Devarim 32 – דברים לב‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא שמא]

כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא – נאמר כאן ושמה לא תבוא ונאמר להלן (דברים ל״ד:ד׳) ושמה לא תעבור אי איפשר לומר ושמה לא תעבור, שהרי כבר נאמר ושמה לא תבא, ואי איפשר לומר ושמה לא תבא שהרי כבר נאמר ושמה לא תעבור אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא אם איני נכנס לה מלך אכנס לה הדיוט אם איני נכנס לה חי איכנס לה מת, אמר לו הקדוש ברוך הוא ושמה לא תבוא ושמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת.

סליק פיסקא וסליק סידרא

[Piska 341]

"For from afar you shall see the land, but there you shall not come.⁠" It is written here "but there you shall not come,⁠" and elsewhere, (Ibid. 34:4) "but there you shall not pass through.⁠" The latter is not needed, for it is already written "for there you shall not come.⁠" And the former is not needed, for it is already written "but there you shall not pass through.⁠" What, then, is the intent of the repetition? Moses said before the Holy One Blessed be He: If I cannot come there as a king, let me come as a commoner; and if I cannot come there alive, let me come there dead. The Holy One Blessed be He responded: "but there you shall not come,⁠" "but there you shall not pass through": neither as king nor as commoner; neither alive nor dead.

[End of Piska]

כי מנגד תר׳ את הא׳ ושמה לא תבא כת׳ אחד אומ׳ ושמה לא תבוא וכת׳ אחד אומ׳ (דברים ל״ד:ד׳) ושמה לא תעבור מלמד שאמ׳ משה לפני הקב״ה רבון העולמים הואיל וגזרת עלי שלא אעבור מלך אעבור הדיוט שלא אעבור חי אעבור מת שלא אעבור בארץ אעבור במחילה אמ׳ לו הקב״ה משה שמה לא תבוא שמה לא תעבור לא מלך ולא הדיוט לא חי ולא מת לא בארץ ולא במחילה:

באותה שעה אמ׳ משה רבונו של עולם הניח לי שאתן לישראל מתנה אחת עד שלא תקח את נשמתי אמ׳ לו ומה היא אמ׳ לפניו ברכות אני נותן להם לכך סמוך לו וזאת הברכה:

ואע״פ כן הראהו הקב״ה את ארץ ישראל כולה מה שלא נעשה כן לכל בריה ולא עוד אלא שהראהו משנברא העולם ועד שיחיו המתים:

אֲרֵי מִקֳּבֵיל תִּחְזֵי יָת אַרְעָא וּלְתַמָּן לָא תֵיעוֹל לְאַרְעָא דַּאֲנָא יָהֵיב לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

For, though you may see the land, yet from there you shalt not go in to the land which I have given to the children of Israel.

ארום מן כל קבלה תחמי ית ארעא ותמן לא תיעול לארעא די אנה יהב לבני ישראל.

ארום מקבל תחמי ית ארעא ותמן לא תיעול לארעא דאנא יהיב לבני ישראל.

therefore you mayest look over against it, but shalt not enter into the land that I give unto the children of Israel.

ארום בלקבל תחמי ית ארעא ותמן לא תיעול לארעא די אנא יהיב לבני ישראל.

therefore thou mayest look over against it, but shalt not enter into the land which I give to the children of Israel.

לד׳לך תנט׳ר אלארץ׳ אלתי אעטיתהא לבני אסראיל מן אלמקאבלה ולא תדכ׳ל אליהא.

לכן תראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל מנגד, ולא תכנס אליה.

כי מנגד – מרחוק.

כי מנגד תראה וגומ׳ – כי אם לא תראינה עכשיו, לא תראינה עוד בחייך.

כי שמה לא תבא – וידעתי כי חביבה היא לך, על כן אני אומר לך: עלה וראה (דברים ל״ב:מ״ט).

כי מנגד – means, BECAUSE FROM THE DISTANCE.

תראה וגו'‏ YOU SHALL SEE [THE LAND] etc. – If you do not see it now, you will not see it at any time during your lifetime,

ושמה לא תבוא SINCE YOU SHALL NOT COME THERE – for I know that it is dear unto you, therefore I tell you "Ascend and see it!⁠" (v. 49).

פס׳: כי מנגד תראה את הארץ – מלמד שלא יצא מן העולם עד שצררה הקב״ה לנשמתו בכנפיו שנאמר כי מנגד תראה את הארץ ולהלן הוא אומר בבן גדעון (שופטים ט) אשר נלחם אבי עליכם וישלך את נפשו מנגד ויצל אתכם.

ושמה לא תבוא – כתוב אחד אומר ושמה לא תבוא וכתוב אחד אומר (דברים לד) ושמה לא תעבור. מלמד שאמר משה לפני רבון של עולם אם איני עובר מלך אעבור הדיוט. אם איני עובר חי אעבור מת אמר לו הקב״ה ושמה לא תבוא ושמה לא תעבור. לא מלך ולא הדיוט. לא חי ולא מת. אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל. הבטחה שאני נותן את הארץ לישראל שהוצאתם ממצרים:

הארץ – פירוש ושמה.⁠^א

א. כן בפסוק ובכ״י פריס 176, לוצקי 827. בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150: שמה.

THE LAND. This explains thither.⁠¹

1. Thither means into the land.

כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא – שני דברים ששאלת: אעברה נא ואראה (דברים ג׳:כ״ה): אעברה נא – לא תנתן לך, אראה – תנתן לך. לא אשיב פניך מהכל.⁠¹

1. השוו ר״י בכור שור דברים ג׳:כ״ז.

כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא – FOR YOU SHALL SEE THE LAND BEFORE YOU BUT THERE YOU SHALL NOT GO – The two things that you asked: “Please let me pass over and see” (Devarim 3:25): “Please let me pass over” – will not be given to you, “that I will see” – will be given to you. I will not refuse you everything.

כי מנגד תראה את הארץ – לא אמר את ארץ כנען כמו שהזכיר למעלה וראה את ארץ כנען, כי מלת הארץ כוללת ארץ ישראל וארץ החיים וירושלים של מטה וירושלים של מעלה, וכן מלת תראה כוללת ראיה בחוש העין וראיה בעין השכל, כי הראה אותו בעין השכל הארץ שהיא מנגד, כלומר שהיא כנגד ארץ כנען. ועל כן נראה לי לפרש כי על כן הוצרך לחזור ולומר אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל, ולא הספיק לו במה שאמר ושמה לא תבא, להורות שלא מנעו רק מארץ ישראל לא מארץ החיים, וכן בסדר פנחס הזכיר בו הכתוב שתי ראיות, שאמר (במדבר כ״ז:י״ב) וראה את הארץ וחזר ואמר וראיתה אותה, כלומר מצויירת למעלה, ושם הזכרתי. והארץ הזאת היא מעלת הצדיקים, שכן אמר דוד ע״ה (תהלים קט״ז:ט׳) אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים, וכן אמר חזקיה (ישעיהו ל״ח:י״א) אמרתי לא אראה יה יה בארץ החיים.

ומה שאנו אומרים בראש השנה וביום הכפורים זכרנו לחיים וכתבנו בספר החיים, הכונה על חיי הגוף בעוה״ז אשר בו האדם זוכה לחיי נפש שקראם דוד ארצות החיים, המזומנים לכל ישראל, הוא שדרשו רז״ל כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב, שנאמר (ישעיהו ס׳:כ״א) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, וכן הוא אומר (שם נ״ז) והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי.

כי מנגד תראה את הארץ, "for you shall see the land from a distance.⁠" God did not describe the land as "the land of Canaan,⁠" as He had done earlier in verse 49. The reason is that the expression את הארץ includes both the land of Israel and the regions beyond death to which Moses would presently be transferred. Both the terrestrial Jerusalem and the celestial Jerusalem are included in the words את הארץ. Not only this, but the very word תראה includes both seeing with the physical eye and seeing with the mental eye. God enabled Moses to see the whole land with his mental eye, i.e. to appreciate fully what he saw with his physical eyes. The word כנגד may mean that Moses would see the land he saw was "in contrast to" the land of Canaan. This is the reason God had to elaborate once more by saying: "which I will give to the Children of Israel.⁠" It was not enough for God to say: "but you shall not enter there.⁠" God wanted to make plain that the only land Moses would not enter was the terrestrial ארץ ישראל; he would certainly enter the ארץ החיים.
In Parshat Pinchas there is also mention of two distinct visions; when God says in Numbers 27,12: "and see the land which I will give to the Children of Israel.⁠" In verse 13, immediately afterwards, God adds: "you will see it and be gathered in to your people.⁠" The second vision refers to the celestial counterpart of the land of Israel. I explained all this in that context. This land is one allocated to the righteous. It is the land to which David aspired when he said (Psalms 116,9) אתהלך לפני ה' בארצות החיים, "let me walk in the presence of the Lord in the lands of THE life.⁠" King Chizkiyah also referred to this land when he said in Isaiah 38,11: "I had said that I would not see God, God in the land of the living.⁠"

When we say in our Amidah prayer on New Year's Day and on Yom Kippur זכרנו לחיים, "remember us for life,⁠" as well as "inscribe us for life,⁠" the reference is to the life here on earth concerning where we acquire the entitlement to a life of the soul of which David had said אתהלך לפני ה' בארצות החיים. David meant that he wanted to prove his worth by his conduct on terrestrial earth so as to qualify for the ארץ החיים, the land of "the Life" i.e. the celestial regions. [The author bases this on the plural of ארצות החיים, instead of ארץ החיים. Ed.] This is the life which all of Israel is invited to partake in as our sages said in Sanhedrin 90: "all of the people of Israel are entitled to a basic share in the world to come, seeing that Isaiah 60,21 prophesied: 'and Your people who are all righteous shall inherit eternal life, i.e. ארץ.'" The same prophet said in Isaiah 57,13: "but those who trust in Me shall inherit the land and possess My sacred mount.⁠"

כי מנגד תראה את הארץ – ב׳ דברים שאלת אעברה נא ואראה (דברים ג׳:כ״ה) אעברה לא ינתן לך אראה ינתן לך. ולא אשיב ריקם פניך מן הכל.

כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא – שני דברים שאלת אעברה נא ואראה אעברה לא ינתן לך אראה ינתן לך שלא אשיב פניך ריקם מן הכל.

כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא, "for you will see the land from afar, but you will not come there.⁠" G–d answers two requests that Moses had made from him. He asked to cross the Jordan, and he asked to see the Holy Land (Deuteronomy 3,25). The first request would not be granted, but his second request would be granted. G–d did not want to let Moses go out empty-handed.

ואמר לו שמשם יראה ארץ כנען אשר י״י יתעלה נותן לבני ישראל אך שם לא יבא והנה רצה משה לראותם לעמוד על הסבה אשר בעבורה נבחרה הארץ הזאת על שאר הארצות.

כי מנגד מרחוק. שאין הנגד הזה מורה על פיאה מיוחדת עד שיפרוש מלשון כמו שכתב רש״י בפרשת יתרו נגד ההר כל מקום שאתה מוצא נגד פנים למזרח כי פי׳ מנגד תראה את הארץ אין הכוונה בו להורות על פיאה מיוחדת שהרי אחריו כתיב ושמה לא תבא שהוא סבה לראייתו מרחוק לא להיותו רואה אותה מפאת מזרח ולא משאר פיאות וכבר הארכתי בזה בפרשת יתרו ע״ש ומ״ש אחר זה כי אם לא תראנה עכשיו לא תראנה עוד בחייך כי שמה לא תבא וידעתי כי חביבה היא לך על כן אני אומר לך עלה וראה לפ׳ קרא דושמה לא תבא שהוא שב למעלה בפסוק עלה אל הר העברים וראה את ארץ כנען ויהיה הוי״ו הזה של ושמה לא תבא במקום כי כאילו אמר כי שמה לא תבא ופירושו ולכן עלה וראה מאחר שהוא חביבה לך שאילו היה דבק עם כי מנגד תראה שפירושו מרחוק למה לי ושמה לא תבא פשיטא שמאחר שלא הרשהו לראות את הארץ אלא מרחוק מבואר ששמה לא יבא אלא עכ״ל שפירוש ושמה לא תבא דבק עם עלה וראה דלעיל ופירושו שאם לא תראנה עכשיו לא תראנה עוד בחייך כי שמה לא תבא אבל לא ידעתי אנה מצא וי״ו במקום כי:

ואומרו כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא הוא מקושר עם מה שאמר על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל באותן הדברים הנעלמים ולכן תאסף אל עמך ותקבר מעבר לירדן עם עמך הנקבר שם ויתרון יש לך עליהם שאתה מנגד תראה את הארץ מה שלא ראו דור המדבר עם היות שתתדמה אליהם במניעת ההעברה ולזה סמך כי מנגד תראה את הארץ על אשר לא קדשתם אותי:

ואמנם למה לא זכה אהרן לראות הארץ מרחוק כמו שהיה במשה? אפשר לומר בסבתו כי היה חטא אהרן עצום וחמור מאד מאד מחטא משה, ולכן ראה השם יתברך לעשות הבדל ביניהם שאהרן לא בא אל הארץ ולא ראה אותה מרחוק כמשה. לא בא על ידו צווי כלל מכבוש הארץ ונחלתה ושאר הדברים שנצטוו על יד משה המתיחסים אל הארץ לפי שהיה חטא אהרן חמור במעשה עד שמפני זה לא התחנן אהרן לפני ה׳ על העברתו לארץ. וחטא משה קל מאד בדבר שפתים לכונה טובה עם היות שנמשך ממנו במקרה מה שנמשך:

והנכון אצלי עוד הוא, שמשה רבינו היה פרנס הדור והוא היה מביא את ישראל לארץ והיתה ראיתו הנבואיית עצומה מאד ולכן הרבה תפלה ותחנונים להשיב את הגזרה ולעבור אל הארץ. והוצרך השם יתברך להראותה אליו כדי שיראה בנבואתו שלמותם. כי זה היה מתיחס אליו במה שהוא פרנס הדור ומנהיגו כפי מעלת נבואתו מה שלא היה כן אהרן, כי במה שהיה כהן גדול לא היה מתיחס אליו ענין הראייה כמשה, ובפרשת וזאת הברכה אדבר על זה בעזרת הצור.

והותרו עם זה הספקות י״ט וכ׳:

נשלם סדר האזינו

כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא. לרמוז שהיה עושה עמו חסד מה שלא עשה לאהרן. שאע״פ (שא״ל) [ושמה לא] תבא אל הארץ מנגד תראה אותה וזה הרויח מרע״ה בענין הנחשים השרפים שצוה שם עשה לך שרף לתועלתך. והיה כל הנשוך וראה אותו וחי תיקן הדבר בראייה. שזהו כנגד המטה שנהפך לנחש שהכה בו הסלע. באופן שאחר שמשה נשכו הנחש וינס משה מפניו. ולא נזהר להיות נשמר והכה הסלע במטה. והיה ראוי שלא ובא אל הארץ ולא יראנה כאומרו וכל מנאצי לא יראוה. ועכשיו שאמר וראה אותו וחי תיקן דבר הראיה. ולא דבר ההכאה. אחר שאמר והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. ולכן אמר בכאן כי מנגד תראה את הארץ בראיה בעלמא. ושמה לא תבא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל. לרמוז שבני ישראל הקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם שלא נכנס לארץ. והם החוטאים והגורמים נכנסו בה וניתנה להם לנחלה. בא וראה עד היכן מגיע כבוד הרבים. כמו שאמר הוא ונשב בגיא וגו׳. ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים. והכל מחוללך:

מנגד מרחוק. ואין פירושו נגד ממש, כלומר נכחו תראה את הארץ, דכל ראיה שאדם רואה – לדבר העומד נגדו הוא:

תראה ואם לא עכשיו אימתי. פירוש, מה שהכתוב נותן טעם למה שאמר (ראו פסוק מט) ״עלה אל הר העברים וראה את הארץ כי מנגד תראה את הארץ״, דכיון דאמר לו ״עלה וראה את הארץ״, למה הוצרך ״כי מנגד תראה״, אלא פירושו דלא הורשה לך רק לראות מנגד, ולא תבא לשם, אם כן ימות כאן, לכך אמרתי לך ראה עתה, כי אם לא עכשיו – אימתי:

ושמה לא תבא כי ידעתי כי חביבה וכו׳. פירוש, נתינת טעם שאמר ״עלה וראה את הארץ כי שמה לא תבא״, וכי מפני זה מחויב לראות, אלא פירושו ידעתי שהיא חביבה לך הארץ, וכיון דלא תבא שם, על כן ״ראה את הארץ״:

מרחוק. לאפוקי שלא תפרש כמו נגד ההר (שמות יט ב) , שפירושו למזרחו של הר, דאם כן מאי נפק״מ למשה אם יראה הארץ מצד מזרח או משאר רוחות:

כי אם לא תראנה עכשיו כו׳. רצ״ל ושמה לא תבא ל״ל, דבודאי אם לא רשאי כ״א לראות מרחוק בודאי לא יבא. ל״פ כי אם וכו׳, כלומר אדלעיל קאי, אמה דכתיב עלה אל הר העברים וגו׳ וראה וגו׳, ולמה, כי שמה לא תבא, וא״כ אם לא תראנה עכשיו אימתי. ואם תאמר איני חושש לזה, לכן פי׳ וידעתי וכו׳:

At a distance. So that you do not explain that מנגד has the same meaning as in (Shemos 19:2) "opposite (נגד) the mountain" which means to the east of the mountain. For if so, what difference is it to Moshe whether he sees the land from the east or from any other direction?

For if you will not see it now, etc. Rashi explains why the phrase "but you will not come there" is necessary. Certainly if he is only permitted to see it from a distance, he certainly may not come there. Therefore he explains, "For if, etc. i.e. that it refers to what precedes it. "Go up to this Mount Ho'Avorim ... and see, etc.⁠" Why? Because "you will not come there.⁠" And therefore if you do not see it now, when [will you see it]? If you say, I am not concerned about this, therefore he explains "And I know [that it is precious to you].⁠"

כי מנגד תראה וגו׳ – פירוש על דרך אומרו (לקמן ל״ד א׳) ויראהו ה׳ את כל הארץ, ועיין מה שפירשתי שם.

ושמה לא תבוא אל הארץ וגו׳ – קשה אחר שאמר ושמה לא תבוא מה מקום לחזור ולומר אל הארץ וגו׳, ויתבאר על דרך אומרם ז״ל (דב״ר ב ט) שעתיד משה ליכנס לארץ עם האבות לעתיד לבא, ואמרו בזוהר (ח״ב קכ.) כי הוא יביא את ישראל אל הארץ בבא גאולתם, ולזה כשאמר ה׳ ושמה לא תבוא חש שיהיו הדברים נשמעים שמחליט לו ביאת הארץ לעולם ועד, לזה אמר אל הארץ אשר אני נותן וגו׳ פירוש עתה ולא אל אשר יתן לעתיד, ועיין מה שפירשתי בפסוק (לעיל ג׳ כ״ה) אעברה נא.

חסלת פרשת האזינו

כי מגגד תראה את הארץ, "For you will see the land from a distance, etc.⁠" The meaning of the verse is similar to 34,1 "He showed him the entire land.⁠" Please study my commentary on that verse.

ושמה לא תבא, "but you will not enter there.⁠" It is difficult to understand why, after having already told Moses that he would not enter the land, the Torah would repeat the words "to the land, etc.⁠" Perhaps we can best understand this by a reference to Devarim Rabbah 2 that in the future Moses together with the patriarchs would enter the Holy Land. In the Zohar volume two page 120 it is stated that Moses would appear at the head of this whole generation of Israelites who had perished in the desert when the redemption would take place. This is why when the Torah said: "you will not enter there,⁠" God was afraid that anyone who heard this would conclude that Moses would never enter the Holy Land. By limiting the denial of Moses' entrance to "the land which I am about to give to the children of Israel,⁠" God corrected such an impression, and made certain that the people understood that Moses was only denied entry at this time (compare my comments on Deut. 3,25: "please let me cross").

כי מנגד תראה את הארץ ושמה וגו׳ – כמ״ש בז״ח שתיקן בראיה כמ״ש עשה לך שרף וגו׳ אבל לא תיקן בדיבור לכך ושמה לא תבוא ושמה שהוא ה״א בעה״ז אבל בעה״ב הוא בא בראש כולם.

כי מנגד – הוא שלש אותיות משם השלישי שם מ״ב ששם אספקלריא המאירה שמשם ראה אותה והמ״ם היא המלכות השביעי׳ שמשם ראה אותה והיא סמוכה לאבהן ולכן נאמר בסוף וזאת הברכה ששה ראיות את וגו׳ ואת וגו׳ ושי״ן הוא כלל כולם שהוא השלום והוא כלל כל הארץ וכלל כל הברכות וכמ״ש לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום וששה ברכות הן. ברכת כהנים חמשה היינו חמשה תיבות המדברים בלשון נוכח לבד תיבת שלום כנגד חמשה חומשי תורה שמהן יוצא השם של כ״ב שהוא כנגד כ״ב אותיות של התורה וכן בשמע ישראל. וששית הוא שלום כלל הכל והוא כנגד תורה שבע״פ שכולל כל חמשה חומשי תורה ולכן היא נכללת בששה סדרים וז״ש ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום והן בו״ק ממטה למעלה וזרעים כנגד צדיק שנ׳ זרעו לכם לצדקה ולכן התחיל בברכות כמ״ש ברכות לראש צדיק וסיים ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום ועוז היא תורה שבע״פ כמ״ש מגדל עוז שם ה׳ בו ירוץ צדיק ונשגב ולכן סיים בששה שלומות אמר ר״א בר״ח תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם וכו׳ ורב שלום בניך וגו׳ שלום רב וגו׳ ובתיבת שלום נכלל כל הששה ברכות וכן הוא בברכת כהנים. וג׳ ברכות הם בסוד אבות. הראשונה נגד אברהם ונוקבא. השני נגד יצחק ונוקבא. והתורה נקנית בגבורה ולכן הוא ה׳ חומשי תורה וששה סדרי משנה והג׳ כנגד יעקב ונוקבא.

וראה את ארץ – שמשם זכה לחכמה עליונה מה שלא זכה כל ימיו וע״ז נאמר הנה ישכיל עבדי ואמרו כמאן דאריח ריחא מרחוק וכו׳ וכנגד ד׳ עליו׳ דלעיל והוא מ״ש ירום ונשא וגבה מאוד וגו׳ והוא בסוד ב״כ כמ״ש בר״מ בפ׳ פינחס. ירום. בסוד ארי׳ נגד יברכך. וגבה. מסטרא דשור.

נגד יאר ה׳ כי שור הוא הגבוה שבחיות בסוד קרניו וקרני חיות כנגד כולם. ונשא. הוא מסטרא דנשר נגד ישא ה׳ פניו וגו׳ שנשר הוא מגביה א״ע לעוף והם בשם ס״ג. מאד. מסטרא דאד׳ נגד ושמו את שמי וגו׳ בסוד שם מ״ה ונאמר לו רב לך. ל״ך נו״ן זמנין בגלגולא והוא מאדם עד צדקי׳. כ׳ עד אברהם. ול׳ משם ואילך וכנגד זה אמר ר״ב לך צפון לך הרבה מאד וכן הוא בפרשה דהנה ישכיל ר״ב תיבות.

מנגד – מרחוק:

מנגד תראה – מאמר זה נראה כמותר, אחר שנצטוה לראות את הארץ, בעמדו על הר העברים, הנה ראייתו מרחוק, ועוד כיון שהזכיר ברישא דקרא את הארץ למה חזר בסופי׳ לומר אל הארץ אשר וגו׳, ונראה שהמכוון במקרא זה לפייס דעתו של משה על מניעת מלאת מבוקשו בביאת הארץ, וזה אחרי שהודיע הוא ית׳ את משה את כל המאורעות הרעות והצרות הרבות, שעתידים לבא על ישראל לסבת סורם מאחרי ה׳, כמאמר רבותינו בספרי (והובא ברש״י ס״פ וזאת הברכה) על ויראהו ה׳ את כל הארץ שהראהו כל א״י בשלותה, וגם המציקים העתידים להיות מציקים לה, הראהו בני דן עובדי אלילים, ארץ נפתלי וחורבנה, ארץ אפרים ומנשה וחורבנן, ארץ יהודה וחורבנה, ארץ המערב וחורבנה, הראהו כל המאורעות שעתידים ליארע לישראל, וכמו שביאר משה כל זה בשירת האזינו שהזכיר בו שמרוב טובה ימרדו בה׳ לעבוד אלילים, ולכן יחרה אף ה׳ בהם לשלוח בארצם דבר, חרב, רעב, וחיה רעה, ולבסוף יפזרם בכל קצות הארץ, (עיי׳ בנועם דברי הרמב״ן ס״פ זו) ואין ספק שלא הודיע לו השי״ת כל הרעות האלה לצער אותו ולהאדיב את נפשו, אבל כוונתו ית׳ בזה למען ידע כי ביאתם כעת לארץ איננה טובה מוחלטת, ואין לישראל בה שלוה שלמה, ואין לו למשה להצטער כ״כ כשנמנע ממנו ביאתו שמה, כי כאשר נתודע לרועה הנאמן שיבעטו בהשם ובתורתו, והארץ תשוב להיות שממה ויגורשו מן הארץ ויתפזרו בארצות אחרות, מכל אלה נעצב רוח משה בקרבו והיגון והאנחה מצאו משכן בלבבו, ותקטן בזה השתוקקותו לבא עמהם, כי איך ישמח בראותו כי ערבה שמחה זו, והיא סיבה אל האבל המתמיד זה ימים רבים, הנה היתה דעת העליון ית׳ להודיעהו חורבנה העתיד למען תתפייס דעתו קצת בשלילת מלאת חפצו לראות ביאתם אל הארץ, וברצון גמור יפקיד רוחו בידי יוצר כל, וזהו שאמר אליו, כי מנגד תראה את הארץ, כלומר אם תראה ותשיג מעמד הארץ מצד ההתנגדות שבה, שתראה כי כל מעשיהם יהיו הפך רצון ה׳ במצותיו, כי יסירו מאחריו לעבוד אלילים, הנה מדעת עצמך תשכיל ותדע שהוא בלתי אפשרי שלא תבא שממה וחורבן אל הארץ הנבחרת אשר דעתי ליתנה להם בעין יפה, מלת מנגד, מענין אעשה לו עזר כנגדו, לא זכה כנגדו, לשון הפוך, והתנגדות, וכן להלוך נגד החיים (קהלת ו׳) ומלת ושמה ענין שממה כמו אתן לגוג מקום שם קבר, (יחזקאל ל״ט י״א) כלומר מקום שמם, כמ״ש (ויחי מ״ט כ״ד) משם רועה אבן ישראל, וכשם שמים שהוא לשון השתוממות, כמ״ש ריש בראשית, ואנשי שם (בראשית ו׳ ד׳) אנשי שממון ששממו חת העולם כמ״ש רש״י שם, ואות וי״ו כענין שאלה ותמהון, כמו תקותך ותום דרכיך (איוב ד׳) שטעמו הלא תום דרכיך תקותך, דומי׳ דרישא, וכן ולא יסקלונו (וארא ח׳ כ״ב) וכן ועתה לא יבצר מהם (נח י״א ו׳) (ווען דוא פאָן דער געגענזייטע דאס לאנד בעטראכטעסט, מוס ניכט פערהעערונג קאממען?) ותי״ו תבא הוא לנסתר ומוסב על ושמה, על ביאת צרת השממון שייך לשון לא תבוא, ועל ביאת משה לארץ אמר (לקמן ל״ד ד׳) ושמה לא תעבור, כראוי לבן אדם.

ושמה לא תבוא וגו׳ אשר אני נותן לבני ישראל:⁠¹ כלומר, לא שאינך ראוי לזכות בארץ ישראל, אלא בשביל ש״אני נותן אותה לבני ישראל״, על כן לא תוכל לבוא גם אתה. דעיקר העונש היה מדה במדה שלא יזכה להורות לישראל דרך הליכות החיים בארץ ישראל, שכל אותה הכנה שעשה הקב״ה עם הסלע היה כדי ללמד לבני ישראל דרך בעת שתהיה עצירת גשמים, ובשביל שקלקל בזה משה רבינו היה העונש שלא יביא אותם להורות להם שם, וכמו שביארנו כל זה יפה בפרשת חוקת (במדבר כ,יב).

1. מה צורך בהוספה זו, שארץ ישראל ניתנת לבני ישראל.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון