1. דורשי חמורות הם הדורשים מקראות סתומים וחמורים, ופירש״י רמז בעלמא הוא, שהתורה חייו של אדם, ורמז הכתוב דכשתולה התפילין יתלו חייו, והיינו כשתולה אותן בבתים או ברצועות. ומה שכתב שהתורה היא חייו של אדם צ״ע דהא בתפילין איירי, וצ״ל עפ״י המבואר בכ״מ הוקשה כל התורה לתפילין וכן כתיב בתפילין למען תהיה תורת ה׳ בפיך וא״כ היינו תורה היינו תפילין, וכמבואר לפנינו בפ׳ בא בפסוק למען תהיה הנ״ל.

2. לא נתבאר סידור וטעם דרשה זו, ונראה דיתבאר עפ״י המבואר בכ״מ בש״ס דיסוד מחייתו של אדם הוא הקרקע, וכל שאין לו קרקע אינו אדם (יבמות ס״ג.) כי לכל דבר יש חשש אבידה גניבה וגזילה, לבד מן הקרקע, ולכן זה שאין לו קרקע אף אם עשיר הוא בכ״ז אין חייו בטוחים, אחרי כי תלוי הוא בכספו וכספו עצמו אינו דבר בטוח וקיים. וע״ד זה פרשנו בבאור קהלת (ה׳ ט׳) ומי אוהב בהמון לא תבואה, ודרשו שם במ״ר, שכל מי שהוא הומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו, ע״כ, ור״ל, אחר שאינו בטוח בממונו אין לו הנאה נאמנה מכספו, כי תמיד דואג הוא לבטחונם, וע״ע מש״כ שם בבאור הלשון מלך לשדה נעבד.

אמנם אעפ״י כן אינו דומה חסרון העשיר לחסרון הבינוני וחסרון הבינוני לחסרון העני ודל, כמובן. ועל פי זה מסדר בתוכחה כאן והיו חייך תלואים לך מנגד – זה הלוקח תבואה משנה לשנה, כלומר, אעפ״י שהוא עשיר ויש לו היכולת להכין תבואה לכל השנה בכ״ז נקרא שחייו תלואים לו מנגד מפני שהכסף בכלל הוא קנין חלש לא חזק ואיתן כמו הקרקעות. וקרוב לומר דמפרש הלשון מנגד מלשון חלישות, כמו חלש ואנגיד (ב״ב י׳:), ור״ל מקנין קל וחלש שהוא הכסף, מפני שעלול להפסד וכמה מאורכות, ותדאג על זה. ופחדת לילה ויומם זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת, ר״ל גרוע מזה זה שאין לו היכולת להכין רק לשבוע אחד ומצבו תמיד בפחד, ועוד גרוע מזה מי שאי אפשר לו להכין כלל מזמן לזמן, ורק על כל סעודה וסעודה קונה הוא מן הנחתום, וזה הוא שסומך על הפלטר, וזה ממש אינו מאמין בחייו, כי אין לו גם תקוה קלה למזונות יום אחד.

3. סדקי בלשון יוני הוא אוצר של תבואה, והרי זה פחד תמידי שיירא מפני יוקר השער וחוסר הכסף, והוא מעין דרשות הקודמות, יעו״ש.

ודע דמה שהקדים הפסוק כאן לילה ליום שלא כרגיל בעלמא להקדים יום ללילה י״ל משום דעיקר הפחד הוי בלילה, וכמש״כ לא תירא מפחד לילה (תהלים צ״א), מפחד בלילות (שה״ש ג׳), וכן בבכיה כתיב תרדנה עיני דמעה לילה ויומם (ירמיהו י״ד), והיינו טעמא משום דעיקר טבע הבכיה הוי בלילה כמש״כ בכה תבכה בלילה, ולפי״ז י״ל בטעם פתיחת המשנה ריש ברכות ק״ש של ערבית לק״ש של שחרית משום דאחת מסגולות ק״ש הוא לשמירה מן המזיקין, ואשר ע״כ קורין אותה גם על המטה כמ״ש בברכות ה׳ א׳ ומזיקין שולטין בלילה יותר מביום כמבואר במגילה ג׳ א׳, לכן פתח בשל ערבית תחלה ובגמרא ריש ברכות נתנו טעם אחר לפתיחה זו, ואין להאריך.