Devarim 32 – דברים לב‏ – Mikraot Gedolot

ויאמר אסתירה פני מהם – אמר הקדוש ברוך הוא הריני מסלק שכינתי מביניהם. אראה מה אחריתם, ואדע מה סופם.

דבר אחר: הריני מוסרם ביד ארבע מלכיות שיהו משעבדים אותם.

אראה מה אחריתם – אדעה מה בסופם.

כי דור תהפוכות המה – דור הפוך דור תהפוך אין כתוב כאן אלא דור תהפוכות הפכפנים הם פורנים הם.

בנים לא אמון בם – בנים אתם שאין בכם אמונה, עמדתם על הר סיני ואמרתם (שמות כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע, (תהלים פ״ב:ו׳) אני אמרתי אלהים אתם כיון שאמרתם לעגל (שמות ל״ב:ד׳) אלה אלהיך ישראל אף אני אמרתי לכם (תהלים פ״ב:ז׳) אכן כאדם תמותון הכנסתי אתכם אל ארץ אבותיכם ובניתם לכם בית הבחירה ואמרתי שלא תהיו גולים ממנו לעולם כיון שאמרתם (שמואל ב כ׳:א׳) אין לנו חלק בדוד אף אני אמרתי (עמוס ז׳:י״ז) וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. רבי דוסתי בן יהודה אומר אל תהי קורא לא אמון בם אלא לא אמן בם שלא היו רוצים לענות אמן אחר הנביאים בשעה שהיו מברכים אותם וכן הוא אומר (ירמיהו י״א:ה׳) למען הקים את השבועה אשר נשבע לאבותיכם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש כיום הזה ולא היה בהם אחד שפתח פיו וענה אמן עד שבא ירמיה וענה אמן שנאמר (שם) ואען ואומר אמן ה׳.

"And He said: I shall hide My face from them": The Holy One Blessed be He said: I shall remove My Shechinah from among you.⁠" I shall see mah acharitham": I shall know what their end will be.

Variantly: I shall relegate them to servitude in four exiles.

"for they are a generation of tahpuchoth" It is not written "tahfoch,⁠" but "tahpuchoth.⁠"

They are "turncoats" (hafachpechanim), they are "runabouts.⁠" "sons without emun": You are sons without emunah (faith). You stood before Mount Sinai and said (Shemot 24:7) "All that the Lord spoke we will do and we will hear.⁠" I, too, said to you (Psalms 82:6) "You are angels.⁠" But since they said of the golden calf (Shemot 32:4) "These are your gods, O Israel,⁠" I, too, said of you (Psalms, Ibid. 7) "but like men will you die.⁠" I brought you into the land of your forefathers and I gave you the Temple. I said to you: You will never be exiled from it. But since you said (II Samuel 20:1) 'We have no part in David,⁠" I, likewise, said to you (Amos 7:17) "And Israel will be exiled from its land.⁠" R. Dostai says: Read it not ("sons) without emun; but "without 'Amen.'" They did not want to answer "Amen" after the prophets when they blessed them. And thus is it written (Jeremiah 11:5) "in order to fulfill the oath that I swore to your forefathers to give them a land flowing with milk and honey, as this very day.⁠" And not one of them opened his mouth and answered Amen, until Jeremiah came and answered Amen, as it is written (Ibid.) "And I answered and said: 'Amen, O Lord!'"

ויאמר אס׳ פני מ׳ אמ׳ הקב״ה הריני מסלק את שכינתי מביניהן להודיעם מה יהיה בסופן:

אראה מה אח׳ אמר הקב״ה הריני מוסרן למלכיות והן מצערין אותן ומשנקין אותן להודיעם מה יהיה בסופן:

כי דור תה׳ המ׳ אמ׳ להן הקב״ה הפכנין אתם חזרנין אתם אין בכם אמנה שלכלום:

ר׳א כי דור תה׳ המ׳ ר׳ אומ׳ דור תהפוך אין כת׳ כן אלא דור תהפוכות הפכפכנין אתם במדה שמדדתם באותה המדה אני מודד לכם שנ׳ (תהלים ע״ח:ט׳) בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב מה נאמ׳ בהן (ישעיהו ס״ג:י׳) ויהפך להם לאויב:

ד״א בנים לא אמן בם אמ׳ להם הקב״ה הפכנין אתם חזרנין אתם אין בכם אמנה שלכלום עמדתם לפני הר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה׳ נע׳ ונש׳ (שמות כ״ד:ז׳) אני אמרתי לכם אני אמרתי אלהים אתם (תהלים פ״ב:ו׳) חזרתם בכם ואמרתם אלה אלהיך ישר׳ (שמות ל״ב:ד׳) אני אמרתי לכם אכן כאדם תמ׳ (תהלים פ״ב:ז׳):

בנים לא אמ׳ בם אמ׳ להם הקב״ה הפכנין אתם חזרנין אתם אין אתם מאמינים בדבריכם נכנסתם לארץ ישראל אמרתי שאין אתם גולין ממנה לעולם בניתם בית המקדש אמרתי שאינו חרב מכם לעולם חזרתם בכם ואמרתם מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי (מלכים א י״ב:ט״ז) ואף אני אמרתי לכם וישראל גלה יגלה מעל אד׳ (עמוס ז׳:י״ז):

ד״א בנים לא אמן בם ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומ׳ אל תהי קורא לא אמון בם אלא לא אמן בם מנ׳ אתה אומ׳ שלא רצו ישראל לאמר אחר הנביאים אמן בשעה שהיו מברכין אותן שנ׳ (ירמיהו י״א:ה׳) למען הקים את השבועה אשר נשבע לא׳ לת׳ להם ארץ זבת חל׳ וד׳ כיום הזה מנ׳ אתה אומ׳ שלא רצה אחד מהן לפתוח את פיו ולאמר אמן עד שפתח ירמיהו את פיו ואמ׳ אמן שנ׳ ואען ואומ׳ אמן ה׳ (שם):

וַאֲמַר אֲסַלֵּיק שְׁכִינְתִי מִנְּהוֹן גְּלֵי קֳדָמַי מָא יְהֵי בְּסוֹפְהוֹן אֲרֵי דָּרָא דְּאַשְׁנִי אִנּוּן בְּנַיָּא דְּלֵית בְּהוֹן הֵימָנוּ.

And He said: I will take away (take up) My Shekinah from among them; what will be their latter end is manifest to Me; for they are a perverse generation, children in whom is no faith.

ואמר אהפוך^א אפי רעותי מנהון אחמי מה יהווי בסוף אחריותהון^ב ארום דר תהפכנין אנון בנין דלית להון היימנו.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אהפוך״) גם נוסח חילופי: ״אפוך״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בסוף אחריותהון״) גם נוסח חילופי: ״הווי באח׳⁠ ⁠⁠״.

ואמר מפלגא איפליג אפי רעותי מנהון נחמי מה יהוי בסופיהון ארום דר דהפכנין אינון^א בנין דלית בהון הימנותא.

א. כן בכ״י לונדון. בדפוסים: ״הינון״.

And He said, I will take away from them the favor of My countenance; it will be seen what will be the end; for they are a perverse generation, children who have not faith.

ואמר מיפך אפיך אפי רעותי מנהון אחמי מה הוו באחריותהון ארום דר תהפכינון אינון בנין דלית בהון הימנו.

And He said, I will surely turn away the favour of My countenance from them; I will see what will be in their latter end; for they are a perverse generation, children in whom is no faith.

וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲרֵינִי מְסַלֵּק שְׁכִינָתִי מִבֵּינֵיהֶם. אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם אֵדְעָה מַה בְּסוֹפָם. דָּבָר אַחֵר: הֲרֵינִי מוֹסְרָם בְּיַד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁיְּהוּ מְשַׁעְבְּדִים אוֹתָן. כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה, דּוֹר הָפוּךְ דּוֹר תַּהְפּוּךְ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה הֲפַכְפַּכִּין הֵם, מַרְדָנִין הֵם. בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם. בָּנִים אַתֶּם אֵין בָּכֶם אֱמוּנָה, עֲמַדְתֶּם לִפְנֵי הַר סִינַי וַאֲמַרְתֶּם (שמות כ״ד:ז׳) ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״, אַף (תהלים פ״ב:ו׳) ״אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם״, כֵּיוָן שֶׁאֲמַרְתֶּם לָעֵגֶל ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״, אַף אֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם (תהלים פ״ב:ז׳) ״אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתֻן״ הִכְנַסְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֵיכֶם וּבָנִיתִי לָכֶם בֵּית הַבְּחִירָה אָמַרְתִּי לָכֶם לֹא תִּהְיוּ גּוֹלִין מִמֶּנָּה לְעוֹלָם, כֵּיוָן שֶׁאֲמַרְתֶּם ״אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד״, אַף אֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם (עמוס ז׳:י״ז) ״וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ״.

רַבִּי דּוֹסְתַּאי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: אַל תְּהִי קוֹרֵא בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם אֶלָּא לֹא אָמֵן בָּם, שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִים לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר הַנְּבִיאִים כְּשֶׁמְּבָרְכִין אוֹתָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיהו י״א:ה׳) ״לְמַעַן הָקִים ה׳ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ״, וְלֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶם שֶׁפָּתַח אֶת פִּיו וְעוֹנֶה אָמֵן, עַד שֶׁבָּא יִרְמִיָּה וְאָמַר אָמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר ״וָאַעַן וְאוֹמֵר אָמֵן ה׳⁠ ⁠⁠״.

וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם – מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה יוֹצֵא לַשּׁוּק מַכֶּה וְלֹא לוֹקֶה, מְבַזֶּה וְלֹא מִתְבַּזֶּה, הָיָה עוֹלֶה אֵצֶל אָבִיו בִּטְרוּנְיָא אָמַר לוֹ אָבִיו מָה אַתָּה סָבוּר בִּכְבוֹדְךָ אַתָּה מִתְכַּבֵּד אִי אַתָּה מִתְכַּבֵּד אֶלָּא בִּכְבוֹדִי, מֶה עָשָׂה הִפְלִיג דַעְתּוֹ מִמֶּנּוּ וְלֹא הָיָה בְּרִיָּה מַשְׁגַּחַת עָלָיו, כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם נָפְלָה אֵימָתָן עַל כָּל בָּאי עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט״ו:י״ד-ט״ו) ״שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן וְגוֹ׳ אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי״ וְגוֹ׳, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אַתֶּם סְבוּרִים בִּכְבוֹדְכֶם אַתֶּם מִתְכַּבְּדִים אִי אַתֶּם מִתְכַּבְּדִים אֶלָּא בִּכְבוֹדִי הִפְלִיג דַּעְתּוֹ מֵהֶם, מִיָּד (שמות י״ז:ז׳-ח׳) וַיָּבֹא עֲמָלֵק. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין בָּכֶם אֲמָנָה שֶׁל מַמָּשׁ, הֶוֵי כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה.

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסִי וְרַבִּי מֵאִיר הֲוֵי קָאָזְלֵי בְּאוֹרְחָא, רַבִּי מֵאִיר הֲוָה דָּיֵיק בִּשְׁמָא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסִי לֹא הֲווֹ דַּיְיקוּ בִּשְׁמָא, כִי מַטּוֹ לְהַהוּא אוּשְׁפִּיזָא אָמְרוּ לֵיהּ מַה שִּׁמְךָ אֲמַר לְהוֹ כִּידוֹר, אָמַר לָהֶם רַבִּי מֵאִיר שְׁמַע מִינָהּ אָדָם רָשָׁע הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה״, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסִי אַשְׁלִימוּ לֵיהּ כִּיסַיְיהוּ, רַבִּי מֵאִיר לָא אַשְׁלִים לֵיהּ כִּיסֵיהּ, אֲזַל אוֹתְבֵיהּ בְּכַדָּא וְקָבְרֵיהּ בְּקִבְרֵיהּ [דְאַבוּהָ] דְּהַהוּא גַּבְרָא, אֲתָא אֲבוּהָ אִיתְחָזִי לֵיהּ בְּחֶלְמָא תָּא שְׁקִיל כִּיסָא דְּמַנַח אַרֵישָׁא דְּהַהוּא גַּבְרָא לְמָחָר אֲמַר לְהוּ הָכִי חַזָאִי בְּחַלְמָא, אָמְרוּ לֵיהּ חֲלָמֵי דְּבֵי שִׁמְשֵׁי בְּטֵלִין אִינוּן, אֲזַל רַבִּי מֵאִיר וְנָטְרֵיהּ לְכִיסֵיהּ כֻּלָּה יוֹמָא וְאַיְיתֵיהּ לְאוֹרתָא לְכִיסֵיהּ לְמָחָר אָמְרוּ לוֹ הָב לָן כִּיסֵיהּ, אֲמַר לְהוֹ לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, אָמְרוּ לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר מַאי טַעְמָא לָא אַשְׁלִים לֵיהּ מַר כִּיסֵיהּ, אֲמַר לָהֶם אָמַר לִי כִּידוֹר שְׁמוֹ וְנֶאֱמַר ״כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה״ וְגוֹ׳, אָמְרוּ לוֹ מַאי טַעְמָא לָא אֲמַר לָן מַר, אֲמַר לָהֶם אִימוּר דְּאָמְרֵי אֲנָא חַשָׁשָׁא אַחֲזוּקֵי מִי אָמְרֵי, מָשְׁכוּהוּ וְעַיְילוּהוּ (לחביתה) [לַחֲנוּתָא] אַשְׁקֵיהּ חַמְרָא הֲווֹ טְלוֹפְחֵי בְדִיקְנֵיה אָזְלוּ יְהָבוּ סִימָנָא לְאִיתְתֵיהּ וְאַיְיתָה לְכִיסַיְיהוּ אֲזַל אִיהוּ וּקְטָלָהּ לְאִיתְתֵיהּ הַיְנוּ דְּתַנְיָא מַיִם רְאשׁוֹנִים הֶאֱכִילוּ בְּשַׂר חֲזִיר, מַיִם אַחֲרוֹנִים הָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ מִכָּאן וָאֵילָךְ אִינְהוּ נַמִּי הֲווֹ דַיְיקֵי בִּשְׁמָא. (כָּתוּב בֶּרֶמֶז תתצ״א).

וַיֹּ֗אמֶר אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם אֶרְאֶ֖ה מָ֣ה אַחֲרִיתָ֑ם כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפֻּכֹת֙ הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹא⁠־אֵמֻ֥ן בָּֽם

ישראל נמשלו ליונה וכנפים למצוות

דָּבָר אַחֵר, יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לְיוֹנָה, וְהַכְּנָפַיִם לְמִצְווֹת. כְּמוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהַיּוֹנָה יֵשׁ לָהּ כְּנָפַיִם וְהַכְּנָפַיִם שְׁלֵמִים, לֹא יֵשׁ עוֹף בָּעוֹלָם שֶׁיִּקָּחֶהָ - כָּךְ יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם שְׁלֵמִים בְּמִצְווֹת, לֹא יֵשׁ בְּכָל הָעוֹלָם מִי שֶׁיּוּכַל לָהֶם. כְּמוֹ שֶׁהוּא כָּתוּב בְּפָרָשַׁת בִּלְעָם (במדבר כג) מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה׳.

וְאַחַר כָּךְ זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם, וַיִּחַר אַף ה׳ בָּהֶם. וְעַל זֶה (במדבר טו) וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹּנִים אַחֲרֵיהֶם. וּמַהוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם?

זֶהוּ (בראשית ו) רַק רַע כָּל הַיּוֹם, וְזֶהוּ (משלי כ) רַע רַע יֹאמַר וְגוֹ׳. וְעַל זֶה (שמות לג) וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איכה ב) הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ. וְכָתוּב (דברים לב) אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם וְגוֹ׳. וְעַל זֶה בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ בְּלֵב שָׁלֵם לִפְנֵי ה׳, מֶה הָיָה? (דברים ה) פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה׳. (ואם לא בצד האחורים) וְזֶה הָעֲרָיוֹת.

זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא יח) עֶרְוַת אָבִיךְ וְעֶרְוַת אִמְּךְ לֹא תְגַלֵּה.

אחור מקדושה, פנים כלפי מטה, ואחור כלפי מעלה,

וְיֶשׁ אָחוֹר מִן קְדֻשָּׁה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (הושע יא) אַחֲרֵ״י ה׳ יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג. וְנִקְרָא פָנִים כְּלַפֵּי מַטָּה, וְאָחוֹר כְּלַפֵּי מַעְלָה.

חול כלפי מעלה וקודש כלפי מטה

וְנִקְרָא חֹל כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְקֹדֶשׁ כְּלַפֵּי מַטָּה. וְזֶה בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה לֵידַע, זֶה שֶׁהָיָה פָנִים לְגַבֵּי מַעְלָה, וְאָמַר לוֹ, (שמות לג) כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי.

אח״כ ביקש נשמה לישראל מפנים שלמטה

וְאַחַר כָּךְ בִּקֵּשׁ שֶׁיִּתֵּן נְשָׁמָה לְיִשְׂרָאֵל מִן הַפָּנִים שֶׁהֵם לְמַטָּה, וְנִקְרְאוּ אֲחוֹרַיִם לְגַבֵּי מַעְלָה.

זהו שהשיבו, אתה תראה ולא הם.

וְאָמַר לוֹ וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי. אַתָּה תִרְאֶה וְהֵם לֹא יִרְאוּ. הֲרֵי תָּבִין שֶׁהָיָה לְגַבָּיו אָחוֹר, וּלְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל פָּנִים. וְעַל זֶה אָמַר לֹא יֵרָאוּ, וְלֹא אָמַר לֹא תִרְאֶה.

(זוהר חדש אחרי)

פקאל אחג׳ב רחמתי ענהם אוריהם מא עאקבתהם לאנהם ג׳יל מתקלב בנון לא אמאנה פיהם

ואמר: אסתיר את רחמי מהם, אראה להם מה יהיה בסופם, כי הם דור הפכפך, בנים שאין בהם אמון.

לא אמון בם. לשון יחיד. ״ואיש אמונים מי ימצא״ (משלי כ, ו). והוא שם. והלשון משתמשת בזה בריבוי, ״כי פסו אמונים״ (תהלים יב, ב). ומשקלם מהשמות ״אטון״ (משלי ז, טז) ו״אבוס״ (ישעיה א, ג).

מה אחריתם – מה תועלה בהן לסופן.

כי דור תהפכות המה – מהפכין רצוני לכעס.

לא אמון בם – אין גידוליי ניכרים בהם כי הוריתם דרך טובה וסרו ממנה.

אמון – לשון ויהי אומן (אסתר ב׳:ז׳), נורטורא בלעז.

דבר אחר: ^אלא אמון בם – לשון אמונה, כתרגומו, שהרי אמרו בסיני: נעשה ונשמע, ולשעה קלה בטלו אבטחתם ועשו את העגל.

א. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165 חסר: ״דבר אחר״.

מה אחריתם [I WILL SEE] WHAT THEIR END SHALL BE – i.e. what will come upon them in the end.

כי דור תהפכת המה FOR THEY ARE A GENERATION OF PERVERSITY – i.e. they change (הפך) My goodwill into anger.

לא אמן בם – means, My training is not evident in them, for I showed them the good way and they have deviated from it.

אמן – is of the same meaning as in "And he brought up (אמן) Hadassah" (Esther 2:7). Nouriture in old French.

Another explanation of אמן: it has the same meaning as אמונה, faithfulness, as the Targum takes it ("in whom there is no faithfulness"). At Sinai they said, "We will do and we will hearken" and after a very short time they broke their promise and made the golden calf (Sifre Devarim 320:6).

פס׳: ויאמר אסתירה פני מהם – אמר הקב״ה הריני מסלק שכינתי מביניהם ¹להודיעם מה יהא בסופם. אמר הקב״ה הרי אני מוסרן למלכות משעבדין ומצערין אותם להודיעם מה יהא בסופם.

כי דור תהפוכות – כשהיו דור תהפוכות הפכו דברי אלהים חיים. לפיכך (ישעיה סג) ויהפך להם לאויב והוא נלחם בם.

בנים לא אמן בם – אין בהם אמונה של כלום עמדתם לפני הר סיני אמרתם (שמות יט) כל אשר דבר ה׳ נעשה (ונשמע). חזרתם ואמרתם (שם לב) אלה אלהיך ישראל. ²נכנסתם לארץ ואמרתם אין אנו גולין מעתה ועד עולם בניתם לכם בית המקדש ואמרתם שאינו חרב לעולם. חזרתם ואמרתם (מלכים א י״ב) אין לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי.

ד״א: לא אמן בם – רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר לא רצו ישראל לומר אחר הנביאים אמן בשעה שהיו מברכין אותם עד שפתח ירמיהו את פיו ואמר אמן בשעה שבירכו שנאמר (ירמיה יא) ואען ואומר אמן ה׳:

1. להודיעם מה יהיה בסופם. מפרש אראה מה אחריתם בעבור שאני רואה מה יהיה באחריתם. כי קמי שמיא גליא. עיין בראב״ע ורמב״ן. ותפס הכתוב לשון אראה להודיע שאין ידיעתו מכרחת כאשר האריך הרמב״ם בשמונה פרקים בסופו (נכדי החכם ח״נ שיחיה):

2. נכנסתם לארץ ונתתי לכם בית הבחירה. אמרתי לא תהיו גולים ממנה לעולם. כיון שאמרתם אין לנו חלק בדוד וכו׳ אף אני אמרתי לכם (עמוס ז׳:י״א) וישראל גלה יגלה מעל אדמתו כצ״ל:

ויאמר – השם אל לבו.

או: אל המלאכים.

אסתירה פני מהם – כלשון בני אדם, וכן: אעלים עיני מכם (ישעיהו א׳:ט״ו), כאשר יבקשוני לא ימצאו עזר.

אראה מה אחריתם – יש אומרים: אני אסתיר פני מהם, בעבור שאני רואה מה יעשו באחרונה.

והנכון כמשמעו: עד שאראה מה יעשו בהצר להם.

כי דור תהפכת המה – דבק עם: אסתירה פני.

תהפכת – שנהפכו לעבוד לאלהים זולתי, והם היו בני,⁠^א כי אנכי ילדתים.

והנה אין אמונה בהם, והוא שם, או תואר, כי אין בם איש אמונים. כי מצאנו: כי פסו אמונים (תהלים י״ב:ב׳) כנגד חסיד, גם: שומר אמונים (ישעיהו כ״ו:ב׳).

א. מלת ״בני״ חסרה בכ״י פריס 177 והושלמה מכ״י פריס 176.

AND HE SAID. God in His heart or to the angels.

I WILL HIDE MY FACE. Scripture speaks as people do.⁠¹ Similarly I will hide Mine eyes from you (Is. 1:15). It means² that when they search for Me they will not find help.

I WILL SEE WHAT THEIR END WILL BE. Some say that our verse is to be interpreted, I will hide My face from them because I see what they will ultimately do.⁠³ However, it is to be understood according to its literal meaning, that is, [so that] I will see what they will do when trouble comes upon them.⁠⁴

FOR THEY ARE A VERY FROWARD GENERATION. This is connected to I will hide My face.⁠⁵

FROWARD.⁠⁶ They turned about and served gods besides Me. They were My children, for I gave birth to them. Look, there is no faithfulness in them. The word emun (faithfulness) is a noun. On the other hand, it might be an adjective⁷ meaning there is no faithful man among them, for we find for the faithful fail (Ps. 12:2)⁸ in which faithful is parallel to godly (Ibid.).⁠⁹ We also find that keepeth faithfulness (emunim) (Is. 26:2).⁠¹⁰

1. For God has no face.

2. The meaning of I will hide My face.

3. That they will worship idols. According to this interpretation, I will see what their end shall be means [because] I see what they will ultimately do.

4. According to this interpretation, I will see what their end shall be means [so that] I see what they will do when trouble comes upon them.

5. Our verse is to be interpreted: I will hide My face from them because they are a very froward (i.e., perverse) generation.

6. Hebrew, tahpukhot (literally, reversed or overturned).

7. With the noun which it is modifying missing.

8. Faithful is an adjective and is short for the faithful man.

9. Godly means a godly man. Similarly, faithful means a faithful man.

10. Here emunim is a noun. We thus see that the word can be either a noun or an adjective.

אסתירה פני מהם – כתרגומו: אסלק עצמי מהם, ולא אעזרם.

אראה מה אחריתם – מאחר שאהיה מסולק מהם, ואדעה מה יועילו להם אותם אלוהות שבחרו להם.

כי דור תהפוכות המה – בנוח להם מתהפכים לרעה, ובהצר להם שבים אולי אושיע אותם. וכן כתב בספר עזרא: וישמינו ויתעדנו בטובך הגדול, וימרו וימרדו בך ויעשו נאצות גדולות, ותתנם ביד צריהם {ויצרו להם} ובעת צרתם יצעקו אליך, ואתה משמים תשמע וכרחמיך הרבים תתן להם מושיעים ויושיעום {מיד צריהם}, וכנוח להם ישובו לעשות רע {לפניך}, ותעזבם ביד אויביהם {וירדו בהם}, וישובו ויזעקוך, ואתה משמים תשמע ותצילם כרחמיך רבות עיתים^א (נחמיה ט׳:כ״ה-כ״ח) – כלומר: פעמים הרבה.

בנים לא אמון בם – אין אמונתם אמונה, ואין להשען בם, כי מיד משקרים אותה ואין עומדין בה.

א. בכ״י מינכן 52 בחילוף הסדר: עיתים רבות.

אסתירה פני מהם – I WILL HIDE MY FACE FROM THEM – Like its translation [of Onkelos]: I will remove Myself from them, and I will not help them.

אראה מה אחריתם – I WILL SEE WHAT THEIR END SHALL BE – Since I will be removed from them, I will know how beneficial those gods that they chose for themselves will be for them.

כי דור תהפוכות המה – FOR THEY ARE A PERVERSE GENERATION – when they are at ease, they switch over to evil, and when they are in trouble, they return to Me; maybe I will save them. And thus is written in the book of Ezra: “and they became fat, and delighted themselves in Your great goodness. And were disobedient, and rebelled against You, and they committed awful blasphemies. Therefore You delivered them into the hand of their adversaries, {who distressed them.} And in the time of their trouble, when they cried to You, You heard from heaven; and according to Your manifold mercies You gave them saviors who saved them {out of the hand of their adversaries.) But after they had rest, they did evil again {before You}; therefore You left them in the hand of their enemies, {so that they had the dominion over them}. And they returned, and cried to You, and You heard from heaven; and You did deliver them according to Your mercies on many occasions.” (Nechemyah 9:25-28) – Meaning to say: Many times.

בנים לא אמון בם – CHILDREN IN WHOM THERE IS NO FAITHFULNESS – Their faithfulness is not trustworthy, and one cannot rely on them, because they immediately lie about it and do not stand by it.

אסתירה פני מהם – ומתוך כך אראה מה אחריתם – מה יועיל להם העבודה זרה שבחרו.⁠¹

כי דור תהפכת המה – אתמול אמרו כל אשר דבר י״י נעשה ונשמע (שמות כ״ד:ז׳) והיום אמרו לעגל אלה אלהיך ישראל (שמות ל״ב:ד׳).

1. שאוב מר״י בכור שור.

אסתירה פני מהם, "I will hide My face from them;⁠" by doing so I will await what awaits them when I do not supervise their fate every minute. We will see how useful the stars will be which they worship instead of Me. (B'chor shor)

כי דור תהפוכות המה, "for they are a perverse generation;⁠" only yesterday they said: "we will carry out everything the Lord bids us to do as soon as we will hear the details;⁠" (Exodus 24,7) today they say to a golden calf: "you have taken us out of Egypt.⁠" (Exodus 32,4)

ויאמר – השם אל לבו או אל המלאכים. אסתירה פני מהם – כדרך לשון בני אדם, וכן: אעלים עיני מכם (ישעיהו א׳:ט״ו). והטעם: כי כאשר יבקשוני לא ימצאו עזר.⁠^א אראה מה אחריתם – יש אומרים: אני אסתיר פני מהם בעבור שאני רואה מה יעשו באחרונה. והנכון שהוא כמשמעו: עד שאראה מה יעשו בצר להם. דברי ר׳ אברהם.

ואין טעם: ויאמר רק המחשבה והרצון לפניו לעשות כן, כדרך: ויאמר אלהים במעשה בראשית, וכבר פירשתי (רמב״ן בראשית א׳:ג׳). וטעם: פני על דרך האמת פירשתיו (רמב״ן שמות ג׳:ב׳, שמות כ׳:ב׳). והנה אסתירה פני – שאסלק שכינתי. וטעם: אראה מה אחריתם – כטעם: ארדה נא ואראה (בראשית י״ח:כ״א), וכבר פירשתיו.

כי דור תהפוכות המה – ולא יעמדו בפני.

בנים לא אמון בם – כי אין להם אומן ומגדל, והמשכיל יבין.

והנה עד הנה בשירה, משה ישיר בה והוא מדבר בלשון עצמו, ומן הכתוב הזה ואילך שהזכיר: וירא י״י וינאץ (דברים ל״ב:י״ט), ויאמר אסתירה פני, כולה דברי השם הנכבד: הם קנאוני, כעסוני (דברים ל״ב:כ״א), וכל השירה כן.

א. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2. בכ״י פריס 222, דפוס ליסבון: ״ימצאוני עוד״.

AND HE SAID — "that is, and G-d said in His heart, or to the angels. I WILL HIDE MY FACE FROM THEM. This expression is according to the language of man; so also, I will hide Mine eyes from you.⁠¹ And the meaning thereof is that when they will seek Me they will not find Me. I WILL SEE WHAT THEIR END SHALL BE. Some scholars say: 'I will hide My face from them because I see what they will do in the end.' But the correct interpretation is as its simple implication: '[I will hide My face] until I will see what they do in their distress.'" Thus far are the words of Rabbi Abraham ibn Ezra. Now the word vayomer (and He said) applies only to the thought and the will before Him to do so, [rather than to an actual statement], similar to the expression and G-d said² in the account of Creation. I have already explained it.⁠³ I have also explained the expression My face by way of the Truth.⁠⁴ Thus, I will hide My face means that I will remove My Divine Presence. I will see what their end shall be is similar to I will go down now, and see,⁠⁵ which I have already explained.⁠⁶ For they are a generation of perversity⁷ and they will not be able to stand up before Me. Children in whom is no 'eimun' (training),⁠⁸ for they have no nurse nor tutor. The person learned in the mysteries of the Cabala will understand.⁠⁹
Now, up to this point Moses utters the Song and speaks in the first person. From this verse onward, wherein he mentioned, And the Eternal saw, and spurned,⁠¹⁰ And He said: 'I will hide My face'¹¹ — they are all the words of the Glorious Name:¹² They have roused Me to jealousy;¹³ they have provoked Me,⁠¹⁴ and similarly the entire Song [to the end].

1. Isaiah 1:15.

2. Genesis 1:3.

3. Ibid. (Vol. I, pp. 27-28).

4. Exodus 20:3 (Vol. II, pp. 290-291).

5. Genesis 18:21.

6. Ibid., (20) (Vol. I, pp. 243-245).

7. In (20) before us.

8. In (20) before us.

9. See Ramban to Leviticus 26:42 (Vol. III, p. 475): "Ask on my behalf about the welfare of she who raises them" (Abusaula).

10. (19).

11. In (20) before us.

12. Above, 28:58.

13. (21).

14. (21).

ויאמר אסתירה פני מהם – כבר הזכרתי בסדר בראשית כי האמירה בהש״י ענינו רצון או מחשבה ולשון אסתירה פני אסתיר ה״א שהיא פני, וזה מבואר.

בנים לא אמון בם – ע״ד הפשט אמון שם התאר, והענין לומר אין בהם איש אמונים.

וע״ד המדרש בנים לא אמון בם, כלומר שאינן עונין אמן, והוא חסר וא״ו, ומכאן רמז לגודל כח העונה אמן שהוא גדול יותר מן המברך.

וע״ד הקבלה בנים לא אמון בם, אין להם אומן ומגדל, כי הכח הנקרא פנים הוא האומן והמגדל של בנים, וכיון שהם בהסתר הפנים הנה האומן חלף הלך לו איננו בקרבם, והאומן הזה הוא הה״א האחרונה שבשם, וזהו אסתירה פני מהם, וכבר הזכרתיו.

ויאמר אסתירה פני מהם, "He said: 'I will hide My face from them.'" I have already mentioned in Genesis 1,3 that the term אמירה, i.e. ויאמר, when applied to God reflects a benevolent kind of utterance or thought [when it was not uttered in someone's hearing such as at the time when there were no creatures as yet who could hear the utterance. Ed.]. We may understand the words אסתירה פני as 'אסתיר ה', "I will hide the attribute ה which is "My face.⁠"

בנים לא אמון בם, "children who have no sense of loyalty within them.⁠" According to the plain meaning of the text the word אמון here is an adjective raised to the level of a noun. The verse then would mean that amongst these "children" there is not a single loyal person, a person of faith.

A Midrashic approach: These children do not respond with Amen.⁠" This is reflected in the absence of the letter ו which we would have expected if only the plain meaning were correct. [The failure to pronounce Amen after the blessing of the prophets is a serious offense. Ed.] Our sages in Berachot 58 derive from this verse that a person who responds by saying Amen to a blessing in which the Lord's name is mentioned has performed a greater mitzvah than the one who recited the actual benediction.

A Kabbalistic approach: they are sons who have no one who teaches them and trains them (in the right path). The divine force which is known as פנים, "God's face,⁠" is the one that teaches and trains His children. Seeing that the Jewish "children" referred to are the Jews in exile from whom God "hid" this "face,⁠" they have no one to train them in true Jewish values, to teach them the living Torah. The אומן Moses speaks about is symbolized by the final letter ה in the tetragrammaton. This is what the words אסתיר-ה פני מהם refer to.

ויאמר אסתירה פני מהם – כתרגום אסלק שכינתי מנהון ומאחר שאני מסלק אראה מה אחריתם. מה יועילו להן אותן אלוהות שבחרו.

כי דור תהפוכות – שמחשבין הטובה שעשיתי עמהם לרעה הרי הם כופרים בי ומואסי׳ במצותי.

ויאמר אסתירה פני מהם, so that I said: "I'll hide My face from them.⁠" According to the Targum, this is an expression meaning that G–d will withdraw His benevolent Presence from them.

כי דור תהפוכות המה, "for they are a treacherous generation;⁠" they had considered the beneficial acts I had performed for them as harmful for them. As a result they became disloyal to Me.

ויאמר אסתירה פני מהם – כתרגומו אסלק שכינתי מנהון ומאחר שאני מסלק אראה מה אחריתם מה יועילו להם אותם אלוהות שבחרו כי דור תהפוכות המה שהופכים הטובה שעשיתי עמהם לרעה שהרי הם כופרים בי ומואסים במצותי.

בנים לא אמון בם – ר״ל בנים שאינם מאמינים או פי׳ בנים שאין בהם אמת. ואני אקניאם בלא עם מדה כנגד מדה ונראה שעל החובלים הוא או׳ שהם מצירין לישראל בכל מקום והם קרויים לא עם שהם בזויים בכל טכסיסי בני אדם.

ויאמר אסתירה פני מהם – כתב ר׳ אברהם ויאמר השם אל לבו או אל המלאכים אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם פי׳ אסתירה פני מהם בעבור שאני רואה מה יעשו באחרונה. והנכון שהוא כפשטו ואראה מה יעשו באחריתם כאשר צר להם:

ויאמר אסתירה פני מהם, "so that He said: 'I will hide My face from them.⁠" Ibn Ezra refers to commentators who understand this line as being addressed by one attribute of Hashem to another attribute of His. Alternately, Hashem said this to the angels, adding: "let us see how they will fare in the end?⁠" God meant that what He was going to do was in order that what He had foreseen as their eventual future could materialize. Ibn Ezra himself feels that the correct interpretation is to understand it at face value, i.e. "let us find out how they will react when they find themselves in serious trouble.⁠"

ואמר השם יתעלה שיסתיר פניו מהם – רוצה לומר: שיסלק השגחתו מהם לפי שהוא רואה מה אחריתם כי לא יקבלו תוכחת ולזה לא יועיל להם אם יוכיחם על עונם וייסרם וזהו היותר קשה שבמיני העונש כמו שזכר במה שקדם והנה התבאר השם יתעלה שלא יקבלו תוכחת לפי שהוא דור תהפוכות שאינו פונה רק לשקר ומה שהוא הפך הראוי עד שלא ימצא בם דבר אמת.

לא אמון בם – אין אמונה בהם רוצה לומר: שאין בם דבר אמת אבל בוחרים התהפוכות והם הכזבים שהם הפך הנמצא.

מה אחריתם מה תעלה בהם באחריתם וכן תרגם אונקלוס מה והא בסופיכון כי המבוקש אינו רק לדעת מה יהא עליהם באחרונה לא מה יהיה אחריתם רק מפני שסופם הוא מה שיהיה עליהם באחרונה תפס אחריתם במקום מה שיהיה עליהם באחריתם:

דור תהפוכות מהפכין רצונו לכעס. לא מתהפכין כפי המוב׳ ממלת תהפוכות:

לא אמון בם אין גדולי נכרים. כי פירוש אמון מעניין אומן את הדסה שהוא הגדול והוסיף מלת כנענים כי לולא זה יהיה המובן ממנו שאין גדולין בם כלומר שלא גדלתי׳ אבל עם תוספת מלת כנענים יהיה המובן ממנו שאין גדולי כנענים בם:

ויאמר אסתירה פני מהם כלומר אסיר מהם השגחתי ואעזוב אותם למקרי׳ עד שאראה מה אחריתם. רוצ׳ לומר מה יהיה תכלית מעשיהם, כי מה שהם עושים עד הנה אולי שישובו ממנו כי דור תהפוכות המה והם משתנים בעצמם כל היום ואולי יתחרטו ממה שהן עושין עתה וישובו מדרכיהם הרעים. ולזה אאריך אפי להם ואמתין אולי ישובו וזהו אמרו אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה מתהפכי׳ ומשתנים בעניניהם בנים לא אמון בם. רוצ׳ לומר אין קיום והעמדה ואמונה במה שיעשו וגם שהם חסרי אמונה ואולי ישתלמו בה.

ויאמר אסתירה פני מהם. כלומר אני רוצה להסתיר פנים מהם כמי שאינו רואה ושומע. אחר שהם כמו קטנים ומשתנים ומתחרטים במעשיהם. ולכן אני רוצה לראות עד היכן יגיעו. וזהו אראה מה אחריתם. אחר שהם דור תהפוכות ומתהפכים במעשיהם כלהט החרב המתהפכת. והם בנים לא אמון בם. כלומר שאין בהם קיום לעמוד בדבר אחד ואולי יתחרטו. וכמו שעזבוני ולקחו אלהים אחרים. כן יעזבו להם וישובו אל ה׳. אבל הם לא עשו כן אלא עמדו על משמרתם. וקנאוני בלא אל. ואני אקניאם בלא עם. בענין שלא יהיו עמי. כמו שהם קנאוני בלא אל. ולא רצו אותי לאלוה. באופן שכמו שהם קנאוני בלא אל. כן אקניאם בלא עם. וכמו שהם כעסוני בהבליהם. בגוי נבל אכעיסם. מדה כנגד מדה:

וכן תמצא בכל הפרשה שהשם מדד להם מדה כנגד מדה. לפי שהם היו מכעיסים לפניו בטובות שהשם היה נותן להם. כמו שכתבתי באומרו שמנת עבית כשית. שהיו כנגד הטובות שנתן להם. כאומרו חמאת בקר וגו׳. וכן רמז שמנת עבית כשית. לפי שהשם זכך שכלם במאכל דק הוא לחם אבירים. כדי שיהיו מוכנים לתורה. כדכתיב יסובבנהו יבוננהו. והם עשו להפך שהיו רוצים לטמטם שכלם ולטפש לבם במאכלים גסים. באופן שהיו עבים בשכלם. וזהו שמנת עבית כשית. וכנגד כי חלק ה׳ עמו וכן ה׳ בדד ינחנו. אמר ויטוש אלוה עשהו. וכנגד הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך. אמר צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך. וכן כנגד לא בניו מומם וכנגד הלא הוא אביך קנך ואתם בניו. אמר וירא ה׳ וינאץ וכו׳. וכן בנים לא אמון בם וגו׳. ורמז באומרו מכעס בנותיו. שממין הכעס שהכעיסו לפניו. הוא כועס עליהם מדה כנגד מדה. ולכן כנגד הטובה שעשה להם ושם עינו עליהם. והציב גבולות עמים למספר בני ישראל. ולקחם לחלקו כאומרו כי חלק ה׳ עמו. אמר אסתירה פני מהם. וכן כנגד הם קנאוני בלא אל. אמר ואני אקניאם בלא עם. וכנגד כעסוני בהבליהם. אמר בגוי נבל אכעיסם כמו שפירשתי. וכן כנגד ימצאהו בארץ מדבר. אמר ירכיבהו על במותי ארץ שהיא ארץ ישראל. וכנגד ירכיבהו על במותי ארץ. אמר ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים. דכתיב ירושלים הרים סביב לה. וכנגד התורה שנתן להם שהיא אש. דכתיב יסובבנהו יבוננהו. וכתיב ואני אהיה לה חומת אש סביב. אמר כי אש קדחה באפי. וכנגד הטובות שעשה להם כאומרו ויאכל תנובות שדי. שכלל בכאן ד׳ מיני טובות. האחד ויאכל תנובות שדי ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור. חמאת בקר וחלב צאן. שזה רמז על הפירות ומיני מתיקה וכל זה דבר אחד. והשני עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים. שהיתה בשר שמנה מאד. והשלישי עם חלב כליות חטה. כנגד הלחם שהיה טוב מאד. והרביעי ודם עינב תשתה חמר כנגד היין שהיה טוב. כאומרו זכרו כיין לבנון. מלבד שבזה רמז על יין התורה והמצות שהם מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה. וזהו תשתה חמר שהוא כמו מאתים וארבעים ושמונה. וכן יששכר חמור גרם. רמז על התורה ומאתים וארבעים ושמונה מצות שקיים יששכר. וכן רמז בכאן על מצות לא תעשה שהם שס״ה. הרמוזות באומרו ושמן מחלמיש צור. שנוטלים עליהם שכר בשמירתם. כי מצות עשה שיטלו שכר עליהן בעשייתן ניחא. אבל שיטלו שכר על לא תעשה זה דבר קשה כסלע וכצור החלמיש. אלא שהשם גזר כן מלבד שיש בזה טעמים מתוקים מדבש:

אסתירה פני מהם – מן הבנים והבנות.

אראה מה אחריתם – רואה אני שאין בהם תקות תשובה באחרית.

כי דור תהפכת המה – הפכו להם לב אחר, נוטה מדרכי האל יתברך.

בנים לא אמון בם – שלא למדו מאבותם דבר אמתי.

אסתירה פני מהם, from the sons and daughters.

אראה מה אחריתם, because I can foresee that there is no chance that they will become penitents.

כי דור תהפוכות המה for they have thoroughly turned their hearts away from the path of the living God;

בנים לא אמון בם, completely faithless children who had not learned from their fathers any true values in life.

אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה – ישראל נקראו בג׳ שמות יעקב ישראל ישרון וס״ת שלהם לבן על שם שבזכותו של יעקב ילבין ה׳ עונותם, והמה הפכו מלת לבן לנבל כמ״ש למעלה עם נבל ולא חכם כאמרו רז״ל (סנהדרין צז.) דור של משיח יתהפך הכל למינות מאי קרא שנאמר (ויקרא י״ג:י״ג) כולו הפך לבן טהור הוא, ר״ל כי היפוך תיבת לבן הוא נבל, ע״כ אמר כאן אראה מה אחריתם כי אחרית של ג׳ שמות אלו אותיות לבן המרמז על שילבינו מעשיהם והמה דור תהפוכות שהפכו לבן לנבל כמ״ש עם נבל ולא חכם. ולמעלה פרשתי פסוק עם נבל במי שאוהב כסף והוא כילי ועליו נאמר (ירמיהו י״ז:י״א) עושה עושר ולא במשפט וגו׳ ובאחריתו יהיה נבל. כמ״ש כאן אראה מה אחריתם.

וקצת ראיה לסמך זה, כי הענין מתחיל בנבל ומסיים בנבל מתחיל בו שנאמר וינבל צור ישועתו, ומסיים בו שנאמר בגוי נבל אכעיסם זה״ש כי דור תהפוכות המה שמהפכין לבן לנבל ומזה הצד הם בנים לא אמון בם. הם קנאוני בלא אל, כי הפכו גם מלת אל שהוא בהפוכו לא כי כחשו בה׳ ויאמרו לא הוא (שם ה׳:י״ב) כעסוני בהבליהם להפך כל המלות וכנגד שני הפוכים אלו אני אקניאם בלא עם, לאמר להם לא עמי אתם (הושע ב׳:א׳) בלא חטאו ובלא ילקו, בנבל חטאו ובנבל ילקו, זה״ש בגוי נבל אכעיסם. לכך נאמר לו חכמו יבינו לאחריתם, שהוא לבן שילבנו מעשיהם ע״י התשובה לשוב אל ה׳ שנאמר בו (דניאל ז׳:ט׳) לבושיה כתלג חיור ושער רישיה כעמר נקי. ואז היה מקיים בהם אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו (ישעיהו א׳:י״ח).

תַהְפֻכֹת: התי״ו בלא מאריך, והה״א בשוא לבדו, והפ״א בדגש, כ״כ במדוייקי׳. [תַּהְפֻּכֹת֙].

מה תעלה בהם בסופם. כי המבוקש הוא אינו רק לדעת מה יהי׳ עליהם באחרונה, לא מה יהא אחריתם, כי אחריתם הוא המיתה, ובלאו הסתרת פנים כל הילודים למות, אלא מה יהא עליהם פורעניות בשביל הסתרת פנים:

מהפכין רצוני לכעס. לא שהם מתהפכין כפי המובן. והוכחתו מדכתיב כי וגו׳, וכל כי הוא נתינת טעם אשלמעלה. וק״ל:

אין גדולי נכרים בהם כו׳. ופי׳ אמן מלשון (אסתר ב׳:ז׳) ויהי אומן את הדסה. והוסיף מלת נכרים, כי בזולת התוספות יהיה המובן ממנו שאין גדולי בם, כלומר שלא גדלתים, לכן הוסיף מלת נכרים:

ד״א אמון לשון אמונה כו׳. דלטעם הראשון היה קשה למה לא נאמר אומן בוי״ו, ל״פ ד״א כו׳. ולד״א קשה היה לו לומר אמון:

What will occur to them at their end. What is desired is only to know what will happen to them in the end, not what will be their end, for their end will be death. Even without Hashem hiding His face, every creature must die. Rather it means what will be their punishment as a result of Hashem hiding His face.

They upset My good will and turn it to wrath. Not that they are the ones who turn, like its plain meaning. His proof is from that which is it is written, "Because, etc. and the word "because" always explains what precedes it. This is simple to understand.

My training is not noticeable in them, etc. The meaning of אמן (breeding) is similar to [the verse], "He אומן (raised) Hadassah" (Esther 2:7). And he adds the word "noticeable" for without this addition it would mean "My training is not in them,⁠" that "I have not trained them.⁠" Therefore he added the word "noticeable.⁠"

Another interpretation, אֵמֻן denotes "faithfulness", etc. According to the first reason it is difficult to explain why it did not say אמן with a vav. Therefore Rashi gives an alternative explanation. And according to the alternative explanation it is difficult because it should have said אמון.

בנים לא אמון בם – אם יחטא איש לאיש או לה׳ בדבר המצות או נגד פקודי התורה כבר יש לו תקנה כשינחם ופללו אלהים וישוב אל ה׳ וירחמהו. אולם כאשר הוסכם בעיר או במדינה לכפור לגמרי בבורא עולם אחת דתה להמית לנתוש ולהאביד ואין תרופה למכתם, כי לא יוכל ה׳ להתאפק בדבר הזה. שהפעולה לא תרצה להכיר פועלה ונברא את בואו ומקיימו מגדלהו ומחייהו. כמשל עבדי המלך אם יחטאו נגדו בדבר מהדברים כבר יוכלו לפייסו בתחינה או בממון. אולם אם ימרדו בו ולא יאבו להכיר ממשלתו א״א מחוק דתי המלכות אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשו ולנצח תאכל חרב הרג ואבדן להכות את כל חי אם על בנים בלי חמלה. ככה הדבר במלך רם ונישא שוכן עד וקדוש לא יאבה ולא יחפוץ לישא ולהחיות אדם על האדמה בלתי היות לו אמונה מה שיכיר ויעשה לו אלהים. וכאשר אנשים בנים לא אמון בם מכל וכל ולא יאמינו לשום דבר ראוי שיקדח כאש חמתו ותאכל ארץ ויבולה.

{יג} על כן הי״ת מקיים בחסדו עולם מלא ובו לשונות ולאומים יהגו ריק לא ידעו את ה׳ ועובדים אש ואבן השמש או הירח אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת והם פרים ורבים ומצליחים. והטעם כי לא נצטוו לעבוד ה׳ כמונו ולא ידעו את משפט אלהי השמים. ומ״מ אין גוי אומה ולשון שלא יכיר לו אלוה ולא יעבדנו תחת דמיון איזה דבר ואומנות אבותיהם בידיהם. ד״מ העובד לאש כבר יעבדנו וישתחוה לו לא לעבוד ע״ז אלא בחשבו שהאש הוא האלה בורא העולם ומקיימו ויסתכל באמונתו הנפסדת באופן שכוונתו רצוייה אם מעשיו אינם רצויים וה׳ אלהים אינו מקפח שכר כל בריה והרי הגוי ההוא עובד את בוראו במה שהגיעה השכלתו. ואתן לך משל בזה למלך אדיר ונורא יושב במסתרים לגדלו ורוממותו בחדרי משכיתו ולא יצא החוצה כ״א בבגדי חופש במרכבת המשנה אשר לו ולא יתגלה לעיני המון עבדיו. והנה שם שם לו חוק ומשפט לכל אנשי ממשלתו כאשר עד היום ינהגו בארץ הודו שילכו אחת בשנה להשתחוות לפניו ולקבל אדנותו עליהם וכן יעשו מידי שנה בשנה יבואו ויכרעו אפים ארצה לפני כסאו למקטון ועד גדול. והנה אירע שבבוא כל עם הארץ להשתחות ימצאו בתוך הבאים עובדי אדמה היושבים בערי הפרזות פתאים וגסי מוח לא ידעו את המלך ולא יכירו משפטו. ויבואו בתום לבבם בראותם איש משרי המלך והפרתמים או מחייליו מלובש בשריון ובגדי שש וחניתו על ירכו ויחשבו לקלות דעתם כי הוא מלכם וישתחוו לפניו ארצה. אין ספק שלא יכעוס עליהם המלך כאשר יספרו לו הדבר אבל ייטב בעיניו ויפטרם בשלום כי יראה כי אזלת יד הבנתם ושיעשו זה באמונה שלימה לריקות שכלם בחשבם שהאיש שהשתחוו לו הוא המלך כדבר הזה לא ירע בעיני ה׳ אם רבים מתושבי הארץ רקים בדעתם ופתאים באמונתם יעבדו פסל ומסכה כי יחשבו שהוא דמות האלוה בורא שמים ונוטיהם. ועל זה נאמר (חבקוק ב׳) וצדיק באמונתו יחיה. כי כבר יוכל להמצא בגוים ההם איש צדיק וחסיד במעשיו ובמחשבותיו ובמה שבין אדם לחבירו. ואיך שופט כל הארץ לא יעשה משפט לתת אליו שכרו כאשר לא ידע ולא למדוהו דרך האמת והוא האמין לעשות את דבר ה׳ ומה שייטב בעיניו? וכמה מדינות ומלכיות גדולות רחבות ידים מסוף העולם ועד סופו לא הגיע אליהם זכר ונין מבני ישראל ולא מתורתם ואיככה יספו אנשים צדיקים שבקרבם על לא חמוס בכפיהם? האם לא חס הי״ת על אנשי נינוה העיר הגדולה אף כי לא הו עברים ואת דתי המלך ה׳ אינם עושים בשלוח אליהם נביא להיישירם ולהסירם מען ויהיה להם הצלה וישועה ויחיו ולא ימותו? אבל כאשר פסו אמונים מבני אדם אבדה האמונה ונכרתה מפיהם ואין איש שם על לב בידיעת הבורא ויחשבו שאין מצוי ראשן הכרת תכרת הנפש ההיא וישלח ה׳ להשחית ולהפוך הערים אשר אלה להם. זאת היתה חטאת סדום ועמורה הערים אשר הפך ה׳ באפו ובחמתו. ולכן הביא ה׳ מי המבול לשחת כל בשר כי אז הוחל לקרוא בשם ה׳ רצונו שנכרת ונפסק מפי כל בשר לקרוא כלם בשם ה׳ ולא היה מי שיכיר הבורא ויאמין בו עוד כאשר אמרנו בפרשת בראשית הסתכל הרואה בדבר השמרונים (מלכים ב י״ז) כאשר שלח ה׳ בהם את האריות. כי אמנם יפלא מדוע עשה ה׳ ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה להמית את כל יושביה על כי לא עבדו את ה׳ והלא לא שממו עליה אויבינו לעת עתה ולא קרה להם כזאת. אם יתכן שכל יושבי הארץ ההיא יצטרכו לעבוד אלהי אמת ואם לא יאבדו וזהו נגד הנראה? אלא הדברים ככתבם שא״א לעמוד בלי אמונה בה׳ תהיה איך שתהיה והשומרונים ההמה כזה עלה על לבם לבלתי שמוע קול אלהים בהחלט וזהו שאמר (שם) לא יראו את ה׳ על כן שלח ה׳ בהם את האריות עד שנמנו וגמרו לקבל עליהם אמונה ואז ישבו על הארץ לבטח (שם) ויהיו הגוים האלה יראים את ה׳ ואת פסיליהם היו עובדים כי מ״מ קבעו אמונה בלבם ליראה את ה׳ הנכבד אף אם לא עשו כמעשינו הואיל והאמינו בסבה הראשונה ראוי לחמול עליהם לבלתי השחיתם. הנה כי כן אמר ה׳ בשירה הזאת כי כאשר ישראל יגיעו אל מדרגה נפסדת כזאת להיות בנים לא אמון בם ויקניאו ה׳ יתברך בלא אל ר״ל שיאמר נבל בלבו אין אלהים ראוי שיקדח אש באפו ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים עד להשחית ואין מציל:

כי דור תהפוכות וגו׳ – פירוש לפי שאמר הכתוב בסמוך אסתירה פני וגו׳ ובזה לא ישקיף ויראה הגם שיעשה תשובה ויחננו קולם ואין זה מן הנכון לעשות כן, לזה גמר אומר הטעם כי דור תהפוכות פירוש מתהפכים מטובה לרעה, ואומרו בנים פירוש אפילו יחשבו להטיב לבא אל גדר שיהיו נחשבים בנים לא אמון בם כי ישובו להרשיע ואין חזרתם שלימה ואשר על כן ראוי הוא להסתיר וגו׳.

כי דור תהפוכות המה, "for they are a generation who have reversed themselves.⁠" Inasmuch as God had said in the first half of this verse that He would hide His face from them, awaiting what would befall the Israelites, this implies that even if they were to turn penitent -seeing God would not observe this as He had stopped watching what the Israelites were doing,- He would not accept such penitence. Moses offers as the reason for such an attitude by God that the people have turned already from good to evil; he adds בנים ולא אמון בם, "they are thoroughly faithless children.⁠" Even if they were to repent to the point of again qualifying for the description of children (of God), such repentance will not endure as they are fickle and do not keep faith. As a result of such considerations God hides His face from them.

ויאמר אסתירה פני מהם וגו׳. כי במתן תורה נתן להם לישראל ד׳ מתנות. דרכי תורה. ויראה. והתורה. והמצוה. והן בד׳ דרגין הידועין וז״ש אסתירה פני מהם זה החכמה והבינה. כמ״ש וקראתי בשם ה׳ לפניך שהם נקראים פנים וכמ״ש הנני יוסיף להפליא וגו׳ ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר:

אראה מה אחריתם – זו היראה והאהבה וכמ״ש סוף דבר את האלהים ירא וכמ״ש אם אין חכמה אין יראה.

כי דור תהפכת המה – במעשיהם אומרים לטוב רע ולרע טוב וז״ש דור פי׳ על כל הדור אעפ״י שעוסקין בתורה.

לא אמן בם – לשון קיום שלא נתקיימה תורתם בידם מחמת חסרון בטחון כמ״ש (סוף מכות) בא חבקוק והעמידן על אחת והוא בטחון שנאמ׳ וצדיק באמונתו יחי׳ וכן אמרו העולם על עמוד א׳ עומד שנא׳ וצדיק באמונתו יחיה.

ויאמר – מחשבות האל ורצונו לעשות כן, יקרא מאמר, כדרך ויאמר אלהים הנאמר במעשה בראשית. והנה עד הנה דברי משה, והוא מדבר בלשון עצמו, ומכאן עד פסוק הרנינו גוים הם דברי השם זולתי פסוק ל״א ול״ו שהם דברי משה, וגם הפסוק האחרון שב להיות דברי משה:

אסתירה פני מהם – אסיר מהם השגחתי, וזה רמז לסילוק שכינה בזמן הגלות, שבכל הזמן ההוא לא יעשה השם אותות ומופתים בארץ לטובת ישראל, לפי שהם בהסתר פנים:

אראה מה אחריתם – עד שאראה מה יהיה תכלית מעשיהם בצר להם, והנה לא אמר אראה על דרך הספק, כי הכל גלוי לפניו יתברך והוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות. אלא טעמו רוצה אני לראות את אשר יעשו באחרית, כי ידעתי שע״י הצרות ירצו את עונם ואח״כ אגאלם:

כי דור תהפכת המה – מתהפכים מענין לענין, והכונה שהם עלולים ליפול במכמרות היצר, והם בעלי תמורה מטוב לרע ומרע לטוב, ולכן כמו שמרוב טובה נטו אל התאוות הגופניות והלכו אחרי אלהים אחרים, כן מכובד הצרות יזכרו וישובו אל ה׳, לפי שהם דור תהפוכות:

בנים לא אמן בם – מלשון ויהי אומן את הדסה (אסתר ב׳ ז׳), שהוא על גידול הבנים והדרכתם בדרך ישרה, ואמר שלא ניכר בהם אמון, כלומר הוריתים בדרך טובה והם סרו ממנה:

אראה מה אחריתם – רואה אני שאין בהם תקות תשובה באחרית (רע״ס) מלת מה איננה לשאלה, רק כמו ונחנו מה, ואהרן מה הוא ביני ובינך מה הוא, מה החלום הזה שענינם השלילה וקטנות הדבר. ואראה הוא עתיד במקום הוה. ורש״י פירש אראה מה תעלה בהם בסופם נראה כמטיל ספק בחיק ידיעתו ית׳.

ויאמר אסתירה פני מהם – לא אשגיח עוד עליהם לטובה.

אראה מה אחריתם – דרך לעג, כמו ונראה מה יהיו חלומותיו {בראשית ל״ז:כ׳}.

תהפוכות – תלמידי מוהר״ר דוד חזק אומר raggiri וכמהו מאיש מדבר תהפוכות {משלי ב׳:י״ב}.

[כ] ויאמר – אמר כי לא רצה להענישם בפועל באף ובחמה נתכת שאז היו כלים. והיו הגוים מכחישים גבורותיו רק אסתירה פני מהם ואעזבם אל המקרים. ואראה מה אחריתם. כי ידעתי שיכלו מעצמם, גם מצד המקרה יען דור תהפכת המה ואין להם קיום בעצמותם, עז״א בנים לא אמון וקיום בם בעצמם. הם נגד ב׳ הרעות שהזכיר (פסוק טז). על הא׳ אמר:

ויאמר אסתירה פני מהם – ידע ה׳ שכשתבא עליהם רעה יצעקו אליו וישובו לשעה. לכן קודם שהביא העונש גזר משפטו שיסתיר פניו מהם ושלא ישמע צעקתם:

אראה מה אחריתם – מפני שרואה אני אחרית התשובה:

כי דור תהפכות המה שיתהפכו מטובה לרעה:

בנים לא אמן בם – שאין להאמין בהם שתהיה תשובתם באמת, ועתה יאמר משפטם שידונם מדה כנגד מדה:

אסתירה פני מהם: לא להשגיח¹ ולא לגזור², כי עוד לא הגיעו לעונש עובדי עבודת כוכבים. אמנם גם השגחה לטובה אי אפשר, ״כי דור תהפוכות המה״ – שהם מהפכים את הטובה לרעה, כדאיתא בר״ה (דף י״ז)³. ״בנים לא אמון בם״, אפילו הנראים עתה כצדיקים, מוכנים⁴ להתקלקל ואין ׳להאמין׳ בם. על כן ״אסתירה פני מהם״ בלי שום השגחה.

אראה מה אחריתם: מה יהיה מהם, אם יראו יקחו מוסר מזה וישובו אל ה׳, או להיפך יוסיפו לחטוא כדי לקבל על עצמם השגחה אחרת.

1. לטובה.

2. ולא לגזור לרעה, כלומר, אין השגחה כלל.

3. לא מצאנו שם, אלא בסוכה (יד,א) מה עתר זה מהפך התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב״ה ממדת אכזריות למדת רחמנות. ובב״ר (לג,ד) אוי להם לרשעים שהם הופכים מדת רחמים למדת הדין, אשריהם הצדיקים שהם הופכים מדת הדין למדת הרחמים.

4. עומדים להתקלקל.

דור תהפוכות – דור הפכפך ההופך דעתו כרגע, שבים אל ה׳ ואומרים חטאנו, ולמחר זונים שנית אחר אליליהם, על כן ״אין אֵמֻן בם״, אין להאמין בם אם יכרתו ברית לעבוד את ה׳.

אסתירה – עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם. פירושו שהעפעף מכסה העין כדי שלא יזיק לו ראיית השמש וכיו״ב ולא יוזק מאבק וכיו״ב, לזה אמר שההשגחה פרטית רק מה שלפעמים נראה כאילו מכוסה, רשע וטוב לו וצדיק ורע לו הוא כדי לבחון בני אדם, שאל״כ לא היה הרשות נתונה והיו מוכרחים על מעשה הטוב והצדק כמוש״כ במנוה״מ סוף נר ג׳, לזה ההסתר הוא כעפעפיו רק כדי שיבחנו בני אדם והבן.

כי דור תהפוכות המה – פירוש כי האדם נטוע בכחות צדק ובכחות רעים כמו קנאה, תאוה, בושה, רחמים, והמה בהתמידים ברע הפכו כחות הטובים לרעה, כי נחסר מהם כח הבושה והחסד, לכן גם הקב״ה יהפך הטבע ושן בהמות אשלח בם מעשה שכבשים נושכים וממיתים היפוך הטבע של צאן. וכן כי יתמיד האדם בחסד וינוסה בטוב וכמו שאחר שחרש וזרע ועדר וקיצר בקור ובחורב בא לכלות שדהו ופאת קצירך כו׳ לעני תעזוב כו׳, שכח לא תשוב לקחתו, אסף עמר תרומה ומעשרות, מע״ש בירושלים, לשמוח בו היתום וכו׳ אז יתהפך הכח הרע שבו לטוב, וכן הוא מהפך את הטבע שכל המזיקים שבעולם יגינו בעדו והמה לו לשומרים. וכמו שאמרו בעולי רגלים שהזאבים היו משמרים בתיהם ורכושם, לכן אמר ירושלמי סוף מע״ש כמה גדול כח של עושי מצות שכל מקום השקפה ארירה וכאן לשון ברכה.

כי דור תהפכות – רבי מאיר הוי מדייק בשמא, מעשה ופגע באדם אחד שהיה שמו כידור, אמר, ש״מ אדם רשע הוא, דכתיב כי דור תהפכות המה.⁠¹ (יומא פ״ג:)

בנים לא אמן בם – תניא, רבי מאיר אומר, אפילו בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום נקראו לו בנים, שנאמר בנים לא אמון בם.⁠² (קדושין ל״ו.)

1. מקור הסמך שמצא ר״מ לדרוש שמות בערך לשון נופל על לשון מבואר בירושלמי ר״ה פ״ג ה״ט מהא שהקב״ה אמר למשה עשה לך שרף (פ׳ חקת) ולא פירש ממה יעשה, והי׳ משה דן מסברא והא עיקרה נחש הוא, כלומר תכליתה היא לרפואה מנשיכת הנחש, ולכן עשה אותו של נחושת, והיינו שדרש נחש – נחשת בלשון נופל על לשון, וע״ע לפנינו בפ׳ חקת במקומו שם.

2. עיין מענין דרשה זו לפנינו לעיל בפ׳ ראה בפ׳ בנים אתם לה׳ אלהיכם (דברים י״ד:א׳).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון