×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יד) חֶמְאַ֨ת בָּקָ֜ר וַחֲלֵ֣ב צֹ֗אן עִם⁠־חֵ֨לֶב כָּרִ֜ים וְאֵילִ֤יםא בְּנֵֽי⁠־בָשָׁן֙ וְעַתּוּדִ֔ים עִם⁠־חֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת חִטָּ֑הוְדַם⁠־עֵנָ֖ב תִּשְׁתֶּה⁠־חָֽמֶר׃
butter of the herd, and milk of the flock, with fat of lambs, rams of the breed of Bashan, and goats, with the finest of the wheat. Of the blood of the grape you drank wine.
א. וְאֵילִ֤ים כאן מקומה של תיבה זו בכתר ארם צובה ובספרי תימן, וכן בכתי״ש. אבל בספרי התורה שברוב העדות וע״פ חלוקת הטעמים מקומה בתחילת השורה הבאה.
ספרי דבריםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנושפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בתורה תמימהעודהכל
[פיסקא שיז]
חמאת בקר וחלב צאן – זה היה בימי שלמה שנאמר (מלכים א ה׳:ג׳) עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן. עם חלב כרים ואילים, זה היה בימי עשרת השבטים שנאמר (עמוס ו׳:ד׳) ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק. עם חלב כליות חטה, זה היה בימי שלמה שנאמר (מלכים א ה׳:ב׳) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סלת. ודם ענב תשתה חמר, זה היה בימי עשרת השבטים שנאמר (עמוס ו׳:ו׳) השותים במזרקי יין.
דבר אחר: ירכיבהו על במתי ארץ – זה בית המקדש שגבוה מכל העולם שנאמר (דברים י״ז:ח׳) וקמת ועלית אל המקום, ואומר (ישעיהו ב׳:ג׳) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳. ויאכל תנובות שדי, אלו סלי ביכורים. ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, אלו נסכי שמן. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים, זו חטאת ועולה ושלמים תודה ואשם וקדשים קלים. עם חלב כליות חטה, אלו סלתות. ודם ענב תשתה חמר, אלו נסכי יין.
דבר אחר: ירכיבהו על במתי ארץ – זו תורה שנאמר (משלי ח׳:כ״ב) ה׳ קנני ראשית דרכו. ויאכל תנובות שדי, זה מקרא. ויניקהו דבש מסלע, זו משנה. ושמן מחלמיש צור, זה תלמוד. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים, אלו קלים וחמורים וגזירות שוות ודינים ותשובות. עם חלב כליות חטה, אלו הלכות שהן גופה של תורה. ודם ענב תשתה חמר, אלו הגדות שהם מושכות לבו של אדם כיין.
דבר אחר: ירכיבהו על במתי ארץ – זה העולם שנאמר (תהלים פ׳:י״ד) יכרסמנה חזיר מיער. ויאכל תנובות שדי, אלו ארבע מלכיות. ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, אלו מציקים שהחזיקו בה בארץ ישראל והם קשים להוציא מהם פרוטה כצור, למחר הרי ישראל יורשים נכסיהם והם עריבים עליהם כשמן וכדבש.
חמאת בקר – אלו הפיטקים והגמונים שלהם, עם חלב כליות, אלו כליריקים שלהם. ואילים, אלו קינטרונים שלהם. בני בשן, אלו בניפיקרין המוציאים מבין שניים. ועתודים, אלו סנוקליטים שלהם. עם חלב כליות חטה, אלו מטרניאות שלהם. ודם ענב תשתה חמר, למחר הרי ישראל יורשים נכסיהם ועריבים להם כשמן ודבש.
דבר אחר: כליות חטה – עתידה כל חטה וחטה שתהא כשתי כליות של שור גדול משקל ארבעה ליטרים בצפרי ואם תמה אתה על הדבר הסתכל בראשי לפתות מעשה ושקלו ראש שבלפת שלשים ליטרים בצפרי, ומעשה וקינן שועל בראש הלפת מעשה בשיחין בקלח של חרדל שהיו בו שלשה בדים ונפשח אחד מהם וסיככו בו סוכת יוצרים וחבטוהו ומצאו בו תשעה קבים חרדל אמר רבי שמעון בן חלפתא קלח של כרוב היה בתוך ביתי והייתי עולה ויורד בו כעולה ויורד בסולם.
דבר אחר: ודם ענב תשתה חמר – שלא תהו יגיעים לא לדרוך ולא לבצור אלא אתה מביאה בעגלה וזוקפה בזוית ומסתפק והולך ושותה ממנה כשותה מן הפיטס.
סליק פיסקא
[Piska 317]
"Cream from the herd and milk from he flock": as in the days of Solomon, viz. (I Kings 5:3) "ten fattened oxen, twenty oxen from the pasture, and a hundred sheep, etc.⁠" "with fat of lambs, and rams of the breed of Bashan and he-goats": as in the days of the ten tribes, viz. (Amos 6:4) "eating the fattened sheep of the flock and calves from inside the stall.⁠" "with wheat (as fat as) the fat of kidneys": as in the days of Solomon, viz. (I Kings 5:2) "And Solomon's provision for one day was, etc.⁠" "and the blood of the grape did you drink (as choice) wine": as in the days of the ten tribes, viz. (Amos 6:6) "who drink wine out of bowls.⁠"
Variantly: "He made him ride on the high places of the earth": This refers to the Temple, which is higher than the rest of the world, viz. (Devarim 17:8) "then you shall arise and go up to the place" (the Temple), and (Isaiah 2:3) "And many peoples will go and say: 'Come, let us go up to the mountain of the Lord, to the Temple of the G-d of Jacob.⁠" "and he ate the shoots of the field": the baskets of bikkurim (the first-fruits). "and He gave him to seek honey from the rock": the oil libations. "Cream from the herd and milk from the flock with fat of lambs and rams of the breed of Bashan and he-goats": the sin-offering, the burnt-offering, peace-offerings, the guilt-offering, the thank-offering, and lower order offerings. "with wheat (as fat as) the fat of kidneys": the meal-offerings. "and the blood of the grape did you drink (as choice) wine": the wine libations.
Variantly: "He made him ride on the high places of the earth": Torah, viz. (Proverbs 5:22) "The Lord acquired me (Torah) the beginning of His way.⁠" "and he ate the shoots of the field": Scripture. "and He gave him to seek honey from the rock": Mishnah. "and oil from the flint of the rock": Talmud. "cream from the herd and milk from the flock with fat of rams and rams of the breed of Bashan and he-goats": a fortiori arguments, gezeiroth shavoth (identities), intercalations, and gematrioth (numerical equivalents). "with wheat (as fat as) the wheat of kidneys": halachoth, the essence of Torah. "and blood of the grape did you drink (as choice) wine": aggadoth, which "pull" a man's heart, like wine.
Variantly: "He made him ride on the high places of the earth": this world. "and he ate the shoots of the field": the four exiles. "and He gave him to suck honey from the rock": as it is written (Psalms 20:14) "The boar of the forest ravages it" (Israel). "and oil from the flint of the rock": The reference is to the "oppressors,⁠" who have seized upon Eretz Yisrael and from whom it is as difficult to extract a perutah (small coin) as from a rock, viz. (Ibid.) "and the crawler of the field feeds on it.⁠" In the future, Israel will inherit their possessions, which will be as sweet to it as honey and oil.
Variantly: "cream of the herd": These are their (the nations') nobles and generals. "with fat of lambs": their officers. "and rams": their atheists. "of the breed of Bashan": their centurions, that "attack" between their teeth. "and he-goats": their assessors. "with wheat (as fat as) the fat of kidneys": their matrons. "and He gave him to suck honey from the rock, and oil from the flint of the rock.⁠": Israel, who in the future will inherit their possessions, which will be as sweet to it as oil and honey.
Variantly: "with wheat (as fat as) the fat of kidneys": Each wheat (stalk in Eretz Yisrael is destined to produce (the quantity of) two kidneys of a large ox, fourteen litras by the litra of Sepphoris. And do not wonder at that. Look at the turnip heads. A fox once denned in the head of a turnip, which when it (the turnip) was weighed, was found to be sixty litra by the litra of Sepphoris. And it once happened in Shichin (near Sepphoris) with a mustard stalk of three shoots, that (the bast of) one shoot, when it was stripped, sufficed to roof a potter's hut, and which, when pounded, was found to contain nine measures of mustard. R. Shimon b. Chalafta said: There was a cabbage stalk in our field, which I would ascend and descend as I would a ladder.
Variantly: "and the blood of the grape will you drink as wine": You will not weary yourself with treading and harvesting, but you will bring it in a wagon and stand it in a corner and drink from it as one would drink from a nipple.
[End of Piska]
יְהַב לְהוֹן בִּזַּת מַלְכֵיהוֹן וְשַׁלִּיטֵיהוֹן עִם עוֹתֶר רַבְרְבֵיהוֹן וְתַקִּיפֵיהוֹן עַמָּא דַּאֲרַעְהוֹן אַחְסָנַתְהוֹן עִם בִּזַּת חֵילֵיהוֹן וּמַשְׁרְיָתְהוֹן וְדַם גִּבָּרֵיהוֹן אִתְאֲשַׁד כְּמַיָּא1.
1. ביאורי אונקלוס שעפטעל: לפי התרגום חמר טעמו הארץ כיוצא בו כרם חמר (יש׳ כז:ב) תר׳ יונתן כרם דנציב בארעא טבא... ומליצת ׳תשתה הארץ׳ משמעותה ישפך כמים.
He gave them the spoil of their kings and sultans, with the riches of their princes, and the strength of the people of their lands, their possessions, the booty of their hosts and camps, and the blood of their heroes was poured out like water.
שמיניא תורין ורכיכיב ען עם טוב דפטימין ודכרין בני בתנייג וגדיין עם טוב שומניהון דחטייא אמר משה נבייה איןד יהוון ישראל לעיין באוריתה ונטרין פקודייה מן ענבה חדה יהוון שתיין כור דחמר.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שמיני״) גם נוסח חילופי: ״רכיכי״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ורכיכי״) גם נוסח חילופי: ״ושמיני״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בתניי״) גם נוסח חילופי: ״בותניין״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אין״) גם נוסח חילופי: ״אם״.
יהב להון לוואי שמיני תורין מן ביזת מלכיהון וחבלא מבכירי עאן מן עדי שלטוניהון עם טוב פטימין ודיכרין בני דענין שמינין ממתנן וגדאין אמר משה נביא אין נטרין הינון עמא בית ישראל מצוותא דאורייתא אתאמר עלי בנבואה דיהוון גרגירי חיטיהון היך כוליין דתורי וחמר סומק מן ענבא חד מפקין כור חד.
He gave them rich butter of kine from the spoil of their kings, and the fat of the firstlings of the sheep from the prey of their sultans, with the choice rams and goats of the flocks of Mathnan. Mosheh the prophet said: If the people of Israel will observe the precepts of the law, it is foretold that their wheat granary shall be like the kidneys of oxen, and that from one bunch of grapes shall come forth a kor of red wine.
רכיכי תורין ושמיני עאן עם טוב דפטימי ודכרין בני בתנייא וגדיין עם שמניהון דחיטיא אמר משה נביא אין נטרין הינון בני ישראל מצוותא ואורייתא מן ענבא חדא יהויין שתיין כוס דחמר.
Tender oxen and choice flocks, goodly fatlings, rams bred in Batenaia, and goats, with the richest of the wheat. Mosheh the prophet said: If the children of Israel will observe the precepts of the law...from one bunch they shall drink a cup of wine.
[דָבָר אַחֵר] ״חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן״ זֶה הָיָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה׳:ג׳) ״עֲשָׂרָה בָּקָר בְּרִיאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן״. עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים זֶה הָיָה בִּימֵי עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ו׳:ו׳) ״וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק״. עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה זֶה הָיָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה׳:ב׳) ״וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד״. וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר זֶה הָיָה בִּימֵי עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁנֶּאֱמַר ״הַשּׁוֹתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן״.
חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן – אֵלּוּ הַפִיקְטִין וְהֶגְמוֹנִין שֶׁלָּהֶן, עִם חֵלֶב כָּרִים אֵלּוּ כִּלִירְקִין שֶׁלָהֶן, וְאֵילִים אֵלּוּ בְּנֵי פּוֹקְרִין שֶׁלָּהֶן, בְּנֵי בָשָׁן אֵלּוּ קוּנְטְרִינִין שֶׁמַּכִּישִׁין מִבֵּין שִׁנֵּיהֶן. וְעַתּוּדִים אֵלּוּ סְנַקְתַּדְרוֹן שֶׁלָּהֶן, עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה אֵלּוּ מַטְרוֹנִיּוֹת שֶׁלָּהֶן. וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלְמָחָר יוֹרְשִׁין נִכְסֵיהֶן וַעֲרֵבִין לָהֶן כְּיַיִן.
דָּבָר אַחֵר: ״כִּלְיוֹת חִטָּה״ – עֲתִידָה כָּל חִטָּה וְחִטָּה לִהְיוֹת כִּשְׁתֵּי כִּלְיוֹת שֶׁל שׁוֹר גָּדוֹל מִשְׁקַל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה לִיטְרָא בְּצִפּוֹרִי, וְאַל תִּתְמַהּ בַּדָּבָר, הִסְתַּכֵּל בְּרָאשֵׁי לְפָתוֹת, מַעֲשֶׂה וְשָׁקְלוּ רֹאשׁ שֶׁל לֶפֶת שְׁלֹשִׁים לִיטְרִין בְּצִפּוֹרִי, וּמַעֲשֶׂה שֶׁקִּנֵּן שׁוּעָל בְּרֹאשׁ הַלֶּפֶת, וּמַעֲשֶׂה בְשִׂיחִין בְּקֶלַח שֶׁל חַרְדָּל שֶׁהָיוּ בּוֹ שְׁלֹשׁ (כּוֹרִין) [בַּדִּים] וְנִפְשַׁח אֶחָד מֵהֶן וְסִכְּכוּ בּוֹ סֻכַּת יוֹצְרִים וַחֲבָטוּהוּ וּמָצְאוּ בּוֹ תֵּשַׁע קַבִּין חַרְדָּל, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא מַעֲשֶׂה בְּקֶלַח אֶחָד שֶׁל כְּרוּב שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ (שֶׁלָּנוּ) [שָׂדֵנוּ] וְהָיִיתִי עוֹלֶה וְיוֹרֵד בּוֹ כְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּסֻלָּם. דָּבָר אַחֵר: ״וְדֵם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר״ שֶׁלֹּא תִּהְיוּ יְגֵעִים לֹא לִדְרֹךְ וְלֹא לִבְצֹר אֶלָּא אַתָּה מֵבִיא בַּעֲגָלָה וְזוֹקְפָהּ בְּזָוִית וּמִסְתַּפֵּק וְהוֹלֵךְ כְּשׁוֹתֶה (וְהוֹלֵךְ) מִן הַפָּטוּם.
דָּבָר אַחֵר: ״וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר״ – לֹא כָּעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ צַעַר לִבְצֹר וְלִדְרֹךְ, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד יוֹצֵא לַשָּׂדֶה וּמֵבִיא עֲנָבָה אַחַת בְּקָרוֹן אוֹ בִּסְפִינָה וּמַנִּיחָהּ בְּקֶרֶן זָוִית וּמִסְתַּפֵּק מִמֶּנָּה כְּמִפָּטוּם גָּדוֹל וְעֵצָיו מַסִּיקִין תַּחַת הַתַּבְשִׁיל, וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר אֵין לְךָ כָּל עֲנָבָה וַעֲנָבָה שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה שְׁלֹשִׁים גַּרְבֵי יַיִן שֶׁנֶּאֱמַר ״חָמֶר״ אַל תִּקְרִי ׳חָמֶר׳ אֶלָּא ׳חֹמֶר׳.

רמז תתקמה

וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט – לְפִי הַשׂבַע הֵן מוֹרְדִין, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדוֹר הַמַּבּוּל שֶׁלֹּא מָרְדוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִתוֹךְ מַשְׁקֶה וּמִתּוֹךְ שַׁלְוָה, מַה נֶּאֱמַר בָּהֶן (איוב כ״א:ט׳) ״בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפַּחַד״ וְגוֹ׳. וְכֵן מָצִינוּ בְּאַנְשֵׁי מִגְדָּל שֶׁלֹּא מָרְדוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִתּוֹךְ מַשְׁקֶה וּמִתּוֹךְ שַׁלְוָה, מַה נֶּאֱמַר בָּהֶם ״וַיְהִי כָּל הָאָרֶץ שָפָה אַחַת״ וְגוֹ׳, וְכֵן מָצִינוּ בְּאַנְשֵׁי סְדוֹם שֶׁלֹּא מָרְדוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְכוּ׳ וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל ט״ז:מ״ח) ״חַי אָנִי נְאֻם ה׳ אִם עָשְׂתָה סְדוֹם אֲחוֹתֵךָ הִיא וּבְנוֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר עָשִׂית״, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּאַנְשֵׁי דּוֹר הַמִּדְבָּר שֶׁלֹּא מָרְדוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל״ב:ו׳) ״וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתֹה״, מַה נֶּאֱמַר בָּהֶן ״סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה אֱמֹר לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁאַתֶּם נִכְנָסִין לָאָרֶץ אֵין אַתֶּם עֲתִידִים לִמְרֹד אֶלָּא מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל ל״א:כ׳) ״כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים״, אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁאַתֶּם נִכְנָסִין לָאָרֶץ אֵין אַתֶּם עֲתִידִין לִמְרֹד אֶלָּא מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמִתּוֹךְ שַׁלְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (לעיל ח׳:י״ב-י״ג) ״פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבַעְתָּ וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻּן״, מַה נֶּאֱמַר בָּהֶם (שם, יד) ״וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּבָנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אִיּוֹב שֶׁלֹּא בָּאת עֲלֵיהֶן פֻּרְעָנוּת אֶלָּא מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמִתּוֹךְ שַׁלְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״עַד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים יַיִן וְגוֹ׳ וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה״, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁלֹּא גָּלוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמִתּוֹךְ שַׁלְוָה שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ו׳:ד׳-ז׳) ״הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וְגוֹ׳ הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן וְגוֹ׳ לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים״, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁאֵין עֲתִידִין לִמְרֹד אֶלָּא מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמִתּוֹךְ שַׁלְוָה, מַה נֶּאֱמַר ״וַיִּשְׁמַן יְשֻרוּן וַיִּבְעָט״ מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ עֵגֶל וְהָיָה מְשַׁפְשְׁפוֹ וּמְגָרְדוֹ וּמַאֲכִילוֹ כַּרְשִׁינִיַן, בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא חוֹרֵשׁ, כְּשֶׁהִגְדִּיל הָעֵגֶל נָתַן בְּעָלָיו עָלָיו הָעֹל וְקִטַּע וְשִׁבֵּר אֶת הָעֹל וּפָסַק אֶת הַסִּמְלוֹנִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״מוֹטוֹת עֵץ שָׁבַרְתָּ וְעָשִׂיתָ תַּחְתֵּיהֶן מוֹטוֹת בַּרְזֶל״.
שָׁמַנְתָּ – בִּימֵי יָרָבְעָם, עָבִיתָ בִּימֵי אַחְאָב כָּשִׂיתָ בִּימֵי יֵהוּא. דָּבָר אַחֵר: ״שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ״ כְּאָדָם שֶׁשַּׁמְנוֹ בִּפְנִים וְעוֹשֶׂה כְּסָלִים מִבַּחוּץ, וְהוּא אוֹמֵר (איוב ט״ו:כ״ז) ״כִּי כִסָּה פָּנָיו בְּחֶלְבּוֹ וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי כָסֶל״.
דָּבָר אַחֵר: ״שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ״ – אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת שֶׁלִּפְנֵי יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ב׳:ז׳-ח׳) ״וַתִּמָלֵא אַרְצוֹ כֶסֶף״ וְגוֹ׳ וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים״. וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עֲשָׂהוּ ״וַתִּשְׁכַּח ה׳ עֹשֶׂךָ נֹטֵה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ״ (ירמיהו ב׳:י״ג) ״כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ״ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִדָּה שֶׁמְּדַדְתֶּם בִּי מָדַדְתִּי לָכֶם (שם י״ב:ז׳) ״עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי״. (תהלים ע״ח:ס׳) ״וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁילֹה״ ״כִּי נָטַשְׁתָּ עַמְּךָ בֵּית יַעֲקֹב״. וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ח׳:ט״ז) ״וַיְבִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וְהִנֵּה בְּפֶתַח הַשַּׁעַר כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה׳⁠ ⁠⁠״. רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַל תְּהִי קוֹרֵא וַיְנַבֵּל, אֶלָּא וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ וְאַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ״.
וסמן אלבקר ולבן אלגנם מע שחום אלכ׳ראף וכבאש בני אלבת׳ניה ועתדאן מע לב דרמך אלחנטה וכאן דם אלענב ישרבה כ׳מרא
וחמאת בקר וחלב הצאן עם שומן כבשים ואילים מבשן ועתודים עם מבחר הסולת המעולה, ואת דם הענב השקה כיין.
פס׳: חמאת בקר וחלב צאן – זה היה בימי שלמה 1כענין שנא׳ (מלכים א ה׳:ג׳)(ועשרים) בקר בריאות ועשרים בקר רעי לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים.
ד״א: חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן – אלו הרשעים שכל ממונם יפול ביד צדיקים, 2עם חלב (כליות חטה). אלו עשרת השבטים שהיו אוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק.
ודם ענב תשתה חמר – כענין שנאמר (עמוס ו׳:ו׳) השותים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו.
ד״א: 3חמאת בקר – אלו הכנענים.
וחלב צאן – שכללן עם המלכיות שבאו והחזיקו בארץ ישראל.
עם חלב כרים – אלו הגמונים שלהן.
ואילים בני בשן – אלו קנטרונין שלהם.
ועתודים – אלו סנקליטין שלהן.
עם חלב כליות חטה – אלו המטרניות שלהם.
ודם ענב תשתה חמר4שהצדיקים יורשין אותן באחרונה והם מנחילין אותם לבניהם וערבין להם כיין:
1. כענין שנאמר עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וכו׳ כצ״ל:
2. עם חלב כרים ואילים בני בשן אלו עשרת השבטים וכו׳ כצ״ל:
3. חמאת בקר אלו הכנענים. אולי מפרש חמאת כמו שפרש״י הוא שומן הנקלט מלמעלה ע״ג החלב ודימה זאת לכנענים כי הם הראשונים שהחזיקו בארץ ישראל כמו השומן ע״ג החלב:
4. שהצדיקים יורשים אותם. אולי דרש ענ״ב על ישראל כמו (הושע ט׳:י׳) כענבים במדבר מצאתי ישראל:
חמאת בקר – לפי הפשט: ארץ זבת חלב, ובשר הרבה להם לאכול.
חלב כרים – אילים מדבריות המפוטמים במרעה, כדכתיב: ירעה מקניך {וגו׳} כר נרחב (ישעיהו ל׳:כ״ג). וכן: לבשו כרים הצאן (תהלים ס״ה:י״ד) דוגמת סוף הפסוק: ועמקים יעטפו בר (תהלים ס״ה:י״ד) – הכרים של תבואה לבשו את הצאן, מלאים צאן לרעות בהם. וכן: ואויבי י״י כיקר כרים (תהלים ל״ז:כ׳) – כמניעת שדי תבואות שמשתדפין ברגע אחד סמוך לקציר בעוד לילה, כלו בעשן כלו (תהלים ל״ז:כ׳) – בשריפת אש וסופן משחירין, ואני כך ראיתיא בקציר. כן הרשעים תחילה מצליחים כתבואות כרים והפך לילה וידכאו (איוב ל״ד:כ״ה).
ואילים בני בשן – סתם בני בשן שמינים, אבל בשאר מקומות, הכרים המפוטמים במרעה הם שמינים מכל הבייתות.
עם חלב כליות חטה – שומן חמדת חטים המובחרים כאן,⁠ב כמו: ותכל דוד המלך (שמואל ב י״ג:ל״ט), כלתה נפשי (תהלים פ״ד:ג׳) – לשון חימוד ותאוה,⁠1 כלה שארי (תהלים ע״ג:כ״ו). כמן שבה שביה – יו״ד תחת ה״י, ככל חטופי למ״ד פעל ה״י, מן בנה – הגזרה והבניה (יחזקאל מ״א:י״ג).
חמר – ויין חמר מלא מסך (תהלים ע״ה:ט׳).
1. השוו רשב״ם המשוחזר בראשית ב׳:ב׳.
א. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) נוספה כאן מלת: ״בך״. בדפוס ראשון: כך.
ב. כן בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון. רוזין הציע להשמיט את המלה: כאן.
חמאת בקר CURD OF KINE: According to the plain meaning of Scripture,⁠1 [this means that they received] “a land flowing with milk”2 and with much meat for them to eat.⁠3
חלב כרים WITH THE BEST OF KARIM: [Karim means] wild4 rams,⁠5 that fatten themselves on grazing land.⁠6 [The rams are called karim since they graze on a place called a kar.]⁠7 So it is written (Isaiah 30:23), “Your livestock shall graze in broad pastures (כר).”
So also the phrase (Ps 65:14), “The meadows (כרים) are clothed with sheep,” should be understood on the same pattern as the end of that verse, “the valleys are mantled with grain.” [The first clause means that] the meadows8 of grain clothe themselves with sheep; in other words they are full of sheep grazing.
So also the phrase (Ps 37:20), “The enemies of the LORD, like meadow grass (כרים) consumed in smoke,” – i.e., like the way crops9 are lost10 when they become blighted all at once at night just before the harvest – “are consumed, consumed in smoke.” [In other words, they, the enemies of the LORD, are scorched] by fire, and they turn black [just like blighted crops].⁠11 (I have seen this [happen to the crops] at harvest time.)⁠12 So also the wicked at first succeed like the crops of a meadow,⁠13 but then (Job 34:25) “the night passes and they are crushed.”
ואילים בני בשן RAMS OF BASHAN: [All those rams that come from Bashan] are generally fat.⁠14 As for rams from other locations, the ones that graze on meadows are fatter than the domesticated ones.⁠15
עם חלב כליות חטה: means ALONG WITH THE FAT OF THE COVETED, i.e., choice WHEAT. [The word כליות here is] related to the idea of “coveting” or “desiring,”16 as in the verses (2 Sam 13:39) “King David was pining (ותכל) for,” or (Ps 84:3), “My soul yearns (כלתה) for.” So also (Ps 73:26) “My body yearns (כלה).”
[The noun כִּלְיָה is derived from the root כ-ל-ה, meaning “to covet” or “to desire,”] just as “שִׁבְיָה – captivity” (32:42) is derived from the root ש-ב-ה. The letter yod replaces the heh, as with all weak final-heh verbs. So also from the root ב-נ-ה, [the noun formed is בִּנְיָה], as in the phrase (Ezek 41:13), “הַגִּזְרָה וְהַבִּנְיָה – the vacant space and the structure.”17
חמר: [should be understood here the same way as in the verse] (Ps 75:9), “with strong (חמר) wine fully mixed.”18
1. As opposed to the allegorical interpretations of these phrases offered by Onq., and referred to by Rashi at the end of his comment: “the spoils of their kings and rulers, with the riches of their princes.”
2. Rashbam uses the common biblical phrase; see e.g. Exodus 3:8.
3. So also NJPSC: “the land’s rich pastures sustain cattle that produce dairy products and meat.”
4. Rashbam refers to these animals as מדבריות. See his commentary to Leviticus 16:10 and note 8 there.
5. Rashi writes that כרים are sheep and so he distinguishes between the meaning of כרים and אילים בני בשן. For Rashbam’s explanation, see his next comment, s.v. ואילים בני בשן.
6. In Rashbam’s next comment, s.v. ואילים בני בשן, he explains that wild rams that graze on meadows are fat.
7. Although there are a number of different meanings for the word כר in biblical Hebrew, in our verse there is really no doubt that כרים means “rams.” That is how it has invariably been interpreted.
Rashbam’s point here is that the meaning “ram” is actually a secondary meaning derived from the meaning “meadow.” A ram is called a כר because it commonly grazes in a meadow.
Rashbam makes this point here because he wishes to argue that in the two verses that he now quotes from Psalms, the original meaning, “meadow,” is more appropriate than the derived meaning, “ram.”
8. Rashbam is opposing the midrashic explanation of the verse found in RH 8a, according to which כרים in the verse in Psalms is a reference to an animal, not to a meadow. See Rashi in RH there, s.v. לבשו. See also Ibn Ezra’s comment there in Psalms.
9. Rashbam is opposing the interpretation of כרים as “rams” in the verse in Psalms (37:20). That interpretation is found in a number of midrashim (e.g. Esther Rabba 7) and is cited both by Ibn Ezra and by Rashi as one of the possible explanations of the verse. Rashbam says that כרים means meadows in this verse.
10. Rashbam uses the contextually strange word כמניעת here as a paraphrase of the difficult word כִיקַר in the verse. He may be (as Rosin suggests) alluding to Menaḥem’s explanation (Maḥberet, s.v קר, II) that this root should be connected to the idea of “withholding” (ענין מניעה). In any case, he is rejecting Rashi’s two explanations – that it is a reference either to sunshine or to honor.
11. A recent description of blight reads: “The fungus can spread rapidly through the foliage and is capable of causing complete blighting of foliage within a very short time... . The first symptoms of late blight in the field are small, light to dark green, circular to irregular-shaped water-soaked spots ... [which] expand rapidly into large, dark brown or black lesions.” (http://www.ext.nodak.edu/extpubs/plantsci/hortcrop/pp1084w.htm)
12. Joseph Klausner (Leshonenu 21 [1957], p. 201) cites this text as proof that Rashbam was well aware of and very interested in everything happening around him in the material world.
13. Rashbam understands the image as conveying the idea of transitory success, the same idea that Rashi sees in the verse. Rashi says that the reference is either to the way that a meadow may look beautiful in bright morning sunshine that does not last, or to the way that sheep are “honored” by fattening them up, when it is only a preparation for leading them to the slaughter. Rashbam says that the reference is to crops that look like they are going to be successful and then suddenly succumb to blight.
14. So also Rashi.
15. Rashbam is explaining that both the word כרים and the phrase אילים בני בשן imply well-fattened rams. See note 46 above.
16. The standard meaning of the noun כִּלְיָה in Hebrew is “kidney,” a meaning that does not fit smoothly into our verse. Most exegetes still try to explain that the verse is making a comparison of sorts between kidneys and wheat, either because of the shape of the wheat or because the wheat is described as being as fat as the kidneys, a repository of fat. See e.g. Sifre 317, Rashi, Ibn Ezra and R. Joseph Bekhor Shor. Some moderns emend; see the discussion in NJPSC, p. 403, note 79.
Rashbam offers an original interpretation – that כִּלְיָה has nothing to do with “kidney,” but is a noun derived from the root כ-ל-ה, meaning “to covet” or “to desire.” So also Hizq.
17. The noun בִּנְיָה is a hapax legomenon.
18. Rashbam compares our verse to the verse in Psalms, but does not really tell us how he understands the word חמר. I translated it based on Rashi’s commentary in Psalms. NJPS translates “foaming.” In any case, Rashbam’s comment may be seen as opposing the midrashic understanding of חמר as a measurement (Ket. 111b).
חמאת בקר – רוב הבשר.
וחלב צאן – לולי הקבלה היה זה הפסוק חזוק לדברי החלב שהזכרתי במקומו (ראב״ע ויקרא ז׳:כ״ג-כ״ז).
או טעם עם חלב כרים – השומן והטוב, כמו: כל חלב יצהר (במדבר י״ח:י״ב).
בני בשן – שגדלו בהר בשן.
חלב כליות חטה – דרך משל כי החלב על הכליות. גם גרגיר החטה דומה לכליות.
ודם ענב – היין.
והנה היא רבת דבש, ושמן, ובשר, ולחם, ויין, וכל פרי, וזהו: תנובת שדי (דברים ל״ב:י״ג).
ויש אומרים: כי דבש הוא דבש התמרים.
חמר – כמו: יין, וכן: כרם חמר ענו לה (ישעיהו כ״ז:ב׳), [שפירושו: שבחו, כמו: ענו לי״י (תהלים קמ״ז:ז׳), והמלה מגזרת: ויען אברהם (בראשית י״ח:כ״ז). ובלשון ארמי: יין – חמרא, חמר חדתי. וייןא חמר (תהלים ע״ה:ט׳), פירוש חמר כמשמעו בלשון ישמעאל, כי הוא נקוד כפועל עברי.
ויש אומרים: כפול הוא בלשון, כמו: אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳).]⁠ב
ותי״ו תשתה – לנכח. והטעם: כמדבר לחבירו. והטעם: כל כך הוא רב תשתה חמר בכל עת.
ויש אומרים: כי ענב – לשון נקבה. [ואיננו כלום, והיה ראוי להיות התי״ו פתח עד שיצא לאחרים.]⁠ג
ויש אומרים: על לשון קהלה, כי ישראל זכר ונקבה. וזה קרוב מעט.
א. בכ״י פריס 177: יין.
ב. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
ג. ההוספה בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150, ובגיליון בכ״י לוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, ברסלאו 53, ועוד עדי נוסח.
CURD OF KINE. An abundance of meat.⁠1
AND MILK OF SHEEP, WITH FAT OF LAMBS. Were it not for tradition2 then this verse3 would serve to support my opinion regarding the fat4 which I mentioned in its place.⁠5 On the other hand, fat in with fat of lambs means the fleshy and the good.⁠6 Compare, All the best (chelev)⁠7 of the oil (Num. 18:12).⁠8
OF THE BREED OF BASHAN. Who were raised in the mountain of the Bashan.
WITH THE KIDNEY-FAT OF WHEAT. This9 is metaphorical,⁠10 for the fat lies on the kidneys.⁠11 The kernel of wheat also12 looks like a kidney.
AND OF THE BLOOD OF THE GRAPE. The wine. The Land of Israel thus contains an abundance of honey, oil, meat, bread, wine, and all sorts of fruit. This is the meaning of the fruitage of the field (v. 13). Some say that honey refers to date honey.⁠13
FOAMING WINE. The word chamer (foaming wine) means wine. Compare, kerem chemed (a vineyard of foaming wine) (Is. 27:2).
[THOU DRANKEST FOAMING WINE.]⁠14 The tav of the word tishteh (thou drinkest) is a second person15 prefix. Our verse, as it were, speaks like a person who tells his friend the land has so much wine that you will drink it at all times. Some say that enav (grape) is in the feminine.⁠16 However, what they say is worthless, for the tav17 should have been vocalized with a pattach18 so that it would be a causative. Some say that tishteh19 speaks of the community,⁠20 for the word Israel is sometimes in the masculine and sometimes in the feminine. This interpretation is a bit closer to the correct meaning.
1. According to Ibn Ezra the term chemah (curd) is not to be taken literally.
2. The Rabbinic tradition which states that the fat of any animal which is fit to be offered on the altar may not be eaten.
3. Which speaks of the "fat of lambs" as food.
4. According to Ibn Ezra, following the plain meaning of the text the Biblical law prohibiting the eating of fat only applies to animals actually offered on the altar. Our verse, which speaks of the fat of lambs, seems to support this contention.
5. See Ibn Ezra on Lev. 7:20.
6. In other words, fat is not to be taken literally.
7. Literally, the fat.
8. Here too fat is not to be taken literally.
9. Kidney-fat.
10. Wheat does not have kidneys. Hence Ibn Ezra's comment.
11. Hence the term kidney-fat is used as a metaphor for something which is very fat.
12. Another reason for the term kidney-fat.
13. See Ibn Ezra on Lev. 2:11.
14. Hebrew, tishteh chemer.
15. A second person masculine prefix. In other words, tishteh means you will drink. The word tishteh can also mean she will drink. Hence Ibn Ezra's comment.
16. And tishteh is in the third person feminine. According to this interpretation our verse reads, the blood of the grape will give you wine to drink.
17. Of tishteh.
18. The word should have read tashteh, not tishteh. Tishteh means she will drink; tashteh, she will cause you to drink.
19. This interpretation takes tishteh to be a third person feminine, meaning she will drink.
20. Israel. Thus tishteh chemer, she (Israel) will drink wine.
חמאת בקר וחלב צאן – ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן, והיה מרוב עשות חלב יאכל חמאה (ישעיהו ז׳:כ״א-כ״ב). והכי קאמר: חמאה של בקר ושל חלב צאן, שלא יהיו רוצים לאכול כי אם שמנונית החלב.
עם חלב כרים – חלב – מובחר, כמו: ואכלו את חלב הארץ (בראשית מ״ה:י״ח) – מבחר הארץ.
עם חלב כליות חטה – לפי שהכליות יש להם צירים וחרץא כמו חטה, מדמה החטה לכליות. ושהיו החיטין גסין ככוליא של שור הגדול, כמו בימי שמעון הצדיק במסכת תענית (בבלי תענית כ״ג.). וביחזקאל כתיב: יהודהב ו⁠{ארץ} ישראל {המה} רכליךג בחיטי מינית (יחזקאל כ״ז:י״ז) – שם עיר, כדכתיב: {ו}⁠עד באך מינית עשרים עיר (שופטים י״א:ל״ג), והיו שם חטין יפות. והגדה: שהיו מונים אותם מתוך שהם גסים.
ודם ענב {תשתה חמר}ד – שיהא היין אדום כדם, ויין אדום חשוב מן הלבן, כדכתיב: אל תרא יין כי יתאדם (משלי כ״ג:ל״א).
תשתה חמר – עתה מדבר כאילו מדבר עם ישראל. וכן אורחיה דקרא: שפעמים מדבר פה אל פה, ופעמים כאילו מדבר לאחרים עליו. כגון: ימצאהו בארץ מדבר (דברים ל״ב:י׳) – לאחרים עליו, ואחר כך:⁠ה הוא עשך ויכונניך (דברים ל״ב:ו׳) – שמדבר עמו פה אל פה.
וכן תשתה חמר – כמו: חמר ומרווה (השוו תרגום המיוחס ליונתן ויקרא י׳:ט׳), כמו: כרם חמר ענו לה (ישעיהו כ״ז:ב׳).
א. בספר הג״ן: ציירא וחריץ.
ב. בכ״י מינכן 52: יהודא.
ג. בכ״י מינכן 52: רוכלין.
ד. ההשלמה בפסוק ובספר הג״ן.
ה. כן בכ״י מינכן 52, אך צ״ל: ״ולפני כן״.
חמאת בקר וחלב צאן – BUTTER OF THE HERD AND MILK OF THE FLOCK – “On that day, a man shall rear a young cow, and two sheep. And it shall come to pass, for the abundance of milk that they shall give, he shall eat curd” (Yeshayahu 7:21-22). And thus it said: Butter of cattle and of sheep milk, for they will only want to eat the cream of the milk.
עם חלב כרים – WITH FAT OF LAMBS – “fat” – choicest, like: “and you will eat the fat of the land” (Bereshit 45:18) – from the choicest of the land.
עם חלב כליות חטה – WITH THE FINEST OF THE WHEAT – Since kidneys have channels and clefts like wheat, it likens the wheat to kidneys, and [to teach] that the wheat was enormous like the kidney of a large ox, as in the days of Shimon the Righteous in Tractate Taanit (Bavli Taanit 23a:2). And in Yechezkel it is written: “Judah, and {the land} of Israel, {they were} your merchants; for the wheat of Minnith” (Yechezkel 27:17) – the name of a city, as it is written: “until you come to Minnith, even twenty cities” (Shofetim 11:33), and there was beautiful wheat there. And the Aggadah [says]: that they enumerated (מונים) them since they are massive.⁠1
ודם ענב {תשתה חמר} – OF THE BLOOD OF THE GRAPE {YOU DRANK WINE} – That the wine shall be red like blood, and red wine is more highly regarded than white, as it is written: “Don't look at the wine when it is red” (Mishlei 23:31).
תשתה חמר – YOU DRANK WINE – Now it [Scripture] speaks as if He is speaking with Israel. And this is the way of the text: that sometimes it speaks face to face [second person], and sometimes [it speaks] as if it is speaking to others about him [third person]. As: “He found him in a desert land” (Devarim 32:10) – [it speaks] to others about him, and afterwards: “He made you and established you” (Devarim 32:6) – it speaks with him face to face.
And likewise תשתה חמר – YOU DRANK WINE – like: wine or an intoxicant (compare to Targum Pseudo Jonathan Vayikra 10:9), as in: "sing of her, a vineyard of foaming wine (חמר)" (Yeshayahu 27:2).
1. According to the Aggadah, the wheat was called "the wheat of Minnith (מינית)" through a play on words, since they would count (מונים) each kernel due to its great size. [According to this explanation, Minnith is not the name of a place.]
עם חלב כליות חטה – עם שמן חמדת חטים המובחרים, כמו ותכל המלך דוד, שהוא כמו ותכל נפש דוד, כלתה נפשי, לשון חמדה ותאוה.⁠1
דבר אחר: חטים גסות ככליות, ועל ידי שיש להם ציירא וחריץ מדמה אותם לכליות.⁠2
1. שאוב מרשב״ם.
2. שאוב מר״י בכור שור.
עם חלב כליות חטה, "with the kidney fat of wheat.⁠" With the fat from the best grades of wheat, i.e. this kind of wheat is likened to the fat surrounding the kidneys. The kernels of such wheat are described as big as a kidney. These kernels have an indentation and a shape similar to kernels of wheat.
ודם ענב תשתה חמר – קרא המשקה היוצא מן הענבים דם להיותו אדום כמוהו. ועוד בסוד הלשון נקרא דם על שם שגרם מיתה והביא דם לעולם וזהו לדעת האומר סחטה ענבים והביאה לו. ולשון ענב הוא הגרגיר, וזה להפלגה ושפע הברכה בארץ, כי מגרגיר אחד יצא משקה רב. וידוע כי הגרגרים נקראו ענבים, ואשר נתלים בהם עמהם כאחד יקרא אשכול בלשון התורה ובלשון רז״ל פרכיל, וכן אמרו בפ״ק דסוכה פרכיל ענבים ובהם ענבים, כי כן הענבים התלוים בגפן יקראו אשכולות, ואשר נתלים בהם האשכולות תקרא גפן אם הוא במחובר, ותקרא זמורה בתלוש, וזהו (במדבר י״ג:כ״ג) ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד, יעיד הכתוב על שפע ברכת הארץ ועל גודל פריה, כי באותה זמורה הנכרתת לא היה אלא אשכול ענבים אחד, ולכך הוסיף אחד, כי כל אחד מהם נטל דבר יחידי נפרד, זה אשכול וזה רמון וזה תאנה.
ודם ענב תשתה חמר, "and you would drink the blood of its grapes as if it were aged wine.⁠" Moses refers to the juice in the grapes as "blood,⁠" seeing that its red color is similar to the color of blood. Another reason, mystical, if you will, is that grapes were the indirect cause of death in the world according to the view that the fruit of the tree of knowledge were grapes (Bereshit Rabbah 19,8).
The word ענב refers to the seeds inside the grape. The reason Moses speaks about grapes in the singular instead of the customary ענבים, plural, is that he wanted to alert us to the vast amount of wine, blessing for the country, which develops from such tiny beginnings as the seeds in the grapes. When the grapes hang together in a cluster they are called אשכול by the Torah, whereas in Talmudic parlance such a cluster is known as פרכיל. We find the expression פרכיל ענבים in Sukkah 10, i.e. clusters from which grapes are suspended. The trunk from which such clusters of grapes are hanging is called גפן, a grapevine, when the cluster is still attached to it, whereas when the branch to which the clusters are attached has been severed from the trunk it is called זמורה. This is borne out by Numbers 13,23 ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים, "they (the spies) cut from there a branch, full of clusters of grapes.⁠" The verse in Numbers describes the excellence and quantity of the produce of the land of Canaan at that time. The Torah there adds the word אחד, to tell us that each of the spies took a different specimen from the fruit of the land. One took a cluster of grapes, another pomegranates, still another a fig.
חמאת בקר וחלב צאן וכו׳ כלו׳ שלא היו רוצים לאכול כ״א חמאה של בקר ושל חלב צאן שהוא שמנוניתו של חלב ונר׳ דאין צריך להוציא קרא ממשמעו. חמאה של בקר עיקר וחלב של צאן עיקר.
עם חלב כרים מובחר כמו ואכלו את חלב הארץ (בראשית מ״ה:י״ח).
עם חלב כליות חטה. לפי שהכליות יש להם חריץ כמו חטה מדמה אותם לחטים.
ודם ענב תשתה חמר שיהיה היין אדום כדם וחשיבות הוא כמו אל תרא יין כי יתאדם (משלי כ״ג:ל״א).
תשתה חמר עתה מדבר כאלו מדבר עם ישראל כמו ימצאהו בארץ מדבר (דברים ל״ב:י׳) לאחרים עליו. ואח״כ הוא עשך ויכוננך (דברים ל״ב:ו׳) כמדבר אליו פה אל פה.
חמר – כלו׳ חמרא.
עם חלב כרים ואילים – מיטב של כבשים ואילים כמו ואכלו את חלב הארץ.
עם חלב כליות חטה – כליות ממש לפי שבכליות יש חריץ מדמה אותם בחטה.
ודם ענב תשתה חמר – שיהא היין אדום כדם וחשיבות הוא כד״א אל תרא יין כי יתאדם.
עם חלב כרים ואילים, "and curds as well as and rams raised in Bashan.⁠" Moses lists the highest quality of these species, similar to Genesis 45,18 ואכלו את חלב הארץ, "and live off the fat of the land!⁠"
עם חלב כליות חיטה, "with the kidney fat of wheat.⁠" The word "kidneys" here is not a metaphor but is to be understood literally. This is because the shape of wheat with its groove is similar to that of the shape of a kidney. (Ibn Ezra)
ודם ענב תשתה חמר, "and of the blood of the grape you will drink foaming wine.⁠" The wine will be red as blood, an indication of its value, similar to what Solomon described in Proverbs 23,31: אל תרא יין כי יתאדם, "do not look at wine when it is red;⁠"1
1. [sign that the wine is strong in alcohol content. Ed.]
חמאת בקר – כלומר חמאת של בקר וחלב צאן והוא חלב ופשוטו חמאה של חלב וחלב צאן ממש.
עם חלב כרים ואילים – מיטב של כבשים ואילים כמו חלב הארץ.
עם חלב כליות חטה – כליות ממש לפי שבכליות יש חריץ כמו בחטה ולכך מדמה אדם לחטה.
ודם ענב תשתה חמר – שיהיה היין אדום כדם וחשיבות הוא שנא׳ אל תרא יין כי יתאדם ומדבר מעיקרא בנסתר ירכיבהו ויניקהו והשתא מדבר נוכח תשתה כמו למעלה ימצאהו הוא נסתר הוא עשך הוי נוכח.
ודם ענב – ומדם ענב, בעבור היותו אדום.
תשתה – כמו ישתה, והוא רמז לעדה הזאת כי ישראל זכר ונקבה.
ואמנם אמר זה לפי שכבר נתן להם השם יתעלה מצד ההשגחה הפרטית מה שלא היה ראוי להם מצד ההשגחה הכוללת והנה האכילם שם כל מיני מעדנים ונתן להם שלל רב מהגוים בכללם מן היותר חזקים עד היותר חלושים והמציא להם פירות הצמחים בתכלית החשיבות והגודל עד שעל צד הגוזמא וההפלגה המשיל גודל גרגיר החטה לגודל הכליות וספר שמן גרגיר הענבים ישתה האדם יין.
חמאת בקר וחלב צאן – קרא חמאת בקר שלל ענקים וחלב צאן שלל יתר הגוים אשר בארץ כנען החלושים מהם.
וקרא חלב כרים – הממוצעים שאינם מהחלושים ולא מהיותר חזקים כמו שהכרים הם יותר חזקים מהצאן.
וקרא אילים בני בשן ועתודים – והם זכרי העזם עוג מלך הבשן וסיחון מפני יתרון חזקם.
חלב כליות חטה – הוא כטעם חלב דגן שהרצון בו הנבחר שבו.
וזכר החטה ודם ענב – להיותם המשובחים שבשבעת המינים המיוחסים לארץ ישראל ואמר כליות חטה להורות על שבח החטה שבארץ ישראל והוא ידוע שהחטה היא בצורת כוליא.
ודם ענב – להורות על אודם היין אשר שם והוא שבח ליין כאמרו אל תרא יין כי יתאדם וכאלו אמר שמדם הענב האחד יהיה בו די לשתות יין ואמר כליות חטה ודם ענב להעיר על שלל החלושים מאד מצד היותם מעטים עד שהיו כמו מתים כמו שאין בחטה ובענב חיות הנה עם כל זה היה לישראל מהם שלל רב כאמרו ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת והיה זה כן לפי שכלם היו עשירים מצד שבח ארץ ישראל ונתינת פריה לרוב ברוב השנים כמו שנתבאר במה שאמר ארץ אשר י״י אלהיך דורש אותה.
ודם ענב תשתה חמר – מיץ הענבים היה ראוי לשתיה בלתי רוב מלאכה בו, ובכן היו מתפרנסים שלא בצער. וכל זה עשה להם האל יתברך כדי שיהיה להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות.
ודם ענב תשתה חמר, grape juice was fit to drink without investing much toil beforehand. This is an example of people earning their livelihood easily. The reason why God had arranged things in such a fashion was so as to leave the people ample time to study Torah, and to enable them to fulfill the various commandments of the Torah which do consume time.
Milk of sheep. When it is used adjunctively, etc. Rashi's question: Why is it vocalized as "cheleiv" with a sheva under the ches and a tzeirei under the lamed? It should have been vocalized as cholov with a kometz in both places.
According to its plain meaning. It seems that Rashi's suggestion is as follows: The word כרים means "sheep.⁠" If so, the plain meaning of the word אילים is "rams.⁠" Without this [comment] one might have thought that the word אילים means "sheep" and they are called אילים because they strengthen and enrich their owners. אילים is similar to in the phrase, "The mighty [אילי] of the land he took" (Yechezkeil 17:13) a term that means "strong.⁠" But now that I explained that the word כרים means "sheep" we need not give a difficult explanation that [in this verse] אילים means "strong,⁠" but in fact the word אילים takes its ordinary meaning.
Like the fat of the kidney. Otherwise, why is it compared to the fat of kidneys and not any other fat?
You shall drink, etc. I.e., the meaning of the verse is, the blood of the grapes he would drink, etc.
חמאת בקר הם הלכות – וכמ״ש לכו לחמו בלחמי.
חלב צאן – הם אגדות כמו צאן שמעשרות בעליהם.
חלב כרים – אלו ספרא וספרי וכל מדרשי תורה. עם חלב כליות חטה. אלו תקופות וגמטריאו׳ משלות שועלים וכל החכמות.
ודם ענב תשתה חמר – אלו סודות התורה יין המשומר בענביו ומה שנקרא ודם ויין מפני שיש שבעים פנים לתורה כמנין יי״ן וכן יש נו״ן פנים לתורה כמנין וד״ם. ענב וחמר. אלו מעשה בראשית ומעשה מרכבה. ענב. זה מעשה בראשית כמ״ש יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. וחמר. זה מעשה מרכבה רמ״ח מצות עשה שהיא שיעור קומה של מרכבה. וע״פ פשוטו ודם ענב תשתה לשון נקבה נסתרת שקאי על הארץ שאמר למעלה על במתי ארץ. פי׳ שמפני רוב הענבים שבאילן יהיה היין זב מהם שדומה לדם על הארץ ותשתה הארץ מהם וכל זה שבח א״י ושיהיו ענבים הרבה עד שיהיה היין זב מהם בלא כתישה.
חמאת בקר – הוא השומן הנקלט על גבי החלב:
כרים – כבשים המפוטמים במרעה:
ואילים בני בשן – שגדלים בהר בשן, שהיו שמנים:
חלב כליות חטה – חלב הכליות הוא הרך והמובחר, ואמר שיאכל החלק החשוב והטוב שבחטה, והוא הסולת:
חמר – יין בלשון ארמי, ואמר תשתה לנוכח, כאדם המדבר לחבירו, כל כך הוא רב עד שתשתה דם ענב, שהוא מיץ הענבים בכל עת שתרצה, ותטעום בו טעם יין משובח וטוב, והנה הארץ רבת דבש ושמן ובשר ולחם ויין וכל פירות, וזהו תנובות שדי:
תשתה חמר – ערש״י, והגר״א אמר עפ״י פשוטו ודם ענב תשתה לשון נקבה נסתרת שקאי על הארץ שאמר למעלה על במתי ארץ, פיר׳ שמפני רוב הענבים שבאילן יהיה היין זב מהם שדומה לדם על הארץ ותשתה הארץ מהם. וכל זה שבח א״י שיהיה ענבים הרבה עד שיזוב היין מהם בלא כתישה, ויבע״ת וחמר סומק מן ענבא חד מפקין כור חד. פי׳ חמר מענין חומר שעורים (הושע ג׳) שהיא מדה של שלשים סאין וכמו הממעיט אסף עשרה חמרים.
חלב כרים – שומן כרים,⁠א ואין מכאן שום חזוק לדברי ראב״ע (ויקרא ז׳{:כ׳}) האומר שהחלב מותר מן התורה. ודרך מליצת השיר הוסיף חלב כליות חטה לפי שבבהמה חלב הכליות משובח, אמר דרך משל שהאכילם חלב הכליות של חטה, כלומר קמח סלת משֻבח.
{ואילים בני בשן – שהיו משובחים להיותה ארץ מרעה טוב.}ב
א. בכ״י לוצקי 673(א), 673(ב) מופיעה מהדורה קמא של שד״ל: ״כרים של חֵלב כלומר שמֵנים.⁠״
ב. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), 673(ב).
חמאת וגו׳ – ״חלב כרים״ ו״חלב כליות חטה״: הטוב ביותר והשמן ביותר.
כרים – שורש תיבת ״כר״ איננו ברור. ייתכן שיחס ״כרים״ לכבשים הוא כיחס ״עתודים״ לעזים; עיין פירוש, במדבר ז, יז.
כליות חטה – הגרעינים הבודדים של שיבולת החיטה משולים בגודלם לאוּנות הכליות.
ודם ענב תשתה חמר – ״דם ענב״ הוא תירוש שנסחט זה עתה מן הענבים. ״חֶמֶר״ הוא יין שכבר תסס. ״חָמַר״: לתסוס. השווה ״יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו״ (תהילים מו, ד). וכן גם ״וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ״ (שם עה, ט): היין תסס וטעמו עשירה.
חמאת בקר וחלב צאן – המקומות שאינם מסוגלים לזרע, היה מקום מרעה בקר וצאן:
עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים – ארץ הבשן (שהיתה מלפנים ממלכת עוג) היתה מגדלת כרים ואילים ועתודים מהוללים:
עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר – ארץ ישראל בכלל מהוללת בהסלת המובחר והיין האדום:
בהבנת המאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל פירשו רוב המפרשים על שבעים העמים שהם כנגד שבעים נפש שבאו עם יעקב למצרים, ויש שפירשו שבא״י ישבו עשר אומות שאמר ה׳ לאברהם (בראשית טו יט כ כא) ושני מלכי האמורי בעבר הירדן הם שנים עשר שהוא כמספר בנ״י י״ב שבטים, ולשני הפירושים קשה להבין, מפני שכל דברי השירה הם רק דברים נמרצים למוסר להם ומה המופת הנמרץ מזה, אשר חלק ה׳ עמו, הלא השבעים אומות נתפשטו בדור הפלגה וסמוך לזמן ההוא, ושבעים נפש יוצאי ירך יעקב היו יותר משתי מאות שנים אחרי כן, וגם לפי הפירוש על הי״ב עמים יקשה ג״כ הלא עשרה נתישבו עוד בימי אברהם, וגם שפירשנו לעיל שלמספר בני ישראל הכוונה, שבעת שנתישבו כל העמים אז היו בנ״י רק מתי מספר ג״כ דחוק, לכן נראה לפרש קרוב אל הפשט, וזה, שהשירה נתיסדה לתוכחת מוסר אל הדור שיהיה באחרית הימים כמ״ש לעיל, והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד עד״ש ונושנתם בארץ וגו׳ שאז יתבוננו בדברי השירה ותהיה להם למוסר, ולכן בהתחלת המוסר ידבר עמהם מתחלת התישבם בארץ, והודיעם כי לא בחרבם ירשו ארץ רק ה׳ הושיבם בארץ, ואח״כ יחזור ויספר מאין לקחם ה׳ להביאם ולהושיבם בארץ, ויספר גם מעלת הארץ והשפעת הטובות להם, וכי מרוב טובה סרו מן הדרך בהדרגה עד שחטאם היה גדול מנשוא, וכה יתפרש:
זכור ימות עולם – בכלל כל הימים שעברו מעת ברא ה׳ אדם על הארץ:
בינו שנות דור ודור – התבונן בפרטות בכל דור ודור כמו דור המבול ודור הפלגה ובאנשי סדום וכדומה, ויש בזה די להבין שה׳ ברא כל הנמצאים ועיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם להעניש החוטאים, ולשלם גמול לעושי רצונו, ואם לא יספיקו לך הדברים האלה:
שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך – דרוש מאבותיך ומחכמי אומתך ויאמרו לך, איככה התיסדה הלאם הישראלי בהנחל עליון לאבותיך גוים, בהפרידו מאבותיכם בני אדם שהפריד מהם האומות שישבו שם מלפנים. עד״ש חז״ל שהגרגשי פנה מעצמו מהארץ וילך לארץ אחרת, וכן הרבה מהעמים עזבו הארץ:
יצב גבלות עמים – שהציב והשאיר גבולות העמים, ונתנם למספר בני ישראל לשנים עשר שבטי ישראל, ומאשר יספרו לך האבות והחכמים תבין כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו. כי ישמיעוך הנסים שעשה בעברם הירדן ואח״כ אצל יריחו שנשקע החומה, ואשר השליך ה׳ אבני האלגביש ואשר העמיד יהושע את השמש בחצי השמים, וכן כשנתאספו ל״א המלכים למלחמה והפילם ה׳ ביד יהושע, וכן אח״כ חלוקת הארץ שהיו עפ״י ה׳ ועל פי אורים ותמים. ועתה יספר מאין הביאם אל הארץ:
ימצאהו בארץ מדבר – שעשה אותות ומופתים בפרעה ובמצרים ושבקע להם הים עד שנמצאו בארץ מדבר:
ובתהו ילל ישמן שהמדבר הזה היה בתכלית הישימון כמ״ש (לעיל ח טו) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים:
יסבבנהו שסבבם ארבעים שנה במדבר וספק צרכיהם במן ובאר:
יבוננהו – שלמדם בינה הוא התורה:
יצרנהו כאישון עינו – כמ״ש (שמות יג כב) לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם:
כנשר יעיר קנו – שהוא ער לשמור קנו:
על גוזליו ירחף – ישתעשע לשבת על אפרוחיו, כן השכין ה׳ את שכינתו באהל מועד:
יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו – כשמשנה קנו ממקום למקום ישאם על כנפיו, ולא שיטריחו בעצמם לפרוח עד״ה (שמות יט ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים:
ה׳ בדד ינחנו – שבמדבר הזה נחה אותם לבדד הרחק מן העמים, בכדי ואין עמו אל נכר. שלא יהיה בשכונתם ע״ג שלא ילכו אחרי התהו, כמו שהיה בעון פעור: ועתה יספר איך הנחיל להם הארץ:
ירכבהו על במתי ארץ – שנתישבו במקומות הגבוהים כנ״ל עד ודם ענב תשתה חמר, הכל כנ״ל: וכל הכתובים האלה באור על כי חלק ה׳ עמו, שמהנהגתו עמהם במדבר והתישבם בארץ נראה בעליל כי הם עמו ונחלתו: עתה יספר סדר שסרו מאחרי ה׳:
חמאת בקר וגו׳: מבאר והולך שמתוך ה׳כונניות׳1 הגיעו בבית ראשון לידי עבירה מרוב טובה. והנה ידוע שבריאות הגוף תלויה בהתמזגות מים ודם בשוה, והם במזג מאכלים מחממים ומקררים, ואם המה עוד משמינים הגוף נעשה בריא ושמן. והנה מאכלי חלב מקררים, עד שפירש הרי״ף והרמב״ם הא דאיתא ביבמות (מב,ב) ׳ממסמסא לה בביצים וחלב׳2, היינו שנותנים לאשה ביצים וחלב לקררה [אע״ג דאיתא ביומא פ״א (יח,א) שהוא מרבה זרע, מ״מ אינו משום חמימות אלא כך הטבע], ובשר שמן מחמם הרבה, כדאיתא בגיטין ריש פרק מי שאחזו (סז,ב) ׳לתלגא בשרא שמינא וחמרא חי׳3.
וזהו דבר הכתוב, שהיה להם בשופי ״חמאת בקר וחלב צאן״4 המקררים ומשמינים.
עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים:⁠5 המחממים ומשמינים.
עם חלב כליות חטה:⁠6 שהוא גם כן מועיל להשמין הבשר, כדאיתא בפסחים (מב,א) ׳שלשה דברים ממעטים את הזבל7... פת נקיה ובשר שמן ויין ישן. פת נקיה – דסמידא8.
{חמאת בקר וחלב צאן: מפרש רש״י מאכלי בשר9, וכן הראב״ע10. והכי יש להוכיח מבכורות (ו,ב) שלא הביאו ראיה מכאן דחלב שרי באכילה}.
ודם ענב תשתה חמר: משקה המתמצה מפרי ענבים לפני בישולם נמשל ל׳דם׳, כמשל הכתוב (בראשית מט,יא) ״ובדם ענבים סותה״, והוא חריף וחם ביותר. ובאשר יש שני מיני ענבים, א׳, שאין בהם אגור יין אלא שנעשים צמוקים, וע״י שריה וכתישה נמצה כח היין שבהם, ומענבים כאלה אי אפשר לשתות יין לפני בישולן. ב׳, שאגור בהם יין, ומענבים כאלה אפשר להוציא מעט לפני בישולן שהוא נקרא ׳דם׳. וזהו מליצת הכתוב ״ודם ענב תשתה חמר״11 – ענב ששותה חמר (יין), היינו שבו אגור חמר (יין), והוא נקרא בספר ישעיה (כז,ב) ״כרם חמר״, ומהם הוציאו ׳דם׳12.
1. הבסיסים היפים שה׳ העמידך עליהם – ״ויכוננך״.
2. הגמרא שם עוסקת באיסור לישא מעוברת חבירו, והטעם, ׳סתם מעוברת למניקה קיימא (עומדת להניק את ולדה לאחר שתלד, וחשש חכמים), דילמא איעברה (שמא תתעבר לאחר לידתה וכתוצאה מכך) מעכר חלבה (יתעכר החלב שלה), וקטלה ליה (לבנה היונק, עקב חוסר חלב של אמו). ושואלת הגמרא: אי הכי דידיה נמי (אף בולד שלו יש לנו לחוש לכך), ועונה הגמרא ׳דידיה ממסמסא ליה בביצים וחלב׳. רש״י פירש על הולד, שהאם תאכיל אותו ביצים וחלב ואין חשש שימות ברעב. אך הרי״ף והרמב״ם מפרשים על האם, שבעלה יתן לה ביצים וחלב לרפאות את חלבה.
3. תרגום – למחלה מחמת צינה, הרפואה היא לאכול בשר שמן הצלוי על גחלים, ולשתות יין חי שאינו מזוג במים.
4. מוצרי חלב.
5. מאכלי בשר.
6. הכוונה לחטה משובחת, שעושים ממנו פת נקיה.
7. המשך: וזוקפין את הקומה ומאירין את העינים.
8. רש״י: סולת.
9. כך משמע מתחילת דברי רש״י. אך בהמשך דבריו כתב: ״חמאת בקר״ – הוא שומן הנקלט מעל גבי החלב, ״וחלב צאן״ – חלב של צאן... כמו ״בחלב אמו״ (שמות כג,יט).
10. זה לשונו: ״חמאת בקר״ – רוב הבשר.
11. רש״י: ״חמר״ – יין, בלשון ארמי.
12. שהוא יין חריף וחם ביותר.
כליות חטה – אמרו, עתידה חטה שבא״י שתהא כשתי כליות של שור הגדול, שנאמר עם חלב כליות חטה, ואל תתמה, שהרי שועל קנן בלפת ושקלוהו ומצאו בו ששים לטרין בלטרא של צפורי.⁠1 (כתובות קי״א:)
ודם ענב תשתה – אמרו, לא כהעוה״ז העוה״ב,⁠2 העוה״ז יש בו צער לבצור ולדרוך, אבל העוה״ב מביא ענבה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזויות ביתו ומספיק הימנה כפיטס גדול, שנאמר ודם ענב תשתה.⁠3 (כתובות קי״א:)
ודם ענב תשתה – תניא, מניין ליין שהוא משקה שנאמר ודם ענב תשתה.⁠4 (תוספתא שבת פ״ט)
תשתה חמר – אמרו, לעתיד אין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי יין, שנאמר ודם ענב תשתה חמר, אל תקרא חמר אלא חומר.⁠5 (כתובות קי״א:)
תשתה חמר – א״ר אחא, זאת אומרת שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד, שנאמר ודם ענב תשתה חמר.⁠6 (ירושלמי מעשר שני פ״ה ה״ב)
1. פירש״י קינן בלפת ניקב בו עד שעשה לידתו בתוכו ואעפ״כ שקלו את המותר כו׳ ששים לטרין עכ״ל, והלשון שעשה לידתו אינו מבואר כלל, וקרוב לומר דצ״ל שעשה דירתו.
2. נראה דלשון עוה״ב שבכאן הוא שם מושאל לעת הגאולה והשבת ישראל לארץ ישראל, דכן משמע מהענינים דאיירי בענינים גשמים וארצים.
3. פיטס הוא מין חבית, ולפנינו בגמרא ליתא האי שנאמר ודם ענב תשתה, אבל כמבואר מרש״י כך צריך להיות הגירסא בגמרא, והפי׳ הוא שמביא ראיה שמתוך הענבה עצמה תשתה ולא תצטרך לדורכה.
4. ואעפ״י דגם עד כה כתיב כ״פ בתורה לשון שתיה ביין וכמו בפ׳ נח וישת מן היין, נשקנו יין, ועוד, כתב בס׳ רה״ז דניחא ליה להביא מפסוק זה משום דמכל הני אין ראיה מכרחת דידוע דאין יין ראוי לשתיה אלא ע״י מזיגה במים, וא״כ י״ל דלשון שתיה כתיב בשביל המים, משא״כ כאן דכתיב ודם ענב דהיינו כמו שיוצא מן הענבים בלי מזיגה, ומבואר דהלשון שתיה יונח על היין לבדו, וזו סברא יפה.
5. הוא כור או ל׳ סאין, ויתכן דראה לדרוש כן משום דבכלל מלה זו מיותרת.
6. כמה יגיעות יגעו המפרשים למצוא אף רמז קל בפסוק זה לענין שדרש. ולי נראה פשוט דהובא הפסוק בקיצור, והראיה היא מהמשך הפרשה מפסוק ירכיבהו עד פסוק זה, והוא עפ״י מ״ש בילקוט כאן ירכיבהו על במתי ארץ זה בית המקדש שגבוה מכל העולם שנאמר וקמת ועלית אל המקום, ויאכל תנובת שדי אלו סלי בכורים, ויניקהו דבש מסלע ושמן אלו נסכי שמן, חמאת בקר וגו׳ זו חטאת ועולה וכו׳, כליות חטה אלו סלתות, ודם ענב תשתה חמר אלו נסכי יין, ע״כ. מכל זה מבואר סדר הפרשה שפתח הכתוב בביהמ״ק וסיים בענין הגאולה העתידה, כמבואר לפנינו לקמן בפ׳ ל״ו כי ידין ה׳ עמו אין בן דוד בא וכו׳, וכן בפסיקתא זוטרתי [מדרש לקח טוב] בפסוק דלהלן וכפר אדמתו עמו כתב, למדנו שהשירה הזאת יש בה לימות המשיח וכו׳, ומכל זה מבואר שדרשת הירושלמי נוסדה על דרשת הילקוט, ודו״ק.
ספרי דבריםתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (קטעים)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקוניר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שר״י אבן כספירלב״גרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנושפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשנתווסף למלבי״ם תורה אורנצי״בתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144