תנ״ך
פירוש
(א) אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֮ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂוֹת֒ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהֹוָ֜היְ־הֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֧י אֲבֹתֶ֛יךָ לְךָ֖ לְרִשְׁתָּ֑הּ כׇּ֨ל־הַיָּמִ֔יםא אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם חַיִּ֖ים עַל־הָאֲדָמָֽה׃ (ב) אַבֵּ֣ד תְּ֠אַבְּד֠וּן אֶֽת־כׇּל־הַמְּקֹמ֞וֹת אֲשֶׁ֧ר עָֽבְדוּ־שָׁ֣ם הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם יֹרְשִׁ֥ים אֹתָ֖ם אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֑ם עַל־הֶהָרִ֤ים הָֽרָמִים֙ וְעַל־הַגְּבָע֔וֹת וְתַ֖חַת כׇּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽןב׃ (ג) וְנִתַּצְתֶּ֣ם אֶת־מִזְבְּחֹתָ֗םג וְשִׁבַּרְתֶּם֙ אֶת־מַצֵּ֣בֹתָ֔ם וַאֲשֵֽׁרֵיהֶם֙ תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֔שׁ וּפְסִילֵ֥י אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם תְּגַדֵּע֑וּן וְאִבַּדְתֶּ֣ם אֶת־שְׁמָ֔ם מִן־הַמָּק֖וֹם הַהֽוּא׃ (ד) לֹֽא־תַעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן לַיהֹוָ֖הי־הֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (ה) כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהֹוָ֤היְ־הֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכׇּל־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָּֽׁמָּהד׃ (ו) וַהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה עֹלֹֽתֵיכֶם֙ וְזִבְחֵיכֶ֔ם וְאֵת֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יֶדְכֶ֑ם וְנִדְרֵיכֶם֙ וְנִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְכֹרֹ֥ת בְּקַרְכֶ֖ם וְצֹאנְכֶֽם׃ (ז) וַאֲכַלְתֶּם־שָׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣היְ־הֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וּשְׂמַחְתֶּ֗ם בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יֶדְכֶ֔ם אַתֶּ֖ם וּבָתֵּיכֶ֑ם אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרַכְךָ֖ יְהֹוָ֥היְ־הֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (ח) לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּן כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר אֲנַ֧חְנוּ עֹשִׂ֛ים פֹּ֖ה הַיּ֑וֹם אִ֖ישׁ כׇּל־הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָֽיו׃ (ט) כִּ֥י לֹא־בָאתֶ֖ם עַד־עָ֑תָּה אֶל־הַמְּנוּחָה֙ וְאֶל־הַֽנַּחֲלָ֔הה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥היְ־הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ (י) וַעֲבַרְתֶּם֮ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ וִֽישַׁבְתֶּ֣ם בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥היְ־הֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַנְחִ֣יל אֶתְכֶ֑ם וְהֵנִ֨יחַ לָכֶ֧ם מִכׇּל־אֹיְבֵיכֶ֛ם מִסָּבִ֖יב וִֽישַׁבְתֶּם־בֶּֽטַח׃ (יא) {שני} וְהָיָ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֩ יְהֹוָ֨היְ־הֹוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֥ם בּוֹ֙ לְשַׁכֵּ֤ן שְׁמוֹ֙ שָׁ֔ם שָׁ֣מָּה תָבִ֔יאוּ אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֑ם עוֹלֹתֵיכֶ֣ם וְזִבְחֵיכֶ֗ם מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶם֙ וּתְרֻמַ֣ת יֶדְכֶ֔ם וְכֹל֙ מִבְחַ֣ר נִדְרֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּדְּר֖וּ לַיהֹוָֽהי־הֹוָֽה׃ (יב) וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵי֮ יְהֹוָ֣היְ־הֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶם֒ אַתֶּ֗ם וּבְנֵיכֶם֙ וּבְנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַבְדֵיכֶ֖ם וְאַמְהֹתֵיכֶ֑ם וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשַֽׁעֲרֵיכֶ֔םו כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה אִתְּכֶֽם׃ (יג) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן־תַּעֲלֶ֖ה עֹלֹתֶ֑יךָ בְּכׇל־מָק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה׃ (יד) כִּ֣י אִם־בַּמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֤ר יְהֹוָה֙יְ־הֹוָה֙ בְּאַחַ֣ד שְׁבָטֶ֔יךָ שָׁ֖ם תַּעֲלֶ֣ה עֹלֹתֶ֑יךָ וְשָׁ֣ם תַּעֲשֶׂ֔ה כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּֽךָּ׃ (טו) רַק֩ בְּכׇל־אַוַּ֨ת נַפְשְׁךָ֜ תִּזְבַּ֣ח׀ וְאָכַלְתָּ֣ בָשָׂ֗ר כְּבִרְכַּ֨ת יְהֹוָ֧היְ־הֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לְךָ֖ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֑יךָ הַטָּמֵ֤א וְהַטָּהוֹר֙ יֹאכְלֶ֔נּוּ כַּצְּבִ֖י וְכָאַיָּֽל׃ (טז) רַ֥ק הַדָּ֖ם לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם׃ (יז) לֹֽא־תוּכַ֞ל לֶאֱכֹ֣ל בִּשְׁעָרֶ֗יךָ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ וְתִירֹשְׁךָ֣ז וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ וְכׇל־נְדָרֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּדֹּ֔ר וְנִדְבֹתֶ֖יךָ וּתְרוּמַ֥ת יָדֶֽךָ׃ (יח) כִּ֡י אִם־לִפְנֵי֩ יְהֹוָ֨היְ־הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ תֹּאכְלֶ֗נּוּ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר יִבְחַ֜ר יְהֹוָ֣היְ־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֘יךָ֮ בּוֹ֒ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֖י אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְשָׂמַחְתָּ֗ לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣היְ־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ׃ (יט) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן־תַּעֲזֹ֖ב אֶת־הַלֵּוִ֑י כׇּל־יָמֶ֖יךָ עַל־אַדְמָתֶֽךָ׃ (כ) כִּֽי־יַרְחִיב֩ יְהֹוָ֨היְ־הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֥יךָ אֶֽת־גְּבֻֽלְךָ֮ח כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־לָךְ֒ וְאָמַרְתָּ֙ אֹכְלָ֣ה בָשָׂ֔ר כִּֽי־תְאַוֶּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ לֶאֱכֹ֣ל בָּשָׂ֑ר בְּכׇל־אַוַּ֥ת נַפְשְׁךָ֖ תֹּאכַ֥ל בָּשָֽׂר׃ (כא) כִּֽי־יִרְחַ֨ק מִמְּךָ֜ הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יִבְחַ֜ר יְהֹוָ֣היְ־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֘יךָ֮ לָשׂ֣וּם שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ וְזָבַחְתָּ֞ מִבְּקָרְךָ֣ וּמִצֹּֽאנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן יְהֹוָה֙יְ־הֹוָה֙ לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֖ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאָֽכַלְתָּ֙ בִּשְׁעָרֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אַוַּ֥ת נַפְשֶֽׁךָ׃ (כב) אַ֗ךְ כַּאֲשֶׁ֨ר יֵאָכֵ֤ל אֶֽת־הַצְּבִי֙ וְאֶת־הָ֣אַיָּ֔ל כֵּ֖ן תֹּאכְלֶ֑נּוּ הַטָּמֵא֙ וְהַטָּה֔וֹר יַחְדָּ֖ו יֹאכְלֶֽנּוּ׃ (כג) רַ֣ק חֲזַ֗ק לְבִלְתִּי֙ אֲכֹ֣ל הַדָּ֔ם כִּ֥י הַדָּ֖ם ה֣וּא הַנָּ֑פֶשׁ וְלֹא־תֹאכַ֥ל הַנֶּ֖פֶשׁ עִם־הַבָּשָֽׂר׃ (כד) לֹ֖א תֹּאכְלֶ֑נּוּ עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם׃ (כה) לֹ֖א תֹּאכְלֶ֑נּוּ לְמַ֨עַן יִיטַ֤ב לְךָ֙ וּלְבָנֶ֣יךָ אַחֲרֶ֔יךָ כִּֽי־תַעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽהיְ־הֹוָֽה׃ (כו) רַ֧ק קׇֽדָשֶׁ֛יךָט אֲשֶׁר־יִהְי֥וּ לְךָ֖ וּנְדָרֶ֑יךָ תִּשָּׂ֣א וּבָ֔אתָ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר יְהֹוָֽהיְ־הֹוָֽה׃ (כז) וְעָשִׂ֤יתָ עֹלֹתֶ֙יךָ֙ הַבָּשָׂ֣ר וְהַדָּ֔ם עַל־מִזְבַּ֖ח יְהֹוָ֣היְ־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְדַם־זְבָחֶ֗יךָ יִשָּׁפֵךְ֙ עַל־מִזְבַּח֙ יְהֹוָ֣היְ־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהַבָּשָׂ֖ר תֹּאכֵֽל׃ (כח) שְׁמֹ֣ר וְשָׁמַעְתָּ֗ אֵ֚ת כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֑ךָּ לְמַ֩עַן֩ יִיטַ֨ב לְךָ֜ וּלְבָנֶ֤יךָ אַחֲרֶ֙יךָ֙ עַד־עוֹלָ֔ם כִּ֤י תַעֲשֶׂה֙ הַטּ֣וֹב וְהַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהֹוָ֥היְ־הֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (כט) {שלישי} כִּֽי־יַכְרִית֩ יְהֹוָ֨היְ־הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֛מָּה לָרֶ֥שֶׁת אוֹתָ֖ם מִפָּנֶ֑יךָ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְיָשַׁבְתָּ֖ בְּאַרְצָֽם׃ (ל) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן־תִּנָּקֵשׁ֙ אַחֲרֵיהֶ֔ם אַחֲרֵ֖י הִשָּׁמְדָ֣ם מִפָּנֶ֑יךָ וּפֶן־תִּדְרֹ֨שׁ לֵאלֹֽהֵיהֶ֜םי לֵאמֹ֗ריא אֵיכָ֨ה יַעַבְד֜וּ הַגּוֹיִ֤ם הָאֵ֙לֶּה֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְאֶעֱשֶׂה־כֵּ֖ן גַּם־אָֽנִי׃ (לא) לֹא־תַעֲשֶׂ֣ה כֵ֔ן לַיהֹוָ֖הי־הֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּי֩ כׇל־תּוֹעֲבַ֨תיב יְהֹוָ֜היְ־הֹוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר שָׂנֵ֗א עָשׂוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּ֣י גַ֤ם אֶת־בְּנֵיהֶם֙ וְאֶת־בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם יִשְׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ לֵאלֹֽהֵיהֶֽםיג׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א כׇּ֨ל־הַיָּמִ֔ים =ק3 ושיטת-א וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל,ל1,ש,ש1,ו,ל3,ל9=כָּל־הַיָּמִ֔ים (אין מתיגה)
• הערת ברויאר
• ל,ל1,ש,ש1,ו,ל3,ל9=כָּל־הַיָּמִ֔ים (אין מתיגה)
• הערת ברויאר
ב רַעֲנָֽן =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=רַעֲנָן (חסר סילוק)
• ל!=רַעֲנָן (חסר סילוק)
ג אֶת־מִזְבְּחֹתָ֗ם =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=אֶת־מִזְבּחֹתָ֗ם (חסר שווא באות בי״ת)
• הערת דותן
• ל!=אֶת־מִזְבּחֹתָ֗ם (חסר שווא באות בי״ת)
• הערת דותן
ד שָּֽׁמָּה =ל1,ש,ש1,ק3,ו?,ל3,ל9 (אות שי״ן דגושה) וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל=שָֽׁמָּה (אין דגש באות שי״ן)
• הערת ברויאר
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
• ל=שָֽׁמָּה (אין דגש באות שי״ן)
• הערת ברויאר
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
ה וְאֶל־הַֽנַּחֲלָ֔ה ל=וְאֶל־הַֽנַּחֲלָ֔ה בגעיה ימנית
ו בְּשַֽׁעֲרֵיכֶ֔ם ל=בְּשַֽׁעֲרֵיכֶ֔ם בגעיה ימנית
ז וְתִירֹשְׁךָ֣ =ל1,ש,ש1,ק3[תיקון],ו,ל3,ל9 (אין געיה) וכך במג״ה; וראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣ (געיה באות תי״ו) וכך אצל ברויאר
• דפוסים וקורן=וְתִירֹֽשְׁךָ֣ (געיה באות רי״ש)
• ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣ (געיה באות תי״ו) וכך אצל ברויאר
• דפוסים וקורן=וְתִירֹֽשְׁךָ֣ (געיה באות רי״ש)
ח אֶֽת־גְּבֻלְךָ֮ כתיב=ל1,ש,ש1 ומסורות-א,ל וטברניות ומ״ש (כתיב חסר וי״ו)
• געיה=ל-מ,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 (געיה אחת בתיבת ״את״ המוקפת); וראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכך אצל ברויאר).
• ל!!=אֶֽת־גְּבֽוּלְךָ֮ (״גבולך״ בכתיב מלא וי״ו; שתי געיות בתיבות המוקפות), וכמו כן בדפוסים וקורן לגבי שתי הגעיות
• געיה=ל-מ,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 (געיה אחת בתיבת ״את״ המוקפת); וראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכך אצל ברויאר).
• ל!!=אֶֽת־גְּבֽוּלְךָ֮ (״גבולך״ בכתיב מלא וי״ו; שתי געיות בתיבות המוקפות), וכמו כן בדפוסים וקורן לגבי שתי הגעיות
ט קׇֽדָשֶׁ֛יךָ ל=קָֽדָשֶׁ֛יךָ בגעיה ימנית
י לֵאלֹֽהֵיהֶ֜ם =ש,ק3,ו; וראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֜ם וכך אצל ברויאר
• ש1,ל3,ל9=לֵאלֹהֵיהֶ֜ם (אין געיה) וכך במג״ה
• ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֜ם וכך אצל ברויאר
• ש1,ל3,ל9=לֵאלֹהֵיהֶ֜ם (אין געיה) וכך במג״ה
יא לֵאמֹ֗ר =ל,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 (בטעם רביע) ובדפוסים
• לֵאמֹ֨ר (טעם פשטא) =BHS , אמנם בכתי״ל נראה שנקודת החולם התחברה לאות ולכן נראית כמו פשטא.
• לֵאמֹ֨ר (טעם פשטא) =
יב כׇל־תּוֹעֲבַ֨ת =ל1?,ש,ש1,ו,ל3,ל9 (כ״ף רפה) וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל?!=כָּל־תּוֹעֲבַ֨ת (כ״ף דגושה?) לפי דותן וברויאר בספק, ושניהם ציינו תיקון ל-״כָל־״ (בכ״ף רפה); אך הנקודה די ברורה בצילום כתי״ל בצבע.
• ל?!=כָּל־תּוֹעֲבַ֨ת (כ״ף דגושה?) לפי דותן וברויאר בספק, ושניהם ציינו תיקון ל-״כָל־״ (בכ״ף רפה); אך הנקודה די ברורה בצילום כתי״ל בצבע.
יג לֵאלֹֽהֵיהֶֽם =ש,ל3; וראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽם (געיה באות למ״ד הראשונה) וכך אצל ברויאר
• ל1,ש1,ק3,ו,ל9=לֵאלֹהֵיהֶֽם (אין געיה) וכך במג״ה
• ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽם (געיה באות למ״ד הראשונה) וכך אצל ברויאר
• ל1,ש1,ק3,ו,ל9=לֵאלֹהֵיהֶֽם (אין געיה) וכך במג״ה
(ב) 
אבד תאבדון – אבד ואחר כך תאבדון, מיכאן לעוקר עבודה זרה שצריך לשרש אחריה. את כל המקומותא אשר וגו׳ – ומה תאבדון מהם, את אלהיהם אשר על ההרים. (ג) מזבח – של אבנים הרבה. מצבה – של אבן אחת, והוא בימוס ששנינוב במשנה: אבן שחצבה מתחילהג לבימוס (משנה עבודה זרה ג׳:ז׳). אשירה – אילן הנעבד. ואבדתם את שמם – לכנות להד שם לגנאי: בית גליא קורין בית קריא,ה עין כל קוריןו עין קוץ. (ג-ה) לא תעשון כן – להקטיר לשמים בכל מקום, כי אם במקום אשר יבחר. דבר אחר: ונתצתם את מזבחותם ואבדתם את שמם, לא תעשון כן – אזהרה למוחק את השם, ולנותץ אבן מן המזבח או מן העזרה. אמר ר׳ ישמעאל: וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין למזבחות? אלא: שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עוונותיכם למקדש אבותיכם שיחרב (ספרי דברים י״ב:ד׳). (ה) לשכנו תדרשו – זה משכן שילה. (ו) וזבחיכם – שלמים של חובה. מעשרותיכם – מעשר בהמה ומעשר שיני, לאכול לפנים מן החומה. תרומת ידכם – אלו בכורים, שנאמר בהןז ׳יד׳: ולקח הכהן הטנא מידך (דברים כ״ו:ד׳). ובכרת בקרכם – לתתם לכהנים, ויקריבום שם. (ז) אשר ברכך – לפי הברכה הבא. (ח) לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה – מוסב למעלה על: כי אתם עוברים וגו׳ (דברים י״א:ל״א) – כשתעברו את הירדן מיד אתם מותרין להקריב בבמה, כל ארבע עשרה שנה של כיבוש וחילוק. ובבמה לא תקריבו כל מה שאתם מקריבין פה היום במשכן שהוא עמכם ונמשח, והוא כשר להקריב בו חטאות ואשמות נדרים ונדבות, אבל בבמה אין קרב אלא הנידר והנידב. וזהו: איש כל הישר בעיניו – נדרים ונדבות שאתם מתנדבים על ידי שישר בעיניכם להביאם, ולא על ידי חובה, אותם תקריבו.ח (ט) כי לא באתם – כל אותם י״ד שנה. אל המנוחה – זה שילה. נחלה – זו ירושלם. עד עתה – כמו: עדיין. (י) ועברתם את הירדן וישבתם בארץ – שתחלקוה, ויהא כל אחד מכיר את חלקו ואת שבתו.ט והניח לכם – לאחר כיבוש, וחילוק, ומנוחה מן הגוים אשר הניח י״י לנסות בם את ישראל (שופטים ג׳:א׳), ואין זו אלא בימי דוד. (יא) אז: והיה המקום וגו׳ – בנו לכם בית הבחירה בירושלם, וכן הוא אומר בדוד: ויהי כי ישב המלך בביתו וי״י הניח לו מכל אויביו מסביב. ויאמר המלך אל נתן הנה אנכי יושב בבית ארזים, וארון י״יי יושב בתוך היריעהיא (שמואל ב ז׳:א׳-ב׳). שמה תביאו וגו׳ – למעלה (דברים י״ב:ו׳) אמור לעניין שילה, וכאן אמור לעניין ירושלם, ולכך חלקןיב הכתוב ליתן היתר בין זו לזו. משחרבה שילה ובאו לנוב, וחרבה נוב ובאו לגבעון, היו הבמות מותרות עד שבאו לירושלים. מבחר נדריכם – מלמד שיביא מן המובחר. (יג) השמר לך – ליתן לא תעשה על הדבר. בכל מקום אשר תראה – אשר יעלה בלבך. אבל אתה מקריב על פי נביא, כגון אליהו בהר הכרמל. (יד) באחד שבטיך – בחלקו של בנימן. ולמעלה הוא אומר: מכל שבטיכם (דברים י״ב:ה׳). הא כיצד? כשקנה דוד את הגורן מן ארונה היבוסי, גבה את הזהב מכל השבטים, ומכל מקום, הגורן בחלקו של בנימן היה. (טו) רק בכל אות נפשך – במה הכתוב מדבר? אם בבשר תאוה להתירה להם בלא הקרבת אימורין, הרי במקום אחר אמור: כי ירחיב י״י {אלהיך} את גבולך וגו׳, ואמרת אכלה בשר וגו׳ (דברים י״ב:כ׳). במה זה מדבר? בקדשים שנפל בהם מום שיפדו ויאכלו בכל מקום. יכול יפדו על מום עובר? תלמוד לומר: רק. תזבח ואכלת בשר – אין לך בהן היתר גיזה וחלב, אלא אכילה על ידי זביחה. הטמא והטהור – לפי שבא מכח קדשים, שנאמר בהן: הבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל (ויקרא ז׳:י״ט), הוצרך להתיר בו שטמא וטהור אוכלין בקערה אחת. כצבי וכאיל – שאין קרבן בא מהם. כצבי וכאיל – לפוטרויג מן הזרוע והלחיים והקיבה (דברים י״ח:ג׳). (טז) רק הדם לא תאכלו – אף על פייד שאין לך בו זריקת מזבח, לא תאכלנו. תשפכנו כמים – לומר לך שאין צריך כיסוי. דבר אחר: הרי הוא כמים – להכשיר את הזרעים. (יז) לא תוכל – בא הכתוב ליתן לא תעשה על הדבר. כך מתורגם: לית לך רשו. אבל: כי לא תוכל שאתו (דברים י״ד:כ״ד) – מאין יכולת הוא, ומתורגם הוא: לא תיכול.טו לא תוכל – ר׳ יהושע בן קרחה אומר: יכול אתה, אבל אינך רשאי. כיוצא בו: ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יוכלוטז בני ישראליז להורישם (יהושע ט״ו:ס״ג) – יכולין היו, אבל אין רשאין, לפי שכרת אברהם ברית להם כשלקח מערת המכפלה מהם. ולא יבוסים היו, אלא חתים היו? אלא: על שם העיר ששמה יבוס.יח כך מפורש בפירקי דר׳ אליעזר (פרקי דר׳ אליעזר ל״ו). והוא שנאמר: כי אם הסירך העיורים והפסחים (שמואל ב ה׳:ו׳) – צלמים שכתבו עליהם את השבועה. ובכרת בקרך – אזהרה זו לכהנים. ותרומת ידך – אלו בכורים. (יח) לפני י״י – לפנים מן החומה. והלוי אשר בשעריך – אם אין לך לתת לו מחלקו, כגון מעשר ראשון, תן לו מעשר עני. איןיט מעשר עני – הזמינהו על שלמיך. (יט) השמר לך – ליתן לא תעשה על הדבר. על אדמתך – אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל. (כ) כי ירחיב – לימדה תורה דרך ארץ שלא יתאווה אדם לאכול בשר אלא מתוך רחבת ידים ועושר. בכל אות נפשך וגומ׳ – אבל במדבר נאסר להם בשר חולין, אלא אם כן מקדישה ומקריבה שלמים. (כא) כי ירחק ממך המקום – ולא תוכל לבא ולעשות שלמים בכל יום כמו עכשיו שהמשכן הולך עמהם.כ וזבחת כאשר ציויתיך – למדנו שיש ציווי בזביחה היאך ישחוט, והן הילכות שחיטה שנאמרו למשה על פהכא בסיני. (כב) אך כאשר יאכל את הצבי וגו׳ – אינך מוזהר לאוכלוכב בטהרה. אי מה צבי ואיל, חלבו מותר, אף חולין חלבן מותר? תלמוד לומר: אך. (כג) רק חזק לבלתי אכל הדם – ממה שנאמר: חזק, אתה למד שהיו שטופין בדם לאוכלו, לפיכך הוצרך לומר: חזק, דברי ר׳ יהודה. ר׳ שמעון בן עזאי אומר: לא באכג אלא להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצות: אם הדם שהוא קל לשמור ממנו, שאין אדם מתאווה לו, הוצרך לחזקך באזהרתו, קל וחומר לשאר מצות. ולא תאכל הנפש עם הבשר – אזהרה לאבר מן החי. (כד) לא תאכלנו – אזהרה לדם התמצית. (כה) לא תאכלנו – אזהרה לדם האיברים. למען ייטב לך וגומ׳ – צא ולמד מתן שכרן של מצוות: אם הדם שנפשו של אדם חתהכד ממנו, הפורש ממנו זוכה לו ולבניו אחריו, קל וחומר לגזל ועריות שנפשו של אדם מתאווה להם. (כו) רק קדשיך – אף על פי שאתה מותר לשחוט חולין, לא התרתי לך לשחוט את הקדשים ולאוכלן בשעריך בלא הקרבה, אלא הביאם לבית הבחירה. (כז) ועשית עלתיך – אם עולות הן, תן הבשר והדם לגבי מזבח. ואם זבחי שלמים הם, ודם זבחיך ישפךכה על המזבח תחילה, ואחר כך והבשר תאכל. (כו) ועוד דרשו רבותינו (ספרי דברים י״ב:כ״ו): רק קדשיך – בא ללמד על קדשים שבחוצה לארץ, וללמד על התמורות ועל וולדות קדשים שיקרבו. (כח) שמר – זו משנה, שאתה צריך לשמרה בבטנך שלא תשכח, כעניין שנאמר: כי נעים כי תשמרם בבטנך (משלי כ״ב:י״ח), ואם שנית איפשר שתשמע ותקיים. הא כל שאינו בכלל משנה, אינו בכלל מעשה. את כל הדברים האלה – שתהא חביבה עליך מצוה קלה כמצוה חמורה. הטוב – בעיני שמים. והישר – בעיני כלכו אדם. (ל) פן תנקש – אונקלוס תרגם: לשון מוקש. ואומר אני:כז שלא חש לדקדק בַלַשון, שלא מצינו נו״ן בלשון יוקש, ואפילו ליסוד הנופל ממנו, אבל בלשון טירוף וקישקוש מצינו נו״ן: וארכובותיה דא לדא נקשן (דניאל ה׳:ו׳). ואף זה אני אומר: פן תנקש אחריהם – פן תִטָרף אחריהם להיות כרוך אחר מעשיהם. וכן: ינקש נושה לכל אשר לו, דתליםכח (תהלים ק״ט:י״א) – מקלל את הרשע להיות עליו נושים רבים, ויהיו מחזרים ומתנקשים אחר ממונו. אחרי השמדם מפניך – אחר שתראה שאשמידם מפניך, יש לך לתת לב מפני מה נשמדו אילו, מפני מעשים מקולקלים שבידיהם. אף אתה לא תעשה כן, שלא יבואו וישמידוך. איכה יעבדו – לפי שלא ענש על עבודה זרה, אלא על זבוח וקיטור וניסוך והשתחויה, כמו שכתוב: בלתי לי״י לבדו (שמות כ״ב:י״ט) – דברים הנעשים לגבוה, בא ולימדך כאן שאם דרכה של עבודה זרה לעובדה בדרך אחר, כגון פוער לפעור ואבן מרקוליס, זו היא עבודתו וחייב, אבל זיבוח וקיטור וניסוך המים והשתחויה אפילו שלא כדרכה.כט (לא) כי גם את בניהם – גם לרבות את אבותם ואימותיהם. אמר ר׳ עקיבא: אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו (ספרי דברים י״ב:ל״א).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אבד תאבדון – אבד ואחר כך תאבדון, מיכאן לעוקר עבודה זרה שצריך לשרש אחריה. את כל המקומותא אשר וגו׳ – ומה תאבדון מהם, את אלהיהם אשר על ההרים. (ג) מזבח – של אבנים הרבה. מצבה – של אבן אחת, והוא בימוס ששנינוב במשנה: אבן שחצבה מתחילהג לבימוס (משנה עבודה זרה ג׳:ז׳). אשירה – אילן הנעבד. ואבדתם את שמם – לכנות להד שם לגנאי: בית גליא קורין בית קריא,ה עין כל קוריןו עין קוץ. (ג-ה) לא תעשון כן – להקטיר לשמים בכל מקום, כי אם במקום אשר יבחר. דבר אחר: ונתצתם את מזבחותם ואבדתם את שמם, לא תעשון כן – אזהרה למוחק את השם, ולנותץ אבן מן המזבח או מן העזרה. אמר ר׳ ישמעאל: וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין למזבחות? אלא: שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עוונותיכם למקדש אבותיכם שיחרב (ספרי דברים י״ב:ד׳). (ה) לשכנו תדרשו – זה משכן שילה. (ו) וזבחיכם – שלמים של חובה. מעשרותיכם – מעשר בהמה ומעשר שיני, לאכול לפנים מן החומה. תרומת ידכם – אלו בכורים, שנאמר בהןז ׳יד׳: ולקח הכהן הטנא מידך (דברים כ״ו:ד׳). ובכרת בקרכם – לתתם לכהנים, ויקריבום שם. (ז) אשר ברכך – לפי הברכה הבא. (ח) לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה – מוסב למעלה על: כי אתם עוברים וגו׳ (דברים י״א:ל״א) – כשתעברו את הירדן מיד אתם מותרין להקריב בבמה, כל ארבע עשרה שנה של כיבוש וחילוק. ובבמה לא תקריבו כל מה שאתם מקריבין פה היום במשכן שהוא עמכם ונמשח, והוא כשר להקריב בו חטאות ואשמות נדרים ונדבות, אבל בבמה אין קרב אלא הנידר והנידב. וזהו: איש כל הישר בעיניו – נדרים ונדבות שאתם מתנדבים על ידי שישר בעיניכם להביאם, ולא על ידי חובה, אותם תקריבו.ח (ט) כי לא באתם – כל אותם י״ד שנה. אל המנוחה – זה שילה. נחלה – זו ירושלם. עד עתה – כמו: עדיין. (י) ועברתם את הירדן וישבתם בארץ – שתחלקוה, ויהא כל אחד מכיר את חלקו ואת שבתו.ט והניח לכם – לאחר כיבוש, וחילוק, ומנוחה מן הגוים אשר הניח י״י לנסות בם את ישראל (שופטים ג׳:א׳), ואין זו אלא בימי דוד. (יא) אז: והיה המקום וגו׳ – בנו לכם בית הבחירה בירושלם, וכן הוא אומר בדוד: ויהי כי ישב המלך בביתו וי״י הניח לו מכל אויביו מסביב. ויאמר המלך אל נתן הנה אנכי יושב בבית ארזים, וארון י״יי יושב בתוך היריעהיא (שמואל ב ז׳:א׳-ב׳). שמה תביאו וגו׳ – למעלה (דברים י״ב:ו׳) אמור לעניין שילה, וכאן אמור לעניין ירושלם, ולכך חלקןיב הכתוב ליתן היתר בין זו לזו. משחרבה שילה ובאו לנוב, וחרבה נוב ובאו לגבעון, היו הבמות מותרות עד שבאו לירושלים. מבחר נדריכם – מלמד שיביא מן המובחר. (יג) השמר לך – ליתן לא תעשה על הדבר. בכל מקום אשר תראה – אשר יעלה בלבך. אבל אתה מקריב על פי נביא, כגון אליהו בהר הכרמל. (יד) באחד שבטיך – בחלקו של בנימן. ולמעלה הוא אומר: מכל שבטיכם (דברים י״ב:ה׳). הא כיצד? כשקנה דוד את הגורן מן ארונה היבוסי, גבה את הזהב מכל השבטים, ומכל מקום, הגורן בחלקו של בנימן היה. (טו) רק בכל אות נפשך – במה הכתוב מדבר? אם בבשר תאוה להתירה להם בלא הקרבת אימורין, הרי במקום אחר אמור: כי ירחיב י״י {אלהיך} את גבולך וגו׳, ואמרת אכלה בשר וגו׳ (דברים י״ב:כ׳). במה זה מדבר? בקדשים שנפל בהם מום שיפדו ויאכלו בכל מקום. יכול יפדו על מום עובר? תלמוד לומר: רק. תזבח ואכלת בשר – אין לך בהן היתר גיזה וחלב, אלא אכילה על ידי זביחה. הטמא והטהור – לפי שבא מכח קדשים, שנאמר בהן: הבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל (ויקרא ז׳:י״ט), הוצרך להתיר בו שטמא וטהור אוכלין בקערה אחת. כצבי וכאיל – שאין קרבן בא מהם. כצבי וכאיל – לפוטרויג מן הזרוע והלחיים והקיבה (דברים י״ח:ג׳). (טז) רק הדם לא תאכלו – אף על פייד שאין לך בו זריקת מזבח, לא תאכלנו. תשפכנו כמים – לומר לך שאין צריך כיסוי. דבר אחר: הרי הוא כמים – להכשיר את הזרעים. (יז) לא תוכל – בא הכתוב ליתן לא תעשה על הדבר. כך מתורגם: לית לך רשו. אבל: כי לא תוכל שאתו (דברים י״ד:כ״ד) – מאין יכולת הוא, ומתורגם הוא: לא תיכול.טו לא תוכל – ר׳ יהושע בן קרחה אומר: יכול אתה, אבל אינך רשאי. כיוצא בו: ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יוכלוטז בני ישראליז להורישם (יהושע ט״ו:ס״ג) – יכולין היו, אבל אין רשאין, לפי שכרת אברהם ברית להם כשלקח מערת המכפלה מהם. ולא יבוסים היו, אלא חתים היו? אלא: על שם העיר ששמה יבוס.יח כך מפורש בפירקי דר׳ אליעזר (פרקי דר׳ אליעזר ל״ו). והוא שנאמר: כי אם הסירך העיורים והפסחים (שמואל ב ה׳:ו׳) – צלמים שכתבו עליהם את השבועה. ובכרת בקרך – אזהרה זו לכהנים. ותרומת ידך – אלו בכורים. (יח) לפני י״י – לפנים מן החומה. והלוי אשר בשעריך – אם אין לך לתת לו מחלקו, כגון מעשר ראשון, תן לו מעשר עני. איןיט מעשר עני – הזמינהו על שלמיך. (יט) השמר לך – ליתן לא תעשה על הדבר. על אדמתך – אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר מעניי ישראל. (כ) כי ירחיב – לימדה תורה דרך ארץ שלא יתאווה אדם לאכול בשר אלא מתוך רחבת ידים ועושר. בכל אות נפשך וגומ׳ – אבל במדבר נאסר להם בשר חולין, אלא אם כן מקדישה ומקריבה שלמים. (כא) כי ירחק ממך המקום – ולא תוכל לבא ולעשות שלמים בכל יום כמו עכשיו שהמשכן הולך עמהם.כ וזבחת כאשר ציויתיך – למדנו שיש ציווי בזביחה היאך ישחוט, והן הילכות שחיטה שנאמרו למשה על פהכא בסיני. (כב) אך כאשר יאכל את הצבי וגו׳ – אינך מוזהר לאוכלוכב בטהרה. אי מה צבי ואיל, חלבו מותר, אף חולין חלבן מותר? תלמוד לומר: אך. (כג) רק חזק לבלתי אכל הדם – ממה שנאמר: חזק, אתה למד שהיו שטופין בדם לאוכלו, לפיכך הוצרך לומר: חזק, דברי ר׳ יהודה. ר׳ שמעון בן עזאי אומר: לא באכג אלא להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצות: אם הדם שהוא קל לשמור ממנו, שאין אדם מתאווה לו, הוצרך לחזקך באזהרתו, קל וחומר לשאר מצות. ולא תאכל הנפש עם הבשר – אזהרה לאבר מן החי. (כד) לא תאכלנו – אזהרה לדם התמצית. (כה) לא תאכלנו – אזהרה לדם האיברים. למען ייטב לך וגומ׳ – צא ולמד מתן שכרן של מצוות: אם הדם שנפשו של אדם חתהכד ממנו, הפורש ממנו זוכה לו ולבניו אחריו, קל וחומר לגזל ועריות שנפשו של אדם מתאווה להם. (כו) רק קדשיך – אף על פי שאתה מותר לשחוט חולין, לא התרתי לך לשחוט את הקדשים ולאוכלן בשעריך בלא הקרבה, אלא הביאם לבית הבחירה. (כז) ועשית עלתיך – אם עולות הן, תן הבשר והדם לגבי מזבח. ואם זבחי שלמים הם, ודם זבחיך ישפךכה על המזבח תחילה, ואחר כך והבשר תאכל. (כו) ועוד דרשו רבותינו (ספרי דברים י״ב:כ״ו): רק קדשיך – בא ללמד על קדשים שבחוצה לארץ, וללמד על התמורות ועל וולדות קדשים שיקרבו. (כח) שמר – זו משנה, שאתה צריך לשמרה בבטנך שלא תשכח, כעניין שנאמר: כי נעים כי תשמרם בבטנך (משלי כ״ב:י״ח), ואם שנית איפשר שתשמע ותקיים. הא כל שאינו בכלל משנה, אינו בכלל מעשה. את כל הדברים האלה – שתהא חביבה עליך מצוה קלה כמצוה חמורה. הטוב – בעיני שמים. והישר – בעיני כלכו אדם. (ל) פן תנקש – אונקלוס תרגם: לשון מוקש. ואומר אני:כז שלא חש לדקדק בַלַשון, שלא מצינו נו״ן בלשון יוקש, ואפילו ליסוד הנופל ממנו, אבל בלשון טירוף וקישקוש מצינו נו״ן: וארכובותיה דא לדא נקשן (דניאל ה׳:ו׳). ואף זה אני אומר: פן תנקש אחריהם – פן תִטָרף אחריהם להיות כרוך אחר מעשיהם. וכן: ינקש נושה לכל אשר לו, דתליםכח (תהלים ק״ט:י״א) – מקלל את הרשע להיות עליו נושים רבים, ויהיו מחזרים ומתנקשים אחר ממונו. אחרי השמדם מפניך – אחר שתראה שאשמידם מפניך, יש לך לתת לב מפני מה נשמדו אילו, מפני מעשים מקולקלים שבידיהם. אף אתה לא תעשה כן, שלא יבואו וישמידוך. איכה יעבדו – לפי שלא ענש על עבודה זרה, אלא על זבוח וקיטור וניסוך והשתחויה, כמו שכתוב: בלתי לי״י לבדו (שמות כ״ב:י״ט) – דברים הנעשים לגבוה, בא ולימדך כאן שאם דרכה של עבודה זרה לעובדה בדרך אחר, כגון פוער לפעור ואבן מרקוליס, זו היא עבודתו וחייב, אבל זיבוח וקיטור וניסוך המים והשתחויה אפילו שלא כדרכה.כט (לא) כי גם את בניהם – גם לרבות את אבותם ואימותיהם. אמר ר׳ עקיבא: אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו לפני כלבו ואכלו (ספרי דברים י״ב:ל״א).רשימת מהדורות© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: מקום (ותוקן בין השיטין).
ב כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, סביונטה. בדפוסים מאוחרים: ״ששנויה״.
ג כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, לונדון 26917, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, דפוס רומא: ״מתחלה״. בדפוס שונצינו: ״מתחלת״. בדפוס סביונטה: ״מתחלת׳ ״.
ד כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה: ״להם״.
ה כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917: ״כריא״.
ו כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא חסר: ״קורין״.
ז כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, דפוס רומא: ״בהם״. בכ״י לונדון 26917 חסר: ״בהן יד״. בדפוסי שונצינו, סביונטה חסר: ״יד״, וכתוב רק: ״בהם״.
ח כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1, דפוס רומא חסר: ״אותם״. בדפוס סביונטה נוסף: ״בבמה״.
ט כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, לונדון 26917. בכ״י ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34: ״שבטו״.
י כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בפסוק: ״האלהים״.
יא כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י אוקספורד 165: ״בבית היריעה״, וכן גם במיוחס לר״י קרא שמואל ב ז׳:א׳. בכ״י לייפציג 1: ״בבית היריעות״.
יב כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1, מינכן 5: חלקו. בכ״י ליידן 1: ״חלקם״.
יג כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״לפוטרן״.
יד כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה נוסף כאן: ״שאמרתי״.
טו כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 חסר: ״כך מתורגם... לא תיכול״.
טז כן בכ״י לייפציג 1, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו, ובכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״יכלו״.
יז כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בפסוק: ״יהודה״.
יח כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, סביונטה. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״נקראים יבוסים״.
יט כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 נוסף: ״לך״.
כ כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״עמכם״.
כא כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה חסר: ״על פה״.
כב כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5. אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״לאוכלן״. בכ״י אוקספורד 165: ״לוכלן״.
כג כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י לונדון 26917, דפוס רומא: ״הכתוב״.
כד כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד אופ׳ 34, וכן בספרי דברים כ״ה:ג׳. בכ״י מינכן 5, לונדון 26917, וכן תוקן בגיליון כ״י אוקספורד אופ׳ 34: ״קצה״.
כה כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 34, לונדון 26917: ״דם זבחיך ישפך״. בכ״י מינכן 5: ״דם ישפך״. בכ״י לייפציג 1: ״רק זבחיך ישפך הדם״.
כו כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא חסר: ״כל״.
כז כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917. בדפוס רומא: ״ואני אומר״.
כח כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165. בדפוס רומא חסר: ״דתלים״.
כט כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״חייב״.
הערות
Tanakh
Peirush