Devarim 28 – דברים כח‏ – Mikraot Gedolot

וּבְעַמְמַיָּא הָאִנּוּן לָא תְנוּחַ וְלָא יְהֵי מְנָח לְפַרְסַת רַגְלָךְ וְיִתֵּין יְיָ לָךְ תַּמָּן לֵב דָּחוּל וְחַשְׁכוּת עַיְנִין וּמַפְּחָן נְפַשׁ.

But among those nations you will have no repose, nor will the sole of your foot have rest, but the Lord will give you there a timorous heart, darkness of eyes, and feebleness of mind;

ובאומייה האינון^א לא תתניחון ולא יהווי נייח ^בלכפה^ג דרגליכון ויתן י״י לכון תמן לב רוגזן^ד וסייף דעיינין ודייב דנפש.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״האינון״) גם נוסח חילופי: ״ההנון״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״לכפה דרגליכון״) נוסח אחר: ״לכף רגליכון״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לכפה״) גם נוסח חילופי: ״{לכ}⁠פי״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״רוגזן״) גם נוסח חילופי: ״דרגוז״.

ואין יתפלג דעתכון למפלח לטעוותהון ואיגרי בבו ביניכון וביני עממיא האינון ולא תנוחון ולא יהוי מנח לפרסת ריגליכון ויתן מימרא די״י לכון תמן ליבא דחלא וחשכת עיינין ומפחת נפש.

And if your mind be divided to worship their idols, He will send (that) between you and those nations that you shall have no repose or rest for the sole of your feet, and will give you there a fearful heart which darkens the eyes and wears out the soul.

ויתן לכון תמן לב דחיל יסוף עיניכון ודאיב נפש.

And there He will give you a fearful heart which darkens the eyes and makes the soul pine.

וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ – (כָּתוּב בֶּרֶמֶז רצ״א).

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, כָּל הַכּוֹעֵס כָּל מִינֵי גֵּיהִנָּם שׁוֹלְטִין בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י״א:י׳) ״וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ״, וְאֵין רָעָה אֶלָּא גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר ״כֹּל פָּעַל ה׳ לְמַעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה״, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַתַּחְתּוֹנִיּוֹת שׁוֹלְטִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנָתַן ה׳ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ״, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁמְּכַלֶּה אֶת הָעֵינַיִם וּמַדְאִיב אֶת הַנֶּפֶשׁ הֱוֵי אוֹמֵר אֵלּוּ תַּחְתּוֹנִיּוֹת, עוּלָא בְּמַסְקֵיהּ לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל אִיתְלַוּוּ לֵיהּ תְּרֵי בְּנֵי חוֹזָאֵי בַּהֲדֵיהּ, קָם חָד שְׁחָטֵיהּ לְחַבְרֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ לְעוּלָא יָאוּת עָבְדֵי, אֲמַר לֵיהּ (זִיל) [אִין], וּפְעַר לֵיהּ בֵּית הַשְּׁחִיטָה, כִּי אֲתָא לְקָמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֵיהּ וְדִילְמָא חָס וְשָׁלוֹם אַחְזוּקֵי יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵירָה, אָמַר לֵיהּ נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ. קָא תְּמַהּ רַבִּי יוֹחָנָן מִכְּדִי כְּתִיב וְנָתַן ה׳ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, בְּבָבֶל כְּתִיב, אָמַר לֵיהּ הַהוּא שַׁעְתָּא לָא עֲבַרְנָא יַרְדֵּנָא.

ופי תלך אלאמם לא תטמאן ולא יכון קרארא לקדמך בל יג׳על אללה לך ת׳ם קלובא רג׳זה ושכ׳יוץ אלעיון וד׳בול אלקלב

ובאותם העמים לא תרגע ולא יהיה מנוח לכף רגלך, אלא ייתן לך ה׳ שם לב רועד ועיניים כלות ודעיכת הלב.

לא תרגיע – לא תנוח, כמו: וזאת המרגועה^א (ישעיהו כ״ח:י״ב).

לב רגז – לב חרד, כתרגומו: דחיל, כמו: שאול מתחת רגזה לך (ישעיהו י״ד:ט׳), וכמו: שמעו עמים ירגזון (שמות ט״ו:י״ד).⁠^ב

וכליון עינים – מצפה לישועה^ג ולא תבא.

א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, וכן בכ״י לייפציג 1 בטקסט של ההפטרה לפרשת שמות ובפירוש רש״י להפטרה שם, וכן בכ״י פרמא 3260 על ישעיהו כ״ח:י״ב, ובעוד כ״י בודדים של המקרא. בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י המבורג 13: ״המרגיעה״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד אופ׳ 34 נוסף כאן: ״מוסדות השמים ירגזון (שמואל ב כ״ב:ח׳)״. בנוסח שלנו בפסוק, וכן בכ״י פריס 157, פריס 158, וכן תוקן בכ״י אוקספורד 165: ״ירגזו״.

ג. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״לתשועה״.

לא תרגיע – means, YOU SHALL FIND NO REST, as "This is the rest (המרגעה)" (Yeshayahu 28:12).

לב רגז – means, A TREMBLING HEART, as the Targum has it: דחל, fearing. It is similar in meaning to "The nether-world from beneath trembles (רגזה) for you" (Yeshayahu 14:9); "The peoples have heard, they trembled" (Shemot 15:14); "The foundations of heaven trembled" (Shemuel II 22:8).

וכליון עינים AND A FAILING OF THE EYES – The phrase is used of one who expectantly looks for help and it does not come (cf. v. 32).

ובגוים ההם לא תרגיﬠ – בגלות בבל ירמיה סיפר לאנשי כנסת הגדולה שגלו: בנו בתים ושבו ותנו לבניכם נשים ובנותיכם תתנו לאנשים ודרשו בשלום העיר כי בשלומה יהיה לכם שלום (ירמיהו כ״ט:ה׳-ז׳), אבל בגלות אדום: בגוים ההם לא תרגיע.

ונתן לך שם לב רגז וכליון עינים – גלות בבל הוקבע לשבעים שנה. גלות אדום כמה שבעים שנה עברו, ואין אתנו יודע עד מה.⁠¹ (כ״י בולוניה 469.1)

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים ע״ד:ט׳.

לב רגז – דחיל (תרגום אונקלוס).

רגז: [should be understood as it is translated into Aramaic by Onqelos,] דחיל – FEARFUL.⁠¹

1. In his commentary to Genesis 45:24, Rashbam provides a detailed excursus on the verb ר-ג-ז in Hebrew. He explains that the root means “to fear” in biblical Hebrew and that the meaning “to be angry” is found only in the Aramaic parts of the Bible and later in rabbinic Hebrew. (See notes on p. 319 of my Genesis volume.) He is arguing against Rashi who labeled as “the plain meaning of Scripture” the understanding of תרגזו in that verse as “to be angry.” Rashbam therefore provides a detailed explanation of why this is not the case. The root ר-ג-ז appears in the Torah in three other passages: in Exodus 15:14 (where Rashi apparently understands it as meaning “to be angry” [see Ben-Yehudah volume 13, p. 6407] and Rashbam does not comment), in Deuteronomy 2:25 (where neither comments), and in our verse.
Here, though, Rashi and Rashbam agree that ר-ג-ז means “to be afraid,” and they both cite the translation of Onq. to prove it. Their interpretation can be seen as opposing the talmudic understanding of our verse (Ned. 22a; and see Rabbenu Nissim there, s.v. קא תמה רבי יוחנן), according to which the word רגז even here means “angry.” Moderns agree with Rashi and Rashbam.

ובגוים ההם לא תרגיע – שישראל מטלטלים וגולים ממקום למקום, לגור באשר ימצאו.⁠¹

אי נמי: לא תרגיע – שלא יכנס שבת ומרגוע עד שיבא משיח, כמו שפירשתי (ר״י בכור שור דברים כ״ח:ס״ג).

לב רגז – כעסן כאותו ששחט חבירו ואמר לעולא: שפיר עבדי, ואמר ליה: אין, ופרע לו בית השחיטה. וקרי עליה ר׳ יוחנן: ונתן י״י לך {שם} לב רגז (בבלי נדרים כ״ב.).

ואיכא למימר: לשון פחד, כדכתיב: שמעו עמים ירגזון (שמות ט״ו:י״ד), וכדמפרש ואזיל: ופחדת.

1. השוו ללשון הפסוק בשופטים י״ז:ח׳.

ובגוים ההם לא תרגיע – AMONG THESE NATIONS YOU SHALL FIND NO EASE – That Israel is moved about and exiled from place to place, to dwell where they can find a place.

Or, alternatively: לא תרגיע – YOU SHALL FIND NO EASE – That Sabbath and repose shall not enter until the Messiah arrives, as I have explained (R״Y Bekhor Shor Devarim 28:63).

לב רגז – A TREMBLING HEART – An angry person like the one that slaughtered his companion and said to Ulla: Did I act well? And he said to him: yes, and open the place of the slaughter [i.e., cut it more so that he will die faster]. And R. Yochanan declared about the incident: “And Hashem shall give you {there} a trembling heart” (Bavli Nedarim 22a:11-12).

And it is possible to say: a term of fear, as it is written: “The peoples heard; they shuddered” (Shemot 15:14), and as it is explained further on: “and you shall fear.”

ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה לך מנוחה מרוב הרדיפות אשר ירדפוך והמעמס הכבד אשר יעמיסו עליך.

ונתן י״י לך שם לב רגז – שתירא מאד ויירא לבבך מרוב הצרות הבאות עליך ויחשכו עיניך בעבורם ותכאב נפשך תמיד.

ואמר על זה ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך. לבאר ולהודיע מה שביאר הנביא יחזקאל. והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה׳ אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם וכל אותה פרשה. ר״ל שאע״פ שיתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם ויעבדו את אלהיהם, לא יהיה לה> מרגוע ומנוח, כי תמיד יחרפו הגוים אותם היוצאים מכלל הדת ויחשבו עליהם עלילות מפאת דתם ויחשדום תמיד שהם מתיהדים עד שעל זה יגלגלו עליהם סכנות עצומות. ומה גם עתה בזמנינו זה שהם עובדים אל אלהיהם זה קרוב לג׳ מאות שנים ידקדקו עמהם ויחשדום ליהודים גמורים וישרפום באש כאשר עשו בכל מלכות ספרד. ועל זה אמר ובגוים ההם לא תרגיע שהשם יתברך אינו רוצה שיצא הצאן הזה מעדרו, אבל בכל מקום שילך שמה הוא צאנו:

וההפסד השביעי הוא שעם היותם בזמן בית שני גבורי כח אמיצי לב בגבורים אשר מעולם אנשי השם הנה אחר היותם בגלות יהיה להם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש רוצה לומר לב רגז בפחד ובמורא תמיד. וכליון עינים לצאת מן הגלות מתי יבא קץ הפלאות ואחרית הזעם. ודאבון נפש על חרבן בית ה׳ וגלות עמו.

תרגיע – שקט הרוח והלב קרוי מרגוע (געמיטסרוהע), ומצאו מרגוע לנפשיכם^א (ירמיהו ו׳:ט״ז), שם הרגיעה לילית (ישעיהו ל״ד:י״ד) – שקטה רוחה, ומצאה לה מנוח (ישעיהו ל״ד:י״ד) – לגופה. ושקט הגוף קרוי מנוחה.

א. בפסוק: ״לנפשכם״.

לא תרגיע – לא תמצא מנוחה ומרגוע מצרות נפשך. והנה אין ספק שזה עונש גדול כחביריו שבענין, אבל מתוכו למדנו דבר נחמה, והוא שלא יעזבם ה׳ לנצח, עד שימצאו מנוח בין הגוים אשר יבואו שם ויבחרו לשבת עמהם לעולם, ויתיאשו מן הגאולה, אלא תמיד יהיו אצלם כגרים וכעבדים, ואף אם קצתם ימירו דתם ויעבדו לאלילי העמים עץ ואבן, האומה בכללה לא תחדל מהיות עם ה׳ וצאן מרעיתו, והוא יתברך לא ירצה שיצא הצאן הזה מעדרו לעולם, כמאמר הנביא, והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכו׳ לשרת עץ ואבן חי אני נאום ה׳ וכו׳ (יחזקאל כ׳ ל״ב), וכל אותה פרשה:

לב רגז – לב חרד, כמו שאול מתחת רגזה לך (ישעיה י״ד ט׳):

וכליון עינים – מצפה לישועה ולא תבוא:

ודאבון נפש – הוא הצער הקבוע ודבוק בנפש, ואינו כצער שהוא על זמן מה ועובר מעט מעט, אלא שהוא יגדל וירבה תמיד:

לא תרגיע – ״רגע״ קרוב ל״רקע״: לרמוס דבר ברגליו (עיין בראשית א, ו–ז). הצורה החלשה יותר ״רֹגע״ פירושה: להישאר במקום, לעצור את ההליכה. מכאן ״רֶגַע״: חלק קטן של זמן, אשר תנועתו בזרם התמידי של הזמן נעצרת על ידי המחשבה; הרף עין. (התפיסה ההפוכה באה לידי ביטוי בשם הלועזי מוֹמֶנְט, שפירושו: נקודה בתנועה התמידית או בתנועה [״מוֹמֶנְטוֹם״] של הזמן.) מכאן ״רֹגַע הַיָּם״ (ישעיהו נא, טו): להשקיט [היינו להרגיע] את הים הסוער, לעצור את המיית גליו. ״מרגוע״: מנוחת הנפש.

ובגוים ההם לא תרגיע – בקרב ״הגוים ההם״ לא תמצא שום שלווה; ליתר דיוק, לא תרשה לעצמך את האפשרות של מנוחת הנפש, לא תוכל להרגיע את נפשך הנסערת.

ולא יהיה מנוח לכף רגלך – גם מבחינת הגויים לא תהיה פיסת אדמה שתתן לרגלך את הזכות למנוחה בטוחה. בשום מקום לא תיקלט באוכלוסייה כשווה זכויות לשאר האנשים.

ונתן ה׳ וגו׳ – בפרק הבא (פסוק ג) נאמר: ״ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת״ וגו׳ עד היום הזה״. פסוק זה מתאר את תוצאתם של המאורעות שנתחוללו על ידי ה׳: הם היו צריכים להשפיע על הדעת, המכירה, התופסת והמבינה. אך עד היום הזה תוצאה זו לא הושגה. כמו כן כאן: ״ונתן לה׳ לך שם לב רגז״ וגו׳ – ה׳ יעשה את גורלך בקרב העמים לקשה כל כך, עד שהוא יתן לך ״לב רגז״ וגו׳.

ברובם המכריע של המקומות, ״רגז״ אינו מורה על כעס אלא על רעדה מפחד (עיין פירוש, במדבר יב, ה; מה, כד). גם כאן אין הפירוש התעוררות בנקל לכעס, אלא מצב חרדה ורעדה של הלב.

וכליון – מהשורש ״כלה״, המציין השתוקקות וגעגועים.

ודאבון – ״דאב״ מורה על מצוקה וכאב פנימי; השווה פירוש ויקרא כו, טז.

לב רגז – תמיד תפחד מצרה חדשה כלשהי.

וכליון עינים – לעולם לא תראה את משאלותיך מתקיימות.

ודאבון נפש – תמיד תצטרך להתאבל על אבדן מכאיב. העם שה׳ יביא אותך לקרבו יהיה אויבך. לפיכך, תמיד תירא מן העתיד, לא תוכל לשמוח בהווה, ויהיו לך רק זכרונות כואבים מן העבר.

מעמד זה של ישראל בין העמים – אשר שני הפסוקים הבאים רק נותנים על אודותיו תמונה מדויקת יותר – משרת את מטרתה הסופית של הגלות, כפי שזו באה לידי ביטוי בפרק ל (פסוק א והלאה). שנאת האומות תמיד תשליך אותך בחזרה על עצמך, וכך תשוב לבקש אחר ייעודך שלעולם לא יהיה אבוד, ואחר נכסיך הרוחניים והמוסריים שגם הם לעולם לא יהיו אבודים; ובהם תמצא את הישועה שנשללה ממך בגורלך החיצוני.

ובגוים ההם: המגלים אותך. ״לא תרגיע״ – במנוחת הלב, להיות יושב השקט. ״ולא יהיה מנוח לכף רגלך״ – זוהי מנוחת הגוף להיות במקום אחד.

ובאשר זה תלוי אך בגוי המולך ולא בעמים שתחתם, משום הכי כתיב ״ובגוים״¹.

לב רגז: תמיד בכעס², כדאיתא בנדרים (כב,א)³.

1. ולא ״ובעמים״ (עיין פסוק ס״ד).

2. לא כרש״י – לב חרד.

3. במעשה של עולא שעלה לא״י, ונלוו אליו שני בני חוזאי. קם אחד ושחטו לחבירו... תמה רבי יוחנן, מכדי כתיב ״ונתן ה׳ לך שם לב רגז״ – בבבל כתיב. אמר ליה עולא, ההיא שעתא לא עברינן ירדנא.

ובגוים ההם לא תרגיע. לצדקה ולכפרה יחשב להחכם יש״ר ע״ה שכתב בפ׳ זה ביאור נחמד ואמתי, כי זה עונש גדול אבל למדנו ממנו נחמה גדולה שלא יעזבם ה׳ לנצח עד שימצאו מנוח בין הגוים ויתיאשו מן הגאולה אלא תמיד יהיו אצלם כגרים ותושבים — וזה ע״ד שאמר ה״ית על ידי יחזקאל ואשר אתם אומרים היה נהיה כגוים וגו׳ אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, ואמר עוד רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם, וזה אומרם ז״ל, יאה גלותא לבת ישראל כורדא סומקא על סוסיא חיורא״.

ולא יהיה מנוח לכף רגלך. אמר שיגלו ממקום למקום ולא ימצאו מקום קבוע לדור שם, וכן נתקיים בנו באורך גלותינו, שדחו אותנו מעיר אל עיר, ומממלכה לממלכה — וכבר ידעת מה שנתפרסם אצל האומות מהיהודי התועה errant Juif וספרו עליו שהיה יהודי אחד שעבר בדרך שהיה ישוע הנוצרי הולך בו להתלות על העץ וקלל אותו הנוצרי שלא ימצא מנוח לכף רגלו, וכתבו על זה ספרים, והרכיבו עליו דמיונות — ולדעתי ביהודי הזה, רצו הראשונים למשל הגוי כלו ישראל בכלל, שהלכו לדעתם גולים ומטלטלים על דם ישוע שנשפך במעלם אשר מעלו בו, ואין אצלי בזה ספק, ולא ידעתי אם קדמני אחר בפירוש הזה, והפלא בזה שמצאתי בספרי קדמונינו שרש ועקר לדמיונות אלה והוא בב״ר אצל ההגדה הידועה מלידת המשיח והוסיף בזה הלשון ״יצתה בת קול ואמרה אליהו לא כשאתה סבור אלא ד׳ מאות שנה יגור בים הגדול, ופ׳ במעלה עשן אצל בני קרח ופ׳ שנים בפתחא של רומי (מקביל למ״ש בתלמוד והיכא יתיב אפתחא דרומי) ושאר שנים מחזיר על כל מדינות גדולות עד עת קץ״.

לא תרגיע וגו׳ – השוה איכה א׳:ג׳. זאת היא מדה טובה לישראל, כדי שלא יתבוללו בעמים.

לב רגז – השוה ויקרא כ״ו:ל״ו.

וכליון עינים וגו׳ – השוה ויקרא כ״ו:ט״ז, שמואל א ב׳:ל״ג.

לא תרגיע – א״ר יוסי ב״ר חנינא, משה רבינו גזר גזירה על ישראל ובא נביא ובטלה, משה אמר ובגוים ההם לא תרגיע ובא ירמיה ואמר (ירמיהו ל״א) הלוך להרגיעו ישראל.⁠¹ (מכות כ״ד.)

שם לב רגז – א״ר יוחנן, ונתן ה׳ לך שם לב רגז, שם – בבבל, אבל בארץ ישראל לא.⁠² (נדרים כ״ב.)

לב רגז וגו׳ – א״ר יונתן, כל הכועס תחתוניות שולטות בו, שנאמר ונתן לך ה׳ לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש, איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש, הוי אומר אלו התחתוניות.⁠³ (שם שם)

1. מפרש דזה קאי על זמן הגלות דהקב״ה הולך עם ישראל להרגיעם בגוים, אבל לא ידעתי מי הכריחו לפרש הפסוק באופן כזה ולומר שירמיה בטל גזירת משה, והלא לפי פשטות הכתובים לא איירי כלל אותו הפסוק דירמיה בזמן הגלות רק בענין יציאת ישראל ממצרים לכניסתם לארץ ועשו רצון המקום והלכו למצוא מרגוע להם, כי כן משמע לשון הפרשה שם, כה אמר ה׳ מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל, ופירש״י בהוליכם לנחול ארץ מרגועם, וצ״ל דס״ל כמ״ד בסנהדרין ק״ח א׳ דדור המדבר אין לו חלק לעוה״ב ורשעים היו, וא״כ גם ברשעתם הלך הקב״ה להרגיעם, וזה הוא היפך ממ״ש משה ובגוים ההם לא תרגיע.

2. טעם הדבר כתב מהרש״א משום דמדת הכעס באה לרגלי שליטת היצה״ר, ובחו״ל היצה״ר שולט יותר מאשר בא״י, עכ״ל. ודע דמ״ש בעלמא אוירא דא״י מחכים (ב״ב קנ״ח.) י״ל דזה מפני הדרשה שבכאן דבא״י מעוטה מדת הכעס, ואמרו כל הכועס חכמתו מסתלקת (פסחים ס״ו:), וא״כ מכיון שאין בו כעס לא נתמעטה חכמתו, וכל עוד שלא תתמעט ממילא תתרבה ע״י תוספת למודים ולכן אוירא דא״י מחכים.

3. מחלת הימאראיד״ן בלע״ז. ופי׳ המהרש״א משום דלפום ריהטא לב רגז אינו מן הקללות אלא רק מדה רעה היא, ולכן אמר דהכי קאמר דמתוך לב רגז שיתן לך תבא קללה זו שהיא כליון עינים ודאבון נפש ואיזו היא זו תחתוניות, עכ״ל. ויש להוסיף באור דדריש מדלא כתיב ונתן לך עינים כלות ונפש דאבה כמו שאמר לב רגז משמע ליה דכולן באין מלב רגז. ומפרש דכל הכועס סימן הוא כי תחתוניות שולטות בו וע״י אבדן הדם הבא בסבתם ירגז לבו החלש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון