×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וְעַתָּ֗ה אֲלֵיכֶ֛ם הַמִּצְוָ֥ה הַזֹּ֖את הַכֹּהֲנִֽים׃
"Now, you priests, this commandment is for you.
תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּכְעַן לְכוֹן תַּפְקֵדְתָּא הָדָא כַהֲנַיָא.
אליכם הכהנים אני מצוה המצוה הזאת – שלא תקריבו אלה על מזבחי.
to you, etc., O priests I charge you with this commandment, that you shall not sacrifice these on My altar.
ועתה – דברתיא אליכם.
א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: דברת.
ועתה – אע״פ שהבעלים המביאין את הקרבן חוטאים בכך
מכל מקום אליכם המצוה הזאת – שהיה לכם להורותם ושלא לקבל מהם קרבנות כאלו להקריב לפני, ואתם המקריבים אותם לפני מבזים אותי.
ועתה – הכהנים לפי שהם מקבלים הקרבן המשחת מיד המביאים אותו והיה להם למנוע אותם ולהורותם כי אין זה הקרבן ראוי להקריב לפני כמו שמנעה אותו התורה.
אבל האשמה הזאת אין ראוי ליחס אותו אל ההמון שהם חסרי החכמה והלמוד כי אליכם המצוה הזאת הכהנים ועליכם היה מוטל להישיר את העם מה יעשו בהבאת קרבנותיהם, כ״א לא היו הכהנים מקבלין קרבן משחת מידי הבעלים היו הם מביאים אותו כראוי.
ועתה אליכם – אליכם הכהנים אצוה המצוה הזאת לבל תקבלו קרבן נשחת וכחוש.
ועתה אליכם המצוה הזאת – עתה אני מצוה אתכם שתשגיחו ע״ז ושתזהירו את העם.
תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ב) אִם⁠־לֹ֣א תִשְׁמְע֡וּ וְאִם⁠־לֹא֩ תָשִׂ֨ימוּ עַל⁠־לֵ֜ב לָתֵ֧ת כָּב֣וֹד לִשְׁמִ֗י אָמַר֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֔וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֤י בָכֶם֙ אֶת⁠־הַמְּאֵרָ֔ה וְאָרוֹתִ֖י אֶת⁠־בִּרְכוֹתֵיכֶ֑ם וְגַם֙ אָרוֹתִ֔יהָ כִּ֥י אֵינְכֶ֖ם שָׂמִ֥ים עַל⁠־לֵֽב׃
If you will not listen, and if you will not lay it to heart, to give glory to My name,⁠" says Hashem of Hosts, "then will I send the curse on you, and I will curse your blessings. Indeed, I have cursed them already, because you do not lay it to heart.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אִם לָא תְקַבְּלוּן וְאִם לָא תְשַׁווּן דְחַלְתִּי עַל לִבָּא לְמִתַּן יְקָרָא לִשְׁמִי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וְאֶשְׁלַח בְּכוֹן יַת מְאֵרְתָּא וְאֵלוֹט יַת בִּרְכַתְכוֹן וְאַף אֲלוּטִנֵיהּ אֲרֵי לֵיתְכוֹן מְשַׁוְיָן דְחַלְתִּי עַל לִבָּא.
וארותי – וקללתי את ברכותיכם מה שצריך לברך לכם הדגן והתירוש והיצהר.
וגם ארותיה – ובאמת אין לתלות הדבר על תנאי שתליתי באם לא תשמעו, כי ידעתי כי אתם לא תשמעו, לפיכך אני מעתה ארותיה.
and I will curse And I will curse your blessings; how I should bless the grain, the wine, and the oil for you.
Indeed I have [already] cursed it Indeed, it is unnecessary to have the matter depend on the condition upon which I made it depend: if they do not obey. For I know that you will not obey. Therefore, I have already cursed it – from now.
אם לא תשמעו ואם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמי אמר י״י צבאות ושלחתי בכם את המאירה וארותי את ברכותיכםא – זה התניי שאמרתי אם לא תשמעו – ושלחתי בכם את המאירה.⁠ב ומקללה אתה למד, שאם תשמעו – וברכתי.
וגם ארותיה – למה שנה בקללה, אלא כך פתרונו: אנכי שמתי את הדבר בתניי, אבל לא הייתי צריך, שלבסוף אאורג את ברכותיכם לפי שלא תשימו על לב לתת כבוד לשמי, שֶאתם עושין את הרעה.
א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״ואם לא תשימו... ברכותיכם״ ובמקומו: ״וגו׳⁠ ⁠⁠״.
ב. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104 נוסף כאן: ״ואת הקללה״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104: ״אמור״.
אםוארותי את ברכותיכם – כדרך: יגיה חשכי (שמואל ב כ״ב:כ״ט).
וגם ארותיה – מפעלי הכפל, והטעם: הברכה.
וגם – ככה עשיתי עד עתה, כי ארותי את הברכה, מפני שלא שמתם על לב.
ואם לא תשמעו – לקולי,
ואם לא תשימו על לב – לדקדק בקרבנותי,
וארותי את ברכותיכם – שאתם מקבלים מישראל שכשיתמעטו פרותיהם גם תרומותיכם ומתנותיכם יתמעטו לכם.
וגם ארותיה – כבר את הזרע שלא יצמח.
בכם – במקבלים ובמביאים.
את ברכותיכם – שברכתי אתכם אחר בנין הבית כמו שכתוב אמר אחר שאתם מבזים אותי בקרבנותיכם אהפוך לכם הברכה למארה.
וגם ארותיה – כלומר עד עתה ארותי הברכה שנתתי לכם מעת שהחלותם לבזותי בהבאת הקרבנות ועתה אוסיף עוד במארה אם לא תשמעו.
ולכן הודיעם שאם לא ישמעו לתוכחתו ולא ישימו על לבם לתת כבוד אל השם הנכבד בעבודתם ישלח בהם את המארה והקללה, ואמר זה כנגד הכהנים, וכנגד העם כולו אמר וארותי את ברכותיכם ר״ל אהפוך לכם את הברכה אשר ברכתי אתכם מיום אשר נוסד בית ה׳ לקללה וגם ארותיה ירצה וגם כבר ארותי וקללתי אותה מעת שהתחלתם לבזות שמי ושראיתי כי אינכם שמים על לב לשמור משמרתי.
המארה וארותי – מלשון ארירה וקללה.
לתת כבוד לשמי – לבל לחללו בקרבן שאין ראוי לי.
ושלחתי בכם – בכהנים ובהעם.
וארותי את ברכותיכם – ר״ל את הברכה שברכתי אתכם מעת הוסד היכל ה׳ כמ״ש בחגי אהפך לקללה.
וגם ארותיה – ר״ל גם המארה המשמשת עתה איננה במקרה כי אני ארותיה כי אינכם שמים על לב להזהר בכבודי.
אם לא תשמעו – מצד שאני מזהיר אתכם, ואם לא תשימו על לב – מצד הערת השכל שמחייב זאת, לתת כבוד לשמי, ושלחתי בכם את המארה שאמרתי ארור נוכל מארה זאת אשלח בכם, וארותי את ברכותיכם – מה שאתם מברכים את העם בברכת כהנים אחר הקרבת הקרבן שנא׳ ע״ז ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם שעל ידכם יברך ה׳ את העם, אבל עתה שאתם מסלקים שמי מבני ישראל ומחללים אותו אהפך ברכותיכם לקללה. וגם כבר ארותיה אחר שאינכם שמים על לב.
את ברכותיכם – הברכות שהיה חפצי להריק על ראשיכם אמיר אותן במארה.
וגם ארותיה – כבר התחילה הפורענות.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) הִנְנִ֨י גֹעֵ֤ר לָכֶם֙ אֶת⁠־הַזֶּ֔רַע וְזֵרִ֤יתִֽי פֶ֙רֶשׁ֙ עַל⁠־פְּנֵיכֶ֔ם פֶּ֖רֶשׁ חַגֵּיכֶ֑ם וְנָשָׂ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽיו׃
Behold, I will rebuke your seed, and will spread dung on your faces, even the dung of your feasts; and you will be taken away with it.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הָא אֲנָא נְזֵיף לְכוֹן בְּעַלְלַת בַּר זַרְעָא וַאֲגִלֵי בַּהֲתַת חוֹבֵיכוֹן עַל אַפֵּיכוֹן וַאֲבַטֵל רְבוּת חַגֵיכוֹן וְיִתְמְנַע חוּלָקְכוֹן מִנֵיהּ.
וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם – אמר רב הונא ואמרי לה אמר רבה בר רב הונא אלו בני אדם שמניחים דברי תורה ועוסקים כל ימיהם בחגים. א״ר לוי אמר רב פפי משמיה דרבי יהושע דסכנין לאחר שלשה ימים כרסו של אדם נבקעת ונופלת לו על פניו ואומרת טול מה שהבאת בי.
וזיריתי פרש – של בהמות חגיכם על פניכם – כלומר לא תקבלו מאתי שכר כי אם לרעה ולבשת פניכם ואגעור לכם את זרע השדה.
ונשא אתכם אליו – פרש בהמות קרבנותיכם ישא אתכם אליו להיות זוללים ונבזים כמוהו.
and I will scatter dung of the animals of your festive sacrifices; that is to say, you will not receive reward from Me, but [you will receive a curse] for harm and shame. And I will rebuke the seed of the field because of you.
and it shall take you to itself The dung of your sacrificial animals will take you to itself to [make you] cheap and despised, as it is.
ואף אני אעשה זאת לכם,⁠1 שאני גוער לכם את הזרע – שלא יצמח.
וזיריתי פרש על פניכם פרש חגיכם – קרבן חגיכם שתקריבו לפניי אני מזרה פרשו על פניכם כזה שמביאין לו דורון שאין בו חפץ וזורקו על פניו ונשא אתכם אליו – אשטרית אנפורטית וויש אטוטי לויי בלעז.
1. השוו לשון הפסוק בויקרא כ״ו:ט״ז.
הנני – אגער בזרע שלא יצמח, בעבור היות שלחני רֵיק.
ומלת חגיכם – כמו: אסרו חג בעבותים (תהלים קי״ח:כ״ז). והנה פרש חגיכם – קרבנותיכם, אזרהא אותם על פניכם, והטעם: ארחיקכם מעל פני, שלא אראה אתכם.
ונשא אתכם – הנושא הוא האויב אליו.
א. כן בכ״י וטיקן 75, מונטיפיורי 34. בכ״י לונדון 24896 חסר: אזרה.
וזריתי פרש על פניכם – בעת שתבאו לקבל פרס מלפני הוא עת תרומות והמעשרות אשליך גיעול חגיכם המגואלים שהקרבתם לי.
על פניכם – כלומר לפי שירותיכם אתן לכם פרס.
ונשא אתכםפרש חגיכם.
{אליו} – אחריו תמשכו להיות מתנותיכם כמוהו הבל וריק.
הנני גוער לכם – ענין השחתה כמו גערת גוים (תהלים ט׳:ו׳) לכם בעבורה.
וזריתי פרש – וזריתי מלעיל והוא מבנין הדגוש כמו מזרה ישראל (ירמיהו ל״א:ט׳) פרש זבל הבהמות כמו ואת פרשה אמר תחילה פרש ואחר כך פירש ואמר פרש חגיכם והוא כמו כבשים ר״ל כי בהמות הקרבנות יקראו חגים וכן אסרו חג בעבותים (תהלים קי״ח:כ״ז) חגים ינקופו חלב חגי ונקרא הקרבן חג לפי שרוב הקרבנות קרבים בחג ור״ל בזה הענין כמו שאתם מבזים אותי בקרבנות כן אבזה אתכם בהם כי הדבר הנבזה שבבהמות והוא הפרש אזרה אותו על פניכם.
על פניכם – כלומר אשים אתכם לבשת ולבזיון מפני הרעב שאשחית הזרע שתזרעו ואתם תשארו בחסרון לחם ותהיו לבשת בין הגוים אשר סביבותיכם כי ברעב יהיו לבשת כמו שאמר ושבעתם אותו ולא אתן אתכם עוד חרפת רעב בגוים (יואל ב׳:י״ט, יחזקאל ל״ו:ל׳) והרי אתם לבשת ולבזיון כאלו זריתי פרש על פניכם.
ונשא אתכם אליו – העון ישא אתכם אל הבזיון הזה מדה כנגד מדה אתם בזיתם אותי ותהיו נבזים.
ויונתן תרגם: הא אנא נזיף לכון בעללת בר זרעא וגו׳.
ולכן הנה אנכי גוער בכם את הזרע שלא יצמח כי הגערה ענינה השחתה כמו גערת גוים אבדת רשע (תהלים ט, ו), ואומרו וזריתי פרש על פניכם פירשו המפרשים שהוא זבל הבהמות מלשון ואת פרשו (שמות כט, יד), וכן אמר פרש חגיכם שחגים יאמר על הכבשים כמו חגים ינקופו (ישעיה כט, א) חלב חגי עד בקר (שמות כג, יח), כאילו אמר שפרש הבהמות והכבשים שהוא הדבר היותר נבזה שבהם יזרה על פניהם כי כמו שאתם בזיתם את שמי כן אני אבזה אתכם, ושזה אומרו ונשא אתכם אליו רוצה לומר שיהיו נבזים ונמאסים בפרש ההוא. ויותר נכון לפרש שבעבור שדיבר בקרבן ובמנחה שהיו מקריבים מגואלים אמר הנני גוער לכם את הזרע וזהו כנגד המנחה, ואמנם כנגד הקרבן אמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם רוצה לומר שאותם החגים והקרבנות שהיו מקריבים לפניו יזרם על פניהם כאדון המואס במתנת עבדו שמזרה אותה על פניו.
וזריתי – מלעיל השופר ברי״ש ובס״ס יש ג״כ מאריך בתי״ו ועכ״פ המלה מלעיל כמ״ש רד״ק והמסו׳ עליו לית כוותיה מלעיל והרי״ש בחירק לא בצירי כמו שנמצא בדפוס ישן.
גוער – ענין זעקת נזיפה.
וזריתי – אפזר כמו מזרה ישראל (ירמיהו ל״א:ט׳).
פרש – זבל וצואה כמו וקרבו ופרשו (ויקרא ד׳:י״א).
חגיכם – כן יקראו הקרבנות לפי שרובם באים בחג וכן אסרו חג בעבותים (תהלים קי״ח:כ״ז).
הנני גוער לכם – בעבורכם אגער את הזרע לבל תצמח.
וזריתי – אפזר זבל על פניכם וחוזר ומפרש זבל מהבהמות שאתם מקריבים לפני שהוא הדבר היותר נמאס בבהמה אותו אפזר לבזות אתכם בו כדרך שאתם מבזים שמי.
ונשא – העון הזה שבידכם ישא אתכם אל הבזיון הזה.
חגיכם – הקרבנות נקראו חגים, כמו ולא ילין חלב חגי עד בקר, ומהם לוקח שם חג על המועדים שקרבים בהם חגים וקרבנות.
ונשא – מענין שרפה, כמו וישאם דוד ואנשיו, והמשאת החלה לעלות.
הנני גוער לכם את הזרע – באשר הובטחו ע״י חגי (חגי ב׳:י״ח-י״ט) וזכריה (ח׳) שמעת התחילו בבנין המקדש והקרבת הקרבנות תהיה הברכה בהזרע אשר יזרעו. ועתה שלא שמרתם משמרת הקרבנות כראוי אגער בשבילכם את הזרע בל תצמח לברכה.
וזריתי פרש על פניכם – שאחר שהקרבנות פסולים לא נשאר מהם רק הפרש שאתם מכניסים להיכל מצואת הנקרבי׳ ומאפרם, זאת אזרה על פניכם, וכן פרש הקרבנות שאתם מקריבים בחגיכם ונשא אתכם אליו – יכלה וישרוף אתכם שתהיו דומים אל הפרש והאפר.
גער – פעל גער בשימוש את ענינו כמו הפוך, גרע, (גערת גוים אבדת רשע, תהלים ט׳:ו׳).
וזריתי פרש – להפך מנשוא פניכם, ופרש זה אזרהו עליכם במדה מרובה כ״כ שיסחוב אתכם עמו בנפלו הלאה למקום רחוק; ונראה לי שכוונתו – המון העם בראותם זרע שדותיהם אובד, ייחסו סבת כזב תוחלתם לכם הבלתי נרצים לפני האל, ויבזו אתכם ביזוי גדול; ועיין למטה פסוק ט׳; ועוד יש לומר שהוא ע״ד ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי (פרשת יתרו), והוא לשון לעג, לא אשא אני אתכם אלי עוד, רק הפרש ישא אתכם אליו.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֚י שִׁלַּ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֑את לִהְי֤וֹת בְּרִיתִי֙ אֶת⁠־לֵוִ֔י אָמַ֖ר יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָאֽוֹת׃
You will know that I have sent this commandment to you, that My covenant may be with Levi,⁠" says Hashem of Hosts.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְתֵדְעוּן אֲרֵי שְׁלַחִית לְוָתְכוֹן יַת תַּפְקֵדְתָּא הָדָא לְמֶהֱוֵי קְיָמִי דְעִם לְוֵי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת.
להיות בריתי את לוי – שאני חפץ שתתקיימו אתי בברית שכרתי לשבט לוי.
that My covenant be with Levi for I wish that you will exist with Me with the covenant that I formed for the tribe of Levi.
להיות בריתי את לוי – שתשמרו אותו ברית שכרתי עם אהרן ופינחס שהיה משבט לוי.
וידעתם – אז תדעו, אם לא תשמעו אלי.
עתה ידבר עם ישראל שהם חייבים לכבד הכהנים משרתי השם, ועשו כאשר יורו אתכם, ולא תביאו מנחה בעל מום.
להיות בריתי את לוי – כאשר הבטחתיו להיות אני חלקו ונחלתו בישראל חלף עבודתו.
וידעתם, להיות בריתי את לוי – לפיכך אני מצוה אתכם כל כך לפי שארצה שתהיה בריתי עם שבט לוי שקיימתי.
וידעתם כי שלחתי אליכם את המצוה הזאת להיות בריתי את לוי ר״ל ואתם דעו לכם שלא שלחתי אליכם המצוה הזאת (מלאכי ב׳:א׳) שתכבדו את שמי כי אם בעבור שהיתה בריתי את לוי שלאותו ברית כרתי ברית לעיני כל ישראל בענין המקלות אשר שמו באהל מועד ולכן ראוי שאתם תקיימו אותו ברית.
וידעתם – דעו לכם אשר שלחתי אליכם המצוה הזאת להיות נזהרים בכבודי הוא למען תקבלו גמול טוב להיות מתקיים הברית אשר כרתי עם שבט לוי ר״ל עם אהרן ראש השבט כי עמו כרתי הברית להיות הכהונה לו ולזרעו אחריו.
וידעתם כי מה ששלחתי אליכם את המצוה הזאת – הוא מפני שאתם מחויבים במצוה זו מכבר להיות בריתי את לוי שעל תנאי זה כרתי ברית עם לוי, ר״ל ברית הכהונה והלויה, ומפרש.
וידעתם – דעו איפוא כי עדין מתרה אני בכם תחת החליפי אתכם באנשים צדיקים שישרתו לפני, מחמת בריתי שכרתי את שבט לוי בימי קדם.
להיות – למען תקום ותהיה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) בְּרִיתִ֣י׀ הָיְתָ֣ה אִתּ֗וֹ הַֽחַיִּים֙ וְהַשָּׁל֔וֹם וָאֶתְּנֵֽם⁠־ל֥וֹ מוֹרָ֖א וַיִּֽירָאֵ֑נִי וּמִפְּנֵ֥י שְׁמִ֖י נִחַ֥ת הֽוּא׃
"My covenant was with him of life and peace; and I gave them to him; of fear, and he was fearful toward Me and stood in awe of My name.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קְיָמִי הֲוָה עִמֵיהּ חַיֵי וּשְׁלָמָא וְיַהֲבַת לֵיהּ אוּלְפָן אוֹרַיְתִי שְׁלִים שְׁמִי דְחִיל הוּא.
בריתי היתה אתו החיים והשלום – זה אהרן שהיה רודף שלום בישראל.
ואתנם לו מורא וייראני – שקבל עליו כל דברי תורה באימה ברתת ובזיע, מה תלמוד לומר ומפני שמי נחת הוא, אמרו בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן נרתע ונפל לאחוריו אמר אוי לי שמא מעלתי בשמן המשחה, השיבו רוח הקודש הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן, וכי שני זקנים היו לו לאהרן, אלא משה היה שמח כאלו על זקנו היה יורד. כטל חרמון שיורד על הררי ציון מה טל אין בו מעילה אף שמן המשחה אין בו מעילה.
החיים והשלום – שנאמר לפנחס את בריתי שלום (במדבר כ״ה:י״ב), והובטח לו ולזרעו אחריו (במדבר כ״ה:י״ג), הרי שיהא זרעו בחיים.
ואתנם לו – שיקבלם במורא וכן עשה ויראני.⁠א
ב[נחת – לשון חתת, נתיירא.]
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בנוסח המקרא שלנו: ״וייראני״.
ב. ביאור זה מופיע בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 127. הוא חסר בכ״י לוצקי 778.
life and peace As it was said to Phinehas: "My covenant of peace" (Bemidbar 25:12); and it was promised to him and to his seed after him, thus indicating that his seed will be alive.
and I gave them to him that he accept them with fear, and so he did, and he feared Me.
he was over-awed an expression of חִתַּת, fear; he was afraid.
בריתי היתה אתו החיים והשלום – וכן הוא אומר: לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כ״ה:י״ב). ולכך נתתי אותם לו, לפי שיהא מוראי עליו וגם הוא יראיני.
נחת הוא – נכנע הוא תחתי.
בריתי – כרתי ברית עמו, כי בעבורוא שהוא מקריב קרבני יהיה לישראל החיים והשלום.
וטעם ואתנם – על ישראל, שהשם נתנם לו שייראו ממנו והוא ירא השם.
נחת הוא – מבנין נפעל, והשלם: נחתת,⁠ב כמו: לב נשבר ונדכה,⁠1 מגזרת: תראו חתת (איוב ו׳:כ״א), והטעם כפול.
ויש אומרים: כי ואתנם לו – מצות וחוקים, והם תורת כהנים.
1. השוו ללשון הפסוק בתהלים נ״א:י״ט.
א. בכ״י לונדון 24896 נכפלו כאן המלים: ״עמו כי בעבורו״.
ב. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: ננחת.
החיים והשלום – {החיים} לפרנסה מרווחת מאתי, והשלום שלא יוכל אדם לערער עליו כקרח וכעדתו שלא ילקה, כברכת משה ברך י״י חילו [– חיים]⁠א ופועל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו [– שלום]⁠ב (דברים ל״ג:י״ח), והוא שאמר (במדבר כ״ה:י״ב) את בריתי שלום.
ואתנם לו – אלו שני דברים בברית מלח.
על מורא שיראוני – בשיר⁠{ו}⁠תי,
ושמפני שמי – יהיה נחת – וירא הוא לעבדני ביראה.
א. המלה נתווספה בכ״י בין השיטין. בכ״י גם נוסף כאן: וג׳.
ב. המלה נתווספה בכ״י בין השיטין.
בריתי היתה אתו – עם ראש השבט לכהונה והוא אהרן קדוש י״י ופנחס אשר קנא לאלהיו (במדבר כ״ה:י״ג) ובפנחס נאמר הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כ״ה:י״ב) ונאמר לו עוד והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (במדבר כ״ה:י״ג) והחיים נתן לו כי מצאנו לו חיים יותר משלש מאות שנה אפילו למי שאמר כי פנחס אינו אליהו שהרי מצאנו אותו שהיה בפלגש בגבעה כמו שכתוב ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן עמד לפניו בימים ההם (שופטים כ׳:כ״ח) והיו לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר משלש מאות שנה.
ואתנם לו מורא – החיים והשלום נתתי לו בעבור מורא שיראני.
ומפני שמי נחת הוא – שרשו חתת ופירושו נשבר ונדכה מפני שם י״י.
ויונתן תרגם: ויהבית ליה אולפן אוריתי שלים וגו׳.
וראוי היה לכם ללמוד מראש היחס וראשון הכהנים אהרן קדוש ה׳ שבריתי היתה אתו ומפני אותו ברית זכה לחיים ולשלום שנתתי לו והוא היה ראוי לקבל שכר כי היה ירא מפני ומפני שמי נחת הוא לא כמו שאתם עושים שמבזים את שמי.
נחת – ענין פחד כמו ויהי חתת אלהים (בראשית ל״ה:ה׳).
בריתי היתה אתו – הברית שהיתה לי עמו הוסיפה לו החיים והשלום.
ואתנם לו מורא וייראני – ר״ל את אלה נתתים לו בעבור המורא שהיה בלבו ויירא מפני וכפל המלות לחוזק הענין.
נחת הוא – היה מתפחד ונרעד.
וייראני נחת – חתת קטן מיראה, אבל יראה כולל גם יראת הרוממות כשבא ביחס הפעול כמ״ש בס׳ התו״ה קדושים סי׳ ג׳, וחתת הוא מפני השבר והעונש, ומלת נחת נפעל עבר מן הכפולים.
בריתי אשר היתה אתו היה משני הצדדים, שמצדי היה ברית החיים והשלום – שע״י הברית הבטחתי לו חיים ושלום. כמ״ש הנני נותן לו את בריתי שלום, כמ״ש ושמרו משמרתך וכו׳ ולא ימותו גם הם גם אתם (במדבר ח׳) ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו (שם), והברית מצדו היה ואתנם לו מורא וייראני הוא שיירא אותי יראת הרוממות מפני גדולתי. וגם מפני שמי נחת הוא שיחרד מפני ביראת העונש.
מורא – עקב מוראו אותי.
נחת הוא – לא התגאו בגדולתם, בהעבירם על דעתם – שמי, כלו׳ יכלתי וגדולתי ושפלות יציר חומר לערך רוממותי.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) תּוֹרַ֤ת אֱמֶת֙ הָיְתָ֣ה בְּפִ֔יהוּ וְעַוְלָ֖ה לֹא⁠־נִמְצָ֣א בִשְׂפָתָ֑יו בְּשָׁל֤וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י וְרַבִּ֖ים הֵשִׁ֥יב מֵעָוֺֽן׃
The law of truth was in his mouth, and unrighteousness was not found in his lips. He walked with Me in peace and uprightness, and turned many away from iniquity.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אוֹרַיְתָא דְקוּשְׁטָא הֲוָה בְּפּוּמֵיהּ וְשִׁקְרָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּסִפְוָתֵיהּ בִּשְׁלָמָא וּבִרְעוּתָא וּבִתְרִיצוּתָא הֲלֵיךְ קֳדָמַי וְסַגִיאִין אֲתִיב מֵחוֹבָא.

רמז תקפח

תורת אמת היתה בפיהו – שלא טמא את הטהור ולא טהר את הטמא, ועולה לא נמצא בשפתיו שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור, בשלום ובמישור הלך אתי שלא הרהר אחר דרכי המקום כדרך שלא הרהר אברהם, ורבים השיב מעון שהשיב פושעים לתורה. ואומר מישרים אהבוך.
תורת אמת היתה בפיהו – במשה כתיב ומשפטיו עם ישראל שהיה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחברו שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי. ר׳ יהודה אומר תורת אמת היתה בפיהו אלו דברים ששמע מרבו, ועולה לא נמצא בשפתיו אלו דברים שלא שמע מרבו.
בשלום ובמישור הלך אתי – ר׳ מאיר אומר מה תלמוד לומר ורבים השיב מעון מלמד שהיה אהרן מהלך אם פגע בו אדם רע או רשע נתן לו שאלת שלום, למחר בקש אותו האיש לילך ולעבור עבירה, אמר אוי לי איך אשא עיני ואראה את אהרן בושתי ממנו שנתן לי שלום, נמצא ואתו האיש נמנע מלילך לעבור עבירה, וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה הולך אהרן ויושב לו אצל אחד מהם ואומר לו ראה בני חברך מהו עושה מטרף לבו מחנק עצמו תולש בשערו ואומר אוי לי איך אשא עיני בחברי בושתי ממנו שאני הוא שסרחתי עליו, והיה יושב אצלו עד שהיה מוציא כל קנאה שיש בלבו, שוב הולך אצל חברו ועושה לו כך, וכשפגעו זה בזה גפפו וחבקו זה לזה, שנאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל.
בשלום ובמישור הלך אתי – אהרן ואלעזר ופנחס וכן במעשה העגל השיבו כל שבטם מעון, שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי (שמות ל״ב:כ״ו).
In peace and equity he went with Me Aharon, Eleazar, and Phinehas and so in the episode of the calf, they brought back all their tribe from iniquity, as it is said, "all the children of Levi gathered to him" (Shemot 32:26).
תורת אמת היתה בפיהו – שבאמת היה מורה הוראות לישראל.
ורבים השיב מעון – בדבר זה שהיה מורה הוראות לישראל ומשפטים ישרים.
תורת – אמר יפת: זה נאמר על אהרן.
ור׳ ישועה אמר: על פנחס.
והנכון: כי על שניהם אמר, ועל בניהם הקדושים, כי ככה ראוי להיות כהן גדול.
היתה בפיהו – איננו מקבל שוחד.
ועולה – לשאת פנים.
בשלום – עם ישראל.
ומישור – לעשות מצותי.
ושתורת אמת היתה בפיהו – ושעולה לא נמצאא בשפתיו – במשפטיי ותורותיי שיורה לעמי
ושבשלום ובמישור הלך אתי – להדריך עמי בדרך ישרה ושרבים השיב מעון למונעם מחטוא לו.
א. בכ״י: תמצא.
תורת אמת היתה בפיהו – כמו שהיתה תורת י״י בפיו שהיה מורה אותה לרבים כן היתה בלבו זהו תורת אמת שלא היה אחד בפה ואחד בלב זהו ועולה לא נמצא בשפתיו.
בשלום ובמישור הלך אתי – בשלום שהיה דבק בי לעשות חפצי על דרך יעשה שלום לי (ישעיהו כ״ז:ה׳) ובמישור שהלך בדרכי בני אדם בדרך ישרה ובשניהם הוא אתי כי באלה חפצתי לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ (ירמיהו ט׳:כ״ג).
ורבים השיב מעון – שהיה מורה התורה תמיד לכל ורבים שמעו לו והשיבם מעון.
תורת אמת היתה בפיהו ר״ל שאהרן מלבד שהיה ירא אלהים וסר מרע עוד למד דעת את העם בתורת אמת כפי מה שקבלה ממשה ומשה מפי הגבורה, ועולה לא נמצא בשפתיו אפילו בדברי עלמא כי לא היה לו אחד בפה ואחד בלב, וכן דרשו בירושלמי דמסכת פאה (ירושלמי פאה א׳:א׳) תורת אמת היתה בפיהו אלו דברים ששמע מרבו ועולה לא נמצא בשפתיו אלו דברים שלא שמע מרבו. ובכל מעשיו בשלום במישור הלך אתי שהיה משים שלום בין איש לאשתו בין אדם לחברו ובמישור שהיה מישרם בדרכיהם וכמו שאמר (אבות) שהיה אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, והוא אומרו ורבים השיב מעון שבמוסריו ותוכחתו היה משיבם מדרך העון לדרך התורה, וכן דרשו חכמים ז״ל בתורת כהנים (שמיני מלואים מו, א אחרי פג, ב) כל זה על אהרן. ויש מחכמים ז״ל שפירשוהו על ענין העגל שהשיב שבט לוי את כל ישראל מעון. וי״מ אותו על פנחס שנאמר עליו (במדבר כה, יב) הנני נותן לו את בריתי שלום וכן נתן לו חיים ארוכים עד שאמרו שהוא אליהו.
ובמישור – מלשון ישר.
תורת – למד תורה עם העם ולא נטה מדרך האמת.
ועולה וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.
הלך אתי – ר״ל בעבור מצותי היה רודף לעשות שלום בין הבריות ולהדריכם בדרך מישור.
ורבים – ע״י תוכחותיו השיב בני אדם מרובים לכל יעשו העון אשר חשבו לעשות.
בפיהו בשפתיו – שפה חיצונית נגד הפה, ומ״ש בפנים בהבדל בין פה ושפה התבאר אצלי בפי׳ משלי בכ״מ, פה מורה על החכמה, ושפה על הדעת, ולשון על הבינה ואכ״מ להאריך בזה, ועז״א שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי תורה הם דברים מקובלים שזה מגדר החכמה, וכ״ז התבאר בפירוש משלי באורך.
תורת – וע״י יראת ה׳ שיקבע בלבו ישמור דברי ה׳ בין במה שנוגע לתורה ולתעודה בין מה שנוגע למעשה והנהגה. בענין התורה תורת אמת היתה בפיהו – התורה שלמד בפני עצמו היתה תורת אמת כפי החכמה המקובלת מסיני, ועולה לא נמצא בשפתיו – במה שלמד והורה לאחרים הורה כפי ההלכה. ומבואר אצלי שהשפה היא חיצונית נגד הפה ומורה ע״מ שמוציא מן השפה ולחוץ ללמד לאחרים. והתבאר אצלי עוד שהפה ירמוז תמיד על עניני חכמה. והשפה ירמוז על עניני דעת. ר״ל הפה יציין מה שקבל מרבותיו בעניני חכמה שא״א לדעתה מעצמו רק ע״י קבלה. ואמר שקבל קבלת אמת, והשפה תציין מה שמוציא מדעתו בדברים שיש לשכל מבוא בהם. כמו דברים המושגים ע״י החושים או מושכלות ראשונות אשר ידעם מעצמו בידיעה ברורה ויוציאם בשפה לחוץ. ובזה יצוייר עולה אם יטעה בעיונו ויוציא היקשים מתעים. עז״א שעולה לא נמצא בשפתיו. ומה שנוגע להנהגה בשכל המעשי. אם בדברים שבין אדם לאלהים בשלום ובמישור הלך אתי – לא נטה ממצות ה׳ לחלק עליהם. ולא נטה מדרך הישר ומצות התורה. ואם במה שנוגע לאחרים רבים השיב מעון בתוכחותיו ומוסריו. ומפרש נגד מה שלמד את העם בין בתורה בין בהנהגה.
בפיהו – של לוי, כלו׳ בפי הכהנים הלוים בימי קדם; לא הורו לעם כי אם תורת אמת.
השיב מעון – הן ע״י תוכחותם, הן ע״י כשרונם, כי אנשי מופת המה (זכריה ג׳:ח׳).
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) כִּֽי⁠־שִׂפְתֵ֤י כֹהֵן֙ יִשְׁמְרוּ⁠־דַ֔עַת וְתוֹרָ֖ה יְבַקְשׁ֣וּ מִפִּ֑יהוּ כִּ֛י מַלְאַ֥ךְ יְהֹוָֽהי״יֽ⁠־צְבָא֖וֹתא הֽוּא׃
For the priest's lips should keep knowledge, and they should seek the law at his mouth; for he is the messenger of Hashem of Hosts.
א. יְהֹוָֽהי״יֽ⁠־צְבָא֖וֹת =ל,ק,ש1 (געיה באות וי״ו של שם הוי״ה) וכמו כן ברוב הדפוסים וקורן
• א!=יְהֽוָהי״י⁠־צְבָא֖וֹת (געיה באות ה״א הראשונה של שם הוי״ה), וכך אצל ברויאר ומג״ה, וכמו כן במכון ממרא וסימנים. ראו ייבין ו.9 (עמ׳ 72): ״געיה בה׳ החלומה אף על פי שהחולם אינו מסומן, מוכיחה שיש כאן הברה״ (כלומר יש הברה למרות הנוהג שנקודת החולם אינה כתובה בכתר). אמנם השוו ייבין יז.16 (עמ׳ 174) לגבי מקום הגעיה.
• פטרבורג-EVR-II-B-55=יְהֹוָהי״י⁠־צְבָא֖וֹת (אין געיה) וכמו כן בגינצבורג.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

אֲרֵי שִׂפְתֵי כָהֵן יִטְרוּן מַדַע וְאוֹרָאָה יִבְעוֹן מִפּוּמֵיהּ אֲרֵי מְשַׁמֵשׁ קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת הוּא.

רמז תקפט

כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו׳ – אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה׳ צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ה׳ צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו, ור׳ מאיר מיאך גמיר תורה מפומא דאחר, אמר ר׳ שמעון בן לוי ר׳ מאיר קרא אשכח ודריש הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי, לדעתם לא נאמר אלא לדעתי. ר׳ יוסי בר חנינא אמר מהכא שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, מכל מקום קשו קראי אהדדי, הא בגדול הא בקטן. חביבין ישראל כשהוא מכנן אין מכנן אלא בכהונה שנאמר ואתם כהני ה׳ תקראו, חביבין כהנים כשהוא מכנן אין מכנן אלא במלאכי השרת שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו׳, כשהתורה יוצאה מפיו הרי הוא כמלאכי השרת ואם לאו הרי הוא כבהמה וחיה שאינה מכרת קונה.
כי שפתי כהן ישמרו דעת – עליהם מוטל לשמור דעת למה שהרי תורה יבקשו מפיהו, שכבר דבר זה מסור להם: יורו משפטיך ליעקב (דברים ל״ג:י׳).
כי מלאך – שלוחו של הקב״ה הוא – כמלאכי השרת, לשרת לפניו וליכנס לפנים במחיצתו.
For a priest's lips It is incumbent upon them to guard knowledge. Why? Because... teaching should be sought from his mouth This matter has already (Devarim 33:10) been delivered to them. "They shall teach Your judgments to Jacob.⁠"
for he is a messenger the agent of the Holy One, blessed be He; like the ministering angels, to serve Him and to enter into His compartment. [I.e., into the place where God's presence is manifest.]
כי שפתי כהן ישמרו דעת – לכך נתתי לכהנים מתנות כהונה, לפי שיאמרו שפתיהם שיורו דעת וחכמה וישראל יבקשו ממנו הוראה. וכן הוא אומר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשתא והגידו לך את דבר המשפט (דברים י״ז:ט׳).
כי מלאך י״י צבאות הוא – שליח הוא ששלח הקב״ה לישראל להורות אותם משפטים ותורות.
א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״ואל השופט... ודרשת״, ובמקומו: ״וג׳⁠ ⁠⁠״.
כי – דבק, כי בהיות הכהן ישר, ירבו הישרים. והנה שפתי כהן דבק עם אשר למעלה.
כי מלאך – שליח השם הוא בינו ובין ישראל.
כי שפתי כהן – המשרת אלהים ראוי שישמרו דעת שלא ידבר עול ומרמה.
כי שליח י״י צבאות הוא – וראוי שלא יאמר מאתי אלא דבר אמת ונכונה.
כי שפתי כהן ישמרו דעת – כי כן יאות לכל כהן שישמרו שפתיו דעת המצות והחקים להורותם בשפתיו לישראל כמו שאמר בתורה ולהורות את בני ישראל את כל החקים אשר דבר י״י אליהם ביד משה (ויקרא י׳:י״א) ונאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל (דברים ל״ג:י׳) לפיכך יבקשו ישראל תורה מפיהו.
כי מלאך י״י צבאות הוא – כי הוא שליח האל יתברך להורות דברי האל לישראל ותרגם יונתן ארי משמש קדם י״י צבאות הוא.
ואמר שכל זה שזכר מאהרן או מפנחס הוא עצמו ראוי לכל כהן כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כמו שאמר על כל השבט (דברים לג, י) יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, אומר כי מלאך ה׳ צבאות הוא להגיד שהכהן שלוחו של הקב״ה בינו ובין ישראל, ובפרק אין דורשין (מו״ק יז, א) אם מלאך ה׳ צבאות הוא תורה יבקשו מפיהו ואם לאו לא יבקשו תורה מפיהו.
מלאך – שליח כמו ויאמר חגי מלאך ה׳ (חגי א׳:י״ג).
כי שפתי כהן – ר״ל הנה כל זה ראוי לכל כהן כי שפתי כהן ראוים שישמרו את הדעת לדבר בם והראוי הוא שכל בני ישראל יבקשו תורה מפיהו ושהוא ילמדם.
כי מלאך – כי הוא שלוחו של מקום להורותם הדרך הישר וכמ״ש וללוי אמר וגו׳ יורו משפטיך ליעקב (דברים ל״ג:י׳).
כי שפתי כהן ישמרו דעת שהלמודים שלמד לאחרים בשפתיו. שלמד את העם מדברים שחקר עליהם בשכלו שזה גדר הדעת שמורה על דברים שידעם מעצמו בידיעה ברורה, וזה מיוחס להשפתים כנ״ל, שעז״א כי שפתי כהן. הם היו שומרים דעת, לידע הכל בידיעה ברורה ונגד דברים שקבל בקבלה בעניני חכמה שאין עליה מופתי הדעת שזה מיוחס אל הפה.
תורה יבקשו מפיהו – כי הוא קבל תורה הכתובה והמסורה וממנו יבקשוה המקבלים ממנו.
כי מלאך ה׳ צבאות הוא – כי הוא שליח ה׳ ומלאכו. אם לאצור בלבו הקבלה והתורה שנתנה מסיני. אם לשמור דעת קדושים ברוח ה׳ עליו.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) וְאַתֶּם֙ סַרְתֶּ֣ם מִן⁠־הַדֶּ֔רֶךְ הִכְשַׁלְתֶּ֥ם רַבִּ֖ים בַּתּוֹרָ֑ה שִֽׁחַתֶּם֙ בְּרִ֣ית הַלֵּוִ֔י אָמַ֖ר יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָאֽוֹת׃
But you have turned aside out of the way. You have caused many to stumble in the law. You have corrupted the covenant of Levi,⁠" says Hashem of Hosts.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַתּוּן סְטִיתוּן מִן אוֹרְחָא אַתְקַלְתּוּן סַגִיאִין בְּאוֹרַיְתָא חַבַּלְתּוּן קְיָמָא דְעִם לֵוִי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת.
שחתם ברית הלוי – שנו רבותינו הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחים אין נותנים להם תרומות ומעשרות בשכרן, ואם עשו כן חללו, ועליהם הכתוב אומר שחתם את ברית הלוי, ואומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו.
שחתם ברית הלוי – לפי שהיה שבטו של לוי נמולים שנאמר כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו, אמר להם הקב״ה חייכם אע״פ שאברהם התחיל במילה איני קורא אותה אלא על שמכם שנאמר (בהביאכם בני נכר ערלי לב) שחתם ברית הלוי, ברית אברהם אינו אומר אלא ברית הלוי לפי שהיו נמולים נקרא על שמם.
שיחתם ברית הלוי – שאתם מגלים פנים בתורה שלא כהלכה, שהוריתם שאין רע שתגישון עיור לזבוח וחולה ופסח.
ואתם – יוכיח ישראל שלא ישמעו אליהם להביא הגזול.
הכשלתםא – אתם מורי התורה.
א. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34: ״ושבתם״.
ואתם סרתם מן הדרך – ולא די שלא הזהרתם את עמי
אלא הכשלתם רבים בתורה – כגון אילו המביאים בעלי מומין ואתם מקבלים מהן ומקריבין אותם לפני,
ובכך שחתם – לכם ברית הלוי – שכרתי לו וארותי את ברכותיכם.
ואתם סרתם מן הדרך – מדרך הכהנים הראשונים.
הכשלתם רבים בתורה – הפך רבים השיב מעון.
ברית הלוי – ברית שהיתה אתו כמו שאמר.
ואמנם אתם הכהנים בדור הזה לא הייתם בזה התואר כי אתם סרתם מן הדרך ר״ל מן הדרך שזכרתי בכהני השם, הכשלתם רבים בתורה ממה שעשה אהרן שרבים השיב מעון באופן ששחתם ברית הלוי כלומר אותו הברית אשר כרתי את שבט לוי לשרת בשמי ולכבדני אתם שחתם אותו מצדכם, וגם אני מצדי שחתי אותו ברית כי במקום שהייתי נותן לכהן החיים והשלום.
סרתם – מלשון הסרה.
הכשלתם – מלשון מכשול.
ואתם סרתם מן הירך – ר״ל מן הדרך הנזכר הראוי אל הכהנים.
הכשלתם – לא די שלא השיבותם מעון אלא שעוד הכשלתם רבים בדיני התורה.
שחתם ברית הלוי – מה שכרתי ברית עם אהרן ראש שבט הלוי לשרת בשמי ולכבדני הנה אתם שחתם אותו כי בזיתם אותו.
ואתם – הייתם להפך בשני אלה. אם במה שנוגע בינו לבין עצמו סרתם מן הדרך. ואם במה שנוגע להישיר את העם וללמדם חקי התורה הכשלתם רבים בתורה והוראה שלכם. וא״כ שכחתם ברית הלוי שעל שני דברים אלה כרתי אתו ברית.
שחתם – הפרתם בריתכם עמי ולא קיימתם תנאיה המוטלים עליכם.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) וְגַם⁠־אֲנִ֞י נָתַ֧תִּי אֶתְכֶ֛ם נִבְזִ֥ים וּשְׁפָלִ֖ים לְכׇל⁠־הָעָ֑ם כְּפִ֗י אֲשֶׁ֤ר אֵֽינְכֶם֙ שֹׁמְרִ֣ים אֶת⁠־דְּרָכַ֔י וְנֹשְׂאִ֥ים פָּנִ֖ים בַּתּוֹרָֽה׃
"Therefore I have also made you contemptible and lowly before all the people, as you have not kept My ways, but have shown partiality in the law.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַף אֲנָא יְהַבֵית יַתְכוֹן בְּסִירִין וְחַלָשִׁין לְכָל עַמָא כְּמָא דְלֵיתֵכוֹן נָטְרִין יַת אוֹרְחָן דְתַקְנָן קֳדָמַי וְנָסְבִין אַפִּין בְּאוֹרַיְתָא.
וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים – אמר רבי יהודה לברכה דלא מוקמי מינייהו לא רישי נהרי ולא גזירפטי.
{ו}⁠גם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים – כנגד שאתם בוזי שמי. כמו כן תהיו אתם נבזים ושפלים לכל העמים.⁠א
א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״כמו כן... לכל העמים.⁠״
וגם – אתם בזיתם אותי לאמר כי מזבחי בזוי הוא. עתה יוכיח הכהנים שהם נושאים פנים לגדולים.
נבזים ושפלים – כלפי שהיה ראוי שיכבדו אתכם כמלאך י״י צבאות,
ונשאים פנים – לעשירים כנגד העניים.
וגם אנינבזים ושפלים לכל העמים כמו שאתם מבזים אותי כן נתתי אתכם נבזים שהעם שאתם נושאים להם פנים ולא תרצו להוכיחם כדי שיאהבו אתכם אתן אתכם בעיניהם נבזים ושפלים כמו שאומרים בני אדם סהדי שקרי אאגורייהו זילי כפי אשר אינכם שומרים את דרכי מדה כנגד מדה אתם בוזים אותי שאינכם שומרים דרכי ונתתי אתכם נבזים ושפלים.
ונושאים פנים בתורה – אתם נושאים פנים לגדולים בדבר התורה שאמרה לא תקריבו את אלה לי״י (ויקרא כ״ב:כ״ב) וכשהם מביאים קרבן בעל מום תיראו מלהוכיחם ולומר להם קרבן זה פסול הוא.
עתה כמו שאתם בזיתם שמי ככה גם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם שאתם בעיניהם כהדיוטים, כי לא יכבדו אתכם אשר אינכם שומרים את דברי הטובים והישרים ונושאים פנים בתורה שאין תורתכם תורת אמת כתורת אהרן הכהן כי אתם נושאים פנים לבעלים בהביאם קרבנותיהם ולכן לא תוכיחו אותם בהביאם אותם מושחתים:
כפי – כשיעור כמו איש כפי אכלו (שמות י״ב:ד׳).
ונושאים פנים – זה הלשון יאמר על הכבוד והחנופה וכן ופני רשעים תשאו (תהלים פ״ב:ב׳).
וגם אני – ר״ל גם אני אשחית הברית כי אתן אתכם נבזים ושפלים בעיני העם וזהו הפוך החיים והשלום כי חיי הבזיון לאדם נכבד לא יקרא חיים ואין שלום בנפשו.
כפי – כשיעור העון אשר אינכם וגו׳ כשיעור הזה יהיה לכם בזיון ושפלות.
ונושאים פנים בתורה – נושאים פנים לעשירי העם להחניפם במשפטי התורה ומטים הדין.
ונושאים פנים – נושאים פני הדור ואינם מוכיחים אותם.
וגם אני – לכן נגד מה שהיה הלוי מכובד בעיני העם והיה ביניהם כמלאך ה׳ מרומם ומקודש.
נתתי אתכם נבזים בעיני העם. וגם אתם שפלים באמת לכל העם – כי ירדתם ממעלתכם כפי השיעור אשר אינכם שומרים את דרכי – (כמ״ש סרתם מן הדרך). ונושאים פנים לתורה (כמ״ש הכשלתם רבים בתורה) שכפי שהוספתם לרדת ממדרגת הלוי וכהונתו כן ירדתם במורד בבזיון ובשפלות.
ונושאים פנים בתורה – עיין מה שכתבתי למעלה א׳:ז׳; וכאן מסיים פרק ראשון של נבואת מלאכי, ומן פסוק י׳ מתחלת תוכחתו על ענין נשים נכריות שנשאו.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) הֲל֨וֹא אָ֤ב אֶחָד֙ לְכֻלָּ֔נוּ הֲל֛וֹא אֵ֥ל אֶחָ֖ד בְּרָאָ֑נוּ מַדּ֗וּעַ נִבְגַּד֙ אִ֣ישׁ בְּאָחִ֔יו לְחַלֵּ֖ל בְּרִ֥ית אֲבֹתֵֽינוּ׃
Don't we all have one father? Hasn't one God created us? Why do we each deal treacherously against his brother, profaning the covenant of our fathers?
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הֲלָא אַבָּא חַד לְכֻלָנָא הֲלָא אֱלָהָא חַד בָּרָא יָתָנָא מָא דֵין נְשַׁקֵר גְבַר בַּאֲחוֹהִי לַאֲפָסָא קְיָמָא דִי עִם אֲבָהָתָנָא.
לחלל ברית אבותינו – ברית שכרת הקב״ה עם אבותינו בסיני.
to profane the covenant of our forefathers The covenant that the Holy One, blessed be He, formed with our forefathers at Sinai.
איש באחיו – איש עם אחיו.
הלא – פרשה אחרת להזכיר עון אחר שהיו מגרשים נשותיהם, והם בוכות בעבור נשים נכריות, ככתוב בספר עזרא. והיה להם לשום לב לאמר: הלא אב אחד הוא יעקב, אם כן שאבינו אחד ובוראינו אחד, למה נבגד איש באחיו או באחותו, כי בעבור זאת היא הפרשה לחלל ברית אבותינו – שקיבלו את התורה.
והרי אב אחד לכלנו – כעני כעשיר.
הלא אב אחד לכולנו – עתה שב להוכיחם הנביא על עבירה אחרת שנשאו נשים נכריות כמו שכתוב בספר עזרא ואפילו מי שהיתה לו אשה מישראל היה נושא עליה אשה נכרית ואוהבה יותר מן הראשונה ועל זה אמר הלא אב אחד לכולנו כי כולנו בני יעקב כאיש כאשה וכולנו אחים אם כן מדוע נבגד איש באחיו ועוד אמר הלא אל אחד בראנו כלומר באל אחד אנו מאמינים שהוא בראנו לא כאלהי העמים שאתם נושאים נשים מהם לחלל ברית אבותינו כי ברית אבות הוא שלא לבגוד באשתו כי אברהם אבינו אע״פ שלא היו לו בנים משרה לא בגד בה שישא אשה אחרת עליה עד שהיא מרצונה אמרה לו בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה (בראשית ט״ז:ב׳) וכן יצחק אבינו אע״פ שהיתה רבקה עקרה לא נשא אחרת עליה, וכן יעקב אבינו לא נשא מרצונו אשה על נשיו עד שהן נתנו לו רשות מדעתן.
הלא אב אחד לכולנו וכו׳ עד הוגעתם ה׳ בדבריכם (מלאכי ב׳:י״ז): אחרי שהוכיח הנביא את הכהנים ואת העם על חלול ה׳ ובזוי כבוד שמו בענין הקרבנות ראה עוד להוכיחם על שהיו נושאים נשים נכריות, והיו בזה שתים רעות הא׳ שהיו לוקחים נשים גויות עובדות ע״ז וכמ״ש חז״ל (סנהדרין פב, א) כל הבא על הגויה כאלו נתחתן לע״ז שנאמר ובעל בת אל נכר (מלאכי ב׳:י״א). והב׳ שהיו עוזבים את נשותיהם לשפחות ולוקחים את הגויות לגבירות וכמ״ש בפרק המגרש שכשעלו מבבל נתפחמו נשותיהם מפני השמש והניחו אותן ונשאו נשים נכריות והיו בנות ישראל מקיפות את המזבח ובוכות, הוא שמלאכי אומר וזאת שנית תעשו שניה לשטים כסות דמעה משגזלת וחמסת ונטלת יפיה ממנה אתה משלחה, רבי אחא בשם ר׳ חנינא בכל ספר מלאכי כתוב ה׳ צבאות מ״ש הכא דכתיב אלהי ישראל כביכול לא יחול שמי על הגרושין, ולא האשימם הנביא פה ולא ג״כ בספר עזרא שהיו נותנים בנותיהם לגוים כי אם שהיו לוקחים להם נשים נכריות אולי היו עושים זה בחושבם שהם ימשלו בנשותיהם ולא יתפתו לעבוד ע״ז שלהם, אבל בנות ישראל לא הגיעה רשעת הדור להבעל לגוים כי ידעו שבהכרח תמשך האשה אחר עבודת בעלה, גם שחרפה היה להם לתת את בנותיהם לאיש אשר לו ערלה ולכן לא נזכר דבר מזה בתוכחות הנביא מלאכי ועזרא כ״א דבר הנשים הנכריות. זה כלל ענין הפרשה הזאת. ועליו אמר כי חלל יהודה קדש ה׳ אשר אהב (מלאכי ב׳:י״א) וחז״ל פי׳ החלול ההוא בב״ר:
כי חלל יהודה נעשה חולין יהודה וכה״א (פה, א) וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדולמי, וכן פרש״י, ושיהודה היה קדש ה׳ אשר אהב (מלאכי ב׳:י״א). והראב״ע פי׳ כי חלל יהודה קדש ה׳ אשר אהב (מלאכי ב׳:י״א) על הבנים ועל הבנות שהיו הנכריות יולדות להם. והרד״ק פי׳ לחלל ברית אלהינו וקדש ה׳ אשר אהב על דבקות האיש ואשתו כמו שאמר ודבק באשתו והיו לבשר אחד, ושהקדושה בישראל היתה הפרישות מעריות והפריצה בניאוף היא הבגידה כי הנה אברהם לא לקח את הגר כי אם מפני ששרה אשתו בקשה זה ממנו וכן יעקב וכל דבריהם בזה דברי אלהים חיים.
אכן ענין הפסוקים וכונתם נ״ל לפרש בהם ששתי קורבות הם היותר גדולות בין האנשים האחת קורבת האחוה והמשפחה בהסתעפם מאב אחד משותף להם כי יותר יאהב האדם את אחיו ואת קרובו משיאהב את הנכרי. והשני היא קורבת האמונה והדת שהאנשים שהם בעלי דת אחת הם מתאחדים ומתקרבים זה לזה יותר ממה שיעשו בהיות דתיהם שונות עד שאחז״ל מפני זה שבני ישראל ערבים זה לזה. וכבר זכרו אחי יוסף שתי הקורבות האלה לחייבו על האהבה והכפרה בעד חטאתם באומרם אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך והיא הסבה הא׳ מפני קורבת האחוה, ואמרו עוד ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך להעיד על הקורבה השניה אשר מצד הדת והאמונה. והנה הקב״ה בחר שיהיו בעמו שתי הקורבות האלה ר״ל שיהיו מתאחדים ביחס ומשפחה א׳, ולא יהיו עמים שונים מקבלים אמונתו כמו שהיו הנוצרים בדתם והישמעאלים בדתם בהקבץ עמים יחדו וממלכות לקבלה לא כאלה חלק יעקב כי אם מסתעפים מאב אחד היה אברהם וממנו ביצחק שנקרא לו זרע וממנו ביעקב שבחר לו יה והוא ראש והתחלת היחס לאומה בהשתלשלות מוגבל ומסודר, וכבר שבח בלעם האומה בזה באומרו כי מראש צורים אראנו שהם האבות ומגבעות אשורנו שהם האמהות הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב ר״ל שלא נתערב עם הגוים ולא נתחתן בהם כי תמיד שמר יחוסו ומשפחתו ולכן באה עליהם הברכה וזהו מי מנה עפר יעקב וגו׳. ולא לבד באומה בכללה חייב הקב״ה התאחדות המשפחה והיחס ושזרים לא יעברו בו אבל גם במשרתיו רצה שיהיה התאחדות היחס והמשפחה ולכן בחר בשבט לוי לשרתו ולברך בשמו, ולא רצה בבכורות ובכהונה יחד מן המיוחד באהרן קדש ה׳ ובזרעו ולא במשפחה אחרת וגם לא משבט לוי, לפי שכמו שהיה האלוה אחד ומיוחד כך בחר בגוי אחד לא יעבור זר בתוכו ובמשרת אחד לו ולזרעו אחריו, הנה אם כן היה המנהג אחד הוא אלהינו ואין עוד אחר והיה העם המונהג אחד הוא יעקב וזרעו ובגוים לא יתחשב, ועל זאת הכוונה אמר הלא אב אחד לכולנו שהוא יעקב אב וראש יחס ישראל והיא הקורבה הראשונה וההתאחדות האמתי אשר מפאת האחוה, הלא אל אחד בראנו שהוא הקב״ה והיא הקורבה השנית אשר מפאת האמונה שהאל אחד והעם אחד, ובהיות בינינו שתי הקורבות האלה מדוע נבגוד איש באחיו שהוא הבעל באשתו כי זהו כנגד קורבת היחס ואחות המשפחה, לחלל ברית אלהינו כנגד קורבת הדת והאמונה כי בעשותנו זה יתחלל הברית אשר היה בין אלהינו לעמו להיות האל אחד והעם אחד.
נבגד – ענין פשע ומרד.
באחיו – ענינו אחוה וקורבה.
לחלל – ענין הבטול וההפרה.
הלוא אב אחד לכולנו – עתה חזר להוכיחם עוד בדבר אחר שבה הוא סבה שלא יתרצה ה׳ בקרבנותיה׳ והוא הבגידה שבגדו בנשותיהם הכשרות כאשר יאמר בענין ופתח ואמר הלא אב אחד לכלנו כי כלנו בני אדם הראשון אנחנו ויש לנו קירבה מפאת הגוף והלא אל אחד בראנו ר״ל הלא נפשות הישרים אצולות מאתו ממקור מחצבת הקדש ויש א״כ לנו קורבה מפאת הנפש.
מדוע – ר״ל ובהיות כן מדוע נבגד איש באחיו ר״ל באשתו שיש לו אחוה עמה מפאת הגוף ומפאת הנפש כי כשעלו מן הגולה שזפתן השמש ונשחרו ונמאסו בעיני בעליהן ונשאו עליהן נשים נכריות והוכיחם הנביא על זה ואמר מדוע נבגד בהן לחלל עוד בהבגידה ההיא את ברית אלהינו כי התורה אסרה זאת הדבר הזה קבלנו בברית בכללות כל דברי התורה.
הלוא – אחר שהוכיחם על עניני הקרבנות מתחיל להוכיחם על שהיו נושאים נשים נכריות. והיו בזה שתי רעות א] שנשאו בת אל נכר. ב] שנשים הנכריות היו כגבירות ונשיהם הישראליות היו כשפחות בעיניהם להנכריות. והנה בלקחם נשים מבני עמם היה בזה זווג הגון, אם מצד קורבת המשפחה שכולם בני אבות המובחרים, אם מצד קורבת הדת והאמונה ששניהם מאמינים באל אחד. ובזה התחברו והיו לבשר אחד וילדו זרע אלהים כמוהם אבל כשלקחו בת אל נכר פגמו באחדות המשפחה. ועז״א הלא אב אחד לכולנו – וגם באחדות האמונה, ועז״א הלא אל אחד בראנו ר״ל כולנו בני ישראל בני אב אחד ומאמינים באל אחד, לא כן עובדי אלילים שהם ממשפחות שונות ומאמינים באלהים שונים, ואיך תקחו בת אל נכר שבזה תפגמו באחדות המשפחה, ועז״א מדוע נבגד איש באחיו – וגם באחדות האמונה ועז״א לחלל ברית אבותינו שכרתו ברית לאל אחד.
מדוע נבגד וגו׳ – מה שאמרו הם רז״ל ״כל ישראל ערבים זה לזה״ הוא אמת ויציב, ויתאמת לא בבני ישראל בלבד, רק בכל אומה ולשון שתמשולנה בין אישיהם אחוה ואחדות, וזה ענין והוא איש אחד לא גוע בעונו (יהושע כ״ב:כ׳) ומקראות אחרים כמהו הנראים בהשקפה ראשונה כמשפט עול ח״ו, ואינם כי אם דבר טבעי הנמשך מחברת בני אדם יחד, ובודאי תועליות חברתם הן כפל כפלי כפלים על הנזקים שיבאו להם ממנה בגרוע איזה מהם מחובותיו לחברה שבה הוא נכלל; ונשוא נשים נכריות הוא בודאי בגד נגד כל אומת ישראל שברבות הימים תחוש ממנו נזק רב, כי מדותיה ותכונותיה הישרות והנכונות שעד היום היו בה מלידה ומבטן ומהריון תאבדנה ממנה מעט מעט ותלך ותשוה ליתר גויי הארצות, בעוד שאלהינו שָׂמָנוּ מעולים במדות ובתכונות על כל משפחות האדמה.
לחלל וגו׳ – בסיני כרתו ברית עם ה׳ לשמור תורתו (סוף פרשת משפטים), ויסוד כל התורה כולה היא אהבה ואחוה שלום וריעות.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) בָּגְדָ֣ה יְהוּדָ֔ה וְתוֹעֵבָ֛ה נֶעֶשְׂתָ֥ה בְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבִירוּשָׁלָ֑͏ִם כִּ֣י׀ חִלֵּ֣ל יְהוּדָ֗ה קֹ֤דֶשׁ יְהֹוָה֙י״י֙ אֲשֶׁ֣ר אָהֵ֔ב וּבָעַ֖ל בַּת⁠־אֵ֥ל נֵכָֽר׃
Judah has dealt treacherously, and an abomination is committed in Israel and in Jerusalem; for Judah has profaned the holiness of Hashem which He loves, and has married the daughter of a foreign god.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שְׁקַרוּ דְבֵית יְהוּדָה וְתוֹעֶבְתָּא אִתְעֲבִידַת בְּיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשְׁלֵם אֲרֵי אֲפִיסוּ דְבֵית יְהוּדָה נַפְשֵׁהוֹן דַהֲוָת קַדִישָׁא קֳדָם יְיָ דִרְחַם וְאִתְרְעִיאוּ לְמִסַב לְהוֹן נְשִׁין בְּנַת פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא.
בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל – א״ר יהודה זה ע״א וכה״א כן בגדתם בי בית ישראל נאם ה׳.
ותועבה נעשתה בישראל – זה משכב זכור, וכה״א ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא.
כי חלל יהודה קדש ה׳ אשה אהב – זו זונה, וכה״א לא יהיה קדש בבני ישראל, ובעל בת אל נכר זה הבא על הכותית, וכתיב בתריה יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה ער ועונה אם ת״ח הוא לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה׳ צבאות, א״ר חייא בר אבויה כל הבא על הכותית כאלו נתחתן בע״א שנאמר ובעל בת אל נכר.
ד״א בגדה יהודה – כפרת יהודה, שקרת יהודה.
כי חלל יהודה – נעשה חולין יהודה.
ובעל בת אל נכר – וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדולמי ושמו חירה.
כי חלל יהודה – את עצמו שהיה קדש לי״י ראשית תבואתו (ירמיהו ב׳:ג׳).
ובעל בת אל נכר – שנשאו נשים נכריות בבבל ואפילו הכהנים כמו שמפורש בספר עזרא (עזרא ט׳:א׳-ב׳)
ורבותינו אמרו (בבלי מגילה ט״ו.): מלאכי זה עזרא.
for Judah has profaned himself, who was the holy one of the Lord, the first of His grain.
and married the daughter of a foreign god that they married gentile women in Babylon, and even the priests, as is delineated in the Book of Ezra (chap. 9 and 10). Our Sages said that Malakhi is Ezra.
כי חלל יהודה קודש י״י אשר אהב – כך מפרש בבראשית רבא: כשחזרו מגלות בבל נתפחמו פניהם שלנשים מחום השמש והיו מגרשין אותן והושיבו תחתיהן נשים נכריות.
ובעל בת אל נכר – אחר לשון שתופש שקורא לאשה יהודית קודש י״י על כן קורא לנכרית בת אל נכר.
בגדה – קדש השם לישראל בנים ובנות, ככתוב: מכעס בניו ובנותיו (דברים ל״ב:י״ט).
ובעל – מגזרת: כי יבעל בחור בתולה (ישעיהו ס״ב:ה׳).
בת אל נכר – עובדת עבודה זרה, והטעם שאינה מאב אחד ומאל אחד.
קדש י״י אשר אהב – היא קדושה שקידש את זרע ישראל מכל העמים.
ובעל בת אל נכר – במקום בת עם י״י.
בגדה, ובירושלם – כלומר אפילו בירושלם שהוא מקום בית המקדש עשו התועבה הזאת.
קדש י״י אשר אהב – דבוק האיש והאשה הוא קדש לי״י דכתיב ודבק באשתו (בראשית ב׳:כ״ד), וצוה לישראל שיהיו קדושים והקדוש הוא שלא ישלחו עצמם אל כל אשה כמו שעושים הגוים, ובסוף העריות אמר קדושים תהיו, וישראל ג״כ נקראו קדש כמו שאמר קדש ישראל לי״י (ירמיהו ב׳:ג׳), והנה הם מחללים אותו הקדש שהיא בת ישראל ונושאים נכריות עליהן זהו ובעל בת אל נכר כלומר בת שעובדת עכו״ם הפך מה שאמר אל אחד בראנו (מלאכי ב׳:י׳).
ורז״ל פירשו כי כל הבא על הגויה כאלו נתחתן לעכו״ם דכתיב ובעל בת אל נכר וכי בת יש לו לאל נכר אלא זה הבא על העכו״ם.
וביאר מה היא הבגידה וחלול הברית ההוא באומרו בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל להתערב בזרע ישראל הטהור בנות הגוים הארורים, וגם בירושלם העיר הקדושה נעשתה התועבה ההיא וזהו כולו כנגד המשפחה והיחס. ואמנם כנגד התאחדות הדת אמר כי חלל יהודה קדש ה׳ אשר אהב ובעל בת אל נכר כלומר שקדש ה׳ אשר אהב והוא התאחדות האומה במשפחתה מבלי ערוב עם זר עמה והשתלשלות יחוסה בטהרה ונקיון יהודה חלל אותו במה שנשא נשים נכריות, ובזה חלל ברית אלהינו מהיחוד אשר עשה בעמו וחסידיו וחלל אותו קדש אשר סדר בהשתלשלותו דומה להשתלשלות שרי מעלה.
בגדה יהודה – הנה יהודה עשה דבר בגידה והתועבה נעשתה בישראל בהיותו יושב בתוך עמו כי אם היה נפרד מישראל ללכת לעם אחר ולקחת שם אשה לא היה המעשה רע כ״כ כמו שהוא בתוך עמו ונושא עכו״ם.
ובירושלים – ר״ל ועוד הוסיפו אשמה לעשות זאת בירושלי׳ עיר הקדש.
כי חלל יהודה קדש ה׳ – ר״ל כי חלל את עצמו שהיה קדש לה׳ ועתה נתחלל במה שאהב ונשא בת עכו״ם.
בגדה יהודה – הוא נגד הבגידה במשפחה.
ותועבה נעשתה בישראל – הוא נגד מה שנשאו נשים עובדות אלילים שחוץ מן הבגידה הוא מעשה תועבה, וזה נעשה בין בישראל ובין בירושלם שגם שם היה להם נשים נכריות, ובאר כי חלל יהודה קדש ה׳ במה שאהבה ובעל בת אל נכר שיש בזה בגידה במה שאהב, ותועבה במה שבעל בת אל נכר.
קדש ה׳ – תורתו הקדושה אשר אהב וחפץ שבני אדם ישמרוה.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) יַכְרֵ֨ת יְהֹוָ֜הי״י֜ לָאִ֨ישׁ אֲשֶׁ֤ר יַעֲשֶׂ֙נָּה֙ עֵ֣ר וְעֹנֶ֔ה מֵאׇהֳלֵ֖י יַעֲקֹ֑ב וּמַגִּ֣ישׁ מִנְחָ֔ה לַיהֹוָ֖הי״י֖ צְבָאֽוֹת׃
Hashem will cut off, to the man who does this, him who wakes and him who answers, out of the tents of Jacob, and him who offers an offering to Hashem of Hosts.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְשֵׁיצֵי יְיָ לִגְבַר דְיַעְבְּדִנָהּ בַּר וּבַר בַר מִקִרְוֵי יַעֲקֹב וְאִם כָּהֵן הוּא לָא יְהֵי לֵיהּ מַקְרִיב קוּרְבָּנָא בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ צְבָאוֹת.
ער ועונה – ער בחכמים ועונה בתלמידים. ער – לשון אדם חריף.
ומגיש מנחה – ואם כהן הוא לא יהא לו בן מגיש מנחה.
one of acuity or erudition An ingenious one among the students, and one who can answer among the sages. עֵר An expression of an ingenious person.
and one who offers up an offering And if he is a priest, he will not have a son who offers up an offering.
יכרת י״יא לאיש אשר יעשנה – עבירה זו, יכרת לו הקב״ה בן.
{ער} ועונה מאהלי יעקבער – כארנייא בלעז. כמו {ו}⁠מתערה כאזרח רענן (תהלים ל״ז:ל״ה).
ומגיש מנחה לי״י – אם יהיה כהן נולד באיסור לא יהיה מגיש מנחה.
א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״יכרת י״י״.
יכרתער ועונה – מטעם העניין: בן ונכד.
ויפת אמר: כאשר תלין נפשו יהיה בנו ער ועונה כי לא נכרתה משפחתו. ואם העושה זאת התועבה כמו אשר יעשנה הוא כהן, לא יהיה לו בן מגיש מנחה.
ער – כמו ומתערה כאזרח רענן (תהלים ל״ז:ל״ה).
{וענה} – דר, לשון מעונה, וענינו יורה עליו, מאהלי יעקב.
ואם כהן הוא, {ו}⁠מגיש מנחה
יכרת י״י, ער ועונה – כלומר שלא ישאר בביתו חי שלא יהיה בביתו מי שיענה הקורא שם, וער הפך המת שהוא ישן כמו שאמר פן אישן המות (תהלים י״ג:ד׳) ישנתי אז ינוח לי (איוב ג׳:י״ג).
ויונתן תרגם ער ועונה – בר ובר בר.
ורז״ל פירשו אם תלמיד חכם הוא לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לי״י צבאות כי גם מן הכהנים נשאו נשים נכריות (עזרא י׳:מ״ד) כמו שכתוב בספר עזרא.
ולכן יהיה עונש העושה זה שיכרית ה׳ לו ער ועונה ר״ל שלא ישאר ממנו זרע חי שהחי הוא הער והמת הוא כישן, ואחרי שהאיש החוטא הזה הפסיק שלשלת יחוסו ומשפחתו יכרת ה׳ ער וחי שישאר בביתו ויהיה עונה לקורא לפתח ביתו והענין שלא ישאיר ממנו בן וזרע כלל וכמו שת״י. ובפרק אלו הנשרפין (סנהדרין פב, א) דרשו אם ת״ח הוא יכרת ה׳ לו ער בחכמים ועונה בתלמידים אם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה׳ צבאות, ופרט בזה הכהנים לפי שגם הם נכשלו בנושאם נשים נכריות כמו שמפורש בספר עזרא.
ער – מלשון התעוררות.
ועונה – מלשון עניה ותשובה.
מאהלי – ר״ל מאהלי תורה.
ומגיש – מקריב.
מנחה – תשורה וקרבן.
אשר יעשנה – הדבר הזאת.
ער ועונה מאהלי יעקב – שלא יהיה לו באהלי יעקב הם בתי מדרשות שם לא יהיה לו לא ער ולא עונה ער הוא תלמיד המעורר לשאול לרבו ספקותיו ועונה הוא חכם ועונה ומשיב על שאלות הספקות.
ומגיש מנחה – רצה לומר ואם העושה זאת הוא כהן יכרת מזרעו מי המקריב קרבנות לפני המקום.
יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה ער ועונה ר״ל שלא ימצא בביתו מי שהוא ער מן השינה כי כולם יישנו שינת עולם ואף לא ימצא המתנמנם קצת עד שיוכל לענות אם יקראו אותו ויעוררוהו משנתו. וכמ״ש חז״ל ה״ד מתנמנם נים ולא נים תיר ולא תיר דקרי ליה ועני, ויכוין בזה או על שינת המות. או כמ״ש חז״ל שפי׳ על תרדמת הנפש המשכלת, כמ״ש לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים, ששכל החכמים הוא ער לגמרי, ושכל התלמידים הגם שהוא מתנמנם מ״מ אם מעוררים אותו הוא עונה ומתעורר. וכן אם הוא כהן לא יהיה בביתו מגיש מנחה לה׳ – כי הילדים ילכו אחרי אמותיהם הנכריות ולא יהיה להם חלק לא בתורה ולא בעבודה.
ער וענה – לפ״ד הוא משל לקוח משני בני אדם ממשפחת אחת הישנים בחדר אחד, ואחד מהם ניעור משנתו וקורא לחבירו לספר עמו וזה עונהו, ורוצה לומר כל מדבר, כל בני משפחתו; ודעת מהח״ר יח״ק שרצונו אדם שיש לו שכל ניעור העונה לשואלו דבר; עוד מצאנו תאר ערירי למת בלא בנים; ויונתן תרגם בר ובר בר, ומהר״ר אהוד לולי בתרגומו החזיק בדעה זו.
ומגיש וגו׳ – מכ״ש שיכרית; ולפי דעת מהח״ר יח״ק אין צורך לכ״ש זה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) וְזֹאת֙ שֵׁנִ֣ית תַּעֲשׂ֔וּ כַּסּ֤וֹת דִּמְעָה֙ אֶת⁠־מִזְבַּ֣ח יְהֹוָ֔הי״י֔ בְּכִ֖י וַאֲנָקָ֑ה מֵאֵ֣ין ע֗וֹד פְּנוֹת֙ אֶל⁠־הַמִּנְחָ֔ה וְלָקַ֥חַת רָצ֖וֹן מִיֶּדְכֶֽם׃
This again you do: you cover the altar of Hashem with tears, with weeping, and with sighing, because He doesn't regard the offering any more or receive it with good will at your hand.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְדָא תִּנְיָנוּת דִי אַתּוּן עָבְדִין חֲפַת דִמְעַתָא יַת מַדְבְּחָא דַייָ דִי בָּכָן וְדִי מְדַנְקִין מִדְלֵית עוֹד אִתְפְּנָאָה לְקוּרְבָּנָא וּלְקַבָּלָא יָתֵיהּ בְּרַעֲוָא מִיֶדְכוֹן.
וזאת שנית תעשו כסות דמעה וגו׳ – אר״א כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה׳ וגו׳ ואמרתם על מה על כי ה׳ העיד בינך ובין אשת נעוריך. אמר ר׳ יוחנן בשעה שעלו ישראל מן הגולה נתפחמו פני נשותיהן של ישראל מפני החמה והניחום ונשאו נשים נכריות והיו נשי ישראל מקיפות את המזבח ובוכות הוא שמלאכי אומר וזאת שנית תעשו, שנית לשטים, כסות דמעה את מזבח ה׳ בכי ואנקה, אמר הקב״ה משגזלת וחמסת ונוולת יפיה אנה אתה משלחה, ר׳ יוחנן בשם ר׳ חנינא בכל ספר מלאכי כתיב ה׳ צבאות וכאן כתיב אלהי ישראל שנאמר כי שנא שלח אמר ה׳ אלהי ישראל אלא לא יחול שמי על הגרושין אלא אלהי ישראל בלבד.
שנית תעשו – הראשנה שהוכחתי הרבה היא קשה ישראל שנשא גויה ואפילו הוא פנוי, וזאת שנית קשה ממנה שהנשואי ישראליות נשאו עליהם את הנכריות לפי שנתפחמו ישראליות ברעב ובגולה ונתגנו עליהם, והיה מושיבה בביתו צָדֿוּא ובאלמנות חיות והנכרית היתה גברת.
כסות דמעה את מזבח י״י – שהיו באות לפני המזבח ובוכות לפניו ואומרות מה חטאנו ומה מצאו אנשינו בנו עול הננו לפני המזבח להבדק כסוטות.
מאין עוד פנות וגו׳ – עד שאינכם כדי שאפנה אל מנחתכם ולקחת ריצוי מידכם.
אנקה – לשון אנחה שאדם מצטער בלבו, דֵמוֹנִישְימֵנט. ואב לכולם האנק דום (יחזקאל כ״ד:י״ז). ואם אנקה לשון צעקה, היכן הדממה. ותרגומו: דמדנקין, וכן תרגום ונקוטתם בפניכם (יחזקאל כ׳:מ״ג, ל״ו:ל״א) ותדנקון, לשון אדם הנוהם ומצטער בעצמו.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, והשוו רש״י דברים ל״ב:י׳ (כ״י לייפציג 1), רש״י ישעיהו ה׳:ו׳, רש״י איוב ל׳:כ״ד, רש״י דניאל ג׳:י״ד. בכ״י אוקספורד 127: ״צרורה״.
And this second thing you do The first matter concerning which I reproved you is, indeed, very grave, for one to have married a gentile woman even if he was unmarried; but this second matter is graver, for those [who were] married to Israelite women and married gentile women in addition to them. [The men did this] because the Israelite women became black from hunger and from exile, and became repugnant to them. [Such a man] would, therefore, sit her [his Israelite wife] in his house, bound in living widowhood, and the gentile wife would be the chief wife.
to cover the altar of the Lord with tears For the [Israelite wives] would come before the altar of the Lord and weep before it, saying, "What have we sinned? And what wrong have our husbands found in us? Behold! We are before the altar to be tested as suspected adulteresses.⁠"
such that he will no longer turn, etc. So that you are not fit for Me to turn to your offering or take any thing willingly from your hand.
and sighing an expression of sighing, that a person feels pain in his heart; demonisement in Old French, groaning. The source of all of them is, "Be silent in groaning" (Yechezkel 24:17). But if אֳנָקָה is an expression of a cry, where is the silence? The Targum of this word is דִמְדַנְקִין, and so did Jonathan translate "And you shall sigh before yourselves ותְדַנְקוּן" (ibid. 30:43). [This is] an expression of a person who roars and feels pain within himself.
וזאת שנית תעשו – מפרש בבראשית רבא: {ו}⁠זאת שנית – שנייה לשיטים.
כסות דמעה את מזבח י״י בכי ואנקה – כשהיו מגרשין נשותיהן היו באות אצל מזבח י״י ובוכות ואומרות אם חושדין בנו בעלינו שנטמאנו בסתר הרי אנו מזומנת ליבדק במי המרים. וחטאתכםא גורם שאין הקב״ה פונה למנחתכם.
א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162: ״וחט זה״.
וזאת – טעם שנית – כי האחת הגזול ובעל מום, והשיני כי מזבחי מכוסה דמעה בכי ואנקה, בעבור בנות ישראל הבוכות, ולא אפנה עוד אל מזבחותיכם, ואין לי רצון בה.
הרי בגידות אחת שאתם בוגדים בנשותיכם. וזאת – בגידות שנייה אשר אתם עושים שדמעת נשותיכם באה לפני, לפני מזבחי
בהביאכם קרבן ומעכבת דמעתכם רצוי הקרבן מאין עוד פנות אל המנחה.
וזאת שנית תעשו – שנית למה שזכר תחלה בזיון המזבח בבעל מום אמר עוד שנית תעשו למזבח שאתם גורמים כסות דמעה את מזבח י״י שבאות נשיכם הישראליות ובוכות עליו לפני על החמס שאתם עושים להן שאתם נושאים עליהן נשים נכריות והנכריות אהובות והישראליות שנואות והם באות לפני בבכי ואנקה ומכסות את המזבח דמעה.
מאין עוד פנות אל המנחה – דין הוא שלא אפנה עוד אל מנחותיכם שתקריבו על המזבח כי במזבח עשיתם קרבן בעל מום וגזול, ודמעת הנשים המעידים עליכם רעותיכם ואינו מן הדין שאפנה אל מנחותיכם.
ולקחת רצון מידכם – שיהיה לרצון לכם.
ולפי שמלבד הרעה אשר היו עושים ההורים ליחוסם ומשפחתם ודתם בזה היו עושים עוד עלבון גדול לנשותיהם שהיו מניחין אותן כדי לקחת הנכריות, לכן אמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה רוצה לומר ומלבד הפסד המשפחה והאחדות וערוב הע״ז בתוך עם הקדש הנה עוד רעה שנית תעשו שאתם גורמים לכסות דמעה את מזבח ה׳ בכי ואנקה מהנשים הישראליות הבוכות שמה על עלבונן שמפני זה אין ראוי לפנות אל המנחה הנקרבת שמה ואין לי רצון בה. והראב״ע פירשו וזאת שנית תעשו שהראשונה שעשיתם במזבח היא הקרבת הבעלי מומין והגזול, והשנית כסות דמעה בנות ישראל העלובות.
כסות – מלשון כסוי.
ואנקה – ענין צעקת אנחה כמו אנקת אסיר (תהלים ק״ב:כ״א).
פנות – מלשון הפנה וסבוב.
וזאת שנית תעש – רצה לומר מלבד הבזיון שעשיתם למזבח לקראו שלחן מגואל ונבזה שהוא סיבה למאס בקרבנותיכ׳ תוסיפו לעשות עוד דבר שנית בבזיון המזבח במה שעל ידיכם מכסה דמעה את מזבח ה׳ והדמעה בא מבכי ואנקה לפי שלפעמים יזלו דמעה משמחת השחוק וכדומה לכן אמר שהדמעה באה היא מבכי ואנקה מה שהנשים עומדות סביב למזבח ובוכות על עלבונן.
מאין עוד – מבלי אין עוד מצוא צד זכות לשאפנה אל המנחה שאתם מקריבים על המזבח ולקחת מידכם דבר מה ברצון.
ולקחת – נפל למ״ד פ״א הפעל והלמ״ד הוא לשימוש.
וזאת שנית תעשו – חוץ מזה תעשו עון אחר מה שהנשים העבריות הם מעונות תח״י הנכריות והם מכסות את המזבח בדמעות ובכי ואנקה עד שא״א עוד שיפנה אל המנחה שלכם ולקחת רצון מידכם כי הם מוסרות עליכם דין לשמים לפני המזבח, וכמ״ש שלמה בתפלתו כי יחטא איש לאיש ונשא בו אלה וכו׳ ובא אלה לפני מזבחך ואתה תשמע השמים וכו׳.
שנית – מלבד כיעור המעשה מצד עצמו, תגרמו שנשיכם תבאנה בבית המקדש לפני מזבח ה׳ ותצעקנה חמס עליכם; או לא בלבד הרווקים שאין להם אשה חבקו חיק נכריה, כי גם הנשואים שכרתו ברית נאמנוּת לנשיהם, שלא ירבו נשים עליהן; והפרש יש בין נשים וַאֲמָהוֹת (וכי ימכר איש את בתו לאמה וגו׳, ע״ש) ובין שפחות, שאלה תשארנה לעולם בעבדותן כמו הגר תחת עבדות שרה (הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך, פרשת לך לך), ומיום לדתן אם הן ילידות בית או מיום קנות אותן היו מחונכות בתורת משה ולא הניחו אותן לעבוד אל זר, לא כן הנקראות נשים, והראיה מנשי שלמה; וגם לבן התנה עם יעקב ואם תקח נשים על בנותי (פרשת ויצא), וגם הוא בעל שתי שפחותיו ברשות נשיו, וגם לאברהם היו פלגשים מלבד הגר שהיתה שפחה (ולבני הפלגשים אשר לאברהם, סוף פרשת חיי שרה), אבל לא נשא אשה (קטורה) עד אחרי מות שרה.
מאין עוד פנות – באופן שלא יהיה עוד שיפנה ה׳, ומליצה זרה היא.
רצון – קרבן ברצון, ובכל הסימן קצרה דִבֵּר כראוי לענין.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) וַאֲמַרְתֶּ֖ם עַל⁠־מָ֑ה עַ֡ל כִּֽי⁠־יְהֹוָה֩י״י֩ הֵעִ֨יד בֵּינְךָ֜ וּבֵ֣ין׀ אֵ֣שֶׁת נְעוּרֶ֗יךָ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ בָּגַ֣דְתָּה בָּ֔הּ וְהִ֥יא חֲבֶרְתְּךָ֖ וְאֵ֥שֶׁת בְּרִיתֶֽךָ׃
Yet you say, 'Why?' Because Hashem has been witness between you and the wife of your youth, against whom you have dealt treacherously, though she is your companion, and the wife of your covenant.
תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאִם תֵּימְרוּן עַל מָה עַל דַייָ אַסְהִיד בֵּינָךְ וּבֵין אִתַּת יַנְקוּתָךְ דִי אַתְּ שַׁקַרְתְּ בָּהּ וְהִיא שׁוּתַּפְתָּךְ וְאִתַּת קְיָמָךְ.
ואמרתם – והתשובה: על כי השם היה עד בינך ובין כל אחד ואחד ובין אשת נעוריו.
העיד – כי בכריתות ברית אלהים באת עמה לפניו כדכתיב ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם י״י אלהים ותהיי לי (יחזקאל ט״ז:ח׳) והוא מעיד בך
אשר אתה בגדת בה – לשלחה מביתך חנם שלא מצאת בה ערות דבר,
והרי היא חברתך – שחיברת לך.
ואשת בריתך – שכרתה לה ברית.
ואמרתם – ואם תאמרו.
על מה – על דבר נשותינו לא יקבל מנחותינו, והתשובה.
על כי י״י העיד – הוא העיד בינך ובינה שאין אתה אוהב אותה ואין לבך עמה והוא עד עליך אשר אתה בגדת בה.
והיא חברתך – והיא היתה חברתך מקדם מימי נעורים, והנכון לפרש כי שני ענינים אמר היא חברתך אעפ״י שאיננה אשת נעוריך כל שכן כשהיא אשת נעוריך שיש לך לאהוב אותה יותר ולא למאסה כמו שאמר בישעיה ואשת נעורים כי תמאס (ישעיהו נ״ד:ו׳), ואמר אחר כך ואשת בריתך כי כרתה ברית בינך ובינה כשלקחתה לאשה תהיה אשת נעורים או אינה אשת נעורים ואתה נושא עליה אשה אחרת נכרית זו היא בגידה גדולה כי אם היתה ישראלית זהו מנהג העולם לישא אשה על אשה ושיהיו לו נשים רבות אם ירצה אבל לקחת נכרית זו היא רעה רבה שתראה לעיניה נכרית גברת כמוה או יותר ממנה ודין הוא שתבכנה עליכם נשותיכם.
וזה שהיה מעזותם שהיו אומרים על מה רוצה לומר מה המה בוכות כאלו אינם יודעים למה תבכינה, וביאר שהוא לפי שה׳ העיד בינך ובין אשת נעוריך, והכוונה בעדות אצלי היא שהאיש הנושא את אשתו בברכת קדושין ונשואין הנה הש״י הוא עד באותה כתובה ובאותם נשואין ולכן האשה כשבעלה יקח אחרת עליה תלך עם אלה עד האדון אשר היה שם להתרעם על זה בעבור שבפניו נכתבו ובפניו נחתמו נשואיה וזהו על כי ה׳ העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדת בה, והיא שמרה מה שהיתה חייבת ומה שהיה מוטל עליה מן הצניעות והכושר כי היא חברתך ואשת בריתך ואתה הוא הבוגד ולכן תתרעם לפניו יתברך, וכן אמרו חכמים ז״ל שהיו בנות ישראל אומרות לפני המזבח מה מצאו אנשינו בנו עול הננו לפני המזבח להצטדק כסוטה.
בגדתה בה – בדפוס ישן בגדת בלא ה״א ואין לחוש עליו.
ואמרתם – ואם תאמרו על מה יצא הקצף כי תכחשו לומר שמצאתם בהן ערות דבר.
על כי ה׳ – ר״ל ע״ז אשיב לכם שזהו על כי ה׳ הוא לעד בינך ובין אשתך שנשאת בימי נעוריך אשר אתה לבדך בגדת בה אבל היא מתחברת לך והיא אשת בריתך כי מקיימת הברית שכרת עמה להיות לך לאשה כי אינה פונה אל מול הזרים ואין האמת אתך.
ואמרתם על מה מדוע חטא זה גדול כ״כ, משיב על כי העיד ה׳ בינך ובין אשת נעוריך שה׳ הוא העד ביניכם. אם בתחלה ה׳ הוא העד על הקשורים שנעשה ביניכם שארסת אותה בחופה וקדושין לפני ה׳, והוא עד כי נעשה הדבר בפניו ואם עתה הוא העד והמתרה בך על כי אתה בגדתה בה – ועברת על מה שנתקשרת לנגדה והיא לא בגדה בך, לא בדברי מצה ומריבה כי היא חברתך – ולא שבגדה לזנות מאחרי אישה כי היא אשת בריתך ולא מעלה מעל בברית האישות.
העיד – היה עד.
חברתך – האמתית והמיוחדת.
בריתך – שהבטחתה שלא תשא אשה נכרית עליה.
תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) וְלֹא⁠־אֶחָ֣ד עָשָׂ֗ה וּשְׁאָ֥ר ר֙וּחַ֙ ל֔וֹ וּמָה֙ הָאֶחָ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ זֶ֣רַע אֱלֹהִ֑ים וְנִשְׁמַרְתֶּם֙ בְּר֣וּחֲכֶ֔ם וּבְאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶ֖יךָ אַל⁠־יִבְגֹּֽד׃
Not one has done so, if he had the residue of the spirit. And what does the one seek? A godly seed. Therefore take heed to your spirit, and let none deal treacherously against the wife of his youth.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הֲלָא חָד הֲוָה אַבְרָהָם יְחִידִי דִי מִנֵיהּ אִתְבְּרִי עַלְמָא וּמַה חַד בָּעֵי אֱלָהֵן דִי יִתְקַיֵם לֵיהּ וְלָד מִן קֳדָם יְיָ וְתִסְתַּמְרוּן בְּנַפְשָׁתְכוֹן וּבְאִתַּת יַנְקוּתָךְ לָא תְשַׁקֵר.
אולא [זוג]⁠ב אחד עשאו – הקב״ה לאדם וחוה תחלה.
ושאר – הרוחות והנפשות לו היו, מאדם הראשון יצאו כולם.
ומה האחד – האחד שבזוג מבקש למצוא עלילת עון לאשתו בת זוגו שהיא זרע אלהים – מה הוא תובעה שמבזה אותה, זהו לשון תרגומו של יונתן. אלא שיונתן פירש: ומה האחד מבקש כי אם זרע אלהים. והפירוש נכון אם לא שהאחד נקוד בטעם זקף ניתֵק טעם הזקף את תיבת מבקש מלהתחבר עם ומה האחד וסמכו אצל זרע אלהים.
ויש פותרים על פי האגדה: שנתקבצו נשואי הנכריות אצל הנביא, אמרו לו: ולא אברהם עשה כן שנשא את הגר על אשתו. אמר להם: ושאר רוח לו – לא דעתו כדעתכם, לא נתן בה עיניו, דעת אחרת היתה לו.⁠ג אמרו לו ומה האחד מבקש – מה היתה דעתו? אמר להם: להיות לו זרע אלהים.
ותרגומו של יונתן הוכשר בעיניי, שלא מצינו לא במקרא ולא במשנה שאר משמש לשון אחר אלא במקום שאדם יכול לפרשו בלשון שיריים, כגון אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסאד (דניאל ז׳:ז׳) ובלשון משנה (בבלי סנהדרין ס״ז.): ושאר כל חייבי מיתות – חוץ מאותה שפירש, אבל לשון שאַחֵר משמש, אין שאר משמש.
ונשמרתם ברוחכםובאשת נעוריך אל יבגוד – רוחך.
א. בכ״י אוקספורד 127 נוסף כאן ביאור אחר: ״ולא הכין הק׳ עזר לאדם וזיווג לו את אשתו ראשונה ושאר רוח לו, ועתה עבר עליו רוח אחרת לשנאותה ובחר לו בבת ע״ז. ומה האחר מבקש את בת ישראל זו שהוא זרע קודש.⁠״ הביאור חסר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165.
ב. מלת ״זוג״ נוספה בכ״י לוצקי 778 בין השיטין. היא חסרה בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 127.
ג. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 127. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״דעת אחרת היתה לו״.
ד. כן בכ״י לוצקי 778, וכן במספר כ״י של המקרא. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 127, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״רפסה״.
Now did He not make one The Holy One, blessed be He, made Adam and Eve first.
the rest of the spirits The spirits and the souls. had Lit., to him were. They all came our from the first man.
Now what does the one seek Now what does the one member of the couple seek to find accusations against his wife, who is his mate, who is the seed of God? What does he claim of her that he disgraces her? This is the wording of Jonathan's translation, except that Jonathan renders: Now what does the one seek except seed of God? The explanation is correct except for the fact that the word הָאֶחָד is pointed with "zakef" mark, and the mark of the "zakef" separates the word מְבַקֵּש from joining וּמָה הָאֶחָד. It connects it to זֶרַע אֱ-לֹהִים. He had a different spirit His intention was not like your intention. He did not cast his eye upon her. He had a different intention. They said to him, "Now what did the one seek?⁠" What was his intention? He said to them: To have seed of the Lord. Jonathan's translation appeals to me, because neither in Scripture nor in the Mishnah do we find שְׁאָר being used as an expression of "other" – except where a person can explain it as an expression of residue, as in, "which devoured, broke in pieces, and stamped the residue with his feet" (Dan. 7:19). In the language of the Mishnah (Sanh. 8b), "And others liable to death" – outside of those delineated. But in the expression for which אַחֵר is used, שְׁאָר is not used.
and you shall beware of your spirit, that it shall not deal treacherously with the wife of your youth Your spirit shall not deal treacherously.
ולא אחד עשה – אם תאמרו הלא אברהם שהיה אחד עשה כן, שלקח הגר בחיי שרה אשתו והוליד ממנה בן.
ושאר רוח לו – והקב״ה משיבם רוח אחרת היתה עמו שלא נתכוון לעבירה, שהוא היה מבקש שיתן לו הקב״ה זרע. אבל אתם שנתכוונתם לעבירה תשמרו ברוחכם שאיש באשת נעוריו לא יבגוד עוד.
פירוש אחר: ולא אחד עשה – בתימה, וכי לא גזר הקב״ה זיווג באיש ואשה.
ושאר רוח לו – וכך המידה לפניו לשאר בני אדם לזווגן יחד.
ולא אחד – מכם עשה כדת ונשארה רוחו לו. ואם תאמרו מה האחד הוא מבקש, זרע אלהים במצות השם.
וטעם: ונשארה רוחו לו – שלא להתערב עם בת אל נכר (מלאכי ב׳:י״א), על כן כתוב: ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריכםא אל יבגוד רוחכם.
א. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״ובאשת נעוריכם״.
והרי לא אחד עשה – הקב״ה את האדם,
ששאר רוח – יהיה לו – שדעת שאר בשר יהיה לו בלא חברת אשה אלא כשבראו זכר ונקבה בראו ואין תולדתו לפרות ולרבות יחידי.
ומה האחד מבקש – או איש או אשה.
מבקש זרע אלהים – מאת אלהים.
ולפיכך שאין אדם פרה ורבה בלא אישה, השמרו ברוחכם, וגם באשת נעוריך השמר שלא יבגוד איש באשתו.
ובאשת נעוריך – מוסב על ונשמרתם.
ושאר – כמו והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד (ישעיהו י״ד:כ״ב) שהוא לשון קרוב וגואל, מלשון כי אם לשארו (ויקרא כ״א:ב׳).
ולא אחד עשה – אברהם שהיה אחד ואב לכל הבאים אחריו באמונתו לא עשה כמו שאתם עושים כי לא רדף אחר התאוה ולא בעל אפילו בשרה אלא כדי להשאיר זרע אלהים, כלומר שצוה אלהים יתברך להשאיר זרע כמו שאמר פרו ורבו.
ושאר רוח לו – יתרון הרוח היה לו, ולפיכך לא רדף אחר התאוה ולא בעל אלא למצות פריה ורביה.
ואדוני אבי ז״ל פי׳ כי הם דברי העם לנביא והם דברי תמיה, אמרו לו והלא אברהם אבינו ע״ה שהיה אחד ולא עשה כן כמו שאנחנו עושים שהניח אשתו ובעל הגר שפחתו ואעפ״י ששאר רוח לו והיה נביא, והנביא הוא משיב להם.
ומה האחד מבקש זרע אלהים – כלומר כשבעל הגר לא בעל אלא כדי לבקש זרע לפי שלא היה לו זרע משרה אשתו, ואעפ״כ הוא לא בגד בשרה אשתו כי ברצונה וברשותה עשה הדבר אבל אתם תשמרו ברוחכם ולא יבגוד אחד מכם באשת נעוריו להניח ולבעול בת אל נכר (מלאכי ב׳:י״א), ופירוש ושאר רוח לו ענין יתרון ומעלה כמו יתר שאת ויתר עז (בראשית מ״ט:ג׳) כי כמו שיש בשרש יתר ענין השאר וענין מעלה ושבח כן יש בשרש שאר ענין השאר וענין יתרון ומעלה כלומר יתרון רוח ומעלה היה לו לאברהם.
אל יבגוד – כן דרך המקרא לדבר לנכח ושלא לנכח במקום אחד, ותרגם יונתן הלא חד הוה אברהם יחידי וגו׳, והנה התשובה היתה אליהם מן הנביא כמו שהקשוהו והוכיח להם שאינם עושים כהוגן.
... וזה כי הוא עם לקחו הגר לא נמנע משרה.
ושאר – יתרון והשארות רוח נכון.
מבקש זרע אלהים – כלומר, הוא תשובה לשאלת: ומה האחד מבקש, ורבים כן בנביאים, וזה כמו שאמר הרב: ויישם על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם גדול בישראל, כלומר אין אתם מכוונים רק לתאוה.
ואמנם אומרו ולא אחד עשה פירש רש״י על אדם הראשון שאמר הנביא והלא הקדוש ברוך הוא אחד עשה רוצה לומר זוג אחד אדם וחוה ולא איש אחד בעל שתי נשים, ושאר רוח לו ושאר רוחות בני אדם לו היו רוצה לומר לאדם הראשון כי ממנו יצאו וא״כ מה האחד שבזוג מבקש למצוא עלילות עון לאשתו שהיא זרע אלהים מה הוא תובעה שמבזה אותה. וכתב רש״י שזהו לשון תרגום יונתן אלא שיונתן פירש מה האחד מבקש כי אם זרע אלהים והפירוש נכון אם לא שהאחד נקוד בטעם זקף נתן טעם הזקף אל תיבת מבקש מלהתחבר עם מה האחד וסמכו לזרע אלהים עכ״ל: ואם באנו לפרש הכתובים על אדם הראשון נראה לי שכך יהיה פירושו, שבעבור שהיה הנביא מוכיחם על נשים נכריות היו משיבים שכולנו בני אדם הראשון בני אב אחד אנחנו ואין אם כן אשה נכרית וזהו לא א׳ עשה וכי לא עשה הקב״ה בתחילה אדם אחד בעולם ושאר רוח לו ר״ל ושאר הרוחות הם יוצאי חלציו מאותו אדם הראשון האחד, וע״ז משיבם הנביא התשוו עניניכם לענין אדם הראשון בהיות אחד בעולם כי הוא לא היה מבקש כי אם זרע אלהים בנים לעבוד השם הנכבד לא לרדוף אחר התאוה כמוכם ולכן ראוי שתשמרו ברוחכם. והרד״ק פירש שבעבור שפריצי הדור היו אומרים הלא אברהם אבינו שהיה אחד בשלמותו כמו שאמר אחד היה אברהם עשה כזה שלקח הגר המצרית על שרה אשתו, השיבם הנביא עליו באומרו ולא אחד עשה רוצה לומר ולא עשה האחד אברהם כמעשיכם ושאר רוח לו כי שאר יתרון ומעלה היה ברוחו לפי שאחד לא היה מבקש כי אם זרע אלהים לפי ששרה היתה עקרה לא לרדיפת התאוה כמוכם ולכן ראוי לכם שתשמרו ברוחכם שהיא נפשכם, ובאשת נעוריכם אל יבגוד ר״ל הרוח שזכר לא יהיה כל כך שטוף בזמתו באופן שהוא לא יבגוד באשת נעוריך. ולפי שהנביא לא זכר אדם הראשון ולא אברהם בשמו, יש לי לפרש הכתוב על פשוטו שיאמר ולא אחד עשה רוצה לומר והרעה הזאת לא עשה אותה איש אחד ביניכם לשתאמרו האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף לא עשה זה אחד מכם בלבד, והשאר שבכם רוח לו ר״ל שהוא שומר נפשו ורוחו שתשוב אל האלהים אשר נתנה, וגם שיהיה אחד לבד אשאלהו מה היה מבקש מזה הזווג האם היה מבקש שהילדים שיולדו לו יהיו זרע אלהים זה אי אפשר אחרי שהאם היא בת אל נכר, ואחרי שהדברים שכולכם פשעתם לא אחד מכם ושהפושע בזה ידע באמת שלא יהיה זרעו זרע אלהים ראוי לכם שתשמרו ברוחכם כי אין לאיש נכבד מנפשו ותשמרו הרוח שלכם שלא יפרוץ בתאותיו ואז באשת נעוריך לא יבגוד הרוח ההוא.
ומה האחד מבקש זרע אלהים – י״ת ומה חד בעי אילהין די יתקיים ליה ולד מן קדם ה׳ וכתב רש״י שהפי׳ נכון אם לא שמלת האחד בטעם זקף קטן ניתק את תיבת מבקש מלהתחבר עם ומה האחד וסמכו אצל זרע אלהים ע״כ. גם לפי המדרש שהבי׳ אח״כ רש״י ז״ל אינו על דרך הטעמים אך הוא כדרך התרגום ואין זה מן הקושי דדרך הדרש לדרוש על פנים רבים אע״פ שאינן כסדר בעל הטעמים ולמדין ואין משיבין כמו שאכתוב באיוב ל״ו ודוכתי אחריני ולא בטעמי׳ בלבד אלא אף בנקודות ואותיות כמו שדרשו בפ׳ אין עומדין פסוק התשכח אשה עולה בחולם ובלא מפיק ומלת מרחם מלשון פטר רחם ובבראשית רבה פ׳ ל״ג דרשו פסוק ישכחהו רחם (איוב כד) מענין רחמנות ובשבת פ׳ במה מדליקין ופ׳ ר״ע שפתותיו שושני׳ נוטפות מור אל תקרי שושני׳ אלא ששוני׳ אל תקרי מור אלא מר כמו שכתבתי בשיר השירים ה׳ ובפסוק שבע שמחת אל תקרי שבע אלא שבע במדבר רבה פ׳ ט״ו ובפסוק ושבע ילין (משלי י״ט) אמרו בפרק היה קורא אל תקרי ושבע אלא ושבע ובפ׳ הרואה שני רשעים שברת אל תקרי שברת אלא שרבבת ובסוטה פ׳ ז׳ שם בנימין צעיר רודם אל תקרי רודם אלא רד ים ובירושלמי פ׳ א׳ ד״מ ויעבר הרנה במחנה מהו הרנה הריני עיין יפה מראה שם סי׳ ט׳ ובבמדבר רבה פ׳ ב׳ ובשיר השירים רבתי פסוק הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה דרשי ליה וגודלו פי׳ אצבעו ודרשי ליה נמי ודילוגו על המדלג מהלכה להלכה ועל התינוק המדלג על האזכרה ותו דרשי ליה ולגלוגו פי׳ דברו המגומגם ובב״ר פ׳ צ״ו דרשו הרים גבננים כמו גנבים ובב״ר סוף פ׳ ס״ה דרשו וירח את ריח בגדיו כמו בוגדיו כדאמרי׳ בהדיא בפ׳ א׳ דיני ממונות אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו ובמדרש חזית פסוק חכו ממתקים דריש מור ואהלות קציעות כל בגדותיך כמו בגידותיך וכן בבמדבר רבה ר״פ י׳ ובשוחר טוב מזמור צ״ד וכאב את בן ירצה אל תהיה קורא וכאב אלא וכאב בשעה שמכאיבו ובפ״ק דקידושין את והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסופה ובב״ר פ׳ צ״ח סי׳ כ״ב דרשו אמרי שפר אמרי שופר שהם עשפרין אמרין שנתנו בשופר ובתרועה עוד שם בסי׳ כ״ג ובפ׳ ע״ח סימ׳ י״ג דרשו בן פרת יוסף בן פרות רבית פרות שע״י חלום הפרות נתגדל עיין יפה תואר שם וגם בפ׳ צ״ו סי׳ י״ג וביומא פ׳ י״ה ובמדבר רבה פ׳ ז׳ אל תקרי לחם אבירים אלא לחם אברים שנבלע ברמ״ח איברים ובפ׳ י״א וב״ר פ׳ ל״ט והיה ברכה קרי ביה והיה בריכה מה הבריכה הזאת מטהר׳ את הטמאי׳ אף אתה מקרב רחוקים תחת כנפי השכינה ובפ׳ י״ב משכנתיך ישראל אל תהי קורא משכנתיך אלא משכנותיך פי׳ בפתח המ״ם לשון משכון של הלואה ובפ׳ י״ג ומדרש חזית פסוק באתי לגני צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה דרשו וישכנו כמו וישכינו ואמרו ישכינו השכינה עליהם ובההיא פרשתא נמי אל תקרי קערת אלא עקרת אל תקרי קערת אלא קרעת אל תקרי אחת אלא אחות ובפ׳ י״ו דריש הנחשים השרפים כאילו כתוב השרופים ובדברים רבה פ׳ ראה כי אם שמור תשמרון קרי ביה תשמרון פירוש תהיו נשמרים ובפ׳ שופטים אכנו בדבר קרי ביה בדבר פי׳ בדבור ובמדרש חזית פסוק שחורה אני ונאו׳ אל תקרי בנות ירושלם אלא בינות ירושלם זו סנהדרי גדולה של ישראל שיושבים ומבינים אותן בכל שאלה ומשפט ובפ׳ אין דורשין אל תקרי שר חמשים אלא שר חומשים ובמדרש חזית פסוק השבעתי אתכם דרשו וחטאת עמך כאילו כתוב וחטאת בקמץ התי״ו דאמר התם את חטי על עמך וגו׳ ובפ׳ בני העיר אל תקרי ולמשנאי אלא ולמשניאי ובחזית פ׳ לכה דודי נלינה בכפרים בכופרים בו וברות רבתי הלהן תעגנה הוגעתני במה״מ ובסוף פ׳ ליני הלילה גבר חכם בעוז גבר חכם בועז ובריש פתיחתא דחכימי דאיכה רבתי צהלי קולך בת גלים בת גולים והתם נמי בפתיחתא ר׳ אבהו והמה כאדם ויאמר לו איכה איכה כמו שדרשו גם בס׳ הזוהר פ׳ בראשית דף כ״ט ובפתיחתא ר׳ יוחנן משא גי חזיון על שדים ספדים על חרבן א׳ ועל חרבן ב׳ ופי׳ המ״כ שדים קרי ביה שתים ובפתיחתא הוי אריאל אריאל נדרש חגים ינקפו (ישעיהו כ״ט) כמו היגים ינפוקו ובפ׳ בכה תבכה משה כועס ואת אומר ושב אל המחנה קרי ביה ושוב ובפסוק על אלה אני בוכיה אל תקרי גדיותיך אלא גויותיך וכן הוא בכתובות פ׳ מציאת האשה ובריש אלפ״א בית״א תניינא דאיכה רבתי דרשו ההפך עלי בלהות כמו בהלות בהיפוך אותיות ובפסוק ולא זכר הדם רגליו אין הקב״ה זוכר אותו הדם של בין רגליו של זקן וכו׳ אין את נזכר לנו אותו הדם שבמצרים וכו׳ ובקהלת רבתי פסוק את הכל עשה יפה בעתו ושוחר טוב מזמור ט׳ וילמדנו פ׳ קדושים דריש גם העלם נתן בלבם מלשון העלמה ודכוותיה למנצח עלמות לבן ובפסוק שמור רגלך נדרש יהי מקורך ברוך כמו מקראך וכן בירושלמי פ׳ היה קורא ופ׳ ויאבד את לב מתנה דרשוהו לשון מתון אילו היה משה מתון היה נצול ופ׳ וראיתי את כל מעשה האלהים והדבר אשר יקשה מכם אם הייתי סוברו ושמעתיו ואם לאו והשמעתיו פי׳ קרי ביה ושמעתיהו בחירק השי״ן שהוא כמו והשמעתיו ובסוף מדרש קהלת דריש יותר מהמה לשון מהומה שכל המכניס בתוך ביתו יותר מעשרים וארבע ספרים מהומה הוא מכניס בביתו כגון ספר בן סירא וכו׳ ועיין יפה מראה בפ׳ חלק סי׳ י׳ והתם נמי דריש סוף דבר לשון דבר למה קורין אותו דבר דדבור טבין עם בישין ובשב׳ (ד׳ נה) וזוהר פ׳ נח ד׳ ס״ח וממקדשי תחלו אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי וכן בפ׳ י״ד דזבחים נורא אלהים ממקדשיך אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך ובפ״ק דברכות מנא לן דשמא גרים אמר קרא אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות וב״ר פ׳ ל״ט עמך נדבות עמך הייתי בעת שנדבת לשמי לירד לכבשן האש ובאגדת שמואל פ׳ ה׳ ופ״ק דמגילה אין קדוש כה׳ כי אין בלתך אל תקרי בלתך אלא בלותך ואין צור כאלהינו אל תקרי אין צור אלא אין צייר ובב״ר פ׳ א׳ וילמדנו וש״ר פ׳ ל׳ ובזוהר פ׳ תרומה דף קס״א וריש פ׳ שמיני ופ׳ קרח דף קע״א ופ׳ תולדות יצחק ואהיה אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אמן ובמדרש הנעלם שם הדודאים נתנו ריח אל תקרי הדודאים אלא הדודים ובכתובות פ׳ שני דייני גזירות ודם ענב תשתה חמר אל תקרי חמר אלא חומר ולבן שנים מחלב אל תקרי שנים אלא שנים אל תקרי לבן שנים אלא ליבון שנים ובפ״ק דברכות ואתי השלכת אחרי גוך אל תקרי גוך אלא גאך ובפ׳ היה קורא אל תקרי במה אלא במה ובזוהר פ׳ ויצא יששכר חמר גרם אל תקרי גרם אלא גרם דחמרא גרמא ליה וגו׳ ובב״ר פ׳ וישב ויבך אתו אביו זה יצחק פי׳ קרי ביה אתו שהיה יצחק אביו של יעקב בוכה עמו ובפ׳ כל כתבי שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו ובספר הזוהר פרשת האזינו רצ״ו ודוכתי אחריני אל תקרי תמתי אלא תאומתי ובפ׳ עושין פסין אל תקרי רקתך אלא ריקניך וזוהר פ׳ ויחי דף רל״ח כי כל לבש שנים אל תקרי שנים אלא שנים כגון מילה ופריעה וכו׳ ובירושלמי פ״ק דפאה סי׳ כ״ד וכן נדרש בשה״ש רבה פסוק חכו ממתקים ובפ׳ במה מדליקין איש בשר זרעו אל תקרי זרעו אלא זרעו והתם נמי ואם באלה לא תוסרו לי אל תקרי באלה אלא באלה וביומא פ׳ י״ה ובספרי פ׳ בהעלותך וישטחו להם שטוח אל תקרי וישטחו אלא וישחטו אל תקרי שטוח אלא שחוט ובספרי נמי התם המרבה והממעיט אל תהי קורא הממעיט אלא הממעט ובפר׳ היה קורא בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון אל תקרי בפרש (סבולת) אלא בפרש (שבולת) אל תקרי בצלמון אלא בצלמות וזוהר פ׳ ויקהל דף קצ״ח וישב הים לפנות בקר לאיתנו אל תקרי לאיתנו אלא לתנאו למה דאתני עמיה קב״ה בעובד אדבראשית ובכמה מקומות חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות ובפ׳ מצורע דף נ״ג ותומכיה מאושר אל תקרי מאושר אלא מראשו ובפ׳ אחרי מות דף ע״א ע״כ עלמות אהבוך אל תקרי עלמות אלא עולמות וגם במדרש חזית נדרש על פנים רבים ובפ׳ החליל וה׳ ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלים לך ובסוטה פ׳ אלו נאמרים וזוהר פ׳ נשא דף ק״ל ודף קמ״ז טוב עין הוא יברך אל תקרי יבורך אלא יברך ובאדרא דהאזינו בזוהר דף רצ״א בספרא דאגדתא תנינן כי אל דעות ה׳ אל תקרי דעות אלא עדות ופ׳ הנ״ל דף רצ״ג במה יכשלו אל תקרי במה אלא באימא ובתיקוני הזוהר דף ל׳ נ״ה אם תשכבון בין שפתי׳ אלא תקרי אם אלא אם וכיוצא נדרש בכמה מקומו׳ פסוק כי אם לבינה תקרא כמו אם וכן כי אם ליראה נדרש בתיקונים דף צ״ח אל תקרי אם אלא אם ובספרי פ׳ האזינו אל תקרי לא אמן בם אלא לא אמן בם ובפ׳ ר״א דמילה ומי איכא למ״ד אשה לאו בת מילה היא והכתיב ותקח צפרה צר קרי ביה ותקח והא כתי׳ ותכרות קרי ביה ותכרת ובמדרש ושמרתם את המצות אל תקרי את המצות אלא את המצוות ובשמות רבה וילמדנו פ׳ וארא ואת יואש עשה שפטים אל תקרי שפטים אלא שפוטים על כבודו כי גלה ממנו אל תקרי כבודו אלא כבדו שבת פ׳ במה בהמה אשר ישכבון ישכבן כתיב אל בני בני כתיב מעבירים כתיב ברכות פ׳ אין עומדין אל תקרי בהדרת קדש אלא בחרדת ובפ״ק דר״ה ועשת את התבואה לשלש השנים אל תקרי לשלש אלא לשליש וב״ר פ׳ י״ט סי׳ י״ד אל תקרי וישמעו אלא וישמיעו ובמדרש ילקוט פרשת פנחס רמז תשע״ג שלחייך פרדס רמונים אל תקרי שלחייך אלא שלוחייך דם כל בשר לא תאכלו קרי ביה לא תאכילו ובפ״ק דחגיגה למען ילמדו קרי ביה ילמדו ובפ״ק דקדושין ולמדתם קרי ביה ולמדתם תפדה קרי ביה תפדה ובפסוק ועוד ידו נטויה כתב רש״י שם ועוד לשון ועד ובפסוק מוציא אסירים בכושרות דרשו על בכושרות דרשות רבות כדאיתא בפ״ק דסוטה ובספרי פ׳ ראה ודוכתי אחריני עיין ילקוט תילים ס״ח ובסנהדרין פ׳ הנחנקין והיה האיש אשר לא ישמע קרי ביה לא ישמיע ובפ״ק דסוטה אל דקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים ובפ״ק דעכו״ם אלפי שנאן אל תקרי שנאן אלא שאינן ובמדרש איכה ללקח טוב פסו׳ נשקד עול פשעי נדרש נשקד כמו נסקר שי״ן תמורת סמ״ך דל״ת תמורת רי״ש מלשון חוט הסיקרא ובפ׳ בני העיר אל תקרי כסות עינים אלא כהות עינים ובירושלמי ריש פ״ק דברכות קרבת על חד ען קמייא (דניאל ז) ובספרים גרסינן קאמיא קיימיא כלומר אל תקרי קמייא אלא קיימיא יפה מראב ובמדרש לקח טוב דאיכה רבתי פסוק בלע ה׳ ולא חמל בלחמו קדמו נודד אל תקרי נודד אלא נודות ובפ״ב דעירובין נלינה בכפרים אל תקרי בכפרים אלא בכופרים ובסוכה אל תקרי פרי עץ הדר אלא הדיר עוד שם אל תאמר הדר אלא הדור ובמדרש על הרי בשמים אל תקרי בשמים אלא בשמים ובפ׳ הנזקין ראיתי רשעים קבורים וגו׳ אל תקרי קבורים אלא קבוצים אל תקרי וישתכחו אלא וישתבחו ובב״ר ר״פ ס״ח אשא עיני אל ההרים אל ההורים ובפ׳ פ״ד סי׳ ט׳ דריש והנה קמה אלומתי מלשון אלילים ולשון אלמים ול׳ העלמה בחילוף עי״ן באל״ף ובפ׳ כל הנשבעים דרשו לא תנאף כאילו כתיב לא תנאיף ילקוט פ׳ ואתחנן סוף רמז תת״ל ועירוך ערך עקב בפ׳ ערבי פסחים לא תשא שמע שוא קרי ביה לא תשיא ובב״ר פ׳ פ״ו דרשו ויוסף הורד כמו הוריד כמו שדרשו בהדיא בפ״ק דסוטה אל תקרי הורד אלא הוריד וב״ר פ׳ כ״ב סימן ב׳ דרשו והאדם ידע כמו הודיע וכן בפ״ח סימן ד׳ כי יודע ה׳ דרך צדיקים הודיע דרך צדיקים למלאכי השרת ובפ׳ י״ד סימן י׳ דרשו עתה ידעתי כמו הודעתי ואין להפלא ממה שידרשו הבנין העומד במקום יוצא כי זה דרכם ז״ל פעמים רבות וכבר דבר מזה הרא״ם בפסוק ארמי אובד אבי ובעל יפה תואר בב״ר פ׳ ח׳ ובפ׳ י״ד ודוכתי אחריני ובפ״ק דגיטין בפסוק וקינה ודמונה ועדעדה ובפ׳ וצקלג ומדמנה וסנסנה ובבתרא פ׳ הספינה בפסוקים על כן יאמרו המושלים באו חשבון וגו׳ דרשו דרשות הנראות בתחלת הדעת זרות מאד הן מצד הענין והן מצד הנקודות והאותיות ואין ספק כי כל דברי חכמינו ז״ל בחכמה העליונה נאמרים ומזהב ומפז רב נחמדים והם דברי אמת ויושר וכל חפצים לא ישוה בהם כמ״ש בס׳ באר הגולה באר שלישי ועיין עוד מ״ש בזכריה סימן ד׳ על וגלה וישעיה ל״א על ואת דבריו לא הסיר וצפניה א׳ על אחפש וכאלה רבים עד אין מספר אשר לא יספרו מרוב או אספרם מרוב.
ושאר – הנה יתרון מעלה כי כמו שמלת יותר היא משותפת להשארה וליתרון מעלה כמ״ש יתר מרעהו צדיק (משלי י״ב:כ״ו) כן מלת שאר משותפת לשניהם.
רוח – ר״ל רוח חכמה ויראת ה׳.
ברוחכם – ענין רצון, כמו הנני נותן בו רוח (ישעיהו ל״ז:ז׳).
ולא אחד עשה – ר״ל ואם תשיבו לומר וכי אברהם הקרוי אחד כמ״ש אחד היה אברהם (יחזקאל ל״ג:כ״ד) וכי הוא לא עשה כזאת הלא גם הוא נשא הגר המצרית על שרה אשתו.
ושאר רוח לו – אף כי היה לו יתרון רוח חכמה ויראת ה׳ ומעלה נפלאה.
ומה האחד מבקש – רצה לומר על זה אשיב לכם ומה היה הזה האחד מבקש בעשות זאת וכי עשה זאת למלאות תאותו הלא הכוונה היה להוליד זרע קדוש ירא אלהים משרה אשתו וכמו שאמרה היא אולי אבנה ממנה (בראשית ט״ז:ב׳).
ונשמרתם – לכן תהיו נשמרים ברצונכם לכבשו בחזקה.
ובאשת נעוריך אל יבגוד – ר״ל הטו הרצון לאהבת אשת נעוריך.
ושאר – היא האשה כמ״ש חז״ל אין שארו אלא אשתו, ובארתי הדבר בס׳ התו״ה אמור סי׳ ה׳, וי״ל שהנחת מלת שאר בראשונה נצמח מחוה, שנבראה מן הבשר שנשאר מאדם, שנברא בו יתרת פרצוף או זנב שמשם נסר את חוה, או נרדף עם בשר, כי היתה בשר מבשרו. ופי׳ ורוח לו, לשניהם היה רוח אחד.
אל יבגד – מוסב על מלת ברוחכם, שהרוח שלכם לא יבגד, וכן מלת שנא הוא פעל עבר נסתר ומוסב על הרוח, אם הרוח שנא אותה.
ולא אחד עשה ושאר – מביא ראיה על חטאם בזה מבריאת האדם. שה׳ כשברא את האדם לא בראם זכר ונקבה נפרדים זה מזה כמו שברא יתר בע״ח כי אדם נברא תחלה לבדו וחוה היתה אחת מצלעותיו והיתה עמו תחלה גוף אחד (כמ״ש חז״ל דו פרצופים נבראו) וז״ש וכי לא אחד עשה ושאר – ה׳ עשה את האדם גוף אחד עם שארו זו אשתו שניהם היו מחוברים יחד בעת שנעשה אדם.
ועשה רוח לו – להאדם עם השאר הדבוק עמו היה רוח אחד. באופן ששניהם נבראו בשר אחד ורוח אחד. לא כיתר בעלי חיים שהיו שנים שנים בין בבשר בין ברוח. ולמה עשה כן. ולמה לא ברא גם את האדם תיכף מופרדים איש ואשתו? הוא ללמד שבת זוגו של האדם צריך שתהיה דומה לו ומתאחדת עמו בין בבשר שתהיה מעמו ומבית אבותיו. בין ברוח שיהיה להם דת אחת ואמונה אחת. כמ״ש הלא אב אחד לכולנו הלא אל אחד בראנו. כמו שהאדם ואשתו היו תחלה בשר אחד ורוח אחד. וז״ש ומה האחד – ר״ל ומה מורה האחד והאחדות הזה שצריך להיות בין הזוג. משיב שהיא מבקש זרע אלהים – שע״י האחדות שביניהם בבשר וברוח עי״ז הזרע שיולד מן הזוג הזה יהיה זרע אלהים לא זרע כלאים שעטנז כזרע הבהמה שאין שומרים היחס והאחדות רק כזרע אדם הראשון שהוליד בדמותו בצלמו בצלם אלהים וע״כ ונשמרתם ברוחכם – תשמור את רוח התאוני.
ובאשת נעוריך אל יבגד שהרוח שלכם לא יבגד באשת נעוריך לשנוא אותה ולאהב אחרת תמורתה אחר שכונת הבריאה היה שיהיה לשניהם רוח אחד רוח אהבה ורצון.
ולא אחד וגו׳ – מקרא קשה מחמת קיצור דבריו. ואולי מכוון לאיזה מאורע נודע לנביא ולשומעיו בלבד, ולא חפץ להרחיב הדיבור בו; וכל המפרשים נתחבטו בו, ומחילה מכבודם אין דבריהם משברים את האזן, ועל כרחך זה אחד מן המקראות שאומרים דרשני, כלו׳ באר דְבָרַי לפי הדרש כי פשט פשוט לא תבארני לעולם אם לא תפנה אל השערות רחוקות ולחילוף אותיות ותיבות; הלא נכון מאד דרש תרגום יונתן שגם רד״ק ובעל מצודת ציון הלכו בעקבותיו, ויחסו תאר אחד לאברהם אבינו שעשה זאת בעל את הגר גם כי יתרון רוח אלהים בו אבל לא היתה כונתו בזה כי אם להשיג ממנה זרע אלהים; ומהר״ר אהוד לולי תרגם – והלא אל אחד הוא שעשה את כולנו ולו ג״כ יתר בעלי חיים, ומה מבקש מאתנו אל אחד כי אם שנשיג זרע אלהים? – ופיליפפזאן תרגם ופירש – אין אדם אחד שלו מקצת רוח חכמה שיעשה כזאת, כי האחד הזה (שיש לו רוח חכמה) מה הוא מבקש בנשואיו? זרע אלהים ולא מלוי תאותו; ולא נחה דעתי בכל אלה, וצללתי בים דקדוק הלשון והמליצה ולא העליתי בידי כי אם חרס, מ״מ אערכנו לפני הקורא, ויהי בעיניו כלימוד מוסר – והלא (ה׳ המעיד וגו׳) עשה אדם הראשון אחד ממינו, ומצאצאיו באו כל בני האדם, ועשה ג״כ שְאֵר (נרדף לבשר, ולפי דברי רז״ל כי אם לשארו, ראש פרשת אמור, זו אשתו, וגם אדה״ר קרא לה בשר מבשרי), ועשה לו בת זוג אחת ונפח בה מרוחו; ומה האחד מבקש, כלו׳ מה טעם ברא ה׳ שהוא האחד המיוחד איש אחד לבדו ממין האדם? כדי שזרעו יהיה כולו זרע אלהים; וכל דתי ימי קדם (חוץ מדת בני ישראל) מניחות שנבראו הרבה ממין האדם בימי בראשית, וכל אחד במדרגה אחרת ממדרגת חברו, באופן שצאצאי המדרגה העליונה נראה להם שהרשות בידם להשתרר על צאצאי המדרגות האחרות כפי מעלתן ושפלותן; וכנגד זה אמרו רבותינו ז״ל (בראשית רבה פר׳ כ״ד) בן עזאי אומר ״זה ספר תולדות אדם״, זהו כלל גדול שבתורה, ר׳ עקיבא אומר ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדולה שבתורה – שכל בני האדם מגזע אחד נתהוו וכולם אחים הם זה לזה ואין לאחד מהם שררה מבטן על חברו רק חובת אהבה ואחוה; ובארץ הודו שעוד היום עובדי האליל בראמא מניחים הפרש חמש כתות בין בני האדם, בני המדרגות העליונות (חוץ מן העליונה שהיא כת הכהנים החושבים שאפילו במגע יד באיש ממדרגה שפלה משלהם מִטַמְאִים) לוקחים להם אשה מִכִּתָּתָם וחושבים זרעה זרע הגון, ובועלים ג״כ נשים מכתות שפלות ממדרגתם אבל משתעבדים בהן ובזרען, וכדאי בזיון ונבלה ממנהגם זה הכעור; וכאלה וכדומה היה גם בבני ישראל בפרט בימי מלאכי ועל זה הוא מוכיחם, ומקצר דבריו לבלתי יקוצו בו ויתנו לו כתף סוררת.
ונשמרתם ברוחכם – לבלתי יפתה אחר יצר הרע של זנות.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) כִּֽי⁠־שָׂנֵ֣א שַׁלַּ֗ח אָמַ֤ר יְהֹוָה֙י״י֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכִסָּ֤ה חָמָס֙ עַל⁠־לְבוּשׁ֔וֹ אָמַ֖ר יְהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֑וֹת וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם בְּרוּחֲכֶ֖ם וְלֹ֥א תִבְגֹּֽדוּ׃
For I hate divorce,⁠" says Hashem, the God of Israel, "and him who covers his garment with violence!⁠" says Hashem of Hosts. "Therefore take heed to your spirit, that you don't deal treacherously.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי אִם סְנֵיתָ לָהּ פַּטְרָהּ אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל וְלָא תְּכַסֵי חֶטְאָה בִּלְבוּשָׁךְ אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וְתִסְתַּמְרוּן בְּנַפְשַׁתְכוֹן וְלָא תְשַׁקְרוּן.
כי שנא שלח – רבי יהודה אומר אם שנאת שלח, ר׳ יוחנן אומר שנאוי המשלח, ולא פליגי הא בזווג ראשון הא בזווג שני, דאמר ר״א כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר כי שנא שלח וגו׳. אמר ה׳ אלהי ישראל, בישראל נתתי גירושין ולא באומות, ר׳ חנינא בש״ר פנחס כל הפרשה כתיב ה׳ (אלהי) צבאות וכאן כתיב אלהי ישראל שלא ייחד שמו אלא בישראל בלבד.
כי שנא שלחאאם שנאת, שלח אותה בגט ותנשא לאחר.
וכסה חמס על לבושו – אבל זאת כלום הוגנת לעשות שתפרוס עליה טליתך להחזיקה לך כאשתך והחמס פַרוש על אותה טלית שבלבך עליה שנאה ואתה מקניטה ומצערה תמיד.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 127 נוסף כאן: ״ורבותינו חלוקין בה במסכת גיטין יש מהם אומרים״.
If you hate [her], send [her] away Our Sages differ concerning it in tractate Gittin (90b). Some of them say: If you hate her, send her away with a bill of divorcement, so that she can marry someone else.
For injustice shall cover his garment But this – is it proper to do, that you spread your cloak over her to keep her for you as your wife, and you provoke her and torment her constantly?
כי שנאא – השם ישנא שישלח איש את אשתו הטהורה ושנא אשר יכסה, או השם יראה חמסו שהוא בסתר.
א. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״שנא״.
כי כששנא האדם את אשתו בשום דבר ושם לה עלילות דברים, ישלח אותה חנם בלא ערות דבר,
אמר י״י אלהי ישראל – מעיד בכם אלהי ישראל שממנו לא יפלא כל דבר. והוא שאמר למעלה (מלאכי ב׳:י״ד) על כי י״י העיד {וגו׳} אשר אתה בגדתה בה, ומראה המשלח לעולם שמצא בה ערות דבר,
וכסה חמס – ועושה כסות חמס לעצמו לפני
על לבושו – כלומר מה שהוא מעלים ומכסה מבני אדם כאלו תחת לבושו לפני הוא גלוי ככסות שהוא על הלבוש.
אמר י״י צבאות – מעיד י״י צבאות.
ולפיכך השמרו ברוחכם – ובכעס לבבכם שלא תבגודו בנשיכם, כי אני היודע ועד ואעיד בכם ואפרע מכם.
כי שנא שלח – אם שנא אחד מכם אשתו ישלחנה, כתרגומו ארי אם את שניאת לה פטרה, כלומר טוב הוא שישלחנה בגט ותלך ותנשא לאיש אחר שיאהבנה אבל שתחזיק בה ותשנאנה בלבבך זו היא בגידה גדולה, זהו שאמר וכסה חמס על לבושו שהוא מראה שהוא אוהב אותה ודבק בה כלבושו שהוא דבק בבשרו ולא יפשיטנו כן הוא לא ירצה לשלחה ושונאה, זהו החמס שמכסה על לבושו.
וכסה חמס על לבושו אמר י״י – זה אומר גוזר. והטעם רומז על מי שקדם: אל יבגד – כלומר שהשם אומר, כי מי שיבגוד באשתו, הוא נקרא מכסה חמס על לבושו, כטעם: ופרשת כנפך על אמתך (רות ג׳:ט׳).
כי שנא שלח אמר ה׳ אלהי ישראל י״מ הכתוב הזה אם שנאת לאשתך שלח אותה אמר ה׳ שנאמר (דברים כד, א) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו, אבל היותו מחזיק בה בהיותו עם הנכרית אין זה כ״א שכסה חמס על לבושו שהחמס הוא נגלה ומפורסם לכל ולכן ונשמרתם ברוחכם ולא תבגודו. וכן דרשו בירושלמי דקדושין (ירושלמי קידושין א׳:א׳) כי שנא שלח אמר ה׳ אלהי ישראל בישראל נתתי גרושין ולא באומות העולם ר׳ חנינא בש״ר פנחס בכל הפרשה כתוב ה׳ צבאות וכאן כתוב אלהי ישראל שלא יחד הקב״ה שמו אלא בישראל בלבד. וי״מ כי שנא שלח שהקב״ה שונא את המשלח לאשתו, וא״ר אחא בפר׳ המגרש בכל ספר מלאכי כתוב ה׳ צבאות וכאן כתוב אלהי ישראל אלא כביכול לא יחול שמי על הגירושין אלא אלהי ישראל בלבד, ועוד שם כי שנא שלח רבי יהודה אומר אם שנאת שלח רבי יוחנן אומר שנוא המשלח ולא פליגי הא בזווג ראשון הא בזווג שני וכדר׳ אלעזר דא״ר אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות:
כי שנא שלח אמר ה׳ אלהי ישראל – בכל ספר מלאכי כתיב ה׳ צבאות וכאן כתיב אלהי ישראל כביכול לא יחול שמו בגירושין אלא על ישראל בלבד פי דאי כתב ה׳ צבאות הוה משמע שמיחד שמו על הגירושין שעליהם היה קורא שמו ית׳ אבל השתא דכתיב אלהי ישראל אתא למימר שאינו קורא שמו אלא על זכרון ישראל לא על הגירושין וכן אמר בבבלי פ׳ המגרש שנאוי המשלח לפני המקו׳ אפי׳ למ״ד התם אם שנאת שלח מ״מ אין ה׳ מיחד שמו ית׳ אבל השתא דכתיב אלהי ישראל אתא למימר כדאיתא בב״ר פ״ג סי׳ ח׳ ואיתא נמי בסנהדרין פ׳ כ״ב בא וראה כמה קשים גירושין שהרי לדוד התירו לו ליחד ולא לגרש ב״ר פ׳ י״ח סי׳ ט׳ ויפה תואר שם ויפה מראה ורפ״ק דקדושין.
הוגעתם – העי״ן בשוא לבדו.
באמרכם – הבי״ת בסגול.
כל עשה רע – בספרים מדוייקים כ״י ודפוסים ישנים השי״ן בצירי וטוב לעשות כן כדמוכח במסורת פרשת בשלח על פסוק עשה פלא.
חמס – ענין מחשבה רעה ושנאה.
כי שנא שלח – אם שנאת אותה עד שלא תוכל להטות רצונך אל האהבה שלח אותה וגרשה ותנשא לאחר אשר תמצא חן בעיניו.
וכסה וגו׳ – ר״ל או יכסה החמס על לבושו ממעל כלומר לא יסתיר החמס תחת לבושו שתהא אשתו יושבת תחתיו ולבו בל עמה אלא יגלה החמס והשנאה ויגרשנה או תהיו נשמרים ברצונכם לכבשו בחזקה להסיר השנאה ולא תבגדו בהן לעשות להן עלבון בקחת עליהן נשים נכריות.
וכסה – ר״ל והשלוח הוא יכסה את החמס אשר על לבושו של הרוח, שהגוף הוא הלבוש של הרוח, שבו יתלבש הרוח, וכשהרוח שונא והגוף שלו המתפעל ממנו אינו משלח הוא חומס בגלוי, אבל כשישלח יכסה את החמס הנראה בפעולתו הנגלית.
כי שנא אמנם אם הרוח שלכם שנא את האשה ואינו מרוצה הימנה ולא תוכל לכלוא את הרוח מלשנוא, הלא שלח אמר ה׳ צבאות – הלא אמר בתורה שאם לא תמצא חן בעיניו וכתב לה ספר כריתות ושלחה מביתו.
וכסה חמס על לבושו – והשלוח הזה הוא יכסה את החמס אשר על לבושו, ר״ל שהגם שגם זה הוא חמס. בכ״ז הוא חמס מכוסה ונסתר. לא כן אם מחזיקה בביתו ומתעמר בה בשנאה זה הוא חמס גלוי מאד. אבל טוב מזה ומזה אם ונשמרתם ברוחכם ולא תבגדו כלל. בל יצטרך לבא לידי שנאה ושלוח.
כי שנא שלח – אם נשא שפחה על אשתו לא נשאר לפניו כי אם לשלחה (כמו שהכריחם עזרא לעשות), אבל דבר זה לגרש אותה ואת בניה דבר שנאוי הוא לפני ה׳, והעושה כזה מחמת הכרח, יֵרָאֶה לעיני כל כִּמְעַוֵל וחומס; א״כ טוב שֶתִּשָמְרוּ מתחלה מחבק חיק נכריה; וכאן מסיים חלק שני מנבואת מלאכי.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) הוֹגַעְתֶּ֤ם יְהֹוָה֙י״י֙ בְּדִבְרֵיכֶ֔ם וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה הוֹגָ֑עְנוּ בֶּאֱמׇרְכֶ֗ם כׇּל⁠־עֹ֨שֵׂה רָ֜ע ט֣וֹב׀ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֗הי״י֗ וּבָהֶם֙ ה֣וּא חָפֵ֔ץ א֥וֹ אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵ֥י הַמִּשְׁפָּֽט׃
You have wearied Hashem with your words. Yet you say, 'How have we wearied Him?' In that you say, 'Everyone who does evil is good in the sight of Hashem, and He delights in them;' or 'Where is the God of justice?'
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אַלְהֵיתוּן קֳדָם יְיָ בְּפִתְגָמֵיכוֹן וְאִם תֵּימְרוּן בְּמָה אַלְהֵינָא קֳדָמוֹהִי בִּדְאַתּוּן אָמְרִין כָּל דְעָבֵיד בִּישׁ תַּקִין קֳדָם יְיָ וּבְהוֹן רַעֲוָא קֳדָמוֹהִי אוֹ אֵכָא אֱלָהָא דְעָבֵיד דִינָא.
באמרכם כל עשה רע וגו׳ או איה אלהי המשפט – לפי שאתם רואים דרך רשעים צלחה1 וצדיקים מעונים ונכשלים, אתם אומרים בלבבכם אחת משני דברים הללו הוא: או כל עושה רע טוב בעיניו, או אין דין ואין דיין ליפרע. וכן פתרון לשון המקרא כל עושיא רע טוב בעיניו לכך הוא מצליח אותם או אם אין זאת איה אלהי המשפט שאינו נפרע מהם.
1. השוו ללשון הפסוק בירמיהו י״ב:א׳.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י אוקספורד 34, אוקספורד 127: ״עושה״.
By your saying, "Every evildoer, etc., or Where is the God of judgment?⁠" Since you see that the way of the wicked prospers, and the righteous are afflicted and stumble, you say to yourselves, "One of these two ways is true: Either every evildoer is good in His sight, or [else] there is no judgment or judge to requite him. And so is the interpretation of the language of the verse: Every evildoer is good in His sight; therefore, He causes them to prosper. Or, if this is not so, where is the God of judgment, for He does not requite them.
או איה אלהי המשפט – שאם תאמר שֶאינו רוצה בעושי רע איה אלהי המשפט – שאינו עושה משפט עמנו אלא ודאי הוא חפץ בו.
הוגעתם – פרשה אחרת ידענו כי השם הנכבד לא ייגע, ואיך ייגיעוהו מעשיו. רק הוא כלשון בני אדם, שלא יסבול עוד כל עושי רע, לולי שהוא טוב בעיניו לא היה מניחו לעשות. ואם תאמרו עוד יעשה משפט, מתי היה זה ואיה הוא, למה לא יעשה משפט.
וזאת הנבואה לעתיד, ובתחלה יבואא אליהו, כאשר הוא כתוב בסוף הספר.
א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסר: יבוא.
טוב בעיני י״י – לפני, שאני מאריך אפי להם ואיני נוקם בהם לאלתר עד יבא יומו, אתם סבורים שהוא טוב בעיני.
או איה אלהי המשפט – אם אינו כן ורע בעיניו, איה אלהי המשפט יבוא וישפוט בהם.
הוגעתם י״י – על דרך משל מדבר על לשון בני אדם כי הוא ית׳ לא ייעף ולא ייגע (ישעיהו מ׳:כ״ח).
או איה אלהי המשפט – או אם אינו כן כי לא טוב בעיניו עושה רע איה אלהי המשפט למה אינו עושה בהם משפט.
הוגעתם י״י בדבריכם – זה ענין אחר, וזה, כי אף על פי שזה הנביא לא יעד בפירוש חורבן בית שני ולא צרות לנו אחריו, כמו שעשה זכריה, רב לנו ממנו רמז בחורבן בית שני במה שקדם עד הנה. וכן רב לנו מזה הנביא יעוד על תשובת בית שלישי, במה שיאמר עוד: וערבה לי״י מנחת יהודה וכו׳ (מלאכי ג׳:ד׳). ובכלל כי מכאן עד סוף הספר, הוא בלשון קצר קיום וחזוק, מה שבאר זכריה בהרבה ענין יעוד גאלתנו העתידה היום עם חבלי משיח. אבל זכר כי אז, ולפני זה ובפרט בעת חבלי משיח, יהיה לנו תלונת רשע וטוב לו וכן צדיק ורע לו.
הוגעתם ה׳ בדבריכם וגומר עד חזקו עלי דבריכם (מלאכי ג׳:י״ג): אחרי שהוכיחם על רוע מעשיהם כעם ככהן ראה להוכיחם עוד על דבריהם ואמונותיהם שהיו יותר נפסדים מהמעשים, כי הנה רשעי הדור היו משיבים על תוכחות הנביא לית דין ולית דיין ועזב ה׳ את הארץ ולכן סמך תוכחתו על זה באומרו הוגעתם ה׳ בדבריכם, וכתב הראב״ע שהאל יתברך לא ייעף ולא ייגע ואיך יאמר הנביא שיגיעוהו מעשיהם אלא שדיבר הכתוב כלשון בני אדם, ואין צורך כי לא אמר הנביא שהיה הקב״ה יגע מפני דבריהם אלא שהם ברשעתם היו מיחסים אליו יתברך הלאות והיגיעה והעדר היכולת וההשגחה וזהו הוגעתם ה׳ בדבריכם כלומר בדבריכם עשיתם אותו יגע ולואה מהשגיח כי העדר הידיעה וההשגה לאות הוא וחסרון. והיה מרשעתכם עוד שלא תהיו מודים חטאתכם אבל תאמרו במה הוגענו ר״ל ומה הדבר אשר דברנו שייחסנו אליו היגיעה ההיא, ולכן פירש רוע דבריהם שהיו אומרים כל עושה רע טוב בעיני ה׳ ובהם הוא חפץ או איה אלהי המשפט כלומר הנה ברוע הסדור אשר נראה על דברת בני האדם שהרשע מכתיר את הצדיק לא ימלט הדבר מחלוקה אם שנאמר שהוא יתברך ידע ומשגיח בו ואם הדבר כן יתחייב שכל עושה רע טוב בעיני ה׳ ובהם הוא חפץ ולכן מצליחים הרשעים במעשיהם, ואם אין זה כן יתחייב שהוא לא ידע הדברים אשר בכאן ואינו משגיח בהם ושעזב ה׳ את הארץ והוא אומרו או איה אלהי המשפט כלומר וסבה ראשונה יש בעולם אבל אינו עושה משפט וצדקה בארץ כי מלת איה נאמר על מה שאינו כמו ויגוע אדם ואיו (איוב יד, י) לפי שענין המשפט וההשגחה היו משגיחים בלבד:
הוגעתם – מלשון יגיעה ועייפות.
חפץ – ענין רצון.
הוגעתם וגו׳ – אתם מייגעים לפני המקום בדבריכם ודבר הכתוב בלשון בני אדם כי האל יתברך לא ייעף ולא יגע.
ואמרתם – ואם תאמרו בדבר מה אנו מייגעים לפניו.
באמרכם – ר״ל אשיב לכם במה שאתם אומרים כל עושה הרע הוא טוב בעיני ה׳ והוא חפץ בהם.
או איה אלהי המשפט – ר״ל או איה אינו כן כי אין טוב בעיניו עושה רע איה אלהי המשפט למה אינו עושה בהם משפט וכאלו יאמרו או אין הרע שנואה לו או אינו משגיח.
הוגעתם את ה׳ בדבריכם – אחר שהוכיחם על רוע המעשים בא להוכיחם על רוע מחשבותם במחשבת מינות וכפירה. אומר אתם מיחסים יגיעה אל ה׳ כאילו יש לאות ויגיעה לפניו ואינו יכול להשגיח על פרטי המעשים לשלם לכל איש כמפעלו. ומפרש באמרכם כל עושה רע טוב בעיני ה׳ ר״ל אתם מביאים ראיה משלות הרשעים ויסורי הצדיקים שאין השגחה ואין דין וחשבון, כי תאמרו שבע״כ צ״ל אחת משתי אלה או שיש השגחה רק שעושה רע טוב בעיני ה׳ ולכן אין מעניש את העושה הרע.
או – אחר שזה שקר. יקשה איה אלהי המשפט – ולמה לא יעניש את העושה רשעה כפי המשפט והצדק. (ומ״ש ובהם הוא חפץ ר״ל או שהרע אינו רע רק טוב בעיני ה׳, או אם הוא רע הוא חפץ ברע ואינו חפץ בטוב כלל או איה אלהי המשפט) כן אתם שואלים ומתוכחים. ע״ז יצא להשיב להם בסימן הבא.
ובהם הוא חפץ – ומשלם שכר טוב לעושה רע, או איה אלהי המשפט שאומרים אתם הנביאים? הלא לא איכפת לאלהים שום דבר ממה שיֵעָשֶה בארץ.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×