Maschil of Asaph. Why, O God, have You cast us off forever? Why does Your anger smoke against the flock of Your pasture?
א. ‹ר3› פרשה פתוחה
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
A good lesson, composed by Asaph. Why, O God, have you moved far off forever? [Why] will your anger be fierce against the flock of your pasture?
משכיל לאסף למה אלהים זנחת – זה שאמר הכתוב (ירמיהו ט״ו:ט״ו) אתה ידעת ה׳ זכרני ופקדני והנקם לי מרודפי אל לארך אפך תקחני. אר״י אתה ארך אפים שנאמר (שמות ל״ד:ו׳) אל רחום וחנון ארך אפים. ואנו קצרי רוח וילודי אשה שנאמר (איוב י״ד:א׳) אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז. ואם אתה בא להאריך עמנו אין בנו ממש מתים אנחנו. וכן אסף אומר למה אלהים זנחתנו עד עכשיו עשן אפך עולה לפניך. יעשן אפך בצאן מרעיתך. אמר לו מפני מה אתה מסתיר פניך ממנו כאדם שמסתיר פניו מן העשן וכן הוא אומר (תהלים פ׳:ה׳) עד מתי עשנת בתפלת עמך ואיה צאן מרעיתך שאמרת (יחזקאל ל״ד:ל״א) ואתנה צאני צאן מרעיתי ששכחת אותה. זכור עדתך קנית קדם. מהו קדם מלמד שברא את ישראל עד שלא נברא העולם שנאמר (שם צ א-ב) מעון אתה היית לנו בדוד ודור. בטרם הרים יולדו.
משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח – א״ר יוחנן אמר אסף אתה ארך אפים ואני קצר רוח וילוד אשה שנאמר אדם ילוד אשה קצר ימים אם אתה בא להאריך עמנו אין בנו ממש, וכן אמר אסף למה אלהים זנחת לנצח עד עכשו עשן אפך עולה לפניך יעשן אפך בצאן מרעיתך, אמר ליה אתה זנחת מפני מה אתה מסתיר פניך ממנו כאדם שמסתיר פניו מן העשן, וכן הוא אומר עד מתי עשנת בתפלת עמך איה צאן מרעיתך ששכחת אותה ואתן צאני צאן מרעיתי (כתוב ברמז תרמ״ז).
קול תפהים יסבח בה אל אסף, אללהם לא תכ׳ד׳ל אלי אלגאיה, ולא יתקד גצ׳בך פי קום הם רעיתך.
מאמר הסברה בו מהללים בית (משפחת) אסף. ה׳! אל תאכזב לעד. ושלא יבער בכעס שלך על קבוצת אנשים שהם לך כמו צאן שאתה רועה אותם.
מאמר להשכיל ללמד דעת תבונה והשכל ישירו בו בני אסף. אלהים אל תזנח לנצח ואל יבער חרונך בעם שהם מרעיתך.
תרגמתי למה אלהים זנחת, אל תזנח, כפי שדרכי לפרש כל שאלה של בקשת סלוק במלת ׳לא׳
עברת למה אלהים זנחת, לא תכ׳ד׳ל, כמה עאדתי אן אפסר כל מסאלה פי אסתדפאע בלא.
[משכיל לאסף]
יעשן אפך – כל הכועס נחיריו מוציאין עשן.
is Your wrath kindled lit. do Your nostrils smoke. Whenever one is angry, the nostrils emit smoke.
משכיל לאסף – גם זה, בניו של קרח עשאוהו בגלות בבל.
משכיל לאסף – מלת משכיל תחלת פיוט. והנה זה המזמור על אותו הטעם.
למה – פעול.
זנחת – הצאן, בעבור שידמה הכעס לאש, על כן נקרא אפך.
MASCHIL OF ASAPH. WHY, O GOD, HAST THOU CAST US OFF FOREVER? The word maschil opens a poem.1 This psalm is to be chanted according to its tune.2
WHY. Ha-tzon (the flock)3 is the object of zanakhta4 (Hast thou cast off).5
Thine anger [smoke]” because anger is compared to fire6.
1. A poem that was well known in the days of the psalmist.
2. See Ibn Ezra on Ps. 4:1.
3. The word “us” is not in the Hebrew. Our verse literally reads, Why, O God, hast thou cast off forever? Hence Ibn Ezra’s comment.
4. Reading: pe’ul zanachta ha-tzon. See Ha-Keter.
5. Ibn Ezra’s point is that our verse should be interpreted as if it were written, “Why, O God, hast Thou cast off the flock forever?” In other words, the term “flock” found in the second half of our verse is also to be inserted into the first part of the verse.
6. Literally, “Because anger is compared to fire, it is called Thine anger.” Filwarg believes that there is an error in the printed editions.
משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתיך – זה המזמור ידבר על הגלות הזה.
ואמר: למה אלהים זנחת לנצח – הרחקת אותנו לעולם.
יעשן – כי בהתקצף האדם יתחמם ויצא עשן מנחירוא ויאמר כן על הבורא יתברך דרך משל.
(הקדמה) זה המזמור, תפילה על צרת חורבן בית שני ועל גלותו1 זה. ואמר:
(א)למה אלהים זנחת לנצח. באורך זמן [גלותנו] ובלתי מוגבל, ולא כן עשית בגזירות גלות בבל: יעשן אפך. על ידי גזירות האומות:
1. י״ג ׳גלותנו׳. וכ״כ הרד״ק.
{חסר}1
1. במקור, שנכתב בשולי פירוש הרלב״ג עה״ת, ניכר שהוחלף הדף בדף מעותק אחר מאותו הספר. לפי תוכן פירוש הנדפס, ובהנחה שגם בשיעורים היה התוכן דומה, מסתבר שהדף נתלש מפחד הגויים, לאור הדברים הקשים על הנצרות שנכתבו בו.
יעשן – הוא ענין כעס כי ע״י חמום הכעס נראה יוצא מהנחירים כמו עשן ואמר בלשון הנופל באדם כדי לשבר את האוזן.
זנחת לנצח – למה עזבת את ישראל זה זמן רב עד שנראה כאלו כן יהיה לעולם.
יעשן – למה יעשן אפך בישראל שהמה הצאן שאתה רועם.
משכיל לאסף – הוסד על חרבן בהמ״ק,
למה ר״ל כי מה שארך הזמן ולא נושענו, יהיה בא׳ משני פנים,
א. אם העזיבה היתה עזיבה עולמית ע״מ שלא לשוב אלינו עוד, עז״א למה אלהים זנחת לנצח
ב. אם עזב רק לזמן עד יכלה כעסו רק שעדן לא נח רוגזו, ועז״א למה יעשן אפך בצאן מרעיתך.
משכיל לאסף – נראה שמזמור זה חובר אחר חרבן הבית ע״י אחד מבני אסף שעלו ג״כ עם זרובבל (עזרא ב׳:מ״א) ושרוהו גם בראשית ימי בית שני.
לנצח – אין ענינו לעולם ועד, רק עדיין, עד ימינו אלה, ובלי הפסק, או ענינו באופן נורא ואיום הנוצח כל זניחה שזנחתנו עד עתה.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Remember Your congregation which You have gotten of old, which You have redeemed to be the tribe of Your inheritance, Mount Zion, in which You have dwelled.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Remember your congregation that you acquired of old; you redeemed from Egypt the tribes of your inheritance, this same Mount Zion on which you made your presence to abide.
זכור עדתך קנית קדם – מהו קדם מלמד שנבראו ישראל קודם שנברא העולם.
וגם תזכור את הקבוצה שלך [עם ישראל] שהם הקנין שלך מלפנים. והשבטים שהם הנחלה שלך אשר גאלת אותם ואת הר ציון שהשרית בו שכינתך.
זכר, זכר עדתך אשר קנית מקדם ושבטי נחלתך אשר גאלתם ממצרים. והר ציון אשר שכנת בו.
קנית קדם – לפני בריית עולם, שנאמר: מעון אתה היית לנו, בטרם הרים יולדו (תהלים צ׳:ב׳).
זה שכנת בו – תיקון הלשון הוא, כמו: זו חטאנו לו (ישעיהו מ״ב:כ״ד), והוא כמו אשר שכנת בו.
which You acquired from time immemorial Before the creation of the world, as it is said: "You were a dwelling place for us, etc., before mountains were formed" (Tehillim 90:1,2).
on which You dwelt Heb. זה שכנת בו, this upon which You dwelt. This is an improvement of the language, as: "against whom (זו) we sinned" (Yeshayahu 42:24). It is like אשר שכנת בו, on which You dwelt.
זה שכנת – אשר שכנת.א
א. בכ״י ס״פ: שכנתי.
זכור – טעם קנית – שהיו כמו נמכרים במצרים.
יתכן להיות שבט נחלתך – שבט שהוא נחלתך, כמו: והם עמך ונחלתך (דברים ט׳:כ״ט).
או נחלתך – כמו בהר נחלתך (שמות ט״ו:י״ז), ויהיה שבט סמוך. והעד: הר ציון.
REMEMBER. Scripture reads which thou hast gotten1 because they were, as it were, sold in Egypt.2
It is possible that shevet nachalatekha (the tribe of Thine inheritance) means “the tribe which is Your inheritance,”3 as in They are Thy people and Thine inheritance(Deut. 9:29).4 On the other hand, “nachalatekha” (Thine inheritance) might be similar to Thine inheritance in The mountain of Thine inheritance(Exodus 15:17).5 In this case, shevet is in the construct [with nacha-latekha].6 Mount Zion7 [which follows] is proof of this.
1. In Hebrew, kanita. Literally, bought.
2. God, as it were, bought the Israelites from their masters.
3. According to this interpretation, shevet is not in construct with nachalatekha. Shevet literally means “tribe” or “inheritance.” Hence that which follows.
4. In other words, “inheritance” refers to the Jewish people.
5. Here “Thine inheritance” refers to the Temple Mount.
6. In this case, shevet is in the construct with nachalatekha. According to this interpretation, shevet nachalatekha means “the tribe of Your inheritance.”
7. Mt. Zion is God’s inheritance.
זכר – וכמו שקניתם אז ממצרים כן תקנה אותם עוד מזה הגלות.
וטעם קנית – כי היו עבדים להם כאלו מכורים בידם.
שבט נחלתך – זכר כל השבטים כאחד לפי שהן מיוחדין במצרים בין עם אחר, והם היו שם נחלת י״י קרואים בשמו.
או אמר: נחלתך – כאשר קנה אותם מבית עבדים נקראו נחלתו. כמו שכתוב: והם עמך ונחלתך אשר פדיתא בכחך הגדול (דברים ט׳:כ״ט).
הר ציון זה שכנת בו – אמר קנית אותם וגאלתם ממצרים עד שהבאתם אל הר ציון ששכנת בו. וכן אמר בשירת הים: עם זו קנית תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת י״י (שמות ט״ו:ט״ז-י״ז).
ובאמרו הר ציון זה – בעבור כי הוא ידוע או בעבור כי בציון נאמר המזמור.
א. כן בכ״י פרמא 3239, פריס 207, מינכן 363. בכ״י ברלין 547, וכן בפסוק: ״הוצאת״.
זכור עדתך קנית קדם גאלת. אהבת כלולותם ולכתם אחריך במדבר1: שבט נחלתך. וכמו כן זכור ׳שבט׳ ומלכות ׳נחלתך׳, שהוא מלכות בית דוד2, כאמרך (להלן פט לז-לח) ׳וכסאו כשמש נגדי, כירח יכון עולם׳: הר ציון זה שכנת בו. וכמו כן ׳זכור הר ציון׳, שאמרת ׳זאת מנוחתי עדי עד׳ (להלן קלב יב)3:
3. גם שם מדבר על כסא, וראה אוצרות רות קשר מלכות ב״ד ומקום המקדש.
קנית קדם – אשר קנית לך לעם מזמן קדום מאז גאלתם ממצרים והבאתם אל הר ציון ששכנת בו והוא מקרא קצר.
נחלתך – הנחלה מציין הקנין מדור דורים מאבות לבנים, כי הנגאלים היו שלו נחלה מהאבות, והגאולה היא מצד השייכות שיש לו בדבר כנודע, ומלת זכר נמשך לשתים זכור הר ציון.
זכור – שלשה דברים,
א. עדתך קנית קדם שמקדם בימי האבות והשבטים קנית העדה הזאת שתהיה שלך, וכבר הבטיח להאבות להיות להם לאלהים ולזרעם אחריהם, וראוי שלא תעזוב קנינך,
ב. שאח״כ גאלת שבט נחלתך – שעת החזיקו זרים בקנינך ונחלתך, היית אתה הגואל, (שהגואל הוא מצד שיש טענה וזכות בהדבר) וא״כ ראוי שתגאלם שנית אחר שהם שבט נחלתך שהם לך לנחלה עולמית,
ג. הר ציון זה הלא שכנת בו – והאר פניך על מקדשך השמם למען ה׳ אשר שכן שם.
נאלת – זכור אשר גאלת.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Lift up Your steps because of the perpetual ruins, even all the evil that the enemy has done in the sanctuary.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Lift up your footsteps to dissolve the nations forever, for the enemy with all his strength has done harm in the holy place.
הרימה פעמיך למשואות נצח – הרימה הפעמים שאמרת לנו (דברים ט״ז:ט״ז) שלש פעמים בשנה הרי הם עשויות משואות. שאגו צורריך בקרב מועדיך. א״ר יהושע בן לוי (ישעיהו ס״ו:ו׳) קול שאון מעיר קול מהיכל מקטרג. ומהו מקטרג (שם) קול ה׳ משלם גמול לאויביו. שמו אותותם אותות. אומרים ביום פלוני אנו כובשים אותם נטלו חצים ועושין בהן אותות היו יורדין בצפון והיה הולך בדרום ואל ארבע רוחות העולם ונופלות בדרום ויודע שנכבשת בידו שנאמר (יחזקאל כ״א:כ״ו) קלקל בחצים. וכל סימן שנתנו הצליחו. הוי שמו אותותם אותות. ואף על פי כן אינן מחזיקים לו טובה ואומרים (דברים ל״ב:כ״ז) ידינו רמה ולא ה׳ פעל כל זאת שאם היו יכולים לחתור את הרקיע ולעלות למעלה היו עושים.
הרימה פעמיך למשואות – א״ר שמעיה בשם רבי יהושע ב״ל הרימה פעמיך שאמרת לנו שלש פעמים בשנה הרי הן עשויות משואות משואות.
ואט׳הר עקאבך עלי אלג׳לבאת אלדאימה, ממא אסי אלעדו פי אלקדס.
ותגלה את העונש שלך על ההרעשות התמידיות [שהם אומרים שהם נצחו כלפי שמיא עפ״ל דוג׳ טיטוס] ממה שעשו האויבים בקודש.
הרימה, וגלה ענשך על התרועות התמידיות ממה שהרע האויב בקדש כלומר על תרועות השמחה והגיל שהם משמיעים תמיד על חרבן ביתך. ומשאות ״ג׳לבאת״ ענין שאון והשמעת קול וכן תרגם לקמן פסוק כג, ובישעיה ה יד שאונה.
ופירשתי הרימה פעמיך, גלה נקמתך, לפי שהפשט בו הרם רגליך, ולפי שהשכל שולל דברים גשמיים הללו מן הקדמון יתהדר ויתרומם נתברר שיש לו ענין והיא הנקמה, לפי שההכנעה נמשלה לדריכת הרגל כאמרו עד אשית אויביך הדום לדגליך1, וכן ולאמים תחת רגליך2.
[11 א] {אבן גקטילה ז״ל:}1 קול למשואות נצח ידעוא אן ידומוא עלי מתֺל דֺלך אלחאל מן אלכׄדיעה ויתורטוא אבדא פי אלמהאלך.
קאל ויגוז אן יריד הרימה פעמיך למשואות נצח אויב כל הרע בקדש יעני מהמא אצֺר באלקדס. ומתֺלה כל תשא עון וקח [12 א] טוב (הושע יד:ג) יעני מהמא תגפר [...]בנא כׄד אפצֺל ענדנא.
1. EVR ARAB I 1409 until ענדנא.
{Ibn Chiquitilla:} It states; “because of the perpetual trickery” They call out perpetually as in that state of trickery and they perpetually advance to ruin.
{He (Ibn Chiquitilla) states:} It is possible it should be ‘Bestir Yourself because of the perpetual tumult the enemy of all outrage in the sanctuary.’ It means serious damage to the Temple. Similarly, “Forgive all guilt and accept what is good” (Hos. 14:3). Meaning, the serious you will forgive … is taken as the most important among us.
הרימה פעמיך למשואות נצח – הַגְבַה פעימות ובהלות שלך שיהו לאויביך למשואות נצח על כל אשר הרע האויב בבית המקדש, כן חיברו מנחם עם ותפעם רוחו. {למשואות – לשון חורבן, כמו: שאייה (ישעיהו כ״ד:י״ב), תשאה שממה (ישעיהו ו׳:י״א).}
Raise Your blows to inflict eternal ruin Raise Your blows and Your terrors that Your enemies will experience as eternal ruin for every evil thing that the enemy did in the Temple. In this manner, Menachem (p. 144) associates it with: "that his spirit was troubled (ותפעם)" (Bereshit 41:8).
to...ruin Heb. למשאות, an expression of destruction, as: "through desolation (שאיה)" (Yeshayahu 24:12); "and the ground lies waste (למשאות) and desolate" (Yeshayahu 6:11).
למשואות – לשון שואה.
והוא מתפלל שירים פניו להפילם למשואות על כל שהרע בקדש – בבית קדש הקדשים.
הרימה – הטעם, כדרך: קומה י״י.
אמר ר׳ משה הכהן: כי למשואות שם תחת שם הפועל, כאילו כתוב להשאות. כל הרע אויב בקודש – כל אויבא שהרע בקדש, כי הוא הפוך, כמו:ב כל תשא עון וקח טוב (הושע י״ד:ג׳) – שהטעם כל עון תשא.
ולפי דעתי: כי למד למשואות – כמו בעבור, כלמ״ד פן יאמרו לי (שופטים ט׳:נ״ד). והנה הוא: הרימה פעמיך בעבור נחלתך הנזכרת למעלה שהוא משואות נצח כל אשר הרע אויב בקדש. וכן כל תשא עון (הושע י״ד:ג׳) – כל שתשא עונינו תקח הטוב שיש בידינו,ג והוא הודיתד לשונינו, ששפתינו טובות מפרים להביא. וזה הו״ו שהוא וקח טוב, לא יוכל אדם להבינה, איך תשמש רק בלשון ישמעאל שכמוהו פ״א רפה, וככה: טוב ויחיל ודומם (איכה ג׳:כ״ו), ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (בראשית כ״ב:ד׳), ויעזב את עבדיו (שמות ט׳:כ״א).
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״איוב״.
ב. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 חסר: ״כמו״.
ג. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״בידך״.
ד. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״הודות״.
LIFT UP THY STEPS. Lift up Thy steps is similar to Rise up, O Lord (Num.10:35).1
Rabbi Moshe Ha-Kohen says that le-ma’shu’ot (because of perpetual ruins)2 is a noun employed in place of a verb. It should be interpreted as if it were written le-hashot (to destroy).3Kol he-ra oyev ba-kodesh (even all the evil that the enemy hath done in the sanctuary) is to be interpreted as if it were written kol oyev she-hera ba-kodesh (all enemies who have done evil in the sanctuary). The verse is inverted.4 Compare this to kol tissa avon ve-kach tov (forgive all iniquity, and accept that which is good) (Hos. 14:3), wherein kol tissa avon5 is to be interpreted as if it were written kol avon tissa (forgive all iniquity).
However, in my opinion the lamed of le-ma’shu’ot has the meaning of “because.”6 It is like the lamed in pen yomeru li (that men say not of me) (Judg. 9:54).7 The interpretation of our verse is as follows: “Lift up Thy steps on behalf of Your earlier mentioned inheritance,8 because it has become a perpetual ruin, [due to] all the evil that the enemy9 has done in the sanctuary.”
Kol tissa avon ve-kach tov (forgive all iniquity, and accept that which is good) (Hos. 14:3) is similar.10Kol tissa avon ve-kach tov should be interpreted kol she-tissa avon ve-kach tov asher be-yadeinu (whenever You forgive our sins,11 take the good which is in our hands).12 The latter consists of the confession of our tongue, for the confession made by our lips is better than the bringing of bullocks.13
The purpose of the vav that is placed before kach (accept) in ve-kach tov is beyond a person’s comprehension.14 It can be understood by comparing it to the soft Arabic fa.15 The same applies to tov ve-yachil ve-dumam16 (it is good that a man should quietly wait)17(Lam. 3:26); ba-yom ha-shelishi va-yissa Avraham et enav18 (on the third day Abraham lifted up his eyes) (Gen. 22:4); and va-ya’azov et avadav19 (he left his servants) (Exodus 9:21).
1. “Rise up, O Lord” is a call to God to wage war upon His enemies.
2. Le-ma’shu’ot (because of perpetual ruins) literally means “to perpetual ruins.” Hence Ibn Ezra’s comment which follows.
3. Rabbi Moses interprets the first part of our verse as follows: “Lift up Thy steps to destroy perpetually all enemies who have done evil in the sanctuary.”
4. Kol he-ra oyev ba-kodesh should be read as if it were written kol oyev he-ra ba-kodesh. The latter is to be interpreted kol oyev she-hera ba-kodesh (every enemy who did evil in the Sanctuary).
5. Kol tissa avon literally means, all forgive sins.
6. It does not mean “to” as in Rabbi Moses’s interpretation. In this case, ma’shu’ot is not a noun employed in place of a verb, for the meaning of le-ma’shu’ot is “because of … ruins.”
7. The word li in Judg. 9:54 does not mean “to me” but “of me.”
8. Mentioned in verse 2.
9. According to this interpretation, kol he-ra oyev is not inverted. However, it is to be interpreted as if it were written kal she-hera oyev.
10. It is not inverted, and tissa is to be interpreted as if written she-tissa.
11. According to Ibn Ezra on Hos. 14:3, this means, “Whenever You forgive our sins, we will repent.”
12. According to Ibn Ezra, ve-kach tov (and accept that which is good) is short for ve-kach tov asher be-yadeinu (and accept the good which is in our hands).
13. This is Ibn Ezra’s interpretation of Hos. 14:3.
14. The vav usually has the meaning of “and.” However, it does not have this meaning in Ibn Ezra’s interpretation of kol tissa avon ve-kach tov. Thus, what purpose does it serve? Why is it there?
15. The Arabic fa is a particle, which introduces the principal sentence. See Ibn Ezra on Gen. 1:1.
16. Tov ve-yachil ve-dumam reads: “It is good [for a man] and to wait and be silent.”
17. Tov ve-yachil ve-dumam should be rendered, “it is good [for a man] to wait and be silent.”
18. Which should be rendered, “On the third day Abraham lifted up his eyes,” not, “And on the third day and Abraham lifted up his eyes.”
19. Which should be rendered “left his servants” rather than “and left his servants.”
הרימה פעמיך – יש מפרשים פעמיך – מן הולם פעם. או הוא כמשמעו: רגליך, והוא על דרך קומה י״י ויפוצו אויביך (במדבר י׳:ל״ה).
למשואות נצח – שם במקום מקור, כמו להשאות. וכן למשאות אותה משרשיה (יחזקאל י״ז:ט׳) כמו להשיא.
כל הרע אויב בקדש – כמו כל אויב הרע בקדש. וכן כל תשא עון (הושע י״ד:ג׳) – כל עון תשא. אף אש צריך תאכלם (ישעיהו כ״ו:י״א) – אף צריך אש תאכלם.א
ופרוש הפסוק: הרימה פעמיך להשאות נצח כל אויב שהרע בקדש רוצה לומר בבית המקדש.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207 הושמט ע״י הדומות: ״אף צריך אש תאכלם״.
הרימה פעמיך. לדרוך פורה לבדך1: למשואות נצח. לעשות לאומות שוממות נצח2, כאמרו (ישעיה סו כד) ׳כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׳: כל הרע אויב בקודש. כי אמנם, כל מה ש׳הרע האויב׳, היה לחלל את ה׳קודש׳, כענין טיטוס בהיכל שעבר עבירה בספר תורה, כמו שסיפרו ז״ל (גיטין נו:), ורוב גזירות מלכות רביעית3 היו לבטל ממנו תורה ומצוות:
2. למשואות לשון חורבן (רש״י), ׳למשואות - שם תחת שם הפועל, כאילו כתוב להשאות (אבע״ז בשם רבי משה, רד״ק).
3. י״ג ׳אדום׳ וי״ג מלכות זדון.
פעמיך – הרגלים שפוסעין בהן וכן פעמי דלים (ישעיהו כ״ו:ו׳).
למשואות – ענין חושך.
הרימה פעמיך – הרם רגליך ללכת להחשיך עד נצח את כל האויב העושה הרעה בבהמ״ק והוא הפוך כמו כל אויב הרע בקדש וכן כל תשא עון (הושע י״ד:ג׳) ומשפטו כל עון תשא.
למשאות – לחורבת, והרימה פעמיך כמו הוקר רגלך, או וישא יעקב רגליו ההליכה מפה.
כל – שיעורו כל בקדש, הרע אויב.
(ג-ד)הרימה – שיעור הכתוב הרימה פעמיך שאגו צורריך בקרב מועדיך, הצוררים כשבאו במקדש ה׳ שאגו עליו בקול לאמר,
הרימה פעמיך מפה, לך מפה למשואות נצח – אל חורבת נצח, ר״ל שפה ישאר שואה ושממה לנצח, ותחת ששכנת בהיכל תשכון בשממות עולם, כי כל הרע אויב בקדש – כל בקדש הרע אויב, הוא הרע והשחית כל אשר היה בקדש כן שאגו הצוררים בקרב מועדך במקדש, ונוסף לזה שמו אותותם אותות – ששמו ע״ז אות ומופת שאין יכולת בידך להציל, כי אמרו
הרימה פעמיך – ע״ד וישא יעקב רגליו (פרשת ויצא) שכל כמה שאדם רץ הוא מרים רגליו ביותר, ור״ל בא מהר לראות משואות אלה הנוראות, ומשואות מלשון שואה ומשאה (איוב ל׳:ג׳) חרבן ושוממות.
כל הרע – כל אשר הרע, או נפרש כל נפרד כאילו נקוד חולם, כל דבר רצץ ושבר האויב בקודש.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Your oppressors cry out in the midst of your assemblies; they have set up their standards as signs.
שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות – זה טיטוס הרשע שחרף וגדף כלפי מעלה, מה עשה תפס זונה בידו ונכנס לבית קדש הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגדר את הפרוכת ונעשה נס והיה הדם מבצבץ והיה סבור אותו רשע שהרג את עצמו, אבא חנן אומר מי כמוך חסין יה מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע נאוצו וגדופו של אותו רשע ואתה שותק, דבי רבי ישמעאל תנא מי כמכה באלים ה׳ מי כמוך באלמים. אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב קול שאון מעיר קול מהיכל כל הצרות וחשך ואפלה יוצא מכרך גדול קול ההיכל מקטרג, ומהו מקטרג קול ה׳ משלם גמול לאויביו.
שמו אותותם אותות – אמרו יום פלוני אנו כובשין אותה נטלו אות בחצים היו יורים את החץ בצפון והיה יורד בדרום שנאמר קלקל בחצים שאל בתרפים וכל סימן שנתנו הצליח הוי שמו אותותם אותות.
פאן קד זארוא אעדאיך פי וסט מחצ׳רך, וג׳עלוא להם פיה את׳ארא ועלאמאת.
שהרי הם שאגו הצוררים שלך בתוך המשכנות שלך וכבר עשו לעצמם שם עקבות וסימנים [כאילו זה שלהם מעולם].
שאנו, כי כבר שאגו אויביך בתוך אוהל מועדך ועשו להם בו אותות וסימנים.
מועדיך – הוא בית המקדש אשר נאמר בו ונועדתי לך שם (שמות כ״ה:כ״ב).
שמו אותותם – כשגברה ידם להחריבו אז שמו להם את אותות קסמיהם שהם אותות אמת ומה הם הקסמים קלקל בחצים שאל בתרפים.
Your meeting place That is the Temple about which it is said (Shemot 25:22): וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם, "There I will meet with you at appointed times."
they made their signs for signs When they became powerful enough to destroy it, then they themselves accepted that the signs of their divination were true signs. Now what were their divinations? "He shook the arrows, he consulted the terafim."
(ד-ה) כן דרך אויבים הבאים במצור, בכניסתם שאגים עד שבאים בתוך העיר, אז מגביהים קולא הכידונות בידם, שהם האותות לקבוע בעיר לומר: שלנו היא. ומביאים האותותב על החומותג להודיע לכל כי בכח תפשו את העיר. אז שוברים כל השערים כדי שיכנס כל הבא, ושורפים את העיר, וכן עשו בירושלים.
שאגו צרריך – זו היא צעקת התפיסה ברדפם.
שמו אותותם אותות – שהגביהום להחזק בעיר.
א. כן בכ״י ס״פ, אך אולי צ״ל: ״כל״.
ב. בכ״י ס״פ: האותיות.
ג. בכ״י ס״פ: האומות.
שאגו – נקראו מקדשים מועדים בעבור התחברות שם ישראל במועדים, וכמוהו: שרפו כל מועדי אל בארץ (תהלים ע״ד:ח׳).
ואותותם – כפי מחשבתם, כדרך: והאנשים רדפו אחריהם (יהושע ב׳:ז׳).
ROARED. The sanctuaries are called mo’adim (meeting-places) because Israel gathers there on the festivals (mo’adim). Mo’ade (meeting-places) in “They have burned up all the meeting-places of God” (verse 8) is similar. “Their own signs” speaks of what the adversaries think.1 It is like and the pursuers sought them throughout all the way, but found them not(Joshua 2:22).2
1. Their omens are not truly omens.
2. See Ibn Ezra on Ps. 69:5.
שאגו – מועדיךא – בתי המקדש נקראים מועדים לפי שנועדים שם ישראל לרגלים, וכן: שרפו כל מועדי אל (תהלים ע״ד:ח׳).
ואמר: שאגו – כמו שאמר: קול נתנו בבית י״י כיום מועד (איכה ב׳:ז׳).
שמו אותותם אותות – נבוכדנצר שם אותות להחריב בית המקדש כמו שאמר: שאל בתרפים ראה בכבד (יחזקאל כ״א:כ״ו) אם ילך לירושלם או לארץ בני עמון ובאו אותותיו ללכת לירושלם ולהחריבה.
שמו אותותם אותות. ה׳אותות׳ שעשית להורות שעמנו אתה בצרה1, כשיצא דם מן הפרוכת כמו שסיפרו ז״ל (שם), שמו2 ׳אותותם׳ - אותות להם3, ואמר טיטוס שהרג את עצמו4:
1. ע״פ לשה״כ להלן (צא טו) ׳עמו אנכי בצרה׳.
2. בדפו״ר ׳כמו׳.
3. הגויים שמו את האותות המראים על שיתוף ה׳ בצער ישראל כאילו הם ׳אותותם׳, אותות להם.
4. בגיטין שם: ואמר אי אלהימו צור חסיו בו זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו שנאמר +תהלים ע״ד+ שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות׳. רש״י שם: שמו אותותם אותות אמרו שסימניהון סימן דם זה של מי הוא אם לא שהרגנו את עצמו. עצמו כינוי כלפי מעלה. וראה מש״כ רבינו בקהלת ח י.
שאגו – צעקו.
מועדך – מלשון וועד ואסיפה.
בקרב מועדך – בתוך בה ״מ מקום שהיו נועדים שם כל ישראל והשכינה עמהם.
שמו אותותם אותות – אמרו שהאות שלהם הוא אות אמת כי עד לא הלך נ״נ על ירושלים עשה אותות לדעת אם יצלח כמ״ש שאל בתרפים ראה בכבד (יחזקאל כ״א:כ״ו) ובא לו האות ללכת ואחר שכבשה אמר שיש ממשות באלה האותות.
שאגו – כאשר ישאג האריה על טרפו (ישעיה ל״א:ד׳)שמו אותתם אתות – שני הפירושים נכונים, שנבוכדנצאר שאל בתרפים טרם בואו על ירושלים (יחזקאל כ״א:כ״ו) והאמין באותו שנתנו לו הקוסמים (רש״י ורד״ק) שיקדים ביאתו לשם, או הוא מלשון איש על דגלו באתת לבית אבתם (פרשת במדבר) לשון נס, ור״ל שמו על חורבות המקדש נסם לאות כי משלו בנו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He will strike with a hammer like a man who lifts up his hand against a wood thicket to cut it with axes.
יודע כמביא למעלה בסבך עץ – כאילו יעלו למעלה ותדע במה הם באים. הוי יודע כמביא למעלה בסבך עץ. ולא סוף דבר אלא אבותיהם עשו כן שנאמר (בראשית י״א:ד׳) הבה נבנה לנו עיר. ואין עיר אלא אלוה כמה דאמר (דניאל ד׳:י׳) עיר וקדיש. ונגיחנו שם ונלחם עמו שנאמר (בראשית י״א:ד׳) ונעשה לנו שם. ואין שם אלא עבודה זרה שנאמר (שמות כ״ג:י״ג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו. ואומר (בראשית ד׳:כ״ו) אז הוחל לקרוא בשם ה׳. כך עשו הרשעים (תהלים כ״א:י״ב) חשבו מזימות בל יוכלו. עשו אבות פתח לבנים וראה מה הם עושים. ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכילפות. בקשו לעלות בשמים ולא יכלו ועשו עמך מלחמה בארץ שנאמר שלחו באש מקדשך בשביל שלא יכלו לעלות בשמים שלטו בארץ. אמרו בלבם נינם יחד. מה הם אומרים (תהלים פ״ג:ה׳) לכו ונכחידם מגוי אלהי מי נקרא לא אלהי ישראל אם נאבד ישראל מן העולם אלהי מי נקרא לא יזכר עוד.
רמז תתי
יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות – אמר רבא טעין תלת מאה כודנייתא נרגי פרזלא דשליט בפרזלא שדר ליה נבוכדנאצר לנבוזראדן וכולהו בלעתנוהו חד תרעא דירושלם שנאמר ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלומון, בעא למיהדר אמר מסתפינא דיעבדו בי כדעבדו בסנחריב נפק בת קלא ואמרה ליה שור בר שוור מא זימנא דמקדשא והיכלא למיקלא, פש בהדיה חד טנא אתא מחייה בקופיה ואיפתח שנאמר יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות.
תערף כמא תדכ׳ל אלקדאדים פוק שעב אלחטב.
שיודע הדבר הזה [גלוי העונש עליהם (מפסוק ג)] כפי שהקרדומים יורדים על סבכי העצים לחתוך אותם [ברעש גדול].
יודע, ניכרים כמו שמכניסים קרדומות על סכך העצים ניכר החרבן וסימני ההרס שעשו בבית מועדך - מקדשך כבקיעים והשחתה שעושה המכה בקרדומות בעצי היער.
יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות – נודע האויב כשהיה מכה בפתחי שערי בית המקדש שהוא כמביא מכותיו למעלה ברקיע ומניין היה יודע שהיה הוא רואה שהעץ מסבך ואוחז את הקרדומות ובולען, כמו שאמרו רבותינו: כולהו בלעתנהו חד תרעא דירושלם, בסְבָך עץ קרדומות לשון נאחז בסבך (בראשית כ״ב:י״ג), העץ סובך אותם ונסבכין בו.
May he be known as though bringing on high; the hatchets were in the thicket of the trees The enemy knows that when he strikes the gates of the entrances of the Sanctuary, it was as though he was bringing his blows on high, even into the sky. Now how did he know it? For he would see that the trees would entangle, grasp, and swallow up the hatchets, as our Rabbis said (Sanh. 96b): One gate of Jerusalem swallowed them all up.
the hatchets were in the thicket of the trees Heb. בסבך-עץ, an expression of: "caught in the thicket (בסבך)" (Bereshit 22:13). The tree entangles them, and they become entangled in it.
בסבך עץ קרדומות – כשהעלו אותותם על העיר, אז לכל הודיעו שתפשו את העיר והנכנס יכנס.
יודע – אמר ר׳ משה: כי זה קשור עם הפסוק שהוא אחריו, והוא מספר כי עת בנות שלמה את בית י״י וחצוב החוצבים את האבנים, היה חושב המביא בתי הידים בגרזן לחצוב את האבן, כי הגיע מעלה למעלה, וככה הוא יודע למעלה, כהביא המביא בסבך עץ קרדומות.
ולפי דעתי: כי בעת שיובאו הקרדומות בסבך עץ לכרות העץ שהיה לבניין הבית, היה לו שאון למעלה.
IT WAS KNOWN. Rabbi Moses says that “It was known on high when axes were brought in a thicket of trees” is connected to the verse which follows.1 Our verse relates the following: When Solomon built the House of God and the hewers chopped the stones, each one who placed the axe head on the axe handle in order to hew the stones thought that he reached high and above.2 The meaning of our verse is as follows: “It was known above3 when the [cutter of stones] brought the axe head into the wood thicket.”4 However, in my opinion the meaning of our verse is, “When the axe was wielded in the wood thicket5 to cut the wood to be used in building the Temple, it made a great noise above.”6
1. Our verse deals with chopping wood for the construction of the Temple. The next verse contrasts this with the destruction of the Temple.
2. Heaven.
3. In heaven, according to Radak on this verse. Unless stated otherwise, Radak when quoted in a note should be considered to refer to Radak on the verse being discussed in that note.
4. The axe handle. Rabbi Moses interprets “wood thicket” as referring to an axe handle, for the axe handle is made out of a branch from a wood thicket. This would interpret our verse as follows: “Each one of those who placed the axe head on the axe handle thought that what he was doing was known in heaven.”
5. This interpretation believes that our verse speaks of the cutting of the wood to be used in building the Temple. It interprets our verse as follows: “It was known above when the axe was wielded in the wood thicket” [to provide wood for the Temple]. According to this interpretation, too, verse 4 is connected to verse 5. See R. Sherem’s comment on this verse in his Beer Yitzchak (Leghorn, 1864).
6. In heaven.
יודע כמביא למעלה – כשנבנה בית המקדש מי שהיה מביא קרדמות בסבך עץ – לכרות אותו לצורך הבנין, כאלו היה מביא אותו למעלה בשמים לפני כסא הכבוד כל כך היו שמחים ומתפארים באותו בנין. ועתה באו האויבים והלמו הפתוחים בכשיל וכלפות.
בסבך – כמו נאחז בסבך (בראשית כ״ב:י״ג), והוא משקל אחר, כי זה הבי״ת נקראת בקמץ חטף.
ייוודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות. וזה אמר, כדי שיהיה הוא נודע בחילו לאיש שהביא ׳קרדומות בסבך עץ׳ ובית יד שלהם1 ׳למעלה׳ - להלחם, ושהוא ניצח את השכינה:
1. ׳סבך׳ הוא בית היד של כלי המשחית העשויים מעץ, וכן נראה מדברי האבע״ז, אף שפירש באופן אחר.
בסבך עץ – בקמץ חטוף ובמדויקים הבי״ת במאריך והסמ״ך בשוא לבד וכן הוא לב״א ובקצת ספרים הסמ״ך בשוא ופתח כמנהג קריאתם במלת סבכי היער (ישעיהו י׳) ובכיוצא והעולם נוהגים לקרות בסבך בשוא נח כמו יקטל עני (איוב כ״ד:י״ד), יתמך דברי (משלי ד׳:ד׳), תשכן עליו (איוב ג׳:ה׳), ודומיהם כמו שכתבתי במאמר המאריך.
ועת – ועתה קרי.
בסבך – הענף נקרא סבך ע״ש שמסתבכים ונאחזים זה בזה כמו נאחז בסבך (בראשית כ״ב:י״ג).
קרדמות – גרזנים.
יודע וכו׳ – כל מי שהביא קרדומו בסבך עצי הלבנון לחטוב ארזים להביאם לבנין בה״מ היה נודע לו כאלו מביא למעלה לפני כסא הכבוד כי למצוה רבה היה נחשב בעיניו.
בסבך – מקור, שיבלע העץ ויסתבכו בו הקרדומות, ולפירוש הב׳ בסבך שם, ויל״פ כי בעת הבנין לא נשמע מקבות וכלי ברזל בהבנתו עפ״ז אמר הלא תחלה אם באו קרדומות בסבך עץ היה נודע כאלו הביא הברזל למעלה, ואיך עתה פתוחיה בכשיל וכילפות יהלומון.
יודע – אמרו הלא בזה יודע שדבר זה דומה כאילו מה שמשחיתים בבהמ״ק למטה מביא אותו למעלה – היינו שרע בעיני השמים למעלה,
אם יסבך העץ את הקרדמות – אם יבלעו הקרדמות בהעץ ולא יוכלו לפעול פעולתם, זה יהיה אות שהורע דבר זה למעלה, או יל״פ בזה יודע ה׳, אם יביא למעלה את הקרדמות המכים בהעץ,
בסבך של העץ אם יבלעו בהעץ, (ובאמת אמרו חז״ל שהקרדומות נבלעו בהשערים, שתחלה נעשה האות, רק שאח״ז נפסק נס הזה, ובזה שמו אותותם אותות שה׳ מסכים על החורבן).
יִוָּדַע – מקרא קשה – האויב (פסוק ג׳) בהרימו ידו לנתוץ היה נודע ונראה כחרש המביא למעלה כלומר המרים ידו להביא קרדומות תוך ענפי עץ מסובכים שמכה בהם בכל כחו לכרתם.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
But now they pull down1 its carvings together; they pound with the hatchet and the two-edged chiselas if with mallets.
1. Pull down: scrape off.
ועתה פתוחיה יחד – הרי עשו האבות פתח לבניהם בקשו לעלות לשמים ולא יכלו שנאמר הבה נבנה לנו עיר ומגדל, אמרו נעשה לנו עבודת אלילים ונעשה לנו שם וילחם עמו ואין שם אלא עבודה זרה שנאמר ושם אלהים אחרים ואומר אז הוחל לקרוא בשם ה׳, כך עשו הרשעים חשבו מזמה בל יוכלו עשו עמך בארץ שלחו באש מקדשך למעלה היתה שכינתך ולמטה היתה שכינתך ובשביל שלא יכלו לשלוט בשמים שלטו בארץ, אמרו בלבם נינם יחד מה הם אומרים אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, אלהי מי נקרא לא אלהי ישראל נעקר ישראל ואינו נזכר עוד, שרפו כל מועדי אל מהו מועדי אל מקומות שהיה שמך מתועד.
ואלאן פג׳מיע נקושהא הם באלמעול ואלפוס יבהג׳ונהא.
ועתה הם עשו את החריטות שלהם [שיש לעם שלך בקודש] הם מכים עליהם בגרזנים ובמגרפות [כדי לשבר אותם ולהעלים הוכחות שזה שלנו].
ועתה, ועתה הרי כל פתוחיהם וקשוטיהם של בתי מועדיך הם כפטישים ובגרזנים הולמים בהם.
ועתה – אף על פי שהיה רואה שלפני הקב״ה קשה לא נמנע מלהלום כל פתחיה וכל שעריה יחד.
בכשיל וכילפות – כלי משחית של נגרים הם ובקרדומות באו לה. תרגם יונתן בן עזיאל: בכשילין.
כלפות – לשון ערבי הוא, כך פירש דונש, והוא מכלי הנגרים.
יהלומון – האויבים.
And now although he saw that this troubled the Holy One, blessed be He, he did not refrain from striking all its entrances and all its gates together.
with hatchets and hammers They are tools of destruction used by carpenters: "and will come against her with axes (ובקרדמות)" (Yirmeyahu 46:22). Jonathan renders: בּכשיליא. כֵּילַפּוֹת is Arabic. This is how Dunash (p. 34) explained it, and it is one of the carpenters' tools.
they strike The enemies [strike].
ועתה פתוחיה יחד ואחר כן בכשיל וכלפות יהלמון – מיני כלי משחית.
ועתה – בכשיל וכלפות – כלי ברזל להשחית.
ויש אומרים: כי כשיל מגזרת כשלון (משלי ט״ז:י״ח). וכלפות – בהתחלף הכ״ף בקו״ף שהיו מקלפין, כמו: כובע וקובע.
AND NOW … WITH HATCHET AND HAMMERS. Kashil (hatchet) and kelappot (hammers) are instruments of destruction. Some say that kashil (hatchet) is related to the word kishalon (failure), and that a kaf has been substituted for a kof in the word kelappot (hammers).1Kelappot are instruments used for peeling. Compare this to kova [spelled with a kaf] and kova [spelled with a kof].2
1. The word for pealing is spelled with a kof. Our word is spelled with a kaf. Hence the comment.
2. Both have one meaning. They mean “helmet,” or “hat.”
ועתה פתוחיה יחד – כל הפתוחים והציורים שהיו עשויים בזהב, כלם יחד יהלמון אותם בכשיל וכלפות.
וכנוי פתוחיה על המלאכה כלומר מלאכת הבית שהיו פתוחיה נאים הלמו אותם האויבים.א
כשיל – הוא קרדום. ותרגום ובקרדמות באו לך – וכמה דעלין בכשילין.
ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכלפות. ואז אמר לחילו, שבהיות הדבר כן - שהוא ניצח, שכל חילו ׳יחד׳ - בלי שום פחד, יהלומון פיתוחי השכינה שבמקדש ׳בכשיל וכלפות׳1:
1. בכשיל וכילפות - כלי משחית של נגרים הם ובקרדומות באו לה תרגום יונתן בכשיליא, כילפות לשון ערבי הוא כך פירש דונש והוא מכלי הנגרים (רש״י). כלי ברזל להשחית (אבע״ז). כשיל, הוא קרדום... וכילפות הוא כלי מַפָּץ כמו הקרדום, והוא בשקל (יחזקאל מ, ל) וְאֵלַמּוֹת סביב, והאחד: אֵלַם, כֵּלַף, כלי שמשברין ומסתתין בו האבנים (רד״ק). והכוונה לצורות הכרובים שהיו חקוקים בקירות המקדש, כמבואר בפירוש רבינו לשיר השירים (ג יא) ׳תוכו רצוף אהבה - שהיו שם בקירות כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת להורות אהבת ה׳ את עמו מבנות ירושלים - יותר מכל שאר האומות׳, בבניין בית המקדש הראשון במלכים א׳ (ו כט) כתוב ׳וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן׳, ופירש רש״י ׳חקוקי צורת כרובים ודקלים׳. ואולי הדקל סימן לחיבה כמבואר בברכות (נז.) ׳הרואה לולב בחלום, אין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים׳, וכן בסוכה (מה:) ׳מה תמר זה אין לו אלא לב אחד - אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים׳.
וכילפות – הפ״א דגושה ובמקצת ספרים וכלפות בלא יו״ד בשרשים כתוב שהיו״ד למשך.
יהלמון – הה״א נחטף פתח בכל המדוייקים.
פתוחיה – ענינו החתירה והחקיקה של צורות ודקלים כמו פתוחי חותם (שמות כ״ח:כ״א).
בכשיל וכילפות – שמות כלים עשוים לשבר בהם אבנים.
יהלומון – ענין הכאה ושבירה כמו יהלמני צדיק (תהלים קמ״א:ה׳).
ועתה – בעת החורבן כל פתוחי הזהב שעל הקירות היו הצרים הולמים ומשברים בכשיל וכילפות.
פתוחיה – הפתוחים והצורות המפותחים על הקירות.
כשיל – תרגום בקרדומות באו לה בכשילין, וכילף, כלי שמשברים בה את האבנים.
ועתה – הלא ראינו שלא נעשה האות הזה כי יהלומון בכשיל וכילפות וכלי משחית,
את פתוחי הזהב שעל הקירות, ואח״כ
ועתה – וע״י זה מעשה פתוחים נאים שהיו בכתלי בית המקדש (מלכים א׳ ו׳:כ״ט) יהלמו בכשיל (כלי מפץ המכשיל ומפיל) ובכילפות (בלשון ארמי קולפא, תלמוד בבלי מסכת ברכות נ״ח – כידון).
ועתה – כמו ועתה לא יבצר מהם (פרשת נח), על זה הדרך.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
They have burned the sanctuary to the ground with fire; they have defiled the tabernacle in which your name is uttered.
וקד כ׳לו אלנאר פי מקדסך, ובד׳לוא מסכנך וטרחוה אלי אלארץ׳.
וכבר הניחו לאש [שתשרוף] במקדש שלך. וטמאו את המשכן שלך והשליכו אותו עד הארץ.
לארץ, וחללו משכנך והפילוהו עד לארץ.
(ז-ח) כל פחותיהא כאחד שלחו באש מקדשך – כמו שפירש אחריו:
אמרו בלבם נינם – בפה אחד: ששרפו היכל הקב״ה ומועדי אל – שילה ובית עולמים.
נינם – ניני המלכים.
א. כן בכ״י ס״פ. ואולי צ״ל: פתוחיה.
שלחו – הלמ״ד קל, ואף על פי שהוא מהבניין הכבד, כמו: בקשו נפשי (תהלים פ״ו:י״ד).
אמר בן בלעם: כי זה הפוך, שהנכון: שלחו אש במקדשך.
ויתכן שהטעם שהיה האש סביב וכאילו המקדש משולח.
THEY HAVE SET. There is no dagesh in the lamed of shilchu (they have set). This is the case even though shilchu is a pi’el.1 Compare this to bikshu (sought)2 in sought after my soul (Psalms 54:5; 86:14).
Ben Balaam says that our verse reads the reverse of what it should.3 The correct way to read our verse is, “They have sent fire into Your Sanctuary.”4 However, it5 probably means that the fire surrounded the Sanctuary. The Sanctuary was, as it were, “sent away.”6
1. The middle stem letter of a word in the pi’el has a dagesh placed in it. Shilchu is thus irregular.
2. Bikshu is a pi’el. Nevertheless, it has no dagesh. The word is thus irregular.
3. Our verse reads shilchu va-esh mikdashekha (they have set Thy sanctuary on fire). This literally reads, They have sent with fire Thy sanctuary.
4. Shilchu va-esh mikdashekha should be read as if it were written shilchu esh be-mikdashekha (they have sent fire into Thy sanctuary).
5. Shilchu va-esh mikdashekha.
6. According to this interpretation, our verse reads, “They sent away Your Temple with fire.” In other words, mikdashekha is the object of shilchu and there is no need to remove the bet placed before esh and attach it to the word mikdashekha, for our text is to be understood as if it were written shilchu mikdashekha ba-esh.
שלחו באש מקדשך – כמו הפוך: שלחו אש במקדשך. וכן ואת העיר שלחו באש (שופטים א׳:ח׳).
ובכן שלחו באש מקדשך. בני חילו: לארץ חללו משכן שמך. שחרש טורנוסרופוס הרשע ההיכל וכל סביבותיו1:
1. ע״פ לשון הרמב״ם (תעניות פ״ה ה״ג) ׳ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו לקיים ציון שדה תחרש׳. והוא ע״פ גירסא שונה בתענית (כט.) ׳כשחרב [וגרסו ׳כשחרש׳] טורנוסרופס הרשע את ההיכל׳ (תוספות יו״ט שקלים ו׳:ב׳). והוא מפורש בירושלמי שם (פ״ד ה״ה).
שלחו באש – קלה הלמ״ד וכ״כ ר׳ יונה בספר הרקמה וכמוהו רבים קלים מהדגש כמ״ש ביחזקאל מ׳ וכמ״ש רד״ק במכלול דף ע״ד. ובמסורת שופטים א׳ שלחו ד׳ דגשין והתם חשיב להו ואזיל וכל דסמיכי לאש דכוותייהו דגשין בר מן א׳ רפי שלחו באש מקדשך ומטעין ביה.
משכן שמך – המ״ם במאריך במדוייקים ומכאן ראיה שאין מאריך בזה מניע השוא הבא אחריו.
שלחו – ענין הצתה והבערה.
חללו – מלשון חולין.
שלחו באש מקדשך – כמו שלחו אש במקדשך.
לארץ – מקום שכינת שמך חללו והשפילו עד לארץ.
שלחו באש מקדשך ושרפוה, וגם חללו לארץ משכן שמך שהוא הארון וכלי הקדש.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
They said in their heart, "Let us make havoc of them altogether." They have burned up all the meeting-places of God in the land.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Their children spoke in their hearts together; their fathers burned all the assemblies of God in the land.
שרפו כל מועדי אל בארץ – מקומות שהיה מתוועד לתפלה לקדש את שמו ולהמליכו עלינו. אותותינו לא ראינו. אותו אות שאמרת לנו (ירמיהו ל״א:ז׳) הנני מביא אתכם מארץ צפון. ואותו האות שכתוב בו (ישעיהו נ״ב:ז׳) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר. למה כי אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה. וכן הוא אומר (איכה א׳:ט״ז) כי רחק ממני מנחם. אין לנו נביא שיודיענו כלום שישיב נפשנו אלא הכל סתום לפנינו שנאמר (דניאל י״ב:ד׳) סתום את הדברים. אם אין אתה עושה בשבילנו עשה בשביל שמך הגדול והקדוש שמתחרף ומתנאץ בעולם שנאמר עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח.
חתי נסלהם קד קאלוא ענא פי אנפסהם אג׳מעין, למא אחרקוא ג׳מיע מחאצ׳ר אלטאיק פי בלאדה.
ואפילו הזרע שלהם אמרו עלינו יחד בלב שלהם. כאשר שרפו את כל משכנות האל בארץ שלו.
אמרו, אפילו זרעם של האויבים כבר אמרו עלינו בלבם יחד כיון ששרפו כל בתי מועדי האל בארצו.
ואמוא אמרו בלבם נינם יחד, הכוונה בכך כי הדור השני של האויבים אמרו עלינו כי אותותינו לא ראינו, והם שלשה דברים, שמה שעבר מן הנסים לא היה כפי שאנחנו אומרים, ושמה שאנחנו מצפים שיבא מהתגלות הנבואה לא יהיה כמו שאמרו אין עוד נביא, ושאין אנו יודעים מתי הקץ כאמרו ולא אתנו יודע עד מה. הרי ספר הנביא כל זה והכחיש דבריהם.
ואמרו נאות חמס, רוצה בו נאותינו חמס, כלומר שהם שכנו בארצנו בחמס.
וקולה אמרו בלבם נינם יחד, יריד בה אן אלטבקה אלת׳ניה מן אלאעדא קאלוא ענא אן אותותינו לא ראינו, והי ת׳לאת׳ה אשיא, אן מא מצ׳י מן אלאיאת לם יכון כמא נחכיה, ואן מא נתמנאה אן יג׳י מן ט׳הור אלנבוה לא יכון כמא קאלוא אין עוד נביא, ואן אלקץ לא נעלם מתי הו כקולה ולא אתנו יודע עד מה, פחכי אלנבי ג׳מיע ד׳לך וכד׳בהם פיה.
[93 א] וקד אמרו בלבם נינם יחד קיל פיה אנה מסתקבל מן ינה כׄפיף אדֺ קאל קיל חרב היונה (ירמיהו מו:טז, נ:טז) ואנא אקול אנה מן נין ונכד (ישעיה יד:כב) ואכׄתצר אלפעל קבלה פכאנה קאל נשמיד נינם יחד אי נסתאצל נסלהם מעא ואלערב תפעל דֺלך פתנצב אלמפעול פתקול אלקרטאס לרמאה אלסהאם באלנצב עﹶלי מעני אציבו אלקרטאס וכדֺלך אלטעאם יענון אטעמוא אלטעאם וקאל שאערהם חיאזימך ללמות פאן אלמות לאקיך יריד שד או אשדד חיאזימך.
“They resolved, ‘Let us destroy them altogether!’” he (Ibn Naġrila) thinks it is the imperfect Qāl form derived from Y-N-H, as in “deadly sword” (hayyônāh) (Jer. 46:16 and Jer. 50:16). I say that is from N-Y-N and is deficient and omits the verb preceding it as if it says ‘let us destroy them altogether.’ Meaning to annihilate their progeny with them. The Arabs do as such; they demarcate the object with the direct object and say ‘the food’ they mean eat the food. Their poet says ‘Your mediastinum of dead, death.’ (ʾAsās al-Balāġa I, 133).
אמרו בלבם נינם יחד – נינם מושליהם וכן ינון שמו (תהלים ע״ב:י״ז), ואחריתו יהיה מנון (משלי כ״ט:כ״א) כל מושליהם מחשבה אחת להם, כראשונים כאחרונים, להזדווג לפטרונן של ישראל תחלה ואחר כך יזדווגו להם ותדע שהרי שרפו כל מועדי אל שהיו בארץ כל בתי וועד שלו, פלשתים החריבו שילה נבוכדנצר החריב בית ראשון רומיים החריבו בית שיני.
They said in their heart, their rulers together Heb. נינם, their rulers, and similarly: "his name will be magnified (ינון)" (Tehillim 72:17); "he will ultimately be a ruler (מנון)" (Mishlei 29:21). All their rulers devise one plot, the first as the last: namely, to get at the protector of Israel first and afterwards they would get at them [Israel], You should know this by the fact that they burned all the meeting places of God in the land, all His meeting houses. The Philistines destroyed Shiloh; Nebuchadnezzar destroyed the First Temple; Titus destroyed the Second Temple.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ונירם״.
THEY SAID … “LET US MAKE HAVOC OF THEM.” A vav is missing.1 The psalmist does not say who said [these words].
Rabbi Marinus says that ninam (let us make havoc of them) is related to the word tonu (wrong) in And ye shall not wrong(Lev. 25:17).2 The latter is so even though tonu is a hifil and ninam is a kal.3 It is similar to va-niram (we have shot at them) (Num. 21:30).4 I believe that this interpretation is correct. The word yonah (oppressing) in the oppressing5sword (Jer. 4:16; 50:16) is proof.6
1. Our verse opens with am’ru (they said). It should be interpreted as if it were written ve-am’ru (and they said), for our verse continues the thought of the previous verse.
2. Both words come from the same root: yod, nun, heh.
3. Words in different forms may differ in meaning. Here they have one meaning.
4. The word means “to wrong.” It refers to both physical and monetary harm. In our verse it refers to physical harm. It means “Let us destroy them.” This follows Radak’s interpretation of this verse.
5. The word may also be translated as “destroying.”
6. Yonah is a kal. We thus see that the root yod, nun, heh in the kal has the meaning of “to destroy.”
אמרו בלבם נינם – נינה אותם, רוצה לומר: נהרגם, כמו חרב היונה (ירמיהו מ״ו:ט״ז). כי יש בלשון הזה אונאה בממון, כמו: ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא כ״ה:י״ז), ויש לשון אונס בממון ובגוף, וכמו: ולא יונו עוד נשיאי את עמי (יחזקאל מ״ה:ח׳), והאכלתי את מוניך (ישעיהו מ״ט:כ״ו), חרב היונה.
כל מועדי אל – פרשתיו.
אמרו בלבם נינם יחד. הנה ׳נינם׳ – בניהם, שהם דור הבא אחרי אלה, יהיה ׳יחד׳ עמנו, והיינו לעם אחד1, ובזה שרפו כל מועדי אל בארץ - בתי כנסיות ובתי מדרשות2:
1. הגויים חשבו שיוכלו להיות עם אחד עם היהודים אחרי שישרפו להם את מקומות שיש שם השראת השכינה.
2. אשר איועד לך שם, בית ועד. וכדי שיהיו לעם אחד שרף אותם.
תרף, ה׳ – יש פסיק אחר חרף כדי להרחיק לשון חירוף מהשם.
כל מועדי אל – כל המקומות המיועדות לה׳ בהכ״נ ובהמ״ד.
נינם – מענין נין ונכד.
אמרו – עד שלא לבד שנשאר המקדש חרב בימיהם, כי נינם ובני בניהם אמרו בלבם יחד שהם שרפו כל מועדי אל בארץ – כי החורבן ערך עד ימי נינם, עד שגם נינם מתפארים שאין עוד לאלהים מקום מועד שישכן שכינתו בארץ, וכן מתראה כדבריהם, כי
נינם – על משקל ונירם אבד חשבון (פרשת חקת) שענינו ונירה אותם בחצים, אף כאן שרשו ינה מלשון והאכלתי את מוניך את בשרם (ישעיה מ״א:כ״ו) וקרוב הוא ללשון אנינות ואבל, רק היה ראוי לינקד צירי וכן ונירם.
על מועדי אל בארץ – נגד משפט עובדי עבודה זרה בימים ההם שהיו מכבדים אלהי עיר ועיר, הם להגדיל כבוד יראתם מחריבים בתי מסגד כל אל בארצות שכובשים.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
We do not see our signs. There is no longer any prophet; there is no one among us any that know how long.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
We have not seen our signs that the prophets gave us; there are no longer any prophets and we have none with us who knows how long.
אותותינו לא ראינו – אות שאמרת לנו הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו קהל גדול ישובו הנה, ואותו אות שכתבת מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך מאלהיך למה כי אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה, וכן הוא אומר כי רחק ממני מנחם אין לנו נביא שיודענו כלום אלא הכל סתם בפנינו שנאמר ואתה דניאל סתום הדברים וחתום אם אין אתה עושה בשבילנו עשה בשביל שמך שהוא מתחרף בעולם עד מתי אלהים יחרף צר.
אנא לא נרי איאתנא אלמאצ׳יה, וליס איצ׳א נבי יאתינא, ולא מענא מן יעלם אלי מתי אלפרג׳.
[אומרים בית אסף] שאנחנו לא ראינו את המופתים שלנו הקדומים. ואין נביא שיביא לנו ואין מי שהוא עמנו שיודע מתי תבוא הגאולה.
אתותינו, אנו לא ראינו אותותינו שהיו בעבר, וגם לא נביא יבוא לנו, ואין אתנו יודע למתי תהיה הישועה.
וקו׳ אותותינו לא ראינו למא חכי קבל הדֺא ען אלאעדא אלמכׄרבין שמו אותותם אותות(תהלים עד:ד) פי עני אן איאתהם ואנביאהם. כאנת אלצאדקה מן דון איאתנא ואנביאנא.
It states, “no signs appear for us” for it states previously regarding the destructive enemies; “they take their signs for true signs” regarding me, their signs and their prophets. The righteous have been without signs and prophets.
אותותינו – שהבטחתנו ביד נביאיך אין אנו רואים אותם בימים רבים שאנו בגולה נתנבא אסף על ימי הגלות.
עד מה – עד מתי נהיה בצרה זו.
our signs which You promised us through Your prophetswe have not seen them in the many days that we have been in exile. Asaph prophesied concerning the days of the (last) exile.
OUR SIGNS. This is in contrast to they have set up their own signs for signs (verse 4). The meaning of our signs is, “Our interpretation of the words of the prophets.”
אותותינו – אותות הגאלה לא ראינו עדין וארך זמן רב גלותינו.
אין עוד נביא – מעת משמתו חגי זכריה ומלאכי לא היה לנו עוד נביא להגיד העתידות ומתי תהיה הגאלה.
או פירוש אין עוד – אין עדין, כלומר הנביא שעתיד להגלות לנו סמוך לגאלה, והוא אליה הנביא, לא בא עדין.
ולא אתנו יודע עד מה – תהיה הגאלה. ומה פרושו מתי, וכן עד מה י״י תאנף לנצח (תהלים ע״ט:ה׳).
אותותינו. שאמרו הנביאים ׳כל1 הנוגע בכם נוגע בבבת עינו׳ (זכריה ב יב), ואותות שעשית לנו נגד פלשתים כששבו את הארון, לא ראינו עתה, בכל מה שהכעיס טיטוס וחילו2: [ולא אתנו] יודע עד מה. עד מתי ימשך זה הגלות3:
1. לפנינו בזכריה ׳כי הנוגע׳.
2. כעין זה כתב רש״י: ׳אותותינו - שהבטחתנו ביד נביאך, אין אנו רואים אותם בימים רבים שאנו בגולה׳.
3. רש״י: עד מה - עד מתי נהיה בצרה זו.
עד מה – עד מתי וכן עד מה ה׳ תאנף לנצח (תהלים ע״ט:ה׳).
אותותינו – עדיין לא ראינו אותות הגאולה ואין עוד נביא לגלות הזמן.
ולא אתנו – אין מי מאתנו יודע עד מתי יתאחר.
עד מה – עד דבר מה, ר״ל כל מאומה.
אותותינו – כי שכינת האלהים בארץ היתה מתגלה,
א. ע״י נסים ונפלאות ועתה אותותינו לא ראינו
ב. היתה מתגלה ע״י השפעת הנבואה לנביאים ועתה אין עוד נביא
ג. היתה מתגלה ע״י רוח הקדש ועתה אין אתנו יודע עד מה.
אותתינו – נפלאות שהיינו רגילים לראות לשעבר.
ולא אתנו – היה ראוי ואין ומדרך השיר הוא.
עד מה – לא יקום נביא ויעשה אותות לנו, או מחובר הוא לשאחריו עד מתי וגו׳.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Why do You withdraw Your hand, Your right hand? Draw it out of Your bosom and consume them.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Why will you withdraw your hand, even your right hand, from redeeming? Take it out of your bosom and do away with oppression.
למה תשיב ידך – זה שמאל (כתוב בשופטים ברמז נ״ו).
לא תרד ענהם ידך ימינך, בל אפניהם מן ג׳וף ביתך.
אם כך אל תשיב מהם ידך ואת ימינך (אל תמנע מהם את העונשים שלך) אלא תרחיק (נ״א: תחסל) אותם מחלל הבית שלך.
למה, אל תשב מעליהם ידך וימינך, אלא כלה אותם מתוך ביתך.
ופירשתי מקרב חיקך. מתוך ביתך, כי בית ה׳ יקרא חיק כמו שנאמר בו ומחיק הארץ עד העזרה1, וכן והחיק לך. אמה2.
1. יחזקאל מג יד.
2. שם מג יז.
ופסרת מקרב חיקך, מן גוף ביתך, לאן בית אללה יסמא חיק כקולה פיה ומחיק הארץ עד העזרה, ואיצ׳א והחיק לה אמה.
וקו׳ מקרב חיקך כלה יעני בית אלעבאדה פיעני אן האולי אלכאפרין קד תסורוא ותקחמוא וסט חגרך פלﹶם תצרף חולך וקותך ען אפנאיהם מן וסט חגרך פתקדירה למה תשיב ידך וימנך לכלותם מקרב חיקך.
It states, “draw it out of your bosom”, meaning the Temple. Now these heretics have surrounded and pushed their way into the midst of Your forbidden area. You not do remove them from Your presence nor (use) Your might to annihilate them in the midst of the forbidden area. It is ‘Why do You hold back Your hand and Your right to destroy them out of Your bosom.’
מקרב חיקך כלה – השליכה והוצא אותה מתוך חיקך והלחם באויביך. כלה – לשון גרש, כמו: כלה גרש יגרש (שמות י״א:א׳).
Draw it out from within Your bosom Cast it and draw it out from within Your bosom and wage battle with Your enemies. כַּלֵה is an expression of driving out, as: "he will drive you out completely (כלה)" (Shemot 11:1).
בקרב חיקך כלה – מי שמושך ידו ואינו רוצה לעזור לעבדו, כמי שהניח ידו בחיקו.
למה תשיב – כדרך השיבא אחור ימינו.
ידך – השמאלית, כאילו הזכיר שתי ידיך, דרך משל.
והאמת שתכלה מקרב השוכן שם שהוא אויבך.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896: ״תשיב״.
WHY WITHDRAWEST THOU THY HAND, EVEN THY RIGHT HAND? The latter is like He hath drawn back His right hand(Lam. 2:3). Thy hand refers to the left hand. Scripture speaks, as it were, of two hands. It speaks metaphorically. However, the truth is,1 “You will consume those who rest in Your bosom”; 2 that is, Your enemies.3
1. Ibn Ezra’s interpretation of the literal meaning of the second half of our verse.
2. The sanctuary, according to Radak.
3. “You will consume Your enemies who now rest in Your bosom”; that is, in the place of the Temple, according to Radak.
למה תשיב – כמו השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב׳:ג׳).
ידך – היא השמאלית.
מקרב חיקך כלה – כלה האויב מקרב חיקך והוא בית המקדש שהוא מקום סתרך כמו החק לאדם.
או פרושו: כלה ימינך מקרב חיקך ונקום נקמתנו כי מי שישים ידו בחיקו לא יעשה פעלה כדרך העצל שיתן ידו בחיקו ולא יעשה מלאכה.
וטעם כלה – שלא תשיבנה עוד אל חיקך עד עשותך משפט הרשעים והכל דרך משל.
למה תשיב ידך. אחר החורבן, בצרת הרוגי מלכות: וימינך מקרב חיקך. ולמה תשיב ׳ימינך׳ שכבר נסתרה מהושיע ב׳קרב חיקך׳ כלה1, למה תשיב אותה עתה ׳מקרב חיקך׳ ל׳כלה׳ ולהשחית בחורבן ביתר:
1. יש לבדוק כת״י, הניסוח לא ברור.
כלה – ר״ל מנע.
תשיב ידך – לאחור לבל הכות בו את האויב.
כלה – ימינך כלה מקרב חיקך והוציאה משם והכה תכה בו את אויביך.
מקרב – המ״ם מורה על ההוצאה, השיבה מקרב חיקך וכלה את האויב.
למה תשיב ידך וימינך והלא אינך צריך לפעול פעולה נגדו רק שלא למנוע הפעולה, כי אתה משיב ידך וימינך ולא תניח את ידך לצאת כנגדו, רק הסתרת אותם בתוך חיקך לבל יעשו דבר, ואם (תוציאם) מקרב חיקך כלה – הלא אז יכלו ממילא, ולמה תעצרם בחיקך ולא תניח אותם שיצאו ויכלו אותם, ור״ל שלפעמים האויב חזק עפ״י הטבע וא״א לכלותו רק ע״פ נס ושידוד הטבע, ולזה צריך זכות הדור וכשאין הדור זכאים לא יעשה ה׳ נס להתנוסס, אבל פה א״צ לזה נס, כי האויב חלוש מצד טבעו ואם רק לא תשים ידך בחיקך, אם תוציא אותה מתוך חיקך יכולה עפ״י דרך הטבע, רק אתה מסתיר ידך ומונעה מלכלותו.
למה תשיב – אחור מלהכות בשונאיך.
כלה – אותם מקרב חיקך, כלומר מתוך מקדשך ונחלתך שהם חביבים לך ועד עתה נשאתם בחיקך.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
But God is the king, whose holy presence is from of old, one who carries out redemption in the midst of the land.
ואלהים מלכי מקדם פועל ישועות בקרב הארץ – הא פועלא טבא שהעמיד לי שכרי עד שלא עמדתי לפעול הה״ד ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם. א״ר שמואל בר נחמני אתה סבור קודם לברייתו של עולם ואינו אלא קודם לברייתו של אדם הראשון אדם נברא בששי וגן עדן נברא בשלישי.
ואנת אללה מלכנא אלקדים, פאעל אלמגות׳את פי אלבלאד.
ואתה ה׳ מלכינו הנצחי. עושה הישועות במדינות.
ואלהים מלכי מקדם – והרי אתה תשועתנו מאז.
But God is my King from time immemorial Behold, You were our salvation from time immemorial.
ואלהים מלכי מקדם – היה עוזר לנו ופועל ישועת.
ואלהים – כדרך ינאץ אויב שמך לנצח (תהלים ע״ד:י׳), שהוא מלך ישראל.
פועל ישועות – ידועות בעבורנו בקרב הארץ.
YET GOD. This is in contrast to1 “Shall the enemy blaspheme Thy name forever?” (verse 10).
You who are king of Israel [“Shall the enemy blaspheme Thy name forever?”].
WORKING SALVATION. On our behalf. The latter is well known in the midst of the earth.
1. Reading ke-neged rather than ke-derekh. This follows both Filwarg and Ha-Keter.
ואלהים – איך הוא זה שהניחנו בגלות הזמן הארוך הזה.
ומקדם הוא מלכי ופועל לי ישועות בקרב הארץ – ועתה הוא כאילו אינו מלכי שבעלונו אדנים זולתו, וטעם בקרב הארץא כמו שאמר לפרעה למען תדע כי אני י״י בקרב הארץ (שמות ח׳:י״ח) כלומר אף על פי שאני עליון אני משגיח בתחתונים ועושה בהם כרצוני.
וטעם בקרב – ר״ל אפילו בתוך ארץ האויבים והכופרים ואין להם כח להנצל מידו אפלו בתוך ארצם.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207 הושמט ע״י הדומות: ״ועתה הוא כאילו... וטעם בקרב הארץ״.
ואלקים מלכי מקדם. והנה אתה ׳אלקים׳, ׳מלכי׳ - ׳מלך ישראל וגואלו׳, וראוי למלך שלא לעולם יקוב הדין את ההר כענין השופט, אבל שירצה אותו הדין שיהיה לקיום עמו, ובזה היית כבר פועל ישועות לעמך נגד הטבע1:
1. ׳וטעם שאמר בקרב הארץ, כמו שאמר לפרעה (שמות ח, יח): למען תדע כי אני ה׳ בקרב הארץ. כלומר, אף על פי שאני עליון אני משגיח בתחתונים ועושה בהם כרצוני׳ (רד״ק). בישעיה מד ו) [כֹּה אָמַר ה׳] מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. חפץ בדין לתיקון ישראל, לא זולת זה : [וְגֹאֲלוֹ ה׳ צְבָאוֹת]. ובזה וְגֹאֲלוֹ נגד צבאות המערכת :
מקדם – מעולם הוא מלכי והוא פועל הישועה.
ואלהים מלכי מקדם – והלא מקדם היית מלכי אשר לא לבד שלא השבת ידך אל חיקך כי גם חשפת זרועך הנטויה בדרך נס, עד שהיית פועל ישועות בקרב הארץ – ר״ל כי הישועות שיעשה ה׳ עפ״י הטבע והמערכה הוא פועל אותם בשמים, שמצד שהוא אלהי השמים ומנהיג מערכת השמים יסדרם באופן שיושעו ישראל כפי הסדר הטבעי, אבל אם יעשה נס שלא כדרך הסדר הטבעי הקבוע בשמים, אז הוא פועל הישועות בקרב הארץ למטה, הגם שהסבות הקודמות היורדות משמים אין מסכימים לזה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
You broke the sea in pieces by Your strength; You shattered the heads of the sea-monsters in the waters.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
You cut off the waters of the sea by your power; you broke the heads of the sea serpents, and drowned the Egyptians at the sea.
אתה פוררת בעזך ים – עשרה נסים נעשו לאבותינו על הים (כתוב ברמז תקס״ח).
אנת אלד׳י מזקת בעזך אלבחר, וכסרת רווס קום שביה באלתנאנין עלי אלמא.
ואתה זה שגזרת את הים בעוז שלך. ושברת ראשי עם שדומים לתנינים על המים [שם שברת את הראשים שלהם].
אתה, ואתה אשר בקעת בעזך את הים ושברת ראשי המשולים לתנינים על המים, הכונה לפרעה והעם המצרי שנמשלו לתנינים ביחזקאל כט ג התנים הגדול, ועוד. והנה על המים אינו מוסב על שברת אלא על תנינים.
ושברת ראשי תנינים יריד בה אלעטֺים אלגסם מן חיואן אלבחר ואיאה יעני בקו׳ אתה רצצת ראשי לויתן פכל סאבח עטֺים יסמי לויתן וכל מנסאב עטֺים יסמי תנין איצֺא וממא ידל עלי אן לויתן הנא כתֺיר מן הדֺא אלנוע קו׳ ראשי מן דון ראש.
(13-14) And “You who drove back” is a geminate and hollow construct noun. I mean “frustrates (Hēphîr) the plans of nations” (Ps. 33:10).
And “who smashed the heads of the monsters of the Leviathan” That is to say, it is the mightiest sea monster; as is proven by “it was You who crushed the heads of Leviathan.” All mighty sea-monsters are called a Leviathan, whilst all crawling beast are also called a Tannîn. We can demonstrate that the Leviathan here is more numerous than that species, as it says “heads” (Rāshē) instead of “head” (Rôsh.)
ראשי תנינים – הם מצריים שנקראו תנינים, שנאמר: התנים הגדול (יחזקאל כ״ט:ג׳).
the beads of the sea monsters They are the Egyptians, who are called sea monsters, as it is said: "the great sea monster, etc." (Yechezkel 29:3).
אתה פררת ים סוף.
שברת ראשי תנינים – פרעה וכל חילו. פרעה נמשל לתנין, שנאמר: התניןא הגדול (יחזקאל כ״ט:ג׳).
א. כן בכ״י ס״פ, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: התנים.
או, כדרך: ויפרפרני (איוב ט״ז:י״ב), הפך שלו. והטעם כי ממשלתך מושלת בארץ, כאשר הזכיר בקרב הארץ, בים, ובתנינים אשר בו.
ויש אומרים: כי זה רמז לבקיעת ים סוף.
וטעם שברת – בשובו לחרבה.
ויש אומרים: כי התנינים – פרעה ושלישיו.
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 חסר: ״פוררת״.
THOU DIDST BREAK. The last letter of the root1 is doubled in the word porarta (Thou didst break). Porarta comes from a root whose middle letter is invisible.2 It is similar to hitporerah3 (broken down)4 in The earth is broken, broken down(Isaiah 24:19) or va-yefarpereni5 (and He broke me asunder) (Job 16:12), which is the reverse of I was at ease(ibid.).6
The meaning of our verse is that God’s rule dominates the earth. Scripture thus reads in the midst of the earth (verse 12), over the sea, and the sea-monsters in the waters. Some say that our verse alludes to the splitting of the Sea of Reeds and that Thou didst break refers to the turning of the sea into dry land. Others say that the sea-monsters refer to Pharaoh and his officers.
1. The resh.
2. An ayin vav. Its root is peh, vav, resh.
3. From the root peh, vav, resh.
4. Wherein the last letter of the root is doubled.
5. Va-yefarpereni comes from the root peh, vav, resh. The last letter of the root is doubled in va-yefarpereni.
6. In other words, va-yefarpereni (and he broke me asunder) comes from the root peh, vav, resh.
אתה פוררת – פוררת – ענין שבר ורצוץ, כמו התפוררה ארץ (ישעיהו כ״ד:י״ט), ויפרפרני (איוב ט״ז:י״ב). אמר: מקדם עשית לנו כל הישועות האלה, בעבורנו שברת בעזך ים ועברנו בתוכו ושברת ראשי אויבינו. זהו שנאמר: ראשי תנינים על המים – דמה המצרים לתנינים כמו שאמר על פרעה: התנין הגדול.
כי אמנם פוררת בעזך ים, שגזרת ים סוף לגזרים: ראשי תנינים. מבחר שלישי פרעה וחילו1:
1. ראשי תנינים - הם מצרים שנקראו תנינים שנאמר (יחזקאל כ״ט) התנים הגדול וגו׳ (רש״י, רד״ק). אבע״ז: ויש אומרים כי התנינים - פרעה ושלישיו.
פוררת – ענינו הרצוץ לחתיכות רבות כמו פור התפוררה ארץ (ישעיהו כ״ד:י״ט).
תנינים – תנים שם דג גדול שבים פרעה נקרא תנים כמ״ש בו התנים הגדול הרובץ וכו׳ (יחזקאל כ״ט:ג׳) ולכן יקראו המצרים תנינים.
בעזך – בכחך פוררת הים לי״ב גזרים לכל שבט שביל לעצמו כן ארז״ל.
על המים – כי נתקשו מי הים כסלעים והיו המצרים נזרקים עליהם ונשבר ראשם.
אתה פוררת בעזך ים – הלא נס של קריעת י״ס שנתפורר הים ונעשה יבשה לפני ישראל היה נס בקרב הארץ שלא ע״י טבע השמים והמערכה,
שברת ראשי תנינים על המים – ובעת ההיא שנעשה יבשה לפני ישראל בצד אחד, הטביע את התנינים המצרים מצד השני, והיה נס כפול, והנה המצרים נקראים בשם תנינים כמ״ש התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו, שהיו מאמינים שיש להם כח ע״י המים ונהר נילוס שהיו עובדים אותו ואת התנינים שבו, כמ״ש לי יאורי ואני עשיתני כמש״פ שם, ובכ״ז שברת אותם על המים.
פוררת – לפירורין וחלקים דקים.
תנינים – גם הוא מגזרת אונן והיא החיה הנקראת קראָקאָדיל הנמצאת בנילוס הנהר ומשמעת קול נהי כבכית עולל ויונק, והמשל הוא על מצרים (יחזקאל כ״ט:ג׳).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
You crushed the heads of leviathan. You gave him as food to the folk inhabiting the wilderness.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
You shattered the heads of Pharaoh's warriors; you handed them over for destruction to the people of the house of Israel, and their corpses to jackals.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 13]
The meaning of “who left him as food for the denizens of the desert” is the seafaring folk. It is a plural and fishermen. It has only one Yôdh, which is the plural marker. The aṣl elision because of the meeting of two Shewāhs so the vowel shifts to the Ṣ; “Ships come from the quarters of Kittim” (Num. 24:24), “messengers shall set on ships” (Ez. 30:9). The Lāmęḏ of ‘ləṣṣiyyîm shifts, that is to say ‘ləʿām Ṣiyyîm.’
ראשי לויתן – פרעה נקרא כן שנאמר: יפקד י״י בחרבו הקשה על לויתן וגו׳ (ישעיהו כ״ז:א׳).
תתננו מאכל – נתת ממונו, לעם ישראל לאוכלו.
לציים – לכיתות וצבאות שהוצאת. לציים – סיעות, כמו שתרגם אונקלוס וצים מיד כתים (במדבר כ״ד:כ״ד) – וסיען.
the heads of Leviathan Pharaoh is called [by] this [name], as it is said: "the Lord will visit with His hard...sword on leviathan, etc." (Yeshayahu 27:1).
You give it as food to the people in companies You gave his money to the people of Israel to consume. in companies Heb. לציים. To the companies and hosts that You took out.
ציים – are companies, as: "And companies from the Kittites" (Bemidbar 24:24), which is translated as וסיען, and companies.
לויתן – זה פרעה.1
תתננו מאכל לעם {לציים} – ספנים.
1. בדומה פירש רש״י.
אתה – אמר ר׳ משה: כי כל שוחה בים וגופו גדול יקרא לויתן והאות שהזכיר ראשי ולא ראש אחר.
ולפי דעתי: שלויתן – דג גדול ותחסר מלת כל, כמו: ראשי כל לויתן. והנה השם נתנו מאכלאלעם לציים – שהם שוכנים בצייה כנגד הים, וידוע כי יש מקומות שיאכלוהו מעת לעת בזמן ידוע.
ור׳ משה אמר: כי לעם לציים – כמו לעבדך ליעקב (בראשית ל״ב:י״ט).
וטעם לציים – לאנשי הספינות.ב
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״מאכל״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 נכפל כאן בטעות: ״כמו לעבדך ליעקב״.
Rabbi Moses says that whatever swims in the sea and has a large body is called a “leviathan.” The fact that the psalmist speaks of “heads” and not of one head is proof of this.1 However, in my opinion leviathan refers to a [specific] big fish. Our verse is missing the word kol (every).2
Our verse should be interpreted as if it were written, “Thou didst crush the heads of every leviathan.”
God gave the flesh of the leviathan as food to the folk, to the wilderness;3 that is, to the people who live in the wilderness.4 Wilderness is in contrast to the sea.5 It is known that there are places where the leviathan is eaten from time to time at well-known fixed dates. Rabbi Moses says le-am le-tziyyim (to the folk inhabiting the wilderness)6 is similar7 to le-avdekhah le-ya’akov8 (to thy servant, to Jacob)9(Gen. 32:19). The meaning of le’am le-tziyyim is, “to the people who man ships.”10
1. “Heads” implies many fish. The psalmist speaks of “heads” because it refers to any fish with a large body.
2. “Thou didst crush the heads of every Leviathan.” Rashe (heads) is plural, whereas Leviathan is singular. According to Ibn Ezra, whenever a singular is connected to a plural, the reference is to each one of the plural. Hence Ibn Ezra’s comment.
3. Our verse literally reads, Thou gavest him to be food to the folk to the wilderness.
4. Ibn Ezra’s interpretation of Thou gavest him to be food to the folk to the wilderness.
5. Mentioned in the previous verse.
6. Literally, “to the people to the wilderness.”
7. In that the second lamed in the phrase means “of” or “belong to,” rather than “to.”
8. Literally, to your servant to Jacob.
9. Translated literally.
10. Rabbi Moses renders tziyyim as “ships.” He renders le-am le-tziyyim as “to the people of ships.” Hence his interpretation: “to the people who man ships.”
אתה רצצת – לויתן – הוא פרעה כי לויתן פרושו התנין הגדול, כמו: על לויתן נחש בריח (ישעיהו כ״ז:א׳).
ואמר ראשי – על שלישיו וגבוריו.
תתננו מאכל לעם לציים – זהו ביזת הים שבזזו ישראל שהיו עם ההולכים לציים.א
ציים – פירוש: מדברות, כי בצאתם ממצרים הלכו במדברות, כי כל מסעיהם במדברות היו: מדבר איתם, מדבר סוף, מדבר פארן, מדבר קדש, מדבר מואב.
או יהיה לציים – כלמ״ד לעבדך ליעקב, ופי׳ ציים – מדבריים, והענין כמו שפרשנו.
לויתן. פרעה1: לציים. לישראל הולכי מדברות, בביזת הים2:
1. ׳ראשי לויתן - פרעה נקרא כן שנאמר (ישעיה כ״ז) יפקוד ה׳ בחרבו הקשה על לויתן וגו׳ ׳ (רש״י). ׳הוא פרעה, כי לויתן פירושו התנין הגדול, כמו (ישעיה כז, א): על לויתן נחש בריח. ואמר ראשי, על שלישיו ועל גבוריו׳ (רד״ק).
2. - נתת ממונו לעם ישראל לאוכלו (רש״י). רד״ק: תתננו מאכל לעם לציים, זהו ביזת הים שבזזו ישראל שהיו עם ההולכים לציים. ציים פירושו מדברות, כי בצאתם ממצרים הלכו במדברות, כי כל מסעיהם היו במדברות, מדבר איתם, מדבר סוף, מדבר פארן, מדבר קדש, מדבר סין, מדבר מואב. או יהיה למ״ד לציים כמו למ״ד לעבדך ליעקב (בראשית לב, יט), ופירושו: לציים מדבריים׳.
רצצת – ענין שבירה לחתיכות.
לויתן – זה פרעה כי התנין הגדול הוא לויתן כמ״ש את התנינים הגדולים (בראשית א׳:כ״א) והוא הלויתן ובת זוגו.
לציים – מלשון ציה ושממה.
ראשי לויתן – שריו ושלישיו של פרעה הנקרא לויתן.
תתננו מאכל – נתת עושרם לבזה לעם ישראל שהלכו במדבר מקום ציה ושממה.
תתננו מאכל לעם לציים – העם שהלכו בציה ומדבר שהם בזו בזת המצרים ושלל הלויתן.
לויתן – על לויתן נחש בריח (ישעיה ל״ג:א׳) כתב שד״ל ״הוא הקראָקאָדיל אשר ביאור מצרים והוא הנזכר באיוב (מ׳:כ״ה) ונקרא נחש בריח כי הוא פשוט וארוך ואינו מתקפל ומתעקם כנחשים (רוזענמיללער)״ וגם שם וגם כאן הוא, משל על הממלכה החטאה אשר נתנה חתיתה בארץ החיים וזהו ג״כ פירוש פשוט למה שאנו מתפללים בחג הסוכות ״הרחמן יזכנו לשבת בסוכה של לויתן״ שנזכה לראות במפלת העריצים ובמשול על הארץ משפט צגד ועיין עוד למטה ק״ד:כ״ו.
לציים – מכפל הלמ״ד נראה שהיה ראוי לנקוד לָעָם בשני קמצים, ולציים ר״ל לישראל שהיו מוכנים ליכנס בארץ ציה נתת שלל מצרים, או פירושו כדברי פ׳יליפפזאָן חיות היער, וכן פירש גם שד״ל בישעיה (מ״ב:ה׳) נותן נשמה לעם עליה, לבהמות.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
You split the spring from the rock and it became a stream; you dried up the ford of the streams of the Arnon and the ford of the Jabbok and the Jordan, which were so powerful.
ואנת שקקת לאבאינא אלעיון ואלאודיה, ויבסת להם אלאנהאר אלצעבה.
ואתה זה שבקעת לאבותינו מעיינות ונחלים. וגם יבשת להם את הנהרות האיתנים (שהיו מלאים מים על כל גדותיהם).
אתה, ואתה בקעת לאבותינו מעינות ונחלים ויבשת להם הנהרות הקשים בכל מקום תרגם רבינו נחל איתן צעב, כלומר שמימיו רודפים בחזקה.
אתה בקעת – לישראל מעיינות מן הצור.
אתה הובשת – ירדן שהוא נהר איתן.
You split for Israel fountains from the rock.
You dried up the Jordan, which is a mighty river.
הבשת נהרות איתן – שהרי כל הנהרות הולכת אל הים,1 ולכך נודע לכל העם קריעת ים סוף.
אתה בקעת – ביבשה, כמו: יבקע צורים במדבר (תהלים ע״ח:ט״ו).
איתן – שם, כמו: וישב הים לפנות בקר לאיתנו (שמות י״ד:כ״ז).
THOU DIDST CLEAVE FOUNTAIN. On the dry land. Compare this to He cleaved rocks in the wilderness(Psalms 78:15).
EVER-FLOWING. Eitan (ever-flowing) is a noun. Compare this to etano (its strength) in and the sea returned to its strength when the morning appeared(Exodus 14:27).1
1. Ibn Ezra renders “Thou driedst up ever-flowing river” as “Thou driedst up the mighty river.”
אתה בקעת – בקעת להם הצור היבש עד שיצא ממנו מעין ונחל – ועל שם סופו אמר, כי המעיין לא יבקע אלא הצור, וכן אפיתי על גחליו לחם (ישעיהו מ״ד:י״ט), וטחני קמח, כי לא יאפה הלחם ולא יטחן הקמח, אלא הבצק יאפה ויהיה לחם והחטים יטחנו ויהיה קמח, כן הצור יבקע ויהיה מעיין. וכן אמר: יבקע צורים במדבר (תהלים ע״ח:ט״ו).
אתה הובשת נהרות איתן – דבר והפכו כי הצור החלמיש הפכת למעיין ומקום המים הפכת ליבשה ועל הירדן אמר: נהרות איתן שהיה בחזקתו מלא על כל גדותיו (יהושע ג׳:ט״ו) והוביש אותו ועברו ישראל ליבשה.
ובאמרו נהרות – והוא אחד מפני נהרות אחרים הנשפכים לתוכו.
1. רש״י: ׳אתה בקעת - לישראל מן הצור מעיינות׳. ׳בקעת להם הצור היבש עד שיצא ממנו מים מעין ונחל. ועל שם סופו אמר מעין, כי המעיין לא יִבָּקַע אלא הצור׳ (רד״ק).
2. אולי כי ניתן לאברהם, שהוא איתן האזרחי?
3. רש״י ורד״ק הזכירו רק הירדן, כי נחלי ארנון הוא לפירוש המחודש של רבינו שם ובחבקוק ועיין.
נהרות איתן – זה הים והירדן ר״ל עשית להם נסים מחולפים במקום היובש השפעת מים ומקום המים הובשת.
בקעת מעין – בקעת הצור שיהיה מעין, וכן וטחני קמח.
אתה – וגם ראינו שאתה פועל פעולות הפכיות, בצד אחד בקעת את הסלע ונעשה ממנו מעין ונחל, ובצד אחר הובשת נהרות איתן, שתעשה מן העפר מים ומן המים עפר, וכמ״ש מה לך הים כי תנוס ההופכי הצור אגם מים.
איתן – ממקור אית בלשון ארמי יש שבשטף מימיהם מודיעים שישנם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The day is Yours, the night also is Yours. You have established luminary and sun.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
Yours is the day-time, yours, too, is the night; you have made firm the moon and sun.
לך יום אף לך לילה – היום מקלס (כתוב בשופטים ברמז מ״ו). אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד (כתוב בשופטים ברמז נ״ח).
לך אלנהאר מע אלליל, ואנת היאת אלקמר ואלשמס.
ולך היום עם הלילה [אתה מושל בשניהם] ואתה הכנת את הירח ואת השמש יחד.
מאור, הירח.
וקו׳ אתה הכינות מאור ושמש מא ינתסב אלי קו׳ קבל לך יום אף לך לילה פשמש ינתסב מן יום ומאור ינתסב מן לילה. פאדאﹰ מאור אלדֺי הו הנא גיר אלשמס עאיד עלי אלקמר ואלנגום וקד ימכן אן יכון מאור הנא עאמאﹰ לגמיע אלאנואר תֺם אפרד מנהא אלשמס לאנה אעטֺמהא.
It states, “it was You who set in place the Moon and the sun;” which is connected to what preceded it, “the day is yours, the night also.” Therefore, the sun (Shemesh) associated with the day (Yôm), whilst Moon (Māʿôr) is associated with night (Lāylāh). Therefore, the Moon (Māʿôr) cited here not the sun but the moon and stars. Or it is possible that the Moon (Māʿôr) mentioned here is generic to all the lights. Since the sun is the mightiest it is singled out (for mentioning by name).
לך יום – גאולתן של ישראל.
אף לך לילה – ועמך היו בצרות הלילה.
אתה הכינות להם מאור ושמש – אתה הכינות להם מאור התורה.
Day is Yours The redemption of Israel.
even night is Yours And they were with You in the darkness of the night.
You established the luminary and the sun You established the light of the Torah for them.
לך – הטעם שאתה עושה אלה הנפלאות בכל זמן ביום ובלילה כי המושלים בהם אתה הכינותם.
מאור – הוא הירח, והזכירו לפני השמש בעבור שהשלים במלת לילה, כי כן דרך המקרא: ואתן לעשו.
THINE. The meaning of this is, “You do these wonders at all times; that is, during the day and during the night, for You have established those who rule during those periods.”
LUMINARY. This reference is to the moon. The moon is mentioned before the sun because the preceding clause ended with the word night. This is the style of scripture. Compare this to and I gave unto Esau(Joshua 24:4).1
1. Joshua 24:4 reads: And I gave unto Isaac Jacob and Esau; and I gave unto Esau Mount Seir, to possess it; and Jacob and his children went down into Egypt. The point is that after mentioning Esau in the first part of the sentence, scripture continues in the second part with Esau because the previous clause ended with him.
(טז-יז)לך יום אף לך לילה – לפי שזכר ההפכים שעשה לישועת ישראל לעשות היבש לח והלח יבש, זכר גם כן ההפכים שעשה בעולם בבריאתו טבע כנגד טבע כמו שעשה בזמן הבריאה טבעם זה הפך זה, וכן בכל יום הוא הופך הטבעים לרצונו לצרך עבדיו להראות כי הכל בידו. ואלה הם הפכי העולם שהוא זוכר וכלם בראם כן, דבר והפכו, לצרך הברואים, כי היום והלילה דבר והפכו, וכל אחד צרך הברואים, כי הלילה מנוחת בני אדם וטרף החיות. לפיכך אמר אף כי אפלו הלילה שלא יראה שיש בו תועלת, יש בו תועלת גדולה ולך הוא, כי אתה כוננת בו להיות חשך חצי הזמן לתועלת הברואים.
וקיץ וחורף – גם כן דבר והפכו ולא זכר קר וחם כי בכלל חרף קר ובכלל קיץ חם וכל אחד מהם הוא צרך הברואים וזכר התנועה התמידית שהיא יום ולילה וזכר התנועה הזמנית שהיא קיץ וחורף. וכן כל גבולות ארץ – שהם שבעה נופות שהעולם נחלק בהם וכל נף מהם הפך האחר ואוירו משונה מחברו והכל לצורך הברואים.
ומאור ושמש – פרושו מאור אור הלבנה והכוכבים בלילה, ואור השמש ביום, כמו שאמר: את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה ואת הכוכבים (בראשית א׳:ט״ז). וכל זה הכינות לצורך הברואים, כי אור השמש גלויה תועלתו באורו ובחמו, ואור הירח והכוכבים צרך הולכי מדברות ויורדי הים, וכחם לצורך הצמחים, כמו שכתוב: גרש ירחים (דברים ל״ג:י״ד). ויש לירח גם כן כח במים, ונאמר: מעדנות כימה ומושכות כסיל. וכן כל כוכב וכוכב יש לו כח בצמחים או באבנים ובמתכות.
(טז-יז)לך יום אף לך לילה. כמו שפעלת ישועות לעמך נגד הטבע, כן פעלת נגד הטבע להתקומם על עוברי רצונך, וסדרת היום והלילה כמו שהם עתה אחר המבול, בלתי עומדים על ענין אחד, וזה כי אתה הכינות מאור - שהוא הירח1 ברוב השתנות תנועותיה, ושמש - שיתנועע מימי המבול ואילך על גלגל נוטה ממשווה היום, ובזה הצבת כל גבולות ארץ - הזריחה והשקיעה ומרחקי ראש סרטן וראש גדי2, ובזה קיץ וחורף אתה יצרתם - בנטות השמש ממשווה היום:
1. מאור - הוא הירח והזכירו לפני השמש בעבור שהשלים במלת לילה כי כן דרך המקרא (אבע״ז).
2. הרמב״ם בקדה״ח ט ג כתב: תקופת ניסן היא השעה והחלק שתכנס בו השמש לתחלת מזל טלה, ותקופת תמוז היות השמש בראש מזל סרטן. ושם יט ד: ומראש מזל טלה יתחילו המזלות לנטות מעט מעט ולהתרחק מעל הקו השוה כנגד הצפון עד ראש סרטן, יהיה ראש סרטן רחוק מעל הקו השוה לרוח צפון שלש ועשרים מעלות וחצי מעלה בקירוב, ויחזרו המזלות להתקרב לקו השוה מעט מעט עד ראש מאזנים שהוא על הקו השוה, ומראש מאזנים יתחילו לנטות ולהתרחק כנגד רוח דרום עד ראש גדי, ויהיה ראש גדי רחוק מעל הקו השוה לרוח דרום שלש ועשרים מעלות וחצי מעלה, ויחזרו המזלות להתקרב מעט מעט כנגד הקו השוה עד ראש טלה. בברייתא שמואל הקטן (אוצר המצדרשים): הולך אל דרום ביום וסובב את צפון בלילה בתקופת תמוז, וחילופיהן בתקופת טבת, סובב הולך הרוח ביום ועל סביבותיו שב הרוח בלילה בתקופת ניסן, וחילופיהן בתקופת תשרי. חמה מדלג בראש הסרטן בתקופת תמוז, והגלגל מקרן מזרחית צפונית לקרן מערבית דרומית, ששה בראש הקובה מגדי לסרטן, וששה בקרקע הקיבה מסרטן לגדי וחוזר הגלגל מזרחו נוטה לדרום, מערבו נוטה לצפון. נשתרבב הגדי נראה הסרטן, זרחה השמש נתגלגל מזל אחד ועלה מזל אחד, שקע מזל אחד נתגלגלו ששה מזרחו לקרן מזרחית דרומית, מערבו לקרן מערבית צפונית, שבראש הקובה ירדו לקרקע הקובה, שבקרקע הקובה ירדו לראש הקובה, חזר הגלגל עלה לצפון מערבו, הפך לדרום עלה גדי חיל אחד ושקע הסרטן חיל אחד, ובא השמש נתגלגלו ששה על ששה ושקעו ששה, ואל מקומו שואף זורח הוא שם. [והש׳ דברי רבינו עה״פ בקהלת]. ואבע״ז שמות כז ט כתב: וידענו כי ראשי המזרחים שלשה. האחת כנגד נקודת ראש מזל גדי, שהוא סוף נטות השמש בפאת דרום. והשני כנגד הקו השוה שהוא ראש טלה ומאזנים והשלישי כנגד ראש סרטן שהוא סוף נטות השמש לצפון.
לך יום – ובאר הטעם שביכלתך לשנות ולהפך סדרי המציאות אחר שסדר הטבעי כולו הקבע מאתך ומתיחס אליך ולכן תוכל לשנותו כרצונך, ובאר שסדר הילוך המאורות הוא קבוע מאתך, בין המהלך היומי שסובבים את הגלגל בכל יום ממזרח למערב שממנו בא היום והלילה,
לך יום אף לך לילה – הגם שהלילה הוא העדר האור הוא מתיחס אליך, כי אתה הכינות מאור ושמש – שגם אל הלילה הכינות מאור הלבנה שמקבל אורו מן השמש.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
והעמדת את כל גבולות הארץ. ואת בראת גם את זמני החום ואת זמני הקור.
[94 א] ויעני בקו׳ אתה הצבת כל גבולת ארץ ז׳ אקאלים אלארץׄ אלמנקסמה עלי ז׳ דֺרארי אלסמא וסמאהא גבולות אדֺ לא ישתרך מנהא ואחד מע אכׄר פי ברג ערצֺה וטולה ועדד מטאלעה וסאעאת לילה ונהארה כמא אנה לא ידכׄל גבול פי מא יתצלבה מן אחד גהאתה.
ודֺכרה קיץ וחורף והמא זמאנאן מן גמלה דֺ לאנהמא טרפאן יכתנפאן מא יליהמא פקיץ וחורף המא אלציף ואלשתא פאלציף חאר יאבס מנתהﹶי חרארתה פי אלכׄריף יבקי יבסה פיכון מזאג אלכׄריף יאבסא בארדא ואלשתא בארד רטב תנקצֺי ברודתה פי אלרביע ותבקי אלרטובה פיכון מזאג אלרביע חארא רטבא. וליס חרף כׄריפא כמא טֺן קום אלי1 תרי אלי קו׳ איצֺא והכיתי בית החרף על בית הקיץ (עמוס ג:טו) פבית הקיץ הו אלדֺי ינזע ברדה פי אלקיץ ובית החרף הו אלדֺי יסתכן בדפיה פי אלשתא.
1. Perhaps אלא
The meaning of the verse “You fixed all the boundaries of the earth.” Seven climes of the earth are divided according to the seven orbits of the sky. These are called ‘Gevūlôth’ as they do not intermingle, one with another in the middle of the mansion of the zodiac and throughout it. The number is (thus) rise; the hours of the night and day are also like a ‘Gevūl’ which do not enter into what has becomes delineated on one of its side.
He mentioned “summer” and “winter.” They are two of the four seasons. They are two periods of times which enclose what follows them. “Summer” and “Winter” are summer and winter. The summer is warm and dry. Its heat ends in the autumn which to continues to be dry. Autumn is characterized as dry and cold whilst the winter is cold and wet. Its cold ends in springs, but the wetness continues. The spring is characterized as hot and wet. Ḥ-R-F does not mean Kharîf (autumn) as people think, do you not see it also states “I will wreck the winter palace together with the summer palace,” (Amos 3:16). The “summer house;” he desires the cold in the summer, whilst the “winter house” is where he dwells with a cloak in the winter.
אתה הצבת – להם כל גבולות ארצם בכל טוב.
קיץ וחרף אתה יצרתם – הרי זה דוגמת שבועות חוקות קציר ישמור לנו (ירמיהו ה׳:כ״ד), לא שנית עליהם סדר השנים.
You set for them all the boundaries of their land with all good.
summer and winter – You formed them This is similar to: "the weeks of the laws of harvest He keeps for us" (Yirmeyahu 5:24). You did not alter for us the order of the years.
אתה – הטעם שהזכיר הדבר והפכו בקעת והובשת וכולם בארץ. והזכיר כי השבעה גבולות הם ניצבים לעולם ולא יתחלף היישוב.
וטעם קיץ וחרף – בעבור היות רוב היישוב בפאת שמאל, וקצתו בפאת דרום.
וטעם להזכיר זה עם גבולות ארץ, כי בהיות במקום אחד קיץ, הוא במקום אחר חורף.
THOU. Our verse is to be understood as follows: scripture [earlier] mentions a thing and its opposite.1 It states, Thou didst cleave [fountain and brook]; Thou driedst up [ever-flowing rivers.…] (verse 15). All of the latter took place on the dry land. It now mentions that the seven areas2 of the earth3 will exist forever, and the inhabited world will not cease to exist.4 Scripture reads summer and winter because most of the inhabitants of the world are found in the left corner of the world, a minority of them in the southern corner.5 The psalmist mentions summer and winter along with the areas6 of the earth because when it is summer in one place,7 it is winter in another place.8
1. Scripture earlier related that God turned dry land into a place of water and that He dries up flowing rivers.
2. Literally, “borders.”
3. The seven areas of the earth which were at the time considered inhabited.
4. In other words, verse 15 speaks of things on earth that will pass away. Our verse therefore notes that the earth itself and its “areas “will exist forever.”
5. This results, as Ibn Ezra goes on to say, in it being summer in one place when it is winter in another place.
אתה – וגם התנועה השנתית שתלך השמש מצפון לדרום ומדרום לצפון על קו המזלות, הוא מאתך, כי אתה הצבת כל גבולות ארץ – שעי״כ יצוייר הישוב בארץ בצפון ובדרום, כי קיץ וחורף אתה יצרתם – שעי״כ יהיה הקיץ והחורף לפי מה שתלוז השמש מן קו המשוה לצפון ולדרום כנודע וכנ״ל סי׳ י״ט, עד שגם בסדור הטבעי נמצא פעולות הפכיים, והכל לתכלית ישוב הארץ וכולם בחכמה עשית.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Remember this, how the enemy has reproached Hashem, and how a base people have blasphemed Your name.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אם כך תזכור את הדברים האלה אשר חירף בהם האויב את עם ה׳ [וגם תזכור] את העם הסכלים שסירבו לשמיך.
זכר, וזכר דברים אלה אשר חרף בהם האויב עם ה׳.
זכר זאת וגו׳ – ואחרי שכל תשועתינו בך זכור זאת אשר האויב חרף אותך בהשמידו אותנו.
Remember how the enemy, etc. And since all our salvation is through You, remember how the enemy reviled You by destroying us.
זכור – ואני אומר לאויב זכר זאת.
ועם נבל – אשר ניאצו שמך, כמו: עם לבבכם שלם.
REMEMBER. I say to the enemy, “Remember this.”1
AND … A BASE PEOPLE. Who blasphemed Your name.2 Compare this to with their heart whole(2 Chron. 16:9).3
1. Our verse literally reads, Remember this enemy that has reproached the Lord, and a base people have blasphemed Thy name. Ibn Ezra interprets this as follows: “Remember this:[You the] Enemy who has reproached the Lord, and a base people that have blasphemed Thy name.”
2. And a base people have blasphemed Thy name is to be interpreted as if it were written, “And a base people who have blasphemed Thy name.”
3. Which is to be interpreted as, “who are with their heart whole.”
זכר זאת – אתה שעשיתא כל זה זכור כי האויב מכחש בך בכל זה ומנאץ שמך, וזכור זאת והשפילהו והוציאנו מידו, ואל תתננו לעולם בידו.
זכר זאת. שאומר ועושה ישועות לעמך ופורענות לאויביך נגד הטבע, כי אמנם אויב חרף ה׳ - טיטוס באמרו ׳אין כוחו אלא בים, ירד ליבשה ויעשה עמי מלחמה׳ (גיטין נו:): ועם נבל נאצו שמך. מלכות [רומי] שאינה הוגנת1:
1. שעליהם נאמר ׳בגוי נבל אכעיסם׳, ראה רבינו שם. בדפוס: פרס.
נאצו – ענין בזיון.
זכר – ר״ל אם אמנם הכל בידך ותשגיח על הכל זכר גם זאת מה שהאויב היה מחרף את ה׳.
ועם נבל – כפל הדבר במ״ש.
זכר זאת אויב חרף ה׳ – הגם שסדר היום והלילה וחקות הטבע הם מאתך, הלא זאת היא הסבה שהאויב מחרף את ה׳, כי ע״י שרואה שהטבע הולך על סדר קיים קבוע יאמר כי עולם כמנהגו נוהג ולית דין ולית דיין,
ועם נבל נאצו שמך המפורסם שאתה בורא כל, ואומר שהכל הוא בטבע, וא״כ ראוי שתראה נפלאותיך ונסיך כבימי קדם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Do not deliver the soul of Your turtle-dove to the wild beast; do not forget the life of Your poor forever.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Do not deliver the souls of those who teach your Torah to the Gentiles, who are likened to beasts of the field; do not forget the lives of your poor forever.
ולא תסלם ללסבע נפסא תסתדלך, וחיוה צ׳עפאך לא תנסא בתה.
ואל תשליט את האריות על נפש שאתה מדריך אותה. ואת חיי המוחלשים שלך. אל תשכח [אותם] לעד.
אל, ואל תתן לחיות הטרף נפש תורך וחיי חלשיך אל תשכח לגמרי. והנה ״חית הראשונה חיות טרף והשניה חיים, ותרגם תורך ״תסתדלך״ החוקרת ולומדת להכיר מציאותך מן המסורת והבריאה.
וקו׳ אל תתן לחית נפש תורך יעני ען חית השדה פאגתזי באלמצֺאף ען דֺכר אלמצֺאף אליה [94 ב] אי לא תגעל הדֺא אלשפנין טעאמאﹰ ללוחוש ובקי לחית פתח אלא עלי ניה אלאצֺאפה ולולא דֺלך לכאן קמץ מתֺל חבה לנו עזרת מצר (תהלים ס:יג). עזי וזמרת יה (שמות טו:ב, תהלים קיח:יד) וכדֺלך קול פי שפעת אני רואה (מלכים ב ט:יז) אלמצֺבוט עינה באלפתח אנה יריד שפעת סוסים כמא קאל שפעת גמלים (ישעיהו ס:ו) ואמא מנת חלקי וכוסי (תהלים טז:ה) אלמצֺבוט בקמץ והו מצֺאף פלאנה נאקץ אללאם פדֺל אלקמץ עליה.
The phrase “Do not deliver Your dove to the wild beast,” intends ‘the beast of the field (ḥayyaṯ ha-sāḏę̄)’ through (inclusion) of the (omitted) annexation [muḍâf] alongside that which is annexed to it [muḍâf ʾilayh]; as in do not make these doves food for the wild beasts! Now “wild beast” (lə-ḥayyaṯ) retains the A (Pattāḥ) - approximating annexation [ʿala nîyyah al-ʾiḍâfa]. If this were not so, then it would be vocalized with an Ā (Qāmāṣ) “aid (ʿezrāṯ)” (Ps. 60:13). “My strength and might” (Zimrāṯ)” (Ex.15:2, Ps. 118:14). Also, the phrase “I see a band of (šip̄ʿaṯ)” (II Kings 9:17) is vocalized with an A (Pattāḥ) under its ʿ (ʿayin) intending a band of horses (šip̄ʿaṯ sûsîm), as it says “a band of camels (šip̄ʿaṯ gemallîm)” (Is. 60:6).1 Now “portion (menāṯ)” (Ps. 16:5) is vocalized with an Ā (Qāmāṣ) - it is annexed, as the L (Lāmęḏ) of the root letters contracts, as indicated by the Ā (Qāmāṣ) underneath the N (Nûn).
1. Perhaps he meant Ez. 26:10.
אל תתן לחית – לגדודי האומות, כמו: ויאספו פלשתים לחיה (שמואל ב כ״ג:י״א).
נפש תורך – תור שלך, יונתך, לשון תרים ובני יונה. התור הזה משמת הזכר בן זוגה אינה מזדווגת לאחר אף ישראל לא החליפוך באל אחר אף על פי שרחקתה מהם והיו כאלמנה.
וחית ענייך – נפש ענייך.
Do not deliver to the company To the companies of the nations, as: "Now the Philistines were gathered together into a troop (לחיה)" (II Sam. 23:11).
the soul of Your turtledove Heb. תורך, Your turtledove, your dove, [the word תורך is from] the lexeme of turtledoves and young pigeons. This turtledove, when her male partner dies, she does not mate with another. So have Israel not exchanged You for another god, although You have distanced Yourself from them and they were like a widow.
the soul of Your poor ones Heb. חית ענייך, the soul of Your poor ones.
לחית השדה תורך – יונתך.
אל – לחיית – פתח, כי הוא סמוך, והנסמך אליו חסר, כמו: שפעת אני רואה (מלכים ב ט׳:י״ז). והטעם: חית השדה.
ותורך – כמו שתי תורים.
ויש אומרים: לחית – כמו גער חיית קנה (תהלים ס״ח:ל״א), חית פלשתים.
O, DELIVER NOT THE SOUL The yod of le-chayyat (unto the wild beast) is vocalized with a pattach because it is in the construct.1 The word to which it is connected is missing. Compare this to shifat (company of)2 in I see a company of (shifat)…3 (2 Kings. 9:17). Le-chayyat should be interpreted as if it were written le-chayyat ha-sadeh (to the wild beasts of the field).4Torekha (Thy turtledove) is similar to torim (turtledoves) in two turtledoves(Lev. 12:8).5
Some say that le-chayyat is similar to chayyat (troop)6 in Rebuke the troop of the reeds(Psalms 68:31) and to chayyat (troop)7 in and the troop of the Philistines(2 Sam. 23:13).8
1. Our verse literally reads, O deliver not unto the wild beast of the soul of thy turtledove.
2. Shifat (a company of) is vocalized with a pattach. Therefore, it is in the construct. However, the word to which it is connected is missing and has to be supplied by the reader.
3. Translated according to Ibn Ezra
4. Ibn Ezra interprets our verse as follows: “O, deliver not unto the wild beast of the field the soul of Thy turtledove.”
5. In other words, torekha means “Thy turtledove.”
6. Translated according to Ibn Ezra See Ibn Ezra on Ps. 68:31.
7. Here, too, the word chayyat does not mean an animal.
8. According to this interpretation, our verse should be interpreted, “O deliver not the soul of Thy turtledove unto the troop of the enemy.” According to this interpretation, the word “the enemy” has to be added to the text. See Radak on this verse.
אל תתן לחית – הנסמך חסר, כאלו אמר לחית האויבים, נפש ישראל שהוא התור שלך כי נמשלו ישראל ליונה, כמו שאמר: יונתי בחגוי הסלע (שיר השירים ב׳:י״ד), לפי שהם חלושי כח ונטרפים ואינם טורפים וכן ישראל.
וחית – פרוש עדה, כמו חית פלשתים, חית קנה.
וכן חית ענייך – עדת ענייך.
ויש לפרש: חית ענייך – נפש ענייך, כמו שאמר: נפש תורך. וכן: וזהמתו חיתו לחם (איוב ל״ג:כ׳), וחיתם בקדשים, שפרושם נפש.
ויש לפרש: אל תתן לחית – שם, מן שד בהמות יחיתן, שהוא ענין שבר.
נפש תורך. ישראל, שהם הומים כ׳תור׳ מתוך צער, ומתפללים1: חיית ענייך. ההמון2: אל תשכח לנצח. כאמרו (ישעיה נז טז) ׳ולא לנצח אקצוף׳:
1. בשיר השירים (ב יב) ׳קול התור, שהוא כקול מתאונן׳. רש״י: ׳י״ת לשון תורים ובני יונה התור הזה משמת הזכר בן זוגה אינה מזדווגת לאחר אף ישראל לא החליפוך באל אחר אע״פ שרחקת מהם והיו כאלמנה׳.
2. רש״י פירש נפש ענייך, אך נראה שרבינו מפרש קהילת ענייך, כמו רד״ק ׳וחית פירושו עדת׳.
תורך – מלשון תור והיא כנסת ישראל והמשילה לתור כמו שהמשילה ליונה כמ״ש יונתי בחגוי הסלע (שיר השירים ב׳:י״ד).
לחית – לעדת העובדי כוכבים אל תמסור נפש ישראל.
חית ענייך – עדת ישראל שהמה עניים ומוכנעים.
נפש, חית – באו בהגבלה שניהם על הנפש, וחיה היא הנפש הנצחית שנקראת חיה על שחיה לעולם, ונפש היא נפש החיונית, ועל שניהם ביחד אמר ויהי האדם לנפש חיה.
תורך – התור היא היונה הנוסעת, וע״כ ממשיל בו את ישראל (המשולים ליונה) בעת נסיעתם מגולה אל גולה.
אל – (טענה ב׳) הלא ראוי ג״כ שתושיע בשבילנו, שישראל שדומים כתור וגוזל בל יטרפוהו החיות הטורפות, וגם חית ענייך היינו נפש חיה שלה, שהיא נשמתה האלהית,
אל תשכח לנצח ר״ל כי מבואר מסוד המציאות שהצורות נכנעות זו תחת זו, עד שלכן יכנעו החיות החלשות נגד הטורפות מצד טבע צורותיהם, יאמר הגם שישראל דומה כתור, שהוא עוף בייתי חלוש ונוסעת בטבע, כן הם נוסעים ומטולטלים וחלשים, ראוי בל תתננה לחיות הטורפות מצד חיתה, נשמת חיים שבה, שהיא הצורה היותר עליונה מכל הצורות שבעולם השפל, כי היא בת אלהים חיים.
לחית – השדה.
תורך – עמך הרך כתור ובן יונה.
חיית ענייך – קבוצת (עיין סימן ס״ח:י״א).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Look upon the covenant; for the dark places of the land are full of the habitations of violence.
א. מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝֗רֶץ א=מַחֲשַׁכֵּי־אֶ֝רֶץ (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הבט לברית. שכָּרַתָּ לאבותינו1, כאמרו (ויקרא כו מה) ׳וזכרתי להם ברית ראשונים׳: כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס. וכמו כן הבט ׳כי מלאה הארץ חמס׳ של אומות2, ובזה3 אתה פוקד בם על אומות העולם, כענין המבול וסדום ונינוה:
1. כ״כ רש״י ורד״ק.
2. נאות חמס - נוה חמס לשון מדור (רש״י).
3. כאשר יש עון ׳חמס׳.
מחשכי – מלשון חושך.
נאות – מדור.
הבט – ראה הברית אשר כרת לאבותינו לגאול בניהם.
מחשכי ארץ – המקומות שישבו בהם בחשכת החורבן נתמלאו מדורי חמס.
הבט לברית – (טענה ג׳) כי בסוף התוכחות שבתו״כ אמר וזכרתי את בריתי יעקוב וכו׳ והארץ אזכר, והארץ תעזב וזכרתי להם ברית ראשונים, באר שאחרי שתשיגם המון צרות וגם הארץ תעזב אז יזכור ברית האבות וברית שכרת עמהם על הארץ, ועז״א אחר שכבר מלאו מחשכי ארץ נאות חמס – שבארץ צרה וחשכה והמחשכים שלה מלאו נות חמס, ראוי שתבט לברית שכרת ע״ז עם האבות.
לברית – שכרת עם אבותינו.
מחשכי ארץ – כמו במחשכים במצולות (למטה פ״ח:ז׳) גם במערות צורים שישראל נחבאים להמלט מאויב ירדו צריהם ויחמסום (פ׳יליפפזאָן) או כדברי רד״ק, א״י שהיא עתה בחשך.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Do not let the oppressed turn back in confusion; let the poor and needy praise Your name.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
The pauper will not return ashamed; the poor and lowly will praise your name.
ולא ירג׳ע אלוג׳יע כ׳אזיא, בל יכון אלצ׳עיף ואלמסכין ימדחאן אסמך.
ואל יחזור המוחלש מבוייש. אלא [להיפך] שיהיו המוחלש והמסכן מהללים את השם שלך.
אל, ואל ישוב הכואב נכלם אלא יהיו החלש והאביון מהללים שמך. תרגם כאן דך ״וגיע״ וכן תרגם באיוב יט ב. וראה לקמן פט יא שמונה תרגומים שונים שבהם תרגם רבינו מלה זו.
וקאל עני אביון יהללו שמך יגוז כונה דעא אדֺא לא ירגעוא פאיבין יחמדוך פיגוז אגאבתך איאהם בחמדהם איאך. ויגוז אן יריד אלדֺין יחמדונך ויסבחונך בעד פאגעל גזאהם אגבאתך דעאהם.
It states; “let the poor and needy praise Your name” it means a prayer, if they do not return then they come to praise You. It might mean Your response to them for their praise of You. It might mean they praise You and exalt You afterwards and then You grant them reward, which is your response to their prayers.
אל ישוב דך – מלפניך נכלם בתפילתו.
Let not the poor turn back in disgrace Let the poor not turn back from before You disgraced in his prayer.
אל – אם לא ישוב הדך נכלם לעולם יהללוך כל עני ואביון.
O, LET NOT THE OPPRESSED TURN BACK IN CONFUSION. If the oppressed will not be turned back in confusion, then the poor and needy will always praise Your name.
אל ישב – זה העני המתפלל לפניך אל ישוב מלפניך נכלם שלא תשמע לקול תפלתו, והעני הוא ישראל בגלות.
עני ואביון יהללו שמך – וראה כי הם המהללים שמך בגלותם.
או פרושו: כאשר לא ישוב נכלם מלפניך יהלל שמך.
אל ישוב דך נכלם. דכא ושפל רוח המתפללים בגלות1: עני ואביון – ההמון, יהללו שמך - על פדות נפשם:
1. ׳אל ישוב דך נכלם - אל ישוב דך מלפניך בתפילתו נכלם׳ (רש״י), ׳זה העני המתפלל לפניך אל ישוב מלפניך נכלם שלא תשמע תפלתו, והעני הוא ישראל בגלות׳ (רד״ק). ואולי רבינו מפרש ׳דך ונכלם׳.
דך – המדוכה אל ישוב נכלם בעת תפלתו רק קבלם ברצון ואז העני והאביון יהללו את שמך בעבור זה.
אל – (טענה ד׳) שראוי שתושיע את המקוה לך לבל ישוב דך נכלם – וכדי שעני ואביון יהללו שמך שאתה מושיע חוסי בך ושומע אל אביונים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Arise, O God, plead Your own cause; remember Your reproach all the day at the hand of the base man.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
Do not forget the voice of your oppressors, the turmoil, always mounting, of those who stand against you.
ולא תג׳על ת׳מר תצוית אעדאך מנסיא, ולא ג׳לבה מקאומינא אלמרתפעה דאימא.
ואל תשכח את מאמר החירוף של האויב. ולא את ההרעשה שתמיד היא מוגבהת [בקול גדול] של המתקוממים נגדנו.
אל, ואל תתן פרי קול צורריך שכוח ולא תרועת אויבינו העולה תמיד. כלומר שגם תרועת שמחתם אל תיראה כשכוחה אלא נקום בהם, ותיבת שאון - תרועה ראה לעיל פסוק ג, ותרגם עולה ״מרתפעה״ כלומר התפארותם הנאמרת בקול רם ובשמחת גיל.
אל – טעם קול צרריך – הוא שהזכיר שאגו צורריך בקרב מועדיך (תהלים ע״ד:ד׳).
שאון קמיך – יהי עולה תמיד – עד הגיעו אליך אל השמים, וזה דרך משל.
FORGET NOT. The voice of Thine adversaries refers to [the adversaries] in Thine adversaries have roared in the midst of Thy meeting-place (verse 4). THE TUMULT OF THOSE THAT RISE UP AGAINST THEE. May the tumult of those that rise up against Thee continuously ascend until it comes to you in heaven. This was said metaphorically.
אל תשכח – הם האומות צורריך וקמיך אל תשכח קולם ושאונם שנותנים עלינו, תמיד הוא עולה לפניך אל תשכחינו.
קול צורריך. כאמרו (פסוק ד) ׳שאגו צורריך בקרב מועדיך׳1: שאון קמיך עולה תמיד. ׳באמור אלי כל היום איה אלהיך׳ (לעיל מב ד):
1. כ״כ אבע״ז.
עולה תמיד – במדוייקים חסר וא״ו.
שאון – ענין המיה.
עלה תמיד – אשר הוא עולה תמיד לחרף כלפי מעלה.
אל תשכח קול צורריך – כן שאון קמיך עולה תמיד – שהעם עצמם יאמרו בשאון וקול בניאוץ ובוז שלא תשכח קול צורריך, יצייר במליצה שע״י ששאונם עולה תמיד הם עצמם מזכירים אותך תמיד בל תשכח קול צורריך רגע.
עולה תמיד – אל תשכח גאות צורריך המתגדלת בכל יום בראותם כי כל יוכלו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל