Tehillim 3 – תהלים ג‏ – Mikraot Gedolot

(א) ⁠מִזְמ֥וֹר לְ⁠דָוִ֑ד⁠ ⁠^אבְּ֝⁠בׇרְח֗וֹ מִפְּ⁠נֵ֤י⁠׀ ⁠אַבְשָׁל֬וֹם בְּ⁠נֽוֹ׃

A Psalm of David, when he fled from Absalom his son.

א. ‹ר1› פרשה סתומה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תֻּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד בְּמַעַרְקֵיהּ מִן קֳדָם אַבְשָׁלוֹם בְּרֵיהּ.

A psalm of David, when he fled from the presence of Absalom his son.

מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו – זה שאמר הכתוב (משלי כ״א:ט״ו) שמחה לצדיק עשות משפט. שמחה לצדיקו של עולם כשהוא עושה את הדין לפי שהוא מרומם בעולם. שנאמר (ישעיהו ה׳:ט״ז) ויגבה ה׳ צבאות במשפט. דבר אחר שמחה לצדיקו של עולם שעשה מדת הדין בביתו והחריבו. שכן הוא אומר (תהלים ס״ח:ל״ו) נורא אלהים ממקדשיך. א״ר יוחנן ממה שעשה במקדשו למקדשו לא נשא פנים לאחרים על אחת כמה וכמה. דבר אחר שמחה לצדיקו של עולם מה שמדת הדין עושה בהן שהוא מנקה אותן מעוונות תדע לך שכן הוא שהרי דוד פגע בו מדת הדין התחיל שמח ומזמר ואומר מזמור.

דבר אחר: מזמור לדוד – זה שאמר הכתוב (איוב כ״ח:י״ג) לא ידע אנוש ערכה. א״ר אלעזר לא נתנו פרשיותיה של תורה על הסדר (שאלמלא) [שאלמלי] נתנו על הסדר כל מי שהוא קורא בהן מיד היה יכול לבראות עולם ולהחיות מתים ולעשות מופתים לפיכך נתעלם סידורה של תורה וגלוי לפני הקב״ה שנאמר (ישעיהו מ״ד:ז׳) ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי. ר׳ יעקב בר אחא אמר למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג להודיע שקשה הבן הרע לאביו יותר ממלחמת גוג ומגוג. רבי יהושע בן לוי ביקש לישב על הספר הזה ולסדרו יצאת בת קול ואמרה לו אל תפיחו את הישן. ר׳ שמואל בן ר׳ יוסי ביקש לישב הספר הזה לפני רבי אמר לו (תהלים קי״א:ח׳) סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר.

מזמור לדוד – אימתי אמר דוד המזמור הזה כשהיה עולה במעלה הזיתים ובוכה. אם בוכה למה מזמר ואם מזמר למה בוכה. א״ר אבא בר כהנא משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו וטרדו ושלח המלך לפידגוג שלו הלך הפידגוג אחריו ומצאו בוכה ומזמר. אמר לו הפידגוג אם אתה בוכה למה את מזמר אמר לו בוכה אני שהקנטתי את אבא ומזמר אני על שאין דיני להריגה ולא די לי שלא יהרגני אלא שטרדני אצל דוכסין ואפרכין. א״ר יודן אמר דוד יעקב אבינו ברח שנאמר (הושע י״ב:י״ג) ויברח יעקב שדה ארם. משה ברח שנאמר (שמות ב׳:ט״ו) ויברח משה מפני פרעה. ואני בורח כמותם. התחיל אומר (תהלים קי״ט:נ״ב) זכרתי משפטיך מעולם ה׳. זכרתי מדת הדין שבה נהגת את הראשונים ונתנחמתי. ואימתי אמר דוד הפסוק הזה. בשעה שאמר דוד (שמואל ב ט״ו:י״ד) ויאמר דוד לכל עבדיו אשר אתו בירושלים קומו ונברחה. רב ור׳ יודן. רב אמר שלא ידונו אותנו כעיר הנדחת. ר׳ יודן אמר נטל בעל הכוס להדיח את כוסו ואינו זז משם עד שימרקנו. כך כיון שראה דוד שמרק הקב״ה עונותיו התחיל לזמר מזמור לדוד. (ואימתי אמר כן דכתיב) (שם י״ח) וכל עבדיו עוברים על ידו וכל הכרתי וכל הפלתי. ר׳ איבו אומר כרתי כורתי כריתות ומופלאי בית דין. ורבנן אמרי שהם אומרים דבר ואין מי שיפליא אחריהן. (שם ט״ו) ויאמרו וגו׳ ככל אשר יבחר אדני המלך הנה עבדיך. הדיין הזה בשעה שארכי שלו מקולקלת אין עומדין לפניו בטכסיס שלהן אלא משונין ומטולטלין. הצריכין לעמוד דרך ימין עומדין דרך שמאל הצריכים לעמוד דרך שמאל עומדין דרך ימין. וכיון שרואין שטכסיס שלו מתוקנת עומדין בטכסיס שלהן. התחיל אומר אילו היתה ארכי שלי מקולקלת לא היה כל אחד ואחד עומד בטכסיסו. התחיל מזמר. (ואימתי היה כן) (שם ל״ב) ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם. ר׳ יהודה ור׳ נחמיה ורבנן. חד אמר למה נקרא שמו חושי הארכי שהיה מארכי של דוד. וחד אמר שעל ידו נתבססה מלכותו של דוד. וחד אמר על שם עירו נקרא. וכיון שראה שנתבססה מלכותו התחיל מזמר. (ואימתי היה כן) (שם י״ז:כ״ז) ויהי כבוא דוד מחנימה. זו בימוס. ושובי בן נחש זה חנון בן נחש. ולמה נקרא שמו שובי ר׳ אומר שישב יצרו לשעה. וחכמים אומרים שעשה תשובה (ווידוי). (שם) ומכיר בן עמיאל מלא דבר וברזלי הגלעדי מרוגלים. מיד התחילו מכבדין אותו שנאמר (שם כ״ח) משכב וספות וכלי יוצר. משכב אלו כרים וכסתות. ספות אלו חביות של יין. כלי יוצר אלו הבאים מרתמה. חטים ושעורים כמשמען. קלי ר׳ אומר שתיתא ופול. עדשים כמשמען. (שם כ״ט) ודבש וחמאה כמשמען. ושפות בקר גבינים של חלב תורים שלא היה הזבוב יכול לעמוד עליהן אלא היה נופל. הגישו לדוד ולעם אשר אתו לאכול. כיון שראה דוד כן התחיל אומר מאלו הייתי מתיירא והשלימו לי אינה מהן אלא הקב״ה השלימם לי שנאמר (משלי ט״ז:ז׳) ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. התחיל לומר מזמור לדוד. (שמואל ב ט״ז:י״ג) וילך דוד ואנשיו בדרך. וכי באויר היה להם לילך אלא הלכו בדרך ענוה. (שם) ושמעי הולך בצלע ההר. מזכיר לו מעשה הצלע. והוא שדוד אומר (תהלים ל״ח:י״ח) כי אני לצלע נכון. והוא שאמר דוד לשלמה בנו (מלכים א ב׳:ח׳) והוא קללני קללה נמרצת. נוטריקון ״נואף ״מואבי ״רשע ״צורר ״תועבה. ואמר לו (שמואל ב ט״ז:ח׳) והנך ברעתך. מהו והנך אמר רבי אבא בר כהנא אוסקופי של בת שבע מהלך לפני דוד. (שם י״ט:כ״א) והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף. רבי שמואל בר נחמני עלה מבבל לשאול ג׳ דברים. מצא את רבי יוחנן שר הבירה אמר לו מאי דכתיב (שופטים ה׳:ז׳) חדלו פרזון בישראל. אמר לו ר׳ יוחנן העיירות קטנות שחרבו בימי סיסרא כיון שעמדה דבורה נעשות אימהות כמה דאמר (דברים ג׳:ה׳) לבד מערי הפרזי הרבה. ושוב אמר לו מאי דכתיב (דניאל ט׳:ט׳) לה׳ אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו. היה לו לומר כי שמרנו תורתו. אמר לו ר׳ יוחנן יפה כתוב בנוהג שבעולם פועל שהוא עושה עם בעל הבית באמונה ונותן לו שכרו מה טובה יש לו ואימתי מחזיק לו טובה בשעה שאינו עושה עמו באמונה ואינו מעכב שכרו כלל לכך כתיב לה׳ אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו. אמר ר׳ שמואל בר נחמני ראית מימיך שמורדין במלך והוא מספיק להם מזונות. כתיב (תהלים ק״ו:י״ט) יעשו עגל בחרב. והמן יורד להם. א״ר שמעון בן יוחאי י״ג עגלים עשו א׳ לכל שבט ושבט ואחד דימוס לכולם. שנאמר (נחמיה ט יח-כו) ויעשו נאצות גדולות. וכשבא רבי יהודה הלוי בר׳ שלום אמר לו עד כאן דרש ר׳ ברכיה. אמר לו אביו עד הירדן היה יורד המן להם והיו מקריבין לפני העגל ולא היה פוסק. וכן הוא אומר (יחזקאל ט״ז:י״ט) ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח ויהי. מהו ויהי שהיו מקריבין אותו לפני עבודה זרה והיה המן יורד להן. הוי יפה כתוב (דניאל ט׳:ט׳) לה׳ אלהינו הרחמים והסליחות. שוב שאלו מאי דכתיב (שמואל ב י״ט:כ״א) והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף. אמר ר׳ יונתן מה הייתם אומרים בו בבבל. אמר לו כך אנו אומרים כיון ששמעי בא אצל דוד אמר לו מה אחיו של יוסף גמלו אותו רעה והוא גמלן טובה כך אני גמלתיך רעה ואף אתה גמול עלי טובה כיוסף שגמל עם אחיו טובה שגמלו אותו רעה. אמר לו רבי יונתן יפה אתם אומרים אלא שמעו דבר מופלא מהו אומר הנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף. (אמר לו) כל ישראל נקראו על שם יוסף כמו שנאמר (עמוס ה׳:ט״ו) אולי יחנן ה׳ וגו׳ שארית יוסף. ואמר שמעי לדוד כל ישראל גמלו אותך רעה ואני יותר מכולם וכל ישראל יושבים ומקוים מה אתה עושה אם את מקבל אותי כל ישראל באין ומשלימין עמך הוי הנה באתי היום ראשון. כיון שראה דוד התחיל לזמר מזמור לדוד ה׳ מה רבו צרי. כתיב (שמואל ב י״ב:ו׳) ואת הכבשה ישלם ארבעתים. אמר רבי יהודה בר חנינא אמר לו הקב״ה אתה ניאפת אחת שש עשרה נואפות יהיו לך. אתה רצחת אחד שש עשרה נרצחים יהיו לך. ארבעתים ארבעה על ארבעה. א״ר יהושע דוד אמר ה׳ מה רבו צרי. אילו אחר נוטל מלכותי צרה גדולה היתה לי אילו בני נוטל מלכות של אחר צרה גדולה היתה לי. עכשיו בני נוטל מלכותי. ה׳ מה רבו צרי. אילו אחרים הורגים את בני צרה גדולה היתה לי ואילו בני הורג בנו של אחר צרה גדולה היתה לי. עכשיו בני הורג אותי. ה׳ מה רבו צרי. אילו אחר ענה את נשי צרה גדולה היתה לי אילו בני ענה את נשי אחר צרה גדולה היתה לי. עכשיו בני ענה את נשי. ה׳ מה רבו צרי.

רמז תרכה

מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו – זש״ה שמחה לצדיק עשות משפט, שמחה לצדיקו של עולם כשהוא עושה את הדין למה שהוא מתרומם בעולם שנאמר ויגבה ה׳ צבאות במשפט, ד״א שמחה לצדיקו של עולם שעשה משפט בביתו והחריבו שנאמר נורא אלהים ממקדשיך, וא״ר יוחנן ממה שעשה במקדש, ומה לביתו ולמקדש לא נשא פנים לאחרים לכ״ש שעתיד ליפרע ממחריבו. ד״א שמחה לצדיקים כשהקב״ה עושה בהם דין שמנקה אותם מעונותיהם, וכן דוד כשפגע בו מדת הדין התחיל שמח ואמר מזמור. ד״א מזמור לדוד זש״ה לא ידע אנוש, א״ר אלעזר לא נתנו פרשיות התורה על הסדר שאלמלי נתנו על הסדר כל מי שהיה קורא בהן היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים לפיכך נתעלם סדורה של תורה, והוא גלוי לפני הקב״ה שנאמר ומי כמוני יקרא. ר׳ יצחק בשם ר׳ חייא למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג להודיעך ולומר שקשה בן רשע לאביו יותר ממלחמת גוג ומגוג לעתיד לבא. ר׳ יהושע בן לוי בקש ליישב ספר זה יצאה בת קול ואמרה אל תפיחו את הישן, ר׳ ישמעאל ב״ר יוסי בקש ליישב ספר זה לפני רבו, א״ל סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר, ר׳ שמואל בר נחמני בקש ליישב ספר זה יצאה בת קול ואמרה לו אל תפיחו את הישן. אימתי אמר דוד מזמור זה כשהוא עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה אם בוכה למה מזמור ואם מזמור למה בוכה (ברמז ק״נ).

מזמור לדוד קינה מיבעי ליה, דרש ר״ש בן אבשלום משל לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרע היה עצב משפרעו שמח, כך דוד כיון שאמר לו הקב״ה הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך היה עצב, אמר שמא עבד או ממזר הוא ואינו מרחם עלי, כיון שראה שאבשלום הוא התחיל אומר שירה, א״ר יוחנן משום ר״ש בן יוחאי קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג דאלו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב למה רגשו גוים ולא כתיב ה׳ מה רבו צרי ואלו גבי תרבות רעה כתיב ה׳ מה רבו צרי. א״ל ההוא מינאי לר׳ יהושע בן חנניא כתיב מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכתיב מזמור לדוד בברחו מפני שאול הי מנייהו קדים ברישא פשיטא דשאול הוה ברישא ואיהו קדים דאבשלום ברישא א״ל אתון דלא דרשיתו סמוכין קשו לכו קראי אנן דרשינן סמוכין לא קשיא לן קראי, דא״ר אלעזר סמוכין מן התורה מנין שנאמר סמוכים לעד לעולם וגו׳, ולמה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג לומר לך אם יאמר לך אדם כלום יש עבד מורד באדונו תאמר לו כלום יש בן מורד באביו, אלא הא הוה הא נמי הוה.

שנו רבותינו כל שירות ותשבחות שאמר דוד כנגד עצמו אמרן דברי ר׳ אליעזר, ר׳ יהושע אומר כנגד צבור אמרן, וחכמים ואמרים יש מהם כנגד בצבור ויש מהן כנגד עצמו, אמרן בלשון יחיד כנגד עצמו בלשון רבים כנגד צבור, ניצוח ונגון לעתיד לבא משכיל על ידי מתורגמן, לדוד מזמור מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה, מזמור לדוד מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה שכינה עליו ללמדך שאין השכינה שורה מתוך עצלות.

מקאל לדאוד מג׳ד ללה בה פי הרובה מן בין ידי אבשלום ולדה.

מאמר לדוד שמשבח בו את ה׳ בעת בריחתו מלפני אבשלום בנו.

מזמור, מאמר לדוד זמר לה׳ בו בברחו.

מזמור לדוד בברחו

(א-ד) ולאקתראן אלבא באלמצאדר פי מתׄל קו׳ בברחו מפני אבשלום בנו גׄ מעאני מעני מע ומעני בעד ומעני קבל. אמא מעני מע ובעד פי עתׄור אן¹ קו׳ בברחו מפני אבשלום בנו לאנה יחתמל אן יקאל מע פרארה מה רבו צרי ויסתבשר מע דׄלך בקו׳ ואתה ייי מגן בעדי. ויחתמל אן יקולה [4ב] בעד נגׄאתה באלפראר פיכן מסתעטׄמא ללשדה מה רבו צרי ושאכרא עלי אלנגׄאה מנהא ואתה ייי מגן בעדי <כבודי ומרים ראשי>² קולי אל ייי אקרא ויענני מהר קדשו סלה וממא יכׄלץ למעני בעד. קולה אשר ראו את הבית הראשון ביסדו (עזרא ג:יב). לאנה לו כאן ענד תאסיסה לכאנת אלמדה תטול ען דׄלך לאנהא תׄ עאם ותמנין עאם לכנה בעד דׄלך במדה תקרב מן כׄראבה במאיה עאם או נחוהא הדׄא אכתׄר מא יכון אדׄא כאן אלשיך׳ פי דׄלך אלוקת אבן קע׳ עאמא. וליס כדׄלך איפה הייתה ביסדי ארץ (איוב לח:ד) לאנה ודׄאה³ חאצׄרא לכנה עלי תאויל מע או ענד. ויכון בעד איצׄא אתׄר אלקצׄיה מתׄל בבוא אליו נתן הנביא (תהלים נא:ב) אי אתׄר דׄלך. וממא יכׄלץ למעני מע קו׳ בהיות יהושע ביריחו (יהושע ה:יג). בהיות עליך רוח אלהים (שמואל א טז:טז. ובשכבך ובקומך (דברים ו:ז). בשמור יואב על העיר (שמואל ב יא:טז. בקרבתם לפני ייי (ויקרא טז:א). וממא יכׄלץ למעני קבל בכלות בשרך ושארך (משלי ה:יא) לאנה לו כלה בשרו ושארו בעד לם יכן מנה אסף לכנה ענד מא יהם בדׄלך. וכדׄלך בעמדם תרפינה כנפיהן (יחזקאל א:כד) [5א] לאן ארכׄאה אגׄנחתהן עלה לוקופהם פהי מתקדמ⁠[ה] אלוקוף. וכדׄלך והנשיא בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו⁴ (יחזקאל מו:י) לאנה כאן יתקדמהם פי אלדכׄול ואלכׄרוגׄ לא מחאלה. וכדׄלך קו׳ בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו (שמות מ:לב). לאן אלרחיצה תתקדם אלביאה ואלקריבה.

1. פי…אן] 1(1) 4א פי עתׄוראן

2. כבודי…ראשי] suppl.

3. לאנה ודׄאה] 4ב לאנה הוד׳א

4. יצאו] 5ב יצא MSS

(1-4) The combination of the B (Beṯ) with the verbal noun, as in “when he fled from his son Absalom” (Psalms 3:1) has three meanings: ‘when’, ‘after’ and ‘prior’. The meanings ‘when’ and ‘after’ the moment of discovery for it states, “when he fled from his son Absalom,” (Psalm 3:1), which he says as he flees, “my foes are so many!” and he rejoices with the phrase, “But You, O Lord, are a shield about me.” (Psalm 3:3). He can say after his escape, then he considers the severity of it, “my foes are so many!” (Psalm 2:3) is a thanksgiving for his escape from them, “But You, O Lord, are a shield about me, my glory, He who holds my head high. I cry aloud to the Lord, and he answers me form His holy mountain.” (Psalms 3:4) and was saved, meaning ‘afterwards.’ It states “who had seen the first house, wept loudly after the sight of the founding of this” (Ezra 3:12). If this had been at the time of it (the Temple’s) inauguration then the time frame would have been too long for that, as it is four hundred and eighty years. However, if it was after that time period, close to its destruction; approximately one hundred years or thereof, is more likely presuming there were old men at that time who reached one hundred at eighty years old. This is not so for, “where were you when I laid the earth’s foundations?” (Job 38:4), since his existence was impossible (at that time) therefore it must be explained [taʾwîl] as ‘when’ or ‘thereabout.’ And also, ‘after’ can meaning following the matter as in “after Nathan the prophet came to him; (Ps. 51:2), as in following on shortly after. And it (B {Beṯ}) can be used to mean ‘with’, as in the verse “when Joshua was near Jericho” (Jos.5:13), “when the spirit of God comes over you” (1 Sam. 16:16), “and when you lie down and wake up” (Deut. 6:7), “when Joab was besieging the city” (2 Sam. 11:16) (and) “when they drew too close the presence of the Lord.” (Lev. 16:1). It (B {Beṯ}) can be used to meaning ‘before’, “before your flesh and body are consumed” (Prov. 5:11), since if he had consumed his flesh and remains afterwards, then he could not have complained, therefore it must mean when there was a doubt. Also “before they stood still, they would let their wings drops” (Ez. 1:24), their wings ceased, as in they stopped, (logically) this was prior to stopping. Also “And as for the prince, he shall enter with them when they enter and leave when they leave” (Ez. 46:12). It must be before their (the people’s) entrance and exit. Similarly, the verse “they washed prior to entering the Tent of Meeting and the altar, and put water in it for washing” (Ex. 40:32), the washing preceded the entrance and bringing of the sacrifice.

מזמור לדוד בברחו – הרבה אגדות דרשו בני אגדה בדבר. רבותינו אמרו בתלמוד (בבלי ברכות ז׳:): משאמר לו הנביא: הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך (שמואל ב י״ב:י״א), היה לבו סוער שמא עבד או ממזר יקום עלי שאינו מרחם עלי. כיון שידע שבנו הוא, שמח.

ומדרש אגדה: על שראה טכסיסו קיימת שהיו עבדיו והכרתי והפלתי שהם סנהדרין מחזיקים אדונותו עליהם, כשאמר להם: קומו ונברחה מפני אבשלום (שמואל ב ט״ו:י״ד), מה כתיב שם: כל אשר יבחר אדני המלך הנה עבדיך (שמואל ב ט״ו:ט״ו). וכשבא מחנים: ושובי בן נחש ומכיר בן עמיאל וברזלי הגלעדי יצאו לקראתו וכלכלוהו (שמואל ב י״ז:כ״ז-כ״ט).

A song of David, when he fled The Aggadists expounded many homilies on this matter. Our Sages said (Bavli Berakhot 7a): When the prophet said to him, "Behold I will raise up against you evil out of your own house etc.⁠" (II Sam. 12:11), his heart was quaking, perhaps a slave or a mamzer [a child of an illicit union] will rise up against me, who will not have mercy on me. As soon as he found out that it was his son, he was happy. The Midrash Aggadah (Midrash Tehillim 3:3) [states]: Because he saw his order intact, for his servants, and the Kerethite and Pelethite, who were the Sanhedrin were affirming his lordship over themselves. When he said to them, "Arise and let us flee etc. from Absalom" (ibid. 15:14), what is written there? "Whatever my lord the king shall choose, behold your servants [are ready to do]" (verse 15). And when he came to Mahanaim, "Shobi, etc. and Machir the son of Amiel, etc. and Barzilai the Gileadite" (ibid. 17:27) came to meet him and sustained him there.

לפי הפשט דסמיך מעשה אבשלום ללמה רגשו גוים (תהלים ב׳:א׳) שהיתה בתחלת מלכותו, לפי פשטו, דכתיב וישמעו פלשתים כי משחו את דוד ויעלו פלשתים לבקש את דוד (שמואל ב ה׳:י״ז), שהיו רוצים להעבירו ממלכותו, אבל בימי שאול לא היה מלך. (תוס׳ ר״י שירליאון ברכות י׳. בשם: ורבינו שמואל פי׳)

מזמור לדוד – רצה הגאון רב סעדיה לקשור כל המזמורים זה עם זה, ואמר אחר רגשו גוים (תהלים ב׳:א׳) כי יקרה להם כמקרה אבשלום. ואין יכולת במפרש לקשור ככה. וזה המזמור הוא כתוב בספר הראשון כי חמשה ספרים הם, על כן אין לתמוה אם מצאנו בחמישי: בהיותו במערה תפלה (תהלים קמ״ב:א׳) שהיה קודם דבר אבשלום, ומזמור בדרך נבואה שהתנבא שהוא ינצח. על כן: ויענני מהר קדשו (תהלים ג׳:ה׳) כתפילת יונה ותבא אליך תפלתי (יונה ב׳:ח׳).

A PSALM OF DAVID, WHEN HE FLED. Rabbi Saadiah Gaon wanted to connect the Psalms to each other.⁠¹ He explained that this Psalm follows Why are the nations in an uproar? (2:1) because David said that what befell Absolam will befall these nations. Now a commentator cannot connect the psalms in this manner.⁠²

This Psalm, which deals with Absalom’s rebellion, was placed³ in the first Book of Psalms. Now⁴ there are five Books of Psalms.⁠⁵ Hence, one should not be amazed if we find in Book Five of Psalms a prayer uttered by David in a cave⁶ long before the rebellion of Absalom.⁠⁷ The Psalm is prophetic. David prophesied that he would prevail over his enemies.⁠⁸

And he answered me out of His holy mountain (v. 5)⁠⁹ is similar to Jonah’s supplication: And my prayer came in unto Thee (Jonah 2:8).⁠¹⁰

1. Rabbi Saadiah Gaon believes that the psalms are thematically connected.

2. If Saadiah’s interpretation was correct then Ps. 3 would have preceded Ps. 2.

3. Lit., “is written.”

4. Lit., “for.”

5. Psalms consists of five books. Book 1: Ps.1-41; Book 2: 42-72; Book 3: 73-89; Book 4: 90-106; Book 5: 107-150.

6. The reference is to Ps. 142, which contains a prayer offered by David when he fled from King Saul.

7. The Psalms in the various books are not in chronological order. Hence a psalm in a later book may have preceded a psalm recorded in an earlier book.

8. Hence the use of term psalm is not out of place.

9. This was stated prophetically, for God did not as of yet answer David’s prayer.

10. Jonah spoke prophetically, for God had not yet answered his prayer.

מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו – דרשו בו רבותינו, זכרם לברכה (מדרש שוחר טוב. בבלי ברכות ז׳:): כי כשהיה עולה במעלה הזיתים אמר דוד זה המזמור, שנאמר: ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ובוכה (שמואל ב ט״ו:ל׳). אם בוכה למה מזמר ואם מזמר למה בוכה? אלא כיון שאמר לו הנביא: הנני מקים עליך רעה מביתך (שמואל ב י״ב:י״א), אמר: שמא עבד [או נתין] או ממזר הוא מבני הבית שאינו מרחם עלי? כיון שראה שבנו הוא חשב שירחם עליו ואמר: מזמור. ועוד אמרו (מדרש שוחר טוב): [כך] אמר דוד: יעקב אבינו ברח, שנאמר: ויברח יעקב שדה ארם (הושע י״ב:י״ג). משה ברח שנאמר: ויברח משה (שמות ב׳:ט״ו). ואני בורח כמותם. סבור הייתי שנתחייבתי מיתה. ועכשיו שאני גולה גלות מכפרת עון (בבלי ברכות נ״ו., סנהדרין ל״ז:). אמר: זכרתי משפטיך מעולם י״י ואתנחם (תהלים קי״ט:נ״ב): זכרתי הראשונים והתנהגת עמי כמו שהתנהגת עמם והנחמתי וידעתי כי בברחי נמחל לי העון. התחיל ואמר מזמור לדוד. ולפי דרך הפשט: כי המזמורים לא היו נקראים בשעת מעשה אלא על שם שהיו מזמרים בהם בבית המקדש. וכן בבוא דואג האדומי ויגד לשאול (תהלים נ״ב:ב׳), וכן בבוא הזיפים (תהלים נ״ד:ב׳), וכן וישמרו את הבית להמיתו (תהלים נ״ט:א׳). וכן הנאמרים על לשון הגלות ועל חרבן ירושלם כמו, מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך (תהלים ע״ט:א׳). וכן כלם הנאמרים על דוד בשעת מעשה היה דוד בהם בסכנה: אלא לאחר שנצל מכלם היו מזמורים ושבח והודיה לאל יתברך. והנאמרים על הגלות היו מזמורים בשוב הגלות. ואפשר כי נסמך זה המזמור לאשר לפניו לפי שפלשתים באו על דוד לעורר על המלוכה ולהלחם עמו, וכן אבשלום בנו חשב לקחת המלוכה מיד אביו ולהמיתו והוא נצח הכל ונשאר במלכותו.

ורבותינו זכרם לברכה, שפרשו המזמור השני על גוג ומגוג, אמרו (בבלי ברכות ז׳:): למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג? שאם יאמר לך אדם: כלום יש עבד שמורד ברבו? אמור לו: כלום יש בן שמורד באביו? אלא הוה, הכא נמי הוה.

A Psalm of David when he fled from before Absalom his son – Our teachers of blessed memory have explained (Midrash, Shoher Toh, ad loc.; Bavli Berakhoth 7 b) that David gave utterance to this Psalm as he ascended the Mount of Olives, as it is said (2 Sam. 15:30), "And David went up by the ascent of the (Mount of) Olives and wept as he went up.⁠" If weeping, why singing, and if singing, why weeping? (Nay) but as soon as the prophet said to him (ibid. 12:11): "Behold, I will raise up evil against thee out of thine own house" he said, "Perhaps it is a slave [or a nathin] or a bastard, one of the members of the household, who has no pity on me?⁠" As soon as he saw that it was his son he thought that he certainly would have pity upon him, and he said: A Psalm. Further they say (Midrash, Shoher Tob, ad loc.): "[Thus] David said: Jacob our father fled (Gen. 27:43); as it is said (Hos. 12:13): 'And Jacob fled into the field of Aram.' Moses fled, as it is said (Exod. 2:15) 'and Moses fled;' and I am a fugitive as they were. I thought that I was condemned to death, and now that I am going into exile, exile atoneth for iniquity" (Bavli Berakhoth 56a; Sanhedrin 37b). He says: "I have remembered Thy judgments of old, O Lord, and have comforted myself" (Ps. 119:52). I remember the men of old time – and Thou hast borne with me as Thou didst with them – and am comforted, knowing that through my flight the iniquity has been pardoned me. He begins and says A Psalm of David, (to be taken) according to the literal sense. For the Psalms were not so named (called) at the time of (the actual) event, but because they were sung in the Sanctuary. So, "When Doeg the Edomite came and told Saul" (Ps. 52:2); and "When the Ziphites came" (Ps. 54:2); and "And they watched the house to kill him" (Ps. 59:1). Similarly, those which have reference to the Exile and the Destruction of Jerusalem, as, "A Psalm of Asaph. O God, the heathen are come into Thine inheritance" (Ps. 79:1). So all those which were uttered with reference to David, on an historical occasion when David was in danger, but after he had been delivered from them all they became Psalms and praise and confession to God – Blessed be He! – while those which were uttered concerning the Exile became Psalms on the Return of the Exiles. Now it is possible that this Psalm is connected with the preceding because the Philistines had come against David to contest his right to the kingdom and fight with him; and so Absalom his son proposed to take the kingdom from his father and kill him, but [David] conquered all and was left in possession of the kingdom. Our rabbis of blessed memory who have interpreted the Second Psalm of Gog and Magog have said (Bavli Berakhoth 7b), "Why is the passage about Absalom (Ps. 3) connected with the passage of Gog and Magog? For this reason. If a man should say to thee, Is it possible that a servant would rebel against his master? say to him, Is it possible a son would rebel against his father? But so it was – it really was so.⁠"

בברחו מפני אבשלום¹. התפלל על עצמו שינצח, ועל ישראל שלא ימותו במלחמה²:

1. בשני כת״י המצויינים במוה״ק, במקום דיבור המתחיל ׳בברחו מפני אבשלום׳, באה ההקדמה הרגילה ׳בזה המזמור התפלל על עצמו שינצח, ועל ישראל שלא ימותו במלחמה, ואמר׳, ותוכן הפירוש שונה מעט. כן הוא בכת״י ח״ח, אך כת״י פ׳ כמו הדפוס.

2. דוד ברח מפני אבשלום ועבר את הקדרון, ואבשלום רדף אחריו, ונלחמו אבשלום נגד אנשי דוד בהר אפרים (שמואל ב׳ יז-יח).

מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ. מה שאמרו ז״ל (ברכות ז:) ׳קינה לדוד מיבעי ליה׳¹, אמר הגאון, כי בוודאי לא נתעורר דוד לזַמֵר עודו ירא בתחילת ברחו, רק אחרי שעבר קדרון², כי נתיישב ליבו מעט מיראתו בהיותו במקום יותר בטוח, וישם אל המדבר פניו³:

1. ׳מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, מזמור לדוד – קינה לדוד מיבעי ליה, אמר רבי שמעון בן אבישלום, משל למה הדבר דומה, לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרעו – היה עצב, לאחר שפרעו – שמח, אף כן דוד, כיון שאמר לו הקב״ה הנני מקים עליך רעה מביתך – היה עצב, אמר שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי, כיון דחזא דאבשלום הוא – שמח, משום הכי אמר מזמור׳.

2. דייק שלא נתעורר ׳לזמר׳, כי חיבר פרק אחר באותו זמן, אלא שזו היתה תפילה ולא מזמור, והוא פרק ל״ה: ׳אמר הגאון, שזה המזמור עשאו דוד בשעת בורחו מפני אבשלום ובשעת שקללו שמעי בן גרא׳.

3. מליצה ע״פ לשה״כ בבמדבר (כד א), וכ״כ גם להלן (תהלים ל״א:ט׳). וגם בבריחת דוד מפני אבשלום בשמואל ב׳ טו (כג) כתוב ׳וְכָל הָאָרֶץ בּוֹכִים קוֹל גָּדוֹל וְכָל הָעָם עֹבְרִים וְהַמֶּלֶךְ עֹבֵר בְּנַחַל קִדְרוֹן וְכָל הָעָם עֹבְרִים עַל פְּנֵי דֶרֶךְ אֶת הַמִּדְבָּר׳, ואולי במליצה משמש ׳המדבר׳ גם בלשון דיבור, ששם דוד את פניו לדבר את דברי המזמור הזה.

בברחו – הבי״ת בקמץ לבדו והוא חטוף.

מזמור – מלשון זמר.

מזמור – התפלה ההיא אמרה בזמרה.

לדוד – של דוד כי הוא יסדה.

בברחו – וצפה אז ברוח הקודש שיוחזר למלכותו ואמר התפלה ההיא בזמרה.

מזמור לדוד – במזמור הזה נמצא ספור המעשה ממלחמת אבשלום מראש ועד סוף, נחלק לג׳ חלקים, כל חלק מסיים במלת סלה. (חלק א׳)

מזמור – ממקור וכרמך לא תזמור (בהר סיני) ומצאנו בשיר השירים ב׳:י״ב הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע, זמיר זה נוכל לפרשו עת כריתת הזמורות הארוכות יותר מדאי והמזיקות לגפן או עת הזמירה, כי באביב יעלוז כל בשר וגם האכרים בעבודת אדמתם ירונו וישמחו; ולשון זמר נ״ל שראשית הוראתו בפה ואח״כ הושאל גם לשירה בפה עם לוית כלי שיר או בכלי בלבד בלי שירה בפה (זמרו לה׳ בכנור בכנור וקול זמרה, למטה צ״ח:ה׳; וזמרת נבליך לא אשמע, עמוס ה׳:כ״ג).

מה רבו צרי – כי גם קרוביו ובני שבטו (עמשא ואחיתפל הגילני וגילה עיר בנחלת שבט יהודה) קמו עליו.

צרי – שהיו שונאים אותו בלבם קודם לכן.

קמים – שעוד עתה היו עמו ומחפצם הטוב נשמעו לו, ועתה שהוא ברעתו לפי דעתם אין עוד תקוה לו להושע (אין ישועתה לו באלהים, פסוק ג׳) נפרדים ממנו וקמים עליו (פ׳יליפפזאָן).

(ב) יְ֭הֹוָהי֭״י מָה⁠־רַבּ֣⁠וּ צָרָ֑י⁠ ⁠רַ֝בִּ֗⁠ים קָמִ֥ים עָלָֽי׃

Hashem, how many have my adversaries become! Many are they that rise up against me.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

יְיָ כַּמָה סַגִיאִין מְעִיקַי סַגִיאִין דְקַיְמִין עָלַי.

O LORD, how many are my oppressors, many who arise against me.

רבים קמים עלי – רבים בקומה. רבים בתורה. (שמואל ב י׳:י״ח) שובך. למה נקרא שמו שובך שהיתה קומתו כשובך הזה. ושופך היה שמו (דברי הימים א י״ט:י״ח) שהיה שופך דמים. וכן גלית שכתוב בו (שמואל א י״ז:ד׳) שש אמות וזרת. וכן רבים בתורה דואג ואחיתופל דואג אב בית דין היה שנאמר (שמואל א כ״א:ח׳) אביר הרועים אשר לשאול. ואחיתופל יועץ שנאמר (שמואל ב ט״ז:כ״ג) ועצת אחיתופל אשר יעץ וגו׳. איש קרי ולא כתיב שלא היה איש אלא מלאך. וכן דוד אומר (תהלים נ״ה:י״ג) כי לא אויב יחרפני ואשא. (שם י״ד) ואתה אנוש כערכי. (שם ט״ו) אשר יחדו נמתיק סוד. הוי רבים קמים עלי.

ה׳ מה רבו צרי – ואת הכבשה ישלם ארבעתים א״ר יהודה בר חנינא אמר לו הקב״ה אתה נאפת אחת, שש עשרה נואפות לך, אתה רצחת אחד שש עשרה נרצחות לך, ארבעתים ארבעה על ארבעה, א״ר יהושע אמר דוד ה׳ מה רבו צרי – אלו אחר נטל מלכותי צרה גדולה היתה לי, אלו בני נטל מלכותו של אחר צרה גדולה היתה לי, עכשו בא בני נטל מלכותי ה׳ מה רבו צרי אלו אחר ענה את נשי צרה גדולה היתה לי, אלו בני ענה את נשי אחר צרה גדולה היתה לי, עכשו בני ענה את נשי ה׳ מה רבו צרי – אלו אחר ענה את בתי צרה היתה לי, אלו בני ענה בתו של אחר צרה היתה לי, עכשו בני ענה את בתי ה׳ מה רבו צרי – אלו אחר הרג את בני צרה היתה לי, אלו בני הרג אחר צרה היתה לי, עכשו בני הרג את בני ה׳ מה רבו צרי.

רבים קמים עלי – רבים בתורה רבים בקומה, שובך למה נקרא שובך שהיתה קומתו כשובך, שופך שהיה שופך דמים, וכן גלית כתיב ביה שש אמות וזרת, וכן שאול שכתוב בו משכמו ומעלה גבוה מכל העם, ורבים בתורה דואג ואחיתופל דואג אב ב״ד שנאמר אביר הרועים אשר לשאול, אחיתופל כתוב ביה כאשר ישאל איש בדבר האלהים, איש קרי ולא כתיב שלא היה איש אלא מלאך, הוי רבים קמים עלי רבם בקומה רבים בתורה.

יא רב מא אכת׳ר אעדאיי, וכת׳יר מן קד קאומני.

ה׳! כמה מרובים האויבים שלי. ורבים התקוממו נגדי.

רבים, ורבים הם שכבר התקוממו נגדי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

רבים קמים עלי – בני אדם גדולים בתורה, גדולים בעושר, גדולים בקומה, כגון: שאול, ילידי הרפה, דואג, ואחיתופל.

Great men rise up against me Men great in Torah, great in wisdom, great in wealth, tall in stature, such as Saul; the children of Raphah; Doeg, and Ahitophel.

מה רבו צרי – אילו אחרים קמו עלי הייתי צועק מה רבו צרי כל שכן עתה כשבני קם עלי מה רבו צרי.

י״י – מה רבו – בלשון הקודש נופל על דבר נכבד ונבזה, כמו: מה רבו מעשיך (תהלים ק״ד:כ״ד), מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח׳:ה׳). ובמקום הזה לתמה.

(ב-ג) וישראל נחלקו בו לשלושה חלקים:

• יש מהם צרים – כבני בנימן,

• ויש מהם קמים – והם בנו, ועמשא, וקרובים.

• ויש אחרים – אומרים: כי נפל לא יוסיף קום.⁠¹

1. השוו ללשון הפסוק בעמוס ה׳:ב׳.

LORD, HOW MANY. In the holy tongue the term mah (how)⁠¹ can be used with reference to something very important and in regard to something that is insignificant. Compare How (mah) manifold are Thy works, O Lord (Psalms 104:24); What (mah) is man, that Thou art mindful of him (ibid. 8:5).

Mah (how) is here used in the sense of wonder.⁠²

(2-3) The Israelites were divided into three groups.⁠³ Some like the people of Benjamin were adversaries of David.⁠⁴ Others rose up against David. This group consisted of Absolam.⁠⁵ Amasah,⁠⁶ and other relatives of David.⁠⁷ Another group⁸ said that David fell and would not arise again.⁠⁹

1. Or, what.

2. It introduces a question. Mah literally means, what. Hence Ibn Ezra’s comment that here it means, how.

3. The term many (rabbu, rabbim) is employed three times by David. This indicates to Ibn Ezra that David had three types of enemies (Filwarg).

4. Saul, the king who David displaced, came from the tribe of Benjamin.

5. Lit. “David’s son.”

6. See Samuel II 17:25.

7. David’s relatives did not hate David. They wanted to seize power for their own personal reasons (Filwarg).

8. Mentioned in verse 3.

9. They were opportunists. Hence they joined the rebellion.

י״י מה רבו צרי – כי אפילו בנו נהפך לו לאויב, ועמשא בן אחותו היה עם אבשלום, ורוב ישראל שנטה לבבם אחרי אבשלום. וזהו טעם הכפל.

רבים קמים עלי – וכלם הם קמים עליו ומתיעצים להלחם עמו. ושמעי בן גרא שהעיז פניו לחרפו ולסקלו באבנים.

Lord, how are mine adversaries increased! – For even his son had turned against him for an enemy, and Amasa, his sister's son, was with Absalom, and the greater part of Israel, whose heart inclined after Absalom; and this is reason for the repetition.

Many they are that are rising up against me – All were rising up against him and were taking counsel to fight against him; and Shimei ben Gera even, who dared to reproach him and to pelt him with stones.

מה רבו צרי. כל ישראל אחרי אבשלום¹: [רבים] קמים עלי. שמעי בן גרא וסיעתו²:

1. ע״פ לשה״כ בשמואל ב׳ (טו יג) ׳היה לב איש ישראל אחרי אבשלום׳.

2. רש״י פירש ׳רבים קמים עלי - בני אדם גדולים בתורה גדולים בחכמה גדולים בעושר גדולים בקומה, כגון שאול וילידי הרפה דואג ואחיתופל׳. הרי ש׳מה רבו צרי׳ היא תלונה על ריבוי מספר צריו, ו׳רבים קמים עלי׳ על איכותם, שהם גדולים בכח או בתורה.

ה׳ מָה רַבּוּ צָרָי. נגד קשר אבשלום כולו אמרוֹ: רַבִּים קָמִים עָלָי. היה קשר אמיץ¹:

1. ע״פ שמואל ב׳ (טו יב) ׳ויהי הקשר אמיץ והעם הולך ורב את אבשלום׳.

ה׳ מה רבו צרי – צריך ליזהר בטרחא שבשם פן ח״ו יבוא לידי חירוף כמ״ש בפרשת קרח אצל כל הקרב הקרב.

מה רבו צרי – עד שאף בני קם עלי.

רבים – בני אדם גדולים כשמעי ודואג ואחיתופל.

(ב-ג) עלי. לנפשי – ברוב מקומות שיגביל הנפש נגד הגוף יכוין על הנפש הרוחניית (ישעיהו מ״ט ז׳, נ״א כ״ג איוב ל״ג י״ח כ״ב כ״ח) ובספר זה בכ״מ, (לקמן ו׳ ד׳),

סלה – הוא ציון ההפסק בכל מקום.

ה׳ מה רבו צרי כי אויבי דוד התחלקו לשתי כתות, יש שהיו צוררים את דוד עצמו ולא רצו שימלוך הוא רק שימלוך אבשלום בנו, ויש שקמו עליו מצד שחשבוהו לאיש חוטא ובליעל בלתי נושע בה׳, כשמעי שקראו איש הדמים איש הבליעל וז״ש רבים קמים עלי היינו על מלכותי.

(ג) רַבִּ⁠ים֮ אֹמְ⁠רִ֢ים לְ⁠נַ֫פְשִׁ֥י⁠ ⁠אֵ֤ין יְֽ⁠שׁוּעָ֓תָה לּ֬⁠וֹ בֵאלֹהִ֬ים סֶֽלָה׃

Many there are that say of my soul, "There is no salvation for him in God.⁠" Selah.⁠¹

1. Selah | סֶלָה – The meaning and function of this word (found only in Tehillim and Chavakkuk 3) is debated. Some connect it to the root "סלל", which means to lift up (see Yeshayahu 57:14). Thus Radak (on Tehillim 3:3) suggests that it is not part of the psalmist's words, but is a musical term, signifying that one should raise one's voice, while Hoil Moshe suggests that it is a reference to God, meaning: "To the One on High". Cf. Ibn Ezra that it is an expression of confirmation, meaning: "true" or: "it is so", and Targum Yonatan on Chavakkuk 3:3 that it means: "forever".

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

סַגִיאִין אָמְרִין לְנַפְשִׁי לֵית פּוּרְקָנָא לֵיהּ בֵּאלָהָא לְעָלְמִין.

Many say to my soul, “There is no redemption for him in God forever.”

רבים אומרים לנפשי – ר׳ שמואל פתר קרא בדואג ואחיתופל שהיו רבים בתורה. אמרו איפשר אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב יש לו תשועה. אין ישועתה לו. ואתה ה׳ מגן בעדי כל אלו שהגנת עלי בזכות אבותי. כבודי על ידי חושי שנתבססה מלכותי על ידו. ומרים ראשי על ידי נתן הנביא שאמר לי בשמך (שמואל ב י״ב:י״ג) גם ה׳ העביר חטאתך. ורבנן פתרי קרא באומות העכו״ם. רבים אלו אומות העכו״ם. כמה דאמר (ישעיהו י״ז:י״ב) הוי המון עמים רבים. אומרים לנפשי איפשר אומה ששמעה מפי אלהים שאמר (שמות כ׳:ב׳) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. ולסוף ארבעים יום אמרו לעגל (שם ל״ב:ד׳) אלה אלהיך ישראל. יש להן תשועה. אין ישועתה לו. ואתה ה׳ שהסכמת עמהם בתורה (שם כ״ב:י״ט) זובח לאלהים יחרם. מגן בעדי אלולי דאנהרת לי מגנהון דאבהתי שהגנת עלינו. כבודי ששכנת שכינתך בתוכנו שנאמר (שם כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ומרים ראשי תחת שהיינו מחויבים לך הרמת ראש נתת לנו תלוי ראש נתת לנו שנאמר (שם ל׳:י״ב) כי תשא את ראש.

רבים אומרים לנפשי – רבי שמואל פתר קרייא בדואג ואחיתופל שהיו רבים בתורה, אומרים לנפשי אומרים לדוד אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב יש לו ישועה, אין ישועתה לו באלהים סלה, אמר דוד ואתה ה׳ הסכמת עמהם וכתבת בתורה מות יומת הנואף והנואפת.

וכת׳יר מן יקול פי נפסה עני סרמדא ליס לה מגות׳ה מן ענד אללה.

ורבים אומרים עלי בלבם תמיד. שאין לי ישועה מאת ה׳.

רבים, ורבים האומרים בלבם עלי תמיד אין לו תשועה מאת ה׳. בכל מקום מתרגם רבינו סלה ״סרמדא״ שהוראתה תמיד, נצח, ללא הפסק.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(ג) וקו׳ רבים אומרים לנפשי יעני יטׄנון בי דׄלך מתׄל קו׳ ואני אמרתי בחפזי (תהלים קטז:יא) ואני אמרתי אך דלים (ירמיהו ה:ד).

וישועתה מזיד אלהא בעד חצול מעני אלתׄאנית פי אלתא קבלהא וצאר פי מוצׄע הא ישועה. וזידת אלתא עליה כמא זיד פי נפלאתה אהבתך (שמואל ב א:כו). אחת¹ גבעתה (שופטים כ:לא) הרמתה (שמואל א א:יט) כמא זידת פי אלמדׄכר פי ביתה ולילה ויבא החדרה (בראשית מג:ל).

וקו׳ לו מן דון לי למא אכׄרגׄ אלטׄן בלפטׄ אלאמירה וכאנת אללאם פי לנפשי במעני ענﹼﹺי חכי אלאמר עלי וגׄה מא כאן יכון אלטׄן נטקאﹰ ולו כאן עלי מעני אלטׄן לכאן קו׳ אין ישועתה לי אﹸٴוﹾלﹶי.

1. אחת] 5א ואחת MSS

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

(3) It states “many thought of me” (Psalms 3:3) meaning they thought about me, which is like “I said rashly” (Psalms 116:11) “and then I thought: these are just poor folk” (Jer. 5:4).

And “deliverance (yəŠûʿāṯâH)” (Psalms 3:3). An additional H (Hē) following what has already been marked feminine by a T (Tāw) preceding it. It is in place of the H (Hē) yəŠûʿâ. The additional T (Tāw) is like the addition (one) in niP̄Laṯâ (2 Sam. 1:26), GiḆʾāṯâH (Judges 20:31) and Hā-RāMāṯâH (1 Sam. 1:19). Just as a H (Hē) is added to masculine nouns BeṯâH, LayLâH and “haḤaḎRâH” (Gen. 43:30).”

It states “him” (Psalms 3:3) rather than (the more suitable) ‘me’, as he gave expression to the thought in the om of a (third person) command. The L (Lāmęḏ) of “me” was meant as about me; the command was said, as in what he thought was uttered aloud. But if it was meant (as just) a thought then it would have been more appropriate for the statement to have been ‘there is no deliverance for me’ in the first place.

אין ישועתה לו – לפי שבא על אשת איש.

אומרים לנפשי – על נפשי.

say concerning my soul Heb. לנפשי, concerning my soul.

"He has no salvation in God to eternity" Because he was intimate with a married woman.

רבים אומרים לנפשי – אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה יש לו תקוה עולמית.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ג) רבים אומרים לנפשי – בעבור נפשי, כדרך: ואמר פרעה לבני ישראל (שמות י״ד:ג׳), אמרי לי אחי הוא (בראשית כ׳:י״ג).

ישועתה – התי״ו סימן ללשון נקיבה דרך צחות, כמו: אימתה (שמות ט״ו:ט״ז), בצרתה (תהלים ק״כ:א׳).

והזכיר על נפשי:⁠^א לו – כמו: כל נפש שבעה^ב (בראשית מ״ו:כ״ה).

ורבים יפרשו סלה – כמו: לנצח. ואיננו נכון.

ומתרגם ספר תהלות לערלים אמר כי מלת סלה אין לה טעם רק היא לתקון טעם הנגון. והעד: כי לא תמצא זאת המלה בכל המקרא כי אם בתפילת חבקוק שלשה (חבקוק ג׳:ג׳,ט׳,י״ג), שהיא כדרך תהלות: על שגיונות (חבקוק ג׳:א׳) כמו: שגיון לדוד (תהלים ז׳:א׳), למנצח בנגינותי (חבקוק ג׳:י״ט).

והנה יהיה פירוש סלה – לנצח, וכתוב על מי מריבה סלה (תהלים פ״א:ח׳). ופעם אחת היתה גם כתוב וקדוש מהר פארן סלה (חבקוק ג׳:ג׳). ויש אומרים: כי סלה – שב אל וקדוש. ועוד כתיב ערות יסוד עד צואר סלה^ג (חבקוק ג׳:י״ג).

והנכון: כי טעם^ד סלה כמו: כן הוא, או ככה ואמת הדבר ונכון הוא.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״נפשי״.

ב. כן בכ״י פרמא 1870, וכן תוקן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״רעיבה״.

ג. כן בכ״י פרמא 1870, פרמא 2062. ״ויש אומרים... צואר סלה״ חסר בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896.

ד. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״כי טעם״.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 2]

(3) OF MY SOUL. Le-nafshi means, of my soul.⁠¹ The lamed here is similar to the lamed in and Pharaoh will say of the children (le-vene) of Israel (Exodus 14:3)² and the lamed in say of me (li):⁠³ He is my brother (Gen. 20:13).

SALVATION. The word yeshuatah (salvation) has two letters that are feminine endings.⁠⁴ This is poetic. Compare, ematah (dread) (Exodus 15:16)⁵ and ba-tzaratah (in distress) (Psalms 120:1).⁠⁶ Scripture uses the term lo⁷(for him) with reference to the word nefesh (soul).⁠⁸ It similarly reads, le-hafik nefesh ra’ev⁹ (to make empty the soul of the hungry) (Isaiah 32:6).

[SELAH.] Many explain the word selah to mean forever. However, this is incorrect.⁠¹⁰

The one who translated the Book of Psalms for non-Jews¹¹ said that the word selah is not an ordinary word.⁠¹² It indicates a certain tone. The fact that this word is not found elsewhere in Scripture with the exception of the three times that it is found in the prayer of Habakkuk,⁠¹³ which like certain psalms has the words Upon Shigionoth¹⁴ in it, like a Shiggaion of David (Psalms 7:1)¹⁵ does, is proof of this. Habakkuk concludes with the words: For the Leader. With my string music (Hab. 3:19).⁠¹⁶

How can¹⁷ the meaning of selah be forever when Scripture states: I proved thee at the waters of Meribah. Selah (Psalms 81:8)?⁠¹⁸ Scripture also states in one place:⁠¹⁹ [God cometh from Teman] And the Holy One from mount Paran. Selah (Habakkuk 3:3).⁠²⁰

However some say that the word Selah²¹ refers back to the Holy One.⁠²²

Scripture further states: Uncovering the foundation even unto the neck. Selah (Hab. 3:13).⁠²³

The correct interpretation of Selah is, it is so or thus it is. This explanation is true and correct.

1. The lamed usually has the meaning of, to. Here it has the meaning of, because, concerning, or of. Thus le-nafshi does not mean to my soul but of my soul.

2. Not to the children of Israel. See note 20.

3. Not to me. See note 20.

4. The heh and the tav. One letter would suffice. Indeed the usual form of the word is yeshu’ah.

5. The usual form of the word is emah.

6. See note 23. The usual form of the word tzaratah is tzarah. The printed texts read ba-tzaratam. The latter is an obvious error.

7. Lo is masculine.

8. Nefesh is a feminine. Hence the term used should have been lah (for her).

9. Ra’ev is masculine. In view of the fact that nefesh is feminine Scripture should have used the term re’evah. Ibn Ezra points out that Scripture is occasionally inconsistent in this type of grammatical usage. He does not explain why.

10. Ibn Ezra will soon explain why.

11. The reference is to Jerome (d. 512) who translated the Bible into Latin.

12. Lit. “The word selah has no meaning.”

13. Hab. 3:3, 9, 13.

14. Hab. 3:1. For Ibn Ezra’s interpretation of a Shigaion see his comments on Ps. 7:1.

15. Hab. 3:1 reads: A prayer of Habakkuk the prophet. Upon Shigionoth. Ps 7:1 reads: Shiggaion of David, which he sang unto the Lord, concerning Cush a Benjamite.

16. Comp. Ps. 6:1. This is additional proof that Habakkuk’s prayer is a psalm like composition.

17. So Filwarg. The printed texts read: “Behold, the meaning of seleh is forever.” This reading is contradicted by what follows.

18. For in this case the verse means, I proved thee at the waters of meribah forever. However, God did not prove Israel forever at the waters of meribah. Hence the word selah cannot mean forever.

19. Lit., “it was also once written.”

20. God does not always come from mount Paran. Hence we have additional proof that selah cannot mean forever.

21. In Hab. 3:3.

22. Selah describes God. According to this interpretation our verse should be understood as saying, And the Holy One who is eternal (selah) from mount Paran. Thus this verse cannot be used as an argument against those who maintain that selah means forever.

23. This verse is additional proof that selah does not mean forever.

רבים אמרים לנפשי לנפשי – בעבור נפשי, כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ׳:י״ג), וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כ״ו:ז׳), והדומים להם. והטעם: כי רבים מחכמי ישראל, כמו אחיתופל ואחרים, היו חושבים כי היה לו זה העונש על דבר בת שבע, כמו שהיה. והיו גם כן חושבים שלא תשוב המלוכה לו לעולם, לפיכך היו אחרי אבשלום ומרדו בו והיו אומרים כי אין לו חלק לעולם הבא. לפיכך אמר לנפשי.

ואמר: אין ישועתה לו באלהים אין ישועה לו בעולם הזה כי לא ינצל מיד אבשלום ואין ישועתה לנפשו לעולם הבא. לפיכך אמר גם כן ישועתה, רצונו לומר: ישועה וישועה. כי כל כפל תוספת לכפל הענין. וכן עזרתה (תהלים מ״ד:כ״ז, ס״ג:ה׳, צ״ד:י״ז): רב עזרה. תבואתה (דברים ל״ג:ט״ז), נפלאתה (שמואל ב א׳:כ״ו), החבאתה (יהושע ו׳:י״ז) כמו שכתבתי בחלק הדקדוק מספר מכלול. וכן אמר בדרש (מדרש שוחר טוב): רבים אמרים רבים בתורה... דואג אב בית דין היה שנאמר אביר הרעים אשר לשאול (שמואל א כ״א:ח׳). ואחיתפל יועץ (דברי הימים א כ״ז:ל״ג), ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים (שמואל ב ט״ז:כ״ג). ומה היו אומרים? אפשר אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב יש לו תשועה? אין ישועתה לו באלהים.

סלה – ומלת סלה רוב המפרשים אמרו שהיא כמו לעולם. וכן תרגמה יונתן בתפלת חבקוק (חבקוק ג׳:ג׳,ט׳,י״ג): לעלמין. וכן היא שגורה זאת המלה בתפלותינו בזה הענין.

והחכם רבי אברהם בן עזרא, זכר צדיק לברכה, פרש: שהיא כמו אמת. ואני אומר: כי איננה מלת ענין. ופירושה לשון הגבהה מן סלו סלו המסלה (ישעיהו ס״ב:י׳). כלומר: באותו המקום שהיא נזכרת ונקראת זאת המלה היתה הרמת קול המזמור. והראיה כי לא תמצא אותה אלא בזה הספר ובתפלת חבקוק שהיתה שיר, כמו שכתוב גם כן שם (חבקוק ג׳:י״ט) למנצח בנגינותי.

Many there are which say of my soul (לנפשי) – that is, "about my soul,⁠" as "Say concerning me (לי), He is my brother" (Gen. 20:13); "and the men of the place asked of his wife (לאשתו)" (ibid. 26:7), and such like. And the reason: because many of the wise ones of Israel, as Ahithophel and others, were of opinion that this punishment came to him on account of the affair of Bathsheba, as was actually the case; and they were thinking likewise that the kingdom would never return to him; therefore they followed Absalom and rebelled against him, and were saying that for him there was no portion in the world to come. Therefore he says of my soul. And he says:

There is no salvation (ישועתה) for him in God – There is no salvation for him in this world, for he cannot escape from the hand of Absalom, neither is there salvation for his soul in the world to come. For this reason it is that he uses the intensive form ישועתה ["salvation"], his meaning being salvation and salvation; forevery reduplication of ending is (equivalent) to a duplication of meaning; and in like manner (we have) עזרתה (Ps. 44:27; 63:8; 94:17) (meaning) "great help"; תבואתה (Deut. 33:16); נפלאתה (2 Sam. 1:26) החבאתה (Joshua 6:17) as I have written in the grammatical part of the book Miklol. And so in the Haggadic interpretation (Shoher Tob, ad loc.) it says: "Great ones are saying, i.e. (men) great in the Torah... Doeg the Ab beth Din it was of whom it is said 'chiefest of Saul's shepherds' (1 Sam. 21:8); 'And Ahithophel was counsellor' (1 Chron. 27:33); 'and the counsel of Ahithophel which he counselled in those days was as if a man inquired at the oracle of God' (2 Sam. 16:23). And what was it they were saying? 'Is it possible! The man who took captive the ewe–lamb and slew the shepherd and caused Israel to fall by the sword, shall there be salvation for him? There is no salvation for him in God!'"

Selah – The majority of commentators say of the word Selah that it is equivalent to לעולם ("forever"); and so Jonathan renders it in the Prayer of Habakkuk (3:3, 9, 13) forever (לעלמין). And in this sense the word is common in our prayers. And the learned Rabbi Abraham ben Ezra – may the memory of the just be blessed! – has interpreted (ad loc.) that it is equivalent to אמת (truth). For myself, I say it is not a significant word. And it is to be interpreted as having the meaning "lifting up" (of the musical accompaniment) from (the passage) "cast up, cast up (סלו) the way" (Is. 62:10), signifying that at the point where this word is mentioned and read there was a raising of the sound of the music (מזמור). And the proof is in the fact that it is not found except in this book and in the Prayer of Habakkuk, which was a song (accompanied by music), as is written also there (3:19), "For the chief musician on my stringed instruments.⁠"

[רבים] אומרים לנפשי אין ישועתה לו. אחיתופל וחבריו¹, שאמרו שחטא בת שבע היה ׳מעוות לא יוכל לתקון׳ (קהלת א טו)²:

1. והנה נזכרו כאן שלושה לשונות של מתנגדי דוד, צרי, קמים, רבים (עיין אבע״ז), ורבינו מפרש ש׳הצרים׳ הם רוב ישראל שנטו אחרי אבשלום, ׳הקמים׳ הם שמעי בן גרא וסיעתו, ו׳הרבים׳ הם אחיתופל וסיעתו. והרד״ק כתב קרוב לזה: ׳ה׳ מה רבו צרי - כי אפילו בנו נהפך לו לאויב, וַעֲמָשָׂא בן אחותו היה עם אבשלום, ורוב ישראל שנטה לבבם אחרי אבשלום, וזהו טעם הכפל, רבים קמים עלי, וכולם הם קמים עליו ומתייעצים להלחם עמו, ושמעי בן גרא שהעיז פניו לחרפו ולסקלו באבנים׳.

2. שאמרו ׳לנפשי אין ישועתה׳, לא תהיה לנפשי ישועה, ׳כי רבים מחכמי ישראל, כמו אחיתופל ואחרים, היו חושבים כי היה לו זה העונש על דבר בת שבע, כמו שהיה, והיו גם כן חושבים שלא תשוב המלוכה לו לעולם, לפיכך היו אחרי אבשלום ומרדו בו והיו אומרים אין לו חלק לעולם הבא, לפיכך אמר ׳לנפשי׳, ואמר ׳אין ישועתה לו באלהים׳, אין ישועה לו בעולם הזה כי לא ינצל מיד אבשלום, ואין ישועתה לנפשו לעולם הבא, לפיכך אמר גם כן ׳ישועתה׳, רצונו לומר ישועה וישועה, כי כל כפל תוספת לכפל הענין׳ (רד״ק), וכן מבואר בשיעורים: ׳וזאת הסיבה שבאו שני סימנים לנקבה במילת ׳ישועתה׳, כי הנקבוּת תורֶה תשוש וחולשה, כאמרם (ראה רש״י במדבר יא טו) במילת ׳אַתְּ׳ - תשש כוחו כנקבה, נמצא אבדן אחד בעולם הזה ואבדן אחד לעולם הבא, וכל שכן באמרו ׳סלה׳ שיורה שאין לו ישועה לעולם׳. ובמשנה בחגיגה (ט.) אמרו ש׳מעוות לא יוכל לתקון׳ נאמר על הבא על הערווה והוליד ממנה ממזר. ולדעת אחיתופל היתה בת שבע אשת איש, והרי דוד הוליד ממנה בן, אם כן היה חטאו בה ׳מעוות לא יוכל לתקון׳, ואין לו עוד ישועה ואפשרות לשוב בתשובה. ובשיעורים, וכן בפירוש להלן (לח יג) רמז רבינו למה שהזכירו חז״ל בתנחומא (כי תשא ד) ׳רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה, רבי שמואל בר אמי ורבנן, רבי שמואל בר אמי פתר קרא בדואג ואחיתופל, רבים - אלו דואג ואחיתופל שהיו רבים בתורה, אומרים לנפשי - שהיו אומרים לדוד, אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב, יש לו תשועה [בתמיהה], שנאמר אין ישועתה לו באלהים סלה׳, וכן הביא הרד״ק כאן. וכ״כ רש״י ׳אין ישועתה לו באלהים סלה - לפי שבא על אשת איש׳.

(ג-ז) רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי – בעבור נפשי¹ – אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה. כי היו אומרים שדוד אובד הוא בעולם הזה ובעולם הבא על חטא הכבשה והרועה². וזאת הסיבה שבאו שני סימנים לנקבה במילת ׳ישועתה׳, כי הנקבוּת תורֶה תשוש וחולשה, כאמרם במילת ׳אַתְּ׳ – תשש כוחו כנקבה³, נמצא אבדן אחד בעולם הזה ואבדן אחד לעולם הבא⁴, וכל שכן באמרו ׳סלה׳ שיורה שאין לו ישועה לעולם⁵. ולכן אמר דוד, הם אומרים שאובד אני, וְאַתָּה ה׳ אשר אתה מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי⁶, אשר בקוֹלִי אֶל ה׳ אֶקְרָא פעמים אחרות רבות וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה, אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה – כלומר, נחתי והתחלתי לשכב ולישן, כי דאגה בלב איש תשחנו⁷ ואל תתנהו לנוח ולישן, וכן אמר, הם אומרים שאין לי ישועה, ׳ואתה ה׳ מגן׳ וגו׳ הרגיל לענות אותי, יודע אתה כי התחלתי לנוח מעט⁸, והֱקִיצוֹתִי כִּי ה׳ יִסְמְכֵנִי, ולֹא אִירָא מאותם רִבְבוֹת העָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי – האנשים שקמו עלי הנזכרים לעיל, ר״ל, שלא ירא מאותם העמים הרבים אשר שָׂמוּ צריו לנגדו⁹:

1. ראה אבע״ז.

2. ראה שמואל ב׳ (יב א-ד). ובתנחומא (כי תשא ד) ׳רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה, רבי שמואל בר אמי ורבנן, רבי שמואל בר אמי פתר קרא בדואג ואחיתופל, רבים – אלו דואג ואחיתופל שהיו רבים בתורה, אומרים לנפשי – שהיו אומרים לדוד, אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב, יש לו תשועה [בתמיהה], שנאמר אין ישועתה לו באלהים סלה׳. ובפירוש ר״א מנולה: ׳סלה – לא בעה״ז ולא בעה״ב, באמרם, הרי שהרג את הרועה וגזל את הכבשה יש לו חלק לעולם הבא׳.

3. כ״כ רש״י בבמדבר (יא טו), וכן בדברים (ה כד), וראה פירוש רבינו בשני המקומות, ובשיעורים לבמדבר שם.

4. השווה רד״ק.

5. ׳ומילת סלה, רוב המפרשים אמרו שהיא כמו לעולם׳ (רד״ק). ואף שבסמוך (פסוק ט) מפרש ׳סלה׳ באופן אחר, נראה שזו משמעות נוספת, אך בוודאי שגם ׳לעולם׳ במשמעות התיבה, וראה המובא שם בשם העיון תפילה.

6. שלא אובד בשביל אותו החטא, לפי שאתה ׳כבודי׳ – שהשגתי שלימות על ידי עסק התורה, ואין עבירה מכבה תורה, ואתה ׳מרים ראשי׳ – בתשובה (ע״פ הנדפס).

7. ע״פ משלי (יב כה), כלומר תשפיל אותו.

8. מבריחתו ודאגתו מאבשלום, שהגיע למחניים, כמו שפירש (פסוק א).

9. הרבים הקמים עליו ׳שתו׳ עליו ׳רבבות עם׳ – עמים רבים, שהסיתו אותם נגדו. וכנראה שהכוונה לכל שבטי ישראל שאבשלום קומם נגד דוד, ובא אתם עליו למלחמה.

אומרים – בלא מאריך באל״ף.

ישועתה לו באלהים – היו״ד בגעיא.

סלה – ענינו בכ״מ כמו לעולם.

לנפשי – על נפשי יאמרו שעד עולם לא יהיה לי תשועה מה׳ וכאשר החל לנפול לא יוסיף לקום.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ורבים אומרים על נפשי מצד אושר הנפש, כי אין לו ישועתה באלהים מצד חטאו ומריו, בזה מסיים מאמר הא׳ במלת סלה, וכבר בארתי בפירוש שמואל, שהיו בין יועצי אבשלום שתי כתות, כת א׳ שרצו להרגו כמו שהיה עצת אחיתופל, וזה הכת שאמרו שאין לו ישועה באלהים, וכת הב׳ שרצו לקחת ממנו את המלכות לבד ושישאר בחיים כמו שהיה עצת חושי הארכי, והם הקמים עליו לבדו מצד מלכותו לא על נפשו להרגו. (חלק ב׳)

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ד) וְ⁠אַתָּ֣⁠ה יְ֭הֹוָהי֭״י מָגֵ֣ן בַּעֲדִ֑י⁠ כְּ֝⁠בוֹדִ֗י וּמֵרִ֥ים רֹאשִֽׁי׃

But you, Hashem, are a shield about me; my glory, and the One who lifts up my head.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַנְתְּ יְיָ תְּרִיס עֲלֵי יְקָרִי וּמְרִים רֵישִׁי.

But you, O LORD, are a shield over me, my glory and the one who raises my head.

מגן בעדי – שהגנת עלי בזכות אבותי שהחזרת אותי למלכות, ומרים ראשי תחת שהייתי חייב לך (הרמת) [תלוי] ראש נתת לי (תלוי) [הרמת] ראש ע״י נתן הנביא שאמר לדוד גם ה׳ העביר חטאתך לא תמות, רבנן פתרין קריא בעובדי אלילים ולמה הוא קורא אותם רבים קמים הוי המון עמים, רבים אומרים לנפשי אומרים לישראל אומה ששמעה מאלהיה לא יהיה לך אלהים אחרים לסוף ארבעים יום אמרו לעגל אלה אלהיך ישראל יש לו ישועה אין ישועתה לו באלהים סלה, אמרו ישראל ואתה ה׳ הסכמת עמהם וכתבת בתורה זובח לאלהים יחרם, מגן בעדי שהגנת עלינו בזכות אבותינו, כבודי שהשרית שכינתך בינינו דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

ומרים ראשי – תחת שהיינו חייבים תלוי ראש נתת לנו הרמת ראש כי תשא את ראש בני ישראל.

ואנת יא רב תרסי, וכרמי וראפע שאני.

ואתה ה׳! מגני וכבודי ומרים קרני.

ומרים ראשי, מרומם כבודי. וכן תרגם לקמן קי, ו. וכ״כ רבינו בספרו האמו״ד מאמר ב פ״י ורצו הנביאים במלת ראש כבוד ורוממות כדרך שנאמר בבני אדם כבודי ומרים ראשי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(ד) תׄם אתﹶי במא הו מן כׄלאף טׄנהם מן גׄמיל מדׄהב אללה פיה פקאל ואתה ייי מגן בעדי אי אלואקי לי ומכאן עﹺזﹼﹺי אלדׄי אעתﹶזﹼﹸ בהﹺ [5ב] מﹸרﹶפﹼﹶעﹺ שאני עלי מﹶן נאואני ואלמגׄיב דעאוי וקו׳ מהר קדשו סלה ינבי ען מואלאתﹺ אלדעאٓ ומואטׄבתה פי בית אללה.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

(4) Then he continues that he is against their opinion, regarding belief in God’s providence; therefore, he states “But you, O Lord, are a shield about me;”¹ (Psalms 3:4) as my protector and place of my esteem by which (He) bears him and defend my wishes against one who rises up against me and answers my requests. And the phrase “from His holy Mountain” (Psalms 3:5) implies the guarantor of the prayer and His abiding in the House of God.⁠²

1. An interpretation of the anthropomorphism philosophically.

2. An interpretation of the anthropomorphism philosophically.

ואתה {יי׳} מגן בעדי – שאמרת ״גם העביר חטאתך לא^א תמות״ (שמואל ב י״ב:י״ג).

א. כן בפסוק. בכ״י (כאן ולהלן ה׳:ח׳): ״ולא״.

ואתה מגן – שם. ואיננו פועל, כי היה ראוי^א להיותו על משקל הנני מיסב (ירמיהו כ״א:ד׳).

וטעם מגן – שהוא לא בא במלחמה.

וטעם כבודי^ב – כי כל המנצח יש לו כבוד.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״ראוי״.

ב. כן בפסוק וכן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״כבודו״.

BUT THOU, O LORD, ART A SHIELD. The word magen (shield)⁠¹ is a noun. It is not a verb, for if it was then it would be vocalized like the word mesev (turn back)⁠² in Behold, I will turn back (Jer. 21:3).⁠³

Scripture reads: a shield. It says this, because David did not enter into the battle.⁠⁴

Scripture reads: My glory. It says this, because whoever is victorious is honored.

1. From the root gimel, nun, nun.

2. From the root samekh, bet, bet.

3. For this is the way double roots in the hifil are vocalized.

4. Against Absalom. See Samuel II 18:1-4.

ואתה י״י מגן בעדי – הפך דבריהם שאומרים שאין לי תקוה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. הם חושבים ואומרים כן. ואתה תעשה עמי בהפך ותהיה מגן בעדי להצילני בעולם הזה ומגן בעדי לעולם הבא.

כבודי – והכבוד הוא הנפש כמו ויגל כבודי (תהלים ט״ז:ט׳), למען יזמרך כבוד (תהלים ל׳:י״ג). ומגן שזכר עומד במקום שנים: מגן בעדי ומגן כבודי.

או פירוש כבודי – הפך הקלון שהיה לו בברחו.

ומרים ראשי – שלא אבוש ולא יפלו פני לפני אויבי, אלא אלך בקוממיות ובהרמת הראש. כי כשתצילני יכירו וידעו, כי אתה מחלת לי העון בזה העונש שתענישני.

But Thou, Lord, art a shield about me – the opposite of their words who are saying that there is no hope for me in this world, nor in the world to come. Thus they are thinking and saying; but Thou wilt deal with me in the very opposite way and wilt be a shield about me to deliver me in this world and a shield about me in the world to come.

My glory – The "glory" is the soul, as "and my glory rejoiceth" (Ps. 16:9); "in order that (my) glory may sing praise to Thee" (Ps. 30:13), and (the word) "shield" which he has already used is to be understood here, "a shield about me" and "a shield of my glory.⁠" Or the interpretation of my glory may be: the opposite of the dishonour which was his as a fugitive.

and the lifter up of mine head – so that I shall not be put to shame nor my countenance fall before my enemies, but I shall walk erect and with uplifted head; for when Thou deliverest me they will recognise and know that Thou hast pardoned me the iniquity through this punishment with which Thou dost punish me.

ואתה ה׳ מגן בעדי. שלא אובד בשביל אותו החטא¹, וזה², כי אתה כבודי - בהתבונן בתורתך שעסקתי בה³, ו׳אין עבירה מכבה תורה׳ (סוטה כא.)⁴, ומרים ראשי - בתשובה⁵:

1. ׳היפך דבריהם שאומרים שאין לי תקוה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, הם חושבים ואומרים כן, ואתה תעשה עמי בהיפך ותהיה מגן בעדי להצילני בעולם הזה, ומגן בעדי לעולם הבא׳ (רד״ק).

2. הסיבה שתהיה לי כפרה על אותו החטא.

3. ׳כבוד׳ – הוא שלימות הכח השכלי הנקרא ׳כבוד׳ ו׳צלם אלקים׳, כי בשלימות זו יתנשא השכל האנושי מעל כל הנפסדים (ע״פ לשון רבינו בזכריה ב יב-יד), כי הנשמה היא רוחנית ומובדלת מחומר, וכיון שהתבונן האדם בה בתורה והשיג אהבת ה׳ ויראתו, הרי היא הופכת להיות נצחית, וזוהי שלימות הנפש המשכלת הנקרא ׳כבוד׳, ׳כי הכבוד הוא אצלנו בהשיגנו מעלה על זולתנו׳ (לשון רבינו בכוונת התורה בסופו), ולכן מעלת הנצחיות שישיג האדם ע״י שלימות הנפש, שהיא מעלה על כל שאר הנבראים הגשמיים, נקראת ׳כבוד׳. ובכוונות התורה כתב רבינו ׳ובהיות כי התענוג, לפחות בזמן שלא נהיה צריכים מן המאכל והמשתה והמשגל ושאר התאוות הגשמיות, הנה היותר נכבד אצלנו הוא תענוג הכבוד, וזה בהשיגנו מעלה על זולתנו, ותענוג השמחה אשר הוא השגת איזה דבר אשר נרצה בו, הנה השמחה הראויה לייחס אל העצם השכלי הנקרא ׳אלהים׳ בהשיגו חיי עולם היא בהשיגו שלימות באור פני מלך, והכבוד לעצם השכלי לחיי עולם הוא בהשיגו המעלה אשר תהיה לצדיקים איש על חברו ועל מלאכי השרת, כאמרם ז״ל (סנהדרין צג.) ׳גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת׳⁠ ⁠׳. [ונמצא שהנשמה נקראת ׳כבוד׳ כאשר השיגה נצחיות שאז יש לה מעלה על כל הנפסדים, הנבראים הגשמיים, ואילו הכבוד שניתן לנשמה בעולם הבא כשכר היא המעלה על שאר הרוחניים, שאר הצדיקים והמלאכים]. וגם הרד״ק כאן פירש שהכבוד הוא הנפש. וראה מש״כ רבינו להלן (עג כד) ׳ואחר כבוד תקחני - ואחר שישיג ׳צלם אלקים׳ אשר בי ׳כבוד׳ שלימותו, ׳תקחני׳ ותאספני אליך׳, וראה מש״כ באבות (ו׳:ג׳) על המשנה ׳אין כבוד אלא תורה׳.

4. ׳עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה׳, והיינו כי על ידי התורה קנה האדם חיי נצח, ולא תוכל העבירה לבטל זאת ממנו, אלא את השכר, ולכן מצוה שיש בה שכר יכולה להימחק מפני העבירה, אך לא התורה. וכן כתב רבינו בדרשת ׳מחנה אלהים זה׳: ׳בידיעת שתי אלה [גדלו וטובו של ה׳, שממנו בא האדם לידי אהבתו ויראתו] יקנה האדם חיות נצחי, כאמרו (דברים לב מז) ׳כי הוא חייכם׳, וזה ביאר שלמה באמרו (משלי כא טז) ׳אדם תועה מדרך שכל בקהל רפאים ינוח׳, ואמר (שם טו כד) ׳אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה׳, ולזה אמרו בסוטה פרק היה נוטל דף כא. ׳אין עבירה מכבה תורה, שנאמר (שה״ש ח ז) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה׳. ולדברי רבינו מתפרשים דברי הגמרא, ש׳תורה׳ הוא ההתבוננות בשכלו המביאה לאהבת ה׳ ויראתו שעל ידם זוכה האדם לנצחיות, ולכן ׳מים רבים׳ של עבירות אינם יכולים לכבות את ׳האהבה׳, אהבת ה׳ שהשיג בעיונו בתורה, שכבר הפך לנצחי בזה. וראה מש״כ לעיל (סוף פרק א) ש׳החטאים׳ שעברו עבירה של עריות יזכו לחיי נצח אחרי שיזדככו בייסורין, ורק ה׳רשעים׳ שלא קנו שום קניין נצחי יאבדו.

5. ׳ומרים ראשי - שלא אבוש ולא יפלו פני לפני אויבי, אלא אלך בקוממיות ובהרמת הראש, כי כשתצילני, יכירו וידעו כי אתה מחלת לי העון בזה העונש שתענישני׳ (רד״ק).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

מגן – ענין מחסה כהמגן הזה המציל את הלובשו ממכת חרב וחנית.

בעדי – כנגדי.

ואתה ה׳ – אבל לא כן הוא כי אתה מגן בעדי ותומך כבודי ומרים ראשי כי אחזור למלכותי.

ואתה משיב נגד הקמים על מלכותו,

ואתה ה׳ מגן בעדי – ונגד האומרים שאין לו ישועה באלהים מצד חטאו, אומר אתה כבודי ומרים ראשי שכבודו הוא מצד נפשו הקדושה שחל עליה כבוד ה׳ ובזה ירים ראש למעלה.

מגן בעדי – סביבות גנותיהם עשו גדר לכלוא הרגל מהם, ואולי מזה נהיה שורש גנן ושם מגן, ובכל המזמור הוא מבקש מה׳ שיכלא משונאיו מהגיע אל מגמתם בהצילו מידם, רק אינו מקללם.

כבודי – אלהים שכבוד לי לעבדו, וכן וימירו את כבודם (למטה ק״ו:כ׳) המיר כבודו בלא יועיל (ירמיה ב׳:י״א).

(ה) ק֭וֹלִי אֶל⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֶקְרָ֑א⁠ ⁠וַיַּ⁠עֲנֵ֨נִי מֵהַ֖ר קׇדְשׁ֣וֹ סֶֽלָה׃

With my voice I call to Hashem, and He answers me out of His holy mountain. Selah.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

קָלִי קֳדָם יְיָ אֲצַלֵי יְקַבֵּל צְלוֹתִי מִן טוּר בֵּית מַקְדְשֵׁיהּ לְעָלְמִין.

I pray [with] my voice in the presence of the LORD; he will accept¹ my prayer from the mount of his sanctuary forever.

1. He will accept: Tg lybqy suggests Heb ynn(y.

קולי אל ה׳ אקרא – א״ר ברכיה בשעה שהיה מקדשך בנוי היית עונה את תפלתנו ואף עכשיו שהוא הר שנאמר ויענני מהר קדשו סלה.

קולי אל ה׳ אקרא – א״ר ינאי אע״פ שאמר ה׳ בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס והכניס לתוכו פועלים ועל פתח הפרדס אוצר אחד מלא כל טוב, אמר המלך לפועלים כל מי שישתכר במלאכת הפרדס יטול שכרו מכאן ומי שלא ישתכר ישב בתוך הפלטין וידין אותו המלך, המלך מלך מלכי המלכים הקב״ה, הפרדס העולם הזה, ונתן הקב״ה בני אדם בתוכו שיהיו משמירים את התורה והתנה עמהם כל מי שמשמר את התורה באמת הרי גן עדן לפניו זהו עפעפיו יבחנו בני אדם.

בצותי אד׳ אדעו אלי אללה, יג׳יבני מן ג׳בל קדסה סרמדא.

על ידי שאשמיע את קולי כאשר אקרא אל ה׳ והוא מהר הקודש שלו תמיד יענני.

קולי, בקולי כאשר אתפלל אל ה׳ יענני מהר קדשו תמיד.

קולי אל יי׳ אקרא – פתרונו: בכל עת שקראתי אליך והוא ענני מהר קדשו סלה.

קולי – והטעם אני לא אבוא במלחמה רק ארים קולי בתפילה.

מהר קדשו – בעבור הארון שהיה בציון נקרא הר הקודש וזה קודם דבר ארונה היבוסי.

WITH MY VOICE. I will not enter the battle,⁠¹ but will raise my voice in prayer.

OUT OF HIS HOLY MOUNTAIN. The mountain² is called the holy mountain,⁠³ because the ark was in Zion. This⁴ was before the incident of Araunah the Jebusite.⁠⁵

1. See note 46.

2. Mt. Zion.

3. Even though the temple had not yet been erected.

4. Absalom’s rebellion.

5. David bought the site where the temple would ultimately be built from Araunah the Jebusite. The purchase is described in Samuel II 24:22-24. Absalom’s rebellion is described in Samuel II 15-18.

קולי אל י״י אקרא קולי אל י״י – שאקרא לו מצרה.

ויענני – עבר במקום עתיד, כמו ויענני, וכמוהו רבים. או הוא כמשמעו, כי בטוח היה בזה. או רוח הקדש הופיעה על לשונו. והוא הנכון, כי כבר פרשנו, כי ברוח הקדש נאמרו כל המזמורים. וברוב הנבואה נמצא זה שמדבר עבר במקום עתיד, שהוא כאלו נעשה הדבר כיון שנאמרה ברוח הקדש.

מהר קדשו סלה – נוכל לפרש מהר המוריה. ואף על פי שלא היה עדין קדש, אולי קבלה היתה אצלם כי שם יהיה בית המקדש. ומפני זה עלה דוד בברחו במעלה הזיתים ומשם השתחוה לאל, כי משם אדם רואה המקום ההוא.

או פירוש מהר קדשו – מהר ציון ששם הארון.

או פירוש מהר קדשו – מן השמים כמו מי ישכן בהר קדשך (תהלים ט״ו:א׳).

I cry unto the Lord with my voice – i.e. unto the Lord with my voice, for I cry to Him by reason of (my) distress.

And He answered me – a past (tense) in place of a future, equivalent to "and He will answer me"; and there are many similar cases. Or, it may be taken according to its literal sense; for he was confident of this. Or the Holy Spirit made a revelation upon his tongue; and this is the correct view – for we have already interpreted that all the Psalms were uttered in the Holy Spirit. And in the greater part of prophecy this is found, that the speaker uses a past tense in place of a future; for it is as though the thing had already happened when it has been spoken in the Holy Spirit.

out of His holy hill. Selah – We can interpret (this) of Mount Moriah. And although it was not yet holy, it may be that there was a tradition among them that the Sanctuary would be there. And because of this David, in his flight, ascended the Mount of Olives and from thence worshipped God; for from thence one can see that (holy) place. Or the interpretation of out of His holy hill (may be): from Mount Sion, where the Ark was. Or the interpretation of out of His holy hill (may be) out of heaven, as "Who shall dwell in Thy holy hill?⁠" (Ps. 15:1).

(ה-ז) קולי [אל ה׳ אקרא]. בתפילה¹: ויענני. כבר בתפילותי², וקויתי שכן יעשה עתה³, ולכן אני שכבתי עתה ואישנה כמו בטוח⁴, כי ה׳ יסמכני⁵, ובכן לא אירא [מרבבות עם אשר סביב שתו עלי]:

1. משמע שיקרא עכשיו, ואח״כ אומר שיקרא כמו שנענה פעמים קודמות. אך בשיעורים פירש ׳קולי אל ה׳ אקרא פעמים אחרות רבות׳.

2. ׳ויענני׳ לשון עבר, כלומר, עכשיו אקרא אליו בתפילה, כי בעבר כבר ענה לי כשהתפללתי אליו. והרד״ק פירש שהוא עבר במקום עתיד, או שידע ברוח קודשו שכבר נענה.

3. ולכן גם עתה קולי אל ה׳ אקרא.

4. ׳שכבתי בבטח ואישן בשלום כאדם שאין לו פחד׳ (רד״ק), והיינו עוד לפני שנושע, מתוך בטחונו שיוושע. אבל אבע״ז פירש שאחרי המלחמה יישן בטוח. ויש שפירשו להיפך, שמרוב צרה ופחד לבו אטום עד שדומה לישן (ראה רש״י, אבע״ז, מצודות).

5. הרד״ק כתב ׳ולמה אני בוטח בך כל כך, כי ידעתי כי ה׳ יסמכני, כי כן ראיתי בחלום׳. אך נראה שכוונת רבינו שבוטח שיסמוך אותו גם ללא שראה זאת בחלום.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

קולי – כשאקרא בקולי אל ה׳ ידעתי כי יענני מהר קדשו והיא ציון מקום שכינתו.

סלה – עד עולם יענני ר״ל גאולת עולם תהיה כי לא אשוב עוד להיות גולה ובורח.

קולי אל ה׳ אקרא – מזכיר בזה מה שסופר (שמואל ב ט״ו) שבעת ברח דוד מפני אבשלום לקחו הכהנים עמם את ארון הברית, ויאמר המלך לצדוק השב את ארון האלהים העיר אם אמצא חן בעיני ה׳ והראני אותו ואת נוהו, כי בטח לבו שיענהו ה׳ מרחוק כמקרוב, ועל זה אמר קולי אל ה׳ אקרא בכ״מ אשר אהיה, והוא יענני מהר קדשו מרחוק כמקרוב סלה סיום הענין. (חלק ג׳)

קולי – ע״ד קול דמי אחיך צועקים (בראשית) דמי אחיך צועקים בקול רם, גם כאן אקרא בקול רם אל ה׳.

מהר קדשו – מירושלים שהרים סביב לה וגם בתוכה. וכן הר יהודה ענינו נחלת יהודה שהיא ארץ הרים.

(ו) אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָאִ֫ישָׁ֥נָה⁠ ⁠הֱקִיצ֑וֹתִי כִּ֖י יְהֹוָ֣הי״י֣ יִסְמְ⁠כֵֽנִי׃

I lay down, and I sleep; I awake, for Hashem sustains me.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲנָא שְׁכִיבֵית וּדְמַכֵית אִתְעֲרֵית מְטוּל דַיְיָ סָמִיךְ יָתִי.

I lay down, and I slept; I awoke, because the LORD sustains me.

אני שכבתי ואישנה – אמר דוד אני שכבתי מן הנבואה ואישנה מרוח הקדש. הקיצותי על ידי חושי הארכי. כי ה׳ יסמכני על ידי נתן הנביא שאמר לי (שמואל ב י״ב:י״ג) גם ה׳ העביר חטאתך לא תמות.

אני שכבתי – אמר דוד שכבתי מן הנבואה, ואישנה מרוח הקדש, הקיצותי על ידי חושי הארכי, כי ה׳ יסמכני על ידי נתן הנביא שא״ל גם ה׳ העביר חטאתך וגו׳. ד״א אמרה כנסת ישראל אני שכבתי מן הנבואה, ואישנה מרוח הקדש, הקיצותי ע״י אליהו שנאמר הנה אנכי שלח לכם את אליה, יסמכני על ידי משיח.

ואנא אן נמת או סנת או אסתיקצ׳ת פאן אללה יסנדני פי ג׳מיע ד׳לך.

ואני כבר שכבתי או כבר קמתי משינה. ה׳ סומך אותי בהם [בשכיבה ובקימה].

אני, ואני אם שכבתי או ישנתי או הקיצותי הרי ה׳ יסמכני בכל מצב. תרגם שכבתי ״נמת״ נמנום, שינה קלה. ואישנה ״וסגת״ שינה כבדה יותר.

ומתׄל פי קו׳ אני שכבתי ואישנה חאל כׄמולה אלדׄי אסתקאל מנה ותגיﹼﹶיר¹ חאלה למﹼﹶא אנתבה ענה פקאל הקיצותי.

1. ותגיﹼﹶיר] 5ב ותחיﹼﹶיר

And he compares the verse “I lie down and sleep” (Psalms 3:6) to a state of sleep, in which he asks to escape from and a change of state by waking up, therefore he says “I woke up.” (Psalms 3:6)

אני שכבתי ואישנה – לבי אטום בדאגה ופחד.

הקיצותי – מדאגתי, כי בטחתי שי״י יסמכני.

I lay down and slept My heart was clogged from worry and fear.

I awoke from my worry, because I trusted that the Lord would support me.

(ו-ז) אני שכבתי ואישנה – כלומר: משעת שכיבה עד שעה שאני מקיץ משנתי אפי׳ בשעת שינה לא אירא מריבבות כי יי׳ יסמכני, ומקרא זה כמו: ״בשכבך תשמר עליך״ (משלי ו׳:כ״ב).

אני – לבטח^א אשכבה ואישן בלילה שהיתה למחרת המלחמה.

ויש אומרים: כי בנפול מזל האדם הוא דומה לישן ובהתעורר המזל להיטיב לו דומה למקיץ.

א. כן בכ״י פרמא 1870, וכן תוקן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״לבדי״.

I LAY ME DOWN. I lay me down securely and sleep the night before the battle.⁠¹ Some say that a person is like one who sleeps when his star falls and like one who is awake when his star arises to do him good.⁠²

1. With Absalom.

2. Thus I sleep refers to the time that David’s star was unfavorably positioned and I awake to the time that his star was favorably positioned.

אני שכבתי ואישנה – שכבתי בבטח ואישן בשלום כאדם שאין לו פחד.

הקיצותי – ואינני נבהל כאדם הישן מתוך הצרה שהוא נבהל בהקיצו, כי בעודו ישן יראה חלומות רעים כמו שחושב בלבו מפחדו. ולמה אני בוטח בך כל כך?

כי ידעתי כי י״י יסמכני – כי כן ראיתי בחלום.

ובדרש (מדרש שוחר טוב): אני שכבתי מן הנבואה, ואישנה מרוח הקדש, הקיצותי על ידי חושי הארכי, כי י״י יסמכני על ידי נתן הנביא. רצונו לומר: כי דוד נסתלקה ממנו רוח הקדש מפני העצבון והפחד שהיה בו. ורוח הקדש אינה שורה אלא מתוך שמחה (בבלי שבת ל׳:, פסחים קי״ז.). וכשראה חושי הארכי שמח בו שידע שהוא יפר לו עצת אחיתופל והקיץ ושרתה עליו רוח הקדש, ואמר: כי י״י יסמכני על ידי נתן הנביא שאמר לו: גם י״י העביר חטאתך לא תמות (שמואל ב י״ב:י״ג).

I laid me down and slept – I laid me down in safety and slept in peace as a man free from fear.

I awaked, – and was not troubled as is a man sleeping in the midst of distress who on waking is troubled; for while he sleeps he sees evil dreams according to what he has imagined because of his fear. And why am I confident in Thee to this full extent? Because I know that

(for) the Lord sustaineth me – for so I saw in a dream. And in the Haggadic interpretation (Midrash, Shoher Tod, ad loc.): "I laid me down from prophecy, and slept from the Holy Spirit, and awaked by the agency of Hushai the Archite, for the Lord sustains me by means of Nathan the prophet.⁠" His intention is to say that by reason of the toil and fear in which he was the Holy Spirit was withdrawn from David; and the Holy Spirit does not rest (dwell) except in the midst of joy (Bavli Shabbath 30b; Pesahim 117 a). And when he saw Hushai the Archite he rejoiced in him, for he knew that he would frustrate for him the counsel of Ahithophel, and he awoke, and the Holy Spirit rested upon him, and he said For the Lord sustaineth me, by the agency of Nathan the prophet, who said to him, "The Lord also hath put away thy sin: thou shall not die" (2 Sam. 12:13).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ואישנה – בלא מאריך בוא״ו.

הקיצותי – מלא וא״ו ועיין מ״ש בירמיה ל״א.

הקיצותי – הערה משינה.

אני שכבתי – כשאני שוכב ונרדם מגודל הצער.

הקיצותי – ר״ל הפגתי צערי בזוכרי אשר ה׳ יסמכני.

אני שכבתי – מזכיר מה שסופר שם שאחיתופל יעץ לאבשלום שיבחר שנים עשר אלף איש וירדוף אחרי דוד בלילה בעוד שהוא ישן יגע ורפה ידים ויחריד את אנשיו ויכה את דוד לבדו, וחושי הארכי הפיר עצתו, ואמר שדוד לא יישן ולא ילין את העם, והיה עצתו שימתין אבשלום עד שיתאספו אליו כל ישראל וילחמו עם דוד ברוב עם, והכתוב מעיד שם שעצת אחיתופל היתה עצה טובה, כי אם היה עושה כן היה מוצא את דוד ישן ויעף והיה הורגו, רק שה׳ סבב זאת להפר את עצת אחיתופל להציל את דוד, ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויצו אל ביתו ויחנק, וחושי הודיע כל זאת לדוד וזה שכתוב ואני שכבתי ואישנה – רצה לומר באמת לא היה כמ״ש חושי הארכי שלא אישן בין העם רק אשמר מפני אבשלום, כי באמת שכבתי וגם ישנתי, ואם היה נעשה כעצת אחיתופל לא הייתי מקיץ עוד, כי הייתי נהרג בלילה הזאת ובכל זאת הקיצותי – וזה היה כי ה׳ יסמכני במה שהפיר את עצת אחיתופל, ומעתה

אני שכבתי וגו׳ – חושי שלח לו אל תלן הלילה וגו׳ פן יבולע למלך (שמואל ב׳ י״ז:י״ו) והוא משיב בבטחוני אל ה׳ אוכל לשכב ולישן בטח ובהקיצי אמצא כי ה׳ סמכני.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) לֹֽא⁠־אִ֭ירָא מֵרִבְ⁠ב֥וֹת עָ֑ם⁠ ⁠אֲשֶׁ֥ר סָ֝בִ֗יב שָׁ֣תוּ עָלָֽי׃

I am not afraid of ten thousands of people that have set themselves against me round about.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לָא תִדְחַל מִמַצוּתָא דְעָם דַחֲזוֹר חֲזוֹר אִתְכְּנַשׁוּ עֲלָי.

I will not be afraid of the strife¹ of people who have gathered against me all around.

1. Strife: myriads.

לא אירא מרבבות עם – כשבאו עמי במלחמה. והוא שמשה אמר (דברים ז׳:י״ז) רבים הגוים האלה ממני. מה כתיב (שם י״ח) לא תירא מהם.

לא אירא מרבבות עם – כשיבואו לעשות עמי מלחמה, הוא שמשה אמר כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני.

רמז תרכו

לא אכ׳אף רבואת מן קום, אד׳א ג׳עלו עליי מסתדארהם.

אינני מפחד מרבבות עם ששמו עלי את הכיתור שלהם.

אשר סביב, אם ישיתו עלי מסבותיהם, אם אסיפותיהם וכנוסיהם מכוונים נגדי.

ומעני קו׳ שתו עלי רצדוני [כ]⁠מנוא עלי ותﹸסﹼﹶמﹶי אלמצאיד ואלשבאך שתות כמא קאל כי השתות יהרסון (תהלים יא:ד) והיו שתותיה מדוכאים (ישעיהו יט:י) ואצלהא מן אלוצׄעﹺ פאٓנתקלﹶ מענאהא מן וצׄעﹺ עאםﹼ אלי וצׄעﹴ כׄאץﹼ.

The meaning of the phrase, “Arrayed against me (Šāṯû)” (Psalms 3:7) is ‘they lie in wait for me and ambush me.’ Traps and nets are called (in Hebrew) šāṯôṯ, as stated, “When the traps are destroyed” (Psalms 11:3) (and), “Her traps shall be crushed” (Is. 19:10). Its basic meaning [ʾaṣl] is ‘to put’, for it is transferred [ʾintaQal] from its general sense ‘to put’ to the specific (sense) ‘to set down (traps).

[שתו – לשון שאיה, גאטירנט בלעז.

ויש אומרים: שתו – כמו שמו, כמו: למען שיתי אותותי (שמות י׳:א׳).]⁠^א

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.

have set themselves Heb. שתו, an expression of desolation, gatiront in Old French, to destroy. Others say that שתו is like שמו, they placed, like: "in order that I set up (שתי) my signs" (Shemot 10:1).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

לא – שתו עלי – כמו: שות שתו השערה (ישעיהו כ״ב:ז׳), כמו: נלחמו.

ויש שפירשו השתות, והטעם, כמו: רשתות, על כן מלת סביב.

THAT HAVE SET THEMSELVES AGAINST ME. Shatu (set themselves) is similar to shot shatu ha-sha’arah (set themselves in array at the gate) (Isaiah 22:7). It means, they battled.⁠¹ Others say that our text is to be interpreted as if written, shatu ha-shatat.⁠² The latter means, they set the nets.⁠³ Scripture therefore reads: round about.

1. Thus set themselves means, set themselves in battle.

2. Our verse literally reads, “That have set (shatu) against me round about.” Ibn Ezra apparently believes that the verb shatu implies the noun shatot. See Ibn Ezra on the next verse.

3. See Ibn Ezra on Ps. 11:3.

לא אירא מרבבות עם – כי כל ישראל היו עם אבשלום לבד מאשר היו עם דוד בירושלם שיצאו עמו, ואותם שנתאספו אליו אחר כן.

אשר סביב שתו עלי – שתו מלחמתם עלי.

או פירוש שתו – נלחמו. וכן שת שתו השערה (ישעיהו כ״ב:ז׳), ישית בגאון גליך (איוב ל״ח:י״א).

I will not be afraid of ten thousands of the people – for all Israel were with Absalom, except those who were with David in Jerusalem, and had gone out with him, and those who had joined him afterwards.

That have set themselves (שתו) against me round about – They have set their battle in array against me. Or the interpretation of שתו may be "they have fought.⁠" And so "they have taken their stand" (fought, שת שתו) "at the gate" (Is. 22:7); and "He will assail (ישית) thy waves with violence" (job 38:1 1).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

שתו – שמו וכן שתו בשמים פיהם (תהלים ע״ג:ט׳).

לא אירא – לזה לא אירא מרוב העם אשר את אבשלום אשר שמו פניהם להלחם בי.

שתו – הכנת המלחמה, כמו וישימו על העיר (מלכים א כ׳).

לא אירא מרבבות עם אם לא נעשתה עצת אחיתופל, ורק על ידי עם רב שישיתו עלי סביב ילחמו בי כעצת חושי הארכי, מפניהם לא אירא עוד.

מרבבות עם – שלפי עצת חושי (שם י״א) יאספו עלי.

שתו עלי – כמו שימו וישימו על העיר (מלכים א׳ כ׳:י״ב) שענינו שימו וערכו הסוללות על העיר ללכדה, כן הם אומרים שאם אאסף אל עיר בצורה יתצו חומותיה ע״י מחי קבלם (שם י״ג) ושתו עבר במקום ישיתו עתיד וכן הכית, שברת שבפסוק ח׳ במקום תכה, תשבר, וברובי מקומות בספר זה ובשאר ספרי הקדש ובפרט בדברם אל ה׳ שאין אצלו עבר ועתיד כי הכל הוה ונגד פניו.

(ח) ק֘וּמָ֤ה יְהֹוָ֨הי״י֨⁠׀ ⁠הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי אֱלֹהַ֗י⁠ ⁠כִּֽי⁠־הִכִּ֣⁠יתָ אֶת⁠־כׇּל⁠־אֹיְ⁠בַ֣י לֶ֑חִי⁠ ⁠שִׁנֵּ֖⁠י רְ⁠שָׁעִ֣ים שִׁבַּֽ⁠רְתָּ׃

Arise, Hashem; save me, O my God, For You have smitten all my enemies upon the cheek. You have broken the teeth of the wicked.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

קוּם יְיָ פְּרוֹק יָתִי אֱלֹהָי אֲרוּם מַחֵיתָ כָּל בַּעֲלֵי דְבָבַי עַל לִיסַתְהוֹן כַּכֵי רַשִׁיעֵי תִּבַּרְתָּ.

Arise, O LORD, redeem me, O my God; for you have struck all my enemies on their cheek, you have broken the teeth of the wicked.

קומה ה׳ הושיעני אלהי – א״ר פנחס בשם ר׳ הושעיה חמשה פעמים מקים דוד להקב״ה בספר ראשון שבתהלים. ארבעה כנגד ארבע מלכיות ואחד כנגד גוג ומגוג. כי הכית את כל אויבי לחי. א״ר לוי זו מכת הפה. כמו דאמר (שמואל ב י״ז:כ״ג) ויצו אל ביתו ויחנק. ר׳ אהבה אמר אותן שעשו כגבורים זה שמשון הדא הוא דתימא (שופטים ט״ו:ט״ו) וימצא לחי חמור. שני רשעים שברת. אם עשית כן לה׳ הישועה על עמך ברכתך סלה.

קומה ה׳ – ר׳ פנחס בשם ר׳ ראובן חמש פעמים מקים דוד להקב״ה בספר ראשון של תהלים קומה ה׳ הושיעני אלהי, קומה ה׳ באפך, קומה ה׳ אל יעוז אנוש, קומה ה׳ אל נשא ידך, קומה ה׳ קדמה פניו, אמר לו הקב״ה דוד בני אפילו אתה מקימני אלף פעמים איני קם, ואימתי אני קם לכשאראה עיניים נשדדים ואביונים נאנקים, הה״ד משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה׳. רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר חמש פעמים מקים דוד להקב״ה ארבעה כנגד ארבע מלכיות ואחד כנגד גוג ומגוג.

כי הכית את כל אויבי לחי – ר׳ לוי אמר זו מכת הפה, כמד״א ויצו אל ביתו ויחנק. שני רשעים שברת – אל תקרי שברת אלא שרבבת. שנו רבותינו הרואה אבן שזרק עוג מלך הבשן חייב לברך, אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזל ואעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואקטלינון וכו׳, בהדי דדרי ליה ואתא אייתי קוב״ה קמצי ונקבוה ונחתי בצואריה, בעי למשלפיה משכו שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא יכיל למשלפיה, משה כמה הוי עשר אמות שקל נרגא עשר אמות שוור עשר אמות ומחיה בקרסוליה וקטליה, והיינו דכתיב ויאמר ה׳ אלי אל תירא אותו.

רמז תרכז

אמר רבי ישמעאל יש שמחה לפני הקב״ה כשיאבדו מכעיסין מן העולם, וכן הוא אומר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה׳ הללויה, ואומר בטוב צדיקים תעלוז קריה, ואומר שני רשעים שברת לה׳ הישועה, ואומר ואני הנני מביא את המבול מים, ואני ברצון הנני בשמחה, וכה״א הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלב. שני רשעים שברת – משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שהלכו בדרך אחד צדיק ואחד רשע, מצאו פונדק אחד אמרו זה לזה נכנס ונאכל, נכנסו ראה אותו רשע באותו פונדק הרבה ברכות נמצא דגים וכל דבר טוב, אמר הרשע לצדיק נאכל ולא ניתן מעות, אמר הצדיק וכי היום פתח פונדק זה, אלו פתח זה היום כן היינו בודקים אותו, אלא יש לו ימים רבים, אלו כן היו עושים לו כל מי שנכנס לכאן היה מלא פונדק זה ולא הניחו לאכול עמו, ישבו להם זה לעצמו וזה לעצמו, אותו רשע אמר הבא לי קונדיטון ותרנגולין והביאו הכל. אותו הצדיק אמר לפונדקי תן לי גלוסקא אחת וקערה אחת של עדשים ושתי חתיכות בשר, היו יושבים ומשחקים זה על זה, הרשע משחק על הצדיק אמר ראו שוטה זה כל טובות וברכות לפניו והוא אוכל עדשים, והצדיק מצחק על הרשע ראו מה פתי זה עושה אוכל את הכל עכשו משברין את שניו, א״ל הצדיק תן לי שני כוסות ונתן לו וברך ועמד, א״ל הפונדקי תן לי מה שאכלת גלוסקא אחת וקערה אחת של עדשים ושתי חתיכות בשר ושני כוסות של יין, (א״ל תן לי שני איסרין א״ל הילך, נטלם א״ל לך לשלום. אותו רשע עמד לצאת א״ל עשה חשבון, אמר מה אכלתי, א״ל גלוסקא אחת אכלתי, א״ל שתים אכלת. שתי ביצים אכלתי, א״ל חמש אכלת והוא אומר לא אכלתי, התחילו שוברים את שניו, לכך נאמר שני רשעים שברת.

קם יא רב בנצרי וגיאת׳י, יא רב כמא טאל מא צ׳רבת כ׳דוד ג׳מיע אעדאי, וכסרת אסנאן אלט׳אלמין לי.

ה׳! תקום בעזרתי ותושיע אותי. כפי שרבות הכית את כל הלחיים של האויבים שלי וגם שברת תמיד את שיני העושקים אותי.

קומה, היה נא אלהי בנצחוני וישועתי ה׳, כמו שבכל עת הכית לחיי כל אויבי ושברת שני כל המרעים לי.

קו׳ כי הכית את כל איבי לחי קול יסתטׄהר בה עלי אללה תע׳ אן יﹸוליה פי מא יסתאנף מן נﹶצרהﹺ מתׄל מא אולאה.

ולנא אן נסﹶל למ⁠(א) קדﹼﹶם דׄﹺכﹾר פﹶרארה מﹺן אבשלום עלי גי⁠[ר]⁠הﹺ מן אלאחואלﹺ¹ אלתי תקדמהא והו פי אٓכׄﹺר זמאנה? ונגׄיב אןﹼ דׄלך לוגׄהין אחדהמא אן דׄלך מנה תואצׄעﹸ ותצדיק בועיד אללה לה. הנני מקים עליך רעה מבתיך (שמואל ב יב:יא). וועﹶדהﹸ באלנגׄאה פי כׄﹺלאל דׄלך בקולהﹺ גם ייי העביר חטאתך לא תמות (שמואל ב יב:יג) ליסבק באלשﹸכרﹺ עליהﹺ קבל שכרה עלי נגׄאתהﹺ מﹺן שאול [6א] לאנה כאן כׄליקא באלפראר מן שאול לאנה כאן אלמלך מן דונה ולם יכן במכאן אלפראר מן אבשלום.

ואלוגׄה אלתׄאני לאן אלבלא כאן אשד עליה פי פרארה מן אבשלום מנה פי פרארה מן שאול. מן דׄלך אנה קד אﹸפלת מנה מרארא וגרב אלכׄלאץ מנה ואנה לם יכן מלכא בעד ואנה כאן יהלך וחדה ואמא קצה אבשלום פכאן מלכאﹰ² פאלשכר מנה כבירא³ אולי באלתקדים ואלתעטׄים ואנה כאן י⁠[ה]⁠לך מע מגׄהור ישראל.

1. אלאחואלﹺ] 5ב אלאסואל

2. מלכאﹰ] (2) 1א מלכא

3. כבירא] (2) 1א כביראﹰ

The phrase, “as You smote all my enemies on the jaw” (Psalms 3:8) is a statement of appeal to God, may He be exalted, to continue and renew His support as in the past.

We ask; why does he commence with his flight from Absalom, and not those adventures which preceded it, when it (his flight from Absalom) occurs in old-age? We offer two answers. The first answer is his humility and trust in God’s promise: “I will make a calamity rise against you from within your own house” (2 Sam. 12:11) and His (accompanying) assurance of victory at the time (by the prophet from Saul) “The Lord has remitted your sin; you shall not die” (2 Sam. 12:13). Therefore, (the order is not chronological in as much as) he (David) would thank Him, prior to thanking Him for deliverance from Saul since this is good manners, as his flight was from Saul, who was the King, unlike in the case of (the usurper) Absalom.

The second explanation is that the danger was greater when he fled from Absalom than Saul as nobody else fled from Saul, he was not yet king, and if anyone had been killed, it would have only been him. However, in the story of Absalom he was king, therefore his thanksgiving was greater than the first in rank and praise and if he was destroyed, so too the army of Israel.

כי הכית את כל אויבי לחי – מכת בזיון היא, כמה דאת אמר: יתן למכהו לחי (איכה ג׳:ל׳), בשבט יכו על הלחי (מיכה ד׳:י״ד).

ומדרש אגדה: מכת הפה, כמה דאת אמר: ויצו אל ביתו ויחנק (שמואל ב י״ז:כ״ג).

שני רשעים – גבורתם.

for You have struck all my enemies on the cheek This is a disgraceful blow, as you say: "Let him offer his cheek to the smiter" (Lam. 3:30); "with a rod they strike...on the cheek" (Mikhah 4:14). According to the Midrash Aggadah (Midrash Tehillim 3:7), this is a sickness of the mouth, [choking, croup] as you say (II Sam. 17:23): "And he [Ahithophel] gave charge to his household and he strangled himself.

the teeth of the wicked Their might.

קומה – דע כי שם הפועל הוא בכל פעל עבר או עתיד ואף על פי שאיננו פעמים כתוב, כמו: וברך ולא אשיבנה (במדבר כ״ג:כ׳), והטעם וברך ברכה. וככה: וברוב יועצים – עצה תקום (משלי ט״ו:כ״ב), וככה: כי הכית את כל איביי מכת^א לחי.

או תחסר אות בי״ת, כמו: הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א), כי ששת ימים (שמות כ׳:י׳), והנה הוא: בלחי.

וטעם ושיני רשעים – כנגד^ב רבים אומרים לנפשי (תהלים ג׳:ג׳).

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״מכת״.

ב. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״כמו״.

ARISE, O LORD. Note that a verbal noun¹ follows every Hebrew perfect or imperfect verb even though the noun is not always written.⁠² Thus u-verakh ve-lo ashivennah (and when He hath blessed, I cannot call it back) (Num. 23:20) is to be interpreted as if written, u-varakh berakhah ve-lo ashivenah (and when He hath blessed a blessing, I cannot call it back). The same applies to But in the multitude of those who counsel, counsel is established (Prov. 15:22)³ and to For Thou hast smitten all mine enemies with a cheek blow (makkat lechi).⁠⁴

On the other hand it is possible that the word lechi⁵ lacks a bet as in the case of the word bet (house of) in that was found in the house of the Lord (2 Kings 12:11)⁠⁶ and sheshet (six)⁠⁷ in for in six days the Lord made heaven and earth (Exodus 20:11).⁠⁸ Our verse thus should be read as if written, ba-lechi (upon the cheek).

Thou hast broken the teeth of the wicked (v. 8) is in contrast to Many are there that say of my soul; [There is no salvation for him in God] (v. 2).

1. The term used by Ibn Ezra is shem ha-po’al. The reference here is to a noun derived from a verb.

2. In this case it is implied in the verb.

3. Prov. 15:22 literally reads: But in the multitude of those who counsel, it is established. According to Ibn Ezra the verb yo’atzim (to counsel) implies the noun etzah (counsel).

4. V. 8 literally reads: For Thou hast smitten (hikkita) all mine enemies cheek (lechi). According to Ibn Ezra the noun makkat is implied in the verb hikkita. Hence his interpretation.

5. In other words lechi should be interpreted as if written ba-lechi, the meaning of which is, upon the cheek.

6. The clause literally reads: That was found house of the Lord. With the bet it reads: That was found in the house of the Lord.

7. The word sheshet is to be read as if written, be-sheshet.

8. With out the bet the clause reads: For six days the Lord made heaven and earth. With the bet it reads: For in six days the Lord made heaven and earth.

קומה י״י הושיעני אלהי קומה – הטעם מלרע. וכן כל קומה אשר בזה הספר זולתי וקומה בעזרתי (תהלים ל״ה:ב׳) שהוא מלעיל.

כי הכית את כל איבי – פעמים רבות הושעתני והכית אויבי, כן תעשה עתה.

או פירושו על זאת המלחמה, והוא כמו שפרשנו ויענני מהר קדשו.

ופירוש לחי – מכת לחי והוא מכת בזיון.

וכן שני רשעים שברת – והם אותם שהיו אומרים לטרפו. והוא על דרך ואשברה מתלעות עול (איוב כ״ט:י״ז).

Rise, O Lord; save me, O my God – קומה (Rise) has the accent milra', and so on every occasion where the word occurs in this book, with the exception of "and stand up (וקומה) for mine help" (Ps. 35:2), where it is milel.

For Thou hast smitten all mine enemies – Many times hast Thou delivered me and smitten mine enemies: so wilt Thou do now. Or its interpretation may be with regard to this very war and is as we have interpreted (the clause) and He answereth me out of His holy hill. And the interpretation of

(upon the) cheek – is, a striking of the cheek, and it is a striking in contempt. So also (contemptuously)

Thou hast broken the teeth of the wicked – These are those who were proposing to tear him; and it is an expression of the same form as "And I brake the jaws of the wicked" (Job 29:17).

ובהיותי בוטח בך, קומה ה׳ [הושיעני אלהי]¹, כי אמנם לשעבר הכית את כל אויבי²:

1. ׳הואיל ובטחתי בך - מהראוי שתקום להושיעני׳ (מצודות).

2. ׳פעמים רבות הושעתני והכית אויבי, כן תעשה עתה׳ (רד״ק).

קוּמָה ה׳ הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי. ואמר, כַּלֵה¹ תשועתי ה׳², ׳כי׳ כבר ׳הכית את כל אויבי לחי׳, וזה ענין מיתת אחיתופל שמת באופן מגונה, כאמרו (שמואל ב׳ י״ז:כ״ג) ׳ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו וגו׳ ויצו אל ביתו ויחנק׳. וזהו אמרו ׳לחי׳, כלומר כי מת בבזיון כמו שהוא לעג וקלס למוכה מחבירו בלחי³. ואמר ׳כל אויבי׳, כי במות היועץ – נמצא כי היכה כל אויביו כאחד: שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ. ואמר כי אז שתקו ויחרישו אותם המדברים והמגדילים עליו בלשונם, כי ידברו בלגלוג כאותם שהשיניים שלהם שבורות:

1. – הַשְׁלֵם.

2. כ״כ בפירוש ר״א מנולה: ׳קומה ה׳ הושיעני – כלה תשועתך׳.

3. ראה איכה (ג ל) ׳יתן למכהו לחי – ישבע בחרפה׳.

קומה – הטעם מלרע וכן כל קומה אשר בזה הספר זולתי וקומה לעזרתי שהוא מלעיל רד״ק ומסורת.

לחי – הוא המקום הסמוך אל העין מתחת.

קומה ה׳ – הואיל ובטחתי בך מהראוי שתקום להושיעני.

כי הכית – הלא מעולם הכית את אויבי על הלחי ר״ל מכת בזיון וכמ״ש יתן למכהו לחי ישבע בחרפה (איכה ג׳:ל׳) ור״ל הכאת הלחי תחשב לחרפה.

שני רשעים – אשר היו חורקים עלי שנימו בחרות אפם בי הלא מעולם שברת ולזה גם עתה אל תרף ידך ממני.

לחי – מכת בזיון, והמכה הגדולה על הלחי שובר השנים, ותפס מליצה זאת על ביטול עצת אחיתופל, כמ״ש בפרק הרואה ראיתי שני לחיי שנשרו, שני שרי רומי יעצו עליך רעה, מכנה העצה בשם הלחי, ושבירת השנים מרמז על חניקת אחיתופל, ושני כפירים נתעו.

קומה ה׳ – עתה מציין המלחמה בין עבדי דוד ובין חיל אבשלום מבקש ה׳ קומה – ומצד שאתה אלהי בהשגחתך המיוחדת עלי הושיעני, כי כבר הכית את כל אויבי לחי במה ששברת שני רשעים – רצה לומר במה שבטלת עצת אחיתופל והוא נחנק, בזה נתת להם מכת לחי מכה של בזיון.

קומה ה׳ – לעת עתה נראה כי אינך חש עלי.

הכית... לחי – מכת חרפה וכן על הלחי יכו את נשיא ישראל (מיכה ד׳:י״ד).

שני רשעים שברת – לבלתי ישכוני עוד, כלומר מנעת מהם מהזיק לי.

(ט) לַֽיהֹוָ֥הי״י֥ הַיְשׁוּעָ֑ה⁠ ⁠עַֽל⁠־עַמְּ⁠ךָ֖ בִרְכָתֶ֣ךָ סֶּֽ⁠לָה׃

Salvation is Hashem's. May Your blessing be upon Your nation! Selah.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מִן קֳדָם יְיָ פּוּרְקָנָא עַל עַמָךְ בִּרְכָתָךְ לְעָלְמִין.

Redemption is from the presence of the LORD; your blessings are to your people forever.

כד׳אך ללה אלמגות׳ה, וברכתך עלי קומך סרמדא.

כך באופן הזה (שתכה את לחי האויבים וכו׳) לה׳ הישועה וברכתך תמיד על העם שלך.

לה׳, כך לה׳ הישועה, ופסוק זה המשך לשלפניו.

לי״י הישועה וגו׳ – עליו להושיע את עבדיו ועמו, ועל עמו מוטל לברך ולהודות לו סלה.

It is incumbent upon the Lord to save, etc. It is incumbent upon Him to save His servants and His people, and it is incumbent upon His people to bless Him and thank Him forever.

ליי׳ הישועה ועל עמך ברכתך סלה – [פתרונו:] צריי אומרים: ״אין ישועתה לו באלהים סלה״ (תהלים ג׳:ג׳), וליי׳ הישועה ועל עמך ברכת⁠{ך} סלה – כלומר: ועל הניסים שאתה עושה לעמך ישראל חובה עליהם ומוטל עליהם לברך אותך סלה,⁠¹ על הניסים ועל הנפלאות שאתה עושה לנו.

1. השוו רש״י. רש״י ור״י קרא מושפעים מפיוטו של ר׳ גרשום ״אליך ה׳ אקרא״.

אז יתברר לכל כי לשם הישועה כי הוא יושיע מי שיחפוץ בו.

וטעם על עמך – הם הנלחמים בעבור דוד כי הם עם י״י באמת,⁠^א ולא ככה העוזרים לבן לקשור על אביו.

והנה התפלל שיברכם השם ולא יפקד מהם במלחמה איש או התנבא.

א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896, פרמא 1870 חסר: ״באמת״.

It will then become clear to all that SALVATION BELONGETH UNTO THE LORD and that¹ God helps those Whom He loves.⁠²

Upon Thy people (v. 9) refers to those who fought³ on behalf of David. They⁴ and not those who aid a son to rebel against his father are truly the people of God. Note, David prayed that God bless them so that none of them be killed⁵ in the battle. On the other hand David might have prophesied this.⁠⁶

1. Lit., “for.”

2. Lit., “those whom He takes pleasure in.”

3. Lit., “fight.”

4. Lit., “for they.”

5. Lit., “missing.”

6. What is recorded in our verse.

לי״י הישועה – וכאשר תושיעני אודה ואומר: לי״י הישועה ולא יושע אדם בזולתו.

על עמך ברכתך סלה – שלא ימותו עמך במלחמה הזאת.

To the Lord belongeth salvation – and as Thou wilt deliver me I will acknowledge it and say, to the Lord belongeth salvation, and without Him man shall not be saved.

Thy blessing be upon Thy people. Selah – That Thy people may not perish in this war.

לה׳ הישועה. גם בלתי כלי זיין¹: על עמך [ברכתך]. ולכן אני מתפלל ׳על עמך׳ שלא ימותו במלחמה²:

1. ׳לה׳ הישועה׳ - שביכולתו להושיע. ורש״י פירש ׳לה׳ הישועה על עמך׳, שעליו להושיע את עמו.

2. כיון שהישועה לה׳ היא, ובכוחו להושיע מבלי כלי זיין, לכן יש מקום לבקש שתהיה ברכתך על עמך, שלא ימותו מישראל במלחמה, כי יוכלו להיוושע בלא מלחמה כלל. וכעי״ז כתב אבע״ז ׳אז יתברר לכל כי לה׳ הישועה, כי הוא יושיע מי שיחפוץ בו, וטעם על עמך הם הנלחמים וכו׳, והנה התפלל שיברכם ה׳ ולא יפקד מהם במלחמה איש, או התנבא׳. והרד״ק גם כתב ׳על עמך ברכתך סלה, שלא ימותו עמך במלחמה הזאת׳.

לַה׳ הַיְשׁוּעָה וגו׳. ואמר, אף על פי שלך ה׳ הישועה, אפילו הכי עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה, כלומר, עַשֵׂה הישועה באופן שהעם יהיה מבורך, היינו שלא יִכְלוּ ותהיה תשועתו באבדן וכליון לרבים.

ומילת ׳סלה׳, אמר הגאון כי אולי תורֶה נשיאות והתרוממות, כמו ׳סלסלה ותרוממך׳ (משלי ד׳:ח׳)¹:

1. ראה בנדפס להלן (תהלים ט טו-יז), וראה רד״ק (פסוק ג). ובפירוש ׳עיון תפילה׳ על הסידור לבעל הכתב והקבלה (ד״ה ׳יודוך סלה׳) הביא פירוש רבינו, והשווה ללשה״כ ׳המסולאים בפז׳ (איכה ד׳:ב׳), ׳לא תסולה בכתם אופיר׳ (איוב כ״ח:ט״ז), וביאר שאף ש׳סלה׳ ו׳סלסלה׳ הם משני שרשים, עניינם אחד, כי גם בשאר השמות המורות על הנצחיות יש הוראת חשיבות המעלה והרוממות, כמו ׳נצח׳ מלשון ׳צח׳, ו׳עדי עד׳, מלשון עדי ותכשיט, וכן ׳סלה׳ הוראתו נצחיות וחשיבות המעלה והרוממות, כי המעלות הרוחניות הם תקוות העולם הנצחי. וכתב שאחד מקמאי כתב ש׳סלה׳ הוא משמותיו של ה׳, וביאר ע״פ דרך זה.

הישועה – כל הישועה שבמקרא היו״ד רפה מכלול דף נא.

לה׳ הישועה – הלא התשועה היא ביד ה׳ וכל יוכל להושיעני מידם ואף על עמך תהיה ברכתך לעולם ר״ל תושיע לי לבל יוכלו להרע לי ואף עליהם תהיה ברכתך שלא יהיו נגפים גם המה וכאומר לא אתפלל על מפלתם כ״א על תשועתי.

לה׳ הישועה – אמנם יען שהיה המלחמה נגד עם ישראל ותהי מגפה גדולה בעם בקש שלא יאבדו עם רב מישראל במלחמה, וכן היה שעל ידי שנהרג אבשלום פסקה המלחמה, וזה שאמר על ידי שהישועה הזאת לה׳ הוא, אבקש שעל עמך תשאר ברכתך בל יאבדו במלחמה.

לה׳ הישועה וגו׳ – או נוסף פסוק זה אח״כ כשנתן המזמור לשיר אותו בבית המקדש שלא לסיים בדבר רע; או במקום עמך היה כתוב בתחלה ״עבדך״; או גם בצרתו התפלל דוד על עמו, ואמר הרבה דרכים יש לך ה׳ להושיע מבלי שתמנע ברכתך מעמך והענישם.

סלה – דעות הרבה באו על מלה זו (עיין באוצר השרשים לח׳ בן זאב) ונראה לי שהוראת התיבה לפי הקבלה (תרגומה לעלמין) היא היותר נכונה, ולא מצאנוה כי אם בתהלים ופעמים שלש בתפלת חבקוק הנביא שחוברה על שגיונות כלומר ע״ד השירים הנקראים שגיון (עיין מה שאכתוב בע״ה על הוראת מלת שגיון, ראש מזמור ז׳) ובודאי שירי דוד לא נשכחו מפי בני ישראל אפילו דור אחד ובקבלה באה לנו הוראת התיבה כתיקונה; ואם נחקר על מקורה נמצא משקלה בתיבת הֶרָה נסו (לך לך) שהיא כמו להר, וסלה מלשון עודך מסתולל בעמי (וארא) סלו לרכב בערבות (למטה ס״ח:ה׳) לסל כלומר לרם ונשא (אע״פי שבאמת ראויה הלמ״ד להדגש) א״כ החלת הנחת המלה היא ככנוי לה׳ יתברך, וכמו שמצאנו תיבת נצח כנוי לו (וגם נצח ישראל, שמואל א׳ ט״ו:כ״ט) וגם תאר הפעל להוראת עולם ועד, כן היה ג״כ בתיבת סלה, דוק במאיר נתיב ותמצא שבכל מקום שנכתבה תוכל לפרש המלה בא׳ מב׳ ההוראות ואין גם אחת מההוראות האחרות המובאות בספר אוצר השרשים שתצדק לה בכל מקום כי אם בדוחק רב.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון