×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יב) יִפְתַּ֣ח יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה ׀ לְ֠ךָ֠ אֶת⁠־אוֹצָר֨וֹ הַטּ֜וֹב אֶת⁠־הַשָּׁמַ֗יִם לָתֵ֤ת מְטַֽר⁠־אַרְצְךָ֙ בְּעִתּ֔וֹ וּלְבָרֵ֕ךְ אֵ֖ת כׇּל⁠־מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֑ךָ וְהִלְוִ֙יתָ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וְאַתָּ֖ה לֹ֥א תִלְוֶֽה׃
Hashem will open to you his good treasure in the sky, to give the rain of your land in its season, and to bless all the work of your hand; and you shall lend to many nations, and you shall not borrow.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)דברים רבהילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י קראאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזארלב״געקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המוראור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
יִפְתַּח יְיָ לָךְ יָת אוֹצְרֵיהּ טָבָא יָת שְׁמַיָּא לְמִתַּן מְטַר אַרְעָךְ בְּעִדָּנֵיהּ וּלְבָרָכָא יָת כָּל עוּבָדֵי יְדָךְ וְתוֹזֵיף לְעַמְמִין סַגִּיאִין וְאַתְּ לָא תְזִיף.
The Lord will open for you His good treasure, the heavens, to give rain to your land in its season, and to bless all the works of your hand; and you shalt lend to many nations, but not borrow;
יפתח י״י לכון ית אוצריה טבהא ית שמיא למיתן מטרהב דארעכון בזמנה ולמ⁠[ב]⁠רכה ית כל עבדג ידיכון ותצרכוןד לאומין סגין ואתון עמי לא תצרכון.⁠ה
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״טבה״) גם נוסח חילופי: ״{ט}⁠ביה״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מטרה״) גם נוסח חילופי: ״{מ}⁠טר״.
ג. בכ״י ניאופיטי 1 מופיע בין השיטין (במקום ״עבד״) גם נוסח חילופי: ״אושטות״. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עבד״) גם נוסח חילופי: ״עובדי״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותצרכון״) גם נוסח חילופי: ״ותזפון״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״עמי לא תצרכון״) נוסח אחר: ״בני ישראל לא תצרכון למיזף ותשלטון באומין סגין והנון בכון לא ישלטון״.
ארבעא מפתחי בידי⁠{ה} דמרי עלמא דלא מסרינון בידא דטיפסרא מפתחא דחייתא ודקיבריא ודמזוני ודמיטרא וכן אמר משה נביא הכא יפתח י״י לכון ית אוצריה טב דעימיה בשמיא למיתן מטר ארעכון בזימניה בכיר במרחשוון ולקיש בניסן ולברכא ית כל עובדי ידיכון ותוזפון לעממין סגיאין ואתון לא תצטרכון למזוף.
The Lord will open to you His good treasure which is with Him in the heavens, and will give you the rain of your land in its season; the early in Marchesvan, and the latter in Nisan; and will bless you in all the works of your hands; and you will lend to many peoples, but shall have no need to borrow.
[ו] יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב – מַהוּ יִפְתַּח, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן שְׁלשָׁה מַפְתְּחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין בְּרִיָּה שׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶן לֹא מַלְאָךְ וְלֹא שָׂרָף, וְאֵלּוּ הֵן: מַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל עֲקָרוּת, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים. מַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה׳ בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם (יחזקאל ל״ז:י״ג). מַפְתֵּחַ שֶׁל עֲקָרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ (בראשית כ״ט:ל״א). וּמַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב (דברים כ״ח:י״ב).
דָּבָר אַחֵר: יִפְתַּח ה׳ לְךָ – רַבָּנָן אָמְרֵי גְּדוֹלָה יְרִידַת גְּשָׁמִים שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ (הושע ו׳:ג׳). מַה כְּתִיב אַחֲרָיו: יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם (הושע ו׳:ב׳), לְפִיכָךְ קְבָעוּהָ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגְדָהּ.
דָּבָר אַחֵר: יִפְתַּח ה׳ לְךָ – אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בְּשָׁעָה שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין אַף מַשָּׂא וּמַתָּן מִתְבָּרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ (דברים כ״ח:י״ב). רַבָּנָן אָמְרֵי אַף הַדָּגִים מִתְבָּרְכִים. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, מַעֲשֶׂה שֶׁתָּפְשׂוּ דָּג אֶחָד בְּעַכּוֹ עַד שֶׁלֹא יָרְדָה הָרְבִיעָה, וְהָיוּ שָׁמִין אוֹתוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת לִיטְרִין, וְלֹא מָצְאוּ בּוֹ אֶלָּא מָאתַיִם, אָמַר לָהֶן זָקֵן אֶחָד אִלּוּ יָרְדָה הָרְבִיעָה הָיוּ מוֹצְאִין בּוֹ יוֹתֵר. מִשֶּׁיָּרְדָה הָרְבִיעָה תָּפְשׂוּ דָּג אֶחָד וְהָיוּ שָׁמִין אוֹתוֹ מָאתַיִם לִיטְרִין, וּמָצְאוּ בּוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת, הֲרֵי אַף הַדָּגִים מִתְבָּרְכִים.
דָּבָר אַחֵר: יִפְתַּח ה׳ לְךָ – רְאֵה כַּמָּה גָדוֹל יְרִידַת גְּשָׁמִים, רַב יְהוּדָה בַּר יְחֶזְקֵאל בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה אֶת הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים הָיָה מְבָרֵךְ יִתְפָּאֵר וְיִתְגַּדֵּל וְיִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁהוּא מְמַנֶּה אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת שֶׁל מַלְאָכִים עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁיּוֹרֶדֶת, לָמָּה, מִכָּאן וְעַד הָרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין וְאֵין טִפָּה מִתְעָרֶבֶת בַּחֲבֶרְתָּהּ.
דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה הִיא יְרִידַת גְּשָׁמִים שֶׁשְּׁקוּלָה כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, כֵּיצַד, בָּזוֹ כְּתִיב פְּתִיחָה, וּבָזוֹ כְּתִיב פְּתִיחָה, בָּזוֹ כְּתִיב יַד, וּבָזוֹ כְּתִיב יַד, בָּזוֹ כְּתִיב שִׁירָה, וּבָזוֹ כְּתִיב שִׁירָה, בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים כְּתִיב: בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם (יחזקאל ל״ז:י״ג), וּבִירִידַת גְּשָׁמִים כְּתִיב: יִפְתַּח ה׳ לְךָ. בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים כְּתִיב: הָיְתָה עָלַי יַד ה׳ (יחזקאל ל״ז:א׳), וּבִירִידַת גְּשָׁמִים כְּתִיב: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ (תהלים קמ״ה:ט״ז). בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים כְּתִיב: יָרֹנּוּ ישְׁבֵי סֶלַע (ישעיהו מ״ב:י״א), וּבִירִידַת גְּשָׁמִים כְּתִיב: יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ (תהלים ס״ה:י״ד).
[ז] דָּבָר אַחֵר: יִפְתַּח ה׳ לְךָ – רַבָּנָן אָמְרֵי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּאוֹת בָּעוֹלָם בִּזְכוּתְכֶם הֵן בָּאוֹת, כֵּיצַד, הַטַּל אֵינוֹ יוֹרֵד אֶלָּא בִּזְכוּתְכֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם (בראשית כ״ז:כ״ח). הַמָּטָר אֵינוֹ יוֹרֵד אֶלָּא בִּזְכוּתְכֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב. אַף הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא בִּזְכוּתְכֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (במדבר ו׳:כ״ו), בִּזְכוּתְךָ. מַעֲשֶׂה בְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד שֶׁשָּׁאַל אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אָמַר לוֹ אָנוּ יֵשׁ לָנוּ מוֹעֲדוֹת, אַתֶּם יֵשׁ לָכֶם מוֹעֲדוֹת, אָנוּ יֵשׁ לָנוּ קַלַּנְדָּה, סְטַרְגִּלִים וְקַרְטִיסִים, וְאַתֶּם יֵשׁ לָכֶם פֶּסַח, עֲצֶרֶת וְסֻכּוֹת, אֵיזֶה יוֹם שֶׁאָנוּ וְאַתֶּם שְׂמֵחִים, אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי זֶה יוֹם יְרִידַת גְּשָׁמִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ (תהלים ס״ה:י״ד), מַה כְּתִיב אַחֲרָיו: מִזְמוֹר הָרִיעוּ לֵאלֹהִים כָּל הָאָרֶץ (תהלים ס״ו:א׳).

רמז תתקלט

יִפְתַּח ה׳ לְךָ – אָמַר רַב חִסְדָּא, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים מֵאוֹצָר טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר ״יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב״ וְגוֹ׳ בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים בְּאַרְצָם גְּשָׁמִים יוֹרְדִים מֵאוֹצָר טוֹב, וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים בְּאַרְצָם אֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִים מֵאוֹצָר טוֹב. (כָּתוּב בְּרֶמֶז תתקמ״ב. וּבְפָּסוּק ״וְעָצַר אֶת הַשָמַיִם״ בְּרֶמֶז תתס״ח).
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מָטָר בִּשְׁבִיל יָחִיד, שֶׁנֶּאֱמַר ״לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ״ בְּעִתּוֹ. פַּרְנָסָה בִּשְׁבִיל רַבִּים, דִּכְתִיב (שמות ט״ז:ד׳) ״הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם״. וּפַרְנָסָה בִּשְׁבִיל יָחִיד לֹא, וְהָתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה פַּרְנָסִים טוֹבִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל וְכוּ׳, שֲׁאנִי מֹשֶׁה כֵּיוָן דִּלְרַבִּים הוּא בָּעֵי כְּרַבִּים דָּמִי.
גְּדוֹלָה הִיא יְרִידַת גְּשָׁמִים שֶׁשְּׁקוּלָה כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, דִּכְתִיב ״וְיָבֹא כְּגֶשֶׁם לָנוּ״, וּכְתִיב (שם, ב) אַחֲרָיו [קַמֵיה] ״יְחַיֵּנּוּ מִיּוֹמָיִם״ וְגוֹ׳, לְפִיכָךְ קְבָעוּהָ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. כְּשֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים אַף מַשָּׁא וּמַתָּן מִתְבָּרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר ״לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךָ אֶת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ״.
יִפְתַּ֣ח ד׳ לְ֠ךָ אֶת⁠־אוֹצָר֨וֹ הַטּ֜וֹב אֶת⁠־הַשָּׁמַ֗יִם לָתֵ֤ת מְטַֽר⁠־אַרְצְךָ֙ בְּעִתּ֔וֹ וּלְבָרֵ֕ךְ אֵ֖ת כׇּל⁠־מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֑ךָ
בשמו תשבע- להיות דבק בסוד האמונה
אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁנִּשְׁמָר לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֱמֶת וּלְהִדָּבֵק תָּמִיד בְּרִבּוֹנוֹ, שֶׁכָּתוּב (דברים י) וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ. וּבוֹ תִּשָּׁבֵעַ לֹא כָתוּב, אֶלָּא וּבִשְׁמוֹ. מַה זֶּה תִּשָּׁבֵעַ? כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, לִהְיוֹת דָּבֵק בְּסוֹד הָאֱמוּנָה.
ז׳ דרגות למעלה עליונות על הכל
שֶׁבַע דְרָגוֹת לְמַעְלָה עֶלְיוֹנוֹת עַל הַכֹּל, הַסּוֹד שֶׁל שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה וְהַסּוֹד שֶׁל שֶׁבַע דְּרָגוֹת שֶׁלְּמַטָּה מֵהֶם, שֶׁהֵם חִבּוּר אֶחָד וְקֶשֶׁר אֶחָד, אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ אֶחָד. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב (מלכים א ח) שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, וְהַכֹּל אֶחָד וְקֶשֶׁר אֶחָד. וְעַל כֵּן כָּתוּב וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ, מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה. אַשְׁרָיו [מי שזוכה להתדבק בקדוש ברוך הוא כראוי, צדיק הוא בעולם הזה ובעולם הבא, שהקדוש ברוך הוא פותח לו אוצרות טובים קדושים בשעה שיצטרך לקבלת התפלה, כמו שנאמר] [ומי שמיחד אלו עם אלו, עליו כתוב] (דברים כח) יִפְתַּח ה׳ לְךְ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם. אֵלּוּ הָאוֹצָרוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה. שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים כֻּלָּם אֶחָד, שֶׁכָּתוּב אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם. אוֹצָרוֹ אֶחָד, וְהוּא אֶת הַשָּׁמַיִם. (זכריה ד) שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, וְהֵם אֶחָד
(זהר בראשית דף רד:)
יִפְתַּ֣ח ד׳ לְ֠ךָ אֶת⁠־אוֹצָר֨וֹ הַטּ֜וֹב אֶת⁠־הַשָּׁמַ֗יִם לָתֵ֤ת מְטַֽר⁠־אַרְצְךָ֙ בְּעִתּ֔וֹ וּלְבָרֵ֕ךְ אֵ֖ת כׇּל⁠־מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֑ךָ וְהִלְוִ֨יתָ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וְאַתָּ֖ה לֹ֥א תִלְוֶֽה
כשבנה שלמה המלך ביהמ״ק והשתלם עולם התחתון כעולם העליון
בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהִשְׁתַּלֵּם הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן כְּמוֹ שֶׁהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כָּל יִשְׂרָאֵל הָיוּ צַדִּיקִים וְהִתְעַלּוּ בְּכַמָּה דְרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וְאָז הִתְעַלָּה כִּסֵּא הַכָּבוֹד בְּשִׂמְחָה, בְּכַמָּה שְׂמָחוֹת וּבְכַמָּה עִלּוּיִים. וְאָז שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה, עֲלִיָּה בְּשִׂמְחָה וִירִידָה בְּשִׂמְחָה. כָּל הָעוֹלָמוֹת בְּשִׂמְחָה, וְהַחִבּוּר בְּשִׂמְחָה.
שיר השירים חיבור של כל העולמות בשמחה
שִׁיר - לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַשִּׁירִים - לָעֶלְיוֹנִים וְלַתַּחְתּוֹנִים. אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה - הַחִבּוּר שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת בְּשִׂמְחָה, לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם כֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ. עַל פִּי אֵלִיָּהוּ נִגְזָר.
נקודת רצון האחד- המחשבה הנסתרת.
שִׁיר הַשִּׁירִים, כָּתוּב (דברים כח) יִפְתַּח ה׳ לְךְ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב וְגוֹ׳. בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, בָּרָא בָּרִאשׁוֹנָה שִׁיתִים עֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם מְקוֹרוֹת, לְהוֹרִיד בָּהֶם גִּשְׁמֵי בְרָכוֹת, וְהַקְּדֻשּׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁלְּמַעְלָה. וְהֵם נוֹטְלִים בָּרִאשׁוֹנָה מִמְּקוֹר הַחַיִּים, מֵהַמָּקוֹם הָעֶלְיוֹן שֶׁיָּצְאוּ מִשָּׁם. שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה, טֶרֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, עָלָה וְהִתְגַּלָּה רָצוֹן אֶחָד, שֶׁנִּקְרָא מַחֲשָׁבָה נִסְתֶּרֶת, וְשָׂם אֶת הַכֹּל בַּמַּחֲשָׁבָה הַנִּסְתֶּרֶת הַהִיא, וְכָל מַה שֶּׁהָיָה וְיִהְיֶה. וּמֵאוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה עָלָה רָצוֹן לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, וְיָצָא מַעְיָן דַּק שֶׁכּוֹלֵל סֵתֶר הַמַּחֲשָׁבָה, וְזֶה אֵין נִשְׁמַע בַּחוּץ וְלֹא הִתְגַּלָּה. וְיֵשׁ בּוֹ הִסְתַּכְּלוּת שֶׁל חָכְמָה, לְחַכְמֵי הַלֵּב נִמְסַר, כִּי לֹא הִתְגַּלָּה בַּחוּץ.
ומאותם יוצאים חמשה מקורות
מֵהַהוּא (מזה) יוֹצְאִים חֲמִשָּׁה מְקוֹרוֹת, וְאֶחָד נִסְתָּר, וְאֶחָד שֶׁמְּכַנֵּס הַכֹּל. וְאוֹתָם הַמְּקוֹרוֹת הָיוּ כְּשֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. בְּרֵאשִׁית: בָּרָ״א שִׁי״ת. זֶה שִׁית, הַמָּקוֹר שֶׁכּוֹנֵס אֶת כָּל הַמְּקוֹרוֹת לָזוּן הָעוֹלָמוֹת.
מיום שנברא העולם ועד בנית ביהמ״ק היו סתומים
אֵת הַשָּׁמַיִם - אֵלֶּה הֵם שִׁשָּׁה מְקוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים שֶׁלְּמַעְלָה, (שעליהם) לָתֵת לַשִּׁית הַזֶּה. מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד שֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ סְתוּמִים, וְלֹא נִפְתְּחוּ כְּלָל.
וְאִם תֹּאמַר שֶׁאַבְרָהָם הָיָה בָּעוֹלָם - הֲרֵי כָּתוּב (בראשית ב) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. יִצְחָק - וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב וְגוֹ׳. וְיַעֲקֹב - הֲרֵי כָּתוּב (שם מא) וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת. מֹשֶׁה - הֲרֵי בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת כָּתוּב, מִי יַאֲכִילֵנוּ. לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. (שמות יז) וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמָּיִם. (במדבר כ) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה.
יְהוֹשֻׁעַ - אַף עַל גַּב שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ, כָּתוּב (יהושע ה) וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ. בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים כָּתוּב (רות א) וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. בְּדָוִד כָּתוּב (שמואל ב כא) וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָּוִד.
מָה הַטַּעַם שֶׁל כָּל זֶה? מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָם הַשִּׁיתִים לֹא נִפְתְּחוּ, וְהָעוֹלָם נִזּוֹן מִתַּמְצִית דְּחוּקָה, בְּלִי פְתִיחָה כְּלָל, אֶלָּא כְּמוֹ זֵעָה הַמַּזִּיעָה מִתּוֹךְ הָעֵץ וְיוֹרֶדֶת לְמַטָּה, אוֹ מִתּוֹךְ אֶבֶן.
וכשבנה הבית נפתחו השיתים העליונים
בְּשָׁעָה שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וְנִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָיוּ הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם בְּמִשְׁקָל אֶחָד מַעְלָה וּמַטָּה, אָז אוֹתוֹ הַשִּׁית שֶׁמְּקַבֵּל וְכוֹנֵס אֶת כָּל אֵלּוּ הַשִּׁיתִים הָעֶלְיוֹנִים נִפְתָּח. מָתַי נִפְתַּח? בְּשָׁעָה שֶׁאוֹתָם הַשִּׁיתִים הָעֶלְיוֹנִים נִפְתְּחוּ. כֵּיוָן שֶׁנִּפְתָּח הַשִּׁית הַזֶּה, יָצְאוּ בְרָכוֹת לָעוֹלָם. מָתַי נִפְתַּח? כְּשֶׁהֵזִיזוּ מִמֶּנּוּ עֲקַלָּתוֹן אֶחָד שֶׁיָּשַׁב לְרַגְלוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהַהוּא הָעֳבַר, (השית) נַעֲשָׂה שִׁיר, וְנִפְתַּח הָאוֹצָר הַטּוֹב. בַּכֹּחַ שֶׁל מִי? אֵת הַשָּׁמַיִם, אֵלּוּ שְׁאָר הַשִּׁיתִים, וְהַיְנוּ הַשִּׁירִים, שֶׁכֻּלָּם נִפְתְּחוּ, וְתִקְּנוּ לָתֵת מָזוֹן לְכָל הָעוֹלָמוֹת.
אָז כָּתוּב (מלכים א ה) וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ. וְכָתוּב (שם ד) אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים. שֶׁהֲרֵי הַשִּׁית וְהַשִּׁיתִים נִפְתְּחוּ, וְכָל הָעִדּוּנִים הָעֶלְיוֹנִים הָיוּ יוֹרְדִים לְכָל הָעוֹלָמוֹת. וְכֻלָּם הָיוּ שְׂמֵחִים לַעֲלוֹת לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, לְלַקֵּט בְּרָכוֹת וְעִדּוּנִים לָעוֹלָמוֹת. אָז הִתְעוֹרְרָה מֵהֶם חֲבִיבוּת לַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד בְּלִי פֵרוּד. אָז הַשֶּׁבַח שֶׁעוֹלֶה עַל כָּל הַשְּׁבָחִים, לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם כֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל בְּשִׂמְחָה מַעְלָה וּמַטָּה.
כָּתוּב שִׁיר (תהלים סה), וְכָתוּב (שם) לְךְ דֻמִיָּה תְהִלָּה וְגוֹ׳. דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה יוֹדֵעַ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהִזְדַּמֵּן הַשִּׁיר הַזֶּה לְהִתְגַּלּוֹת בָּעוֹלָם, וְאָמַר, הַשִּׁיר שֶׁעָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת - לְךְ דוּמִיָּה. הוּא בַּחֲשַׁאי, שֶׁאֵין רְשׁוּת לְגַלּוֹת הַתִּשְׁבַּחַת הַזּוֹ, אֶלָּא הַתִּשְׁבַּחַת וְהַתְּהִלָּה זֶה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן, כְּשֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַמִּקְדָּשׁ הָעֶלְיוֹן, וְאָז לְךְ יְשֻׁלַּם נֶדֶר.
(זוהר חדש שיר השירים)
ויפתח לך אללה כ׳זאין כת׳ירה מן אלסמא פינזל מטר בלדך פי וקתה ויבארך פי ג׳מיע עמל ידיך חתי תקרץ׳ אממא כת׳ירהֵ ואנת פלא תקתרץ׳
ויפתח ה׳ לך את אוצרותיו השופעים1 מן השמים, וירד מטר ארצך בזמנו ויברך את כל מעשה ידיך, עד שתלווה לגויים רבים ואתה לא תלווה.
1. המילה ״כת׳ירה״ (كثيرة) במשפט ״ויפתח לך אללה כ׳זאין כת׳ירה מן אלסמא״ משמעותה המדויקת היא: רבים; שופעים; בשפע. כיון ש״כת׳ירה״ מתארת את ״כ׳זאין״ (خزائن), שמשמעותה ״אוצרות״ או ״מחסנים״, התרגום המדויק של הביטוי ״כ׳זאין כת׳ירה״ הוא: ״אוצרות רבים״ או ״מחסנים שופעים״.
פס׳: יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים – יש אוצרות שלג ואוצרות ברד לרשעים שנאמר 1(ירמיהו נ׳:כ״ה) פתה ה׳ כלי זעמו וגו׳. אבל לישראל אינו מוריד גשמים אלא מאוצר הטוב וכדאיתא בתענית קובה אחת יש בשמים ופלג שמו ומשם גשמים יורדים תחלה לארץ ישראל 2שנא׳ (תהלים ס״ה:י׳) פלג (אחד) מלא מים. ומתמציתה שותות כל הארצות שנא׳ (איוב ה׳:י׳) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות:
1. פתח ה׳ אוצרו ויוצא את כלי זעמו כצ״ל:
2. שנאמר פלג אלהים מלא מים:
לתת מטר ארצך בעתו – שבזמן שהגשמים יורדין בעתם יורה במרחשון ומלקוש בניסן, תבואה משתמרת ויין משתמר ופירות משתמרין ואינן נרקבין.
והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה – וכשתבואתך תהא משתמרת ותבואות האומות מרקבת יבואו האומות ללוות ממך תבואה בריבית ואתה לא תלוה מהם. (כ״י בולוניה 469.1)
אוצרו – שהוא בכוחו להוציאו [ולכלאו],⁠א וכן: אוצרות שלגב (איוב ל״ח:כ״ב), על כן אחר: והותרך (דברים כ״ח:י״א), אמר דבר הגשם, כי העצרו סבת הרעב.
והלוית גם כן גוים רבים – כי ירעבו, ולא יבוא זמן שתלוה אתה.
א. כן בכ״י פרנקפורט 150. בכ״י פריס 177: לכלאו. המלה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
ב. כן בכ״י פריס 176, לוצקי 827. מלת ״שלג״ חסרה בכ״י פריס 177, פרנקפורט 150.
HIS…TREASURE. Which is potentially ready in heaven to go out.⁠1 Compare, the treasuries of the snow (Job 38:22).⁠2 Scripture speaks of rain after stating will make thee overabundant,⁠3 for the withholding of rain is the cause of famine.
AND THOU SHALT LEND UNTO MANY NATIONS. For they shall suffer famine. However, no time shall come where you shall borrow.
1. Hence rain is referred to as a treasure.
2. The reference is to heaven.
3. The meaning of which, according to Ibn Ezra, is, will allow to survive.
אוצרו הטוב – שמשם בא כל טובו של עולם: חיות לאדם, לבהמה, לעופות, לדגים, ולזרע, ולאילנות, ולעשבים, ולכל טוב.
בעתו – בזמן שצריכין, כי גשמים בזמן שאינם צריכין, דבר קשה ומשא לעולם, כמו שאמרו רבותינו (בבלי תענית ח׳:): קשה יומא דמטרא כיומא דדינא.
ורבותינו אמרו (בבלי תענית כ״ג.): בלילי רביעיות ובלילי שבתות שהלילית יוצאה, ואין דרך בני אדם לצאת.
ובכך: יהיו הכל צריכין לך, והלוית גוים רבים.
אוצרו הטוב – HIS GOOD TREASURE – That from there comes all the good of the world: life for humans, for animals, for birds, for fish, and for seeds, and for trees, and for grasses and for all good.
בעתו – IN ITS SEASON – At a time when [it is] needed, because rain at a time when [it is] not needed is a difficult thing and a burden for the world, as our Rabbis said (Bavli Taanit 8a:11): A rainy day is as difficult as a judgment day.
And our Rabbis said (Bavli Taanit 23a:1): On Wednesday evenings and on Shabbat evenings, when the Lilit goes out, and it is not customary for people to go out.
And with this: all will have need of you, AND YOU SHALL LEND TO MANY NATIONS.
והלוית גוים רבים – שפירותיהן יהיו נרקבים.⁠1
1. בדומה בר״י קרא.
והלוית גוים רבים, "and you will lend to many nations;⁠" to nations who were plagued with crop failures or storage problems in their barns.
והלוית גוים רבים וגו׳ – ושלא תדאג איך אהא כופה אותם לפרעון לכן אמר ונתנך ה׳ לראש וע״כ ילוו ויפרעו.
והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה – אמר זה להורות על עשרם ושלא יחסרו ויהיו לראש לשאר הגוים ולא לזנב ולמעלה לא למטה כי ישמע אל מצות י״י ללמד אותם ולהתנהג בהם על פי התורה.
ואחר כך אמר כי כשיחובר אל שני הענינים האלו הענין השלישי והוא הזירוז אל הוצאת המעשים השלמים מאלו הקנינים שיתוספו להם עקב זאת ברכות שלמות ומפורסמות יעלו בהם למעלה וכבוד על כל הגוים בפרסום נפלא לא יוכלו להכחישם. והוא אומרו יפתח י״י לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו וגו׳ – והכוונה כי נוסף על מה שימצא לך די ספוקך והותר כאשר אמרנו יוסיף י״י לעשות עמך עוד טובה גלויה ומפורסמת במה שיודיע לכל עמי הארץ כי לך לבדך יפתח את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו עד שלא יוכלו להכחיש כי שם מי שהמפתח בידו נקרא עליך ומסר המפתחות בידך והוא הענין הנפלא אשר זכרו משה באומרו ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כי״י אלהינו בכל קראנו וגו׳ (דברים ד׳:ז׳).
ויתברר להם זה מצד ראותם אותך תמיד במעלה ולא תקרה לכם ההשפלה כלל כמו שיקרה לאותם שהם תחת ממשלת הככבים והמזלות והוא אומרו והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה.
ולא די שלא יאסור עליך הדברים האלה אבל ישפיע עליך להיותך עם קדוש רבוי מופלג מהטובות, וזהו אמרו יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים וגו׳ וזהו המתיחס לשדה, ולברך את כל מעשה ידיך והלוית גוים רבים והוא המתיחס לבעלי התורה והאומנות, ואמר ואתה לא תלוה להגיד שיהיה עשרם כל כך שהסחורות אשר יקחו מהזרים המביאים אותם לארצותם יקחו אותם בכסף מלא במעות בעין, כי אז יקנו בזול, וכאשר ימכרו את סחורותיהם לנכרים יהיה בדרך הלואה לפרוע המעות לזמן ארוך כדי להרבות במחיריהם לכן אמר והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה.
ובהיות כי טובות העוה״ז הוא תלוי בגשמים בעתם. אמר יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים. אע״פ שאינו נמשך מן המצות. יפתח השם בשבילך גשמי ברכה. וזהו יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב. ובזה יברך את כל מעשה ידיך. כי כשהשנה טובה כל הדברים מתברכים:
ואמר והלוית גוים רבים – לרמוז כי השם יעשה בדרך נס שלא יחסרו גשמים בארצו אע״פ שיחסרו בארצות הגוים. כאומרו הנותן מטר על פני ארץ שהיא ארץ ישראל שירד בה מטר רב. ושולח מים מעטים על פני חוצות. שזה רמז על חוצה לארץ שאינו יורד בהן אלא תמצית ארץ ישראל. ולכן אמר בכאן יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב ולא לאחרים. ובזה והלוית גוים רבים. לפי שיהיה רעב בארצם ויבואו להלוות ולמשכן ולמכור כמוזכר ביוסף.
יפתח ה׳ וגו׳ – מכאן מתחיל יעוד הטוב שכנגד מעשה המצות עד לבסוף, ולזה גמר אומר כי תשמע אל מצות ה׳ אלהיך אלו מצות עשה, והנה יעודים אלו הם מכוונים כנגד קיום המצות כי על ידי המצות מתפתחים צינורי השפע ומתייחדים המדות העליונות.
ואמר יפתח ה׳ לך בכינוי שמבטיחו ה׳ שיפתח לו פירוש בשבילו לבד, הכוונה הגם שיסובבו אחרים לסתום באמצעות הצדיק יפתח אוצר הטוב ושם הטוב הוא סוד הנהר, והוא סוד (משלי י׳) צדיק יסוד עולם, ואומרו את השמים הוא סוד השפעה עליונה למעלה כידוע ליודעי חן.
ואומרו והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה, הנה ידוע שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום השפע של כל העולם בא על ידי ישראל והעולם כלו ניזון מתמצית עם בני ישראל ולהיפך ניזונין ישראל מתחת ידי האומות, לזה אמר והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה ממנו, הוצרך לומר ואתה לא תלוה, שאם לא כן אין היכר לברכה כי דרך העולם הוא שהגדולים והעשירים לווים זה מזה ולאחר מכן חוזר גם כן המלוה ולוה ממנו, לזה אמר ואתה לא תלוה ובזה יהיה היכר למאמר והלוית.
ואומרו ונתנך ה׳ לראש וגו׳, פירוש שיהיו ישראל תחת ממשלת ראש העולם שהוא אלהי ישראל, ולא לזנב שהם שרי מעלה ובזה תמיד יהיו במדרגה העליונה כאומרו והיית רק למעלה ולא תהיה למטה, על דרך אומרם ז״ל (מדרש תנחומא ד״פ ויצא) בפסוק (ירמיהו ל׳) ואתה אל תירא עבדי יעקב שראה יעקב בסולם עולים ואחר כך יורדים חשב שגם הוא כן אחר שיעלה ירד ת״ל אל תירא וגו׳, והוא אומרו ולא תהיה למטה, הטעם כי תשמע וגו׳ פירוש כנגד מצות עשה כמו שגמר אומר ולעשות, וטעם שלא אמר בפירוש כי תעשה מצות, לפי שיש מצות כמה וכמה שאינם ביד האדם לעשותם, לזה אמר כי תשמע וגו׳ ולעשות פירוש תקבל עליך לעשות, וטעם אומרו לשמור ביעוד זה, בא הכתוב להודיע כי אין יעוד למצות עשה אלא אחר שהקדים להם שמירת מצות לא תעשה, שאם לא כן זבחי רשעים תועבה, וכל מצוה שעושה בעל עבירות שורה עליה סטרא אחרא ואינה עושה פרי, לזה הקדים לומר לשמור ואחר כך אמר ולעשות שהוא מעשה המצות שעליו באו היעודים הטובים האמורים מוהותירך עד סוף.
יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, "God will open for you His store of goodness, etc.⁠" From this point on until the end of verse 13 the Torah describes the reward for fulfilling the positive commandments. This is why verse 13 concludes with the words "if you listen to the commandments of the Lord your God.⁠" The channels which God employs to direct the outpourings of His goodness to earth are activated through performance of commandments rather than through the passive refraining from violating negative commandments.
יפתח ה' לך; "God will open for you.⁠" The pronoun "for you" is important as it indicates God's special providence for the Jew who observes these commandments. The new element in this promise is that although there may be many people whose conduct would preclude God from opening these channels of His bounty, God will not let this interfere with His special providence for the subject in our verse. The word הטוב in our verse is the mystical dimension of the "river" or "channel" of God's goodness we have referred to. It is what Solomon referred to in Proverbs 10,25 וצדיק יסוד עולם, "that the righteous is the foundation of the world.⁠" את השמים, "the heavens,⁠" this is a reference to the source of this input, a concept familiar to Kabbalists.
והלוית גוים רבים ואתה לו תלוה, "and you will lend to many nations but you will not have to borrow.⁠" It is a well known phenomenon in our literature that as long as the Jewish people observe God's laws the good the Gentiles experience in this world reaches them only via the Jewish people. Should the Jewish people, God forbid, not live in accordance with Torah precepts their פרנסה, livelihood, would consist only of scraps the Gentiles have left over. Moses illustrates this concept here by presenting both the positive side of the picture, i.e. "you will lend, etc.,⁠" and by implication, the negative side of the picture "and you will not have to borrow. If Moses had not presented the alternative we would not have recognized that the first half of the verse is a blessing as it is an accepted norm that the wealthy borrow from one another at different times, not because they are in need of sustenance.
ונתנך השם לראש, "and God will place you as a head, etc.⁠" Moses means that the fortunes of the people of Israel will be guided directly by the "head" i.e. God Himself, not an intermediary; ולא לזנב, "and not as a tail.⁠" This is a reference to the various "ministers" in the celestial regions which God has appointed to be in charge of the different nations of the world. The Israelites will always be on a "higher" level than these nations being cared for by God Himself. והיית רק למעלה ולא תהיה למטה; "you shall only be above and you will not be below.⁠" We may understand this best by referring to Yalkut Shimoni Jeremiah item 312, who explains Jeremiah 30,10: "and you My servant Jacob do not fear, etc.⁠" When Jacob had the dream with the ladder he observed angels ascending and descending. He assumed the angels to be the "ministers" of the various nations whose role in history would be ascents followed by descents. He was afraid that the same would happen to his descendants. Jeremiah reassures Jacob on that score. In our verse Moses tells us: "you will not be below,⁠" i.e. the fortunes of the Jewish people will not parallel those of the Gentiles whose place in the sun will be of brief duration. כי חשמע…לעשות, "when you hearken to carry out, etc.⁠" The Torah refers to the carrying out of positive commandments. Why did the Torah not write specifically what it is that we are to carry out, i.e. the commandments? The reason is that there are numerous commandments which most people can never carry out. Concerning these commandments all we can do is תשמע "to hear, i.e. to be prepared to fulfill these commandments if the opportunity arises and to study them meanwhile. Why does the Torah mention once more לשמר, seeing this is a description of how we relate to negative commandments, whereas these two verses speak about positive commandments? The Torah wanted to remind us that the reward for the carrying out of positive commandments can only be expected after one has first made a point of observing all the negative commandments. This is what the prophets meant when they described the sacrificial offerings of many Jews as an abomination. These Jews wanted to ingratiate themselves with God and reap rewards for fulfilling positive commandments while ignoring the negative commandments of the Torah. Positive commandments performed by sinners bear no fruit.
יפתח ה׳ לך – גם ענין זה כתוב למעלה באמרו ברוך טנאך וכו׳ יצו ה׳ אתך את הברכה וכו׳, שעיקרם ירידת הגשמים בעתם, ונכפל כאן מן הטעם שכתבנו בפסוק שלפני זה:
את אוצרו הטוב – והוא את השמים:
והלוית – עד שתוכל להלוות גוים רבים:
והלוית – הסחורה אשר תקנה מהזרים המביאים אותם לארצך תקח אותם בכסף מלא במעות בעין כי בזה תקנה בזול, וכאשר תמכור אותם לזרים יהיה בדרך הלואה לפרוע המעות בהרוחת זמן ובזה תוכל להרבות במחירתם, לכן אמר והלוית ואתה לא תלוה (רי״א).
יפתח וגו׳ – ה׳ יספק את תנאי מזג האוויר הראויים – שבהם תלויה פוריות הקרקע – בצורה סדירה המעידה על התערבותו הישירה. הוא ימטיר עליך שפע ברכות, וכאשר יהיה מחסור במקום אחר, תצטרך להושיט עזרה מתוך המוֹתר שבידך, אך לעולם לא תגיע למצב ההפוך. ולכן –
יפתח וגו׳: עתה מדבר באנשים שמתעסקים בשני ענינים יחד – בעבודת האדמה ובעסק אחר1, ולצורך הפרנסה הלא די לו ברכת ה׳ בענין אחד, ומ״מ באה הברכה ״יפתח ה׳ לך״ גם ״את אוצרו הטוב״ גם ״את השמים״2, ששם נכללו כל הברכות.
ופירש ״אוצרו הטוב״ הוא ״לתת מטר ארצך בעתו״3, ו״את השמים״ – הוא ״ולברך את כל מעשה ידך״ – הוא מסחור4, כדאיתא בתענית (ח,ב) שהוא פרוטה שבכיס5. עד ״והלוית וגו׳״. ועיין לעיל (טו,ו).
1. מסחר.
2. כפי שיסביר רבינו מיד.
3. וזו ברכה של עבודת האדמה.
4. ומבנה הפסוק הוא א-ב א-ב.
5. ואמר רבי יצחק, גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו, שנאמר ״לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידיך״.
הברכה הששית היא, שלא יצטרכו ישראל לעמול הרבה כדי להשיג את העושר הזה, כמו במצרים, שהיו צריכים להשקות את הזרעים ברגל כגן הירק (למעלה י״א:י׳); אלא הברכה תרד על ישראל מן השמים, כי הארץ תהא מושגחת ומושפעת באופן מיוחד מן השמים (דברים י״א:י״א והלאה).
ולברך וגו׳ – בא לרבות ברכת ה׳ גם בכל שאר מעשיו של אדם.
והלוית וגו׳ – (השוה למעלה ט״ו:ו׳). זאת תהיה תוצאה של השפע הרב, כי תהיה להם האפשרות למכור את תוצרת אדמתם לעמים אחרים ולעולם לא יצטרכו להביא אותה מן החוץ. על כן יהיו שאר העמים תמיד חייבים לישראל, ואילו הם בישראל אף פעם לא יהיו נושים.
יפתח ה׳ – מפתח של גשמים בידו של הקב״ה הוא ולא נמסר לשליח, שנאמר יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך בעתו.⁠1 (תענית ב׳.)
יפתח ה׳ לך – א״ר יוחנן, מטר בשביל יחיד, דכתיב יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך, פרנסה בשביל רבים, דכתיב (פ׳ בשלח) הנני ממטיר לכם לחם.⁠2 (שם ט׳.)
את אוצרו הטוב – מכון שברקיע בו אוצרות שלג וברד ועליית טללים רעים ועליית אגלים וחדרה של סופה וסערה ומערה של קיטור ודלתותיהן אש, שנאמר יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב, מכלל שיש לו אוצר לפורעניות3. (חגיגה י״ב:)
את אוצרו הטוב – א״ר חסדא, מיום שחרב ביהמ״ק אין הנשמים יורדין מאוצר טוב שנאמר יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב וגו׳ לתת מטר ארצך, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום וישראל שרויים על אדמתם גשמים יורדים מאוצר טוב, ובזמן שאין ישראל שרויים על אדמתם אין גשמים יורדין מאוצר טוב.⁠4 (ב״ב כ״ה:)
כל מעשה ידך – א״ר יצחק, גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו, שנאמר לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך.⁠5 (תענית ח׳:)
1. והא דאיתא בגמרא דהמלאך ברי הוא שר של מטר, צ״ל דמשלחת השר הוא לאיזו מדינה שירצה ה׳, אבל גוף מעשה ירידת הגשמים הוא רק ע״י הקב״ה בעצמו.
2. שאם אין צריך מטר אלא לאדם אחד כגון שזרע אחר זמן זריעת בני אדם וצריך למטר בא בזכותו, אבל פרנסה דהיינו שפע טובה לכל העולם אינו בא אלא בשביל רבים שאם רבים צריכים לשובע שתשולח ברכה בתבואה הקב״ה עושה אם זכו, אבל היחיד הצריך שיתברכו תבואותיו אין הקב״ה משנה עבורו דין השנה אלא כפי ברכותיה, ואעפ״י שמוריד מטר בשביל יחיד היינו רק להשביח תבואותיו שלא יהיו גרועות משל אחרים, אבל לעשות שדהו כשדה שובע לא, וע״ע מש״כ בפ׳ בשלח בפסוק הנזכר. ובגוף דברי ר׳ יוחנן דמחלק כאן בין מטר לפרנסה דשני ענינים הן לכאורה צ״ע מתענית ב׳ ב׳ דאמר מפורש גשמים היינו פרנסה, ובחדושים בארנו הדבר וכאן אין המקום גורם להאריך.
3. וכדכתיב (ירמיהו נ׳) פתח ה׳ את אוצרו ויוצא את כלי זעמו, ומה שיחס כל אלה להרקיע הנקרא מכון אעפ״י ששבעה רקיעים הם הוא מפני כי מכון הוא לשון אוצר של מיני פורעניות כדכתיב (משלי י״ט) נכונו ללצים שפטים.

ודע דמ״ש אוצרות שלג היינו שלג מרובה הבא בשטף והוא פורעניות, אבל סתם שלג הוי לטובה כמש״כ (ישעיהו נ״ה) כי כאשר ירד הגשם והשלג וגו׳ הרוה את הארץ.
4. מה שלא סיים בההיפך גם הפרט שאין ישראל עושין רצונו של מקום, י״ל פשוט משום דבכהאי גונא אין יורד כלל מטר וכדכתיב השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו׳ ועצר את השמים ולא יהיה מטר.
5. מה שתפס פרוטה בכיס פירש״י לרבותא היא, אפילו מעשה ידיהם שאין צריכין לגשמים מתברכין, עכ״ל. וגם י״ל משום דבשעת היוקר כסף הרבה יורד לטמיון, משא״כ בשעה שצרכי האדם בזול אז גם יש ברכה בכספו של אדם. ואולי זוהי כונת הכתוב ביחזקאל ז׳ בציור עת הרעב כספם בחוצות ישליכו.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)דברים רבהילקוט שמעוניאגן הסהר - מלוקט מספר הזהררס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י קראאבן עזראר״י בכור שורחזקוניקיצור פענח רזארלב״געקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המוראור החייםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהרש״ר הירשנצי״ברד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144