×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וּמִן⁠־הַתְּ⁠כֵ֤לֶת וְ⁠הָֽאַרְגָּמָן֙ וְ⁠תוֹלַ֣עַת הַשָּׁ⁠נִ֔י עָשׂ֥וּ בִגְדֵי⁠־שְׂ⁠רָ֖ד לְ⁠שָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑⁠דֶשׁ וַֽיַּ⁠עֲשׂ֞וּ אֶת⁠־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙⁠דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְ⁠אַהֲרֹ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥⁠ה יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶת⁠־מֹשֶֽׁה׃
And from the blue and the purple and the worm-scarlet they made garments of service to serve in the Holy and they made the holy garments of Aharon, as Hashem commanded Moshe.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתמדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזרא ב׳חזקונירלב״ג ביאור הפרשהאברבנאלר״ע ספורנומנחת שיאור החייםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״במשך חכמהעודהכל
[א] 1ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד, אלו מכסאות של ארון ושל שלחן ושל מנורה. (לקח טוב)
[ב] 2עשו בגדי שרד, אלו בגדי כהנים הדיוטים, ויעשו את בגדי הקדש אשר לאהרן, אלו בגדי כהן גדול. (מדרש הגדול)
[ג] 3כאשר צוה ה׳ את משה, והלך משה ונתן נפשו על כל דבר ודבר שיעשה כשם שהראה לו הקב״ה בהר, כדי שלא יטעו בו, לכך כתיב על כל דבר ודבר כאשר צוה ה׳ את משה, וכן הוא אומר (שמות ל״ט:מ״ג) וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה ה׳ כן עשו. (תנחומא נשא יג)
[ד] 4כאשר צוה ה׳ את משה, כאשר צוה ה׳ את משה שבאלה פקודי המשכן שמונה עשר פעמים, כנגד שמונה עשרה ברכות שבתפלה, לאמר לך, שהתפלה במקום עבודה היא, וכנגד שמונה עשר חוליות שבשדרה, לקיים מה שנאמר (תהלים ל״ה:י׳) כל עצמתי תאמרנה ה׳ מי כמוך. ד״א כנגד שמונה עשרה מזמורות שמראש ספר תהלים עד (תהלים י״ט:ט״ו) יהיו לרצון אמרי פי וסמיך ליה יענך ה׳ ביום צרה (תהלים כ׳:ב׳) שכשאדם מתפלל אומרים לו תתעני בצלותך, כך יהיו לרצון אמרי פי וסמיך לי׳ יענך ה׳ ביום צרה, ד״א כנגד שמונה עשרה פסוקים שבשירת הים. (מדרש שלשה וארבעה בבתי מדרשות ח״ב עמ׳ עב)
1. במדרש אגדה הגירסא: ושל שלחן ושל מזבח, ראה במדבר ד ט יא. ורש״י ואע״ז כאן ולעיל לא, י. שפירשו כן. ובנתינה לגר פי׳ כן כונת הת״א: לבושי שמושא. וברלב״ג: בגדי שרד הם הבגדים שהיו הלוים מכסים בהם כלי המשכן כשהיו נושאין אותם, וכבר היה בהם תכלת ובגד ארגמן ובגד תולעת שני כמו שנזכר בפרשת במדבר סיני בעבודת בני קהת. ובחזקוני: כל בגד ובגד ממין אחר, כיצד לארון הקדש ולשלחן הפנים ולמנורה ולמזבח הזהב ולכל כלי השרת שבקדש לכל אחד מהם בגד תכלת, ולמזבח העולה בגד ארגמן, וללחם הפנים ולכלי השלחן בגד תולעת שני. וראה תו״ש כי תשא פל״א אות כב, כג. ופ׳ ויקהל פל״ה אות נו וצרף לכאן. ובלק״ט ובמדרש אגדה נוסף כאן: ד״א שאלמלא הן לא נשתייר ח״ו מישראל שריד ופליט כדמפורש במס׳ יומא וכו׳ והובא בתו״ש ויקהל שם, עי״ש בבאור מד׳ הרמב״ן שממדרש זה משמע שלא כפירש״י אלא שבגדי השרד הם בגדי כהונה, ועי״ש מד׳ שאר הראשונים. ולהלן אות ב.
2. ראה אות א בבאור ובנסמן שם. וכ״ה בכת״י מעין גנים. ובכת״י ילקוט תימני ששון: ויעשו את בגדי הקדש, יבוא קדוש וילבש קודש וישמש לפני קדוש בבית קדוש ויקריב קדוש על קדוש ויכפר על קדוש, יבוא קדוש זה אהרן שנאמר (דהי״א כג יג) ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, וילבש קודש אלו בגדי כהונה שנאמר (שמות כח ב) ועשית בגדי קודש, וישמש לפני קדוש כי קדוש אני ה׳ (ויקרא יט ב) בבית קדוש שנאמר (שמות כט מד) וקדשתי את אהל מועד, ויקריב קדוש שנאמר (ויקרא ז א) וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא, על קדוש זה המזבח שנאמר (שמות כט לז) והיה המזבח קדש קדשים, ויכפר על קדוש אלו ישראל שנאמר (דברים יד ב) כי עם קדוש אתה לה׳ אלהיך, ע״כ. וראה תו״ש תצוה פכ״ח אות טו.
3. כעי״ז בתנ״י נשא כ: והלך משה ונתן נפשו שלא יטעו לכך כתיב על כל דבר ודבר כאשר צוה ה׳ את משה. וראה רש״י במדבר ז א. ובמדב״ר יב, ט. ולהלן פ״מ אות לה. ובדרשת אבן שועיב כאן לד: והודיענו בפרשה שחזר ענין המשכן והאריך בהקמתו וכל עניניו ולא היה צריך להאריך לו שיכתוב [פעם אחת כמו שכתוב פל״ט מב.] ככל אשר צוה השם את משה כן עשו בני ישראל, אבל טעם האריכות לב׳ כוונות. האחד שעשו כל המלאכה בשלימות לא חסרו דבר. ועוד להודיענו שכל הפרטים שבמשכן כל אחד ואחד יש בו ענין, ולא היה בו דבר לבטלה, ולכן יחד לכל דבר ודבר כאשר צוה ה׳ את משה. והודיענו שאהבתו וחפצו הוא עמנו עתה כקודם החטא. ובהעמק דבר פסוק ה פי׳ עפ״י הירושלמי שהובא לעיל פל״ח אות לה, ובצלאל עשה וגו׳ את כל אשר צוה ה׳ את משה אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמו שנאמר למשה מסיני, שעלינו להתבונן בכל מעשה הבגדים בדיוק ונמצא שיש איזה שנוי איזה חדוש שלא נתבאר בפרשת הצווי, וס״ד שבצלאל עשה מדעתו כל זה משום הכי פי׳ הכתוב על כל פרט כאשר צוה וגו׳ כלומר דבקבלה בא מפי משה שיהא כך, עי״ש. ובאוה״ח פסוק יט: וטעם כפל הדבר בכל פרט ופרט, להראות שכל פרט הוא חשוב מצוה בפני עצמו וראוי לאמר עליו לבדו צוה ה׳ את משה.
4. ראה לעיל פל״ח אות לז וצרף לכאן. ולהלן פ״מ אות סב. וכנגד י״ח וכו׳, ראה ברכות כח ב וירושלמי שם פ״ד ה״ג. ובמדרש הגדול פ״מ, לב: כאשר צוה ה׳ את משה, שמונה עשר צוויין נאמרו בפרשה וכולן דרך חבוב ודרך זרוז, כנגדן תקנו חכמים י״ח ברכות בתפלה לומר לך שהתפלה במקום עבודה היא. ובמושב זקנים שם: וכנגדם תקנו י״ח ברכות ואחד כאשר צוה ה׳ כן עשו ותקנו כנגדו ברכת המינים. וכ״ה בבעה״ט שם.
וּמִן תַּכְלָא וְאַרְגְּוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי עֲבַדוּ לְבוּשֵׁי שִׁמּוּשָׁא לְשַׁמָּשָׁא בְּקוּדְשָׁא וַעֲבַדוּ יָת לְבוּשֵׁי קוּדְשָׁא דִּלְאַהֲרֹן כְּמָא דְּפַקֵּיד יְיָ יָת מֹשֶׁה.
From the greenish-blue [wool], dark red [wool], and crimson colored [wool], they made garments of service for service in the Sanctuary, and they made sacred garments for Aharon, just as Hashem commanded Moshe.

וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה
וּמִן תַּכְלָא וְאַרְגְּוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי עֲבַדוּ לְבוּשֵׁי שִׁמּוּשָׁא לְשַׁמָּשָׁא בְקוּדְשָׁא וַעֲבַדוּ יָת לְבוּשֵׁי קוּדְשָׁא לְאַהֲרֹן (ח״נ: לְאַהֲרֹן כַּהֲנָא, דִּלְאַהֲרֹן) כְּמָא דְּפַקֵּיד ה׳ יָת מֹשֶׁה
נגד מבקרי המקרא
א. מבקרי מקרא ניתלו בת״א ״בִגְדֵי שְׂרָד״ – ״לְבוּשֵׁי שִׁמּוּשָׁא״ כאילו בנוסחו היה כתוב ״בִגְדֵי שָׁרֵת״. אבל ״נתינה לגר״ הכה על קדקדם ולדעתו ברור שאונקלוס מפרש בִגְדֵי שְׂרָד [מגזרת שָׂרִיד] כבגדים לכִסּוּיֵי כלי המשכן כרש״י, ״ואך לשוא התחכמו המחדשים שלפני הת״א היתה נוסחה שָׁרֵת״. אמנם לעיל ״וְאֵת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד״ (שמות לא י) התבאר שאין לדעת אם כוונת התרגום לבגדי כהונה או לכיסויי כלי הקודש בזמן המסעות, ומכל מקום דבריו כנגד מבקרי המקרא בוודאי נכונים.⁠1
אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן – לצורך אהרן
ב. בנוסח הפנים שבמהדורת שפרבר: ״בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן״ – ״לְאַהֲרֹן״. ובהרבה נוסחים ובתאג׳: ״אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן״ – ״דִּלְאַהֲרֹן״, ושני הנוסחים משמעם לצורך אהרן. אבל בדפוס סביוניטה תרגמו ״לְאַהֲרֹן כַּהֲנָא״ שנשתבש מן ״אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן״ (שמות לה יט ולהלן כח מא). ״ואין לומר שבא לרמוז שהבגדים אינם שלו, כי לזה היה די שיאמר לְאַהֲרֹן בלא דל״ת ואין דרכו להוסיף תיבה ללא צורך גדול״.⁠2 אמנם ״העמק דבר״ פירש ״וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן״ על בגדי כהן גדול ביוכ״פ.
1. דוגמאות נוספות להיתלות מבקרי מקרא בת״א ודחיית דבריהם ראה לעיל בפסוק ״קָרַן עוֹר פָּנָיו״ (שמות לד כט) ובפסוק ״והנה איל אַחַר״ (בראשית כב יג).
2. ״באורי אונקלוס״.
ומן תכלתה וארגוונה וצבע דזהוריתהא טבתהב עבדו ית לבושי שמושג [למשמשה בית קודשה ועבדו ית לבושי קדש⁠(י){ה}]⁠ד דיה לאהרן היך מה דפקד י״י ית משה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דזהוריתה״) גם נוסח חילופי: ״זיהו׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״טבתה״) גם נוסח חילופי: ״טבה״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שמוש״) גם נוסח חילופי: ״שימושה״.
ד. המלים בסוגריים המרובעים הושמטו בכ״י ניאופיטי 1 והושלמו בגיליון שם.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די״) גם נוסח חילופי: ״דאית״.
ומן תיכלא וארגוונא וצבע זהורי עבדו לבושי שימושא לשמשא בקודשא ועבדו ית לבושי קודשא די לאהרן כהנא היכמא דפקיד י״י ית משה.
And of the hyacinth, and purple, and crimson, they made the vestments of ministration, to minister in the sanctuary. And they made the holy vestments of Aharon the priest, as the Lord had commanded Mosheh.
ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בקדש ויעשו את בגדי הקדש אשר לאהרן הכהן כאשר צוה י״י את משה.
ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד1מכסאות של ארון ושל שולחן ושל מזבח.
בגדי שרד2שאלמלא הם לא נשתיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליט. 3כדמפורש במסכת יומא, על מעשה הכותיים שעשו בימי אלכסנדרוס מוקדון, שנתעטף שמעון הצדיק כהן גדול בבגדי כהונה, ויצא לקראתו, כיון שראהו המלך, ירד מעל מרכבתו והשתחוה לו, אמרו לו עבדיו מלך גדול שכמותך ישתחוה ליהודי זה, אמר להם דמותו אני רואה במלחמתי ואני נוצח, והוא המלאך שהיה מתדמה לו בדמות כהן גדול.
1. מכסאות. לק״ט.
2. שאלמלא. יומא ע״ב ע״ב, ולק״ט.
3. כדמפורש במס׳ יומא. דף ס״טו ע״א, מגלת תענית פ״ט, ונמצא ג״כ בקצת שינויים בקדמוניות לבן מתתיהו (ס״ס י״א), ועיין גם בספר הקבלה בהתחלתו הדור השני מאנשי כנסת הגדולה כו׳ ומובא כן בלק״ט.
ומן אלאסמנג֗ון ואלארג֗ואן ואלצבג אלקרמז צנעו ת֗יאב ושי ללכ֗דמה פי אלקדס בעד מא צנעו ת֗יאב אלקדס אלתי להרון כמא אמר אללה מוסי.
ומהתכלת והארגמן וצבע הקרמיז עשו בגדי שרד לשירות בקודש, אחרי שעשו את בגדי הקודש אשר לאהרן כאשר ציווה ה׳ את משה.
ומן התכלת וארגמןא – שש לא נאמר כאן. ומכאן אני אומר: שאין בגדי שרד הללו בגדי כהונה, שבבגדי כהונה היה שש. אלא הם בגדים שמכסין בהן כלי הקדש בשעת סילוק מסעות, שלא היה בהן שש.⁠1
1. כן גם ברש״י שמות ל״א:י׳.
א. בכ״י מינכן 5, ליידן 1: ״והארגמן״ כלשון הפסוק.
ומן התכלת והארגמן וגו'‏ AND OF THE BLUE PURPLE AND OF THE RED PURPLE etc. – But there is no mention of linen here. From this fact I derive (cf. Rashi on Shemot 31:10) that these בגדי שרד mentioned here were not identical with the garments of the priests, for there was linen in the garments of the priests. But these were the cloths with which they covered up the holy vessels at the time of removing and packing up the articles in the Tabernacle when they set out on their journeyings which indeed had no linen in them.
ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד – אלו מכסאות של ארון ושל שלחן ושל מנורה.
1ד״א שאלמלא הן לא נשתייר ח״ו מישראל שריד ופליט, 2כדמפורש במס׳ יומא, על מעשה הכותיים שעשו בימי אלכסנדר מוקדן, שנתעטף שמעון הצדיק כהן גדול בבגדי כהונה, ויצא לקראתו, כיון שראהו המלך ירד מעל מרכבתו והשתחוה לו, אמרו לו עבדיו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה, אמר להם דמותו מנצח בבית מלחמתי, והוא המלאך שהיה מתדמה כדמות הכהן גדול.
1. ד״א שאלמלא הן. יומא דף ע״ב מ״ב. אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט. פירש״י שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל.
2. כדמפורש במס׳ יומא. דף ס״ט ע״א מגלת תענית פ״ט. ונמצא ג״כ בקצת שינוים בקדמוניות לבן מתתיהו (ס״ס י״א) ועיין גם בסדר הקבלה בהתחלתו הדור השני מאנשי כנסת הגדולה כו׳.
ובגדי השרד הם הנזכרים בפרשת במדבר סיני, כי צוה השם שיכסו הארון בפרכת בעבור כבודו (במדבר ד׳:ה׳), ועל הפרוכת כסוי עור תחש (במדבר ד׳:ו׳), ועל זה הכסוי בגד כליל תכלת (במדבר ד׳:ו׳). ועל דרך הסברא: כי התכלת – בעבור כבוד הארון אם היה האויר זך. ואם ירד גשם, יסירהו ויעמוד עליו כסוי עור תחש. ועל שלחן הפנים בגד תכלת (במדבר ד׳:ז׳), ובגד תולעת שני (במדבר ד׳:ח׳), ולמעלה כסוי עור תחש (במדבר ד׳:ח׳).⁠א ובגד תכלת על המנורה ועל מזבח הזהב (במדבר ד׳:ט׳,י״א), וארגמן על מזבח העולה (במדבר ד׳:י״ג), ועל הכל עור תחש (במדבר ד׳:י׳-י״ד).
ואחר שהזכיר בגדי שרד, הזכיר בגדי הקדש – שהם לאהרן, שהוא הכהן הגדול, והחל לפרש אותם.
א. ״ועל שלחן ... תחש״ הושמט ע״י הדומות בכ״י פריס 176 והושלם מכ״י פריס 177.
PLAITED GARMENTS.⁠1 These garments are the ones that are mentioned in the Torah portion Be-Midbar Sinai (in the wilderness of Sinai).⁠2 God commanded that the ark be covered with the veil3 as a mark of honor.⁠4 A sealskin covering was placed over the veil. A blue cloth covering was placed over this covering.⁠5 Logically speaking, the blue cloth covering was employed as an ark covering6 as a mark of honor7 when the weather was clear. However, if it rained then they would remove the blue cover and they would place a sealskin cover over it.⁠8 A blue cloth and a cloth of scarlet were placed over the table of showbread. A cover of sealskin was placed over them.⁠9 A blue cloth was placed over the menorah and the golden altar. A purple cloth was placed over the altar. A sealskin was placed over all of them.⁠10 After mentioning the plaited garments Scripture mentions the holy garments of Aaron the high priest and then commences to describe them.
1. Hebrew, bigde serad. According to Ibn Ezra the reference is to the garments which were used as covers for the tabernacle's furniture when Israel journeyed. See Ibn Ezra on Ex. 31:10 and the notes thereto.
2. Num. 4:5-13. See Ibn Ezra on Ex. 31:10.
3. Num. 4:5.
4. The veil that separated the Holy and the Holy of Holies was placed over the ark because of the ark's great sanctity.
5. Over the sealskin covering. See Num. 4:6 and Ibn Ezra's comments thereto.
6. Over the sealskin covering (Meijler).
7. The other items in the tabernacle were covered with sealskin. However, the ark was covered with blue, a symbol of royalty, because it was the most holy object in the tabernacle.
8. Over the blue cover.
9. Num. 4:7,8.
10. Over the coverings of the menorah, the golden altar, and the brass altar. See Num. 4:9-14.
עשו בגדי שרד וגו׳ – כל בגד ובגד ממין אחר כיצד לארון הקדש ולשולחן הפנים ולמנורה ולמזבח הזהב ולכל כלי השרת שבקדש לכל אחד מהם בגד תכלת ולמזבח העולה בגד ארגמן, וללחם הפנים ולכלי השלחן בגד תולעת שני (במדבר ד׳:ח׳) כמו שמפורש בפרשת במדבר.⁠1
1. שאוב מאבן עזרא פירוש שני.
עשו בגדי שרד, "they made into sacramental vestments.⁠" Each garment was composed of a different kind of fabric. How did this work out? All the coverings needed to transport the Tabernacle's furnishings in, such as the candlestick, the table, the golden altar, the laver, etc., were made totally of blue wool, תכלת. For instance, the coverings for the copper altar were made of red wool, (Numbers 4,13), and the covers for the Table and the showbreads were made of purple coloured wool, (Numbers 4,8). All the details have been spelled out in the Book of Numbers chapter 4.
בגדי שרד – הם הבגדים שהיו הלויים מכסים בהם כלי המשכן כשהיו נושאים אותם. וכבר היה בהם בגד תכלת ובגד ארגמן ובגד תולעת שני, כמו שנזכר בפרשת במדבר סיני בעבודת בני קהת.
והנה מהתכלת והארגמן ותולעת השני לא עשה חשבון כמה נדבו ממנו לפי שלא היו נחשבים מאד כזהב וככסף וכנחשת וכ״ש השש ועזים ועורות. ולפי שכוונת הפקודים האלה היתה בעצם וראשונה לזכור מנין משקל הזהב והכסף והנחשת קצר בשאר הדברים שלא היו כל כך חשובים אם בזכרון מה שנתנו מהם ואם בזכרון מה שנעשה מהם. ונסמך על מה שכבר זכר מכלי המשכן בפרשת ויקהל ששם ביאר כל מה שנעשה מהתכלת והארגמן ותולעת השני ההוא אשר באו בנדבה עשו מלבד מה שנעשה מהם באהל העדות כמו שנזכר בסדר ויקהל בגדי שרד לשרת בקדש. ונכללו בבגדי שרד בגדי הכהנים ההדיוטים כי הם גם כן לשרת בקדש ומהם עשו ג״כ בגדי הקדש אשר לאהרן כי כלל הענין שכל הנדבה מהזהב והנחשת וכל כסף פקודי העדה הכניסוהו בכלי האהל ולא נותר דבר לענין בגדי הכהנים. כי הציץ עם היותו מזהב ידמה שניתן אחר כך. אבל מהתכלת והארגמן ותולעת השני ממנו נכנס למלאכת האהל וממנו בבגדי הכהנים. וזה טעם כל הספור הזה, והותרה בו השאלה השביעי:
בגדי שרד – בגדים שלא היתה להם שום תמונה מוגבלת וידועה זולתי המצוייר בשרד, כמספיק לכסות הכלים.
בגדי שרד, covers about which the only information we have is that the picture on each indicated which object each one was to cover.
וּמִן⁠־התכלת: בלא מאריך במלת וּמִן. [וּמִן⁠־הַתְּכֵ֤לֶת].
כאשר צוה ה׳ את משה – טעם אומרו כן בכל פרט ופרט, על פי מה שכתבנו בפרשת תצוה (כ״ז כ׳) כי חלק ה׳ למשה חלק בכל מלאכות ועבודות הנעשות במשכן כי חלקו במעשה הוא המצוה אשר יצוה ה׳ הדבר על ידו לזה מזכירו בכל פרט ופרט שהגם שאינו עושה הרי הוא מצוה לעשות.
עוד ירצה שהיו אומרים בשעת המלאכה הרי אנו עושים דבר זה כאשר צוה ה׳ את משה.
עוד נראה לפי מה שקדם לנו כי אין לך מצוה שאין בה פרטי ההשכלה ולא נכתב בתורה אלא מיעוט כמאמר ר׳ יוחנן בהניזקין (גיטין ס׳:) ומלבד זה יש בכל מעשה ממעשה המשכן מושכל, והוא פנימיות הדברים ואלה יעשו בכוונת הלב ובשכליות הנעלם ויעשו דבר במינו כידוע ליודעי דעת והבנין, והוא מה שרמזה התורה בכל פרט ופרט כאשר צוה ה׳ את משה פירוש בעל פה ואינו מפורש בתורה לצד יקרת הדבר, ואשכילך כי המכתב הוא מבחינת המופעל והמושכל מושלל מהתקבל מקצתו בבחינת ההפעל ומקצתו גם מבחינת הנדבר כי רחוק הוא בב׳ הדרגות, וקצת רמז ה׳ בנפעל נראה ואינו נראה בסוד צורת האותיות וטעמיהם ועטרות שעל ראשיהם התגין ומעשיהם בחינת מחשבה יקראו ונגלה למשה בסיני פלאי פלאות, וצא ולמד מדרשת ר׳ עקיבא (סנהדרין ק״ו) ג׳ מאות הלכות בעליונו של למ״ד, המה ראו מעשה ה׳, והודיע הכתוב בכל פרטי המשכן כי עשאוהו כאשר צוה ה׳ את משה ככל נפלאות אשר יכוין עליהם.
כאשר צוה ה' את משה; as God had commanded Moses. The Torah emphasizes this to tell us that the Tabernacle corresponded to God's instructions in all its details as we already explained in connection with 27,20 that God considered that Moses had a personal share, i.e. merit, in every detail of the construction of the Tabernacle although he personally had not been commanded to perform the work.
Another meaning of the verse is simply that when the artisans were about to commence any part of the work, they would first say "as per God's instructions to Moses.⁠"
Another reason the Torah had to write this verse is that there is no commandment which does not contain elements over and beyond its performance with one's hands or other parts of one's body. The Torah never revealed more than a fraction of the totality of a commandment as we know from a statement of Rabbi Yochanan in Gittin 60. There were then intellectual dimensions to the commandments God had given to Moses which are not recorded in the written text. The Torah here testified that all these dimensions were complied with and that the artisans deserved credit for this. Whereas some of these hidden dimensions of a מצוה are alluded to by the way the legislation in question is recorded in the Torah such as the "crowns" on the letters, others are not, though most of the hidden aspects of each מצוה were revealed to Moses while he was on Mount Sinai. We have Rabbi Akiva telling us in Sanhedrin 106 that one could deduce 300 halachot from the shape of the uppper part of the letter ל alone. At any rate, the message of the Torah here is that all the hidden aspects connected with construction of the Holy Tabernacle were carried out by those concerned with constructing it.
ויעשו את בגדי הקדש – כלל ואח״כ יפרט אותם:
בגדי שרד (עיין לעיל לא, י). הכתוב מזכיר ״פקודי המשכן״ אחר השלמת המשכן, אך לא אחר השלמת כל כלי הקודש – לרבות בגדי הכהונה – שנעשו מהתרומות. מכאן ראיה לפירושנו, שהכתוב אינו עוסק כאן בחשבון התרומות והשימוש שנעשה בהן (עיין פירוש לעיל לח, כא).
כאשר צוה ה׳ וגו׳ – תיבות סיום אלו נאמרו בעשיית הבגדים אך לא בעשיית החלקים השונים של המשכן. לגביהם נאמר סיום זה רק לאחר שהחלקים הורכבו יחד והמשכן הוקם (להלן מ, יט והלאה). כל אחד ואחד מבגדי הכהונה נחשב כנשלם ברגע בו נעשה. אך את היריעות וכיוצא בהם, והכלים, שמהם נעשה המשכן, ניתן להחשיב כמושלמים רק לאחר שהחלקים הורכבו יחד והמשכן הוקם.
ויעשו את בגדי הקדש הוא כלל שאחריו פרט מפרש ויעשו את האפוד וגו׳:
עשו בגדי שרד: המה המכסים את כלי הקודש1, ורש״י הוכיח מזה המקרא שאי אפשר לפרש בגדי כהונה כדאיתא ביומא (עב,א)2. ולעיל (לה,יט) ביארנו שאדרבה מזה המקרא מוכח שבכל מקום דכתיב ״בגדי שרד״ משמעו גם בגדי כהן גדול ביום הכפורים, ורק כאן דאי אפשר לכלול בגדים אלו ב״בגדי שרד״3 פירש הכתוב ״ויעשו את בגדי הקדש אשר לאהרן״ – היינו בגדי יום הכפורים4, ומשום הכי כתיב ״כאשר ציוה וגו׳⁠ ⁠⁠״ בכלל גם כן5, פירוש, הבגדים שבאו בקבלה6.
והנה לא נזכר חשבון7 על ׳תכלת וארגמן וגו׳ ושש ועזים ועורות תחשים ואילים מאדמים׳ כמה באו בנדבה, משום שהיתה על זה עדות גמורה מבצלאל ואהליאב, כמו שכתבתי (לח,כב), ולא נצרך לעשות חשבון אלא ממתכות שעל זה לא היה מעיד אלא בצלאל8. ומזה הטעם בא חשבון ״אלה פקודי״ לפני מלאכת בגדי כהונה9, משום שכבר נגמר מעשי זהב וכסף ונחשת ולא נשאר10 כי אם הציץ וחוטי אריגה בחושן ואפוד, והוא דבר מועט ונכלל בחשבון ״זהב התנופה״ (לעיל לח,כד). וממינים אלו שנעשו בגדי כהונה לא נעשה חשבון מטעם האמור11.
והנה פירש הכתוב שלשה מינים אלו תכלת וארגמן ותולעת שני שעשו בגדי שרד12, באשר שארי מינים שש ועזים והעורות, אם נשאר מהם, נכנס לבדק הבית או נמכר ונכנס מחירם לבדק הבית, אבל משלשה מינים הללו13 מה שנשאר מידי העבודה למלאכה שצוה ה׳ פירש הכתוב שהתחכם בצלאל ועשה מדעתו מהנשאר ״בגדי שרד״ לכסות כלי הקודש14, ולזה אין שיעור, וכמה שהיה כך עשו עד שלא נשאר מאומה. וכיוון בזה לדעת הקב״ה שצוה אח״כ15 לעשות הכיסוי לכל כלי כראוי לו, וכאשר יבואר במקומו בספר במדבר (פרק ד׳).
1. שיטת רש״י. רבינו להלן יסביר מדוע התורה הזכירה לפני כל הפירוט של בגדי כהונה את ענין הכיסויים, כי לכאורה מקומו בסוף תיאור הבגדים, וגם, לשון התורה ״ומן התכלת והארגמן וגו׳⁠ ⁠⁠״, קשה, שהול״ל כמו בכל בגדי כהונה ׳ויעש בגדי שרד, תכלת וארגמן וגו׳⁠ ⁠׳, מהו ״ומן התכלת... עשו בגדי שרד״.
2. ׳אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט׳. כלומר, ביומא משמע ש״בגדי שרד״ הם בגדי כהונה, לא כדעת רש״י.
3. כי מוזכר ״תכלת וארגמן ותולעת שני״, בעוד שבגדי כהן גדול ביוהכ״פ היו עשויים משש בלבד.
4. ובמילא ״בגדי שרד״ יתפרש כמו שפירש רש״י, אולם לדעת רבינו דוקא בפסוקנו יתפרש כרש״י ולא בשאר מקומות.
5. כדי לכלול גם את בגדי כהן גדול ביום הכפורים.
6. כלומר, בתורה שבע״פ, כמשמעות ׳ציוה׳ בכל מקום ע״פ דעת רבינו. ואכן בגדי כהן גדול ביוהכ״פ לא נזכרו בכתובים מפורש (אלא רק בתחילת פרשת אחרי מות) לכן הם מוגדרים כאן ״כאשר ציוה ה׳ את משה״.
7. בפרשתנו שהיא פרשת ״פקודי המשכן״.
8. כפי שכתב רבינו לעיל (לח,כד).
9. בפרקנו.
10. במלאכת המתכות.
11. עדות גמורה של בצלאל ואהליאב.
12. מדוע עשו את הכיסויים דוקא משלשת מינים הללו, שהרי לא היה ציווי ה׳ על זה, אלא עשה זאת בצלאל מדעתו.
13. כנראה לא היה להם קונים, שייכנס מחירם לבדק הבית.
14. א״כ זהו ״ומן התכלת והארגמן וגו׳⁠ ⁠⁠״ – ממה שנותר מן התכלת וכו׳, לכן כתוב בסגנון זה.
15. כמוזכר בבמדבר פרק ד׳.
ומן התכלת וכו׳ עשו בגדי שרד וכו׳ כאשר צוה ה׳ את משה – בכל מלאכת המשכן לא נזכר בפרטיות כאשר צוה ה׳ את משה, רק בהבגדים נזכר כאשר צוה ה׳ את משה. יתכן משום דהבגדים היו של כלאים שש וצמר וזה אינו מותר רק ע״פ צוי ה׳ את משה, שנביא אחר אינו יכול לעקור את דבר ה׳ שלא ללבוש כלאים. או יתכן משום דאמרו בפרק הקומץ רבה דלא יעשה אדם תבנית מנורה תבנית היכל מלא תעשון אתי כו׳ אבל בגדי כהונה אין בהן לאו בעשייתן להדיוט כיוצא בו ויכול לעשותן הרבה, ולכן המשכן ושולחן ומנורה סתמא לשמן קיימי ולכך אינו צריך לומר שהוא עושה לשמה, אבל הנך לאו סתמא לשמן קיימי ובפרט לפי מש״כ תוספות ריש זבחים דאף בגט אשה שזינתה לאו להתגרש בגט זה קיימא, א״כ הכא לאו להשתמש בבגדים אלו קאי. לכן צריך שיחשוב לשמן, וכמו דבעי באזכרות קידוש. הרבה הארכתי בזה במק״א. ולכן כתוב בכל בגד כאשר צוה ה׳ את משה בפרט שעשה לשם צוי ה׳ את משה ודו״ק.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתמדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזרא ב׳חזקונירלב״ג ביאור הפרשהאברבנאלר״ע ספורנומנחת שיאור החייםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״במשך חכמההכל
 
(ב) {שני / חמישי במחוברות} וַיַּ֖⁠עַשׂ אֶת⁠־הָאֵפֹ֑ד זָהָ֗ב תְּ⁠כֵ֧לֶת וְ⁠אַרְגָּמָ֛ן וְ⁠תוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְ⁠שֵׁ֥שׁ מׇשְׁזָֽר׃
He made the ephod of gold, blue and purple and worm-scarlet and twined linen.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳אברבנאלנצי״בעודהכל
וַעֲבַד יָת אֵיפוֹדָא דַּהְבָּא תַּכְלָא וְאַרְגְּוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ שְׁזִיר.
He made the ephod out of gold, the greenish-blue [wool], dark red [wool], and crimson colored [wool], and twisted, fine linen.
ועבד ית אפדה דהב תכלה וארגוון וצבע דזהוריא טבא ובוץ שזיר.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דזהורי״) גם נוסח חילופי: ״זיהורי״.
ועבד ית איפודא דדהבא תיכלא וארגוונא וצבע זהורי ובוץ שזיר.
And he made the ephoda of gold, hyacinth, and purple, and fine linen twined.
ויעש את האפוד של זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר.
וצנע אלצדרה מן ד֗הב ואסמנג֗ון וארג֗ואן וצבג קרמז ועשר משזור.
ועשה את האפוד מזהב ותכלת וארגמן וצבע קרמיז ופשתן שזור.
(ב-ג) ויעשא את האפוד – איך שמו הזהב בתוך התכלת.
א. כן בפסוק. בכ״י פריס 176, 177, לוצקי 827, ברסלאו 53: ויעשו.
(2-3) AND HE MADE THE EPHOD. Scripture describes1 how they placed the gold amidst the blue.⁠2
1. In verse 3.
2. Which it did not do in its earlier description of the priestly garments.
ויעש את האפוד זהב וגו׳ וידבר ה׳ אל משה לאמר ביום החדש. ראוי שתתבונן עם היות שלא זכרתיו בשאלות למה זה כתוב באפוד ויעש את האפוד בלשון יחיד ובאבני השהם אמר ויעשו בלשון רבים ובחשן כתב ויעש בלשון יחיד וכן אמר במעיל ויעש. אמנם בכתנת ומצנפת מגבעות ומכנסים ואבנט כתב בכל אחד מהם ויעשו וכן נאמר בציץ ויעשו ויכתבו עליו ויתנו עליו. וראוי לתת טעם מה בשנוים האלה. והנראה בזה הוא שבכל אחד מאלה הבגדים היה מצטרף בצלאל עם האומנים הפועלים אותם, והיה זה לכבוד אהרן וכדי שלא יקלו האומנים בעשיית בגדיו בחושבם שלא היתה הקדושה בהם כל כך כמו בכלי אהל מועד ולזה נאמר באפוד ויעש את האפוד רומז לבצלאל.
ויעש: באפוד וחושן ומעיל התחלת הפרשיות בלשון יחיד ואח״כ בלשון רבים [זולת אבני שוהם (פסוק ו׳) וכתונת (פסוק כ״ז) וציץ (פסוק ל׳), ויבואר שם]. משום דכל התחלת המלאכה והסדר היה ע״י בצלאל, ונגמר ע״י שארי אומנים. וכדי שלא לקפח שכר האומנים שהמה בעמלם עשו עיקר המלאכה, וגם כל דבר מצוה נקרא ע״ש הגומרה (סוטה יג,ב), משום הכי כתיב להלן1 בלשון רבים. ועיין עוד להלן פסוקים כ״א,ל.
1. כלומר, בהמשך הפסוקים על כל כלי, לאחר שהתחיל בלשון יחיד.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳אברבנאלנצי״בהכל
 
(ג) וַֽיְרַקְּ⁠ע֞וּ אֶת⁠־פַּחֵ֣י הַזָּ⁠הָב֮ וְ⁠קִצֵּ֣⁠ץ פְּ⁠תִילִם֒ לַעֲשׂ֗וֹת בְּ⁠ת֤וֹךְ הַתְּ⁠כֵ֙לֶת֙ וּבְת֣וֹךְ הָֽאַרְגָּמָ֔ן וּבְת֛וֹךְ תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁ⁠נִ֖י וּבְת֣וֹךְ הַשֵּׁ֑⁠שׁ מַעֲשֵׂ֖ה חֹשֵֽׁב׃
They beat out the sheets of gold and cut strands to work into the blue and into the purple, and into the worm-scarlet and into the linen, the work of a designer.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר׳ אברהם בן הרמב״םרמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצראברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנותולדות אהרןר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשנצי״בעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ה] 1וירקעו את פחי הזהב, יהי רקיע (בראשית א׳:ו׳) וכו׳ ר׳ יהודה ב״ר סימון אומר יעשה מטלית לרקיע, היך מה דאת אמר וירקעו את פחי הזהב. (בראשית רבה ד ב)
[ו] 2וירקעו את פחי הזהב, מעשה היריעות תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר והחוט כפול ארבע. ר׳ יוסי אומר חוט של זהב היה יתר בהם שנאמר וירקעו את פחי הזהב וגו׳ (ברייתא דמ״ט מדות)
[ז] 3וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילם, וכשם שהיה אורג את הפרכת כך היה אורג את האפוד ואת החשן, אלא שבאלו היה חוט אחד יותר של זהב, שנאמר וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים וגו׳ (ברייתא דמלאכת המשכן פ״ד)
[ח] 4וקצץ פתילם לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן, ת״ר דברים שנאמר בהם שש חוטן כפול ששה וכו׳ חושן ואפוד עשרים ושמונה, מנלן, דכתיב (שמות כ״ח:ט״ו) ועשית השן משפט מעשה חושב כמעשה אפוד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, ארבעה דשיתא שיתא עשרין וארבעה, זהב ארבעה הא עשרין ותמניא. ואימא זהב נמי ששה, אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא וקצץ פתילים, פתיל פתילים הרי כאן ארבע (פתילים משמע תרין וכשקוצץ כל אחד לשנים הוה להו ד׳. רש״י). רב אשי אמר אמר קרא לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן (משמע שיערב ממנו עם כל מין ומין) היכי נעביד, נעביד ארבעה דתרי תרי (ארבעה המינין דתרי תרי של זהב) הוו להו תמניא (של זהב), נעביד תרי דתרי תרי ותרי דחד חד, ועשית שיהיו כל עשיותיו שוות. (יומא עב.)
[ט] 5וקצץ פתילם, וקצץ הזהב ועשאו פתילים. (לקח טוב)
1. ירושלמי ברכות פ״א ה״א, הובא בתו״ש בראשית פ״א אות תנא. ובמדרש תהלים יח לג: כטיט חוצות אדקם ארקעם (ש״ב כב מג), כמו שנאמר וירקעו את פחי הזהב, שיהיו מרודדין מתחת כפות רגלי הצדיקים וכו׳. ובלק״ט במדבר עמ׳ קטז: ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח, כענין שנאמר וירקעו את פחי הזהב, אלא שאותם של זהב ואלו של נחשת, הרקעה שם המלאכה כמו תרקיע עמו לשחקים (איוב לז יח) אבל פחים הוא שם הנפחים שהן מפחמין אותם באש ומכים בקורנס ומרקעים אותם צפוי למזבח וכו׳. וראה רש״י כאן ואע״ז ורמב״ן בראשית שם, וברש״י ב״מ פג: ד״ה רדודי. ובאוצה״ג מו״ק ח׳ התשובות עמ׳ 54: מאן רקיע, מי חשוב ומי יודע ומי מתקנין דרכיו כמו שנ׳ וירקעו את פחי הזהב. וראה ערוה״ש ע רקע ו ובערוגת הבשם ח״א 145. ובפי הר״א בהרמב״ם: וירקעו פירושו שמתחו אותם על ידי הכאת הפטישים עד שעשו אותם לטסים ראויים להיות נחתכים ונטוים להכנס בתוך האריג.
2. ראה תו״ש תרומה פכ״ו אות ח בבאור, שלדעת ר׳ יוסי היה חוט של זהב גם ביריעות אע״פ שלא נזכר בהם זהב. וראה להלן אות ז.
3. כ״ה בס׳ והזהיר פ׳ תצוה פו:. ובהערות רמא״ש לברייתא דמהמ״ש שלדעת ר׳ יוסי דלעיל אות ו׳ גם בפרכת היה חוט של זהב וחולק על ברייתא זו, והוסיף שטעמו מדחזר המקרא ואומר לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן וגו׳ לאו באפוד לחוד קאמר אלא בכל הנעשים מתכלת וארגמן ואילך. וראה תו״ש תרומה פכ״ו אות צה בבאור וצרף לכאן.
4. ראה תו״ש תצוה פכ״ח אות נט ורש״י שם פסוק ו, ורמב״ם הל׳ כלי המקדש פ״ט ה״ה. ותוס׳ מנחות לח. ד״ה התכלת שגורסים כאן: אמר קרא וקצץ פתילים פתיל שנים פתילים ד׳. וכ״ה בכת״י א״פ בדק״ס. וכ״נ מהגי׳ שלפנינו. אמנם מפירש״י משמע של״ג פתיל פתילים לפיכך פי׳ שנדרש ממ״ש וקצץ.
5. באונ׳ וקציצי חוטין, ביונתן וירושלמי השלם כתי״ר: וקטעו יתהון שזרין, היינו את פחי הזהב. ובנתינה לגר שאונקלוס תרגם וקציצו לשון רבים, משום שהפעל הראשון בפסוק וירקעו הוא ג״כ ל׳ רבים. ובספורנו: וירקעו את פחי הזהב, המתנדבים שהתנדבו הזהב לבגדי כהונה רקעו פחים להיותם מוכנים שיעשו האומנין מהם פתילים, וקצץ פתילים האומן קצץ פתילים מאותם הפחים המרוקעים שהתנדבו. ובהעמק דבר: ומש״ה כתיב וירקעו וקצץ, שהרקיעה עשו האומנים אבל הקציצה שיהיו כחוטין לא היה עושה אלא בצלאל. וראה אברבנאל כאן בטעם ששינה הכתוב וכתב כאן ויעש את האפוד ולהלן ויעשו וכו׳.
וְרַדִּידוּ יָת טַסֵי דְּדַהְבָּא וְקַצִּיצוּ חוּטִין לְמֶעֱבַד בְּגוֹ תַּכְלָא וּבְגוֹ אַרְגְּוָנָא וּבְגוֹ צְבַע זְהוֹרִי וּבְגוֹ בוּצָא עוֹבָד אוּמָּן.
They beat the plates of gold and cut (them) into threads to work them into the greenish-blue [wool], into the dark red [wool], into the crimson colored [wool], and into the fine linen, the work of a craftsman.

וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וְקִצֵּץ פְּתִילִם לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן וּבְתוֹךְ תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבְתוֹךְ הַשֵּׁשׁ מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב
וְרַדִידוּ יָת טַסֵי דַּהְבָּא (ח״נ: טַסֵי דְּדַהְבָּא) וְקַצִּיצוּ חוּטִין לְמַעֲבַד בְּגוֹ תַּכְלָא וּבְגוֹ אַרְגְּוָנָא וּבְגוֹ צְבַע זְהוֹרִי וּבְגוֹ בוּצָא עוֹבַד אוּמָּן
שורש רד״ד
א. ״וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב״ – ״וְרַדִידוּ יָת טַסֵי דַּהְבָּא״. רִדֵּד משמעו שָׁטַח, רָקַע וכן כתב רש״י על פי ת״א: ״וַיְרַקְּעוּ – כמו לְרוֹקַע הָאָרֶץ (תהלים קלו ו) כתרגומו וְרַדִידוּ טַסִין. היו מרדדין מן הזהב, אישטינדר״א בלעז טסין דקין״. ועל פי ת״א פירש רש״י גם ״הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי (תהלים קמד ב) – הרוקע ושוטח את עמי לרבוץ במקומו... רוֹדֵד תרגום של רוֹקֵעַ, כדמתרגם וַיְרַקְּעוּ – וְרַדִידוּ״; ״לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם (ישעיהו מה א) – להרקיע ולרדד לפניו גוים. לְרַד – לשטוח״; ״רְדִידִי (שיר השירים ה ז) – עדיי המרודד והמרוקע עלי״.⁠1 ומן הארמית חדר רִדֵּד ללשון המשנה בדין טומאת אהל ״מקצתו מְרֻדָּד על הארץ״ (אהלות ז ב) ופירש הרמב״ם: ״פָּרוּשׂ על הקרקע. תרגום וַיְרַקְּעוּ – וְרַדִידוּ״. ובאמצעות פועל ״רדד״ ת״א עוד פעמיים בתורה: ״רִקֻּעֵי פַחִים״ (במדבר יז ג) ״טַסִין רַדִידִין״, ״וַיְרַקְּעוּם צפוי למזבח״ (במדבר יז ד) ״וְרַדִידוּנִין חוּפָאָה לְמַדְבְּחָא״.
פַּחִים – טַסִין, מן היוונית
ב. ״פַּחֵי הַזָּהָב״ – ״טַסֵי דַּהְבָּא״. פַּחִים הם לוחות שטוחים דקים. השם הארמי טַסָּא שמקורו ביוונית חדר לארמית וגם ללשון חז״ל כגון ״ציץ כמין טס של זהב״ (שבת סג ע״ב), ״שכן מרדדי טסי משכן עושין כן״ (שבת קג ע״א).⁠2
וְקִצֵּץ – וְקַצִּיצוּ ברבים
ג. אונקלוס תרגם ״וְקִצֵּץ״ – ״וְקַצִּיצוּ״ ברבים להתאימו עם ״וַיְרַקְּעוּ״ שברישא כדרכו ״להשוות הלשון״ כגון, ״וְיָצָא העם וְלָקְטוּ״ (שמות טז ד) ״וְיִפְּקוּן עַמָּא וְיִלְקְטוּן״; שני הפעלים ברבים לשמירת האחידות.⁠3 אבל ספורנו פירש: ״וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב – המתנדבים שהתנדבו הזהב... להיותם מוכנים שיעשו האומנין מהם פתילים. וְקִצֵּץ פְּתִילִם – האומן קצץ פתילים מאותם הפחים המרוקעים שהתנדבו״. ובדומה כתב ב״העמק דבר״: ״הרקיעה עשו האומנין... אבל הקציצה שיהיה חוטין לא עשה אלא בצלאל״.
פְּתִיל – חוט
ד. ״וְקִצֵּץ פְּתִילִם״ (שמות לט ג) ״וְקַצִּיצוּ חוּטִין״. פְּתִיל (משורש פת״ל) מתורגם בכל מקום חוּטָא כגון ״פְּתִיל תְּכֵלֶת״ (שמות כח לז, במ׳ טו לח) ״חוּטָא דִּתְכִילְתָא״. והטעם, פירש רד״ק (״שרשים״, פתל): ״וכל הנכנס תחת השורש הזה הוא עניין אחד העיוות והיפוך, כי החוט כשהוא כפול ושזור הוא מעוות״.⁠4
1. וכן כתב בביאור הש״ס: ״ואי עבידתיה בליליא – רדודי רדיד (בבא מציעא פג ע״ב) – תרגום וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי – וְרַדִידוּ, מותח חוטי נחושת וברזל לעשות מחטין, ואומנותו בלילה לפי שמושכו בכלי אומנותו בנקבים דקים, זה דק מזה, ואין קולו נשמע בלילה, ואפילו לא נשמע קול פטיש בביתו באותו לילה – אין לך לתופסו על כך, דלמא רדודי רדיד״.
2. ״ערוך״ ו״ערןך השלם״, ערך טס 1.
3. ״נתינה לגר״ ו״לחם ושמלה״.
4. ומכאן גם ״צָמִיד פָּתִיל עָלָיו״ (במדבר יט טו) ״מְגוּפַת שְׁיָע מַקַּף עֲלוֹהִי״ (מגופה חלקה מקיפה עליו), בלשון הקפה המביע את ״ההיפוך והעיוות״. וקרוב לזה ״דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל״ (דברים לב ה) ״דָּרָא דְּאַשְׁנִי עוֹבָדוֹהִי וְאִשְׁתַּנַיוּ״ (דור ששינה מעשיו ונשתנו) כי לשון שינוי תואם לעניין ההיפוך. ולדעת רד״ק גם ת״א ״חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ״ (בראשית לח יח) ״עִזְקְתָךְ וְשׁוֹשִׁיפָךְ״ הוא מעניין זה, כי שׁוֹשִׁיפָךְ הוא הצניף שעל ראשו והצניפה היא כעין היפוך. יוצא מן הכלל הוא תרגום ״נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי״ (בראשית ל ח). לדעת רד״ק אף זהו מאותו עניין: ״נתהפכתי ונשתדלתי עם אחותי. ויש מפרשים נתחזקתי עם אחותי, כי החוט כשיכפל יהיה יותר חזק״, אך עיין שם בדרכו השונה של אונקלוס.
ורדידו ית טסי דדהבא וקטעוא יתהון שיזריןב למעבד בגו תכלתהג ובגו ארגוונאד ובגו צבע זיהוריתה טבתהה ובגו בוצה עובד אומן.
א. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״וקטעו״) גם נוסח חילופי: ״{וק}⁠טיעו״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וקטעו״) גם נוסח חילופי: ״וקציצו״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שיזרין״) גם נוסח חילופי: ״שיזורי״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תכלתה״) גם נוסח חילופי: ״{תכ}⁠לה״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ארגוונא״) גם נוסח חילופי: ״ארגוון״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״זיהוריתה טבתה״) גם נוסח חילופי: ״זיהורי טבה״.
ורדידו ית טסי דדהבא וקטעו יתהון שזרין למעבד בגו תיכלא ו⁠{בגו}⁠א ארגוונא ובגו צבע זהורי ובגו בוצא עובד אומן.
א. חסר בכ״י לונדון.
And they beat out the plates of gold, and cut them into threads to inwork with the hyacinth, and the purple, and the crimson, and the fine linen, the work of the artificer.
וירקעו את פחי הזהב וקצצו אותם פתילים לעשות בתוך תכלת ובתוך ארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מעשה אומן.
וד֗לך באן ארקו צפאיחא אלד֗הב ת֗ם קצ֗והא סלוכא וגזלוהא לתברם פי וסט מע אלאסמנגון ואלארג֗ואןב ואלצבג אלקרמז ואלעשר צנעה חאד֗ק.
א. צפאיח] + וקיל סבאיך א
ב. ואלארג֗ואן] ליתא א
וזאת על ידי שריקעו פחי1 הזהב ואחר כך קיצצו אותם לחוטים וטוו אותם להישזר יחד עם התכלת והארגמן וצבע הקרמיז והפשתן מעשה אומן.
1. לנוסח ״צפאיח״ - וי״א ״מטילי״.
וירקעו – כמו: לרוקע הארץ (תהלים קל״ו:ו׳), כתרגומו: ורדידו. טסין היו מרדדין מן הזהב, אישטאנדרא בלעז, טסין דקות. כאן מלמדך היאך היו טוין את הזהב עם החוטין: מרדדין הטסין דקין, וקוצצין מהן פתילין לאורך הטס, לעשות אותן פתילין תערובת עם כל מין ומין בחשן ואפוד שנאמר בהן זהב, חוט אחד של זהב עם ששה חוטי תכלת, וכן עם כל מין ומין, שכל המינין חוטן כפול ששה, והזהב חוט שביעי עם כל אחד ואחד.
וירקעו AND THEY DID EXTEND – וירקעו is of the same root and meaning as, "To Him that stretches out (לרקע) the earth" (Tehillim 136:6). Render וירקעו as the Targum does: ורדידו, they extended by beating. Plates did they beat out of the gold; estendre in old French – to extend into thin plates. Here it informs you how they wove the gold together with the woollen threads. They beat out the thin plates and from them they cut threads along the length of the plates to make of these threads a mixture (to mix them) with each of the different kind of woolen threads in the ephod and the breast-plate in regard to which gold is mentioned in this connection. One thread of gold they intertwined with six threads of blue purple, and so with each kind of wool. For all the materials had their threads six-fold, and the gold formed the seventh with each of them (cf. Yoma 72a).
ויעש את האפוד זהב וגו׳ וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים – וקצץ הזהב ועשאו פתילים.
וירקעו – באר איך שמו הזהב עם הבגדים, כי רקעו הזהב. והטעם, כמו: ארקעם (שמואל ב כ״ב:מ״ג), וקצצו ממנו פתילים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 2]

וירקעו את פחי הזהב וג׳ – פירושו שמתחו אותם על ידי {הכאת} הפטישים עד שעשו אותם לטסים ראויים להיות נחתכים ונטוים להכניס בתוך האריג.
וירקעו את פחי הזהב – לא הוסיף בכל מלאכת הקדש לפרש דרך האומנות איך נעשה, זולתי בכאן, והראוי שיאמר: ויעשו את האפוד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חושב, כתפות עשו לו וגו׳,⁠1 כי כן הדרך בכולן.
ויתכן שסיפר בכאן המחשבה שחדשו בחוטי הזהב, כי היה תמה בעיניהם להיות זהב טווי ושזור כאשר יעשו בצמר ופשתים, כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן.
1. השוו ללשון הפסוק בשמות ל״ט:ב׳-ד׳.
AND THEY BEAT THE GOLD INTO THIN PLATES. In all the sacred work that was done, Scripture did not add an explanation as to the method of execution except for here. It should rather have said: "and they made the ephod of gold, and blue-purple etc., the work of a skilful workman; they made shoulder-pieces for it etc.,⁠" for such is the way it describes all of them. It is possible that Scripture relates here [how it was made] because of the original thought that they had to put into making the gold threads, for they were greatly astonished [to be told] that the gold should be spun and twined as is done with wool or linen, for no-one ever heard of doing such a thing until that day.
וירקעו את פחי הזהב – כתב הרמב״ן לא הוסיף בכל מלאכת הקדש לפרש דרך האומנות איך נעשה זולתי בכאן והראוי שיאמר ויעשו את האפוד זהב תכלת וארגמן כי כן דרך בכלן.
ויתכן שספר כאן המחשבה שחדשו בחוטי הזהב כי היה תמה בעיניהם להיות זהב טווי ושזור כאשר יעשו בצמר ופשתים כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן ע״כ.
וירקעו את פחי הזהב, "they hammered out the thin sheets of gold, etc.⁠" Nachmanides points out that this is the only time the Torah elaborates on how the work was performed. Had the Torah not pursued a definite intent here it should simply have written: "they made the ephod out of gold, blue wool, and purple wool.⁠"
Perhaps the Torah wanted to describe the unusual instruction that gold should be integral to a fabric made primarily out of different colored woolen threads. Hence the Torah explains that the gold was to be beaten into thin strips to make it compatible with the woolen threads.
וירקעו את פחי הזהב – כתב הרמב״ן לא פירש בכל המלאכה איך נעשית זולתי זה ויתכן שסיפר בכאן המחשבה שחדשו בחוטי הזהב כי הי׳ תימה בעיניהם להיות זהב טווי ושזור כמו פשתים כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן:
וירקעו את פחי הזהב, "they hammered out the thin sheets of gold;⁠" Nachmanides comments that nowhere has this process of turning gold into sheets been described in the whole Torah except here. It is quite possible that the Torah here reports on a new discovery of how to make golden threads. Subsequently, these golden threads could be interwoven as easily as linen and wool. It had not occurred to anyone to do this prior to the making of the priestly garments.
וקצץ – ג׳. וקצץ פתילים. וקצץ חנית. וחד קצץ עבות רשעים. שבזכות המשכן היו מתגברים על אויביהם ומקצצין חניתותיהם.
ואמר וירקעו את פחי הזהב וגו׳ כתפות עשו לו הכל בלשון רבים לרמוז לאומנים שפעלו עמו בו.
וירקעו את פחי הזהב – המתנדבים שהתנדבו הזהב לבגדי כהונה רקעו פחים להיותם מוכנים שיעשו האמנין מהם פתילים.
וקצץ פתילם – האמן קצץ פתילים מאותם הפחים המרוקעים שהתנדבו.
וירקעו את פחי הזהב, the donours of the gold for the priestly garment already flattened the gold into thin stripes so they could easily be converted and cut into “threads” to be embroidered in these garments.
וקצץ פתילים, the respective artisan. He used the flat sheets of gold to cut the threads from.
וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים וגו׳. יאמר שהמנדבים יביאו פחי זהב מרוקעים ביודעם שנעשה הימנו פתילות, כמו שאמרנו לעיל (לו ה-ז), ואחר כך ׳וקצץ פתילים׳ העושה במלאכת המשכן, שלא היה לו רק לקצצו לפתילים, כי כבר היה מוכן ונרקע, כי כן היה דרך המנדבים להביא הנדבות מוכנות למלאכתן כפי מה שאפשר להם:
[א] וקצץ פתילים
[1] יומא פרק שביעי דף עב ע״א (יומא עב.)
[ב] לעשות בתוך התכלת
[1] שם (יומא עב.)
וירקעו – כמו לרוקע הארץ (תהלים קל״א ו׳), כאן הוא מלמדך היאך היו טוין את הזהב עם החוטין, מרדדין טסין דקין, וקוצצין מהן פתילים לאורך הטס לעשות אותן פתילים תערובת עם כל מין ומין, בחשן ואפוד שנאמר בהן זהב, חוט אחד של זהב עם ששה חוטין של תכלת, וכן עם כל מין ומין, שכל המינין חוטן כפול ששה, והזהב חוט שביעי עם כל אחד מהן, והנה בכל מלאכת הקודש לא הוסיף לפרש דרך האומנות איך נעשה זולתי בכאן, וראוי שיאמר ויעשו את האפוד זהב תכלת וכו׳ מעשה חושב כתפות עשו לו וכו׳, כי כן הדרך בכולם, ויתכן שספר בכאן המחשבה שחדשו בחוטי הזהב, כי היה תמה בעניהם להיות זהב טווי ושזור, כאשר יעשו בצמר ופשתים, כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן:
פחי הזהב – ״פחים״ כאן ובספר במדבר (יז, ג), פירושם: ריקועים דקים מרודדים של מתכת, דבר זה הוא ברור וחד⁠־משמעי. אך קשה לקבוע מהיכן נגזרת תיבה זו ואת מהות קרבתה ל״פח״: ״מוקש״, ״מלכודת״. נראה שהשורש הוא ״פחה״, הקרוב ל״פהה״, השורש של ״פֶּה״ ושל ״פֹּה״. ל״פֶּה״ ול״פֹּה״ יש אותה משמעות בסיסית: להפתח או להיות פתוח לקבל דבר. ״פח״ (משורש ״פחה״), ״מלכודת״, קרוב לזה באופן ישיר. אבל המעבר אל ״פח״ – מתכת מרודדת לריקוע דק – נותר מוקשה. אולי שיטוח גוש מתכת לריקוע נחשב כהרחבה או פתיחה.
וירקעו וגו׳ וקצץ, וכן לעיל: ״ויעשו את בגדי וגו׳ ויעש את האפד״, ושוב להלן (פסוק ו והלאה). נראה שהכתוב תמיד מייחס לבצלאל עצמו את המלאכה החשובה יותר מצד משמעותה הרעיונית, או הקשה יותר מהבחינה הטכנית.
מעשה חושב: ראוי היה לכתוב תיבות אלו במקרא הקודם1, וכמו בציווי (כח,ו). ובא ללמד שגם התערבות חוטי זהב בכל אלו המינים היה ג״כ מעשה חושב בהמצאה ע״י בצלאל2. ומשום הכי כתיב ״וירקעו... וקצץ״3 שהרקיעה עשו האומנים, אבל הקציצה שיהיו כחוטין לא היה עושה אלא בצלאל.
1. על כלל עשיית האפוד.
2. ז״ל הרמב״ן: ויתכן שסיפר בכאן המחשבה שחדשו בחוטי הזהב, כי היה תמה בעיניהם להיות זהב טווי ושזור כאשר יעשו בצמר ובפשתים, כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן.
3. לשון רבים ואח״כ יחיד, ע״פ אותו העקרון שלשון רבים מציין את האומנים, ולשון יחיד מציין את בצלאל.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר׳ אברהם בן הרמב״םרמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצראברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנותולדות אהרןר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשנצי״בהכל
 
(ד) כְּ⁠תֵפֹ֥ת עָֽשׂוּ⁠־ל֖וֹ חֹבְ⁠רֹ֑ת עַל⁠־שְׁ⁠נֵ֥י [קְ⁠צוֹתָ֖יו] (קצוותו) חֻבָּֽ⁠ר׃
Shoulder pieces they made for it, joined, to its two ends it was joined.
מקבילות במקראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמנחת שינצי״בעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

כַּתְפִּין עֲבַדוּ לֵיהּ מְלָפְפָן עַל תְּרֵין סִטְרוֹהִי מְלָפַף.
They made shoulder straps attached to it, attached at its two sides.

כְּתֵפֹת עָשׂוּ לוֹ חֹבְרֹת עַל שְׁנֵי קצוותו [קרי: קְצוֹתָיו] חֻבָּר
כַּתְפִין עֲבַדוּ לֵיהּ מְלָפְפִין (ח״נ: מְלָפְפָן) עַל תְּרֵין סִטְרוֹהִי מְלָפַף
חֻבָּר – מְלָפַף, כתואר ולעיל וְחֻבָּר – וְיִתְלָפַף, כפועל
ב״לחם ושמלה״ העיר שלעיל ״אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְחֻבָּר״ (שמות כח ז) תרגם ״וְיִתְלָפַף״ כפועל, כי ו״ו וְחֻבָּר מורה שהוא חלק מהציווי. אבל כאן תרגם ״עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו חֻבָּר״ – ״מְלָפַף״ כתואר (מחובר), ״ובזה נמשך יפה אל לשון עָשׂוּ לוֹ. אבל אם היה פָּעוּל היה בו״ו כמו בציווי. וכן הוא לפי הטעם״. מדבריו עולה שהבחין בין ההטעמה אצלנו כְּתֵפֹ֥ת עָֽשׂוּ-ל֖וֹ חֹבְרֹ֑ת עַל-שְׁנֵ֥י קְצוֹתָ֖יו חֻבָּֽר כשתיבת חֻבָּר מוסבת לאפוד כולו, בעוד שלעיל שְׁתֵּ֧י כְתֵפֹ֣ת חֹבְרֹ֗ת יִֽהְיֶה-לּ֛וֹ אֶל-שְׁנֵ֥י קְצוֹתָ֖יו וְחֻבָּֽר מלת וְחֻבָּר מוסבת אל שְׁנֵי קְצוֹתָיו, אבל ההוכחה צריכה עיון. ותרגם ״חֻבָּר״ – ״מְלָפַף״ ביחיד, כי הוא מוסב לאפוד ולא לכתפות כמבואר שם.
כתפן עבדו ליה מדבקן מן תרין סטרוי אדבק.
כתפין עבדו ליה מלפפן על תרין ציטרוי יתלפף.
Shoulderpieces made they for it conjoined; upon its two sides were they conjoined.
כתפות עשו לו חוברות על שני קצותיו מחובר.
וצנעו לה ג֗יבין מעתדלין פי טרפיה אלפא.
ועשו לו שני כיסים מתואמים בשני קצותיו נתפרו.
קְצוֹותָו: קצותיו ק׳, והכתיב בתרין ו״וין קודם לתי״ו וחס׳ יו״ד, וכן חברו שבפ׳ ויקהל, ע״ש ובריש תצוה. [קצוותו כ׳, קְצוֹתָיו ק׳].
חֻבָּר: קדמא׳ דתצוה וְחֻבָּר, בוי״ו בתחלת המלה, והדין חֻבָּר בלא וי״ו. [חבר].
כתפות וגו׳ חובר: לא כתיב ׳שתי כתפות׳ כמו בציווי (כח,ז), משום דכתיב ״חובר״ ולא כמו שם דכתיב ״וחובר״ דמשמעו1 שיהיו נפרדים ובעת לבישה יהיה מחובר ע״י קרס וכדומה2. אבל כאן דכתיב ״חובר״ משמעו שבצלאל חיברו ע״י תפירה ולא יהיה נפרד עוד. והשכיל בצלאל שאינו בדוקא מחובר רק בשעת לבישה, אלא מכ״ש טוב שיהיה מחובר ע״י תפירה. מעתה אין מקום לכתוב כאן ״שתי כתפות... אל שני קצותיו״, שהוא מיותר, ולא בא אלא ללמדנו דרשאי להחליף הכתפות מימין לשמאל, כמו שכתבתי שם, אבל עתה שהיה תפור אין צריך לכתוב ״שתי״3.
1. לעיל שם מלשון ״וחובר״ בתוספות וי״ו החיבור.
2. וזה לומדים מ״וחובר״, כלומר, זוהי פעולה נוספת על עצם פעולת עשיית החשב.
3. אך מדוע א״כ כתב כאן ״על שני קצותיו״, עיין בזה ברבינו לעיל (כח,ז).
מקבילות במקראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמנחת שינצי״בהכל
 
(ה) וְ⁠חֵ֨שֶׁב אֲפֻדָּ⁠ת֜וֹ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֗יו מִמֶּ֣נּ⁠וּ הוּא֮ כְּ⁠מַעֲשֵׂ֒הוּ֒ זָהָ֗ב תְּ⁠כֵ֧לֶת וְ⁠אַרְגָּמָ֛ן וְ⁠תוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְ⁠שֵׁ֣שׁ מׇשְׁזָ֑ר כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥⁠ה יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶת⁠־מֹשֶֽׁה׃
The band of his ephod that was on it was of its workmanship; of gold, blue and purple and worm-scarlet and twined linen, as Hashem commanded Moshe.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר״ע ספורנונצי״בעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וְהִמְיַן תִּקּוּנֵיהּ דַּעֲלוֹהִי מִנֵּיהּ הוּא כְּעוֹבָדוֹהִי דַּהְבָּא תַּכְלָא וְאַרְגְּוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ שְׁזִיר כְּמָא דְּפַקֵּיד יְיָ יָת מֹשֶׁה.
The ephod’s belt that enhances it which was on it, was woven with it in the same manner (as the ephod) (with) gold, greenish-blue [wool], dark red [wool], crimson colored [wool], and twined, fine linen just as Hashem commanded.
והמיינהא דאפדהב דיג עלוי מנה הוא כעבדא דהבד תכלה וארגוון וצבע דזהורי טב⁠(ת)⁠אה ובוץ שזיר היך מה די פקד י״י ית משה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״והמיינה״) גם נוסח חילופי: ״{והמ}⁠יין״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דאפדה״) גם נוסח חילופי: ״אפו׳⁠ ⁠⁠״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די״) גם נוסח חילופי: ״דאית״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כעבדא דהב״) גם נוסח חילופי: ״כעבד⁠(י)⁠ה דהב״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דזהורי טב⁠(ת)⁠א״) גם נוסח חילופי: ״זיה׳ {ט}⁠בה״.
והמיין טיכוסיה דעלוי מיניה הוא הי כעובדוי דהבא תיכלא וארגוונא וצבע זהורי ובוץ שזיר היכמא דפקיד י״י ית משה.
And its ordered banda that was upon it was of the same; it was according to its work, of gold, hyacinth, and purple, and crimson, and fine linen twined, even as the Lord had commanded Mosheh.
a. Or, "girdle of ordination.⁠"
וחגורת אפודתו שעליה ממנו הוא כמעשהו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר כאשר צוה י״י את משה.
ושפשג֗ שדאדה אלד֗י עליה פהו מת֗לה כצנעתה מן ד֗הב ואסמאנג֗ון וארג֗ואן וצבג קרמז ועשר משזור כמא אמרא אללה מוסי.
א. אמר] ליתא א
ורצועת האריגה אשר עליו הרי היא כמוהו כמעשהו, מזהב ותכלת וארגמן וצבע קרמיז ופשתן שזור, כאשר ציווה ה׳ את משה.
כאשר צוה ה׳ את משה – בכל עשיה שעשו האמנין היתה כוונתם לעשות רצון האל יתברך שצוה זה למשה.
כאשר צוה ה' את משה, in every detail of every activity connected with the construction of the Tabernacle the people carrying out the word did so imbued with the thought that they were carrying out God’s will as it had been revealed to Moses.
{ממנו הוא כמעשהו: בציווי (כח,ח) כתיב ״כמעשהו ממנו יהיה״, וכאן כתיב להיפך. וגם הכי מיבעי ׳ממנו היה׳. נראה, דבציווי לא היה אלא לחבר חוטי האריגה של החשב עד שבשעת האריגה יהיו ממנו, אבל לא שיהיה מתחילת האריגה חוטי השתי ארוך במקום החשב יותר משאר האפוד, וזה כמעט אי אפשר. אבל בצלאל הפליא לעשות שבשעת אריגת האפוד היה נגד החשב ארוך, וממילא החשב ממנו היה ולא שהיה בפני עצמו, ובשביל שהיתה בזו אומנות יתירה הקדימו כאן הכתוב ל״מעשהו״, כמו שכתבתי לעיל (לח,יח).}
כאשר צוה וגו׳: בכל הבגדים כתיב זה הלשון, והוא נראה מיותר, שהרי פירש הכתוב המעשה. ובכל מלאכת המשכן בסדר ויקהל1 לא כתיב הכי, משום שאין צריך. וכך הקשו בסנהדרין (מג,א) הא דכתיב (ויקרא כד,כג) ״ויוציאו את המקלל וגו׳⁠ ⁠⁠״ ואח״כ כתיב עוד ״ובני ישראל עשו כאשר צוה ה׳ את משה״, והכי מוקשה כאן, ולהלן (פסוק מ״ג) יבואר ע״פ תוספתא מנחות פרק ז׳ מזה הלשון לימוד שלם.
אלא2 עלינו להתבונן בכל מעשה הבגדים בדיוק, ונמצא שיש איזה שינוי או איזה חדוש שלא נתבאר בפרשת הציווי, וסלקא דעתך דבצלאל עשה מדעתו כל זה, משום הכי פירש הכתוב על כל פרט ״כאשר צוה וגו׳⁠ ⁠⁠״, כלומר, דבקבלה3 בא מפי משה שיהא כך4. והכי מפורש בירושלמי פאה פרק א׳5 ״ובצלאל... עשה את כל אשר צוה ה׳ את משה״ (לעיל לח,כב)6 – אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמו שנאמר למשה מסיני (עכ״ל)⁠7. הרי דמיירי בקבלות שבע״פ ועוד לא הספיק משה לבאר הכל. וכמו כן ביארנו בספר ויקרא פרשת צו (פרק ח׳) כל ״כאשר צוה״ דכתיב בפרשת המלואים, ועיי״ש. ומעתה מבואר יפה כאן ״כאשר צוה וגו׳⁠ ⁠⁠״ כמו שביארנו במקרא הקודם, וכן יבואר בכל הפרשה8.
1. העוסקת בעיקר בעשיית כלי המשכן, ועיין במשך חכמה פסוק א׳.
2. כאן יביא רבינו תשובה נוספת לבעיה שהציב.
3. כשיטת רבינו בכל מקום שמופיע לשון ציווי בתורה שמשמעותו תורה שבע״פ.
4. ובצלאל זכה מדעתו לכוון לקבלת משה מסיני. (ועיין בספרו של אאמו״ר ׳לפשוטו של מקרא׳ חלק ב׳ עמ׳ 134 הערה 26).
5. משנה א׳ (דף ג,א).
6. המשך: ׳את כל אשר ציוה אותו משה׳ אין כתיב כאן, אלא ״את כל אשר ציוה ה׳ את משה״.
7. והביאו רש״י בפירושו שם לעיל.
8. ובזה מבאר רבינו את התוספות והשינויים שמצינו בפרשת פקודי, לעומת פרשת תצוה. אך צ״ע בדברי רבינו, שהרי רבינו עצמו פירש לכל אורך הפרקים של ויקהל העוסקים בענין כלי המשכן את השינויים בין ויקהל לתרומה, ואת הסבריו על השינויים שהכניס בצלאל שזכה לכוון לאמת, וא״כ מדוע גם שם לא הוזכר ״כאשר צוה ה׳ את משה״. (כאן יש מקום להזכיר כי בן דורו של רבינו הגאון רבי יהושע הלר זצ״ל, מבחירי ישיבת וולוז׳ין, בספרו ׳אהל יהושע׳, נותן טעם לכל ההבדלים שבין פרקי הציווי ובין פרקי המעשה, כי רבים המה. קנה המידה הוא, שפרשות תרומה תצוה מייצגות את מלאכת המשכן לפני חטא העגל, בעוד פרשות ויקהל פקודי מייצגות את מלאכת המשכן אחר חטא העגל, עיי״ש היטב).
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר״ע ספורנונצי״בהכל
 
(ו) אוַֽיַּ⁠עֲשׂוּ֙ אֶת⁠־אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔⁠הַם מֻֽסַבֹּ֖⁠ת מִשְׁבְּ⁠צֹ֣ת זָהָ֑ב מְ⁠פֻתָּ⁠חֹת֙ פִּתּ⁠וּחֵ֣י חוֹתָ֔ם עַל⁠־שְׁ⁠מ֖וֹת בְּ⁠נֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
They made the sardonyx stones surrounded by golden filigrees, engraved as the work of a stone engraver with the names of the Children of Israel.
א. ‹סס› ל=אין פרשה
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳חזקוניאברבנאלר׳ י״ש ריגייונצי״בעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[י] 1פתוחי חותם... במלאתם, תנו רבנן דברים אלו אין כותבין עליהן בדיו משום שנאמר פתוחי חותם ואין מסרטין להם באיזמל משום שנאמר במלואותם, אלא כותב עליהן בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעין מאיליהן כתאינה שנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום. (מדרש הגדול)
[יא] 2מפתחת פתוחי חותם, מגלפן גלף חקק. (תרגום ירושלמי השלם מכתי״ר)
1. סוטה מח: וראה תו״ש תצוה פכ״ה אות נ ואות עח וצרף לכאן. – באונ׳ ויונתן מסבת משבצת משקען מרמצן, ובתרגום ירושלמי השלם מכתי״ר: מקפן מאחדן. וצ״ב.
2. באונ׳: גליפן כתב מפרש, ובאוה״ג תמה שהשמיט כגלף דעזקא, ביונתן: גליפן כתב חקיק מפרש, מוסיף המלה חקיק. האונ׳ ויונתן כאן לא תרגמו באופן מילולי רק מתרגמים הפירוש והירושלמי מתרגם באופן מילולי. וכ״ה לעיל כח, יא, פתוחי חתם תפתח, באונ׳: כתב מפרש כגלף דעזקא תגלוף. וביונתן: גליף חקיק ומפרש הי כגלוף דעזקא תגלוף. ובירושלמי השלם: גליף חקיק וכ״ה להלן לט, ל, ובספרי (בכת״י) על תרגום ירושלמי השלם כתי״ר, הבאתי הרבה דוגמאות כאלה בתרגום ירושלמי השלם שהאונקלוס מתרגם בדרך פירוש והירושלמי מתרגם באופן מילולי. וזהו סימן מובהק על קדמותו. ויש לפרש שיטת אונ׳ כמ״ש רש״י בסוטה מח: שהדרש נאמר גם על אבני האפוד, שלא היו מסרטים להם באיזמל אלא בשמיר, וממילא לא היו כגלף דעזקא, ופתוחי חותם נאמר רק שהיה כתב מפורש כחותם, ושיטת הרמב״ן שם שבמלואותם נאמר רק באבני חושן שהיה מראה להם שמיר, אבל באבני אפוד היה פתוחי חותם ממש כאשר יעשו חרשי האבן עי״ש, לפיכך תרגמו כגלף דעזקא.
וַעֲבַדוּ יָת אַבְנֵי בוּרְלָא מְשַׁקְּעָן מְרַמְּצָן בִּדְהַב גְּלִיפָן כְּתָב מְפָרַשׁ עַל שְׁמָהָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
They made the onyx stones inserted in gold settings, They (the stones) were engraved with clear script, with the names of the Children of Israel.

וַיַּעֲשׂוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצֹת זָהָב מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם עַל שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וַעֲבַדוּ יָת אַבְנֵי בוּרְלָא מְשַׁקְּעָן מְרַמְּצָן בִּדְהַב (ח״נ: מְרַמְצָן דִדְהַב) גְּלִיפַן כְּתַב מְפָרָשׁ (ח״נ: כְּתָב מְפָרַשׁ כִּגְלָף דְּעִזְקָא) עַל שְׁמָהָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
תרגומי לשון עֲשִׂיָה
א. ״וַיַּעֲשׂוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם״. ברוב המקראות פועל עָשָׂה משמעו יָצָר ותרגומו עֲבַד. ואולם כאן ״וַיַּעֲשׂוּ״ אינו כן, שהרי האומנים לא יצרו אבני שוהם אלא התקינו אותם בתוך המשבצות כראב״ע: ״וַיַּעֲשׂוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם – כדרך תקון כמו וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ (בראשית יח ז)״. אבל אונקלוס אינו מבחין בין ההוראות השונות. כמו שתרגם ביצירה ״וַיַּעַשׂ אֶת הָאֵפֹד״ (ג) ״וַעֲבַד יָת אֵיפוֹדָא״, תרגם כך גם בהתקנה: ״וַיַּעֲשׂוּ אֶת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם״ – ״וַעֲבַדוּ יָת אַבְנֵי בוּרְלָא״.⁠1 וכן תרגם ״וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ״ – ״וְאוֹחִי לְמַעֲבַד יָתֵיהּ״ וגם ״וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת״ (כד) ״וַעֲבַדוּ״ אף על פי שהכוונה לתלייתם על המעיל כרס״ג: ״ויעשו – ותלו״.⁠2
פִּתּוּחֵי חוֹתָם – שני נוסחים בתרגום
ב. ברוב הנוסחים ובתאג׳ ״מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם״ – ״גְּלִיפַן כְּתַב מְפָרָשׁ״. והנוסח קשה, שהיה לו לתרגם ״כְּתַב מְפָרַשׁ כִּגְלָף דְּעִזְקָא״ כבאבני האפוד לעיל ״פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים״ (שמות כח יא) ״כְּתָב מְפָרַשׁ כִּגְלָף דְּעִזְקָא תִּגְלוֹף יָת תַּרְתֵּין אַבְנַיָּא״ וכתרגומו להלן באבני החושן: ״וְהָאֲבָנִים... שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חֹתָם״ (פסוק יד) ״תַּרְתַּא עֶסְרֵי עַל שְׁמָהָתְהוֹן כְּתַב מְפָרַשׁ כִּגְלָף דְּעִזְקָא״. לכן מסתבר לגרוס גם כאן כמקצת נוסחים שתרגמו ״מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם״ – ״גְּלִיפַן כְּתַב מְפָרָשׁ כִּגְלָף דְּעִזְקָא״. וכן משמע מהערת המסורה לעיל: ״כְּתָב מְפָרַשׁ כִּגְלָף דְּעִזְקָא ב׳ דמשתבשין בהון״ (שמות כח יא) הרומזת לפסוקנו כמבואר שם. אבל להלן בציץ תרגם ״מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם״ (פסוק ל) ״כְּתַב מְפָרַשׁ״ [ולא: כְּתַב מְפָרַשׁ כִּגְלָף דְּעִזְקָא], מן הטעם שנתבאר בפסוק ״וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם״ (שמות כח לו) ״וְתִגְלוֹף עֲלוֹהִי כְּתַב מְפָרַשׁ״.⁠3
1. ואין לפרש ״וַיַּעֲשׂוּ״ כמוסב על ״מְפֻתָּחֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם״ שזו אכן יצירה חדשה. כי פיסוק הטעמים באתנחתא תחת ״זהב״ מפריד ביניהם, השווה: וַֽיַּעֲשׂוּ֙ אֶת-אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם מֻסַבֹּ֖ת מִשְׁבְּצֹ֣ת זָהָ֑ב מְפֻתָּחֹת֙ פִּתּוּחֵ֣י חוֹתָ֔ם עַל-שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל.
2. יוצא מן הכלל הוא תרגום ״הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן״ (בראשית יב ה) ״נַפְשָׁתָא דְּשַׁעֲבִידוּ לְאוֹרָיְתָא בְּחָרָן״, עיין שם הטעם.
3. על פי יא״ר. וראה גם ״נפש הגר״.
ועבדו ית אבניה טבת⁠(ן){ה} מקפן מאחדןא דהב מגלפן גלף חקק על שמהתב בני ישרא׳.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מאחדן״) גם נוסח חילופי: ״משקען״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חקק על שמהת״) גם נוסח חילופי: ״דחתים על שמהתהון״.
ועבדו ית מרגלוון דבורלתא חלא משקען מרמצן גליפן כתב חקיק מפרש על שמהת בני ישראל.
And they wrought the jewels of onyx, enchased, set, inwrought, graved with graven writing, setting forth the names of the sons of Israel.
ויעשו את אבני שוהם עגול משוקעות משובצות חרוטות כתב חקוק ומפרש על שמות בני ישראל.
וצנעו חג֗רי אלבלור יחיט בהמא עיון ד֗הב מנקוש עליהמא כנקש אלכ֗אתם אסמא בני אסראיל.
ועשו את אבני השוהם מוקפות במשבצות זהב, חקוקים עליהם כחקיקת החותם שמות בני ישראל.
וטעם ויעשו את אבני השוהם – כדרך תקון, כמו: וימהר לעשות אותו (בראשית י״ח:ז׳).
[AND THEY WROUGHT THE ONYX STONES.] The meaning of va-ya'as (and they wrought)⁠1 is, they set. It is like the word la'asot (to dress)⁠2 in and he hastened to dress it (Gen. 18:7).⁠3
1. Va-ya'as usually has the meaning of: and they made. However, one cannot make onyx stones. Hence Ibn Ezra's comment.
2. Which literally means to make.
3. We thus see that the verb asah does not always mean to make. See Ibn Ezra on Gen. 18:7.
ויעשו את אבני השהם – לשון תקון, כמו וימהר לעשות אותו (בראשית י״ח:ז׳).⁠1
1. בדומה באבן עזרא פירוש שני.
ויעשו את אבני השהם, "they "made,⁠" i.e. arranged the onyx stones;⁠" the root עשה is also used in this sense elsewhere, as in Genesis 18,7: וימהר לעשות אותו, "he hastened to prepare it.⁠"
וכן באבני השהם נאמר ויעשו את אבני השהם כנגד האומנים שפעלו אותם.
ויעשו את אבני השהם – לשון עשייה נופל כאן על התיקון כמו וימהר לעשות אותו (בראשית י״ח ז׳):
ויעשו את אבני וגו׳: כאן מתחיל בלשון רבים1, משום שלא היה עוד מקום להזכיר במלאכה עשיית הרבים2, משום הכי נקראת המלאכה על שם הגומרים כמו שכתבתי לעיל (פסוק ב׳).
והנה בפרשת הציווי כלל המקרא מעשה האבנים עם מעשה האפוד, וכאן בא בפרשה בפני עצמה בין אפוד לחושן, ויבואר הטעם לפנינו.
1. לעומת שאר ההתחלות שהן בלשון יחיד (עיין בדברי רבינו בפסוק ב׳).
2. כלומר, אין די משפטים העוסקים בעשיית אבני השוהם כדי שנוכל לפתוח בלשון יחיד לציין את בצלאל ולסיים בלשון רבים להזכיר את הרבים שעשו ושגמרו את המלאכה, כמ״ש רבינו לעיל פסוק ב׳. לכן נתן מראש את כל הכבוד לרבים כדי להחשיב את המלאכה ע״ש גומרה שהם הרבים.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳חזקוניאברבנאלר׳ י״ש ריגייונצי״בהכל
 
(ז) וַיָּ֣⁠שֶׂם אֹתָ֗ם עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּ⁠ר֖וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥⁠ה יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶת⁠־מֹשֶֽׁה׃
They put them on the shoulder pieces of the ephod as memorial stones for the Children of Israel, as Hashem commanded Moshe.
מקבילות במקראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלנצי״במשך חכמהעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וְשַׁוִּי יָתְהוֹן עַל כִּתְפֵי אֵיפוֹדָא אַבְנֵי דּוּכְרָנָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמָא דְּפַקֵּיד יְיָ יָת מֹשֶׁה.
He set them on the shoulder straps of the ephod, as remembrance stones for the Children of Israel, just as Hashem commanded Moshe.

וַיָּשֶׂם אֹתָם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה
וְשַׁוִּי יָתְהוֹן (ח״נ: יָתְהֵן) עַל כַּתְפֵי אֵיפוֹדָא אַבְנֵי דוּכְרָנָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמָא דְפַקֵּיד ה׳ יָת מֹשֶׁה
אֹתָם – אוֹתָן
ברוב הנוסחים ״וַיָּשֶׂם אֹתָם״ – ״וְשַׁוִּי יָתְהוֹן״ בזכר. אבל ״באורי אונקלוס״ קיים נוסח המיעוט ״וְשַׁוִּי יָתְהֵן״ בנקבה כי הוא מוסב לאבנים.
ושווי יתהון על כתפתה דאפודהא אבנין דדוכריןב לבני ישראל היך מה די פקד י״י ית משה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כתפתה דאפודה״) גם נוסח חילופי: ״{כת}⁠פת אפו׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דדוכרין״) גם נוסח חילופי: ״{ד}⁠דוכרן טב⁠(ן)״.
ושוי יתהון על כתפי אפודא אבני דוכרנא לבני ישראל היכמא דפקיד י״י ית משה.
And he set them on the shoulders of the ephoda, as stones of memorial for the sons of Israel, as the Lord commanded Mosheh.
וישם אותם על כתפות האפוד אבני זכרון לבני ישראל כאשר צוה י״י את משה.
וצירוהמא פי ג֗יבי אלצדרה חג֗רי ד֗כר לבני אסראייל כמא אמר אללה מוסי.
ושמו אותן בכתפות האפוד, אבני זיכרון לבני ישראל, כאשר ציווה ה׳ את משה.
ואמר וישם אותם על כתפות האפוד בלשון יחיד כנגד בצלאל.
וישם1 וגו׳: בצלאל בעצמו הניח אותם2.
אבני זכרון לבני ישראל: הוא מיותר, דרק בציווי (כח,יב) ראוי להודיע לאיזו תכלית באים, אבל במעשה לא נצרך לפרש עוד. תדע, שבחושן לא פירש הכתוב שבא לזכרון כמו דכתיב בציווי (כח,כט) וכן במעיל3, וא״כ למאי פירש הכתוב כאן.
אלא בא להאיר עינינו על השינוי שבאבנים הללו משעת הציווי עד שעת המעשה4. וכבר ביארנו בפרשת תצוה (כח,יב) דזכרון האבנים של האפוד בא לפרנסת ישראל שהוא מזכיר זכות העבודה, וזכרון אבני חושן משפט (כח,כט) הוא ׳למתבע עולבן בני ישראל׳, והיינו הגנה על ישראל, שהוא מזכיר זכות תורה. ונוסיף כאן, דמשום הכי באבני האפוד נחקקו כל שמות השבטים ביחד, וראויים5 היו להיות רשומים על אבן אחת גם כן, ומשום הכי כתיב לעיל (כח,י) ״הנותרים״6, כמו שכתבתי שם. משא״כ באבני החושן הקפיד הכתוב שיהיה דוקא כל שבט באבן בפני עצמו, כמו שכתבתי שם פסוק כ״א, משום דעבודה7 היתה ע״י תרומת הלשכה וכל ישראל שוין בדבר, משא״כ תורה8 כל שבט נזכר לטובה לפי ערך עמלו בתורה.
והנה כל זה הוא לדורות בעת שהיו ישראל בארץ ישראל והגיעה פרנסה בזכות עבודה, כמו שכתבתי כמה פעמים9. משא״כ במדבר שלא ניזונו בשביל עבודה כלל כמו שכתבתי בפרשת התמידים10, אלא בשביל תורה לחוד, וכמו אנשי מלחמה שמתפרנסים מאוצר המלוכה בלי שום עסק בפרנסה. משום הכי באו עתה11 אבני האפוד זכרון גם לפעולת האפוד וגם לפעולת החושן, היינו שיהיו לזכרון לפרנסה בשביל עמל תורה. משום הכי כתיב מעשה12 האבנים הללו בפרשה בפני עצמה בין אפוד לחושן. ומשום הכי הקפיד בצלאל לשים בעצמו אבני זכרון הללו (פסוקנו), שהוא היה כלול בתורה מאד ולא בעבודה, ופעולתו בזה עשתה זכרון חדש מה שלא כתיב בציווי, היינו זכרון לפרנסה בזכות התורה, ומשום הכי פירש הכתוב כאן ״אבני זכרון״13.
ועל כל זה כתיב ״כאשר צוה וגו׳⁠ ⁠⁠״ – כל זה היה מקובל מפי משה14.
1. לשון יחיד, אחרי הפסוק הקודם שהזכיר לשון רבים.
2. וכאן בצלאל הוא המתחיל והוא הגומר. ומדוע? עיין ברבינו בסוף הקטע הבא.
3. מוזכר בציווי תכלית הפעמונים ״ונשמע קולו בבואו אל הקדש לפני ה׳ ובצאתו ולא ימות״, וכל זה לא מוזכר כאן במעשה. ברור שהמקום לציין את תכלית ומטרת הענין הוא בציווי ולא בעשיה.
4. ובזה מבאר רבינו את התוספות והשינויים שמצינו בפרשת פקודי, לעומת פרשת תצוה. אך צ״ע בדברי רבינו, שהרי רבינו עצמו פירש לכל אורך הפרקים של ויקהל העוסקים בענין כלי המשכן את השינויים בין ויקהל לתרומה, ואת הסבריו על השינויים שהכניס בצלאל שזכה לכוון לאמת, וא״כ מדוע גם שם לא הוזכר ״כאשר צוה ה׳ את משה״. (כאן יש מקום להזכיר כי בן דורו של רבינו הגאון רבי יהושע הלר זצ״ל, מבחירי ישיבת וולוז׳ין, בספרו ׳אהל יהושע׳, נותן טעם לכל ההבדלים שבין פרקי הציווי ובין פרקי המעשה, כי רבים המה. קנה המידה הוא, שפרשות תרומה תצוה מייצגות את מלאכת המשכן לפני חטא העגל, בעוד פרשות ויקהל פקודי מייצגות את מלאכת המשכן אחר חטא העגל, עיי״ש היטב).
5. עד כדי שהיו ראויים...
6. ״ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית״ (כח,י). יש גם המדייקים את תוכן דברי רבינו מלשון ״הנותרים״ ולא ׳הנשארים׳.
7. המיוצגת ע״י האפוד.
8. המיוצגת ע״י החושן.
9. לעיל (כט,לח) ושם צויין.
10. שם פסוק ל״ט ד״ה האחד.
11. בתקופת המדבר.
12. אצלנו בפרשת פקודי העוסקת בעשיה.
13. כי במעשה עבור תקופת המדבר ניתוסף ״זכרון״ חדש, עליו לא דובר בפרשת הציווי.
14. וכפי שהסביר רבינו לעיל פסוק ה׳ את משמעות ״כאשר ציוה ה׳ את משה״. ועיין הערה 29.
אבני זכרון לבני ישראל – שיזכרו בני ישראל ששמותם חקוקים באפד לפני ה׳ ויתבישו לעשות עבירה, וכמו שאמרו גבי יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפד כו׳ סוטה ל״ו והיה לבבם דבוק לה׳ שיזכרו מעלתם שהם נושאים את הכבוד.
מקבילות במקראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלנצי״במשך חכמההכל
 
(ח) וַיַּ֧⁠עַשׂ אֶת⁠־הַחֹ֛שֶׁן מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב כְּ⁠מַעֲשֵׂ֣ה אֵפֹ֑ד זָהָ֗ב תְּ⁠כֵ֧לֶת וְ⁠אַרְגָּמָ֛ן וְ⁠תוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְ⁠שֵׁ֥שׁ מׇשְׁזָֽר׃
He made the breastplate, the work of a designer, like the workmanship of the ephod of gold, blue and purple and worm-scarlet and twined linen.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלעודהכל
(ח-כא) חושן * – שמות כ״ח:י״ג-ל׳
וַעֲבַד יָת חוּשְׁנָא עוֹבָד אוּמָּן כְּעוֹבָד אֵיפוֹדָא דַּהְבָּא תַּכְלָא וְאַרְגְּוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי וּבוּץ שְׁזִיר.
He made the breastplate the work of a craftsman, in the same manner the ephod was made, (out of) gold, greenish-blue [wool], dark red [wool], crimson colored [wool] and twined, fine linen.
ועבדא ית חושנה עובד אומן כעבדה דאפדה דהב תכלה וארגוון וצבע דזיהוריב טבא (ובוץ) זרת ובוץ שזיר.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ועבד״) גם נוסח חילופי: ״עבד״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דזיהורי״) גם נוסח חילופי: ״זיהו׳⁠ ⁠⁠״.
ועבד ית חושנא עובד אומן הי כעובד איפודא דדהבא תיכלא וארגוונא וצבע זהורי ובוץ שזיר.
And he made the Breastplate, the work of the artificer, according to the work of the ephoda, of gold, hyacinth, and purple, and crimson, and fine linen twined.
ויעש את החושן מעשה אומן כמעשה אפוד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר.
וצנע אלבדנה צנעה חאד֗ק כצנעה אלצדרה מן ד֗הב ואסמאנג֗ון וארג֗ואן וצבג קרמז ועשר משזור.
ועשה את החושן מעשה אומן כמעשה האפוד, מזהב ותכלת וארגמן וצבע קרמיז ופשתן שזור.
(ח-כא) וככה בחשן אמר בלשון יחיד ויעש את החשן כנגד בצלאל, ואמר בלשון רבים עשו החשן וימלאו בו ד׳ טורי אבן. ויעשו על החשן שרשרות ויתנו שם העבותות ושאר הפסוקים בחשן הכל בלשון רבים כנגד האומנים.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלהכל
 
(ט) רָב֧וּעַ הָיָ֛ה כָּפ֖וּל עָשׂ֣וּ אֶת⁠־הַחֹ֑שֶׁן זֶ֧רֶת אׇרְכּ֛וֹ וְ⁠זֶ֥רֶת רׇחְבּ֖וֹ כָּפֽוּל׃
It was square; they made the breastplate folded over, a span in length and a span in width, folded over.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתתרגום ירושלמי (קטעים)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלנצי״בעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

מְרֻבַּע הֲוָה עִיף עֲבַדוּ יָת חוּשְׁנָא זַרְתָּא אוּרְכֵּיהּ וְזַרְתָּא פּוּתְיֵיהּ עִיף.
They made the breastplate a doubled square, a span in its length and a span in its width.
מרבע הווה כפולא עבדו ית חושנא זרתב ארכה וזרת פתיה כפולג.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כפול״) גם נוסח חילופי: ״כפיל״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״זרת״) גם נוסח חילופי: ״פש⁠(יי)⁠ך״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וזרת פתיה כפול״) גם נוסח חילופי: ״ופשך ארכה כפיל״.
מרבע הוה עיף עבדו ית חושנא זרתא אורכיה וזרתיה פותיה עיף.
Foursquare was it; doubled they made the breastplate, a span its length, and a span its breadth.
מרובע היה כפול עשו את החושן זרת ארכו וזרת רוחבו כפול.
פשך אורכיה ופשך פותיה כפיל.
A palm its length, and a palm its breadth, doubled.
מרבעה מצ֗אעפא צנעו אלבדנה טולהא שבר וערצ֗הא שבר.
מרובע כפול עשו את החושן, אורכו זרת ורוחבו זרת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

כפול עשו את החושן: ״כפול״ מיותר, דבסמוך (פסוקנו) כתיב ״כפול״. וגם ״עשו את החושן״ מיותר. אלא בא ללמד דהכוונה בשעת מעשה היתה לשתי תכליתיות1, כמו שביארנו במקרא הקודם. ומרומזת כוונה שניה בתיבת ״כפול״.
1. קצ״ע, כי שם רבינו התייחס לשתי תכליתות שבאפוד ולא בחושן.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתתרגום ירושלמי (קטעים)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלנצי״בהכל
 
(י) וַיְמַ֨לְאוּ⁠־ב֔וֹא אַרְבָּעָ֖ה ט֣וּרֵי אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖⁠וּר הָאֶחָֽד׃
They set in it four rows of stones: a row of carnelian, olivine, and carbuncle, the first row.
א. וַיְמַ֨לְאוּ⁠־ב֔וֹ =ב,ש1,ק3 ושיטת-א ומ"ש
• ל,ש=וַיְמַלְאוּ⁠־ב֔וֹ (אין מתיגה)
• ל1?!=וַיְמַלְא֨וּ⁠־ב֔וֹ (מקום המתיגה?)

• ו?!=וַ֨יְמַלְאוּ⁠־ב֔וֹ (מקום המתיגה?)
• קורן, ברויאר, סימנים
מקבילות במקראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתטור הפירוש הקצראברבנאלמנחת שיעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וְאַשְׁלִימוּ בֵּיהּ אַרְבְּעָא סִדְרִין דְּאֶבֶן טָבָא סִדְרָא קַדְמָאָה סָמְקָן יָרְקָן וּבָרְקָן סִדְרָא חַד.
They filled them (the breastplate settings) with four rows of precious stones: The first row: A ruby, topaz, and emerald, (was placed on) row one.

וַיְמַלְאוּ בוֹ אַרְבָּעָה טוּרֵי אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד
וְאַשְׁלִימוּ בֵיהּ אַרְבְּעָה סִדְרִין דְּאֶבֶן טָבָא סִדְרָא קַדְמָאָה סָמְקָן יָרְקָן וּבָרְקָן סִדְרָא חַד
סִדְרָא קַדְמָאָה – תוספת המתרגם
א. מכיוון שבפסוקים הבאים הקדים את המספר לשמות האבנים כגון ״וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם״ הוסיף כאן ״סִדְרָא קַדְמָאָה סָמְקָן יָרְקָן וּבָרְקָן סִדְרָא חַד״ אף על פי שלפי תרגומו ״סִדְרָא חַד״ הוא כפל לשון. וכן לעיל: ״טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד״ (שמות כח יז) ״סִדְרָא קַדְמָאָה סָמְקָן יָרְקָן וּבָרְקָן סִדְרָא חַד״.
ב. תרגום שמות האבנים נתבאר לעיל בפרשת תצוה (כח יז-כ).
ואשלימו בהא ארבעה סדרין דאבן טבה סדרה קדמ⁠{י}⁠הב סמקתה ירקתה וברקתה סדרה חדה וכתיב ומפרש עלייהון שם תלתא שבטין ראובן שמעון לוי.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בה״) גם נוסח חילופי: ״עמיה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קדמ⁠{י}⁠ה״) גם נוסח חילופי: ״{קדמ}⁠יתה״.
ואשלימו ביה ארבעא סידרין מרגליין טבן כלקבל ארבעת טריגונין דעלמא סדרא קמייתא סמוקתא ירוקתא וברקתא סידרא חד ועליהון חקיק ומפרש שמהת תלת שיבטיא ראובן שמעון ולוי.
And they filled it with four rows of precious gems (margalyan), corresponding with the four corners of the world. The first row, carnelian, topaz, and carbuncle, row one: and upon them were engraven and expressed the names of three tribes, Reuben, Shimeon, and Levi.
וימלאו בו ארבעה טורי אבנים טובות כנגד ארבע רוחות העולם טור הראשון אודם פטדה וברקת טור אחד ועליהם חקוק ומפורש שמות שלש שבטים ראובן שמעון ולוי.
ונט֗מו פיהא ארבעה סטור ג֗והרא אלסטר אלאול יאקות אחמר וזמרדא ואצפר.
א. וזמרד] + וקיל וזברגד א
ושיבצו בו ארבעה שורות אבן, השורה הראשון רובי אזמרגד1 וטופז זהוב.
1. לנוסח ״וזמרד״ - וי״א ״וברקת״.
אודם וגו׳ – ג׳ במסורה: ב׳ דאפוד ואידך בעדן גן וגו׳ מסוכתך אודם וגו׳ מלמד שנזדמנו להם אבני אפוד מג״ע.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וַיְמַ֨לְאוּ⁠־בו: קדמא במ״ם. [וַיְמַ֨לְאוּ⁠־ב֔וֹ].
ט֣וּרֵי אבן: הטעם בטי״ת. [ט֣וּרֵי].
מקבילות במקראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתטור הפירוש הקצראברבנאלמנחת שיהכל
 
(יא) וְ⁠הַטּ֖⁠וּר הַשֵּׁ⁠נִ֑י נֹ֥פֶךְ סַפִּ֖⁠יר וְ⁠יָהֲלֹֽם׃
And the second row: emerald, lapis lazuli, and quartz.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלמנחת שיעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וְסִדְרָא תִּנְיָנָא אִזְמַרַגְדִּין שַׁבְזֵיז וְסַבְהֲלוֹם.
The second row: carbuncle, sapphire, and diamond.
וסדרה תניינא כדכדינה וספרינה ועין עגלה וכתיב ומפרש עליהון שם תלתה שבטין יהודה יששכר זבולן.
ושום סידרא תיניינא איזמורד וספירינון וכדכודין ועליהון חקיק ומפרש שמהת תלת שיבטיא יהודה דן ונפתלי.
And the name of the second row, smaragd, and sapphire, and chalcedony: and upon them was inscribed and set forth the name of three tribes, Jehudah, Dan, and Naphtali.
ושם הטור השני נפך וספיר וכדכוד ועליהם חקוק ומפורש שמות שלש שבטים יהודה דן ונפתלי.
ואלסטר אלת֗אני כחלי ומהאא וברהמאן.
א. ומהא] + וקיל ופירוזג א
והשורה השניה ספיר ונופך1 ויהלום.
1. לנוסח ״ומהא״ - וי״א ״ואקוומרין״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וְיַהֲלֹם: בס״ס היו״ד בקמץ.⁠א [וְיַהֲלֹם? וְיָהֲלֹם?].
א. ראה הערתי לעיל כח יח.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלמנחת שיהכל
 
(יב) וְ⁠הַטּ֖⁠וּר הַשְּׁ⁠לִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁ⁠ב֖וֹ וְ⁠אַחְלָֽמָה׃
And the third row: jacinth, turquoise, and amethyst.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וְסִדְרָא תְּלִיתָאָה קַנְכֵּירִי טְרַקְיָא וְעֵין עִגְלָא.
The third row: opal, agate, and amethyst.
וסדרה תליתיה לשם זוזין וירוליןא וזמרגדין וכתב ומפרש עליהון שם תלתה שבטין דן ונפתלי וגד.
א. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״וירולין״) גם נוסח חילופי: ״{וירו}⁠לון״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וירולין״) גם נוסח חילופי: ״ווילולין״.
ושום סידרא תליתאה קנכירין וטרקין ועין עיגל ועליהון חקיק ומפרש שמהת תלת שיבטיא גד אשר ויששכר.
And the name of the third row, ligure, agate, and amethyst: and upon them inscribed and set forth the name of three tribes, Gad, Asher, and Issakar.
ושם הטור השלישי לשם שבו ואחלמה ועין עגל ועליהם חקוק ומפורש שמות שלש שבטים גד אשר ויששכר.
ואלסטר אלת֗אלת֗ ג֗זע וסבג֗ ופירוזג֗.
והשורה השלישית אגט אוניקס ואחלמה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלהכל
 
(יג) וְ⁠הַטּ⁠וּר֙ הָֽרְ⁠בִיעִ֔י תַּרְשִׁ֥ישׁ שֹׁ֖הַם וְ⁠יָשְׁ⁠פֵ֑ה מֽוּסַבֹּ֛⁠ת מִשְׁבְּ⁠צֹ֥תא זָהָ֖ב בְּ⁠מִלֻּ⁠אֹתָֽם׃
And the fourth row: aquamarine, sardonyx, and opal; set in golden filigrees in their settings.
א. מִשְׁבְּצֹ֥ת =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורות-א,ל וטברניות ורמ"ה (כתיב חסר וי"ו)
• ל!=מִשְׁבְּצ֥וֹת (כתיב מלא וי"ו)
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחאברבנאלנצי״בעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וְסִדְרָא רְבִיעָאָה כְּרוּם יַמָּא וּבוּרְלָא וּפַנְתֵּירִי מְשַׁקְּעָן מְרַמְּצָן בִּדְהַב בְּאַשְׁלָמוּתְהוֹן.
The fourth row: chrysolite, onyx, and jasper. (They were) placed in gold settings in their fullness.
וסדרה רביעיה כרום ימה רבה ובדלחהא ומרגליתה וכתיב ומפרש עליהון שם תלתה שבטין אשר יוסף ובנימן מקפן מאחדןב דהב באשלמותהוןג.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ובדלחה״) גם נוסח חילופי: ״בד׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מאחדן״) גם נוסח חילופי: ״משקען״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״באשלמותהון״) גם נוסח חילופי: ״{באשל}⁠מוו⁠{תהון}״.
ושום סידרא רביעאה כרום ימא רבא ובורלת חלא ומרגנית אפנטורין ועליהון חקיק ומפרש שמהת תלת שיבטיא זבלון יוסף ובנימן משקען מרמצן בדהב באשלמותהון.
And the name of the fourth row, chrysolite, and onyx, and jasper: and upon them inscribed and set forth the name of three tribes, Zebulon, Joseph, and Benjamin: enchased and set in gold in their infillings.
ושם הטור הרביעי כרום הים הגדול ובורלת והחול ומרגלית הפנטר ועליהם חרוט ומפורש שמות שלש שבטים זבולון יוסף ובנימין משוקעים משובצים בזהב במילואותם.
ואלסטר אלראבע אזרק ובלור ויסף ויחיט בהא עיון ד֗הב פי נט֗אמהא.
והשורה הרביעית אקוומרין ושוהם וישפה, ותהיינה מוקפות במשבצות זהב בסידורם.
וישפה – פירשו בו בערבי: יסף. (ספר השרשים ״שפה״)
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

מוסבות: בציווי (לעיל כח,כ) לא כתיב כאן ״מוסבות״, כמו שכתבתי שם שלא נצרך לעשות שיבוץ אלא מלמעלה, דלמטה היו מונחים במילוי זהב, מ״מ התחכם בצלאל ועשה ג״כ מלתחת מזלגות לתפוס האבן בחיזוק יותר.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחאברבנאלנצי״בהכל
 
(יד) וְ֠⁠הָאֲבָנִ֠ים עַל⁠־שְׁ⁠מֹ֨ת בְּ⁠נֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֥ל הֵ֛נָּ⁠ה שְׁ⁠תֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל⁠־שְׁ⁠מֹתָ֑ם פִּתּ⁠וּחֵ֤י חֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל⁠־שְׁ⁠מ֔וֹ לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט׃
And the stones were with the names of the Children of Israel, twelve with their names, like seal engravings; each with its name for the twelve tribes.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וְאַבְנַיָּא עַל שְׁמָהָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִנִּין תַּרְתַּא עֶשְׂרֵי עַל שְׁמָהָתְהוֹן כְּתָב מְפָרַשׁ כִּגְלָף דְּעִזְקָא גְּבַר עַל שְׁמֵיהּ לִתְרֵי עֲשַׂר שִׁבְטִין.
These stones had the names of the Children of Israel, twelve of them by their names, each one’s name [written in clear script, like the engraving as on a signet (ring), representing the twelve tribes.
ואבניה על שמהת בני ישראל אינין תרתיןא עשרה על שמהתהון גליף חקיקב גבר על שמיה לתרין עשרתיג שבטיה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אינין תרתין״) גם נוסח חילופי: ״הנין תרתי״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חקיק״) גם נוסח חילופי: ״דחתים״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עשרתי״) גם נוסח חילופי: ״לתרתי עשר׳⁠ ⁠⁠״.
ומרגליתא על שמהת בני ישראל תריסירי על שמהתהון כתב גליף חקיק ומפרש הי כגלוף דעיזקא גבר מרגליתיה על שמיה לתריסר שבטיא.
And the gems were according to the names of the sons of Israel, twelve, according to their names; the writing engraven, inscribed, and set forth as the engraving of a ring; each man's gem according to his name in the twelve tribes.
ומרגליות על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמותם כתב חרוק ומפורש כחותם של טבעת איש מרגליתו על שמו לשנים עשר שבט.
ועלי אלחג֗ארה אסמא בני אסראייל לאנהא את֗נתא עשר אזא אסמאיהם כנקש אלכ֗אתם אסם כל ואחד עלי חג֗ר כד֗אך לאת֗נא עשר סבטא.
ועל האבנים שמות בני ישראל, כי הן שתים עשרה כנגד שמותיהם, חקיקת החותם, שם כל אחד על אבן, כך לשנים עשר שבטים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלהכל
 
(טו) וַיַּ⁠עֲשׂ֧וּ עַל⁠־הַחֹ֛שֶׁן שַׁרְשְׁ⁠רֹ֥ת גַּבְלֻ֖ת מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר׃
They made on the breastplate twisted chains of rope-work, of pure gold.
מקבילות במקראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחאברבנאלנצי״בעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וַעֲבַדוּ עַל חוּשְׁנָא תִּכִּין מְתַחֲמָן עוֹבָד גְּדִילוּ דִּדְהַב דְּכֵי.
They made twisted end-chains for the breastplate, braided work of pure gold.

וַיַּעֲשׂוּ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשְׁרֹת גַּבְלֻת מַעֲשֵׂה עֲבֹת זָהָב טָהוֹר
וַעֲבַדוּ עַל חוּשְׁנָא תִּכִּין מְתַחֲמַן עוֹבַד גְּדִילוּ דִּדְהַב דְּכֵי
שַׁרְשְׁרֹת, שַׁרְשֹׁת – תִּכִּין. גַּבְלֻת, מִגְבָּלֹת – מְתַחֲמַן
כאן כתוב ״וַיַּעֲשׂוּ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשְׁרֹת גַּבְלֻת״ אבל בציווי נאמר ״וְעָשִׂיתָ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשֹׁת גַּבְלֻת״ (שמות כח כב). ועוד, שם נאמר גם ״וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרֹת זָהָב טָהוֹר מִגְבָּלֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם״ (שמות כח יד), אבל כאן ״שַׁרְשְׁרֹת גַּבְלֻת״. לדעת ״העמק דבר״ שינויים אלה רומזים לשני אופנים של תחיבת הטבעות בשרשרת, אבל אונקלוס תרגם בכל אלה ״תִּכִּין מְתַחֲמַן״ ללא הפרש ביניהם ועיין לעיל (שמות כח יד) ביאור תרגומו.
ועבדו על חושנה שלשלת מתאמיןא עובד קליעה דהב דכי.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שלשלת מתאמין״) גם נוסח חילופי: ״שיישל⁠(י){ו}⁠ן מתחמין״.
ועבדו על חושנא שישלן מתחמן עובד קליעא דדהב דכי.
And they made upon the breastplate wreathen chains, entwined work, of pure gold.
ויעשו על החושן שרשרות גבלות מעשה קליעה זהב טהור.
פצנעו עלי אלבדנה סלסלתין מעתדלתין צנעה צ֗פר מן ד֗הב כ֗אלץ.
ועשו על החושן שרשרות מתואמות מעשה עבות מזהב טהור.
שרשרֹת גבלֻת – שם על דמיון עבדות, ספרו בו השרשרות, כאילו אמר שרשרות מגבלות. ויתכן גם כן שלא יהיה גבלֻת ספור, ויהיה השיעור: שרשרֹת (מעשה) גבלֻת. (ספר השרשים ״גבל״)
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

שרשרות גבלות: בציווי (לעיל כח,כב) ביארנו דבמקרא אחד (כח,יד) כתיב ״שרשרות... מגבלות״ ובמקרא אחד (שם, כב) כתיב ״שרשות גבלות״, שהיו שני אופני טבעות לשרשרת המחברת את האפוד לחושן. למעלה1 היו טבעות רחבות, ומשום הכי היה הקצה נתחב במשבצות דוקא ולא בטבעות, ולמטה סמוך לחושן היו טבעות קטנות ונתחב בטבעת עגול שעל החושן. וכאן2 כתיב ״שרשרות גבלות״3 לכלול שני אופני הטבעות – את הכל עשה לשם חושן. שהרי כבר נתבאר4 דקדושת החושן רבה משל האפוד, וא״כ אם עשה לשם חושן עולה ג״כ לשם אפוד5. ולא מיבעי לרבא דס״ל (ברכות כג,ב) ׳הזמנה לאו מילתא׳ ודאי ניחא שהיה כשר לאפוד, אלא אפילו לאביי דס״ל ׳הזמנה מילתא היא׳ ומשום הכי אסור לעשות מתפילין של ראש לשל יד כדאיתא במנחות (לד,ב)6, מ״מ זה אינו אלא בראוים לקדושה חמורה, משא״כ כאן דהרחבות לא היו ראויים לחושן, שפיר כשרים לאפוד. משום הכי בציווי (כח, יג-יח) כתיבי בפרשה בפני עצמה המשבצות והטבעות הרחבות, ללמדנו שכשרים היו לעשותם לשם אפוד. אבל בצלאל עשה הכל לשם חושן, וכשרים לאפוד גם כן7.
1. הסמוכות לאפוד.
2. בעשיה בפסוק ט״ו.
3. לא כאחד מן הפסוקים דלעיל, כאשר הכוונה היא לכלול בביטוי זה גם ״שרשרות. .. מגבלות״ וגם ״שרשות גבלות״.
4. לעיל (כח,כב) ד״ה שרשות גבלות (׳קדושת החושן רבה על קדושת האפוד׳).
5. לטבעות הרחבות למעלה הסמוכות לאפוד.
6. ז״ל: תפילה של יד עושה אותה של ראש, ושל ראש אין עושה אותה של יד, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה... ולמ״ד הזמנה מילתא היא, דאתני עלייהו מעיקרא (על של ראש לעשותם של יד – רש״י).
7. הרי שהלשון ״שרשרות... גבלות״ אשר לדעת רבינו כוללת בתוכה גם את פסוק הציווי ״שרשרות... מגבלות״ וגם את פסוק המעשה ״שרשות גבלות״, מלמדת שכאשר בצלאל עשה את האפוד, התכוון לקדושה העליונה של החבורים אל החושן גם ביחס אל החיבורים אל האפוד, אשר ביסודו הוא פחות ממנה. כל זה לפי דרכו של רבינו לבאר בטוב טעם ודעת את השינויים בכתוב בין פרשת הציווי (תצוה) ובין פרשת המעשה והביצוע (פקודי). וכל זה ע״פ דרכו של רבינו שבצלאל א. שמע ׳חידושים׳ מפי משה אחרי פרשת הציווי. ב. חידש מעצמו את חידושיו הוא במלאכת המשכן, אשר קיבלו את אישורו ואישרורו של משה רבינו.
מקבילות במקראתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתליקוט מר׳ יונה אבן ג׳נאחאברבנאלנצי״בהכל
 
(טז) וַֽיַּ⁠עֲשׂ֗וּ שְׁ⁠תֵּי֙ מִשְׁבְּ⁠צֹ֣ת זָהָ֔ב וּשְׁתֵּ֖י טַבְּ⁠עֹ֣ת זָהָ֑ב וַֽיִּתְּ⁠נ֗וּ אֶת⁠־שְׁ⁠תֵּי֙ הַטַּבָּ⁠עֹ֔ת עַל⁠־שְׁ⁠נֵ֖י קְ⁠צ֥וֹת הַחֹֽשֶׁן׃
They made two golden filigrees and two golden rings, and they placed the two rings on the two ends of the breastplate.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתחזקוניאברבנאלעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וַעֲבַדוּ תַּרְתֵּין מְרַמְּצָן דִּדְהַב וְתַרְתֵּין עִזְקָן דִּדְהַב וִיהַבוּ יָת תַּרְתֵּין עִזְקָתָא עַל תְּרֵין סִטְרֵי חוּשְׁנָא.
They made two gold settings, and two gold rings. They set the two gold rings at the two (upper) sides of the breastplate.
ועבדו תרתי (מתאמין) {מאחדן} דדהבא ותרתין עזקיןב דדהב ויהבו ית תרין עזקין על תרין סטרוי דחשנה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״(מתאמין) {מאחדן} דדהב״) גם נוסח חילופי: ״משקעתה דדהבה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עזקין״) גם נוסח חילופי: ״עזקיה״.
ועבדו תרתין מרמצן דדהב ותרתין עיזקן דדהב ויהבו ית תרתין עיזיקתא על תרין ציטרי חושנא.
And they made two sockets of gold, and two golden rings, and set the two rings on the two sides of the breastplate.
ויעשו שתי משבצות של זהב ושתי טבעות של זהב ויתנו את שתי הטבעות על שני צידי החושן.
וצנעו עינין מן ד֗הב וחלקתין מן ד֗הב פג֗עלו אלחלקתין פי טרפי אלבדנה.
ועשו שתי משבצות מזהב ושתי טבעות מזהב, ושמו את שתי הטבעות על שני קצות החושן.
על שני קצות החשן – הכי גרסינן, ובפרשת ואתה תצוה: אל קצות החשן (שמות כ״ח:כ״ד).
על שני קצות החשן, "at the two ends of the breastplate.⁠" Here the Torah used the preposition: על whereas in Exodus 28,24, it used the preposition: אל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתחזקוניאברבנאלהכל
 
(יז) וַֽיִּתְּ⁠נ֗וּ שְׁ⁠תֵּי֙ הָעֲבֹתֹ֣ת הַזָּ⁠הָ֔ב עַל⁠־שְׁ⁠תֵּ֖י הַטַּבָּ⁠עֹ֑ת עַל⁠־קְ⁠צ֖וֹת הַחֹֽשֶׁן׃
They placed the two golden ropes on the two rings on the ends of the breastplate.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלמנחת שיעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וִיהַבוּ תַּרְתֵּין גְּדִילָן דִּדְהַב עַל תַּרְתֵּין עִזְקָתָא עַל סִטְרֵי חוּשְׁנָא.
They put (attached) the two gold-braided chains on the two rings, at the sides of the breastplate.
ויהבו תרתין קליעתה דדהבאא על תרתין עזקיה על סיטרוי דחשנהב.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דדהבא״) גם נוסח חילופי: ״דדהבה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דחשנה״) גם נוסח חילופי: ״חשנה״.
ויהבו תרתין קליען דדהב על תרתין עיזקיתא על ציטרי חושנא.
And they put the two entwinements of gold within the two rings upon the two sides of the breastplate,
ויתנו שתי קליעות של זהב על שתי הטבעות על צידי החושן.
ועלקו אלצ֗פירתין אלד֗הב פי אלחלקתין פי טרפי אלבדנה.
ותלו את שתי עבותות הזהב בשתי הטבעות בקצות החושן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

על קְצוֹת הַחֹשֶן: קדמא׳ דצואה אֶל קְצוֹת, תניינא דעשייה עַל קְצוֹת, וסי׳ אל על יקראהו. [על⁠־קצות].
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלמנחת שיהכל
 
(יח) וְ⁠אֵ֨ת שְׁ⁠תֵּ֤י קְ⁠צוֹת֙ שְׁ⁠תֵּ֣י הָֽעֲבֹתֹ֔ת נָתְ⁠נ֖וּ עַל⁠־שְׁ⁠תֵּ֣י הַֽמִּ⁠שְׁבְּ⁠צֹ֑ת וַֽיִּתְּ⁠נֻ֛ם עַל⁠־כִּתְפֹ֥ת הָאֵפֹ֖ד אֶל⁠־מ֥וּל פָּנָֽיו׃
And the two ends of the two ropes they placed on the two filigrees; and they placed them on the ephod's shoulder pieces, against its front.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[יא*] 1ואת שתי קצות שתי העבתת נתנו על שתי המשבצת, וית תרתין סטריה תרתין קליעתה יהבו על תרתין מאחדתה [משקעתה]. (תרגום ירושלמי השלם מכתי״ר)
1. באונקלוס: וית תרתין גדילן דעל תרתין סטרוהי יהבו על תרתין מרמצתא. וביונתן: וית תרתין קליען דמסדרן על תרין צטרוי יהבו על תרתין מרמצתא. שניהם מתרגמים כאלו כתוב ואת שתי העבתת שעל שתי קצות. והרמב״ן בויקרא א, ט. כתב וכך אמר אונקלוס כו׳ הפך תרגומו לצורך דבר שידע בו ותרגם ואת שתי קצות שתי העבותות כן בהפוך, וית תרתין גדילן דעל תרין סטרוהי וכן רבים ע״כ. והיונתן אע״פ שמתרגם העבתת קליען כמו הירושלמי מהפך ג״כ לשון הקרא, וכן בשמות כח, כה. בפרשת הציווי. הרמב״ן הביא מקור מפסוק שלפנינו שדרכו של האונקלוס שכדי לבאר הדברים בארמית יש צורך להפוך המלים, ועיין שמות כג, כא. והנה מתרגום ירושלמי השלם שאינו מהפך הנוסח נראה שהוא קדום להאונקלוס ודרכו לתרגם יותר באופן מילולי. וכן דעת בעל צפנת פענח מהד״ת דף ס: שהתרגום הקדום בימי עזרא היה יותר תרגום מילולי מהאונקלוס. וראה לעיל אות יא.
וְיָת תַּרְתֵּין גְּדִילָן דְּעַל תְּרֵין סִטְרוֹהִי יְהַבוּ עַל תַּרְתֵּין מְרַמְּצָתָא וִיהַבוּנִין עַל כִּתְפֵי אֵיפוֹדָא לָקֳבֵיל אַפּוֹהִי.
The two braided chains that are on its two sides they put (attached) to the two settings, and placed them on the shoulder straps of the ephod toward the front.
אוית תר⁠(ת)⁠ין סטרי⁠(ה) תרתין קליעתה יהבו על תרתין מאחדתהב ויהבו יתהון על כתפתה דאפדה מן כל קבלג אפוי.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״וית ... מאחדתה״) נוסח אחר: ״ויהבו ית תרתין משקעתה״.
ב. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״מאחדתה״) גם נוסח חילופי: ״{מא}⁠חדה״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מאחדתה״) גם נוסח חילופי: ״משקעתה״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קבל״) גם נוסח חילופי: ״כל וקבל״.
וית תרתין קליען דמסדרן על תרין ציטרוי יהבו על תרתין מרמצתא ויהבונון על כתפי אפודא כלקבל אנפוי.
and the two chains that were arranged on the two sides they fastened upon the two sockets, and set them on the shoulders of the ephoda, toward its front.
ואת שתי הקליעות המסודרות על שני קצותיו נתנו על שתי משבצות ויתנום על כתפי האפוד אל מול פניו.
וטרפא אלצ֗פירתין אלאכ֗ראן עלקוהא פיא אלעינין אלת֗ין ג֗עלוהמא עלי ג֗יבי אלצדרה מן מקדמהאב.
א. פי] פין א
ב. מקדמהא] + וקיל מוג֗ההא א
ואת קצות שתי העבותות האחרות תלאום בשתי המשבצות אשר שמו על כתפות האפוד מלפניו1.
1. לנוסח ״מקדמהא״ - וי״א ״פניו״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלהכל
 
(יט) וַֽיַּ⁠עֲשׂ֗וּ שְׁ⁠תֵּי֙ טַבְּ⁠עֹ֣ת זָהָ֔ב וַיָּ⁠שִׂ֕ימוּ עַל⁠־שְׁ⁠נֵ֖י קְ⁠צ֣וֹת הַחֹ֑שֶׁן עַל⁠־שְׂ⁠פָת֕וֹ אֲשֶׁ֛ר אֶל⁠־עֵ֥בֶר הָאֵפֹ֖ד בָּֽיְתָה׃
They made two golden rings and put them on the two ends of the breastplate at its edge which is toward the side of the ephod, inwards.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וַעֲבַדוּ תַּרְתֵּין עִזְקָן דִּדְהַב וְשַׁוִּיאוּ עַל תְּרֵין סִטְרֵי חוּשְׁנָא עַל סִפְתֵּיהּ דִּלְעִבְרָא דְּאֵיפוֹדָא לְגָיו.
They made two gold rings and set them on the two (lower) sides of the breastplate, on its edge that was on the inner side of the ephod.
ועבדו תרתין אעזקיןב דדהב ושוון על תרין סטרוי דחושנה על סיפוותה די מן סיטרה דאפודה מן לגוג.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״עזקין ... על״) נוסח אחר: ״ע⁠{ז}⁠קייה דדהבה ויהבו על״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עזקין״) גם נוסח חילופי: ״{עז}⁠קן״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״סיפוותה די מן סיטרה דאפודה מן לגו״) גם נוסח חילופי: ״סיפו⁠(י){ו}⁠ה דאית כל וקבל אפודה מן לגו״.
ועבדו תרתין עיזקן דדהב ושויאו על תרתין ציטרי חושנא על שיפמיה דלעברא דאפודא לגיו.
And they made two golden rings, and set them upon the two sides of the breastplate, upon its edge, that was on the border of the ephod inward.
ויעשו שתי טבעות זהב וישימו על שני קצות החושן על שפתו שלעבר האפוד פנימה.
וצנעו איצ֗א חלקתין מן ד֗הב וצירוהמא פי טרפי אלבדנה פי חאשיתה אלתי אלי ג֗אנב אלצדרה מן דאכ֗לא.
א. אלתי אלי ג֗אנב אלצדרה מן דאכ֗ל] + וקיל ממא ילי אלצדרה אלי ד֗אכל א
ועשו גם שתי טבעות זהב ושמו אותן בשני קצות החושן על שפתו אשר לעבר האפוד מבפנים1.
1. לנוסח ״אלתי אלי ג֗אנב אלצדרה מן דאכ֗ל״ - וי״א ״שלעבר האפוד פנימה״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלהכל
 
(כ) וַֽיַּ⁠עֲשׂוּ֮ שְׁ⁠תֵּ֣י טַבְּ⁠עֹ֣ת זָהָב֒ וַֽיִּתְּ⁠נֻ֡ם עַל⁠־שְׁ⁠תֵּי֩ כִתְפֹ֨ת הָאֵפֹ֤ד מִלְּ⁠מַ֙טָּ⁠ה֙א מִמּ֣⁠וּל פָּנָ֔יו לְ⁠עֻמַּ֖⁠ת מַחְבַּרְתּ֑וֹב מִמַּ֕⁠עַל לְ⁠חֵ֖שֶׁב הָאֵפֹֽד׃
They made two golden rings and placed them on the two shoulder pieces of the ephod, below, against its front, adjacent to its joining, above the band of the ephod.
א. מִלְּמַ֙טָּה֙ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=מִלְמַ֙טָּה֙ (חסר דגש באות למ"ד)
ב. מַחְבַּרְתּ֑וֹ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=מֶחְבַּרְתּ֑וֹ (סגול באות מ"ם)
• דותן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וַעֲבַדוּ תַּרְתֵּין עִזְקָן דִּדְהַב וִיהַבוּנִין עַל תְּרֵין כִּתְפֵי אֵיפוֹדָא מִלְּרַע מִלָּקֳבֵיל אַפּוֹהִי לָקֳבֵיל בֵּית לוֹפֵי מֵעִלָּוֵי לְהִמְיַן אֵיפוֹדָא.
They made two gold rings and placed them on the two shoulder straps of the ephod, on the bottom, toward the front, against where they were joined, above the ephod’s belt.
ועבדו תרתין עזקין דדהב ושוון יתהון על תרתין כתפת⁠[ה] דאפדה מן לרע מן כל קבלא באפוי לקבל בית דבוקה לעיל מן המיינהג דאפדה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קבל״) גם נוסח חילופי: ״כל וקבל״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״אפוי ... המיינה״) נוסח אחר: ״אפוי כל וקבל דבוקה מן לעיל להמ⁠(נ)⁠יי⁠{נ}⁠ה״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אפוי לקבל בית דבוקה לעיל מן המיינה״) גם נוסח חילופי: ״אפוי כל וקבל דבוקה מן לעיל להמ⁠(נ)⁠יי⁠{נ}⁠ה״.
ועבדו תרתין עיזקן דדהב וסדרינון על תרין כתפי אפודא מלרע מלקבל אנפוי כלקבל בית לופי מעילוי להמיין אפודא.
And they made two golden rings, and arranged them upon the two shoulders of the ephod below, toward its front, over against the place of conjoinment above the band of the ephod,
ויעשו שתי טבעות זהב ויסדרום על שתי כתפות האפוד מלמטה ממול פניו כנגד בית חיבורו מעל לחשב האפוד.
וצנעו איצ֗א חלקתין מן ד֗הב פג֗עלוהמא אזאא ג֗יבי אלצדרה מן אספל מן מקדמהאב אמאם איתאליפהא פוק שפשג֗הא.
א. אזא] + וקיל פי ג֗אנבי א
ב. מקדמהא] + וקיל מוג֗והא א
ועשו גם שתי טבעות מזהב ונתנו אותן כנגד1 שתי כתפות האפוד מלמטה מלפניו2 מול חיבורו ממעל לרצועתו.
1. לנוסח ״אזא״ - וי״א ״בצדי״.
2. לנוסח ״מקדמהא״ - וי״א ״מפניו״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלהכל
 
(כא) וַיִּ⁠רְכְּ⁠ס֣וּ אֶת⁠־הַחֹ֡שֶׁן מִטַּבְּ⁠עֹתָיו֩ אֶל⁠־טַבְּ⁠עֹ֨ת הָאֵפֹ֜ד בִּפְתִ֣יל תְּ⁠כֵ֗לֶת לִֽהְיֹת֙ עַל⁠־חֵ֣שֶׁב הָאֵפֹ֔ד וְ⁠לֹֽא⁠־יִזַּ֣⁠ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֹ֑ד כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥⁠ה יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶת⁠־מֹשֶֽׁה׃
They fastened the breastplate by its rings to the rings of the ephod with a blue cord, that it shall be on the band of the ephod and the breastplate shall not slip from the ephod, as Hashem commanded Moshe.
מקבילות במקראמוני המצוותתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובחזקוניאברבנאלמנחת שינצי״בעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[יב] 1וירכסו את החשן, מואחז היה החשן באפוד בשרשרות גבלות, אבל הדוקיו לא היה אלא בפתיל תכלת, שהיה מהדקת על גבי הכהן שהיה מושך חוט של תכלת ומתקבץ עם האפוד, וכשהיה מרפהו היה מתמשך החשן מן האפוד ונאחז בשרשרות שבתוך הטבעות שבאפוד ושבחשן שנאמר ולא יזח החשן מעל האפוד. (לקח טוב)
[יב*] 2כאשר צוה ה׳, לא הוסיף ולא פיחת. (לקח טוב)
1. ראה תו״ש תצוה פכ״ח אות פא וצרף לכאן. וירכסו, באונ׳: ויחדון (ואחדו–שפרבר) יונ׳: וטכיסו. ירושלמי השלם כתי״ר: וענבו. ולא יזח, אונ׳ ויונתן: יתפרק, וירושלמי השלם: יזיע. וראה תו״ש תצוה שם. בזהר ח״ב רל״א: וירכסו את החשן וכו׳ בפתיל תכלת, אמאי בפתיל תכלת, אלא לאחזאה דהאי תכלא אתקשר בכלא ועל דא כלא איהו ברזא עלאה וכו׳. ושם ח״א רלא: והאבנים על שמות בני ישראל, כמה דאית (י״ב אבנים). י״ב שבטים לתתא הכי נמי לעילא תריסר שבטין ואינון תריסר אבנין יקירין וכתיב (תהלים קכב ד) ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל, דא ישראל רזא דלעילא וכלהו להודות לשם ה׳ וע״ד והאבנים על שמות בני ישראל תהיינה (צ״ל הנה).
2. ראה לעיל אות ג.
וַאֲחַדוּ יָת חוּשְׁנָא מֵעִזְקָתֵיהּ לְעִזְקָת אֵיפוֹדָא בְּחוּטָא דִּתְכִילְתָא לְמִהְוֵי עַל הִמְיַן אֵיפוֹדָא וְלָא יִתְפָּרַק חוּשְׁנָא מֵעִלָּוֵי אֵיפוֹדָא כְּמָא דְּפַקֵּיד יְיָ יָת מֹשֶׁה.
They bound the (lower) rings of the breastplate to the (lower) rings of the ephod with a cord of greenish-blue wool, so that it (the breastplate) remained against the ephod’s belt, so that the breastplate did not move from the ephod, just as Hashem commanded Moshe.
וענבוא ית חושנה מן עזקא לגו עזקיהב דאפודה {....} ולא יזועג חושנה מעלוי אפודה היך מה דפקד י״י ית משה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וענבו״) גם נוסח חילופי: ״וטכיסו״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עזקיה״) גם נוסח חילופי: ״לעזקתה״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יזוע״) גם נוסח חילופי: ״יזוח״.
וטכיסו ית חושנא מעיזקתא לעיזקת אפודא בשזיר תיכלא למיהוי אדיק על המיין אפודא ולא יתפרק חושנא מעילוי אפודא היכמא דפקיד י״י ית משה.
and fitted the breastplate by its rings to the rings of the ephod by a ribbon of hyacinth, that it might adhere to the band of the ephod, and that the breastplate be not loosened from being upon the ephod, as the Lord commanded Mosheh.
וירכסו את החשן מטבעת לטבעת האפוד בשזור תכלת להיות מחובר על חשב האפוד ולא יתפרק החשן מעל האפוד כאשר שצוה י״י את משה.
וחבכו אלבדנה מן חלקהא אלי חלק אלצדרה בסלך אסמאנג֗ון ולתכון פוק שפשג֗הא ולא תזול ענהא כמא אמר אללה מוסי.
ורכסו את החושן מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת ולהיות מעל רצועתו ולא יזוז ממנו, כאשר ציווה ה׳ את משה.
וירכסו את החשן – מואחז היה החשן באפוד בשרשרות גבלות, אבל הדוקיו לא היה אלא בפתיל תכלת שהיה מהדקת על גבי הכהן שהיה מושך חוט של תכלת ומתקבץ עם האפוד, וכשהיה מרפהו היה מתמשך החשן מן האפוד, ונאחז בשרשרות שבתוך הטבעות שבאפוד ושבחשן, שנאמר ולא יזח החשן מעל האפוד.
כאשר צוה ה׳ – לא הוסיף ולא פיחת.
ולא יזח החשן – לשון הווה, אינון איווט אטי בלעז.
ולא יזה החשן, "so that the breastplate would not come loose;⁠" this is a present tense.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

מִטַבְעֹתָיו: בכל ספרי׳ כ״י מדוייקי׳ ובמקצת דפוסי׳ ישנים מל׳ יו״ד ואין כאן ק׳ וכתי׳ כלל, ודפ׳ תצוה כתי׳ חס׳ יו״ד וקרי ביו״ד. וכ״כ הרמ״ה ז״ל, וירכסו את החשן מטבעתו, קדמא׳ דואתה תצוה חס׳ דחס׳ כתי׳, חס׳ וי״ו קדי׳ לתי״ו, וחס׳ יו״ד קדים לוי״ו, ומסי׳ עלי׳ תו כתי׳ תיו ק׳, וחבריה דואלה פקודי חס׳ וי״ו ומל׳ יו״ד כתי׳, עכ״ל. וזהו חד מן ח׳ זוגו׳ בספרא, קדמאה חס׳ ותניין מל׳, וסי׳ נמס׳ בסמוך במ״ג. והמדפיס טעה בזה, ועיין א״ת. גם בעל מנחת כהן כתב כאן מטבעתו כתי׳ וקרי מטבעתיו, ואח״כ בלוח הטעיות תקן המעוות, וזל״ש, צריך להיות קדמא׳ חס׳ בתרא׳ מל׳. [מטבעתיו].
לִהְיֹת עַל חֵשֶב הָאֵפֹד: במסורת פ׳ יתרו חשיב בִהְיֹת ח׳ חס׳ בליש׳, וחד מינייהו לִהְיֹת על חשב האפד, והוא זה דפקודי, אבל דפ׳ תצוה מל׳. [להית].
כאשר צוה וגו׳: על השינוים והחדשות שהיו במעשה כתיב ״כאשר צוה ה׳ וגו׳⁠ ⁠⁠״, וכמו שכתבתי (פסוק ה׳).
מקבילות במקראמוני המצוותתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובחזקוניאברבנאלמנחת שינצי״בהכל
 
(כב) {שלישי / שישי במחוברות} אוַיַּ֛⁠עַשׂ אֶת⁠־מְ⁠עִ֥יל הָאֵפֹ֖ד מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג כְּ⁠לִ֖יל תְּ⁠כֵֽלֶת׃
He made the robe of the ephod of weaver's work, entirely blue.
א. ‹פפ› ל=אין פרשה
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳אברבנאלתולדות אהרןנצי״בתורה תמימהעודהכל
(כב-כו) מעיל * – שמות כ״ח:ל״א-ל״ה
[יג] 1ויעש את מעיל האפד מעשה ארג, ת״ר בגדי כהונה אין עושין אותם מעשה מחט (לאורגן כמין יריעה ולעשותן אח״כ לבוש תפור במחט) אלא מעשה אורג (כמין מלבוש אורגין אותן בכליהם) שנאמר מעשה אורג. (יומא עב: זבחים פח.)
[יד] 2כליל תכלת, ת״ר מעיל כולו של תכלת היה שנאמר ויעש את מעיל האפד כליל תכלת. (זבחים פח:)
1. ראה תו״ש תצוה פכ״ח אות צו שהובא דרש זה על מ״ש שם כח, לב. ושפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג, ומסתבר שהדרש הוא מהפסוק שלפנינו שנאמר בו מעשה ארג על כל מעשה הבגד. וברמב״ם הל׳ כלי המקדש פ״ח הי״ט: ובגדי כהונה כולן אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג שנאמר מעשה אורג. וראה העמק דבר כאן שהעיר על זה שבצווי לא נאמר מעשה אורג אלא לענין השפה וכאן כתיב על כל הבגד. ארג, אונ׳: מחי, יונתן: גרדי. ירושלמי מכתי״ר: גרדיוי, ועל הגליון: שזיר.
2. ראה תו״ש שם אות צב וצרף לכאן. ובאע״ז: ומלת כליל תכלת כולו תכלת והוא סמוך. ראה מ״ש במילואים לפ׳ תצוה ט׳ כב. ביאור למאמר זה. – כליל, אונ׳ וירושלמי כתי״ר: גמיר, יונתן: שזיר.
וַעֲבַד יָת מְעִיל אֵיפוֹדָא עוֹבָד מָחֵי גְּמִיר תַּכְלָא.
He made the robe of the ephod of woven work, completely out of greenish-blue wool.
ועבדו ית מעילה דאפודהא עובד גרדי⁠(ו)⁠י גמירב תכלה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מעילה דאפודה״) גם נוסח חילופי: ״מעיל אפוד׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״גמיר״) גם נוסח חילופי: ״שזיר״.
ועבד ית מנטר מעילא עובד גרדי שזיר תיכלא.
And he made the mantle-robe, a work of the weaver, of twined thread of hyacinth.
ויעש את שמירת המעיל מעשה אורג שזור תכלת.
וצנע ממטר אלצדרה צנעה חאיך ג֗מלתה אסמאנג֗ון.
ועשה את מעיל האפוד מעשה אורג, כולו תכלת.
ומלת כליל תכלת – כלו תכלת, והוא סמוך.
[ALL OF BLUE.] Kelil tekhelet means entirely of blue. The word kelil is in the construct.⁠1
1. Hence the kaf is vocalized with a sheva. Ibn Ezra comments thus because we find the kaf vocalized with a kamatz in kalil toktar in Lev. 6:15 (Weiser).
(כב-כו) וככה במעיל אמר בלשון יחיד ויעש את מעיל האפוד כנגד בצלאל ואמר בלשון רבים ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וגו׳ ויעשו פעמוני זהב טהור ויתנו את הפעמונים כנגד האומנים.
[א] ויעש את מעיל האפוד
[1] זבחים פרק תשיעי דף פח ע״ב (זבחים פח:)
מעיל האפוד מעשה אורג: בציווי (לעיל כח,לב) לא נאמר ״מעשה אורג״ אלא לענין השפה, וכאן כתיב על כל הבגד. ועוד יש לשום לב, דבכל הבגדים והיריעות והפרוכת הקדים הכתוב לבאר את המין שנעשה אותו דבר, ואח״כ כתיב אופן המעשה, בין בצווי בין במעשה, זולת במסך שער החצר הקדים הכתוב במעשה אופן העשיה שהיה מעשה רוקם, קודם המינים שמהם נעשה, וכבר העירונו על זה במקומו (לעיל לח,יח), ועתה גם במעיל הקדים הכתוב לבאר שהיה ״מעשה אורג״ לפני ״כליל תכלת״, והישוב על כל זה יבואר לפנינו.
כליל תכלת – ת״ר, מעיל כולו של תכלת היה, שנאמר ויעש את מעיל האפוד כליל תכלת.⁠1 (זבחים פ״ח:)
1. לא ידעתי מה חדשו בגמרא בדין זה המפורש בפסוק, וכמדומה לי שאין זה מדרך הגמרא בעלמא להורות דין מפורש ממש כהווייתו בתורה, ואולי י״ל משום דהלשון כליל תכלת מצינו במנחות מ״ב ב׳ עוד להוראה אחרת, והיינו שתהיה התכלת כולו תכלת ממש בלא תערובות סממנים שונים, יעו״ש, ולפי״ז אפשר לכאורה לפרש גם בפסוק זה שלפנינו כליל תכלת שתהיה התכלת כולו תכלת נקי בלא תערובות, על זה מפרש הגמרא דכליל תכלת קאי על המעיל, שיהיה המעיל כולו מתכלת, והא דהתכלת תהיה נקיה ילפינן משארי מקומות דכתיב בתורה כליל תכלת.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳אברבנאלתולדות אהרןנצי״בתורה תמימההכל
 
(כג) וּפִֽי⁠־הַמְּ⁠עִ֥יל בְּ⁠תוֹכ֖וֹ כְּ⁠פִ֣י תַחְרָ֑א שָׂפָ֥ה לְ⁠פִ֛יו סָבִ֖יב לֹ֥א יִקָּ⁠רֵֽעַ׃
The opening of the robe was in its middle, like the opening of a coat of armor, with a border for its opening, all around, that it not be torn.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלנצי״בעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

[יד*] 1לא יקרע, ולא יתבזע. (תרגום ירושלמי השלם מכתי״ר)
1. וכ״ה בתצוה כח, לב, שתי נוסחאות. באונקלוס: לא יתבזע וי״ג דלא יתבזע, וכ״ה ביונתן כאן דלא יתבזע. וראה מ״ש בתו״ש שמות כח אות צז בביאור מספר יא״ר ונתינה לגר דעל פי פשוטו של מקרא הוא רק טעם, והביטוי ״ולא״ יתבזע יש לפרש כמו ״דלא״ שהוא טעם וביומא עב. מי כתיב שלא יקרע עיי״ש ועי׳ בכלי חמדה עה״ת קונ׳ המילואים תצוה דף כט שמפרש דברי האונקלוס. – כפי תחרא – אונ׳ כפום שרין. ביונ׳: שיריא. ובירושלמי כתי״ר: כפס סירה. ראה לעיל פכ״ח שם.
וּפוּמֵּיהּ דִּמְעִילָא כְּפִיל לְגַוֵּיהּ כְּפוֹם שִׁרְיָן תּוּרָא מַקַּף לְפוּמֵּיהּ סְחוֹר סְחוֹר לָא יִתְבְּזַע.
The opening of the robe was folded over inward like the opening around a coat of armor, with a border encircling the opening round about so that it did not tear.

וּפִי הַמְּעִיל בְּתוֹכוֹ כְּפִי תַחְרָא שָׂפָה לְפִיו סָבִיב לֹא יִקָּרֵעַ
וּפוּמֵיהּ דִמְעִילָא כְּפִיל לְגַוֵּיהּ כְּפוּם שִׁרְיָן תּוּרָא מַקַּף לְפוּמֵיהּ סְחוֹר סְחוֹר לָא יִתְבְּזָע (ח״נ: דְּלָא יִתְבְּזָע)
לֹא יִקָּרֵעַ – תמיהת הגרי״ז על ת״א לָא יִתְבְּזָע
ברוב הנוסחים ״לֹא יִקָּרֵעַ״ – ״לָא יִתְבְּזָע״. והנה לעיל פירש רש״י ״לא יִקָּרֵעַ (שמות כח לב) – כדי שלא יקרע, והקורעו עובר בלאו״. ופירש הגרי״ז מבריסק שלדעת רש״י נאמרו בציווי המעיל שני דברים: [א] שאסור לקורעו, כמבואר בגמרא1; [ב] שצריך לעשות פי ראשו כפי תחרא כדי שלא יקרע, כמוכח מת״א שם: ״לֹא יִקָּרֵעַ״ – ״דְּלָא יִתְבְּזָע״ (כדי שלא יקרע). לכן תמה הגרי״ז על ת״א כאן ״לָא יִתְבְּזָע״ בלשון איסור, כי כאן הוא תיאור העשייה ואין מקום לציין את האיסור אלא רק את אופן הביצוע. ולדעתו מתבקש לתרגם גם כאן ״לֹא יִקָּרֵעַ״ – ״דְּלָא יִתְבְּזָע״ ולא כנוסח ״לָא יִתְבְּזָע״. אמנם ב״מרפא לשון״ שם העיד על נוסחי תימן שגם בפסוקנו תרגמו ״דְּלָא יִתְבְּזָע״ כדברי הגרי״ז. אבל ב״כלי חמדה״ גרס גם כאן ״דְּלָא יִתְבְּזָע״ ויישב בדרך פלפול את ת״א.⁠2
1. יומא עב ע״א: ״המקרע בגדי כהונה – לוקה, שנאמר לא יקרע״.
2. ״כלי חמדה״, קונטרס המילואים (בסוף חומש שמות), עמ׳ 57.
ופם מעילה במיצעה כפם סירה שפמהא לפמה מן חזור חזור ולא יתבזע.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שפמה״) גם נוסח חילופי: ״שפווה״.
ופום מנטר מעילא כפיל במיצעיה הי כפום שיריא תורא בשיפמיה מקף לפומיה חזור חזור מטול דלא יתבזע.
And the aperture of the upper robe (was) double in the midst, like the opening of a piece of armour, with a border round about its edge, that it might not be torn.
ופי שמירת המעיל כפול באמצעו כפי שיריון בשפתה מקיף לפיו סביב כדי שלא יקרע.
וראסה פי וסטהא כפם אלדרע וחאשיה תחיט בפוה לילא יתכ֗רק.
א. פי וסטה] + וקיל אלי ד֗אכ֗לה א
וראשו בתוכו1 כפי התחרא, ושפה מקיפה את פיו לבל ייקרע.
1. לנוסח ״פי וסטה״ - וי״א ״לתוכו״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

ופי המעיל בתוכו כפי תחרא: כבר נתבאר בפרשת הציווי (לעיל כח,לב) שיש מחלוקת הראשונים בצורת המעיל, דרש״י ס״ל שהיה כמו כתונת רחבה, ו׳פי הראש׳ הוא בית הצואר שלו, והרמב״ם והרמב״ן ס״ל שהיה פתוח ממעלה למטה לגמרי בלא בתי ידים כלל, ו׳פי הראש׳ היינו שהיה בית הצואר ארוג מצד לצד ושם היה מכניס את הראש ובזה נקרא ׳פי ראש׳, וביארנו שמה דמשמעות המקרא ״והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו״ הוא כשיטת הרמב״ם והרמב״ן, עיי״ש.
אבל כשאנו מגיעים לפרשה זו של המעשה משמע כפירוש רש״י, שהרי לפירוש הרמב״ן מתפרש שם ״והיה פי ראשו בתוכו״ – שיהא בית הצואר לא תפור אלא ארוג מתחילה, ואח״כ כתיב ״שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא״ הוא דבר בפני עצמו, שיהא החיבור הלז עם השפה מעשה אורג כפי תחרא1, כדי שלא יקרע, והוא טעם על מצות השפה ולא על מעשה אורג. אבל לשון המקרא שלפנינו ״ופי המעיל בתוכו כפי תחרא״ אינו מדוקדק, וכי תחרא2 אינו רגיל להיות תפור אלא ארוג, והיה ראוי לכתוב ׳שפה לפיו סביב כפי תחרא׳ ויהא משמעו שתהא השפה עבה וחזקה כפי תחרא3. אבל לפירוש רש״י משמעות ״והיה פי ראשו בתוכו״ (לעיל כח,לב) היינו בית הצואר כפול לפנים, ומפרש עוד שיהא פי המעיל בתוכו עבה כפי תחרא, ולפי זה מתפרש יפה מקרא שלפנינו ״ופי המעיל בתוכו״ היינו כפול לפנים, ועל זה מפרש ״כפי תחרא״ – היינו עבה. ועוד יבואר במקרא הסמוך שמוכח גם כן כשיטת רש״י.
על כן נראה, דבאמת משמעות ״מעיל״ בלשון הקודש הוא בשני אופנים, גם כפירוש רש״י וגם כפירוש הרמב״ם והרמב״ן. ואל תתמה על זה, דכיוצא בזה איתא ביומא (נט,א): תניא, אמר רבי ישמעאל, שני כהנים גדולים נשתיירו במקדש ראשון4, זה אומר הקפתי5 ביד6 וזה אומר הקפתי ברגל7. ובלא ספק אע״ג דמר סבר לפי הטעם שנראה לו כך מיקרי ׳הקפה׳ ומר סבר כך8, מ״מ שניהם יצאו ידי חובה ושני האופנים מיקרי ׳הקפה׳9, וכי האי גוונא כתב רב האי גאון ז״ל בענין תרועה בר״ה, כידוע10. ובלשון ״שלמה״ או ״שמלה״ מצינו ג״כ בשני אופנים קרובים זה לזה, אחד, שהוא מתפרש11 כסדין על המטה, ושני שהוא מתפרש על כל הגוף12, ובודאי שהיה איזה שינוי ביניהם ומ״מ שניהם מיקרי ״שמלה״. וכך מעיל הוא בשני האופנים, ונתגלה לבצלאל ע״פ ציווי ה׳ את משה שאפשר לעשות גם באופן זה. מעתה, לעיל מתפרש כהרמב״ם והרמב״ן וכאן מתפרש יפה כרש״י. א״כ לדורות, איך שרוצה הכהן גדול לעשות עושה13.
ולפי דברינו מתפרש יפה ״מעשה אורג כליל תכלת״ דמקרא הקודם, דביומא (עב,ב) מפרש הא דכתיב להלן (פסוק כ״ז) בכתנות ״מעשה אורג״ – שלא היה בהם מעשה מחט, ומ״מ מסיקה הגמרא דהבית יד היה נתפר לבגד, ולמד מדכתיב ״בגדי השרד״, יע״ש14. אבל המעיל, אע״ג שהיה לו בית יד, לפי פירוש רש״י, לא היו נתפרות, אלא ג״כ ״מעשה אורג״, ומתפרש ״מעשה אורג כליל״15, וקאי תיבת ״כליל״ על הקודם16 ועל ״תכלת״17. וכבר ביארנו18 ד״בגדי השרד״ שמפרש הגמרא על בגדי כהונה, לא קאי על בגדי כהן גדול שהמה שמונה בגדים, אלא על בגדי כהן גדול ביום הכפורים.
1. אונקלוס ״כפום שריין״, וברבינו לעיל ׳הוא מגן, שתהיה השפה העבה מגינה שלא יקרע׳.
2. עיינו בהערה הקודמת.
3. עיינו בהערה הקודמת.
4. הגר״א מחק את המלה ׳ראשון׳.
5. הקפת המזבח הפנימי בשעת מתן דמים ביום הכיפורים.
6. רש״י: עומד במקומו ומחטא לכל הקרנות, שאינו צריך להקיף ברגל, שהרי כולו אינו אלא אמה על אמה.
7. חייב ללכת סביב המזבח כשמזה עליו.
8. שם בגמרא: זה נותן טעם לדבריו – ״סביב״ דמזבח הפנימי כ״סביב״ דמזבח החיצון. וזה נותן טעם לדבריו – כוליה מזבח הפנימי במקום חדא קרן דחיצון קאי.
9. כך בתוספות ישנים שם: אי נמי, אי עבד הכי עבד ואי עבד הכי עבד לרבי ישמעאל, וכן מצאתי בירושלמי דלרבי ישמעאל לא פליגי.
10. בשאלה הידועה אם גנוחי מגנח.
11. מלשון ״ופרשו השמלה״.
12. עיין בזה ברבינו לעיל (כח,לב) ד״ה והיה פי ראשו בתוכו.
13. ועיין לעיל הערות 29, וכן 51א. כאן מוסיף רבינו שהכתיבה בתורה היא בכוונה דו-משמעית, כך ששתי האפשרויות באות בחשבון. והשוה לאור החיים במדבר (יד,כט) ד״ה במדבר הזה.
14. ז״ל הגמרא: רבי שמואל בר נחמני אמר, דבי ר״ש תנא (מה הם ״בגדי השרד״), בגדים שגורדין אותן כברייתן מכליהן, ומשרדין מהן כלום (מקצת שאינו ארוג עמהן, וזהו לשון ״שרד״ – רש״י), מאי היא (אותו שיור) – ריש לקיש אמר, אלו מעשה מחט (רש״י: מקצתו היה נארג בפני עצמו ומחברו במחט). מיתיבי, בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג, שנאמר ״מעשה אורג״. אמר אביי, לא נצרכה אלא לבית יד שלהם, כדתניא, בית יד של בגדי כהונה נארגת בפני עצמה ונדבקת עם הבגד, ומגעת עד פיסת היד.
15. נגד האתנחתא שבמלה ״אורג״.
16. ״כליל״ משמעותו – כולו, א״כ שיעור הפסוק ׳מעשה אורג כולו׳ גם בתי הידים.
17. כולו תכלת.
18. לעיל (לה,יט) ד״ה את בגדי השרד לשרת בקודש.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלנצי״בהכל
 
(כד) וַֽיַּ⁠עֲשׂוּ֙ עַל⁠־שׁוּלֵ֣י הַמְּ⁠עִ֔יל רִמּ⁠וֹנֵ֕י תְּ⁠כֵ֥לֶת וְ⁠אַרְגָּמָ֖ן וְ⁠תוֹלַ֣עַת שָׁנִ֑י מׇשְׁזָֽר׃
They made on the robe's hems pomegranates of blue, and purple, and worm-scarlet, twined.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרמב״ןטור הפירוש הארוךאברבנאלתולדות אהרןמנחת שיאור החייםנצי״בתורה תמימהעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

[טו] 1רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר, ת״ר דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה, משזר (בלא שש ואין זאת אלא רמונים) שמונה, (כל חוט של כל מין שבו כפול שמונה) וכו׳. משזר שמונה מנלן, דכתיב ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר, ויליף משזר משזר מפרוכת, מה להלן עשרים וארבעה (שהרי ד׳ מינים יש בה וכל מין ומין כפול שש), אף כאן עשרים וארבעה דהוו כל חד וחד תמני (וכאן ג מינים יש). ונילף מחשן ואפוד מה להלן עשרים ושמונה אף כאן עשרים ושמונה וכו׳, רב אשי אמר ועשית כתיב (שמות כ״ח:ל״ג) (ברמונים) שיהיו כל עשיות שוות (כל המינים שבו שוות הלכך לא אפשר בכ״ח), והיכי נעביד, נעביד תלתא דעשרה עשרה הוו להו תלתין, נעביד תרי דתשעה תשעה וחד דעשרה, אמר קרא ועשית שיהיו כל עשיותיו שוות. (יומא עא:)
1. ראה תו״ש תרומה פכ״ו אות ז וצרף לכאן. ולהלן אות טז. ובמדרש הגדול לעיל כח לג: ועשית על שוליו רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני, מביא תכלת וארגמן ותולעת שני כל מין משלשתן שזור שמונה, שכך נאמר בשוליו משזר, וכל מקום שנאמר משזר יהיה החוט כפול שמונה, נמצאו חוטי השולים ארבעה ועשרים, ועושה מהן כמין רמונים שלא פתחו פיהם ותולה אותם במעיל. וכעי״ז ברמב״ם הל׳ כלי המקדש פ״ט ה״ד. וראה זבחים פח: מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין ועושה אותן כמין רמונים שלא פיתחו פיהן וכו׳ הובא בתו״ש שם אות צט. ראה להלן אות יז.
וַעֲבַדוּ עַל שִׁפּוֹלֵי מְעִילָא רִמּוֹנֵי תַּכְלָא וְאַרְגְּוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי שְׁזִיר.
They made on the robe’s (lower) hem, pomegranates of greenish-blue [wool], dark red [wool], crimson colored [wool], (that were) twined together.
ועבדו על שפולוי דמעילה רמוניןא תכלה וארגוון וצבע דזיהוריב טבה בוץג שזיר.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״רמונין״) גם נוסח חילופי: ״רמוני״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דזיהורי״) גם נוסח חילופי: ״זיה׳⁠ ⁠⁠״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בוץ״) גם נוסח חילופי: ״ובוץ״.
ועבדו על שיפולי מנטר מעילא רומניין דתיכלא וארגוונא וצבע זהורי שזיר.
And they made upon the bottom of the upper robe pomegranates of hyacinth, and purple, and crimson, and (fine linen) entwined.
ויעשו על שולי שמירת המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזור.
וצנעוא פי ד֗ילה רמאמיןב מן אסמאנג֗ון וארג֗ואן וצבג קרמז משזורה.
א. וצנעו] + וקיל ועלקו א
ב. רמאמין] + וקיל עדבאת א גנבראת ג
ועשו1 על שוליו רימונים2 מתכלת וארגמן וצבע קרמיז שזורים.
1. לנוסח ״וצנעו״ - וי״א ״ויתלו״.
2. לנוסח ״רמאמין״ - וי״א ״ענבלים״.
(כד-כה) אוטעם ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן – שעשו הרמונים לתת אותם על שולי המעיל סביב, ועשו פעמוני זהב טהור, וישימו הפעמונים בתוך הרמונים קודם שיתנו אותם במעיל, והנה הפעמונים בתוך הרמונים בתלוש. וישימו הרמונים על שולי המעיל סביב – והפעמונים בתוכם. ולכך כפל הכתוב בתוך הרמונים פעמים, כי היו בתוכם מתחלה ובשעה שתלו אותם על שולי המעיל סביב. וגם זו ראיה למה שפירשנו בסדר ואתה תצוה (רמב״ן שמות כ״ח:ל״א).
א. הביאור על פסוקים כ״ד-כ״ה מופיע בכ״י ובדפוסים הראשונים לאחר הביאורים על פסוקים כ״ז-כ״ט.
(24-25) AND THEY MADE UPON THE SKIRTS OF THE ROBE POMEGRANATES OF BLUE-PURPLE AND RED-PURPLE, AND SCARLET, AND TWINED LINEN. This means1 that they made the pomegranates in order to put them around the bottom of the skirts of the robe, and they made bells of pure gold (Shemot 39:25), and then they put the bells inside the pomegranates before they put them on the robe. Thus the bells were within the pomegranates whilst they were still detached, and they put the pomegranates on the skirts of the robe round about while the bells were within them [i.e., the pomegranates]. This is why Scripture mentions the phrase within the pomegranates twice,⁠2 in order to indicate that the bells were within the pomegranates from the beginning, and also when they hung them upon the skirts of the robe round about. This too is proof to what we have explained in Seder V'atah Tetzaveh.⁠3
1. Since the pomegranates were not made upon the robe, but instead were made separately and then attached to the robe, Ramban found difficulty in the language of the verse, And they made upon the skirts of the robe pomegranates. Hence his interpretation: "This means, etc.⁠"
2. Ibid.: and they put the bells within the pomegranates upon the skirts of the robe round about, within the pomegranates. — The repetition of the phrase is in order to indicate etc.
3. Above, 28:31. Ramban there discusses Rashi's opinion that the bells were hung separately on the skirts of the robe alongside the pomegranates. On this point he differs and holds that the bells were within the pomegranates. The proof to his opinion Ramban finds in the repetition of the phrase: within the pomegranates, which indicates that they were so to begin with and also when attached to the robe. But according to Rashi the repetition is redundant. — It should be noted that the J. P. S. translation of b'thoch harimonim: "between the pomegranates" [instead of "within the pomegranates"], follows Rashi's interpretations.
ויעשו על שולי המעיל – פי׳ הרמב״ן כי לא עשאום במחובר אלא עשאום ליתנם על שוליו:
ויעשו על שולי המעיל, "on the hem of the robe they made, etc.⁠" Nachmanides writes that these pomegranates were not integral parts of the robe, but were attached from underneath the hem.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

[א] ויעשו על המעיל רמוני תכלת וארגמן
[1] יומא פרק שביעי דף עא (ע״א)⁠1[ע״ב] (יומא עא:)
1. הפניה זו בדפוס ימינו בע״ב, בדפוס וינציאה בע״א עיין בהקדמה בדף 7 בעניין זה.
ויעשו על שולי המעיל וגו׳ שני משזר: בכולהו׳ כתי׳ שש משזר, בר מן דין דחסר שש. [שני משזר].
על שולי וגו׳ – מכאן אני מדייק שהאמת הוא כהסוברים שהפעמונים הם בשורה עם הרמונים ולא בתוכם ממש שהרי הקדים הכתוב נתינת הרמונים על שולי המעיל ואחר כך אמר מעשה הפעמונים בפני עצמן ויתנו אותם תוך הרמונים ומעתה אם הפעמון תוך הרימון ממש למה הוצרך הכתוב לומר על שולי אחר שכבר קדם ואמר שהרמונים הם על שולי המעיל זה בזה תלוי, ותמה אני על רמב״ן שפנה מדרך זה, ומה שיישב שלא נתן הרימון במעיל עד שנתן בתוכו הפעמון הכתוב יגיד הפך זה, וממה שאמר כי לזה כפל לומר בתוך הרמונים פעמים, קשה למה הקדים הכתוב לצוות שיתן הרמונים על שולי המעיל קודם שיעשה הפעמונים ויצטרך לחזור לומר פעמים בתוך הרמונים לרבות שיתנם קודם, ופשוט הוא שהרב לא דק יפה כמנהג זכות עיונו הקדוש.
על שולי המעיל, on the hem of the robe, etc. The wording makes clear that the sages who hold that the pomegranates were next to the bells as opposed to the bells being inside the pomegranates were correct. Why else would the Torah first report that the pomegranates were attached to the hem of the robe and then report the making of the bells as a separate item in a separate verse? Later the Torah reports that these bells were placed in between the pomegranates "on the hem of the robe.⁠" The repetition of the words "on the hem of the robe" makes no sense if these bells were inside the pomegranates, i.e. surrounded by them. I am very surprised at Nachmanides who has rejected this approach. As to Nachmanides' answer to the above argument that the pomegranates were not actually suspended at the hem of the robe until after the bells had been placed inside them, it seems to me that the text says exactly the opposite. Nachmanides' using the fact that the Torah repeated the statement that the bells were inside the pomegranates as proof for his contention is not tenable. He does not explain why the Torah should have given the command to place the pomegranates from the hem of the robe at that point (compare 28,33). I believe that in this instance Nachmanides did not examine the text with his customary care.
ויעשו על וגו׳: כאן לא סיים המקרא עוד הפעם ״על שוליו״ כמו בציווי1, דשם הוא לפי פירוש הרמב״ן2 וכמו שכתבתי שם, וכאן מיירי לפירוש רש״י3.
{משזר: אע״ג שלא נזכר בציווי כך היתה הקבלה4.}
1. לעיל (כח,לג) ״ועשית על שוליו רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב״.
2. עיין בהרחבה בפסוק הקודם.
3. כנראה גם כאן כוונת רבינו כפי שכתב בפסוק הקודם שלדורות ׳איך שרוצה הכהן גדול לעשות עושה׳. הכתוב בציווי תואם את שיטת הרמב״ן בעוד הכתוב בעשיה תואם את שיטת רש״י.
4. ועיין בהרחבה בפסוק כ״ט. כל זה לשיטת רבינו ביישוב ההבדלים שבין פרקי הציווי ובין פרקי המעשה.
משזר – ת״ר, דברים שנאמר בהם משזר חומץ כפול שמונה, דכתיב ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר, ויליף משזר משזר מפרוכת, מה להלן עשרים וארבעה אף כאן עשרים וארבעה דהוי כל חד וחד תמניא.⁠1 (יומא ע״א:)
1. ר״ל וכאן ג׳ מינים יש, תכלת וארגמן ותולעת שני דהוו להו כל חד וחד תמניא.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרמב״ןטור הפירוש הארוךאברבנאלתולדות אהרןמנחת שיאור החייםנצי״בתורה תמימההכל
 
(כה) וַיַּ⁠עֲשׂ֥וּ פַעֲמֹנֵ֖י זָהָ֣ב טָה֑וֹר וַיִּתְּ⁠נ֨וּ אֶת⁠־הַפַּֽ⁠עֲמֹנִ֜ים בְּ⁠ת֣וֹךְ הָרִמֹּ⁠נִ֗ים עַל⁠־שׁוּלֵ֤י הַמְּ⁠עִיל֙ סָבִ֔יב בְּ⁠ת֖וֹךְ הָרִמֹּ⁠נִֽים׃
They made bells of pure gold and they put the bells amid the pomegranates on the hem of the robe all around, amid the pomegranates.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרמב״ןטור הפירוש הארוךמושב זקניםאברבנאלאור החייםהכתב והקבלהנצי״במשך חכמהעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

[טו*] 1בתוך הרמנים, במציעות רומניא. (תרגום יונתן)
1. באונקלוס וירושלמי השלם: בגו רמוניא, ולעיל כח, לג.: בתוכם, באונקלוס וירושלמי השלם: ביניהון, וביונתן: במצעיהון. וראה בתו״ש לעיל שם אות צט. שיש מחלוקת בין רש״י והרמב״ן, שלדעת רש״י היו הפעמונים בין הרמונים, ולדעת הרמב״ן היו בתוכם ממש, וכ״כ הרמב״ן גם כאן, והוסיף שלכך כפל הכתוב בתוך הרמונים פעמיים כי היו בתוכם מתחלה ובשעה שתלו אותם על שולי המעיל סביב. וכ״ה במושב זקנים בשם הרא״ש. וראה אע״ז לעיל כו יח: והבריח התיכון שהובא בתוך הקרשים וכו׳ וכמוהו לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן וכן הפעמונים בתוך הרמונים. וראה אוה״ח כאן שהקשה על פי׳ זה ממ״ש: ויתנו את הפעמונים בתוך הרמונים על שולי המעיל סביב, שאם הפעמון תוך הרמון ממש למה הוצרך הכתוב לומר על שולי אחר שכבר קדם ואמר שהרמונים הם על שולי המעיל. וכותב על פי׳ הרמב״ן ופשוט הוא שהרב לא דק יפה כמנהג זכות עינו הקדוש, ולהנ״ל יפה דק הרמב״ן שהולך בשיטת היונתן ורש״י בשיטת האונקלוס וירושלמי וכפירוש האוה״ג. – וראה מ״ש במילואים לפ׳ תצוה סי׳ יד. מלק״ט. ובנתינה לגר העיר על מה שתרגם אונקלוס כאן בתוך הרמונים בגו רמוניא, שמשמע כדעת הרמב״ן, ולעיל בצווי תרגם ביניהון וכ״ה בכת״י של התרגום, שמשמע כפירש״י, וכתב שאפשר שמלת בגו כוללת גם פנימיות הגוף וגם הפנימיות בין גופים רבים. וראה הכוה״ק כאן. ובשמלת גר שהאריך לתרץ הסתירה בתרגום.
וַעֲבַדוּ זַגִּין דִּדְהַב דְּכֵי וִיהַבוּ יָת זַגַּיָּא בְּגוֹ רִמּוֹנַיָּא עַל שִׁפּוֹלֵי מְעִילָא סְחוֹר סְחוֹר בְּגוֹ רִמּוֹנַיָּא.
They made pure gold bells, and put the bells in the pomegranates, on the (lower) hem of the robe round about, in the pomegranates.

וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי זָהָב טָהוֹר וַיִּתְּנוּ אֶת הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים
וַעֲבַדוּ זַגִּין (ח״נ: זוֹגִין) דִּדְהַב דְּכֵי וִיהַבוּ יָת זַגַּיָּא (ח״נ: זוֹגַיָּא) בְּגוֹ רִמּוֹנַיָּא עַל שִׁפּוֹלֵי מְעִילָא סְחוֹר סְחוֹר בְּגוֹ רִמּוֹנַיָּא
יישוב סתירה בתרגום
לכאורה התרגום סותר עצמו, שהרי בציווי תרגם ״וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב״ (שמות כח לג) ״וְזַגִּין דִּדְהָב בֵּינֵיהוֹן סְחוֹר סְחוֹר״, כדעת רש״י והרמב״ם שהפעמונים היו בין הרימונים.⁠1 ואילו כאן בעשייה תרגם ״וַיִּתְּנוּ אֶת הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים״ – ״וִיהַבוּ יָת זַגַּיָּא בְּגוֹ רִמּוֹנַיָּא״, כדעת רמב״ן שהפעמונים היו בתוך חלל הרימונים.⁠2
כל המפרשים השיבו ש״בֵּינֵיהוֹן״ משקף את דעת ת״א; הפעמונים היו בין הרמונים. ומה שתרגם כאן ״בְּגוֹ״ פירש ״הכתב והקבלה״3: ״מלת גּוֹ בארמית לא יורה דוקא על פנימיות הדבר ואמצעיתו, אבל גם על המבדיל בין שני דברים. כי וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית... בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא כד י) ת״א בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וכן כתב ״נתינה לגר״: ״אפשר שמלת בְּגוֹ כוללת גם פנימיות הגוף וגם הפנימיות בין גופים רבים״. ו״אור תרגום״ הוכיח כדבריהם מלשון הגמרא ״פרט לזורק אבן לגו״ (כתובות טו ע״א) שפירושו: ״הזורק במעמד בני אדם הרבה״ (״ערוך״, ערך גו).
בדרך דומה כתב ״באורי אונקלוס״: מאחר שכבר גילה דעתו לעיל שהפעמונים היו בין הרימונים, שוב אינו צריך לפרש זאת, לכן נקט כאן בְּגוֹ שהוא התרגום הקבוע לתיבת בְּתוֹךְ. עם זאת גם כאן רמז לדעתו זו שהרי תרגם ״וַיִּתְּנוּ אֶת הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל״ – ״וִיהַבוּ יָת זַגַּיָּא בְּגוֹ רִמּוֹנַיָּא עַל שִׁפּוֹלֵי מְעִילָא״, ואילו סבר שהפעמונים היו בתוך הרימונים, היה לו לתרגם ״בְּגוֹ רִמּוֹנַיָּא דְעַל שִׁפּוֹלֵי מְעִילָא״ (בתוך הרימונים שעל שולי המעיל) ללמד שהפעמונים והרימונים אחד הם. נמצא שלדעת כל אלה מלת בְּגוֹ נאמרת גם בהוראת ״בין״ ואין כאן סתירה.⁠4
ואולם ״לחם ושמלה״ מיישב באופן אחר: רק מלת תּוֹךְ הבאה בנפרד מתורגמת בְּגוֹ, כגון: ״בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן״ (בראשית ג ח) ״בְּגוֹ אִילָן גִינְתָא״, ״בְּתוֹךְ הַיָּם״ (שמות יד כט) ״בְּגוֹ יַמָּא״ וכן כאן ״בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים״ – ״בְּגוֹ רִמּוֹנַיָּא״. אבל כשמצטרף לה כינוי הקניין כגון בְּתוֹכֵנוּ או בְּתוֹכָם, היא מתורגמת בדרך הקבע בֵּין. לכן כמו שתרגם ״נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ״ (בראשית כג ו) ״בֵּינַנָא״, תרגם לעיל ״וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם״ – ״בֵּינֵיהוֹן״.⁠5 אבל המיוחס ליונתן השווה תרגומו: ״בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים״ – ״בִּמְצִיעוּת״ כתרגומו לעיל ״בְּתוֹכָם״ – ״בְּמִצְעֵיהוֹן״. באמצעיתם.
1. רש״י לעיל: ״בתוכם סביב – ביניהם סביב. בין שני רימונים פעמון אחד״. וכן פירש בזבחים פח ע״ב ד״ה עינבלים: ״ובתוך הרמונים דקרא לאו בתוך החלל קאמר אלא ביניהם דפעמון אחד בין שני רמונים״. רמב״ם, הלכות כלי המקדש פרק ט הל״ד: ״ועושה אותן כמין רמונים... ומביא שנים ושבעים זוגים ובהם שנים ושבעים ענבולים הכל זהב ותולה בו ששה ושלשים בשולי כנף זה וששה ושלשים בשולי כנף זה, והזוג עם הענבול התלוי בין שניהם כאחד נקרא פעמון עד שיהיו שוליו משני צדדיו פעמון ורמון פעמון ורמון״.
2. רמב״ן: ״אבל הם בתוכם ממש כי הרימונים חלולים... והפעמונים טמונים בהן ונראים מתוכם״. במחלוקתם נחלקו גם המפרש למסכת קנים (כה ע״א) שכתב ״והיה פעמון זהב בתוך הרמונים״ כרמב״ן, לעומת תוספות שם ד״ה שתי קרניו שכתבו ״ורמוני תכלת... תלוין בשולי המעיל אצל הפעמונים״, כרש״י. וראב״ע (לפסוק לא) הביא שתי הדעות: ״וקדמונינו ז״ל אמרו כי רימון סביב המעיל ופעמון בין שני רימונים. כי אחרים אמרו כי הפעמונים אינם נראים רק הם בתוך הרימונים ושם ישמיעו קול״. והתויו״ט תלה במחלוקת הראשונים גם מחלוקת המפרשים במשנה, קנים ג ו: ״זה הוא שאמרו כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה (רע״ב: כשהכבש חי אין יוצא ממנו אלא קול אחד, וכשהוא מת... יוצאים ממנו שבעה קולות). כיצד קולו שבעה? שתי קרניו – שתי חצוצרות... ויש אומרים אף צמרו לתכלת״. איזה קול יוצא מן התכלת? כתב רע״ב: ״עושים מצמרו מעיל כו׳ ועל שוליו פעמונים שמשמיעים קול״. והוסיף בתוי״ט: ״ז״ל התוס׳ דבמעיל של כהן היו על שוליו פעמוני זהב ורמוני תכלת כמין רמונים היו עשוים מצמר צבוע בתכלת ועשוים קשים ותלויין בשולי המעיל אצל הפעמונים כדכתיב (שמות כח) פעמון זהב ורמון על שולי המעיל סביב. כשנוגעים הפעמונים אל הרמונים בשעת הלוכו נשמע קולו בבואו אל הקדש עד כאן. א״נ אפשר לומר שס״ל כהרמב״ן בפירוש החומש שמפרש שהפעמונים היו בתוך הרמונים ממש שהיו הרמונים עשוים חלולים חלולים״.
3. והקדימו מהר״י קורקוס בביאורו לרמב״ם הלכות כלי המקדש פרק ט הל״ד.
4. שהרי מצאנו בְּגוֹ במשמע בֵּין, כגון ״בתוך הבאים״ (בראשית מב ה) ״בְּגוֹ עָלַיָּא״, ״ומטה אהרן בתוך מטותם״ (במדבר יז כא) ״בְּגוֹ חוּטְרֵיהוֹן״, ״בקרב הארץ״ (בראשית מח טז) ״בְּגוֹ בְנֵי אֱנָשָׁא״.
5. ומו״ר הגר״ד לנדא שליט״א (מישיבת סלבודקה) יישב על פי ההבדל בפעלים: לעיל שנאמר ״ועשית על שוליו רמני תכלת... ופעמני זהב בתוכם סביב״, תרגם ״ביניהון״, כרש״י. אבל כאן בעשיית המעיל נאמר: ״ויתנו את הפעמנים בתוך הרמנים על שולי המעיל סביב בתוך הרמנים״. לשון ״ויתנו...בתוך״ מלמד שתליית כל הרימונים בשולי המעיל קדמה למתן הפעמונים ״בתוכם״ (ולא שתלו פעמון ורימון לסירוגין), ותרגום ״בגו״ רומז לסדר זה המפורש בגמרא: ״שוליו כיצד? היה מביא תכלת... ועושה אותן כמין רימונים... ומביא שבעים ושנים זגין שבהן שבעין ושנים ענבלין ותולה בו״ (זבחים פח ע״ב). עוד לתרגומי ״תוך״ ראה בפסוק ״בתוך המים״ (בראשית א ו).
ועבדו זוגיןא דהב דכי ויהבו ית זוגיא בגוב רמוני על שפולוי דמעילה מן חזור חזורג בגו רמניה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״זוגין״) גם נוסח חילופי: ״זגונין״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״זוגיא בגו״) גם נוסח חילופי: ״זוגי בג׳⁠ ⁠⁠״, ובין השיטין מופיע גם נוסח חילופי: ״זגונייה ביני״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חזור״) גם נוסח חילופי: ״חזר חזר״.
ועבדו חיזוריין דדהב ויהבו ית חיזוריא במציעות רומנייא על שיפולי מנטר מעילא חזור חזור במציעות רומניא.
And they made golden bells, and set the bells among the pomegranates upon the border of the mantle-robe, round about among the pomegranates;
ויעשו פעמוני זהב ויתנו את הפעמונים בתוך הרמונים על שולי שמירת המעיל סביב בתוך הרמונים.
וצנעו ג֗לאג֗לא מן ד֗הב כ֗אלץ וג֗עלוהא פי מא בין אלרמאמין פי ד֗יל אלממטר מסתדירא כונהן.
ועשו פעמונים מזהב טהור ונתנו אותם בין הרימונים על שולי המעיל סביב במקומן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 24]

ויתנו את הפעמוני׳ בתוך הרמונים – פי׳ בעודם בתלוש קודם שחברום במעיל נתנו הפעמונים בתוך הרמונים. וכתב פעם אחרת: בתוך הרמונים – לומר שנתונים בתוכם תחלה וגם לאחר ששמו הרמוני׳ על שולי המעיל סביב היו הפעמונים בתוכם:
ויתנו את הפעמונים בתוך הרמונים, "they placed the bells amid the pomegranates.⁠" This was done before either of the decorative appendages (in lieu of tassels) were connected to the robe. The bells were inserted within the pomegranate-shaped knobs. The Torah repeats the words בתוך הרמונים a second time, to inform us that not only did the artisans insert the bells inside the pomegranates before suspending the pomegranates from the hem of the robe, but they remained in place also afterwards.
ויתנו הפעמונים בתוך הרמונים – פי׳ הרא״ש בעודם בתלוש קודם שחברום במעיל נתנו⁠(ם) הפעמונים בתוך הרמונים. וכתב פעם אחרת בתוך הרמונים לומר שנתנום בתוכם תחלה, וגם לאחר ששמו הרמונים על שולי המעיל סביב היו הפעמונים בתוכם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

בתוך הרמונים – טעם שכפל לומר כן, לומר שיהיו מכוונים הפעמונים כנגד הרמונים שלא יהיה הפעמון משוך לצד מטה או לצד מעלה אלא גופו של פעמון לפני הרימון ועומד בשורה לא למעלה ולא למטה, ודבר זה אינו מתחייב מאומרו פעם ראשונה הפעמונים בתוך הרימונים כי זה בא לשלול שלא יהיו הרימונים בתוך הפעמונים על זה האופן תתחיל השורה בפעמון ולפניו רימון כפי זה יהיו הרמונים בתוך הפעמונים כי המעיל לא היה מחובר מלמטה סביב לומר שתמיד יהיו אלו תוך אלו כל שיהיו שוים במספר אלא מחולק היה לב׳, ולזה תמצא שלא עשה בברייתא מספר הרימונים כפעמונים כי הם יותר מהם.
בתוך הרמונים, amongst the pomegranates. The reason the Torah has repeated this instruction is to ensure that these bells should alternate and be on the same level as the pomegranates along the hem of the robe. The bells should not either protrude below the level of the pomegranates or be closer to the hem. We could not have deduced this if the Torah had written the line: "a bell and a pomegranate, a bell and a pomegranate on the hem of the robe,⁠" only once. We would then have thought that the reason the Torah gave these instructions was that the row should commence with a bell followed by a pomegranate, followed by another bell. As it is, the row should begin with the suspension of a pomegranate followed by a bell, followed again by a pomegranate so that the bells were "within,⁠" i.e. flanked each by two pomegranates. These instructions were necessary as the hem of the robe was not round (as was the upper part described in verse 23) but slit in such a way that there were two rows of material which between them made up the "hem.⁠" This is also the reason why in the Baraitha giving details about the robe, it does not say that the number of bells corresponded to the number of pomegranates. There had to be more pomegranates than bells. Zevachim 88 lists only the number of bells not the number of pomegranates.
הפעמונים בתוך הרמונים – בתרומה פירש״י ופעמוני זהב בתוכם, ביניהם בין שני רמונים פעמון אחד, והרמב״ן שם פי׳ שהיו הפעמונים נתונים בתוך חלל הרמונים ומקשקשין בתוכן, ויבע״ת שם וכאן במציעהון והוא כרמב״ן, אמנם אונקלס בתרגומו נראה כארכיב אתרי רכשי, כי שם תרגם וזגין דדהב ביניהון והוא כרש״י, וכאן תי׳ זגיא בגו רמוניא כרמב״ן, כך שמעתי ואין זו טענה, כי מלת גו בארמית לא יורה דוקא על פנימיות הדבר ואמצעיתו, אבל גם על המבדיל בין שני דברים (צווישען) כי ויצא בן אשה ישראלית בתוך בני ישראל ת״א בגו. ועמ״ש בוארא בתוך הברד.
על שולי המעיל סביב בתוך הרמונים: הוא מיותר1, ועיין ברמב״ן שדייק מזה כדעתו שהיו הפעמונים בתוך הרמונים ממש2, ולא כרש״י3 והרמב״ם4. ועדיין לא יישב על נכון5 מה נצרך הכתוב להשמיענו שהיו הפעמונים גם אח״כ כשנתלו על שולי המעיל בתוך הרמונים, והלא כבר נעשו כך קודם שנתלו על המעיל6.
אלא העיקר כמו שכתבתי בצואה7 דמשמעות הכתוב כרש״י והרמב״ם ז״ל שהיה ביני הרמונים, אבל8 א״כ היה ראוי לכתוב9 ׳בין10 הרמונים׳, וכן בציווי היה ראוי לכתוב ׳ופעמוני זהב ביניהם סביב׳, אלא על כרחך צריך לומר דהיו הרמונים גדולים מן הפעמונים, וכשהיה הפעמון אצל הרמון נתכסה ממנו ולא היה נראה כל כך, משום הכי כתיב ״בתוך הרמונים״.
ועתה מתפרש יפה זה המקרא, דבאמת הייתי מפרש מדכתיב ״בתוך הרמונים״ ולא ׳בין׳ – כדעת הרמב״ן שהיה בקרב הרמונים, משום הכי מפרש הכתוב11 ״על שולי המעיל סביב בתוך הרמונים״. דאילו כהרמב״ן היה ניתן הפעמון בתוך הרמון כשהוא ביד האומן ואח״כ נתלו12. אבל לפי דעת רש״י היה בפני עצמו13, אלא שהרמון כיסה אותו כשהיו שניהם ניתלים על שולי המעיל14.
1. ״בתוך הרמונים״ פעמיים.
2. זה לשונו (בפסוק כ״ד): וטעם ״ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן״ – שעשו הרמונים לתת אותם (ועדיין לא תפרום למעיל) ״על שולי המעיל״ (סביב). (ואח״כ פסוק כ״ה) ״ויעשו פעמוני זהב טהור, ויתנו את הפעמונים בתוך הרמונים״ – קודם שיתנו אותם במעיל. והנה הפעמונים בתוך הרמונים בתלוש (כשעדיין לא חיברום למעיל), וישימו הרמונים ״על שולי המעיל סביב״ והפעמונים בתוכם (= ״בתוך הרמונים״). ולכך כפל הכתוב ״בתוך הרמונים״ פעמיים, כי היו בתוכם מתחילה ובשעה שתלו אותם על שולי המעיל סביב. וגם זה ראיה למה שפירשנו בסדר ואתה תצוה (כח,לא).
3. רש״י לעיל (כח,לג) ד״ה בתוכם סביב: ביניהם סביב, בין שני רמונים פעמון אחד דבוק ותלוי בשולי המעיל.
4. הלכות כלי המקדש (ט,ד): ... והזוג עם הענבל התלוי בין שניהם כאחד נקרא ״פעמון״...
5. גם הרמב״ן לשיטתו.
6. כפי שביאר הרמב״ן את הרישא של פסוקנו. ומדוע היינו חושבים שאחר כך הוציא הפעמון מתוך הרימון.
7. לעיל (כח,לג).
8. מכאן ממשיך רבינו לחדש דברים שלא כתב לעיל.
9. אצלנו במעשה.
10. ולא ״בתוך״.
11. לאפוקי מדעת הרמב״ן (הרמב״ן רואה את הפסוקים כאן כמסייעים לשיטתו, בעוד רבינו רואה זאת הפוך).
12. וא״כ לא היה לתורה לחזור ולכתוב ״בתוך הרמונים״, וכפי שהקשה רבינו לעיל, כי פעולה זאת כבר נעשתה.
13. כלומר, הפעמון נפרד מן הרמון, והמצב של ״בתוך הרמונים״ התחדש רק עם התליה על שולי המעיל.
14. וזה הוא החידוש של הסיפא בפסוקנו.
ויעשו פעמוני זהב טהור – הנה בצוי בפ׳ תצוה לא נזכר טהור. ונראה אף במקום שנאמר זהב סתם היו רשאים לעשות זהב טהור רק כאן אתי לדרשא דפעמונים העשוים לתכשיט בגדים טהורים רק כשהן משמיעים קול, היינו זוג עם ענבל דהוא משמיע קול דכלי מתכות טמא וכמו דמפרש בפרק במה אשה דף נ״ח ע״ב ומפיק לה מקרא כל דבר אשר יבוא באש כו׳ לכן מספר שעשו פעמונים וענבלים כדאמר בזבחים פ״ח, לכן אמר שעשו פעמוני זהב טהור דמכלל דמקבלי טומאה וכמו דדריש מנחות דף כ״ט יעו״ש היטב, ובצוי כתיב ונשמע קולו וע״כ דיעשו זוג וענבל ודו״ק, דמשום זה בצוי לא כתב טהור.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרמב״ןטור הפירוש הארוךמושב זקניםאברבנאלאור החייםהכתב והקבלהנצי״במשך חכמההכל
 
(כו) פַּעֲמֹ֤ן וְ⁠רִמֹּ⁠ן֙ פַּעֲמֹ֣ן וְ⁠רִמֹּ֔⁠ן עַל⁠־שׁוּלֵ֥י הַמְּ⁠עִ֖יל סָבִ֑יב לְ⁠שָׁרֵ֕ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥⁠ה יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶת⁠־מֹשֶֽׁה׃
A golden bell and a pomegranate, a golden bell and a pomegranate, on the hem of the robe all around, to serve, as Hashem commanded Moshe.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלמנחת שיאור החייםנצי״במשך חכמהעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

זַגָּא וְרִמּוֹנָא זַגָּא וְרִמּוֹנָא עַל שִׁפּוֹלֵי מְעִילָא סְחוֹר סְחוֹר לְשַׁמָּשָׁא כְּמָא דְּפַקֵּיד יְיָ יָת מֹשֶׁה.
A bell and a pomegranate, a bell and a pomegranate, on the (lower) hem of the robe round about, for performing (Divine) service, just as Hashem commanded Moshe.
זוגא ורמן זוגב ורמןג על שפולוי דמעילה מן חזור חזור למשמשה היך מה דפקד י״י ית משה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״זוג״) גם נוסח חילופי: ״זגון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״זוג״) גם נוסח חילופי: ״זגון״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ורמן״) גם נוסח חילופי: ״{ורמ}⁠ו⁠{ן}״.
חיזורא ורומנא חיזורא ורומנא כולהון שבעין {ותרין}⁠א על שיפולי מנטר מעילא חזור חזור לשמשא היכמה דפקד י״י ית משה.
א. חסר בכ״י לונדון.
a bell and a pomegranate, a bell and a pomegranate, all of them seventy upon the bottom of the upper robe round about to minister in; as the Lord commanded Mosheh.
פעמון ורמון פעמון ורמון כולם שבעים ושנים על שולי שמירת המעיל סביב לשרת כמו שצוה י״י את משה.
פצאר ג֗לג֗ל ורמאנהא מתפרקה פי ד֗ילה מסתדירא ליכ֗דם ללכ֗דמה כמא אמר אללה מוסי.
א. ורמאנה] + וקיל ועדבה א
כך שנעשה פעמון ורימון1 מתחלפים על שוליו סביב, לשירות לעבודה, כאשר ציווה ה׳ את משה.
1. לנוסח ״ורמאנה״ - וי״א ״וענבל״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

וְרִמֹּן: המ״ם דגושה. [וְרִמֹּן].
פעמון ורימון – הוצרך לכתוב זה שלא תבין שיכול לעשות ב׳ או ג׳ פעמונים בתוך ב׳ או ג׳ רימונים וקורא אני בהם בתוך הרימונים, לזה אמר פעמון ורימון – פירוש שלא יעשה ב׳ פעמונים ורימון, וחזר לומר פעמון ורימון בא לשלול שלא יעשה ב׳ רימונים לכל פעמון ויהיה כל פעמון בב׳ רימונים ולא תעלה רימון שבימינו של פעמון זה לשמאלו של פעמון הבא אחריו, לזה אמר פעם ב׳ פעמון ורימון פירוש סמוך לרימון של פעמון ראשון יהיה פעמון ב׳ והבן.
פעמון ורמון, פעמון ורמון, a bell and a pomegranate, a bell and a pomegranate (alternating). The Torah had to write this as otherwise one could have hung two or three bells between each pomegranate or vice versa and this would still have corresponded to the definition "between the pomegranates.⁠" The first statement teaches that one pomegranate and one bell should alternate, i.e. there should not be two bells between a set of pomegranates. The second statement is to prohibit the reverse, i.e. two pomegranates between each set of bells.
לשרת: כבר ביארנו שם שהפעמונים ניתנו כדי שיהיה ברגש1 בשעת שירות, והמעיל בא להגן שלא יוזק מחמת קול הפעמונים2, בחשבו3 שאינו בא בפעמונים להתהדר לפניו יתברך אלא לשרת לפניו יתברך.
כאשר צוה וגו׳: כבר נתפרש יפה4.
1. ע״ש ״בבית אלהים נהלך ברגש״ – ברעש.
2. שהרי קול הפעמונים נותן לו כבוד, וא״כ הוא נכנס לפני מלך הכבוד בקול ויוצא בקול – רבינו לעיל שם.
3. המעיל שצבעו תכלת ודומה לרקיע, כסא הכבוד וכו׳, מזכיר לו שהוא לא בא להתהדר אלא ״לשרת״.
4. לעיל פסוק ה׳.
פעמון ורימון כו׳ לשרת כו׳ – וכן בתצוה והי׳ על אהרן לשרת ונשמע קולו כו׳ אין הפירוש שישרת בהם אהרן בקדש רק פירושו כמו ומן בגדי השרד כו׳ עשו לשרת בקדש שפרש״י שהם משרתים ומכסים הקדש בעת המסעות כן הפירוש כאן שהפעמון ורמון ישרת לאהרן בבואו אל הקדש כמו שפירשו בתוס׳ ישנים בשם ר״ח יומא דף נ״ב חביבים כו׳ לשליח שזה כמו שליח שמבשר שבא אהרן יעו״ש והנה הם משרתים לאהרן כמו שליח ופשוט.
הנה בויקהל כתיב בריחו וקרי בריחיו, היינו להורות על בריח התיכון שבו כתוב עשייה בפני עצמו, ובפקודי גבי הבאה כתיב בריחו וקרי בריחיו ג״כ כנ״ל, ובהקמת המשכן כתיב בריחיו, היינו משום שהבריח התיכון לא הועיל נתינות משה רק בנס היה עומד כדאיתא בשבת פרק הזורק יעו״ש. וזה רמז נכון.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאברבנאלמנחת שיאור החייםנצי״במשך חכמההכל
 
(כז) וַֽיַּ⁠עֲשׂ֛וּ אֶת⁠־הַכׇּ⁠תְנֹ֥ת שֵׁ֖שׁ מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג לְ⁠אַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָֽיו׃
They made the tunics of linen, of weaver's work, for Aharon and his children,
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםאברבנאלתולדות אהרןמנחת שינצי״בתורה תמימהעודהכל
[טז] 1ויעשו את הכתנת שש... ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעת שש ואת מכנסי הבד שש משזר, ת״ר דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה (ששה כל מין ומין שבו) וכו׳ מנא לן, דאמר קרא ויעשו את הכתנת שש. ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר (ובד הוא שש הרי חמשה, וההיא דאבנט צריך למיכתב על כרחך דאיכא מיני אחריני בהדיה) חמשה קראי כתיבי (גבי הדדי והוה סגי ליה בחד ונכתביה לבסוף), חד לגופיה דכיתנא ניהוו, וחד שיהא חוטן כפול ששה וחד שיהיו שזורין (יחד כולן ששה) וחד לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש (שיהא אף הן חוטן כפול ששה ולקמן מפרש מאי נינהו. ראה תו״ש פכ״ח צז) וחד לעכב. מאי משמע דהאי שש כיתנא הוא, אמר ר׳ יוסי ברבי חנינא דאמר קרא בד, דבר העולה מן הקרקע בד בד (הפשתן בא אלא מן הקנה האמצעי), ואימא עמרא, עמרא איפצולי מפצלא (יש בו נימא מתחלקת לשתים), כיתנא נמי איפצולי מיפציל (כשכותשין אותו נחלק לכמה פיצולין), כיתנא אגב לקותיה מפציל (שמקישין עליו). (יומא עא:)
1. ראה תו״ש תצוה פכ״ח אות קכח מגירסת כתי״מ וכת״י א״פ ופיר״ח וצרף לכאן. וע״ע שם פכ״ה אות מט ופכ״ו אות ו ואות צה ופכ״ח אות לט ואות נט. וברב״ח: ומה שכתוב בפסוק שלישי ואת האבנט שש משזר לא הוצרך לגופיה שהרי נאמר באבנט בד אלא לשאר מינין של אבנט הוצרך שיהא כל אחד מהם שש. ועי״ש שהביא הדרש שלפנינו ופי׳ חד לגופיה דכתנא, כלומר מדכתיב במקום אחר כתנת בד והכא כתיב את הכתנות שש יורה שהשש הוא כתנא וכו׳. וכונתו לפסוק בויקרא טז ד. וראה זבחים יח: שדרשו על הפסוק הנ״ל: בד שיהא חוטן כפול ששה, וברש״י שם כיון דבד היינו בוץ ובעלמא קרי להו שש וכו׳ וילפינן בסדר יומא מקראי דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה. וראה תו״ש תרומה פכ״ה אות מז. – ברמב״ן כאן: ויעשו את הכתנת שש מעשה אורג לאהרן ולבניו נראה מכאן שהיו הכתנות שוות באב ובבנים אע״פ שאמר באהרן ושבצת הכתנת שש ובבניו אמר סתם תעשה כתנות (לעיל כח לט מ) כי הכוונה תעשה כתנות כמו הנזכרת. וראה תו״ש תצוה פכ״ח אות קכז. וכ״מ מל׳ הזהר ח״ב רלד.: ת״ח כתנת (אע״ג) דכלהו אתעבידו ברזא דקדשא כלא איהו ברזא דשש ובעובדא דשש וקיימא בשש וכלהו תקונין לאתלבשא ולתקנא בהו שש וברזא דשש וכו׳ עי״ש. ובבעה״ט כאן דכל הנך אתין לרבות שהיה לכל או״א התיק שלו.
וַעֲבַדוּ יָת כִּתּוּנִין דְּבוּצָא עוֹבָד מָחֵי לְאַהֲרֹן וְלִבְנוֹהִי.
They made fine linen undershirts, of woven work, for Aharon and his sons.
ועבדו ית כתונהא דבוץ עובדב גרדיי לאהרן לבנ⁠(יו){וי}.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״כתונה״) נוסח אחר: ״כתונוותה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כתונה דבוץ עובד״) גם נוסח חילופי: ״כותנו⁠(נ)⁠תה דבוצה עבד״.
ועבדו ית כיתונין דבוץ עובד גרדי לאהרן ולבנוי.
And they made fine linen undershirts, of woven work, for Aharon and his sons.
ויעשו את הכתנות שש מעשה אורג לאהרן ולבניו.
וַיַעֲשׂ[וּ] אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ – (כתוב ברמז שע״ט).
וצנעו אלתואני מן עשר צנעה חאיך להרון ולבניה.
ועשו את הכותנות מפשתן מעשה אורג לאהרן ולבניו.
אויעשו את הכתנות שש מעשה אורג לאהרן ולבניו – נראה מכאן שהיו הכתנות שוות באב ובבנים אף על פי שאמר באהרן: ושבצת הכתונת שש (שמות כ״ח:ל״ט) ובבניו אמר סתם: תעשה כתנות (שמות כ״ח:מ׳), כי הכונה: תעשה כתנות כמו הנזכרת, וכן כתוב: חשן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי (שמות כ״ח:ד׳), כי לאהרן ולבניו יחזרו אל כתנתב תשבץ מצנפת ואבנט כי הם שוים בכולם.
א. הביאורים על פסוקים כ״ז-כ״ט מופיעים בכ״י ובדפוסים הראשונים לפני הביאור על פסוקים כ״ד-כ״ה.
ב. כן בכ״י מינכן 138. בדפוס ליסבון: ״כתונת״. בכ״י פרמא 3255: ״כתנות״.
AND THEY MADE THE TUNICS OF FINE LINEN OF WOVEN WORK FOR AARON, AND FOR HIS SONS. It appears from here that the tunics were identical for father [Aaron] and sons. For even though in the case of the tunic made for Aaron it says, And thou shalt make the tunic of chequer-work from fine linen (Shemot 28:39), and in speaking of those made for his sons it just says, thou shalt make tunics1 [without specifying that they should be of chequer-work], the intention is: "thou shalt make tunics similar to the one mentioned.⁠" And thus it is written, a breastplate, and an ephod, and a robe, and a tunic of chequer-work, a mitre, and a belt; and they shall make holy garments for Aaron thy brother, and his sons, that they may minister unto Me,⁠2 for the expression for Aaron… and his sons refers back to the tunic of chequer-work, the mitre and the belt, which were alike for all of them.
1. Ibid., (40).
2. Ibid., (4).
ויעשו את הכתנות שש וגו׳ ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר – יש בשני פסוקים אלה חמשה פעמים שש עם הבד שהוא ג״כ שש, האחד לגופיה, והשאר לדרשה, והוא שדרשו במסכת יומא פרק בא לו על שני פסוקים אלו ואמרו חמשה קראי כתיבי כלומר תרי קראי שיש בהם חמשה פעמים שש והיה די באחד מהם שיכתבנו בסוף, חד לגופיה דכתנא כלומר מדכתיב במקום אחר כתנת בד והכא כתיב את הכתנות שש יורה שהשש הוא כתנא וכמו שאמרו שם בד שעולה מן הקרקע בד בבד והוא הפשתים, שש שיהו חוטיו כפולין ששה, שש שיהיו שזורין, שש לדברים שלא נאמר בהם שש כגון מעיל, שש לעכובא, פירוש שלא תאמר למצוה בלבד אבל אינו מעכב לכך הוצרך עוד להוסיף שש לעכובא. ומה שכתוב בפסוק שלישי ואת האבנט שש משזר לא הוצרך לגופיה שהרי נאמר באבנט בד אלא לשאר מינין של אבנט הוצרך שיהא כל אחד מהם שש.
ויעשו את הכתנות שש......ואת המצנפת שש, ואת פארי המגבעות שש, ואת מכנסי הבד שש משזר. "They made the tunics of linen and the turban of linen, and the splendid headdresses of linen and the linen breeches of twisted linen.⁠" These two verses contain the word שש meaning linen, five times, and the word בד which also means linen once, making a total of six times that the material "linen" is repeated here. Whereas the word did have to be mentioned once, the other five times it has been mentioned are meant to convey additional information, allegorical or otherwise. The sages in Yoma 71 offer a number of additional insights based on the repetitions of these words. One of the insights they offered is that בד and שש both mean "linen,⁠" seeing that the tunic had been described as made of בד in Leviticus 16,4. The expression בד for linen describes the manner in which flax (the raw material for linen) grows out of the ground in long strands, fibers. This plant is identical to the one known as פשתים. The reason the Torah refers to it as שש, i.e. "six" is because the strands used to weave it consist of six threads spun together. Had the word occurred only one extra time, we would have thought that though it is preferable that these strands consist of six threads each, this is not mandatory. The repetition of the word another time means that this kind of six-fold strand is mandatory.
ויעשו את הכתנות שש וגו׳ לאהרן ולבניו – פי׳ היתה שוה בשניהם וכן מצנפת ואבנט. ופירש באבנט שעשו אותו שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני ולא פי׳ בצוואה אלא שאמר ואבנט תעשה מעשה רוקם ומזה נדע שהוא רוקם בד׳ מינין הללו כמו שנא׳ ועשית מסך לפתח האהל תכלת וארגמן תולעת שני מעשה רוקם:
ויעשו את הכתנות שש מעשה אורג.לאהרן ולבניו, "they made the tunics of the fine linen of weaver's work, for Aaron and his sons.⁠" This means that these tunics and the headdresses as well as the sash for Aaron and his sons were made of the same material.
The Torah, describes the sash, and the trousers as being made of שש משזר, linen woven of twisted (multiple) threads as well as blue wool, red and purple wool, something that had not been mentioned in the instructions. We must assume therefore that the difference between the two kinds of headgear מצנפת and מגבעת respectively, was not in the materials used, but in the manner in which they were worn. Moreover, when three kinds of thread, i.e. תכלת, ארגמן תולעת שני, are used, the method of combining them is known as מעשה רוקם, embroiderer's work.
את הכתנת וגו׳ את ציץ – כל הנך אתין לרבות שהיה לכאו״א התיק שלו.
ויעשו את הכתנת שש לאהרן ולבניו – כי היתה שוה בשניהם, וכן מצנפת ואבנט, ופי׳ מצנפת ואבנט ופי׳ באבנט שעשו אותו שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני, ולא פי׳ בצוואה אלא שאמר ואבנט תעשה מעשה רוקם, ומזה נודע שהוא רקום בד׳ מינים הללו, כמו שנ׳ (לעיל כ״ו ל״ו) ועשית מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני מעשה רוקם.
(כז-כט) אמנם הכתנת והמצנפת ופארי המגבעות ומכנסי הבד והאבנט אמר בהם ויעשו כנגד האומנים ולא זכר בהם לשון יחיד מורה על בצלאל. לפי שלהיותם בגדים קלים לא נתיחסה עשייתם לבצלאל כמו האפוד והחשן והמעיל.
[א] ויעשו את הכתונת שש
[1] שם ע״ב (יומא עא:)
הַכָתְנֹת: הכ״ף בקמץ לבד.⁠א [אֶת⁠־הַכָּתְנֹת].
א. ראה הערת נורצי לבר׳ כז יט (׳וְאָכְלָה׳) ואת הערתי שם, וכן תה׳ קיח יד (׳עזי׳).
ויעשו: עיין מה שכתבתי לעיל פסוק ו׳ (ד״ה ויעשו את אבני השוהם).
את הכתנות: בלשון רבים, היינו לאהרן ולבניו. ואע״ג שלא נתפרש בכתנות הבנים ממה יהיו1, מ״מ כך נצטוה ע״פ ה׳2, וכן מעשה אורג3.
1. שהרי לעיל (כח,לט) כתוב ״ושבצת הכתונת שש ועשית מצנפת שש... ולבני אהרן תעשה כתנות ועשית להם אבנטים״... ולא הוזכר ממה יעשה את הכותנות לבני אהרן. ועיין כאן ברמב״ן שהכוונה לעיל ב״תעשה כתנות״ – כמו הנזכרת (אצל אהרן). ומוסיף הרמב״ן, שלעיל (כח,ד) כתוב ״ואלה הבגדים אשר יעשו... וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט, ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי״ – כי ״לאהרן אחיך ולבניו״ יחזרו אל ״כתונת תשבץ מצנפת ואבנט״, כי הם שוים בכולם.
2. כי ״כאשר צוה ה׳ את משה״ המוזכר בסוף פסוק כ״ט מוסב גם על פסוקנו.
3. לא הוזכר כלל בציווי לעיל שיעשה את הכתונת מעשה אורג. הלשון רבים (״כתנות״) כוללת את בגדי הבנים עם בגדי אהרן הן בחומר הבגדים והן במעשה אורג שלהם.
הכתנות שש – ת״ר, דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה, דכתיב ויעשו את הכתנות שש ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש [ואת האבנט שש], חמשה קראי כתיבי, חד לגופיה דכיתנא נהוי, וחד שיהא חוטן כפול ששה וחד שיהיו שזורין1 וחד לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש וחד לעכב.⁠2 (יומא ע״א:)
1. יחד כולן ששה.
2. דבקדשים אינו מעכב רק דבר ששינה בו הכתוב.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרמושב זקניםאברבנאלתולדות אהרןמנחת שינצי״בתורה תמימההכל
 
(כח) וְ⁠אֵת֙ הַמִּ⁠צְנֶ֣פֶת שֵׁ֔שׁ וְ⁠אֶת⁠־פַּאֲרֵ֥י הַמִּ⁠גְבָּעֹ֖ת שֵׁ֑שׁ וְ⁠אֶת⁠־מִכְנְ⁠סֵ֥י הַבָּ֖⁠ד שֵׁ֥שׁ מׇשְׁזָֽר׃
and the turban of linen, and the splendid hats1 of linen, and the linen breeches of twined linen,
1. splendid hats | פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת – See Rashi and Radak who note that "פַּאֲרֵי" relates to the word "תפארת", splendor. Cf. Lekach Tov: "the tops of the hats". Alternatively "פְּאֵר" more generally refers to a headdress, as per its usage in Yechezkel 24:23 and 44:18.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזרא ב׳חזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןמזרחיאברבנאלגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייונצי״בעודהכל
[יז] 1ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעת שש, ואחבשך בשש (יחזקאל ט״ז:י׳), אלו שמונה בגדי כהונה של כהן גדול שהיה בהם שש כמה שכתוב ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש. (פסיקתא רבתי לד י)
[יח] 2ואת פארי המגבעת, וית כליליה קובעיה דבוץ. (תרגום ירושלמי השלם כתי״ר)
[יט] 3ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעת שש ואת מכנסי הבד שש משזר ואת האבנט שש משזר ותכלת, מנין שהן מותרין בכלאים (בשעת עבודה) שנאמר ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני, וכתיב (יחזקאל מ״ד:י״ח) פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם ולא יחגרו ביזע, את דרש שש משש, שש מפארי, פארי מפארי (בתחלה דרוש שש דכתיב באבנט משש דכתיב במכנסים והתם גופה מנ״ל דפשתן הוא יליף שש דמכנסים משש דכתיב גבי פארי מגבעות, ויליף פארי מפארי דיחזקאל דכתיב פארי פשתים יהיו על ראשם והן המגבעות אלמא שש פשתן הוא וא״כ ש״מ דאבנט היה של כלאים דכתיב ביה תכלת, וכן במקום דכתב הכי כמו בחשן ואפוד דכ״ג. פנ״מ). (ירושלמי כלאים פ״ט ה״א)
1. תימה שבעל זרע אפרים בפי׳ וכן הרד״ל בפי׳ ראמ״ש פל״ג דף קנה, כולם עברו על דבר תמוה כזה, ולא העידו שהרי הדבר ברור כמפורש בקרא שרק האבנט וחשן ואפוד הי׳ בהם כלאים תכלת ושש, אבל המעיל הי׳ כליל תכלת ולא הי׳ בו שש וכן בציץ כתוב פתיל תכלת ולא הי׳ בו שש, ואיך כ׳ שמונה בגדים. אמנם בילק״ש ח״ב רמז שנה הגירסא: ואחבשך בשש אלו בגדי כהונה. ולפי נוסח זה שלא גורס שמונה אין קושיא שיש לומר ברוב שבהם היינו מכנסים כתונת ואבנט חשן ואפוד, ומצנפת היה בהם שש ומעיל וציץ הי׳ תכלת, וראה במילואים לפ׳ ויק״פ שנדפסו כאן בסוף הספר, בירור ענין זה.
2. באונקלוס: וית שבח קובעיא. וכ״ה ברש״י: תפארת המגבעות המגבעות המפוארות. וכ״ה כוונת הירושלמי. וביונתן ית ברציץ כובעיא. ובעה״ש ע׳ ברצוץ, שהוא מלשון פאר והדר. ובלקח טוב, פארי המגבעות, ראש הכובע. וכ״ה בלק״ט שמות כח לז. הובא בתו״ש שם אות קיג: ולכובע היה לו פאר שמתרגם שבח כובעיא והוא כעין תפוח שעל הסובב של כובע. נראה שמפרש כפי׳ רב האי גאון הובא בחזקוני: כמין כפתור הוא בראש המצנפת. וברמב״ן: ולשון פארי המגבעות שהיו עולות על הראש כפארים, מלשון הפארים והצעדות (ישעיה ג כ) פארי פשתים יהיו על ראשם (יחזקאל מד יח). ובנתינה לגר כ׳ שמלשון התרגום: שבח כובעיא משמע כרמב״ן. ובפענח רזא: ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש, כבר כתבנו בפ׳ תצוה כי של כהן הדיוט קרוי מגבעת ושל כהן גדול קרוי מצנפת וכו׳ ולכהן גדול נשאר מקום שני תפילין בין המצנפת ובין הציץ, שהציץ היה עולה למעלה לראש קצת כשיעור תפילין אחת, ונשאר מקום אחת להניח תפילין, אבל לכהן הדיוט היה המגבעת עמוק ויורד למטה הרבה ותופס מקום של תפילין אחד (וזהו שנקרא פארי מגבעות בעבור שתפס מקום אחד של תפלין הנקראין פאר) ולא נשאר פנוי כי אם מקום אחד לתפילין למטה וכו׳. וראה תו״ש תצוה פכ״ח אות קכט בבאור וצרף לכאן. – במנחת שי: המגבעת, בהעתק הללי המגבעות, ירושלמי המגבעת ע״כ, וכ״ה חסר בכל הספרים ועפ״י המסורת וכו׳ ועי׳ מנ״ש במדבר כג, ט. ועי׳ בס׳ שם אפרים שעמד על דברי רש״י לפי הגרסא שלפניו: תפארת המגבעות המפוארין וברש״י זכור לאברהם תפארת [המגבעות], המגבעות המפוארות [המפוארין]. ומה שדחה פירש״י שהוא שם תואר למגבעות ולא קאי על האדם, ממקורות הנ״ל (שלא היו לפניו) ראי׳ לפירש״י.
3. ראה לעיל אות יז ולהלן אות כ. והר״ש כלאים פ״ט מ״א בפי׳ ב רצה לפרש שלדעת הירושלמי גם שאר הבגדים מותרין בכלאים ודחה שמשמע מיומא יב: שלא היו כלאים בשאר בגדים אלא באבנט בלבד. אמנם בפי׳ ר״י מלכי צדק מפרש כפי׳ הראשון של הר״ש. וראה במילואים כאן סי׳ ח. ביאור דברי הירושלמי.
וְיָת מַצְנַפְתָּא דְּבוּצָא וְיָת שְׁבָח קוֹבְעַיָּא דְּבוּצָא וְיָת מִכְנְסֵי בוּצָא דְּבוּץ שְׁזִיר.
(They made) a fine linen turban, and the splendor of the fine linen turban-hats, and the linen pants, (all out of) fine, twined linen,

וְאֵת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת שֵׁשׁ וְאֶת מִכְנְסֵי הַבָּד שֵׁשׁ מָשְׁזָר
וְיָת מַצְנֶפְתָּא דְּבוּצָא וְיָת שְׁבַח קוֹבְעַיָּא דְּבוּצָא וְיָת מִכְנְסֵי בוּצָא דְּבוּץ שְׁזִיר
פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת – לשון גובה או תפארת?
״וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת״ – ״וְיָת שְׁבַח קוֹבְעַיָּא״. עיקר לשון פְּאֵר הוא גובה כלשון פֹּארוֹת האילן: ״וַתְּהִי לְגֶפֶן וַתַּעַשׂ בַּדִּים וַתְּשַׁלַּח פֹּארוֹת״ (יחזקאל יז ו) – ענפים גבוהים.⁠1 ולפי זה ״פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת״ הם כיסויי ראש הנתונים בגובהו של הראש, כתרגום יוב״ע ״פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם״ (יחזקאל מד יח) ״קוֹבְעִין דְּבוּץ יְהוֹן עַל רֵישֵׁיהוֹן״. אבל מכיוון שבדרך העברה ספגו השמות פְּאֵר ותִפְאָרֶת משמעות של יופי הוד והדר, ת״א ״שְׁבַח קוֹבְעַיָּא״ כתרגומו לעיל ״לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת״ (שמות כח ב) ״לִיקָר וּלְתוּשְׁבְּחָא״ כמבואר שם. ועל פי זה פירשו גם רש״י ורמב״ן.⁠2. והמיוחס ליונתן תרגם ״וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת״ – ״וְיָת בַּרְצִיץ כּוֹבְעַיָא״, מלשון ״קמצו מבורץ״ (משנה מנחות א ב) – גדוש.⁠3
1. אבל רש״י שם פירש ״ענפים רבים״ משורש פר״ה.
2. אמנם ״נתינה לגר״ העיר שת״א הוא כרמב״ן שפירש ״ולשון פארי המגבעות – שהיו עולות על הראש כפארים, מלשון הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת (ישעיהו ג כ), פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם״ ולא כרש״י שכתב ״ואת פארי המגבעות – תפארת המגבעות, המגבעות המפוארות״, אבל לפי המבואר בפנים שניהם מפרשים כת״א: רמב״ן כמשמעו הראשוני ורש״י בהוראה המשנית.
3. ״ינחנו״ ו״אהבת יהונתן״.
וית מצנפתה דבוץ וית כליליה קובעיה דבוץ וית מכנסי בוצה בוץא שזיר.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דבוץ וית כליליה קובעיה דבוץ וית מכנסי בוצה בוץ״) גם נוסח חילופי: ״דבוצה וית תושבחה עבד קובעיה בוץ וית אברקסין דבוץ בוץ״.
וית מצנפתא דבוצא וית ברצוץ כובעיא דבוצא וית אוורקסי בוצא דבוץ שזיר.
And a fine linen turban, and the fine linen turban-hats, and the linen pants, of fine, twined linen,
ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש שזור.
ואלעמאמה מן עשר ואלקלאנס אלפאכ֗רה מן עשר ואלסראוילאת מן עשר משזור.
והמצנפת מפשתן ומגבעות הפאר מפשתן והמכנסיים מפשתן שזור.
פארי המגבעות – תפארת המגבעות, המגבעותא המפוארין.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בכ״י לייפציג 1, ליידן 1 מופיעה מלת: ״המגבעות״ רק פעם אחת.
ואת פארי המגבעות means the beauty of the high caps – this is equivalent to: the beautiful high caps.
פארי המגבעות – ראש הכובע.
ואת המצנפת שש – שהוא לאהרן.
ואת פארי המגבעות – לבניו, כי אין דרך המצנפת כמו המגבעות.
AND THE MITRE OF FINE LINEN. Worn by Aaron.
AND THE GOODLY HEAD-TIRES. Which were worn by Aaron's sons. The mitre and the head-tire differ.⁠1
1. The terms refer to two specific types of head coverings. See Ibn Ezra on Ex. 28:37.
פארי המגבעת – פי׳ רב האיי גאון ז״ל: כמין כפתור הוא בראש המצנפת.
פארי המגבעות, "the decorated turbans;⁠" Rav Hai gaon explains that the word means something that looks like a button on top of the headgear.
ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש. (כך פרש״י (???).) פי׳ ריב״א (עי׳ תוספות יומא יב: ד״ה אלא, כה. ד״ה נוטל, סוכה ה. ד״ה ואל, גיטין ז. ד״ה בזמן, וע״ע תוספות ישנים יומא עא: ד״ה אמר) מה יש בין מצנפת למגבעות. שהמצנפת אינה עמוקה כל כך כמו המגבעות. שהמצנפת היה לכהן גדול והיה נשאר בין הציץ למצנפת להניח תפלין. שיש בראש מקום להניח שתי תפלין (ערובין צה:). והציץ היה עולה מעט על הראש והיה תופס מקום אחד של תפלין. ועדיין היה נשאר מקום אחד לתפלין. שהמצנפת לא היתה עמוקה. אבל המגבעת היתה עמוקה. ולא היה נשאר לכהן הדיוט כי אם מקום אחד לתפלין.
ואומ׳ ר׳ שמצנפת לא היה לו שום דבר לקשור תחת הגרון. והמגבעות היו קושרין תחת הגרון שנ׳ וחבשת להם מגבעות (שמות כט:ט). וכך אינו כת׳ גבי מצנפת. והציץ מונח על הראש במקום שער. אע״ג דכת׳ והיה על מצחו (שמות כח:לח) לאו היינו פדחת. תדע מדקאמ׳ (זבחים יט.-יט:, ערכין ג:) שערו היה נראה בין ציץ למצנפת. ועל מצחו דכת׳ בציץ מתרגמי׳ בין עינוהי. ואומ׳ בפ׳ האומ׳ (קידושין סו.) הקם להם בציץ שבין עיניך. והיינו לישנא דכת׳ בתפלין לטטפות בין עיניך (שמות יג:טז, דברים ו:ח). וזהו במקום שער (עי׳ מנחות לז:, ועי׳ תוספות עירובין צה: ד״ה מקום). והא דאשכחן ביומא (כה.) דמיקרי (מעבעות) [מגבעות] של כהן הדיוט מצנפת גבי פייס שנוטל מצנפתו של אחד מהן. וי״ל לשון תורה לחוד ולשון חכמי׳ לחוד. וא״ת הרצועות שעל הראש אמאי אינן חוצצין בין מצנפת לראש. וי״ל שהיה נותן הרצועות על המצנפת לבד התיתורא. אי נמי המצנפת היתה כל כך קטנה שהרצועות לא היו תחת המצנפת. מה״ר משה.
ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש – כבר כתבנו בפ׳ תצוה כי של כהן הדיוט קרוי מגבעת ושל כהן גדול קרוי מצנפת, ואל יקשה לך ע״ז דביומא מצינו גבי פייס שקורא לשל הדיוט ג״כ מצנפת דאמר נוטל מצנפת של א׳ מהם, דלשון תורה לחוד ולשון חכמי׳ לחוד ולכהן גדול נשאר מקום שני תפילין בין המצנפת ובין הציץ שהציץ הי׳ עולה למעלה לראש קצת כשיעור תפילין אחת ונשאר מקום אחד להניח תפילין אבל לכהן הדיוט הי׳ המגבעת עמוק ויורד למטה הרבה ותופס מקום של תפילין אחד ולא נשאר פנוי כ״א מקום א׳ לתפילין למטה והמגבעת שלו הי׳ קשור תחת הגרון כדכתיב וחבשת להם מגבעות ובמצנפת לא נשאר כן, מהר״ר משה.
וכן מה שאמר כאן: ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש – כלל אהרן ובניו,⁠א כי המצנפת והמגבעות אחד הם במעשה, אלא שאהרן יצנוף אותה ובניו יחבשו בהן ראשם כאשר פירשתי (רמב״ן שמות כ״ח:ל״א), ולשון פארי המגבעות – שיהיו עולות על הראש כפארים, מלשון: הפארים והצעדות (ישעיהו ג׳:כ׳), פארי פשתים יהיו על ראשם (יחזקאל מ״ד:י״ח).
א. כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 בטעות: ״ובניי״.
Similarly, that which Scripture says here, and the mitre of fine linen, and the beautiful head-tires, refers to those of both Aaron and his sons, since the mitznepheth (mitre) and the migba'ath (the head-tire) were made in the same way, except that Aaron wound it [around his head, fold upon fold], and his sons set them upon their heads tightly, as I have explained.⁠1
PA'AREI HAMIGBA'OTH.' The term (the beautiful head-tires) means that these head-dresses rose upon the head like turbans, similar to the expressions, 'hap'eirim' (the head-tires) and the armlets;⁠2 'pa'arei' (tires of) linen they shall have upon their heads.⁠3
1. Ibid., (31) (towards the end) and (37).
2. Isaiah 3:20.
3. Ezekiel 44:18.
פארי המגבעות תפארת המגבעות המפוארין. כי פארי שם רבים מן פאר שפירושו פארים ואמר המפוארים שאם לא היו המגבעות ההם מפוארים לא היה להם פארים ולא היה אומר פארי המגבעות:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

תפארת המגבעות המגבעות המפוארים. פירוש כי ״פארי״ הוא שם בלבד, כמו ׳תפארת׳. ומפני שקשה שלא עשו התפארת עד שיאמר ׳ואת תפארת המגבעות׳, ולכך הפך הרב שהוא כמו מגבעות המפוארים:
הַמִגְבָעֹת: בהעתק הללי המגבעות, ירוש׳ המגבעת, עכ״ל. וכן הוא חס׳ בכל הספרי׳ ע״פ המסורת שאינו מהב׳ מלאים שכתבתי בפ׳ תצוה. [המגבעת].
המגבעות המפוארות. הוכרח לפירוש זה כדי שלא נטעה לומר כי פארי מל׳ מסעף פארה במערצה. ל״פ שהיא תפארת המגבעות ופארי שם רבים מן פאר שפירושו פארים ואמר המפוארים שאם לא היו המגבעות ההם מפוארים לא היו להם פארים ולא היה אומר פארי המגבעות. רא״ם:
The splendid turbans. Rashi needed to explain this so we will not mistakenly think that פארי means as it does in, "He will cut the branches (פארה) with terror" (Yeshaya 10:33). Thus Rashi explains that it means, "The splendor of the turbans.⁠" פארי is the plural of פאר, and means the same as פארים (splendors). Rashi says, "The splendid turbans,⁠" because if the turbans were not splendid, there would not be any פארים [at all, since פארים is not an object that stands on its own] — and in that case it would not say פארי המגבעות.
פארי המגבעת – פארי הוא שם המקרה בסמיכות הרבים, ובא תחת שם התואר, וענינו מגבעות מפוארין, וכבר ביארנו למעלה (כ״ח ב׳) למה נופל שם פאר על בגדי כהונה:
ואת מכנסי הבד שש משזר: דאע״ג שלא נתפרש1 שיהיה שש משזר, מ״מ כך נצטוה2, או מדעת בצלאל נעשה כך כדי שיהיו עבים ומכסים ביותר בשר ערוה3.
והנה הקדים מכנסים לאבנט, ולא כסדר המקרא בציווי4, וגם, האבנט היה מקודש יותר ממכנסים5. אלא משום דמתחילה פירש כל בגדי השש ביחד. וכך לשון המקרא לעיל (כח,לט) ״ושבצת הכתונת שש ועשית מצנפת שש״, ואח״כ ״ואבנט וגו׳⁠ ⁠⁠״. ובמקרא הסמוך (שם פסוק מ׳) ״לבני אהרן״ כתיב תחילה הכתנות ואח״כ אבנטים ואח״כ מגבעות. אלא משום דבשל אהרן נתפרש שיהיו שני בגדים אלו של שש כתיבי ביחד, ואח״כ אבנט בפני עצמו שהיה של כלאים. אבל בבגדי בני אהרן לא פירש שם הכתוב כלל6, על כן כתיב כסדר הלבישה שם (כט, ח-ט), ועיין עוד בסמוך.
1. בפרק הציווי (לעיל כח,מב).
2. כי ״כאשר צוה ה׳ את משה״ המוזכר בסוף פסוק כ״ט מוסב גם על פסוקנו.
3. כלומר, בצלאל הבין שכוונת הקב״ה כשציוה (לעיל כח,מב) ״ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה״ לא היה רק לגלות את תכליתם, אלא גם לרמוז לו מאיזה חומר לעשות את המכנסים. הרי שוב יוזמה וחידוש מצדו של בצלאל, אשר קיבל את אישורו ואשרורו של הקב״ה ע״י כתיבתה בתורה.
4. לעיל (כח,לט) מוזכרים – כתנת, מצנפת ואבנט, ורק בפסוק מ״ב מוזכר ״ועשה להם מכנסי בד״.
5. ומדוע כאן במעשה הוזכר אחריהם.
6. מאיזה חומר יעשו.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזרא ב׳חזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןמזרחיאברבנאלגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייונצי״בהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144