Devarim 28 – דברים כח‏ – Mikraot Gedolot

יְשַׁלַּח יְיָ בָּךְ יָת מְאֵירְתָא יָת שִׁגּוּשְׁיָא וְיָת מַזּוֹפִיתָא בְּכָל אוֹשָׁטוּת יְדָךְ דְּתַעֲבֵיד עַד דְּתִשְׁתֵּיצֵי וְעַד דְּתֵיבַד בִּפְרִיעַ מִן קֳדָם בִּישׁוּת עוּבָדָךְ דִּשְׁבַקְתָּא דַּחְלְתִי.

The Lord shall send upon you malediction and trouble and rebuke (or menace) in all that you settest your hand to for to do, until you are consumed and perish quickly, on account of the wickedness of your works, when you have forgotten to fear Me (or, whereby you have forgotten My fear).

יגרי י״י בכון ית מאירתה וית שעמומא וית מזופתה^א בכל אושטות ידיכון די תעבדון עד זמן די תשתצון^ב ועד זמן די תסתופון בופריע^ג מן קדם עובדיכון בישיה די שבקתון אולפן אורייתי^ד.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מזופתה״) גם נוסח חילופי: ״{מזו}⁠פית׳⁠ ⁠⁠״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תשתצון״) גם נוסח חילופי: ״ישיצי יתכון״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תסתופון בופריע״) גם נוסח חילופי: ״יסוף יתכון בפריע״.

ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״שבקתון אולפן אורייתי״) גם נוסח חילופי: ״שבקת יתיה״.

יגרי מימרא די״י בכון ית לווטתא ל⁠{מ}⁠לטטא ממונכון וית ערבובא לערבבא שלמכון וית מזופיתא בכל אושטות ידיכון דתעבדון עד דתישתצון ועד דתובדון בסרהוביא מן קדם בישות עובדיכון דשבקתון דחלתי.

The Word of the Lord will send forth curses among you to curse your wealth, and confusion to confound your prosperity, and vexation with all that you put your hands to do, until He hath undone you, and you perish soon on account of the wickedness of your doings when you have forsaken My worship.

ויבעת׳ אללה עליך אלמחק ואלאהאמהֵ ואלזג׳רהֵ פי ג׳מיע ממד ידך אלד׳י תצנעה אלי אנפאד׳ך ואבאדתך סריעא ויקול מן קבל רדאהֵ שמאילך אד׳ תרכתני

וישלח ה׳ עליך את ההרס והבלבול והנזיפה בכל מעשה ידיך אשר תעשה, עד להשמדתך ואבדנך המהיר, ויאמר: בגלל רוע מעלליך כי עזבת אותי.

המגערת – הוא על דרך ההיפוך, ועיקרו: המגרעת, כלומר: החסרון והכליון. (ספר השרשים ״גרע״)

את המארה – חסרון, כמו: צרעת ממארת (ויקרא י״ג:נ״ב).

מהומה – שיגוש, קול בהלות.

המארה – means PAUCITY, similar to "a fretting leprosy (ממארה)" (Vayikra 13:51) (a leprosy that frets the flesh, thus attenuating it).

המהומה – Onkelos renders this by שגוש which means: A TERRIFYING SOUND.

ישלח בך את המגערת – כשתצמח לכם תבואת השדה ומתחלת לעלות ולגדל, הק׳ב׳ה׳ גוער בו שלא תצמח, כמו שלעניין ברכה הוא אומר: וגערתי באוכל^א ולא ישחית לכם את פרי האדמה (מלאכי ג׳:י״א) [כאן] נופל הלשון לעניין פורענות כשתצמח ותעלה התבואה הק׳ב׳ה׳ גוער בם בתבואת הארץ [שלא תצא] ולא תצמח ותגדל. (כ״י בולוניה 469.1)

א. במלאכי ג׳:י״א ״וגערתי לכם באכל״.

המהומה – על ידי קולות וברד, כמו: וירעם י״י בקול גדול על^א פלשתים ויהמם (שמואל א ז׳:י׳).

המגערת – הנני גוער לכם את הזרע וארותי את ברכותיכם (מלאכי ב׳:ב׳-ג׳).

א. כן בפסוק. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון: של.

המהומה CONFUSION: caused by noise and hail, as it is written (1 Sam 7:10), “The LORD thundered mightily ... against the Philistines; he threw them into confusion (ויהמם).”¹

המגערת: [The word מגערת should be understood as related to the word גוער in the verse (Mal 2:3)] “Behold, I am rebuking² your seed,” [which should be understood in the context of the previous verse,] “I will turn your blessings into curses.”

1. Rashbam often makes the point that the verb ה-מ-מ and the noun מהומה are connected with the idea of making a very loud noise. This explanation originates with Rashi; see Rashi’s commentary here and to Exodus 14:24 and 1 Sam 5:11. See also Rashbam’s commentary to Exodus 14:24 and 23:27 and to Deuteronomy 7:23, and see note 29 on p. 144 of my Exodus volume.

2. Rashbam’s comment here is of limited value; he tells us to understand מגערת here on the basis of its similarity to the very difficult phrase in Hosea, a phrase that he does not explain for us. In any case Rashbam appears to be suggesting that מגערת is a term for agricultural disasters. On the verse in Mal, see Ibn Ezra’s commentary to Mal 2:3 (“I will rebuke the seed so that it does not grow”). Like Rashbam here, see R. Joseph Bekhor Shor (“אית דמפרשי – there are those who explain”) and Hizq.
Rashbam’s comment may be taking issue with the same passage in Sifre 40 (Finkelstein’s edition, p. 83) that he took issue with in his comment to 28:8. (See note 33 above.) Sifre there suggests that our verse refers specifically to curses in the home, not in the field (יכול לא יהו ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בהם מארה בשדה תלמוד לומר ... ואומר ישלח ה' בך את המארה את המהומה ואת המגערת). Rashbam clearly disagrees and sees מגערת as an unambiguous reference to agricultural problems. See similarly NJPSC here: “Here the term would refer to the drought of verses 23-24 and the crop failures of verse 38-42.”

המארה {את} המהומה {ואת} המגערת^א – שלא יוכל להשלים המעשה.

והמגערת – שלא יצמח מעשהו, רק יגער בו אחר יגיעתו, [מגזרת: גוער לכם את הזרע (מלאכי ב׳:ג׳).]⁠^ב

א. בכ״י פריס 177: המארה מגרעת המהומה.

ב. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

CURSING. Diminution.⁠¹

DISCOMFITURE. A state wherein one cannot finish what he has started.

REBUKE. A state in which one cannot enjoy what he has worked for, but is concerned for it² after he has toiled.

1. Of that which you require and that which is good. According to Ibn Ezra a blessing refers to an increase and a curse to a diminution. See Ibn Ezra on Gen. 2:3 (Vol. 1, p. 50) and Gen. 3:14 (Vol. 1, p. 71) and the notes thereto.

2. Lest it be stolen or the like.

המגערת – הכל יגערו בך וירחיקוך מעליהם.

ואית דמפרשי: מגערת – כמו: הנני גוער לכם את הזרע (מלאכי ב׳:ג׳) – כשתתחיל התבואה לבא, הנני גוער בה שלא תגדל.

המגערת – THE REBUKE – Everyone will rebuke you and will distance you from them.

And there are those who explain: מגערת – REBUKE – like: “Behold I will rebuke your seed” (Malakhi 2:3) – when the grain begins to come, behold I will rebuke it that it will not grow.

ואת המגערת – אני גוער בתבואות והם נמנעות לצאת, וכן הנני גוער לכם את הזרע (מלאכי ב׳:ג׳).⁠¹

1. בדומה בר״י קרא, רשב״ם, אבן עזרא ור״י בכור שור.

ואת המגערת, "curse;⁠" the root of the word is גער to be angry;⁠" God will express His anger by letting your crops fail. Proof that this is the correct interpretation of the word מגערת, can be found in Malachi 2,3: הנני גוער לכם את הזרע, "I will put your seed under a curse;⁠"

וביאר ג״כ קללת העוסק בעיר באמרו ישלח ה׳ בך את המארה וגו׳ בכל משלח ידך אשר תעשה רוצה לומר שאם בסחורה יהיו עסקיו שהוא צריך אל הברכה העליונה כמו שכתוב (משלי י׳) ברכת ה׳ היא תעשיר, וכל טוב הסברא וההשכל עם ישוב הדעת יהיה בהפך כי ישלח ה׳ בו את המארה וגו׳, שהיא הפך הברכה, ואת המהומה שהיא הפך העצה המיושרת, ואם יהיה בעל אומנות ישלח את המגערת בכל מעשה ידיו בענין שבמקום התוספת יגרע, ור״א פירש המהומה שלא יוכל להשלים המעשה ואת המגערת שלא ישמח במעשיו רק יגער בהם אחר עשייתו. וענין הארורים והקללות שזכר בזו הפך הברכות הוא שלא יהיה בהם הצלחה ותוספת ברכה כי אם גרעון ועל קללות השדה והעיר אשר זכר אמר על שניהם יחד עד השמדך ועד אבדך מהר מפני רוע מעלליך וגו׳ ואמר השמדך כנגד העיר ואבדך כנגד השדה, ובאמרו מפני רוע מעלליך אשר עזבתני, כיון לחטא העבודה זרה שהיה בבית ראשון כי לא יאמר עזיבה לה׳ כי אם בלכתו אחרי אלהים אחרים, ואולי באמרו אשר עזבתני, תחסר וא״ו הסמיכות ירצה מפני רוע מעלליך שאר העבירות ואשר עזבתני שהיא העבודה זרה:

ישלח ה׳ בך את המארה בכל משלח ידיך. הוא כנגד ולברך את מעשה ידיך.

ישלח – אחרי שהביא ארבעת ראשי המשפטים על הסדר, בא להוסיף להם ביאורים כתולדות הנמשכים מן הראשים. והנה רבים חשבו כי הקללות רבות מהברכות ולא אמרו אמת, רק נאמרו הברכות כלל, ונאמרו בקללות פרטים להפחיד השומעים:

את המארה – מניעת המבוקש בכל דבר שהאדם עושה:

את המהומה – ערבוב וטירוף הדעת עד שתבחר באמצעיים מתנגדים אל התכלית הנרצה:

ואת המגערת – ההפסד וההשחתה, כמו שאמר הנני גוער לכם את הזרע (מלאכי ב׳ ג׳) או הוא הפוך, כמו מגרעת, שבמקום תוספת הברכה במעשה ידיו, יגרע:

רע מעלליך – והוא אשר עזבתני:

ישלח וגו׳ – רבים ניסו להוכיח שכל הקללות האמורות כאן התקיימו ככתבן בתקופה הרעה והכאובה של חורבן בית ראשון ושני. ואכן ניתן לומר באופן כללי שאלפיים שנות הייסורים של העם היהודי מהוות פירוש חי להאמור כאן. ובייחוד, תפוצת ישראל בין העמים היא הקיום המעשי של פסוקים סד–סז, פשוטם כמשמעם, ועד עצם היום הזה היא הופכת כל יהודי לעדות חיה על אמיתות התורה ועל מוצאה האלוקי. אפילו מי שעיניו כהות לא יכול שלא לראות את כוח התורה, אשר צירפה אמירות כאלה למצוותיה כערבות לאלפי שנים. אולם בבואנו לדון בפרטים השונים של תמונת הייסורים המצוירת כאן, עלינו להתבונן בשני דברים:

תחילה, לא ייתכן שהכתוב רוצה לומר שכל הצרות המתוארות כאן תקרנה לאומה כולה. כך מוכח כבר מן הסיום החוזר ונשנה ״עד השמדך״, ״עד אבדך״, ״עד כלתו אתך״ וכו׳. אם האומה כולה הושמדה לגמרי ב״מארה״ וכו׳ (פסוק כ), לא יכול להיות שתאבד ב״דבר״ (פסוק כא); ולאחר שאבדה ב״דבר״, לא ייתכן שתכלה ב״שחפת״ וכו׳ (פסוק כב). ואם כל אלה כבר השמידו את האומה, בלתי אפשרי שלאחר מכן תוכה במלחמה, וכן הלאה (פסוק כה והלאה).

אלא נראה שמשמעות אמירות אלה היא כך: כמה יאבדו בחולי, אחרים בדבר, אחרים מחמת מחסור ביבול, אחרים ימותו במלחמה וכן הלאה. דבר זה מתיישב עם מטרת התוכחה במשנה תורה, שכבר הזכרנו אותה לעיל (פסוק א): היא מתארת את חלק היחיד בצרת האומה, שכן כל יחיד ויחיד ייפגע על ידי בגידת האומה וחורבנה.

בנוסף, אין להתעלם מכך שההכרזה הכללית של כל הגזירות האלה אינה אלא משוערת, והיא תתקיים רק במקרה של בגידה מוחלטת ומרי כללי בתורת ה׳ – וברוך ה׳, מעולם לא הגיע ישראל לדרגת השחתה כזו. אנו יודעים מדברי הנביאים שתמיד נותרה שארית נאמנה. ולא עוד, אלא שבמקום אחר (אוסף כתבים כרך ד עמ׳ צה ואילך) כבר הראינו ששארית נאמנה זו – אף על פי שהייתה רק מיעוט – הייתה מיעוט ניכר. הבגידה וההשחתה התפשטו בעיקר במעמדות הגבוהים של החברה, אך העם שמר על גרעין טהור ומוסרי. והראיה לכך, שאפילו בתקופות של השחתה מוחלטת – בימי השופטים והמלכים – קמו אנשים ונשים בעלי אצילות רוחנית ומוסרית, אשר שימשו ככלי ביד ה׳ ופעלו כשלוחיו.

מאחר שהבגידה לא הייתה מוחלטת ומעולם לא הגיעה לדיוטה התחתונה, גם החורבן לא היה מעולם מוחלט, וחסדי ה׳ תמיד היו יכולים להציל ״שארית״ כדי לקיים בה את העתיד המזהיר שגם הוא הובטח מראש (עיין להלן ל, א–י).

ישלח – עיין פירוש, במדבר כא, ו. מארת המהומה והמגערת באה מעצמה ופוגעת בכל מי שעוזב את דרך הטוב והישר. לפיכך ״יְשַׁלַּח״ [בבניין פיעל, לא ״יִשְׁלַח״ בבניין קל]: ה׳ רק לא מעכב בעדה ואיננו עוזר לך לשככה.

את המארה את המהומה – לפי טעמי המקרא, ״את המהומה״ הוא תמורה של ״את המארה״: ״המארה, [הווי אומר] המהומה״. כתוצאה מן החטא, נעלמת לה מנוחת הנפש הפנימית, ובמקומה באות ״מהומה״: אי⁠־שקט פנימי, ו״מגערת״: תחושה תמידית של גערה, גערה⁠־עצמית, ההכרה שאדם ראוי לגינוי מאת ה׳. כך, ״ויגער בו אביו״ (בראשית לז, י; השווה פירוש, ויקרא כו, טז). אי⁠־שקט פנימי ומצב רוח תמידי של גערה עצמית ימנעו את הצלחת עמלך ״בכל משלח״ וגו׳.

ישלח ה׳ בך וגו׳: עד כה דיבר באנשים בעלי האדמה, עתה מדבר בבעלי מסחור¹. ״המארה״ – מחסור והפסד בעסק. ״המהומה״ – חסרון הסדר שמוסיף ההפסד.

המגערת: הוא הפסד ע״י אנשים רעים. ומכונה בשם ״מגערת״, באשר זה מביא לידי גערה ושוועת בעלי נכסים למשרתיהם² [ותרגום אונקלוס ״מזופיתא״ הוא טעות הדפוס, וצריך לומר ״נזופיתא״ מלשון נזיפה³]. {על ״ויגער בו אביו״ (בראשית לז,י) תרגם אונקלוס ״ונזף ביה אבוהי״⁴}.

בכל משלח ידך: הוא מסחור ועסק.

עד השמדך: היינו השמדת העסק, אבל אינו נאבד לגמרי, כמו שכתבתי לעיל (ט,יט) ד׳השמדה׳ אינו כליון.

ועד אבדך מהר: שתאבד את מעותיך בלי שיהוי.

מפני רוע וגו׳: תגיע למעללים רעים⁵, בשביל⁶ ש״עזבתני״ בעסק התורה. {ו׳שנה ופירש׳⁷ קשה ורע יותר מעם הארץ⁸}.

{מפני רוע מעלליך אשר עזבתני:⁠⁹ האי ״מפני״ קאי גם על ״אשר עזבתני״, וכאילו כתוב ׳מפני אשר עזבתני׳, ופירוש, הגיע לרוע מעללות מפני אשר עזבתני בהגיון תורה}.

1. במקביל לפירוש רבינו לפסוק י״ב.

2. כשהבעלים הם בכעס עקב הפסדים וכו׳ הם מטיחים את כעסם במשרתיהם.

3. שלא כגירסת ברלינר ו׳נתינה לגר׳. והשוה פירוש נתינה לגר: ״המגערת״ – ׳מזופיתא׳, תרגם מלשון ״גערה״ כמו שתרגם יונתן (בן עוזיאל) ״בגערתי״ (ישעיהו נ,ב) במזיפי (עכ״ל). הרי אותה מסקנא אולם בלי תיקון הגירסא.

4. כך הביא גם בעל ׳נפש הגר׳ כאן בפירושו.

5. אין הכוונה ״מפני רוע מעלליך״ – בגלל, אלא ״רוע מעלליך״ הוא המשך הקללה – תגיע למעללים רעים.

6. ה״מפני״ מוסב גם על ״אשר עזבתני״ וכאן במשמעות של ׳בגלל׳.

7. כי רק מי שהיה ׳מחובר׳ יכול ׳לעזוב׳.

8. כידוע מתקופת ישיבות ליטא שלפני השואה.

9. בקטע זה מסביר רבינו את הקטע הקודם.

המארה – שאדם לא יקבל שכר מעמלו.

המהומה – היא פרי המארה, שאדם נבהל ונדהם בצרתו, והיא הפך ההשכלה.

והמגערת – קשה היא ממארה, שאם יֵעוֹר מתרדמת לבו וישלח ידו לאיזה דבר לְהִוָּשַׁע מידי עָנְיוֹ, לא יצליח, והיא הפך ההצלחה.

ישלח – כלומר יגרה, שימש הכתוב בלשון אישית כלפי הקללות. כמו למעלה, כך גם כאן מקדימה הקללה לחול על ממונו (משלח⁠־יד — י״ב:ז׳), לפני שהיא פוגעת בנפשות אדם.

מארה – קללה כללית, והכתוב הולך ומפרש אותה:

מהומה – (דברים ז׳:כ״ג). כלומר: אי⁠־סדר, בלבול, זיעזוע.

מגערת – רגילים לפרשו משורש ״גער״, דהיינו נזיפה (התרגומים אומרים ״מזופיתא״). אבל לעניות דעתי יותר נוח לפרשו מלשון ״מגרעת״ בחילוף אותיות, דהיינו שממונם הולך ומתמעט. השוה דברי הירושלמי בסנהדרין פרק י, הלכה ח: ״לפי שרצו להרבות את ממונם שלטה בהן מארה והיו מתמוטטין והולכין״.

עד השמדך – אף על פי שלא הזכיר הכתוב עד עכשו אלא הפסד ממון, מכל מקום יש בזה סכנת השמדה, כי הקללות שבסמוך באות כתוצאת התמוטטות הרכוש. ההשמדה תבוא גם באופן בלתי ישר.

מפני רוע מעלליך – בגלל המעשים הרעים של בני אדם.

אשר עזבתני – (כאן מדבר משה רבינו בשמו של הקדוש ברוך הוא, כמו למעלה ז׳:ד׳, י״א:י״ד). כלומר, שהייתם הולכים ועוזבים אותי עוד ועוד ומוסיפים חטא על פשע.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון