×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) מַדּ֗⁠וּעַ מִ֭שַּׁדַּ⁠י לֹא⁠־נִצְפְּ⁠נ֣וּ עִתִּ֑⁠יםוְ֝⁠יֹדְ⁠עָ֗ו לֹא⁠־חָ֥זוּ יָמָֽיו׃
Why are times not appointed by the Almighty? And why do those that know Him not see His days?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מַדֵין מִשַׁדַי לָא אִתְטִישׁוּ עִדָנַיָא וּדְחַכִּימִין יָתִי לָא חָמִין יוֹמוֹי.
אקול מא באל מן אלכאפי לם יטאלעו אוקאתא, ועארפיה לם ירו איאם ועדה.
מדוע, אני אומר מדוע משדי לא נצפנו עתים ויודעיו לא ראו ימי הבטחותיו. וכפי שכתב בפירושו קשור פסוק זה עם שלאחריו, והכוונה מדוע אין הרשעים העושים כל הדברים הרעים שיתוארו להלן מעלים על לבם שהכל צפוי לפניו, ואלה מהם שהם מכירים מציאות ה׳ המכונים כאן יודעיו לא הציבו לנגד עיניהם מה שהבטיח והועיד לעוברי רצונו.
מדוע משדי לא נצפנו עתים – קבלה הוא זה למה לא נצפנו עתי ימי האדם מן הקב״ה שלא ידע יום מות האדם שמא לא ימהר פורענות ויקדמנו יום המיתה.
ויודעיו לא חזו ימיו – מיום האדם, כמו: חדש ימים (ומתרגמינן עידן בעידן).
דבר אחר: מדוע יודעיו ואוהביו של הקב״ה אינן יכולין לראות סוף דרכיו ומדותיו.
ימיו – זו היא דרך שנהג בימיו, כמו: לא יחרף לבבי מימי (איוב כ״ז:ו׳). ומה הן המדות התמוהות.
Why were the times not hidden from the Almighty? This is a plaint. Why were the times of man's days not hidden from the Holy One, blessed be He, that He should not know the day of man's death? Perhaps He would not hasten the retribution, and the day of death would precede it.
And He Who knows him should not see his days Of the day of man, like, "a month of days (ימים)" (Bereshit 29:14), (which is translated into Aramaic as "from time to time.⁠") [Another explanation is:] Why are those who are close and who love the Holy One, blessed be He, unable to see the end of His ways and His traits?
This [word] ימיו, His days, denotes the way He acted in His time, like, "my heart will not reproach me because of my days" (Iyyov 27:6). [See Rashi ad loc.] Now what are the puzzling traits?
(א-ב) מדוע משדי לא נצפנו עתים ויודעיו לא חזו ימיו גבולות ישיגו עדר גזלו וירעו – כך חיבורא שני מקראות הללו ופתרונם: עד ששדי הבהילני בייסורין הללו מדוע משדי לא נצפנו עתים הללוב שאני נידון בהם, לרשעים המשיגים גבול רעיהם, וגוזלים עדר אחרים, ורועים את עצמם.
ויודעיו – של איוב, לא יחזו – ימיו הרעים של איוב שהוא נידון בהם.
לא חזו ימיו – נא וודישנט שש מליש יורט בלעז.⁠ג כעיניין הזה היה מחבר מנחם בר׳ חלבו זצ״ל.
א. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225: ״חבור״. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20: ״חיבר״.
ב. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, פירנצה II.24. בדפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״מדוע משדי לא נצפנו עתים הללו״.
ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20 הלעז חסר.
מדוע משדי – רובי המפרשים יפרשו: שדי במקום הזה מלשון שודד. וכן פירושו למה לא נצפנו עתים משדי.
ויודעיו לא יראו הימים – וענינו: אלו נצפנו עתים משדי לא הייתי מתרעם עליו, כי יודעיו לא ידעו מה יהיה. אלא הוא שידע העתים שיעשו בהם הרשעים הרשע, למה יחריש?
מדוע משדי לא נצפנו עתים – ממנו ואפילו יודעיו ומשכיליו לא שכלו ולא חזו תכלית ימיו ולא ראשיתם.
וחזו – מענין מחוז חפצם.
מדוע יניח רשעי עולם לעשות כל רעות אלה ולא ישים בזה דין ומשפט. וזהו: ואלוה לא ישים תפלה (איוב כ״ד:י״ב) – לא החל לספר רשעם.
מדוע משדי לא נצפנו עתים – ומדוע מאל גדול אשר לא נצפנו עתים ממנו כי הכל גלוי וידוע לפניו ואפילו יודעיו ומכיריו מצד החכמה לא חזו תכלית לימיו. מדוע ישפיע שלוה לרשעים וירעו לבני העולם.
מדוע משדי – שלא נצפנו העתים, פי׳ למה לא נעלמו משדי העתים כי הכל גלוי לפניו וידעיו לא יחזו בעין לבם מספר לימיו כי הוא קיים לנצח.
(א-ב) מדוע משדי לא נצפנו עתים – יאמר מדוע נחשוב כי משדי לא נצפנו עתים ונעלמו.
והנה יודעיו – שהם הנביאים או החכמים יודעי שמו, לא ראו בלבם ימיו, כלומר הימים אשר בהם יעשה עם ברואיו, הם חשבו שיגמול אותם בהם טובה, והנה בעתה. או ימשוך למעלה ומדוע לא נחשב כי יודעיו הם לא ראו ימיו הצפונים ממנו. והענין לאמר, איך נחשוב כי מן האל אינם נעלמים עתים וקצת הימים, כי נראה שלא יעשה בהם משפט ברשעים, כאלו לא ידע מעשיהם, ובקצת הזמנים יהיה על הצדיקים קצף, כאלו לא ישמע לצעקתם.
ואחר כן יפרש: כי הרשעים גבולות ישיגו – וגזלו עדר וירעו אותו לעיני הכל, כי לא יפחדו, והנה יעשו חמס בפרהסיא, והאל לא ישים בהם תפלה ולא יעשה בהם משפט.
והחכם ראב״ע פירש למה לא נצפנו עתים משדי, אילו נצפנו ממנו, לא הייתי מתרעם עליו, כי יודעיו לא ידעו מה יהיה, אבל הוא שידע הימים שיעשו בהם הרשעים רשע, למה יחריש. וגם הוא נכון.
מַדּוּעַ מִשַּׁדַּי לֹא נִצְפְּנוּ עִתִּים. הדברים הזמניים: וְיֹדְעָיו לֹא חָזוּ יָמָיו. אף על פי שהמעיינים ומתבוננים אליו לא חזו בו זמן, ובכן הסכימו שאינו נופל תחת הזמן, וזה כי ידעתי שהסיבה בזה הוא שאין ידיעתו בנמצאים באה לו מצד הנמצאים, אבל מצד עצמו, שאין לשום נמצא שום מציאות זולתי ממציאותו1:
1. ראה אור עמים פרק ידיעה, ובקושיות: שנית, יתבאר זה בראיית אלגזיל אשר הביא אבן רשד בספר ׳הפלת ההפלה׳ [מאמר יב חקירה א] באמרו שכל הפילוסופים מסכימים בזה שהאל יתברך לא ידע הפרטים באופן שגם אויצנ״ה אשר חשב שהאל יתברך יודע נמצאות זולתו, מכל מקום אמר בפירוש שהוא יודע אותם בדרך כללי אשר לא יכנס בו זמן, כי בהתחלף הנודע תתחלף הידיעה בה, ובהתחלפות והשתנות הידיעה ישתנה היודע, ומזה יתחייב שאישי המינים, כמו ראובן ושמעון אשר הם נבדלים זה מזה אצל החוש בלבד, לא אצל השכל, לא תפול עליהם ידיעת האל כלל. וזה הדעת נראה שרצה איוב באמרו (איוב י ד-ו) ׳העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה, הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר, כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׳. כלומר, שבהיות האישים מושגים מן החוש בלבד ונופלים תחת הזמן, לא תפול עליהם ידיעה אלקית כלל, ואם כן לא ישגיח בהם ולא בעוונותיהם, כמו שחשב אבן רשד לפי המבואר בפירושו לספר ׳מה שאחר׳ [מאמר יב פרק לז]. ובסוף פרק רצון: וזה, כי אחר שביאר כח מעשה ה׳ כי נורא הוא שהמציא נמצאות אחר אפיסות מוחלט באמרו (שם פסוק א) ׳בראשית ברא אלקים׳, ביאר במופת שהוא פועל רצוניי וברא בכוונה וברצון, וזה בהיות שהמציא שני ההפכים, והם האור והחושך, וקבע לאחד מהם זמן מוגבל קראו ׳יום׳, ולאחד קבע זמן מוגבל קראו ׳לילה׳, בלתי תנועה שמשית, כי לא היתה אז תנועת שמש עד היום הרביעי, ובזה ביאר בקיצור שהבורא הוא פועל רצוניי. ונתן שלוש ראיות: ראשונה, בהיות שהמציא הפכים אשר לא ימציאם זולתי פועל רצוניי, לא פועל טבעי, כמו שביאר אבן רשד בספר ׳הפלת ההפלה׳ [מאמר ג חקירה א]. שנית, בהיות שקבע לכל אחד משני ההפכים זמנים מתחלפים שלא יבלבל אחד מהם את פעולת הפכו, וכל זה בהכרח ברצון והסכמה בחיריית, כי אמנם באמרו ׳חושך׳, לא רצה העדר האור בלבד, כי ההבדל לא יפול זולתי בין שני נמצאים, ואין ההעדר מכללם, אבל רצה האוויר החשוך . שלישית, ביאר זה מצד התכלית הנראה בנמצאות אשר בו יתבאר היות פעולת הפועל רצוניית, וזה הורה באמרו בזה המקום ובהוויית שאר הנמצאות ׳וירא אלקים כי טוב׳, כלומר, שכל הנמצאות המציא לתכלית מכוון אשר מן הראוי לקראו ׳טוב׳, כמו שביאר הפילוסוף בספר ׳מה שאחר׳ [מאמר ב פרק ח].
וידעו – וידעיו קרי ובמ״ג וידעי קרי וכן מתורגם ודחכימין יתי אבל בכל הספרים המדוייקים ויודעיו קרי ביו״ד ווא״ו וכן פירשו כל המפרשים ואף במסרה גדולה נמנה עם מלין דחסרים יו״ד באמצע תיבותא וקריין וכולן וא״ו בסוף.
לא חזו ימיו – מלעיל מכלול דף קנ״א.
חזו – ענין גבול כמו מחוז חפצם (תהלים ק״ז:ל׳).
מדוע – עתה החל לקבול ולהתלונן על טובת הרשעים ועל כי שגה בדעתו לומר שהכל תלוי במערכת השמים אשר שפטו בעת ההריון והלידה לזה אמר מדוע לא יהיו הוראות העתים ההם נצפנים ונסתרים ונכנעים לפני המקום כי מהראוי היה שכולם יחד יתחבאו מפניו ולא ימרו פיו כי הלא כל יודעי המקום מן החכמים והנביאים לא הגבילו לו זמן לומר שהוא מחודש עם העולם כי כולם פה אחד יאמרו שהוא קדום לעולם מבלי תכלית והוא המסדר מערכת השמים ומדוע א״כ לא ימשול בהם להיות נצפנים מפניו ונכנעים לו לבל יהיה מה שמורים בעתים ההם.
מדוע – אחר שסתר דעת אליפז על יסורי הצדיקים, חוזר לסתור את דעתו על שלות הרשעים, וטרם החל טענותיו הקדים שנית להחליט שה׳ אין משגיח על מעשים הבחיריים הנעשים בזמן ומשתנים לפי הזמן, אחר שה׳ הוא למעלה מן הזמן א״א שידיעתו תפול תחת הזמן, וז״ש מדוע משדי לא נצפנו עתים, ר״ל מדוע נאמר ונחליט, שהעתים לא נצפנו ונסתרו מה׳, רק שהוא יודע גם את הדברים המתחדשים בזמן, אחר שיודעיו לא חזו ימיו, שכל החוקרים היודעים את ה׳ ע״פ העיון, לא חזו ימיו, היינו שלא יכלו לצייר שה׳ יהיה נתון תחת הימים והזמן, ואחר שנתבאר בפילוסופיא שה׳ הוא למעלה מן הזמן, איך ידע את הנעשה בזמן, והלא ידיעתו הוא עצמותו, אחר ההצעה הזאת מתחיל לספר שיש רשעים רבים המחריבים את הישוב, ורשעתם גדולה עד למכביר להשחית את כל בני אדם, ואם היה השגחה פרטית היה ראוי שישמיד אותם לצורך קיום הקיבוץ, בל יהיו בני אדם כדגי הים כרמש אין מושל בו, הנה נמצאו רשעים אשר.
Job ends his rebuttal of Eliphaz's rationalization of his suffering by repeating his assertion that since God is above time, He does not rule over those voluntary acts that occur under time and which change with time, for His Knowledge cannot be subject to time. God has no sense of time as any student of divinity will tell you.⁠1
1. This verse (Ch. 24:1) seems to belong to the end of Chapter 23 rather than to the beginning of Chapter 24.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ב) גְּ⁠בֻל֥וֹת יַשִּׂ֑⁠יגוּעֵ֥דֶר גָּ֝זְ⁠ל֗וּ וַיִּ⁠רְעֽוּ׃
They remove boundary stones; they steal flocks, and pasture them.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
תְּחוּמַיָא יְשַׁנוּן עֶדְרָא אֲנַסוּן וּרְעוּן.

רמז תתקט

גבולות ישיגו – מעשה דור המבול פרשו איוב, מהו גבולות ישיגו, שהיו נכנסין זה בגבולו של זה וזה בגבולו של זה.
עדר גזלו וירעו – חמור יתומים ינהגו, כשהיו רואים חמור ביד יתום מיד היו נוטלים אותו ממנו.
קום יזיגון אלתכ׳ום, ויגצבון אלקטוע וירעונהא.
גבולות, אנשים משיגי גבולות וגוזלים עדרים ורועים אותם. ותוספת וירעום באה להבליט את הרשעות וחוצפת החמסנים שאינם מסתתרים ברשעם אלא מנהלים אותו בפרהסיא.
ויתחבר אמרו גבולות ישיגו בפיסוק שלפניו, ויהיה חבורם מדוע משדי גבולות ישיגו, ויהיה הפירוש מדוע הרשעים אינם מעלים את שדי על לבם בעתותיהם, ונצפנו הוא נצפו, והנון נוספת כמו בצפיתינו1, וכמו עיניו בגוים תצפינה2.
1. איכה ד יז.
2. תהלים סו ז. וראה גם לקמן מב יג שבענה בנים.
ויתצל קולה גבולות ישיגו באלפיסוק אלד׳י קבלה, פיכון איתלאפהמא מדוע משדי גבולות ישיגו, ותציר אלעבארה מא באל אלט׳אלמין לם יטאלעו מן אלכאפי פי אוקאתהם.
ונצפנו הו נצפו, וקד פכמת בנון מת׳ל בצפיתינו, ומת׳ל עיניו בגוים תצפינה.
גבולות ישיגו – אותן שדרכן להסיג גבולות שהן קונין שדות כנגד שדות אחרים ובלילה הם מרבים גבוליהם שהיו עושים גדריהם בלילה בתוך תחום שכיניהם (וזהו משיג דמתרגמינן משגה שהיו משגים הגבול).
עדר גזלו וירעו – לעצמן.
[There are some who] remove the landmarks Those who habitually remove the landmarks, who purchase fields adjoining the fields of others, and at night widen their [own] borders by placing their fences at night within the territory of their neighbors. (This is the meaning of removing the landmarks, which is translated into Aramaic as מְשַׁנֶּה, changing, because they would change the boundaries.) And they violently take away a flock and pasture it.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

גבולות ישיגו – בדבריו של הקב״ה יש תימה: שרשעים שעושים כל זאת האמור למטה לא ימציא להם הקב״ה גמולם, אבל צדיקים נדונין על חנם כי גם אני נודנתי בלי פשע.
גבולות ישיגו – משיגים גבולות אחרים.
וירעו – מרעין העדר לעצמן ולהנאתן כאילו הוא שלהן.
גבולות ישיגו – כמו: לא תסיג גבול רעך (דברים י״ט:י״ד), ואם הוא בשי״ן.⁠א
א. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896 חסר: ״ואם הוא בשי״ן״.
גבולות ישיגו – וזה מאשר שנא האל ית׳ שמו.
עדר גזלו – וירעוהו ויאכלוהו.
גבולות ישיגו – הם מסיגי גבול העניים עד גזלו וירעו.
(ב-ג) מדוע מאתו שגבולות ישיגו הרשעים וזה כנגד דברי אליפז באמרו אשר קמטו ולא עת (איוב כ״ב:ט״ז) והוא השיב שאין זה ראיה כי יש רשעי׳ יצלחו מעשיהם, יתומים ואלמנות שאין עוזר למו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ. לכן אני נבהל, איך זה הנמצא שהוא כל כך שלם ויכול להתקומם - יסבול קלקול הרשעים הקורה במציאות ובסדר המסודר מאתו על השלם שבפנים1, כי הם משיגים גבול, עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ בפרהסיא:
1. איך יסבול שהרשעים יקלקלו את המציאות שעשה בשלימות השלימה ביותר.
ישיגו – כמו יסיגו בסמ״ך וענינו הרחקה לאחור כמו לא תסיג גבול (דברים י״ט:י״ד).
גבולות ישיגו – והן ראינו אנשי רשע יסיגו גבולות רעיהם כי יכניסו גדרם אל גבול רעיהם להרחיב גבולם וגוזלים מרעיהם שדיהם ועוד יגזלו עדר ורועים בהשדה הגזולה והנה עשו רעה כפולה.
גבולות ישיגו – שיגזלו שדות הענים, ויגזלו עדר וירעו שם על השדות שגזלו, וגם.
חמור יתומים, ויחבלו את השור של האלמנה – ולא יחוסו גם על החלשים יתומים ואלמנות, הפך מ״ש לא תחבול בגד אלמנה, כל אלמנה ויתום לא תענון:
Job now turns to the solution suggested by Eliphaz to the problem of the prosperity of the wicked, namely, that it is necessary for the existence of free-will. He starts his counter-argument by pointing to the existence of those evil-doers who pillage the weak and needy. If Providence really exists and if it really cares, why, he asks, does it not remove these scourges from the face of the earth.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) חֲמ֣וֹר יְ⁠תוֹמִ֣ים יִנְהָ֑גוּיַ֝חְבְּ⁠ל֗וּ שׁ֣וֹר אַלְמָנָֽה׃
They drive away the donkey of the fatherless, they take the widow's ox for a pledge.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהמצודת דודעודהכל
חֲמָרָא דְיַתְמֵי יַדְבְּרוּן יְמַשְׁכְּנוּן תּוֹר אַרְמְלָא.
יחבלו שור אלמנה – אלמנה שמת בעלה והניח לה שור אחד ויצאה לרעותו מיד היו נוטלים אותו ממנה.
חמאר אלאיתאם יסוקון, ויסתרהנון ת׳ור אלארמלה.
יחבלו, יקחו משכון.
חמור יתומים ינהגו – ועושין כל רעות האמורות בענין, סוף דבר ואלוה לא ישים תפלה (איוב כ״ד:י״ב) להודיעם עוונם ולהמציאם גמולם.
They lead away the orphan's donkey and commit all the evils stated in the chapter. The end of the matter is that "God does not impute it for unseemliness" (verse 12), to let them know their iniquity and to furnish them with their recompense.
יחבלו – חובלים וממשכנים שור אלמנה.
(ג-ד) חמור יתומים ינהגו, יטו אביונים מדרך – יטו הדרך בעבור פחדם כי הם אותם ואין בם יכולת לנטות הדרך יתחבאו.
חמור יתומים ינהגו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

יחבלו שור אלמנה – יקחו אותו ממנה, כאילו היה להם חוב אצלה, כענין כי תחבול אחיך חנם (איוב כ״ב:ו׳).
יחבלו – יקחו למשכון.
ואחר זה החל איוב לסתור דעת אליפז מן ההקש ואמר מדוע לא יהיו נעלמים משדי העניינים הזמניים ויודעיו לא חזו לו ימים ר״ל שלא ראו לו יחס אל הזמן ולזה הוא מבואר שהשם יתברך בלתי יודע באלו הענינים הזמניים, ואחר כן החל איוב לסתור דעת אליפז מן החוש במה שנצל השם יתברך על ההצלחה הנמצאת לרשעים זמן ארוך במה שאמר כי מפני שאין זה התוכחת מהשם יתברך כי אם להועיל לאנשי הארץ הנה יתכן שיאריך עונש הרשע זמן ארוך, והחל איוב לסתור דבריו מהחוש ואמר שאלו הרשעים אשר ספר בהצלחתם היו משיגים גבול וגוזלים העדר ורועים שם בקרקע הנגזל וזה חטא נפלא, והיו נוהגים חמור היתומים ולוקחים למשכון שור אלמנה אשר בהם היו חורשים ומשיגים די טרפם עד שיהיו סבת מותם ברעב העניים יטו מדרכם לפחדם מהם שלא יהרגום יחד חובאו מפניהם עניי ארץ, הנה אלו הרשעים הם כמו חיות רעות במדבר לטרוף באשר ימצאו הם יוצאים למלאכתם לבקר לשחר לטרוף מן המדבר יוציא לחם כל אחד מאלו הרשעים לו ולנעריו כי יהרגו האנשים העוברים שם ויקחו אשר להם, בהיותם בשדה בלילו ותבואתו יקצרו ואם אינו שלהם ולא די שהם יניחו שדה הרשע ולא יגעו בו אבל גם כרמו שהוא מוכן בקלות לאכול ממנו יאחרו וילקשו מלקחת ממנו לפי שהם אוהבים הרשע ולזה לא יגעו באשר לו אם לא כאשר לא ימצאו במקום אחר, ערום ילינו בני אדם בלילה מבלי לבוש ר״ל שיגזלו מהם כסות לילה ולא יהיה להם כסות להתכסות בו בקור, ואלו העשוקים ילכו להסתר מהרוח בין סלעי ההרים וירטבו שם מזרם ההרים והלחות הנמצא בהם, ומבלי מחסה חבקו צור להסתר שם, מרוב שודדות האנשים יגזלו היתום ויקחו למשכון הבגד אשר על העניים ובזה האופן יסבבו שילכו העניים מבלי לבוש לגזלם מהם כסות יום וסבבו שילכו רעבים האנשים אשר נשאו עומר כי יגזלו אותו מהם ולא יהיה להם לאכול, הנה האנשים אשר באוצרות בית הבד יעשו שמנם ואשר יקבים דרכו לעשות יינם יצמאו כי אלו האנשים יגזלו שמנם ויינם ולא יניחום לשתות מהם, מן העיר יצעקו האנשים על החמסים אשר עשו להם ונפש ההרוגים חוץ לעיר תצעק אל אל ואיך תאמר שהשם לא ישים בכל אלה הדברים דבר בלתי טעם וזה שאחר שאלו הרשעים ממיתים רבים מן האנשים בחרב ובעירום ובצמא ומכלים אותם בכל עוז הנה היה ראוי בחק השם יתברך אם היה פוקד האנשים להועיל להם שלא יאריך לכמו אלו האנשים הרשעים כדי שיציל מידם אלו האנשים אשר יהרגו אותם כי הרחמניות על אלו הרשעים הוא אכזריות בחק הטובים, הנה לא תוכל לנצל השם יתברך על זה בשום פנים ולדעת איוב גם כן יהיה זה חסרון בחק השם יתברך בסדרו זה הסדור אשר מצד הכוכבים שימשך ממנו זה העול והחמס, הלא אלו האנשים היו במורדי אור ר״ל שימרדו באור היום המשמח האנשים והם ידאגו בבואו לא הכירו דרכיו ולא ישבו בנתיבותיו אבל התרחקו ממנו בכל עוז ועשו מעשיהם בלילה כדי שלא יראו אותם האנשים בעבור האור יקום הרוצח השכם קודם שיאור היום ויהרג עני ואביון אשר ימצאם בדרך יוצאים במלאכתם ובעצם הלילה יהי גנב לגנוב מה שיוכל להסתרו אז מהאנשים, ועין נואף המתינה בא הערב לאמר אז לא תראני עין וישים לי חשך הלילה הסתר פנים, חתר האחד מהם בקירות הבתים אשר יומם שמו חותם בהם כדי שיכירום בלילה ויגנבו הנמצא שם הנה כל אלו האנשים לא ידעו בטוב האור למאסם בו, כי יחדו יהיה להם הבקר כשיבא כמו צלמות וכאשר יבא אור הבקר אשר יוכל אז להכיר איש את רעהו ולראותו הוא להם כמו בלהות צלמות כי אז יבהלו וינוסו כדי שלא ימצאו, קל הוא לנוס בבא היום על פני המים כדי שלא ימצאו החלקה אשר הם הולכים בה בארץ היא מקוללת מאד ר״ל שהם לא ילכו במקום שיעבד בו ויזרע ולא יפנה אחד מהם דרך כרמים כדי שלא ימצאום שם עובדי הכרמים והשדות אבל ילכו במקומות החרבים להסתר מהאנשים, הנה אלה האנשים עם רוב מרים לא יגיעס שום עונש בחייהם אבל ימותו בקלות כי כמו שהציה והחום יגזלו מימי השלגים ויפסידום בקלות בדרך שלא ישאר מהם רושם כן ישחית שאול בקלות אלו האנשים אשר חטאו, ישכחהו כל אחד מאוהביו ותאכלהו רמה כאילו הוא דבר מתוק לה עוד ולא יזכר שמו וישבר בקלות כעץ איש העולה ובלא צער, ובזה הוא מבואר שלא יתנצל השם במה שאמרו אליפז, הנה זה האיש הגיעהו מן האכזריות עד שהיה משבר העקרה אשר לא תלד עם היותה מרת נפש והיה משבר גם כן האלמנה אשר לא ייטיב מטיב לה עם מרירות נפשה לא היה חומל עליה, כחו היה רב עד שיהיה מושך התקיפים בכחו ויהרגם יקום כל אחד מהם ולא יאמין בחייו מיראתו ממנו והיה נותן לו מתנה לבטח והיה נשען שלא יזיקהו ועם כל זה לא היה נשמר הרשע מלהזיק להם אבל היה עיניהו על דרכיהם לרדוף אחריהם, או הרצון בזה שזה הרשע היה נותן לו ידו לבטח והיה כורת ברית עמו ועל זה היה נשען האחר שלא ירע לו ועם כל זה היה עיניהו על דרכיהם לרדוף אחריהם להזיק להם, התרחקו מעט אלו האנשים והנה אין הרשע בעיר והומכו אלו האבירים אשר רדף אחריהם כשאר כל האנשים אשר לא כרתו ברית עמו יקחם הרשע ויקפוץ פיהם כדי שלא יזעקו ויהרגם בקלות כראש שבולת שתכרת במהרה ועם כל אלו הרעות לא נראה שיגיע לו עונש בחייו ולא במותו כאשר זכר ולזה הוא מבואר שאין התנצלות לשם במה שאמרו אליפז שהוא יאריך לרשעים, ואמר איוב אם תרצה לחלוק על זה מי הוא אשר יכזיבני וישם מלתו לאל כי לא יוכל שום אדם לחלוק על דברי להיות החוש מעיד שהענין כדברי. והכלל העולה מהדברים הוא, שאיוב ישיב לאליפז שמה שייחס לו מהעונות הוא שקר וכזב כי כבר אחזה רגלו תמיד בדרכי השם ושאין התנצלות לשם במה שאמר אליפז כי מפני שאין השם מוכיח לרשעים כי אם להועיל לבני אדם יתכן שיעמידם בהצלחתם ויאריך להם העונש זמן ארוך אולי ישובו וזה שאנחנו נראה מהרשעים רבי ההצלחה שהם עושים חמסים גדולים גורמים להמית האנשים בסבת העירום והרעב והצמא והם גם גם ממיתים האנשים ונואפים וגונבים בלילה מה שיוכלו ולא חסה עינם על האלמנות והעקרות הנרדפות משחתם ושכבר יגיע מרוב רשעם ומרים שיכרתו ברית עם אנשים כדי שישענו ויבטחו בהם ואחר ימיתום ולמה יאריך השם לכמו אלו הלא היה ראוי שיכלה אותם תכף כדי שלא ימיתו שאר האנשים הלא יותר טוב שימותו אלו כדי שינצלו האחרים מידם, ועוד שאנחנו נראה בכמו אלו הרשעים שלא יגיעם עונש כלל בחייהם ובמותם ימותו מיתה קלה בלא צער ואיה איפה העונש המגיע לאלו האנשים על מרים הלא זה כלו ממה שיורה שאין האדם נפקד על מעשיו מאת השם.
חמור – גוזלים חמור היתומים וינהגו לעצמן בפרסום רב ומן האלמנה משכנו שורה כי יעלילו עליה לומר שהיא חייבת להם ולא כן הוא.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהמצודת דודהכל
 
(ד) יַטּ֣⁠וּ אֶבְיֹנִ֣ים מִדָּ֑⁠רֶךְיַ֥חַד חֻ֝בְּ⁠א֗וּ עֲנִיֵּ⁠י⁠־אָֽרֶץ׃
They turn the needy out of the way; the poor of the earth hide themselves together.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יַצְלוּן חֲשִׁיכֵי מִן אוֹרְחָא כַּחֲדָא אִטַמַרוּ מִסְכְּנֵי אַרְעָא.
פימילון אלמסאכין מן אלטריק, חתי קד אכ׳תבא מנהם צ׳עפא אלבלאד.
יטו, ומטים האביונים מן הדרך, עד כדי כך שנתחבאו מפניהם עניי הארץ.
יחד חובאו – עניי ארץ מפני שיראים מהם.
the poor of the land hide together because they fear them.
יחד חובאו עניי ארץ – מפניהם.
(ד-ה) יחד חֻבאועניים נחבאים מפניהם לפי שיריאים ואומרים הן פראים.
יחד חובאו עניי – מפניהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

יטו אביונים מדרך – עוברי דרכים יעזבו הדרך מפחדם ואם לא יוכלו לנטות יתחבאו.
יטו – פועל יוצא והטעם הם סבה שילכו ארחות עקלקלות ואשר לא יוכלו לברוח יחד חֻבּאו.
חובאו – רוצה לומר: שנטו מהדרך להחבא מפני הרשעים פן יעשקום.
ענוי – עניי קרי.
חבאו – מלשון מחבואה.
יטו – מטים את האביונים מן הדרך כי יראים מהם לבל יפגשום ונוטים ללכת בתוהו לא דרך.
יחד – כל העניים כאחד נחבאו במקום נסתר ליראתם מהם.
יטו מוסיף מין רשעים שהם עומדים כשודדים על הדרכים, עד שגם אביונים יטו מן הדרך מפני יראתם מפניהם, הגם שהאביון אין לו מאומה, ועניי הארץ הם יתחבאו במגוריהם מפחד השודדים:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) הֵ֤ן פְּ⁠רָאִ֨ים⁠׀ ⁠בַּ֥מִּ⁠דְבָּ֗ר⁠ ⁠יָצְ⁠א֣וּ בְּ֭⁠פׇעֳלָם מְ⁠שַׁחֲרֵ֣י לַטָּ֑⁠רֶף⁠ ⁠עֲרָבָ֥ה ל֥וֹ לֶ֝֗חֶםאלַנְּ⁠עָרִֽים׃
Behold, as wild asses in the wilderness they go forth to their work, seeking diligently for food; the desert yields them bread for their children.
א. לֶ֝֗חֶם א=לֶ֝חֶם (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הֵיךְ דֵין כִּמְרוֹדַיָא בְמַדְבְּרָא נְפַקוּ לְעוֹבָדֵיהוֹן בִּישִׁיָא מְקַדְמִין לְבִזָא בְּמֵשְׁרָא אָנֵס לֵיהּ מְזוֹנָא לְטַלְיֵהּ.
כאנהם וחוש כ׳רג׳ו פי אלבר, כ׳רג׳ו אלי צנעתהם מלתמסין אלפריסה, ואלבידא להם אלף כאלכ׳בז לאלצביאן.
הן, כאלו הם חיות פרא שיצאו במדבר, יצאו לפעולתם משחרי טרף והערבה להם הרגל טבעי כלחם לנערים. ערבה ״בידא״ והיא מדבר שממה. וכך תרגם בדברים א א, וכך מתרגם בכל מקום שהכוונה בו מדבר שממה. וכאשר בא שם זה למקום מוגדר מתרגם ״גיר״ ראה פירושיו לתורה מהדורתי דברים א הע׳ 4.
ופירשתי הן פראים, כאלו הם, כמו והנה מן היאור1, והנה אנחנו מאלמים2, וכך הן בעון חוללתי3.
2. שם לז ז.
3. תהלים נא ז, וכ״כ בפירושו שם. וראה לעיל יט ז.
ופסרת הן פראים, כאנהם, מת׳ל והנה מן היאור, והנה אנחנו מאלמים, וכד׳לך הן בעון חוללתי.
הן פראים – הפראים שהם לימודי מדבר לארוב את העוברים.
יצאו בפעלם – יצאו למלאכתן ומה היא הפעולה משחרי לטרף מבקשים לטרוף.
ערבה לו לחם לנערים – למשרתיו ונעריו של רשע הערבה והמדבר הווה לו לחם לצרכם שמשם הוא חוטף ואוכל וגוזל מה שהם אוכלים, לנערים הם ההולכים אתו לגזול, כמו: רק אשר אכלו הנערים (בראשית י״ד:כ״ד).
And he says: Behold, [as] wild donkeys in the desert who are used to the desert, to lie in wait for the passersby.
they go out to their work and what is the work? seeking prey They seek to prey.
the wilderness yields bread for his young men For the wicked man's servants and young men, the wilderness and the desert supply food for their needs, for from there he seizes and eats and steals what they eat.
for...young men They are the ones who go with him to rob, as in, "only what the young men have eaten" (Bereshit 14:24).
הן פראים במדבר – פתרונו: כפראים למודי מדבר, כך היו מצויים במדבר ושואפים לבני אדם אשר יצאו לפעלם משחרי לטרף – שיהא טרף לביתו ולחם חוקו.
ערבה לו לחם לנערים – פתרונו: לכך היה משכים כדי שיהא לו לערב לחם לנעריו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

(ה) משחרי לטרף – מקדימין בבקר לטרוף טרף.
משחרי – לשון: עושה שחר ועיפהא (עמוס ד׳:י״ג).
א. כן בכ״י לוצקי 778 (כאן ולעיל י״א:י״ז) וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: עיפה.
והם כמו פראים במדברא מן הערבה יבקש לחם לנעריו, לא מן היישוב.
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 נוסף כאן: ״מלת ערבה לו״.
הן פראים במדבר – דומים שאלו הם פראים שבמדבר מזונם מרעם כן הם יוציאם לפעלם בבקרא לטרוף בני אדם ולשלול ולשדוד ולהרוג הערבה והמדבר להם מזון להביא משם לחם ומזון לנעריו שהם בני ביתו.
א. כן כנראה צ״ל. בכ״י בהמ״ל 985: ״כבקר״.
הן פראים במדבר – דומים לפראים כי מרעם במדברות והם מזונותיהם במדברות.
ויצאו – ללסטם הבריות ולהרוג נפשות ולהביא מהערבה לחם לנעריו ובני ביתו.
פראים – חסר כ״ף השירות.
ערבה – מדבר.
כי הרשעים כפראים עומדים במדבר.
לפעלם – פי׳ משחרי לטרף ערבה לו להביא משם לחם לנערים ולא יטריח עצמו בישוב.
הן פראים במדבר – יחסר כ״ף הדמיון, כמו תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו (משלי כ״ה:י״א), וכמו בזה הספר, ועיר פרא אדם יוולד (איוב י״א:י״ב). יאמר כי הרשעים כמו פראים במדבר, וכמו משחרים לטרף בבקר לפעולתם, שהיא לטרוף טרף, ויצאו אל הערבה – והיא לו לחם לנערים – ההולכים עמו. כי שם יטרוף ויאכל את נעריו.
וכן אמר התרגום: כמרודיא במדברא הכדין נפקו בעובדיהון בישיא מקדמין לביזתא במשרא לית מורשא לטליה.
הן פראים במדבר – הנה אלו הרשעים הם כמו פראים במדבר שהם חיות רעות ויעמדו שם לטרף כן אלו הרשעים מבקשים תמיד לטרוף האנשים.
ערבה לו לחם לנערים – רוצה לומר: מהמדבר יוציא הרשע לו לחם ולנעריו מן העושק אשר יעשוק האנשים הבאים שם.
(ה-ו) הֵן פְּרָאִים בַּמִּדְבָּר. והנה האל ית׳ בסדר המציאות השגיח בזה שהחיות המזיקות הטורפות שוכנות במדברות, שלא יבואו בישוב להזיק, ובמדבר הכין מזונותם1 להם ולבניהם2, והרשעים המזיקים בלתי שום יראת ה׳ בְּלִילוֹ יִקְצוֹרוּ - אפילו ה׳בליל׳ שהוא מאכל בהמה ׳יקצורו׳, כאילו היו הם הבעלים בשדי יתומים ואלמנות3: וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ. אבל מפני מורא בשר ודם לא יגזלו בכרם רשע, אבל יניחוהו להיות מאוחר4, ובכן יבצרהו בעליו אחר תכלית הבישול, ובזה נודע שמחשיבים יותר מורא בשר ודם מיראת האל ית׳:
1. עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם
2. לַנְּעָרִים
3. הנזכרים פסוק ד׳.
4. שיהפוך להיות תבואה של ׳מלקוש׳ שהיא מאוחרת, והיינו שנותר בשדה זמן רב ללא שהרשעים יזיקו, לעומת נכסי האלמנה והיתומים שיקחו אף מה שאינו ראוי למאכל אדם כלל.
פראים – חמור הבר.
משחרי – דורשים ומבקשים כמו ומשחרי ימצאנני (משלי ח׳:י״ז).
ערבה – ענינו כמו מדבר.
הן פראים – הנה הם כמו הפראים אשר במדבר כי כ״כ יצאו המדברה בעבור פעלם אשר המה משחרים שמה לטרוף טרף להרוג אנשים.
ערבה לו – מוציא לעצמו מן הערבה מאכל נעריו כי גוזל כל העובר בה וממנו פרנסת אנשי ביתו.
במדבר, ערבה – הערבה הוא מקום שגדלים בו קוצים ועצים פראים אשר במדבר (ישעיהו ל״ה) ושם יתחבאו נעריו, כמו שגורי החיות ישארו בחוריהם בערבה והגדולים יצאו במדבר לטרף.
הן פראים – מוסיף מין רשעים שאין דרים בישוב כלל, רק הם דומים כפראים חיתו טרף אשר במדבר, שכמוהם יצאו בפעלם משחרי לטרף, שבכל שחר יוצאים לבקש טרף וזה פעולתם תמיד, וכן כמו הפראים כן ערבה לו לחם לנערים, שלחם נעריו ובניו הוא הערבה, שמשם יביא לחמו מטרף וציד ורצח, ואינם שוכנים בישוב כלל רק במדבר:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) בַּ֭שָּׂ⁠דֶה בְּ⁠לִיל֣וֹ [יִקְצ֑וֹרוּ] (יקצירו) וְ⁠כֶ֖רֶם רָשָׁ֣ע יְ⁠לַקֵּֽ⁠שׁוּ׃
They cut his fodder in the field; and they glean the vineyard of the wicked.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּחַקְלָא מִדְלָא דִלְהוֹן חָצְדִין וְכַרְמָא דְרַשִׁיעֵי יְכַסְחוּן.
אלד׳י יחצדון פי אלחקל עלפהם, וכרום אלט׳אלמין יתתבעון.
כשדה, הקוצרים בשדה בלילם וכרמי הרשעים ירדפו. תרגם בלילו ״עלפהם״ המספוא מן בליל חמיץ יאכלו, וכמו שפירש לעיל ו ה, יח טו. ותרגם ילקשו ״יתתבעון״ ירדפו אחריהם ויתפשום עד שישיגום. ונראה שכוונתו ירדפו כדי ללקט מהם צמחיהם כלומר המספוא שהיא הדשא והעשב הנקרא ״לקש״ וכמו שפירש ר״י אבן ג׳נאח בשרש לקש. ומלה זו פעל נגזר מן שם, כמו ידשן יקח הדשן, כל ילקש יקח הלקש.
ומוסב אמרו בשדה בלילו על הפראים אשר גזר ה׳ שיאכלו כרמי הרשעים כאמרו ופגשו ציים את איים1, ואמרו וענה איים באלמנותיו2.
2. שם יג כב.
וינעטף קולה בשדה בלילו, אלי אלוחוש אלד׳י חכם אללה באן יאכלון כרום אלרשעים כקולה ופגשו ציים את איים, וקולה וענה איים באלמנותיו.
בשדה – של אחרים.
בלילו – יבולו.
יקצורו – לגזול.
וכרם רשע ילקשו – וכרמים של אחרים הרשעים האלו נוטלים פריים, ילקשו אשפריימנ״ט נוטלים לקש שלהם, לקש לשון צמח פרי, כמו: בתחלת עלות הלקש (עמוס ז׳:א׳) – תירגם יונתן צימוח. וכן יסד ר״א (בהושענא אדמה מארר): לקש מארבה.
(ד״א וכרם רשע ילקשו – ילקשו אותה מהשחיתה כי את של העניים ויתומים הם אוכלים, ילקשו, כמו: ופיהם פערו למלקוש (איוב כ״ט:כ״ג) זמן ארוך, וכמו: לקישיא ללבן).
In the field of others.
his produce Heb. בְּלִילוֹ [like] יְבוּלוּ, his produce.
they reap to steal it.
and the wicked gather the plants of the vineyard Heb. יְלַקֵּשׁוּ. And [from] the vineyards of others these wicked men take their fruit; espreinment in Old French. They take their לֶקֶש. לֶקֶש is an expression of a growth of produce, as in (Amos 7:1), at the beginning of the shooting up of the grain, which Jonathan renders. צִמוּחַ, growing. And so did Rabbi Eleazar [Hakalir] establish (in the Hoshanah "Soil from curse"): produce לֶקֶש) from locusts. (Another interpretation: and they delay the vineyard of the wicked. They delay it from destruction, because they eat up [the vineyards] of the poor and the orphans. יְלַקֵּשׁוּ is like, "and they opened their mouth (למלקוש) for a long time" (Iyyov 29:23), and like, "and the late ones (לקישיא) were Laban's" (Bereshit 30:42).
בשדה בלילו יקצורו – בשדה של אחרים בלילו של עני יקצורו.
וכרם – הטעם בכ״ף ואינו דבוק לתיבה שלאחריו. שאם היה דבוק לתיבה שלאחריו אז היה פתרונו: כרם של רשע ילקשו, והייתי תמיה בדבר, על מה הכתוב פוקד עליו עון על דבר זה. אבל עכשיו, שהטעם למעלה בכ״ף, הטעם מפרידו מתיבה שלאחריו, ומלמדך שכן פתרונו: וכרם של עני הרשעים ילקשו מאחרים עליו ובוצרים אותו.
ילקשו – לשון איחור, כמו: מלקוש (זכריה י׳:א׳).
בלילו יקצורו – בליל ותבואה של עני הן קוצרין.
בלילו – שאינו שלו.
ילקשו – יכרתו הלקש, כמו: מסעף פורה במערצה (ישעיהו י׳:ל״ג), יכרית הסעיף ממנה.
בשדה בלילו יקצורו – מאכלו יקצורו אחרים בשדות והם לסטים לבריות ויבא לעיר ויקנה ממבחר הלחם שבעיר במעותיו. על זה אמר כי אחרים טורחים בעבורו בימי הקציר בשדות כי לא יטרח הוא אך ילך לגזול. וכן פירשתי וכרם רשע ילקשו – ששותה מיינו. זה הרשע אחרים מלקטין אותו. ואומר ילקשו בעבור שהכרם שממנו יין המשובח יאחרוהו לאחר ימי הבציר ט״ו יום או חדש כדי שיהא היין מבושל בענביו וצריך הכרם ההוא שמירה מעולה ובעבור כי הוא לבדו נשאר והיו לוקטין אותו אם לא היה בלא שומר והרשע הזה מלקטין ומאחרין יינו וקוצרין לחמו אותו יין שיקנה ואותו לחם כי הוא כאשר יבא לעיר אנה הלחם הטוב והיין הטוב מבקש.
בשדה בלילו יקצורו – בלילו הוא מאכלו. כמו אם יגעה שור על בלילו. ומהם ויבל לחמרים נתן להם בליל, כלומר כי הוא אינו חורש ואינו קוצר כי אחרים קוצרים וטורחים המאכל שיאכל הוא יבא מהמדברות ויביא משם מעות אשר גזל ויקנה ממיטב שבלחם ושביין.
וכרם רשע ילקשו – אחרים טורחים ללקש ויקנה הוא וישתה. וזהו ידוע בארצות ספרד שהכרם המזומן ליין טוב לא יבצרו אותו בזמן הבציר כי ילקשו ויאחרו אותו שיהא היין מבושל בענביו בכרם. וצריך הכרם שמירה מעולה כי הכרמים האחרים בצורים. ועל זה שאותו רשע שותה ממנו אחרים מלקשים אותו ושומרים אותו ביום ובלילה והוא יגזול ויקנה מן אותו היין. זהו בשדה בלילו יקצורו. אחרים ויינו ילקשו הכרם אחרים והוא יאכל וישתה בלי טורח.
א״ר אליעזר: וכרם של רשע – המצפה מתי יגיע זמנו לבוצרו ויבצרוהו.
ילקשו – [הבעלים], בעוד שהמלקוש שהם רסיסי המטר בעת הקיץ [עליו], ולא ימתינו לבוצרו ער עלות השמש פן יבואו אלה הרשעים עליו ויבצריהו.
בלילו – שתי מלות.
ויש אומ׳ מאכלו כמו בליל חמיץ (ישעיהו ל׳:כ״ד).
יְלַקֵּשו – מן מלקוש. יכרתו הלקש.
בלילו – מה שאיננו שלו יקצרו נעריו. וכרם של רשע ילקשו נעריו – ופי׳ יכרתו הלקש והענין יקבצו נעריו שלו ושל אחרים.
בשדה בלילו – בשדה שאינו שלו, יקצורו – כרצונם, כי יגזלו השדה מבעליו.
וכרם רשע – כרם בעל זרוע ישמרו אותו לנפשם, וילקטו ממנו לקש אחרי הבציר.
ואמר התרגום: בחקלא דלא דילהון חצדין וכרמא דרשיעאי יכסחון. פתר מלת ילקשו כענין מסעף פארה, לאמר שיכרתו הענף אשר בו יהיה הלקש לזמור הכרם. הפליג בעבודת הכרם ובמעלתו כי הוא עושה לקש, ובעליו הרשעים האלה יזמרו אותה לעבדה ולשמרה.
בלילו – תבואתו.
ילקשו – יאחרו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

יקצירו – יקצורו קרי.
בלילו – מלשון יבול ותבואה.
ילקשו – ענין איחור כמו ופיהם פערו למלקוש (איוב כ״ט:כ״ג).
בשדה – בכל שדה אשר ימצאו קוצרים יבולו ואם אינה שלהם אבל כרמו של רשע עם כי נח יותר לתלוש ענפי כרם מלקצור יבול שדה מ״מ יאחרו מלקחת מה ממנו עד אשר לא ימצאו ממקום אחר כי אוהבים הם את הרשע ולא ימהרו לקחת את שלו.
בלילו – התבואה, ובא מנפ״י יבול, ומנע״ו בול, וכפולים בליל חמיץ, וי״ל מענין בלול ותערובות, כי לא ינקו התבואה רק יערבוה עם הפסולת כדרך הפראים.
ילקשו – מורה על איחור הבצירה, כמו בטרם עלות הלקש (עמוס ז׳):
לבוש, כסות – הלבוש ללבישה, והכסות בו יכסה מלמעלה.
(ו-ח) בשדה – והפועלים שלו אשר יקצרו בליל ותבואת הרשע הזה בשדהו, ואשר ילקשו את כרמו, הם ילינו ערום בשדה, מפני שאין להם לבוש ללבוש, ואף לא כסות לכסות ע״א בקרה, ומי הם פועלים האלה, אומר.
(6) But nothing happens to these evil-doers. It is their victims and not they who suffer. Deprived of their land and livestock, and hence of their independence, those they have impoverished now work for them under conditions of total misery and exploitation.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ז) עָר֣וֹם יָ֭לִינוּ מִבְּ⁠לִ֣י לְ⁠ב֑וּשׁ וְ⁠אֵ֥ין כְּ֝⁠ס֗וּת בַּקָּ⁠רָֽה׃
They lie all night naked without clothing, and have no covering in the cold.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
עַרְטִלַי יְבִיתוּ דְלֵית כְּסוּתָא וּדְלֵית לְהוֹן חוֹפָאָה בְּקוֹרָא.
ערום ילינו מבלי לבוש – כיון שהיו רואים בני אדם שהיו עושים בהם כך היו מהלכים ערומים כדי שלא יפשיטו את בגדיהם.
פהם יביתון עראיא בלא לבאס, ולא כסוה להם פי אלקר.
ערום, והרי הם ילינו ערומים בלי לבוש ואין להם כסות בקוד. ומוסב על קרבנות אותם שהמשילם לפראים.
ערום ילינו – הם מלינים את העניים.
מבלי לבוש – שנטלו כסוין.
They make them lie all night naked They make the poor lie all night.
without clothing and without a cover because they took their cover.
ערום – מלינים את העני מבלי לבוש ואין כסות לעני בקרה.
ערום ילינו מבלי לבוש – נוּדֿ לוּפֿוּנְטְ מַיְינְדְרְא שַנְץ דְרַףְ.
ואין כסות – לעני.
ערום ילינו – פועל יוצא,⁠א יפשטו הערום עד שילין בלא לבוש.
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״פועל יוצא״.
ערום ילינו – יגזלו בני אדם וילינום ערומים. וילינו עובר לשני פעולים, גוזל פועל הלבוש והגזול פעול.
ערום ילינו – אחרים, והוא עובר לפעול. כי המפשיט בגדיו ילין אותו ערום ודומהו וגם ממקום ללין הגמלים וללון הם עצמם. אף על פי כי יש וילינו הם עצמם. והרבה פעלים כמוהו, קצתם בודדים וקצתם נודדים.
ילינו – פועל יוצא או עומד.
ערום ילינו – כי יפשיטו הרשעים בגדיהם.
ערום ילינו – פועל יוצא, כי יפשיטו את העני עד שילינו אותו ערום מבלי שום לבוש, כי חסר הבגדים יקרא ערום כאשר פירשתי לעיל, על כן הוצרך לפרש מבלי לבוש.
בקרה – בבא הקור.
(ז-יא) עָרוֹם יָלִינוּ מִבְּלִי לְבוּשׁ. ולא התקיפים בלבד יעשו זה, אבל גם קצת דלת העם1 כשיגברו קצתם על קצתם יִגְזְלוּ מִשֹּׁד יָתוֹם - מבטלים את אמו מלהניקו2, וְעַל עָנִי יַחְבֹּלוּ תחבולות לגזול, באופן כי הנגזלים עָרוֹם הִלְּכוּ בְּלִי לְבוּשׁ: וּרְעֵבִים נָשְׂאוּ עֹמֶר. ולא בלבד יגזלו מה שימצאו ביד הנגזלים, אבל יגזלו גם שכר טרחם ומזונותם, באופן שישאו עמרים של תבואה לרשעים ועם זה יהיו רעבים, וכן כשיעשו מלאכה בֵּין שׁוּרֹתָם - שורות זיתי הרשעים, ושם יַצְהִירוּ - יעשו היצהר: יְקָבִים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ. וכן כשידרכו ביקבים, נשארו צמאים, שלא נתנו להם מהיקבים לשתות3:
1. אתם הלנים בלי לבוש.
2. נראה שמפרש ׳מִשֹּׁד׳ מלשון ׳שד׳ בפתח.
3. ׳לא תחסום׳.
ילינו – ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיהו א׳:כ״א).
ערום ילינו – גוזלים המלבוש והנגזל לרוב עניו יתמיד כן ערום מבלי לבוש ואין לו במה לכסות עצמו בעת הקור.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) מִזֶּ֣⁠רֶם הָרִ֣ים יִרְטָ֑בוּוּֽמִבְּ⁠לִ֥י מַ֝חְסֶ֗ה חִבְּ⁠קוּ⁠־צֽוּר׃
They are wet with the showers of the mountains, and embrace the rock for lack of a shelter.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מִקִלוּחַיָא דְטוּרַיָא מִטַמְשִׁין וּמִדְלֵית מִשְׁרוֹי גַפַפוּ טִינְרָא.
מן סיל אלג׳באל ירטבון, ומא עדם אלכן קד לאזמו אלצואן.
מזרם, ומזרמי ההרים יתרטבו ומהעדר בית מגורים יצמדו לסלעים. מזרמי ההרים יתרטבו מהעדר לבוש וכסות, ייזקקו לחסות במערות צורים מהעדר בית.
מזרם – היורד מן ההרים ירטבו ויתלחלחו אותן הערומים לפי שמבלי כיסוי אין מחסה להחסות בו.
חבקו צור – נחבאים בנקיקי הסלעים וגם שם הזרם יורד ומקלח עליהם ורוטבם, רטוב תרגום של לח וכל מי שאינו מנוגב קרוי לח.
ירטבו – מויישטא בלעז.
From the stream that flows from the mountains, these naked people became wet and damp because they have no cover. They have no refuge under which to shelter themselves.
they embrace the rocks They hide in the crevices in the rocks, and even there the stream flows down and sprays on them, soaking them. רָטוֹב is the Aramaic for לַח wet, and whoever is not dried is called לַח.
moist (moite in Old French).
מזרם היורד מן ההרים ירטבו אותם האביונים, שהרשעים מלינים מבלי לבוש.
מבלי שאין מחסה – כיסוי להחסות בו.
חיבקו צור – נחבאים בנקיקי הסלעים, וגם שם הזרם יורד ומקלחא עליהם ומרטיבם.
רטוב – תרגומו של: ׳לח׳, וכל מי שאינו מנוגב, קרוי: ׳לח׳.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162: ״ומלקח״. בדפוס ברסלאו: ״ומלקה״. בכ״י ס״פ I.20: ״ומלקוש״.
מזרם הרים – על הערומים ידבר, שיחבקו הצור בשביל שאין להם מחסה, וירטבו מהזרם היורד מן ההרים.
מזרם הרים ירטבו – מה גזל אותם הערומים שגזלו הגלימות שלהם בגדיהם הנשארים בלולים ורטובים מהגשמים.
מבלי מחסה – יכנסו תחת הצללים והצורים ויחבקום כדי שלא ירד הגשם עליהם.
(ח-י) מזרם הרים ירטבו וג׳ – אותם העניים הערמים שהפשיטו. וכן ערום הלכו – עובר לפעול, הלכו אחרים, ומאותם רעבים והם מקפידים על יגעים והם צמאים גוזלים מהם.
ירטבו – תרגום לחים רטיבין.
ירטבו – יתלחלחו העניים מזרם המטר.
ומבלי מחסה – מאין איש שיחסו בו יברחו לסלעים.
מזרם הרים ירטבו – הערומים.
ובעבור שהם מבלי מחסה אחר, יחבקו הצורים להיות להם למחסה מזרם וממטר.
מזרם הרים ירטבו – מהמים הנשפכים מההרים יתלחלחו העניים אשר הפשיטום אלו רשעים כי הם יעמדו מפני זה אצל ההרים להיות להם למחסה.
ומבלי מחסה חבקו צור – מפני שאין להם מחסה חבקו הצורים להיות להם למגן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

מזרם – שטף הלך המים.
ירטבו – מלשון רטיבות ולחות.
חבקו – ענין סבוב הידים בדבר מה.
מזרם הרים – על כי העשוקים ההם ילכו אל בין ההרים להסתר שם מפני הרוח נעשו שם רטובים מזרם המים היורד מן ההרים.
ומבלי מחסה – בעבור שאין להם לבוש לחסות בו מפני הצנה חבקו את הצור להגין עליהם מתוקף הקור.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) יִ֭גְזְ⁠לוּ מִשֹּׁ֣⁠ד יָת֑וֹםוְֽ⁠עַל⁠־עָנִ֥י יַחְבֹּֽלוּ׃
They pluck the fatherless from the breast, and take a pledge of the poor.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יְאַנְסוּן מִבִּזַת יְתַם וְעַל עַנְיָא מְמַשְׁכְּנִין.
יגצבון אליתים מן עאדתהם אלנהב, ועלי אלצ׳עיף יסתרהנון.
יגזלו, יגזלו את היתום כפי שדרכם לשדוד ועל העני יקחו משכון.
משד יתום – יניקת היתום מקום מוצא מאכלו ומזונותיו, כמו: ושוד מלכים תינקי (ישעיהו ס׳:ט״ז).
יחבלו – לשון אם חבול תחבול (שמות כ״ב:כ״ה) וכמו חבול לא יחבול (יחזקאל י״ח:ט״ז).
from the breast of the orphan The sucking of the orphan, the source of his food and sustenance, as in, "and the breast of kings you shall suck" (Yeshayahu 60:16).
they take a pledge Heb. יחבלו, an expression of, "If you take a pledge (חבל תחבל)" (Shemot 22:25); "he did not take a pledge (חבל לא חבל)" (Yechezkel 18:16).
יגזלו משוד יתום ועל עני יחבולו – יגזלו אין התיבה הזאת לשון גזילה, אלא לשון נטייה, ולשון פנייה. שכשם שתאמר: סורו נא אל בית עבדכם ולינו (בראשית י״ט:ב׳), וכשם שתאמר:⁠א סור מעלי (ירמיהו ל״ב:מ׳), כך יאמר: יגזלו משוד יתום – פתרונו: כשיסורו מעל היתום, שכבר שדדו אותו פונים מאצלו, ועל עני יחבולו.
יגזלו משוד יתום ועל עני יחבולו – כום שטוליוינט דרוושטיר לו אורפנא שאליווניט אלפוורא שלאוויי וונשט בלעז, כך פתר רבי מנחם בר׳ חלבו אחי אבא.⁠ב
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״סורו נא אל... וכשם שתאמר״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, פירנצה II.24. בדפוס ברסלאו הושמט רק הלעז. בכ״י פריס 162 הושמט: ״יתום ועל עני... אחי אבא״.
יגזלו משוד יתום – כאשר יניחוהו ולא ישדוד אותו יותר אדם כי לא ימצא לו מה שיגזול לו.
ועל עני יחבולו – ישימו משכונות על ידי שיפדם העני.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

משוד – מרוב שוד שיעשו .
יגזלו – אפי׳ היתום ולא ירחמו עליו ובעבור העני יחבלו ישימו משכון או יחבולו ישימו חבל ללכדו.
יגזלו משוד יתום – פירשו בו מלשון ושוד מלכים תינקי (ישעיהו ס׳:ט״ז), יאמר כי יגזלו יתום משדי אמם שלא יינקם אותם.
והתרגום אמר: יאנסון מביזת יתום, עשה אותו משוד ושבר, כי היתום אשר ישאר לו מעט משוד אביו יגזלו אותו ממנו.
יגזלו משוד יתום – מרוב השוד אשר יעשו יגזלו היתום ולא ירחמו עליו.
ועל עני יחבולו – רוצה לומר: מה שעל עני והוא לבושו אשר יתכסה בה יקחו למשכון.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ועל עני – הוא״ו בגעיא.
יגזלו משוד יתום – הוא כמו הפוך משוד יגזלו יתום, ור״ל מרוב השדידה אשר הורגלו בה יגזלו גם את היתום.
ועל עני – המלבוש שעל העני יקחו למשכון כי מעלילים עליו לומר שהוא חייב להם ולא כן הוא.
משוד – משדים וכמו משוד תנחמיה (ישעיהו ס״ו), ויל״פ מ״ש על עני מענין עולל ויונק, ועול ימים ועויל, העולל של העני יחבלו, וכמו שוד שד כן יאמר עול על.
יגזלו, שהם גוזלים את היתום משוד ושדי אמו, או שיחבלו וימשכנו את העני בעד חובותיו להיות להם לעבד, לעבוד שדותיהם וכרמיהם, והיתום והעני הנכבשים לעבדים הם אשר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(י) עָר֣וֹם הִ֭לְּ⁠כוּ בְּ⁠לִ֣י לְ⁠ב֑וּשׁוּ֝רְעֵבִ֗ים נָ֣שְׂ⁠אוּ עֹֽמֶר׃
They go about naked without clothing, and, hungry, they carry the sheaves;
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
עַרְטִלַי אוֹלִיכוּ מִדְלֵית כְּסוּ וְכָפֵנִין נְטַלוּ מִנְהוֹן עוּמְרָא.
פימשון עראיא בלא לבאס, ויחמלון גמארהם ג׳יאעא.
ערום, לפיכך לפי שכבר חבלו בגדיהם מתהלכים ערומים בלי לכוש, ונושאים אלומות תבואתם רעבים. שהם מעבידים את הענים באסוף יבולם ומרעיבים אותם, ועמר כמו ושכחת עמר בשדה, דברים כד יט.
וספר שהם מעמיסים על הענים את החטים ועם זאת מרעיבים אותם,
ווצף אנהם יחמלון אלצ׳עפא אלבר ומע ד׳אך יג׳יעונהם,
הלכו – הם הלכוהו בלי לבוש.
ורעבים נשאו עומר – ומרעבים נטלו העומרים של לקט ועוד יפתר ורעבים אותם שהיו נושאים עומר לפי שאלו גוזלים אותם מהם והיו נשארים רעבים.
They made go They made him go without clothing.
and [from] the hungry they carried off the sheaves And from the hungry they took the sheaves of gleaning [which are left for the poor]. It may also be interpreted thus: And those who were carrying the sheaves are hungry, because they were robbed of them and so they remain hungry.
ערום הילכו בלי לבוש – הרשעים הילכו את האדם ערום מבלי לבוש.
ורעיבים – ומן הרעיבים לוקחים עומר של לקט. הלכו פיישאן וונט אליר בלעז.⁠א
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, הלעז חסר.
ערום הִלְכו – הרשעים הלכו את ה⁠[אדם]⁠א ערום, שאין לו לבוש.
ורעיבים – ומן הרעבים יקחו עומר.
א. כן תוקן בין השיטין, והשוו פירוש ר״י קרא.
ורעבים – ומרעבים נשאו עומר.
וערום הלכו – כמו כן עובר לשני פעולים.
ורעבים נשאו עמר – ואותם שיעשו השמן ואותם שדורכים היין והם רעבים וצמאים לפי שהם מקפידים על יגיעם הם יגזלו להם הכל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

הלכו – פועל יוצא.
הלכו – אחר שיפשיטוהו יאמרו לו שילך לדרכו ומרעבים יקחו עומר.
ורעבים נשאו עומר – קשור עם יגזלו הנזכר. יאמר ורעבים נושאי עומר, אחר אשר נתן להם לצדקה, יגזלו אותם. או יהיה פירושו ורעבים הלכו אשר נשאו עומר מן הקציר, כי גזלו העומר מידם והלכו להם רעבים.
ערום הלכו מבלי לבוש – הם סבבו שילכו העניים ערומים מבלי לבוש.
ורעבים נשאו עומר – ושילכו רעבים האנשים אשר נשאו עומר רצוני שלא יניחום לאכול ממנו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

הלכו בלי – זה כתוב בלי ושלמעלה ערום ילינו מבלי.
עומר – אגודה של תבואה כמו ושכחת עומר בשדה (דברים כ״ד:י״ט).
ערום הלכו – גוזלים המלבוש ועוזבים אותו ללכת ערום מבלי לבוש.
ורעבים – מוסב על מלת הלכו לומר העניים נושאי עומר השכחה יעזבו ללכת רעבים כי יגזלו עומרם ואין להם מה לאכול.
הלכו – פעל יוצא. הם יעשו שילכו, וכן ערום ילינו {איוב כ״ד:ז׳} יוצא.
ערום הלכו בלי לבוש – והם נושאים עמרים של תבואות הרשעים והם רעבים, הפך מ״ש לא תחסום שור בדישו, והם חוסמים אותם שלא לטעום מן העמרים אשר ישאו:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) בֵּין⁠־שׁוּרֹתָ֥ם יַצְהִ֑ירוּ יְ⁠קָבִ֥ים דָּ֝רְ⁠כ֗וּ וַיִּ⁠צְמָֽאוּ׃
They make oil within their rows; they tread their winepresses, and suffer thirst.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בֵּינֵי אֻשְׁוָתְהוֹן יַעַצְרוּן מְשַׁח מֵעֲצְרָתָא עֲצַרוּ וּמָרֵיהוֹן אַצְחִיאוּ.
בין שורותם יצהירו – שהיו עושים להם בדדיות קטנות.
יקבים דרכו ויצמאו – א״ר איבו למה יקבים דרכו ויצמאו, לפי שהיתה מארה מצויה בביתו של רשע. ולפי שהיו שטופים בזמה נמחו מן העולם שנאמר קץ כל בשר בא לפני.
ובין אסוארהם יקילון, ויעצרון להם ת׳גארא ומע ד׳אך יעטשון.
בין, בין חומותיהם ינוחו מנוחת הצהרים, וידרכו להם גתות ועם זאת יצמאו. שור – חימה, כמו צעדה עלי שור, בראשית מט כב, ודומה לארמי חומה שירא.
ודורכים להם ועם זאת מצמיאים אותם, ומניחים אותם במנוחת הצהרים בין החומות ואינם מכניסים אותם לבתים. ופירשתי יצהירו, מן צהרים.
ויעצרון להם ומע ד׳אך יעטשונהם, וידעונהם פי אלקילולה בין אלאסואר לא ידכ׳לונהם אלביות. וצרפת יצהירו, מן צהרים.
בין שורותם יצהירו – ויעשו שמן, בעלי זתים.
ויקבים דרכו – בעלי כרמים.
ויצמאו – לאחר זמן לפי שאלו הרשעים גוזלים אותם מהם.
בין שורותם – כמדומה לי שעושין הזתים שורות שורות בבית הבד והיצהר זב ביניהם.
Between their rows they make oil The owners of the olive trees make oil.
they tread the winepresses The owners of the vineyards.
but they are thirsty after a while, because these wicked men rob them of them [the wine].
Between their rows It seems to me that they pile up the olives in rows in the oil press and the oil flows between them.
בין שורותם יצהירו – פתרונו: בין שורותם של עניים יצהירו. העני דורך את הזית ומוסק את השמן משורות של זיתים הערוכים בבית הבד, ואחרא כל העמל הזה שהעני עמל בו ומביאו לידי יצהר, בא זה ונוטלו ממנו. העני דורכו והרשע סך בו.
יצהירו – לשון יצהר.
וכן: יקבים דרכו ויצמאו – העני דורך ענבים וצמא ממנו, שאינו שותיהו, שזה בא ונוטלו ממנו.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20: ״אחר״.
יצהירו – לשון יצהר.
יצהירו – יעשו היצהר, והוא שמן זית, שיצהר כצהרים בעבור הנר.
ויצמאו – אחרים, והם בעליהם.
(יא-יב) ופירשתי בין שורותם – שורות הזיתים ואנשים נאנקים על חלליהם שהרגו במדברות.
ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה – לא ידין ולא ישפוט עליהם. דבק מדוע משדי לא יצפנו עתים עם גבולות ישיגו וגו׳ (איוב כ״ד:א׳-ב׳), חזר לרשעים ולמעשיהם.
שורתם – מן אדלג שור (שמואל ב כ״ב:ל׳). תרגום חומה.
יצהירו – מן תירוש ויצהר.
בין שורותם – בתוך החומות יעשו היצהר.
יקבים דרכו – לעצמם ויצמאו כי הרשעים יקחו הכל.
בין שורותם – של הרעבים הנזכרים, היצהר מן האשכול אשר גזלו מהם, ואם דרכו יקבים הרעבים ויצמאו, כי יקחו התירוש מהם. ויתכן לפרש ורעבים אשר נשאו עומר, בין השורות שלהם יצהירו את העומר שגזלו מהם, ויהיה עומר מן הזיתים, יקבים דרכו השודדים ויצמאו הרעבים, והנם רעבים וצמאים.
בין שורותם יצהירו – רוצה לומר: האנשים העושים השמן בין שורות בית הבד ואשר דרכו ביקבים לעשות היין יצמאו ולא יניחום הרשעים לשתות מהשמן והיין אבל יגזלו אותם מהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

שורותם – מלשון שורה וידוע הוא בדרז״ל וכן עלו בשרותיה (ירמיהו ה׳:י׳).
יצהירו – מלשון יצהר והוא השמן.
יקבים – כן נקראו הבורות שהיין יורד וזב בהם כמו וגם יקב חצב בו (ישעיהו ה׳:ב׳).
בין שורותם – עם כי נמשך היצהר בין שורות בית הבד ועם כי דרכו אנשים את הענבים להוציא היין לרדת ולזוב ביקבים עכ״ז המה צמאים כי הרשעים ההם גזלו שמנם ויינם ואינם מוצאים לשתות.
שורותם – שורות הכרם כמו עלו בשרותיה ושחתו (ירמיהו ה׳).
יצהירו – מעינן תירוש ויצהר ידרכו את הזיתים.
בין והגם שיצהירו ויעשו יצהר ושמן, בין שורותם של כרמי זית, והגם שדרכו יקבים מ״מ ויצמאו, כי יחסמו אותם בל יטעמו מן היין אשר ידרכו, זאת מעשיהם במדבר ובשדות, ואם תשאל מה מעשיהם בערים, אומר.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) מֵ֘עִ֤יר מְ⁠תִ֨ים⁠׀ ⁠יִנְאָ֗קוּ וְ⁠נֶֽפֶשׁ⁠־חֲלָלִ֥ים תְּ⁠שַׁוֵּ֑⁠עַוֶ֝אֱל֗וֹהַּלֹֽא⁠־יָשִׂ֥ים תִּפְלָֽה׃
From out of the populous city men groan, and the soul of the wounded cries out; yet God does not impute it for folly.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מִקַרְתָּא בְּנֵי גָשָׁא נָהֲקִין וְנַפְשַׁת קָטוֹלִין בְּחַרְבָּא תַצְלֵי וֶאֱלָהָא לָא יְשַׁוֵי חוֹבָא.
פדאימא אלרהט מן אלקריה ישהקון, ונפוס אלצרעא תגות׳, ואללה לא יציר אלספה.
מעיר, ותמיד בני אדם בעיר נאנקים, ונפשות החללים משועות, והאל אינו עושה את התפלה. ינאקו ״ישהקון״ והיא האנחה החוזרת מרוב צער ודכאון. והכוונה במלת חללים על אותם הנדכאים שהגיעו לשערי מות בשל רדיפות הרשעים. והדברים הרעים הללו עשו אותם הרשעים מיזמתם הם ומבחירתם החפשית, כי אין ה׳ עושה בעולמו את התיפלה הזו. וכמו שכתב בספרו הנבחר באמו״ד מאמר י פ״ז מהדורתי עמ׳ שא, שלא יתכן שה׳ יחנך את בני אדם בדברים שהזהיר מהם וכמו שנ׳ ואלוה לא ישים תפלה.
מעיר מתים ינאקו – מתיה וטוביה של עיר ינאקו מחמת אותן האונסין.
לא ישים תפלה – להקפיד עליהם וליקח נקמה.
From the city people groan The people and the dignitaries of the city groan because of those robbers.
does not impute it for unseemliness to be strict with them and to take revenge.
מעיר מתים ינאקו – פתרונו: מכל עיר ועיר היו הרשעים שבהם גורמים לאנשי העיר שינאקו, מחמת שהיו גוזלים אותם, כך היה מנהגם של דור המבול. וחבירו: ונחרם את כל עיר מתים (דברים ב׳:ל״ד) – שפתרונו: ונחרם את כל אנשי העיר, וכן: מעיר מתום ועד בהמהא (שופטים כ׳:מ״ח).
ונפש חללים תשווע לשמים על ההורגים ואלוה לא ישים תפלה – פתרונו: לא הפיל דמם ארצה.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, וכן בכמה עדי נוסח של המקרא. בנוסח שלנו: ״עד בהמה״. בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו: ״ועד הבהמה״.
ינאקו – הנואקים.
מעיר מתים – הם בני אדם.
ינאקו – יצעקו מעיר.
ואלוה לא ישים תפלה – לא יעשה חנם ושוא.
תפלה – כמו: תפל (איוב ו׳:ו׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

מעיר מתםא ינאקו – ומהעיר האנשים נואקים ומהמדברות נפשות החללים שהרגו ישועו ואלוה לא ישים תפלה. משפט הה׳ בעבור הכפל מן פלילים כאשר אמרתי בא׳ בזאו, כמו ׳בזזו׳.
א. כן בכ״י אוקספורד 625, פרמא 2958. בנוסח המקרא שלנו: ״מתים״.
ינאקו – יצעקו.
תפלה – פרשתיו.
ינאקו – יצעקו מהמכות.
ונפש חללים תשוע – כענין קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה (בראשית ד׳:י׳) כי הדם הוא הנפש (דברים י״ב:כ״ג).
ואלוה לא ישים תפלה – והטעם לא יעשה שוא ותפלה כמו חזו לך שוא ותפל (איכה ב׳:י״ד).
מעיר מתים ינאקו – מן העיר ינאקו אנשיה נאקות חלל מרוב החמס.
ונפש חללים תשוע – כאילו הם חללים. או נפש חללים אשר הרגו בדרך תשוע, הנרצח בחרב, בצאת נפשו, ינאק וישוע.
ואלוה לא ישים תפלה – והאלהים לא ישים ברשעים תפלה שיהיו מעשיהם שוא ותפל, רק הם חזקים וקיימים, ועל אשר אני רואה כן, הרך האל לבבי והבהלני.
וכן דעת התרגום, אמר: מקרתא בני אינשא נהקין ונפשת קטולין בחרבא תצלי האפשר דלאלהא לא ישוי חובא, פתר אותו בתימה, רק אני קשרתיו בראש הענין, והוא הנכון.
מעיר מתים ינאקו – מן העיר יצעקו האנשים מפני החמס הנעשה להם.
חללים – הרוגים.
תשוע – תצעק.
תפלה – דבר בלא טעם.
מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ. מפני עיוות הדין בגוף ובממון: וֶאֱלוֹהַּ לֹא יָשִׂים תִּפְלָה. לא ישים חסרון בכח הרשעים למנוע שלא יזיקו כל כך, כמו שמנע היזק חיות הבר1:
1. שהרחיקן מן היישוב. ועל זה תמה איך סידר את המציאות באופן מושלם, אבל כאשר הרשעים עושים היפך השלימות אינו מגרע את כוחם כלל.
מתים – אנשים כמו מתי מספר (בראשית ל״ד:ל׳).
ינאקו – ענין אנחה כמו ונאק נאקת חלל (יחזקאל ל׳:כ״ד).
תפלה – ענינו דבר גרוע שאין בו טעם כמו ולא נתן תפלה (איוב א׳:כ״ב).
מעיר – מן העיר יאנחו אנשים מגודל חמסם ובשדה תשוע כל נפש מהחללים אשר רצחו.
ואלוה וגו׳ – כאומר ואיך א״כ תאמרו כל מעשה אלוה המה במשפט ולא ישים דבר תפלה שאין לו טעם ומדוע יאריך אף לרשע כזה אשר יאבד הרבה מן האנשים בחרב וברעב הלא מוטב לאבד נפש אחת להעמיד כל הנפשות האלה.
תפלה – כמו ולא נתן תפלה לאלהים.
מעיר מתים ינאקו – מן הערים צועקים האנשים החלשים משוד ומחמס, ונפש חללים תשוע, שקול דמי הנרצחים צועק למרום לישועה, ומ״מ אלוה לא יתן תפלה. וה׳ לא יעניש אותם ואינו מוחה במעשיהם, הגם שהם מחריבים את העולם. ואם תשיב גם ע״ז שלכן אינו מעניש אותם כדי שיהא מקום לבחירה, ע״ז משיב הלא.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) הֵ֤מָּ⁠ה⁠׀ ⁠הָיוּ֮ בְּֽ⁠מֹרְ⁠דֵ֫י א֥וֹר⁠ ⁠לֹא⁠־הִכִּ֥⁠ירוּ דְ⁠רָכָ֑יווְ⁠לֹ֥א יָ֝שְׁ⁠ב֗וּבִּנְתִיבֹתָֽיו׃
There are those that rebel against the light; they do not know its ways or abide in its paths.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הִנוּן הֲוָן בְּמָרְדִין בְּאוֹרַיְתָא לָא אִשְׁתְּמוֹדְעוּן אוֹרְחָתֵיהּ וְלָא אִתְיַתֵּבוּ בִּשְׁבִילוֹי.
והם ממן כאנו אד׳א ורד אלנור כאנהם לא ית׳בתון טרקה, ולא יג׳לסון פי סככה פיחתשמוה.
המה, והם מאותם שהיו כאשר יורד מופיע האור כאלו אינם מכירים דרכיו, ולא ישבו בנתיבותיו שאז יבושו ממנו.
וגזרתי במורדי מן מורידי ולפיכך פירשתיו ירידה.
ואשתקקת במורדי מן מורידי פפסרתה נזולא.
המה – הרשעים האלה הם דור המבול שמרדו באור, בשביל המטר שהיה עולה מן הארץ ולא היו צריכים לכלום.
They These wicked people are the generation of the Flood, who rebelled because of אור, because of the rain; because it would ascend from the earth, they needed nothing.
המה היו במורדי אור – כשמוציא הקב״ה את האור ממקום שכנוא להאיר לעולם, אילו היה בידם להשיבו אל מקומו כדי שישמש חשך ואפילה בעולם, היו מורדים באור, ואומרים: אין רצונינו שיבא אורה, שהאור מעכב את הגזלנים לקפח את הבריות. וכך היה מנהגם של אנשי דור המבול.
א. כן בכ״י פריס 162, ס״פ I.20. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט: ״הפיל דמם ארצה המה היו... ממקום שכנו״.
הם היו – [הם] הרשעים מורדים אור של עולם, שאינם רוצים שיאיר היום מפני גניבותיהם שהם גונבים בלילה.
לא הכירו דרכיו – של הקב״ה.
במורדי אור – השם שהוא אור המאורות.
(יג-יד) המה היו במורדי אור – עם מורד האור בשקיעת השמש ויכנסו בעיר כי לא הכירו דרכי האור כי אחד הוא להם האור והחשך.
ולא ישבו בנתיבותיו של האור. ועתה כלל הדברים: ביום ילסטמו בני אדם ובלילה יהי כגנב.
המה היו במורדי אור – בעת שהשמש במורד בעת שקיעתו יבאו לעיר כי לא יכירו נתיבות האור כי החשך למו כמו האורה ידעו ללכת בחושך.
במורדי אור – מן מרד.
ויש אומ׳ מן ירד.
[המה היו] במורדי אור – פי׳ הם הרשעים היו וגדלו בתוך מורדים בשם שהוא אור המאורים וכן כתוב והיה לך י״י לאור עולם (ישעיהו ס׳:י״ט).
דרכיו בנתיבותיו – הענין שלא למדו מצותיו.
המה היו במורדי אור – הרשעים הנזכרים הם היו בעדת המורדים באורה, כלומר שאינם חפצים שיעלה השחר ויהיה אור לנצח.
ובבואו לא הכירו דרכיו, ולא ישבו בנתיבותיו – רק יכנסו ביערים ובמקומות הסתר והחושך.
במורדי אור – שהיו מורדים בשם יתברך שהוא אור העולם ואיפשר שיהיה הרצון הזה אור היום והוא יותר נכון לפי מה שיספר מעניינם.
הֵמָּה הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר לֹא הִכִּירוּ דְרָכָיו. והנה אלה הרשעים פחותים מחיות הבר, שהם ׳מורדי אור׳ עולם - שהוא האל ית׳1, ו׳לא הכירו דרכיו׳ - שהוא פועל רצוניי: וְלֹא יָשְׁבוּ בִּנְתִיבֹתָיו. להתבונן שהוא גומל ועונש:
1. שהוא ׳אור עולם׳ (ראה ישעיה ס יט-כ).
במרדי – הבי״ת בגעיא.
המה – הרשעים ההמה היו בין שאר המורדים באור ודומים להם והם האנשים אשר יתגבר בם חולי השחורה אשר ימאסו לשבת במקום האור כ״א בחשך ישבו וכן הרשעים האלה ימאסו באור היום כי טוב להם חשכת הלילה כי אז יעשו מעשיהם ולא יראום מי.
לא הכירו דרכיו – אינם מכירים דרכי האור ולא ישבו בנתיבותיו כי לא יכלו לעשות מאומה באור היום.
דרכיו, נתיבותיו – דרך הוא דרך הרבים, והנתיב הוא של יחידים את הנתיב הכירו כי יעברו בו לפעמים אבל לא ישבו ויתעכבו שם. ואת דרך הגדול של האור לא הכירו כלל כי לא יעברו בדרך הרבים.
המה היו במורדי אור – הם דומים כאלו הם מורדים בהאור, ואינם רוצים להיות תחת ממשלת האור כשאר בני אדם, שהם מתרחקים מן האור ויושבים בחשך תמיד ובמקום נסתר מבני אדם, ואין בני אדם רואים אותם, ואם ישמידם ה׳ באופל מגורתם לא ידעו בני אדם כלל מזה, ולא יזיק זה אל הבחירה, וא״כ היה ראוי שיכלה ה׳ אותם בחשך כדי שלא יחריבו את הארץ, לא הכירו דרכי האור הגדולים, ואף בנתיבות האור הקטנים לא ישבו, שמתרחקים מניצוצי האור לגמרי. והטעם שמתרחקים מן האור, הוא כי.
Eliphaz's solution to God's apparent indifference and inaction was that it if He were seen to react it would preclude the existence of free-will. Job now counters that since these raiders and bandits live in hide-outs, in the wild and hidden from sight, they could be dealt with there by Providence, if it really exists, without anyone knowing about it and without it having any effect on free-will. Similarly, evil-doers fear the light of day, for it reveals their evil. They operate in the dark and at night so as to escape detection. Their demise under similar circumstance would also go undetected. Yet God still does not react.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) לָא֡וֹר יָ֘ק֤וּם רוֹצֵ֗חַיִֽקְטׇל⁠־עָנִ֥י וְ⁠אֶבְי֑וֹן⁠ ⁠וּ֝בַלַּ֗⁠יְלָהיְ⁠הִ֣י כַגַּנָּֽ⁠ב׃
The murderer rises with the light, to kill the poor and needy; and in the night he is like a thief.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לְאוֹרְתָּא יְקוּם קָטוֹלָא יִקְטוֹל עַנְיָא וַחֲשִׁיכָא וּבְלֵילְיָא יְהֵי הֵיךְ גַנָבָא.
לאור יקום רוצח יקטל עני ואביון ובלילה יהי כגנב – זה דור המבול דכתיב וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, משהיתה חמה זורחת עד שהיתה שוקעת לא היה בהן תוחלת.
בל פי אלנור יקום אלקאתל מנהם, יקתל אלצ׳עיף ואלמסכין, ויכון באלליל כאלסארק.
לאור, אלא כאור יקום הרוצח מהם יהרג עני ואביון ויהיה בלילה כגנב. הוסיף ״מהם״ כי הם נחלקים לסוגים, מהם רוצחים ומהם גנבים ומהם נואפים וכדלקמן כנהוג.
לאור יקום – אם היו עומדים ביום היו הורגים עוברי דרכים.
ובלילה יהי כגנב – לחתור בתים.
Should one rise in daylight If they would rise by day, they would slay the wayfarers.
and at night he would be like a thief to dig under houses.
לאור היום יקום ונעשה רוצח יקטל עני ואביון שיודע שאין לו גואלים.
ובלילה יהי כגנב – ובלילה גונב ממון הבעלים.
לאור יקום רוצח – בדרכים.
ויש אומרים: שהוא כמו חשך. ואמרו: כי כמוהו: ולילה אור בעדני (תהלים קל״ט:י״א).
ואיננו כי אם אור ממש. ובלילה יהי כגנב – יורה עליו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

(יד-טו) לאור יקום – לרציחה.
ובלילה יהי, וישים סתר פנים – בעת שבני אדם בבתיהם בלילה הוא יארוב, וכמוהו אשר שם לו בדרך – אשר ארב.
לאור – כזרוח השמש יקום רוצח יקטול בדרכים עני ואביון.
ובלילה יהי כגנב – דמה הגנב לנואף.
לאור יקום רוצח – יאמר כי בבוא האור לא יוכל לעשות כרצונו בממון בני אדם, רק יצטרך לגזול ולרצוח את הנגזלים, כי ימנעו מהם הגזילה.
ובלילה יהי כגנב – ויעשה כרצונו ויצליח, ולא יהיה צריך לרצוח ולהלחם עם אדם, על כן היו במורדי אור (איוב כ״ד:י״ג) ושונאים אותו.
ויש מפרשים במורדי אור, שהם מורדים באור העולם, הוא האל יתברך, כענין וישבע בחי העולם (דניאל י״ב:ז׳), לא יכירו דרכי השם ונתיבותיו, רק מתקצפים ופונים למעלה בבוא האור עליהם, כי חרה להם. ועוד כי ענין מרד נכון להתפרש כן.
לאור יקום רוצח – בעבור האור יקום הרוצח בבקר השכם קודם הגיעה אור היום להרוג העניים והאביונים.
כגנב – הכ״ף נוספת וכמוהו והוא כאיש אמת.
לָאוֹר יָקוּם רוֹצֵחַ יִקְטָל. וכן לא יתקומם האל על קצת רשעים אשר לא בלבד יזיקו בממון, אבל גם בגוף ובעריות, ועם זה הם בלתי מחשיבים יראת האל ונשמרים ממורא בשר ודם, כי אמנם לָאוֹר יָקוּם רוֹצֵחַ יִקְטָל עָנִי וְאֶבְיוֹן - ביום שיגזול עני ואביון, יהרגהו פן יגלה הדבר למלך או לשופטים, וּבַלַּיְלָה שלא יירא מזה, יְהִי כַגַּנָּב ולא יהרגהו1:
1. אותו הגזלן מוכיח שמפחד רק מבשר ודם בכך שאם יגזול לאור יום, גם ירצח מפחד המלך או השופט, אבל בלילה שהוא כגנב בסתר ולא ראו אותו, לא ירצח, הרי שבגלל פחדו מבשר ודם מוכן אף לרצוח, ואינו מפחד מה׳ כלל.
יקטל עני – בקמץ חטף וכב״א ועיין מ״ש במשלי ד׳ על יתמך דברי.
כגנב – הכ״ף באה לאמתת הענין וכן יהי כרשע אויבי (איוב כ״ז:ז׳).
לאור – בעבור אור היום המונע חפציו יקום הרוצח השכם עד לא יאיר ויקטול עני ואביון אשר ישכימו לצאת למלאכתן.
ובלילה – בעצם הלילה יהיה גנב לגנוב בחשכת הלילה.
לאור יקום רוצח – בעת האור הוא רוצח בשדה, אבל שם יקטול רק עני ואביון, כי העשירים לא ילכו למדבריות ששם מעון הרוצחים, אבל בלילה יהי כגנב ויגנוב בעיר בבתי העשירים:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) וְ⁠עֵ֤ין נֹאֵ֨ף⁠׀ ⁠שָׁ֤מְ⁠רָֽה נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר⁠ ⁠לֹא⁠־תְ⁠שׁוּרֵ֣נִי עָ֑יִןוְ⁠סֵ֖תֶר פָּנִ֣ים⁠ ⁠יָשִֽׂים׃
The eye of the adulterer waits for the twilight, saying: 'No eye shall see me'; and he puts a covering on his face.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְעֵינָא דְגַיָפָא נְטַרַת נֶשֶׁף לֵילְיָא לְמֵימַר לָא תִסְכִּנַנִי עֵיְנָא וְטִמוּר אַפַּיָא יְשַׁוֵי כְּלַפֵּי לְעֵיל.
ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים – הנואף אמר אין בריה יודעת בי ואני עיני משוטטים בכל הארץ, מה דרכן של עוברי עבירה משמרין שעת אפלה שעת חשך, וכן הגנבים חתר בחשך בתים, וכן הוא אומר הוי המעמיקים מה׳ וגו׳, וקשה הנואף שהוא מסלק את השכינה כביכול הקב״ה ממלא את העליונים ואת התחתונים שנאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ובאיזה מקום שאותו האיש נואף הוא מרשל כח השכינה, כשהוא בא לנאוף כביכול הוא אומר למקום סלק את עצמך תן לי שעה אחת, כביכול מפני שהוא ארך אפים הוא נותן לו מקום שנאמר כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן, ואומר וסתר פנים ישים הם מבקשים שלא תתעבר ממנו אלא שיעשו תאותן בלבד ואינם יודעים שהקב״ה מפרסמן בעולם מי שהוא יושב בסתר עליון שם פנים, שהיא מעוברת ממנו צר לה ולד ופניו דומין לנואף. א״ר יצחק קשה כחו של נואף שהוא מרשל כח השכינה, כיצד הקב״ה צר לה צורת הולד והנואף בא עליה והקב״ה עומד ושוהא ואומר צורתו של מי אצור צורת הבעל או צורת הנואף כביכול, צור ילדך תשי, א״ר זעירי כביכול תשו ידי הצייר. אמר רבי מלה״ד לצייר שהוא צר איקונין של מלך בא לגמור את הפרצוף אמרו לו מת המלך ועמד מלך אחר, נתרשלו ידיו של צייר והתחיל אומר מה אעשה באלו סממנין אצור אותו בפניו של מלך ראשון או בשני.
דבר אחר: וסתר פנים ישים – היא עשתה בסתר והקב״ה פרסמה בגלוי שנאמר תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל, לומר במדה שאדם מודד בה מודדין לו (בישעיה בפסוק כי כל סאון סואן ברעש).
ועין אלאזן מנהם תרצד אלגלס, קאילא לא תלמחני עין, ומואראהֵ אלוג׳וה יציר.
ועין, ועין הנואף מהם עקבה וצפתה לחושך לאמר לא תשורני עין, ומסתתר כאלו מאחורי כל פנים. שדרכו של נואף להסתתר ושם עצמו או חושב שהוא מאחורי כל פנים. וכתב כאן ״מואראה״ ודומה לו בתרגומו לויקרא יז יג וכסהו בעפר, שצריך ליתן עפר מכל עבריו, ראה שם מהדורתי. וכתב בספרו הנבחר באמו״ד מאמר י פ״ז מהדורתי עמ׳ שב, ואיפה נדודי השנה בלילות וההשכמה כשהרים וההסתתרות ממי שימצאהו וכאלו מת כמה פעמים בכל כלמה וכמו שנ׳ ועין נואף וכוו.
ועין נואף – והנואף שבהם היה שומר וממתין עד נשף לאמר וגו׳.
וסתר – ובסתר ישים פניו לעבור עבירה, שעל כל אלה היו חשודין דור המבול על הגזל שנאמר: ותמלא הארץ חמס (בראשית ו׳:י״א), ועל העריות שנאמר: כי השחית כל בשר (בראשית ו׳:י״ב).
And the eye of the adulterer And the adulterer among them would wait until evening, saying...
a mask And he puts a mask on his face to commit a transgression, for the generation of the Flood was suspected of all these: of robbery, for it is stated: "and the earth was filled with violence" (Bereshit 6:11), and of immorality, for it is stated: "for all flesh had corrupted [its way on the earth]" (ibid. verse 12).
ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורניא עיןשמרה נשף – פתרונו: מצפה לחשך לילה שאומר לא תשורני עיןב כיצד הוא עושה ישן לו כל היום, ובאישון לילה הוא ניעור ורודף אחר הניאוף וסתר פנים ישים – פתרונו: ובסתר, כלומר: בחושך אפילה שהוא סתר פנים.
ישים – פתרונו: ישים את פניו לרדוף אחר הזונות, זהו פשוטו. ומדרשו ידוע.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ובפסוק. בדפוס ברסלאו: ״תשוריני״. בכ״י פריס 162: ״תשורנו״.
ב. כן בכ״י פריס 162, ס״פ I.20. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״שמרה נשף פתרונו... לא תשורני עין״.
ודימה הגנב לנואף שיעשה דבריו ועבירותיו בסתר, כאלו ישים סתר בפנים – שלא יראו כאלו יחתמו היום שלא יראו בו.
ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים – כשיסתרו בני אדם בבתיהם יארבו הם. ולשון ישים – יארוב, כמו אשר שם לו בדרך (שמואל א ט״ו:ב׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

נשף – חשך.
תשורני – תראני.
ועין נואף שמרה – ביאת נשף.
וסתר פנים ישים – הטעם ישים בפניו דבר שיסתירם שלא יכירוהו.
ועין נואף – שמחכה לנשף, ועוד קשה להם האור, כי בנשף בערב יום (משלי ז׳:ט׳) ינאפו נשי רעיהם.
וסתר פנים ישים – כמו ובסתר פנים ישים, שישים הנואף פניו בלילה במקום הסתר שלא יראה ולא יהיה ניכר שם.
שמרה נשף – המתינה הערב.
תשורני – תראני.
(טו-יח) וכמו כן עֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן1, ולפעמים סֵתֶר פָּנִים יָשִׂים, בחשבו שלא יראוהו אחרים כמו שהוא אינו רואה אותם, ולפעמים יחתור בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים יוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ, מציינים ומשימים סימן2 ביום על הבתים אשר שם אשה יפה, ובלילה עושים מחתרת באותו הבית שנתנו בו הסימן ונרשם להכנס שם: לֹא יָדְעוּ אוֹר - כִּי יַחְדָּו בֹּקֶר לָמוֹ צַלְמָוֶת. וכל עסקיהם בלילה, כי הבוקר אצלם הוא ׳צלמות׳ ומסוכן להם, שיגלה רשעם: כִּי יַכִּיר בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת - קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם. וכאשר ׳יכיר׳ הכנת עונש השופטים איזה מאלה הרשעים, תפול עליו מורא בשר ודם, ויברח בספינות קלות: תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ. אף על פי שהשופטים יקחו את ממונו, לא יחושו לזה: לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים. שנמצאים שם בני אדם, וירא פן יגלו לשופטים וירדפוהו:
1. כלל ואח״כ מפרש איך רואים ממעשיו שחושב שאין רואהו.
2. חותם.
שמרה – תצפה כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א).
נשף – חשכת הלילה.
תשורני – תראני.
ועין נואף – הרי הוא כעין נואף אשר גם היא תמרוד באור היום כי תשמור ותצפה את הנשף כי תחשב לומר אז לא תראני עין אדם כי חשכת הלילה ישים לי הסתר פנים לבל יראני מי.
ועין – וכן ישנא את האור מצד עסקו בניאוף, שעין נואף תשמר את הנשף, כי בנשף לא תשורהו עין, והנשף סתר פנים ישים, הוא ישים סתר ומסוה על הפנים לבל יכירוהו:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) חָתַ֥ר בַּחֹ֗שֶׁךְבָּ֫תִּ֥⁠ים⁠ ⁠יוֹמָ֥ם חִתְּ⁠מוּ⁠־לָ֗מוֹלֹא⁠־יָ֥דְ⁠עוּ אֽוֹר׃
In the dark they dig through houses; they shut themselves up in the daytime; they do not know the light.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
חָאֵק בַּחֲשׁוֹכָא בָתַּיָא בִּימָמָא מְחַתְּמִין לְהוֹן בְּגִנְזַיָא לָא יְדַעוּ נְהוֹרָא.
חתר בחשך בתים – למה, שיומם חתמו למו. מה היו אנשי דור המבול עושים, היה מביא אפרסמון ושף באבן ובא בלילה [ומריח] וחותרה, כד דרשה ר׳ חנינא בצפורי אתעביד בהו תלת מאה חתרין. הוה להון אפופלסמון מה הוו צפוראי עבדון.
חתר בחשך בתים – דרש רבא מאי דכתיב חתר בחשך בתים מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידין אפרסמון ומניחין אותו בבית גנזיהם ובאים ומריחים ככלב שנאמר ישובו לערב יהמו ככלב ובאים וחותרים שם ונוטלים את ממונן. דרשה ר׳ יוסי בצפורי כו׳ (כדלעיל), אתו קא מצערו ליה אמר מי הוה ידענא דאתון גנבי.
ואלסארק מנהם קד נקב פי אלט׳לאם ביות, כאנת מכ׳תומה נהארא, לא יחתשמון אלנור.
חתר, והגנב מהם חתר בחשך בתים שהיו חתומים ביום ואינם בושים מן האור, הוסיף והגנב מהם כפי שכתבתי לעיל פסוק ד.
יומם חתמו למו – אותם שהיו חלשים מהם מעשו׳ לסטיו׳ ביום היו חותרים בבתים בלילה וביום היו חתומים ומסוגרים בבתיהם.
לא ידעו אור – לא היו מכירין את האור ולא היה עת מהלכם.
by day, they lock themselves in Those who are weaker than they, too weak to commit robbery by day, would dig under houses at night; by day they were sealed and closed up in their houses.
they know no light They did not recognize the light because it was not [shining at] the time of their prowling.
חתר בחשך בתים – סתר בחושך בתים.
יומם חתמו למו לא ידעו אור – ביום לא היה עושה שום דבר, אלא חתמו למוא בתים שהיו יודעין שממון בתוכם, ושב משם וישן כל היום. וכיצד חותמו? שף אפופולסמוןב בחומה שכנגד האוצר, והולך בלילה לריחו עד שמגיע למקום חותמו, וחותר שם ומוציא מה שבתוך הבית, ובעניןג הזה לא ידעו אור.
א. כן בכ״י פריס 162, ס״פ I.20. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״לא ידעו אור... חתמו למו״.
ב. כן בבראשית רבה כ״ז:ג׳. בכ״י פריס 162: ״אפו בלסמון״. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225: ״בלסמון״. בדפוס ברסלאו: ״שמן בלסמון״
ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225: בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו: ״וכעיניין״. בכ״י פריס 162: ״והעיניין״.
יומם חתמו למו – ביום הם הולכים וחוקרים באיזה מקום יגנבו בלילה, ונותנין שם ביום חותמיהן וסימניהן, ובלילה חוזרין וגונבין.
ויש לפרש: יומם חתמו למו – שסוגרין וחותמין היום, שאינן עומדים לאורו ונחבאים ביום, שאינן יודעין ורואין אור, ובלילה יוצאים ממחבואיהם וגונבין עד שיאיר היום.
חתמו – לשון סתימה, כמו: ובעד כוכבים יחתום (איוב ט׳:ז׳).
לא ידעו אור – כפול על: חתר בחשך בתים. לשון זה עיקר ופשוטו של מקרא הוא.
חתר בחשך בתים יומם חתמו למו – ביום יחתמו המקום שיכנסו בלילה.
חתמו למו – בבית יביטו מאין יוכלו להכנס בלילה.
(טז-יז) יומם חתמו למו – פי׳ כאילו יעלימו היום שלא יראוהו.
ושכרם לא ידעו אור והענין הם בחרו בחשך ויהיו נדודים בחשך כי השם יהפך להם הבקר לצלמות עד שיכיר בלהות צלמות והטעם חשך שיבלהו.
חתר בחשך בתים – עשה בתים במחלות הארץ תחת העפר להסתר שם בחושך, ולא יעשה פתח ניכר ונראה, רק במחתרת יכנס להם בלילה.
יומם חתמו למו – הבתים בעדם, ויסגרו המחתרת שלא יראה שיהיה שם בית, והנם אינם יודעים אור, כי שם יהיו נחבאים כל היום.
חתר – מעניין מחתרת. יומם חתמו למו. אשר חתמו להם ביום.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

לא ידעו אור – במקצת מדוייקים יש מקף בין ידעו למלת אור.
חתר – חפר כמו אם במחתרת ימצא הגנב (שמות כ״ב:א׳).
חתמו – סגרו כמו כי חתום הוא (ישעיהו כ״ט:י״א).
למו – להם.
חתר – וכן הוא יצפה על הנשף כי בחשכת הלילה חותר הוא את הבתים לכנוס בהן דרך החתירה לגנוב מה בבית וביומם סגרו א״ע לבל יהיו נראים לבני אדם למען לא יכירום מי ולא ידעו א״כ אור היום כי לא יראו החוצה.
חתמו – עשו חותם וסימן. וכן פי׳ חז״ל שהיו שם מושחים הבית בשמן אפרסמון ומריחים מקומו בלילה.
חתר – וגם צריך הוא אל החשך, מצד שבחשך יוכל לחתור את הבתים אשר יומם חתמו למו, שביום יעשה חותם וסימן על הבתים שרוצה לחתור שם בלילה, ובלילה חותר שם במחתרת, ובעבור כל המעשים האלה לא ידעו אור, כי האור יזיק להם. ומפרש.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) כִּ֤י יַחְדָּ֨ו⁠׀ ⁠בֹּ֣קֶר לָ֣מוֹ צַלְמָ֑וֶת⁠ ⁠כִּֽי⁠־יַ֝כִּ֗⁠יר בַּלְה֥וֹת צַלְמָֽוֶת׃
For to all of them morning is like the shadow of death; for they know the terrors of the shadow of death.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם כַּחֲדָא צַפְרָא דְמֵי לְהוֹן הֵיךְ טוּלָא דְמוֹתָא אֲרוּם אִשְׁתְּמוֹדַע פּוּרְעֲנוּת טוּלָא דְמוֹתָא.
והם אג׳מעין אלנהאר ענדהם כאלגבס, כד׳אך ערפו אלנכאל ואלגבס.
כי, והם יחד כל הסוגים הללו הבקרים אצלם כצלמות, כך הכירו את הנזקים והצלמות. בלהות ״נכאל״ בלהות שהם מביאים על אחרים בנזקיהם.
וספר כי הלילה והיום אצלם שוין רוצחים וגונבים ומרשיעים בהם יחד.
וחכי אן אלליל ואלנהאר ענדהם ואחד יקתלון ויסרקון [ויפסקון] פיהמא ג׳מיעא.
כי יחדו בקר למו צלמות – שביום היו נסגרים ובלילה היו הולכים למחתרתם ולא היו יראים מן המזיקים כלל.
כי יכיר בלהות צלמות – מכיר היה כל א׳ שדים המבהילים ולא היה ירא מהם, ורבותינו פירשו יומם חתמו למו (איוב כ״ד:ט״ז) ביום היו עושים סימנים היכן מרתפו של בית והיכן גנזיו של עשיר שהיו מפקידין אפרסמון אצל בעלי בתים עשירים ויודעים הם שיניחנו בבית גנזיו ובלילה מריחין והולכים שם וחותרים שם.
For together morning is to them [as] the shadow of death For by day they were locked in, and at night they would go to their tunnel, and they were not at all afraid of the demons.
for he recognizes the terrors of the shadow of death Everyone could recognize the terrifying demons, and he did not fear them. Our Sages, however, explained: By day, they would seal for themselves–By day they would chart the location of the cellar of the house and a rich man's treasure house, for they would deposit balsamum oil with wealthy householders, knowing that he would put it in his treasure house, and at night they would smell and go there and dig into there.
כי יחדיו בקר למו צלמות – אור של יום שמים אותו לחושך, שישן כל היום, ובלילה גונב, נמצאו הופכים למו את אור היום לחשך וצלמות.
כי יכיר בלהות צלמות – פתרונו: כי דין הוא: מי שהחשיך מעשיו, יכיר בלהות של צלמות, שיהא מעוף צוקה ואפילה מנודח.⁠1
1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו ח׳:כ״ב.
כי יחדיו – לכולם ביחד, הבקר המאיר הוא להם לצלמות.
(יז-יח) ומה שכרם שהמקום ישיב להם הבקר לצלמות כי יכיר עליהם בלהות וישים אותם כדבר צף על פני המים כאשר ינוד הקנה במים.⁠1
1. השוו ללשון הפסוק במלכים א י״ד:ט״ו.
כי יחדו בקר למו צלמות – החשיכה להם כמו הבקר כי יכיר בלהות צלמות – מאד יבין ללכת בחשך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

כי יחדיו בקר למו צלמות – כי לאלה הרשעים יחד כולם הבוקר להם כמו צלמות.
כי יכיר – איש את חבירו בלהות צלמות הוא להם, ומלת למו נמשך, כי יכיר בלהות צלמות למו.
והתרגום אמר: ארום כחדא צפרא דמי להון היך טולא דמותא ארום אשתמודע פורענותא דטולא דמותא וכו׳. ונראה שהוא מפרש כי הבקר להם כמו צלמות, כי יכיר אחד מהם בלהות צלמות שיבואו לו ביום, כי יתפשוהו בני אדם.
כי יכיר בלהות צלמות – בבא העת אשר יביר איש את רעהו והוא כשיאיר היום הוא להם כמו בלהות צלמות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

בלהות צלמות – הוקל הלמ״ד שרשים.
צלמות – חשכת הקבר.
בלהות – הוא הפוך מן בהלות.
כי יחדיו – הגנב והנואף יחדיו זה כזה יחשב למו הבוקר צלמות ומאד ימאסו בו.
כי יכיר – כאשר יאיר היום ויכיר איש את רעהו הוא להם בלהות צלמות.
יכיר – פעל יוצא, וכן לקמן לכן יכיר מעבדיהם, וכן יל״פ כן אכיר את גלות יהודה (ירמיהו כ״ד ה׳), ואין העם מכירים קול תרועת השמחה (עזרא ג׳ י״ג), בלהות, הנפרד בלה מצייר את השגים ולחומי רשף המזיקים בלילה, כמ״ש ישעיה י״ז.
כי יחדו בקר למו צלמות – הבקר דומה בעיניהם כצלמות, שבבא הבקר יסתרו במחבואיהם כמו שיסתרו יתר אנשים בעת צלמות, מפני כי הבקר יכיר בלהות צלמות. שעל ידי הבקר יכירו האנשים את הבלהות שנעשו בצלמות, שמה שעשקו וגנבו בלילה יוכר ויודע בבקר, ולכן יסתרו בבקר אשר אז יחפשו אחריהם לתפשם:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יח) קַל⁠־ה֤וּא⁠׀ ⁠עַל⁠־פְּ⁠נֵי⁠־מַ֗יִםתְּ⁠קֻלַּ֣⁠ל חֶלְקָתָ֣ם בָּאָ֑רֶץ⁠ ⁠לֹא⁠־יִ֝פְנֶ֗ה⁠ ⁠דֶּ֣רֶךְ כְּ⁠רָמִֽים׃
He is swift upon the face of the waters; their portion is cursed in the earth; he does not turn by the way of the vineyards.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
קַלִיל הוּא לְמֵישַׁט עַל אַפֵּי מַיָא תְּהֵי לִיט אוֹרְחָא שְׁעִיעַתְהוֹן בְּאַרְעָא לָא יִסְכֵּי שְׁבִיל כַּרְמַיָא.
קל הוא על פני מים – גזרה נגזרה על דור המבול שיאבדו במים.
תקולל חלקתם בארץ – מי שפרע מדור המבול, כל כך למה, לא יפנה דרך כרמים שלא היתה כונתם אלא למטעת כרמים, אבל נח לא היתה כונתו אלא להפרות ולהרבות שנאמר אלה תולדות נח.
פמא אסרעה כאנה יג׳רי עלי וג׳ה אלמא, חין תד׳ם שיעתהם פי אלבלד, ולא יולא בהם טריק עמארה.
קל, וכמה מהיר הוא כאלו הוא רץ על פני המים כאשר תקולל סיעתם בארץ ולא יפנו בהם לדרך ישוב. הכוונה כמה מהר יבוא אידם כאלו הוא רץ על פני מים. וכאשר יתחילו להתדרדר הם נופלים משואה לשואה ללא מעצור כאלו מריצים אותם למדבר שממה ואינם מפנים אותם לדרך הישוב שדרך להיות בו כרמים. ופירש חלקתם כמו המחלוקת האחת, דברי הימים א כז א.
קל הוא על פני מים – כשהיו הצדיקים נח ומתושלח מוכיחים אותם ואומרים להם שעתיד המבול לבא עליהם היו אומרים קלים אנו לשוט על המים ויש לנו גומא ודברים קלים לעשות מהם אניות ולשוט.
תקולל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים – היו מקללים את חלקם בארץ לאמר לא יפנה דרך הטוב, בדרכי הצדיקים הרמים ושוכנים ברומו של עולם.
לשון אחר: כרמים – הם הצדיקים ופרנסי הדור, כמו: ונתתי לה את כרמיה משם (הושע ב׳:י״ז), ת״י ית פרנסהא. היו מקללים את חלקם בארץ לאמר לא יפנו דרך הטוב, נשבעים שלא יפנו את דרכם.
לשון אחר: תקולל חלקתם – מתקלקלת היתה חלקתם שהיו משחיתים זרעם לבטלה, כמו: כי השחית כל בשר את דרכו (בראשית ו׳:י״ב), תקולל לשון קלקול, כמו: בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו (שמואל א ג׳:י״ג).
לשון אחר: תקולל חלקתם – הדורות שאחריהם מקללים בהם מי שפרע מדור המבול, כ״ש.
לשון אחר: תקולל חלקתם לא יפנה דרך כרמים – לא היו מקבלים תוכחה מן הטובים.
לשון אחר: היו קלים לשוט בספינות להרוג ולחמוס ממון ודרך יישוב בני אדם ונטיעת כרמים אין חושש לילך.
He is light upon the face of the water When the righteous men, Noah and Methuselah, would rebuke them, they would say, "we are light [enough] to swim on the water, and we have papyrus and light materials from which to make boats and to float.⁠"
their portion in the earth is cursed; he does not turn by the way of the vineyards They would curse their portion in the earth, saying that they would not turn by the way of the good, in the way of the righteous, who are lofty and dwell in the height or the world. Vineyards represent the righteous men and the leaders of the generation, as in, "And I will give her vineyards from there" (Hoshea 2:17), which Jonathan renders: her leaders. They would curse their portion in the earth, saying that they would not turn in the way of the good; they would swear that they would not turn their way. Another explanation: תקלל חלקתם בארץ Their portion in the earth was spoiled, for they would destroy their seed in vain, as in, "for all flesh had corrupted its way" (Bereshit 6:12). תקלל is an expression of spoiling (קלקול), as in, "for the iniquity [of the matter] that he knew that his sons were bringing disgrace (מקללים) upon them" (I Sam. 3:13). Another explanation: Their portion shall be cursed – the following generations will curse by them: He who requited the generation of the Flood. So I heard. (Bereshit Rabbah 30:2). Another explanation: their portion is cursed; he does not turn by the way of the vineyards They would not accept reproof from the good men. Another explanation: They were swift to sail in ships to kill and to plunder property, but in the way of the land that was inhabited by humans and planted with vineyards they did not care to go.
קל הוא על פני מים – כשבא עליהם שנת פקודתם והקב״ה הביא עליהם מבול מים לשחתם, קל היה כל אחד מהם על פני מים, שמים כבירים היו באים ושוטפים אותם, ואחד מהם לא היה יכול לעמוד בפני המים, אלא כדברא הקל היו באים המים ומציפין אותו.⁠ב
תקולל חלקתם בארץ – הניחו את שמם לקללה ולשבועה, שכל מי שמקלל את חבירו עוד היום כלשון הזה הוא מקללו: מי שפרע מדור המבול הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו.
לא יפנה דרך כרמים – פתרונו: וכל כך למה, מה ראה הקב״ה להלקות דור המבול במי המבול, במיתה קשה כזו? לפי שלא היה אחד בהם שיפנה עצמו לעסוק ביישובו של עולם, היא מטעת כרמים או עבודת האדמה.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״כדבר״.
ב. כן בכ״י ס״פ I.20. בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו: ״היו המים ומציפין אותו״. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225: ״היו המים מציפין אותן״.
קל הוא על פני מים – עד עכשיו דבר בלסטין וגנבים אשר ביבשה, ומעתה נדבר בשל ים ומים.
קל הוא – הרשע לשוט בספינות על הים, להרוג את אשר ימצא ולחמוס ממון אחרים, כספנים הללו הרגילים בספינות שהן קלות משאר ספינות ללסטם ולגנוב על הים, ונקראים הם אנְדְלַגְשְ.
תקולל חלקתם בארץ – נתקללה חלקתם בארץ, שאינם רוצים לשבת בה. ומקרא זה דוגמת: כי יחדו בקר למו צלמות וג׳ (איוב כ״ד:י״ז), שאותן גנבים שביבשה אור היום והבקר להם לצלמות, וגנבים אשר על הים אינם רוצים להתיישב בארץ, וסוף המקרא מוכיח: לא יפנה דרך כרמים – והוא אינו רוצה לפנות דרך כרמים על היבשה להיטמן שם, כי אם על המים בים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

(יח-יט) תקולל חלקתם ולא יפנה – אחד מהם.
דרך כרמים – ויאבדו מהעולם הם וחלקתם וכרמיהם, כמימי השלג שיגזלו אותם.
קל הוא על פני מים לצרות כשיבאו עליו.
ותקולל חלקתם בארץ – במדברות תהיה חלקתם ולא ביישוב זהו ולא יפנה דרך כרמים – דרך יישוב, כי הכרמים כמקום יישוב.
ויש מפרשים: כמו רמים שלנו זקופי קומה ולא יפנו הם כך דרך מפני יראת בני אדם שהרעו להם.
לא יפנה דרך כרמים – רבנו סעדיה פירש: לשון כרמים וזיתים דרך יישוב, כי כאשר יראה האדם כרמים יודע כי מקום יישוב הוא. על כל קילל חלק הרשע בארץ שלא יהיה ביישוב עם בני אדם כי אם במדברות.
ויש מפרש: כרמים – כמו רמים, כי הרשע אינו הולך לעולם דרך ישר כמו הרמים המכובדים שלא הרעו מעולם על בני אדם כי הרשע מפחד פן יפגע בדרכים אותם שהרע להם.
חלקתם – כטעם שדה.
על פני – כטעם לפני וכן על פני תרח אביו (בראשית י״א:כ״ח) ופי׳ קל יהיה לפני מים כי מהרה ישטפוהו.
תקלל חלקתם – כטעם ארורה האדמה (בראשית ג׳:י״ז) שיצמחו קוצים בחלקתם.
ולא יפנה דרך כרמים – ששם נוטרי הכרמים ויצילוהו רק יפנה דרך שטף מים ללכת לאבדון.
קל הוא על פני מים – כל אחד מאלו הרשעים הוא כדבר הקל השט על פני נהר שלא יושג.
תקולל חלקתם בארץ – שלא יעבדו חלקתם ולא יפנו אל דרך כרמיהם ללכת שם לעבדם ולשמרם, רק כל רצונם וחפצם מגזל ועשק ורצוח וניאוף.
קל הוא על פני מים – קל הוא לברוח בבא הבקר על פני המים ושם יתחבא כדי שלא ימצא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

חלקתם – כן נקרא השדה כמו ראו חלקת יואב (שמואל ב י״ד:ל׳).
קל הוא – כאשר יברח בהאיר היום הוא קל מאד לשחות ולשוט ע״פ המים כי ירא ללכת בארץ פן יפגעו בו הרודפים ולזה ישוט ע״פ המים מקום שאין אנשים הולכים שם.
תקולל – החלקה אשר ילכו עליה בארץ היא מקוללת מאוד לפי שלא ילכו במקום אשר יעבד ויזרע כ״א במקום ציה ושממה שאין אנשים מצויים שם אף לא יפנה ללכת דרך כרמים כי יפחד מן האנשים המצויים בכרמים וכאומר והנה יפחדו מאנשים ולא יראו מה׳.
דרך כרמים – שהכרמים קרובים לעיר.
קל – אחר שספר מעשי השודדים והגנבים והרוצחים ביבשה ובמדבריות, מתחיל לספר מן שודדי הים, שגם אלה מתרחקים מבני אדם והם מחריבי הישוב. אם הוא קל על פני מים, אם אומנתו הוא לעבור בכלי גומא על פני מים לשודד את עוברי הים, אז תקולל חלקתם בארץ, החלקה שלהם בארץ שהם שדותיו וכרמיו מקוללים לגמרי, כי לא יפנה דרך כרמים, הוא לא יבא בשום פעם לישוב במקום שיש שדות וכרמים, באופן שהם רחוקים מבני אדם עוד יותר מן שודדי המדבר, והם תמיד רחוקים מן הישוב בין בקיץ בין בחורף, כי.
Pirates, who spend their summers at sea pillaging and plundering and their winters in their hideaways debauching and philandering, could also be dealt with by Providence, away from any seeing eye.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יט) צִיָּ֤⁠ה גַם⁠־חֹ֗ם⁠ ⁠יִגְזְ⁠ל֥וּ מֵֽימֵי⁠־שֶׁ֗לֶגשְׁ⁠א֣וֹל⁠ ⁠חָטָֽאוּ׃
Drought and heat consume the snow waters; so does the grave, those that have sinned.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
צְחִיָא וּלְחוֹד חוּמְתָּא אָנְסִין מֵימֵי תַלְגָא וְלֵיתֵיהוֹן הֵיכְדֵין לִשְׁיוֹל אִתְנְשִׁיאוּ דְאִתְחַיָבוּ.[ת״א] הֵיךְ צְחוּתָא וְחוּמָא אָנְסִין מֵימֵי תַּלְגָא וְלֵיתֵיהוֹן הֵיכְדִין לִשְׁיוֹל אִתְנְשִׁיאוּ דְאִתְחַיָבוּ.

רמז תתקי

ציה גם חס יגזלו מימי שלג – בעון בטול תרומות ומעשרות השמים נעצרין מלהוריד טל ומטר והיוקר הווה והשכר אבד ובני אד רצין אחר פרנסתם ואין מגיעים שנאמר ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו. מאי משמע דתני דבי ר׳ ישמעאל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם הן הן יגזלו מימי שלג שלכם, ואם נותנין מתברכין שנאמר הביאו את כל המעשר וגו׳ והריקותי לכם ברכה עד בלי די, מאי עד בלי די, א״ר יהודה עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.
אלי מפאזה ד׳את חמא ינפר ענהם פיהא מא אלת׳לג, ומא אשקאה מן אלת׳רי.
ציה, אל ציה שבה חום או בעלת חום שייעדר מהם בה מי השלג. דבר שעמלו קשה משאול. בכל מקום מתרגם ציה ״מסאזה״ שהוא מדבר שממה נעדר מים. ופסוק זה המשך תאור התדרדרות הרשעים. ותרגם כאן חטאו ענין עינוי עמל ויגע. וכתב ר׳ אברהם בן שלמה בפירושו למלכים א א כי רבנו מתרגם אני ובני שלמה חטאים ״אשקיא״ כלומר נתונים לעינוי ולעמל.
ציה גם חום יגזלו – מפני רעתם גרמו להם שנה אחת להשתנות עולם מששה סדריו זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף (בראשית ח׳:כ״ב).
מימי שלג – כמו ומימי שלג גם אותם גזלו מן העולם לפי ששאול חטאו יש תיבות חסירות ווי״ן, כמו: ואני ככבש אלוף (ירמיהו י״א:י״ט) והוא נפתר ככבש ואלוף עוד הרבה במחברת מנחם בן סרוק.
Dryness and heat they steal away Because of their evil, they caused for themselves that the world should change for one year from its six seasons: sowing, reaping, heat, cold, summer, and winter.
snow water Like: and snow water. This too they stole from the world, because they sinned so that they descended to the grave. In some words, the "vavin" are missing, like, "And I was like a lamb, a bull" (Yirmeyahu 11:19), which is interpreted as, a lamb and a bull. There are many more in Machbereth Menachem ben Saruk (p. 26).
אלא צייה גם חום יגזלו מימי שלג – ופתרונו: בכל עת לא היו עסוקים אלא בגזל.
צייה גם חוםא – שהוא עת הקציר, ועת הקייץ, ועת הבציר, לא היו עוסקים ביישובו של עולם, אלא יגזלו את הבריות, וכן בעת שמימי שלג יורדים, הם ימי החורף שהוא זמן חריש ואף באותו עת יגזלו, ולא היו עוסקים בשום עבודה, כי אם בגזילות וחמסים.
ודבר זה גרם ששאול חטאו – נתחייבו לרדת לשאול, זהו פשוטו של מקרא ויישובו.⁠ב
ויש מפרשים: צייה גם חום יגזלו מימי שלג – בעוונם גרמו שנגזל מן העולם סדרי בראשית שיש בהם: זרע וקציר וקור וחום וקייץ וחורף ויום ולילה שלא שימשו המזלות שתלויים בהם זמנים הללו כל שנים עשר חודש, שממהג שהוא אומר לאחר המבול: עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויוםד ולילה לא ישבותו (בראשית ח׳:כ״ב), מכלל ששבתו. ובמידה שמדדו נמדד להן: המה היו במורדי אור (איוב כ״ד:י״ג), וגם הקב״ה מנע מרשעים אורם, שנשתנו עליהם סדרי בראשית, ולא שימשו המזלות בשבילם.
מימי שלג – ומימי שלג, גם אותם גזלו מן העולם. יש תיבות חסרים ווי״ן, כגון: ואני ככבש אלוף (ירמיהו י״א:י״ט) – והוא נפתר: ככבש ואלוף, ועוד הרבה במחברת מנחם בן סרוק.
א. כן בכ״י פריס 162, ס״פ I.20. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״יגזלו מימי... גם חום״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״ויישובו״.
ג. כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״שְמִימַה״.
ד. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״יום״.
ציה גם חום – עת ציה חום ומי שלג גורמים לעולם שהוא חסר מהם.
לפי שחטאו בשאול – בעולם שהוא שאול.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

(יט) ציה גם חום – ולא יראה השלג שהיה בעולם כןא ירדו אל שאול והם חוטאים.
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״מן״.
ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול – פסוק זה קשה להבין. יש מפרשים כמו שהציה יגזלו ויסירו מימי שלג כך יעשה בשאול לרשעים ולחטאים.
ויש מפרשים: כי על הרשעים הוא אומר כי בימי החורף יגזלו ולא ימנעם לא חום ולא קור ולא יניחו עד מותם לשאול מעשות חטא, וכן יתפרש עד יום המות יחטאו וזה הפירוש וכן בציה ובחום ובחורף יגזלו. שאול חטאו – עד יום המיתה חטאו ועליה סמך לו:
ציה גםא חום יגזלו – דרכם לגזול ולחמם מימי שלג כי ימס שאול לאשר חטאו.
א. כן בכ״י פרמא 2958. שולי כ״י אוקספורד 625 נחתכו כאן וחסר: ״גם״.
ציה – עצירת גשמים.
גם חום יגזלו לו מימי שלג – החורף שכל מה שירטיבו והפריחו מימי החורף ייבשו הציה והחורב. והוא מידה כנגד מידה שמדד להם הקב״ה בחייהם תחת הגזילות שגזלו בכרמים ויקבים.
והם שאול חטאו – שנתחייבו מיתה על אשר עשו, שהרי המיתו בעליהם בצמא וברעב, והרגום אם עמדו כנגדם. והקב״ה מודד להם בקללה, והיה להם לייסרם בגופם ובנפשם כמוני, שהרי שאול חטאו ונתחייבו יותר ממני. זאת שיטת ר׳ אליעזר.
ציה גם חום – יספר כי יתכן להיות שטף מים בעת קציר ובציר כאשר אמר בלילו יקצורו, נשאו עומר, יקבים דרכו והענין כי ציה גם חום יגזלו מימי השלג וימסו אותם עד שירוצו וישטפו הרשעים וילכו לשאול פתאם אשר חטאו.
ויש אומ׳ ציה גם חום שהוא זמן קיץ יגזלו וזמן מימי שלג שהוא החורף יגזלו והענין החום והקור לא ימנעם מגזלה עד שימותו גם זה נכון.
ויש אומ׳ ציה גם חום יגזלו השלג וימסו אותו שלא יהיה; כן השאול יגזול החטאים.
ציה גם חום – יאמר כי כציה וחום גדול הבאים על השלג והוא נמס ושטף מימיו, נגזל ונכרת כהרף עין, כן יחתו כרגע וילכו חטאים לשאול.
וכן אמר התרגום: היך צחוותא וחומא דאנסין מימי תלגא וליתיהון היכדין לשאול אשתניו. פתר ״חטאו״ שנוי, כי נשתנית צורתם ברדתם שאולה, וענין כל חטא שנוי הדבר הנכון לעשותו, מלשון אל השערה ולא יחטא (שופטים כ׳:ט״ז).
יגזלו מימי שלג – רוצה לומר: שהם ישחיתו אותם בקלות עד שיראה כאלו גזלו׳.
שאול חטאו – וכן ישחית שאול בקלות האנשים אשר חטאו.
צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג. וכבר קרה לקצת רשעים שהיובש והחום גזלו מהם ׳מימי שלג׳ הנוזלים מן ההרים אל הנהרות, כמו שקרה למצרים בימי יוסף, שלא עלה נילוס כדרכו1, והיה רעב של כלייה2, וזה קרה להם כי אמנם שְׁאוֹל חָטָאוּ, כאמרו (ויקרא יח ג) ׳כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו׳3:
1. הרי שמי נילוס נובעים מהפשרת השלגים על ההרים. וכ״ה בשו״ת רדב״ז ח״ח סי׳ קלט שנילוס מתרבה מהפשרת שלגים ע״ש.
2. ע״פ המשנה באבות (ה׳:ח׳) ׳ושלא ליטול את החלה רעב של כליה באה׳. ואף ששם נאמר על שלא מפרישים חלה, או כפירוש רבינו שם שאף אחד אינו מעשר, ע״ש, מ״מ נראה שיש הבדל בין גויים לישראל, ודו״ק. ושאול לשון מוות, וזהו כלייה, [ראה בראשית מב ב על אותו רעב: (ב) ונחיה. אף על פי שלא יהיה לשובע, נשיג די מחיתנו, ובאופן זה לא נמות ברעב, וגם כתוב בהמשך ׳למה נמות לעיניך׳].
3. שהיו מעשיהם מקולקלים משאר האומות.
ציה – חורב ויובש.
ציה גם חום – והנה בבוא עת פקודתם ימותו במיתה קלה ומהר כמו שהיובש עם צרוף החום גוזלים ומאבדים בקלות ומהר את המים הנוזלים מהשלג כן השאול מאבד מהר את האנשים אשר חטאו ולא סבלו מכאוב החולי.
ציה – בציה ובחום, ר״ל בחום הקיץ, וכן שאול – בשאול במקום עמוק.
ציה גם חום – בעת הקיץ והחמימות שאז יעברו אנשים על הים באניות אז יגזלו את הולכי אניות, ובעת מימי שלג בעת החורף שהמים מלאים שלג וכפור וקרח, וא״א לעבור באניות, אז שאול חטאו, אז ישבו בשאול שהוא מקום עמוק במחילות עמוקות שבאיי הים, ושם חטאו בזנות, ומפרש תחלה חטאם בחורף.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כ) יִשְׁכָּ֘חֵ֤הוּ רֶ֨חֶם⁠׀ מְ⁠תָ֘ק֤וֹ רִמָּ֗⁠ה⁠ ⁠ע֥וֹד לֹֽא⁠־יִזָּ⁠כֵ֑ר⁠ ⁠וַתִּשָּׁ⁠בֵ֖ר כָּעֵ֣ץ⁠ ⁠עַוְלָֽה׃
Let the womb forget him; the worm feed sweetly on him. Let him not be remembered any longer; and let unrighteousness be broken like a tree.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אַכְזְרָאִין דִנְשִׁיאוּ לְרָחָמָא מִסְכְּנִין אִתְבְּסִימוּ לְרִחֲשָׁא תּוּב לָא יִדְכַּר וְתִתְּבַר הֵיךְ קֵיסָא עִילְתָא:[ת״א] מְטוּל דְבַטִילוּ אַפְרָשׁוּתָא דְמַעֲשֵׂר דְאִתְפַּקַדוּ בְעִדָן חוּמָא דְקַיְטָא אִתְמְנַעוּ מִנְהוֹן מֵימֵי מִטְרָא וְתַלְגָא לְבֵית קְבוּרְתָּא אִתְחַיָבוּ.
ישכחהו רחם מתקו רמה – דרש ר״ע מעשה של דור המבול בגינזק של מדי ולא בכו, כיון שהזכיר מעשה איוב בכו, קרא עליהם מקרא זה ישכחהו רחם שכחו רחמים מן הבריות אף הקב״ה שכח רחמיו מהם.
מתקו רמה – שמתק רמה מהם.
עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה – א״ר אבהו תעקר אין כתיב כאן אלא תשבר כדבר שהוא נשבר ואינו מעלה חליפין ואי זה זה דור הפלגה.
ותנסאה אלקראבאת וכאן אלרמה קד אסתחלתה פלא יד׳כר, ואנכסר כאלעוד אלג׳ור.
ישכחהו, וישכחוהו הקרובים וכאלו הרמה כבר מתק לה ועוד לא יזכר, ונשברה כעץ העולה. וכתב בפירושו לתהלים נח ד זרו רשעים מרחם, נעשו זרים לקרוביהם, וכו׳ תעו מבטן הכוונה כי על הקרובים, והנה רחם היא כאמרו ישכחהו רחם, ראה שם מהדורתי.
מתקו רמה, הוא כמו מתקו לו רגבי נחל1, והכוונה בכולם התמידות והדבקות, כדרך שאומרים בני אדם הארץ הלזו מתוקה לי.
1. לעיל כא לג. ושם הבאתי פירוש רבנו לתהלים נה טו.
מתקו רמה, הו מת׳ל מתקו לו רגבי נחל, ויריד בהמא ג׳מיעא אלדואם ואללזום, כקול אלקאיל אן הד׳א אלבלד קד אסתחלאני.
ישכחהו רחם – אמו, דרש רבי תנחום שהיו דור המבול נוטלים את בניהם ונותנים אותם תחתיהם לסתום ארובות התהום ואפילו אמו לא היתה מרחמת עליו.
מתקו רמה – למות ולאכול רמה בשרם.
עוד לא יזכר – בשנה אחת נעקרו ועל ארכא שניתן להם מתחילה היה איוב קובל שהרבה מתו ולא ראו בפורענות זה.
The womb forgets him [i.e., the womb of] his mother. Rabbi Tanchum expounded that the generation of the Flood would take their children and place them underneath themselves in order to stop up the windows of the deep, and even his mother would have no mercy on him.
he is sweet to the worms to die, and for the worms to eat their flesh.
he will no longer be remembered In one year they were [to be] uprooted, but Iyyov was complaining about the reprieve that was given them [the wicked] from the start, for many died and did not see this retribution.
ישכחהו רחם – כשבא עליהם צרת המבול, האם היתה משכחת את הבן, והבן את אמו, מפני ששניהם אבודים מן העולם.
מתקו רימה – פתרונו: מתוק היה להם שמתו מיתת עצמם, ונקברו בקבר, ותאכלם רימה, ויותרו עצמותם. משבא עליהם מבול ונימחו מן העולם, אף עצמותיהם.
ותשבר כעץ עושה עוולה.
ישכחהו רחם – אמו שוכחת אותו, ונמתק להיות לרימה שימות אשר לא יזכר, ועוולתו תהי נשברת כעץ.
ישכחהו רחם – אמו ותמתק לו רמה יותר.
ישכחהו רחם מתקו רמה – זה עוזר לפירוש שפירשתי כי עד יום המיתה יחטאו.
ישכחהו רחם אמו וימתק ממנו הרמה כי הרשע מתוק לפי הרמה.
עוד לא יזכר – כטעם ושמו לא יזכר עוד (ירמיהו י״א:י״ט). וישבר כעץ איש העולה.
ישכחהו רחם – יאמר כי אחרי מותו תשכחהו אשתו, והוא מתוק לרימה ותאכל בשרו ושארו.
ותשבר כעץ – בעבור שאין לו זרע,
רחם – אוהב תרגום אהב מרחם.
מתקו רמה – רמה תאכלהו וימתק לה.
יִשְׁכָּחֵהוּ רֶחֶם. והנה הדור שהיה אז ברחם1, גם ששמעו זה מאבותם, שכח כל זה: מְתָקוֹ רִמָּה. וכמו כן שכח שיוסף שכבר מת והיה רימה אז, המתיק כבר הפורענות: עוֹד לֹא יִזָּכֵר. להיטיב לביתו אחריו, כאמרו (שמות א ח) ׳אשר לא ידע את יוסף׳2: וַתִּשָּׁבֵר כָּעֵץ עַוְלָה. והנה המלך אשר עשה העוול לבית יוסף ואחיו, נשבר ומת אחרי כן ׳כעץ׳, שהשאיר ענפיו ופריו3:
1. בכמה מקומות מצביע רבינו על כך שבכתובים נמשלו עם ישראל לפני יציאת מצרים לעובר הנמצא במעי אמו, אך כאן הכוונה למצרים, לא לישראל.
2. ׳רחם׳ – המצרים שטרם נולדו אז, שכחו את ׳רימה׳ – יוסף שהמתיק את עונש הרעבון, ׳ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף׳ – ׳אף על פי שהיה זכרון ממנו בדברי הימים למלכים בלי ספק, בפרט בענין החידוש אשר שם לחוק, לא עלתה על לב המלך החדש אפשרות היותו מזה העם, ושהיה עם זה ראוי לשאת פנים לעמו בעבורו׳.
3. שמות ב כג: וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה.
עוד – ענינו זמן רב וכן ויבך על צואריו עוד (בראשית מ״ו:כ״ט).
עולה – איש עולה.
ישכחהו וגו׳ – מעט יחלה ובמותו ישכחהו רחם אמו ר״ל אף אחר אשר נולד ברחמה תשכח בו הואיל ומעט חלה ולא הרבתה לבקרו ומעט נשאר בזכרונה.
מתקו רמה – מתוק הוא לפי הרמה כי משמן בשרו לא ירזה כי ימות בריא ושמן ויומתק בשרו לרמה.
עוד לא יזכר – לא יהיה נזכר בפי הבריות לזמן מרובה כי הואיל ולא סבל מכאוב החלי אין מה לספר ממנו.
ותשבר כעץ עולה – האיש עולה נשבר בקלות רב כשבירת העץ אשר תמהר להשבר מן הברזל וכדומה אשר ירבו להתעקם הנה והנה טרם ישבר.
רחם מתקו רמה – רחם כן תקרא העלמה, כמו רחם רחמתים (שופטים ה׳) וזה דרך בזיון (עי׳ רד״ק בשרשים ור״ש בן מלך שם) ורמה לשון מרמה ומתק מענין סוד כמו נמתיק סוד (תהלות נ״ה) ומתק שפתים (משלי י״ז) מתק רעהו (שם כ״ז), שרמה את הנערה בדברי פתויו לגלות לו מסתורה.
עולה – כן קורא הצעירה לימים בלשון בזיון, כמו יסגירני אל אל עויל, שמורכב מן עול ימים ומן עול, וכן מורכב מן עולה ומן עוילה.
ישכחהו – שהנערה אשר יפתה אותה לזנות עמה, אחרי שמלא בה תאותו ימאס בה ובוחר באחרת שמשקה אותה כוס עקרין לבל תלד ובל תכחש יופיה. והראשונה יושבת כאלמנה חיה שוממה ועצובה, וז״ש ישכחהו רחם מתקו רמה, ר״ל הנערה אשר פתה אותה במרמה וגלה ערותה (ע׳ באור המלות) ישכחהו אח״כ, כי עוד לא יזכר אצלו הרחם הזה, שאח״כ לא יבוא אליה עוד ושוכח אותה, ותשבר כעץ עולה, והעולה (שהיא הנערה הזאת עולת ימים אשר זנה עמה) תשבר כעץ שנשבר אחר שיבש ליחו, כי אז.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כא) רֹעֶ֣ה עֲ֭קָרָה לֹ֣א תֵלֵ֑דוְ֝⁠אַלְמָנָ֗ה לֹ֣א יְ⁠יֵטִֽיב׃
He devours the barren that does not bear children; and does not do good to the widow.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דְמֵרַע עֲקָרָא דְלָא תֵילַד וְאַרְמַלְתָּא לָא יוֹטִיב.
רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב – זה דור המבול, אחד מהם היה לוקח שתי נשים אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיתה לפריה ורביה יושבת כאלו אלמנה בחייה, וזו שהיתה לתשמיש היה משקה אותה כוס עקרין שלא תלד והיתה יושבת בחיקו מקושטת כזונה דכתיב ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה [דעדה מיניה], ושם השנית צלה שהיתה יושבת בצלו.
אלמראעי אלעאקר לא תלד פיט׳למהא, ולא יחסן אלי אלארמלה.
רעה, האורב לעקרה שלא ילדה ויעשקנה, ואינו מטיב לאלמנה. ותוספת ולא תלד לרמוז שאין לה גואל ומציל מידו, וכמו שכתב בפירושו.
ורמז באמרו רעה עקרה, שהרשע נותן עיניו על כל חלש ועושקו או עקרה או אלמנה, לא די להם אמיללותם, ודומיהם. והמטרה שיש לציין שהוסיף איוב על דברי אליפז הוא אמרו רומו מעט ואיננו, אלא שהמשיך את הדברים מתחלה עד הסוף עד שהגיע עד כאן, ואמר לאליפז השיבותני על התכלית ואמרת ויתרם אכלה אש, ואני לא שאלתיך על התכלית, אלא שאלתיך על עכשיו, ולכן הודיעני היאך יתכן שיטיב להם ויאריך להם והם כל זמן שמתקיימים כך משחיתים בעולם, ואיני שואלך על זה אלא לפי שטתך אתה, אבל אני הריני אומר כי יתכן שיעשה מה שירצה ואין זה בעיני תמוה, ולכן אל תעניני על התכלית סלק מבינינו מלומר מעט ואיננו.
ואומי בקולה רעה עקרה, אלי אן אלט׳אלם יקצד אלי כל צ׳עיף פיט׳למה אמא עאקר או ארמלה, מא יכפיהם שומהם, ומא אשבההם.
ואלגרץ׳ אלד׳י אברזה אלי אלזיאדה מן איוב עלי כלאם אליפז הו קולה רומו מעט ואיננו, ואנמא נסק אלכלאם מן אול אלי אכ׳ר חתי אנתהי אלי ההנא, פקאל לאליפז אג׳בתני פי אלעאקבה פקלת ויתרם אכלה אש, ואני לם אסאלך פי אלעאקבה, ואנמא סאלתך פי אלעאג׳ל, פאעלמני כיף ג׳אז אן ינעם עליהם וימאהלון והם מהמא אקאמו כד׳אך יפסדון פי אלבלאד, ואנמא אסאלך פי הד׳א עלי מד׳הבך אנת. ואמא אנא פאקול אן לה אן יפעל מא ישא וליס הד׳א ענדי מנכר, פלא תג׳יבני באלעאקבה ארפע מן ביננא אן תקול מעט ואיננו.
רועה עקרה לא תלד – כך היה מנהגם נושא שתי נשים אחת לתשמיש ואחת לבנים זו שעומדת לתשמיש משקה כוס עיקרין כדי שלא תלד עולמית ומאכילה תפנוקים ומרחיצה ומקשטה כדי שתהא נאה וזו העומדת לבנים מלבישה בגדי אלמנות ומרעיבה וזהו שאומר העקרה שלא תלד היה רועה ומטיב ואת האלמנה שעומדת לבנים לא ייטיב.
He feeds the barren woman who will not bear so was their custom: One would marry two wives, one for coitus and one for children. The one intended for coitus he would give a potion of roots to drink in order that she should never give birth, and he would feed her delicacies, bathe her, and adorn her, so that she should appear beautiful. The one intended for children he would dress in widow's garments and starve. This is the meaning of his statement that the barren woman who will not give birth he would feed and adorn, but the "widow,⁠" who was intended for children, he would not adorn.
רעה עקרה לא תלד – כך פירשו רבותינו, כך היה מנהגם: אדםא נושא שתי נשים אחת לתשמיש ואחת לבנים, זו שעומדת לתשמיש משקה כוס של עיקרין, כדי שלא תלד עולמית, ומשקה ומאכילה תפנוקין, ומרחיצהב ומקשטה כדי שתהא נאה, וזו שעומדת לבנים, מלבישה בגדי אלמנות ומרעיבה. וזהו שאומר: רועה עקרה שלא תלד, היה רועה ומטיב, ואת האלמנה – העומדת לבנים לא ייטיב.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״אדם״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״ומרחיצה״.
רועה עקרה – כך היה מנהגן של רשעים, כמפורש בקונטרס.
ופשוטו של מקרא: לשון רועה – לשון ריעות, כמו: רֵיעֵה דוד (שמואל ב ט״ו:ל״ז), אשר רֵעָה לו (שופטים י״ד:כ׳). שנושא אשה עקרה ונעשה לה ריע, למען לא יהיו לו בנים ממנה.
ואלמנה – שהיא בת בנים שהיו לה בנים מבעלה.
לא ייטיב – לה, שאינו רוצה לישאנה. כל זאת הוא עושה להכעיס הקב״ה.
רועה עקרה – אשר לא תלד.
רועה עקרה – מן תרועם בשבט ברזלא (תהלים ב׳:ט׳), בעבור שהיה רועה עקרה לא תלד. וזכר העקרה בעבור שאין לה בנים שיעזרו אותה, ואלמנה שאין לה בעל.
א. כן בכ״י אוקספורד 567. בכ״י לונדון 24896 רק: ״תרועם״. בכ״י פרמא 2395 רק: ״תרועה״.
רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב – זכר רשעים שהוא בעולם כי כוונתו לעשות אותם לפי שאין להם מגינים שיגינו בעדם. העקרה שאין לה בנים ישבר אותה כי ידע להם שאין בנים לעזרה וכן לאלמנה שאין לה בעלה.
(כא-כב) רעה עקרה לא תלדא – הרשע רועה ומשבר ועושה רעה לעקרה לרעתו כי אין לה בנים שיגנו בעדה. ולאלמנהב בעבור שאין לו בעל שיגן עליה. וכמו כן ימשוך הרבה אבירים וחזקים. וכל כך ירע לבניג העגום כי כאשר יקום בבקר אין לו אמנה בחייו.
א. כן בכ״י פרמא 2958. שולי כ״י אוקספורד 625 נחתכו כאן וחסר: ״תלד״.
ב. כן בכ״י פרמא 2958. שולי כ״י אוקספורד 625 נחתכו כאן וחסר חלק מן המלה.
ג. כן בכ״י פרמא 2958. שולי כ״י אוקספורד 625 נחתכו כאן וחסר חלק מן המלה.
רועה עקרה – משבר מן תרועם, שנים שרשים בענין אחד.
רועה – שובר העקרה שאין לה בנים והאלמנה שאין לה בעל.
כי האשה אשר רועה לו, היא עקרה שלא תלד, וכאלמנה בלא בעל שלא ייטיב ממנה להיות לו בן או בת. והנכון בעיני כי יאמר שהוא נשבר כעץ בעבור שהיה רועה עקרה, כדי שלא תלד, ותהיה אלמנה שתיבוש ותפיל, כי לא היה חפץ שיהיה לו זרע, כאשר איננו חפץ בחלקת שדה או כרם.
רועה עקרה – משבר עקרה.
(כא-כב) רֹעֶה עֲקָרָה לֹא תֵלֵד. ואותו הענף שקם1 תחתיו למלך הוסיף ברשע, וקם למטה רשע2 להיות משבר העם בעבודת פרך, מגזרת ׳ירעוך קדקד׳ (ירמיה ב טז)3, באופן שהנשואה היתה ׳עקרה לא תלד׳, שלא ישליכו הבן ליאור, וְאַלְמָנָה - והאומה הישראלית כולה שהיתה כ׳אלמנה׳ מבקשת לשוב אל אביה כנעוריה, כאמרם (שמות ה ח) ׳נלכה נזבחה לאלהינו׳, לֹא יְיֵטִיב - לא אבה להיטיב לה בזה שיניחם ללכת לזבוח לפניו, וּמָשַׁךְ לרצונו4 אַבִּירִים - שריו ועבדיו בְּכֹחוֹ - בכח מלכותו, יָקוּם - וקם נגד האל ית׳: וְלֹא יַאֲמִין בַּחַיִּין. ולא היה לו שום דרך שיחשוב למלט בו את חייו וחיי עבדיו5, כמו שאמר לו האל ית׳ (שמות ט טו) ׳כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר׳:
1. בד״ר בטעות: שהם.
2. ע״פ יחזקאל ז יא ׳החמס קם למטה רשע׳, איש חמס קם להיות מטה המכה ברשע באכזריות רב (מצודות שם).
3. ירעוך - ישברוך כמו רעה התרעעה ורעו את דליותיו ורעו את ארץ אשור ומה שאמר קדקד כי מכת הקדקד מכה רבה מוחצת הראש באמצע כי הוא חוצה הראש (רד״ק שם).
4. פרעה ימשוך לפי רצונו.
5. נראה שמפרש ׳בחיין׳ – לשון רבים של חיים, חייו שלו ושל שריו.
רועה – משבר ומרצץ כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב׳:ט׳).
רועה עקרה – עם כי הרבה להרשיע עד כי היה מרצץ גם את העקרה עם כי לא ילדה ואין לה מי מחזיק בידה ואף האלמנה ירצץ עד כי אין לה מי ייטיב לה ונפשה מרה לה מאוד עכ״ז לא חמל עליה והיה א״כ מהראוי שיקבל גמולו.
רועה – לשון רועה זונות.
עקרה – שמשקה אותה כוס עקרין, וכמ״ש חז״ל שהיו לוקחים שתי נשים וכו׳.
רועה עקרה – שמתחבר אל אשה אחרת שהשקה אותה כוס עקרין כדי שלא תלד, והאלמנה שהיא הנערה הקודמת שיושבת אלמנה נפרדת מאתו, לא ייטב לה עוד, כי ישנאה ויעזבה:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כב) וּמָשַׁ֣ךְ אַבִּ⁠ירִ֣ים בְּ⁠כֹח֑וֹיָ֝ק֗וּם וְֽ⁠לֹא⁠־יַאֲמִ֥ין בַּחַיִּֽ⁠ין׃
He draws away the mighty also by His power; when He rises up, he does not trust his own life.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְנָגֵיד גִבָּרַיָא בְּחֵילֵיהּ יְקוּם וְלָא יְהֵמִין בְּחַיֵי.
ומשך אבירים בכחו – א״ר חמא בר חנינא משך יצר הרע אבירים בכחו, ומי הם כגון דור אנוש דור המבול דור הפלגה וסדומיים לפיכך יקום צדיק אינו מאמין בו כל שהוא בחיים וכה״א הן בקדושיו לא יאמין, א״ר פנחס אילו בקשו אבות העולם שתהא דירתן למעלה יכולין היו ואעפ״כ לא נקראו קדושים עד שנסתם הגולל לפניהם שנאמר לקדושים אשר בארץ המה.
ויג׳אד׳ב אלאג׳לא בקותה, וטול אקאמתה יקים ולא יומן בחיותה.
ומשך, וייאבק עם הנכבדים בכחו, וכל זמן עמידתו יעמוד ואינו מאמין בחייו. מוסב על הרשע, שהנכבדים מתנגדים למעשיו והוא נאבק עמהם תמיד שלא יפריעוהו ממעשיו הרעים, ואע״פ שהוא עומד ברשעו הרי תמיד אינו מאמין ואינו בטוח בחייו כי אין ה׳ נותן לו בטחון.
ומשך – הקב״ה אותן אבירים בכחו לפורענות ולמחייה מתוך ארכא שהאריך להם.
יקום – יום אחד.
ולא יאמין בחיין – כמו בחיים ביום הזה נבקעו כל וגו׳ (בראשית ז׳:י״א).
And He draws The Holy One, blessed be He, [draws] those mighty men with His strength to retribution and to sustenance by the reprieve that He granted them.
he rises one day.
and does not believe in his life Heb. בחיין, like בחיים; "on that day all the fountains of the deep were torn apart etc.⁠" (Bereshit 7:11).
ומשך הקב״ה אותן אבירים בכחו לפורענות.
יקום ולא יאמין בחיין – במקום שהיה עומד לא היה מאמין בחייןא כשהביא עליהם את המבול ושלווה שהשפיע להם המקום היא גרמה להם שסרו מאחריו, ולטורדם מן העולם, כמוב שמפרש והולך.
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. בדפוס ברסלאו חסר: ״במקום שהיה... מאמין בחיין״.
ב. כן בכ״י פריס 162, ס״פ I.20. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו נוסף כאן: ״שהיתה להם, ואומר מה״.
ומשך אבירים בכוחו – הקב״ה מושך אותם, לבסוף כאשר הוא קם אינו מאמין בחיים.
יתן לו לבטח וישען – הקב״ה נותן לו בטח ונשען עליו.
עד לבסוף שעיניו של הקב״ה על דרכיהם – להשמידם.
ואם לא איפוא – ואם לא דבריי אמיתאין, מי הוא מכם אשר יכזיבני וישם לאל מלתי – לומר: שקר אתה דובר,⁠1 שאין אדם יכול להכזיבני. ועל זאת אני צועק: שהרשעים שמחים ואינם משיגין רעה, והצדיקים כמותי נידונין.
1. השוו לשון הפסוק בירמיהו מ׳:ט״ז.
ועוד שמשך אבירים בעלי כח בכחו, והוא שידע כאשר יקום ממטתו שיתכן שימות.
ומשך אבירים בכחו – וכן עושק לאבירים כשישיג כחו יקום בבקר לא יאמין בחיים מרוב עשוקים שעשק.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

בחיין – הנו״ן תחת מ״ם וכן לקץ הימין (דניאל י״ב:י״ג), קול הרצין.
ומשך תקיפים בכחו ויעשקם – יקום ממטתו ולא יאמין שיחיה כי יפחד מעושקיו שיהרגוהו; או בחיין שם תואר לעשוקים.
ומשך אבירים בכחו – והוא היה מושך בכחו אפילו האבירים אשר להם זרוע עם גבורה.
יקום – הרשע על כל אחד מן האבירים.
ולא יאמין בחיין – כי יהרגנו או יגזול אותו. ויתכן לומר יקום הרשע בבקר ולא יאמין בחייו, כי הוא נלחם עם העם ואביריהם, כאשר אמר בו לאור יקום רוצח (איוב כ״ד:י״ד), והנה הוא מסתכן תמיד, כענין הנה אנכי הולך למות (בראשית כ״ה:ל״ב), והראשון נכון.
יקום ולא יאמין בחיין – יקום כל אחד מהאבירים ולא יאמין בחיין ליראתו מהרשע.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

ולא יאמין – הוא״ו בגעיא.
בחיין – בנו״ן על פי המסורת.
אבירים – חזקים.
בחיין – הנו״ן במקום המ״ם.
ומשך – אבל לא כן היה כי המקום משך את כ״א מן האבירים ההם אל הקבר בעודו בכוחו כי לא נחלש במכאוב החולי.
יקום – עודו קם על רגליו בריא וחזק ופתאום קרבה נפשו למות עד לא יאמין בעצמו שישאר חי ולא סבל כלל מכאובי החולי.
אבירים – אניות הגדולות.
ומשך – אחר שצייר מה שעושים בחורף, יחזור לספר מה שעושים בקיץ, ולפרש מ״ש ציה גם חום יגזלו, כי ימשך אבירים בכחו, שמושך אניות חזקות אל מקומו, והוא יקום במקום אשר לא יאמין בחיין, שעומד במקום מסוכן מאד שהספינה הבאה לשם תשבר או תטבע בים, ולשם מושך את האניה האבירה בכח גדול:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כג) יִתֶּ⁠ן⁠־ל֣וֹ לָ֭בֶטַח וְ⁠יִשָּׁ⁠עֵ֑ןוְ֝⁠עֵינֵ֗יהוּ עַל⁠־דַּרְכֵיהֶֽם׃
Though He granted him safety, upon which he relies, yet His eyes are upon their ways.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יְהִיב לֵיהּ תְּיוּבְתָּא לִרְחֵיץ וְיִסְתְּמִיךְ וְעֵינוֹי עַל אוֹרְחֵיהוֹן.
אן אלד׳י יעטיה אלות׳אק חתי יתכל, עינאה עלי ג׳מיע טרקהם.
יתן, כי הנותן לו את הבטחון כדי שישען, עיניו על כל דרכיהם.
יתן לו לבטח – עד יום אידם ונשענו.
He grants him safety until the day of their catastrophe and they rely [on it].
יתן לו לבטח וישען – שהיו נשענים ברוב טובה שהיתה להם, ואומרים: מה שדי כי נעבדנו (איוב כ״א:ט״ו).
וסוף נתן עיניו על דרכיהם.
יתן לו לבטח – נתן לו המקום מה שרצה.
וישען – כי יוכל להנקם ממנו ועיניהו על דרכיהם.
יתן לו לבטח וישען – הבורא ית׳ יתן לו שלוה אף על פי כן ועיניהו על דרכיהם.
יתן לו – הקב״ה אריכות וילך בטח.
וישעןא – הרשע, אך מכל מקום עיניהן על דרכיהם.
א. כן בכ״י פרמא 2958. שולי כ״י אוקספורד 625 נחתכו כאן וחסר חלק מן המלה.
יתן לו – השם רצונו וישב לבטח וישען – יסמך כי אין הורס אותו ועין השם על דרכי הרשעים לשלם להם כפי מעשיהם.
יתן לו לבטח וישען – הרשע עליו, כי בו ילכד ברשת אדם, רק יצליח מרמה בידו ויבטח בהצלחתו כל ימי חייו.
ועיניהו – ועיני האל על דרכיהם – כי הוא רואה את דרכם הרעה ואינו מושיע את הנגזלים מידו, כי איננו עושה בהם משפט. וזה השלמת תלונתו כאשר השלים למעלה ואלוה לא ישים תפלה (איוב כ״ד:י״ב), כמו שפירשתי.
יִתֶּן לוֹ לָבֶטַח וְיִשָּׁעֵן. והנה האל ית׳ נתן לו חוזק לב שיעשה זה ׳לבטח׳, ׳וישען׳ על גבורתו: וְעֵינֵיהוּ עַל דַּרְכֵיהֶם. וזה עשה להתעלל בם על רוע דרכיהם:
וישען – ויסעד.
יתן לו לבטח – וכל ימי חייו יתן לו המקום לשבת בטח והוא נשען ממנו לבל ימוט וכאלו ישגיח בעיניו על דרכי הרשעים ההם לבל יכשלו כאדם המסתכל בדרכי אוהב ומזרזו להזהר.
יתן – והגם שהמקום שהוא עומד שם מסוכן מאד, בכ״ז יתן לו לבטח, הוא יעמוד שם בטוח ואינו מתירא, וישען שם לבל יפול בים, ומשם עיניהו על דרכיהם של האבירים, משם יארוב על האניות ההולכות בים ויביט באיזה דרך ילכו:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כד) ר֤וֹמּ⁠וּ מְּ⁠עַ֨ט⁠׀ וְֽ⁠אֵינֶ֗נּ⁠וּ וְֽ⁠הֻמְּ⁠כ֗וּ כַּכֹּ֥⁠ל יִקָּפְ⁠צ֑וּן⁠ ⁠וּכְרֹ֖אשׁ שִׁבֹּ֣⁠לֶת יִמָּֽ⁠לוּ׃
They are exalted for a little while, but then they are gone; yes, they are brought low, they are gathered in as all others, and wither as the tops of the ears of corn.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אוֹרִיכוּ כִזְעֵיר פּוֹן וְלֵיתוֹי רַשִׁיעָא וְאִתְמְכִיאוּ כְכָל מָה יִתְקַטְעוּן וּכְרֵישׁ שִׁבּוֹלָא יִתְקַטְפוּן.

רמז תתקיא

רמו מעט ואיננו והמכו – דרש ר׳ עזריה זמנין א״ל משמיה דר׳ אמי וזמנין א״ל משמיה דר׳ אסי כל אדם שיש לו גסות הרוח לסוף מתמעט שנאמר רמו מעט ואיננו והמכו ככל יקפצון, ושמא תאמר ישנו בעולם, ת״ל ואיננו, ואם חוזר בו נאסף בזמנו כאברהם אבינו שנאמר והמכו ככל יקפצון כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל, ואם לאו וכראש שבולת ימלו, ר׳ הונא ור׳ חסדא חד אמר כסאסא דשובלתא וחד אמר כשבולת עצמה, בשלמא למ״ד כסאסא דשובלתא היינו דכתיב וכראש שבולת ימלו, אלא למ״ד כשבולת עצמה מאי וכראש שבולת ימלו, אמר רב אסי וכן תנא דבי ר׳ ישמעאל משל לאדם שנכנס בתוך שדהו גבוהה גבוהה הוא מלקט.
פארפעו מן ביננא קולכם ען קליל סיפנון ויתמאהנון, וכסאיר אלט׳אלמין ינצ׳מון, וכראס אלסנבלה ינקצפון.
רמו, ולכן סלקו מבינינו מה שאתם אומרים עוד מעט ויאבדו ויתדלדלו וכיתר הרשעים ימותו וכראש השבולת ישברו. הדברים ברורים כפי שכתב בסכום הפרק.
רומו מעט – נסתלקו מן העולם כמעט רגע.
והומכו – נדכאו ונתמסכנו.
ככל יקפצון – כשאר כל הנקפצים ונמלטים בעת קציר ובציר ומסיק שנקפצים יחד כן תמו כרגע.
They are taken away in a second They are taken away from the world in a fleeting second.
and they are crushed crushed and impoverished.
like all they are gathered in Like all things that are gathered in and taken away at the time of the harvest, vintage, and olive harvest; just as those are gathered in, so were they destroyed instantly.
רומו מעט ואיננו – פתרונו: כשרמו וגבהו ונתגאו לפניו, על הטובה שהשפיע להם לשעה קלה, כמעט קט ואינינו.
והומכו – פתרונו: והושפלו.
ככל – לשון כלייה, ופתרונו: כדברא הכלה לשעה, כמו כן: יקפצון – כמו: ועולתה קפצה פיה (איוב ה׳:ט״ז).
יקפצון – פורנט דשטריינט בלעז.⁠ב
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. בכ״י פריס 162: ״בדבר״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20 הלעז חסר.
רומו מעט – אם יתרוממו מעט כולם יאבדו.
והמכו – מן וימכו בעונם (תהלים ק״ו:מ״ג).
ככל – ככולם.
רומו מעט ואינינורומו מבעלי הכפל עובר בשקל: וימררוהו ורובו (בראשית מ״ט:כ״ג). ויתכן רומו שלא נזכר פועלו מהמרובע בשקל זה יביא: סבו ציון (תהלים מ״ח:י״ג).
והמכו – שרשו נמך מלשון רבותינו ׳נמוך׳ שהוא שפל. והומכו והושכלו והנבועו ככל יקפצון בדרך קלקל, ודומהו: אין לשפחתך כל (מלכים ב ד׳:ב׳).
ופירוש יקפצון במהרה יכרתון מן מקפץ על הגבעות (שיר השירים ב׳:ח׳) – מדלג במהרה, קפץ ונשבע. וכן ובראשא שבלת ימלו יורה על הומרו.
א. כן בכ״י בהמ״ל, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״וכראש״.
רמו מעט – התרוממו מעט ואיננו.
והמכו – המ״םא דגשה בעבור נו״ן, ושרשו נמך, בלשון ׳נמוך׳ שהוא שפל.
א. כן בכ״י פרמא 2958. שולי כ״י אוקספורד 625 נחתכו כאן וחסרות האות ו׳ בסוף ״והמכו״ ומלת ״המ״ם״.
רומו – פועל עבר מבנין מרובע וכן ורובו. אך רובו מפעלי הכפל ורומו מנחי העין.
והמכו – מן ומך אחיך עמו (ויקרא כ״ה:מ״ז).
ויש אומ׳ שהוא מלשון רז״ל מקום נמוך.
יקפצון – מן מקפץ כטעם דלוג.
שבלת – כשבולים.
ימלו – יכרתו, והיה ראוי ימלו על משקל לא יסבו בלכתן (יחזקאל א׳:ט׳-י״ז); ומזה מלילות בידך.
רמו – המרימים אותו מעט ואיננו והומכו – יושפלו או יתדלדלו.
ככל – רמז למתדלדלים עד היום ההוא כן יהיו הרשעים.
יקפצון – יתדלגו ויתעקרו ממקומם.
וכראש שבלת – שהוא רך לקטף כן יכרתו הרשעים.
רומו מעט ואיננו – התרוממו מעט ואיננו, כל אחד מהם ימות.
והמכו – מן וימכו בעונם (תהלים ק״ו:מ״ג), יאמר כי יתרוממו ויגבהו וכמעט אינם, רק יהיו נשפלים ונמוכים לארץ, וכל בני אדם יקפצון וידלגו ממקומם, כלומר יכרתו ככל הנכרתים. או יהיה ככל יקפצון – כולם כאשר הם יקפצון.
וכראש שבולת ימלו – ואין להם שורש וענף.⁠1 והנה איוב לא יפליג באבדן אלה הרשעים, רק כוונתו לאמר כי יש רשעים אינם חפצים בבנים ובבנות ולא בנחלת שדה וכרם, רק חפצם רצוח ונאוף וגנוב, והם עושים כן כל ימי חייהם ומתים כשאר בני אדם, ואם הם נכרתים מה יזיק להם, כי זה חפצם ורצונם הוא, וכל זה לשבור דברי חביריו אשר יאמרו, כי הרשעים ישאו עונותיהם על פניהם וזרעם אחריהם, והוא השיב להם בתחלה, כי מה חפצו בביתו אחריו (איוב כ״א:כ״א), ועכשיו ישיב להם, כי חפצם שימותו בלא בנים, והם ממלאים תאותם בעולם הזה,
1. השוו ללשון הפסוק במלאכי ג׳:י״ט.
רומו מעט – פועל עבר ועניינו כשסרו אלו האנשים והרחיקו מעט לא ימצא אז הרשע בעיר אבל יהי׳ עיניהו על דרכיהם להרגם.
והומכו – פועל עובר מבנין הופעל והשרש נמך ויהיה נמך ומכך שני שרשים בענין אחד והוא מענין וימוכו בעונם.
ככל יקפצון – ככל אחד מהאנשים אשר לא כרתו ברית עמהם יקפצו הרשעים פיהם שלא יצעקו ויהרגו אותם.
ימלו – יכרתו.
רוֹמּוּ מְּעַט. והנה הורמו מעט מן החטא באמרם ׳ה׳ הצדיק׳ (שמות ט כז), וְאֵינֶנּוּ - ואותו המעט עלה תיכף בתוהו: וְהֻמְּכוּ. ונתדלדלו בהשאילם לישראל כלי כסף וזהב ושמלות: כַּכֹּל יִקָּפְצוּן. ובזה נעשו קופצים יד ובלתי סובלים חסרון אותו הממון מהם ׳ככל׳ - כמו שהוא המנהג בכל בני אדם, ובשביל הממון רדפו את ישראל ושמו את עצמם בסכנה להיכנס בים1:
1. זה עניין וישאילום, למשוך אותם לים סוף, כ״כ עה״ת.
ואיננו – הוא״ו בגעיא בס״ס.
והמכו – הוא״ו בגעיא.
רומו – מלשון הרמה והגבהה.
והומכו – עניין שפלות כמו ימך המקרה (קהלת י׳:י״ח).
שבולת – היא קנה התבואה כמו שבע שבלים (בראשית מ״א:ו׳).
ימלו – יכרתו כמו ימולל ויבש (תהלים צ׳:ו׳).
רומו מעט – כאומר אם אמנם שכן ראוי הוא שירומו במעלה ובכבוד למען יכפל צערם כאשר יפלו בשפל המצב אבל ראוי היה שירומו רק מעט מן הזמן וילך לו הכבוד ואיננו ומיד ישובו להיות שפילים ונבזים וכ״כ פעמים רבות וכמו כל דבר אשר ידלג ויקפץ שפעם הוא למעלה באויר ופעם למטה בארץ ומעט זמן יתעכב למעלה ויותר מזה ינוח למטה בארץ.
וכראש וגו׳ – ובבוא עתו ראוי היה להיות מיוסר במכאוב זמן רב כמו קנה השבולת הנפרך מאליו מעט מעט עד כי נפרך הכל כן היה ראוי להאריך זמן חליו עד כי ימות ממנה ומוסב על ראשית אמריו לומר כן היה ראוי להרשעים האלה אולם התמדת השלוה וקלות המיתה בא להם מצד מערכת השמים אשר שפטו כן בעת ההריון והלידה ומדוע משדי לא נצפנו העתים למה לא יבטל הוראתם אשר יורו בהעתים ההם בכדי שיקבלו גמולם משלם.
רמו – צריך לומר: דמו, וכן בתרגום אוריכו.
והמכו – כמו והמכו, הפעל מן הכפל מן וימכו בעונם, ויל״פ ששרשו נמך בדברי חז״ל.
יקפצון – הקופץ הוא מלמעלה למטה, שמורידים למקום נמוך מקום הסלעים ושבולת מים ששם יטבעו הספינות, וע״כ תפס ראש שבולת, שכולל ג״כ שבולת מים אשר יטביע הספינה, וימלו, שרשו נמל ענין כריתה.
רמו מעט – אם האבירים בעלי האניה יתרוממו על המים עד שיוכלו לראות במקום מחבואו, ואיננו, יסתיר א״ע כאילו איננו ולא יראהו, והומכו עת ילכו נמוך קרוב אל העמק ששם יעמוד ויארב, אז ככל יקפצון, כולם יקפצון אל הים וימלו כראש שבולת:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כה) וְ⁠אִם⁠־לֹ֣א אֵ֭פוֹ מִ֣י יַכְזִיבֵ֑נִיוְ⁠יָשֵׂ֥ם לְ֝⁠אַ֗ל מִלָּ⁠תִֽי׃
And if it is not so now, who will prove me a liar, and make my words as nothing?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ואִין לָא קְשׁוֹט דְכֵי אָן הוּא מַן דִיכַדְבִנַנִי וִישַׁוֵי כִדְלָא הֲוָת עִקָר מִלְתִי:
ואן לם יכון כד׳אך פמן יכד׳בני, ויציר כלאמי ליס כמא קלת.
ואם, ואם לא יהיה בך מי אם כן יכזיבני ויוכיח שאין הדברים כפי שאמרתי, וראה גם שמושו של רבנו בפסוק זה בהקדמת ספרו הנבחר באמו״ד פ״ה עמ׳ טז.
ואם לא איפו – כאשר אמרתי יבא אחד מכם ויכזיבני.
וישם לאל מלתי – שאני מהרהר אחריו לדעת מדותיו שמאריך אף לרשעים, ואת אוהביו כמוני הוא מייסר ואינו ממיתן כמו שקובל: כי לא נצמתי מפני חושך (איוב כ״ג:י״ז) ואלו שגבולות ישיגו וכל אלה עשו לא הוכו בייסורין.
And if it is not so, then [If it is not] as I said, let one of you come and prove me a liar.
and make my words as naught [That is, my words] with which I criticize Him to know His standards, that He is slow to anger with the wicked, but He chastises those who love Him as I do, and He does not put them to death, as he complains above: "Because I was not cut off from before the darkness" (Iyyov 23:17), but those who remove the landmarks and commit all these [crimes] were not smitten with suffering.
ואם לא איפוא – שאיני יודע היכן אמצאיהו שאבוא עד תכונתו, ואערכה לפניו משפט.
מי יכזיביני וישם לאל מילתי – אילו ידעתי ואמצאיהו ואערכה לפניו משפט, ופי אמלא תוכחות (איוב כ״ג:ד׳), מי הוא שיכזיבני שם וישם לאל מילתי.
לאל – ללא.
לאל – כטעם אין.
ואם לא אפו – פי׳ ואם לא אני עתה רשע כאשר תחשבני.
מי יכזיבני – שאיני צדיק.
וישם לאל – דבר מלתי.
ועל כן השלים ואם לא איפו מי יכזיבני – שלא יהיה כן תמיד בעולם, וישם לאל מלתי:
לאל – להבל ולדבר שאינו.
וְאִם לֹא אֵפוֹ. ואם לא היתה זאת מפעולת [האל]⁠1 הרע שקלקל את שכלם ובחירתם להיכנס שם להמיתם, מִי יַכְזִיבֵנִי - מי יתן בזה סיבה אחרת, כי האל2 לא יקלקל הבחירה לאדם כדי להמיתו על זה, כי אמנם זה היה עוול בחוקו:
1. אינו בדפוסים ולא בק׳ ופ׳.
2. אולי יש להוסיף כאן ׳הטוב׳.
אפו – חד מן ד׳ דכתיבין בוא״ו פרא כמ״ש בסי׳ ט׳.
לאל – ללא ואין.
ואם לא – ואם תאמרו אין הדבר כן איה פה האיש ומי הוא זה אשר יכזב אותי לומר שלא נמצא מרבית טובה ושלוה לאנשים כאלה וישים את אמרי תלונתי לאין וכאומר הלא א״א לכחש דבר המפורסם והמצוי (העולה מהמענה ההיא כי יכחיש דברי אליפז לומר שאין האמת אתו כי אחז בדרכי המקום ובמשפט עשה מה שעשה אף יתרעם על מה יאריך המקום אפו ולא יאבד את הרשעים המאבדים נפשות הרבה היתכן שיחוס עליהן ולא על הנפשות הנאבדים על ידיהם והנה מלבד ההצלחה שיש לרשעים בחייהם לא נפרדה מהם במותם כי ימותו בקלות ומהר מבלי מכאוב חולי וכ״ש הוא בעבור כי כן שפט המערכה בעת ההריון והלידה ויתלונן א״כ מדוע לא ישדד המקום הוראת המערכה הלא הוא סדרה).
ואם לא אפו – ר״ל ואם זה איננו, מי שיכזיבני בדברים אלה, הוא יוכל לשים לאל מלתי, אבל אחר שלא תוכלו להכזיב אותי כי הדברים אמת, א״כ גם טענותי על ההשגחה חזקות ומוצקות:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144