Devarim 28 – דברים כח‏ – Mikraot Gedolot

בְּצַפְרָא תֵּימַר מַן יִתֵּין רַמְשָׁא וּבְרַמְשָׁא תֵּימַר מַן יִתֵּין צַפְרָא מִתִּוְהַת¹ לִבָּךְ דִּתְהֵי תָּוַהּ וּמֵחֵיזוּ עֵינָךְ דִּתְהֵי חָזֵי.

1. ״פחד״ מתורגם כ״תוהה״, רק בפסוק זה.

In the morning you will say, that it were evening! but in the evening you will say, that it were morning! from the tearfulness of your heart with which you will fear, and the sight of your eyes which you shalt see.

בצפרא תיהוון אמרין לווי מן יתן וייתי^א רמשה וברמשה תהוון אמרין מן יתן דייתי צפרא מן פחדא דלבביכון די תתפחדון^ב ומן חזווי^ג עייניכון די תחמון.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וייתי״) גם נוסח חילופי: ״דייתי״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״פחדא דלבביכון די תתפחדון״) גם נוסח חילופי: ״תבר לבבכון די תתברון״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חזווי״) גם נוסח חילופי: ״חזיו״.

בצפרא תהוון אמרין לואי דיהי רמשא דעקן מארכן שעי יומא באפיכון וברמשא תהוון אמרין לואי דיהי צפרא דעקן מארכן שעי לילייא באפיכון מתווהות ליבכון דתיהוון תוון ומן מחמי עיניכון דאתון חמיין פורענותא ודחלין.

In the morning you will say, that it were evening! for afflictions will make the hours of the day longer before you; and at evening you will say, that it were morning! for afflictions will make the hours of the night longer before you, because of the terror of your heart; for you will be in stupor by a vision of your eyes, which you will see for punishment, and be terrified.

בַּבֹּ֤קֶר תֹּאמַר֙ מִֽי⁠־יִתֵּ֣ן עֶ֔רֶב וּבָעֶ֥רֶב תֹּאמַ֖ר מִֽי⁠־יִתֵּ֣ן בֹּ֑קֶר

כשמתעורר הדין בעולם

בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר דִּין בָּעוֹלָם, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין לָדוּן אֶת הָעוֹלָם, צָרִיךְ אָדָם לְעוֹרֵר [בדין] תְּשׁוּבָה שֶׁיָּשׁוּב מֵהָרֶשַׁע [מחטאיו], שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ יוֹם נִכְתָּבִים פְּתָקִים, וְכֻלָּם נִמְצָאִים בְּתִיק כְּתוּבִים. אִם זָכָה אָדָם שֶׁיָּשׁוּב לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, קוֹרְעִים אֶת הַפְּתָקִים שֶׁעָלָיו. אַחַר כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְמִין לִפְנֵי הָאָדָם אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים, יוֹם הַתְּשׁוּבָה. אִם שָׁב מֵחֲטָאָיו - טוֹב. אִם לֹא - מְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ לַחְתֹּם פְּתָקִים. אוֹי כִּי הַתְּשׁוּבָה רוֹצָה לְהִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ. אִם זָכָה בִּתְשׁוּבָה וְלֹא שְׁלֵמָה כָּרָאוּי - תּוֹלִים לוֹ עַד אוֹתוֹ יוֹם אַחֲרוֹן שֶׁל עֲצֶרֶת, שֶׁהוּא שְׁמִינִי לֶחָג. אִם עָשָׂה תְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ - נִקְרָעִים. וְאִם לֹא זוֹכֶה - אוֹתָם פְּתָקִים יוֹצְאִים מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וְנִמְסָרִים בִּידֵי מַלְאַךְ הַדִּין, וְהַדִּין נַעֲשֶׂה, וּפְתָקִים יוֹתֵר לֹא חוֹזְרִים עוֹד לְבֵית הַמֶּלֶךְ. אָז מָעֳבָרִים הַצְּלָמִים מִמֶּנּוּ וְלֹא נִמְצָאִים עִמּוֹ. כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ מִמֶּנּוּ, הֲרֵי וַדַּאי שֶׁעֹנֶשׁ הַמֶּלֶךְ יַעֲבֹר עָלָיו וְיִטְעַם מִכּוֹס הַמָּוֶת. וּבְאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁל חַג הָאַחֲרוֹן, הַמַּלְאָכִים הַמַּעֲנִישִׁים מְזֻמָּנִים, וְנוֹטְלִים אֶת הַפְּתָקִים. וְאַחַר שֶׁנָּטְלוּ אוֹתָם, מָעֳבָרִים הַצְּלָמִים, וְלֹא נִמְצָאִים [ואם נמצאים פגומים, יעבר עליו מחלות וכו׳] בָּהֶם יָדַיִם. וְאִם נִמְצָאִים בָּהֶם יָדַיִם - דִּין גָּרוּעַ, אוֹ יַעֲבֹר עָלָיו דִּין שֶׁל מַחֲלוֹת רָעוֹת בַּפְּגָם שֶׁלָּהֶם,

מאי דאיתא בספרי הקדמונים

וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ אֶת זֶה. וּבְסִפְרִי הַקַּדְמוֹנִים אוֹמְרִים יוֹתֵר, כְּשֶׁהָרֹאשׁ נִגְרָע וְיִמָּצֵא הַגּוּף - בְּנוֹ אוֹ אִשְׁתּוֹ יִמָּצְאוּ, וְהוּא יִסְתַּלֵּק. וְזֶה מְדֻבָּר כְּשֶׁלֹּא חָזַר כָּל אוֹתוֹ זְמַן בִּתְשׁוּבָה. אֲבָל אִם חָזַר, טַעַם הַמָּוֶת יִטְעַם וְיִתְרַפֵּא. וְאִם הַגּוּף לֹא נִרְאֶה וְיִמָּצֵא הָרֹאשׁ - הֵם מִסְתַּלְּקִים וְהוּא מִתְקַיֵּם, וְזֶה מְדֻבָּר כְּשֶׁבְּנוֹ הַקָּטָן בִּרְשׁוּתוֹ. וְאִם יָדָיו פְּגוּמִים, מַעֲשֵׂה יָדָיו פְּגוּמִים, רַגְלָיו - מַחֲלוֹת רוֹדְפוֹת אוֹתוֹ. בּוֹרֵחַ הַצֶּלֶם וְחוֹזֵר, בּוֹרֵחַ וְחוֹזֵר, עָלָיו כָּתוּב (דברים כח) בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב. וְזֶה כְּשֶׁהַלְּבָנָה מְאִירָה וְהַלַּיְלָה מְתֻקָּן בְּאוֹר.

אבל צדיקים כל יום מסתכלים בליבם כאילו אותו יום מסתלקים מהעולם

אֲבָל צַדִּיקִים חֲסִידִים, כָּל יוֹם וָיוֹם מִסְתַּכְּלִים בְּלִבָּם כְּאִלּוּ אוֹתוֹ יוֹם מִסְתַּלְּקִים מֵהָעוֹלָם, וְעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה לִפְנֵי רִבּוֹנָם, וְלֹא יִצְטָרְכוּ לְדָבָר אַחֵר. אַשְׁרֵי חֶלְקָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

(זהר בראשית דף רכ.)

תקול באלגדאהֵ יא ליתני אמסית ותקול באלעשי יא ליתני אצבחת מן פזע קלבך אלד׳י תפזע ומן נט׳ר עיניך אלד׳י תרי

תאמר בבוקר מי ייתן שיגיע הערב, ותאמר בערב מי ייתן שיגיע הבוקר, מפחד לבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה.

בבקר תאמר מי יתן – והיה ערב של אמש.

ובערב תאמר מי יתן בקר – של שחרית. שהצרות מתחזקות תמיד, וכל שעה מרובה קללתה משלפניה.

בבקר תאמר מי יתן ערב IN THE MORNING YOU SHALL SAY, WOULD IT WERE EVEN! – i.e. would that it were again yesterday evening,

ובערב תאמר מי יתן בקר AND AT EVEN YOU SHALL SAY, WOULD IT WERE MORNING! – i.e. the morning of today, because the misery will constantly grow more severe, and the curse of each hour will be greater than that of the preceding (cf. Sotah 49a).

פס׳: בבקר תאמר ¹מי יתן ערב – שעבר.

ובערב תאמר מי יתן בקר – שעבר. מלמד שכל יום ויום קשה משעבר:

1. מי יתן ערב שעבר. (סוטה מ״ט.) דבוקר דלמחר מי ידע מאי הוה:

מי יתן ערב – לפי הפשט: ערב העתיד לבא, שכן דרך החולים.

מי יתן ערב [IN THE MORNING YOU WILL SAY] ‘WOULD THAT IT WERE EVENING’: According to the plain meaning of Scripture, this means [that they are wishing that it would be] the following evening. That is the common behavior of sick people.⁠¹

1. Rashbam is opposing Rashi’s unusual interpretation, namely that the verse describes someone who is pining for the past, someone who in the evening wishes that it was still the previous morning. This person’s life is, Rashi says, constantly getting worse, so he or she wishes that the clock could be turned back.
Rashbam’s understanding is the more standard and the more straightforward. Rashi is following the approach of Sot. 49a; the logic of his position is explained by the Talmud there.
Rashbam is addressing that logic, which argues that the standard explanation – that the suffering person is looking forward to the next evening or morning – does not make sense. Why, the Talmud asks, would one look forward to the morning in the evening? Why would a person assume that things would improve as time goes on? (See Rashi there, s.v. מי ידע.) Rashbam responds that that is human nature.

מי יתן בוקר – הי בוקר? אילימא דלמחר, מי ידע מאי הוי ומה ילד יום (משלי כ״ז:א׳)? אלא: בוקר שעבר (סוטה מ״ט.), שהגלות הולך וחזק.

מי יתן בוקר – I WISH IT WERE MORNING – Which morning? If it is talking about the next day, who knows what will be and “what a day may bring forth” (Mishlei 27:1)? But rather: the previous morning (Sotah 49a:7), for the exile gets harder and harder.

ובערב – ד׳ במס׳. הוא. ואידך ובערב יהיה על המשכן. ובערב חתרתי לי בקיר. ומקטירים לה׳ עולות בבקר בבקר ובערב. חתרתי כשיצאו לגולה, ותאמר מי יתן בקר, שנאמר בו ומקטירים כו׳ בבקר ובערב, וכאותו שנאמר ובערב יהיה על המשכן, שהי׳ כבוד שכינה עמנו.

בבקר תאמר מי יתן ערב – כל כך תהיינה הצרות הולכות וחזק עד שבבקר תתאוה הערב שעבר כי יותר מעט היה לך מהרע בו וכן ההקש מהערב אל הבקר שעבר מצד הפחד שתפחד ומצד מה שתראה שיגיע לך מהרע.

בבקר תאמר וגו׳ – יאמר שבשעת זריחת השמש יכספו עריבתו להסתר בו מפני המוצאים אותם שהם רודים בהם ומכים והורגים אותם ובשעת האופל יכספו אור הבקר לסלק מהם עירוב המראות המבהילות המתילדות בדמיונם ומבהילות אותם והוא מה שפי׳ על ראשון ראשון מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה או איפכא שיבקשו הערב לברוח ממראה עיניהם אשר יראו ביום ויתאוו אל הבקר מפחד לבבם אשר יפחדו בלילה ואיך שיהיה תשוקתם תהיה אל חלוף הזמן לא אל המשכו.

ויהיה הערב של אמש. דק״ל דהא הסברא הפוכה היא, דהא אמרינן בבבא בתרא (טז:) אידלא יומא אידלא קצירא, ש״מ שהחולי תכבד בערב יותר מבקר. ועל זה פי׳ ויהיה ערב של אמש:

שהצרות מתחזקות תמיד כו׳. רצונו בזה להוכיח שפירושו כך, ואין פירושו מי יתן ערב שעתיד עדיין להיות:

That it were last evening. Rashi is answering the question: Logic would dictate the opposite [of what the verse says], because it says in Bava Basra (16b), "When the sun is high, illness is relieved,⁠" which indicates that illness is worse in the evening than in the morning! Regarding this he explains, "That it were last evening.⁠"

For "the tribulations constantly increase etc.⁠" Rashi wants to prove [logically] why the explanation is as he said, and the explanation is not, "would that it were the evening to come.⁠"

בבקר תאמר מי יתן ערב וגו׳ מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה – כן מנהג {ג} האיש הירא ושנפל עליו פחד פתאום התבלבל ראיית עיניו ויראה דמיונות וצורות תמונות לנגד עיניו יבעתוהו כמרירי יום ואין דבר הואיל ומחשבתו מטורפת ויראה בעיניו וידומה לו מה שאין לו שחר:

מי יתן ערב – בתלמוד דרשו ערב של אמש, וכן בוקר של שחרית העבר, אולם כפי הפשט בזמן העתיד ידבר, כי כן דרך העומדים בצרה שיקוצו בזמן ההוה, ויתאוו על העתיד אולי ישתנה מצבם הרע, וכפל הלשון בבוקר ובערב, לומר שלריק יתאוו בבוקר אל הערב, שהרי בבוא הערב ישובו לכסוף אל הבוקר:

מפחד לבבך וגו׳: אפילו במקום שלא יהיה פחד, אלא ״מפחד לבבך״ שתדמה¹.

וממראה עיניך אשר תראה: באמת כי אתה מסוכן.

1. ע״פ רבינו ׳פחד׳ (לעומת אימה, יראה) משמעותו פחד מדבר שאינו אמיתי.

בבוקר תאמר – בסוטה מ״ט. פירשו חכמינו ז״ל, שתאמר הלואי והיה ערב של אתמול, כי הצרות הולכות ומתחזקות. לא כן הוא בתרגום יונתן. הוא מפרש שתצפה לערב הבא, כיון שעל ידי ריבוי הצרות נראות שעות היום או הלילה ארוכות מאד.

ממראה עיניך – כמו בפסוק לד.

בבקר תאמר וגו׳ – אמר רבא, מיום שחרב ביהמ״ק כל יום קללתו מרובה משל חבירו, שנאמר בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר, הי בקר, אילימא בקר דלמחר, מי ידע מאי הוי, אלא דחליף.⁠¹ (סוטה מ״ט.)

1. כלומר בקר שעבר, משום דהבקר של היום קללתו מרובה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון