×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) {שביעי} וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה אֶל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵ֣ת כׇּל⁠־אֲשֶׁר֩ עָשָׂ֨ה יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה לְעֵֽינֵיכֶם֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכׇל⁠־עֲבָדָ֖יו וּלְכׇל⁠־אַרְצֽוֹ׃
Moses called to all Israel, and said to them, "You have seen all that Hashem did before your eyes in the land of Egypt to Pharaoh, and to all his servants, and to all his land;
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)דברים רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזראר״י בכור שוררמב״ןטור הפירוש הארוךרלב״געקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המוראור החייםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשנתווסף למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
וּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל יִשְׂרָאֵל וַאֲמַר לְהוֹן אַתּוּן חֲזֵיתוֹן יָת כָּל דַּעֲבַד יְיָ לְעֵינֵיכוֹן בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עַבְדּוֹהִי וּלְכָל אַרְעֵיהּ.
And Moshe called to all Israel, and said to them: You have seen all that the Lord wrought before your eyes in the land of Mizraim on Pharoh, and all his servants, and on all his land;
וקרא משה לכל ישראל ואמר להון אתון חמיתון ית כל מה די עבד י״י לעייניכוןא בארעא דמצרים לפרעה ולכל שולטנויב ולכל ארעיה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לעייניכון״) גם נוסח חילופי: ״קדמיכון״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שולטנוי״) גם נוסח חילופי: ״עבדוי״.
וקרא משה {לכל ישראל}⁠א ואמר להון אתון חמיתון ית כל מחוותא דעבד מימרא די״י לעיניכון בארעא דמצרים לפרעה ולכל עבדוי ולכל יתבי ארעיה.
א. חסר בכ״י לונדון.
And Mosheh called to all Israel, and said to them: You have seen all the plagues which the Word of the Lord wrought in the land of Mizraim on Pharoh and all his servants, and all the inhabitants of that land;
[ח] וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל – הֲלָכָה, אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁעָמַד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים. לִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה הִתְקִינוּ שֶׁלֹא יִפְחֹת מִשְּׁלשָׁה פְּסוּקִים, כְּנֶגֶד אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.
דָּבָר אַחֵר: כְּנֶגֶד משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה עַל יְדֵיהֶן.
אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רָאָה הַפָּחוּת בִּימֵי משֶׁה מַה שֶׁלֹא רָאָה יְחֶזְקֵאל גָּדוֹל בַּנְּבִיאִים, בְּנֵי אָדָם שֶׁדִּבְּרָה עִמָּהֶם שְׁכִינָה פָּנִים בְּפָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה׳ עִמָּכֶם וגו׳ (דברים ה׳:ד׳).
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר אִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרִים אֲפִלּוּ אָדָם אֶחָד לֹא הָיְתָה הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית עֲלֵיהֶן, דִּכְתִיב: כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה׳ לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי (שמות י״ט:י״א), מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי שֶׁהָיָה דוֹרֵשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל, וּכְשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס לִדְרשׁ הָיָה אוֹמֵר רְאוּ אִם נִתְכַּנְסוּ כָּל הַקָּהָל, וּמֵהֵיכָן אַתָּה לָמֵד מִמַּתַּן תּוֹרָה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: בֶּאֱמֹר ה׳ אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי (דברים ד׳:י׳).
דָּבָר אַחֵר: רַבָּנָן אָמְרֵי אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה נְתָנָהּ לוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא ה׳ לְמשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל משֶׁה (שמות י״ט:כ׳), אַף משֶׁה רַבֵּנוּ כְּשֶׁבָּא לִשְׁנוֹת אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה כָּךְ אֲנִי מוֹסֵר לְבָנָיו בִּקְרִיָּה, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בָּעִנְיָן: וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם.
[ט] זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ (משלי ב׳:א׳), מַהוּ אִם תִּקַּח אֲמָרָי, אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, לֹא תְהֵא תּוֹרָתִי עֲלֵיכֶם כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת בּוֹגֶרֶת וְהוּא מְבַקֵּשׁ לִכְנֹס אוֹתָהּ אֵצֶל מִי שֶׁמּוֹצֵא. מַהוּ אִם תִּקַּח אֲמָרָי, אִם יְהֵא לָכֶם זְכוּת אַתֶּם מְקַבְּלִים אֶת תּוֹרָתִי, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִתְאַוּוּ לָהּ וְלֹא נָתַתִּי אוֹתָהּ לָהֶם, מִנַּיִּן, שֶׁנֶּאֱמַר: מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן (תהלים ס״ח:י״ג), וּמַה הוּא אוֹמֵר: וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל (תהלים ס״ח:י״ג), אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַנָּיָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ בָּעֶלְיוֹנִים אַתָּה מְחַלֵּק אוֹתָהּ לַתַּחְתּוֹנִים, הֱוֵי אִם תִּקַּח אֲמָרָי, אִם יְהֵא לְךָ זְכוּת. וּמַהוּ מִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם צוֹפְנִים לִי תּוֹרָה וּמִצְווֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַאֲנִי צוֹפֵן לָכֶם שָׂכָר טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ (תהלים ל״א:כ׳).
דָּבָר אַחֵר: אִם תִּקַּח אֲמָרָי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֵימָתַי אַתֶּם נִקְרָאִים בָּנַי, כְּשֶׁתִּקְחוּ אֲמָרָי, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לוֹ בְּנוֹ סַיְמֵנִי בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה שֶׁאֲנִי בִּנְךָ, אָמַר לוֹ אָבִיו מְבַקֵּשׁ אַתָּה שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁאַתָּה בְּנִי, לְבוֹשׁ פּוֹרְפִּירָא שֶׁלִּי וְתֵן עֲטָרָה שֶׁלִּי בְּרֹאשְׁךָ וְיֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁאַתָּה בְּנִי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מְבַקְּשִׁים אַתֶּם שֶׁתִּהְיוּ מְסֻיָּמִין שֶׁאַתֶּם בָּנַי, עִסְקוּ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת וְהַכֹּל רוֹאִים שֶׁאַתֶּם בָּנַי, הֲדָא אֵימָתַי אַתֶּם בָּנַי מִשֶׁתִּקְחוּ אֲמָרַי.
אָמַר רַבִּי כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה מְהַלֵּךְ עַמּוּד הֶעָנָן לִפְנֵיהֶם וְהָיָה עֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה וַעֲשַׁן הַקְּטֹרֶת עוֹלֶה, וְהָיוּ שְׁנֵי זִקּוּקִין שֶׁל אֵשׁ יוֹצְאִין מִבֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן וְהָיוּ שׂוֹרְפִים לִפְנֵיהֶם אֶת הַנְּחָשִׁים וְאֶת הָעַקְרַבִּים, וְהָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם רוֹאִים אוֹתָם וְהָיוּ אוֹמְרִים אֱלוֹהוֹת הֵן אֵלּוּ, כָּל תַּשְׁמִישָׁן אֵינוֹ אֶלָּא בָּאֵשׁ, אָמַר לָהֶם משֶׁה וְכָל הַשֶּׁבַח הַזֶּה שֶׁעָשָׂה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי שֶׁקִּבַּלְתֶּם תּוֹרָתוֹ בְּסִינַי, הֱוֵי: וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וגו׳ (דברים כ״ט:א׳), אָמַר לָהֶם הֱיוּ יוֹדְעִים כָּל נִסִּים שֶׁעָשָׂה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְאִיתֶם בְּעֵינֵיכֶם, בְּמִצְרַיִם עָשָׂה לָכֶם וְעֵינֵיכֶם רוֹאוֹת, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ (דברים כ״ט:ב׳), מַהוּ הַמַּסּוֹת, הַמַּכּוֹת מְמִסּוֹת גּוּפֵיהֶן שֶׁל מִצְרִים, מַהוּ: הָאֹתֹת (דברים כ״ט:ב׳), רַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁהָיוּ נִרְשָׁמוֹת עַל גּוּפֵיהֶן דַּם צְפַרְדְּעִים וְכִנִּים, מַהוּ וְהַמֹּפְתִים (דברים כ״ט:ב׳), שֶׁהָיוּ הַמַּכּוֹת מְפַתּוֹת אוֹתָן כֵּיצַד, לִשְׁלשִׁים יוֹם הָיְתָה בָּאָה הַמַּכָּה וְהָיְתָה עוֹשָׂה שִׁבְעָה יָמִים וְהָלְכָה לָהּ, וְהָיוּ נִרְוָחִין עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה יָמִים בֵּין מַכָּה לְמַכָּה וְלֹא הָיוּ חוֹזְרִין בָּהֶן, הֱוֵי שֶׁהָיוּ מְפַתּוֹת אוֹתָן.
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל – אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה בִּקְרִיאָה נְתָנָהּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י״ט:כ׳) ״וַיִּקְרָא ה׳ לְמֹשֶׁה״, אַף מֹשֶׁה כְּשֶׁבָּא לִשְׁנוֹת אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל מְסָרָהּ בִּקְרִיאָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל״.
ת׳ם דעי מוסי בג׳מיע אל אסראייל פקאל להם אנתם ראיתם ג׳מיע מא צנע אללה בחצ׳רתכם פי בלד מצר בפרעון וג׳מיע קואדה וסאיר אהל בלדה
אחר כך קרא משה לכל בני ישראל ואמר להם: אתם ראיתם את כל מה שעשה ה׳ לנגד עיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל מנהיגיו ושאר אנשי ארצו.
פס׳: ויקרא משה אל כל ישראל – הקהילם 1ואמר להם דברי תוכחות:
1. ואמר להם דברי תוכחות. היינו מה שנאמר בפ׳ נצבים:
ויקרא משה אל כל ישראל – לכרות הברית, על כן אחריה: אתם נצבים היום (דברים כ״ט:ט׳).
וטעם אתם ראיתם – ואחר כן: ואולך אתכם (דברים כ״ט:ד׳), ואחר כך: ויצא {וגו׳} עוג (דברים כ״ט:ו׳), כי יש מהם שראה האותות שעשה השם במצרים, והם והבאים אחריהם ראו מופת המן שלא אכלו לחם זולתו, ואלה הבנים ראו כי עזרם השם והכו שני המלכים.
AND MOSES CALLED UNTO ALL ISRAEL. To establish a covenant. Scripture therefore reads afterwards, Ye are standing this day (v. 9).⁠1
The reason Scripture reads Ye have seen and then And I have led (v. 4) and then And Og…came out (v. 6) is that some of the Israelites saw the signs that God showed in Egypt,⁠2 and they and those who came after them3 saw the miracle of the manna,⁠4 for they ate no food aside from the manna. And these sons5 saw that God helped them and they smote two kings (v. 6).
1. And goes on to say, that thou shouldest enter into the covenant of the Lord (v. 11).
2. You have seen… was directed to this group.
3. The first generation born in the wilderness.
4. And I have led…was directed to this group.
5. The second generation born in the wilderness.
אתם ראיתם – עתה מזכיר להם הניסים והנפלאות אשר נעשו להם במדבר ובמצרים.
אתם ראיתם – YOU HAVE SEEN – Now he reminds them of the miracles and wonders that were done for them in the wilderness and in Egypt.
וטעם ויקרא משה אל כל ישראל – כי אחרי שהשלים לאמר להם דברי הברית קראם עוד: שמע ישראל אתם ראיתם וגו׳ כי לא הלכו מלפניו, כי הכל מחובר הוא.
AND MOSES CALLED ALL ISRAEL. The purport thereof is that after he finished telling them the words of the covenant he called them again, saying, "Hear, O Israel, Ye have seen etc.,⁠" for they had not left him, since these sections are all connected.
ויקרא משה אל כל ישראל – כתב הרמב״ן כי אחרי שהשלים לאמר להם דברי הברית קראם עוד שמע ישראל אתם ראיתם כי לא הלכו מלפניו שהכל מחובר הוא:
According to Nachmanides, after Moses had completed with the spelling out of the covenant between Israel and Hashem, he proclaimed the קריאת שמע, the declaration of the Jewish faith, once more. He reminded them of their visual experience of Hashem in action. They had not yet departed from that assembly. [We might have thought that the words ויקרא משה אל כל ישראל introduce a new assembly. Ed.]
ויקרא משה אל כל ישראל – אמר שעם ראותם אלו הנפלאות העצומות הנה לא האמנתם בי״י אמונה שלמה כי תמיד הייתם ממרים את י״י כמו שקדם ואמר ולא נתן י״י לכם לב לדעת להורות כי עם רוב מה שהביא אתכם אליו באלו הנפלאות העצומות שהראה אתכם לא נשלם לו מצד רוע תכונתכם שיהיה לכם לב לדעת ולהשיג עוצם גבורת השם יתעלה באופן שתיראו ממנו ולזה הוצרכתם לעכב במדבר ארבעים שנה שכלכלתי אתכם במזון ולבוש בזולת לחם ויין גם לא הוצרכתם ללבוש ונעלים בכל זה הזמן כי על צד המופת עשיתי הענין באופן שלא בלו שמלותיכם ולא נעלכם כדי שתכירו אותי ותדעו כי אני י״י מנהיג אתכם ומשגיח בכם.
והנה לפי שכל הדברים האלה מהכריתות הם סובבים על שהוא יתעלה אשר יש לו ההשגחה והיכלת בהטיב להם כנגד טבעו של עולם ולספק כל מיני צרכיהם ולהרחיק כל מעיקיהם כי באלו הענינים סובבים הברכות והקללות כלן הנה קרא אותם בלשון ריצוי ופיוס והראה להם אמתת זה הענין.
The passage stating that Israel has not been given an understanding heart until that day, (29,3) seems to refer to God visiting retribution on all of Israel's enemies, in a manifestation that is clear to one and all. It is quite inconceivable that a generation referred to as "the generation of insight,⁠" did not mature until the fortieth year of their wanderings. In summation, the whole Parshah is an expression of the God/ Israel relationship described in our opening Midrash, listing the respective contributions made by each partner to this relationship.
ויקרא משה אל כל ישראל וגו׳ עד סוף הסדר. עתה החל אדון הנביאים לסדר את כל דברי הברית וקרא לכל ישראל ודבר להם הפרשה הזאת ופרשת אתם נצבים כי שתיהן קשורות יחד עם פרשת וילך משה. ופירוש הפרשה הזאת אצלי על אחד משתי פנים:
הראשון הוא שהיתה כונתו בדברים האלה לתת להם טעם לברית אשר עתה יכרות עמהם והוא כי עם היות שכבר עברו בברית אחר יען וביען לא נתנו לב אליו ולא חששו ממנו כראוי וימרו אל בלבבם. היו משורת הדין שעתה בבואם אל ארץ נושבת יכנסו בברית חדשה ולא יהיו כאבותם דור סורר ומורה. כי חטאת אבותם בטלו והשחית הברית אשר באו בו. ולכן יצטרכו אל ברית אחר להדבק באלהים עתה שהיו יותר צריכים אל עזרתו והשגחתו לכבוש הארץ. והוכיח מרים ועונם מאשר ראו בעיניהם נסים ונפלאות הרבה ולא שתו לב אליהם ואף על פי שהיתה להם תבונה טובה מזגיית לא הועילו בה. ובהיותם מבלי מעיקים וסבות מונעות מכל הדברים ההכרחיים ועם כל זה לא נשתלמו בהשגתם וזה ממה שיורה עוז פשעם. ולפי שהתורני יעשה מופתיו מהחוש כלומר מהנפלאות שהשיג. לכן התחיל לזכור להם מהפלאות שראו בעיניהם. וזהו שאמר אתם ראיתם את כל אשר עשה ה׳ אלהיכם לעיניכם בארץ מצרים רוצה לומר שהם השיגו הנסים והנפלאות שנעשו במצרים לקטנים עם הגדולים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור וגו׳. וזהו לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו שזכר המדרגה העליונה מהמלך. והאמצעית מעבדיו והשפל׳ מארצו.
ורמז גם כן באומרו אתם ראיתם וגו׳. שיש להם לידע שלו היכולת הגמור להעניש אותם. ויש לו שלוחים רבים. ושלא יסבו בלכתם. ושיעשו שליחותם. וכנגד היכולת אמר אתם ראיתם את כל אשר עשה ה׳ בארץ מצרים. וכנגד השלוחים אמר המסות הגדולות אשר ראו עיניך. וכנגד שלא יסבו בלכתם עד שיעשו שליחותם אמר האותות והמופתים הגדולים ההם. כלומר הם בעצמם עשו שליחותם בלי שינוי. וזהו ההם. ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת. יכלתו וגבורתו ומציאותו. כי זה דבר תלוי בידיעה. ועינים לראות כנגד השלוחים. ואזנים לשמוע שלא יסבו בלכתם ולא ישנו את תפקידם. ולא שמעתם שקבלו שוחד לשנות שליחותם. ולא תאמרו שכחי הוא לעשות רעות ולא טובות. לזה אמר לא בלו שלמותיכם, לחם לא אכלתם. רוצה לומר לחם אנשים לא אכלתם אלא לחם אבירים. למען תדעו כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגו׳. או שיאמר לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם. שהוא קשור עם ויצא סיחון ועוג למלחמה ונכם. לפי שידוע שאנשי המלחמה ראויים להיות גבורים ומגודלים בנעוריהם לאכול לשבעה לחם ובשר ויין לחזקם ולשמחם. כאומרו ולחם לבב אנוש יסעד. וכתיב ויין ישמח לבב אנוש. באופן שבזה ינצחו המלחמה כמו אוכלי בשר החזיר ששותים במזרקי יין. ובזה הם גבורים ואנשי חיל מלומדי מלחמה. אבל האנשים שהם מגודלים במאכלים דקים ובשתיית המים הדקים. הם ראויים לעמוד בהיכלי המלכים להיות נערי המלך ומשרתיו. אבל אינם ראויים לצאת למלחמות וא״כ אחר שישראל היו יוצאים מעבודת פרך נשברים ונדכאים והיו הולכים במדברות נעים ונדים. ולא היו אוכלים לחם אנשים אלא לחם אבירים דק מאד נבלע באיברים. ולא היו שותים יין אלא מים מלוחים ולפעמים מרים. היאך היו יכולים להלחם נגד אויביהם השותים במזרקי יין ואוכלים לחם ובשר. לזה אמר להם ראו מה מעשה ה׳ גדול. ודעו כי לא לגבורים המלחמה ולא בחיל ולא בכח יגבר איש כי אם ברוח ה׳. והעד כי אתם הלכתם ארבעים שנה במדבר לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם. כמו שעושים לגבורי המלחמה או ליגעי המלחמה. כאומרו ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין. ואמרו כך עושים ליגיעי המלחמה.
ויקרא משה אל כל ישראל וגו׳ – הגם שעד עתה היה מדבר אל כל ישראל, הוסיף לקבץ הנשים והטף והגרים כאמור בסמוך אתם נצבים היום כלכם וגו׳ טפכם וגו׳.
חסלת פרשת תבא
ויקרא משה אל כל ישראל, Moses called out to the entire Jewish people, etc. Even though Moses had been addressing the whole Jewish people up until now also, he gathered the women and the children as well as the proselytes to prepare them for renewed acceptance of the covenant which is the subject of Parshat Nitzavim.
ויקרא משה – אחרי שהשלים לאמר להם דברי הברית, קראם עוד שמע ישראל לעורר אזנם על דבריו, והכל מחובר הוא כי לא הלכו מלפניו, ויתכן שנכפלה הקריאה הזאת אחרי שאמר בתחילת הענין ויקרא משה אל כל ישראל (לעיל ה׳ א׳), לפי שהפסיק הכתוב בין דברי משה במאמר אלה דברי הברית אשר צוה וכו׳, שהוא דרך סיפור ואינו מדברי משה אל העם:
אתם ראיתם – ואחרי כן ואולך אתכם וכו׳, ואחרי כן ויצא עוג וכו׳, כי יש מהם שראו האותות שעשה השם במצרים, והם והבאים אחריהם ראו מופת המן ארבעים שנה, ואלה הבנים ראו כי השם עזרם והכו שני המלכים:
ויקרא משה אל כל ישראל וגו׳ אתם ראיתם – בקרב דור באי הארץ היו עדיין רבים אשר ראו במו עיניהם את גאולת מצרים. מלבד כל שבט לוי וכל הנשים, שעליהם לא נגזרה גזירת המיתה במדבר, נמנו עדיין בין שאר הזכרים כל בני הארבעים עד שישים [הווי אומר, כל אלה שלא הגיעו לגיל עשרים בשעת יציאת מצרים], שהם עצמם יצאו ממצרים. נמצא שהדור שעמד לפני משה כלל מספר גדול של עדי ראייה לגאולה, ולמשה הייתה הצדקה מוחלטת לפתוח את פנייתו בתיבות: ״אתם ראיתם״ וגו׳.
לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו – גם בספר שמות, בסיפור עשר המכות, מזכיר הכתוב תמיד – בנוסף על המלך והעם – את ״עבדי פרעה״, השרים שבחצר פרעה. שכן דווקא שרים כאלה, בעצתם, פועלים את ההשפעה הגדולה ביותר על המלך והחלטותיו. לפיכך הם נושאים באחריות העיקרית לצדק או לעוול שנעשה במדינה.
ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם – קרא אותם להסביר להם הדברים שבארתי בהקדמת כל המאמר הזה:
אתם ראיתם את כל אשר עשה ה׳ לעיניכם בארץ מצרים – שה׳ משגיח על כל דרכי איש לתת לו כדרכיו וכפרי מעלליו:
את אשר עשה ה׳ לפרעה איך העניש את פרעה כפי משפט להעניש מי שהוא עומד ברשות עצמו כפרעה:
ולכל עבדיו את כל אחד מעבדיו ענש לפי אשר היה בכחו להשיב את לב פרעה לטוב לישראל:
ולכל ארצו את כל המצריים ענש בעונש לפי אשר הצרו את ישראל. להוסיף על דבר פרעה ובהתבוננות הזאת היה לכם להשיג יראת ה׳. ולא עוד:
ויקרא משה וגו׳: ענין פרשה זו1 מובן שהוא תנחומים2 ולהניח לבן של ישראל על צ״ח קללות, מה שאין בכל אומה ולשון3 בשעה שגולים ומוסרים מעם המולך. היינו, שאין הפיזור כל כך בכל העמים ״מקצה הארץ וגו׳⁠ ⁠⁠״, וגם אין הצרות בשעת חורבנם כל כך, וכמו שאמר דניאל (ט,יב) ״ויקם עלינו את דברו אשר דבר עלינו וגו׳ להביא עלינו רעה גדולה אשר לא נעשתה תחת כל השמים כאשר נעשתה בירושלים״. ובא משה רבינו לפייס את ישראל.
אבל אינו מבואר תנחומים אלו, ומה הודיע להם חדשות שירגיע בזה לבבם. וגם אינו מובן המקרא האחרון ״ושמרתם את דברי הברית וגו׳⁠ ⁠⁠״, מה שמירה ועשיה יש בברית הזו שאינו אלא קבלת ברכות וקללות.
אמנם קודם שנבא לביאור הפסוקים יש להקדים דישראל נקראו בשמו יתברך4 לכבודו ומלכותו, שיתגלה כבודו ומלכותו בכל העולם על ידם. ואם אי אפשר שיתגלה כבוד מלכותו אלא בזה האופן5, אין לנו להתרעם על זה, שהרי על מנת כן נוצרנו6. וכמו מלך בשר ודם המעביד את חילו במלחמה תכופה עבודה גדולה, יומם לא ינוחו ולילה לא ישקוטו, וגם מסתכנים ומוכים במלחמה, אין להם להתרעם על זה כלל, שאין זה חלילה מרעת לב המלך, אלא באשר הוא צריך להגדיל מלכותו, ועל זה הוא נעשה מלך במדינה, והמה על מנת כן נכנסו לעבדו בחיל ולשמור את המלכות בגופם ובנפשם. כן מלך מלכי המלכים הקב״ה, על מנת כן ברא עולמו שיהא נמלא כבודו בכל הבריאה, כמו שכתבתי בספר בראשית (ב,ד)7, ועל מנת כן לקחנו לעמו ועבדיו שיהיה נתמלא זה התכלית על ידינו. א״כ בכל אופן שההכרח נותן להגיע לידי כך אין לנו להתרעם על זה כלל. וכבר נתבאר בספר בראשית (יז,ד)8 שזה היה ענין ״כי אב המון גוים נתתיך״, שנתקדש אברהם וזרעו לאומה הנבחרת להיות לברית-עם לאור-גוים באמונתם, אפילו באופן שלא יהיו גרים ונכנסים בקרב ישראל אלא להחליף עבודת הכוכבים מן הארץ9. וגם זה נתבאר שם בפרשת עקידה (בראשית כב,יז)10 שנתקדשו זרע אברהם אבינו לזו התכלית להגיע לידי כך אפילו ע״י הצרות שבעולם. וביארנו שם מאמר דוד המלך בשם בני ישראל ״כי דכיתנו במקום תנים וגו׳, כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה״ (תהלים מד,כ-כג), ועיי״ש. זהו כלל הענין.
ומעתה נבא לביאור הפסוקים שפייס משה רבינו לכל ישראל. ואמר ״אתם ראיתם את כל אשר עשה וגו׳⁠ ⁠⁠״, והקדים כי בכל אשר ראיתם הראה בזה תכלית רצונו יתברך שיתגדל שמו וכבודו בכל הארץ. וביאר היאך הראה בזה לדעת זה התכלית.
1. מכאן עד סוף פרשת כי תבא (פסוק ח׳).
2. לא מצאנו כיוון זה במפרשים.
3. כלומר הקללות שיבואו על כלל ישראל שונות וחמורות מאלו הבאות על כל עם אחר.
4. ״עמי״, ״עם ה׳⁠ ⁠⁠״ וכדו׳.
5. של פיזור גדול בכל העמים, וצרות גדולות בשעת החורבן.
6. להביא את דבר ה׳ בעולמנו, ועל ידי כך להרחיק את האומות מעבודה זרה ולקרב אותן אל האמונה בקל אחד, ושבע המצוות שנצטוו בהן.
7. על הפסוק ״אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות וגו׳⁠ ⁠⁠״: ... שידעו הכל שהוא הבורא והוא המשגיח, וזהו תכלית השמים והארץ שהקב״ה יושב בשמים כביכול ודן כל פרט שבארץ איך שיהיה לפי מעשה האדם (עיין שם בהמשך בהרחב דבר).
8. על הפסוק והיית לאב המון גויים.
9. זה לשון רבינו שם: דמשמעות ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״ הוא שלימדם תורה. וזה אי אפשר בכל העולם... שיהיו כולם בכלל עדת ישראל... אבל שיהיו כל אומות העולם יודעים את ה׳ והאלילים כליל יחלוף... ובהרחב דבר: וזוהי מעלת הנפש שאין גבוהה ממנה.
10. על הפסוק ״כי ברך אברכך, והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וגו׳⁠ ⁠⁠״.
ויקרא אל... – בכל מקום פירושו לקרוא לאדם הנוכח, השוה את פירושי לויקרא א׳:א׳, ולמעלה ה׳:א׳. הרמב״ן מפרש, שאחרי שגמר משה רבינו להרצות בפני העם את דברי הברית קרא אליהם: ״שמע ישראל אתם ראיתם וגו׳⁠ ⁠⁠״, כמו למעלה ה׳:א׳.
אתם ראיתם – השוה ד׳:ל״ב והלאה ולמעלה ז׳:י״ט. כוונתו של הקדוש ברוך הוא בנסי מצרים היתה, להשריש בכם את אמונת ה׳ הטהורה (שמות י׳:ב׳).
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)דברים רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזראר״י בכור שוררמב״ןטור הפירוש הארוךרלב״געקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המוראור החייםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשנתווסף למלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144