ופי המעיל בתוכו כפי תחרא: כבר נתבאר בפרשת הציווי
(לעיל כח,לב) שיש מחלוקת הראשונים בצורת המעיל,
דרש״י ס״ל שהיה כמו כתונת רחבה, ו׳פי הראש׳ הוא בית הצואר שלו,
והרמב״ם והרמב״ן ס״ל שהיה פתוח ממעלה למטה לגמרי בלא בתי ידים כלל, ו׳פי הראש׳ היינו שהיה בית הצואר ארוג מצד לצד ושם היה מכניס את הראש ובזה נקרא ׳פי ראש׳, וביארנו שמה דמשמעות המקרא ״והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו״ הוא כשיטת הרמב״ם והרמב״ן, עיי״ש.
אבל כשאנו מגיעים
לפרשה זו של המעשה משמע כפירוש רש״י, שהרי לפירוש הרמב״ן מתפרש שם ״והיה פי ראשו בתוכו״ – שיהא בית הצואר לא תפור אלא ארוג מתחילה, ואח״כ כתיב ״שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא״ הוא דבר בפני עצמו, שיהא החיבור הלז עם השפה מעשה אורג כפי תחרא
1, כדי שלא יקרע, והוא טעם על מצות השפה ולא על מעשה אורג. אבל לשון המקרא שלפנינו ״ופי המעיל בתוכו כפי תחרא״ אינו מדוקדק, וכי תחרא
2 אינו רגיל להיות תפור אלא ארוג, והיה ראוי לכתוב ׳שפה לפיו סביב כפי תחרא׳ ויהא משמעו שתהא השפה עבה וחזקה כפי תחרא
3. אבל לפירוש רש״י משמעות ״והיה פי ראשו בתוכו״
(לעיל כח,לב) היינו בית הצואר כפול לפנים, ומפרש עוד שיהא פי המעיל בתוכו עבה כפי תחרא, ולפי זה מתפרש יפה מקרא שלפנינו ״ופי המעיל בתוכו״ היינו כפול לפנים, ועל זה מפרש ״כפי תחרא״ – היינו עבה. ועוד יבואר במקרא הסמוך שמוכח גם כן כשיטת רש״י.
על כן נראה, דבאמת משמעות ״מעיל״ בלשון הקודש הוא בשני אופנים,
גם כפירוש רש״י וגם כפירוש הרמב״ם והרמב״ן. ואל תתמה על זה, דכיוצא בזה איתא ביומא
(נט,א): תניא, אמר רבי ישמעאל, שני כהנים גדולים נשתיירו במקדש ראשון
4, זה אומר הקפתי
5 ביד
6 וזה אומר הקפתי ברגל
7. ובלא ספק אע״ג דמר סבר לפי הטעם שנראה לו כך מיקרי ׳הקפה׳ ומר סבר כך
8, מ״מ שניהם יצאו ידי חובה ושני האופנים מיקרי ׳הקפה׳
9, וכי האי גוונא כתב רב האי גאון ז״ל בענין תרועה בר״ה, כידוע
10. ובלשון ״שלמה״ או ״שמלה״ מצינו ג״כ בשני אופנים קרובים זה לזה, אחד, שהוא מתפרש
11 כסדין על המטה, ושני שהוא מתפרש על כל הגוף
12, ובודאי שהיה איזה שינוי ביניהם ומ״מ שניהם מיקרי ״שמלה״. וכך מעיל הוא בשני האופנים, ונתגלה לבצלאל ע״פ ציווי ה׳ את משה שאפשר לעשות גם באופן זה. מעתה, לעיל מתפרש כהרמב״ם והרמב״ן וכאן מתפרש יפה כרש״י. א״כ לדורות, איך שרוצה הכהן גדול לעשות עושה
13.
ולפי דברינו מתפרש יפה ״מעשה אורג כליל תכלת״ דמקרא הקודם, דביומא (עב,ב) מפרש הא דכתיב להלן (פסוק כ״ז) בכתנות ״מעשה אורג״ – שלא היה בהם מעשה מחט, ומ״מ מסיקה הגמרא דהבית יד היה נתפר לבגד, ולמד מדכתיב ״בגדי השרד״, יע״ש14. אבל המעיל, אע״ג שהיה לו בית יד, לפי פירוש רש״י, לא היו נתפרות, אלא ג״כ ״מעשה אורג״, ומתפרש ״מעשה אורג כליל״15, וקאי תיבת ״כליל״ על הקודם16 ועל ״תכלת״17. וכבר ביארנו18 ד״בגדי השרד״ שמפרש הגמרא על בגדי כהונה, לא קאי על בגדי כהן גדול שהמה שמונה בגדים, אלא על בגדי כהן גדול ביום הכפורים.
1. אונקלוס ״כפום שריין״, וברבינו לעיל ׳הוא מגן, שתהיה השפה העבה מגינה שלא יקרע׳.
2. עיינו בהערה הקודמת.
3. עיינו בהערה הקודמת.
4. הגר״א מחק את המלה ׳ראשון׳.
5. הקפת המזבח הפנימי בשעת מתן דמים ביום הכיפורים.
6. רש״י: עומד במקומו ומחטא לכל הקרנות, שאינו צריך להקיף ברגל, שהרי כולו אינו אלא אמה על אמה.
7. חייב ללכת סביב המזבח כשמזה עליו.
8. שם בגמרא: זה נותן טעם לדבריו – ״סביב״ דמזבח הפנימי כ״סביב״ דמזבח החיצון. וזה נותן טעם לדבריו – כוליה מזבח הפנימי במקום חדא קרן דחיצון קאי.
9. כך בתוספות ישנים שם: אי נמי, אי עבד הכי עבד ואי עבד הכי עבד לרבי ישמעאל, וכן מצאתי בירושלמי דלרבי ישמעאל לא פליגי.
10. בשאלה הידועה אם גנוחי מגנח.
11. מלשון ״ופרשו השמלה״.
12. עיין בזה ברבינו לעיל
(כח,לב) ד״ה והיה פי ראשו בתוכו.
13. ועיין לעיל הערות 29, וכן 51א. כאן מוסיף רבינו שהכתיבה בתורה היא
בכוונה דו-משמעית, כך ששתי האפשרויות באות בחשבון. והשוה לאור החיים במדבר
(יד,כט) ד״ה במדבר הזה.
14. ז״ל הגמרא: רבי שמואל בר נחמני אמר, דבי ר״ש תנא (מה הם ״בגדי השרד״), בגדים שגורדין אותן כברייתן מכליהן, ומשרדין מהן כלום (מקצת שאינו ארוג עמהן, וזהו לשון ״שרד״ – רש״י), מאי היא (אותו שיור) – ריש לקיש אמר, אלו מעשה מחט (רש״י: מקצתו היה נארג בפני עצמו ומחברו במחט). מיתיבי, בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג, שנאמר ״מעשה אורג״. אמר אביי, לא נצרכה אלא לבית יד שלהם, כדתניא, בית יד של בגדי כהונה נארגת בפני עצמה ונדבקת עם הבגד, ומגעת עד פיסת היד.
15. נגד האתנחתא שבמלה ״אורג״.
16. ״כליל״ משמעותו – כולו, א״כ שיעור הפסוק ׳מעשה אורג כולו׳ גם בתי הידים.
17. כולו תכלת.
18. לעיל
(לה,יט) ד״ה את בגדי השרד לשרת בקודש.