או יהיה פירוש כי אערוץ המון רבה וגו׳ תחת אשר היה לי מקדם כח לערוץ המון רבה הנה עתה נהפך עלי הזמן עד שמי שהוא מבוז המשפחות יחיתני ואמר זה כנגד רעיו שהיו מבזים אותו אשר סיפר עליהם שהם בני נבל גם בני בלי שם, והנה מרוב בזותם אותי שתקתי ולא אוכל לצאת פתח כדי שאמלט מבזיונם מי יתן לי שומע שישמע ויחקור אם הענין כמו שהם אומרים שאני חטאתי ועל רוב פשעי וחטאי באה אלי הצרה, הנה הסימן והאות אשר לי על צדקי הוא ששדי יהיה עדי שלא חטאתי אם היה משגיח בזה כמו שאמר הנה בשמים עדי והספר שכ׳ איש ריבי הטוען על דברי הוא ג״כ לי לעד מצד המום והטעות אשר בטענותיו, ולזה אאהב מאוד אותו הספר עד שעל שכמי אשא אותו ואקשור אותו עטרת לי הנה אם היה שומע לי אגיד לו מספר צעדי לא אעלים כדי שיראה האמת וישפו׳ כפי מה שראוי ואקרבנו כמו שיקרב האדם האדון והנגיד לפי שהוא עדות על צדקתי ותום לבבי מצד הראות מומיו והגלותם ויש מי שפירש תוי מגזרת אוה ויהיה חסר אל״ף ואם היה כן יהיה הביאור הנה תאותי שיענני השם על ריבי עמו גם תאותי שיכתוב בספר איש ריבי כל טענותיו וטענותי כי כבר השתוקק איוב ואמר מי יתן איפה ויכתבון מלי אם לא על שכמי הייתי נושא זה הספר ואקשרנו לעטרות לי לאהבתי אותו, ואפשר שנאמר שיהיה הרצון באמרו מספר צעדי אגידנו וגו׳ מספר צעדי אגיד לאיש ריבי כדי שיכתוב בספ׳ ואקרבנו כאילו היה אדון לי ואע״פ שהוא איש ריבי, אם היתה צועקת אלי אדמתי ר״ל להיותה נגזלת והייתי מפיח נפש בעליה ואם תלמיה עלי יבכיון לעשוק שכירות החורש אותה ולאכול כחה בלי כסף תבא עלי זאת הקללה והיא שיצא תחת זרע הנזרע בה קוץ ודרדר. והכלל עולה מהדברים הוא שהוא אמר שלא חטא כלל גם לא היה בוטח שיהיה האדם בלתי נפקד על מעשיו טרם הגיעו זה העונש אבל היה ירא מהשם שיפקדהו על מעשיו כמשפט כל מאמין בגמול ועונש ולזה לא יתכן שיאמרו שיהיה זה עונש בא אליו על החטא אשר לו בהאמינו שהשם עוזב אנשי הארץ ולא יבין אל כל מעשיהם ולזה התרעם על השם שהפך זמנו מתכלית הטוב אל תכלית הרע על לא חמס בכפיו.
הֲלֹא אֵיד לְעַוָּל. הלא היה ראוי שיהיה האיד והיסורין לבני עוולה בעיון: וְנֵכֶר לְפֹעֲלֵי אָוֶן. והתנכרות מידת רחמים הנהפכת למידת הדין ראוי שיהיה ׳לפועלי אוון׳ במעשיות שמאבדים את עולמו וטוב סדריו:
הלא איד לעול – הלא לאיש עול ראוי איד.
ונכר – ר״ל איד זר ונכרי אשר לא נהייתה מעולם ראוי הוא לפועלי און ולא על איש כמוני.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

הלא איד הזה שבא לי היה ראוי לעול לא לי, ומוסיף שאיד הזה יהיה נכר גם לפועלי און, שגם לפועלי און אין ראוי שיומתו בנים על אבות והוא דבר נכרי וזר:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ד) הֲלֹא⁠־ה֭וּא יִרְאֶ֣ה דְרָכָ֑יוְֽכׇל⁠־צְעָדַ֥י יִסְפּֽוֹר׃
Does He not see my ways, and count all my steps?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הֲלָא הוּא יֶחֱמֵי אוֹרְחָתַי וְכָל פְּסִיעָתַי יִמְנֵה.
אלא אנה ירי טרקי, וג׳מיע כ׳טאי יחצי.
יראה, רואה.
וכל צעדי יספור – ורואה אם הלכתי עם שוא (איוב ל״א:ה׳).
and count all my steps and see whether I went with falsehood.
(ד-ה) הלא הוא יראה דרכיא וכל צעדי יספור. אם הלכתי עם שוא או תמהר על מרמה רגלי. כך שמעתי מר׳ מנחם בר׳ חלבו אחי אבא זצ״ל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו (״דרכיי״). בכ״י פריס 162 חסר: ״דרכי״.
יראה דרכיי – רואה דרכיי וסופר צעדיי.
יראה דרכי – בעין שכלו.
כי אמרתי הלא הוא יראה דרכי – ויספור צעדי אם הייתי הולך עם אנשי שוא ומרמה. ועתה יתפלל שישקול אותו במאזני צדק וידע תומתו (איוב ל״א:ו׳).
(ד-ה) הֲלֹא הוּא יִרְאֶה דְרָכָי. בעיון: וְכָל צְעָדַי יִסְפּוֹר. במעשה, וידע אִם הָלַכְתִּי עִם מתי שָׁוְא בעיון, וַתַּחַשׁ עַל מִרְמָה רַגְלִי במעשה:
וכל צעדי – הוא״ו בגעיא.
צעדי – פסיעותי.
הלא הוא – אמר כן לדעת רעיו לומר אם משגיח הוא כדבריכם הלא רואה הוא דרכי וגו׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

הלא – ור״ל ואם אתם חושבים שחטאתי מפני שאינכם יודעים תעלומות, אבל הלא ה׳ הוא יראה דרכי שהוא דרכי הנפש, וגם יספור כל צעדי שהם המעשים שעשיתי בפועל, והוא יודע, בין מצד דרכי הנפש.
At times, men may have to avert their eyes to preserve themselves from sin. But that cannot be true of God: He surely sees everything? He must therefore have seen how righteous Job really was. Why then did He make him suffer so dreadfully? And why is He still avoiding him?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) אִם⁠־הָלַ֥כְתִּי עִם⁠־שָׁ֑וְאוַתַּ֖חַשׁ עַל⁠־מִרְמָ֣ה רַגְלִֽי׃
Have I have walked with vanity, and has my foot hastened to deceit?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין הַלְכֵית עִם שִׁקְרָא וּזְרִיזַת עַל נְכִילוּת רַגְלִי.
אן מצ׳ית מע ד׳וי זור, ואן אסרעת רג׳ליי אלי אלמכר.
אם, אם הלכתי עם מתי שוא, ואם חשו ומיהרו רגלי אל המרמה.
ותחש – ותמהר, כמו: אחישנה (ישעיהו ס׳:כ״ב), כי גז חיש (תהלים צ׳:י׳).
hastened Heb. ותחש, and hurried, like, "I will hasten it (אחישנה)" (Yeshayahu 60:22); "for it is soon (חיש) cut off" (Tehillim 90:10).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ותחשרגל לשון נקבה, ואם רצתה רגלי לעשות מרמה.
ותחש – מן חושה (שמואל א כ׳:ל״ח).
ותחש – מבנין קל בודד, בשקל: ותנח התיבה (בראשית ח׳:ד׳). יש שרשו מבנין פועל שלא נזכר פועלו.
ותחש – מן חושה כטעם מהירות ונפתח החי״ת כי הוא מאותיות הגרון והראוי כמו ותקם ותשב.
על מרמה – כטעם בעבור.
ותחש – ותמהר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ותחש – בספרים שלנו התי״ו פתוחה ובפי׳ איוב כ״י מצאתי לשון הזה ומלת ותחש מצאנו ספרים התי״ו קמץ שהוא מנחי העי״ן והוא ע״מ ותצד שרשו חוש ומקצת ספרים התי״ו פתוחה ויהיה מנחי הלמ״ד ע״כ. ובמכלול דף קל״ט הובא שעם נחי העי״ן וכתב וכלם קמוצים האותיות הנוספות אבל ותחש על מרמה רגלי פתח אולי הוא מנחי הלמ״ד אע״פ שאין הענין (כוונת המחבר הוא שכפי הוראות הענין יהיה מנחי העי״ן שמורה על ענין מהירות או חשש כמו שפירשו המפרשים בזה הפסוק ותחש על מרמה. ומצאנו לו דמיון מזה השורש מי יחוש חוץ ממני (קהלת ב׳). אבל השרשים שמצאנו בנחי הלמ״ד הוראתם לשון שתיקה הוא כמו לא אחשה (ישעיהו ס״ב). ובוודאי הפסוק ותחש על מרמה לא נוכל לפרש על זה הענין לכן צ״ל שהם שני שרשים בענין אחד כמו לעיל בשרש יבש. עכ״ל המפרש במכלול.) מורה עליו יהיה שני שרשים בענין אחד ובדף ר״ג כתב התי״ו פתוחה ומשפטה להיות קמוצה.
ותחש – ותמהר כמו חשתי ולא התמהמהתי (תהלים קי״ט:ס׳).
אם הלכתי – מוסב למקרא שלפניו לומר הלא יראה אם הלכתי עם אנשי שוא להדמות להם ואם רגלי מהרו ללכת על דרך מרמה.
(ה-ו) ועתה אחרי אשר הקדים איוב ההקדמה הקצרה הזאת לבאר מאין לו הכח והממשלה על יצרו ותאוותיו, התחיל בספור דרכיו ומדותיו, ואמר: אם הלכתי עם שוא ותחש על מרמה רגלי ישקלני במאזני צדק וידע אלוה תמתי – כלומר הנה אתם רעי חושדים אותי לאיש צבוע המתחסד בעיני בני אדם ובקרבו ישים ארבו; עתה אם כדבריכם כן הוא, הנה אחת היא שאלתי ובקשתי שהאל הבוחן לבות ישקלני במאזני צדקו וישפוט דין אמת לאמתו, כי אז אין ספק אצלי שידע אלוה תמתי, שעד עתה הוא עושה עצמו כאלו לא ידעה, ומי יתן ויפנה אלי וישקלני ויכיר תם דרכי.
שוא – דבר שאין בו ממש וזה על ההליכה ההגיונית.
ומרמה – נופל על הפעולה שמרמה שהוא פועל צדק והוא רשע באמת:
ותחש – מענין ומי יחוש, שממשש במרמה, או מענין מהירות.
אם הלכתי עם שוא בדברים שאין בהם ממש, וגם מצד הצעדים והפעולות, אם תחש על מרמה רגלי, שכל המע״ט שעשיתי היה באמת לא בחונף וברמיה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) יִשְׁקְלֵ֥נִי בְמֹֽאזְנֵי⁠־צֶ֑דֶקוְיֵדַ֥ע אֱ֝ל֗וֹהַּ תֻּמָּתִֽי׃
Let me be weighed in a just balance, that God may know my integrity.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יִתְקְלִנַנִי בִּמְשַׁחְתָּא דְצִדְקָא וְיֵדַע אֱלָהָא שְׁלִימוּתִי.
אסאל אללה אן יזנני פי מיזאן עדל, פאנה יעלם בצחתי.
ישקלני, אשאל מה׳ כי ישקלני במאזני צדק והוא יודע תומתי.
ישקלני – להכריעני בצדק.
ויֵדַע אלוה – יהי לפניו גלויה.
ישקלני במאזני צדק – ישקלני דרך משל כי המשקל והמאזנים הם שכלו ודעתו.
(ו-ח) ישקלני [במאזני צדק] וידע אלוה תומתי, וידע אם תטה אשורי מני הדרך - מדרך האמת בעיון: ואחר עיני הלך לבי. וידע גם כן אם ׳לבי הלך אחר עיני׳ בהרהורי עבירה: ובכפי (לא) דבק מאום. וידע גם כן אם ׳בכפי׳ לא ׳דבק׳ שום דבר של גזל, באופן שאהיה ראוי לזה שאזרעה ואחר יאכל:
ישקלני – מלשון משקל.
במאזני – בכף המאזנים.
ישקלני – מי יתן אשר ישקלני במאזני צדק לשום זכיותי לעומת עונותי אז ידע אלוה תומתי כי הזכיות יכריעו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ישקלני – הלא פלס ומאזני משפט לה׳ והוא ישקול מעשי במאזני צדק ואז ידע תומתי:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ז) אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ מִנִּ֢י הַ֫דָּ֥רֶךְ וְאַחַ֣ר עֵ֭ינַי הָלַ֣ךְ לִבִּ֑יוּ֝בְכַפַּ֗י דָּ֣בַק מֽאוּם׃
If my step has turned out of the way, or my heart walked after my eyes, or if any spot has clung to my hands,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין תִּצְלֵי אִסְתַּוְרִי מִן אוֹרְחָא וּבָתַר עֵינַי הֲלַךְ לִבִּי וּבִידַי אַדְבֵּיק מִדַעַם חִבּוּלָא.
פאן מאלת קדמי מן אלטריק, או מצ׳א קלבי פי תבע עיני, או לזק בכפי שי.
אם, אם סטו אשורי מן הדרך או הלך לבי אחר עיני או דבק בכפי מאומה. הכוונה מאומה רע. ופסוק זה התנאה ושאחריו העונש, אם עשיתי כך יענשני כך, וכך הם הפסוקים ט-י.
ואמרו דבק מאים, הוא מאומה בלשון זכר.
וקולה דבק מאום, הו מאומה מד׳כר.
מאום – הוא מום דבר שמץ ואל״ף זו כתובה ולא קריא במסורת הגדולה והוא מגזירת לא תאסיפון אם זו עשיתי הייתי ראוי לבא עלי קללה זו.
wrong Heb. מאום, that is a blemish, a shameful thing. This "alef" is written but not read, in the Great Masorah, and it is of the form of, "You shall not continue (תאספון)" (Shemot 5:7). If I did this, I would deserve that this curse come upon me.
ובכפי דבק מאום – כמו: מום, דבר שמץ, ואל״ף זו כתבא ולא קריא, והוא במסורת הגדולה,⁠א והוא מגזרת: לא תאספון לתת תבן לעםב (שמות ה׳:ז׳), שהוא כמו: לא תוסיפון, אם זאת עשיתי ראוי לי לבוא עלי קללה זו.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו (״והוא מגזרת מסורת הגדולה״). בכ״י פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״והוא במסורת הגדולה״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״לעם״.
(ז-ח) אם תטה אשורי וג׳ – רהוט על: אזרעה ואחר יאכל, ומקלל את עצמו אם עשה דבר זה מן הדרך הישר.
ואחר – ואם אחר.
ובכפי – ואם בכפי, אם חמסתי וגזלתי לאחרים.
מאום – כמו: מאומה.
אשרי – כטעם צעדי.
מאום – כמו מאומה.
מני הדרך – הידוע והוא דרך מצות השכל.
הלך לבי – דעתי והנה הלב עיקר הליכת הגוף; על כן אמר הלך לבי.
אם תטה אשורי – יקלל את עצמו אם נטתה אשורו מני הדרך הנזכר, והוא התום.
מאום – כמו מום בלא אלף או יהיה כמו מאומה והרצון בזה אם דבק בכפי דבר מגזל וחמס.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

דבק מאום – האל״ף כתובה ולא קריא וכבר הארכתי בענין זה במלכים ב׳ ה׳.
אשורי – רגלי שאני פוסע בם כמו תמוך אשורי (תהלים י״ז:ה׳).
מאום – כמו מום או הוא מלשון מאומה ור״ל דבר מה מעון.
אם תטה – אם נטתה רגלי מן הדרך הראוי והנכון ואם לבי הלך אחר מראית עיני ואם בכפי נדבק מום ממומי העבירה.
(ז-ח) כי אמנם אינני שואל שיסיר מעלי שבטו אם עונותי הטו אלה: אם תטה אשורי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישורשו. אם היה מנהגי לנטות מן הדרך שהייתי צריך ללכת בה כדי להסתכל בממון אחרים, בבית רעי, שדהו ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעי; ואם היה שאחר מה שראו ושאלו עיני הלך לבי להתאוות תאוה, עד שלבסוף דבק בכפי מאומה משל אחרים: הנה אז מדה כנגד מדה רוצה אני שיענישני, וכמו שאני הייתי לוקח ממון אחרים לעצמי, כן אזרעה ואחר יאכל, או גם ישורשו נטיעותי קודם שיתבשלו פירותיהן, וגם לי גם לאחרים לא יהיו.
אם – עתה מתחיל לקצוב גז״ד על עצמו, אם ר״ל אם האמת הוא כמ״ש ריעי, אם אשורי נטו מדרך האושר ואם לבי הלך אחר עיני לתור אחרי העינים לחמוד ועי״כ בכפי דבק מאום, אז אני גוזר דיני על עצמי, כי.
אזרעה ואחר יאכל שהוא איבוד הקנינים, וצאצאי ישורשו הוא איבוד הבנים, ר״ל אז בא עלי הדין במשפט ובצדק:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) אֶ֭זְרְעָה וְאַחֵ֣ר יֹאכֵ֑לוְֽצֶאֱצָאַ֥י יְשֹׁרָֽשׁוּ׃
then let me sow, and let another eat; let the produce of my field be rooted out.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״לעודהכל
אֶזְרַע וְחוֹרָן יֵיכוּל וְלִבְלְבֵי נִצְרֵי יִתַּלְשׁוּן.
פאד׳א זרעת פליאכלה אכ׳ר, וד׳רארי יסתאצלון.
אזרעה, אז כאשר אזרע יאכלנו אחר וצאצאי ישורשו, יאבדו ויכלו מחוסר אוכל ומזון.
אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישורשו – יעקרו השרשין.
may I sow and another eat, and my produce be uprooted their roots should be torn up.
אזרעה ואחר יאכל וצאצאיי ישורשו – יעקרו השרשים, דשריינייץ בלעז.⁠א
א. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20 הלעז חסר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ישורשו – יכרת שרשם, כמו: ושרשך (תהלים נ״ב:ז׳).
וצאצאי – מן יצא.
ישרשו – יכרת שרשם.
וצאצאי – כעצי פרי יכרתו משרשם; או הבנים שיצאו ממעי והראשון נכון.
אזרעה ואחר יאכל – זרעו לעולם. והנכון שאיננה דרך קללה רק מחשבתו יפרש, שאם תטה אשורו מן הדרך ראוי הוא שיזרע ואחר יאכל, וכן אם אמאס משפט עבדי ואמתי (איוב ל״א:י״ג), אמרתי בלבי ומה אעשה כי יקום אל (איוב ל״א:י״ד).
וצאצאי ישורשו – והצמחים אשר לי בקרקעות יעקרו משורש או ירצה בזה והבנים אשר אני עתיד להוליד ימותו ויעקרו מן העולם והביאור הראשון יותר נכון.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וצאצאי – הוא״ו בגעיא בס״ס.
ישורשו – יעקרו השרשים, וכן מסעף פארה (ישעיהו י׳:ל״ג) ומשפטו יסיר הסעיפים.
אזרעה – אזי יהיה הגמול אשר אזרע אני את שדי ואחר יאכל תבואתי.
וצאצאי – או הצמחים היוצאים יעקרו עם השורש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״להכל
 
(ט) אִם⁠־נִפְתָּ֣ה לִ֭בִּי עַל⁠־אִשָּׁ֑הוְעַל⁠־פֶּ֖תַח רֵעִ֣י אָרָֽבְתִּי׃
If my heart has been enticed by a woman, and I have lain in wait at my neighbor's door,
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין אִשְׁתַּרְגַג לִבְבִי עַל אִתַּת גְבַר וְעַל תְרַע חַבְרִי כְמַנֵית.
אם נפתה לבי על אשה – א״ר יוחנן: כל המזנה על אשתו אשתו מזנה תחתיו שנאמר אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין, והיינו דאמרי אינשי איהו בי קרי ואיהי בי בוציני.
ואן אנכ׳דע קלבי עלי אמראה, או כמנת עלי באב צאחבי בסבבהא.
אם נפתה, ואם נפתה לבי על אשה או ארבתי על פתח רעי בגללה.
ועל פתח רעי ארבתי – לאשתו ישיב לי גמולי.
and if I lurked at my neighbor's doorway for his wife, He should requite me...
ועל פתח רעי – אם ארבתי לאשתו, יושב לי גמולי.
(ט-יא) כי היא זמה והיא עון פליליאם על פתח רעי ארבתי תטחן לאחר וג׳ – כאשר עשיתי יעשה לי, אף על פי שהיא זמה דין הוא בכל הענינים האחרים. דין דינים הוא כי כאשר עשה כן יעשה לו.
נפתח – מן פתי.
אם נפתה לבי על אשה – בעבור יפיה.
(ט-י) אם נפתה לבי על אשה. בהרהורי עבירה: ועל פתח רעי [ארבתי]. לזנות, עד שבשביל הרהורי עבירה תטחן לאחר אשתי, ובשביל הזימה עליה יכרעון אחרין1:
1. בסוטה (י.) וא״ר יוחנן כל המזנה אשתו מזננת עליו שנאמר +איוב לא+ אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי וכתיב תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין והיינו דאמרי אינשי איהו בי קארי ואיתתיה בי בוציני.
אם נפתה – אם היה לבי נפתה מן היצה״ר על אהבת אשה ואם ארבתי על פתח רעי לחזור אחר אהבת אשתו לזנות עמה.
(ט-יב) אם נפתח לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי, תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין, כי הוא זמה והיא עון פלילים, כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל המקראות הללו תבואתי תשרש – ולביאור המקראות אקדים תחלה דבר הגון שכתב אחד מפילוסופי הדור האחרון. אמר: בני! אל יפתוך חטאים המסיתים אותך להדיחך אחר הזמה באמרם אין רע, תורת הטבע היא וכך היא חובתנו וכך יפה לנו לעשות, ולשגעון יחשב לנו אם נתחזק נגד התשוקה אשר נתן בנו אלהים; ואיך יהיה בזה עון אשר חטא? אל יפתוך בני, ודע כי אין פיהם ולבם שוים, וגם הם מאמינים ויודעים קלקול מעשה תועבותם, ורק להנאתם יבחרו בשקוציהם, לא שהם נכוחים וישרים בעיניהם; ואם תחפוץ לנסותם זאת עשה, אמור לאיש מהם. אחותך קדשה, אשתך מנאפת, אז תראה איך תעלה חמתו באפו: ולמה זה, אם אין בכל זה רע כלל? – ועתה ראה דברי איוב, אמר: אם נפתה לבי על אשה וגו׳ אז יקרה לי מדה כנגד מדה שתטחן לאחר אשתי וגו׳; והוסיף ואמר: כי הוא זמה, אם הי׳ לבי נפתה על אשה בעולת בעל ועל פתח רעי ארבתי, זה זמה ותועבה גדולה, ואל תשיבני אין בזה עון אשר חטא, כי הנה והיא עון פלילים, אם תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין, הכל יודעים שזה עון מצדה, וגם הפלילים והשופטים יעשו בה משפטים; אם כן אם הוא עון מצד האשה, איך לא יהיה עון גם מצד האיש? אבל הוא באמת עון ותועבה גדולה עד שראוי לדמותו לאש אוכלה, ואם לא היה בי אלא עול זה, היה מספיק הוא לבדו לשרש כל תבואתי, כלומר שבגלל הדבר הזה לבדו הייתי ראוי לעונש שלא אראה ברכה באחד ממעשי ידי לעולם.
(ט-י) אם – וכן אם נפתה לבי על אשה ר״ל על אשת איש, ועי״כ ארבתי על פתח רעי לזנות עם אשתו, אז אקבל הדין, כי תטחן לאחר אשתי היינו שתהיה שפחה בזויה טוחנת בריחים, כמ״ש עד בכור השפחה אשר אחר הריחים, ועליה יכרעון אחרין לזנות עמה מדה כנגד מדה:
(9) Job avows that he has never committed adultery.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(י) תִּטְחַ֣ן לְאַחֵ֣ר אִשְׁתִּ֑יוְ֝עָלֶ֗יהָ יִכְרְע֥וּן אֲחֵרִֽין׃
then let my wife grind to another, and let others bow down upon her.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
תְּשַׁמֵשׁ עִם חוֹרָן אִנְתְּתִי וַעֲלָהּ יֶחְמְטוּן חוֹרָנִין.
פלתרצד זוג׳תי לאכ׳ר, ויג׳תו עליהא גירי.
תטחן, אז תיענה אשתי לאחרים ויפרע עליה זולתי. ושלשת הפסוקים ט-יא הזכיר רבנו בספרו הנבחר באמו״ד מאמר י פ״ו מהדורתי עמ׳ ש.
תטחן ״רצד״ והיא היענות האשה לקורא לה1.
1. ולפי זה כנראה תטחן בחלוף החית במקום הא, תטהן, תטה אזן. ואם כן היא מלה בודדת. וכתב ר׳ יונה אבן ג׳נאח: ״האמר בענין אחר תטחן לאחר אשתי כנוי לתשמיש, ויורה על כך ועליה יכרעון אחרין״. והרד״ק במכלולו כתב שהוא ענין טחינה, כלומר תעבוד אחרים. או אם על דרך כבוד כנוי למשגל והראיה מה שאמר אחריו ועליה יכרעון אחרין. ורבו הפירושים בזה, והרוב נוטים שהיא מלה בודדת.
ואלרצד הו אלאג׳אבה מן אלמרה אלי דאעיהא.
תטחן לאחר אשתי – רבותינו פירשוהו: לשון תשמיש, כמו: ויהי טוחן בבית האסורים (שופטים ט״ז:כ״א).
may my wife grind for someone else Our Sages explained this as an expression of sexual intercourse, as in, "and he did grind in the prison house" (Shofetim 16:21).
תטחן לאחר אשתי – רבותינו פירשו (בבלי סוטה י׳.): לשון תשמיש, כמו: ויהי טוחן בבית האסורים (שופטים ט״ז:כ״א).
תטחן – דמה המשכב של משגלא לשתי טוחנות.
אחרין – נו״ן במקום מ״ם, כמו: לקץ הימין (דניאל י״ב:י״ג), קח לך חטין (יחזקאל ד׳:ט׳).
א. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896 חסר: ״של משגל״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

אחרין – הנו״ן תחת מ״ם הרבים וכן לקץ הימין (דניאל י״ב:י״ג).
תטחן – יש אומ׳ כי המשכב מדומה לטחינה והקרוב אלי שתהיה צריכה להשתכר לאחרים לטחון לחם בבית הריחים והטחינה סבה שיכרעון עליה אחרין.
תטחן לאחר אשתי – תעשה זימה בבית אחר לטחון לו כדרך בכור השפחה אשר אחר הרחים (שמות י״א:ה׳).
ועליה יכרעון אחרין – שינהגו בה עוד מנהג הפקר כאשר יעשו בשפחות.
והתרגום אמר: תשמש עם חורן אנתתי. וכן ויהי טוחן בבית האסורים (שופטים ט״ז:כ״א), אין טחינה לדעת רבותינו ז״ל אלא לשון עבירה. ואפשר כי מפני שבטחינה הרכב על הרחים התחתונה ויתנועע הרכב יתפוש לשון הקדש כנוי זה למשכב, ומורגל הוא בלשונם ז״ל, טוחן ואינו פולט.
תטחן לאחר אשתי – הוא מענין טחינה ברחים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

אחרין – לית נו״ן אריך ובמסורת חשיב ליה באלפ״א בית״א נו״ן אריכא בסוף תיבותא.
יכרעון – מלשון כריעה וענינו השכיבה לזנות.
אחרין – כמו אחרים במ״ם.
תטחן – יהי הגמול שבעבור גודל העוני תטחן אשתי תבואה ברחיים של יד לצורך אחר להחיות נפשה ויהיה זה סבה אשר יכרעון עליה אחרים זולתי כי בהיותה רדופה אחר פרנסתה ימצאו לה מאנסים ומפתים לזנות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) כִּי⁠־[הִ֥יא] (הוא) זִמָּ֑ה⁠ [וְ֝ה֗וּא] (והיא) עָוֺ֥ן פְּלִילִֽים׃
For that would be a heinous crime; yes, it would be an iniquity deserving judgment.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם הִיא זְנוּ וְהוּא סוּרְחָן פָּרִישׁ.
פאנהא פאחשה, כמא אנה הו ד׳נב אלספהא.
כי, כי הוא זמה כפי שזה הוא עון הנבלים. תרגם פלילים ״ספהא״ וכן תרגם לקמן פסוק כח. ויש בה שלש הוראות, סכל, טפש, רע מעללים. ונראה לי כי הכוונה כאן על ההוראה האחרונה. ותרגמתי נבלים בעקבות רבנו בתרגומו למשלי יז ז לא נאוה לנבל.
כי היא – זימה וירא הייתי אם עשיתי שהוא עון פלילי, עון שמשפט יסורין ראויין לבא על ידו.
For that is lewdness and I feared that if I committed it, that it is iniquity deserving punishment iniquity for which judgment of suffering is fit to come.
כי היא זימה – וירא הייתי אם עשיתיה שהוא עון פלילי – שמשפטי ייסורין ראויין לבא על ידה.
כי היא זמה – ועל כן נתרחקתי הימנה.
פלילים – כמו: ונתן בפלילים (שמות כ״א:כ״ב), שיוקח הדין ממנו.
כי הוא זמה והוא עון פליליא – אומר כי דין כל נזק שאדם עושה לחברו שיעשה לו כן בכל דבר וזה הדין אני מקבל אם באתי אל אשת רעי, שאחרים יבאו על אשתי. אף על פי שהיה זמה ורשע בזה לכל דבר דין ודייני. ופירוש דין של עון, ודומהו: גדול עוני מנשוא (בראשית ד׳:י״ג) ועונשי לסבול. וכן זאת תהיה חטאת מצרים (זכריה י״ד:י״ט), וכן תנה עון על עונם (תהלים ס״ט:כ״ח).
א. כן בכ״י בהמ״ל 985, וכן בפירוש ר׳ משה קמחי. בנוסח המקרא שלנו: ״פלילים״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

זמה – מחשבה רעה.
פלילי – שם מתיחש לפלילים וכן אדמוני חכלילי. או היו״ד נוסף ופלילי שם תואר כטעם נכון או פלילי חסר בי״ת השירות כמו ונתן בפללים (שמות כ״א:כ״ב).
(יא-יב) כי היא זמה – אע״פ שהיא זמה או כי זאת היא זמה אם על פתח רעי ארבתי (איוב ל״א:ט׳); ומלת עון עונש, ופי׳ והוא עונשי ביד השם שהוא פלילי שישלח אש מאתו והיא עד לכתי לאבדון תאכל אותי ובכל תבואתי תאכל השורש.
זמה – דבר כיעור.
פלילי – נשפט בעצמו לחוזק העון.
כי היא זימה. הנה נשמרתי מזה [כי ידעתי]⁠1 ׳כי היא זימה׳ שנואה לפני האל ית׳: והוא עון פלילים. ראוי למיתת בית דין:
1. ק׳.
כי הוא זמה – היא קרי.
והיא – והוא קרי.
עון פלילים – בספרים שכתוב בהם פלילי משובשים ויש להפלא מאד מהם כי לא מצאנו כן רק גם הוא עון פלילי שלמטה בפרשה ונמסר עליו לית ולענין מילוי וחיסור היודי״ן ראיתי בלבול במסרות כי בפרשת משפטים נמסר על זה שהוא חסר דחסר ואין מסרה ההיא שוה עם שום א׳ מהמסרות שכתבתי בפרשת האזינו בשם הרמ״ה ז״ל ובספרים מדוייקים פלילים זה מלא דמלא וזהו ג״כ דעת רד״ק וסיעתו שכתב והקבוץ בנפול יו״ד היחס והוא עון פלילים כלומר שמשפטו היה פליליים בשני יודי״ן בתר למ״ד תניינא א׳ ליחס וא׳ לסימן הרבים כמו עבריים מצריים ודמיהם וכאן נפל יו״ד היחס ונשארה יו״ד הריבוי.
זמה – מחשבה רעה כמו זמה היא (ויקרא י״ח:י״ז).
פלילים – ענין משפט כמו אשר פללת לאחותך (יחזקאל ט״ז:נ״ב).
כי היא – זמה כי מחשבת הזנות היא מחשבה רעה והוא עון הראוי להשפט עליו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

עון פלילים – עון הראוי לעונש גדול, כמו ונתן בפלילים.
כי היא זמה מפרש טעם העונש,
• א) מפני. שהיא זמה ומעיד על תכונה הרעה של הנפש שתעמיק במחשבת זנות,
• ב) שהוא עון פלילים שגם שופטי הארץ יעשו ע״ז משפט חרוץ וקשה ע״י תביעת הבעל,
• ג) מפני. כי אש היא המעשה בעצמה דומה כאש אשר תאכל עד אבדון את גוף החוטא, וגם בכל תבואתי תשרש שהוא איבוד הבנים והקנינים כאש האוכלת כל אשר תמצא:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) כִּ֤י אֵ֣שׁ הִ֭יא עַד⁠־אֲבַדּ֣וֹן תֹּאכֵ֑לוּֽבְכׇל⁠־תְּב֖וּאָתִ֣י תְשָׁרֵֽשׁ׃
For it is a fire that consumes to destruction, and would root out all my produce.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודשד״לעודהכל
אֲרוּם אֶשָׁא הִיא עַד בֵּי אַבְדָנָא תְגַמֵר וּבְכָל אִנְבִי תָלְשָׁא.
והי נאר תאכל אלי ד׳את אלהלאך, וג׳מיע גלתי תסתאצל.
כי אש, והוא האש תאכל עד עצם האבדון כל תבואתי תשרש. ובספרו הנבחר באמו״ד מאמר ט פ״ח מהדורתי עמ׳ רפב, השתמש רבנו בפסוק זה לענין אחר.
ובכל תבואתי תשרש – האש הזאת, לכן נמנעתי מעשות.
א[כשהוא מדבר בלשון עיקור – אומר תשרש, ובלשון שרש – אומר תשרש (תהלים פ׳:י׳). וכן ישורשו (איוב ל״א:ח׳) – לשון עיקור, ישרשוב (ישעיהו כ״ז:ו׳) – לשון שרש.]
א. ביאור זה מופיע בדפוסים מאוחרים, אך חסר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, ס״פ IC6, פריס 154, דפוס שלוניקי. הוא מופיע בדפוסים.
ב. אולי צ״ל: ״ישרש״ כלשון הפסוק בישעיהו.
and it uproots all my grain i.e., this fire. Therefore, I refrained from committing [this sin]. When he speaks with an expression of uprooting, he says תְּשָרֵש, and to express roots, he also uses תְּשָרֵש. Similarly, יְשׁרָשוּ is an expression of uprooting and יְשׁרָשוּ is an expression of a root.
ובכל תבואתי תשרש – האש הזאת. תשרש – תעקר.
תשרש – כמו: ישורשו (איוב ל״א:ח׳).
תשרש – תכרית השרש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

תשרש – תעקר.
כי אש היא עד אבדון תאכל. וכאשר ימלט החוטא מיד בית דין, הזימה היא חטא אוכל ׳עד אבדון׳ ה׳נפש׳ בעולם הבא1: ובכל תבואתי תשרש. בעולם הזה:
1. אבל אם יש מיתת בית דין, נפטר מכרת, כי כל הנהרגים יש להם חלק לעוה״ב, ראה סנהדרין.
כי אש היא – מחשבת הזנות דומה היא לאש ההולכת ושורפת עד אשר תאבד הכל כן מחשבת הזנות תבער כאש ולא תשקוט עד יבצע מעשהו וכ״כ ראוי להיות הגמול שהעון עצמו תאבד הכל ולא תשקוט עד תשרש בכל תבואתי לעקור הכל עם השורש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודשד״להכל
 
(יג) אִם⁠־אֶמְאַ֗ס מִשְׁפַּ֣ט עַ֭בְדִּי וַאֲמָתִ֑יבְּ֝רִבָ֗ם עִמָּדִֽי׃
If I spurned the case of my man-servant or of my maid-servant, when they contended with me,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין רַחֵקִית דִין עַבְדִי וְאַמְהָתִי כַּד אִית לְהוֹן תִּגְרָא בַּהֲדִי.
אן זהדת פי מחאכמת עבדי ואמתי, אד׳א כ׳אצמוני.
אם, אם מאסתי במשפט עבדי ואמתי כאשר רבו עמדי.
(יג-יד) בריבם עמדי – לא מאסתי משפטם מלדונן במשפט, שהייתי מתיירא מן הקב״ה לומר: מה אעשה כאשר יקום אל.
בריבם עמדי – לא מאסתי משפטם מלדונם בחרץ המשפט.
אם אמאס משפט – שלא אחפוץ לבא במשפט.
(יג-יד) אם אמאס משפט עבדי ואמתי [בריבם עמדי] ומה אעשה כי יקום אל. באופן שלא אדע מה לעשות ׳כי יקום׳ אל לדין, וכי יפקוד על מעשי מה אשיבנו, כי אמנם אם הייתי עושה זה לא הייתי יודע מה להשיב:
אם אמאס – האם מאסתי משפט עבדי ואמתי בעת היה להם ריב ודין עמדי וכי לא קרבתי עמהם למשפט אף כי ידי משלה עליהם.
(יג-כ) ושמא תאמרו: אם אמת היה הדבר הזה שמימיך לא נפתה לבך על אשת זולתך, אם כן זה מופת ברור שאתה בטבעך מכלל האנשים האכזרים אבירי לב הרחוקים מצדקה. כי אמנם זה עקר גדול אצל השטופים בזמה, שאי אפשר שיהיה אדם מתגבר על יצרו, אם לא שיהיה איש קשה ואכזר, שאינו אוהב רק את עצמו ולא ירגיש כלל הרגשות החנינה החסד והרחמים על זולתו; כאלו לא ידענו שהחסד והצדקה שהם עושים לפעמים אינו אלא לאהבתם את עצמם, ולבקשת הנאתם ותענוגם בלבד. בינו נא זאת שוכחי אלוה! שמעו והאזינו דברי איוב, האיש אשר כרת ברית לעיניו לבלתי התבונן על בתולה, שמעו והאזינו דבריו: אם אמאס משפט עברי ואמתי בריבם עמדי, ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו? הלא בבטן עושני עשהו ויכוננו1 ברחם אחד: אם אמנע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה, כי מנעורי גדלני כאב ומבטן אמי אנחנה: אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון, אם לא ברכוני חלציו ומגז כבשי יתחמם - הביטו נא מה ביניכם וביניו! מה בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. הביטו נא בלב מי תשכון האהבה הכללית לכל המין האנושי, הבלב הפריץ רודף תענוגים, המכלכל איש וביתו, לחרוש בעגלתו, או בהפך בלב הצדיק העוצם עיניו מראות בתולה, ועם זה עושה משפט עבדו מקנת כספו המריב עמו, והוא אומר עליו הלא אב אחד לכלנו? – והנה נא ידוע, ידידי יקרי! כי המתפלספים האחרונים אשר לחרפה תחשב להם לקבל עליהם עול מלכות שמים, מתהללים ומתפארים במה שהרבו דברים בספריהם לנטוע בלב קוראיהם האהבה הכללית לכל המין האנושי, וגם על העבדים והשפחות; והנך רואה כי כבר קדמם איש ירא אלהים משך שלשת אלפים שנה: אפס כי ירא האלהים פיו ולבו שוים, ונימוקו עמו ומה אעשה כי יקום אל? והמתפלסף המחייב עצמו לאהוב כל האדם, לא יאהב באמת רק את עצמו ואת בשרו, ואם יליץ בעד העבדים, אין בלבו כי אם להשפיל השרים ולרשת גדולתם, כמו שראו כל בשר יחדו זה חמש ושלשים שנה בשבת הפילוסופיאה על כסא ממלכה גדולה.
1. ויכוננו – ענינו ויכונן אותנו, והכנוי למדברים בעדם, והדגש להורות על אות הכפל. כן אמרו המדקדקים, וכן פירשו המפורשים ותרגם המתרגם. וכלם פירשו מלת אחד חוזרת כלפי האל, אל אחד הכין אותנו ברחם, איש איש ברחם אמו. וזה נראה פשוטו של מקרא, וגם קמצות בי״ת ברחם מוכיחה כן. אבל בעל הטעמים, לא ידענו מה היה לו שהעמיד מלת ויכוננו בטעם מפסיק, וסמך ברחם לאחד. והראוי היה להטעים כן: ויכוננ֖ו בר֣חם אחֽד, ותהיה בי״ת ברחם רפה.
אם אמאס – נגד מ״ש לו אליפז אלמנות שלחת ריקם, אמר שלא לבד שלא נגע בנחלת אלמנות ויתומים, שגם לא מאס משפט עבדו ואמתו הגם שהם קנין כספו, והטעם כי אם אמאס משפט עבדי בעת שהם מריבים עמדי שלא אפנה אל משפטו, אז.
Job was a considerate master who recognized the rights of his slaves; that they too are human beings. Had he not done so, how could he have faced God were He to reply to his suit?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) וּמָ֣ה אֶ֭עֱשֶׂה כִּֽי⁠־יָק֣וּם אֵ֑לוְכִי⁠־יִ֝פְקֹ֗ד מָ֣ה אֲשִׁיבֶֽנּוּ׃
what then shall I do when God rises up? And when He remembers, what shall I answer Him?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּמָה אַעְבֵּד כַּד יְקוּם אֱלָהָא וַאֲרוּם יִסְעַר מָה אֲתִיבְנֵהּ.
ומא אעמל אד׳א קאם אלטאיק לחסאבי, ואד׳א טאלבני מא ארד עליה.
ומה, ומה אעשה כאשר יקום האל לעשות עמי חשבון, וכאשר ידרוש ממני מה אשיב לו. וכתב בפירושו למשלי ו ט שגם פסוק זה הערה למתעצלים להכין צדה לדרכם ולעתד עצמם לקראת העולם הבא.
ומה אעשה וגו׳ – זאת נתתי אל לבי וכי יפקוד את דרכי מה אשיבנו.
then what will I do etc. I took this to heart, and when He visits, what will I answer Him?
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

שהייתי מתיירא מן הקב״ה לומר: ומה אעשה כאשר יקום אל לעשות משפט, וכאשר יפקוד חטאותיי אם אני מעוות משפטם.
כי יקום – כאשר יקום אל.
ומה אעשה – להנצל.
כי יקום אל – לשפטני.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

כי יקו – מלרע.
יפקד – ענין זכרון והשגחה.
ומה אעשה – כי אמרתי אם אין בהם הכח לעמוד נגדי אבל מה אעשה כאשר יקום האל לנגדי וכאשר יפקיד עלי העון הזה מה אשיב לו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

מה אעשה כי יקום אל שהלא כן אני יש לי משפט נגד האל, ואני רב נגדו על היסורים שהביא עלי בחנם, ומה אעשה כי יקום ויפקוד להשיב לי לאמר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) הֲֽלֹא⁠־בַ֭בֶּטֶן עֹשֵׂ֣נִי עָשָׂ֑הוּ וַ֝יְכֻנֶ֗נּוּ בָּרֶ֥חֶם אֶחָֽד׃
Did not He that made me in the womb also make him? And did not the same One fashion us in the womb?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הֲלָא בִכְרֵיסָא עַבְדַנִי מַן דְעַבְדֵיהּ וְאַתְקֵן יָתָנָא בְּמֵעַיָא חָד.
אלא אן צאנעי פי אלבטן צנעה, והיאנא פי פתח ואחד.
הלא, הלא עושני בבטן עשרו, וכונן אותנו ברחם אחד. רבנו קורא ברחם הבית בשוא ולא בקמץ כבספרים, וכן מנוקד בכ״י ק. והנה אחד תאר לרחם, ואינו מוסב כלפי ה׳, וכן היה נקוד לפני בעל הטעמים שהטעים ויכננו בטעם מפסוק. והכוונה שכל בני אנוש נוצרים ברחם אשה ואין אחד נעלה על חברו מבחינת יצירתו ולידתו.
ויכוננו ברחם – אני בבטן אמי והוא בבטן אמו הכיננו יוצר א׳.
and form us both in the womb? I in my mother's womb and he in his mother's womb – did not One creator form us?
ויכוננו ברחם אחדא – אני בבטן אמי והוא בבטן אמו הכינני הקב״ה שהוא: אחד, והב׳ של ברחם שננקד בקמץ מוכיח על הפתרון שהוא כן, ואילו היה ננקד בחטף אז היהב נשמע שהוא ועבדו שניהם נבראו ברחם אחד.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20 חסר: ״אחד״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״הייתה״.
אחד – יש לומר כל אחד ואחד ממנו הכין ברחם שלו.
ויכוננו – כמו: ויכוננך (דברים ל״ב:ו׳).⁠א
א. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896 במקום ביאור זה: ״ויכוננו ברחם – אל אחד.⁠״
הלא בבטן עשני עושהוא – העושה אותו.
ויכוננו ברחם אחד אל אחד,⁠ב כאשר כונן אותי. ודגשות נו״ן ויכוננו סימן היחיד ואינו כאשר חשבו קצת המפרשים. ושמוש הלשון בעבור כי כל בנין פועל המרובע בכל שמוש חלק הבא וזהו בשקל יגורנו מבנין קל.
א. כן בכ״י בהמ״ל 985. בנוסח המקרא שלנו: ״עשהו״.
ב. כן כנראה צ״ל, וכן בכמה כ״י של פירוש ראב״ע, והשוו לפירוש הקצר של ר״י קמחי שבו מופיע: ״בורא״. בכ״י בהמ״ל 985: ״אח״.
הלא בבטן עשני עשהו ויכוננו ברחם אחד – בורא שכונן אותי הוא שכונן אותו. ומלת ויכוננו בשקל יצודנו, גדוד יגודנו.
ויכוננו – מבנין הקל על משקל כי יעורנו (איוב מ״א:ב׳).
הלא בבטן עושני עשהו – כטעם הלא אב אחד לכלנו (מלאכי ב׳:י׳).
[ויכֻננו] – ויכון את עבדו ברחם אמו השם שהוא אחד ואיך אמאס משפטו.
ויכוננו ברחם אחד – רוצה לומר: שפועל אחד כונן אותנו ברחם אשר נוצרנו בו.
הלא בבטן עושני עושהו. הלא ידעתי כי כולנו מעשה ידיו:
הלא בבטן – בס״ס הה״א בגעיא.
ויכוננו – נו״ן ראשנוה רפה והשניה דגושה והוא כנוי ליחיד נסתר על משקל ישורנו יצודנו והתימה מהרלב״ג שפי׳ ויכונן אנחנו כ״כ בעל מכלול יופי ונראה שלמד זה מהמכלול שכתב בדף קמ״ה ישום. ישומנו. יצודנו למדחפות (תהלים קמ). ויכוננו ברחם אחד ועד שאתמה על רלב״ג יש לתמוה על עצמו שלא רלב״ג בלבד פי׳ כן אלא אף התרגום ורש״י ושאר מפרשים פירשוהו לשון רבים למדברים בעדם כי הדגש שבנו״ן השניה מורה על חסרון נו״ן אחרת שהראוי ויכונננו בג׳ נוני״ן ודוגמתו תרננה שפתי כמ״ש הראב״ע שם וכן בגמרת א״י פ׳ אעפ״י רבי יוחנן מכל מה דהוה אכיל יהיב לעבדיה והוה קרי עליה הלא בבטן עשני עשהו ויכוננו ברחם אחד. שוב מצאתי אחר זמן בס׳ הרקמה מהחכם רבי יונה המדקדק שכתב כלשון הזה ויכוננו ברחם אחד עיקרו ויכונננו השתי נוני״ן הראשונות מהעיקר כמו אלהים יכוננה עד עולם סלה ונבלעה הנו״ן הכפולה בנו״ן אשר היא כינוי הרבים המדברים בעדם עכ״ל מסכים למה שאמרנו.
ברחם אחד – בראב״ע פי׳ ויכוננו ברחם אל אחד וכן פירש רש״י הכיננו יוצר אחד ואין פשט זה על סדר הטעמים אבל קמצות הבי״ת מוכיח כמותם שאם היתה מלת אחד סמוכה למלת תשבר היתה ראויה לינקד הבי״ת בשוא.
הלא בבטן – וכי הוא נופל וגרוע ממני הלא מי שעשה אותי בבטן אמי הוא עשה אותו בבטן אמו ואת כלנו הכין ברחם אחד הוא רחם חוה אשר היתה אם כל חי וא״כ אנשים אחים אנחנו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

בבטן, ברחם – הבטן מציין ההריון, והרחם מציין הלידה (ירמיהו א׳ ה׳) שבין בהריון בין בלידה היו שוים.
הלא בבטן עושני עשהו – ה׳ יאמר לי ואיך תצעק נגד אדוניך ה׳, ואתה לא שמעת משפט עבדך הגם שהוא שוה לך. כי בבטן שנבראתי אני, נברא גם עבדי, שניהם נבראו בבטן אשה, ושניהם יצאו מרחם אחד מרחם של אשה ובכ״ז לא שמעתי צעקתו, ואיך תבקש משפט נגד אדוניך האלהים בשמים:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) אִם⁠־אֶ֭מְנַע מֵחֵ֣פֶץ דַּלִּ֑יםוְעֵינֵ֖י אַלְמָנָ֣ה אֲכַלֶּֽה׃
Did I withhold anything that the poor desired, or cause the eyes of the widow to fail?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין אִתְמְנַע מִלְשַׁלָמָא צַבְאוּת מִסְכֵּינָא וְעֵינֵי אַרְמַלְתָּא אֲשֵׁיצֵי.
ואקסם אן מנעת מן אלמראד אלפקרא, או אשכ׳צת עיני אלרמלה.
אם, ואני נשבע אם מנעתי מדלים חפצם או גרמתי צפיה לאלמנה. שתצפה האלמנה בכליון עינים לאיזה דבר ולא מלאתי חפצה ורצונה.
אכלה – שלא מלאתי תאותה שהוא כליון עינים המתאוה ואינו מגיע קרוי כליון עינים.
I cause...to fail in that I did not fulfill her desire, which is "failure of the eyes.⁠" One who desires and does not achieve is called "failure of the eyes.⁠"
אם אמנע מחפץ דלים – מלעשות חפצם.
ועיני אלמנה אכלה – שלא מלאתי תאוותה,⁠א שהוא כליון עינים, שמתאוה ואינו מגיע.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225 (״תאותה״), ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״תאוותם״.
מחפץ דלים – מלעשות חפצם.
ועיני – ואם עיני.
ועיני אלמנה אכלה – שגזלתיה ויכלו עיניה לאותו הדבר שגזלתי.
ועיני אלמנה אכלה – שכלו עיניה בצפייתה לטובתי ואין.
אם אמנע מחפץ דלים – [קשור למעלה ואם אמנע גם כן מחפץ דלים] ואוכל פתי לבדי (איוב ל״א:י״ז), מה אעשה כי יקום אל (איוב ל״א:י״ד).
ועיני אלמנה אכלה – שאמנע ממנה משאלות לבה.
אם אמנע מחפץ דלים. באופן שישוב שום דך נכלם1 מאתי: ועיני אלמנה. המבקשת עזר ממני: אכלה. בתוחלת ממושכה2:
1. לשה״כ.
2. ע״פ לשה״כ במשלי (יג יב) ׳תוחלת ממושכה מחלה לב׳, ולשון ׳מכלה׳ כאן נופל על לשון ׳מחלה׳ שם, ושם הוא לשון חולי, וכאן מפרש לשון כליון עיניים.
אכלה – המתאוה לדבר ואינו משיגה קרוי כליון עינים.
אם אמנע – האם מנעתי מלתת חפץ הדלים האם כליתי עיני אלמנה מבלי למלאות שאלתה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

אם אמנע – יל״פ יוצא כמ״ש בפי׳, ויל״פ עומד אם אמנע מלמלא חפץ דלים.
אם – נגד מ״ש לו צופר (סי׳ כ׳) כי רצץ עזב דלים, משיב שלא לבד שלא גזלתי דל ואביון, גם אם מנעתי מלתת לדלים את חפצם ושאלתם, או אם אכלה עיני אלמנה המצפים לישועתי ולא הושעתי לה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) וְאֹכַ֣ל פִּתִּ֣י לְבַדִּ֑יוְלֹֽא⁠־אָכַ֖ל יָת֣וֹם מִמֶּֽנָּה׃
Did I eat my morsel by myself alone, and the fatherless not eat of it?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲכַלֵית טוּלְמִי בִּלְחוֹדִי וְלָא אֲכַל יִתַּם מִנָהּ.
ואן אכלת כסרתי וחדי, ולם יאכל יתים מנהא.
ואוכל, ואם אכלתי פתי לבדי.
ואוֹכַל – ואם הייתי אוכל, שלא עשיתי כל אלה.
ואוכל פתי לבדי. האמנם פניתי לעסקי בלבד: ולא אכל יתום ממנה. ולא השתדלתי בעסקי היתום:
ואוכל – וכי אכלתי פתי לבדי וגו׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ואוכל – או אם אכלתי פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה אם עשיתי כל זה הלא אז מה אעשה כי יקום אל, שעל כ״ז יטעון האל נגדי הלא בבטן עושני עשהו וכו׳:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יח) כִּ֣י מִ֭נְּעוּרַי גְּדֵלַ֣נִי כְאָ֑בוּמִבֶּ֖טֶן אִמִּ֣י אַנְחֶֽנָּה׃
No, from my youth he grew up with me as with a father, and I have been her guide from my mother's womb.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מְטוּל דְמִטַלְיוּתִי אַסְגִיעָנִי הֵיךְ כְּאַבָּא וּמִכְּרֵיסָא דְאִמִי דַבְּרַנִי בְנִיחוּתָא.
אן מן צבאי רבתני אלאוג׳אע, וכאני מן בטן אמי אסאירהא.
כי, כי מנוערי גדלוני הכאבים וכאלו מבטן אמי אני מתחלף עמהם. ואלף כאב נקודה בצירי ולא בקמץ כבספרים. וכ״ה בכ״י ק, בצירי.
כי מנעורי גדלני – הכשרון הזה כאב המגדלני והמלמדני כן למדנו יושר לבי מנעורי.
ומבטן אמי אנחנה – למדה זו.
For, from my youth it raised me This virtue [raised me] as a father who raises me and teaches me. So did the uprightness of my heart teach me from my youth.
and from my mother's womb I led it This trait.
כי מנעורי גדלני כאב – הכשרון הזה כאבי המגדליני ומלמדני, כך לימדני ליבי יושר מנעוריי.
אנחנה – ניהגתי מידה זו.
כי מנעורי גדלני כאב – גדל היתום עמי.
ואנחנה – שב אל האלמנה.
ויש אומרים: כי מנעורי גדל עמי היתום ומבטן אמי אנחנה – צדקתי. והראשון הוא יותר נכון בעבור שהוא דבק עם הפסוקים למעלה ולמטה.
גדלני כאב – גדל עמי בעבור כי גדל בודד. וכן פירשו רק הכסא אגדל ממך (בראשית מ״א:מ׳) – בדבר הכסא, וגדל עמי החסד, ואחר אמר כאב כאלו אני אביו. לשון נקבה אנחנה, המדה הטובה והצדקה.
גדלני כאב – גדל עמי, לפי כיא ׳גדל׳ הוא בודד ולא יתפרש בענין גדלני. והוא מהתיבות המורכבות משתי תיבות, כמו קדשתיך – קדשתי ממך, חזקתני ותוכל – חזקת יותר ממני, בני יצאוני – יצאו ממני.
א. כן בכ״י אוקספורד 625, פרמא 2958, וצ״ע בנוסח.
גדלני – גדל עמי.
גדלני כאב – גדל עמי היתום והייתי לו כאב.
אנחנה – יש אומ׳ צדקתי.
ויש אומ׳ האלמנה ויהיה כ״ף כאב משרת לשנים וכן הוא ומבטן כאמי אנחנה וכבדתיה.
כי מנעורי – [גדלני כאב, פי׳ החכם רבי אברהם כי מנעורי גדל עמי כאב] היתום.
ומבטן אמי אנחנה – לאלמנה הנזכרת. והנכון שיחזור אל הטוב הנזכר, יאמר כי מנעורי גדלני זה כאב, ומבטן אמי אנחנה המדה הנזכרת לרחם העבד והאמה והעניים והאביונים.
גדלני – גדל עמי.
כי מנעורי גדלני כאב. אבל עשיתי היפך זה, שהיתום גדל עמי ׳מנעורי׳ כאילו הייתי אביו: ומבטן אמי אנחנה. ׳ומבטן אמי׳ היה טבעי שאנחה ואנהיג את האלמנה המבקשת עזרתי1:
1. אנחנה לשון נקבה, ועל משקל הפסוק הקודם.
אנחנה – נהגתי אותה כמו ולא נחם (שמות י״ג:י״ז).
כי מנעורי – כמו האב המגדל בנו מעת נעוריו כן מדת הצדקה גדל אותי מנעורי ולא זזה ממני ומעת צאתי מבטן אמי אנהג עוד המדה ההיא ולא זזתי ממנה ואמר דרך הפלגה ור״ל מאוד דבקתי בה כאלו היא אחזה אותי ואני אותה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

גדלני – נדחקו המפרשים, ופי׳ כפשטו ה׳ גדל אותי, אנחנה מוסב על אמי. אנחה אמי מבטן.
כי מנעורי גדלני כאב – הלא אז מה אעשה כי יקום אל אשר הוא גדלני מנעורי, שגם אני הייתי יתום וה׳ גדל אותי כאב, וישאל מדוע לא עשיתי אל היתום את אשר עשה ה׳ לי שנתן לי לחם והיה לי לאב, ומבטן אמי אנחנה שאמי נשארה אלמנה ואני נחיתי אותה מיום שיצאתי מבטן, ר״ל מנעורי, ע״י עזרת ה׳ שגדלני כאב השגיח גם על אמי להחיותה, וכשגדלתי פרנסתי את אמי, וא״כ איך אכלה עיני אלמנה ויתום ואשכח טובות ה׳ עלי ועל אמי:
The meaning of this verse - כי מנעורי גדלני כאב ומבטן אמי אנחנה - presents many problems. Noting that biblical commentators have difficulties with this verse, Malbim posits that Job was a fatherless orphan who was cared for and brought up by God and that he in turn had cared for his widowed mother from childhood. The suggestion that Job was orphaned at an early age is totally original.
Intriguingly, the interpretation Malbim gives to the verse is reminiscent of his own personal experiences. An only son, his father died when he was just six years old. His mother subsequently married the local Rabbi, who was probably also his teacher. His devotion to both of them is recorded in the Preface to his first book - ארצות החיים - The Lands of the Living, (Breslau, 1836).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יט) אִם⁠־אֶרְאֶ֣ה א֭וֹבֵד מִבְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת לָאֶבְיֽוֹן׃
If I have seen any wanderer in want of clothing, or that the needy had no covering,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין אֶחְמֵי עַרְטִילַי מִדְלֵית כְּסוּתָא וְלֵית חוֹפָאָה לַחֲשִׁיכָא.
ואחלף אן כנת ראית האלך בלא לבאס, ולא כסוה ללמסכין.
אם, ואני נשבע אם ראיתי אובד בלי לבוש.
אם אראה אובד מבלי לבוש – שהיה אובד והולך על שלא היה לו לבוש.
אם אראה אובד וג׳ – מוסב על: כתפי משכמה תפול (איוב ל״א:כ״ב).
אובד – כי הנד ממקומו יחשבו אוהביו שכבר אבד.
(יט-כ) אם אראה אובד מבלי לבוש, אם לא ברכוני חלציו – גם כן יקשרו עם הפסוקים אשר למעלה.
(יט-כ) אם אראה אובד מבלי לבוש. האמנם ראיתי ׳אובד׳ מעוני ׳מבלי לבוש׳ כלל: ואין כסות לאביון. או שהיה לבוש שלא לפי כבודו כפי מה שאבד ממנו1: אם לא ברכוני [חלציו ומגז כבשי יתחמם]. האמנם לא עזרתים בממוני2:
1. כי ׳אביון׳ הוא עשיר שנדלדל, שהוא תאב לכל דבר.
2. כלומר, האם לא עזרתי להם לקנות בגד בממוני או שיתכסה בצמר צאני.
אם אראה – אם ראיתי איש אובד וכלה מבלי לבוש או אם ראיתי שאין כסות לאביון.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

(יט-כ) אם – נגד מ״ש לו ובגדי ערומים תפשיט, אמר שאם אראה אובד מבלי לבוש או אביון שאין לו כסות, אם לא ברכוני חלציו ומתניו, כי יתחמם מגז כבשי ונתתי לו לבוש וכסות לחום לו:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כ) אִם⁠־לֹ֣א בֵרְכ֣וּנִיא חֲלָצָ֑וב וּמִגֵּ֥ז כְּ֝בָשַׂ֗י יִתְחַמָּֽם׃
if his loins have not blessed me, and if he were not warmed with the fleece of my sheep;
א. בֵרְכ֣וּנִי א=בֵרֲכ֣וּנִי (חטף)
ב. חֲלָצָ֑ו: קו״כ: א-קרי=חֲלָצָ֑יו
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהרמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין לָא בְרִיכוּ יָתִי חַרְצוֹי וּמִגִזָתָא דְאִמְרֵי יִשְׁתָּחַן.
ומגז כבשי יתחמם – שנו רבותינו ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים ואינו נוהג אלא במרובה, מנא הני מילי א״ר חסדא אתיא גיזה גיזה, כתיב הכא וראשית גז צאנך וכתיב התם ומגז כבשי יתחמם. תנא דבי ר׳ ישמעאל כבשים שצמרן קשה פטורין מראשית הגז ומגז כבשי יתחמם, וכמה היא מרובה, ב״ש אומרים שתי רחלות שנאמר עגלת בקר ושתי צאן, וב״ה אומרים חמש צאן עשויות.
ואן לם יבארכני עלי דפא צלבה, ומן ג׳ז כ׳ראפי יתדפא.
אם לא, אם לא יברכני על חמום חלציו זמנו כבשו ילחמם. תרגם חלציו ״צלבה״ חוט השדרה, והוסיף חמום. ופסוק זה המשך הקודם, נשבע אני אם ראיתי ערום ולא כסיתיו די צרכו.
אם לא ברכוני חלציו – כשהייתי מלבישו, היה מברכני ואומר: ברוך איוב שנתן לי מלבוש זה שאני מתחמם בו.
אם לא ברכוני חלציו – של בלי לבוש (איוב ל״א:י״ט), שהלבשתיו וכיסיתיו.
חלציו – מתניו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

חלצו – חלציו קרי.
חלציו – מתניו.
אם לא – האם לא ברך אותי חלצי האיש ההוא כי הלא הלבשתיו ובאמת ברך אותי חלציו בעבור זה והוא ענין מליצה.
ומגז – האם לא יתחמם בשרו מגיזת כבשי הלא באמת עשיתי לו מלבוש מן הגזה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהרמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כא) אִם⁠־הֲנִיפ֣וֹתִי עַל⁠־יָת֣וֹם יָדִ֑יכִּֽי⁠־אֶרְאֶ֥ה בַ֝שַּׁ֗עַר עֶזְרָתִֽי׃
if I have lifted up my hand against the fatherless, because I saw my help in the gate;
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין אֲרֵימִית עַל יִתַּם יְדִי אֲרוּם אֶחְמֵי בְתַרְעָא סִיוּעִי.
ואן כנת חרכת עלי יתים ידי, עלי אני ארי פי אלמחאל עוני.
אם, אם הנפתי על יתום ידי מחמת שאני רואה בסביבתי עוזר. והכוונה לא היטלתי אימה וכל שכן שלא הכיתי יתום מתוך גאוה בראותי שכל אנשי העיר בעזרתי והוא בודד ועזוב. אבל יתכן שכן הרימותי על יתום ידי כדי לחנכו וללמדו מוסר מתוך כוונה אחת בלבד והיא טובתו. ותרגם בשער ״מחל״ וראה לעיל כט ז, ואין הכוונה כאן בית המשפט.
אם הניפותי על יתום ידי אף על פי שהייתי רואה בשער עזרתי – כח ידי.⁠א
א. כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225 בחילוף הסדר: ״כח ידי עזרתי״.
אם הניפותי ידי – עליו להכותו ולהרע לו, כאשר הייתי רואה בשער, נעריי ואנשיי סביבותיי. וגם בכל זאת שהייתי ברב כח, לא הרעתי לו.
(כא-כב) אם הניפותי [על יתום ידי] – להכותו.
כתפי משכמה תפל – כי הכתף מתחת לשכם.
אם הניפותי על יתום ידי – יקשור עם הפסוק הבא אחריו, שאם הניף על יתום ידו ראוי לו שתפול כתפו, כי פחד מאיד האל שהוא גדול ולא יוכל שאתו.
(כא-כב) כי אראה בשער עזרתי. גם שהייתי רואה ׳עזרתי בשער׳ השופטים שלא יענישוני אם מעולם הניפותי על יתום ידי, יהי רצון שכתפי משכמה תפול, כי אמנם ידעתי שלא קרה לי זה מעולם1:
1. כלומר, אע״פ שאם הייתי מכה אותם אל היו מענישים אותי, כי יש לי חברים עוזרים בשער בית הדין, בכל זאת לא עשיתי דבר כזה.
הניפותי – הרימותי כמו לא תניף עליהם ברזל (דברים כ״ז:ה׳).
אם הניפותי – אם על היתום הנפתי יד להכותו בבטחון כי אראה לי עזרה בשער המשפט ועזרת היתום חלפה.
(כא-כח) ושמא תאמרו עוד: אולי כל חסדך וכל נדיבתך עם העניים והאביונים פנייה היה לה, ואולי לא היתה כוונתך אלא ככוונת קצת עשירי רומי שהיו מבזבזים אוצרותיהם לדלת העם, למען הרבות להם עבדים הנשמעים לקולם וההולכים אל כל אשר יצוום, ועם זה להשתרר על אנשי מדינתם, ולהגיע מעט מעט אל הממשלה הראשונה: לא כן, איוב אומר; לא זה דרכי ולא אלה מחשבותי: אם הניפותי על יתום ידי כי אראה בשער עזרתי, כתפי משכמה תפול ואזרועי מקנה תשבר, כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל. כי אמנם אל תדמו בנפשכם שלהיותי עשיר עזבתי יראת שדי, כמשפט רוב עשירי ארץ הבוטחים על חילם, ושוכחים את אלהיהם הנותן להם כח לעשות חיל, כי אחת נשבעתי: אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי; ואחרי שלא בטחתי בעשרי, כי ידעתי עשה יעשה לו כנפים על כן אפילו שמחה לא שמחתי בו: אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי כי זכרתי תמיד כי מתת אלהים היא וה׳ נתן וה׳ לקח כרצונו וכחפצו: אם אראה אור כי יהל וידח יקר הולך ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי: כשראיתי השמש והירח שרי צבאות מערכת השמים מאירים לי פניהם, כשראיתי מזלי עולה ומצליח, לא נפתה בסתר לבי להאמין שיש לכוכבים ממשלה בהצלחת האדם, ולא נשקה ידי אל פי להחזיק להם טובה ולהסיר בטחוני מהאל; כי הוא עון פלילי, ולא אמר פלילים כמו שאמר למעלה, כי בדבר הזה אין השופטים עושים משפט אבל הוא עון פלילי, הראוי מצד עצמו שיעשו בו השופטים משפט, וזה כי כחשתי לאל ממעל, והנה לא אמר באל, כי זה אין צריך לאמרו שלא היה איוב מכחיש מציאות האל, אחר כמה פעמים שהזכיר יראתו אותו, אבל אמר כי כחשתי לאל, אם הייתי מיחס הממשלה בתחתונים אל הכוכבים, ולא לבורא עצמו. הייתי משקר כלפי האל, והייתי מכחיש לו אחד מתאריו: והנה אין הלמ״ד במקום בי״ת, כדעת בעל אוצר השרשים.
אם הניפותי – מוסיף שגם אם בא יתום לפני בשער המשפט (כי איוב היה שופט יושב בשער) וראיתי שעפ״י הדין נתחייב היתום מלקות, בכ״ז לא הניפותי ידי עליו להכותו בידי, הגם שראיתי בשער עזרתי, ששער המשפט היה לי לעזר להכות היתום, כמ״ש והיה אם בן הכות הרשע, בכ״ז שמרתי מלהכותו בידי, ואם עשיתי זאת אני קוצב גזר דיני, כי.
Job had been a merciful judge.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כב) כְּ֭תֵפִי מִשִּׁכְמָ֣הֿ תִפּ֑וֹלוְ֝אֶזְרֹעִ֗י מִקָּנָ֥הֿ תִשָּׁבֵֽר׃
then let my shoulder fall from the shoulder-blade, and my arm be broken from the bone.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כִּתְפִי מִן שַׁכְמָה תִפּוֹל וְאֶדְרְעִי מִן קָנָה תִתְּבַר.
פלתקע כתפי מן אלמנכב, ותנכסר ד׳ראעי מן אלקצבה.
כתפי, שתפול כתפי מן השכם ותשבר זרועי מן הקנה. ואלף אזרועי נוסף, וראה לעיל טו לב, כה ה. ותרגם משכמה ״מנכב״ והיא חבור החלק העליון של היד לכתף. ותרגם מקנה ״קצבה״ והם עצמות הידים, ובדרך כלל כך נקראים גם עצמות הרגלים וכל עצם עגול מאורך.
משכמה – הוא רחב הכתף.
מקנה – הוא עצם העליון העגול כקנה ועל שהוא עגול כקנה קורא אותו כן.
from its shoulder blade That is the width of the shoulder.
from its bone That is the upper bone, which is round as a reed (קנה), and because it is round as a reed, it is called so.
אם עשיתי כן, כתפי משכמה תפלאשכמהב – הוא רוחב הכתף, שקורין שפאלא.⁠ג
ואזרועי – הוא העצם שקורין: רודניל.
מקנה – הוא העצם העליון העגול כקנה.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״תפל משכמה״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״שכמה״.
ג. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20 הלעז חסר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

משכמה – הה״א נחה ומשפטה במפיק מסורת ומכלול דל״ב ושרשים ולכן תי״ו תשבר רפויה.
ואזרועי – האל״ף נוספת.
כתפי – גמול ענשי יהיה אשר כתפי הוא גובה היד תפול משכמה הוא רוחב הכתף או זרועי תשבר מן העצם העליון העגול כקנה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

אזרעי – הוא בין הכתף להקנה, והשכם הוא אחר הכתף, לכן במשא שישא איש אחד על גביו יאמר שנושא על שכמו, ואם ישא על צדו או שנים הנושאים במוטות שיתנו המוט על צדם הימנית יאמר שנושאים בכתף, הכתפים הם שנים והשכם רק אחד, והקנה הוא למטה מן הזרוע.
כתפי העליון תפול מן השכם. ואזרועי שלמטה מן הכתף תשבר מן הקנה שהא למטה מן הזרוע, כי נמנעתי מהכות את היתום משני טעמים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כג) כִּ֤י פַ֣חַד אֵ֭לַי אֵ֣יד אֵ֑לוּ֝מִשְּׂאֵת֗וֹ לֹ֣א אוּכָֽל׃
For calamity from God was a terror to me, and by reason of His majesty I could do nothing.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם דְלִיחַ לְוָתִי תְּבַר אֱלָהָא וּמִן מִסְפְּיֵיהּ לָא אֱסוֹבַר.
וממא יפזעני תעס אלטאיק, וחמלתה לא אטיק.
כי, וממה שמפחידני הוא קצף האל, ושאתו לא אוכל. תרגם ושאתו ״חמלתה״ אפשר לפרשה ושאת אידו⁠־קצפו לא אוכל. ואפשר וכעסו לא אוכל. כי בערבית פעמים משתמשים במלה זו כמלה נרדפת לכעס.
כי פחד אלי וגו׳ – פחד היה בעיני אידו שהוא מביא על הרשעים לכן חדלתי מעשות.
ומשאתו – ומכובדו.
fear to me His misfortune, which He brought upon the wicked, was fear in my eyes; therefore, I refrained from doing it.
כי פחד אלי איד אל – פחד היה בעיני אידו של הקב״ה, שהוא מביאא על הרשעים, לכך חדלתי מעשות.
ומשאתו לא אוכל – פתרונו: אילו היה עושה כן כשישא שבטו עלי להכותי לומר:⁠ב מדוע עשית כן,⁠ג לא אוכל להשיבו, וזה שאתו כמו: הלא שאתו תבעת אתכם (איוב י״ג:י״א), כמו: ומטהו ישא עליך בדרך מצרים (ישעיהו י׳:כ״ד), דישעיה,⁠ד וכן: משאתו יגורו אלים (איוב מ״א:י״ז), וכולן לשון אימה ופחד הם, ולשון רידוי.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״מביא״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו חסר: ״לומר״.
ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. ״כשישא שבטו... עשית כן״ הושמט ע״י הדומות בכ״י פירנצה II.24, דפוס ברסלאו.
ד. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״דישעיה״.
כי פחד אלי איד אל – פעל, וכן שחר מעלי.
ומשאתי – שינשא וירום לשפטני לא אוכל לסבול.
ומשאתו – ומרוממותו.
כי פחד אלי איד אל. כי לעולם היתה יראת ה׳ על פני1: ומשאתו לא אוכל. ולא הייתי יכול לעשות כזאת מיראת רוב גדלו אשר היתה תמיד לנגד עיני:
1. מלשה״כ למען תהיה יראתו על פניכם.
כי פחד אלי – נמנעתי להניף יד כי היה אלי פחד מאוד אל הבא לשלם גמול אף לא אוכל לעשות כזאת מרוממות האל ר״ל מלבד יראת העונש שהיה לי מאז היה בי עוד יראת הרוממות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

פחד – מן העונש.
ושאתו – יראת הרוממות כנ״ל י״ג י״א.
א) כי פחד אלי איד אל, שפחדתי מפני יראת העונש שלא יביא עלי איד ושבר בעבור זה,
• ב) ומשאתו לא אוכל, שגם בלא פחד העונש לא יכולתי כלל לעשות זאת מפני יראת הרוממות שבושתי מה׳ הצופה במעשי מלעשות כזאת:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כד) אִם⁠־שַׂ֣מְתִּי זָהָ֣ב כִּסְלִ֑יוְ֝לַכֶּ֗תֶם אָמַ֥רְתִּי מִבְטַחִֽי׃
If I have made gold my hope, and have said to the fine gold: 'You are my confidence',
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין שַׁוִיתִי עַל דְהַב סִכּוּיִי וּלְפִטְלְוָן אֲמָרִית רוּחֲצָנִי.
ואן כנת צירת אלד׳הב תכלאני, ולא קלת אן אלג׳והר מית׳אקי.
אם, ואם אני שמתי את הזהב משעני ולא אמרתי על המרגליות מבטחי. תרגם כתם ״גוהר׳, שם כללי לכל המרגליות ואבני החן. וכן לעיל כח טז.
כסלי – כמו אשר יקוט כסלו (איוב ח׳:י״ד) תקותי ומחשבתי וע״י שכליות על הכסלי׳ הם והכליות יועצות נקראת המחשבה כסל.
ולכתם – קבוצות זהב ואוצרות.
אמרתי מבטחי – להתחזק בהם על העניים.
my hope Heb. כסלי, like, "whose confidence (כסלו) shall be cut off" (Iyyov 8:14). My hope and my thought, and because the kidneys are on the flanks (כסלים), and the kidneys advise, the thought is called כֶּסֶל.
and to jewelry A gathering of gold and treasures.
I said, 'My confidence.' therewith to strengthen myself over the poor.
כסלי – תקוותי, כמו: אשר יקוט כסלו (איוב ח׳:י״ד).
אם שמתי – שלא עשיתי את כל אלה.
כסלי – משעני, כמו: כי י״י יהיה בכסלך (משלי ג׳:כ״ו).
כסלי – מבטחי.
ולכתם – זהב.
לכתם אמרתי מבטחי – ואינני ירא השם.
כסלי – מבטחי.
ולכתם – ולזהב.
(כד-כה) אם אשמח כי רב חילי. באופן שאבטח בעשרי1: וכי כביר מצאה ידי. שאייחס את העושר להשתדלותי:
1. כמו שאמר אִם שַׂמְתִּי זָהָב כִּסְלִי וְלַכֶּתֶם אָמַרְתִּי מִבְטַחִי.
כסלי – ענין בטחון כמו הלא יראתך כסלתך (איוב ד׳:ו׳).
ולכתם – הוא הזהב הטוב.
אם שמתי – האם שמתי בטחוני בזהב האם אמרתי על הכתם שהוא מבטחי וחדלתי מלבטוח בה׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

זהב כסלי, כתם מבטחי – כבר בארתי למעלה ד׳ שהכסל הוא הבטחון מן הרע, והמבטח הוא אל הטוב. כסלי שלא יגיע לי מחסור כי יש לי זהב, ומבטחי להשיג עוד תוספת טוב כי י״ל כתם שיקר מן הזהב.
אם שמתי – נגד מ״ש לו אליפז כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר (סי׳ ט״ו), וכן אמר ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט, השיב שלא הסיר בטחונו מה׳ בשום אופן, שלא בטח לא על העושר, שעל זה אמר אם שמתי זהב כסלי, ולא על כח ידו, שעל זה אמר.
Job had kept faith with God.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כה) אִם⁠־אֶ֭שְׂמַח כִּֽי⁠־רַ֣ב חֵילִ֑יוְכִֽי⁠־כַ֝בִּ֗יר מָצְאָ֥ה יָדִֽי׃
if I rejoiced because my wealth was great, and because my hand had gotten much,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין אֶחְדֵי אֲרוּם סְגָא עָתְרִי וַאֲרוּם בְּסוּגְעָא אַשְׁכַּחַת יְדִי.
או פרחת אד׳א כת׳ר מאלי, ואד׳ נאלת ידי מנה כבירא.
אם, או שמחתי כאשר רב ממוני וכאשר השיגה ידי ממנו הרבה.
אם אשמח כי רב חילי – לא הייתי נוהג שמחה בפני העניים בעשרי שלא להקניאם בי.
If I rejoiced because my wealth I did not behave with joy in the presence of the poor so as not to make them envious of me.
אם אשמח כי רב חילי – אם שמחתי כי רב חילי,⁠א וכי כביר מצאה ידי.
א. כן בכ״י פריס 162, ס״פ I.20. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״אם שמחתי כי רב חילי״.
כי רב חילי – כאשר גדל ממוני, שלא נתגאיתי בכך.
וכי כביר – וכאשר כביר.
כביר – כמו רב.
יהל – יאיר.
וכי כביר – רב ממון.
(כה-כו) אם אשמח כי רב חילי, אם אראה אור כי יהל – קשורים. יאמר אם אשמח ברבות ממוני וטובי, ובשמחתי אביט לאור השמש ולירח היקר,
ויתכן לפרש: אם אשמח כי רב חילי (איוב ל״א:כ״ה), שישבח עצמו בדרך ההסתפקות, אמר שלא שם מבטחו בזהב ובכסף, ולא היה שמח כשהיה ממונו גדול וכביר, כי היה שמח בחלקו במלאת ספקו איננו למותרות, רק אם אראה אור כי יהל יתפרש כאשר כתבתי, והוא הנכון.
אור כי יהל הוא השמש אשר יהל על כל המאורות, וירח יקר כמו אור יקרות (זכריה י״ד:ו׳). יאמר שלא יראה השמש בהלו, והירח בהלכו ברקיע יקר ושלם במאורו, ויתפתה להם. ויתכן שיקראנו הולך מפני מיעוטו אשר יעשה בסוף החודש, כי ילך יקרו ממנו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

כביר – הרבה כמו מזער לא כביר (ישעיהו ט״ז:י״ד).
אם אשמח – האם שמחתי אשר היה רב עשרי ואשר מצאה ידי מרבית הון וכאומר הלא קנייני עוה״ז לא היו נחשבים בעיני למאומה לשמוח בהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

אם אשמח כי רב חילי וכחי, ולא על החריצות וההשתדלות, שעז״א וכי כביר מצאה ידי, ולא בטחתי על ההצלחה והמזל, שעז״א.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כו) אִם⁠־אֶרְאֶ֣ה א֭וֹר כִּ֣י יָהֵ֑לוְ֝יָרֵ֗חַ יָקָ֥ר הֹלֵֽךְ׃
if I beheld the sun when it shined, or the moon walking in brightness;
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין אֶחְמֵי אִסְתְּהַר אֲרוּם יִגְהַר וְסִהֲרָא זִיוְתָן מְהַלֵךְ.
ואן ראית שמס ילמע, או קמר והו מאר עזיז.
אם, ואם ראיתי את השמש זוהר או ירח כשהוא הולך וקר. והנה אור כנוי לשמש, וכך תרגם בישעיה ה ל.
(כו-כז) אבל מה שספר באמרו אם אראה אור, ויפת, הוא תיאור מה שעושים ה״צאבה״ כאשר הם רואים את השמש או הירח בחצי הראשון של החדש והוא יקר הולך נושקים את ידיהם ומפארים אותו.
(כו-כז) ואמא מא חכי מן קולה אם אראה אור, ויפת, פהו צפהֵ מא יפעל אלצאביון אד׳א הם ראו אלשמס או אלקמר פי נצף אלשהר אלאול הו יקר הולך באסו אידיהם ועט׳מוה.
אם אראה אור כי יהל – חמה בתקופת גבורתה והילה.
וירח יקר הולך – מגיה והולך, כמו: אור יקרות (זכריה י״ד:ו׳), כיקר כרים (תהלים ל״ז:כ׳).
If I saw light shining The sun in the orbit of its might, and its brightness.
and the moon becoming brighter Heb. יקר. Progressively brighter, like, "bright (יקרות) light" (Zekharyah 14:6); "like the glory (כיקר) off the meadows" (Tehillim 37:20).
אם אראה אור כי יהל – שבועה היא, שנאווי שוליל כוס אשקליר ידד בלעז.⁠א
וירח יקר הולך – אילא ללונא כוס אקרישנט אידד בלעז.⁠ב ופתרון המילה כך הוא: כך יזכני הקב״ה לראות שמש בצאתוג וירח כי יגיה אורו, שלא שמחתי כי רב חילי (איוב ל״א:כ״ה), ולא עלזתי כי כביר מצאהד ידי.
א. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20 הלעז חסר.
ב. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225 הלעז חסר.
ג. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י ס״פ I.20: ״השמש בגבורתו״. בדפוס ברסלאו: ״השמש בגבורתו ובצאתו״.
ד. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״מצאתי״.
אם אראה אור – השמש.
וירח יקר – בחצי החדש.
אם אראה אור – הוא השמש.
וירח יקר הולך – בהמלאותו והטעם שאין חשך צרות לפני.
ויש אומ׳ כי הקדמונים היו עובדים לשני המאורות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

אור כי יהל – שמש כי יאור וכמוהו צר ואור חשך בעריפיה.
(כו-כח) אִם אֶרְאֶה אוֹר. האמנם פניתי אל ה׳אור׳ - והוא השמש - כִּי יָהֵל, שהוא מאיר הירח, ובזה יָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ בכבוד אור השמש עליו1: וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי. ובזה2 נפתה ׳לבי׳ לחשוב שיעשה זה השמש בבחירתו3, לא בגזירת האל ית׳: וַתִּשַּׁק יָדִי לְפִי. ושמתי ידי על פה, שלא לגלות בפי זה הדעת הנפסד: גַּם הוּא עָוֹן פְּלִילִי. חלילה לי מכל זה, כי ידעתי שהוא ׳עון פלילי׳ ראוי למיתת בית דין, כִּי כִחַשְׁתִּי לָאֵל מִמָּעַל - אם הייתי חושב שיש איזה נמצא זולתו פועל בנצחיים בבחירתו4:
1. השמש מאיר את הירח, ובכך הוא עושה שהירח ילך בכבוד ויקר, שאור השמש עליו. וראה פי׳ ר״א מבלגנצי לזכריה יד ׳אור יקרות׳ פירוש לפסוק זה.
2. בכך שראיתי שהירח הולך ביקר מאור השמש.
3. שהשמש עצמו מחליט מתי להאיר את הירח.
4. כלומר, על המחשבה שהמזלות פועלים מבחירתם יש עונש מיתת בית דין, כי זה שורש העבודה זרה, שעבדו להם לשם כך, ראה פירוש רבינו לחבקוק באורך בזה.
יהל – יאיר ויזרח כמו בהלו נרו (איוב כ״ט:ג׳).
יקר – ענין הארה ובהירות וכן אור יקרות (זכריה י״ד:ו׳).
אם אראה – האם כאשר ראיתי אור השמש אשר יזהיר ביותר והירח המאיר והולך ומוסיף אורה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

אם אראה אור כי יהל – אם שמתי לב על אור המזל הזורח עלי ממעל, או על הירח אשר הולך יקר ומורה על הצלחתי, ולא לבד שלא הגדתי זאת בפי, כי גם אם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כז) וַיִּ֣פְתְּ בַּסֵּ֣תֶר לִבִּ֑יוַתִּשַּׁ֖ק יָדִ֣י לְפִֽי׃
and my heart had been secretly enticed, and my mouth had kissed my hand;
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְשַׁרְגֵג בְּטוּמְרָא לִבִּי וּנְשַׁקַת יְדִי לְפוּמִי.
פאנכ׳דע קלבי פי אלסתר, ובאס פמי ידי אג׳לאלא לה.
ויפת, ונפתה לבי בסתר ונשק פי את ידי דרך כבוד והדור לו. ומכאן המנהג כאשר רואים דבר קדוש מראים כלפיו ביד ונושקים את היד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

ויפת בסתר לבי – לשמש ולירח לאמר אלוהות הם כקצת אומות הנדחים (ועובדים) לכל צבא השמים.
And my heart was secretly enticed to the sun and the moon, saying that they are gods, like some heathens, who have gone astray (and worship) all the host of heaven.
ויפת בסתר לבי – פתרונו: ולא נפתה לבי עליו, על רב חילי.
בסתר – ביני ובין עצמי.
שתשק ידי לפי – מתוך שמחתי עליו.
ויפְתְּ – כמו: ויפתה. לא שמח לבי ברוב עושרי ולא גבה לבי להיות נפתה בדבר עבירה, שהייתי משים ידי לפי כאיש בעל מחשבות שחושב דברי מרמה.
ויפת בסתר – כמו: פן יפתה לבבכם (דברים י״א:ט״ז).
ותשק ידי לפי – מין ממיני עבודה זרה. כי רובי הקדמונים טרם באו הנביאים היו עובדים שני המאורות.
ותשק ידי לפי – ותדבק, וכן משיקות אחת אל אחת (יחזקאל ג׳:י״ג) – מדביקות, וכן כל לשון נשיקה כך יתפרש.
ויפת בסתר לבי – לעבוד בסתר לשני המאורות או לאל זר.
ותשק ידי לפי – יש אומ׳ כי נשיקת יד לפה היא עבודה לאל זר.
ויפת בסתר לבי – ונפתה בהם לבי בסתר לאמר כי המזלות הרבו טובי וגדלו כבודי.
ותשק ידי לפי – מהגיד הכפירה הזאת לבני אדם.
ויפת – מענין פיתוי והסתה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

ויפת בסתר לבי – בשני גלגלים במדוייקים.
ויפת בסתר – בס״א מדוייק מצאתי ב׳ בסתר רפויה ורד״ק כתב במכלול דף ק״נ שנמצא בספרים מדוייקים בי״ת בסתר דגושה וכן וילדת בן שופטים י״ג בי״ת בן דגושה וכן וישב ממנו שבי בפסיק ואם כן אינו נקשר ויפת עם בסתר ולא ילדת עם בן ולא וישב עם ממנו אלא נקרא בעצמו ויפת בשני השוואים נחים וכן וילדת וכן וישב כמו יפת שאם היו נקשרים ויפת. וילדת היה בי״ת בסתר ובי״ת בן רפים וכן וישב ממנו שיש פסיק בין וישב ובין ממנו אם היה נקשר לא היה בו פסק א״כ אינם נקשרים כלם שהם בסוף המלה אלא נקראים בעצמן בשני השואים נחים כמו שהם בכל מלות ההפסק ועיין עוד מ״ש בפרשת נח אצל וישת מן היין.
ותשק – ענין חבור ודבוק והוא מושאל מלשון נשיקה שהוא דבוק השפתים.
ויפת – וכי בעבור אורם הרב היה נפתה לבי בסתר המחשבה לומר שיש בהם אלהות ואך שמתי את ידי לפי לסותמה לבלי הוציא את הדבר הרע הזה מן השפה ולחוץ ור״ל וכי כן היה בתמיה הלא כמו שלא דברתי בפי מאומה רע כן לא היה לבי נפתה במחשבה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

ותשק ידי לפי – חיבור היד לפה, כמו משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג׳ י״ג).
נפתה בסתר לבי לחשוב כן בלבי בסתר, הגם שידי נשקה למו פי ולא הוצאתי הדבר גם מפי, בכל זאת:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כח) גַּם⁠־ה֭וּא עָוֺ֣ן פְּלִילִ֑יכִּֽי⁠־כִחַ֖שְׁתִּי לָאֵ֣ל מִמָּֽעַל׃
this also would be an iniquity deserving judgment; for I would have denied God that is above.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לְחוֹד הוּא סוּרְחָן פָּרִישׁ אֲרוּם כַּדְבֵית לֶאֱלָהָא מִלְעֵלָא.
פלינאלני איצ׳א עקאב ד׳נב אלספהא, אן ג׳חדת אלאלאה מן אלעלו.
גם, אז ישיגני גם כן עונש עון הנבלים אם כחשתי בה׳ ממעל. כלומר אם כפרתי במציאות ה׳ ויחסתי כבוד אלהות לזולתו כגון השמש או הירח. ולתרגום פלילי⁠־גבלים ראה לעיל פסוק יא.
גם הוא עון פלילי – כבר מנה למעלה עון אשת איש, שהיא זימה והוא עון פליליםא (איוב ל״א:י״א) גם דבר זה עון פלילים הוא. למה? כי כחשתי לאל ממעל – כל מי ששם זהב כסלו, ולכתם יאמר מבטחו (איוב ל״א:כ״ד), מכחש הוא מבטחו מאלוה ממעלב ושם בטחונו בכספו וזהבו.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״פלילי״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״מכחש הוא מבטחו מאלוה ממעל״.
כי כחשתי – אם כחשתי.
על כן אמר: גם הוא עון פלילי כי כחשתי לאל ממעל – והענין: שהוא למעלה מהמאורות.
גם הוא עון פליליגם מרבה על אשר קדם.
גם הוא עונש עוני ביד פלילי כי כחשתי לאל ממעל אם הייתי עושה כן ואמר ממעל כי הוא עליון והיכולת בידו ואני מתחת.
גם הוא עון פלילי כי כחשתי לאל ממעל – שהוא נותן הכל, ולא מאתם באו אלי העושר והכבוד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

לאל – באל ובאה הלמ״ד במקום הבי״ת וכן בוחר אתה לבן ישי (שמואל א כ׳:ל׳) ומשפטו בבן ישי.
גם הוא עון פלילי – כי אמרתי גם המחשבה לבדה הוא עון הראוי להשפט עליו כי בזה הייתי מכחיש בהאל היושב ממעל לתלות האלהות במעשה ידיו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

גם הוא עון פלילי – שגם המחשבה הוא עון ראוי לעונש ולמשפט קשה, כי כחשתי לאל ממעל, שזה הכחשה בה׳ אם יתלה ההצלחה בירח וכוכבים ובמזל, והגם שאין עונשין על המחשבה, במה שהיא כפירה והכחשה בה, עונשים גם על המחשבה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כט) אִם⁠־אֶ֭שְׂמַח בְּפִ֣יד מְשַׂנְאִ֑יוְ֝הִתְעֹרַ֗רְתִּי כִּֽי⁠־מְצָ֥אוֹ רָֽע׃
If I rejoiced at the destruction of him that hated me, or exulted when evil found him—
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין אֶחְדֵי בְצַעֲרָא דְסָנְאִי וְיַבְּבֵית אֲרוּם אַרְעֵיהּ בִּישׁ.
ואחלף אן כנת פרחת בוכס שאניי, או ט׳הרת עליה אד׳א נאלה שר.
אם, ונשבע אני אם הייתי שמח בכשלון שונאי או התראיתי לפניו כאשר. מצאו רע. בכל התחלת ענין פתח רבנו בתוספת ״ונשבע אני״ ל, כה. לא טז, ויט. ותרגם והתעוררתי לשון גלוי כלומר לא נגליתי לפניו. וכך תרגם בשיר השירים ב ז, אם תעירו. וכדלעיל ח י, יז ח. כי האדם נעלב מאד כאשר נכשל בדבר ובא שונאו להתיצב לפניו בשעת קלקלתו להראות שמחתו.
אם אשמח – אם שמחתי בשבר משנאי.
והתעוררתי – ואם נתעוררתי ושמחתי כאשר מצאו רע.
אם אשמח – אם שמחתי ברעת משנאיי.
והתעוררתי – ואם נתעוררתי ושמחתי כאשר מצאו רע.
והתעוררתי – לשמוח.
והתעוררתי – לשמח כי מצאו רע.
אם אשמח בפיד משנאי – קשור עם הפסוק הראשון, גם הוא עון פלילי (איוב ל״א:כ״ח).
והתעוררתי – עליו.
כי מצאו רע – לאמר עתה אתגבר עליו. או התעוררתי לשמוח.
בפיד – באיד.
והתעוררתי – ושמחתי והרצון האם נתעוררתי להתנועע תנועת הגיל והשמחה.
(כט-לא) אִם אֶשְׂמַח [בְּפִיד מְשַׂנְאִי]. האמנם שמחתי באבדן שונאי: וְהִתְעֹרַרְתִּי [כִּי מְצָאוֹ רָע]. להוסיף רע, אף על פי שהיה שונאי חנם, שלא הרעותי לו: וְלֹא נָתַתִּי לַחֲטֹא חִכִּי. אפילו לקללו1, אִם לֹא אָמְרוּ מְתֵי אָהֳלִי [מִי יִתֵּן מִבְּשָׂרוֹ לֹא נִשְׂבָּע] - אף על פי שבני ביתי היו שונאים אותו, ומסיתים אותי נגדו:
1. לשאול באלה נפשו.
בפיד – ענינו כמו איד וכן אם בפידו להן שוע (איוב ל׳:כ״ד) וענינו שבר ומקרה רעה.
והתעוררתי – מלשון ההערה והתגברות.
אם אשמח – האם שמחתי בעבור פיד שונאי וכי התעוררתי לקום עליו לשלם לו גמול כאשר מצאו רע בחושבי כאשר החל לנפול לא יוסיף לקום.
(כט-ל) ומהיותי בלתי בוטח כלל בהצלחתי היה גם כן שמימי לא שמחתי ברעת שכי אמרתי פן יראה ה׳ ורע בעיניו והשיב עלי אפו; על כן לא הייתי כרוב האדם שכשרואים שונאם מט לנפול, נופלים עליו למהר מפלתו, ואומרים נפל תורא חדד סכינא: אם אשמח בפיד משנאי והתעוררתי כי מצאו רע. אבל בהפך, לא לבד שלא הרעותי לו בידים, אלא אפילו דבור של קללה לא התרתי לעצמי על שונאי: ולא נתתי לחטוא חכי לשאול באלה נפשו
(כט-לא) אם אשמח גם אל תאמר שבאו עלי יסורים על ששמחתי על מפלת שונאי דכתיב בנפול איבך אל תשמח פן יראה ה׳ ורע בעיניו והשיב מעליו אפו, עז״א שלא שמחתי בפיד משנאי, ויותר מזה והתעררתי כי מצאו רע וכו׳, אם לא אמרו מתי אהלי, שבעת שמצא רע לשונאי הגם שלא נתתי לחטא הכי לשאול באלה נפשו, הגם שידעתי שאני לא קללתיו באלה ולא חטאתי בחכי להאלותו ולשאול את נפשו למות ע״י האלה, בכ״ז התעררתי בעת שמצאו רע אם לא אמרו מתי אהלי מי יתן מבשרו לא נשבע התעוררתי לדרוש אם לא יצא עליו איזה קללה ממתי אהלי, פן אמרו הם שרוצים לראות בו נקמה ושלא ישבעו מבשרו. עד שלא לבד שאני לא קללתי את שונאי ולא שמחתי במפלתו, כי הקפדתי גם על בני ביתי, והתעוררתי לדרוש ע״ז אם לא יצא מהם קללה עליו, ואף דבור של נקמה שיאמרו שלא ישבעו מבשרו אם ינתן בידם להנקם ממנו:
(29) Job's conduct towards his fellows had also been blameless. He never sought the downfall of anyone, not even of his enemies.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ל) וְלֹא⁠־נָתַ֣תִּי לַחֲטֹ֣א חִכִּ֑ילִשְׁאֹ֖ל בְּאָלָ֣ה נַפְשֽׁוֹ׃
But I did not allow my mouth to sin by asking for his life with a curse.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְלָא שֵׁבְקֵית לְמֶחֱטֵי מוֹרִיגִי לְמִשְׁיַל בְּמוֹמָתָא נַפְשֵׁיהּ.
בל לם אדע לסאני אן יכ׳טי, פיסאל אלסב לנפסה.
ולא, ואף לא הנחתי לשוני לחטוא לשאול קללה לנפשו. החטא הוא שיקלל את עצמו, ואלה כאן קללה. ובבמדבר ה כא אלה ״חרג״. והחליף לשוני במקום חכי, כמו שכתב בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ו פ״ה מהדורתי עמ׳ רח. מפני שדרך הלשון כאשר הפעולה נעשת בשלשה דברים או בארבעה או בחמשה מיחסת אותה פעמים לראשון לבדו ופעמים לשני לבדו ופעמים לשלישי לבדו. כפי שאנו יודעים שהדבור נעשה בחמשה כלים, ולשון ושפה וחיך וגרון. והרי הלשון אומר פי יהגה צדקתך, ולשני תהגה צדקך, שפתי ישבחונך, אל חכך שופר, קרא בגרון אל תחשך.
ולא נתתי לחטוא חכי – להקניט שונאי ולתובעו ממון שאין לי עליו כדי להשביעו ולשאול באלה נפשו של שונאי.
but I did not allow my palate to sin to provoke my enemy and to sue him for money that he does not owe me, in order to adjure him and to ask for the soul of my enemy with an oath.
ולא נתתי לחטוא חכי – להקניט שונאי, ולתובעו ממון שאין לי עליו, כדי להשביעו.
לשאולא באלה נפשוב – עלג שונאי.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו: ״ולשאול״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״נפשו״.
ג. כן בכ״י פריס 162, ס״פ I.20. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו: ״של״.
לשאול באלה נפשו – לקלל אותו.
לשאל – מן השם שתהיה בקללה נפשו.
ולא נתתי לחטוא חכי – לא נתתי פי לחטוא שאשאל באלה נפשו – לאמר מי יתן ותבוא שאלתי וימות פלוני משנאי.
באלה – בקללה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כט]

לשאל באלה נפשו – ג׳ מטעין בהון מסורת הושע ד׳.
ולא נתתי – לא עזבתי כמו ולא נתן סיחון (במדבר כ״א:כ״ג).
ולא נתתי – ר״ל לא סוף הדבר שלא שלמתי לו אז גמול אלא אפילו אם היה לי עליו מה מתביעת ממון לא עזבתי אז את חכי לחטוא בו לשאול נפשו בשבועת האלה למען ישבע לשקר ויחטיא נפשו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כט]

לחטא חכי – החיך הוא הדבור היותר פנימי, שאף בחיך לא חטאתי וכ״ש בפה ולשון ושפה, כמו דברה לשוני בחכי (עי׳ משלי ה׳, ח׳ ג׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כט]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לא) אִם⁠־לֹ֣א אָ֭מְרוּ מְתֵ֣י אׇהֳלִ֑י מִי⁠־יִתֵּ֥ן מִ֝בְּשָׂר֗וֹ לֹ֣א נִשְׂבָּֽע׃
If the men of my tent never said: 'Who can find one that has not been satisfied with his meat?'
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין לָא אֲמַרוּ אֱנָשֵׁי מַשְׁכְּנִי מַן יִגְזוֹר מִבִּסְרֵיהּ לָא נִסְבַּע.
ואן לם יכון רהט כ׳באי וג׳יראני יקולון, מן אעטאנא מן לחמה נאכלה ולא נשבע.
אב, אם לא היו אנשי ביתי ושכני אומרים מי יתן לנו מבשרו נאכלהו ולא נשבע.
לא נשבע – מתוך שנאה שהיו שונאים אותי על שהייתי מטריחם בהכנסת אורחים.
We will not be sated Because of the hatred that they bore against me for burdening them with hospitality toward guests.
ושמא תאמר: לא היה כח בידי להרע לו, לכך נאמר: אם לא אמרו מתי אהלי מי יתן מבשרו לאא נשבע – פתרונו: כל כך היו תאבין אנשי אהלי להרע עמו שכך היו אומרים: מי יתן ויצוה עלינו איוב לנקום ממנו, שאילמלי היה נותן לנו רשות לחבול בו, היינו חובלין בו כמה חבלות, ועדיין מבשרו לא נשבע.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״ולא״.
(לא-לב) אם לא אמרו – עלי אנשי ביתי, מרוב שנאה שהיו שונאים אותי על אשר הייתי מטריחם להכניס אורחין לביתי ולפתוח להם שערים.
מי יתן לנו לאכול מבשרו.
לא נשבע – מפני הטורח שהוא מטריחנו.
מי יתן מבשרו לא נשבע – בעבור שלא היה גר לן בחוץ כי אם באהלי.
(לא-לב) מי יתן – תבא שאלתי חפץ והטעם נקמה מעצמו.
לא נשבע לראות וזה בעבור שלא ילין בחוץ גר – כי הייתי מאסף אותם לאהלי, והיו מצטערים בני ביתי.
אם לא אמרו מתי אהלי – בעבור שיטריחם לקום בלילה שלא ילין גר בחוץ, אזי חי בלעוהו בחרות אפם בו. ואולי יפליג בטרחם, כי ראוי להם לאמר זה, לא שיאמרו ככה, כי משרתיו צדיקים.
מתי אהלי – אנשי אהלי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כט]

אם לא – האם לא אמרו עלי אנשי אהלי ונערי מי יתן לנו לאכול מבשרו ונאכל ולא נשבע כי כ״כ נאכל לתאוה עד כי נחשוק לאכול עוד כי לאויבים היו לי.
(לא-לב) וכל כך הייתי מתחסד עם הזרים, עד שבני ביתי היו נחרים בי, לרוב מה שהייתי מטריחם להכין מזון לכל עובר אורח, וכך היו אומרים: מי יתנהו בידנו ואכלנוהו (דרך משל כמו כי לחמנו הם), כי כל כך אנו רעבים לאכלו, שאם נאכל כל בשרו עדיין לא נשבע: אם לא, אמרו מתי אהלי מי יתן מבשרו לא נשבע (דוגמת למה תרדפוני כמו אל ומבשרי לא תשבעו), בחוץ לא ילין גר דלתי לארח אפתח.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כט]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לב) בַּ֭חוּץ לֹא⁠־יָלִ֣ין גֵּ֑רדְּ֝לָתַ֗י לָאֹ֥רַח אֶפְתָּֽח׃
The stranger did not lodge in the street; my doors I opened to the roadside.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּשׁוֹקָא לָא יְבִית גִיוֹרָא דָשַׁי לְאַכְסַנְיָא פִּתְחֵית.
ואנא אקול פי אלסוק לא יבית גריב, ומצאריעי אפתחהא לאלאצ׳יאף.
בחוץ, ואני אומר בחוץ לא ילין הגר ודלתותי אפתחם לאורחים. ושני הפסוקים קשורים יחד, כלומר אע״פ שהם חשבו עלי רע, אני תמיד חשבתי רק לטוב ולהטיב.
לארח – לא היה דלתות ביתי פנימיים ומוקפין בית שער מבחוץ או מוסבין בקרני זוית להשבית את האורחים מלבא אלא פתוחין לאם דרך לבוא כל הבא.
to the road The doors of my house were not inside and enclosed by a gatehouse outside, or surrounded by corners to stop the wayfarers from coming, but open to the crossroads so that whoever wishes to come may do so.
דלתי לאורח אפתח – לא היו דלתות ביתי פנימיים ומוקפין בית שער מבחוץ או מסובין לקרני זוית להשבית את האורחין, אלא פתוחין לאם הדרךא לבא כל הבא.
א. כן בדפוס ברסלאו, וכן ברש״י. בכ״י ס״פ I.20: ״להם הדרך״. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225: ״להם כדרך״. בכ״י פריס 162 רק: ״להם״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לא]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לא]

לארח – לדרך כדי שאראה האורחים בבואם ואספם הביתה.
בחוץ לא ילין גר [דלתי לאורח אפתח]. שהייתי מכניס אורחים וגרים:
לאורח – הוא שם משותף להאיש הבא מהדרך ולהדרך עצמו.
בחוץ – והסבה היה כי במקומי לא לן מעולם בחוץ הגר הבא מארץ נכריה ובעצמי פתחתי דלתי ביתי להאורח הבא כי לא האמנתי למתי אהלי שהם יכניסו לבית את כל הבא, או ר״ל פתחתי הדלתות אל מול הדרך להעיר לב אנשים לבוא אל ביתי ובעבור זה רבו כמו רבו אנשים הולכי אורח והיה להם לטורח להתעסק ולזה היו לי לאויבים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לא]

בחוץ – אחר שחשב שנתן ליתומים לחם ולעניים כסות ולבוש, אמר שנתן להם גם מעון ודירה, שאף הגר לא ילין בחוץ, ואף לעוברי אורח פתח דלתיו שיתארחו בביתו, כמו שכתוב הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו:
Job's home was open to all.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לג) אִם⁠־כִּסִּ֣יתִי כְאָדָ֣ם פְּשָׁעָ֑ילִטְמ֖וֹן בְּחֻבִּ֣י עֲוֺנִֽי׃
If after the manner of men I covered my transgressions, by hiding my iniquity in my bosom,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין חֲפֵית כְּאָדָם קֳדָמוֹ מְרָדֵי לְמִטְמַע בְּעִטְפִי סוּרְחָנִי.
ואן כנת גטית ג׳רמי כסאיר אלנאס, או דפנת פי מכ׳אבי ד׳נבי.
אם, ואם אני כסיתי פשעי כשאר בני אדם או טמנתי במחבואים עוני. פסוק זה הוא ההתנאה, אם עשיתי כך אז יהא ענשי כך, וכדלהלן.
בחובי – במחבואי.
in my hiding place Heb. בחבי, like בְּמַחַבוֹאִי.
אם כסיתי כאדם פשעי – פתרונו: אם כסיתי פשעי כאדם המכסה פשעיו.
לטמון בחובי עווני – פתרונו: לטמון עווניא בלבי שהוא חבוי, אלא מודה ועוזב הייתי. זהו פשוטו, ומדרשו ידוע.
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. בכ״י פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״פתרונו לטמון עווני״.
אם כסיתי – שהייתי מתוודה פשעיי.
אם כסיתי כאדם – כדרך בני אדם לכסות פשעם מבני אדם.
בחובי – כמו: חבי כמעטא רגע עד יעבור זעם (ישעיהו כ״ו:כ׳).
א. כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״כמעט״.
לטמון בחבי עוני – שרשו חבב מן חבב עמים (דברים ל״ג:ג׳). בחובי – בשקל עוזי תומי. אמר לא טמנתי וכסיתי עוני באהבתי ורצוני כמו שעושים בני אדם שיודעין פשעם ומכסים אותו.
בחבי – שם מן נחבא וכן חבי כמעט רגע (ישעיהו כ״ו:כ׳).
ויש אומ׳ מן חובב עמים (דברים ל״ג:ג׳) ופי׳ בחבי – ברצוני.
אם כסיתי כאדם שהוא מכסה פשעיו מאחרים.
בחֻבי – מן נחבא רק הם שנים שרשים וענין אחד חבא וחבב והטעם במצפונו.
אם כסיתי כאדם פשעי – אם היה לי פשע שכסיתי עליו בעשותי אותו, כאשר יעשה האדם בחטאו, כענין והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואינו ומי יודעינו (ישעיהו כ״ט:ט״ו).
לטמון בחבי עוני – במקום סתר ומחבוא.
בחבי – בסתרי.
(לג-לד) אִם כִּסִּיתִי כְאָדָם פְּשָׁעָי. האמנם היה אצלי איזה דעת נפסד לחשוב אל ה׳ תועה1 וכסיתיו בדברים מורים על הפכה לִטְמוֹן בְּחֻבִּי עֲוֹנִי מבני אדם שלא יחשדוני, כִּי אֶעֱרוֹץ הָמוֹן רַבָּה - באופן שאהיה ראוי לזה שבמקום שהייתי ׳עורץ המון רבה׳ מיראתם אותי בימי הצלחתי - וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי עתה:
1. אולי ׳כאדם׳ הראשון שחשב על ה׳ תועה.
אם כסיתי כאדם פשעי – בדפוס ויניציאה שנת רע״ח כתוב פִּשְׁעִי ואין לכסות פשע זה מלפני הטועיםא כי בכל הספרים כתוב פְּשָׁעָי.
א. כן בכ״י לונדון. בדפוסים: ״הטעמים״.
בחבי – כמו בחבאי באל״ף והוא מלשון מחבואה.
אם כסיתי – האם כסיתי פשעי כדרך שאר בני אדם אשר יכסו פשעם ויכחשו בהם כי הלא אם קרה לי מה מדבר פשע לא כחשתי בה.
לטמון – מוסב על אם לומר האם היה דרכי לטמון עוני במחבואי לבל יוודע למי והוא כפל ענין במ״ש.
(לג-לד) ושמא תאמרו: מאחר שהיית עושה צדקותיך בפומבי, אולי מן הצבועים היית הקוראים חסדם בקהל רב. ומכסים פשעיהם במסתרים: הנה הוא אומר: אם כסיתי כאדם פשעי לטמון בחבי עוני, ולמה לי לכסות פשעי? האם מפחד ההמון? והלא היתה אימתי מוטלת על הבריות, ואם הייתי עושה מעשים אשר לא יעשו, לא הייתי צריך להעלימם: כי אערוץ המון רבה. אף על פי שעם כל זה ובוז משפחות יחתני ואדום לא אצא פתח: אם היה איש נבזה וחדל אישים רב אתי, הייתי ירא מפניו, והייתי מפייסו בכל מה שירצה, ואדום, ולא אצא פתח, השערה אל השופטים, שודאי היו מזכים אותי אבל הייתי בוחר להפסיד משלי ולשבת בשלום עם כל אדם.
כסתי פשעי, לטמון בחבי עוני – הפשע הוא המרד בגלוי וצריך כיסוי, אבל העון שהוא עוות המחשבה הוא מכוסה, וצריך להטמינו במקום כיסויו בל יתראה שם, ר״ל בל יתראו מחשבותיו החוצה.
(לג-לד) אם כסיתי ואם תאמרו שחטאתי בסתר והעלמתי את חטאי, עז״א וכי כסיתי את פשעי כיתר האדם וטמנתי את עוני במחבואי מפני כי אערוץ ואירא לגלות עוני מפני המון רבה ובוז משפחות שהם יחיתוני ושברו אותי עת אגלה עוני, עד שאהיה מוכרח לידום אח״כ ולא אוכל לצאת לפני הפתח מרוב הבושה, הלא אנכי לא יראתי משום אדם ולא מפני ההמון, ולא היצרכתי לטמון חטאי מפני פחדם וכלימתם,
(33) Job had not sinned in secret and hidden this fact.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לד) כִּ֤י אֶעֱר֨וֹץ׀ הָ֘מ֤וֹן רַבָּ֗הוּבוּז⁠־מִשְׁפָּח֥וֹת יְחִתֵּ֑נִיוָ֝אֶדֹּ֗םלֹא⁠־אֵ֥צֵא פָֽתַח׃
because I feared the great multitude, and the most contemptible among families terrified me, so that I kept silent, and did not go out of the door.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם אֶתְגַבֵּר רִכְפַת גֵיוְתָנַיָא וּבְסִיר גְנִיסָתָא יִתְבְּרִנַנִי וּשְׁתִקֵית לָא אֶפּוֹק מַעֲלָנָא.
אן ארהב אלג׳מהור אלכ׳תיר, ואזרא אלעשאיר יד׳ערני, פאסכת ולא אכ׳רג׳ אלבאב כ׳ופא.
כי, שאערוץ מההמון הרב שיהא פחד העם עלי ובוז המשפחות יחתני שיחרידני מה שכל המשפחות בעיר יבוזו לי ואדום ולא אצא מן הפתח מפני הפחד.
כי אערוץ – מתחילה הייתי מכניע המון רבה של רשעים ועתה אף בין כשדיים זה העם לא היה (ישעיהו כ״ג:י״ג).
יחיתני – מיראני.
For I would subdue Originally I would subdue a great multitude of wicked men, but now, even among the Chaldeans – "This people has never been" (Yeshayahu 23:13).
כי אערוץ המון רבה – לשעבר הייתי משבר חיל רב אם קם לנגדי, ועתה להפך, אפילו בוז משפחות יחיתני בדברים.
בוז – בזוי משפחה.
ואדום לא אצא פתח – פתרונו: ואני דומם ולא אפתח את פי.
ובוז משפחות – נבזה וגרוע שבמשפחות.
ואדום – ואני יושב ודומם.
לא אצא פתח – אינני יוצא מפתח ביתי מרוב חרפתם אשר עלי כל היום.
כי אערוץ – אפחד, כמו: אל תערץ ואל תחתא (יהושע א׳:ט׳).
ובוז משפחות – והנבזה במשפחות יפחידני, כי יחתני – כמו: חתת אלהיםב (בראשית ל״ה:ה׳).
א. כן בכ״י אוקספורד 567. בכ״י פרמא 2395, לונדון 24896 חסר: ״כמו אל תערץ ואל תחת״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 567. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״כי יחתני כמו חתת אלהים״.
כי אערוץ המון רבה – בתחלה משבר המון רשעים, ועתה בוז משפחות יחתני. בוז – פעול, בשקל: ופקדתי על כל מול בערלה (ירמיהו ט׳:כ״ד), סוג לב (משלי י״ד:י״ד). יחיתני מן הפעיל.
אערוץ – אירא או אפחד.
רבה – גדולה וחסר מ״ם השירות והראוי מרובה.
ובוז – פעול דבוק.
יחתני – פי׳ ישברני.
כי אערוץ המון רבה – אם עתה אפחד המון מעיר רבת עם אחד אשר בוז של משפחות ישברני ולא אצא פתח שלא יחתני או הייתי מעריץ ומפחיד מקדם המון עיר רבה ועתה בוז משפחות יחתני.
כי אערוץ המון רבה – כמו את ה׳ אלהיכם אותו תעריצו. יאמר כי יירא מן המון בני אדם, פן יהיה בהם יודע פשע, או שיחתני בזיון שעשיתי למשפחה או שבט, ולכן אדום ולא אענה על ריב ולא אצא מפתח ביתי, לא היה בי מכל אלה דבר, כי לא חטאתי בסתר ולא עשיתי בוז למשפחה שאכלם מן החטא או אפחד מן המשפחה.
והמפרשים אמרו כי מתחלה הייתי מפחד המון רבה, ועתה הנבזה במשפחות יפחידני, ולכן אדום ולא אצא מפתח ביתי. ואיננו נכון.
אערוץ המון רבה – הייתי יכול לשמור המון רבה מהאנשים.
ובוז משפחות יחיתני – האיש הנבזה שבמשפחות יכניעני ויבזני או ירצה בזה האיש שהוא מהמשפחות היותר נבזות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לג]

לא אצא פתח – כ״כ לא בלא וא״ו בתחלת המלה.
אערוץ – אשבור כמו בערוץ נחלים (איוב ל׳:ו׳).
המון – עם רב ולתוספת ביאור אמר רבה.
יחתני – מלשון חתת ושבר.
ואדום – ואשתוק כמו וידום אהרן (ויקרא י׳:ג׳).
כי אערוץ – ר״ל וכי עשיתי כזאת עד שיבוא עלי הדבר הזה אשר מאז היה הכח בידי לערוץ ולשבר המון רב מן האנשים ועתה הבזוי מן המשפחות משבר ומפחד אותי ובע״כ אשתוק ואסבול ולא אצא מפתח ביתי ליראתי ממנו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לג]

אערוץ – אירא ואפחד כמו אל תערוץ מפניהם.
בוז משפחות – בזיון של משפחות, ומשפחה מגביל נגד המון, שההמון הם הבלתי מחוברים רק המיית הפחותים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לג]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לה) מִ֤י יִתֶּן⁠־לִ֨י׀ שֹׁ֘מֵ֤עַֽ לִ֗יהֶן⁠־תָּ֭וִי שַׁדַּ֣י יַעֲנֵ֑נִיוְסֵ֥פֶר כָּ֝תַ֗באִ֣ישׁ רִיבִֽי׃
Oh that I had one to hear me! Lo, here is my signature, let the Almighty answer me — and, if only I had an indictment which my adversary has written!
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מַן יִגְזוֹר עֲלֵי דִיקַבֵּל מִנִי הָא רִגוּנִי דְשַׁדַי עָנִי יָתִי וּפִטְקָא דִכְתַב אֱנַשׁ תִּגְרִי.
פמן יעטיני מן יסמעני, ולית יג׳יבני אלכאפי בחדי, ויכון ד׳ו כ׳צומתי קד כתב כתאבא.
מי, מי יתן לי מי שישמעני ולואי שיענני האל כמדתי, ויהיה איש ריבי כבר כתב ספר.
וגזרתי תוי מן והתוית תו1.
1. יחזקאל ט ד.
ואשתקקת תוי מן והתוית תו.
הן תוי שדי יענני – ולואי שיעיד עלי המקום בדין כמ״ש עלי כי אין כמוהו בארץ תם וישר וירא אלהים (איוב א׳:א׳), גם משה שכתב ספרו וספרי יעיד עלי.
(דבר אחר:) כן היה איוב אומר תנה לתוות אותי ואת כושרי.
שדי יענני – לבקשה זאת.
וספר כתב איש ריבי – יכתוב גם הוא ספרו להתווכח עמי.
behold my inscription; may the Almighty bear witness for me Would that the Omnipresent bear witness for me in judgment, as He wrote concerning me: "For there is none like him on earth, a sincere and upright man, God-fearing" (1:8). Also Moshe, who wrote his Book and my Book, will bear witness concerning me. (Another explanation:) This is what Iyyov says, "Give it to inscribe me and my virtue.⁠"
may the Almighty answer me for this request.
and may my opponent write a book May he too write a book to contend with me.
מי יתן לי שומע לי – מי יתן שאמצא אדם שיהא שומע לי, להיות ביני ובין הקב״ה, ונתווכח על ידו, שישא הספרים מזה לזה.
הן תוי – הן אני מזומן לכתוב טענותיי ולמסור דבריי ביד השליח, שישאם להקב״ה, והוא יענני על ידו.⁠א
וספר כתב איש ריבי – והקב״ה שהוא בעל משפטי יכתוב דבריו בספר וישלחם לי על ידי זה השליח.
הן תוי – כמו: והתוית תיוב (יחזקאל ט׳:ד׳).
ואני לא כך שמעתי, אלא כך פתר ר׳ מנחם בר׳ חלבו: מי יתן שישמע לי הקב״ה בכךג שתאוותי ששדי יענני, וזה הוא תאוותי: שיכתוב איש בספר את ריבי – דברי ריבות שאני רב את יוצרי,⁠1 אני מתאווה שיהו כתובין על הספר.
1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו מ״ה:ט׳.
א. כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225 חסר: ״על ידו״.
ב. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״תו״.
ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״לכך״.
מי יתן לי שומע לי – מי יתן שאמצא אדם שיהא שומע לי להיות שליח ביני לבין הקב״ה, ונתווכח על ידו שישא הספרים מזה לזה.
הן תוי – הן אני מזומן לכתוב טענותיי ולמסור איגרת דבריי ביד השליח שישאנה להקב״ה, והוא יענני על ידו.
וספר כתב איש ריבי – והקב״ה, שהוא בעל משפטי, יכתוב דבריו בספר, וישלחהו לי על יד השליח.
הן תוי – כמו והתוית תי״ו (יחזקאל ט׳:ד׳).
הן תוי – יש אומרים: שהוא חסר אל״ף. והענין: כי אתאוה שיענני שדי.
והנכון: שהוא כמו והתוית תו (יחזקאל ט׳:ד׳), והענין: הן כל מה שרשמתי שדי הוא שיענני.
איש ריבי – שיריב בשבילי.
הן תוי שדי יענני – הן כתבו, מן והתוית תו (יחזקאל ט׳:ד׳).
או וכתב הוא ספר לאיש ריבי – לאיש שיריב עמי.
הן תוי שדי יענני – הן מכתבי. או יכתוב הוא ספר לאיש ריבי.
תוי – מן והתוית תו (יחזקאל ט׳:ד׳) כטעם רושם או כתיבה.
ויש אומ׳ שהוא חסר אל״ף תאוה והטעם רצוני ותאותי.
הן תוי – כתובתי והעד וספר כתב איש ריבי שיריב בעבורי.
מי יתן לי שומע לי – שופט שישמע את תלונתי.
הן תוי – הן כתבי, אשר ארצה להשפט בו הוא מה שיענני האל ואינני חפץ בטענות אחרות.
וספר כתב איש ריבי – גם כן יהיה רעי ושטר טענותי, כי כל אשר יכתבו ויספרו ממעשי אני מקבל עלי, ובלבד שידין האל עמי בעבור היות צדקי נודע ונשמע.
תוי – סימני ותוי מגז׳ והתוית תיו.
יענני – יעיד לי או יהיה הרצון בתוי תאותי ויהיה חסר אלף ויהיה ביאור יענני יענה אותי בהתווכחי עמו על טענותי כי כבר חשק איוב זה כמו שזכר במה שקדם.
(לה-לז) מי יתן לי שומע לי. שומע שיהיה בעדי, שלא יעלים עינים מזכיותי: הֶן תָּוִי שַׁדַּי. ועם זה, האל ית׳ שהוא תו וגבול - תכלית כל מעשי, הוא יענני להצילני מחמסו של האל הרע: וספר כתב. ספר זכרון לפניו על עוונות וזכיות יהיה איש ריבי אם אני חייב בו, כי אמנם אותו ספר על שכמי אשאנו לזכותי, מספר צעדי אגידנו - לאל ית׳ או לשומע, כמו נגיד [אקרבנו] - ועם זה אקרב הספר לזכותי:
הן תוי – המסורת ה׳ הן בסגול וסימן נמסר הכא במ״ג ובדוכתי אחריני ודין חד מינייהו בלא פלוגתא ברם בסיפרא עתיקא מדקדוקא אשכחנא הך מסרה בלישנא אחרינא הן ה׳ פתח וסימן הן עם לבדד ישכן. הן עם כלביא יקום. הן הוא משוש דרכו (איוב ח). הן אני כפיך (איוב לג). הן זאת לא צדקת אענך (שם). וחד פלוגתא הן תוי שדי יענני מד עטן. ובמסרה דילן הן אני כפיך ליתיה בהאי מניינא דהוא בצירי.
תוי – לית מלרע.
תוי – כמו תאוי והוא מלשון תאוה ותחסר האל״ף וכן ת״י רגוגי וכ״כ ולא תתאוה (דברים ה׳:י״ז) ת״א ולא תירוג.
יענני – מלשון עניה ותשובה.
וספר – הוא״ו היא במקום או.
מי יתן וגו׳ – מי יתן לי איש אשר ישמע אלי למלאות תשוקתי כי הן תאותי אשר שדי יענה לי לומר מה פשעי וכמ״ש למעלה אדבר והשיבני כמה לי עונות וכו׳ או שאיש ריבי המתווכח עמדי יכתב בספר כל דברי ויכוחו למען יעמדו ימים רבים ויבחנו דור אחרון הדין עם מי וכמ״ש למעלה מי יתן בספר ויוחקו.
(לה-מ) אבל עתה שנהפך עלי הגלגל לא אוכל להתאפק, ועל כרחי אני קובל ומתרעם על העול הנעשה לי, ומי יתן לי שומע לי! ומי יתן ויענני שדי: הן תוי, ועם זה יתן לי ספר אשר כתב איש ריבי. הכוונה: ויואל אלוה ויתן לי ספר רשימת עוונותי אשר חטאתי במשך ימי חיי, והוא ספר אשר כתב איש ריבי, הוא המלאך הכותב כל חטאת האדם, והוא חתום בחותמו של הקב״ה המעיד על אמתת כל הכתוב בו, ומי יתן ויתנהו האל לי, ויענני: הן תוי, ראה חתימתי ראה חטאתיך, והכלם אם לא על שכמי אשאנו אענדנו עטרות לי: כל כך ברור לי שלא חטאתי לפניו, שאם היה הספר הזה במציאות, לא זזתי מחבבו כדבר יקר נחמד ונעים, ולא זו בלבד, אבל אקרא בו בכל שעה: מספר צעדי אגידנו, ואגידנו במקום הזה יוצא לשלישי, אעשה שיגיד לי כל פסיעות שפסעתי מימי, כלומר אקרא בו ספור כל מעשים שעשיתי, וגם כי יזכירני עוונותי, כמו נגיד אקרבנו: וכל זה מפני שנקיון כפי ברור לי, וידעתי שאי אפשר לספר כזה שתהיה לו מציאות וחתם דבריו ואמר: אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון אם כחה אכלתי בלי כסף ונפש בעליה הפחתי, תחת חטה יצא חח ותחת שעורה באשה; וכל זה ברור, אך מלת בעליה לדעתי חוזרת לעובדי האדמה, שעליהם אמר אם כחה אכלתי בלי כסף, וקרא עובדי האדמה בעליה, כי כן שורת הדין נותנת שעובד האדמה ישבע לחמה, וכל עוד שלא וכל עוד שלא קבל שכר עבודתו הוא הוא בעל תבואתה בשנה ההיא. ועם זה תמו דברי איוב.
(סיום) 1
1. שד״ל חתם את מכתבו: ״אהבני ידידי, ואתה שלום טריאסטי, התקפ״ז, באחד לחדש הששי, יום מלאת לי שבע ועשרים שנה.⁠״
תוי – הם האותיות, ויתו על דלתות השער.
והספר – הוא חבור האותיות לספר שלם.
ואיש ריבי – מוסב לכל המאמר יענני (איש ריבי) וספר כתב (שדי) (יענני) איש ריבי.
מי יתן שומע לי ויודה לדברי, הן תוי, שיעורו הן תוי שדי וספר כתב יענני איש ריבי שאיש ריבי המתוכח עמי יענה אותי ויאמר אלי, הן תוי שדי הן ה׳ תו ורשם על בשרי את חטאתי שהנגעים שעל בשרי הם המכתב שכתב ה׳ ורשם את עוני, והוא הספר אשר כתב, ר״ל שחרת על בשרי את פשעי בנגעים ופצעים באותיות כתובים על ספר נלט אם לא, משיב אם לא הייתי נושא ספר זה (שהוא מכתב של עוני ותוי חטאתי) על שכמי לעול ולמשא, ר״ל אם לא היה דביק על גופי, אענדנו עטרות לי, הייתי עושה ממנו עטרה לכבוד ולתפארת, כי בספר של ה׳ היו כתובים זכיותי לא חטאתי, כי.
Pointing to the sores on his body, Job demands to know if they are really God's handiwork.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לו) אִם⁠־לֹ֣א עַל⁠־שִׁ֭כְמִי אֶשָּׂאֶ֑נּוּ אֶעֶנְדֶ֖נּוּ עֲטָר֣וֹת לִֽי׃
Surely I would carry it upon my shoulder; I would bind it to me as a crown.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״לעודהכל
אִין לָא עַל כִּתְפֵי אֱסוֹבְרִנֵיהּ אַרְכְּבִנֵיהּ כְּלִילָן לִי.
אן לם אחמלה עלי מנכבי, ואתזין בה כאלתיג׳אן.
אם, אם לא אשאנו על שכמי ואתקשט בו כעטרות. מוסב על הספר. ותרגם אענדנו ״אתזיין״ וכ״כ בפירושי למשלי ו כא.
אשאנו – לכותב את ספרי.
אענדנו – אקשרנו לספר עטרות לי.
Would I not carry him The writer of the book.
bind it I will bind the book to me as crowns.
ומי שיכתבם, אם לא על שכמי אשאנו אענדנו – אקשרנו לסופר עטרות לי.
אשאנו – לאותו שליח מרוב אהבה, ואקשור לו עטרות לכבד אותו.
ופירוש אענדנו – כמו: ענדם על גרגרותיך (משלי ו׳:כ״א), וענינו: אקשרנו או אשימנו.
אענדנו – אקשרנו וכן ענדם.
אענדנו – אקשר לו העטרות שלי.
אענדנו – אקשרנו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

אם לא – הוא ענין שבועה כמו אם לא שויתי ודוממתי (תהלים קל״א:ב׳).
אענדנו – ענין עניבה וקשירה וכן ענדם על גרגרותיך (משלי ו׳:כ״א).
אם לא – אם אמצא איש אשר ימלא תשוקתי באחת משתי אלה הנה באמת אשא אותו על שכמי ולא יהיה עלי למשא ואקשור אותו על ראשי להיות לי לעטרות כי מאוד אחבבנו ואתפאר בו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״להכל
 
(לז) מִסְפַּ֣ר צְ֭עָדַי אַגִּידֶ֑נּוּ כְּמוֹ⁠־נָ֝גִ֗יד אֲקָֽרְבֶֽנּוּא׃
I would declare to him the number of my steps; as a prince I would approach him.
א. אֲקָֽרְבֶֽנּוּ א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ (חטף)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מִנְיָן פְּסִיעָתִי אֲחַוִנֵיהּ דִכְמָת אַרְכוֹנָא דִכְמָת אַרְכוֹנָא אֲקָרְבִנֵיהּ.
ועדד כ׳טאי אג׳עלה מכ׳ברא לי, וכאחד אלמדברין אקרבה.
מספר, ומספר צעדי אעשנו מגיד לי, וכאחד המנהיגים אקרבנו. זה לפי נוס׳ כ״י ק, ו, ח. וכך בפירושו ״פירשתי אגידנו מן אגיד״ והוא תמוד. מה צורך לפרש אגידנו מן אגיד. אבל לפי נוס׳ כ״י פ, וכך היה לפני רב״ז בכרך ״ומספר צעדי אעשנו מנהיג לי וכאחד המנהיגים אקרבנו״ ובפירוש ״וגזרתי אגידנו מן נגיד״ ונראה כי נוסח זה הוא הנכון.
ופירשתי אגידנו מן אגיד. והנה כלל איוב בזה עיקרי מעשה הצדק ואמר שהוא עשה אותן, ועיקרי העברות החמורות והרבה מן הקלות ואמר שהוא נזהר מהן, ולא ענהו בלדד על כך. ואני אפרש אחרי זה מה אמר לו אליהוא והשיבו על זה במאמרו השלישי. וכאשר המשיך שלשה מאמרים והם שותקים החליט עליהם הכתוב בהפסק.
וצרפת אגידנו מן אגיד.
פג׳מע איוב פי הד׳א עיון אלצלאחאת וחכי אנה פעלהא, ועיון אלכבאיר אלמנכרה וכת׳יר מן צגאירהא וחכי אנה תרכהא, ולם יג׳יבה ען ד׳לך בלדד. ואנא אשרח בעד הד׳א מא כ׳אטבה אליהוא ואג׳אבה ענה פי מקאלתה אלת׳אלת׳ה.
ולמא אמצ׳א ת׳לאת׳ מקאלאת ואלקום ממסכין חכם עליהם אלכתאב באלאנקטאע.
מספר צעדי אגידנו – לאותו האיש.
I will tell him the number of my steps to that man.
מספר צעדי אגידנו – כאדם שיש לו אהוב ומגלה לו כל סתריו.
מספר צעדי אגידנו – לאותו שליח, למען יספר את כל אשר פעלתי לפני הקב״ה.
כמו נגיד – כמו קצין, אהיה מקרב אותו.
מספר צעדי אגידנו – כל דרכי הייתי מגיד לו לפנים.
מספר צעדי אגידנו – אגיד לו דרכי הראשונים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

אקרבנו – יש ספרים בפתח הקו״ף וברוב בקמץ.
מספר – אגיד לו מספר פסיעותי ר״ל אגלה לו מצפוני לבי ואקרב אותו כמו שמקרבין את השר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

נגיד – דבר ומנהיג.
מספר צעדי אגידנו – הייתי אומר לספר זה ולכותבו מספר צעדי שכולם שוים לטובה, כמו נגיד אקרבנו, הייתי מקרב אותו כמו נגיד ומנהיג, כי הוא המנהיג אותי והוא היודע כל דרכי וצעדי, והייתי מתעטר בספר הזה שהיו מעשי כתובים בו, רק החסרון שספר של הנגעים אינו לשאת על ראשי לעטרה כי נעשה על שכמי לעול ולמשא:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לח) אִם⁠־עָ֭לַי אַדְמָתִ֣י תִזְעָ֑קוְ֝יַ֗חַד תְּלָמֶ֥יהָ יִבְכָּיֽוּן׃
If my land cries out against me, and its furrows weep together;
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין עֲלַי אַרְעָא תִקְבּוֹל וְכַחֲדָא תַּלְמַיָהָא בָּכְיָן.
אם עלי אדמתי תזעק – אמר לו הקב״ה לאיוב כלום יש לך עליה אלא ארבע אמות בשעת מיתתך הא דידך, ר׳ חייא רבא ור״ש בן חלפתא ר׳ חייא אמר משל לאחד שמכר טלית באיטליס, עבר אחד וראה אותה ואמר שלי היא א״ל התעטף בה אם מחזקת היא לך הרי היא שלך ואם לאו אינה שלך, כך אמר הקב״ה לאיוב הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ואת אמרת אם עלי אדמתי תזעק, ור׳ שמעון אמר משל לאחד שמכר שפחה באיטליס עבר אחד וראה אותה ואמר שלי היא, א״ל נזוף בה אם נשמעת לך הרי היא שלך, כך אמר הקב״ה ולא כתיב המביט לארץ ותרעד ואת אמרת אם עלי אדמתי תזעק, באותה שעה אמר איוב רבש״ע לא אמרתי אלא אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי.
ויחד תלמיה יבכיון – אם זרעתי אותה כלאים, אם כחה אכלתי בלי כסף, זה מעשר שני שנאמר ונתתה בכסף, ונפש בעליה הפחתי, זה מעשר עני, אם לא עשיתי כן, תחת חטה יצא חוח, תני ר׳ הושעיא למדתך תורה דרך ארץ שדה שמעלה חוחים יפה לזרעה חטים, שמעלה באושים יפה לזרעה שעורים. עד עכשו איוב מתנבא כמה נבואות והוא אומר תמו דברי איוב, אלא אמר איוב אם לא עשיתי כן יתמו דברי ולא יהיה לי פתחון פה (ברמז קל״ד).
ואן צרכ׳ת ארצ׳י עליי, וג׳מיע אהל אתלאמהא יבכון.
אם, ואם תזעק אדמתי עלי וכל אנשי תלמיה יבכיון. הוסיף אנשי כלומר העובדים בה, כי אין התלמים בוכים.
אם עלי אדמתי תזעק – על לקט שכחה ופאה ומעשרות שלא הוצאתי מעשרות כראוי.
ויחד תלמיה יבכיון – שחרשתי בשור ובחמור יחדיו.
If my soil complains about me concerning the gleanings, the forgotten sheaves, and the end [of the field], as well as tithes, [claiming] that I did not extract tithes properly.
and its furrows weep together that I plowed with an ox and with a donkey together.
אם עלי אדמתי תזעק – פתרונו: אם עובד אדמתי באה צעקתו עלי, שעשקתי את שכרו.
ויחד תלמיה יבכיון – ואם משוה תלמיה יחד, כולן עלי יבכיון.
אם עלי אדמתו – מוסב על: תחת חטה וג׳ (איוב ל״א:מ׳).
(לח-מ) אם עלי אדמתי תזעק – כי סבותי אני לצאת ממנה חוח ובאשה תחת חטה ושעורה על כן תזעק עלי.
תמו דברי איוב – הכותב אומרו וכן כלו תפלות דוד בן ישי (תהלים ע״ב:כ׳).
אם עלי אדמתי תזעק – שגזלתיה.
ויחד תלמיה יבכיון – שלא פרעתי דמי המקח, כאשר יפרש.
(לח-מ) ומעתה אני אומר, אם עלי אדמתי תזעק [וגו׳ אִם כֹּחָהּ אָכַלְתִּי בְלִי כָסֶף וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי] כמנהג העשירים הקונים קרקעות העניים ונותנים מקצת דמים בלבד, אני מקבל עלי שתחת חיטה יצא חוח, כי לא עשיתי כזאת מעולם:
תלמיה – הערוגות כמו תלמי שדי (הושע י׳:ד׳).
אם עלי – חזר לדבריו הראשונים ואמר אם אדמת שדי תזעק עלי להעיד שהיא אצלי בגזל ואם תלמיה כולם יחד יבכיון להתאונן על שכבוש תחת ידי שכר הפועלים עובדי אדמה והוא ענין מליצה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

אם – סיים דבריו וכי אדמתי הזועקת על שהיא שוממה, עלי תזעק? וכי אני גרמתי שתהיה שממה? או תלמיה אשר יחד יבכיון הכי עלי יבכיון? וכי בחטאתי נעשה זאת?
Job's lands, that once supported all his wealth and possessions, are now empty. The sheep, the camels, the oxen and the asses, together with their handlers and Job's own children, are all gone. In his final desperate cry, Job calls on the land, his last refuge, to become barren too.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לט) אִם⁠־כֹּ֭חָהּ אָכַ֣לְתִּי בְלִי⁠־כָ֑סֶףוְנֶ֖פֶשׁ בְּעָלֶ֣יהָ הִפָּֽחְתִּי׃
if I have eaten its fruits without money, or have caused its tillers to be disappointed,
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין חֵילָהּ גְמִירֵית בְּלָא כְסַף וּנְפַשׁ דְמָרָהָא אַפְחֵית.
אן אכלת מן קואהא בלא ת׳מן, או כ׳ת׳רת נפס צאחבתהא.
אם, אם אכלתי מכחה בלי דמים או העצבתי נפש בעליה. כאן תרגם הפחתי ״כתר״ עצבון וצער. ולעיל יא כ תרגם ״מכיב״ אכזבה. וכתב בפירושו לויקרא פרשת בהר הובא במהדורתי עמ׳ קצו: והנה באר שיש לה בעלים זולתו שהרי אמר ונפש בעליה הפחתי, אלא שהיא ממושכנת בידו, ודרך המזלזלים באסורים לאכול פירות שדה הממושכנת בידם ואינם מחשבים לבעלים דמיהם, ואיוב ניקה את עצמו מכך ואמר אני לא אכלתי שום דבר מפירותיהם כי אם בדמים שנכיתי לבעלים מן החוב שעליהם, ואם לא הייתי עושה כן יצמחו לי קוצים במקום החטה וזונין במקום השעורה.
בלי כסף – לשכור שכירים ולעשקם.
דבר אחר: זה מעשר שני, דכתיב: וצרת הכסף בידך (דברים י״ד:כ״ה).
ונפש בעליה – אריס העובד בה.
without money to hire workers and to oppress them [by not paying them]. Another explanation. This refers to the second tithe, concerning which it is written: "And you shall tie the money in your hand" (Devarim 14:25).
and I caused pain to its owner The sharecropper who tills it.
אם כחה אכלתי בלי כסף – פתרונו: אם כח העמלין בה אכלתי, שלא נתתי את כסף שכרה, ואם נפש בעליה העובדין אותה הפחתי – הדאבתי, כדמתרגמ׳: מדיבות נפש – מפחן נפשא (תרגום אונקלוס ויקרא כ״ו:ט״ז).
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״מפחן נפש״.
הפַחְתִי – הדאבתי, כתרגומו של מדיבות נפש (ויקרא כ״ו:ט״ז).
ונפש בעליה הפחתי – כמו: מפח נפש (איוב י״א:כ׳).
הפחתי – הכאבתי בעליה – הפועל היגע בארץ והעמל בה.
הפחתי – מן מפח נפש (איוב י״א:כ׳) ופי׳ הכאבתי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לח]

אם כחה אכלתי בלי כסף – או נפש בעליה הפחתי – לחמוס אותה בכסף.
הפחתי – הדאגתי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לח]

אם כחה אכלתי בלי כסף – כן כתוב והבי״ת רפויה.
הפחתי – הדאבתי כמו מפח נפש (איוב י״א:כ׳).
אם כחה – עתה חזר ופירש אמריו לומר אם אכלתי כח השדה ותבואתה בלי כסף מחירה לעובדי האדמה ואם האדבתי והכאבתי נפש בעליה הראשונים לעשוק שדהו מבלי כסף שברו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

(לט-מ) האם כחה אכלתי בלא כסף והפחתי נפש בעליה – ר״ל אם גזלתי את השדה בלא כסף מבעליה הפחתי נפשו עד שלכן תחת חטה תצא חוח והאדמה תשאה שממה? הלא שדות בכסף קניתי לא עשקתי ולא גזלתי. וא״כ לא עלי אדמתי תזעק כי לא נעשה זה על ידי עונותי.
תמו דברי איוב – תמו תשובותיו לשלשת ריעיו וגם הם שבתו מלענות, ולכן ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי וכו׳:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מ) תַּ֤חַת חִטָּ֨ה׀ יֵ֥צֵא ח֗וֹחַ וְתַֽחַת⁠־שְׂעֹרָ֥ה בׇאְשָׁ֑התַּ֝֗מּוּ דִּבְרֵ֥י אִיּֽוֹב׃
let thistles grow instead of wheat, and noisome weeds instead of barley. The words of Iyyov are ended.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
חֲלַף חִנְטַיָא יִפְקוּן סִלְוֵי וַחֲלַף סְעַרְתָּא חֻזְמֵי שְׁלִימוּ פִּתְגָמֵי אִיוֹב.
תחת חטה יצא חוח – (כתוב בישעיה).
פבדל אלחנטה יכ׳רג׳ לי שוך, ובדל אלשעיר זואן, תם כלאם איוב.
תחת, אז במקום החטה יצאו לי קוצים ובמקום השעורים זונין, תמו דברי איוב. על מיני הקוצים ראה לעיל ל, ד. ותרגם באשה ״זואן״ והוא צומח על הרוב בין החטים ודומה לגרגרי החטה אלא שהן צהובין ואכילתו משכרת ומביאה את השנה, ונקרא גם ״מסכרה״.
באשה – דבר מבאיש, כמו באושים (ישעיהו ה׳:ב׳-ד׳). ואם לא עשיתי כן תחת חטה יצא חוח. תני ר׳ אושעיא למדתך תורה דרך ארץ שדה שמעלה חוחים יפה לזורעה חטים, שמעלה באושים יפה לזורעה שעורים. וזה טעם תחת חטה יצא חוח.
תמו וגו׳ – עד כאן הוא חוזר ומתנבא כמה נבואות ואת אומר תמו דברי איוב אלא כך אומר איוב אם לא עשיתי כן יתמו דברי איוב ואל יהי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש (דברים כ״ו:י״ג). כך ראיתי בפסיקתא בפרשת עשר תעשר (פסיקתא דרב כהנא י׳:ז׳) מפורש כן מן הפסוקים האלו.
noisome weeds Heb. באשה, (a malodorous plant) like בְּאֻשִׁים (Yeshayahu 5:2). And if I did not do so, may thistles emerge instead of wheat. (Rabbi Oshia taught: The Torah teaches you practical advice, that in a field beset with thistles it is advisable to sow wheat, and in a field beset with weeds, it is advisable to sow barley. This is the reading of Yalkut.) Now what is the reason? "Instead of wheat, thistles shall emerge.⁠"
Until this point, he repeatedly prophesies many prophecies, and you say: Iyyov's words are ended? Rather, Iyyov says as follows, "If I have not done so, may Iyyov's words be ended, and may he have no pretext for saying before You (Devarim 26:13), 'I have cleared away what is holy.'" I saw this in the Pesikta of the portion עשר תעשר (ibid. 14), explained in this manner from these verses.
אם כן עשיתי: תחת חיטה יצא חוח ותחת שעורה באשה – מיני קוצים, כמו: ויעשא באשים (ישעיהו ה׳:ב׳).
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״ויעש״.
באשה – מין ממיני החוח, כמו: ויעש באושים (ישעיהו ה׳:ב׳).
באשה – מן ויעש באושים (ישעיהו ה׳:ב׳) כטעם קוצים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לח]

תחת חטה יצא חוח – כחביריו.
באשה – הוא מין ממיני החוח מגזרת ויעש באושים והרצון בזה שכאשר יזרע בארצו לא תוציא צמחה אבל יצמחו בה קוצים וחרולים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לח]

באשה – שם בפלס מחרת והתי״ו מקום ה״א עצמה חכמה שהוא ממשקלם ומפני החי״ת שהיא גרונית הוסב הקמץ חטוף תחתיה וזה העי״ן שלו גרונית ולא הוסב הקמץ תחתיה והאל״ף נחה בשוא מכלול דף רט״ז ושרשים.
חוח – מין קוץ.
באשה – דומה הוא לשעורה וגרועה ממנה וכן ויעש באושים (ישעיהו ה׳:ב׳) שהיא מין דומה לענבים וגרועה מהם.
תחת חטה – אזי יהיה גמול העונש שבמקום החטה הזרועה יצא חוח ובמקום השעורה תצמח באשה.
תמו דברי איוב – גם אלה דברי איוב שאמר נשלמו אמרי ולא אדבר עוד מעתה וכאומר הנה כבר ספרתי כושר דרכי ורוב המכאוב הבאה עלי אחר מרבית הגדולה וההצלחה שהיה לי מאז ואין לי מענה על דברי ומה א״כ אוסיף לדבר עוד (העולה מהדברים האלה כי יספר מרבית גדולתו וגודל הצלחתו שהיה לו מאז וכשרון מעשיו אשר בעבורם בא לו הגדולה והכבוד ואיך נהפך הדבר מן הקצה אל הקצה כי אף הצעירים ומבוז משפחות יבזוהו ואף יסבול מכאובות שונות ולא בעבור עון מה כי מאד היה נזהר בכל הדברים שיש להזהר בהם וירבה לספר מרבית צדקתו ויושר הנהגתו וישפוט על עצמו גמול עונש אם חטא בדבר מה).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לט]

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144