וִיהוֹן שְׁמַיָּא דְּעִלָּוֵי רֵישָׁךְ חַסִּינִין כִּנְחָשָׁא מִלְּאַחָתָא מִטְרָא וְאַרְעָא דִּתְחוֹתָךְ תַּקִּיפָא כְּבַרְזְלָא מִלְּמֶעֱבַד פֵּירִין.
(כג) וְהָי֥וּ שָׁמֶ֛יךָ אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשְׁךָ֖ נְחֹ֑שֶׁת וְהָאָ֥רֶץ אֲשֶׁר־תַּחְתֶּ֖יךָ בַּרְזֶֽל׃
Your sky that is over your head shall be brass, and the earth that is under you shall be iron.
And the heavens over your head will be obdurate as brass in withholding rain, and the ground under you obstinate as iron in producing no fruit.
ויהוון שמיא אדי עלוויכון חסימין היך נחשה מן מחתה לכון טלא ומטרה וארעא די תחותיכון ברירה היך פרזלה מן למרביה לכון דתין וצמחין.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״די עלוויכון... וצמחין״) נוסח אחר: ״דאית מעילוויכון ברירין כפורזלה דלא למחתה לכון לא טל ולא מטר וית ארעא דאית תוחתיכון חסימה כנחשה (ו){ד}לא למסקה לכון דתין וצמחין״.
ויהון שמיא דעילויכון הי כנחשא דמזייע ולא מספקין לכון טלין ומיטרין וארע דתחותיכון הי כפרזלא דלא מזייע דלא מרטבא אילני ואיספרמקי ומיגדי וירקי.
And the heavens above you shall be as brass which sweateth,a but that will not yield you any dew or rain; and the ground under you be as iron which sweateth not, nor maketh green the trees, nor yields spiceries, fruits, nor herbs.
a. Mezia, root, zua, sudavit, but also contremuit, percussus est. (Query.)
וְהָיוּ שָׁמֶיךָ – (כָּתוּב בֶּרֶמֶז תרע״ד).
תָּנָא, הֶעָבִים וְרוּחוֹת שְׁנִיּוֹת לְמָטָר, מַאי הִיא זִיקָא דִּבְתַר מִטְרָא, לְמֵימְרָא דְּמַעַלְיוּתָא הִיא, וְהָכְתִיב ״יִתֵּן ה׳ אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר״, וְאָמַר עוּלָא זִיקָא דִּבְתַר מִטְרָא, לֹא קַשְׁיָא [הָא דְּאָתָא נִיחָא, הָא דְּאָתָא רַזְיָא. וְאִי בָּעִית אֵימָא הָא דְּמַעֲלֶה אָבָק הָא דְּלָא מַעֲלֶה אָבָק. וְאָמַר רַב יְהוּדָה, זִיקָא דִּבְתַר מִטְרָא כְּמִטְרָא, עִיבָא דִּבְתַר מִטְרָא כְּמִטְרָא, שִׁמְשָׁא דִּבְתַר מִטְרָא כִּתְרֵי מִטְרֵי, לִמְעוּטֵי מַאי], לִמְעוּטֵי גִּילְהִי דְּלֵילָא, וְשִׁמְשָׁא דְּבֵינֵי קַרְחֵי.
והיו שמיך אשר על ראשך נחשת – קללות הללו משה מפי עצמו אמרן, ושבתורת כהניםא מפי הקב״ה אמרן, כמשמען:ב ואם לא תשמעוג לי (ויקרא כ״ו:י״ד), ואם תלכו עמי (ויקרא כ״ו:כ״א), וכאן הוא אומר: בקולד י״י אלהיך (דברים כ״ח:א׳-ב׳,ט״ו,מ״ה,ס״ב), ידבק י״י בך (דברים כ״ח:כ״א), יככה י״י (דברים כ״ח:כ״ב). והקל משה בקללותיו לאומרן בלשון יחיד, וגם בקללה זו הקל, שבראשונות הוא אומר: את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה (ויקרא כ״ו:י״ט) – שלא יהו השמים מזיעים כדרך שאין הברזל מזיע, ומתוך כך יש חורב בעולם, 
והארץ תהיה מזיעה כדרך שהנחשת מזיע, והיא מרקבת פירותיה. וכאן הוא אומר: שמיך נחשת וארצך כברזל, שיהו השמים מזיעין, אף על פי שלא יריקו מטר כל צורכן,ה והארץ לא תהיה מזיעה, כדרך שאין הברזל מזיע, ואין הפירות מרקיבין. ומכל מקום קללהו היא, בין שהיא כנחושת בין שהיא כברזל לא תוציא פירות וכו׳, וכן השמים לא יריקו מטר.
והארץ תהיה מזיעה כדרך שהנחשת מזיע, והיא מרקבת פירותיה. וכאן הוא אומר: שמיך נחשת וארצך כברזל, שיהו השמים מזיעין, אף על פי שלא יריקו מטר כל צורכן,ה והארץ לא תהיה מזיעה, כדרך שאין הברזל מזיע, ואין הפירות מרקיבין. ומכל מקום קללהו היא, בין שהיא כנחושת בין שהיא כברזל לא תוציא פירות וכו׳, וכן השמים לא יריקו מטר.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, דפוס סביונטה (במקום ״ושבתורת כהנים״): ״ושבהר סיני״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34, דפוס שונצינו. בדפוס סביונטה: ״כמשמען ושם נאמר״. בכ״י מינכן 5, לונדון 26917, דפוס רומא: ״כמשמעו״. בכ״י ליידן 1: ״תשמעו״. בכ״י לייפציג 1 חסרה מלת: ״כמשמען״.
ג. כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״תשמעון״.
ד. כן בפסוק, וכן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״לקול״.
ה. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 במקום ״כל צורכן״ מופיע: ״מכל מקום לא יהי חורב של אבדן״.
ו. כן בכ״י מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1: ״מכל מקום קללה״. בכ״י לייפציג 1 (במקום ״ומכל מקום קללה״) רק: ״והקללה״.
והיו שמיך אשר על ראשך נחשת AND YOUR HEAVEN WHICH IS OVER YOUR HEAD SHALL BE COPPER – These curses (i.e. all the curses contained in this chapter) Moshe expressed them as though they came from his own mouth (Megillah 31b) while those he spoke on Mount Sinai (Vayikra 26), he expressed them as though from the mouth of the Holy One, blessed be He, as indeed is implied by them (by the expressions used), for so it states there: "And if you will not hearken unto Me"; "And if you walk contrary to Me", while here it says: "[And if you will not obey] the voice of Hashem your God"; "Hashem shall make cleave unto you"; "Hashem shall smite you". Moshe was milder in his curses, expressing them in the singular ("Hashem shall smite you", not "you", the entire people), and similarly in this curse, too, he was milder, for in the former curses (those in Vayikra) it states, "[I will make] your heaven as iron and your earth as copper" (Vayikra 26:19), i.e., that the heaven would not exude moisture, just as iron does not exude, and there would therefore be drought in the world, while the earth would exude moisture (be humid) just as copper sweats, and it would consequently rot the fruits. Here, however, it states, "Your heaven shall be copper and your earth shall be iron", i.e. that the heavens would exude moisture: even though they might not pour with rain, at any rate there would be no ruinous drought in the world; while the earth would not exude moisture just as iron does not sweat, and consequently the fruits would not perish. Nevertheless this is a curse: for whether it (the earth) be as copper or whether it be as iron it will produce no fruit, and the heaven, too, will not pour with rain (give rain in abundance) (cf. Sifra on Vayikra 26:19).
פס׳: והיו שמיך אשר על ראשך נחשת – ובראשונה הוא אומר (ויקרא כ״ו:י״ט) שמיכם כברזל וארצכם כנחושה שהארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיע והיא מרקבת פירותיה. וכאן שמיך נחשת והארץ כברזל שיהיו שמים מזיעין ולא יהיה חורב של אבדון והארץ אינה מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע 1ואין הפירות מרקיבין:
1. ואין הפירות מרקיבין. ועכ״פ מה שזרעו לא יתקלקל:
כאן הוא אומר: והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך [ברזל] – ובפרשת [בחקתי] כת׳ ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה (ויקרא כ״ו:י״ט) – ליתן את האמור של זה [בזה, מה שם ונתתי שמיכם] כברזל וכנחשה ואת ארצכם כברזל וכנחושה, אף כאן והיו שמיך אשר על ראשך נחשת וברזל והארץ אשר תחתיך נחשת וברזל נמצא מה שבינתים בכלל ארור וכן לעניין ברכה יפתח [י״י לך את] אוצרו הטוב לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך (דברים כ״ח:י״ב) נמצא מה שבינתים מתברך כיוצא [בו אתה] אומר: [ה]אזינו הש[מים] ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי (דברים ל״ב:א׳) בא ישעיה וסמך דברי משה רבו שמעו שמים והאזיני ארץ (ישעיהו א׳:ב׳) ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ. (כ״י בולוניה 469.1)
BRASS. Like brass. The same applies to iron.1
1. It is to be interpreted, like iron.
נחשת – כנחושת וכן ברזל.1 ובת״כ (ויקרא כ״ו:י״ט) למפרע ליתן את האמור של זה בזה.2
1. שאוב מאבן עזרא.
2. שאוב מר״י קרא.
נחושת, "copper;" not literally turning the sky into copper, but delivering moisture only like copper when its "sweats." The same euphemism is used also for the word ברזל, "iron," describing the earth beneath. In the commentary by Torat Kohanim, these euphemisms are understood in the reverse sense, i.e. the earth being like copper and the sky like iron. This is the way it had been described in Leviticus 27,19, where the chastisement has been authored by God Himself.
והיו שמיך אשר על ראשך נחשת – קללות שבמשנה תורה משה אמרן. אי קשייא והא כתיב בהן אלה דברי הברית אשר צוה י״י לכרות את בני ישראל. י״ל צוהו הבורא שיכרות עמהן ברית באלות וקללות, אבל מ״מ אלה האלות עצמן לא צוהו הבורא ומשה קללם מפני עצמו ומשום הכי לא כתיב בהו והכתי אתכם (הרב) אלא יככה.
והיו שמיך אשר על ראשך נחש׳ קללו׳ הללו משה מפי עצמו אמרן. פירש ולפיכך יש בידו להקל שבראשונו׳ הוא אומר שמיכם כברזל וארצכם כנחושה שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע ומתוך כך יהא חורב בעולם כו׳ וכאן הוא אומר שמיך נחשת וארצך ברזל שיהיו השמים מזיעין אע״פ שלא יראו מטר ולא יהיה חורב של אבדן וכו׳:
וכן והיו שמיך אשר על ראשך נחשת. היא כנגד יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים. כי בברכה יפתח השם לך את השמים. ולא לאחרים. כאומרו חלקה אחת תמטר. ובקללה הוא להפך שמיך אשר על ראשך לבד יהיו כנחשת. ובשאר הארצות יריקו מטר. כן והארץ אשר תחתיך ברזל וכל שאר הארצות תהיה בהם ברכה. וכן בברכת משה אמר אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל. כי שמיו לבד יערפו טל. באופן שבזה יתן ה׳ את מטר ארצך אבק ועפר מן השמים. אשר על ראשך ירד עליך הרעה.
משה מפי עצמו אמרם וכו׳. פירוש, כי אחר שהיה אומר מפי עצמו, לא היה הקללה בכח כל כך. אבל כשהוא יתברך היה אומר, מפני שהוא יתברך קללותיו יותר וברכותיו יותר, לכך הברכות והקללות יותר. ואין הפירוש ׳משה מפי עצמו׳ בלא הקדוש ברוך הוא, שאף דבר אחד לא אמר משה מפי עצמו, אלא כי משה רבינו עליו השלום היה אומר, והקדוש ברוך הוא הסכים על ידו. או היה אומר לו הקדוש ברוך הוא ׳אמור אתה כך וכך׳. והנה הקללות שבמשנה תורה היה הקדוש ברוך הוא אומר למשה ׳אמור אתה כך וכך׳, וסוף סוף היה הקללה מפי עצמו. אבל הקללות שבבחקותי היה אומר הקדוש ברוך הוא בעצמו, ומברך בעצמו אך משה היה מדבר לישראל הדברים שדבר הקדוש ברוך הוא
:ובזה אני מתרץ מה שלא תמצא בקללות משנה תורה דברי נחמה בסוף, כי כן יסורין של הקדוש ברוך הוא להטיב באחריתם, כי אין דבר רע יוצא מאתו, כל שכן עם ישראל אין הקדוש ברוך הוא מביא רע אליהם בעצם, כי אם לנקותם מן החטא להטיב להם באחריתם. ולפיכך מזכיר בקללות של הקדוש ברוך הוא נחמה, ואין הדבר כך בקללות של משה שקלל אם יחטאו לפניו, לפיכך לא נזכר נחמה כאן
:ועוד, שאין ספק כי הנחמה תהיה מתוך הצרה, כמו שהיה במצרים מתוך הצרה בא להם הגאולה, ותהיה הנחמה מתוך הצרה היותר גדולה, והן הקללות שבפרשת בחקותי שהם יותר צרה, ומתוך אותו צרה תבא הרוחה. אבל קללות שבמשנה תורה, אין לומר שמהן תבא ההרוחה ולא מן הצרות שהם יותר גדולים, שהם קללות שבתורת כהנים:
ובשביל זה הטעם הקללות של הר סיני הם מוגבלים ומשוערים, שנאמר בהן (ויקרא כו, יח) ״ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתכם״, וכאשר כלה, אז תבא הרוחה וגאולה. מה שאין כך בקללות שבמשנה תורה. ואף על גב דהקללות שבמשנה תורה גם כן הם ספורים, מכל מקום לא כתיב בהן מספר כמו שכתב בהר סיני, דכתיב ״ויספתי ליסרה אתכם שבע״, כלומר ואחר כלות המכה תבא הרוחה אם ישובו, אבל כאן לא נזכר שום מספר. ועוד, הרי כתיב כאן (ראו פסוק סא) ״גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר הזה״, והרי אין קצבה כלל:
ואם תאמר, כל שכן יקשה, כיון דמכות שבמשנה תורה אין כל כך, אם כן למה הם הרבה יותר, שהרי במשנה התורה הם צ״ח, ובהר סיני הם מ״ט (רש״י להלן כט, יב). ועוד, שהרי כתיב כאן ״גם כל חלי וכל מכה וגו׳ ״. ואין זה קשיא, דהא בהא תליא, דכאשר המכה גדולה בעצמה מאוד – שקולה נגד כמה וכמה מכות, והרי היה מעט הכמות ורב האיכות. ומכל מקום אחר המכות של הר סיני נמשכת הגאולה, שלא כתב שם ״גם כל חלי וכל מכה וגו׳ ״, וכאשר כלו המכות אחר כך חוזר לרחם השם יתברך, כי דבק בהן הרחמים, שהרי יש בהן קץ וסוף:
:ובזה אני מתרץ מה שלא תמצא בקללות משנה תורה דברי נחמה בסוף, כי כן יסורין של הקדוש ברוך הוא להטיב באחריתם, כי אין דבר רע יוצא מאתו, כל שכן עם ישראל אין הקדוש ברוך הוא מביא רע אליהם בעצם, כי אם לנקותם מן החטא להטיב להם באחריתם. ולפיכך מזכיר בקללות של הקדוש ברוך הוא נחמה, ואין הדבר כך בקללות של משה שקלל אם יחטאו לפניו, לפיכך לא נזכר נחמה כאן
:ועוד, שאין ספק כי הנחמה תהיה מתוך הצרה, כמו שהיה במצרים מתוך הצרה בא להם הגאולה, ותהיה הנחמה מתוך הצרה היותר גדולה, והן הקללות שבפרשת בחקותי שהם יותר צרה, ומתוך אותו צרה תבא הרוחה. אבל קללות שבמשנה תורה, אין לומר שמהן תבא ההרוחה ולא מן הצרות שהם יותר גדולים, שהם קללות שבתורת כהנים:
ובשביל זה הטעם הקללות של הר סיני הם מוגבלים ומשוערים, שנאמר בהן (ויקרא כו, יח) ״ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתכם״, וכאשר כלה, אז תבא הרוחה וגאולה. מה שאין כך בקללות שבמשנה תורה. ואף על גב דהקללות שבמשנה תורה גם כן הם ספורים, מכל מקום לא כתיב בהן מספר כמו שכתב בהר סיני, דכתיב ״ויספתי ליסרה אתכם שבע״, כלומר ואחר כלות המכה תבא הרוחה אם ישובו, אבל כאן לא נזכר שום מספר. ועוד, הרי כתיב כאן (ראו פסוק סא) ״גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר הזה״, והרי אין קצבה כלל:
ואם תאמר, כל שכן יקשה, כיון דמכות שבמשנה תורה אין כל כך, אם כן למה הם הרבה יותר, שהרי במשנה התורה הם צ״ח, ובהר סיני הם מ״ט (רש״י להלן כט, יב). ועוד, שהרי כתיב כאן ״גם כל חלי וכל מכה וגו׳ ״. ואין זה קשיא, דהא בהא תליא, דכאשר המכה גדולה בעצמה מאוד – שקולה נגד כמה וכמה מכות, והרי היה מעט הכמות ורב האיכות. ומכל מקום אחר המכות של הר סיני נמשכת הגאולה, שלא כתב שם ״גם כל חלי וכל מכה וגו׳ ״, וכאשר כלו המכות אחר כך חוזר לרחם השם יתברך, כי דבק בהן הרחמים, שהרי יש בהן קץ וסוף:
קללות הללו משה מפי עצמו אמרן כו׳. ה״פ משה ביקש מהקב״ה שיתן לו רשות לקללם הכי, ונתן לו הקב״ה רשות, וא״כ הכל אתי שפיר הא דאמרינן (סנהדרין צט.) אפילו אות אחת לא חידש מעצמו, ר״ל בלי רשות הקב״ה. והא דפירש מפי עצמו אמרן, ר״ל שהוא היה מבקש מהקב״ה. והתוספות כתבו בפ׳ בני העיר (מגילה לא:) משה מפי עצמן אמרן וברוח הקודש. ע״כ:
וכן נאמר ואם לא תשמעו לי כו׳. ואם משה אמרן לא שייך למימר תשמעו לי וגו׳:
מכל מקום קללה היא כו׳. רצונו בזה שלא תיקשי הרי הוא רוצה לקללם, ומאי קללה בזה והיה שמיך על ראשך נחשת:
These curses Moshe articulated himself, etc. Meaning that Moshe asked the Holy One for permission to curse them this way, and the Holy One granted him permission. This resolves the Gemara's statement (Sanhedrin 99a) that Moshe did not innovate even one letter [in the Torah] on his own i.e., without permission from the Holy One. And when Rashi explains that Moshe "articulated himself," he means that he first asked the Holy One [for permission]. Tosefos in Chapter Bnei Ha'ir (Megilla 31b), [commenting on the Gemora there] write, "Moshe articulated himself, and through Divine Inspiration."
It is said, "If you do not heed 'Me'" etc. But if Moshe pronounced them, it would be impossible to say, "...heed me, etc."
Still, this is a curse, etc. Rashi is answering the question that if Moshe wanted to curse them, then, what curse is "The heavens above your head will be like copper"?
שמיך אשר על ראשך – ולא השמים כלם, כי על שאר הארצות ירד מטר, כדי שתדע שבחטאך בא זאת לידך, וכן הארץ אשר תחתיך:
והיו שמיך – מה שכתב כאן רש״י קללות הללו משה מפי עצמו אמרן, הם דברי התלמוד במגלה דף ל״א:, ולגירסת הרי״ף הם דברי אביי; ושאר דברי רש״י שבראשונות {ויקרא כ״ו:י״ט} הוא אומר שמיכם כברזל וכו׳, הוא מתורת כהנים פרשת בחקותי. ובפרשת בחקותי (ויקרא כ״ו:י״ט) כתב רש״י זו קשה משל משה וכו׳, אבל בתורת כהנים אין כתוב כך, אלא זו קשה מאחרונה. ודבר זה המיוחס לאביי דבר תמוה הוא מאד, והתוספות כתבו: משה מעצמו אמרן, וברוח הקדש, והר״ן כתב שהסכים הקב״ה שיכתבו בתורה. ולפי האמת דבר זה המיוחס לאביי אין לו על מה שיסמוך, שהרי בפסוק כ׳ כתוב מפני רוע מעלליך אשר עזבתני, ולא אשר עזבת את ה׳. ומכל מקום מכאן יש ללמוד איך היתה החקירה חפשית אצל קדמונינו, שאף על פי שחכמי המשנה אמרו בברייתא (סנהדרין צ״ט.): כי דבר ה׳ בזה זה האומר אין תורה מן השמים, ואפילו כל התורה כלה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב״ה, אלא משה מפי עצמו זה הוא כי דבר ה׳ בזה; אע״פ כן לא נמנעו חכמי התלמוד לומר כי קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן.א
א. בכ״י לוצקי 673(א), 673(ב) מופיעה מהדורה קמא של שד״ל: ״רש״י בפסוק והיו שמיך אשר על ראשך שכח מלות אשר עזבתני, שאין לומר עליהן משה אמרן, ושכח מה שאמרו בתלמוד פרק חלק (דף צ״ט) ואפי׳ אומר כל התורה כלה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב״ה אלא משה מי עצמו, זה הוא כי דבר ה׳ בזה.״
והיו שמיך וגו׳: סיבה לרעב חזק במקומות אחרים1.
אשר על ראשך:2 פירוש, רק באותו מקום שהעונש מגיע לזה, והוא ניכר שע״פ השגחה פרטית הוא כן.
1. של ״הדבר״.
2. ברור שהשמים הם למעלה ולא למטה, ומדוע לציין ״על ראשך״.
והיו שמיך. במגילה דל״א והביאו רש״י קללות הללו משה מפי עצמו אמרן ולדעתי לחנם תמהו קצת על אומרם מפי עצמו, אחר שאמרו בברייתא (סנהדרין צ״ט) כי דבר ה׳ בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפי׳ וכו׳ חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב״ה אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ה׳ בזה, וחשבו שיש בין ב׳ המאמרים סתירה ולדעתי אין מפי עצמו האמור במגלה מעין אותו ששנינו בסנהדרין ואין ביניהם אלא דמיון בלשון ולא בענין, שבמס׳ מגלה כוונתם לומר שאין הקללות הללו מעין אותם של ת״כ שהם מכלל הג׳ ספרים הראשונים שהם פעל ה׳ ואין בהם חלק למשה זולת ענין הכתיבה כסופר הכותב מפי המדבר, רק משה מפי עצמו אמרן כנביא כשאר הנביאים אבל לעולם רוח ה׳ דבר בו, וכשאמרו בסנהד׳ מפי עצמו כוונתם לומר מבלי שום שפע וסיוע אלהי רק כאדם דעלמא. והעד כי הכניסו האומר כן בכלל האומר אין תורה מן השמים ואלו כוונתם לכלול גם האומר שדרך נבואה נאמרו, כיצד יאות לו ״האומר אין תורה מן השמים״ והרי הוא מודה שהיא מן השמים? — ועוד שבפי׳ אמרו בסנהדרין חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב״ה אלא וכו׳ הרי ששללו כל עקר היותו יוצא מפי עליון ואלו הנביא עקר דבריו מאת ה׳ יצאו רק שהשפע האלהי מתעצם בנשמתו ונעשה כאלו הוא הוא המדבר ולא אחר.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.