ולא אחד וגו׳ – מקרא קשה מחמת קיצור דבריו. ואולי מכוון לאיזה מאורע נודע לנביא ולשומעיו בלבד, ולא חפץ להרחיב הדיבור בו; וכל המפרשים נתחבטו בו, ומחילה מכבודם אין דבריהם משברים את האזן, ועל כרחך זה אחד מן המקראות שאומרים דרשני, כלו׳ באר דְבָרַי לפי הדרש כי פשט פשוט לא תבארני לעולם אם לא תפנה אל השערות רחוקות ולחילוף אותיות ותיבות; הלא נכון מאד דרש תרגום יונתן שגם רד״ק ובעל מצודת ציון הלכו בעקבותיו, ויחסו תאר אחד לאברהם אבינו שעשה זאת בעל את הגר גם כי יתרון רוח אלהים בו אבל לא היתה כונתו בזה כי אם להשיג ממנה זרע אלהים; ומהר״ר אהוד לולי תרגם – והלא אל אחד הוא שעשה את כולנו ולו ג״כ יתר בעלי חיים, ומה מבקש מאתנו אל אחד כי אם שנשיג זרע אלהים? – ופיליפפזאן תרגם ופירש – אין אדם אחד שלו מקצת רוח חכמה שיעשה כזאת, כי האחד הזה (שיש לו רוח חכמה) מה הוא מבקש בנשואיו? זרע אלהים ולא מלוי תאותו; ולא נחה דעתי בכל אלה, וצללתי בים דקדוק הלשון והמליצה ולא העליתי בידי כי אם חרס, מ״מ אערכנו לפני הקורא, ויהי בעיניו כלימוד מוסר – והלא (ה׳ המעיד וגו׳) עשה אדם הראשון אחד ממינו, ומצאצאיו באו כל בני האדם, ועשה ג״כ שְאֵר (נרדף לבשר, ולפי דברי רז״ל כי אם לשארו, ראש פרשת אמור, זו אשתו, וגם אדה״ר קרא לה בשר מבשרי), ועשה לו בת זוג אחת ונפח בה מרוחו; ומה האחד מבקש, כלו׳ מה טעם ברא ה׳ שהוא האחד המיוחד איש אחד לבדו ממין האדם? כדי שזרעו יהיה כולו זרע אלהים; וכל דתי ימי קדם (חוץ מדת בני ישראל) מניחות שנבראו הרבה ממין האדם בימי בראשית, וכל אחד במדרגה אחרת ממדרגת חברו, באופן שצאצאי המדרגה העליונה נראה להם שהרשות בידם להשתרר על צאצאי המדרגות האחרות כפי מעלתן ושפלותן; וכנגד זה אמרו רבותינו ז״ל (בראשית רבה פר׳ כ״ד) בן עזאי אומר ״זה ספר תולדות אדם״, זהו כלל גדול שבתורה, ר׳ עקיבא אומר ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדולה שבתורה – שכל בני האדם מגזע אחד נתהוו וכולם אחים הם זה לזה ואין לאחד מהם שררה מבטן על חברו רק חובת אהבה ואחוה; ובארץ הודו שעוד היום עובדי האליל בראמא מניחים הפרש חמש כתות בין בני האדם, בני המדרגות העליונות (חוץ מן העליונה שהיא כת הכהנים החושבים שאפילו במגע יד באיש ממדרגה שפלה משלהם מִטַמְאִים) לוקחים להם אשה מִכִּתָּתָם וחושבים זרעה זרע הגון, ובועלים ג״כ נשים מכתות שפלות ממדרגתם אבל משתעבדים בהן ובזרען, וכדאי בזיון ונבלה ממנהגם זה הכעור; וכאלה וכדומה היה גם בבני ישראל בפרט בימי מלאכי ועל זה הוא מוכיחם, ומקצר דבריו לבלתי יקוצו בו ויתנו לו כתף סוררת.
ונשמרתם ברוחכם – לבלתי יפתה אחר יצר הרע של זנות.