Devarim 28 – דברים כח‏ – Mikraot Gedolot

בְּרִיךְ אַתְּ בְּקַרְתָּא וּבְרִיךְ אַתְּ בְּחַקְלָא.

Blessed (shalt) you (be) in the city, and blessed in the field.

בריכין תהוון עמי בני ישראל במה דאית לכון בקורייכון {....}.

בריכין אתון בקרתא ובריכין אתון בחקלא.

Blessed shall you be in the city, and blessed in the field.

[ה] בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר – אָמַר רַבִּי יִצְחָק בָּעִיר, בִּשְׂכַר הַמִּצְווֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בָּעִיר, חַלָּה, וְצִיצִית, וְסֻכָּה, וְנֵר שַׁבָּת. וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה (דברים כ״ח:ג׳), בִּשְׂכַר מִצְווֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בַּשָּׂדֶה, לֶקֶט, שִׁכְחָה, וּפֵאָה. רַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁתְּהֵא בָּרוּךְ בָּעִיר עַל יְדֵי שֶׁנִּתְבָּרַכְתָּ מִן הַשָּׂדֶה, שֶׁנָּתְנָה הָאָרֶץ אֶת פֵּרוֹתֶיהָ.

בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה – הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, בָּרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה וּבָרוּךְ אַתָּה בָּעִיר, שְׁמָמָה שֶׁהוּא מַכְנִיס מִן הַשָּׂדֶה, הוּא מִתְבָּרֵךְ בָּעִיר. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה. אִם בָּאת לְיָדְךָ מִצְוָה בָּעִיר, לֹא תֹּאמַר, לֹא נִצְטַוֵּיתִי אֶלָּא בַּשָּׂדֶה, לְהוֹצִיא תְּרוּמוֹת וּמַעַשְּׂרוֹת בַּחוּץ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף בָּעִיר פְּתַח יָדְךָ.

דָּבָר אַחֵר: בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר – בְּמִצְוֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ בָּעִיר, כְּגוֹן סֻכָּה וּמְזוּזָה וּמַעֲקֶה. בָּרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה, כְּגוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. דָּבָר אַחֵר: לֹא יֹאמַר אָדָם, אִלּוּ נָתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂדֶה, הָיִיתִי מוֹצִיא מַעַשְׂרוֹת מִתּוֹכָהּ. עַכְשָׁו שֶׁאֵין לִי שָׂדֶה, אֵינִי נוֹתֵן כְּלוּם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְאֵה מַה כָּתַבְתִּי בְּתוֹרָתִי, בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר, לְאוֹתָן שֶׁיּוֹשְׁבִין בָּעִיר.

וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה – לְאֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שָׂדוֹת.

דָּבָר אַחֵר: בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר – זוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנִּקְרֵאת עִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי (איכה ב׳:ט״ו).

וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה – זוֹ צִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ (ירמיהו כ״ו:י״ח). וְאֵימָתַי מַרְאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל הַבְּרָכָה הַזֹּאת. כְּשֶׁיִּבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם וְיַחְזִיר הַגָּלֻיּוֹת לְתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה י״י אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם (תהלים קל״ג:ג׳). בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

"You shall be blessed in the city and you shall be blessed in the field" (Deuteronomy 28:3). It should have said, "You shall be blessed in the field and you shall blessed in the city,⁠" as it is from what he brings in from the field that he is blessed in the city. Rather what do we learn to say [from,] "You shall be blessed in the city and you shall be blessed in the field?⁠" If you have come to the commandment in the city, do not say, "I was only commanded in the field to extract the priestly tithes and the [other] tithes outside.⁠" The Holy One, blessed be He, said, "Open your hand [to give tithes] also in the city.⁠" Another interpretation: "You shall be blessed in the city,⁠" with the commandments that you do in the midst of your house in the city, such as sukkah, mezuzah and parapet. "You shall be blessed in the field,⁠" [with the commandments that you do in the field], such as [leaving] gleanings, forgotten sheaves, and the corner [of the field]. Another interpretation: A man should not say, "If the Holy One, blessed be He, had given me a field, I would have extracted tithes from it. [But] now that I do not have a field, I will not give anything.⁠" The Holy One, blessed be He, says [in response], "See what I have written in My Torah, 'You shall be blessed in the city,' for those living in the city; 'and you shall be blessed in the field,' for those that have fields.⁠"

Another interpretation: "You shall be blessed in the city,⁠" this [refers to] Jerusalem, which is called a city, as it is stated (Lamentations 2:15), "Is this the city that they said was the perfection of beauty?⁠" "And you shall be blessed in the field,⁠" this [refers to] Zion, as it is stated (Jeremiah 26:18), "Zion shall be plowed for a field.⁠" And when will the Holy One, blessed be He, show this blessing to Israel? When Jerusalem is rebuilt and the exiles are returned within her, as it is stated (Psalms 133:3), "As the dew of Hermon which runs down on the mountains of Zion, for there the Lord commanded the blessing, life forever.⁠" [May it happen] speedily in our day, Amen!

בָּר֥וּךְ אַתָּ֖ה בָּעִ֑יר וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בַּשָּׂדֶֽה

שלושה גורמים רעה לעצמן

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁגּוֹרְמִים רָעָה לְעַצְמָם: אֶחָד - מִי שֶׁמְּקַלֵּל אֶת עַצְמוֹ. הַשֵּׁנִי - מִי שֶׁזּוֹרֵק לֶחֶם אוֹ פֵרוּרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כַּזַּיִת. הַשְּׁלִישִׁי - מִי שֶׁמַּדְלִיק נֵר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּטֶרֶם שֶׁמַּגִּיעִים יִשְׂרָאֵל לִקְדֻשָּׁה דְסִדְרָא, שֶׁגּוֹרֵם לְאֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם לְהִדָּלֵק בָּאֵשׁ הַזּוֹ טֶרֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם. שֶׁמָּקוֹם אֶחָד יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם לְאוֹתָם שֶׁמְּחַלְלִים שַׁבָּתוֹת, וְאוֹתָם שֶׁעֲנוּשִׁים בַּגֵּיהִנֹּם מְקַלְלִים אֶת אוֹתוֹ שֶׁהִדְלִיק נֵר טֶרֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ: (ישעיה כב) הִנֵּה ה׳ מְטַלְטֶלְךְ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְגוֹ׳, (שם) צָנוֹף יִצְנָפְךְ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם.

מִשּׁוּם שֶׁאֵין רָאוּי הוּא לְהַדְלִיק אֵשׁ כְּשֶׁיּוֹצֵאת שַׁבָּת עַד שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַבְדִּילִים בַּתְּפִלָּה וּמַבְדִּילִים עַל הַכּוֹס, מִשּׁוּם שֶׁעַד אוֹתוֹ הַזְּמַן שַׁבָּת הִיא, וּקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת שׁוֹלֶטֶת עָלֵינוּ.

בשעה שמבדילים ישראל על הכוס

וּבְשָׁעָה שֶׁמַּבְדִּילִים עַל הַכּוֹס, כָּל אוֹתָם הַחֲיָלוֹת וְכָל אוֹתָם הַמַּחֲנוֹת שֶׁהִתְמַנּוּ עַל יְמוֹת הַחֹל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָשׁוּב לִמְקוֹמוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ שֶׁהִתְמַנָּה עָלֶיהָ.

מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁנִּכְנְסָה שַׁבָּת וְהִתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם, הַקֹּדֶשׁ מִתְעוֹרֵר וְשׁוֹלֵט בָּעוֹלָם, וְהַחֹל מִתְבַּטֵּל שִׁלְטוֹנוֹ, עַד הַשָּׁעָה שֶׁיּוֹצֵאת הַשַּׁבָּת לֹא שָׁבִים לִמְקוֹמָם. וְאַף עַל גַּב שֶׁיּוֹצֵאת שַׁבָּת, לֹא שָׁבִים לִמְקוֹמָם עַד הַזְּמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים בָּרוּךְ אַתָּה יי׳ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. אָז הַקֹּדֶשׁ מִסְתַּלֵּק, וְהַמַּחֲנוֹת שֶׁהִתְמַנּוּ עַל יְמוֹת הַחֹל מִתְעוֹרְרִים וְשָׁבִים לִמְקוֹמָם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד עַל מִשְׁמַרְתּוֹ שֶׁהֻפְקַד עָלֶיהָ. וְעִם כָּל זֶה לֹא שׁוֹלְטִים עַד שֶׁיִּהְיוּ אוֹרוֹת מִסּוֹד הַנֵּר. וְכֻלָּם נִקְרָאִים מְאוֹרֵי הָאֵשׁ, מִשּׁוּם [שמאור האש ששופע] [נ״א שמסוד עמוד האש] וּמִיסוֹד הָאֵשׁ בָּאִים כֻּלָּם וְשׁוֹלְטִים עַל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. וְכָל זֶה כְּשֶׁאָדָם מַדְלִיק נֵר טֶרֶם הִשְׁלִימוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַקְּדֻשָּׁה דְּסִדְרָא.

וכשממתין עד שישלימו קדושה דסדרא

אֲבָל אִם הוּא מַמְתִּין עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ קְדֻשָּׁה דְסִדְרָא, אוֹתָם הָרְשָׁעִים שֶׁבַּגֵּיהִנֹּם מַצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת דִּינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהֵם מְקַיְּמִים עַל אוֹתוֹ הָאִישׁ כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁאוֹמְרִים הַצִּבּוּר (בראשית כז) וְיִתֶּן לְךְ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם (דברים כח) בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה וְגוֹ׳. (תהלים מא) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה׳. בְּיוֹם רַע הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, מַה זֶּה בְּיוֹם רָעָה הַיּוֹם שֶׁשּׁוֹלֶטֶת הָרָעָה הַהִיא לָקַחַת אֶת נִשְׁמָתוֹ. אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל - זֶהוּ שְׁכִיב מְרַע לְרַפְּאוֹ מֵחֶטְאוֹ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. דָּבָר אַחֵר - זֶה הַיּוֹם שֶׁהַדִּין שׁוֹרֶה עַל הָעוֹלָם, נִצּוֹל מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה׳. הַיּוֹם שֶׁנִּמְסָר הַדִּין לְאוֹתָהּ רָעָה לִשְׁלֹט עַל הָעוֹלָם.

(הקדמת הזוהר יד:)

פצרת מבארכא פי אלחצ׳ר ומבארכא פי אלבר

ותהיה מבורך בעיר ומבורך בשדה.

פס׳: ברוך אתה בעיר – ¹שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת.

וברוך אתה בשדה – שיהיו נכסיך קרובים לעיר.

ברוך אתה בעיר – שלא יזיק עין הרע.

וברוך אתה בשדה – שלא יזיקוך חית השדה כענין שנאמר (איוב ה׳:כ״ב) לשוד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא.

דבר אחר: ברוך אתה בעיר – במעשה העיר.

וברוך אתה בשדה – בעבודת השדה:

1. שיהיה ביתך סמוך לבית הכנסת. (ב״מ ק״ז.) ובתנחומא ברוך אתה בבואך על תנאי בבואך לבתי כנסיות ובתי מדרשזת וכו׳:

ברוך אתה בעיר – באספך תבואתך מן השדה תכניסה לעיר.⁠¹

ברוך אתה בשדה – כשתוציא זרעך לזרוע בשדה. (כ״י בולוניה 469.1)

1. בדומה בחזקוני.

בעיר – ברכה שהיא תוספת טובה כל מיני סחורה.

בשדה – בזריעה ובנטיעה.

IN THE CITY. This is a blessing regarding an increase¹ in merchandise.⁠²

IN THE FIELD. In seeding and planting.

1. According to Ibn Ezra the term blessing mean an increase of good things. See Ibn Ezra on Gen. 2:3 (Vol. 1, p. 50).

2. All sort of goods are produced and are found in the city.

ברוך אתה בעיר – שיהא משאך ומתנך בעיר מצליח.

בשדה – שתצלח מה שתזרע.

ברוך אתה בעיר – YOU SHALL BE BLESSED IN THE CITY – That your business in the city shall be successful.

בשדה – IN THE FIELD – That you what you plant shall succeed.

ברוך אתה בעיר – בכל מיני סחורה.⁠¹

דבר אחר: ברוך אתה בעיר – שתכניס תבואתך לעיר.⁠²

בשדה – בזריעה ובנטיעה.⁠³

1. שאוב מאבן עזרא.

2. שאוב מר״י קרא.

3. שאוב מאבן עזרא.

ברוך אתה בעיר, "you will be blessed in the city;⁠" all kinds of merchandise will be available there. An alternate interpretation of this phrase: you will be able to bring your harvests from the field safely into your barns in the city.

בשדה, "in the field;⁠" both at the time of seeding and of planting.

ברוך אתה בעיר – במצות אשר אתה עושה בעיר כגון סוכה ומזוזה ומעקה וברוך אתה בשדה במצות לקט שכחה ופאה. ד״א ברוך אתה בעיר זו ירושלים שנקראת עיר הקדש וברוך אתה בשדה זו ציון שנאמר בה ציון שדה תחרש.

ברך אתה בעיר, "You will be blessed in the town;⁠" you will be blessed for performing the commandments that are performed in an urban area, such as building a sukkah, attaching a mezzuzah to the doorposts of your houses, or a fence around the roof of your house.

וברוך אתה בשדה, "and you will be blessed in the field;⁠" this applies to the farmers who observe the manifold laws pertaining to growing crops and leaving some of the harvest for the poor or the priests and Levites. An alternate interpretation of these statements: "the city" referred to is Jerusalem, the holy city, and the expression: "blessed are you in the field,⁠" refers to Zion, of which the prophet Jeremiah 26,18, said: ציון שדה תחרש, Zion will be plowed as a field.⁠"¹

1. [I fail to understand this interpretation, seeing that the line quoted from Jeremiah is not only not a blessing, but a curse, followed by the prediction of the fall of Jerusalem. Ed.]

ברוך אתה בעיר – במצות אשר אתה עושה בעיר כגון סוכה ומזוזה וכו׳ וברוך אתה בשדה במצות שאתה עושה בשדה לקט שכחה ופאה. ברוך טנאך אלו הביכורים שנאמר בהם ולקח הטנא מידך ומשארתך זו החלה.

והטעם שמבלי עמל ויגיעה ישיגו הטובות ההם שהם ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. רוצה לומר אם שתהיה מהאנשים שעסקיהם בעיר כמו הסוחרים ובעלי אומניות תהיה ברוך ומושפע בכל אשר אתה עושה בעיר. ואם תכין בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך. אם בעבודת האדמה, ואם במרעה הצאן, גם ברוך תהיה ומושפע בשדה בכל תבואתך ובכל מרעך.

ברוך אתה בעיר – אומר אני שהברכות הללו, והקללות שבאו אחריהן כולם הולכים על סדר ארבעה מיני הטובות שיש בעולם, ולעומתם הרעות, כמו שאמרנו (ויקרא כ״ו ד׳), שסדרי הטובות הן שבע, בטחון, שלום, וחיים, וכנגדן ד׳ סדרי הרעות רעב, חיה רעה, חרב, ודבר, אף כאן מתחיל בברכת החיים, ועליה אמר ברוך אתה בעיר וכו׳ ברוך פרי בטנך וכו׳, ואח״כ ברכת השבע ברוך טנאך וכו׳, ואח״כ ברכת הבטחון ברוך אתה בבואך וכו׳, ואח״כ ברכת השלום יתן ה׳ את אויביך וכו׳, ושאר הפסוקים הם ביאור והרחבה לד׳ הסדרים האלה. והנה ענין ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה, שבכל מקום שתהיה תקרא ברוך ומושפע מהשגחתו יתברך באופן שלא יאונה לך כל און, ובכלל זה החיים והבריאות כי לשון ברוך כולל הכל, ובפסוק הסמוך יפרש יותר:

ברוך אתה בעיר – יפה כתב ראב״ע {ברכה שהיא תוספת כל מיני} סחורה, ויפה כתב המבאר בכל מלאכה וסחורה שאתה עושה בעיר, וכן הבינו רז״ל {דברים רבה}, לפיכך למעלה ט״ו:ו׳ על כי ה׳ אלהיך ברכך כאשר דבר לך שמדבר בהלואת הנכרי אמרו (עיין {ספרי ו}⁠רש״י) והיכן דבר, והשיבו ברוך אתה בעיר, כי פסוק זה לבדו כולל קצת רמז על הברכה באומניות ובסחורה. ועדיין אין פירושם מוכרח, כי ההלואה אל הנכרי אין צורך שתהיה במעות, אלא בדגן תירוש ויצהר, והם דברים התלוים בברכת האדמה.

{ברוך אתה – איננו הבטחה אלא ברכה, יהי רצון שתהיה ברוך. וכאן הקדים ואמר ובאו עליך לפיכך הן הבטחות, אך מליצת ברוך אתה לא תזוז מהוראתה. ואם היתה הכוונה לומר דרך הבטחה, היה אומר ברוך תהיה, ועיין בכורי העתים תקפ״ו Pag. 170.}^א

א. ההוספה היא מכ״י לוצקי 673(א), 673(ב).

ברוך אתה בעיר – רב אמר, ברוך אתה בעיר, שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת,⁠¹ ור׳ יוחנן אמר, שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך². (ב״מ ק״ז.)

וברוך אתה בשדה – רב אמר, ברוך אתה בשדה – שיהיו נכסיך קרובים לעיר, ור׳ יוחנן אמר, ברוך אתה בשדה – שיהיו נכסיך משולשים, שליש בתבואה, שליש בזיתים, ושליש בגפנים.⁠³ (ב״מ ק״ז.)

1. בס׳ תורת חיים כתב שהכונה היא כדי שיוכל למהר לבא לבית הכנסת כדי שימנה מעשרה ראשונים שאפילו מאה באים אחריו נוטל שכר כנגד כולם, ועיין בטור או״ח סי׳ צ׳.

2. עיין בשבת כ״ה ב׳ איזהו עשיר זה שיש לו בהכ״ס סמוך לשולחנו, וטעם הדבר משום דאצלם היו בהכ״ס חוץ לעיר ומפני זה רבים היו מסתכנים עד שיצאו חוץ לעיר, ולכן מי שיש לו סמוך לביתו הוא עשיר ומבורך. ומה דלא ניחא לי׳ בדרשת רב דדריש לענין קריבת ביתו לבית הכנסת כמש״כ, הוא משום דר׳ יוחנן לשיטתיה בסוטה כ״ב א׳ דמקבלין שכר פסיעות מהליכה רחוקה לביהכנ״ס וא״כ לפי״ז כל מה שביהכנ״ס רחוק מביתו הוי מעלה יתירה שמקבלין יותר שכר.

ומה שראו בכלל לדרוש פסוק זה הוא משום שהבינו דהלשון ברוך אתה בעיר ובשדה וברוך אתה בבואך ובצאתך הם לשונות כפולים, משום דהבא מן השדה הרי הוא בעיר, וא״כ היינו הך דברוך אתה בשדה וברוך אתה בצאתך, ולכן דרשו לשונות אלו בדרשות שונות, וזה היא גם טעם הדרשות הבאות.

3. שיש שנה שלוקה בגפנים ובזיתים ואינו לוקה בתבואה ויש שנה שלוקה בזו ולא בזו ותהיה לו פליטה. וי״ל דלמד כן ר׳ יוחנן ממ״ש בסנהדרין ל״ט ב׳ ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה׳ ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה (מלכים א י״ח), ומפרש מאי שנא חמשים חמשים [ולא כולם במערה אחת], אמר ר׳ אלעזר, מיעקב למד, שנאמר והיה המחנה הנשאר לפליטה, ור״ל שמא יקרה סבה במערה אחת תשאר המערה השנית לפליטה, ע״כ, וגם כאן הסברא כן. ומה שנראה להם בכלל לדרוש פסוק זה עיין מש״כ בפסוק הקודם סוף אות ה׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון