Devarim 28 – דברים כח‏ – Mikraot Gedolot

וּתְהֵי נְבִילְתָךְ מְשׁוּגְּרָא לְמֵיכַל לְכָל עוֹפָא דִּשְׁמַיָּא וְלִבְעִירָא דְּאַרְעָא וְלֵית דְּמַנִּיד.

And your carcase shall be cast out for food for all the fowls of the heaven, and for the beasts of the earth, and there shall be none to drive (them) away.

ותהווי נבילתכון למזון^א לכל עופה דשמייא ולחייתה^ב דארעא ולית דמניט^ג.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למזון״) גם נוסח חילופי: ״למיכל״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ולחייתה״) גם נוסח חילופי: ״ולבעירה״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דמניט״) גם נוסח חילופי: ״דמנט יתכון״.

ותהי נבילתכון משגרא למיכל לכל עופא דשמיא ולבעירא דארעא ולית דמניט יתהון מעילוי נבילתכון.

And your carcases will be cast out to be meat for all the fowls of the sky, and for the beasts of the earth, and no one will scare them away from your corpses.

ולית דמניד יתכון.

And no one shall drive them away.

ותציר ג׳ת׳תך מאכלא לטאיר אלסמא ובהאים אלארץ׳ וליס מזעג׳ להא

ותהיה גופתך מאכל לעוף השמים ולחיות הארץ ואין מי שיבריח אותם.

ואין מחריד – נוהג שבעולם אם ימצא חלל על פני השדה יבא קרובו לקוברו, אבל כאן אין מחריד לא יקבר ולא יאסף, עופות וחיות אכלוהו. (כ״י מוסקבה 1628 עם החתימה ״ר׳ יוסף״)⁠^א

א. השוו לביאור ר״י קרא בכ״י בולוניה 469.1. ייחוס הפירוש לר׳ יוסף בכ״י מוסקבה מהווה הוכחה נוספת שהקטעים מגניזת איטליה הם של ר״י קרא.

ואין מחריד – בנוהג שבעו⁠[ל]⁠ם אם ימצא חלל באדמה לא נודע מי [הכהו]⁠¹ והעוברים ו⁠[השב]⁠ים מוצאים אותו והם אומרים: פקדו את החלל הזה וקברוהו.⁠² אבל כאן אינו מחריד. (כ״י בולוניה 469.1)⁠^א

1. השוו ללשון הפסוק בדברים כ״א:א׳.

2. השוו ללשון הפסוק במלכים ב ט׳:ל״ד.

א. השוו גם חזקוני. והשוו לביאור בכ״י מוסקבה 1628 עם החתימה ״ר׳ יוסף״. ייחוס הפירוש לר׳ יוסף בכ״י מוסקבה מהווה הוכחה נוספת שהקטעים מגניזת איטליה הם של ר״י קרא.

ואין מחריד – אין מבריח העופות מעל הנבלות, כי אין^א קוברין.

א. כך תיקן רוזין. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין) ובדפוס ראשון (במקום ״אין״): אם.

ואין מחריד WITH NONE TO FRIGHTEN THEM OFF: There is no one to chase away the birds from the corpses, because no one buries the corpses.⁠¹

1. Rashbam finds the phrase ואין מחריד difficult presumably because in Leviticus (26:6) it is part of a blessing: “you shall lie down, ואין מחריד – but none shall frighten you.” Here the phrase is without a doubt a curse. Rashbam accordingly explains that the Torah in our passage is not referring to frightening humans away but to frightening birds away. None shall frighten the birds away when they come to eat the corpses. This, says Rashbam, is a sure indicator that no one is troubling to bury the bodies.
Similar to Rashbam, see R. Joseph Bekhor Shor and Hizq.

ואין מחריד – לעוף ולבהמה, [כי אם יאכלו בהשקט.

ויש אומרים: כי זה העוף והבהמה – רמז לנבוכדנאצר וטיטוס וזולתו.]⁠^א

א. ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.

AND THERE SHALL BE NONE TO FRIGHTEN THEM AWAY. To frighten away the birds and beasts.

ואין מחריד – שאילמלא חרידים, היו נתונים לקבורה.

ואין מחריד – AND THERE SHALL BE NONE TO FRIGHTEN THEM AWAY – For if there were ones to frighten them away, they would be given to burial.

ואין מחריד – אין חושש לינתן לקברו מרוב צרות שאילו היו חרדים היו שואלים לקבורה.⁠¹

דבר אחר: ואין מחריד – לעוף ולבהמה.⁠²

1. בדומה בר״י קרא ובר״י בכור שור.

2. שאוב מאבן עזרא ובדומה בר״י קרא וברשב״ם.

ואין מחריד, "and there is no one to frighten them away.⁠" No one will bother to bury these carcasses as the survivors have so many other problems to deal with. An alternate interpretation: no one will chase the vultures away.

ולבהמת הארץ ואין מחריד – אפי׳ הקרובים אינם חוששין לקברן.

והיתה נבלתך למאכל – מגיד שמרב הפחד ימותו רבים ולא יקברו ותעזב נבלתם למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ. ואף על פי שאינו איש שיקום עליהם ויחריד אותם.

וימותו מכם הרבה במלחמות וזהו והיתה נבלתך למאכל וגו׳ ואין מחריד, רוצה לומ׳ שלא יהיה בכם מי שיחריד את האויבים כי אם שינוסו מהם, או יהיה ואין מחריד לבהמת השדה ולעוף השמים מאכל הנבלות ההם, והקללה הזאת כלה אין ספק שנתקיימה באנשי בית ראשון שלא גברו חיילים כמו אנשי בית שני ועליהם קונן ישעי׳ כל קציניך נדדו יחדו מקשת אסרו כל נמצאיך אסרו יחדו מרחוק וכל אותה פרשה על זה נאמרה, ואמנם אמרו אחרי כן יככה ה׳ בשחין רע וגומר ויתר הפסוקים עד יולך ה׳ אותך ואת מלכך, ראוי שנרגיש בהם דברים:

ואמר ולבהמת הארץ – שלא כדרך העולם. כי לא היה לו לומר אלא לעוף השמים ולחית הארץ. כי אין דרך הבהמות לאכול הנבלות. ועם כל זה ואין מחריד על מכה גדולה כזו לשוב אל ה׳ ולומר. כי זאת המכה מאתו יתעלה על רוב עונך. או שיאמר ואין מחריד. שאע״פ שיראו החיות שהבהמות אוכלים נבלת האדם שלא כמנהג העולם. לא יחרדו ולא יקומו אלו על אלו. לפי שהכל באים במאמרו יתעלה כמוזכר במפלת גוג.

ואין מחריד – אין מבריח בהמות השדה ועוף השמים מאכול הנבלות ההם, ואין מתעסק בקבורתם, כי כל אחד ינוס רק להצלת נפשו:

והיתה וגו׳ אין מחריד – לא ייוותר אדם לקבור את המתים, והארץ תהיה כה שוממה, עד שעוף השמים יסעד את סעודתו המזוויעה באין מפריע.

{ואין מחריד: דטבע עוף וחיה, דכשמגיע האדם בסמוך להם נחרדים ובורחים, אבל (כאן) לא יחוש שום אדם לגשת ולהחרידם¹, והוא אות שהמה² בזוים בעיניהם}.

1. כך מפרשים הראב״ע והרשב״ם.

2. המתים (״נבלתך״).

והיתה נבלתך וגו׳ – ביטוי זה נמצא בירמיהו ז׳:ל״ג.

ואין מחריד – דומה להבטחה בויקרא כ״ו:ו׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון