Devarim 28 – דברים כח‏ – Mikraot Gedolot

אַף כָּל מְרַע וְכָל מַחָא דְּלָא כְתִיבִין בִּסְפַר אוֹרָיְתָא הָדָא יַיְתֵינוּן יְיָ עֲלָךְ עַד דְּתִשְׁתֵּיצֵי.

All the diseases also and all the plagues that are not written in the book of this law, will the Lord lay upon you till He has destroyed you.

לחוד^א כל בושין^ב וכל מכתשין^ג די לא כתיבין בספר אורייתה הדה^ד יגרי י״י עליכון עד זמן די ישיצון יתכון^ה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לחוד״) גם נוסח חילופי: ״להוד״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בושין״) גם נוסח חילופי: ״ביש׳⁠ ⁠⁠״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מכתשין״) גם נוסח חילופי: ״מחין״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הדה״) גם נוסח חילופי: ״הדן״.

ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יגרי י״י עליכון עד זמן די ישיצון יתכון״) גם נוסח חילופי: ״ישווי עליכון מימריה די״י (עליכון) עד זמן דתשתיצון״.

לחוד כל מרע וכל מחא דלא כתיבין בספר אורייתא הדין יסקינון מימרא די״י עליכון עד דתישתיצון.

and evils also that are not written in the book of this law will the Word of the Lord stir up against you until you are consumed.

ואיצ׳א כל מרץ׳ וכל צ׳רבהֵ ממא ליס מכתוב פי ספר הד׳ה אלתוראהֵ יסלטהא אללה עליך אלי אנפאד׳ך

וגם כל חולי וכל מכה ממה שאין כתוב בספר התורה הזאת ישליט ה׳ עליך עד השמדך.

יעלם – לשון עלייה.

יעלם – is a form from the root עלה (not from עלם).

פס׳: גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב – אלו בנים שאכלו אבותם:

יעלם – מגזרת: העלה (במדבר ח׳:ג׳) היא, [ואם הוא חטוף בלא יציאת עין.]⁠^א ויש אומרים, כמו: יביאם, לשון ארמית.

א. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

WILL THE LORD BRING UPON. Yalem (will bring) is related to the word he'elah (brought up)⁠¹ (Jer. 16:15) even though it² is vocalized with a sheva. Others say that yalem means will bring.⁠³ It is an Aramaic word.⁠⁴

1. It comes from the root ayin, lamed, heh, and means bring up.

2. Yalem is vocalized with a sheva. He'elah is vocalized with a chataf segol. Since both words are in the hifil we would expect them to be vocalized similarly. Hence Ibn Ezra's comment.

3. Rather than bring up. There is not much difference in practical meaning between the two interpretations. They only differ as to the etymology of the word.

4. The word al in Aramaic means to enter. See Dan. 2:16.

אשר לא כתוב – שהיו הכשדים לוקחין בחורי ישראל היפים, שהיו מגנין החמה ביופים, וקושרין אותם בכרעי מטותיהם ומשמשים מיטותיהם בפניהם, כדי שיראו נשותיהם בשעת תשמיש ויתאוו להם וילדו כמותם. ואמר ליה חד: היכא כתיבא, ואמר ליה זהו דכתיב: גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב (בבלי גיטין נ״ח.).

אשר לא כתוב – WHICH IS NOT WRITTEN – That the Chaldeans would take the beautiful young men of Israel, who would disgrace the sun by their beauty [being more beautiful than it], and tie them to the foot of their beds and engage in sexual intercourse in front of them, so that their wives would look at the time of intercourse and desire them and give birth to ones similar to them. And one said to the other: “Where is this written?” and he said this is that it is written: ALSO EVERY SICKNESS AND EVERY PLAGUE WHICH IS NOT WRITTEN (Bavli Gittin 58a:5-6).

אשר לא כתוב – הכשדים היו לוקחים בחורי ישראל היפים וקושרין אותם בכרעי מטותיהם ומשמשים מטותיהם כדי שתהיינה נשותיהם מסתכלות בהן בשעת תשמיש ותאוו להם וילדו כמותם, פעם אחד אמר חד לחבריה הא היכא כתיב אמר ליה זהו גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב וגו׳.⁠¹

1. שאוב מר״י בכור שור על פי בבלי גיטין נ״ח.

אשר לא כתוב, "which have not been recorded (in the Torah);⁠" the Chaldeans used to tie good looking male Jews to their bedposts during the time they engaged in sexual relations with their wives, in order that their wives at the time by looking at these good looking males would become aroused and their babies would resemble what they had seen at that time. It happened once that one of them told his colleague that this is what has been written here, i.e. what is meant by "perversions which have not been recorded in the Torah.⁠" (Talmud, tractate Gittin folio 58.)

אשר לא כתוב – שהיו הכשדים לוקחין בחורי ישראל היפים שהיו מגינים החמה ביופים, וקושרין אותם בכרע מטותיהן ומשמשין לפניהן כדי שתראו נשותיהן בשעת התשמיש ויתאוו להם וילדו כמותן. בכור שור.

וי״מ כגון ממזרים.⁠^א

א. בדפוסים נוסף כאן: ״אשר לא כתובה בכל אותן עלילות קשות של שקר הידועות שמעלילין עלינו האומות וט״ל.⁠״

יעלם י״י עליך עד השמדך – שלא ישארו ממך כי אם מתי מעט.

והנה הפצר הפריצי׳ ופריצותם הביא עליהם גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בהמשך הזמן.

יעלם לשון עלייה והמ״ם בו כנוי הרבים הנסתרים ואיננו מלשון העלמה כמו אל תעלם אזנך ויהיה פירושו כמו והפלא י״י אלהיך את מכותך שיהיו מופלאות ונעלמות מעיני כל חי שא״כ היה העי״ן נקוד בשוא כמו אל תעלם אזנך ואם העלם יעלימו וי״י העלים ממני ועוד שא״כ היה ראוי להיות יעלימם י״י עליך מאחר שהוא שב אל המכות כמו והפלא י״י אלהיך את מכותך:

ולפי שהחלאים הנהוגים. או שאדם מכיר בהם או שעברו עליו. לא יפחד אדם כל כך מהם. לז״א אני אביא עליך חלאים חדשים גם ישנים שתפחד מהם. וזהו גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב יעלם ה׳ עליך.

יעלם לשון עליה. אף על גב שהעי״ן בשו״א, וראוי להיות בחט״ף פת״ח, ומשום כך כתב הראב״ע שיש מפרשים אותו מלשון הבאה, ורש״י סובר שאין חילוק, אף על גב שהעי״ן בשו״א:

<בְסֵ֖פֶר הַתוֹרָ֣ה הַזֹאת: מלת בספר בטפחא. ועיין ¹מ״ש לקמן בסדר נצבים.> [בְּסֵ֖פֶר הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֑את].

יַעְלֵם: בספרי׳ מדוייקי׳ העי״ן בשוא לבדו, וכ״כ א״ת, ובעל ²צרור המור, ובעל ³גור אריה, וכן משמע מדברי ⁴ן׳ עזרא. ⁵ולמזרחי בחטף פתח. [יַעְלֵם].

1. מ״ש: מ״ש דב׳ כט כ (׳בספר התורה הזה׳).

2. צרור המור: כרך ב עמ׳ שנט.

3. גור אריה: על אתר, ד״ה יעלם.

4. ן׳ עזרא: על אתר, ד״ה יעלם ה׳ (׳יעלם ה׳ – מגזרת העלה, ואם הוא חטוף׳. נורצי מפרש את דבריו כך: אף על פי [=׳ואם׳] שהעי״ן מנוקדת בשווא [=׳חטוף׳], בכל זאת המילה מתפרשת מלשון העלאה, כמו הפועַל הֶעֱלָה, ולא מלשון העלמה).

5. ולמזרחי: על אתר, ד״ה יעלם.

לשון עלייה. והמ״ם בו מ״ם השימוש וכינוי לרבים. ואיננו מלשון העלמה, כמו (איכה ג׳:נ״ו) אל תעלם אזנך, ויהיה פי׳ כמו (פסוק נט) והפלא ה׳ את מכותך, כלומר שיהיו מפלאות ונעלמות מעיני כל חי, שא״כ היה העי״ן נקוד בשו״א, כמו אל תעלם אזנך, והעלם יעלימו (ויקרא כ׳:ד׳), ועוד היה ראוי להיות יעלימם ה׳ עליך, מאחר שהוא שב אל המכות. [ר׳ אליהו מזרחי]: וקשה, דהא בכל הספרים נקוד יעלם בשו״א, כמו והעלם יעלימו שהוא נמי נקוד בשו״א. וע״כ צ״ל דרש״י אינו מחלק בין נקוד שו״א או חטף שו״א, ועיקר הוכחתו דה״ל לכתוב יעלימם. א״נ הוכחתו דאם הוא מלשון העלמה איך נופל לשון עליך. וק״ל:

The connotation is rising up. The מ"ם of this word is grammatical and indicates the plural. It is not an expression of concealment as in (Eicha 3:56), "Do not conceal (תעלם) Your ear,⁠" in which case it would be explained like (verse 59), "Adonoy will strike you with prodigious (והפלא) blows,⁠" i.e., they will be separate and hidden from every living thing, because if so, it should have been punctuated with a shva under the עי"ן as in the verse "Do not conceal (תעלם) Your ear,⁠" and "will hide their eyes" (העלם יעלימו) (Vayikra 20:4). Furthermore, it should have said יעלימם ה' עליך, since it is referring to the plagues. (Re"m). This is difficult to understand because in all the texts יעלם is punctuated with a shva like העלם יעלימו which is also punctuated with a shva. Therefore we must say that Rashi does not differentiate between whether it is punctuated with a shva or a chataf shva, and his main proof is that it should have written יעלימם. Alternatively, his proof is that if it was an expression of concealment, the phrase [following] "against you" would not be understandable.

אשר לא כתוב – לשון זכר על החלי לפי שהוא בראש המאמר:

יעלם – יעלה אותם עליך:

עד השמידך – אין לפרשו כמו עד ירכה עד פרחה שהוא שייכות הכלל (עד ועד בכלל) שהירך והפרח נכלל ג״כ בענין הנושא, שצריכים להיות מקשה, ותחול ההשמדה אחרי החלאים והמדוים, דהא נאמר אח״ז ונשארתם, וגם הנביא (ירמיהו ל״א) אמר אם ימדו שמים מלמעלה גם אני אמאס בכל זרע ישראל, ואמר (ישעיהו ס״ו) כי כאשר השמים עומדים כן יעמד זרעכם ושמכם. אבל הוא שייכות מצרני (עד ולא עד) כענין עד עצם היום הזה עד הביאכם, שאיסור של חדש אינו מתפשט כ״א עד עצומו של יום הנף או עד הקרבת העומר, ויום הנף אינו בכלל איסור החדש נמצא שאין ליום הנף שום שייכות עם היום שלפניו כ״א שייכות מצרני, כן כאן אין להשמדה עם החלאים הקודמים כ״א שייכות מצרני לבד, שהחלאים לא יחולו כ״א עד הגיעם קרוב להשמדה, ורק החלאים יחולו ולא ההשמדה. ויותר נראה כי מלת עד כאן ענינו קדימה (עהע, בעפאָר) כמו עד בואי אליך מצרימה כלומר קודם בואי שהוא קדימת זמני, ורבותינו ישמשיהו גם לקדימה מעליתית, כאמרם עד שאתה שואל על דבר זה שאל זה, עד שאתה מתפלל שיכנסו דברי תורה בלבבך התפלל שלא יכנסו מעדנים לנפשך (תוס׳ כתובות ק״ד), וההבדל בזה הוא, שבמלת עד להבדל זמני נכלל גם השני, רק שהראשון קדום לשני בזמן, ולהבדל מעליתית הראשון קדום במעלה לשני אף בשאין השני בא לכלל הוי׳, עד״מ החורץ משפט על אחד ממחוייבי מיתה ואומר בלשון זה תשב שבע שנים בשבי׳ עד המיתך ״שנכלל בזה שתי כוונות מתחלפות, אם עונש כפול שבי׳ ומיתה, ובזה מלת עד קדימה זמנית״, שהשבי׳ תהיה מוקדמת בזמן להמיתה הבאה אחרי׳, או שיהיה המכוון במאמרו, להודיעהו כי מן הראוי לענשו במיתה החמורה שבעונשים, אמנם מצד רחמיו יחוס עליו למעט בענשו, שישב בשבי׳ שבע שנים, והוא עונש מעולה וחשוב יותר לבחור בו מן המיתה שהיא רע שאין אחרי׳ יותר, ובזה מלת עד לקדימה מעליתית (ודומה מלת עד למלה אשכנזית (עהע, בעפאָר) שכולל ג״כ שתי מיני קדימות אלה, אם קדימה זמנית, או קדימה מעליתית, ואמר עד״מ דוא זאללסט זיעבען יאהרע געפאָנגניסשטראפע ליידען בעפאָר דוא געטאֶדטעט ווירסט. ונכלל בזה שתי כוונות הנזכרות המתחלפות זו מזו), ומענין השני מלת עד כאן, קדימה מעליתית, והמכוון שמצד גודל חטאם היו ראויים לעונש היותם חמור והיא ההשמדה הגמורה, ומצד רחמיו ית עליהם יבחר בעונש הקל ממנו והם החלאים והמדוים, והם קודמים במעלה לעונש המיתה, והעונש המעולה יביא עליהם ויחולו החלאים והמדוים, והעונש הגרוע לא יחול ר״ל ההשמדה, ועל כוונה זו יתפרשו כל לשונות הבאים בפרשה זו (לעיל כ׳) ועד אבדך. ושם כ״ב. כ״ד. מ״ה. מ״ח. נ״א. ובמכדרשב״י ד׳ מ״ז ג׳ יעלם לא כתיב אלא יעלם (ר״ל מלת יעלם כאן נשתנה מעע שבא העי״ן בשב״א לבד שלא כמנהג חבריהם הבאים בח״פ) אלא יעלם יכבש לון ויכסה לון דלא יפקון לבר ויהון כבושין מכוסין, עד השמדן, מה דלא יהא לעלם ולעלמי עלמי דהא אומי קב״ה דלא ישיצי ית ישראל ודוכרוניהן יהי קיים תדירא.

גם כל חולי וגו׳: שלא היו במצרים¹ ולא שמעו מעולם, על כן לא פחדו מהם.

{כל חולי: הוא חלישות או כאב האיברים בלי שינוי צורה. ״וכל מכה״ – הוא שינוי צורת האבר}.

1. שהוזכרו בפסוק הקודם.

גם כל וגו׳ – קניג חושב בגלל התיבה ״כתוב״ בלשון יחיד, שכאילו ח״ו תיבות ״וכל מכה״ הן הוספה מאוחרת; אבל נעלם ממנו הכתוב בירמיהו ו׳:ז׳, שם נזכרו ״חלי ומכה״ יחד. ואין לתמוה כלל על לשון יחיד שנאמרה כאן, השוה גזניוס-קאוטש 145 ושם 146, וכן להלן ל׳:י׳ (השוה גם אייוולד 339).

יעלם – העי״ן בשו״א במקום חטף פתח, השוה ראב״ע.

גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בספר התורה הזאת – זו מיתתן של צדיקים, דימותו שלא לראות ברעה, אבל מש״כ בתורה מיתת אהרן ומשה וכיו״ב הוא לכפר על הדור, והראיה מכל הטוב הבא אחריהם, ומבאר ונשארתם מתי מעט [קוטן המעלה] תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב [היינו הצדיקים] וכמו דאמר ומצדיקי הרבים ככוכבים. ועיין ירושלמי ולא תימא ר״י כו׳ עלמא נפל וחד כוכבא סמיך ומנו ר״י. וזה שאמר ישעיה י״ג הנה יום ה׳ בא יום אכזרי ועברה וחרון אף לשום הארץ לשמה כו׳ כוכבי השמים וכסיליהם לא יהילו אורם [זהו מיתת צדיקים], לכן ופקדתי על תבל, יעו״ש.

גם כל כו׳ אשר לא כתובה בספר התורה הזאת – יעוין רש״י פ׳ נצבים כי הטפחה תחת בספר, והזאת הוא על התורה, לכן לשון נקבה, יעוי״ש, דלמאן דאמר ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלוהים על שמונה פסוקים מוימת משה, אם כן מיתת צדיקים להגין על הדור, כמו משה, כתוב בספר התורה, אבל לא בתורה עצמה, כי אחרי מות משה אין תורה, כמו שאמר זכרו תורת משה, וזה עיקר משלשה עשר עקרים.

אמר רב לר״ש ב״ש אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא. יבואר בהקדם מה שהאדם קיים במין מצד חומרו ככל הנמצאים השפלים וקיים באיש מצד נפשו השכלית ככל האישים העליונים וכגרמי השמים. והנה טרם בריאתו היה ג״כ שכל נבדל משיג את בוראו כמאמרם בנדה דף ל׳ והיה קיים אישיי וירד לעולם השפל כדי לעשות מצות מעשיות התלוים בחומר, וכתשובת משה למלאכים כלום יש בכם גנבה כו׳, ולכן אמרו הלומד שלא ע״מ לעשות (ירושלמי פרק היה קורא). נח שנהפכה לו שליתו ע״פ, משום דגם אז היה שכל נבדל משיג בוראו יתברך (קרבן אהרן בהקדמה), וכן אם מלמד לאחרים אז לימודו לתכלית, היינו שהוא קיום במין מצד הנפש, ולכן גם הלומד שלא ע״מ ללמד אמרו כן נח לו שלא נברא כו׳, ואף הקיום במין מצד חומר מצאנו בתורה שכוונתו שיהא קיים במין מצד הנפש, כמו שאמר השי״ת כי ידעתי אשר יצוה את בניו אחריו, ולכן אמרו ביש נוחלין בכו בכה להולך כו׳ זה הולך בלא בנים, זה הולך וכו׳ תלמוד, היינו ששניהם קיים במין ולתכלית אחד, ולכן אמרו בחלק אדם לעמל כו׳ זה ללמוד ע״מ לעשות ללמוד ע״מ ללמד, שרק לזה יולד וכמו שבארנו.

ובזה יובן מש״כ בחדושי לכתובות על הא דמצאנו בירוש׳ ברכות מי לא מודה רשב״י שמפסיקין לעשות סוכה לעשות לולב, ובסוכה פרש״י שהולכים ללמוד תורה פטורין מן הסוכה ולולב, ופרשתי תמן דלשימוש ת״ח היינו לימוד הגמ׳ שרי, עיי״ש. ולפ״ז הטעם מופלא, דאם ללמוד תורה הלא היה יכול טרם שנברא, וע״כ רק לעשות, ולכן להכנה דמצוה היינו עשיית סוכה ג״כ מבטלין דברי תורה, אבל ללמד אף הכנה דילה ג״כ עדיפה מקיום מצוה, דמצות ת״ת גדולה באפשר לקיים המצוה ע״י אחר, וכמאמר ירושלמי פאה, וזהו שימוש ת״ח להבין טעמי ההלכה על בוריה שאז יוכל ללמד לאחרים, שבלא שימוש ת״ח אינו יכול ללמד לאחרים, וכמו דאמרו בסוטה מבלי עולם אלו ת״ח המורים הלכה מתוך משנתן, ומטעם זה אמרו בברכות איזה ע״ה שקרא ושנה כו׳ ולא שימש ת״ח משום שאינו יכול להועיל לאחרים, ולכך לקיום מצוה מבטלין מלימוד תורה דע״ז נברא וזה היה יכול לקיים גם קודם שנברא. וזה שאמר רב אחים לי, דרב לימד לאחרים והרבה ישיבות וכמו דפרש״י ריש גיטין מכי אתא רב לבבל ובב״ק פ׳, ולכן רצה שיתקיימו הישיבות והלימוד תורה שקבע בחייו למען יהיה קיום גם במין מצד הנפש, וזהו דהתם (היינו בעולם החומרי) קאימנא מצד הנפש ג״כ. והבן.

וע״ד צחות אפשר דאמר רב לרב שמואל ב״ש משום דמלמד אסור לבטל גם למאלכת שמים מלימוד התנוקות, רק לתועליות שלהם שרי, ואמרו כל מי שאינו בוכה על אדם כשר כו׳ בניו קטנים מתים, וא״כ אם לא יבכו אז לא יהיה תועליות לתינוק ואסור ליבטל מלימודו, ולכן רב שמואל ב״ש שהיה מלמד תינוקות ורב למדו איך להתנהג בכ״מ, עיין כתובות נ׳ וריש ב״ב, וא״ל אחים לי היינו לבכות כו׳. ודו״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון