Devarim 28 – דברים כח‏ – Mikraot Gedolot

וִיבַדְּרִנָּךְ יְיָ בְּכָל עַמְמַיָּא מִסְּיָפֵי אַרְעָא וְעַד סְיָפֵי אַרְעָא וְתִפְלַח תַּמָּן לְעַמְמַיָּא פָלְחֵי טָעֲוָתָא דְּלָא יְדַעְתָּא אַתְּ וַאֲבָהָתָךְ אָעָא וְאַבְנָא.

And the Lord will scatter you among all nations to the ends of the earth; and you shalt there serve peoples who worship idols of wood and stone, which neither you nor your fathers have known.

ויבדר^א יתכון י״י בכל אומיה מן סייפי ארעה ועד סייפי ארעא ותפלחון תמן^ב טעוון אחרניין דלא חכמתון אתון ואבהתכון טעון דקיס וטעוון דאבן^ג.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ויבדר״) גם נוסח חילופי: ״וידרי״.

ב. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״קדם״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״טעון דקיס וטעוון דאבן״) גם נוסח חילופי: ״אעא ואבנה״.

ויבדרכון י״י ביני כל עממיא מסייפי ארעא ועד סייפי ארעא ותהוון מסקי ארנונא לפלחי טעוותא דלא ידעתון {את ואבהתך}⁠^א דמן קיסין ואבנין.

א. חסר בכ״י לונדון.

And the Lord will disperse you among all nations, from one end of the earth to the other, and you shall be tributaries to the worshippers of idols of wood and stone which neither you nor thy fathers have known.

ויבדדך אללה פי מא בין אלשעוב מן טרף אלארץ׳ אלי טרפהא פתכ׳דם ת׳ם מעבודאת אכ׳ר מא לם תערפהא אנת ולא אבאוך כ׳שבא וחג׳ארהֵ

ויפזר אותך ה׳ בין העמים מקצה הארץ ועד קצה, ותעבוד שם אלוהים אחרים אשר לא הכרת אתה ולא אבותיך, מעץ ואבן.

ועבדת שם אלהים אחרים – כתרגומו. לא עבודת אלהות,⁠^א אלא מעלי מס וגולגליות לכומרי עבודה זרה.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״ממש״.

ועבדתם שם אלהים אחרים AND YOU WILL SERVE THERE OTHER GODS – Understand this as the Targum does: (you will serve the peoples that worship idols); not actually that they shall serve idols, but they will have to pay tribute and poll-taxes to the priests of the idols.

והפיצך בכל העמים – מתחילת התוכחה ועד כאן דיבר בגלות צדקיה בחורבן ראשון, מכאן [ואילך] מדבר [ברע]⁠ות אומה הרשעה הזאת שיגאלינו הק׳ב׳ה׳ מתוכה.

וﬠבדתם שמה (את) אלהים אחרים – כמה גזירות וכמה שמדים גזרה מלכות הרשעה על ישראל. (כ״י בולוניה 469.1)

ועבדת שם אלהים אחרים – כמו שמפורש בע״ז (בבלי ע״ז ח׳.): ישראל שבחוצה {לארץ} – עובדי עבודה זרה בטהרה.

ועבדת שם אלהים אחרים – AND THERE YOU SHALL SERVE OTHER GODS – As is explained in Avodah Zarah (Bavli Avodah Zarah 8a:17): Israelites who are outside {of the land} – engage in idol worship in purity [i.e. unwittingly].

ועבדתם שם אלהים – רוצה לומר: עובדי אלהים אחרים.

ואמר כי אחר שאבדו ישראל העריסין אשר להם ונטל הקב״ה את שלו עוד יעמוד עליהם בביטול החסד והרחמים בכח גדול עד שישוב וישמח באבדנם ויפיצם בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ כיום הזה ועיניו רואות וכלות והוא מבואר שלא היה כן עד אחר חרבן בית שני.

ואמר ¹ועבדת שם אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך עץ ואבן לדעתי אמר זה על מה שנתחדש אחר החרבן ולזה אמר אשר לא ידעת אתה ואבותיך כי באמת היה הדבר ההוא זר ונפלא באכלית הזרות עד שלא יאמן כי יסופר. אמנם בגלות הראשון לא נאמר רק יולך ה׳ אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן לפי שבעבודות הבבליים וענייני צלמיהם כבר היו ידועים להם בהיותם על אדמתם ועבדום הרבה שנים. אמנם זאת העבודה תהיה זרה להם בלי ספק. ואף כי בשניהם אפשר שיפורשו כתרגומם הנה באמת זאת העבודה השנית יתכן שיובן כמשמעה ושיאמר כן על מה שנמצאו בגלות הזה כמה אלפים ורבבות מישראל שהחליפו שיטתם והמירו דתם לסבת הגזרות אשר נגזרו עליהם על היוצאים מכללם אמר ועבדת שם אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך שעל זה אמר הנביא כה אמר ה׳ בורא השמים הוא האלהים וגו׳. לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני אני ה׳ דובר צדק מגיד מישרים הקבצו ובאו התנגשו יחדו פליטי הגוים לא ידעו הנושאים את עץ פסלם ומתפללים אל אל לא יושיע פנו אלי והושעו וגו׳. בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב כי לי תכרע כל ברך וגו׳ (ישעיהו מ״ה:כ״ג). והכוונה כי עם שהענין הזה הוא היותר זר שבאפשרות מ״מ בדרך ההוא יבא הכל לתכלית ההכרה כי לסוף יבא כל בשר להשתחוות לפני וגו׳.

1. ״ועבדת שם״ וכו׳. הרב ז״ל רומז פה על הצרות הרבות והרעות אשר מצאו את היהודים שוכני ארץ שפאניען בימיו, כי בקצת המקומות הכריחו אותם תחילה להמיר דתם, ואח״כ העלילו עליהם כי לא באמת ובתמים ישמרו חקי הדת החדשה אשר קבלו עליהם, וע״כ הוכו זהומתו בעבור זה באכזריות חימה, ואף כי אחרי אשר נתחדש שם בשנת רמ״א לאלף הששי משפט חקירת הדת כי אז נשרף בגלוי ולעיני כל, כל מי שנחשד שאינו מאמין בדתו החדשה או שאינו שומר חקיה כראוי, עיין מכל זה מה שכתבתי בהערה י״ט לתולדת הרב ז״ל.

ולפי שיש נחמה גדולה לשבויים בהתחברם זה עם זה לבכות ולדבר על צרתם, אמר שלא יהיה להם כן כי יפיץ ה׳ אותם בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ. כי אנשי בית שני נתפזרו בכל ארצות מזרח ומערב בעבור שהיו הרומיים מושלים בכל הארצות והיו שולחים מהם כל אחד אל הארץ אשר ישב בה. ואפשר שלזה כוון ירמיהו הנביא (איכה א׳ ג׳) באמרו גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח. רוצה לומר שהשבטים כאשר הוגלו הוליכום למרחקי ארץ והיו באותם הארצות בפני עצמם ואף שיעבדו הגוים אשר סביבותיהם במסים וארנוניות הנה בהיותם בפני עצמם מצאו מנוח לכף רגלם. אבל בני יהודה שהוגלו בחרבן שני ישבו בגוים. רוצה לומר בקרבם בתוכם ובעריהם ולכן לא מצאו מנוח. כי תמיד כל היום חורשים עליהם מחשבות און להתעולל עלילות ברשע, אשר לחרב לחרב ואשר לשבי לשבי. וזה כלו נכלל באמרו והפיצך ה׳ בכל העמים:

וההפסד הששי הוא אמרו ועבדתם שם אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך עץ ואבן וגו׳. ואין הכונה בזה המאמ׳ שיעבדו לעובדיהם כמו שפירשו אונקלוס ורבי שלמה בר יצחק ז״ל אלא ענינו שאחרי בואם בגלות בתוך הרומיים יצאו רבים מכלל הדת מתוך הצרות והשמדות שלא יוכלו לסבלם.

והנה אמר כאן אשר לא ידעת אתה ואבותיך ולא אמר כן למעלה לפי ששם דבר בחורבן בית ראשון שהלכו לבבל ועבדו אלהי הבבליים שכבר שמעו את שמעם ועבדו אותם הרבה. אמנם עתה ידבר בגלות הרומיים ושיעבדו את אלהיהם, ולפי שאמונתם נתחדשה אחרי החרבן מאמונת הנוצרי ושלוחיו ותלמידיו, לכן אמר עליהם אשר לא ידעת אתה ואבותיך. כי לא היתה האמונה ההיא קודם החרבן אבל אחריו נתחדשה. ואמר עץ ואבן שהם הפסילים שעושין בצורות אלהותם ובצורות השלוחים וקדושיהם.

לא עבודת אלהות ממש כו׳. דאין שייך למימר שהקב״ה יבשרם שיעבדו עבודת אלילים:

Not literally idolatry, etc. Because it is impossible to say that the Holy One is informing them that they will serve idolatry.

והפיצך ה׳ – לפי שיש נחמה לשבויים בהתחברם זה עם זה לבכות ולדבר על צרתם, אמר שלא יהיה כן בגלותם, כי יפיץ ה׳ אותם בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ:

ועבדת וגו׳ – עיין פירוש פסוק לו.

והפיצך ה׳¹ וגו׳: הוא גלות שניה², שגלו לגמרי בכל העמים³, ועל זו הגלות כתיב ״ועבדת שם וגו׳״, שהיו כמה שמדות מה שלא היה כן בגלות ראשונה⁴. והיינו, דבקללות בספר ויקרא (כז,לה) כתיב ״ואבדתם בגוים״, וכאן כתיב ״בכל העמים״, ד״גוים״ אינו אלא אומה שלמה ומולכת בעולם⁵, אבל ״עמים״ משמעו כל עם בפני עצמו, ויש כמה ״עמים״ במלוכה אחת⁶, ויפוצו מעט מעט בכל העמים. וזה היה בגלות השניה. ועיין מה שכתבתי להלן (ל,ג).

{ועבדת שם אלהים אחרים⁷ אשר לא ידעת: לעיל פסוק ל״ו כתוב ״אל גוי אשר לא ידעת״⁸. דשם מיירי בעוד לא היה הגלות והפיזור כל כך, וא״כ היה רק ״אל גוי אשר לא ידעת״, אבל עבודה זרה היתה ידועה. אבל בגלות שהיה אחר החורבן ״מקצה הארץ ועד קצה הארץ״ יהיו גם מיני עבודה זרה ״אשר לא ידעת״⁹.

1. בפסוק ל״ו כבר מוזכר ענין של גלות, ומה הוסיף בפסוקנו.

2. של אלו שבזמן הגלות הראשונה נשארו בא״י ולא גלו עם מלכם (והיא גלות רומי)...

3. לעומת גלות ראשונה בה כולם גורשו אל מקום אחד – ארץ בבל.

4. בבבל לא ניסו להעבירם על דתם.

5. כגון האומה הבבלית.

6. באבחנה שבין ״עמים״ ל״גויים״, עיין היטב גם ברבינו לבראשית (לה,יא. מח,ד). וכן לעיל (ד,כז) ולהלן (לב,ח) ועוד.

7. רש״י הוציאו מפשוטו בעקבות אונקלוס, אך רבינו מפרשו כפשוטו.

8. ״ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן״, משמע שרק את הגוי לא ידעו, אבל העבודה זרה היתה ידועה.

9. כאשר ״לא ידעת״ מוסב גם על אלהים אחרים וגם על ״כל העמים״.

והפיצך – בויקרא כ״ו:ל״ג נאמר ״אזרה״. ביחזקאל נמצאים שני הביטויים, לדוגמא ל׳:כ״ג,כ״ו. ומכאן תשובה למינים, שהרי השתמש יחזקאל בלשונו גם בפסוקי ויקרא וגם בפסוקי דברים, כמו שכבר הארכנו לבאר בויקרא כו.

ועבדתם שם וגו׳ – כמו למעלה פסוק ל״ו ולמעלה ד׳:כ״ח.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון