For Hashem's portion is his people. Jacob is the allotment of his inheritance.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניהדר זקניםרלב״געקדת יצחק פירושמזרחיצרור המורר״ע ספורנושפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״במשך חכמהעודהכל
[פיסקא שיב]
כי חלק ה׳ עמו – משל למלך שהיה לו שדה ונתנה לעריסים התחילו עריסים גונבים אותה נטלה מהם ונתנה לבניהם התחילו להיות רעים מן הראשונים נטלה מבניהם ונתנה לבני בניהם חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים נולד לו בן אמר להם צאו מתוך שלי אי איפשי שתהיו בתוכה תנו לי חלקי שאהיה מכירו כך כשבא אברהם אבינו לעולם יצאת ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה בא יצחק לעולם יצאת ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים וכשבא יעקב לא יצאת ממנו פסולת אלא נולדו כל בניו כשרים כענין שנאמר (בראשית כ״ה:כ״ז) ויעקב איש תם יושב אהלים מהיכן המקום מכיר את חלקו מיעקב שנאמר כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו ואומר (תהלים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה ועדין הדבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעים אם הקדוש ברוך הוא בחר ביעקב אם יעקב בחר בהקדוש ברוך הוא תלמוד לומר (שם) ישראל לסגולתו ועדין הדבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעים אם הקדוש ברוך הוא בחר לו ישראל לסגולתו ואם ישראל בחרו בהקדוש ברוך הוא תלמוד לומר (דברים י״ד:ב׳) ובך בחר ה׳ אלהיך להיות לו לעם סגולה ומנין שאף יעקב בחר בו ביה שנאמר (ירמיהו י׳:ט״ז) לא כאלה חלק יעקב.
יעקב חבל נחלתו – אין חבל אלא גורל שנאמר (תהלים ט״ז:ו׳) חבלים נפלו לי בנעימים ואומר (יהושע י״ז:ה׳) ויפלו חבלי מנשה עשרה [ואומר] (שם י״ט:ט׳) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון דבר אחר מה חבל זה משולש כך היה יעקב שלישי לאבות וקבל שכר כולם כשנולד אברהם מהו אומר (משלי י״ז:י״ז) ואח לצרה יולד וכשנולד יצחק מהו אומר (קהלת ד׳:ט׳) טובים השנים מן האחד וכשנולד יעקב מהו אומר (שם ד׳:י״ב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק.
סליק פיסקא
[Piska 312]
"For the portion of the Lord is His people": An analogy: A king had a field and gave it to tenant-farmers, who began to steal from it — upon which he gave it to their sons — who began to be worse than the first. When a son was born to him, he said to them: Get out of what is mine. You cannot remain there. Give me my portion so that I can recognize it. Similarly, when our father Abraham came to the world, there issued from him base matter — Ishmael and the sons of Keturah. When our father Isaac came to the world, there issued from him base matter — Esav and the chiefs of Edom, who became worse than the first. When Jacob came, no base matter issued from him, but all of his sons were born kasher, as he was, as it is written (Bereshit 21:27) "And Jacob was a whole (i.e., "unalloyed") man, a dweller of tents" (the tents of Torah). From where does the Lord recognize His portion? From Yaakov, as it is written (Psalms 135:4) "For Yaakov did G-d choose; Israel, as His select ones," and (Devarim, Ibid.) "For the portion of the Lord is His people, Jacob the cord of His inheritance." And we still do not know whether the Lord chose Israel as His inheritance, or Israel chose the Lord, (both readings being possible). It is, therefore, written (Ibid. 7:6) "You (Israel) has the Lord your G-d chosen to be unto Him a select people."
And whence do we derive that Jacob, likewise, chose the Holy One Blessed be He? From (Jeremiah 10:16) "Not as those is the portion of Jacob, for He is the Former of all, and Israel is the tribe of His inheritance; the Lord of hosts is His name."
"Jacob is the chevel of His inheritance": "chevel" is a lot, as it is written (Psalms 16:5) "chavalim have fallen to me in pleasant places," and (Joshua 17:5) "And the lots of Menasheh fell — ten." (Ibid. 19:9) "From the chevel of the children of Judah was the inheritance of the children of Shimon": Just as a chevel (a rope) is three-fold, so Jacob was the third of the fathers, and he received reward over and against all of them. When Abraham was born, what is written? (Proverbs 17:17) "And a brother (Abraham) is born for affliction" (see beginning of # 311). When Israel was born, what is written? (Koheleth 4:9) "Better the two than the one." When Jacob was born, what is written (Ibid. 4:12) "And the three-fold cord is not soon sundered."
[End of Piska]
כי חלק ה׳ עמו וכי מה ענין זה לזה מושלו מלה״ד למלך שהיתה לו שדה ונתנה לאריסים והיו גונבין אותה מלפניו והוציאה מפניהם ונתנה לבניהם אחריהם חזרו להיות רעים מאבותיהם מה עשה כיון שנולד לו בן אמ׳ להן צאו מתוך ארצי אי אפשי תהון בתוך שלי תנו לי את חלקי שאהא מכירו כך כיון שעמד אבינו אברהם ויצא ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה עמד אבינו יצחק ויצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום עמד אבינו יעקב ולא יצא ממנו פסולת אלא נולדו לו כולם צדיקים שנא׳ (בראשית כ״ה:כ״ז) ויעקב איש תם אמ׳ המקום לאומות צאו מתוך ארצי אי אפשי תהיו בתוך שלי תנו לי את חלקי שאהא מכירו ומאיכן שהכיר המקום את חלקו מאבינו יעקב שנ׳ כי חלק ה׳ עמו יע׳ חב׳ נח׳ אמר להן הרי אתם בחלקו שליעקב מעתה וה״א (תהלים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה ועדיין הדבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעין אם יה בחר ביעקב אם יעקב בחר ביה ת״ל (שם) ישראל לסגלתו ועדיין הדבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעין אם הקב״ה בחר לו ישראל לסגלתו ואם ישראל בחרו בהקב״ה וכשהוא אומ׳ (דברים י״ד:ב׳) ובך בחר ה׳ אלהי׳ לה׳ לו לעם סגלה הרי יה בחר ביעקב ומנ׳ שאף יעקב בחר ביה שנ׳ (ירמיהו י׳:ט״ז) לא כאלה חלק יעקב:
את מוצא בשעה שירד הקב״ה לסיני ירדו עמו מחנות מחנות של מלאכי השרת שנ׳ (תהלים ס״ח:י״ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ומשם בחרו להן אומות העולם אלהות לה״ד למלך שהיה נכנס למדינה והכל נכנסין עמו הפרכין דוכסין ואסטרלטין יש שעשה לו פטרון הפרכוס ויש שעשה לו פטרון דוכוס ויש שהיה עושה פטרון שר צבא:
פקח אחד היה שם אומ׳ כל אלו תחת רשותו שלמלך הן ואינן יכולין למחות בידו אבל הוא יכול למחות בידן איני בוחר לי פטרון אלא המלך שהוא יכול למחות בידן שלכולן כך בשעה שנגלה הקב״ה בסיני בחרו להן אומות העולם אלהות יש מהן שבחר לחמה ויש מהן שבחר ללבנה ומהן שבחר לככבים ולמזלות ומהן שבחר למלאכים וכן משה אומ׳ לישראל (דברים ד׳:י״ט) ופן תשא עי׳ השמ׳ אשר חלק ה׳ אלה׳ לכל העמ׳ מה אמ׳ ישראל להקב״ה מכל אותן אלהות לא בחרנו אלא לך חלקי ה׳ אמרה נפשי (איכה ג׳:כ״ד) ואף הקב״ה אמ׳ להן אין חלקי אלא ישראל לכך נאמ׳ כי חלק ה׳ עמו:
יעקב חבל נח׳ אין חבל אלא גורל שנ׳ (תהלים ט״ז:ו׳) חבלים נפלו לי בנעימים ואו׳ (יהושע י״ט:ט׳) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון ואומ׳ (שם י״ז:ה׳) ויפלו חבלי מנשה עשרה:
ד״א יעקב חבל נח׳ מה חבל זו משולש כך היה יעקב שלישי לאבות וקיבל שכר כולם כשעמד אבינו אברהם מה נאמ׳ בו (משלי י״ז:י״ז) ואח לצרה יולד כשעמד יצחק אבינו מה נאמ׳ בו (קה׳ ד׳:ט׳) טובים השנים מן האחד וכשעמד אבינו יעקב מה נאמ׳ (שם ד׳:י״ב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק:
ימצאהו בא׳ מד׳ זה אבינו אברהם ובתהו ילל יש׳ במקום צרות ובמקום גייסות ובמקום לסטים מושלו מלה״ד למלך שיצא הוא וחיילותיו למלחמה הניחוהו חיילותיו והלכו להן ונזדווג לו גבור אחד אמ׳ לו אדני המלך אל תתירא ואל יפול לבך עליך ואל תפול אימה עליך איני מניחך עד שתהא בתוך מטתך עד שתהא בתוך פלטין שלך כך אמ׳ לו הקב״ה לאברהם אבינו שנ׳ (בראשית ט״ו:ז׳) ויאמ׳ אליו אני ה׳ אשר הוצ׳ מ׳ כש׳:
יסבבנהו כמו שנ׳ (שם י״ב:א׳) ויאמ׳ ה׳ אל אברם לך לך:
(יסבבנהו) [יבוננהו] לכל באי העולם:
מנ׳ אתה אומ׳ שעד שלא עמד אבינו אברהם לא היה הקב״ה מלך אלא על השמים שנ׳ (שם כ״ד:ז׳) ה׳ אלהי השמים כיון שעמד אבינו אברהם המליכו על הארץ ואשביעך בה׳ אלהי השמ׳ ואל׳ הא׳ (שם כ״ד:ג׳):
יצרנהו כאש׳ עי׳ מנ׳ אתה אומ׳ שאפלו המקום מבקש מאבינו אברהם אפלו גלגל עינו הוא חוטטה ונותנה לו ולא גלגל עינו בלבד אלא אפלו נפשו שהי׳ חביבה עליו ביותר שנ׳ (בראשית כ״ב:ב׳) קח נא את בנך את יחי׳ וכי אין אנו יודעין שבנו הוא יחידו אלא זו הנפש שנקראת יחידה בעולמה וה״א (תהלים כ״ב:כ״א) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי:
ד״א ימצאהו בא׳ מד׳ אלו ישראל כענבים במדבר מצא׳ יש׳ (הושע ט׳:י׳) ובתהו ילל יש׳ במקום צרות במקום גייסות במקום לסטים:
יסבבנהו לפני הר סיני שנ׳ (שמות י״ט:י״ז) ויתיצ׳ בת׳ הה׳:
יבוננהו בעשרת הדיברות מלמד שכל דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקב״ה היו ישראל מסתכלין בו ורואין אותו ויודעין כמה עונש יש בו וכמה אזהרות יש בו וכמה קולין וחומרין יש בו וכמה גזרות שוות יש בו וכמה דינין יש בו וכמה תשובות יש בו:
יצרנהו כאישון עינו שאפלו נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין אחד עשר מיל לא היו נזוקים לא מקול הקול ולא מקול הלפידים:
ד״א ימצאהו בארץ מד׳ הכל מצוי ומסופק להן מן המדבר הבאר עולה והמן יורד והסליו מצוי וענני כבוד מקיפין אותן:
ובת׳ יליל ישימ׳ במקום צרות במקום גייסות במקום לסטים:
יסבבנהו בדגלים שלשה בדרום שלשה במזרח ג׳ במערב ג׳ בצפון:
יבוננהו בשתי מתנות טובות ואלו הן המן והבאר כשהיה אחד מאומות העולם קומץ מן המן ולא היה עולה בידו כלום דולה מן הבאר ולא היה עולה בידו כלום:
יצרנהו כא׳ עי׳ ישמרם מן המזיקין שלא יזיקו אותן שנ׳ (תהלים צ״א:י״א) כי מלאכיו יצוה לך לש׳ בכל דר׳:
ד״א יצרנהו שנצר האנשים והנשים מן הזמה כדי שיהיו טהורים תדע לך שאחר פרשת דגלים פרשת שוטה:
ד״א ימצאהו בא׳ מד׳ הרי זו אמורה לימות המשיח שנ׳ (הושע ב׳:ט״ז) לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר:
ובת׳ ילל ישי׳ אלו ארבע מלכיות שנ׳ (זכריה ו׳:א׳) ואשוב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות:
יסבבנהו בנביאים יבוננהו בחכמים:
יצרנהו כאי׳ עי׳ כמו שנ׳ (שם ב יב ע״ש) כל הנגע בכם נוגע בבת עינו:
1. לפי המסורה לתרגום (קליין 190, שאוב ממהד׳ ברלינר) הנוסח חוּלָקֵיהּ הוא המדויק, והנוסח חוּלָקָא ׳אינו דאיק׳.
For the Lord's portion is His people, Jacob is the lot of His inheritance.
ארום חלקה די״י אנון עמה בני ישראלא יעקב עדב אחסנתיה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בני ישראל״) גם נוסח חילופי: ״בנוי דיש׳ ״.
וכיוון דנפל עמא קדישא בפיצתיה דמרי עלמא פתח מיכאל פמיה ואומר ארום חולק טב דשום מימרא די״י עמיה פתח גבריאל פמיה בתושבחא ואמר דבית יעקב עדב אחסנתיה.
And when the holy people fell to the lot of the Lord of all the world, Michael opened his lips and said: Let the good portion of the Name of the Lord's Word be with Him. Gabriel opened his lips with thanksgivings, and said, Let the house of Jacob be the lot of His inheritance.
ארום לחלקא דיי אינון עמיה דבני ישראל ודבית יעקב עדב אחסנתיה.
Because the Lord's portion are His people, and the house of Jakob the lot of His inheritance.
כי חלק י״יאעמו – למה כל זאת? לפי שהיה חלקו כבוש ביניהם, ועתיד לצאת. ומי הוא חלקו – עמו.
ומי הוא עמו – יעקב חבל נחלתו – השלישי שבאבות, המשולש בשלש זכיות: זכות אבי אביו, וזכות אביו, וזכותו, הרי שלשה, כחבלב הזה שהוא עשוי בשלשה גדילים, הוא ובניו היו לו לנחלה, ולא ישמעאל בן אברהם, ולא עשו בן יצחק.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 נוסף כאן: ״את״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״בחבל״.
כי חלק י"י עמו FOR THE PORTION OF HASHEM, HIS PEOPLE – Why all this? (Why did He save them from destruction?) because His portion was comprised in them and was destined to come forth. And who is His portion? עמו HIS PEOPLE. And Who is His people?
יעקב חבל נחלתו YAAKOV THE ROPE OF HIS INHERITANCE – and he is the third among the patriarchs, who is endowed with three merits: the merit of his grandfather, the merit of his father and his own merit thus altogether three – like a rope (חבל) that is made up of three strands. Only he and his sons became His inheritance, not, however, Ishmael, Avraham's son, nor Esau, Yitzchak's son (cf. Sifre Devarim 312:3),
פס׳: כי חלק ה׳ עמו – כיון שהתחילו הדורות להיות פרים ורבים לא מצא בהם כאברהם אבינו ואעפ״כ יצא ממנו ישמעאל וכל בני קטורה היו רעים מן הראשונים. בא יצחק ויצא ממנו עשו וכל אלופי אדום חזרו להיות רעים מן הראשונים עד שבא יעקב והוליד מטה שלימה מיד הקב״ה הכיר את חלקו שנאמר כי חלק ה׳ עמו וגו׳. ואומר (ירמיה י׳) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא.
וישראל חבל נחלתו – חבל זה גורל. וכה״א (תהלים טז) חבלים נפלו לי בנעימים חבל זה חוט המשולש זה 1יעקב שהיה שלישי לאבות. ועליו הכתוב אומר (קהלת ד) והחוט המשולש לא במהרה ינתק:
1. יעקב שהיה שלישי לאבות. עיין ספרי כשנולד אברהם מהו אומר ואח לצרה יולד כשנולד יצחק מהו אומר טובים השנים מן האחד כשנולד יעקב מה הוא אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק:
חבל – כמו: גורל, [כמו: חבלים נפלו לי (תהלים ט״ז:ו׳),]א כי בחבל ימודו הארץ.
THE LOT. Chevel (lot) means a section.1 Compare, chavalim (the lines) (Ps. 16:6). A section is so called because land is measured with a cord.2
1. The literal meaning of chevel is a cord. Hence Ibn Ezra's comment.
2. Thus chevel refers to a portion of land measured by a line, to which one is assigned by lot.
כי חלק {י״י} עמו – מכל אומות לקחם לחלקו.
ויעקב חבל נחלתו – כפל מלה.1 לפי שדרך לחלוק קרקע על ידי חבלים, שמודד לזה מאה חבלים ולזה מאה חבלים, קוראא הנחלה חבל, כדכתיב: ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע י״ז:ה׳), וכתיב: וימד{ד} שני חבלים להמית (שמואל ב ח׳:ב׳), כי דרך למדוד בחבלים.
1. כלומר: ״חבל״ הינו מלה נרדפת ל״חלק״. אולם, השוו ספר הג״ן שמוסיף כאן: ״וחבל לשון חלק״.
א. בכ״י מינכן 52: קודם.
כי חלק {י"י} עמו – FOR {HASHEM’S} PORTION IS HIS PEOPLE – From all the nations He took them for His portion.
ויעקב חבל נחלתו – JACOB IS THE ALLOTMENT OF HIS INHERITANCE – A doubled expression. Since it is customary to divide land with ropes, that he measures to this one a hundred ropes and to this one a hundred ropes, an inheritance is called a “rope,” as it is written: “And there fell ten ropes (parts) to Manasseh” (Yehoshua 17:5), and it is written: “and he measured two lines to put to death” (Shemuel II 8:2), because it is customary to measure with ropes.
כי חלק י״י עמו – מכל האומות לקחן לחלקו.1
יעקב חבל נחלתו – כפל מלה הוא וחבל לשון חלק כמו חבלים נפלו לי בנעימים (תהלים ט״ז:ו׳) ולשון חבל שייך גבי נחלה לפי שמודדים בו את הקרקע.2
1. שאוב מר״י בכור שור.
2. שאוב מר״י בכור שור.
כי חלק ה' עמו, "for the portion of the Lord is His people." He took His own share just as all the nations of the earth took a share each. (B'chor shor)
יעקב חבל נחלתו, "Yaakov the lot of His inheritance;" there is a repetition here as the word חבל is understood as meaning the same as the word חלק. We find this word used in this sense in Psalms 16.6: חבלים נפלו לי, "tracts of land have fallen to my lot;" the same word is also used as meaning: "inheritance," as one measures land by using a חבל, "rope." (B'chor shor)
כי חלק ה׳ עמו – מכל האומות לקחם לחלקו.
יעקב חבל נחלתו – חבל לשון חלק. וכפל מלה הוא.
ואחר זה ביאר שלזרע יעקב לבד יהיה זה כאלו השם יתעלה כוון בהתחלה להמציא זה הזרע אשר תהיה לו זאת הארץ הנבחרת לפי שחלק השם יתעלה לכל האומות שהמציא הוא עמו ישראל ויעקב הוא החלק שהוא לנחלה אל השם יתעלה וכאלו השם יתעלה כיון ממש שיהיה זה החלק מהארץ לזה השבט וזה לזה השבט ובזה הקים גבולות שלהם למספר בני ישראל שהיו י״ב וכבר נתבאר זה ממה שנתנבא יעקב מירושת הארץ לקצת השבטים.
והיה ראוי שיחלק לו ברבים ויבחרם לחלקו ולא עשה לך כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו וכמו שאמר לא מרובכם מכל העמים וגו׳ כי אתם המעט (דברים ז׳:ז׳) ואין מעטיות גדול מזה והוא היות מספר העמים כמספר האישים.
כי חלק י״י עמו. למה כל זאת לפי שהיה חלקו כבוש ביניהם ועתיד לצאת ומי הוא חלקו עמו ומי הוא עמו יעקב חבל נחלתו הג׳ באבות המשולש בזכיות כחבל הזה שהוא עשוי בג׳ גדילים. כאילו אמר כי חלק י״י הוא עמו ויעקב שהוא משולש בזכיות כחבל הוא נחלתו ואע״פ שכבר נזכר למעלה שמה שלא אבדם הוא בעבור מספר ב״י העתידין לצאת מבני שם מ״מ עדיין לא פיר׳ שם מה עניינ׳ של מספר ב״י עד שינצלו אנשי דור הפלגה מהאבוד בעבורם וכאן פי׳ הטעם כי חלק י״י עמו יעקב חבל נחלתו שפירושו מפני שעמו שהוא יעקב ובניו שהוא מספ׳ בני ישראל הוא חלק י״י ונחלתו ולפיכך פיר׳ רש״י גבי כי חלק י״י עמו למה כל זאת לפי שהיה חלקו כבוש ביניה׳ אע״פ שממאמר כי חלק י״י עמו לא יובן שהיה כבוש בניהם מפני שמאמר כי חלק י״י עמו הוא טעם למה שכתוב למעלה יצב גבולות עמים למספר בני ישראל שפירושו בעבור מספר בני ישראל שעתידין לצאת מהם דהיינו שהיה כבוש ביניהם:
וכן רמז כי חלק ה׳ עמו. ימצאהו בארץ מדבר – לפי שאמר למעלה בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים. שרמז בזה שחלק הארץ לשבעים שרים. וא״כ אחר שזה כן. איך לקח השם לאברהם לעצמו שיצא משם ישראל. כי אברהם בא מתרח ואבותיו. ותרח ואבותיו כבר היו כלולים בכלל שבעים שרים. ואיך יאמר הכתוב כי חלק ה׳ עמו. כי לא היה חלקו. אחר שהיה חלק שבעים שנים. לזה השיב ואמר ימצאהו בארץ מדבר. לרמוז כמו שאמרתי שאברהם מצאו השם בין הצורים. ומבין הסורים יצא למלוך. והוא היה כמו אוצר טמון בארץ. וידוע בנימוסי המלוכה שאע״פ שהמלך מחלק הארץ לשרים ולאלופים. המטמונות שמוצאים בארץ טמונים הם של המלך. וכן בכאן אע״פ שבשם חלק הארץ לשבעים שרים. אברהם היה כמו מטמון טמון בארץ. והוא של הקב״ה. וזהו והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי הארץ כמו שפירשתי שם. ולכן אמר אע״פ שהנחיל עליון גוים והציב גבולות עמים וחלק הארץ לשבעים שרים. עכ״ז חלק ה׳ עמו. והטעם לפי שמצא אותו מטמון תחת הארץ. וזהו ימצאהו בארץ מדבר. וזה רמז על אברהם שהיה טמון בהרים בין תרח ואבותיו. וזהו הביטו אל צור חוצבתם. ואח״כ יסובבנהו יבוננהו בתורה ובמצות. כאומרו עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו׳:
או שרמז באומרו יעקב חבל נחלתו – להורות על הצרות וחבלי יולדה שעתידים לבוא לישראל בארבעה גליות. ורמז להם שהצרות והעינויים מקיימים אותם ומעמידים אותם בגלותם. וכמו שאמרו בסתרי התורה אגרא דכלה דוחקא. כלומר שכר כנסת ישראל שנקראת כלה. הוא הדוחק והצער שעוברים בגלותם. כי בזה יש להם קיום והבטחה גדולה לצאת מגלותם. אבל כשהם שלוים ושקטים על שמריהם. אין זה טוב להם. וזהו כי חלק ה׳ עמו. כלומר אימתי הם חלק ה׳. כשיעקב חבל נחלתו ומגיע להם צער וכאב וחבלי יולדה. כאומרו [כמו] הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן היינו מפניך ה׳. וע״ז אמר רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וגו׳. וכן על זה הדרך לעשות משפט עבדו כמו שפירשתי למעלה. באופן שכשהוא חבל נחלתו. הייסורים מעמידים אותו בכל הגליות ויוציאוהו משם. וזהו ימצאהו בארץ מדבר כנגד גלות בבל. דכתיב ביה במדבר ארבו לנו. ועכ״ז יהיה מצוי וקיים. וזהו ימצאהו. וכן בתוהו יליל ישימון שהוא כנגד גלות מדי. כי בימי המן ישיא מות עליהם להשמיד להרוג ולאבד. ובאלו הייסורים היה להם מציאות וקיום. יסובבנהו יבוננהו בגלות יון. מצד הכהנים המבינים בתורה. יצרנהו כאישון עינו. בגלות אדום לפי ששם צריך יותר שמירה מצד רוב הצרות שהיו בו. וכן כנשר יעיר קנו בגלות בבל. על גוזליו ירחף בגלות מדי. דכתיב ביה טף ונשים ביום אחד. יפרוש כנפיו יקחהו בגלות יון. שהיו הכנפים פורשי כנפים למעלה. ישאהו על אברתו בגלות אדום. כי אז תהיה לה׳ הממלכה והמתנשא לכל ראש. ויהיה לישראל עלוי ותלוי ראש. ומי עושה זה ה׳ שמו. וזהו ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳. ואולי רמז כנשר יעיר קנו. על מה שכתבתי בפסוק כי יקרא קן צפור לפניך. שקן צפור נאמר על השם. שהוא מדור השם וקנו. וזהו קן לה אשר שתה אפרוחיה כנגד על גוזליו ירחף. כי באותו זמן השם יבנה קינו ומעונתו בציון אשר שם מזבחות ה׳ צבאות. ואשרי חלקו מי שימצא באותו זמן של בנין הבית. וזהו אשרי יושבי ביתך כי הם יהללוך סלה בלי הפסק. וכולם יהיו מאושרים לפי שעל גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו:
והנה יש לך לידע כמו שהודעתיך למעלה. כי זאת הפרשה היא כלל כל התורה כולה וכל דברי הנביאים. וכן רמז בזה כל ד׳ גליות וגאולתם. ותחיית מתי ישראל. ובנין בית המקדש. וכן יש בהתחלת הפרשה ענין בריאת שמים וארץ. וגלות מצרים. וענין מתן תורה. וכל ענייני המדבר. וענין ביאת ארץ כנען. כנגד בריאת העולם אמר האזינו השמים וגו׳ הצור תמים פעלו. הוא פועל שמים וארץ. זכור ימות עולם. הם ששת ימי בראשית. בינו שנות דור ודור הם דור המבול ודור הפלגה כמו שפירשתי שם. בהנחל עליון גוים זהו חלוק הארץ לשבעים שרים. וכל אלו הדברים היו למספר בני ישראל. כנגד גלות מצרים אמר כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו. ששם סבלו חבלים ומכות בכור הברזל במצרים. ימצאהו בארץ מדבר כשיצאו ממצרים וסגר עליהם המדבר. שם מצאם נאמנים כאומרו לכתך אחרי במדבר. וכנגד מתן תורה אמר יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו. ואולי רמז זה על שבת ודינין של מרה דכתיב שם שם לו חוק ומשפט. יצרנהו כאישון עינו בים. כנשר יעיר קנו כדכתיב שם ואשא אתכם על כנפי נשרים. יפרוש כנפיו יקחהו במשכן. ישאהו על אברתו בנחלי ארנון ובמעברות הירדן. כנגד ביאת הארץ אמר ה׳ בדד ינחנו ירכיבהו על במותי ארץ וגו׳. ובסבת טובות הארץ וישמן ישרון ויבעט וגו׳. והלכו אחרי ע״ז. וזה יזבחו לשדים לא אלוה. וכנגד גלות ראשון שהוא גלות בבל. אמר ויאמר אסתירה פני מהם. לפי שלא היה אלא שבעים שנה ודומה להסתר פנים. ואני אקניאם בלא עם. דכתיב הן ארץ כשדים זה העם לא היה. כי אש קדחה באפי זהו ממרום שלח אש בעצמותי. ובזה האש ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים. זהו ירושלים הרים סביב לה. אספה עלימו רעות. זהו ארבעת שפטים הרעים שהתנבא יחזקאל ושאר הנביאים. והם רעב ודבר וחיה רעה וחרב. כנגד הרעב אמר מזי רעב. כנגד הדבר אמר וקטב מרירי. דכתיב מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים. וכנגד החיה ושן בהמות אשלח בם. וכנגד החרב מחוץ תשכל חרב וגו׳ דכתיב להכרית עולל מחוץ. יונק עם איש שיבה. דכתיב משער שבתו. עד כאן הגיע גלות בבל. וכנגד גלות מדי אמר אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם. כי כן נאמר בהמן להשמיד להרוג ולאבד. לפי שידע בצוואת השם כנגד עמלק זקנו דכתיב ביה תמחה את זכר עמלק. ואמר לולי כעס אויב אגור. לפי ששם נגזרה עליהם גזירה. בסבת סעודת אחשורוש שנהנו ממנה ושתו מיינם. אף על גב דכתיב שם אין אונס. וכן לפי שהשתחוו לצלם נבוכדנצר. ובסבת זה כבר נתחייבו כליה חס ושלום. לולי כעס אויב אגור. הוא עמלק והמן שנקראו אויב כדכתיב האויב תמו חרבות לנצח. ובשביל שלא יגבה לבם לומר ולא ה׳ פעל כל זאת אניחם. ולפי שהם חטאו באלו השני עונות. רמז עליהם בזה החלק. וכנגד צלם נבוכדנצר שהשתחוו ישראל. אמר כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים. כמאמרם ז״ל על פסוק ולנו בשת הפנים כהיום הזה. שבשעה שראו או״ה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. אמרו אומה שהיה להם אלוה כזה השתחוו לצלם. עד שאמרו שבאותה שעה זרקו רוק בפניהם של ישראל. וזהו ולנו בושת הפנים. וזהו ואויבינו פלילים שאפילו אויבינו הודו כי לא כצורנו צורם. וכנגד היין ששתו בסעודת אחשורוש. אמר כי מגפן סדום גפנם וגו׳ חמת תנינים יינם. כי עשו הוא אדום הוא נחש הקדמוני. וראש פתנים אכזר. זה המן שהיה אכזר יותר מעמלק דכתיב ביה טף ונשים ביום אחד. ובעמלק כתיב ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. ולכן אמר הלא הוא כמוס עמדי זה האכזריות. אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. חתום באוצרותי דכתיב כי יד על כס יה וכו׳. שהשם שם ידו על כסאו ואוצרותיו שהוא חותמו של הקב״ה להנקם מעמלק. וזהו חתום באוצרותי לי נקם ושלם לעת וכו׳:
ואמר לי נקם ושלם – לרמוז שאע״פ שמרדכי ואסתר עשו נקמה בהמן ובכל זרעו. כמו שכתב יונתן בן עוזיאל כי אותם חמש מאות שהרגו ביום הראשון. וכן השלש מאות של יום השלי כולם שרים ואלופים מזרע המן. וכן אותם שהרגו בשאר מדינות המלך שהיו חמשה ושבעים אלף כולם היו מזרע עמלק. לפי שהמן וכל זרעו היו קושרים במלך. והיו רוצים להסב המלוכה להמן לפי שהיה יותר מיוחס מאחשורוש. ולכן אמר חרבונא אשר דבר טוב על המלך. כי הטעם שרצה להרוג למרדכי לפי שגילה למלך מה שהיו רוצים לעשות בגתנא ותרש. ואם יהרוג למרדכי לא ישאר במלכות מי שיגלה למלך הקשר שיעשו על המלך. ולכן היתה הגזירה שיומת המן ובניו וכל זרעו ומשפחתו לפי שהיו קושרים במלך. אבל באופן אחר מה טעם היה להם להרוג אנשי המלכות על לא חמס בכפיהם. ולכן אמר בכאן לי נקם ושלם. כלומר אע״פ שבימי אחשורוש נעשה נקמה גדולה בהם. לי נקם ושלם. הנקמה שאני אעשה בהם לעתיד. תהיה נקמה אמיתית למחות את זכר עמלק. וזהו כי קרוב יום אידם. הוא יום ה׳ הגדול והנורא דכתיב ביה ומי מכלכל את יום בואו. וכתיב כי קרוב יום ה׳ על כל הגוים. ואז יבואו ויתקיימו כל נבואות הנביאים שנתנבאו עלינו. וזהו וחש עתידות למו. עד כאן הגיע גלות מדי. וכנגד גלות יון אמר כי ידין ה׳ עמו. בגלות שלישי של יון בעוונות ישראל. ואמר ידין ה׳. לפי שגלות יון החשיך פניהם של ישראל כשולי קדירה. ואמר ועל עבדיו יתנחם. לרמוז שבשביל עבדיו המשרתים לפניו חשמונאי ובניו. יתנחם על הרעה וימסור גבורים ביד חלשים. וכמו שאמר במזמור חנוכת הבית זמרו לה׳ חסידיו. וכמו שפירשתי בפרשת נח בפסוק ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה. לולי שהעיר השם רוח הכהנים המשוחים בשמן זית אבדה פליטת ישראל. ולכן אמר בכאן ועל עבדיו יתנחם. כי יראה כי אזלת יד. כלומר שראה השם שכשל כח הסבל ואזלת יד ישראל. זולת יד הכהנים שהשם בירך חילם. וזהו ואפס עצור ועזוב. כלומר שלא נשאר בהם אלא עצור ועזוב זה חשמונאי. שהשם עזרו ואמר זה יעצור בעמי. עד כאן הגיע גלות יון. וכנגד גלות אדום אמר. ואמר אי אלהימו צור חסיו בו. אשר זה הפסוק אמרו טיטוס הרשע בשעה שנכנס לבית קדשי הקדשים וקרע את הפרוכת ויצא ממנו דם ואמר כביכול שהרג את עצמו והציע ספר תורה ובעל זונה עליו. ואמר אי אלהימו צור חסיו בו. כמוזכר בגיטין ובהניזקין וכפר בעיקר ואמר אותו אלוה שהיה אוכל זבחי שלמיכם ויין נסכיכם יקומו ויעזרוכם. וכמו שאמר שם שכשנכנס בים עם כלי בהמ״ק עמד עליו נחשול של ים לטובעו. אמר אין כחו של אלהיהם אלא בים כמו שעשה לפרעה ולסיסרא. ואז אמר לו השם בריה קטנה יש לי. ונח הים מזעפו ונכנס בחוטמו יתוש אחד וממנו מת כמוזכר שם. ועל זה אמר ראו עתה כי אני אני הוא. ולי היכולת בים וביבשה. ואין מידי מציל אפי׳ על ידי יתוש. ועל גלות זה של אדום אמר. אשא אל שמים ידי לעשות נקמה באדום. דכתיב כי יד על כס יה. ואז אשיב נקם לצרי. מראש פרעות אויב. הוא עמלק שנאמר בו ראשית גוים עמלק. והוא נקרא אויב השם כמו שפירשתי. ואז הרנינו גוים עמו. ע״כ הגיע גלות אדום וגאולת ישראל.
ולפי שבסוף זה הגלות יהיה תחיית המתים ובנין הבית. אמר כנגד תחיית המתים אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא. וכנגד בנין הבית אמר וכפר אדמתו עמו. כאומרו העם היושב בה נשוא עון. הרי מה שפירשתי שזאת השירה היא כלל כל התורה וכל דברי הנביאים. ובה כלולים כל ארבעה גליות וגאולתם. ותחיית המתים ובנין הבית עד היום האחרון כמאמרם ז״ל. ואולי על זה אמר בגלות אדום ראו עתה. כמו שאמר אני ה׳ בעתה אחישנה. וזהו עת ה׳:
עתה נחזור למקום שהיינו בו ולהשלים הפרשה על דרך הפשט. שהיה אומר לישראל שלא יהיו כפויי טובה ושיזכרו הטובות שעשה השם להם מימות עולם. עד שהביאם אצלו ונדבק בהם כאשר ידבק האזור אל מתני איש. עד שאמר כי חלק ה׳ עמו. כאלו הם חלק אדם מאל. וחלק אלוה מעולמו. וזהו יעקב חבל נחלתו. כאלו אין לו להקב״ה אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. וזאת היא נחלת עבדי ה׳ והם חבל נחלתו. וכמו שאמרו האבות הם הם המרכבה.
כי חלק ה׳ עמו – כי אין לאל יתברך חלק במין האנושי אלא עמו. כי כל שאר האומות הם ״בני אל נכר״. ובכן התבאר שלולא עמו שהיה עתיד אז לצאת מאותן האומות, היה לו לאבדם בענין הפלגה.
יעקב חבל נחלתו – שהוא ובניו עבדים לאל יתעלה, אבל באומות העולם אם ימצא ביניהם איזה חסיד, לא ימשך זה לבניו.
יעקב חבל נחלתו, for he as well as his sons became servants of the supreme God. By contrast, whenever there was a pious and God fearing individual among the gentile nations, such piety and belief in God was never transmitted to and carried on by the next generation.
לפי שהיה חלקו כבוש ביניהם כו׳. משום דכל כי הוא נתינת טעם אלעיל מיניה, הכי נמי משמע שרוצה ליתן טעם אלעיל:
והוא השלישי באבות כו׳. ר״ל לכך קרא ליעקב חבל נחלתו:
והוא ובניו היו לו לנחלה. דק״ל למה לא כתיב אברהם או יצחק. ומתרץ הוא ובניו היו לו לנחלה, אבל לאברהם היה ישמעאל דלאו נחלתו הוא, וליצחק היה עשו. ואף על פי שכבר נאמר למעלה שמה שלא אבדם הוא בעבור מספר בני ישראל, שהם מבני שם, מכל מקום עדיין לא פירש שם מה עניינם של מספר בני ישראל, עד שינצלו אנשי דור הפלגה בעבורם. ופירש כאן הטעם מפני כי יעקב וגו׳ היה כבוש ביניהם. אע״פ שממאמר כי חלק וגו׳ לא יובן שהיה כבוש ביניהם, אך כיון שהוא נתינת טעם למה שכתיב למעלה יצב גבולות עמים למספר ב״י, שפי׳ בעבור מספר בני ישראל שעתידים לצאת מהם, דהיינו שהיה כבוש ביניהם. [ר׳ אליהו מזרחי]:
Because His portion was hidden among them, etc. Because the term כי (because) always explains what precedes it. So here too, it implies that Scripture wants to give an explanation of what preceded.
He was the third patriarch, etc. I.e. therefore Yaakov is called "the cable of His heritage."
He and his sons were His [Hashem's] heritage. The question: Why is it also not written "Avraham or Yitzchok"? He answers that Yaakov and [all of] his sons were for Him an inheritance, but Avraham had Yishmoel who is not part of His inheritance, and Yitzchok had Eisov. Even though it has already been said above that the reason Hashem did not destroy them was because of the number of Bnei Yisroel, who are of the descendants of Shem, nevertheless it was still not explained there the connection between them and the number of Bnei Yisroel, such that He saved the generation of the Dispersion for their sake. Here it explains that the reason is "for Yaakov etc." was hidden among them. Even though from the phrase, "Because [of] Hashem's portion, etc." it is not understood as "they were hidden within them." But since it gives a reason for that which is written above, "He established the boundaries of peoples according to the number of Bnei Yisroel" which means according to the number of Bnei Yisroel who are destined to emerge from them, i.e. who were hidden within them. (Re"m)
כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו – כי בהנחל עליון לכל שר ושר אומה שלו בחר לחלקו את עמו ולקח א״י לנחלה שלו ונתנה לישראל כמ״ש כל הדר בח״ל דומה כמי שאין לו אלוה לפי שהוא תחת השרי׳. אבל א״י אין שום ממשלה לע׳ שרים עליה ולפיכך אפי׳ הגוי׳ הדרים בא״י צריכין לקיי׳ כל המצו׳ כמ״ש אצל הכותי׳ ואת משפט אלהי הארץ וגו׳ וזהו כי חלק ה׳ עמו מה שלקח ה׳ לחלקו נתן לעמו. יעקב חבל נחלתו. פי׳ ליעקב ובניו נתן חבל נחלתו. ומתחיל׳ אמ׳ עמו הוא הפרט כל שבט ושבט דכתי׳ חבב עמים ואח״כ יעקב הוא הכלל וכה״א ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם. חבל. פי׳ כי א״י נחלקת לשתים. א״י וירושלים. וירושלים נחלקת לג׳ חלקים. ירושלים. הר הבית. ועזרה. שהם מחנה ישראל ולויה ושכינה. ירושלים בזכות אברהם ויצחק. והר הבית ועזרה בזכות יעקב. ולכך עד העזרה היה מותר לערל ליכנס. וז״ש חבל נחלתו שניתן לו נחלה המשולשת כחבל. ונתנה ליעקב שגם הוא היה משולש וז״ש לא כאברהם שקראו הר וכו׳ אלא כיעקב וכו׳. וכן בהמ״ק עצמו נחלק לשלשה.
ד״א חלק ה׳ עמו – זה א״י. חבל נחלתו ג׳ עולמות בי״ע.
ע״ד הרמז
חלק ה׳ עמו – זה א״י.
חבל נחלתו – ג׳ עולמות בי״ע. חלק. ב׳ שילובים הידועים ד׳ שהן ג׳ חב״ד. נחלתו קפ״ד ס״ו קמ״ד.
כי חלק ה׳ עמו – מלת כי לנתינת טעם, למה כשהציב גבולות לכל העמים, יצאו מן הכלל מספר בני ישראל, והשיב שהיה זה לפי שהשם לקח האומה הישראלית לחלקו ולנחלתו להנהיגם בדרך אלהי באותות ובמופתים:
חבל – גורל כמו חבלים, כי בחבל ימודו הארץ:
כי חלק ה׳ עמו – בהנחל עליון לכל שר ושר אומה שלו בחר לחלקו את עמו ולקח א״י לנחלה שלו ונתנה לישראל, לכן אמרו כל הדר בחו״ל דומה כמי שאין לו אלוה לפי שהוא תחת השרים, אבל א״י אין שום ממשלה לע׳ שרים עלי׳, לכן אף הכותי הדר בא״י צריכים לקיים כל המצות, כמ״ש אצל הכותים ואת משפט אלהי ארץ, וזהו כי חלק ה׳ עמו מה שלקח ה׳ לחלקו נתן לעמו, יעקב חבל נחלתו, פי׳ ליעקב ובניו נתן חבל נחלתו (הגר״א) ולולי דברי המפרשים בזה הייתי מפרש חלק לשון שעשועים ותענוג (פערגניגען, ערגעטצען) כי שם חלק נרדף עם שרש שעע, שניהם יורו על דבר שוה וישר הבלתי פגום ואין בו עקמימות, חלקת צואריו, חלקי אבנים (שמואל א י״ז) תרגומו שעיעי אבנים, וכן הוא בעברי לא רחצתי למשעי (יחזקאל ט״ז) שפירשו רשב״ם לא רחצתי להחליק הבשר ולעדנו, ולהיות שכל דבר חלק הוא השתעשעות ותענוג לממשמש בו, לכן שניהם יורו על הנעימות הנמצא בדבר שמשעשע את האדם ומשיגו נחת ומרגוע, כמו החליק אליו בעיניו (תהלים לו) תרגומו שעיע לי׳ בעינו, ידבר דברים הערבים אל לב השומע, ככל דבר חלק המענג את חוש המישוש, בחלק שפתי׳ תדיחנו (משלי ז׳) בשעיעותא דשפותהא, והוא בעצמו לשון שעשועים, ושעשע יונק על חור פתן (ישעיהו י״א) שחוק של תענוג ומציאת מרגוע בו, אשתעשע במצותיך, בחקותיך אשתעשע, ואהיה שעשועים יום יום, ואף שלשונות חלק הנמצאים במקראות אינם רק הנעימות למראית עין ובאמת הוא מן הנמאס, הנה כמוהו שרש לקח שישמש על הדבור המגונה בעצם והוא נאה במתק שפתים, כמו הטתו ברוב לקחה, ומ״מ ישמש גם על הדבור היותר משובח כמו יערוף כמטר לקחי, על התורה שבדברי׳ הנעימים תקח ותמשיך את הנפשות אלי׳, ככה לשון חלק על נעימות האמת, יאמר המשורר לדעתי, חלקי ה׳ אמרתי לשמור דבריך, ואמר המשורר אליו ית׳, חלקי ר״ל שעשועי ותענוג יש לי בשמירת דבריך, וזה לשון חלקנו שאנו מתפללין עליו ותן חלקנו בתורתך, לפי שחכמת התורה נעלמת מאד ולחסרי השגה כמונו מיגעת דעת האדם אשר יעמול להשיג תעלומות חכמתה, לכן מבקשים מאת החונן לאדם דעת, לחונן אותנו במתנת חנם להיות חלקנו כלומר השתעשעותנו בתורתך שנמצא עונג ונחת רוח בהשגת המבוקש, וזה לשון חלק שהזכירו רבותינו ״חלק לעולם הבא״ ר״ל השתעשעות ועונג הנפשי העליון בעולם הרוחני, והנה מאהבת ה׳ את יצירי כפיו תאר אותם, ילד שעשועיו (ירמיהו ל״א) נטע שעשועים (ישעיהו ה׳) וזהו ענין כי חלק ה׳ עמו, כביכול הוא ית׳ משתעשע עמהם ונחת רוח לפניו כשעושים רצונו, וקצת סמך לענין זה מדברי רבותינו ברבה (פ׳ תולדות פרשה ס״ה) ואנכי איש חלק כמה דאת אמר כי חלק ה׳ עמו יעקב, ע״כ, שתפו חָלק עם חלק.
יעקב חבל נחלתו – ת״א עזב אחסנתי׳, ורש״י פי׳ כחבל העשוי בשלשה גדילים, והוא ובניו היו לו לנחלה, ולולי דבריהם הייתי מפרש חבל מענין חבל נביאים (מלכים א יו״ד) ותרגומו סיעת ספריא, והוא תאר לקבוץ חברה קשורים יחד בחבלי אהבה (געזעללשאפט פעראיין). - נחלתו מענין חלי כתם (משני כ״ה) ותעד נזמה וחליתה (הושע ב׳) וענינו תכשיט וקשוט כמ״ש רש״י מלשון ערבי, וכמו שנאמר מן חלה, נחלה מכתך (ירמיהו למ״ד) שאמר על המכה נפעל אף שהיא פועלת, כיון דמרוב החליים אשר במכה היא כנפעלת אל החליים כלומר מלאה מהם (כמ״ש הרשב״ם שם) ככה מן חלי נאמר נחלה בנפעל כלומר מלאה קשוטים ותכשיטים מכל צד, מענין זה נחלו פתאים אולת וערומים יכתירו דעת (משלי י״ד), נחלו דרישא נגד יכתירו דסיפא, וטעמו הפתאים מתקשטים באולת, וערומים יכתירו עצמם בדעת, וכן כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים אולת (שם ג׳) ינחלו דרישא נגד מרים דסיפא, וטעמו הכסילים מרימים ומתקשטים באולת, והחכמים יתקשטו במעשים נכבדים, וכן נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה, לפי שהעדות משמחים את הלב לכן חשובים בעיניו כתכשיט, ונביא הנביאים התפלל על גלוי שכינתו ית׳ בלשון ונחלתנו (כי תשא ל״ד ט׳) המכונה בלשון כבוד, וירא כבוד ה׳ אל כל העם (שמיני ט׳) כבוד ה׳ נראה בענן (בשלח ט״ז), ומקום המקדש המיוחד לגלוי שכינת כבוד אל נקרא הר נחלתך (בשלח ט״ו י״ז) וקרא כאן יעקב ובניו חבל נחלתו. כלומר חברת כבודו הודו ותפארתו, כלומר קבוץ שייחדו הוא ית׳ לספר כבודו ותפארתו (ווירדיגער פעראיין) חברה שהוא ית׳ כביכול מתפאר ומתקשט בהם, כי הם חשובים אליו ביותר, כאמור ונשא אהרן את שמות בנ״י על שתי כתפיו לזכרון לפני ה׳, ויהיה לפ״ז חבל נחלתו כמו ישראל שבט נחלתו, (ירמיהו יו״ד ט״ז) מעם נחלה (ואתחנן ד׳ ך׳) כמו עם סגלה (ראה י״ד ב׳) סגלה הוא דבר יקר וחשוב הנגנז בתוך האוצר, והיינו נחלה מענין חלי כתם, ובספרי איתא, מהיכן המקום מכיר את חלקו מיעקב שנאמר כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו, ואומר כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו, ועדיין תלי׳ תני׳ בדלא תניא אין אנו יודעין אם המקום בחר לו ישראל לסגלתו אם ישראל בחרו להקב״ה ת״ל ובך בחר ה״א להיות לו עם סגלה (ראה י״ד) ומנין שאף יעקב בחר לו הקב״ה שנאמר (ירמיהו יו״ד) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו ה׳ צבאות שמו, ע״כ. הנה שיתפו רבותי׳ נחלה עם סגלה לענין אחד, כי המכוון בשניהם אחד, דבר יקר וחשוב שמתקשטים ומתפארים בו, ובמכילתא דר״י פרשת בשלח (פרשה יו״ד) איתא, תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, בהר שהבטחתנו בו שנאמר (יחזקאל כ׳) בהר קדשו בהר מרום ישראל וגו׳, פירשו בהר נחלתך, בהר שישראל מרוממים ומפארים אותו, ואמרו עוד שם, ארבעה נקראו נחלה, בית המקדש שנאמר בהר נחלתך, ארץ ישראל נקרא נחלה שנאמר (דברים י״ט י׳) ארצך אשר ה״א נותן לך נחלה, התורה נקראת נחלה שנאמר וממתנה נחליאל, וכן מקבלי תורה קרויים נחלה שנאמר (יואל ד׳) עמי ונחלתי ישראל, אמר הקב״ה יבואו ישראל שנקראו נחלה לא״י שנקראת נחלה ויבנו ביהמ״ק שנקרא נחלה בזכות התורה שנקראת נחלה, לכך נאמר בהר נחלתך, ע״כ, לפי שלא אמר הכתוב חבר נחלתו, כלשון חבר כהנים, (הושע ו׳) והוציאו בלשון חבל, לכן דרשו בו רבותינו גם להוראות אחרות שישנם בלשון חבל.
כי חלק ה׳ עמו – לא היה זה רצון ה׳ שבני ישראל ייעשו לעם בארץ המיועדת להם, ויתפתחו לעם על פי התנאים וההשפעות של אותה ארץ. אלא, בשונה מכל שאר העמים, הם נעשו לעם לפני שירשו ארץ; רק לאחר שה׳ עשה אותם לעם הוא הביא אותם אל הארץ המיועדת להם וציווה עליהם לרשת אותה. ארץ זו כבר עובּדה ונבנתה על ידי אחרים; בני ישראל היו צריכים רק לשמור על עיבוד האדמה ועל בניין הערים שהם מצאו לפניהם (עיין פירוש, ויקרא כה, לד).
זאת משום ״חלק ה׳ עמו״: משום שעַם זה, כאומה, הוא עַם ה׳, הוא קנוי לה׳, ועִם הפיכתו לעַם הוא ייעשה לחלק ה׳, וכך יישאר. מה שעמים אחרים מקבלים מאדמת ארצם, מקבל ישראל מהקשר שלו עם ה׳. התהוות שאר העמים והווייתם מושרשות באדמת ארצם. הם משתלטים על הארץ וכובשים אותה, ובעיבודה ובפיתוחה הם הופכים אותה לבסיס להתפתחות חברתם. בד בבד הם נתונים להשפעת אקלים ארצם. תנאי האקלים של הארץ קובעים את ההתפתחות הפיזית, הרוחנית, המוסרית וחברתית של תרבותם. לפיכך הם הופכים לאליל את מה שהם מחשיבים ככוחות המעצבים את תרבותם; הם עובדים את הגורמים האלה כאלילים שבהם תלויה הצלחתם הלאומית. לא כן ישראל. ישראל יביא לארצו את התרבות הפיזית, הרוחנית, המוסרית והחברתית המעוצבת כבר על ידי ה׳. אַל לו לישראל לשעבד את עצמו ואת חייו הלאומיים אל הארץ; במקום זה הוא צריך לעשות את הארץ משועבדת אליו ואל חיי אומתו כפי שעוצבו על ידי ה׳.
כך, בעצם קיומו הלאומי, בחייו הלאומיים ובהצלחתו הלאומית, יכריז ישראל שה׳ הוא הכוח היחיד האמיתי ושהוא לבדו המקור לטובת כל העמים ולרווחתם.
בעת שאומה זו נולדה, בתוך הסבל הנורא, הכריז ה׳ תחילה: ״ולקחתי אתכם לי לעם״, ורק אחר כך אמר: ״והבאתי אתכם אל הארץ״ (שמות ו, ז–ח). יתר העמים הם ביסודם ״חלק ארצם״, ואילו ישראל, בזכות מוצאו ועתידו, הוא ״חלק ה׳ ״.
יעקב חבל נחלתו – משום כך שורש אומה זו אינו קרוי ״ישראל״ אלא ״יעקב״. אומה זו ראשיתה כמשפחה של יחידים אשר כ״יעקב״ היו ללא ארץ וללא מולדת משלהם. ובתור שכאלה היה עליהם לשתות עד תומה את כוס התרעלה המוגשת לאנשים שאין להם לא ארץ ולא בית משלהם, הצריכים לחיות בקרב אומה המתפארת בארצה ובכוחה הריבוני, אומה שאינה יודעת דבר מהכבוד הבסיסי הבלתי ניתן לערעור שכל אדם זכאי לו. בעיני האומות, לאנשים מחוסרי בית ומולדת אין כל זכויות.
״יעקב״ היה ״אוחז בעקב״ ביחס לכל הערכים שבהם מגדירים העמים האחרים את כוחם וגדולתם (עיין פירוש, בראשית כה, כו). לא הייתה לו ארץ ולא כוח, ולפיכך לא היה מיומן ולא הצטיין בהמצאות, אמנויות, מדעים וכישרונות, שהרוח האנושית רוכשת במאבקה עם הטבע ובתחרות עם אנשים ועמים אחרים למען בניין חיי הפרט והאומה – הישגים שבהם חוגגת הרוח האנושית את ניצחון גדולת האדם.
״יעקב חבל נחלתו״: יעקב נדחה על ידי מועצת העמים בגלל עוניו ומראהו הדל, וכך נפל, כביכול, אל ה׳ כנחלתו שלו. שאר העמים לא נזקקו כלל לה׳, קל וחומר שלא נזקקו לתורתו. הם נשאו עיניהם לאלוהים אחרים בהנחה שחסדם המדומה יעלה אותם לגדולה. מעל הכל היו להם מטרות אחרות ומניעים אחרים שעל פיהם בקשו לנהל את סדר ההנהגה של חייהם. בחברה שהתחילה את בניית מגדל כבוד האדם בקריאת הניצחון ״הבה נעשה לנו שם!״, לא היה מקום לחיים הבנויים על ציוויי ה׳ בנוגע להתקדשות מוסרית, אמת, צדק וחסד; בחברה כזו היה בלתי אפשרי לכונן חיים שמביאים לידי ביטוי בכל בחינה ובחינה את שלטונו הבלעדי של ה׳ עלי אדמות. רק יעקב היה מסוגל לכך, משום שיעקב לא היה לו דבר משלו, וכל הכוחות שהעמים עבדו להם כאלילים לא העניקו לו ולא יכלו להעניק לו מאומה; היה עליו לקבל – והוא אכן קיבל – כל דבר רק מיד ה׳. לפיכך, רק יעקב היה כלי ראוי לקיום מטרות ה׳ בקרב המין האנושי, ורק הוא – כ״יעקב״ – יכול היה לקבל את הייעוד להיות ״ישראל״: להכריז בפני האנושות על שלטון ה׳ ועל ההכנעה אליו על ידי קיום מצוותיו.
״חבל״: חוט מדידה, וגם החלק הנמדד על ידו. ביטויים כמו ״חֲבָלִים נָפְלוּ־לִי בַּנְּעִמִים״ (תהילים טז, ו) ועוד יותר ״מַשְׁלִיךְ חֶבֶל בְּגוֹרָל״ (מיכה ב, ה) נותנים מקום לסברה שהשתמשו בחבל גם לצורך חלוקה על ידי גורל, אך לא ברור כיצד השתמשו בו.
״נחלה״: נכס הנופל בחלקו של אדם לאחר שנעזב על ידי בעליו הקודמים. ישראל, נעזב וננטש על ידי כל הכוחות היוצרים עמים, וכך נפל בחלקו של ה׳.
[ט] והטעם לזה כי חלק ה׳ עמו ומשגיח על פרטותם לא האומות שחלקם תחת המערכות:
כי חלק ה׳ עמו – שהם הסגולה ונטלם ה׳ לחלקו, הכוונה שייחד השגחתו עליהם בהשגחה פרטית מעל לגבול הטבע שבשנים מעטות יהיו לגוי גדול, ואף שהבטיח לאברהם וליצחק לברך זרעם שלא בדרך הטבע, אבל רק יעקב חבל נחלתו עד״ש כי ביצחק ולא כל יצחק:
ימצאהו – מה שקרה להם מעת ביאת יעקב למצרים עד עת גאולתם משם, לא בא בהשירה, מפני שגלות מצרים לא היה ע״ד העונש בחטאם, רק גזרת ה׳ בברית בין הבתרים, ואין למוד מוסר יוצא מענין הגלות, והתחיל מעת צאתם ממצרים, שגם מזה ראיה שגאלם ה׳ על דעת שיתנהג עמהם ממעל להטבע:
מכל זה שהיו מכוונים נגד ״מספר בני ישראל״ אנו מבינים: כי חלק ה׳ עמו: המה המצויינים שבדור1, כדאיתא בב״מ (לג,ב): ״והגד לעמי פשעם״ (ישעיהו נח,א) – אלו תלמידי חכמים2, ״ולבית יעקב חטאתם״ – אלו עמי הארץ3. ככה נמשלו גדולי האומה ל״חלק ה׳ ״ שהוא דבר חשוב אשר נפרד מהכלל.
יעקב חבל נחלתו: כלל האומה4 נמשלה ל״חבל״ שהוא מפותל מהרבה חוטים. וכך פירש בספרי ׳מה חבל זה משולש, כך היה יעקב שלישי לאבות׳5 וכו׳. ולפי דרכנו, המשל, כמו חבל עב שיש בו רבבות אלפי חוטים דקים, ולמעלה המה מפותלים יפה, ולמטה הם נפרדים כל חוט בפני עצמו. כך הקב״ה, כביכול, הוא יתברך נשמתא דנשמתין, וכל נשמות ישראל למעלה מקושרים המה, ולמטה לכל אחד נשמה בפני עצמה, ומשום הכי נקראו ישראל ״גוי אחד״ שמאוחדים המה בשרשן למעלה, ועיין מה שכתבתי בספר בראשית (מט,כד)6 ובספר ויקרא (יט,יח)7. ומשום הכי העמיד הקב״ה שבעים אומות נגד שבעים משפחות8, להראות כי אנו בניו ויקרים בעיניו עד שעושה אותם נגד שבעים אומות מצוקי עולם ומלואו, ובזה נקראים בשם המיוחד ׳בניך׳ ועל הקב״ה נאה לומר ״אביך״ (פסוק ו׳)9 אשר כל מעיינו ועסקיו הם לבניו באשר המה חלק ממנו.
ובאשר זה הענין עצמו, לא כמו שהוא נכתב הוא נקרא ומתפרש, ויש להרחיב הדברים לפי ערך המפרש והשומע, משום הכי כתיב ב״אביך״ (פסוק ז׳) – ״ויגדך – לפי ערכו, וב״זקניך״ – ״ויאמרו לך״, וכמו שכתבנו (שם) בביאור ׳אמירה׳ – הרחבת דברים להסביר יותר לפי כח השומע.
1. כלומר, ״עמו״ שהם המצויינים שבדור (הם ״ישראל״) הם ״חלק ה׳ ״ – חלקו המיוחד.
2. המשך: ששגגות נעשות להם כזדונות.
3. המשך: שזדונות נעשות להם כשגגות.
4. שהיא מוגדרת ״יעקב״ לעומת ״ישראל״ שהם התלמידי חכמים.
5. וקיבל שכר כולם. והובא ברש״י.
6. על הפסוק ״מידי אביר יעקב״.
7. על הפסוק ״ואהבת לרעך כמוך״.
8. של בני ישראל.
9. וכפי שכתב רבינו בתחילת פסוק ז׳ – מפרש והולך ד׳ דברים שאמר הקב״ה, שהוא ״אביך, קנך, עשך ויכוננך״.
כי חלק ה׳ עמו – כזה סדרו לנו מסדרי התפלה מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו וכו׳, כי חלק הוא לפי ערך האיש, גורל היה יכול להיות להיפך, כן באברהם ישמעאל היה בן השפחה ויצחק בן הגבירה שרה הנביאה, בדין שיצחק בירר הטוב וישמעאל נטל הזוהמה, אבל יעקב ועשו שהיו שניהם בני רבקה הטוב שנטל יעקב בגדר גורל, אבל אצל יעקב פסקה זוהמא ומטתו שלמה כדאמר בשבת, לכן הוי כמו ירושה דכולן שוין בה. ולזה אמר מה טוב חלקנו שיצחק בירר הטוב, ומה נעים גורלנו שיעקב ברר הטוב כמו גורל, ומה יפה ירושתנו שכולנו שבטי ישרון בחירי אל חי. ושלשה הלשונות האלו נזכרו כאן בפסוק לפי התרגום אצל ישראל להשי״ת, וכן סדרו מהכרת השי״ת לישראל וכמו האמירך והאמרתיו.
ספרי דבריםמדרש תנאיםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ יהודה אבן בלעםרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקוניהדר זקניםרלב״געקדת יצחק פירושמזרחיצרור המורר״ע ספורנושפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשמלבי״םנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״במשך חכמההכל
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.