Devarim 28 – דברים כח‏ – Mikraot Gedolot

מכת שחין – שמות ט׳:י׳

יִמְחֵינָךְ יְיָ בְּשִׁחְנָא דְּמִצְרַיִם וּבִטְחוֹרִין וּבְגַרְבָּא וּבַחֲרַס יַבִּישׁ דְּלָא תִכּוֹל לְאִתַּסָּאָה.

And the Lord will smite you with the ulcer of the Mizraee, with emerods, soreness, and the dry scurvy, from which you canst not be healed.

ימחי יתכון י״י בשחנה דמצריי^א ובטחוריה ובחרבנה^ב די לא תיכלון למיתאסייה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״י״י בשחנה דמצריי״) גם נוסח חילופי: ״מימריה די״י בשוח׳ דמצרים״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ובחרבנה״) גם נוסח חילופי: ״ובחרבה ובחיכו⁠(ר){ך} חספה״.

ימחינכון מימרא די״י בשיחני דילקו בהון מצראי ובטחוריא דמסמיין חזותא ובגרבא ובחיכוכא דלא תיכלון לאיתסאה.

And the Word of the Lord will smite you with the ulcers with which the Mizraee were smitten, and with haemorrhoids that blind the sight, and with blotches, and with erysipelas,⁠^a from which you will not be able to be healed.

a. Or, "prurigo.⁠"

ימחי יתכון מימרא דיי בשוחנא דמצרים ובטחוריא ובגרבא ובחכוך חספא די לא יכלין למתסיא.

The Word of the Lord will smite you with the ulcer of Mizraim, and with haemorrhoids, and with the blotch, and with scurvy, which cannot be healed.

יַכְּכָה ה׳ בִּשְׁחִין – (כָּתוּב בֶּרֶמֶז קפ״ד).

ויצ׳רבך אללה מן קרח מצר ואלבואסיר ואלג׳רב ואלחכהֵ במא לא תסתטיע מדאואתה

ויכה אותך ה׳ בשחין מצרים ובטחורים ובגרב ובגירוד שלא תוכל לרפא אותו.

ובטחֹרים – חולי תחתוניות, ובערבי: בואסיר. (ספר השרשים ״טחר״)

ובחרס – הוא הגָרָב היבש. (ספר השרשים ״חרס״)

וכתב: בטחורים – בעפלים. ולדונש בן תמים בו דבר מתקבל, אמר שהיא מחלה אשר באה בחלק התחתון ונקראת בלשון הערבים ׳אלעפל׳, ושם זה מיוחד למה שקורה לנשים, וכאילו קבץ את האנשים והנשים בקרי ובכתיב.

שחין^א מצרים – רע היה מאד, לח מבפנים וייבש מבחוץ,⁠^ב כדאמרינן בבכורות (בבלי בכורות מ״א.).

גרב – שחין לח.

חרס – שייבש כחרס.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה: ״בשחין״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, דפוס שונצינו, סביונטה, וכן בכ״י וטיקן 118 ודפוס ונציה של הבבלי. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, לונדון 26917, דפוס רומא: ״לח מבחוץ ויבש מבפנים״, וכן ברוב עדי נוסח של הבבלי.

בשחין מצרים [HASHEM WILL SMITH YOU] WITH THE BOILS OF EGYPT – This was very bad, being wet inside and dry on the surface, as is stated in Treatise Bechorot 41a.

גרב – is a wet boil,

חרס – is a boil dry as a potsherd (חרס identical with חרש, a potsherd cf. Rashi on Vayikra 21:20).

בגרב ובחרס – מין שיצטרך לחרס כדכתיב באיוב (איוב ב) ויקח חרס להתגרד בו. ויתכן לפרש ובחרס לשון שמש ¹כי יפחידם בשמש וג׳ שמות יש לו שמש חמה חרס. שמש – על שם שהוא עבד משמש את קונו ומתוך מעלת העבד התפרסם מעלת האדון. חמה – על שם החמימות. חרס – על שם שנברא להאיר על הארץ:

1. כי יפרידם בשמש. היינו במכה שבאה ע״י השמש. עיין ראב״ע:

והנשארים יוכו בשחין מצרים ובטחרים – הם היוצאים במקום הנסתר, על כן כתוב: ובעפלים, והוא מגזרת: ויבא אל העופל (מלכים ב ה׳:כ״ד).

ובגרב^א – כן שמו בלשון ישמעאל.

ובחרס – יש אומרים: שיצטרך חרס להתגרד כאיוב (איוב ב׳:ח׳), ואם הוא בסמ״ך.⁠^ב

ויש אומרים: במכת השמש, [כמו: האמר לחרס (איוב ט׳:ז׳)].⁠^ג

ויתכן^ד שהוא שם חולי [כנזכרים, ואין לו חבר.]⁠^ה

א. בכ״י פריס 177: בגרב.

ב. כן בכ״י פריס 176, ברסלאו 53. בכ״י פריס 177: בשמו.

ג. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

ד. כן בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150. בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח: והנכון.

ה. ההוספה בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176, לוצקי 827, ועוד עדי נוסח.

[THE BOIL OF EGYPT.] Those who remain will be struck with the boil of Egypt.

AND WITH THE EMERODS. They appear in the hidden places.⁠¹ Scripture therefore reads u-vafolim² (and with the emerods). The latter is related to the world ofel (hill) in And when he came to the hill (II Kings 5:24).⁠³

AND WITH THE SCAB.⁠⁴ The same is true in Arabic.⁠⁵

AND WITH THE ITCH.⁠⁶ Some say that he will need a potsherd⁷ as Job did.⁠⁸ This is so⁹ even though the word cheres (itch) is spelled with a samekh.⁠¹⁰ Others say u-ve-chares (and with the itch) means: and with a blow from the sun.⁠¹¹ However, the correct interpretation is that cheres (itch) refers to the name of a disease like the ones mentioned previously. The word has no neighbor.⁠¹²

1. They are swellings that appear in hidden places.

2. This is the ketib. The keri reads u-vatchorim.

3. Hemorrhoids are called ofalim because they are hill-like; i.e., they consist of swellings. According to Weiser its meaning is, hemorrhoids are called ofalim because hills are used for hiding and hemorrhoids appear in hidden places.

4. Hebrew, garav.

5. The Arabic word for scab is jarabu.

6. Hebrew, cheres.

7. Hebrew, cheres. He will need a potsherd (cheres) to scratch himself to relieve his itching.

8. Job used a potsherd to relief his itching. See Job 2:8.

9. The disease is called cheres because one employs a potsherd for relief if struck by this illness.

10. While the word for potsherd is spelled with a sin.

11. One of the meanings of the word cheres is the sun. See Jud. 14:18. Hence this interpretation renders u-ver-chares, and with sunstroke.

12. It is not found elsewhere in Scripture. Hence we do not know what sort of disease it refers to.

בשחין מצרים – שראית, אשר אתה ירא מפניהם (דברים ז׳:י״ט).

בשחין מצרים – WITH THE BOILS OF EGYPT – That you saw, “of whom you are afraid” (Devarim 7:19).

ובטחורים – הם צריבים היוצאים ממקום הנסתר לפיכך כתיב בעפלים – לשון ויבא אל העופל (מלכים ב ה׳:כ״ד),⁠¹ ונקראו פיק בלעז.

אשר לא תוכל להרפא – אחר שהקב״ה מכה מי ירפא.

1. שאוב מאבן עזרא.

ובטחורים, and incurable hemorrhoids. Seeing that these ailments originate in hidden regions of the body they cannot be treated medically, and are described in the written text as עפולין, "from a dark place.⁠"

Since these ailments have been inflicted by God and are not phenomena known in nature, it is evident that physicians cannot deal with this.

בגרב ובחרס – לשון חרס, מין גרב יבש שיצטרך לחרס, וכן כתוב בשחין איוב (איוב ב׳:ח׳) ויקח לו חרש להתגרד בו, כן פירשו המפרשים. אבל יתכן לפרש ובחרס מלשון שמש, כי יפחידם במכת השמש, ושלשה שמות יש לו, שמש חמה חרס. שמש על שם שהוא עבד משמש אצל קונו, ומתוך מעלת העבד תתפרסם מעלת האדון, חמה על שם החמימות, חרס על שם שנברא להאיר על הארץ. ועוד יש בשלשתן רמז על ההקף הרביעי הגדול שהוא שס״ה ימים, ועל שמות שני מנהיגיו. וכן בענין שלשה שמות אשר ללבנה, והן סהר ירח לבנה, ואין כאן מקום להאריך בזה. אבל יזהיר הכתוב שאם לא ישמעו בקול השי״ת שיכה אותם במכת השמש שהוא קלקול האויר והיסודות, וזהו ובחרס מלשון (שם ט) האומר לחרס ולא יזרח, וכן (שופטים י״ד:י״ח) בטרם יבא החרסה. והנה זה הפך ממה שהזכיר דוד ע״ה בברכה (תהלים קכ״א:ו׳) יומם השמש לא יככה וירח בלילה, כנגד זה אמר בכאן יככה כי החליים בסבת המאכלים ושנוי האויר בארצות, והכל בתנועת השמש.

בגרב ובחרס, "with wet boils and itch, etc.⁠" The word גרב refers to an itch which the afflicted person scratches with a shard of earthenware. This is the approach taken by most commentators (Ibn Ezra quoting unnamed sources). It is, however, possible to understand the word ובחרס as related to שמש pronounced shamash (Pessikta Zutrata), that this affliction is due to God wanting to frighten the victim who faces such an affliction. The affliction is known by three names, שמש, חמה, חרס. The reason it is known as שמש is because man is supposed to be a servant serving his master, which the Jew afflicted with this disease has not been. Seeing that the servant (Israel) is of an especially high-ranking nature, this reflects on his Master and His High Rank. The name חמה reflects the fact that the skin affected becomes especially hot; it is also called חרס, reflecting the fact that the sun is supposed to spread light on earth (Job 9,7). [Both man and the sun have a similar task, the former to provide spiritual enlightenment, the latter to provide physical light. Ed.]
Furthermore, if you examine the three words שמש, חרס, חמה, you will observe that the combined final letters of these three words spell שס'ה (365) an allusion to the number of days in the solar year. This is a reference to the orbit of the sun created on the fourth day of creation. It is the outermost orbit of the four respective orbits, i.e. daily rotation of earth on its axis, the cycle of the week, and the cycle of the month, i.e. lunar orbit. The veiled warning in all this is that if one does not obey the rules laid down by God the result will be a universe which will eventually self-destruct due to our not having observed the commandments of the Torah which are part of the laws of nature. [I have translated this somewhat freely. Ed.] The author cites various verses from Scripture such as Judges 14,18, in which the word חרס means "sun.⁠" Seeing that in Psalms 121,6 David appears to view the sun as a negative force, i.e. "the sun will not strike (יככה) you by day nor the moon by night,⁠" it appears that the thrust of David's words is that disease and malfunctions in nature are all due to faulty eating habits (involuntary at times), or to exposure to an inclement climate. All of these things are caused in one way or an other by the motion of the sun.

בשחין מצרים – הוא היה פורח אבעבועות.

בטחורים – הוא הויתו מתחדשות בשת אצל פי הטבעת מחוץ או מבפנים והוא חלי קשה רפואה.

ובגרב ובחרס – רוצה לומר: בחכוך ובגרב יבש והם גם כן קשה הרפואה ולזה אמר לא תוכל להרפא.

בשחין מצרים רע היה מאד לח מבחוץ ויבש מבפני׳ כדאיתא בבכורות בפרק על אלו מומין לפיכך הוצרך לומר בשחין מצרים ולא בשחין סתם:

גרב שחין לח חרס שחין יבש כחרס. בפרק על אלו מומין אמרו מדכתיב ובחרס הוי גרב לח אבל בתורת כהנים שנו שגרב זה החרס שהוא יבש כחרס מבפנים ומבחוץ ילפת זו חזזית המצרי׳ שהוא לח מבחוץ ויבש מבפנים ולמה נקרא שמה ילפת שמלפפתו והולכת עד יום המיתה ורש״י ז״ל נתעורר בקושיא זו בפרשת אמור וכת׳ גרב וילפת מיני שחין הם גרב זו החרס שהוא שחין יבש מבפנים ומבחוץ ילפת היא חזזית המצרית ולמה נקראת ילפת שמלפפתו והולכת עד יום המיתה והוא לח מבחוץ ויבש מבפנים ובמקום אחר קורא גרב השחין הלח מבחוץ ויבש מבפנים שנ׳ ובגרב ובחרס כשסמוך גרב אצל חרס קורא לילפת גרב וכשהוא סומך לגרב אצל ילפס קורא לחרס גרב וכבר הארכתי שם בפירושו ע״ש אבל מה שאמרו בפ׳ אלו מומין תלת׳ מיני גרב הוו דקר׳ יבש בין מבפנים בין מבחוץ דמתני׳ לח בין מבפנים בין מבחוץ דמצרית לח מבחוץ ויבש מבפנים דמשמע דגרב דקרא אינו אלא יבש מבפנים ומבחוץ י״ל דגרב דקרא קרוי לסת׳ גרב דמומין דכתיב ביה או גרב או ילפת שפיר׳ גרב דהתם עכ״ל שהוא החרס שהוא יבש כחרס מבפנים ומבחוץ שהרי הילפ׳ שבצדה הוא לח מבחוץ ויבש מבפנים מכלל דגרב שבצד ילפת הוא היבש מבחוץ ומבפנים אבל גרב המצרי׳ שהוא לח מבחוץ ויבש מבפנים כלשון הכתוב שמו ילפת שהרי גם הילפת לח מבחוץ ויבש מבפנים הוא אלא שנקראת בלשון חכמים גרב המצרית ואע״פ שכתוב גבי קללות ובגרב ובחרס דמשמעו דמדחרס יבש מבחוץ ומבפנים מכלל דגרב לח מבחוץ ויבש מבפנים כדלעיל אלמא אפילו הלח מבחוץ ויבש מבפנים גרב קרייה רחמנא שאני התם דכתיב לעיל מיניה ובשחין מצרים שהוא הלח מבחוץ ויבש מבפנים עכ״ל דהא דכתיב בתריה ובגרב ובחרס איידי דבעי למכתב ובחרס שהוא השחין היבש מבחוץ ומבפנים חזר וכתב גם כן גרב שהוא הלח מבחוץ ויבש מבפנים אע״פ שכבר כתב לעיל בשחין מצרים שהוא הלח מבחוץ ויבש מבפנים וא״כ גרב דכתיב בתר שחין מצרי׳ בגרב של מצרים קמיירי ולא בגרב סתם:

גרב שחין לח. עיין בפרשת אמור (ויקרא פכ״א אות לא), ושם מבואר באריכות:

וּבַעְּפֹלִים: ובטחרים ק׳, והכי אמרי׳ בגמ׳ סוף פ׳ הקורא¹ את המגלה עומד, ומס׳ סופרי׳² פ״ט. ויש דגש בעי״ן להורות על דגשות טי״ת בַטְּחֹרִים, כמ״ש³ בשמואל ה׳. ועיין עוד מה שאכתוב⁴ שם בסי׳ ו׳ בס״ד. [ובעפלים כ׳, וּבַטְּחֹרִים ק׳].

1. סוף פ׳ הקורא: מגילה כה ע״ב.

2. ומס׳ סופרי׳: פ״ט ה״ח.

3. כמ״ש: מ״ש שמ״א ה ו (׳ויך אתם בעפלים׳).

4. מה שאכתוב: מ״ש שמ״א ו פס׳ ד, ה, יא.

רע היה מאד כו׳. דאם לא כן, למה אמר בשחין מצרים, הל״ל סתם שחין:

שחין יבש כחרס. פירוש מדכתיב ובחרס הוי גרב לח. וע״ל בפ׳ אמור (ויקרא כ״א:כ׳):

Extremely pernicious, etc. Otherwise, why does it say "Egyptian boils"? It should have simply said "boils.⁠"

Boils that are dry, like ceramics. This is its meaning, because it is [also] written "with dry boils,⁠" thus this indicates that גרב means running boils. See above in parshas Emor (Vayikra 21:20).

יככה ה׳ – החולאים שזכר למעלה הם מכות בפני עצמם, ועונשים שאינם תלויים בדבר שחוצה להם, אבל כאן יזכיר החולאים הנמשכים מן האויבים שיבואו בארצם, כי ידוע שיש חולאים המתדבקים מאדם לאדם ע״י נגיעה, וכן הם השחין והעפולים והגרב שזכר כאן, והאויבים יביאום להם:

ובעפלים – ונקרא ובטחורים, והם היוצאים במקום הנסתר:

ובגרב – שחין לח:

ובחרס – שחין יבש כחרס:

ובחרס – מין גרב יבש שיצטרך לחרש, ככתוב (איוב ב׳) ויקח לו חרש להתגרד בו, כפירוש המפרשים, ויתכן מלשון שמש, שיכם אותם במכת שמש שהוא קלקול האויר והיסודות, וזהו ובחרס, מלשון האומר לחרס ולא יזרח, בטרם יבא החרסה והוא הפך ממה שאמר (תהלים קכ״א) יומם השמש לא יככה נגד זה אמר כאן יככה כי החליים בסבת המאכלים ושנוי האויר והכל בתנועות השמש (רב״ח) ואות סמ״ך יאמת פירוש זה כי מכלי אדמה יבא בשי״ן שמאלית, כמעט ברוב המקומות, ובשמש יבא בסמך.

יככה וגו׳: באיזה מקום¹ יהיו חליים רעים אלו שולטים שהמה מחלישים את האדם.

1. של ״הדבר״.

שחין – מלשון אם שחונה תהא גשומה (תלמוד בבלי יומא נ״ג:) שענינה חַמָּה, לפי שראשיתו היא שהבשר יתחמם; והעפולים (או הקרי הטחורים) לא ידענו בבירור מה הם, ובפלשתים בימי שמואל היו למכת מות.

גרב – בלשון חכמים גרבי יין ענינו כלי חרס, וגם כאן אחר הגרב יבא החרס והם שני מיני Krätze, scabbia; ומצאנו באיוב שלקח לו חרס – שבר כלי חרס להתגרד בו; ואולי מן גרד נהיה Kratzen, grattare ומזה Krätze.

חלק שני זה חוזר לאיים במחלות וגזל בידי האויב, במדה יתירה מהחלק הראשון.

שחין מצרים – הקדימו הכתוב, כי העם מתיירא ממנו ביותר (פסוק ס; למעלה ז׳:ט״ו). אין ספק שכוונת הכתוב לאותו שחין הנזכר בשמות ט׳:ט׳, בתור המכה הששית של עשר המכות.⁠¹ אולם השחין הנזכר בפרשת צרעת (ויקרא י״ג:י״ח) נראה שאינו אותו השחין הנזכר כאן, כי שם צוה הכתוב שהכהן יראה את הנגע רק בשעה שמתחיל להתרפא, וכאן מדבר הכתוב בשחין מצרים שאינו יכול להרפא. בנוגע לשחין שהיה במצרים השוה דילמן ובינטש לשמות ט׳:ח׳ והלאה, פרויס שם 395 והלאה. התואר ״שחין״ (משורש שחן לשון חמימות) מציין באופן כללי כל דלקת עור. מינים שונים שלו היו מצויים והם נזכרים במקרא ובספרות התלמודית, השוה את הרשימה אצל פרויס שם עמוד 390—401.

ובטחורים – קרי, ובעפלים כתיב. הרי זאת אותה המחלה שהוכו בה הפלשתים אחרי ששבו את ארון העדות, כנזכר בשמואל א ה׳:ו׳. ״עפלים״ (העי״ן בקמ״ץ חטוף, פ״א קמוצה), בלשון יחיד עופל (לשון גבהות), כלומר תפיחות; קרי: ״טחורים״ (בלשון סורסי ״טחורא״, חלחולת), נראה שפירושו תפיחות במקומות מוצנעים (כדרך שמצינו בלשון חכמים ״עגבות״ כמו גבעות); השוה פירושים שונים אצל פרויס שם עמוד 175 והלאה. בנוגע לקרי וכתיב השוה מסכת סופרים ט׳:ח׳ (הוצאת מילר עמוד 138); תלמוד בבלי מגילה כ״ה:.

גרב – (לשון גרידה). השוה ויקרא כ״א:כ׳. בבכורות מ״א. אמרו חכמים, שגרב שנאמר בתורת כהנים הוא יבש מבפנים ומבחוץ: אבל גרב שנאמר כאן הוא יבש מבפנים ולח מבחוץ, והמין הזה אינו יכול להרפא (השוה רש״י ותוספות שם).

ובחרס – לתרגום יונתן פירושו ״חכוכא״. בבבא קמא פ׳: אמרו חז״ל, שהחרס הלח הוא יותר מסוכן מהיבש. מתרגום השבעים נראה, שגרב וחרס שניהם מחלות גירוד הן. ואין בידינו לדעת בדיוק את ההבדל ביניהן.

רבי יעקב צבי מקלנבורג העיר כבר, כי חרס זה שנאמר כאן אינו דומה ל״חרס״ שבלשון משנה (פחרא), כי במקום שהכוונה לפחרא בלשון מקרא הוא נכתב תמיד בשי״ן שמאלית. יותר נראה לפרשו בדומה לתיבת ״חרס״ שפירושה שמש, ויתכן שעיקר משמעו הוא לשון חמימות (כמו שחן).

אשר – מתייחס אל כל המחלות הנזכרות כאן.

1. רבים סבורים כי ״שחין מצרים״ הוא מין הצרעת המצויה במצרים והנקראת עלפאנטיאזיס ודילמן אפילו מסופק אם זהו אותו השחין הנזכר בשמות ט׳:ט׳. אבל יש לנו להשיב להם, כי אין הכתוב מזכיר שם ארץ מיוחדת לגבי מחלה השכיחה שם, ואין להבין תוספת תיבת ״מצרים״, אלא מפני שמחלה זאת היתה ידועה לישראל ממכות מצרים, כמו למעלה ז׳:ט״ו. השוה גם עמוס ד׳:י׳: ״דבר בדרך מצרים״.

בשחין – מצרים. א״ר יהושע בן לוי, שחין שהביא הקב״ה על המצרים היה לח מבחוץ ויבש מבפנים.⁠¹ (ב״ק פ׳:)

ובעפלים – ת״ר, כל המקראות הכתובים בתורה לגנאי קורין אותן לשבח, כגון בעפלים – בטחורים.⁠² (מגילה כ״ה:)

1. וילפינן כן מדכתיב במכת השחין (פ׳ וארא) אבעבועות פורח, דפורח משמע בולט ואבעבועות לשון נובע דמשמע מבחוץ היה לח ולח הוא גרוע מיבש, ומדכתיב כאן בשחין מצרים אשר לא תוכל להרפא ש״מ דרק שחין כזה שהוא לח מבחוץ ויבש מבפנים אין לו רפואה, ולכן לגבי מום בכור רק באופן כזה הוי מום ולא להיפך כיון דיש לו רפואה. ובאו״ח סי׳ תקע״ו ס״ה מבואר שאם נפלה מתלת האבעבועות בעיר אף לחה לבד מתענין ומתריעין [ר״ל גוזרין ת״צ], אבל על יבשה אין מתענין רק מתפללין לבד, וע״ע לפנינו בפ׳ וארא.

2. בעפלים לשון מפורש הוא לגנאי יותר מטחורים, וגנאי הוא להוציא דבר מגונה מפיו ברבים, וכ״ה בסמוך פסוק ל׳ יעו״ש

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון