Devarim 32 – דברים לב‏ – Mikraot Gedolot

[פיסקא שמ]

על אשר מעלתם בי – אתם גרמתם למעול בי.

על אשר לא קידשתם אותי – אתם גרמתם שלא לקדש אותי.

כאשר מריתם פי (במדבר כ״ז:י״ד) – אתם גרמתם למרות פי.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא כך אמרתי לך (שמות ד׳:ב׳) מה זה בידך (שם ג) השליכהו ארצה והשלכת מה אותות שבידך לא עכבתה דבר הקל הזה היה לך לעכבו ומנין שלא נפטר מן העולם עד שצררה לו הקדוש ברוך הוא בכנפיו שנאמר (במדבר כ׳:י״ב) לכן לא תביאו את הקהל הזה.

סליק פיסקא

[Piska 340]

("And die") "because of your having trespassed against Me": i.e., you led to a trespass against Me.⁠" "because of your not having sanctified Me": i.e., you led to a transgression of My word:

The Holy One Blessed be He said to him: Moses, did I not tell you (Shemot 4:17) "And you shall take this rod in your hand, wherewith you shall do the signs"? And you did so, and did not hold back, viz. (Ibid. 30) "And he did the signs in the sight of the people" — then speaking (to the rock), which is (relatively) a light matter, you should not have held back. And he did not depart from there until He "bound him in His wings" (i.e., until he died), viz. (Bemidbar 20:12) "Therefore, you shall not bring this congregation into the land, etc.⁠"

[End of Piska]

על אשר מע׳ בי מי גרם לכך לא אתם גרמתם לכם למעול בי:

על אשר לא קדש׳ אותי לא אתם גרמתם שלא לקדש אותי:

על אשר מריתם את פי מי גרם לכך לא אתם גרמתם לכם למרות את פי:

הלא את הוא משה שאמרתי לך ויאמר ה׳ אליו מזה בידך ויאמ׳ השל׳ ארצה והרי הדברים קל וחומר ומה אם נסים הראשונים שהיו קשים לא עיכבת מהם הדבר הזה שהוא קל צריך היית לעכבו:

מנ׳ אתה אומ׳ שלא יצא משה מן העולם עד שצררה בכנפו שנ׳ כי מנגד תראה את הארץ:

עַל דְּשַׁקַּרְתּוּן בְּמֵימְרִי בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מַצּוּת רְקַם מַדְבְּרָא דְּצִין עַל דְּלָא קַדִּישְׁתּוּן יָתִי בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

because you were perverse with My Word in the midst of the children of Israel, at the Waters of Contradiction, at Rekem, in the desert of Zin, and because you did not sanctify Me among the children of Israel.

על די סרבתון בשם ממרי בגו בני ישראל במי מצותה^א דרקם במדברה דצין על די לא קדשתון יתי בגו בני ישראל^ב.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בני ישראל במי מצותה״) גם נוסח חילופי: ״בנוי דישראל במוי דמ׳⁠ ⁠⁠״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בני ישראל״) גם נוסח חילופי: ״בנוי דיש׳⁠ ⁠⁠״.

אתיב ליה מרי עלמא וכן אמר מן בגלל דשקרתון במימרי במצע בני ישראל במוי מצות רקם מדברא דצין מטול דלא קדישתון יתי במצע בני ישראל.

Because you didst prevaricate with My Word in the midst of the children of Israel, at the Waters of Contention at Rekem, in the desert of Zin, and didst not sanctify Me among them;

על דסריבתון בשם מימרי בגו בני ישראל במי מצותא רקם במדברא דצין על דלא קדישתון יתי בגו בני ישראל.

Because you were rebellious towards the Name of My Word, among the Beni Israel, at the Waters of Contention in Rekem in the desert of Zin; forasmuch as yon did not sanctify Me in the midst of them,

עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי – אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לִמְעֹל בִּי. עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לִי שֶׁלֹּא לְקַדֵּשׁ אוֹתִי ״כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי״, אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לִי לַמְרוֹת פִּי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא אָמַרְתִּי לְךָ (שמות ד׳:ב׳-ג׳) ״מַה זֶּה בְּיָדְךָ הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה״ וְהִשְׁלַכְתּוֹ מִיָּדְךָ, וּמָה אוֹתוֹת שֶׁבְּיָדְךָ לֹא עִכַּבְתָּ, דִּבּוּר הַקַּל לֹא הָיָה לְךָ לְעַכְּבוֹ, וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁצָּרַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְנָפָיו שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ׳:י״ב) ״לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה״.

כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה [לֹא תָבוֹא – נֶאֱמַר כָּאן ״וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (להלן ל״ד:ד׳) ״וְשָׁמָּה] לֹא תַעֲבֹר״, אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר וְשָׁמָּה לֹא תָבֹא שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר״, וְכוּ׳ וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְשָׁמָּה לֹא תָבֹא״ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר, אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֵינִי נִכְנָס בָּהּ מֶלֶךְ אֶכָּנֵס בָּה הֶדְיוֹט, אִם אֵין אֲנִי נִכְנָס בָּהּ חַי אֶכָּנֵס בָּהּ מֵת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁמָּה לֹא תָבֹא ״וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר״ לֹא מֶלֶךְ וְלֹא הֶדְיוֹט לֹא חַי וְלֹא מֵת.

עלי מא אנכת׳תמא אלאמה בי פי וסט אלאסראייל פי מא כ׳צומה רקים בריה צין ולם תקדסאני פימא בינהם

על כך ששניכם הפרתם את האמונה¹ בי בתוך בני ישראל במי מריבת רקם מדבר צין, ולא קידשתם אותי בתוכם.

1. ״אלאמה״ (الأمة) כאן מתורגמת כ״אמונה״ או ״אמון״, ולא כ״אומה״.

על אשר מריתם פי^א (במדבר כ׳:כ״ד) – גרמתם למרות^ב פי.

על אשר לא קדשתם – גרמתם לי שלא אתקדש, שאמרתי לכם: ודברתם אל הסלע (במדבר כ׳:ח׳), והם הכוהו, והוצרכו להכותו פעמים. ואילו דברו עמו ונתן מימיו בלא הכאה, היה מתקדש שם שמים, שהיו ישראל אומרים: ומה הסלע הזה שאינו לא לשכר ולא לפורענות – אם זכה אין לו מתן שכר, ואם חטא אינו לוקה, כך מקיים מצוות בוראו, אנו לא כל שכן.

א. בעקבות הספרי דברים ל״ב:נ״א, רש״י דורש את הפסוק בבמדבר כ׳:כ״ד (או במדבר כ״ז:י״ד) במקום לשון הפסוק (״על אשר מעלתם בי״) כאן, וכן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא, דפוס שונצינו, סביונטה. בדפוסים מאוחרים (במקום ״מריתם פי״): ״מעלתם״. ועיינו בהערה הבאה.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא, דפוס שונצינו, סביונטה, ועיינו בהערה הקודמת. בדפוסים מאוחרים: ״למעול״.

על אשר מעלתם בי BECAUSE YOU TRESPASSED AGAINST ME – i.e., because you made the people to trespass against Me.

על אשר לא קדשתם אותי BECAUSE YOU SANCTIFIED ME NOT – i.e. because you brought it about that I was not sanctified; I said to you, 'Speak to the rock!⁠" They, however, smote it and had therefore to smite it twice. Had they, however, spoken to it, and it had given forth its water without being smitten, the Name of the Heaven would have been sanctified; for the Israelites would have said, "How is it with the rock which is subject neither to reward nor to punishment, for when it acts meritoriously it receives no reward and when it sins it is not punished? It fulfills so obediently the command of its Creator! – how much the more should we do so!⁠"

פס׳: על אשר מעלתם בי – מי גרם לכם אתם גרמתם לכם למעל מעל בתוך בני ישראל. בוא וראה כמה גדול הוא קדוש השם שלא נשא לו פנים הקב״ה למשה רבינו אמר לו הקב״ה למשה הלא אתה הוא שאמרתי לך (שמות ד) מה זה בידך ויאמר מטה. והרי דברים קל וחומר ומה אותם הנסים הראשונים שהם קשים לא עיכבת בהם הדבר הזה שהוא קל ביותר צריך. היית לעכב:

אשר לא קדשתם – פירשתיו (ראב״ע במדבר כ׳:ח׳).

BECAUSE YE SANCTIFIED ME NOT. I have previously explained this.⁠¹

1. See Ibn Ezra on Num. 20:8 (Vol. 4, pp. 159-163).

על אשר מעלתם בי – שלא פירשתם לבני ישראל כי אני נותן להם המים, אלא אמרתם: {המן} הסלע הזה נוציא לכם מים (במדבר כ׳:י׳) – משמע דדבר זה אינו יכול להיות. וכשבאו המים סברו מקרה הוא, ולא הקדשתם אותי, ולכך הוצרכת להכות שני פעמים, כי המים היו מתעכבות, על אשר לא דברתם כהוגן. אבל מה שהכה לא נענש, שהקב״ה צוה לו להכות, דכתיב: והכית בצור (שמות י״ז:ו׳). כי אני אומר כי מעשה אחד הוא כדמוכח בקראי, כמו שפירשתי (ר״י בכור שור במדבר כ׳:ח׳).⁠¹ והכי מסתברא, דאי כבוד המקום בלא הכאה, מאי שנא הכא שצוה שלא להכות, ומאי שנא התם שציוה להכות.⁠²

1. עיין גם פירוש ר״י בכור שור דברים ל״ג:ח׳.

2. השוו ר״י בכור שור במדבר כ״א:י״ח.

על אשר מעלתם בי – BECAUSE YOU TRESPASSED AGAINST ME – That you did not explain to the children of Israel that it I who was giving them the water, but rather you said: “{From} this rock shall we bring out for you water?” (Bemidbar 20:10) – implying that this thing cannot be. And when the waters came, they thought it was a coincidence, and YOU DID NOT SANCTIFY ME, and therefore you needed to hit two times, because the waters were delayed, since you did not speak appropriately. But he was not punished for hitting, for the Blessed Holy One commanded him to hit, as it is written: “And you shall strike the rock” (Shemot 17:6). Because I say that it was one event as the verses prove, like I explained (R״Y Bekhor Shor Bemidbar 20:8). And thus it appears, for if glory is [brought] to the Omnipresent by not hitting, what would be the difference here (Bemidbar 20) that He commanded not to hit, and there (Shemot 17) that He commanded to hit?

^א[כאשר מריתם – חז״ק לפר״ש: דפסוק זה אינו כאן אלא הוא בפרשת פינחס (במדבר כ״ז:י״ד). ובספרי בפרשת האזינו (ספרי דברים ל״ב:נ״א) גרסינן: על אשר מעלתם בי – על שגרמתם למעול בי. על אשר לא קדשתם אותי – אתם גרמתם שלא לקדש אותי. כאשר מריתם פי – אתם גרמתם למרות את פי. אלא בפר״ש טריחא ליה מילתא להאריך כל כך, ונקט ליה כאשר מריתם את פי (במדבר כ׳:כ״ד) למסקנא דמילתא.]

א. פירוש זה נוסף בגיליון בכ״י אוקספורד 568, ואינו מופיע בעדי נוסח אחרים.

על אשר מעלתם בי וגו׳ על אשר לא קדשתם אותי – חטאו של משה בענין הצור מבואר הוא ממה שהזכיר במקום אחר (במדבר כ׳:כ״ד) על אשר מריתם את פי, ויזכיר בכאן מעלתם כי לא קדשתם אותי, שהוא מלשון אות, ולכך הוא מלא בוי״ו, לית כותיה בחומשי התורה, וכבר הזכרתי סוד הדבר במקומו.

על אשר מעלתם בי....על אשר לא קדשתם אותי, "because you have trespassed against Me....seeing that you did not sanctify Me.⁠" Moses' sin was that at the rock, concerning which the Torah (God) had already said in Numbers 20,24: "because you rebelled against My command.⁠" In this instance, God speaks of Moses' failure to sanctify Him. The word אותי here is derived from אות, "miracle.⁠" This is the reason it has been spelled with the letter ו. [Otherwise, seeing it would be derived from את plus a pronoun-ending, the letter ו would not be justified. Ed.] I have already discussed the deeper meaning in Numbers 20,6.

על דבר אשר לא קדש אותו במי מריבה כמו שנאסף אהרן אל עמיו מפני הסבה הזאת.

על אשר מריתם את פי גרמת׳ למרות פי על אשר לא קדשת׳ גרמת׳ לי שלא אתקדש כו׳. בספרי פי׳ אתם גרמת׳ לעם שיהיו ממרים את פי ושלא אתקדש בפניהם שאילו קיימתם מה שצויתי לכם ודברתם אל הסלע נתן מימיו בלא הכאה והיה מתקדש שם שמים יותר שהיו ישר׳ אומרים ומה סלע זה כו׳ מקיים מצות בוראו אנו על אחת כמה וכמה ושוב לא היו ממרים את פי לא שמשה ואהרן מעלו ומרו ולא קדשו אלא מפני שהם גרמו זה קראם הכתוב מועלים וממרים ובלתי מקדשים:

והנה אמר על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צין והוסיף לומר עוד על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל. לפי שכמו שהודעתיך הנה משה ואהרן לא היתה סבת מיתתם בלבד עון מי מריבה, אבל היתה שם סבה עצמית נעלמת. והוא מעשה העגל באהרן וצווי השליחות במרגלים במשה וסבה אחרת גלויה ומפורסמת מפני כבודם והוא ענין מי מריבה. ולפי שהיה ענשו של משה רבינו מורכב משני ענינים אלו העצמי והמקריי, הנעלם והנגלה, לכן אמר כאן על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צין והוא הסבה הנגלית המפורסמת שזכרה התור׳ לכבודו. בכל זאת הסבה החלושה לא הספיקה לעונש כל כך גדול, אם לא בעבור הסבה העצמית הנעלמת והיא על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל. רוצ׳ לומר שהיה לאהרן לקדש את השם במעשה העגל ויהרג כמו שהרגו לחור ולא לעבור לעשות העגל לא לכונת עבודה זרה ולא להטעותם ולאחרם. וכן היה למשה לקדש את השם להאמין בדבריו ולא להרהר אחר דברו, באמרו אל המרגלים וראיתם את הארץ הטוב׳ אם היא רעה היש בה עץ אם אין ואת העם המעט הוא אם רב ושאר הדברים אשר שם בפיהם. ועל זה אמר על אשר לא קדשתם אותי שרמז הסבות העצמיות הנעלמות ולכן לא אמר בזה במי מריבת קדש כמו שאמר בראשונה כי היו אלה זולתן:

ואמנם שאר הלשונות שבאו על זה. שהם מריתם פי, ולא האמנתם, לא זכרם הנה לפי שכחם כח אלו אשר זכר. כי מריתם פי רמז אל הסבה הנגלית ממי מריבה ולא האמנתם נאמר על הסבות העצמיות הנעלמות שסברו העם הבלתי אמונה. ואם כן מריתם ולא האמנתם הוא כמו מעלתם ולא קדשתם. ולכן נסתפק כאן בלשון אחד מחייב ובלשון אחד שולל להעיר על מיני הסבות.

על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש. ולפי שזה דבר של גנאי באלו הצדיקים שיאמר בהם מעלתם בי. וידוע שאין מעילה בקדושים אשר בארץ. אמר בתוך בני ישראל. כלומר שהמעילה אינה אלא בערך ישראל. שאולי נסתפקו ביכולת השם כמו שפירשתי שם. וזהו שחזר לומר על אשר לא קדשתם אותי. לא ח״ו שמעלתם. אלא שלא קדשתם אותי בתוך בני ישראל. שיאמרו שהסלע מקיים דברי הש״י בלא הכאה. כ״ש אנחנו עם מרעיתו וצאן ידו שיש לנו לקיים דברו.

לא קדשתם אוֹתִי: דין לחוד מל׳ וי״ו באוריית׳, ושארא חסרי׳, הרמ״ה¹ ומסר׳ רבת׳². [אוֹתִי].

1. הרמ״ה: שורש א״ת.

2. ומסר׳ רבת׳: מ״ס-ד את 54.

גרמתם למעול בי. ה״ג על אשר מעלתם בי גרמתם למעול בי וכו׳. וכן הוא בספרים מדויקים. ופי׳ אתם גרמתם לעם שיהיו ממרים את פי וכו׳. לא שמשה ואהרן מעלו, אלא שגרמו לישראל למעול בהקב״ה:

You were the cause of unfaithfulness to Me. This is the correct text: Because you were unfaithful to Me, you were the cause of their unfaithfulness to Me, etc. This is how it appears in accurate texts. It means that you caused that the people would rebel against the word of Hashem, etc., and not that Moshe and Aharon [themselves] rebelled. Rather they caused Yisroel to rebel against Hashem.

על אשר מעלתם וגו׳ על אשר לא קדשתם וגו׳ – עיין מה שפירשתי בפרשת חקת בענין זה באורך.

על אשר מעלתם בי, "because you trespassed against Me, etc.⁠" Please compare my comments on Numbers 20,12 where I have elaborated on all this.

על אשר מעלתם – מלמ׳ שכל העובר אפי׳ בשגגה קלה של ד״ת נקרא מועל כמ״ש נפש כי תחטא ומעלה מעל בה׳ ונאמר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בה׳.

על אשר לא קדשתם אותי בתוך ב״י – אפי׳ בלא ציווי היה להם לקדש והוא מ״ש אשר קדשנו וצונו. קידוש וציווי. ואמר כאן ד׳ מיני מיתות נגד ד׳ שגגות שהיה לו. א׳ שקירב את הערב רב והם גרמו לישראל לעשות עגל וגרמו מיתה לדורי דורות וכוונתו היתה לטובה והב׳ במרגלים שאמר להם אח״כ ואמר אלכם לא תערצון וגו׳ ה׳ אלהיכם ההלך וגו׳ ובמדבר וגו׳ ובדבר הזה אינכם מאמינם וגו׳ ולא שמעו לו שמרגלים המסו את לבבם כמ״ש אחינו המסו את לבבנו ולא הועיל בדברים שדיבר כעת והיה לו לדבר זאת קודם שילוח המרגלים אזי היו נשמעי׳ לו ולא היו משלחים כלל מרגלים. הג׳ במי מריבה והד׳ בשטים שנתעצל וכו׳ ונעלם ממנו לפיכך מת ולא זכה לכנוס לארץ אבל כוונתו היתה בכולן לטובה בערב רב לקרבן תחת כנפי השכינה. ובמרגלים כי מרוב צדקתו היה סבור שבזה יחזקו את לבם כמ״ש וייטב בעיני הדבר. ובמי מריב׳ כמשחז״ל כי בדיבור יתעכב הדבר ולא ישיב מהרה ויתחלל שמו של ה׳ רגע אחת. ובשטים כמ״ש שנעלם ממנו כדי שיזכה פינחס ולכן נאמ׳ בו ד׳ עליות למעלה.

על אשר מעלתם בי וגו׳ על אשר לא קדשתם אותי וגו׳ – המעשה מתואר כאן מצד שתי בחינות החטא: עברתם על ציווי ה׳, ומנעתם את התקיימות המטרה שה׳ התכוון אליה בציוויו; ואת שני אלה עשיתם ״בתוך בני ישראל״: לא בחייכם הפרטיים אלא בהקשר הציבורי של פעילותכם בקרב העם.

מעלתם בי – באירוע זה לא נהגתם באופן הראוי לאימון שנתתי, ובצדק, בקדושת אופייכם וייעודכם (עיין פירוש, ויקרא ה, טו).

במי מריבת קדש מדבר צן – עיין פירוש, במדבר כז, יד.

על אשר מעלתם בי שמעלתם בשליחות. שלא עשיתם כאשר אמרתי לכם. והוא ענין חלול השם שאינו מתכפר רק ע״י מיתה (כדאיתא ביומא פ״ו) על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל שאלו עשיתם כאשר צויתי אתכם היה מתקדש שם שמים על ידכם. ובטלתם קדוש שמי ברבים. לכן לא יתקדש שמי על ידכם בהתעסקות ישראל בקבורתכם שהעסק בקבורת הצדיקים הוא קדוש השם כדאיתא (כתובות קד) שיצאה בת קול ואמרה מאן דהוי באשכבתיה דרבי הוא מזומן לחיי העולם הבא:

על אשר מעלתם בי: כבר נתבאר בפרשת מי מריבה (במדבר פרק כ׳) ענין ׳מעילה׳ זו, שהיה שינוי בטבע שלא מרצון הקב״ה¹, שישובו מימיו של הסלע שהיה כבר ונעשה לטבע, אלא שנעצר, והיה זה כעין עצירת גשמים, והיה הרצון שיבואו משה ואהרן בכח הלכה ותפלה אחריו לפני ה׳ שעומד שם באותה שעה, וישובו אותם המים שהיו עד כה, ולא יהיה נס כלל, אלא כמו שהתפלה מועלת בעת עצירת גשמים שירדו גשמים². וכאשר כעס משה ולא יכול היה לבוא לדבר הלכה ותפלה, על כן הכה במטה ויצאו מים אחרים גרועים מהמים הקודמים, ונמצא נס מחדש³. וזה נקרא ׳מעילה׳ שהוא שינוי בטבע העולם. וכבר נענש רבא בעת שעשה נס שלא ברצון ה׳, כדאיתא בתענית פרק ג׳ (כד,ג)⁠⁴, והיה נזוף מחמת זה, כדאיתא בחולין (קלג,א)⁵.

בתוך בני ישראל: באשר שענין כזה⁶ הוא נוגע לכבוד ה׳, שנראה כמגיס דעתו כלפי מעלה, ונקרא ׳נוגע בכבודו יתברך׳, כדאיתא בברכות (יט,א) שהוא⁷ בכלל כ״ד דברים שמנדין על כבוד הרב, על כן הוא קשה יותר במה שהיה בפרסום רב ״בתוך בני ישראל״.

על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל:⁠⁸ לא עשיתם פעולה שיראו בני ישראל שאני ׳קדוש בתוכם׳ ומשגיח עליהם בטבע, לא דווקא בדרך נס שמיוחד לזה משה דוקא, מה שאין כן אם היה בא ע״י תפלה.

1. כי רצון הקב״ה היה שישובו מימיו...

2. כל זה היה רצון ה׳.

3. ולא כך היה רצון ה׳.

4. כשהתפלל שירדו גשמים בתקופת תמוז (עקב דרישת המלך, עיי״ש), ואכן ירדו גשמים עזים. בלילה הגיע אליו אביו בחלום ואמר לו ׳מי איכא דמיטרח קמי שמיא כולי האי׳, והמליץ לו לשנות את מקום לינתו, רבא אכן שינה, ובבוקר מצא במטתו סימני חיתוך של סכינים (ע״י מלאכי חבלה שרצו להרגו).

5. ׳רבא נזוף הוה׳. כך פירש שם רש״י בשם רבותיו. אך בשם עצמו פירש שהיה נזוף על המקרה המתואר שם במסכת חולין.

6. חטאו של משה רבינו במי מריבה, ע״פ הסבר רבינו.

7. ׳מגיס דעתו כלפי מעלה׳, ושם מביאה הגמרא דוגמה לכך את הנהגתו של חוני המעגל (שהטריח למקום על עסק הגשמים).

8. לכאורה זו סיבה אחרת מזו שהוזכרה ״על אשר מעלתם בי״, רבינו יסביר שהמשך הפסוק מבאר מהי המעילה שהיתה כאן.

על אשר מעלתם – זה בחינת דין על אשר מעלו, על אשר לא קדשתם כו׳ זה בחינת חשבון מה שהיו יכולים לקדש שמו יתברך וכפרש״י וזה דין וחשבון, כמו שנתבאר בפ׳ וירא. יעוי״ש.

הפטרה: שמואל ב פרק כב (ז)

בהפטרה: וישמע מהיכלו קולי כו׳ ויתגעש קרי והכתיב לפי הפשט ותגעש וכן בתהלים, והוא זר, שהקרי הוא נגד הפשט. ונראה דעל ההיכל קאי, שההיכל נתגעש ומזה ותרעש הארץ, וכמו שדרשו ביומא נ״ה מציון הארץ נבראת שנאמר מציון מכלל יופי וזה המרכז ושם נתגעש ומזה רעשה הארץ. ופשוט.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון